1968: תחקיר גדוד 377

תחקיר גדוד 377 ע"י ענף היסטוריה בפיקוד צפון: המסע הזוחל בפקק מגבעת האם, שינוי המשימה ע"י מח"ט 8 שעליו לא ידעו, פציעת הסמג"ד בזעורה, הלחימה בתעלות, ריכוז השבויים והתנועה לעבר קלע * המג"ד חינסקי, הסמג"ד פדן והמ"פים מסיירים בשטח ומפרטים את סיפורו של הגדוד * מסמך מ-1968

בזעורה הם הצעידו עשרות שבויים בשמאל-ימין. גדוד 377

ביום חמישי ה-4 בינואר 1968 התקיים בשטח תחקיר למפקדי גדוד הטנקים 377 מטעם ענף היסטוריה בפיקוד צפון. בתחקיר השתתפו: מג"ד 377 סא"ל אמנון חינסקי, הסמג"ד רס"ן בנצי פדן, מ"פ ח' (פלוגת חרב) רס"ן גדי ארז, מ"פ פ' (פלוגת פרווה) רס"ן יעקב נויפלד, מ"מ סיור אברהם פרצוב.

המתחקר הראשי היה סא"ל אפרים ריינר, ראש ענף היסטוריה בפיקוד צפון. סייעו לו: רס"ן אברהם זהר מענף היסטוריה וסרן יעקב זיסקינד מענף תורת חיל שריון (תח"ש).

תקציר קורות הגדוד בששת הימים: גדוד 377 הפך ב-8 ביוני 1967 לת"פ חטיבה 8, שנועדה לבצע את המאמץ העיקרי בכיבוש הרמה הסורית. ב-9 ביוני נע הגדוד, פחות שתי פלוגות [ו', ז'] שהועמדו לרשות גולני, עם כוחות החטיבה כשהיעד הוא כיבוש זעורה. בגלל סטייה מהמסלול המתוכנן משך גדוד 129 דרומה אל איזור קלע. מח"ט 8 החליט להותיר את גדוד 129 להיאבק לבדו מול קלע, ופנה אל היעד המתוכנן כשהוא מושך אחריו את גדוד 377 וגדוד החרמ"ש 121. גדוד 377 כבש את מוצבי דרום זעורה ואת הכפר זעורה, ולאחר מכן נע דרומה וסייע לגדוד 129 להשלים את ההשתלטות על מוצב קלע. למחרת, ה-10 ביוני, היו הטנקים של 377 הראשונים שהגיעו אל קונייטרה.

להלן התחקיר במלואו, כולל ההקלטה בסוף [מקור: ארכיון צה"ל].

תצפית גבעת האם

ריינר: אנו מתחילים בתחקיר של אותו חלק מגדוד 377 שהיה ת"פ חטיבה 8 החל מה-8 ביוני 1967. אנו שואלים את סא"ל אמנון חינסקי מה היה סדר הגדוד בשיירה בקו ההתחלה ב-9 לחודש בבוקר.

המג"ד חינסקי: קו ההתחלה שלנו היה צומת בית הלל. סדר היערכות כוחותינו על ציר הכביש היה כך: שתי מחלקות מפלוגה פ', פרווה, אחר-כך המ"פ, חפ"ק של הגדוד. אחרי החפ"ק של הגדוד שכלל שני טנקים – שתי מחלקות נוספות של פלוגה פ'. אחריו פלוגה חרב, אחר כך מיפקדה עיקרית, אחר כך תאג"ד וחט"נ (חוליה טכנית).

ריינר: עכשיו רס"ן נויפלד, מ"פ פרווה, יתאר את הסדר של הפלוגה שלו באותו קו התחלה.

מ"פ פ', נויפלד: פלוגה פ' היתה ערוכה כך – מחלקה 4 מובילה, אחריה מחלקה 1, אחר-כך אני, מאחוריי זחל הפיקוד שעליו היה מ"מ הסיירים סגן אברהם פרצוב, לאחר מכן מיפקדת הגדוד שכללה שני טנקים – טנק מג"ד וטנק סמג"ד, ומאחורנית יתר שתי המחלקות, 3 ו-2.

ריינר: כמה טנקים היו בכל מחלקה כזאת?

נויפלד: כל מחלקה כללה שלושה טנקים פלוס טנק מ"פ וסמ"פ. ארבע מחלקות כולל 14 טנקים מסוג M-51, מנוע קמינגס.

ריינר: מבנה פלוגה ח' (חרב) על ציר התנועה על-יד קו ההתחלה.

מ"פ חרב, גדי ארז: סדר התנועה – 2 מובילה, מיפקדה אחריה, כיתה של מחלקת חבלה על זחל אחד. אחריה 1, 3 וטכני. זחל המרגמה אחרי החבלה. סך הכל 12 זחלים בפלוגה.

נויפלד: בתוך הפלוגה היה זחל מרגמות, שהיה גם כן על-ידי, וזחל טכני שהיה בסוף שדרת פלוגה פ'.

ריינר: עכשיו השאלה היא כזאת: אתם נעתם מהמקום שתואר בקו ההתחלה עד לסיר א-דיב, ובסיר א-דיב פניתם שמאלה על ציר הנפט. כשהזחל או כלי הרכב האחרון עבר את סיר א-דיב בדרך לזעורה על ציר הנפט, האם אתם יודעים כמה טנקים וכמה זחל"מים נשארו לכם?

חינסקי: אנחנו איבדנו בדרך טנק אחד שהתהפך על-יד שדה נחמיה, וזחל טכני של חרב שהתעכב ואחר כך הצטרף אלינו, הוא טיפל בזחל פגוע בדרך.

ריינר: זאת אומרת שעל ציר הנפט אחרי סיר א-דיב היה כל המבנה שתואר קודם פחות טנק אחד וזחל טכני. היה שינוי בסדר המבנה ואותו נשמע עכשיו.

נויפלד: מיד לאחר התנועה התברר לי שאורך השדרה מלפנים הוא גדול מדי, לכן אני התקדמתי קדימה והייתי למעשה הטנק הרביעי בשיירה שלפני מחלקה מס' 4 כולל סגן עוזי קרן וסגן אמנון שניר. סגן עוזי קרן היה מ"מ נוסף ואני שלחתי אותו עם המחלקה הראשונה היות והוא היה יהודי בעל ניסיון. בעלייה – מחלקה אחת בסיר א-דיב ירדה קצת מהדרך וטנק אחד של אמנון שניר פרס זחל ונשאר גם הוא בשטח.

ריינר: זאת אומרת שבתנועה אל סיר א-דיב, זאת אומרת לפני סיר א-דיב, מחלקה 4 פנתה שמאלה, היינו צפונה, וטנק אחד שלה פרס זחל ונשאר לפי שעה במקומו. ואז על ציר הנפט אנחנו פחות שני טנקים. שינוי המבנה השני שנמסר פה בדרך מגבעת האם לסיר א-דיב, הזחל של קצין הסיירים אשר שמו סגן אברהם פרצוב, שהיה על זחל הפיקוד של המ"פ, השיג את השיירה, התייצב במקומה ושימש כמנווט. האם היו בדרך לסיר א-דיב לפלוגה ח' נפגעים מההפגזה?

גדי ארז: היה לי נפגע אחד מהחוליה הטכנית, שירד מזחל להגיש עזרה ונפצע ופונה. היו לי נפגעים נוספים בזחלים, לא פגיעות רציניות, שאנו משכנו אותם איתנו לפי פקודה הלאה. בזחל שלי בלבד שכב סמל הקשר מעל חצי שעה, התאושש משתי פגיעות בפניו. למעשה במיפקד שנערך יותר מאוחר, חלק מכובעי הפלדה היה מקומט וכמעט לא היה מישהו שלא היה שרוט כתוצאה מההפגזה. במעבר של גבעת האם היה פקק ועד אשר לא פינינו את הפקק לא יכולנו לזוז קדימה. הפקק נגרם על-ידי טנק של 129 שעמד ולא זז עד שלא פיניתי אותו.

נויפלד: החוליה הטכנית שלי נשארה מאחור וכמו כן החוליות הטכניות של חטיבה 8. הסמל הטכני שלי התיישב על זחל והוא היחידי שהצליח לזוז קדימה. הוא קיבל כדור בכובע הפלדה כשחילץ את הטנק.

חינסקי: במעבר גבעת האם היה פקק גדול שעיכב אותנו, שנבע מהטנקים של 129, פלוגה ו' שנכנסה לתוך פלוגה ח' ושני זחל"מים שנפגעו פגיעה ישירה.

