1968: תחקיר גדוד 377

תחקיר גדוד 377 ע"י ענף היסטוריה בפיקוד צפון: המסע הזוחל בפקק מגבעת האם, שינוי המשימה ע"י מח"ט 8 שעליו לא ידעו, פציעת הסמג"ד בזעורה, הלחימה בתעלות, ריכוז השבויים והתנועה לעבר קלע * המג"ד חינסקי, הסמג"ד פדן והמ"פים מסיירים בשטח ומפרטים את סיפורו של הגדוד * מסמך מ-1968

גדוד 377

בזעורה הם הצעידו עשרות שבויים בשמאל-ימין. גדוד 377

ביום חמישי ה-4 בינואר 1968 התקיים בשטח תחקיר למפקדי גדוד הטנקים 377 מטעם ענף היסטוריה בפיקוד צפון. בתחקיר השתתפו: מג"ד 377 סא"ל אמנון חינסקי, הסמג"ד רס"ן בנצי פדן, מ"פ ח' (פלוגת חרב) רס"ן גדי ארז, מ"פ פ' (פלוגת פרווה) רס"ן יעקב נויפלד, מ"מ סיור אברהם פרצוב.

המתחקר הראשי היה סא"ל אפרים ריינר, ראש ענף היסטוריה בפיקוד צפון. סייעו לו: רס"ן אברהם זהר מענף היסטוריה וסרן יעקב זיסקינד מענף תורת חיל שריון (תח"ש).

תקציר קורות הגדוד בששת הימים: גדוד 377 הפך ב-8 ביוני 1967 לת"פ חטיבה 8, שנועדה לבצע את המאמץ העיקרי בכיבוש הרמה הסורית. ב-9 ביוני נע הגדוד, פחות שתי פלוגות [ו', ז'] שהועמדו לרשות גולני, עם כוחות החטיבה כשהיעד הוא כיבוש זעורה. בגלל טעות בניווט משך גדוד 129 דרומה אל איזור קלע. מח"ט 8 שנוכח בטעות הותיר את גדוד 129 להיאבק לבדו בקלע, ופנה אל היעד המתוכנן כשהוא מושך אחריו את גדוד 377 וגדוד החרמ"ש 121. גדוד 377 היה הראשון שכבש את מוצבי דרום זעורה ולאחר מכן פנה כדי לסייע לגדוד 129 בקלע. למחרת, ה-10 ביוני, היו הטנקים של 377 הראשונים להגיע אל קונייטרה.

להלן התחקיר במלואו [מקור: ארכיון צה"ל].

תצפית גבעת האם

ריינר: אנו מתחילים בתחקיר של אותו חלק מגדוד 377 שהיה ת"פ חטיבה 8 החל מה-8 ביוני 1967. אנו שואלים את סא"ל אמנון חינסקי מה היה סדר הגדוד בשיירה בקו ההתחלה ב-9 לחודש בבוקר.

המג"ד חינסקי: קו ההתחלה שלנו היה צומת בית הלל. סדר היערכות כוחותינו על ציר הכביש היה כך: שתי מחלקות מפלוגה פ', המ"פ, חפ"ק של הגדוד. אחרי החפ"ק של הגדוד שכלל שני טנקים – שתי מחלקות נוספות של פלוגה פ'. אחריו פלוגה חרב, אחר כך מיפקדה עיקרית, אחר כך האג"ד וחט"נ (חוליה טכנית).

ריינר: רס"ן נויפלד, מ"פ פרווה, יתאר את סדר הפלוגה שלו באותו קו התחלה.

מ"פ פ', נויפלד: פלוגה פ' היתה ערוכה – מחלקה 4 מובילה, אחריה מחלקה 1, אחר-כך אני, מאחרי זחל הפיקוד שעליו היה מ"מ הסיירים סגן אברהם פרצוב, לאחר מכן מיפקדת הגדוד שכללה שני טנקים – טנק מג"ד וטנק סמג"ד, ומאחורנית יתר שתי המחלקות, 3 ו-2.

ריינר: כמה טנקים היו בכל מחלקה כזאת?

נויפלד: כל מחלקה כללה שלושה טנקים פלוס טנק מ"פ וסמ"פ. ארבע מחלקות כולל 14 טנקים מסוג M-51 מנוע קמינגס.

ריינר: מבנה פלוגה ח' (חרב) על ציר התנועה על-יד קו ההתחלה?

מ"פ ח', גדי ארז: סדר התנועה – 2 מובילה, מיפקדה אחריה, כיתה של מחלקת חבלה על זחל. אחריה 1, 3 וטכני. זחל המרגמה היה אחרי החבלה, סך הכל 12 זחלים.

נויפלד: בתוך הפלוגה היה זחל מרגמות שהיה גם כן על-ידי וזחל טכני שהיה בסוף שדרת פלוגה פ'.

ריינר: אתם נעתם מהמקום שתואר בקו ההתחלה עד לסיר א-דיב, ובסיר א-דיב פניתם שמאלה על ציר הנפט. כשהזחל או כלי הרכב האחרון עבר את סיר א-דיב בדרך לזעורה על ציר הנפט האם אתם יודעים כמה טנקים וכמה זחל"מים נשארו לכם?

חינסקי: אנו איבדנו בדרך טנק אחד שהתהפך על-יד שדה נחמיה וזחל טכני של פלוגת חרב שהתעכב ואחר כך הצטרף אלינו. הוא טיפל בזחל פגוע בדרך.

ריינר: זאת אומרת שעל ציר הנפט אחרי סיר א-דיב היה כל המבנה שתואר עכשיו פחות טנק אחד וזחל טכני. היה שינוי בסדר המבנה ואותו נשמע עכשיו.

נויפלד: מיד לאחר התנועה התברר לי שאורך השדרה מלפנים הוא גדול מדי, לכן אני התקדמתי קדימה והייתי למעשה הטנק הרביעי שלפני מחלקה מס' 4 כולל סגן עוזי קרן וסגן עמוס ניר. סגן עוזי קרן היה מ"מ נוסף ואני שלחתי אותו עם המחלקה הראשונה היות והוא היה יהודי בעל ניסיון. בעלייה – מחלקה אחת בסיר א-דיב ירדה קצת מהדרך וטנק אחד של אמנון שניר פרס זחל ונשאר גם הוא בשטח.

ריינר: זאת אומרת שבתנועה אל סיר א-דיב, זאת אומרת לפני סיר א-דיב, מחלקה אחת פנתה שמאלה, היינו צפונה, וטנק אחד פרס זחל ונשאר לפי שעה במקומו. על ציר הנפט יש עכשיו פחות שני טנקים. שינוי המבנה השני שנמסר פה בדרך מגבעת האם לסיר א-דיב, הזחל של קצין הסיירים ששמו סגן אברהם פרצוב שעלה על זחל הפיקוד של המ"פ השיג את השיירה, התייצב במקומה ושימש כמנווט. האם היו בדרך לסיר א-דיב לפלוגה ח' נפגעים מההפגזה?

גדי ארז: היה לי נפגע אחד מהחוליה הטכנית שירד מהזחל להגיש עזרה ונפצע ופונה. היו לי נפגעים נוספים בזחלים, לא פגיעות רציניות ואנו משכנו אותם איתנו לפי פקודה הלאה. בזחל שלי שכב סמל הקשר מעל חצי שעה, התאושש משתי פגיעות בפניו. למעשה במיפקד שנערך יותר מאוחר, חלק מכובעי הפלדה היה מקומט ולמעשה לא היה מישהו שלא היה שרוט כתוצאה מההפגזה. במעבר של גבעת האם היה פקק ועד אשר לא פינינו את הפקק לא יכולנו לזוז קדימה. הפקק נגרם על-ידי טנק של 129 שעמד ולא זז עד שלא פיניתי אותו.

נויפלד: החוליה הטכנית שלי נשארה מאחור וכמו כן החוליות הטכניות של חטיבה 8. הסמל הטכני שלי התיישב על זחל והוא היחידי שהצליח לזוז קדימה. הוא קיבל כדור בכובע הפלדה כשחילץ את הטנק.

חינסקי: במעבר גבעת האם היה פקק גדול שעיכב אותנו, שנבע מהטנקים של 129, פלוגה ו' שנכנסה לתוך פלוגה ח' ושני זחל"מים שנפגעו פגיעה ישירה.

ריינר: הדיווח של המפקדים מ-377 שנמצאים עכשיו כאן אומר שבמעבר גבעת האם היה פקק תנועה. לפי הסיפורים של מפקד אחר, מפקד נאתר אותו. אנו מתחילים עם רס"ן בנצי סמג"ד 377.

הסמג"ד פדן: נעתי אחרי הטנק של המג"ד. בעלייה נתנו לטנק אחרי טנק לעלות. כלומר, אחד היה מגיע לראש העלייה והשני היה מתחיל לנוע. כשהגעתי לראש העלייה שמעתי את ההוראות של המח"ט להחיש את התנועה ולצמצם את הרווחים. כשהגעתי לראש הגבעה ראיתי שמה שמעכב אותנו זה שני טנקים של גדוד 129 שעמדו תחת הפגזה עם מדפים סגורים, איבדו את הכוח ולא ידעו לאן לפנות. נאלצתי לרדת מהטנק ולפנות אותם מהציר. זחל שעמד בצד ימין נפגע מפגז של מרגמה ובער. כמו כן עמד שם שופל שהיה צריך לפנות תוואים בדרך. הנהג שלו נהרג ושכב לצידו. כל זה עמד וסתם את הציר ועד שלא פינינו אותם לא יכולנו להחיש את התנועה ולהתקדם קדימה.

ריינר: האלמנט השני בפקק היו זחל"מים טכניים של יחידות שונות שנשארו מאחור, מתאר את התמונה נויפלד.

נויפלד: הזחלים הטכניים שכידוע נוסעים בתנועה בסוף השיירה נתקעו באיזור גבעת האם. הסמל הטכני של פלוגה פ', דוד שוילי, התיישב על זחל והיה היחידי שהצליח לעבור קדימה תחת ההפגזה. לאחר מכן הנהג שלו, עובדיה, נפצע והוא החליף את הנהג ובזכות זאת הוא הצליח להיצמד לפלוגה שלנו ולתקן את הרכב. הוא גם תיקן את הטנק שנפגע בשמאל הדרך. כלומר, לכיוון צפון ושם גם קיבל כדור בכובע הפלדה, אך המשיך ללכת עם הכוח קדימה.

ריינר: משלים את התמונה קצין הסיור סגן פרצוב.

פרצוב: נעתי בראש הטור לכיוון גבעת האם. בפנייה מדרך הכורכר לדרך העפר שמושכת לכיוון נעמוש עמדו מספר זחלים. לפי הוראה שקיבלתי מהמג"ד הייתי צריך להיצמד לזחלים של הגדוד שלפנינו. חשבתי בהתחלה שהם של הגדוד ונעצרתי מספר דקות. הם לא זזו, הם סתמו ממש את הציר. תימרנו בין הזחלים והמשכנו קדימה.

אנשי גדוד 377

אנשי גדוד 377 (במרכז המג"ד חינסקי). הסמג"ד קיבל הוראה ישירה ממח"ט 8 להיכנס לזעורה

גדי ארז: זחלים שלי נעו לפי פקודה, פזורים במרחקים 35-30 מטר האחד מהשני. מימיננו היו פלוגה ה', שהיוו כוח של כוח אחר. בתוך התנועה שלי עוד לפני כפר סאלד התחילו לנוע פלוגה ה' ולהתערב בפלוגה שלי, ולמעשה את המעבר של גבעת האם עברנו שתי הפלוגות במעורב, כשאחרי גבעת האם פלוגה ה' פנתה שמאלה ופינתה לי אפשרות לנוע קדימה. באותה הזדמנות איבדתי שני זחלים שהמשיכו לנוע קדימה ורק על דרך הנפט ריכזתי את כל הכוח שלי חזרה.

ריינר: אנו אם כן מוסיפים לכלי הרק"מ שאבדו לנו עד לפנייה מסיר א-דיב לציר הנפט עוד שני זחל"מים של פלוגה ח' שנעו קדימה והצליחו אחר כך להחזיר אותם לכוח של הפלוגה על הציר הנפט בשלב יותר מאוחר. שאלה: האם היה לכם עד סיר א-דיב (בלי התנועה בתוך הכפר) איזשהו קרב? האם האנשים שלכם ירו? האם ראיתם אויב? האם יריתם? או הנסיעה היתה נסיעה על מוצבים כבושים שאין בהם כוח אויב?

נויפלד: לרגלי סיר א-דיב פגש אותי קצין המודיעין של חטיבה 8, שם היו חבר'ה עם טנקים ותותחים שירו לכיוון קלע.

גדי ארז: כשעלינו אחרי שיצאנו מהחטיבה היריות הרציניות ביותר היו מהמשלט של נעמוש וגם הן היו יריות בודדות. סמל הקשר מהמחלקה שלי ירה בעוזי שלו ואני מאמין שהוא נפצע מהריקושטים של העוזי שלו בשעה שהוא ירה החוצה וכדור אחד נפלט בתוך הזחל.

חינסקי: כשאנו עמדנו יחד עם מיפקדת חטיבה 8 לפני סיר א-דיב נפלו על ידינו קליעים של טנקים, שלא ידענו מאיפה יורים אותם. קרבות ממש לא היו.

ריינר: לא היו קרבות ל-377 עד לסיר א-דיב. המוצבים לא היו פעילים ולא גילו התנגדות לתנועה.

זיסקינד: אני מבקש להתייחס כאן לעניין לוח הזמנים.

ריינר: שיבוץ 377 בתוך לוח הזמנים הוא כזה – 129 עברו את הגבול ב-1130. ב-1220 דיווחו 'נעמוש בידי'. כאשר המפקדים של 377 שמעו זאת בקשר הם היו מעבר לגבעת האם בשטח הפתוח. השאלה הבאה היא כזו: אתם ערוכים על יד גבעת האם, עולים למעלה, מהי התוכנית המבצעית שהיתה ידועה לכם בשלב זה? מה התכוונתם לעשות?

חינסקי: "ב-9 לחודש ב-0400 לפנות בוקר נפגשתי עם מח"ט 8 אל"מ מנדלר אברהם ליד משטרת ראש פינה. משם יצאתי איתו ומספר קציני מטה שלו יחד עם המג"דים לתצפית וסיור מגבעת האם. בגבעת האם לאחר שהם צפו על השטח, אני כבר הייתי בקו בשטח כי ישבתי פה שבועיים, הוא מסר לי את התוכנית והמשימה של הגדוד. התוכנית היתה כזו: גדוד 377 נע אחרי גדוד 129. גדוד 129 כובש את משלטי זעורה, לאחריו גדוד 377 עובר על-יד גדוד 129, נע הלאה וכובש מספר משלטים על כביש בניאס-מסעאדה שאלה מספריהם: 9136, 9133, 9151, 9154 ו-9155. לאחר כיבוש המשלטים האלה אני מחכה להוראות נוספות".

ריינר: זה משתבץ בדיוק לפי הדו"ח של חטיבה 8, לפיו גדוד 377 עובר אחרי 129, נכנס לזעורה, יוצא צפונה, לוקח את המשלטים מצפון לזעורה על כביש מסעאדה-בניאס ויוצא מת"פ החטיבה. שם הוא צריך להתחבר לגולני. על-פי התוכנית הזו של החטיבה, מה היתה התוכנית הגדודית?

