עדויות הקש"אים של גדוד 334

הם לא רק פיקדו על המרגמות ועזרו לטווח יעדים: הקש"אים של גדודי 12, 13 ו-51 מילאו תפקידי מפתח בקרבות ההבקעה של חטיבת גולני, כולל קרבות פנים אל פנים מול חיילים סורים בתעלות * מתוך דו"חות הסיכום של קציני הסיוע ומפקדי הסוללות של גדוד 334 * חלק ב'

גדוד 51 עולה לכפר בניאס בחיפוי אש המרגמות של 334. לדברי הקש"א רמי זיו – בגלל אי-דיווח של המ"פ נהרגו שני לוחמים מאש הסיוע של 334

גדוד המרגמות הכבדות 334 היה במלחמת ששת הימים גדוד אינטגרלי של חטיבת גולני, ואף היווה חלק מהארטילריה של צה"ל לאורך גבול סוריה. הגדוד העניק סיוע אש למשימות ההבקעה של החטיבה בצפון הרמה ב-9 וב-10 ביוני בכיבוש מוצבי תל עזזיאת, תל פאחר, בניאס ועוד. להלן דו"חות סיכום המלחמה של מפקדי הגדוד.

דו"חות המג"ד אלי עשת והסמג"ד אברהם בר דוד כבר פורסמו כאן. כמו כן ראיון עם המג"ד אלי עשת (לקריאה – לחצו כאן). בפוסט זה – דו"חות הסיכום של מפקדי הסוללות והקש"אים שהתלוו לגדודי החי"ר 12, 51 ו-13.

דו"ח מפקד דפנה / סגן יוחנן זוהר, קצין ניהול אש 334

ביום ראשון 4.6.67 קיבלנו פקודה לזוז יחד עם סוללה ד' ובדרך לצרף את סוללה ג' מחורשת טל. לאחר ההכנות עם חשיכה זזתי יחד עם הרס"ר וחוליית הכוונים. הגענו לחורשת טל ומסרנו לסוללה ג' שתתכונן לתזוזה ותגיע לכניסה לתל דן. לקחתי איתי את הק"ס (קצין סוללה) של הסוללה ואת הרס"ר כדי שיעזרו במדידות. בהגיענו לעמדה הסברתי לרס"ר על מיקום הסוללה, דרג א' ומקום התחמושות. הסוללות נכנסו לעמדה. עם שחר היינו מוכנים כאשר סוללה ד' המשיכה להתחפר ולדפן את העמדות הקיימות. כך עבר היום הראשון, כלומר יום שני ה-5.6.67.

ביום שלישי 6.6.67 בסביבות השעה 0600-0530 קיבלתי הוראה מרס"ן נתנזון מהסת"פיה להציב סוללה על 9165א', סוללת 120 מ"מ מצפון לבניאס, וסוללה שנייה על נוחיילה [צפונית לקיבוץ דן] כאשר צורת הירי היתה כדלקמן: 3 דקות קצב 5 על הנקודה המרכזית ו-1 דקה קצב 5 בצורת יהלום.

עם התקבל הפקודה הצבתי את סוללה ג' על 9165א' ואת סוללה ו' על נוחיילה. כחצי שעה לאחר מכן הועמסו הסוללות על-ידי הקש"א והקת"ק במטרות סוללתיות ולי היה תפקיד של בקר ומסירת נ.צ במקרה הצורך.

בערך בשעה 0750-0700 נפגע זחל"ם המנ"א [מרכז ניהול אש] מפגיעה ישירה, לפי דעתי של טנק. טוראי חנוכה יוזמן נהרג במקום, ברקוביץ' וילהלם וגרוסהאוז שמואל נפצעו קשה ומיד נחבשו על-ידי החובש של סוללה ד' והוסעו לתאג"ד בהגושרים [ברקוביץ' נפטר מפצעיו]. המנ"א יצא מכלל פעולה לזמן מה ובינתיים הוריתי לסוללה ג' להקים אנט' 1292 ומסרתי נ.צ. של סוללות ג' ו-ד'. הסוללות הועסקו במטרות סוללתיות. בשעות הצהריים נשארו בעמדה כ-60 פצצות לסוללה פרט לתחמושת מה"ר. הודעתי למת"פיה שאין לי תחמושת. שמרתי על המנה הזו לכל מקרה, אם להגנת עמדה ואם למקרה חירום אחר. בסביבות שעה 1900 קיבלתי עוד 300 פצצות מגדוד 335 ולאחר מכן עוד שתי משאיות אזרחיות.