ריינר: הדיווח של המפקדים מ-377 שנמצאים עכשיו כאן אומר שבמעבר גבעת האם היה פקק תנועה. לפי הסיפורים של מפקד אחר, מפקד נאתר אותו. אנו מתחילים עם רס"ן בנצי סמג"ד 377.

הסמג"ד פדן: נעתי אחרי הטנק של המג"ד, כשבעלייה נתנו לטנק אחרי טנק לעלות. כלומר, אחד היה מגיע לראש העלייה והשני היה מתחיל לנוע. כשהגעתי לראש העלייה שמעתי את ההוראות של המח"ט להחיש את התנועה ולצמצם את הרווחים. כשהגעתי לראש הגבעה ראיתי מה שמעכב אותנו – שני טנקים של גדוד 129 שעמדו בהפגזה עם מדפים סגורים, איבדו את הכוח ולא ידעו לאן לפנות. נאלצתי לרדת מהטנק ולפנות אותם מהציר. זחל שעמד בצד ימין נפגע מפגז של מרגמה ובער. כמו כן עמד שם שופל שהיה צריך לעסוק בפינוי תוואים בדרך, הנהג שלו נהרג ושכב לצידו. כל זה עמד וסתם את הציר ועד שלא פינינו אותם לא יכולנו להחיש את התנועה ולהתקדם קדימה.

ריינר: האלמנט השני בפקק היו זחל"מים טכניים של יחידות שונות שנשארו מאחור, מתאר את התמונה נויפלד.

נויפלד: הזחלים הטכניים שכידוע נוסעים בתנועה בסוף השיירה נתקעו באיזור גבעת האם. הסמל הטכני של פלוגה פ', דוד שוילי, התיישב על הזחל והיה היחידי שהצליח לעבור קדימה, תחת ההפגזה. לאחר מכן הנהג שלו, עובדיה, נפצע והוא החליף את הנהג ובזכות זאת הוא הצליח להיצמד לפלוגה שלנו ולתקן את הרכב. הוא גם תיקן את הטנק שנפגע בשמאל הדרך. כלומר, לכיוון צפון, ושם גם קיבל כדור בכובע הפלדה, אך המשיך ללכת עם הכוח קדימה.

ריינר: משלים את התמונה קצין הסיור סגן פרצוב.

פרצוב: נעתי בראש הטור לכיוון גבעת האם. בפנייה מדרך הכורכר לדרך העפר שמושכת לכיוון נעמוש עמדו מספר זחלים. לפי הוראה שקיבלתי מהמג"ד, הייתי צריך להיצמד לזחלים של הגדוד שלפנינו. חשבתי בהתחלה שהם של הגדוד ונעצרתי מספר דקות. הם לא זזו, הם סתמו ממש את הציר. תימרנו בין הזחלים והמשכנו קדימה.

אנשי גדוד 377 (במרכז המג"ד חינסקי). הסמג"ד קיבל הוראה ישירה ממח"ט 8 להיכנס לזעורה

גדי ארז: זחלים שלי נעו לפי הפקודה, פזורים, במרחקים 35-30 מטר האחד מהשני. מימיננו היו פלוגה ה', שהיוו כוח של כוח אחר. בתוך התנועה שלי עוד לפני כפר סאלד התחילו לנוע פלוגה ה' ולהתערב בזחלים שלי, ולמעשה את המעבר של גבעת האם עברנו שתי הפלוגות במעורב, כשאחרי גבעת האם באיזשהו שלב שאינני זוכר אותו פלוגה ה' פנתה שמאלה ופינתה לי אפשרות לנוע קדימה. באותה הזדמנות איבדתי שני זחלים שהמשיכו לנוע קדימה, ורק על דרך הנפט ריכזתי את כל הכוח שלי חזרה.

ריינר: אנחנו אם כן מוסיפים לכלי הרק"מ שאבדו לנו עד לפנייה מסיר א-דיב לציר הנפט עוד שני זחל"מים של פלוגה ח', שנעו לאיזשהו מקום קדימה והצליחו אחר כך להחזיר אותם לכוח של הפלוגה על הציר הנפט בשלב יותר מאוחר. עכשיו יש לי שאלה אחרונה כאן מנקודת התצפית מגבעת האם: האם היה לכם עד סיר א-דיב (בלי התנועה בתוך הכפר) איזשהו קרב? האם האנשים שלכם ירו? האם ראיתם אויב? האם יריתם? או הנסיעה היתה נסיעה על מוצבים כבושים שאין בהם כוח אויב?

נויפלד: לרגלי סיר א-דיב פגש אותי קצין המודיעין של חטיבה 8, שם היו חבר'ה עם טנקים ותותחים שירו לכיוון קלע.

גדי ארז: כשעלינו אחרי שיצאנו מהחטיבה היריות הרציניות ביותר היו מהמשלט של נעמוש וגם הן היו יריות בודדות. סמל הקשר מהמחלקה שלי ירה בעוזי שלו ואני מאמין שהוא נפצע מהריקושטים של העוזי שלו בשעה שהוא ירה החוצה וכדור אחד נפלט בתוך הזחל.

חינסקי: כשאנו עמדנו יחד עם מיפקדת חטיבה 8 לפני סיר א-דיב נפלו על ידינו קליעים של טנקים, שלא ידענו מאיפה יורים אותם. קרבות ממש לא היו.

ריינר: לא היו קרבות ל-377 עד לסיר א-דיב. המוצבים לא היו פעילים ולא גילו התנגדות לתנועה.

זיסקינד: אני מבקש להתייחס כאן לעניין לוח הזמנים.

ריינר: שיבוץ 377 בתוך לוח הזמנים הוא כזה – 129 עברו את הגבול ב-1130. ב-1220 דיווחו 'נעמוש בידי'. כאשר המפקדים של 377 שמעו זאת בקשר הם היו מעבר לגבעת האם בשטח הפתוח. השאלה הבאה היא כזאת: אתם ערוכים על יד גבעת האם, עולים למעלה, מהי התוכנית המבצעית שהיתה ידועה לכם בשלב זה? מה התכוונתם לעשות?

חינסקי: "ב-9 לחודש ב-0400 לפנות בוקר נפגשתי עם מח"ט 8 אל"מ מנדלר אברהם ליד משטרת ראש פינה. משם יצאתי איתו ומספר קציני מטה שלו יחד עם המג"דים לתצפית וסיור מגבעת האם. ובגבעת האם לאחר שהם צפו על השטח, אני כבר הייתי בקיא בשטח כי ישבתי פה שבועיים, הוא מסר לי את התוכנית והמשימה של הגדוד. התוכנית היתה כך: גדוד 377 נע אחרי גדוד 129. גדוד 129 כובש את משלטי זעורה, לאחריו גדוד 377 עובר על-יד גדוד 129, נע הלאה וכובש מספר משלטים על כביש בניאס-מסעאדה שאלה מספריהם: 9136, 9133, 9151, 9154 ו-9155. לאחר כיבוש המשלטים האלה אני מחכה להוראות נוספות".

ריינר: זה משתבץ בדיוק לפי הדו"ח של חטיבה 8, לידיעתכם, שלפי דו"ח המח"ט גדוד 377 עובר אחרי 129, נכנס לזעורה, יוצא צפונה, לוקח את המשלטים מצפון לזעורה על כביש מסעאדה-בניאס, ויוצא מתחת לפיקוד החטיבה. שם הוא צריך להתחבר לגולני ולהיות בכוננות הלאה מזרחה. על-פי התוכנית הזו של החטיבה, מה היתה התוכנית הגדודית?

חינסקי: התוכנית הגדודית שנבנתה בקו ההתחלה היתה כזו – טנקים בראש ופלוגת החרמ"ש מאחור, כשהמטרה היא שהטנקים יסתערו ראשונים על היעדים. לאחר כיבוש היעד הראשון, מחלקה אחת של טנקים מופנית ימינה ומבטיחה לכיוון איזור קלע, כי לפי ידיעות מודיעיניות היה ידוע לנו שבאיזור וואסט קיים גדוד טנקים של האויב, שתוך שעתיים-שלוש עלול להגיע לזירת הקרבות.

ריינר: האבטחה הימינית הזו, אני מבין שזה פשוט דרומה מזעורה כדי שלא תבוא תגבורת בקו קלע-ג'בב אל מיס-זעורה.

חינסקי: "אמת, לאחר כיבוש המשלט הראשון הטנקים היו צריכים להמשיך הלאה ולהסתער ולשטוף את יתר המשלטים. במקרה ויהיו תקלות, החרמ"ש היה צריך להשתלב בתוך הלחימה. לאחר השטיפה של הטנקים, החרמ"ש היה צריך לטהר את המשלטים. זאת היתה תוכנית הלחימה שלנו. כי ממש בשטח לא היינו ותוך כדי הלחימה היינו צריכים לפתור את יתר הבעיות".