חינסקי: לפי תוכנית זו, התוכנית הגדודית שנבנתה בקו ההתחלה היתה כזו – טנקים בראש ופלוגת החרמ"ש מאחור, כשהמטרה היא שהטנקים יסתערו ראשונים על היעדים. לאחר כיבוש היעד הראשון, מחלקה אחת של טנקים מופנית ימינה ומבטיחה לכיוון איזור קלע, כי לפי ידיעות מודיעיניות היה ידוע לנו שבאיזור וואסט קיים גדוד טנקים של האויב, שתוך שעתיים-שלוש הוא עלול להגיע לזירת הקרבות.

ריינר: האבטחה הימינית הזו, אני מבין שהיא דרומה מזעורה כדי שלא תבוא תגבורת בקו קלע-ג'בב אל מיס-זעורה.

חינסקי: "לאחר כיבוש המשלט הראשון הטנקים היו צריכים להמשיך הלאה ולהסתער ולשטוף את יתר המשלטים. האם יהיו תקלות, החרמ"ש היה צריך להשתלב בתוך הלחימה. לאחר השטיפה של הטנקים, החרמ"ש היה צריך לטהר את המשלטים. זו היתה תוכנית הלחימה שלנו. ממש בשטח לא היינו ותוך כדי הלחימה היינו צריכים לפתור את יתר הבעיות".

השרמנים של 377

השרמנים של פלוגה פ'. "דרסו תעלות, זרקו רימונים, ירו בעוזים, עשו חצי סיבוב ויצאו חזרה מהיעד"

זיסקינד: אנו מעוניינים לראות את התמונה הכללית.

ריינר: בתמונה הכללית להבדיל בין תוכנית ובין ביצוע התוכנית היתה כזו: חטיבה 8 מבקיעה מגבעת האם מזרחה. חטיבה 1 אחריה. היינו, לשתי החטיבות הללו ציר הבקעה אחד. חטיבה 8 מבקיעה עם הטנקים קדימה כאשר תפקיד החרמ"ש הוא טיהור בלבד. לשם כך הם הכניסו את הגדוד הראשון, גדוד 129, שהוא גדוד טנקים עם פלוגת חרמ"ש אחת בלבד. התוכנית של חטיבה 8 היתה כזו: הם עולים מזרחה מגבעת האם, לוקחים את גור אל עסקר, פונים דרומה, עוברים את נעמוש. בנעמוש היה מסומן איזשהו תוואי שעולה צפונה-מזרחה לכיוון זעורה והם קיוו לאתר את התוואי הזה, הם קיבלו בפועל את קצין המבצעים של חטמ"ר 3, סרן דני בונה, שיאתר להם את הירידה מדרך הפטרולים הסורית על-יד נעמוש והוא בשטח הכריע שמוטב להשתמש בירידה של סיר א-דיב, ואז תוך כדי תנועה הם התכוונו בסיר א-דיב, ממש בציר הנפט, לקחת צפונה, להגיע עד לפאתי זעורה, להפנות את 129 מפאתי זעורה דרומה, לקחת את המוצבים שחוסמים את הציר מזעורה לג'בב אל מיס, שאנו מכנים אותם 'מוצבי זעורה הדרומית', לעבור את ג'בב אל מיס ובעצם לפי התוכנית הפיקודית לעצור מתוך כוננות של המשך תנועה לקונייטרה. הלאה מזה עדיין לא היתה להם פקודה.

"הגדוד שבא אחרי 129 זה 377, ששמענו את התוכנית עכשיו, היה צריך לא לפנות דרומה בפאתי זעורה אלא פה בפנייה הזו לחלוף על פני 129, לעבור דרך זעורה, להמשיך צפונה על כביש בניאס-מסעאדה, לקחת את המוצבים שעל כביש בניאס-מסעאדה, לעצור שם להתחברות או עם גולני או עם יחידה אחרת מתוך כוננות למסעאדה.

"גדוד 121 שנע אחרי 129 ו-377 היה צריך לטפל בטיהור מוצבים שנשטפו על-ידי הטנקים מאחורנית. כאשר משימה אחת היתה לו ברורה – הוא היה צריך לכבוש את זעורה עצמה. כיבוש אני מתכוון לטיהור ואחזקה מלאה של כוחותינו, לפנות דרומה-מזרחה ולקחת את מוצבי דרום-מזרח זעורה באותה דרך שהולכת אל ג'בב אל מיס, קצת מזרחה ממנה ישנם המוצבים 9103 ושאר המוצבים בגזרה הזו. את המוצבים האלה היה צריך לקחת 121 ולשם זה הוא קיבל את פלוגת הטנקים ה' מ-377.

"בביצוע חל למעשה שינוי אחד: הטנקים של 129 השיגו את אותו צוות סיור עם קמב"צ 3 בהתחברות מגבעת האם עם דרך הפטרולים הסורית בנעמוש, ואז התחילו לנסוע לבד בלי מנווטים. הם החטיאו את הפנייה הראשונה שמאלה בנעמוש והחטיאו את הפנייה השנייה שמאלה בסיר א-דיב אל ציר הנפט. ובעצם מסיר א-דיב המשיכו לכיוון קלע. הם הסתבכו שם כך שהמח"ט החליט לתת להם להמשיך בציר הזה לקלע ולא להיעצר בג'בב אל מיס או קצת לפני זה, אלא לקחת את 377, להניע אותו בציר המקורי של ציר הנפט, לא לתת לו להמשיך צפונה לכביש בניאס-מסעאדה אלא ש-377 יפנה דרומה, ייקח את המוצבים ש-129 היה צריך לקחת ויתחבר עם 129 בקלע. על שינוי התוכנית הזו מח"ט 8 אל"מ מנדלר אלברט קיבל אישור מרמ"ט פיקוד צפון אל"מ דן לנר. הסתבר לנו לפי השמיעה שלנו ברשת הקשר ולפי הדוחות שיש לנו, שהשינוי בתוכנית לא ירד אל הרמות השונות של 377. ואנו נשמע מכאן ואילך את התיאורים שלהם, מתוך ידיעה שהם בעצם פעלו בלי לדעת מה נשתנה בתוכנית ומהי בעצם המשימה החדשה שלהם.

"חטיבה 1 היתה צריכה לנוע אחרי חטיבה 8 באותו ציר. היא עוברת את גבעת האם, מגיעה לדרך הפטרולים. הראשון שמוביל מחטיבה 1 הוא גדוד 12. הוא מתחבר מנעמוש אל תוואי ההטיה, לוקחים צפונה עד עין א-דייסה, לוקחים מזרחה, מתחברים אל ציר הנפט ומופיעים לתל פאחר מדרום-מזרח.

"גדוד 51 על דרך הפטרולים בנעמוש פונה ישר שמאלה ודרומה [צ"ל צפונה], עובר את בחריאת ולוקח את עזזיאת. אחריהם נוסע החפ"ק. גדוד 13 נשאר באיזור גבעת האם ומתקדם אחר כך בשלבים לבחריאת, בורג' בביל, מתוך מחשבה שהוא יפעל הלאה כעתודה. השינוי אצל חטיבה 1 היה דומה מאוד לשינוי אצל חטיבה 8. גדוד 12 הגיע לעין א-דייסה, בעין א-דייסה לפי מיטב ידיעתנו אין בכלל ירידה מציר, אין שם כלל וכלל ציר. הם קיוו שיש שם ציר, לא מצאו את הציר והמג"ד החליט להמשיך בתוואי ההטיה ולקחת את תל פאחר ממערב למזרח. כתוצאה מזה, תל פאחר נכבש כפי שהוא נכבש. מכל מקום, חטיבה 1 עברה את הגבול ב-1330 כאשר הטנקים של 377 והחרמ"ש של 377 כבר היו בתוך זעורה. כאשר גדוד 12 ביצע את המלחמות שלו בתל פאחר וגדוד 51 ביצע את המלחמות שלו בתל עזזיאת, הרמה מזרח מעליהם, כלומר זעורה, כבר היתה בידי כוחותינו. עין פית לא היתה בידי כוחותינו והיו להם הפרעות אגפיות משם.

"סך הכל מבחינת לוח זמנים – ב-1830 נכבשה תל פאחר. עזזיאת נכבשה קודם ואז המרחב שגולני היה צריך לכבוש היה בידו. באותו זמן היתה התחברות בין 377 ו-129 בקלע. לקראת חשיכה גולני ו-8 השלימו את משימתם, להוציא את המשלטים על כביש מסעאדה-בניאס שאותם היה צריך לקחת 377 לפי התוכנית המקורית. אז העבירו שתי פלוגות מגולני ת"פ 121 של חטיבה 8. ואותן שתי פלוגות של 13 קיבלו עזרה מטנקים של פלוגה ה' של 377 שהיו ת"פ 121, ולפנות בוקר הכוח הזה עלה על המוצבים ש-377 היה צריך לקחת קודם, שבמרכזם 9136, ולקראת 0630 בבוקר המוצבים האלה נכבשו. אפשר להגיד שהתוכנית המקורית עם שינוי בסדר הכוחות כפי שתיארתי אותו התבצעה.

מגד

377 בששת הימים. מימין: הסמג"ד רס"ן בנצי פדן, קצין חימוש סרן בני בר-לב והמג"ד סא"ל אמנון חינסקי

אברהם זהר (ענף היסטוריה): כשחטיבה 1 עלתה על תל פאחר, חטיבה 8 היתה צריכה לעלות ולהתחבר לציר הפטרולים שלהם שממשיך לציר הנפט. מה היה שם מבחינת ארטילריה?

ריינר: הסורים עצמם חסמו כאן בארטילריה כל ציר. כשאל"מ אלברט מנדלר מחטיבה 8 ראה את החסימה הזו הוא דרש אש נ"ט עם אוויר. קיבלנו, זה חיסל חלק מהאש, אבל למעשה כל גדוד קיבל קצת ארטילריה. מה שלא קיבלנו הופנה לעבר הישובים. הם ירו מ-3 נפ"מים. האחד היה לפני גבעת האם והגשר ואחד בעמק על-יד  גבעת האם. נקודה שלישית היתה בין עזזיאת והשטח הפתוח. ביומיים שקדמו למלחמה היו שתי תנועות סרק: ב-7 לחודש גולני עם 377 נערכו לתקוף את הרמה וחטפו הפגזה רצינית. ב-8 לחודש חזר אותו עניין וכן ב-9. מתחקירי שבויים הם היו בטוחים שב-9 לחודש המלחמה נגמרה וכי אנו לא מכבדים את הפסקת האש. בהאזנה אנו קלטנו הודעה סורית שלפני 9 בבוקר היהודים עומדים לתקוף.

חינסקי: אנו נסענו על הכביש בשדרה עם רווחים ולא היתה אף ירייה. אבל כשסא"ל בירו מג"ד 129 הגיע לאיזור הגושרים רק אז הם התחילו.

הפנייה לדרך הנפט לפני הבתים הראשונים של סיר א-דיב

ריינר: הפרשה שמעניינת אותנו עכשיו זה כל מה שקרה לשתי הפלוגות של 377 עד שהן היו ערוכות על ציר הנפט.

נויפלד: אני הגעתי כמה מאות מטרים לפני סיר א-דיב, נפגשתי עם קצין המודיעין של חטיבה 8 רס"ן יערי. הוא אמר לי שהמצב עם חטיבה 8 קשה וצריך ללכת מהר לעזור להם כי הם נתקעו קשה בתוך סיר א-דיב. קיבלתי הוראה מהמג"ד להפריש כוח לכיוון סיר א-דיב, להיכנס פנימה. ואני עם מחלקה 1 נכנסתי פנימה. המצב בפנים היה כזה: הטנקים בפנים מפוזרים ומקבלים אש חזקה מאוד מכיוון קלע. ראיתי מספר צוותים שנוטשים את הטנקים שלהם. לא בדקתי בדיוק למה. בכל אופן לא ראיתי שהם פצועים. עשה לי רושם שכנראה אזלה התחמושת או ששמו עליהם דגל צהוב ועזבו את הטנקים.

ריינר: התמונה שאני מקבל היא כזו – יש לך ארבע מחלקות. מחלקה מס' 4 קצת לפני סיר א-דיב ירדה שמאלה וטנק אחד ממנה פרס זחל. עם מחלקה מס' 1 אתה אישית נכנסת לתוך הכפר, ושתי מחלקות אחרות בתנועה לפני סיר א-דיב לכיוון דרך הנפט, כששרידי מחלקה 4 קדימה.

נויפלד: לפי המצב שהיה ב-129 ראיתי שאין מי שישתלט על העניינים. שאלתי את המג"ד מה עלי לעשות, האם עלי להישאר עם 129 או לחזור בחזרה לדרך הנפט. הוא נתן לי הוראה לחזור בחזרה לדרך הנפט. חזרתי עם שלושת הטנקים נוסף לטנק שלי לדרך הנפט. עליתי על דרך הנפט והתחלתי לנוע לכיוון זעורה.

ריינר: כלומר, על ציר הנפט לכיוון זעורה, לפניך אין לא מג"ד ולא סמג"ד, אתה נוסע לבדך. איפה נמצא קצין הסיור שלכם ברגע זה?

פרצוב: באותו רגע נתקעתי עם הזחל כ-100 מטר צפונה מהפיצול לסיר א-דיב, ירד למטה וחיכה לשאר הכוחות.

ריינר: הרי קצין הסיור סגן פרצוב נסע לפני הטנק הראשון של מחלקה מס' 1 של פלוגה פ', הגיע להצטלבות של ציר הנפט, זיהה את ההצטלבות, פנה שמאלה ונסע כ-200 מטר. הזחל שלו התקלקל קלקול טכני. הוא ירד מן הזחל, לא ראה לא מימינו ולא משמאלו לא את הטנקים, לא טנקים של כוח אחר, לא את הזחל של המח"ט ולא של הקמ"ן, הוא מחכה לכוחות שיגיעו אליו.

פרצוב: על ציר הנפט לא ראינו שום כלי. השארתי את הצוות על הזחל, דיווחתי על תקלה טכנית. למטה על הדרך שעולה מנעמוש לסיר א-דיב ראיתי את כוחותינו. הגעתי אליהם ברגל, שם עליתי על טנק סמג"ד. הזחל עם הצוות חילץ את הטנק של עמי לב-טוב והורידו אותו לגבעת האם.

ריינר: מ"פ פרווה, רס"ן נויפלד, אחרי שהמג"ד חינסקי אמנון אמר לו לא להמשיך עם 129, הוא חזר עם אותה מחלקה מס' 1 לציר הנפט ועלה על ציר הנפט כשאחריו יתר הפלוגה. כלומר, מ"פ פרווה עם מחלקה אחת נכנס לתוך סיר א-דיב ועולה מזרחה הלאה מהירידה אל ציר הנפט. בינתיים מחלקה 4 שלו, פחות טנק אחד, חוזרת לציר עם הסמ"פ, מתייצבת בראש שתי המחלקות האחרות, נוסעת קדימה ופונה לציר הנפט.