ביום רביעי 7.6.67 בבוקר קיבלתי טפסים עבור מקבת מידי קצין הקשר של הגדוד בלי כל פירוט. רציתי שהכל יהיה מכוסה ומסרתי תדריך קצר לקע"תים בלי למסור מתי זה יבוצע כי גם אני לא ידעתי. מיד קיבלתי הוראה מסרן לויתן להיות בשעה 1100 על תדר מסוים לרשות 122. מיד הבינותי מה שהולך ומסרתי לקע"תים שכנראה התוכנית תבוצע היום.

אחה"צ התחלנו לטווח את תל עזזיאת ומיד חטפנו אש. בסוללה ג' נפלה פצצת מרגמה כ-2 מטר אחרי זחל"ם ו-5 חיילים נפצעו קל. בסוללה ד' נפלו 2 פצצות בתוך 2 צוותים. 2 קנים יצאו מכלל פעולה, 2 נפצעו קשה והועברו לתאג"ד. הודעתי למג"ד שיורד 'שלג' בתוך העמדה. הוא ביקש ממני דו"ח מפורט על כשירות שתי הסוללות. העברתי לו עם רץ פתק ובו רשמתי מה שנפגע. לאחר מכן הוא בא לבקר בעמדה. באותו לילה הצטרף הגדוד לעמדה.

דו"ח סיכום קש"א 13 – סרן גדעון עציון

בתאריך 18.5.67 התקבלה בגדוד בשעה 1400 הפקודה להעמיס את הסוללה ולהיות מוכן ליציאה בשעה 1615. יצאתי עם הסוללה לכיוון כורזים במטרה לפרוס עוד באור יום. אני עצמי עליתי לתצפית בחפ"ק של כורזים. נשארתי שם גם ביום המחרת כאשר לפנות ערב קיבלתי פקודה לעבור לאיזור תל קציר. הגעתי לחטמ"ר 2 בשעה 2330 באותו היום. הסוללה נכנסה להמתנה בפרדס משק כינרת ואני עליתי לתצפית בחפ"ק חוסן בתאריך 200400.

בתצפית חוסן שהיתי עד יום ו' 26.5 כאשר באותו יום התחלפתי עם קש"א מגדוד 870. בשעות אחה"צ של יום זה הגעתי לגדוד 13 כדי להשתתף בתכנון מקבת וכדי להתעדכן בנושא 'בשן'. עד אז שימש סגן בני בלה בתפקיד קש"א בגדוד 13. ב-27.5 בשעה 2000 הגעתי עם מג"ד 13 לתכנון בחטיבה ונשארתי שם ע"פ הוראת המג"ד כדי לשמש קמב"צ מיפקדת הסיוע. עוד באותו ערב סוכם לחטיבה על מקבת מס' 4 והתחלתי להכין את מסמכי תוכנית האש למבצע זה. באותו ערב התקיימה קבוצת פקודות אגד ארטילרי ובה חילקתי את מסמכי תוכנית האש ליחידות. באותו הלילה חזרתי לגדוד 13 על מנת להשתתף בקבוצת פקודות וכדי לעדכן את המג"ד בנושא הסיוע הארטילרי לגבי היעדים האלו.

ביום א' חזרתי למיפקדת החטיבה ואז התברר כי חל שינוי בתכנון וכן הופחתה כמות היחידות המתוכננות לסיוע. לפי השינוי התחלתי להכין את מסמכי מקבת 5. עוד באותו ערב סיימתי את ההכנה לאחר שקיבלתי נתונים מהמג"ד טלפונית מהפיקוד.

למחרת בשעה 0800 שמעתי לראשונה על פתיחת המערכה בסיני. ידעתי שהמג"ד [אלי עשת] נמצא בתצפית אוויר באיזור ירדן וסוריה. גמרתי עם הכנת מקבת 5 כולל הפצת מרשמי קרב חדשים ליחידות ועדכון המסמכים הקודמים. בערב קיבלה החטיבה פקודת תזוזה לשטח כינוס בעין זיתים. לפי הוראת המג"ד מילאתי את מקומו כמפקד סיוע ונשארתי צמוד למח"ט [יונה אפרת, מח"ט גולני] כאשר מיפקדת הסיוע דילגה עם החטיבה בלילה לעין זיתים.