השרמנים של פלוגה פ'. "דרסו תעלות, זרקו רימונים, ירו בעוזים, עשו חצי סיבוב ויצאו חזרה מהיעד"

זיסקינד: אנו מעוניינים לראות את התמונה הכללית.

ריינר: אנשי ענף היסטוריה והגייס רוצים לראות את 377 בתוך התמונה הכללית. התמונה הכללית, להבדיל בין תוכנית ובין ביצוע, התוכנית היתה כזו: חטיבה 8 מבקיעה מגבעת האם מזרחה. חטיבה 1 אחריה. היינו, לשתי החטיבות הללו – ציר הבקעה אחד. חטיבה 8 מבקיעה עם טנקים קדימה כאשר התפקיד של החרמ"ש הוא טיהור בלבד. לשם כך הם הכניסו את הגדוד הראשון, גדוד 129, שהוא גדוד טנקים עם פלוגת חרמ"ש אחת בלבד. התוכנית של חטיבה 8 היתה כזאת: הם עולים מזרחה מגבעת האם, לוקחים את גור אל עסקר, פונים דרומה, עוברים את נעמוש. בנעמוש היה מסומן איזשהו תוואי שעולה צפונה-מזרחה לכיוון זעורה והם קיוו לאתר את התוואי הזה. הם קיבלו בפועל את קצין המבצעים של חטמ"ר 3, סרן דני בונה, שיאתר להם את הירידה מדרך הפטרולים הסורית על-יד נעמוש והוא בשטח הכריע שמוטב להשתמש בירידה של סיר א-דיב, ואז תוך כדי תנועה הם התכוונו בסיר א-דיב, ממש בציר הנפט, לקחת צפונה, להגיע עד לפאתי זעורה, להפנות את 129 בפאתי זעורה דרומה, לקחת את המוצבים שחוסמים את הציר מזעורה לג'בב אל מיס, שאנו מכנים אותם 'מוצבי זעורה הדרומית', לעבור את ג'בב אל מיס ובעצם לפי התוכנית הפיקודית לעצור מתוך כוננות של המשך תנועה לקונייטרה. הלאה מזה עדיין לא היתה להם פקודה.

"הגדוד שבא אחרי 129 זה אותו גדוד 377, ששמענו את התוכנית עכשיו, היה צריך לא לפנות דרומה בפאתי זעורה, אלא פה בפנייה הזו לחלוף על פני 129, לעבור דרך זעורה, להמשיך צפונה אל כביש בניאס-מסעאדה, לקחת את המוצבים שעל כביש בניאס-מסעאדה, לעצור שם להתחברות או עם גולני או עם יחידה אחרת, מתוך כוננות למסעאדה.

"גדוד 121 שנע אחרי 129 ואחרי 377 היה צריך לטפל בטיהור מוצבים שנשטפו על-ידי הטנקים מאחורנית. כאשר משימה אחת היתה לו ברורה – הוא היה צריך לכבוש את זעורה עצמה. כיבוש אני מתכוון לטיהור ואחזקה מלאה של כוחותינו, לפנות דרומה-מזרחה ולקחת את מוצבי דרום-מזרח זעורה באותה דרך שהולכת מזעורה אל ג'בב אל מיס, קצת מזרחה ממנה ישנם המוצבים 9103 ושאר המוצבים בסביבה הזאת. את המוצבים האלה היה צריך לקחת 121 ולשם זה הוא קיבל את פלוגת הטנקים ה' מ-377. זאת היתה התוכנית.

"בביצוע חל למעשה שינוי אחד: הטנקים של 129 השיגו את אותו צוות סיור עם קמב"צ 3 בהתחברות מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית בנעמוש, השיגו אותם, ואז התחילו לנסוע לבד בלי מנווטים. הם החטיאו את הפנייה הראשונה שמאלה בנעמוש והחטיאו את הפנייה השנייה שמאלה, צפונה, בסיר א-דיב אל ציר הנפט. ובעצם מסיר א-דיב המשיכו לכיוון קלע. והם הסתבכו שם כך שהמח"ט החליט לתת להם להמשיך בציר הזה לקלע, ולא להיעצר בג'בב אל מיס או קצת לפני זה, אלא לקחת את 377, להניע אותו בציר המקורי על ציר הנפט, לא לתת לו להמשיך צפונה לכביש בניאס-מסעאדה אלא ש-377 יפנה דרומה, ייקח את המוצבים ש-129 היה צריך לקחת ויתחבר עם 129 בקלע. על שינוי התוכנית הזאת מח"ט 8 אל"מ מנדלר אלברט קיבל אישור מרמ"ט צפון אל"מ דן לנר. הסתבר לנו לפי השמיעה שלנו ברשת הקשר ולפי הדוחות שיש לנו, שהשינוי בתוכנית לא ירד אל הרמות השונות של 377. ואנחנו נשמע מכאן ואילך את התיאורים שלהם, מתוך ידיעה שהם בעצם פועלים בלי לדעת מה נשתנה בתוכנית ומהי בעצם המשימה החדשה שלהם.

"חטיבה 1 היתה צריכה לנוע אחרי חטיבה 8 באותו ציר. היא עוברת את גבעת האם, מגיעה לדרך הפטרולים. הראשון שמוביל מחטיבה 1 הוא גדוד 12. הוא מתחבר מנעמוש מזרחה אל תוואי ההטיה, לוקחים צפונה עד עין א-דייסה, לוקחים מזרחה, מתחברים אל תוואי הנפט ומופיעים לתל פאחר מדרום-מזרח.

"גדוד 51 על דרך הפטרולים בנעמוש פונה ישר שמאלה ודרומה [צ"ל צפונה], עובר את בחריאת ולוקח את עזזיאת. אחריהם נוסע החפ"ק. גדוד 13 נשאר באיזור גבעת האם ומתקדם אחר כך בשלבים לבחריאת, בורג' בביל, מתוך מחשבה שהוא יפעל הלאה כעתודה. השינוי אצל חטיבה 1 היה דומה מאוד לשינוי אצל חטיבה 8. גדוד 12 הגיע לעין א-דייסה, בעין א-דייסה לפי מיטב הכרתנו אין בכלל ירידה מציר, היום אני יודע שאין שם ציר. הם קיוו שיש שם ציר, לא מצאו את הציר והמג"ד החליט להמשיך בתוואי ההטיה ולקחת את תל פאחר ממערב למזרח. כתוצאה מזה, תל פאחר נכבש כפי שהוא נכבש. מכל מקום, חטיבה 1 עברה את הגבול ב-1330, כאשר הטנקים של 377 והחרמ"ש של 377 כבר היו בתוך זעורה. כאשר גדוד 12 ביצע את המלחמות שלו בתל פאחר וגדוד 51 ביצע את המלחמות שלו בעזזיאת, הרמה מזרח מעליהם, כלומר זעורה, היתה בידי כוחותינו. עין פית לא היתה בידי כוחותינו והיו להם הפרעות אגפיות מסוימות משם.

"סך הכל מבחינת לוח זמנים – ב-1830 נכבשה תל פאחר, עזזיאת נכבשה קודם ואז המרחב שגולני היה צריך לכבוש היה בידו. באותו זמן היתה התחברות בין 377 ו-129 בקלע. לקראת חשיכה גולני ו-8 השלימו את משימתם, להוציא את המשלטים על כביש מסעאדה-בניאס, שאותם היה צריך לקחת 377 לפי התוכנית המקורית. ואז העבירו שתי פלוגות מגולני ת"פ 121 של חטיבה 8. ואותן שתי פלוגות של 13 קיבלו עזרה מטנקים של פלוגה ה' של 377 שהיו ת"פ 121, ולפנות בוקר הכוח הזה עלה על המוצבים ש-377 היה צריך לקחת קודם, שבמרכזם 9136, ולקראת 0630 בבוקר המוצבים האלה נכבשו. אז אפשר להגיד שהעסק, התוכנית המקורית עם שינוי בסדר הכוחות כפי שתיארתי אותו, התבצעה.

מימין: הסמג"ד רס"ן בנצי פדן, קצין חימוש סרן בני בר-לב והמג"ד סא"ל אמנון חינסקי

אברהם זהר (ענף היסטוריה): כשחטיבה 1 עלתה על תל פאחר, חטיבה 8 היתה צריכה לעלות ולהתחבר לציר הפטרולים שלהם שממשיך לציר הנפט. מה היה שם מבחינת ארטילריה?