קציני

מפקדי פלוגת פרווה בגדוד 377. עומדים, מימין: אמנון שני, משה ממון ועוזי קרן. יושבים: הסמ"פ יהודה ארזי, המ"פ יעקב נויפלד וישראל בכר

תיקון: כדי לקבל תמונה נכונה אנו צריכים לחזור לאותו רגע שמחלקה 4 ירדה מהציר שעולה מעוקדה לסיר א-דיב כדי לאבטח אגף שמאלה וטנק אחד שלה פרס שרשרת. מחלקה מס' 1 עם המ"פ פ' רס"ן נויפלד נכנסת לסיר א-דיב. המג"ד סא"ל חינסקי במרכז הפלוגה הזו עם הסמג"ד רס"ן בנציון. פה יש המתנה של לפחות חצי שעה. אחר כך המג"ד סא"ל חינסקי מקבל פקודה שהיא… –

חינסקי: אולי אני אתאר קודם את המצב כפי שהוא היה בכניסה לסיר א-דיב. בתנועה לסיר א-דיב ראינו מרחוק את 129 עוברים את סיר א-דיב. כשהגענו כ-400 מטר לפני סיר א-דיב ראיתי החפ"ק של חטיבה 8 כ-400-300 מטר לפני הפנייה לדרך הנפט. הם היו שני זחלים. אני עמדתי כ-50-40 מטר מאחרי הזחל"ם של המח"ט. ברגע שקיבלתי הוראה לעצור נתתי הוראה לעצור ולאבטח. מחלקה 4 של פרווה איבטחה לצד שמאל ומ"פ פרווה רס"ן נויפלד אישית עם מחלקה נע קדימה, נכנס לסיר א-דיב פנימה עד למקום שרואים את השטח מלפנים. שם אמרתי לו לעצור. על כל הדו-שיח שלו עם קמ"ן חטיבה 8 רס"ן יערי אני לא יודע. לאחר שהמתנו כחצי שעה במקום קיבלתי הוראה באלחוט ממח"ט 8 אל"מ אלברט מנדלר לעלות על דרך הנפט ולהמשיך אחריו.

ריינר: מ"פ פ' רס"ן נויפלד לאחר שהוא קיבל הוראה מהמג"ד לעלות על ציר הנפט יתאר לנו לפי איזה סדר הפלוגה עולה על ציר הנפט ואיך הוא מסודר על ציר הנפט.

נויפלד: הפלוגה היתה בצורה כזו – שלושה טנקים שנשארו ממחלקה 4 עלו על דרך הנפט והמשיכו לכיוון זעורה. המ"מ האורגינלי נשאר עם הטנק הדפוק מצפון לדרך ואת הפיקוד על המחלקה הזו קיבל סגן עוזי קרן. אני עם מחלקה 1 נשארתי ברגע זה מאחור כשמחלקות 3 ו-2 אחרי מחלקה 4. למחלקה 4 הצטרף גם הסמ"פ יהודה ארזי.

ריינר: על הדרך יש לנו כך – מחלקה 4 עם שלושה טנקים עם הסמ"פ, אחרי זה 2 ו-3 ואחרי זה מחלקה 1 עם מ"פ פרווה רס"ן נויפלד. טנק מג"ד וטנק סמג"ד נעו אחרי מחלקה 2, כלומר יש לנו מחלקה 4, אחריה 2, אחריה טנק מג"ד וטנק סמג"ד, אחריה מחלקה 3 ואחריה מחלקה אחת עם המ"פ. לאן נכנסים שני הזחל"מים של חפ"ק 8?

נויפלד: אני חושב ששני הזחל"מים של 8 היו ראשונים.

פדן: הם עלו על ציר הנפט, לקחו את העיקוף ורצו למטה.

נויפלד: אל"מ אלברט מח"ט 8 אמר לי אישית שהוא היה בסיר א-דיב. מכל מקום לפי כל הסיפורים שלהם בזמן של ההמתנה שני הזחל"מים של החפ"ק היו קדימה.

חינסקי: עם הפקודה לעלות על ציר הנפט, המח"ט אל"מ אלברט הודיע לי שהוא מוביל ועד כמה שזכור לי הוא נע ראשון ואחריו פלוגת פרווה.

ריינר: כלומר על ציר הנפט יש לנו את שני הזחל"מים של חפ"ק החטיבה, מחלקה 4, 2, טנק מג"ד, טנק סמג"ד, מחלקה 3, 1, והם כולם חולפים על פני קצין הסיור סגן פרצוב שנשאר עם הצוות שלו, אבל קצין הסיור אישית עלה על טנק סמג"ד, אם זה המצב של פרווה שעכשיו הם נוסעים צפונה, לפי ההערכות צריך עכשיו חרב להיכנס אל הציר. נשמע כעת איך חרב עובר את עוקדה, את סיר א-דיב ועולה על ציר הנפט.

גדי ארז: עברתי בתמרונים את המוצבים וזיהיתי אותם. כמו שאני רוצה לירות על הכפר, אני רואה מחלקה אחת שאני מזהה אותה כמחלקה מס' 1 של פ'. נכנסתי פנימה, בהתחלה בהיסוסים ואחר כך בריצה יותר מהירה. ראיתי על פני השטח שלושה טנקים מפוזרים עם דגלים צהובים ואחרי מבט שני זיהיתי שהם לא שייכים לפרווה. יותר מאוחר זיהיתי אלמנט של טנקים של פרווה ופה על הדרך הצטרפו אליי שני הזחל"מים שהלכו לאיבוד קודם. שמחתי מאוד לקבל אותם. היות וזיהיתי את דרך הנפט וידעתי את המשימה, לקחתי את שני הזחל"מים ודהרתי קדימה. לפי זה יוצא כשכולם עוד היו פה, אני כבר הייתי קדימה. סגן פרצוב קצין הסיור טוען שזה לא מתאים למהלך הדברים, אבל אני זוכר שאני לא התעכבתי.

ריינר לנויפלד: האם אתה בטוח שכל הטנקים נוסעים אחריך?

נויפלד: לפי הדו"ח שהגיע אליי אחר כך יש לי רושם שכולם היו.

ריינר לחינסקי: לך ברור שחוץ משני טנקים שנתקעו יש לך 12 טנקים שנוסעים אחריך. איפה אחר כך מצאת את חרב?

חינסקי: את חרב אני לא ראיתי והדרך היתה נקייה.

פדן: פה בסך הכל יש בעיה של פערים בלוח הזמנים. ביני ובין סא"ל אמנון חינסקי המג"ד היה פער עצום, מפני שפעם אחת התעכבתי על גבעת האם והוא רץ קדימה. כל הזמן אני נלחמתי על סגירת הפערים. חלק מהדרך הזו נסעתי בודד. עד פה נסעו אחריי המחלקות של רס"ן נויפלד מ"פ פ'. מבחינת פערים היו שתי מחלקות של רס"ן נויפלד קדימה ורס"ן ארז מ"פ ח' עם הזחלים היה צריך לנסוע באותה מהירות כדי שהוא יהיה מאחור. מפה עד גבעת האם היה שרוך ארוך של כוחות. לגביי, הסיבוב הזה אומר להגיע, לעלות, להסתובב ולנסוע. אם רס"ן נויפלד מ"פ פ' חיכה חצי שעה ורס"ן ארז גדי מ"פ ח' בא ויצא, זה סוגר את הפער. בכל אופן, בקשר שמעתי שכולם במלחמה. עליי לא ירו ואני הבנתי שאני רחוק מאוד מכל מלחמות. כשהגעתי לפה עלינו על העיקול ונסענו הלאה. רצנו על ציר הנפט במהירות מקסימלית ונעצרנו בזעורה לכמה מלחמות.

מימין

התייעצות ב-377. מימין: ע' קמב"צ איתן גלזר, המג"ד אמנון חינסקי, מ"מ סיירים אברהם פרצוב (עם המפה), הקמב"צ צביקה אילן והקמ"ן בני ונגר שילה

ריינר: לפי הדו"ח של סא"ל בירו, מג"ד 129, הם נכנסים לסיר א-דיב ונוסעים קדימה. מתחילה התקדמות שכתוצאה ממנה אלה שגמרו תחמושת נעצרים והתאג"ד מטפל בהם. מה שאתה ראית זה טנקים של 129. אתה זוכר שדנו על הסיבות לאורך זמן של ארבע שעות שלוקח מעבר של קילומטר אחורה עד למחסום הקוביות. כאן פלוגה ו' נערכה ופונה שמאלה לעבר זעורה ושתי הפלוגות עושות פעמיים את אותו איגוף ויורדות חזרה. לפני שאנחנו נראיך פלוגה ח' נכנסת לציר בעקבות הדיווח על מרחב וזמן של רס"ן בנציון הסמג"ד, אנו מתקנים את התיאור הקודם שלנו כך: גדוד 377 נסע קדימה עם שתי מחלקות, 1 ו-4. מחלקה 4 ירדה לנו שמאלה לאבטחה. 1 נכנסה לתוך סיר א-דיב, עם שתי המחלקות האלה היה המג"ד סא"ל חינסקי שהוא יושב קצת מערבה מסיר א-דיב. יותר מאחור, על ציר נעמוש-עוקדה-סיר א-דיב, נוסע רס"ן בנציון הסמג"ד כשאחריו שתי מחלקות, 2 ו-3. הוא מבלה בנסיעה את זמן ההמתנה של המג"ד ושל מחלקות 1 ו-4 בסביבות סיר א-דיב. כשרס"ן בנציון הסמג"ד מגיע לסיר א-דיב שתי המחלקות האלו גמרו את ההתארגנות שלהן ועולות על הציר, הוא עובר את סיר א-דיב בתנועה ללא המתנה ורק על ציר הנפט המרחקים האלה, שהם מבחינת מרחק תופסים כחצי שעה, נסגרים. אחריהם, במרחק גדול ובמרחק זמן, נוסעת פלוגה ח'. כשהוא עולה על הציר הוא רואה על הציר ומסביבותיו – בסיר א-דיב ועל יד סיר א-דיב, טנקים.

אנו סוברים שהוא רואה טנקים של 129 כבר אחרי שלב א' או שלב ב' של לחימה של הגדוד הזה, חלקם בלי תחמושת, חלקם עושים כל מיני פעולות מנהלתיות אחרות. מכל מקום, הטנקים שהוא חלף על פניהם הם לא טנקים של פלוגה פ', אלא הטנקים של 129. פה על ציר הנפט פלוגה ח' מוצאת את שני הזחל"מים שקודם תיארנו שהם הולכים לו לאיבוד, ואז יש לה מחדש את כל הפלוגה פרט לזחל הטכני, ועם הפלוגה היא נוסעת על ציר הנפט. הפנייה הזו של 377 אל ציר הנפט כש-129 איננו לפניו ורק חפ"ק החטיבה לפניו, פירושה שינוי מהתוכנית המקורית. אנחנו רוצים לשמוע מהמפקדים של 377 מה הם יודעים על השינוי בתוכנית ועל התוכנית החדשה.

חינסקי: על המצב בסיר א-דיב אני לא שמעתי שום דבר מהמח"ט, כי הוא לא מסר לי וחוץ מאשר ראיתי מספר טנקים מ-129 שנכנסים לתוך סיר א-דיב, יותר לא ידעתי שום דבר. לי היה ברור שאני צריך לעלות על דרך הנפט, לעבור את זעורה ולהמשיך לכיבוש המשלטים שנקבעו לי בתוכנית הראשונית. אל"מ אלברט מח"ט 8 נתן לי ההוראה לעלות על דרך הנפט ולנוע אחריו. יותר מזה הוא לא מסר לי שום דבר ואי לכך גם לא מסרתי לכוחות שום דבר לגבי שינוי המשימה.

ריינר: כלומר, מאחר שהנסיעה על דרך הנפט היתה ממילא לפי התוכנית, העובדה ש-129 נשאר ו-377 נוסע עכשיו על ציר הנפט איננה נותנת לו שום סימן לשינוי תוכנית, ובעצם המג"ד סא"ל חינסקי אמנון נוסע עכשיו על ציר הנפט מבלי לדעת שהתוכנית השתנתה.

פדן: אני הייתי משוכנע שהם נתקלו באש מהאגף, הפרישו פלוגה אחת להעסיק את קלע כדי שכולם יוכלו להמשיך. כשהגעתי לסיר א-דיב וראיתי את 120 בתוך הכפר הייתי משוכנע שפלוגה אחת נשארה לאבטחה באגף וחלק המשיכו לפנינו על ציר הנפט.

זהר: ואז אלברט קיבל אישור לשינוי.

פדן: כשנסענו בערך כשני ק"מ על ציר הנפט התחילו לירות עלינו ממוצבי זעורה. החבר'ה שלנו חשבו שיורים עלינו משמאל, ממערב, והיפנו קנים למעלה כדי להתגבר על מערך הנ"ט.

ריינר: אנו מסכמים בזה שגדוד 377 במרחקים די גדולים בין פלוגה פ' לבין פלוגה ח' הסתדר בסופו של דבר על ציר הנפט, נע צפונה לכיוון כללי לפי התוכנית. ראו שאומנם קרה משהו ל-129 אבל לא הסיקו מזה בעצם מסקנה שהתוכנית השתנתה ואיש לא נתן פקודה מפורטת על שינוי בתוכנית ושינוי במשימות.

שרמני

השרמנים של 377. הספיק כוח קטן כדי לשבור את מוצב 9106 בזעורה

נעצרים מול המצבה של מוקדי, כקילומטר מסיר א-דיב ואיזור המוצבים

פלוגה פ' על ציר הנפט כקילומטר וחצי צפונה מסיר א-דיב חטפו אש נ"ט מכיוון מזרח מהמוצבים 8199, 9194, 8195 ו-8190. האש באה מהמוצבים האלה או מחלק מהם, או מאיזשהו כוח שנע מערבה מתוך המוצבים האלה וירה עליהם.

ריינר: איזה אש היתה פה?

פדן: תותחי נ"ט, ח"ש, זה היה בצפיפות של 5 לדקה. היו שם לפחות 4 תותחי נ"ט וטנקים וזאת לפי צפיפות הפגזים וצורת התפזרותם. לנו לא היו נפגעים.

ריינר: האם ישנה אפשרות שזו אש שנורתה מקלע לעבר 129 ועברה מעל הרכסים עליכם?

פדן: זו אפשרות, אבל בהמשך הדרך מצאנו את האויב בפועל פה. איך שעברנו את הרכסים ראינו תנועה של טנקים, משאיות ואנשים. קצת הלאה ראינו כוחות וכלים שירו עלינו ממש.

חינסקי: לאחר שנענו לכיוון ג'בב אל מיס גילינו שלושה טנקים T-34 באיזור 8189 שאחר כך פלוגה פ' חיסלה אותם. הם היו בין קלע לג'בב אל מיס, קצת יותר מערבה.

ריינר: אנו עומדים עתה כ-4 ק"מ צפונה מסיר א-דיב על ציר הנפט, מערבה מ-9101. פלוגה פ' אחוטפת ש יעילה של מקלעים מ-9101, כמו כן היא חוטפת אש ממוצבים קדמיים משם, שנמצאים כמה מאות מטרים מהדרך. סמג"ד 377 רס"ן בנציון זוכר שהוא היפנה את ה-0.5 אל היורים עליו. ה-0.5 חטף פגז והתפוצץ לו בידיים.

התחקיר במוצבי זעורה

ריינר: אנו נמצאים עכשיו בזעורה, במקום שבו הדרך עושה את הפנייה החדה שלה ימינה דרומה. אנו במקום שממנו יוצאים מזעורה אל המוצבים שבג'בב אל מיס. מה שמעניין אותנו עכשיו איזה פקודות נתן המח"ט, מה נעשה עם הפקודות האלו ובאיזו דרך ושיטה עוברת פרווה, מתחככת בבתים החיצוניים של זעורה ופונה דרומה לעבר מוצבי זעורה הדרומיים.

חינסקי: כקילומטר לפני זעורה קיבלתי הוראה באלחוט מהמח"ט לשלוח את הסמג"ד אליו קדימה. הדרך היתה צרה, האטתי ועשיתי סימן לסמג"ד לנוע קדימה מה שיותר מהר. במשך כל הזמן הגדוד היה בתנועה.