עם שחר [6.6] החלה הפגזה של הסורים על ראש פינה, חצור, איזור מחנה פילון, גדות, מחניים ומשמר הירדן. התקשרתי עם מת"פ צפון ודיווחתי להם על זאת. יותר מאוחר עליתי עם הקמ"ן החטיבתי לעין זיתים, כאשר המח"ט נכנס לגבע [המוצב הקדמי של פיקוד צפון בהר כנען] כדי לקבל פקודות. בשעה 0900 קיבלתי פקודה מק' אג"מ לנסוע עם החפ"ק לעמיעד ולחכות שם למח"ט. כשהגעתי התברר כי סא"ל נתי [שרון] נתמנה כמפקד הסיוע ואני חזרתי לחטיבה כדי לשמש קמב"צ. בשעה 1400 התקבלה פקודה מהמח"ט לסמח"ט לדלג את כל החטיבה, פרט לגדוד 13 ו-51, לאיזור עפולה. נסעתי עם הסמח"ט [סא"ל משה גת] לשם. הגענו לשם בסביבות 1730 והצטרפתי לחפ"ק כאשר הפקודה היתה לנסוע לג'נין. בג'נין פגשנו את המח"ט. התברר כי המג"ד [עשת] לא שוחרר עדיין [כמת"צ אוויר] ולכן נשארתי עם המח"ט כדי לשמש מ"מ מס"ח.

בשעה 2030 נכנסתי עם המח"ט למפקד האוגדה [36] כדי להציע תוכנית השתלטות על מיצר שחטיבה 37 היתה צריכה לפרוץ אותו בלילה. התוכנית לא אושרה ונסענו על ציר ג'נין-טובס במטרה להיכנס לפעולה בשעת הצורך. בשעה 0500 למחרת [7.6] קיבלנו פקודה לחזור צפונה.

הגענו לפיקוד בשעה 0730 והתחלנו לעבד את מקבת 6 מורחב. התקשרתי עם המת"פ וביקשתי בשם המג"ד לאפשר לו לחזור לחטיבה כמפקד סיוע. המג"ד הצטרף אליי בשעה 0930. משם נסעתי לפילון והחילותי להכין מסמכים למקבת 6. תכננתי את מרשם הקרב והכוחות עודכנו לגבי השינויים במקבת. הביצוע נקבע ליום ד' שעה 1600. נסעתי בשעה 1400 לחורשת טל במטרה להצטרף לגדוד 13 כקש"א. פגשתי את מג"ד 13 והמשכנו לחורשה. לפני החורשה החלה הפגזה של הסורים על איזור הגושרים ןהחורשה.

לקחתי את הזחל"ם, נכנסתי איתו לחורשה ויצאתי עם מ"ק 9 לעמדת תצפית על מנת לנסות לאתר מהיכן יורים. המג"ד החל לטווח על יעדי מקבת וכשנגמר הטיווח עבר הסמח"ט והודיע לי כי מקבת נדחה. חזרתי עם הזחל"ם לאיזור הגושרים. ליד הפתח עליתי עם מ"ק 9 למקום גבוה וניסיתי לאתר על מה יורים. התברר כי ירו על מעיין ברוך ואחר כך על עמדת המכמ"ת בדפנה. הודעתי למג"ד שלפי דעתי ההעסקה היתה מאיזור מסעאדה עם תותחים ומאיזור הבניאס עם מרגמות.

יותר מאוחר הצטרפתי למג"ד וחזרנו לפילון. פגשנו שם את הסמח"ט והוא אמר כי המח"ט נמצא בפיקוד. קיבלנו התראה על דילוג 2 הסוללות מחורי [פרדס חורי ליד חולתה] לדפנה. המג"ד הטיל עלי לעדכן את הסמג"ד ולדאוג לטרקטור לצורך חפירות עמדות בדפנה. שלחתי את הקמ"ן להביא את הטרקטור לעמדה ועדכנתי את הסמג"ד לגבי אפשרות של הדילוג. הסמג"ד חזר לעמדה על מנת לדלג את הסוללות, ואני הכנתי שלד תוכנית למקבת 7 ע"פ הוראות מהמג"ד.

למחרת בבוקר יצאתי לחורשת קרית שמונה לקבוצת פקודות חטיבתית לגבי תכנון מקבת, שהיה צריך להתבצע בשעה 1300 של אותו היום. שם התברר כי גדוד 13 הצטרף לחטיבה 8. נשארתי במקום לפי הוראת המג"ד כדי לשמש מטווח וקש"א רזרבי. מקבת 7 נדחה ויצאתי עם המח"ט לסיור בעמדה. בערב חזרתי לחטיבה שדילגה לתל-חי וחיכיתי למג"ד עד שחזר מהפיקוד. המח"ט אמר כי מחר נתחיל לתכנן מחדש.