ריינר: הסורים עצמם חסמו כאן בארטילריה כל ציר. כשאל"מ אלברט מנדלר מחטיבה 8 ראה את החסימה הזו הוא דרש אש נ"ט עם אוויר. קיבלנו, זה חיסל חלק מהאש, אבל למעשה כל גדוד קיבל קצת ארטילריה. מה שלא קיבלנו הופנה לעבר הישובים. הם ירו מ-3 נפ"מים. האחד היה לפני גבעת האם והגשר ואחד בעמק על-יד  גבעת האם. נקודה שלישית היתה בין עזזיאת והשטח הפתוח. ביומיים שקדמו למלחמה היו שתי תנועות סרק: ב-7 לחודש גולני עם 377 נערכו לתקוף את הרמה וחטפו הפגזה רצינית. ב-8 לחודש חזר אותו עניין וכן ב-9. מתחקירי שבויים הם היו בטוחים שב-9 לחודש המלחמה נגמרה וכי אנו לא מכבדים את הפסקת האש. בהאזנה אנו קלטנו הודעה סורית שלפני 9 בבוקר היהודים עומדים לתקוף.

חינסקי: אנו נסענו על הכביש בשדרה עם רווחים ולא היתה אף ירייה. אבל כשסא"ל בירו מג"ד 129 הגיע לאיזור הגושרים רק אז הם התחילו.

הפנייה לדרך הנפט לפני הבתים הראשונים של סיר א-דיב

ריינר: הפרשה שמעניינת אותנו עכשיו זה כל מה שקרה לשתי הפלוגות של 377 עד שהן היו ערוכות על ציר הנפט. נשמע מנויפלד מה קרה לו כאן.

נויפלד: אני הגעתי כמה מאות מטרים לפני סיר א-דיב, נפגשתי עם קצין המודיעין של חטיבה 8 רס"ן יערי. והוא אמר לי בעל פה, שהמצב עם חטיבה 8 קשה וצריך ללכת מהר לעזור להם, הם נתקעו קשה בתוך יעדים. קיבלתי הוראה מהמג"ד להפריש כוח לכיוון סיר א-דיב, להיכנס פנימה. ואני עם מחלקה מס' 1 נכנסתי פנימה והמצב שראיתי בפנים היה כזה: הטנקים בפנים מפוזרים, יש פה משטח פלטה חלקה כזאת, ומקבלים אש חזקה מאוד מכיוון קלע. וראיתי מספר צוותים שנוטשים את הטנקים שלהם. לא בדקתי בדיוק למה. בכל אופן לא ראיתי שהם פצועים, עשה לי רושם הן מבחינה טכנית כנראה אזלה התחמושת, הם שמו עליהם דגל צהוב ועזבו את הטנקים.

ריינר: התמונה שאני מקבל היא כזו – יש לך ארבע מחלקות. מחלקה מס' 4 קצת לפני סיר א-דיב ירדה שמאלה, ראינו שם את המשטח מסומן, וטנק אחד ממנה פרס זחל. עם מחלקה מס' 1 אתה אישית נכנסת לתוך הכפר, ושתי מחלקות אחרות בתנועה לפני סיר א-דיב לכיוון דרך הנפט, עדיין לא על הדרך, כששרידי מחלקה 4 קדימה. אני עם מחלקה בתוך סיר א-דיב יחד עם 129.

נויפלד: לפי המצב שהיה ב-129, ראיתי שאין מי שישתלט על העניינים. שאלתי את המג"ד מה עלי לעשות, האם עלי להישאר עם 129 או לחזור בחזרה לדרך הנפט. הוא נתן לי הוראה – חזור בחזרה לדרך הנפט. חזרתי עם שלושת הטנקים נוסף לטנק שלי לדרך הנפט, עליתי על דרך הנפט והתחלתי לנוע לכיוון זעורה.

ריינר: כלומר, על ציר הנפט לכיוון זעורה, לפניך לא מג"ד ולא סמג"ד, אתה נוסע לבדך. אבל ישנו קצין הסיור שלכם, איפה הוא ברגע זה?

פרצוב: באותו רגע נתקעתי עם הזחל כ-100 מטר צפונה מהפיצול לסיר א-דיב, ירד למטה וחיכה לשאר הכוחות.

ריינר: קצין הסיור סגן פרצוב הרי נסע לפני הטנק הראשון של מחלקה מס' 1 של פלוגה פ', הגיע להצטלבות של ציר הנפט, זיהה את ההצטלבות, פנה שמאלה ונסע כ-200 מטר. הזחל שלו התקלקל קלקול טכני. הוא ירד מן הזחל, הוא לא ראה לא מימינו ולא משמאלו לא את הטנקים, לא טנקים של כוח אחר, לא את הזחל של המח"ט ולא את הזחל של הקמ"ן, לא רואה איש, הוא מחכה לכוחות שיגיעו אליו בשלב זה.

פרצוב: על ציר הנפט לא ראינו שום כלי. השארתי את הצוות על הזחל, דיווחתי על תקלה טכנית. למטה על הדרך שעולה מנעמוש לסיר א-דיב ראיתי את כוחותינו. הגעתי אליהם ברגל, שם עליתי על טנק סמג"ד. הזחל עם הצוות חילץ את הטנק של עמי לב-טוב [מ"פ ה' שנפצע קשה בזעורה מאוחר יותר] והורידו אותו לגבעת האם.

ריינר: מ"פ פרווה, רס"ן נויפלד, אחרי שהמג"ד חינסקי אמנון אמר לו לא להמשיך עם 129, הוא חזר עם אותה מחלקה מס' 1 לציר הנפט ועלה על ציר הנפט כשאחריו יתר הפלוגה. כלומר, מ"פ פרווה עם מחלקה אחת נכנס לתוך סיר א-דיב ועולה מזרחה הלאה מהירידה אל ציר הנפט. בינתיים מחלקה 4 שלו, פחות טנק אחד, חוזרת לציר עם הסמ"פ, מתייצבת בראש שתי המחלקות האחרות, נוסעת קדימה ופונה לציר הנפט.

מפקדי פלוגת פרווה בגדוד 377. עומדים, מימין: אמנון שני, משה ממון ועוזי קרן. יושבים: הסמ"פ יהודה ארזי, המ"פ יעקב נויפלד וישראל בכר

תיקון: כדי לקבל תמונה נכונה אנו צריכים לחזור לאותו רגע שמחלקה 4 ירדה מהציר שעולה מעוקדה לסיר א-דיב, כדי לאבטח אגף שמאלה וטנק אחד שלה פרס שרשרת. מחלקה מס' 1 עם המ"פ פ' רס"ן נויפלד נכנסת לסיר א-דיב. המג"ד במרכז הפלוגה הזו עם הסמג"ד. ופה יש המתנה של לפחות חצי שעה. אחר כך המג"ד סא"ל חינסקי מקבל פקודה שהיא… –

חינסקי: אולי אני אתאר קודם את המצב כמו שהיה בכניסה לסיר א-דיב. בתנועה לסיר א-דיב ראינו מרחוק את 129 עוברים את סיר א-דיב, חלק ראינו רק, כנראה האחרונים. כשהגענו כ-400 מטר לפני סיר א-דיב ראיתי החפ"ק של חטיבה 8 במקומו, כ-400-300 מטר לפני הפנייה לדרך הנפט. שם הם עצרו, הם היו שני זחלים נדמה לי. ואני עמדתי כ-50-40 מטר מאחרי הזחל"ם של המח"ט. ברגע שקיבלתי הוראה לעצור נתתי הוראה לעצור והוראה לאבטח. מחלקה 4 של פרווה איבטחה לצד שמאל ומ"פ פרווה אישית רס"ן נויפלד אישית עם מחלקה נע קדימה, נכנס לסיר א-דיב פנימה עד למקום שרואים את השטח מלפנים. שם אמרתי לו לעצור. את כל הדו-שיח שלו עם קמ"ן חטיבה 8 זה אני לא יודע. לאחר שהמתנו כחצי שעה במקום קיבלתי הוראה באלחוט ממח"ט 8, לעלות על דרך הנפט ולהמשיך אחריו.

ריינר: עכשיו מ"פ פ' רס"ן נויפלד לאחר שקיבל הוראה מהמג"ד לעלות על ציר הנפט יתאר לנו לפי איזה סדר הפלוגה עולה על ציר הנפט ואיך הוא מסודר על ציר הנפט.