פדן: שמעתי את ההוראה לנוע קדימה אל מח"ט 8 אל"מ אלברט. התקדמתי, השגתי את הטנקים שנעו לפניי. נעצרתי לא רחוק ממנו. ראיתי את קצין המודיעין של חטיבה 8 רס"ן יערי רץ אליי, עלה על הטנק, קרא לי לזחל המח"ט. ניגשתי למח"ט 8 אל"מ אלברט, קיבלתי הוראה בעל פה עם סימון אצבע על המפה: להיכנס לכפר זעורה ולקחת דרומה לעבר המוצבים כשאחריי תנוע יתרת הכוח של הגדוד. עליתי על הטנק שלי בחזרה והמשכתי לנוע לתוך הכפר זעורה.

ריינר: האם נעת לפני המח"ט לבדך בטנק או משכת איתך אלו טנקים נוספים?

פדן: אני נעתי ראשון, אחריי התחיל לנוע סמ"פ פלוגה פ' סגן יהודה ארזי ואחריו הטנקים הנוספים של פלוגה פ'.

ריינר: מצבנו עכשיו הוא כזה – שמחלקה 4 מינוס טנק אחד עם סמ"פ פ' עם טנק סמג"ד, היינו יחד 4 טנקים, נוסעים קדימה. מה מיבנה השיירה ומה נוסע אחרי זה?

נויפלד: אחרי זה נסעו מחלקות 2 ו-3. אני נסעתי עם מחלקה 1. הטנק שלי התקלקל, החלפתי את הטנק ולקחתי טנק אחד של מחלקה 1. הטנק שלי נשאר. החוליה הטכנית שנסעה מאחור ולא זיהתה את הפנייה לזעורה המשיכה בדרך הנפט למטה צפונה אחרי שקיבלה הפגזה רצינית. התברר להם שהם טעו, הם חזרו בחזרה ואני בקשר כיוונתי אותם אל האיזור הזה של זעורה והם הצטרפו אליי רק בלילה אחרי שהגיעו לקלע.

ריינר: כלומר, את הפיתול הזה של הדרך עם הפנייה דרומה לעבר המוצבים בדרך לג'בב אל מיס. אנו ממשיכים עדיין במצב כזה שיש לנו טנק סמג"ד, מחלקה 4, מחלקה 2, טנק מג"ד, מחלקה 3, מחלקה 1 פחות טנק המ"פ שנשאר מאחורנית. על אחד הטנקים של מחלקה 1 יושב עכשיו מ"פ פ' רס"ן נויפלד ומפקד הטנק שלו. מיפקדת החטיבה עם שני הזחלים, היא מיד אחרי הטנקים של מחלקה 4.

שאלה לפדן: באותו שלב של הפגישה האישית עם המח"ט, הם התברר לך שיש שינוי משימה ואיזו?

פדן: אל"מ אלברט, מח"ט 8, נתן לי הוראה להיכנס אישית לזעורה ולשנות את כיוון התנועה של הגדוד דרומה במקום צפונה. אני הלכתי ומילאתי את המשימה הזו, אבל לא חשבתי שמתפקידי להודיע לגדוד שיש שינוי משימה.

חינסקי: לי אלברט לא מודיע שום דבר וחוץ מזה גם נויפלד לא ידע.

תנועת גדוד 377 ביום ה-9 ביוני 1967: זעורה, קלע, תל פאחר ועזזיאת כפי ששירטט המג"ד חינסקי. לחצו להגדלה

תנועת גדוד 377 ביום ה-9 ביוני 1967: זעורה, קלע, תל פאחר ועזזיאת כפי ששירטט המג"ד חינסקי. לחצו להגדלה

ריינר: אנו עומדים בכניסה ל-9106. אני מסמן כרגע על צילום האוויר את הפתח בגדר שמיד לידו נפגע הטנק המוביל של 377. הוא היה טנק הסמג"ד רס"ן בנציון, כאשר מאחוריו במרחק מסוים נוסעים עוד שלושה טנקים של מחלקה 4 ואחריהם חפ"ק החטיבה. רס"ן בנציון הסמג"ד אומר שכאשר הוא הגיע אל המקום הזה (על התפלגות של הדרך לשתיים – אחת מאגפת את המוצב ממזרח והשנייה חוצה אותו), הוא לא ראה טנקים. כלומר הטנקים הבאים פיגרו אחריו. כאן הוא נפגע מבזוקה, הרגיש את הטנק עף למעלה, קפץ על הסיפון, התגלגל למטה ושכב למטה. האם מישהו יכול למסור אינפורמציה מדוייקת איך פעלו שלושת הטנקים הבאים של מחלקה 4?

פדן: כשירדנו למטה מהסיפון של הטנק והתפזרנו לידו, כעבור כמה דקות הופיע קנה ראשון מעל הרכס בעיקול הדרך מצפון. הוא ראה מיד מה קורה פה  כי הטנק שלנו התחיל קצת לבעור, והתחיל לחפות מסביבו משני צידי הטנק באש מהירה. זה לקח לו כרבע שעה עד 20 דקות עד שהוא יצא מהמקום שהוא ירה ממנו והתחיל לנסוע על הדרך. לא הבנתי למה הוא עומד כל כך הרבה זמן, אני מעריך שבגלל קשיי הדרך. אחריו בא השני והשלישי. הטנק הראשון התקרב לכיוון שלי. הטנק השני שאני חושב שהוא של סגן ארזי יהודה הסמ"פ לקח את הדרך הימנית והטנק השלישי עלה על הדרך מצד שמאל. בקיצור, שני טנקים עלו על הדרך מצד שמאל וטנק אחד מצד ימין משני עברי הדרך.

ריינר: לסיכום דברי רס"ן בנציון הסמג"ד, באו שלושה טנקים. טנק אחד לקח, אם אנו מסתכלים דרומה, את המסעף הימני ונסע לעבר האיזור המערבי של 9106, לפני הגדר נעצר כי עידו נפגע. אחרי הטנק הזה לאותו מסעף נסע חפ"ק החטיבה ומן השער הזה של החלק המערבי של 9106 חפ"ק החטיבה נכנס לתוך היעד. שני הטנקים האחרים באו עד הפתח שלידה היה רס"ן בנציון, לקחו לאורך הגדר קצת שמאלה מזרחה וכשהופיעו וירו יכלו שוב פעם לשבור ימינה ולהיכנס בחלק העליון המזרחי של 9106. בהזדמנות זו בנציון גם ראה את קמ"ן החטיבה רס"ן יערי יורד ומכוון ברגל את הטנקים, ראה את אנשי חפ"ק החטיבה שהם יורדים ומשתמשים בנשק האישי שלהם ויורים על החיילים של 9106. מ"פ פ' מעיר שהטנק של סגן עידו מור ממחלקה 2, זאת אומרת שיש לנו פה טנק אחד של הסמג"ד רס"ן בנצי, טנק אחד של 2 שיורד ימינה אל החלק המערבי של 9106, ועוד שני טנקים שהם קצת באגף השמאלי של טנק הסמג"ד, שאחד מהם זה סגן יהודה ארזי סמ"פ פ' והשני זה סגן עוזי קרן. שניהם קצינים. סגן יהודה ארזי היה סמ"פ פ' וסגן עוזי קרן זה מ"מ נוסף של מחלקה 4 כי המ"מ המקורי נשאר בטנק שפרס זחל. באיזה שלב בנקודה זו מופיע טנק המג"ד?

חינסקי: אני נעתי אחרי מחלקה 2. כשהגעתי כמאה מטר לפני המשלטים ראיתי תמונה כזו: טנק אחד פגוע בכניסה. למטה ראיתי מישהו שוכב, אך לא ידעתי מי זה. טנק שני ראיתי בערך על 9106. שני טנקים נוספים במקביל לדרך, עולים, עוברים את הטנק הפגוע ועולים על היעד. לפניי היו כ-4-3 טנקים עולים על המשלטים. תוך כדי תנועה מהירה הצטרפתי אחרי טנק הסמ"פ של פרווה ובתנועות ידיים סימנתי להם שיתקדמו מהר ולא יתעכבו תוך כדי ירי על המשלטים וימשיכו הלאה. לאחר שעברנו את המשלטים ראיתי את הטנק שלפניי, של סרור נתן, פגוע ואנשי הצוות קופצים מתוך הטנק. הטנק בער.

ריינר: הטנק של סרור נתן הוא של מחלקה 2. ובכן, אנו יודעים על טנק אחד ממחלקה 2 ועוד טנק ממחלקה 2 שנפגע כמעט בסוף שרשרת המשלטים של 9106. באיזה שלב אתם אישית נכנסתם למלחמה?

חינסקי: היות ולא היתה פקודה מפורשת, המחלקות נכנסו בדירוג לתוך הקרב. חרב הגיע הנה בשעה 1610. אני הגעתי הנה בשעה 1515. לאחר כיבוש העסק הזה אלברט קרא לי ונתן לי את המשימה לכבוש את ג'בב אל מיס ואת קלע.

ריינר: המלחמה הסתכמה פה בכך שהסורים ירו בבזוקות על הטנקים, והטנקים ירו עליהם. הלחימה של השריון נשאה אופי של חרמ"ש.

חינסקי: משלב זה כולם נסעו בדהרה קדימה עד למחפורת ששם ריכזנו את השבויים. אני באתי למחפורת עם ארבעה טנקים הראשונים. כשהגענו למחפורת ראינו 3-2 שבויים שוכבים במחפורת. טנק אחד של אל"מ אלברט מח"ט 8, שני הזחל"מים עם שלושת הטנקים הראשונים הגיעו עד לגדר. לפני הגדר הם עולים על הדרך ומגיעים הנה. במרחק 40-30 מטר מאיתנו היו 40-30 חיילים סורים שחזרו למשלט ואף אחד לא התעסק איתם. במשך התנועה הגיעו כל תשעת הטנקים. השבויים באו לבד ושכבו על הבטן.

ריינר: אני יכול לסכם את הסיפור בכך שביציאה מזעורה נוסע ראשון טנק סמג"ד, אחריו טנק סמ"פ, מ"מ 4, מ"מ 2, הם מגיעים אל היעד – 9106. קיימת התנגשות עם הקליפה החיצונית של היעד. הם עוברים משאלה מזרחה, חולפים על פני הקליפה, נוסעים עד מעבר למוצבים מדרום-מזרחה, החבר'ה במוצבים מרימים ידיים. הדו"ח של אלברט, אל"מ מח"ט 8 אומר שהטנק הראשון נפגע והיתה בעיה לרדת ימינה מהדרך, לאגוף את הטנק הפגוע, לעלות על היעד, לסרוק אותו ולצאת שמאלה אל הדרך. לשם כך הוא שלח את הקמ"ן רס"ן יערי שיכוון את הטנקים כדי שיאגפו מימין וייכנסו ליעד. נכון הוא שדרך הפיתחה נכנסו לא רק סגן עידו מור מ"מ 2, אלא גם אל"מ אלברט מח"ט 8 היה שם וחזר חזרה. הם חזרו משמאל, עברו את התלולית הראשונה ועברו פנימה. היות ואף טנקיסט לא ירד למטה, לאן השבויים רצו בעצם?

הערה: אף אחד לא הלך לטהר עמדות, אבל בקלע אנו רואים כבר עשן וטנקים דולקים, והטנקים שעברו אחריי זרקו רימונים כך שלא היה להם לאן לברוח.

ריינר: אנו עומדים בקצה הדרומי של 9101. נענו על הדרך ממזרח למוצב והסיפור מסתכם כך: לפתח הצפוני של היעד 9106 הגיע ראשון טנק הסמג"ד ונפגע. אחריו בא טנק סמ"פ 4, טנק מ"מ 4, טנק מ"מ 2. הם עשו שם את הפריסה שלהם כפי שתיארנו במחזור התחקירים הקודם. אותם הטנקים שהלכו ימינה, כלומר טנק מ"מ 2, החפ"ק החטיבתי ומחלקה 3, הם מאגף הימני-המערבי נכנסו ליעד, דרסו תעלות, זרקו רימונים, ירו בעוזים, עשו חצי סיבוב, יצאו חזרה מהיעד פחות או יותר במקום ששכב סמג"ד 377 רס"ן בנציון ועלו על אותה דרך שמקיפה את היעד ממזרח ואשר בה אנו נמצאים. תוך כדי נסיעה לדרך הזו הם ירו שוב ימינה לתוך היעד, חלפו על פניו ונעצרו במחפורת מדרום ליעד, ששם גם התכנסו בכוחות עצמם 30 השבויים המתפרסמים בכל הדו"חות. לאחר שפלוגה פ' עם החפ"ק החטיבתי והמג"ד חלפו על פני היעד היו במחפורת והתעסקו עם השבויים ונסעו דרומה לג'בב אל מיס, מופיעה פלוגה ה' ומתחילה בטיהור היעד.

גדי ארז: כתוצאה מאיבוד של קשר ומגע ותוך אי-ידיעות שינוי המשימה נעה פלוגה ח' בציר מקביל לכביש בניאס-מסעאדה ולמעשה הודעה על שינוי המשימה התקבלה במרחק של קילומטר מפרברי מסעאדה.

בתנועה

גדוד 377 בתנועה בשטח ישראל במלחמת ששת הימים

ריינר: סיכום פרשת שתי הטעויות של פלוגה ח' – הוא נסע בציר הנפט ולא המשיך בציר שאנחנו נסענו בו ופלוגה פ' נסעה בו ישר לזעורה, אלא לקח תפנית קלה לכיוון עין פית. לפני עין פית שבר ימינה ועלה לזעורה ויצא לכיוון צפון-מזרח, שם הוא מצא את קמב"צ חטמ"ר 3 סרן דני בונה שאמר לו שהוא ייקח אותו לאנשים שלו. הוא לקח אותו דרומה לציר שמ"פ פ' והחפ"ק החטיבתי נסעו בו. הוא הגיע ל-9106, חלף על פניו בצורה זו או אחרת, שעוד נשמע אותה, עבר והגיע ממש עד לפני מחפורת השבויים. בדרך הוא אסף את קצין הסיור והסמג"ד, ופה במקום להמשיך אחרי היחידות דרומה הוא לקח מזרחה והתחיל לנסוע לכיוון מסעאדה. כשהוא הגיע לפרברי מסעאדה הוא שמע בקשר שקוראים לו. הוא חזר בחזרה והתחילה פרשת לחימה על 9101 ועל 9106. אנו רוצים לשמוע ממ"פ ח' בשתי הפעמים שהוא חלף על פני 9101 ו-9106 אילו מלחמות הוא ניהל כאן.