למחרת בבוקר בשעה 0715 קרא לי המג"ד אליו ואמר לי להיות מוכן לטווח את יעדי מקבת בהתאם לתכנון האחרון. בשעה 0915 התקבל אישור לטווח. נסעתי להגושרים ומשם טיווחתי את היעדים עם 700 ו-100. כשהגיע המג"ד הצטרפתי אליו עם הזחל"ם שלי ונסענו לאיזור גבעת האם, שם החלה לפתע אש ארטילרית. אחרי שאותרה על-ידי מת"צ אוויר ונפסקה, עליתי אחרי המג"ד לגבעת האם ואז המשיכה ההפגזה. גם היא נפסקה אחרי שאוכנה וטווחה.

לפי הוראת המג"ד טיווחתי את תל פאחר עם 2 סוללות מ-335 והחילותי להעסיק איתן את התל, עד אשר שמעתי בקשר את משה [הראל, קש"א 12] מבקש להפסיק את האש.

נעתי אחרי המג"ד דרך נעמוש ומשם עלינו על תוואי ההטיה. באמצע הדרך פקד עלי המג"ד לנוע אחורה, להצטרף לסמח"ט מנעמוש, ועם 3 טנקים לנוע על דרך הנפט ולעלות על תל פאחר מלמעלה. הקשר עם משה נותק והמג"ד אמר לי שהוא נפגע. הגעתי לנעמוש. התברר ששם נמצאו מספר חיילים סורים ששכבו בבונקר. נערך שם טיהור ולאחריו ראה הסמח"ט שהטנקים לא מגיעים והחליט לעלות ללא טנקים ונתן הוראה שהטנקים יצטרפו אלינו ברגע שיגיעו.

נענו על ציר הנפט עד שהגענו לתל פאחר מלמעלה. ראינו ששם יש חילופי יריות. ירדנו למטה והסמח"ט שאל את אחד הקשרים שהיה בפאת היעד הדרומי מה הולך. הוא ענה שהוא מהפלוגה של ורדי והם מטהרים את היעד, וכמו כן אמר שרס"ן גולדה [צבי פז] וסרן רובקה [אליעז] מהסיירת ירדו לחלק הצפוני יותר.

דרך הנפט לכיוון צפון, היורדת לעבר תל פאחר. מכאן הגיעו כוחות הסיירת והסמח"ט

נענו לשם ומצאנו את רובקה בפאתי היעד. הסמח"ט אמר לו להצטרף אליו עם הקשרים ומכשירים לחטיבה, ולסייע לטהר את היעד יחד איתנו. עימנו בא רס"ן יפרח כאשר סרן רובקה וסרן דוד כהן, עם עוד מספר אנשים מהסיור ומתותחי הנ"ט, נעים לפנינו. הכוח החל בטיהור כאשר לפתע ראיתי מאחוריי חייל סורי פצוע מנסה לתפוס את נשקו. יריתי עליו והרגתיו. לפתע שמעתי צעקה של הסמח"ט להישאר במקום. כשהמשכנו ראיתי את רובקה פצוע ודוד עם רגל פצועה. התברר כי על רובקה התנפל קצין סורי ורק לאחר שמוקי מהסיירת תפסו – סרן דוד ירה בו. השארנו את רובקה ודוד והמשכנו בתעלות, עד שראיתי את גופות הנפגעים מגדוד 12. שיערתי כי עד כאן הגיעו מלמטה ולפי זה הסקתי שהיעד הצפוני בידינו.

הסמח"ט יצא מהתעלה, אני טיהרתי בונקר צדדי ועליתי אחריו. עמדנו על שיא היעד וצעקנו לחיילי גדוד 12 מהיעד הדרומי וחיילי הסיירת הנוספים שהיו להפסיק את האש. הם הפסיקו. הסמח"ט יצא מהיעד לפגוש את המח"ט והתחלנו באיסוף הפצועים והחללים. זירזתי חובש שהיה במקום ויצאתי החוצה כדי להכניס אנשים מגדוד 51 שהגיעו ואלונקות נוספות. יצאתי פעם נוספת ליעד עם משה [הראל] שהגיע בינתיים, ועברנו  עם מספר חיילים לעשות סריקה נוספת כדי לבדוק שלא נשאר אף נפגע משלנו.

חזרתי פעם נוספת ליעד על מנת לבדוק באם פלוגה ד' מגדוד 12 שהיתה מסומנת באור ירוק מגיעה מלמטה. זיהיתי אותה באיזור בורג' בביל והודעתי על כך למח"ט.