נויפלד: הפלוגה היתה בצורה כזאת – שלושת הטנקים שנשארו ממחלקה 4 עלו על דרך הנפט והמשיכו לכיוון זעורה. המ"מ האורגינלי נשאר עם הטנק הדפוק בצד צפון לדרך, ואת הפיקוד על המחלקה הזו קיבל סגן עוזי קרן. אני עם מחלקה 1 נשארתי ברגע זה מאחור כשמחלקות 3 ו-2 אחרי מחלקה 4. למחלקה 4 הצטרף גם הסמ"פ יהודה ארזי.

ריינר: ובכן, על הדרך יש לנו כך – מחלקה 4 עם שלושה טנקים עם הסמ"פ, אחרי זה 2 ו-3 ואחרי זה מחלקה 1 עם מ"פ פרווה. טנק מג"ד וטנק סמג"ד נעו אחרי מחלקה 2, כלומר יש לנו מחלקה 4, אחריה 2, אחריה טנק מג"ד וטנק סמג"ד, אחריה מחלקה 3 ואחריה מחלקה אחת עם המ"פ. איפה לתוך התמונה הזאת נכנסים שני הזחל"מים של חפ"ק 8?

נויפלד: אני חושב ששני הזחל"מים של 8 היו ראשונים.

פדן: הם עלו על ציר הנפט, לקחו את העיקוף ורצו למטה.

נויפלד: אל"מ אלברט מח"ט 8 אמר לי אישית שהוא היה בסיר א-דיב. מכל מקום לפי כל הסיפורים שלהם בזמן של ההמתנה שני הזחל"מים של החפ"ק היו קדימה.

חינסקי: עם הפקודה לעלות על ציר הנפט, המח"ט אל"מ אלברט הודיע לי שהוא מוביל ועד כמה שזכור לי הוא נע ראשון ואחריו פלוגת פרווה.

ריינר: כלומר על ציר הנפט יש לנו את שני הזחל"מים של חפ"ק החטיבה, מחלקה 4, 2, טנק מג"ד, טנק סמג"ד, מחלקה 3, 1, והם כולם חולפים על פני קצין הסיור סגן פרצוב שנשאר עם הצוות שלו, אבל קצין הסיור אישית עלה על טנק סמג"ד, אם זה המצב של פרווה שעכשיו הם נוסעים צפונה, לפי ההערכות צריך עכשיו חרב להיכנס אל הציר. נשמע כעת איך חרב עובר את עוקדה, עובר את סיר א-דיב ועולה על ציר הנפט.

גדי ארז: עברתי בתמרונים את המוצבים וזיהיתי אותם. כמו שאני רוצה לירות על הכפר, אני רואה מחלקה אחת שאני מזהה אותה כמחלקה מס' 1 של פ'. נכנסתי פנימה, בהתחלה בהיסוסים ואחר כך בריצה יותר מהירה. ראיתי על פני השטח שלושה טנקים מפוזרים עם דגלים צהובים ואחרי מבט שני זיהיתי שהם לא שייכים לפרווה. יותר מאוחר זיהיתי אלמנט של טנקים של פרווה ופה על הדרך הצטרפו אליי שני הזחל"מים שהלכו לאיבוד קודם. שמחתי מאוד לקבל אותם. היות וזיהיתי את דרך הנפט וידעתי את המשימה, לקחתי את שני הזחל"מים ודהרתי קדימה. לפי זה יוצא כשכולם עוד היו פה, אני כבר הייתי קדימה. סגן פרצוב קצין הסיור טוען שזה לא מתאים למהלך הדברים, אבל אני זוכר שאני לא התעכבתי.

ריינר לנויפלד: האם אתה בטוח שכל הטנקים נוסעים אחריך?

נויפלד: לפי הדו"ח שהגיע אליי אחר כך יש לי רושם שכולם היו.

ריינר לחינסקי: לך ברור שחוץ משני טנקים שנתקעו יש לך 12 טנקים שנוסעים אחריך. איפה אחר כך מצאת את חרב?

חינסקי: את חרב אני לא ראיתי והדרך היתה נקייה.

פדן: פה בסך הכל יש בעיה של פערים בלוח הזמנים. ביני ובין סא"ל אמנון חינסקי המג"ד היה פער עצום, מפני שפעם אחת התעכבתי על גבעת האם והוא רץ קדימה. כל הזמן אני נלחמתי על סגירת הפערים. חלק מהדרך הזו נסעתי בודד. עד פה נסעו אחריי המחלקות של רס"ן נויפלד מ"פ פ'. מבחינת פערים היו שתי מחלקות של רס"ן נויפלד קדימה ורס"ן ארז מ"פ ח' עם הזחלים היה צריך לנסוע באותה מהירות כדי שהוא יהיה מאחור. מפה עד גבעת האם היה שרוך ארוך של כוחות. לגביי, הסיבוב הזה אומר להגיע, לעלות, להסתובב ולנסוע. אם רס"ן נויפלד מ"פ פ' חיכה חצי שעה ורס"ן ארז גדי מ"פ ח' בא ויצא, זה סוגר את הפער. בכל אופן, בקשר שמעתי שכולם במלחמה. עליי לא ירו ואני הבנתי שאני רחוק מאוד מכל מלחמות. כשהגעתי לפה עלינו על העיקול ונסענו הלאה. רצנו על ציר הנפט במהירות מקסימלית ונעצרנו בזעורה לכמה מלחמות.

התייעצות ב-377. מימין: ע' קמב"צ איתן גלזר, המג"ד אמנון חינסקי, מ"מ סיירים אברהם פרצוב (עם המפה), הקמב"צ צביקה אילן והקמ"ן בני ונגר שילה

ריינר: לפי הדו"ח של סא"ל בירו, מג"ד 129, הם נכנסים לסיר א-דיב ונוסעים קדימה. מתחילה התקדמות שכתוצאה ממנה אלה שגמרו תחמושת נעצרים והתאג"ד מטפל בהם. מה שאתה ראית זה טנקים של 129. אתה זוכר שדנו על הסיבות לאורך זמן של ארבע שעות שלוקח מעבר של קילומטר אחורה עד למחסום הקוביות. כאן פלוגה ו' נערכה ופונה שמאלה לעבר זעורה ושתי הפלוגות עושות פעמיים את אותו איגוף ויורדות חזרה.

לפני שאנחנו נאריך, פלוגה ח' נכנסת לציר בעקבות הדיווח על מרחב וזמן של רס"ן בנצי הסמג"ד, אנו מתקנים את התיאור הקודם שלנו כך: גדוד 377 נסע קדימה עם שתי מחלקות, 1 ו-4. מחלקה 4 ירדה לנו שמאלה לאבטחה. 1 נכנסה לתוך סיר א-דיב, עם שתי המחלקות האלה היה המג"ד סא"ל חינסקי שהוא יושב קצת מערבה מסיר א-דיב. יותר מאחור, על ציר נעמוש-עוקדה-סיר א-דיב, נוסע רס"ן בנצי הסמג"ד כשאחריו שתי מחלקות, 2 ו-3. הוא מבלה בנסיעה את זמן ההמתנה של המג"ד ושל מחלקות 1 ו-4 בסביבות סיר א-דיב. כשבנצי הסמג"ד מגיע לסיר א-דיב שתי המחלקות האלו גמרו את ההתארגנות שלהן ועולות על הציר, הוא עובר את סיר א-דיב בתנועה ללא המתנה ורק על ציר הנפט המרחקים האלה, שהם מבחינת מרחק תופסים כחצי שעה, נסגרים. אחריהם, במרחק גדול ובמרחק זמן, נוסעת פלוגה ח'. כשהוא עולה על הציר הוא רואה על הציר ומסביבותיו – בסיר א-דיב ועל יד סיר א-דיב, טנקים.

אנו סוברים שהוא רואה טנקים של 129 כבר אחרי שלב א' או שלב ב' של לחימה של הגדוד הזה, חלקם בלי תחמושת, חלקם עושים כל מיני פעולות מנהלתיות אחרות. מכל מקום, הטנקים שהוא חלף על פניהם הם לא טנקים של פלוגה פ', אלא הטנקים של 129. פה על ציר הנפט פלוגה חרב מוצאת את שני הזחל"מים שקודם תיארנו שהם הולכים לו לאיבוד, ואז יש לה מחדש את כל הפלוגה, פרט לזחל הטכני, הוא עם הפלוגה נוסע על ציר הנפט. הפנייה הזאת של 377 אל ציר הנפט כש-129 איננו לפניו, ורק חפ"ק החטיבה לפניו, פירושה שינוי מהתוכנית המקורית. אנחנו רוצים לשמוע מהמפקדים של 377 מה הם יודעים על שינוי בתוכנית ועל תוכנית חדשה. אמנון בבקשה.