גדי ארז: בפעם הראשונה כשהגעתי למשלטי דרום זעורה לא התעכבתי עליהם. אספתי רק את הפצועים וחשבתי שאני ממשיך בעקבות פרווה, פלוגה פ', לאחר שנתבקשתי מאוד להשיג את הכוח. פניתי לכיוון מסעאדה, כשהייתי בפרברי מסעאדה קיבלתי הודעה על שינוי משימה כללי. חלקי בתוך העניין היה לחזור למשלטי 9106 ולהכין שם בסיס מוצק ללילה. הגעתי למקום, נקראתי קדימה ל-9194, שם נפגשתי עם המג"ד סא"ל חינסקי ומח"ט 8 אל"מ אלברט. קיבלתי שם כ-30 שבויים שהצעדתי אותם בשמאל-ימין וקבעתי מקום מרכזי לאיסוף שבויים בנקודה שנקראה אחר כך המחפורת של השבויים. משם פיצלתי את הכוח לשלוש מחלקות. מלקה 1 ו-2 תפקידן היה לטפל במשלטי 9101 ו-9106. מחלקה 3 היתה צריכה לטפל ללא התנגדויות במשלטים ומחסנים תת קרקעיים דרומית למשלטי דרום זעורה. תוך עבודת טיהור התעלות נתבקשתי לשלוח מחלקה אחת קדימה כדי לאבטח את ההתארגנות של החטיבה ופלוגה פ' בפרברי קלע. למעשה נשארתי עם מחלקה 2 לטהר את השטח האמור. מחלקה 1 איבטחה את השטח שבו התחלנו לכנס את הכוחות השונים שהתחילו להתקבץ שם: טנקים בודדים של פלוגה ה', שחלקם מצאתי משוטטים בשטח בלי אבא ואמא, שמסיבות טכניות לא יכלו לנוע כראוי. כמו כן שלושה טנקים של כוח א' שטעו בדרך ואספתי אותם כביצים עזובות למקום. אספתי אותם ואמרתי להם להתארגן פה ואחר כך אני אדביק אותם לאיזה כוח. בשלב מאוחר יותר הגיע אריה קרן, מג"ד 121 בחטיבה 8 עם הגדוד שלו וקיבל גזרה משלו להתארגנות. מחלקה 2 התפרסה בשטח בשלושה ראשים כיתתיים והתחילה להיכנס לחפירות לשם טיהור הבונקרים ב-9101. היא נתקלה בהתנגדות.

במקביל לזה באו אלינו עוד כמה שבויים ואנו ייעדנו לקצינים ולסמלים מבין השבויים, שאגב הורידו את סימני הזיהוי שלהם, ללכת איתנו על פני המשלט, לקרוא לאנשים שלהם ולהגיד להם שעבורם המלחמה נגמרה וכדאי שכולם יתקבצו למחפורת של השבויים. אספנו מספר פצועים שנשארו בתעלות. באחת מהגזרות היתה התנגדות חריפה וכל המחלקה התרכזה לשם להוציא אותם מבונקר ותעלות סבוכות. הדבר היה קשה, עמדנו כבר לפני חושך. לאחר שנפצעו לנו באותו מקום שלושה חיילים החלטתי לא לסכן את העסק יותר. שלחתי בחור לקרוא לשני טנקים כדי שיבואו לסייע לנו לפצח את הבונקר ובינתיים ניהלתי משא ומתן עם אלה היושבים בבונקר וסביבתו בשפה הערבית וגם באמצעות אחד הסמלים שלהם שהצטרף אליי. ביקשתי מהם להיכנע ולהצטרף לכוח. הם קראו לשבוי 'בוגד' והיו מוכנים להמשיך להילחם. שמענו קולות מתוך הבונקר שמספר דוברי ערבית אומרים שהם קראו לנו לשחרר אותם. הם סגרו שם כנראה מספר מתנגדים להתנגדות שהיתה כאן, וצוות יותר קטן נלחם כלפינו מבחוץ ושמר עליהם מבפנים. העניין הזה לא בטוח עד היום, אבל כך התקבל הרושם. הטנקים לא הגיעו ונאלצתי לצאת בעצמי להזעיק את הטנקים. הבאתי את הטנקים עם פינוי שלושת הפצועים שלנו. ברגע שהגיעו הטנקים וירו כמה נפיצים פנימה החשיך כבר לגמרי. החלטתי לא לסכן את האנשים בלחימת לילה שלא כל כך מוכרת להם. הגברנו את השמירה על האיזור שבו ריכזנו את הכוחות עם שתי המחלקות 1 ו-2 שהיו במקום, כשמחלקה 2 שומרת גם על מכלאת השבויים שהתמלאה על 70-60 שבויים. דאגנו להם אם כי לא נתנו להם אוכל, וחיכינו לפינוי הפצועים על-ידי הליקופטר.

ריינר: נראה עכשיו את הלחימה על היעד עצמו. היעד מחולק לשני מוצבים – 9106 ו-9101. מכיוון שכשאתה חזרה מצפון-מזרח אתה חזרת לנקודה הדרומית ל-9101. האם אני מבין נכון שלמעשה שתי המחלקות ששלחת לטהר התעסקו ב-9101, אבל לא הגיעו לאותו קצה צפוני ששם רס"ן בנציון הסמג"ד שכב בהתחלה, היינו ל-9106. שם במשך אותו יום טיהור של ממש דרך כל התעלות והבונקרים לא התבצע. שאלה שנייה שלי: האם היתה פה איזשהי מלחמה מסודרת וכמה נפגעים היו לך חוץ מהשלושה על יד הבונקר במלחמה על היעד הזה?

גדי ארז: היעד טוהר למעשה כמעט כולו פרט לחלק הצפוני מאוד שלו, שלא הספקנו לטהר כתוצאה מזה שמחלקה מס' 1 יצאה לאבטח את הכוח כפי שתיארתי מקודם. לחימה של ממש לא היתה פרט למקרה שתואר מקודם עם הבונקר. אם כי פה ושם התעופפו יריות שלאחר צרור אחד או שניים שלנו השתתקו. במקרים מסויימים מצאנו את היורה פגוע ולפעמים הוא הספיק להסתלק כי כבר היו דמדומים. גם על המדרונות המערביים לא היתה לחימה עד הסוף ואנו הסתפקנו בשליטה על השטחים החיוניים יותר והגרנו את השמירה כדי לשא יסתננו פנימה.

בונקר במוצבי זעורה

בונקר במוצבי זעורה

ריינר: זה הזמן לסכם את פרשת 9106, 9101. ובכן, לערך בשעה 1500 מופיע הטנק הראשון של 377, טנק הסמג"ד, בפיתחה הצפונית של 9106 ונפגע. אנו מכירים מלחמה של כשלושה טנקים – טנק סמ"פ פ', טנק מ"מ 4, טנק מ"מ 2, שעוסקים בקליפה הצפונית של 9106, נכנסים כמה מטרים לתוך היעד, זורקים רימונים, יורים בעוזים, יוצאים החוצה, חולפים על פני היעד ועוברים אותו עד למחפורת ב-9101, המכונה להלן 'מחפורת השבויים'. כשעה וחצי אחרי זה, וזה על-פי השעון של הסמג"ד ששכב כל הזמן פצוע וחיכה לפינוי, מופיעה פלוגה ח'. היא מגיעה אל רס"ן בנציון הסמג"ד ואל קצין הסיור סגן פרצוב ונוטלת אותם. היא נוסעת על הדרך, לא מגלה התנגדות גדולה, שכן אילו היה מגלה התנגדות גדולה היינו שומעים את זה כרגע בתוך הדו"ח. היא חולפת על פני היעד על יד הקצה הדרומי שלו, בטעות פונה שמאלה ונוסעת למסעאדה. היא חוזרת בערך ב-1730, הם שוב פה בקצה הדרומי של היעד. שתי מחלקות נכנסות ליעד, מטהרות אותו מדרום לצפון ומגיעות בערך עד החלק הצפוני של 9106. התנגדות לא מאורגנת ולא גדולה, להוציא בונקר אחד, שבו יש עקשנות של חלק מהסורים במלחמה.

ואם אני מסכם, אני אומר כך: היעד הזה נשבר כתוצאה מעלייה עליו של מחלקת טנקים אחת בפיקוד כמה קצינים ואולי עוד מחלקה שהיא מחלקה 3. וכתוצאה מעובדה זו שפלוגת טנקים שלמה ופלוגת חרמ"ש שלמה חלפו על פניו, הם ראו את עצמם מאוגפים מצד מזרח ודרום ובזה למעשה ההתנגדות המאורגנת על היעד פסקה.

הערה: בדרך למחפורת השבויים השנייה נפתחה עלינו אש מדוייקת, שקשה לדעת אם זה נ"ט, אני חושב שזה היה משהו קל יותר. האש הזו לא גרמה שום נזק. נורו כמה פגזים וזה השתתק. המשכנו לנוע לכיוון המחפורת, שם נורתה אש רצינית מכיוון קלע, והיו שם 6-5 טנקים. סרור נתן, מפקד טנק ממחלקה 2, הגיע קצת לפני עידו, עבר פה וקיבל שלוש בזוקות. הטנק נדלק וכל הצוות קפץ החוצה כשהוא פצוע. כשאנו באנו הנה ומצאנו את סרור נתן פצוע, היו פה עידו מור שהיה פצוע, עוזי קרן ושלמה לוי.

ריינר: אנו עומדים במחפורת השבויים שהיא דרומית למה שקראנו קודם מחפורת שבויים. היא בעצם בקצה הדרומי של מוצב הטנקים המאורך שמספרו 8195. קצת צפונה לנו ישנו המקום שהוא מעבר למוצב 9194, ששם יש סימנים של שרידי הטנק של סרור נתן. זהו המקום שבו אנו עושים את מאזן הטנקים, שאותם ראו מג"ד 377 ומ"פ פרווה כשהם הגיעו הנה וראו את הטנק של סרור נתן בוער ואת הצוות יוצא החוצה. אנו נסכם את הטנקים לפי המחלקות:

מחלקה 4: סמ"פ, מ"מ 4, סגן עוזי קרן. מחלקה 2: סגן עידו מור, סרור נתן ופיירמן שהם כל הטנקים של 2. מחלקה 3: מ"מ סגן אלישע שפירא, סמל שלמה לוי וויזל אליהו, שזו כל מחלקה 3.

היינו, יש לנו כל מחלקה 2, כל מחלקה 3, טנק אחד ממחלקה 4, טנק סמ"פ ברגע שמגיע המ"פ יש טנקים וברגע שמגיע המג"ד ישנו טנק מג"ד. המ"פ מופיע על טנק מ"מ 1 [מ"מ 1 – סגן משה ממון] כשהטנק שלו נשאר מאחורנית עם תקלה טכנית. מה שחסר לנו זה טנק אחד מארבעה והטנקים של מחלקה 1. מחלקה נשארת מאחורנית ושני טנקים שלה באו אחר כך. המג"ד בא הנה אחרי הטנק הרביעי של מחלקה 2 והמ"פ בא מיד אחריו. זאת אומרת שסדר התנועה היה כזה: הסמ"פ, מ"מ 4, מ"מ 2, סרור נתן, המג"ד. ממחפורת השבויים אנו רואים היטב מדרום את ג'בב אל מיס, את קלע ואת השלוחות שיורדות מקלע לסיר א-דיב.

חינסקי: כשהגענו הנה קרא לי המח"ט ואמר לי להתארגן במהירות ולאבטח את השטח. פרסנו זחל של עוזי קרן לכיוון זה. הטנקים של פלוגה ה' איבטחו לאחור. תוך כדי ההתארגנויות גילינו שלושה T-34 עולים למעלה בתוך המבנים של ג'בב אל מיס. אמרתי למ"פ פ' לטפל בשלושת הטנקים. כמה דקות אחרי זה ראיתי ברמה של סיר א-דיב שני טנקים בוערים ו-5-4 טנקים אחריהם. החבר'ה של מ"פ פ' התחילו לכוום לשם תותחים. שאלתי את מח"ט 8 אל"מ אלברט מי הם, והוא אמר לי שהם שלנו. יכול מאוד להיות ש-3-2 פגזים כן עפו לשם. במקום הזה אומר לי המח"ט להתארגן התארגנות בהגנה היקפית. ראיתי דרומה ממני בנ.צ. 8178 שלושה טנקים. נתתי הוראה לנויפלד, מ"פ פ', לירות בטנקים האלה והתחילה אש. מיד אחרי זה ראיתי ברכס שיורד מקלע לסיר א-דיב את הטנקים הפגועים של 129. ביררתי עם המח"ט של מי הם, הוא אמר שהם שלנו. הפסקתי את האש לכיוון ההוא. לאחר ההתארגנות המח"ט הורה לי לנוע לג'בב אל מיס ולכבוש אותה, אחר כך לנוע לקלע ולכבוש אותה. במקביל הוא אמר לי להודיע לפלוגת הרחמ"ש שתשתלט ותטהר את משלטי זעורה הדרומית ותהווה בסיס מוצק לחטיבה.

ריינר: בתנועה ממחפורת השבויים לג'בב אל מיס יש מלחמה, ומ"פ פ' יתאר: –

נויפלד

יעקב נויפלד, מ"פ פ'.

נויפלד: אני קודם כל אתאר את המצב שעמדנו פה בשטח הזה. מחלקה 4 עמדה לכיוון צפון מזרח, מחלקה 1 היתה מאחור. את מחלקה 3 עם הסמ"פ קידמתי קדימה כך שבתנועה התחילה מחלקה 3 לנוע קדימה. הם ראו כל הזמן את התנועה בתוך קלע. כנראה שהרגליים שהיו בתוך קלע התארגנו לנסיגה משם היות והם ראו את הטנקים והחבר'ה שלנו ירו עליהם. התחלנו לנוע לכיוון ג'בב אל מיס. בין הבתים של ג'בב אל מיס בטווחים של כ-500-400 מטר גילינו כשני T-34. פגע בהם כנראה שלמה לוי, סמל במחלקה 3, שהיה על ידי וזיהיתי לו את המטרה. עברנו את ג'בב אל מיס בתנועה. למעשה כמעט ולא היתה פריסה מלבד המחלקה שנשארה פה באגף. כשהגענו לג'בב אל מיס הכנסתי בחזרה את מחלקה מס' 4 לזנב השדרה.

ריינר: אנו עומדים בדרך מג'בב אל מיס לקלע, כ-150 מטר לפני העלייה לכביש הראשי קלע-מסעאדה. משמאלנו על קו רקיע בית קיצוני שנמצא כ-50 מטר מעל הכביש קלע-מסעאדה. רואים שהוא פגוע מיריות, ומכאן יסביר לנו רס"ן נויפלד איפה הוא מזהה את ה-SU-100 הראשון ש-377 דפקו בתנועה לקלע.

נויפלד: הסמ"פ [יהודה ארזי] הגיע למקום שאנו עומדים, כ-100 מטר לפני הפתח. הוא קיבל פגז ממזרח, הפגז פגע בו בזחל ושבר לו מחבר חוליה אחת. הוא זיהה מיד את ה-SU-100 הזה. שמעו אותו נותן פקודה בקשר חוץ: טען פגז ח"ש מהר, כעבור שתי שניות הפגז נורה וחיסל את ה-SU-100 שעמד בפינה השמאלית של הבית, מוסתר בתוך עמדה וראו רק את התותח בולט היות ואין לו צריח. אותו סמ"פ לאחר שהוא דפק את ה-SU-100 הזה משמאל ממשיך ונכנס לתוך קלע ורואה את ה-SU-100 שדפק את הטנקים האחרונים של 129 בורח. הוא הספיק לדפוק אותו לפני שברח.

ריינר: הגענו למרכז קלע, למקום שבו רואים את הזחלים הפרוסים של שלושה טנקים של 129. למקום שבו נערכה החבירה בין 129 ו-377. במקום הזה גילה סמ"פ פ' את ה-SU-100 שדפק את שלושת הטנקים האחרונים של 129 כשהוא מנסה לברוח ודפק אותו. כאן סייע מ"פ פ' לחפ"ק החטיבתי של 8 להתחבר עם האנשים החיים והבריאים של 129. הוא מנע יריות מזה על זה. הנה נקראה מחלקה אחת של ח' שעסקה בעיקר בחלק הצפוני של הכפר של המשלט וטיהרה אותו לקראת חושך ואיבטחה אותו. קצת מאחרינו בשטח הפתוח היה שדה הנחיתה של המסוק שפינה את הפצועים. פה היה שטח התארגנות עד ליציאה למחרת בבוקר לכיבוש קונייטרה.