קיבלתי פקודה מהמג"ד להצטרף למג"ד 13 עם שתי פלוגות שהיו לו לצורך טיהור העיירה בניאס. ירדתי אליהם בשעה 0300 והתחלנו לנוע לכיוון העיירה. אחרי שהונחתה אש על מחנה הבניאס העברתי אותה לעיר עצמה. בבוקר אחרי כיבוש המחנה ע"י 51 החילונו בטיהור העיירה. התברר שפרט לחייל אחד שהיה מתחת לנגמ"ש לא היו בעיירה אנשים נוספים. סרקנו אותה וחזרתי אח"כ למיפקדת החטיבה. יצאתי עם המג"ד לסיור וחזרנו לפנות ערב. בערב היינו מוכנים לנוע לכיוון קונייטרה. בשעה 0200 ביום שלמחרת התחלנו לנוע ובשעה 0500 הגעתי למיפקדת החזית בקונייטרה.

משה הראל, נלחם עם מוסא קליין

דו"ח משה הראל – קש"א 12

בתאריך 4 ליוני 67 הגעתי לגדוד 12 שבו אני משמש כקש"א דרך קבע. הגדוד היה בשטח כינוס בצומת מצודת ישע. השתתפתי עם המג"ד בקבוצת פקודות בנושא מקבת צפון המורחב.

ביום שלישי 6 ביוני עברנו לגזרת ירדן ונעתי עם הגדוד לג'נין לקבוצת פקודות בנושא כיבוש וטיהור שכם. עם שחר של יום ד' קיבל הגדוד פקודת חזרה מיידית לאיזור הצפון. השתתפתי בקבוצת פקודות חפוזה בנושא מקבת מוקטן, ואחה"צ הייתי כבר בשורה שיצאה לעבר היעדים באיזור דן ודפנה. הייתי כ-300 מטר מערבית לחורשת טל כאשר הגיעה הפקודה לחזור. המבצע נדחה.

את יום חמישי בילינו בשטח הכינוס בהתארגנות. היתה אמנם קבוצת פקודות נוספת, אך לא נקבע תאריך לביצועה.

ביום ו' 9 יוני בבוקר יצאנו לקבוצת פקודות בחטיבה אשר התמקמה בתל-חי. בקבוצת הפקודות הוגדרה המשימה שהוטלה עלינו – כיבוש היעדים תל פאחר ובורג' בביל והמשך תנועה לעבר מחנה הבניאס וכיבושו. קיבלנו לצורך זה פלוגת טנקים מהגש"פ, גדוד 25 ליטראות וסוללת 120 מ"מ מהמכמ"ת החטיבתי.

במקביל לקבוצת הפקודות טיווח סרן עציון [קש"א 13], שגם הוא ממלא תפקיד של קש"א בחטיבה, את היעדים כולל היעדים שלי. באותו זמן נתן המג"ד פקודת תזוזה לגדוד. בשעה 1230 התחברנו אני והמג"ד אל הגדוד שכבר היה בסדר תנועה בהתאם למשימות. עלינו על זחל"ם הפיקוד אשר שימש אותנו. התעכבנו כשעתיים בצומת כפר סאלד [הכוונה לצומת חורשת טל]. קיבלנו פקודה מהחטיבה לנוע בעקבות הטנקים לעבר היעדים. הציר היה עדיין סגור לתנועה עקב עליית חטיבה 8. מיד לאחריהם התחלנו בתנועה כאשר פלוגת הטנקים משמשת כראש חץ, לאחריהם זחל"ם הפיקוד ובעקבותיהם יתר הכוח. כשהגענו לסוף השביל העולה נכנסנו למשימת אש סכנה, אבל עברנו את המקום בשלום.

טיפסנו על השביל בכיוון מזרח ובנעמוש שברנו שוב לכיוון צפון. בסביבות הכפר עין א-דייסה חיפשנו עלייה מזרחה לדרך הנפט, אך הטנקים לא יכלו לטפס ולמצוא דרך מוצא. מחוסר ברירה המשכנו בעקבות מחלקת הטנקים (שאר המחלקות תפסו עמדות לכיוון רמת הבניאס ותל עזזיאת). הדרך היתה על תוואי ההטיה כ-500 מטר דרומית לתל פאחר. המג"ד שלח את סרן אלכס שצורף לגדוד כעוזר מג"ד אל מ"פ א' ואמר לו: 'קח את הפלוגה עם מ"פ א' וכבוש את תל פאחר מדרום'.