חינסקי: על המצב בסיר א-דיב אני לא שמעתי שום דבר מהמח"ט, כי הוא לא מסר לי וחוץ מאשר ראיתי מספר טנקים מ-129 שנכנסים לתוך סיר א-דיב, יותר לא ידעתי שום דבר. היה ברור לי שאני צריך לעלות על דרך הנפט, ולהמשיך לעבור את זעורה ולהמשיך לכיבוש המשלטים שנקבעו לי בתוכנית הראשונית. המח"ט נתן לי את ההוראה לעלות על דרך הנפט ולנוע אחריו. יותר מזה לא מסר לי שום דבר ואי לכך גם לא מסרתי לכוחות שום דבר לגבי שינוי המשימה.

ריינר: כלומר, מכיוון שהנסיעה על ציר הנפט היתה ממילא לפי התוכנית, העובדה ש-129 נשאר ו-377 עכשיו נוסע על ציר הנפט ראשון…

הערה: הוא לא ידע שהוא ראשון.

ריינר: הוא לא ידע שהוא ראשון. העובדה שהוא נוסע ראשון על ציר איננה נותנת לו שום סימן לשינוי תוכנית, ובעצם המג"ד סא"ל חינסקי אמנון נוסע עכשיו על ציר הנפט מבלי לדעת שהתוכנית השתנתה.

חינסקי: אמת.

פדן: אני הייתי משוכנע שהם נתקלו באש מהאגף, הפרישו פלוגה אחת להעסיק את קלע כדי שכולם יוכלו להמשיך. כשהגעתי לסיר א-דיב וראיתי את 129 בתוך הכפר הייתי משוכנע שפלוגה אחת נשארה לאבטחה באגף וחלק המשיכו לנוע לפנינו על ציר הנפט.

זהר: ואז אלברט קיבל אישור לשינוי.

פדן: כשנסענו בערך כשני ק"מ על ציר הנפט התחילו לירות עלינו ממוצבי זעורה. החבר'ה שלנו חשבו שיורים עלינו משמאל, ממערב, והיפנו קנים למעלה כדי להתגבר על מערך הנ"ט.

ריינר: אנו מסכמים בזה שגדוד 377 במרחקים די גדולים בין פלוגה פ' לבין פלוגה ח' הסתדר בסופו של חשבון על ציר הנפט, נע צפונה לכיוון כללי לפי התוכנית. ראו שאומנם קרה משהו ל-129, אבל לא הסיקו מזה בעצמם מסקנה שהתוכנית השתנתה ואיש לא נתן פקודה מפורשת על שינוי בתוכנית ושינוי במשימות.

השרמנים של 377. כוח קטן הספיק כדי לשבור את מוצב 9106 בזעורה

נעצרים מול המצבה של מוקדי, כקילומטר מסיר א-דיב ואיזור המוצבים

פלוגה פ' על ציר הנפט כקילומטר וחצי צפונה מסיר א-דיב חטפו אש נ"ט מכיוון מזרח מהמוצבים 8199, 9194, 8195 ו-8190. האש באה מהמוצבים האלה או מחלק מהם, או מאיזשהו כוח שנע מערבה מתוך המוצבים האלה וירה עליהם.

ריינר: איזה אש היתה פה?

פדן: תותחי נ"ט, ח"ש, זה היה בצפיפות של 5 לדקה. היו שם לפחות 4 תותחי נ"ט וטנקים וזאת לפי צפיפות הפגזים וצורת התפזרותם. לנו לא היו נפגעים.

ריינר: האם ישנה אפשרות שזו אש שנורתה מקלע לעבר 129 ועברה מעל הרכסים עליכם?

פדן: זו אפשרות, אבל בהמשך הדרך מצאנו את האויב בפועל פה. איך שעברנו את הרכסים ראינו תנועה של טנקים, משאיות ואנשים. קצת הלאה ראינו כוחות וכלים שירו עלינו ממש.

חינסקי: לאחר שנענו לכיוון ג'בב אל מיס גילינו שלושה טנקים T-34 באיזור 8189 שאחר כך פלוגה פ' חיסלה אותם. הם היו בין קלע לג'בב אל מיס, קצת יותר מערבה.

ריינר: אנו עומדים עתה כ-4 ק"מ צפונה מסיר א-דיב על ציר הנפט, מערבה מ-9101. פלוגה פ' אחוטפת ש יעילה של מקלעים מ-9101, כמו כן היא חוטפת אש ממוצבים קדמיים משם, שנמצאים כמה מאות מטרים מהדרך. סמג"ד 377 רס"ן בנציון זוכר שהוא היפנה את ה-0.5 אל היורים עליו. ה-0.5 חטף פגז והתפוצץ לו בידיים.

התחקיר במוצבי זעורה

ריינר: אנו נמצאים עכשיו בזעורה, במקום שבו הדרך עושה את הפנייה החדה שלה ימינה דרומה. אנו במקום שממנו יוצאים מזעורה אל המוצבים שבג'בב אל מיס. מה שמעניין אותנו עכשיו איזה פקודות נתן המח"ט, מה נעשה עם הפקודות האלו ובאיזו סדר ושיטה עוברת פרווה, מתחככת בבתים החיצוניים של זעורה ופונה דרומה לעבר מוצבי זעורה הדרומיים. מתחילים עם המג"ד אמנון, בבקשה.

חינסקי: כקילומטר לפני זעורה קיבלתי הוראה באלחוט מהמח"ט לשלוח את הסמג"ד אליו קדימה. הדרך היתה צרה, האטתי ועשיתי סימן לסמג"ד לנוע קדימה מה שיותר מהר. במשך כל אותו הזמן הגדוד היה בתנועה.

פדן: שמעתי את ההוראה לנוע קדימה אל המח"ט. התקדמתי, השגתי את הטנקים שנעו לפניי. נעצרתי לא רחוק ממנו. ראיתי את קצין המודיעין של החטיבה רס"ן יערי רץ אליי, עלה על הטנק, קרא לי לזחל המח"ט. ניגשתי אלי המח"ט אלברט, קיבלתי הוראה בעל פה עם סימון אצבע על המפה: להיכנס לכפר זעורה ולקחת דרומה לעבר המוצבים כשאחריי תנוע יתרת הכוח של הגדוד. עליתי על הטנק שלי בחזרה והמשכתי לנוע מיד לתוך הכפר זעורה.

ריינר: האם נעת לפני המח"ט לבדך בטנק או משכת איתך איזה טנקים נוספים?

פדן: אני נעתי ראשון, ואחריי התחיל לנוע סמ"פ פלוגה פ' יהודה ארזי ואחריו הטנקים הנוספים של פלוגה פ'.

ריינר: אז מצבנו עכשיו הוא כזה – שמחלקה 4 מינוס טנק אחד עם סמ"פ פרווה עם טנק סמג"ד, היינו יחד 4 טנקים, נוסעים קדימה. מה מיבנה השיירה ומה נוסע אחרי זה? מ"פ פרווה.

נויפלד: אחרי זה נסעו מחלקות 2 ו-3. אני נסעתי עם מחלקה 1. הטנק שלי התקלקל, אני החלפתי את הטנק ולקחתי טנק אחד של מחלקה 1. הטנק שלי נשאר והתקשרתי והודעתי שהטנק שלי נשאר. החוליה הטכנית שנסעה מאחור ולא זיהתה את הפנייה לזעורה המשיכה בדרך הנפט למטה צפונה אחרי שקיבלה הפגזה רצינית. התברר להם שהם טעו, הם חזרו בחזרה ואני בקשר כיוונתי אותם אל האיזור הזה של זעורה והם הצטרפו אליי רק בלילה, אחרי שהגיעו לקלע.

ריינר: כלומר, את הפיתול הזה של הדרך עם הפנייה דרומה לעבר המוצבים בדרך לג'בב אל מיס, אנחנו ממשיכים עדיין במצב כזה שיש לנו טנק סמג"ד, מחלקה 4, מחלקה 2, טנק מג"ד, מחלקה 3, מחלקה 1 פחות עוד טנק אחד, המ"פ שנשאר מאחורנית. על אחד הטנקים של מחלקה 1 יושב עכשיו מ"פ פרווה רס"ן נויפלד ומפקד הטנק שלו. מיפקדת החטיבה עם שני הזחלים, היא מיד אחרי הטנקים של מחלקה 4.

שאלה לפדן: באותו שלב של הפגישה האישית עם המח"ט, האם התברר לך שיש שינוי משימה ואיזו?

פדן: אל"מ אלברט, מח"ט 8, נתן לי הוראה להיכנס אישית לזעורה ולשנות את כיוון התנועה של הגדוד דרומה במקום צפונה. אני הלכתי ומילאתי את המשימה הזו, אבל לא חשבתי שמתפקידי להודיע לגדוד שיש שינוי משימה.