סוף תחקיר

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “1968: תחקיר גדוד 377

  1. שאלה לבקיאים ממני – איך יתכן ששני זחלמים חפק מובילים ומושכים אחריהם טור של טנקים ,אני לתומי סברתי בהשכלתי הצבאית הדלה שההפך מזה צריך להיות, משהו דפוק בהגיון. ובכן מה עבר בראש של מח'ט החפק ברגעים הללו ?

  2. ריינר:
    והמג"ד החליט להמשיך בתוואי ההטיה ולקחת את תל פאחר ממערב למזרח.

    לפי שניסה להוביל את גדוד 12 על הדרך העולה מזרחה ומצפון לתל פאחר אני מניח שהמג"ד רצה לאגף את התל מצפון ולהגיע לעורף המוצב כפי שתוכנן.
    נכון שעוד לפני זה פקד על פלוגה א' לתקוף ממערב למזרח אבל ההנחה שלי (שמתבססת על התרשמותו של מ"פ פלוגה א' ועל העובדות שלהלן) היא שזה נעשה כדי לאפשר ליתר הגדוד לאגוף מצפון.
    כיוון שהנסיון הזה נכשל בגלל ירי הטנקים הסורים מצפון מערב, אש מהמוצב הצפוני של תל פאחר וירי מרגמות של כוחותינו, ואי הגעת שתי הפלוגות האחרות בשלב הראשון, החליט המג"ד לוותר על האיגוף.

    ריינר:
    כאשר גדוד 12 ביצע את המלחמות שלו בתל פאחר וגדוד 51 ביצע את המלחמות שלו בתל עזזיאת, הרמה מזרח מעליהם, כלומר זעורה, כבר היתה בידי כוחותינו. עין פית לא היתה בידי כוחותינו והיו להם הפרעות אגפיות משם.

    זה נכון לגבי המוצבים שמדרום לכפר זעורה. המוצב שבכפר נכבש רק לפנות ערב.

  3. חינסקי: לי אלברט לא מודיע שום דבר וחוץ מזה גם נויפלד לא ידע

    תעלומה מדוע דילג המח'ט על פני המג'ד וקורא אישית אליו את הסמג ד ונותן לו הוראות מעל ראשו של המגד ?
    משהו לא מסתדר לי

    • תחשוב על הסצנריו כולו: היהלום שבכתר שלו- גדוד 129 נזנח בתוך מלכודת המוות שבין סיר-א-דיב לקלעה. גדוד 377 שניסה לחפות עליו, עם פלוגת הטנקים היחידה שלו נשלף ונשלח לזעורה. משימתו היתה לכבוש את מוצבי צפון זעורה וכביש בניאס מסעדה- הוא נשלח לכיוון השני – דרומה, ללא פקודה מסודרת, שהביאה להסתערות הזויה של חפק+ טנק אחד, ואחריו מחלקה, על מוצבי זעורה הדרומית דווקא. הגדוד השלישי- גדוד חרמ"ש121, שכלל גם הוא פלוגת טנקים נשלח להשד יודע היכן ושלים דווקא את המלאכה שיועדה לגדוד 377 רק למחרת בבוקר.
      מה שהעם בישראל יודע הוא שמשימת חטיבה 8 בוצעה במלואה.
      ואתה עוד תמה מדוע המח"ט פנה ישירות לסמג"ד….

  4. שבוע וחודש טוב!

    ברשותך דני, אעיר על הדברים שכתבת למעלה (וזה בהמשך להתכתבות הקודמת בנושא בתגובות לפוסטים קודמים): "לפי שניסה להוביל את גדוד 12 על הדרך העולה מזרחה ומצפון לתל פאחר אני מניח שהמג"ד רצה לאגף את התל מצפון ולהגיע לעורף המוצב כפי שתוכנן.
    נכון שעוד לפני זה פקד על פלוגה א' לתקוף ממערב למזרח אבל ההנחה שלי (שמתבססת על התרשמותו של מ"פ פלוגה א' ועל העובדות שלהלן) היא שזה נעשה כדי לאפשר ליתר הגדוד לאגוף מצפון. כיוון שהנסיון הזה נכשל בגלל ירי הטנקים הסורים מצפון מערב, אש מהמוצב הצפוני של תל פאחר וירי מרגמות של כוחותינו, ואי הגעת שתי הפלוגות האחרות בשלב הראשון, החליט המג"ד לוותר על האיגוף."

    איך אותן "העובדות שלהלן" (אם איני טועה, כוונתך לכך שהזכרת בהמשך את ירי הטנקים הסורים, האש שנורתה מאוחר יותר מהתל הצפוני, וירי המרגמות של כוחותינו) יכולות להעיד על כוונה ראשונית לאגף את התל מצפון?

    אדרבה, העובדה הראשונה שהזכרת, "ירי הטנקים הסורים מצפון מערב", מחירבת סודה, ירי שהתחיל עוד כשהכוח היה ליד עין א-דיסה, צריכה הייתה למנוע מחשבה להתקדם צפונה ולאגף את התל מצפון, כשבמהלך כל האיגוף להיות חשופים לאש הטנקים הנ"ל!

    גם משמע מהניסוח שהעובדות הללו הן משהו נפרד מ"התרשמותו", ובאשר לזו לא ברור לי על מה היא יכולה להתבסס, כי איני זוכר שקראתי ששמע משהו בהקשר זה מקרינסקי שהגיע אליו בשליחות המג"ד, ואף לא ששמע משהו מהמג"ד בעת ההתקדמות לעבר היעד (חוץ מאותה אמירה – בפאנל החטיבתי ב-67': "המג"ד שידר באלחוט, אחרי שהייתי פה ליד הגדר הוא אמר לי לנוע ולתקוף מדרום" – שאף מבלי להתייחס אליה באופן פרטני, די אם נציין שגם בה לא הוזכר דבר לגבי כוונת המג"ד ששאר הכוחות יאגפו מצפון).

    בעוד והתכנון להגיע אל המוצב מעורפו, מובן בהחלט, שהרי עורפו של מוצב אמור להיות מוגן פחות מאשר חזיתו, לא מובן כלל מה הטעם לנסות – כאשר כיוון ההתקדמות הוא מדרום לצפון – לאגף את המוצב מצפון, ולא מדרום. כדי לאגף מצפון צריך לעבור מול החזית המזרחית של המוצב, שני התלים רוויי העמדות המערביות, ואז לעבור מול הצד הצפוני (של התל הצפוני), שאף הוא רוויי עמדות אוייב – יותר מאשר הצד הדרומי של הצד הדרומי (בזה אני מסתמך בעיקר על הסימון בפוטוסטאט מ-66', שכמותו כנראה היה גם בידי המג"ד) – כל זה רק כדי להגיע לעורף…

    (אם תאמר שהמג"ד חשב שלא תהיה אפשרות לעלות מצדו הדרומי של המוצב, סמוך לו, אשאל: ומניין לו הבטחון שמצדו הצפוני של המוצב כן תהיה לו אפשרות כזו? ולכן, לכאורה היה צריך לנסות באפשרות הראשונה שנקרתה בדרכו, מדרום, ואם זה לא יסתדר, אז להמשיך צפונה ולנסות משם)

    גם לא הבנתי איך אפשר שתקיפת התל ממערב למזרח נעשתה "כדי לאפשר ליתר הגדוד לאגוף מצפון". הרי כשעלה הכח התוקף על התל ממערב, ניתנה – בשל העליה הזו, היינו, כדי שלא לפגועים בעולים לתל – הוראה (מטעם המג"ד, ע"י הקש"א הצמוד לו) להפסיק את אש המרגמות של כוחותינו. האם לא עדיף היה שפגזי המרגמות היו ממשיכים ליפול על שני התלים, כדי שהאוייב הסורי יהיה עסוק בשמירה על חייו ולא בירי על הכוחות המתקדמים מתחתיו, בשעה שאלו יעשו דרכם לעורף המוצב מצפון?

    ובכלל, הרי ההגעה לעורפו של המצב מטרתה, כאמור, להיכנס אליו בדרך הקלה. אך אחרי שכבר נפרצה הדרך, מהחזית, ע"י פלוגה א', האם לא עדיף שאף שתי הפלוגות האחרות יכנסו לשם ויעזרו בהשלמת הכיבוש?

    כל זאת ועוד: כשפלוגה אחת כבר נכנסה מצד אחד (מערב), הרי שכניסת שתי האחרות דווקא מהצד הנגדי (מזרח, אחרי האיגוף) יוצרת סכנה של ירי דו"צ. לשם מה יש צורך בכך? (מזל גדול שלפועל זה לא קרה)

  5. שמואל"ק היקר,

    אתה שואל:
    אדרבה, העובדה הראשונה שהזכרת, "ירי הטנקים הסורים מצפון מערב", מחירבת סודה, ירי שהתחיל עוד כשהכוח היה ליד עין א-דיסה, צריכה הייתה למנוע מחשבה להתקדם צפונה ולאגף את התל מצפון, כשבמהלך כל האיגוף להיות חשופים לאש הטנקים הנ"ל!

    ראשית אמרתי שאני מניח ולא קובע חד משמעית. תשובה מפי המג"ד ז"ל לא אזכה לקבל. ולגופו של ענין, לא כל הפרעה עוצרת את הפעולה. כידוע שדה הקרב הוא לא סביבה נוחה שבה אתה עוצר כאשר יש לך נפגעים. אתה אמור לשקול ולהעריך את הנזק שנגרם או עלול להגרם ולהחליט להמשיך ולהסתכן. וזה מה שעה המג"ד ושוב להערכתי. הפגיעה בזחל"מים על תוואי ההטיה לפני עין א'דיסה עדין לא הרתיעה את המג"ד מהמשך התוכנית לאגף את המוצב. רק כאשר הושמדו שלושה טנקים בגיא ההריגה והזחל"ם שלו נעצר, רק אז החליט לעצור את האיגוף. (כיוון מקור הירי לא היה ידוע למג"ד. גם מ"פ הטנקים לא ידע מאין יורים ומנה כיוונים שאינם אפשרים. לטנקים יש טלסקופים והם מחפשים את מקורות הירי. אם הם לא ידעו לא סביר שהמג"ד ידע. לו רק ידעו או הקשיבו לאזהרות של פיקוד צפון יתכן והיו צופים למקומות שאכן היו בהם טנקים של האויב).

    וממשיך: "כי איני זוכר שקראתי ששמע משהו בהקשר זה מקרינסקי שהגיע אליו בשליחות המג"ד, ואף לא ששמע משהו מהמג"ד בעת ההתקדמות לעבר היעד (חוץ מאותה אמירה – בפאנל החטיבתי ב-67': "המג"ד שידר באלחוט, אחרי שהייתי פה ליד הגדר הוא אמר לי לנוע ולתקוף מדרום" – שאף מבלי להתייחס אליה באופן פרטני, די אם נציין שגם בה לא הוזכר דבר לגבי כוונת המג"ד ששאר הכוחות יאגפו מצפון)."
    לא טענתי שהמג"ד הסביר לורדי את כוונתו בהמשך. לא ידוע לי מורדי שקרינסקי מסר לו על כוונה לאגף. יתרה מכך, אני כלל לא בטוח שהמג"ד כבר החליט לאגף מצפון כאשר הורה לקרינסקי למסור לורדי שיש לתקוף ממערב למזרח. בקיצור אני מסכים אתך על "העובדות" אבל לא על המסקנה.

    "בעוד והתכנון להגיע אל המוצב מעורפו, מובן בהחלט, שהרי עורפו של מוצב אמור להיות מוגן פחות מאשר חזיתו, לא מובן כלל מה הטעם לנסות – כאשר כיוון ההתקדמות הוא מדרום לצפון – לאגף את המוצב מצפון, ולא מדרום. כדי לאגף מצפון צריך לעבור מול החזית המזרחית של המוצב, שני התלים רוויי העמדות המערביות, ואז לעבור מול הצד הצפוני (של התל הצפוני), שאף הוא רוויי עמדות אוייב – יותר מאשר הצד הדרומי של הצד הדרומי (בזה אני מסתמך בעיקר על הסימון בפוטוסטאט מ-66', שכמותו כנראה היה גם בידי המג"ד) – כל זה רק כדי להגיע לעורף…"
    דני> זו חוכמה שלאחר מעשה. בואדי שאתה צודק בדיעבד.

    "(אם תאמר שהמג"ד חשב שלא תהיה אפשרות לעלות מצדו הדרומי של המוצב, סמוך לו, אשאל: ומניין לו הבטחון שמצדו הצפוני של המוצב כן תהיה לו אפשרות כזו? ולכן, לכאורה היה צריך לנסות באפשרות הראשונה שנקרתה בדרכו, מדרום, ואם זה לא יסתדר, אז להמשיך צפונה ולנסות משם)"
    דני> כנ"ל. כשאגיע למעלה אשאל.

    "גם לא הבנתי איך אפשר שתקיפת התל ממערב למזרח נעשתה "כדי לאפשר ליתר הגדוד לאגוף מצפון".
    דני> אם תרצה אהיה בוטה ואומר שהיתה בכך הקרבה של התוקפים ממערב למען יתר הגדוד.

    " הרי כשעלה הכח התוקף על התל ממערב, ניתנה – בשל העליה הזו, היינו, כדי שלא לפגועים בעולים לתל – הוראה (מטעם המג"ד, ע"י הקש"א הצמוד לו) להפסיק את אש המרגמות של כוחותינו. האם לא עדיף היה שפגזי המרגמות היו ממשיכים ליפול על שני התלים, כדי שהאוייב הסורי יהיה עסוק בשמירה על חייו ולא בירי על הכוחות המתקדמים מתחתיו, בשעה שאלו יעשו דרכם לעורף המוצב מצפון?"
    דני> בודאי שאתה צודק והיה עדיף להמשיך בריכוך ארטילרי. כבר כתבתי את המסקנה הזו כאן בעבר.

    "ובכלל, הרי ההגעה לעורפו של המצב מטרתה, כאמור, להיכנס אליו בדרך הקלה. אך אחרי שכבר נפרצה הדרך, מהחזית, ע"י פלוגה א', האם לא עדיף שאף שתי הפלוגות האחרות יכנסו לשם ויעזרו בהשלמת הכיבוש?"
    דני> עדיף. אבל גם הסמ"פ שהיה להם הרבה יותר זמן מהמג"ד החליטו לאגף.

    "כל זאת ועוד: כשפלוגה אחת כבר נכנסה מצד אחד (מערב), הרי שכניסת שתי האחרות דווקא מהצד הנגדי (מזרח, אחרי האיגוף) יוצרת סכנה של ירי דו"צ. לשם מה יש צורך בכך? (מזל גדול שלפועל זה לא קרה)"
    דני> נכון. אבל אין לנחש מהיכן יהיה המשך הקרב עם האויב קל יותר.

    • כתבת: "כיוון מקור הירי לא היה ידוע למג"ד. גם מ"פ הטנקים לא ידע מאין יורים ומנה כיוונים שאינם אפשרים. לטנקים יש טלסקופים והם מחפשים את מקורות הירי. אם הם לא ידעו לא סביר שהמג"ד ידע".