זחל"ם הפיקוד המשיך בתנועתו, וכ-500 מטר ממקום הורדתו של סרן אלכס פנינו מזרחה מתוואי ההטיה והמשכנו לכיוון מזרח. נסענו כ-200 מטר ונכנסנו לתוך משימת אש סכנה של האויב. פקודתו זו של המג"ד לתקוף את היעד היתה שינוי מהתוכנית המקורית, ודבר זה חייב העתקת אש כי היעדים טווחו לחלקם המזרחי שזה כיוון התקיפה. מאחר ותצפית על היעד בשלב זה לא היתה לי, הורה לי המג"ד לעצור את האש על מנת שלא תפגע בכוחותינו.

כמו כן נורתה על הטנקים ועלינו אש נ"ט מכיוון מזרח וצפון-מזרח. לרוע מזלנו פגע פגז מרגמה בדופן ימין של הזחל"ם. כתוצאה מהפגיעה נפצעו שניים מאנשי הזחל"ם ומערכות הקשר נפגעו ויצאו מכלל שימוש. כמו כן נפגעו הגלגל הימני ומערכת ההיגוי, דבר שהוברר לי לאחר הקרב. האנשים קפצו מהזחל"ם ותפסו עמדות בין הסלעים. ראיתי שהאנשים מקובצים כולם במקום אחד, פיזרתי אותם והסברתי למג"ד שאנו נמצאים בטווח אש סכנה. המג"ד קרא לי וחזרנו יחד לזחל"ם. המג"ד ביקש להניע את הזחל"ם ולהתקדם. התיישבתי ליד ההגה הקדמי והחילותי להתקדם. לאחר בערך 200 מטר במקום שהשביל עושה תפנית צפונה הרגשתי שאיני יכול להתגבר על ההגה.

לפי הוראה מהמג"ד העמסתי על גבי מ"ק 10 ויחד החילונו להתקדם לעבר היעד, אשר בולט בגובהו הרב בשטח. כשהינו עוזר לי ואני לו במעבר הגדרות, מצאנו חולפים על פני התעלה המערבית של היעד שהיתה ריקה לגמרי מאויב.

תל פאחר. עבור הקש"א הראל – רגעים של שנאה, חולשה ופחד

הגענו לאיזור בו התנהלו חילופי יריות, אשר אילצונו להשתופף ולמצוא מחסה מאחורי סלעים שהיו בקרבת מקום. המג"ד ניסה לתאם את האש בין כוחותינו שעל היעד הדרומי לבין הכוחות שעלו על היעד הצפוני, אשר בפאתיו ישבנו המג"ד ואני. הקשר היה עדיין תקין והמג"ד ניסה להתקדם לתוך היעד ואז פגעו בו כדורי האויב באלכסון בחלק גופו העליון. באותם רגעים ממש נתקעו כדורים בסלעים על ידי, רחש חשוד נשמע מאחוריי, תפסתי את העוזי ותוך כדי יריית צרור ארוך קפצתי לתוך התעלה. הכדורים מצאו את הכתובת – פגעתי בחייל אויב וחיסלתי אותו.

בשלב של החלפת המחסנית נורו עליי צרורות והבחנתי שהאנטנה של המ"ק מגלה את מחבואי. השתחררתי מהמכשיר והגעתי לצומת התעלות תוך כדי יריית צרורות נוספים. נכנסתי לתוך התעלה הימנית שמתוכה באו היריות, פגעתי והרגתי חייל אויב נוסף. היה זה רגע של שנאה, חולשה או פחד. החלפתי עוד שתי מחסניות והורקתי את תוכנן לעבר ראשו של החייל הסורי.

עליתי שוב מהתעלה ופגשתי במ"כ חמווי יצחק מהגדוד. שמחתי היתה גדולה. יחד ירדנו מהיעד, וכל זאת מאחר ולא ידענו היכן כוחותינו ופחדנו לירות עליהם בטעות. המ"ק שהיה ברשותי לא שידר והיה צורך לדווח שהמג"ד נהרג על מנת שמישהו אחר יתפוס את הפיקוד. ביצענו דילוגים לאחור והגענו למקום שבו השארתי את הזחל"ם הפגוע.

ניסיתי ליצור קשר עם החטיבה אך לא שמעו אותי. עזרתי למ"כ חמווי לחלץ פצועים בעזרת שתי אלונקות שהורדתי מהזחל"ם. פניתי לכיוון שביל ההטיה במטרה להזעיק את התאג"ד שיאסוף את הפצועים. בשלב זה פגשתי את המג"ד שלי [סא"ל עשת], מפקד הסיוע, וכאן רק הרגשתי שאיני בהכרה מלאה. בכוח הושיבו אותי בזחל"ם על מנת שארגע קצת מכל שעבר עליי באותן שעות. עליתי על הזחל"ם של מיפקדת הסיוע ויחד איתו עלינו אל היעד שבינתיים טוהר על-ידי כוחותינו שכבשוהו קודם לכן. נשארתי ביעד כקת"ק של פלוגה ד' מהגדוד שהתארגנה עליו להגנה.