חינסקי: לי אלברט לא מודיע שום דבר וחוץ מזה גם נויפלד לא ידע.

תנועת גדוד 377 ביום ה-9 ביוני 1967: זעורה, קלע, תל פאחר ועזזיאת כפי ששירטט המג"ד חינסקי. לחצו להגדלה

ריינר: אנו עומדים בכניסה ל-9106. אני מסמן כרגע על צילום האוויר את הפתח בגדר שמיד לידו נפגע הטנק המוביל של 377. הוא היה טנק הסמג"ד בנצי, כאשר מאחוריו במרחק מסוים נוסעים עוד שלושה טנקים של מחלקה 4 ואחריהם חפ"ק החטיבה. רס"ן בנציון הסמג"ד אומר שכאשר הוא הגיע אל המקום הזה (על התפלגות של הדרך לשתיים – אחת מאגפת את המוצב ממזרח והשנייה חוצה אותו), הוא לא ראה טנקים. כלומר הטנקים הבאים פיגרו אחריו. כאן הוא נפגע מבזוקה, הרגיש את ההדף, עף למעלה, קפץ על הסיפון, התגלגל למטה ושכב למטה. הטנק הזה פגוע, האם מישהו יכול למסור אינפורמציה מדוייקת איך פעלו שלושת הטנקים הבאים של מחלקה 4 או שיהיה עלינו להזמין את הסמ"פ ואת מ"מ 4?

פדן: כשירדנו למטה מהסיפון של הטנק והתפזרנו לידו, כעבור כמה דקות הופיע קנה ראשון מעל הרכס בעיקול הדרך מצפון. הוא ראה מיד מה קורה פה שהטנק שלנו התחיל קצת לבעור, והתחיל לחפות מסביבו משני צידי הטנק באש מהירה. זה לקח לו כרבע שעה עד 20 דקות עד שהוא יצא מהמקום שהוא ירה בו והתחיל לנסוע על הדרך. לא הבנתי למה הוא עומד כל כך הרבה זמן, אבל הוא עמד איזשהו זמן, אני מעריך שבגלל קשיי הדרך. אחריו בא השני ובא השלישי. הטנק הראשון התקרב לכיוון שלי. הטנק השני שלקח את הדרך הימנית אני חושב שהוא של סגן ארזי יהודה הסמ"פ לקח את הדרך הימנית והטנק השלישי עלה על הדרך מצד שמאל. בקיצור, שני טנקים עלו על הדרך מצד שמאל וטנק אחד מצד ימין, משני עברי הדרך.

ריינר: מה שסיפר בנצי אני סימנתי על צילום האוויר. לסיכום דברי רס"ן בנציון הסמג"ד, באו שלושה טנקים. טנק אחד לקח, אם אנו מסתכלים דרומה, את המסעף הימני ונסע לעבר האיזור המערבי של 9106, לפני הגדר נעצר כי עידו נפגע. אחרי הטנק הזה לאותו מסעף נסע חפ"ק החטיבה ומן השער הזה של החלק המערבי של 9106 חפ"ק החטיבה נכנס אח"כ לתוך היעד. שני הטנקים האחרים באו עד הפיתחה שלידה היה בנצי, לקחו לאורך הגדר קצת שמאלה מזרחה וכשהופיעו וירו יכלו שוב פעם לשבור ימינה ולהיכנס בחלק העליון המזרחי של 9106. בהזדמנות זו בנצי גם ראה את קמ"ן החטיבה רס"ן יערי יורד ומכוון ברגל את הטנקים, ראה את אנשי חפ"ק החטיבה שהם משתמשים בנשק האישי שלהם ויורים על החיילים של 9106. מ"פ פרווה מעיר שהטנק של סגן עידו מור ממחלקה 2, זאת אומרת שיש לנו פה לפנינו טנק אחד של הסמג"ד רס"ן בנצי, טנק אחד של 2 שיורד ימינה אל החלק המערבי של 9106, ועוד שני טנקים שהם קצת באגף השמאלי של טנק הסמג"ד, שאחד מהם זה יהודה ארזי סמ"פ פ' והשני זה עוזי קרן, שניהם קצינים. סגן יהודה ארזי היה סמ"פ פ' וסגן עוזי קרן זה מ"מ נוסף של מחלקה 4 כי המ"מ המקורי נשאר בטנק שפרס זחל. הקצינים היו קדימה. באיזה שלב בנקודה זו מופיע טנק המג"ד?

חינסקי: אני נעתי אחרי מחלקה 2. והסתבר לי שהגעתי כמאה מטר לפני המשלטים אני רואה תמונה כזו: טנק אחד בכניסה פגוע. למטה ראיתי מישהו שוכב, אך לא ידעתי מי זה. טנק שני ראיתי בערך על 9106. שני טנקים נוספים במקביל לדרך, עולים, עוברים את הטנק הפגוע ועולים על היעד. ולפניי היו כ-4-3 טנקים עולים על המשלטים. אני תוך כדי תנועה במהירות הצטרפתי אחרי טנק הסמ"פ של פרווה ובתנועות ידיים, היינו קרובים מאוד, סימנתי להם שיתקדמו מהר ולא יתעכבו תוך כדי ירי על המשלטים וימשיכו הלאה. זה השלב על המשלטים. לאחר שעברנו את המשלטים ראיתי את הטנק שלפניי, של סרור נתן, פגוע ואנשי הצוות קופצים מתוך הטנק. הטנק בער.

ריינר: הטנק של סרור נתן הוא של מחלקה 2. ובכן, אנחנו כבר יודעים על טנק אחד ממחלקה 2 ועוד טנק אחד ממחלקה 2 נפגע, כמעט בסוף שרשרת המשלטים של 9106.

נוסעים

חינסקי: היות ולא היתה פקודה מפורשת, המחלקות נכנסו בדירוג לתוך הקרב. חרב הגיע הנה בשעה 1610. אני הגעתי הנה בשעה 1515. לאחר כיבוש העסק הזה אלברט קרא לי ונתן לי את המשימה לכבוש את ג'בב אל מיס ואת קלע.

ריינר: המלחמה הסתכמה פה בכך שהסורים ירו בבזוקות על הטנקים, והטנקים ירו עליהם. הלחימה של השריון נשאה אופי של חרמ"ש.

חינסקי: משלב זה כולם נסעו בדהרה קדימה עד למחפורת ששם ריכזנו את השבויים. אני באתי למחפורת עם ארבעה טנקים הראשונים. כשהגענו למחפורת ראינו 3-2 שבויים שוכבים במחפורת. טנק אחד של אל"מ אלברט מח"ט 8, שני הזחל"מים עם שלושת הטנקים הראשונים הגיעו עד לגדר. לפני הגדר הם עולים על הדרך ומגיעים הנה. במרחק 40-30 מטר מאיתנו היו 40-30 חיילים סורים שחזרו למשלט ואף אחד לא התעסק איתם. במשך התנועה הגיעו כל תשעת הטנקים. השבויים באו לבד ושכבו על הבטן.

ריינר: אני יכול לסכם את הסיפור בכך שביציאה מזעורה נוסע ראשון טנק סמג"ד, אחריו טנק סמ"פ, מ"מ 4, מ"מ 2, הם מגיעים אל היעד – 9106. קיימת התנגשות עם הקליפה החיצונית של היעד. הם עוברים שמאלה מזרחה, חולפים על פני הקליפה, נוסעים עד מעבר למוצבים מדרום-מזרחה, החבר'ה במוצבים מרימים ידיים. הדו"ח של אלברט, אל"מ מח"ט 8 אומר שהטנק הראשון נפגע והיתה בעיה לרדת ימינה מהדרך, לאגוף את הטנק הפגוע, לעלות על היעד, לסרוק אותו ולצאת שמאלה אל הדרך. לשם כך הוא שלח את הקמ"ן רס"ן יערי שיכוון את הטנקים כדי שיאגפו מימין וייכנסו ליעד. נכון הוא שדרך הפיתחה נכנסו לא רק סגן עידו מור מ"מ 2, אלא גם אל"מ אלברט מח"ט 8 היה שם וחזר חזרה. הם חזרו משמאל, עברו את התלולית הראשונה ועברו פנימה. היות ואף טנקיסט לא ירד למטה, לאן השבויים רצו בעצם?

הערה: אף אחד לא הלך לטהר עמדות, אבל בקלע אנו רואים כבר עשן וטנקים דולקים, והטנקים שעברו אחריי זרקו רימונים כך שלא היה להם לאן לברוח.