      סליחה, אבל איני מכיר את דברי מ"פ הטנקים שהזכרת, אלה שבהם, לדבריך, הוא מנה כיוונים שאינם אפשריים. מוכרים לי רק דבריו בדו"ח שכתב לאחר המלחמה והתפרסם כאן בבלוג
      https://naamoush.wordpress.com/2013/07/29/377-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%99%D7%A8-%D7%A7%D7%93%D7%97%D7%AA/
      ובהם לא הזכיר כלל (יתכן שנשכח ממנו בעת כתיבת הדו"ח) את הירי על הכוח בשעה שהיו בעין א-דיסה [כך שאיני יודע אם כבר אז זיהה את מקור הירי, ומה ידע מג"ד גולני], אך בהמשך הזכיר את הירי עליהם כשהיו ליד תל-פאחר, כך:

      "בו זמנית שהמחלקה הראשונה הגיעה לסיבוב נפתחה עליה אש נ"ט קצר טווח מטען חלול מתל פאחר מעמדותיו הקדמיות, ואש נ"ט ארוך טווח מעבר בורג' בביל או חירבת סודה. אני מציין שהאש באה מאחד משני המוצבים כי לא הצלחתי לזהות את כיוון האש במדויק, אולם היא היתה אגפית כי ממנה נפגע זחל המ"פ וזחל מרגמה שהיו בשטח מת לגבי היעד."

      ובהמשך כתב: "תפסתי עמדת אש לכיוון חירבת סודה".

      כלומר, בסופו של דבר מ"פ הטנקים, [שכידוע יש נטייה לבקר אותו שעה שאין באפשרותו להגיב], ידע היטב מהיכן היה הירי עליהם.

      על דבריי שעל-פי הסימון בפוטוסטאט מ-66', תוך ציון העובדה שכמותו כנראה היה גם בידי המג"ד, הצד הצפוני של התל הצפוני היו רווי בעמדות אוייב יותר מאשר הצד הדרומי של התל הדרומי, כתבת: "זו חוכמה שלאחר מעשה". לא הבנתי מדוע. האם אתה חושב שבידי המג"ד שגדודו מתוכנן לכבוש את היעד לא היה, לפני מעשה, פוטוסטאט מסומן? (כזה שנמצא כיום ביותר מעותק אחד: גם בזה שנמצא ע"י זמיר, וגם בזה שנמצא בארכיון תצ"א ושעל-פיו נרשמה התוכנית הראשונית).

      עוד כתבת: "אבל גם הסמ"פ שהיה להם הרבה יותר זמן מהמג"ד החליטו לאגף".

      ה"גם" כוונתו: בנוסף למג"ד. אלא שיש הבדל "קטן": המג"ד ידע על הוראתו לקרינסקי-ורדי לתקוף חזיתית. הסמ"פ לא [זאת בנוסף לכך שהוא כבר הסביר את צעדו, בכך שבמקור הוא תוכנן להגיע מהעורף לאזור הסככות, וזה מה שעשה. להגיד שאני מבין את הצעד הזה? לא אוכל, כשם שאיני מבין עוד דברים, כמו: מדוע לא עצר ליד נהגי הזחל"מים של המ"פ שלו ועלה בעקבותיו, ומה לקח כ"כ הרבה זמן עד לאותו איגוף].

  6. שמואל"ק: "סליחה, אבל איני מכיר את דברי מ"פ הטנקים שהזכרת, אלה שבהם, לדבריך, הוא מנה כיוונים שאינם אפשריים. מוכרים לי רק דבריו בדו"ח שכתב לאחר המלחמה והתפרסם כאן בבלוג"
    דני> בעין א'דיסה איש לא דיווח על ירי טנקים ברשת החטיבה(אין הודעה כזו ביומן המבצעים). כשהגיעו לצומת בורג' בביל רק אז יש את הדיווח הבא של זיוה לחנה, ולכן אין צורך בעדותו מלאחר המלחמה כי התמלול של יומן המבצעים הוא הדיווח שלו בזמן אמת והובא כאן בכתבה "כנראה ששתים טועה":

    15:35 מזיוה לחנה אש נט נוראית אבד מהכלים שלו
    להפסיק מהר את אש הנט
    הכלים מהר נאבדים מצד דרום צפון ומערב
    חנה לזיוה ניתנה הוראה לתפוס עמדות

    מצד דרום לא נורתה שום אש, כנ"ל לא ממערב. חרבת סודה או רמת הבניאס נמצאות באזימוט 355

    שמואל"ק: "ובהם לא הזכיר כלל (יתכן שנשכח ממנו בעת כתיבת הדו"ח) את הירי על הכוח בשעה שהיו בעין א-דיסה [כך שאיני יודע אם כבר אז זיהה את מקור הירי, ומה ידע מג"ד גולני], אך בהמשך הזכיר את הירי עליהם כשהיו ליד תל-פאחר.
    דני> אני מדבר רק על הירי ליד תל פאחר בצומת בורג' בביל. אינני יודע מה ידע המג"ד על ירי טנקים של האויב כשהיה ליד עין א'דיסה. אין דיווח לא שלו ולא של נמיר על ירי כזה ביומן המבצעים. אני עצמי אינני בטוח מתי נפגעו הזחל"מים באזור עין א'דיסה.
    הזחל"ם שלי נפגע כבר כשהתחילה התנועה מעין א'דיסה לכיוון תל פאחר במרחק של כמאה מטר צפונית לעין א'דיסה.
    הזחל"ם של מ"פ הטנקים עליו היה דרימר והוברמן, נפגע כמאתים מטר דרומית לעין א'דיסה ולדעתי גם הוא נפגע כשראש הטור עם הטנקים וחפק המגד כבר היה בקרבת התל הדרומי על תוואי ההטיה.
    אין לי מידע על זמן או מיקום הזחל"מים אחרים שנפגעו על תוואי ההטיה.

    ועוד מהדיווח של נמיר אחרי המלחמה:
    "בו זמנית שהמחלקה הראשונה הגיעה לסיבוב נפתחה עליה אש נ"ט קצר טווח מטען חלול מתל פאחר מעמדותיו הקדמיות, ואש נ"ט ארוך טווח מעבר בורג' בביל או חירבת סודה. אני מציין שהאש באה מאחד משני המוצבים כי לא הצלחתי לזהות את כיוון האש במדויק, אולם היא היתה אגפית כי ממנה נפגע זחל המ"פ וזחל מרגמה שהיו בשטח מת לגבי היעד."
    דני> אחרי המלחמה ידע לציין את שמות המקומות. בזמן אמת לא ידע כלל מהיכן נורית האש אלא רק כיוונים שגם הם מפוקפקים. מכל מקום, אנו דנים בהחלטות המג"ד ועל מה אנחנו משערים שהסתמכו.

    ובהמשך כתב: "תפסתי עמדת אש לכיוון חירבת סודה".
    דני> לא ידוע לי שהטנקים שחנו על תוואי ההטיה ירו לכיוון חירבת סודה. אשמח לקבל עדות כזאת.

    "כלומר, בסופו של דבר מ"פ הטנקים, [שכידוע יש נטייה לבקר אותו שעה שאין באפשרותו להגיב], ידע היטב מהיכן היה הירי עליהם."
    דני> ידע אחרי המלחמה ולא כשזה היה נחוץ. אילו שמר על הגיזרה הזו כפי שהוזהרה לפחות מפקדת החטיבה יתכן והאיגוף היה מצליח.
    אינני יכול לדעת אם קצין הקישור לשריון שישב בזחל"ם הפיקוד של המח"ט העביר אזהרה כזו לפלוגת הטנקים כי היומן שבידי הוא של חטיבת גולני ברשת נחשול ולא של תעבורת הקשר ברשת חנה של הטנקים.
    ואשר לנטיה לבקר את אלה שאינם יכולים להשיב, זו טענה שאם נסכים לה לא נוכל לדון במה שהיה בצורה ענינית. אני מסכים שאין מקום להשמצות שאין להן בסיס ושיש להתחשב ברגשות אנשים שעלולים להפגע. האם במקרה זה עלי לותר על דעתי? ומה עם רגשותיהם של אלה שחיים את התוצאות של אותו קרב?

    "האם אתה חושב שבידי המג"ד שגדודו מתוכנן לכבוש את היעד לא היה, לפני מעשה, פוטוסטאט מסומן?"
    דני> אני בטוח שהיה פוטוסטט כזה בידו. האם התחשב בכך בשעת מעשה? לא אדע לעולם.

    עוד כתבת: "אבל גם הסמ"פ שהיה להם הרבה יותר זמן מהמג"ד החליטו לאגף".
    דני> הכוונה היא שאיגוף כזה היה רצוי כי כפי אתה טוען בצדק, ידענו כי האויב ערוך כלפי חזית המוצב. כיוון שמסיבה כזו או אחרת מצאו את עצמם בגיא ההריגה, הגיוני להחלץ מהמקום ולאגף את המוצב.

    "ה"גם" כוונתו: בנוסף למג"ד. אלא שיש הבדל "קטן": המג"ד ידע על הוראתו לקרינסקי-ורדי לתקוף חזיתית. הסמ"פ לא [זאת בנוסף לכך שהוא כבר הסביר את צעדו, בכך שבמקור הוא תוכנן להגיע מהעורף לאזור הסככות, וזה מה שעשה. להגיד שאני מבין את הצעד הזה? לא אוכל, כשם שאיני מבין עוד דברים, כמו: מדוע לא עצר ליד נהגי הזחל"מים של המ"פ שלו ועלה בעקבותיו, ומה לקח כ"כ הרבה זמן עד לאותו איגוף]."
    דני> על אחת כמה וכמה. המג"ד שידע ששלח את פלוגה א' לחזית המוצב כדי לאפשר לו את האיגוף (שוב זו השערה שכך חשב) ודאי שרצה לאגף.
    הסמ"פים שלא ידעו, אף על פי כן החליטו לאגף.

    • אוקיי. אפתח בהתייחסות למשפטים שנחתמו אצלך בסימן-שאלה: "ואשר לנטיה לבקר את אלה שאינם יכולים להשיב, זו טענה שאם נסכים לה לא נוכל לדון במה שהיה בצורה ענינית. אני מסכים שאין מקום להשמצות שאין להן בסיס ושיש להתחשב ברגשות אנשים שעלולים להפגע. האם במקרה זה עלי לותר על דעתי? ומה עם רגשותיהם של אלה שחיים את התוצאות של אותו קרב?" – – – ובכן, לא עלה בדעתי להציע שתוותר על דעתך, אפילו אם זו רק הנחה, או פחות מזה, רק השערה, כמו כן, וודאי שיש להתחשב ברגשותיהם של החיים (שפגיעתם ניכרת לנו יותר מזו של המתים). ברור שצריך להמשיך ולדון בצורה ענינית (להשמצות וודאי שאין מקום), אלא שיש לתת תשומת-לב ולשקול צדדים של הסבר (סנגוריה) שיצדיקו את אלה שאין באפשרותם לענות. כידוע, היה קל וכך נעשה במשך הרבה שנים להפיל את אשמת הקרב שהסתבך על מג"ד גולני, כאשר פקודיו ומשפחתו (להוציא גיסו שאמנם עסק בנושא, אך חיבורו פורסם רק בבלוג זה) לא משיבים עבורו, עד לפרסומים בבלוג. באותה מידה מצאתי לנכון להתייחס גם למ"פ הטנקים. כשראיתי שהנטייה היא להפיל עליו את ה"תיק", חשבתי, ואני עדיין חושב, שחשוב שגם בעניינו, במקום שאין אף אחד שמנסה לסנגר, נשקול את הדברים ביתר זהירות לפני כל קביעה נחרצת. ואכן, לאחר כל שכתבתי בנושא, הגעתי למסקנה שאין סיבה לומר שההסתבכות בקרב היא באשמתו.

      אודה על האמת, שנעלמו מזכרוני דבריו שנרשמו ביומן הקשר של הטנקים. תודה שהזכרתני.

      ובאשר לרישום ביומן: "הכלים מהר נאבדים מצד דרום צפון ומערב", וההערה הצודקת שכתבת כאן: "מצד דרום לא נורתה שום אש, כנ"ל לא ממערב" [בדקתי כעת וראיתי שבעת פירסום הדברים חזרת על דבריו שהוא "מבקש עזרה לשיתוק אש הנ"ט מצפון, מערב ודרום", מבלי להעיר שזה לא הגיוני. אולי לכן לא זכרתי את המשפט הטעון הזה…], אומר כעת שני דברים:

      א, בהמשך הרישום ביומן הקשר נמצא שבשעה 1606 הוא דיווח: "אש הנ"ט מצפון לתל פאחר. מי שמנסה לעלות מקבל אש ישירות מהחזית". על כך כתבת בפוסט ההוא:
      "שוב דיווח ממ"פ הטנקים זיוה דרך חנה על ירי נ"ט מצפון, כנראה מרמת הבניאס או חירבת סודה וכן על ירי מחזית תל פאחר הצפוני". כלומר, כאן הדיווח שלו הוא נכון.

      [בקשר ל"צפון", בעוד וחירבת סודה נמצאת כאמור בפאה הצפונית-מערבית, אנצל הזדמנות זו לחזור ולהזכיר שבמפות יש עוד מוצבים מצפון לתל-פאחר (וצפונית-מזרחית לחירבת סודה) וכבר שאלתי
      https://naamoush.wordpress.com/2014/12/14/%D7%94%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%99-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%90%D7%93%D7%94/comment-page-1/#comment-1781
      "צפונית-מערבית לתל-פאחר ישנו מוצב, המכונה במפה אחת "מיה" ובאחרת "רחל" (זה מקום שנקרא "טחונת אל-מחדה"? שיהיה), ודרומית לו עוד משהו, ליד 9150 צ' (?). יש למישהו מושג האם למקומות הללו הייתה השפעה כלשהי על הכוחות המגיעים (והמאגפים) לתל-פאחר?"]

      ב, היות והמשפט הרשום ביומן: "הכלים מהר נאבדים מצד דרום צפון ומערב", מציג את בעל הדברים באור בלתי חיובי, כאחד שלא יודע מה הוא מדבר, אנסה לשמש לו כמליץ: הפשוט ביותר, לקבל את הנמסר עליו שהיה בלחץ היסטרי, שהוציא אותו מעשתנותיו. זה שהוא היה בלחץ זה ברור, השאלה היא האם חובה עלינו לקבל גם את הסיפא של המשפט, לפיה דבריו אינם מכוונים כלל למציאות. אנסה כאן לומר שלאו דווקא (ונא לקחת אוויר…):

      אני עדיין מקווה שעוד נתבשר יום אחד ששלמהשהצליח למצוא בארכיון את ההקלטה המקורית של רשתות הקשר, כולל ההקלטה האמורה. עד אז אציע להמשיך וללמד זכות על האומר, כדלהלן:

      ודאי שמת לב לתופעה די מצויה גם אצל הכותבים כאן – ומי שקורא את דבריי, יודע שאצלי זה קורה הרבה. אך איני היחיד – שתוך כדי רהיטות הכתיבה אנו מחליפים בין דרום לצפון, מזרח ומערב, ימינה ושמאלה. אדלג כרגע על ההסבר לתופעה זו. כשם שזה בכתיבה, כך זה גם בדיבור. אלא שבדיבור, על-פי רוב, הדובר עצמו תופס ומתקן את עצמו "תוך כדי דיבור". כשנמצאים בלחץ, ודאי-וודאי שהדבר שכיח יותר. אפשר איפוא שכאשר מ"פ הטנקים ראה את הירי מחירבת סודה, שהיא צפונית-מערבית למקום בו היו, חפץ לציין בקשר כי הירי עליהם הוא "מצד צפון-מערב". אלא שבתחילה נתחלף לו "צפון" ב"דרום", ולכן אמר: "הכלים מהר נאבדים מצד דרום – ומיד תיקן את עצמו: "צפון" – מערב". ברישום יומן הקשר אמנם מופיע כאן "ומערב", אך אפשר ורישום זה נובע מכך שהרושם לא שמע טוב, ובמקום "צפון-מערב" רשם: "צפון ומערב".