ביום שבת ה-10 לחודש נקראתי למיפקדת החטיבה וצורפתי שנית לגדוד 12 אשר התארגן מחדש. בליל ה-10 ביוני יצאנו לקבוצת סיור לעבר קונייטרה עם מיפקדת החטיבה.

דו"ח מפקד סוללה ב' וקש"א 51 – סרן רמי זיו

בתאריך 4 יוני 67 הגעתי לגדוד 51 בו אני משמש קש"א. ב-5 ביוני נקרא המג"ד לקבוצת פקודות מקבת. תוך כדי קבוצת הפקודות קיבלה החטיבה התראה לתנועה לעבר ג'נין. על גדוד 51 הוטל לשמש כוח להתקפות נגד בגזרה הסורית.

בבוקרו של יום ה' ה-6 ביוני [צ"ל יום ג'] הגיע מח"ט 3 עם חבורת הפיקוד שלו למשתלה בה היה מקום כינוסו של הגדוד. המג"ד נקרא למח"ט וקיבל פקודה לארגן מיד כוח מוסע על זחל"מים ולהיות מוכן לצאת במהירות להתקפת נגד באיזור דן. תוך כדי פקודת המח"ט נפגשתי עם מפקד הסיוע של חטיבה 3 סא"ל דיבון [מג"ד גמ"כ 337] וקיבלתי לרשותי שתי יחידות אש 133 ו-143. מכיוון שלשתי היחידות לא היתה תחמושת, הודעתי על כך למפקד הסיוע והוא פקד עלי לעבור לרשת של "פרידה 1" (לרשותי היה מ"ק 9 בלבד). כאשר הגענו לדן התברר שההתקפה הסורית נהדפת ולעומת זאת כפר סאלד נמצא במצב קשה.

קיבלנו תחת פיקודנו מחלקת טנקים ומיד דהרנו לכיוון כפר סאלד. בהגיענו לשם התברר שהטיווח לא היה נכון וכפר סאלד לא סבלה אפילו מהפגזות. בהיותנו בכפר סאלד קיבלנו פקודה לנוע לשמיר ולבדוק את המצב שם, מכיוון שהדו"חות היו מעורפלים.

גם בשמיר שרר שקט יחסי. המג"ד [בני ענבר, מג"ד 51] החליט לעשות סיור גבול על דרך הפטרולים. לאחר לילה שקט נקראנו לחטיבה 1 לקבוצת פקודות בנושא מקבת. קבוצת הפקודות החלה בשעה 1100 ובשעה 1400 היינו צריכים להניע כוחות לעבר שאר ישוב ומשם לצאת להתקפה על בחריאת, סודה ותל עזזיאת. תוך כדי תנועה לעבר שטח הכינוס הגיעה פקודת ביטול המבצע לאותו יום וחזרנו למשתלה. יום המחרת עבר בהמתנה לפקודת תזוזה אשר לא הגיעה.

הפקודה המיוחלת הגיעה בתאריך 9 יוני 1967 בבוקר. המג"ד ואני נסענו לקבוצת פקודות למיפקדת החטיבה ובמקביל הניע הסמג"ד [אמיר דרורי] את הגדוד לשטחי הכינוס. לצורך ההתקפה על תל עזזיאת קיבלתי לרשותי 4 סוללות 120 מ"מ כאשר אחת הסוללות בשלב מוקדם יותר היתה צריכה לסייע לכבוש את בחריאת. נוסף לזאת עמדה לרשותי מחלקת 81 מ"מ שיועדה לתל עזזיאת. עם כניסת חטיבה 8 לקרב הועסק תל עזזיאת כמעט ברציפות ע"י 120 ו-81 מ"מ. בשעה 1430 התחלנו לנוע לעבר גבעת האם. בגבעת האם נקלענו להפגזה סורית אשר ניסתה לחסום את הציר בפני כוחותינו. כעבור 10 דקות שותקה האש ע"י המרגמות שלנו וציר התנועה היה חופשי למעבר.

אחרי שעברנו את נעמוש נתתי פקודה לטווח את בחריאת ע"י המרגמות 81 מ"מ. מכיוון שלי לא היתה תצפית, טווחו המרגמות ע"י תצפית קרקעית שבה נמצא מ"פ המסייעת של הגדוד. כאשר התקרבנו לבחריאת שלח המג"ד את פלוגה ג' לטהר את היעד, אבל התברר שהמוצב נעזב. תוך כדי עלייה על בחריאת נתתי פקודה להעסקה מחודשת של תל עזזיאת. מכיוון שהסוללות העסיקו מטרות אחרות היה צורך בטיווח. הטיווח בוצע תוך כדי תנועה על שלוש מטרות שונות על גבי התל.