      עד כאן לעניין מ"פ הטנקים.

      באשר לירי מחירבת-סודה לעבר הכוח על תוואי ההטיה באזור עין א-דיסה (ודרומית וצפונית לו), שהארכת לעיל לכתוב שמועד תחילת הירי הזה אינה ברורה ושאינו מוזכר ביומנים. אזכיר את האמור מכבר, שאם נקבל שהאש התחילה אחרי שהמג"ד כבר קיבל החלטה להתקדם על תוואי ההטיה (במקום לעלות כמתוכנן אל ציר הנפט), הרי שיש להוציא מרשימת השיקולים האפשריים לשינוי בתוכנית את היות הכח נתון תחת אש.

      לסיכום (זמני…), אחזור ואומר, שלפי איך שאני רואה את הדברים, לא רק שאין הוכחה שכוונת המג"ד בהחלטתו להמשיך על תוואי ההטיה הייתה כדי לעבור מתחת ליעד ולהיכנס אליו ע"י איגוף מצפון, אלא שאף מסתבר יותר לומר – בגלל כל אותן שאלות שרשמתי למעלה – שלא זו הייתה הכוונה, אלא שהדברים התפתחו כפי שהתפתחו אחרי שהתברר שהיעד אינו ריק, כפי שהיה נראה בתחילה.

  7. שמואל,
    בענין הסנגוריה על המתים, אסכם בכך שאומר שהלחץ הוא שגרם למג"ד ולמ"פ הטנקים להגיב כפי שהגיבו. אין לגנותם אבל אני רוצה להאמין שגם הם היו רוצים שנדון בקורות הקרב באופן אובייקטיבי. לא פעם הדגשתי היכן אני משער והיכן אני מסתמך על עובדות. אני קורא לכל מי שחולק על דעתי להביע את דעתו. לצערי רק אתה ובני מביעים כאן את דעתכם. חבל שגם אנשים שהשתתפו בקרב לא פעילים.

    "צפונית-מערבית לתל-פאחר ישנו מוצב, המכונה במפה אחת "מיה" ובאחרת "רחל" (זה מקום שנקרא "טחונת אל-מחדה"? שיהיה), ודרומית לו עוד משהו, ליד 9150 צ' (?). יש למישהו מושג האם למקומות הללו הייתה השפעה כלשהי על הכוחות המגיעים (והמאגפים) לתל-פאחר?"]
    דני> לא שמעתי על כך.

    "אני עדיין מקווה שעוד נתבשר יום אחד ששלמהשהצליח למצוא בארכיון את ההקלטה המקורית של רשתות הקשר, כולל ההקלטה האמורה."
    דני> כדי לשמוע את הדיווח יש צורך בהקלטה של רשת "חנה". הסיכוי שיש הקלטה כזו הוא אפסי. לדעתי כלל לא הקליטו רשתות ברמה של פלוגה.

    "הרי שיש להוציא מרשימת השיקולים האפשריים לשינוי בתוכנית את היות הכח נתון תחת אש."
    דני> העובדות הן שאין רישום ברשת החטיבתית על ירי ליד עין א'דיסה. אין גם רישום לכך שבחפ"ק החטיבה הבחינו בפגיעות בכלים על תוואי ההטיה. אין לנו עדות של יוסי פרידמן שישב בזחל המג"ד לכך שהם עסקו בכך. אין זה אומר שלא היו דיווחים כאלה ברשת הגדוד איתן ושהענין השתכח. העובדה הקובעת היא שהמג"ד מוותר על תוכנית העליה מעין א'דיסה וממהר להמשיך צפונה. בעבר כללתי את סיבת ירי הטנקים על הכוח באיזור עין א'דיסה כאחד מיתר השיקולים האפשריים של המג"ד להחלטתו להמשיך צפונה. זו השערה בלבד. יתכן גם שכלל לא ידע על פגיעה בזחל"מים שהיו דרומה לו ביחוד עם הפגיעה בהם התרחשה כשכבר נע צפונה. חיזוק לכך ניתן למצוא בכדיווח שלו, מיומן המבצעים, על הפגיעה בזחל"ם שלו ושל זחל לידו בשעה 15:05. כיון שדיווח על פגיעה בזחל"ם שלידו אני מניח שלו ידע על פגיעה בזחל"ם אחר קודם לכן היה מדוו"ח גם כן.
    אני מסכים שזה מחליש את הטיעון שהפגיעה בכלים ליד עין א'דיסה נכללה בשיקוליו.

    "לסיכום (זמני…), אחזור ואומר, שלפי איך שאני רואה את הדברים, לא רק שאין הוכחה שכוונת המג"ד בהחלטתו להמשיך על תוואי ההטיה הייתה כדי לעבור מתחת ליעד ולהיכנס אליו ע"י איגוף מצפון, אלא שאף מסתבר יותר לומר – בגלל כל אותן שאלות שרשמתי למעלה – שלא זו הייתה הכוונה, אלא שהדברים התפתחו כפי שהתפתחו אחרי שהתברר שהיעד אינו ריק, כפי שהיה נראה בתחילה."
    דני> אני בהחלט מסכים עם דברי הסיום שלך שהדברים כפי שהתפתחו הם שקבעו את המהלכים בפועל.
    אין זה הגיוני שהמג"ד בהחלטתו לנוע צפונה לא הבין שיעבור מתחת לחזית התל. כיוון שהחליט כך, אתחלף אתך בתפקידים ואסנגר עליו.
    המג"ד לא התכוון להשאר בחזית המוצב אלא לעבור שם במהירות ולבצע את האיגוף מצפון. כיוון שהביא בחשבון את המעבר המסוכן בחזית המוצב הורה לורדי לתקוף בנתים את חזית המוצב. ומכאן הדברים התגלגלו מעצמם.
    לסיכום(זמני…) חזרתי על דעתי הקודמת.

    • "המג"ד לא התכוון להשאר בחזית המוצב אלא לעבור שם במהירות ולבצע את האיגוף מצפון." – – – מה יכול להיות ההסבר לכך שלקח איתו – כשהחליט להמשיך מעין א-ידסה על תוואי ההטיה צפונה – את הטנקים? הרי כשהם מתחת למוצב קשה לטנקים לירות על המוצב שמעליהם. האם לקח אותם כדי להיכנס איתם ליעד מעורפו? זה תפקידם של הטנקים? [אמנם ידוע לי כי באותה מלחמה היה, באזור אחר, יעד מבוצר שהחי"ר נועד לכובשו ובסופה של מערכה השתתפו בכך גם שני טנקים. אך גם שם לא היה זה בתכנון, וגם שם, לא פגזי הטנקים הם שהכריעו את המערכה]. אם אני זוכר נכון את דברי הכותבים כאן, הרי שגם מלכתחילה (כשכיבוש היעד תוכנן להיות ממזרח למערב) לא תוכנן שהטנקים יכנסו למוצב, אלא יפגיזו אותו מרחוק (מדרום) לפני כניסת החי"ר. מה נשתנה כשהוחלט להמשיך צפונה?

  8. מקריאה ראשונית מצאתי מספר אי דיוקים בעיקר בכל הקשור לשיוך האנשים למסגרותיהם.
    יש סלט ובלבול בין אנשי מחלקה 3 למחלקה 4 של פלוגה פ'
    מחלקה 4 היתה המחלקה של אלישע שפירא והיא זו שאליה התלווה הסמ"פ יהודה ארזי
    והיא גם זו שנכנסה ראשונה לקוניטרה.
    עוזי קרן ככל הנראה החליף את אמנון שניר מ"מ 3.
    נתן סרור שמוזכר בתחקיר היה סמל מחלקה 1 של משה ממון ולא השתייך למחלקה 2 של עדו מור
    מהדברים עולה שגם נויפלד קצת התבלבל בפרטים ובעיקר ריינר שבאופן טבעי לא הכיר את הנפשות הפועלות ואת שמות המפקדים של כל מחלקה.
    ולגביי שלמה לוי האגדי, מה נותר לאמר… גם הרשית ללא הפסקה כחלוץ וגם פגע בול כטנקיסט…

  9. כמה נקודות מעניינות וחשובות כאן:
    1. התחקיר מאשר שאת זעורה או לפחות חלק ממנה כבשו לפני שגדוד 12 התחיל את המלחמה שלו על פאחר. כלומר, אם מישהו היה מנהל נכון את המלחמה הזאת, אולי למשל אם בחפ"ק של גולני מישהו היה יושב עם מפה ועוקב אחרי חטיבה 8 וגדוד 377, יתכן ואפשר היה לשלוח את 12 בנתיב של 377 לכיוון דרך הנפט ולאיגוף הנכון של פאחר. כנראה שלא היה מי שעשה את זה.
    2. עד עכשיו ייחסו את טעות הניווט של גדוד 129 לאותו קמב"צ של חטמ"ר 3. מתברר פה, שהגדוד עקף את המנווטים ואת הקמב"צ ונסע ראשון, והוא שעשה את הטעות והחמיץ את הפניות לצירים לזעורה. למנווט לא הייתה שליטה על מה שקרה. אגב, אולי כדאי למצוא את סרן דני בונה ולנסות לשמוע את הסיפור ממנו (אם כמובן זה עדיין אפשרי).
    3. מח"ט 8 אלברט לא מתגלה כאן כמוצלח ומוכשר יותר בפיקוד מאשר מח"ט גולני יונה אפרת. אולי אלברט נסע בראש הכוחות שלו (בניגוד ליונה אפרת, שבקטעים המכריעים ישב בגבעת האם), אבל שניהם לא רואים את התמונה המלאה בזמן אמת, ובשני המקרים מתברר שכוחות ממש קטנים, לא מאורגנים, מאולתרים, ועם פיקוד זוטר, מכריעים הבקעה חטיבתית. ושוב, זה נראה כאילו יותר מאשר צה"ל ניצח – הסורים הפסידו, כי הפיקוד שלהם היה גרוע עוד יותר.

    • לפוקסי, לגבי סעיף 1 – היחיד שהיתה לו תמונה מלאה פחות או יותר על הנעשה עם חטיבה 8 וחטיבה 1 היה דן לנר שניהל את שני הקרבות הללו. אבל גם הוא לא יכול היה לעשות מאומה מכיוון שחטיבה 8 החלה להילחם על פאתי זעורה הדרומית סמוך לשעה 15:00 – השעה שבה השיירה של גדוד 12 נעה כבר על דרך ההטיה והיתה קרובה מאוד לתל פאחר. בשעה הזו שום דבר כבר לא יכול היה לסובב אותה ולהחזירה על צירה.

      אם מבחינת לוח זמנים היה עדיין אפשר לשנות את נתיבו של גדוד 12 ולהורות לו עוד בגבעת האם לנסוע בעקבות חטיבה 8, ולא דרך ציר ההטיה, עדיין יש כאן דילמה של הכנסת שתי חטיבות באותו ציר שנשלט ע"י הסורים ואף הופגז, ואתה לא יכול לקחת סיכון ששתי החטיבות העיקריות שלך בהבקעת הרמה יתערבבו זו בזו, ייפגעו וייתקעו באותו ציר, דבר שהיה מוריד לטמיון את כל סיפור מקבת.

      לגבי סעיף 2 דן בונה כבר איננו איתנו. אני מקווה להגיע לתחקיר שנעשה איתו. ממה שאני יודע עד כה: בונה התעקש להוביל עוד קצת דרומה ומשם כך היה משוכנע אפשר לעלות לדרך לכיוון ציר הנפט. נראה שבעודו מתווכח עם רפי מוקדי, שהצביע על השביל הנכון, הטנקים של 129 פשוט חלפו על פניהם, אם מתוך הוראה של המג"ד בירו שהעדיף את גרסת בונה שהוצמד לחטיבה 8 בזכות היכרותו עם השטח – או אם כי לקחו החלטה עצמאית.

  10. שתי נקודות:
    1. אני מצטט מתוך התחקיר לעיל את ריינר: "חטיבה 1 עברה את הגבול ב-1330 כאשר הטנקים של 377 והחרמ"ש של 377 כבר היו בתוך זעורה. כאשר גדוד 12 ביצע את המלחמות שלו בתל פאחר וגדוד 51 ביצע את המלחמות שלו בתל עזזיאת, הרמה מזרח מעליהם, כלומר זעורה, כבר היתה בידי כוחותינו".
    אם ריינר צודק, הרי שזעורה כבר הייתה בידי חט' 8 (שגדוד 377 ת"פ שלה) בזמן שגדוד 12 חצה את גבעת האם. כלומר – ניתן היה לנצל את ההצלחה של 8 ולעלות בנתיב שלהם לכיוון ציר הנפט שמאגף את תל פאחר, ואז מן הסתם, הכל היה מתפתח אחרת, וגם הבלוג הזה לא היה צריך להיכתב.
    2. אתה צודק בעניין דן לנר. מעל שני המח"טים בשטח (אלברט ויונה) – הוא האיש שאצלו אמורה הייתה להיות תמונת הקרב המלאה. זה ממש לא בא לידי ביטוי בשטח, לא בעבודה של 8 ולא אצל גולני.

    • לפי הלו"ז שיש לי מדו"ח חטיבה 8 – הטנקים של 377 הגיעו לזעורה הדרומית רק באיזור 14:45.
      זו בערך השעה שכל גדוד 12 או רובו נמצא על דרך ההטיה בכיוון תל פאחר ומחפש את התוואי האוגף, ולא מוצא.

      • אזכיר כי לאחר זמן (מאי 2016) התברר כי הכניסה לזעורה הייתה "בערך ב-1400".
        https://naamoush.wordpress.com/2016/05/09/%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%91-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95/#comment-3492

        התברר מאז שיש יסוד גם לדבריו הנוספים של פוקסי, בתגובתו למעלה, שעמד על הדברים שאמר ריינר בתחקיר הזה:

        "בביצוע חל למעשה שינוי אחד: הטנקים של 129 השיגו את אותו צוות סיור עם קמב"צ 3 בהתחברות מגבעת האם עם דרך הפטרולים הסורית בנעמוש, ואז התחילו לנסוע לבד בלי מנווטים. הם החטיאו את הפנייה הראשונה שמאלה בנעמוש והחטיאו את הפנייה השנייה שמאלה בסיר א-דיב אל ציר הנפט. ובעצם מסיר א-דיב המשיכו לכיוון קלע."

        שעל כך כתב פוקסי (לעיל):

        "עד עכשיו ייחסו את טעות הניווט של גדוד 129 לאותו קמב"צ של חטמ"ר 3. מתברר פה, שהגדוד עקף את המנווטים ואת הקמב"צ ונסע ראשון, והוא שעשה את הטעות והחמיץ את הפניות לצירים לזעורה. למנווט לא הייתה שליטה על מה שקרה."

        מגיע צל"ש לפוקסי על ההבחנה, אותה כתב כבר במרץ 2015 – וראו בפוסט מס' 289 ('דני בונה לא אשם'), מרץ 2016, בקטע המתחיל: "אלא שלפני מספר חודשים הסתמן מהפך בתמונה הכוללת…". עוד בענין גם בפוסט מס' 416, בו מסופר: "האחריות היא עליי", עיי"ש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s