תל עזזיאת. גדוד 51 הגיע עד סמוך מאוד לאש המרגמות של 334 ואז הפסיק אותה והסתער על המוצב

בתנועה לעבר עזזיאת קרתה תקלה: הטנק המוביל עלה על מוקש והיה צורך בפינוי ציר מקיף. בזמן שהחבלנים עסקו בסילוק מוקשים גילינו טנק סורי על תל עזזיאת עם קנה מכוון כלפינו. העברנו מיד פקודה למ"מ הטנקים וזה חיסל את טנק האויב ביריה ראשונה. נדמה לי שהעלייה על מוקש, במקום לגרום לנזק הביאה תועלת רבה מכיוון שטנק האויב יכול היה לגרום לאבידות רבות בכוחותינו.

עם התקרב למוצב נתתי פקודה להגברת קצב האש (6 לדקה). בערך באותו הזמן הצטרפו אלינו פלוגה ב' והמג"ד החליט לתקוף את חרבת סודה במקביל לתל עזזיאת. העברתי את סוללה ב' מתל עזזיאת לסודה וגם כאן בוצע טיווח תוך כדי תנועה. ההעסקה היתה יעילה ביותר ותיאום האש מדויק. התקרבנו עד כ-80 מטר לאש המרגמות ואז עצרנו אותה בחלק המותקף של היעד. בחלקו השני המשכתי את ההפגזה עד אשר התקרבנו גם אליה במרחק דומה. הלחימה על תל עזזיאת היתה די קשה והאויב גילה התנגדות. ספרנו בתעלות כ-30 גוויות אויב ולקחנו כ-20 שבויים. לעומת זאת היתה סודה עזובה.

עם גמר הקרב על תל עזזיאת קיבלנו פקודה לנוע לתל פאחר. התארגנו במהירות מחדש ונענו ליעד החדש. כאשר הגענו לשם היה הקרב קרוב לסיומו. סייענו בחילוץ פצועים והרוגים. כמו כן ביצענו התארגנות יסודית יותר. תוך כדי התארגנות קיבלנו פקודה לתקוף את מחנה הבניאס עם שחר. לצורך ההתקפה קיבלתי 4 סוללות מכמ"ת. יצאנו להתקפה בשעה 0330. כאשר התקרבנו למרחק כ-500 מטר החלשתי קצב אש – 3 דקות קצב 5, ואחרים קצב 2. כשהתקרבנו עוד כמאה מטר הגברתי שנית את הקצב ל-5.

לפי תיאום מוקדם היו המ"פים המטהרים צריכים להודיע על הגעתם לפאתי היעד. מ"פ א' לא הודיע על כך. כנראה שלא הבחין בזאת בגלל העשן הסמיך, ונכנס ליעד מבלי שנפסקה האש. כתוצאה מכך היו לו כמה נפגעים, ביניהם שני הרוגים מהפגזת המרגמות שלנו.

בגמר ההפגזה על מחנה הבניאס פרצו הכוחות המטהרים פנימה. במקביל הועסק כפר בניאס בשתי סוללות שהתפנו מהמחנה. תל חמרה הועסק ע"י פלוגת 81 מ"מ במשך כל זמן התנועה והלחימה. כאשר נכנסו הטנקים למחנה ראו את אחרוני הזחל"מים נסים מהשטח. הזחל"מים חוסלו כמובן. פרט לזאת לא היה שום אויב על היעד.

מיד אחרי כיבוש מחנה הבניאס קיבלנו פקודה לנוע לאורך הכביש המוביל למסעאדה ולטהרו מאויב. כל המוצבים לאורך הכביש היו נטושים, ומשום כך לא היתה שום לחימה. הגשר על כביש בניאס-מסעאדה ליד כפר עין קניא היה מפוצץ ולא היתה שום אפשרות לעקפו. לצורך כיבוש מסעאדה צורפנו לחטיבה 45 ושם היינו בעתודה. מכיוון שמסעאדה היתה עזובה לא הופעלנו כלל. בלילה אבטחנו את כוחות חטיבה 45 בתוך המחנה. למחרת נענו להתארגנות באיזור בוקעתא. תוך כדי התארגנות קיבלנו פקודה לחזור לחטיבה 1 בקונייטרה.