ריינר: אנחנו עומדים בקצה הדרומי של 9101, נענו על הדרך ממזרח למוצב והסיפור לפי האינפורמציה מסתכם כך: לפתח הצפוני של היעד הגיע ראשון טנק סמג"ד, נפגע, אחריו טנק סמ"פ 4, אחריו טנק מ"מ 4, אחריו טנק מ"מ 2, הם עשו את הפריסה שלהם, נכנסו אותם טנקים, טנק מ"מ 2 הלכו ימינה, והיה שם חפ"ק חטיבתי, הם מהאגף הימני נכנסו ליעד, דרסו תעלות, זרקו רימונים, ירו בעוזים שלהם, עשו חצי סיבוב, יצאו חזרה מהיעד במקום שפחות או יותר שכב סמג"ד 377 ועלו על אותה דרך שמקיפה ממזרח שעליה אנו נמצאים, תוך כדי נסיעה ירו ימינה לתוך היעד, חלפו על פניו, נעצרו במחפורת מדרום ליעד ששם גם התכנסו בכוחות עצמם כ-30 השבויים. לאחר שפלוגה פרווה עם החפ"ק החטיבתי והמג"ד עלו למחפורת ומשכו דרומה לג'בב אל מיס מגיעה פלוגה ח' ומטהרת את היעד.  באיזה שלב אתם אישית נכנסתם למלחמה?

גדי ארז: כתוצאה מאיבוד של קשר ומגע ותוך אי-ידיעות שינוי המשימה נעה פלוגה ח' בציר מקביל לכביש בניאס-מסעאדה ולמעשה הודעה על שינוי המשימה התקבלה במרחק של קילומטר או 1.2 ק"מ מפרברי מסעאדה. אחרי שעברנו על משלט 9106 אספנו שם את שני הפצועים את הסמג"ד ואת קצין הסיור.

גדוד 377 בתנועה בשטח ישראל במלחמת ששת הימים

ריינר: סיכום פרשת שתי הטעויות של פלוגה חרב – האחת, הוא נסע בציר הנפט ולא המשיך בציר שאנחנו נסענו בו ופלוגה פרווה נסעה בו ישר לזעורה, אלא לקח תפנית קלה לכיוון עין פית. לפני עין פית שבר ימינה ועלה לזעורה ויצא לכיוון צפון-מזרח, ושם מצא את קמב"צ חטמ"ר 3 סרן דני בונה, שאמר לו – אתה מחפש את האנשים שלך, אראה לך אותם. הוא לקח אותו דרומה לציר שמ"פ פ' והחפ"ק החטיבתי נסעו בו. הוא הגיע ל-9106, חלף על פניו בצורה זו או אחרת שעוד נשמע אותה, עבר והגיע ממש עד קצת לפני מחפורת השבויים. בדרך הוא אסף את שני הפצועים, קצין הסיור והסמג"ד, ופה במקום להמשיך אחרי היחידה דרומה, לקח מזרחה והתחיל לנסוע לכיוון מסעאדה. רק כשהגיע לפרברי מסעאדה שמע בקשר שקוראים לו. הוא חזר בחזרה והתחילה פרשת התלחמות נוספת על 9101 ועל 9106. אנו רוצים לשמוע ממ"פ חרב, בשתי הפעמים שהוא חלף על פני 9101 ו-9106 איזה מלחמה הוא ניהל כאן.

גדי ארז: בפעם הראשונה כשהגעתי למשלטי דרום זעורה לא התעכבתי עליהם, אספתי רק את הפצועים ותיארתי לי שאני ממשיך בעקבות פרווה, פלוגה פ', מאחר שנתבקשתי מאוד להשיג את הכוח. פניתי לכיוון מסעאדה, ולמעשה כשהייתי בפרברי מסעאדה כמעט קיבלתי הודעה על שינוי משימה כללי, וחלקי בתוך העניין היה לחזור למשלטי 9106 ולהכין שם בסיס מוצק ללילה. הגעתי למקום, נקראתי קדימה כקילומטר וחצי למשלט יותר קטן, 9194, שם נפגשתי עם המג"ד והמח"ט, קיבלתי שם כ-30 שבויים שהצעדתי אותם בשמאל-ימין וקבעתי מקום מרכזי לאיסוף שבויים, בנקודה שנקראת אחר כך 'המחפורת של השבויים'. משם פיצלתי את הכוח לשלוש מחלקות. מחלקה 1 ו-2 תפקידן היה לטפל במשלטי 9101 ו-9106. מחלקה 3 היתה צריכה לטפל, וטיפלה ללא התנגדויות, במשלטים ובמחסנים תת קרקעיים דרומית למשלטי דרום זעורה. בתוך עבודת טיהור התעלות נתבקשתי לשלוח מחלקה אחת קדימה בשביל לאבטח את ההתארגנות של החטיבה ופלוגה פ' בפרברי קלע. ולמעשה נשארתי עם מחלקה 2 לטהר את המשלט האמור. מחלקה 1 הבטיחה את השטח שבו התחלנו לכנס את הכוחות השונים שהתחילו להתקבץ שם. במקביל התקבצו הכוחות הבאים: טנקים בודדים של פלוגה ה', שחלקם מצאתי משוטטים בשטח בלי אבא ואמא, מסיבות טכניות לא יכלו לנוע כראוי. כמו כן שלושה טנקים אם אינני טועה של כוח א', כפי שקרא לו מפקד החטיבה, שטעו בדרך ואספתי אותם כביצים עזובות למקום. אספתי אותם ואמרתי להם תתארגנו פה, נדביק אותכם לאיזה כוח. בשלב מאוחר יותר הגיע אריה קרן, מג"ד 121 בחטיבה 8 עם הגדוד שלו וקיבל גזרה משלו להתארגנות. מחלקה 2 התפרסה בשטח בשלושה ראשים כיתתיים, התחילה להיכנס לחפירות לשם טיהור הבונקרים ב-9101. היא נתקלה בהתנגדות.

במקביל לזה באו אלינו עוד כמה שבויים ואנחנו יעצנו לקצינים ולסמלים מבין השבויים, שאגב הורידו את סימני הזיהוי שלהם, ללכת איתנו על פני המשלט, לקרוא לאנשים שלהם ולהגיד להם שעבורם המלחמה נגמרה ושיתקבצו כולם למחפורת של השבויים. אספנו מספר פצועים שנשכבו בתעלות. באחת הגזרות היתה התנגדות חריפה וכל המחלקה התרכזה לשם להוציא אותם מבונקר ותעלות סבוכות. הדבר היה קשה, עמדנו כבר לפני חושך. לאחר שנפצעו לנו באותו מקום שלושה חיילים החלטתי לא לסכן את העסק יותר. שלחתי בחור לקרוא לשני טנקים כדי שיבואו לסייע לנו לפצח את הבונקר ובינתיים ניהלתי משא ומתן עם אלה היושבים בבונקר וסביבתו בשפה הערבית וגם באמצעות אחד הסמלים שלהם שהצטרף אליי. ביקשתי מהם להיכנע ולהצטרף לכוח. הם קראו לשבוי 'בוגד' והיו מוכנים להמשיך להילחם. שמענו קולות מתוך הבונקר שמספר דוברי ערבית אומרים שהם קראו לנו לשחרר אותם. הם סגרו שם כנראה מספר מתנגדים להתנגדות שהיתה כאן, וצוות יותר קטן נלחם כלפינו מבחוץ ושמר עליהם מבפנים. העניין הזה לא בטוח עד היום, אבל כך התקבל הרושם. הטנקים לא הגיעו ונאלצתי לצאת בעצמי להזעיק את הטנקים. הבאתי את הטנקים עם פינוי שלושת הפצועים שלנו. ברגע שהגיעו הטנקים וירו כמה נפיצים פנימה החשיך כבר לגמרי. החלטתי לא לסכן את האנשים בלחימת לילה שלא כל כך מוכרת להם. הגברנו את השמירה על האיזור שבו ריכזנו את הכוחות עם שתי המחלקות 1 ו-2 שהיו במקום, כשמחלקה 2 שומרת גם על מכלאת השבויים שהתמלאה על 70-60 שבויים. דאגנו להם אם כי לא נתנו להם אוכל, וחיכינו לפינוי הפצועים על-ידי הליקופטר.

ריינר: נראה עכשיו את הלחימה על היעד עצמו. היעד מחולק לשני מוצבים – 9106 ו-9101. מכיוון שכשאתה חזרה מצפון-מזרח אתה חזרת לנקודה הדרומית ל-9101. האם אני מבין נכון שלמעשה שתי המחלקות ששלחת לטהר התעסקו ב-9101, אבל לא הגיעו לאותו קצה צפוני ששם רס"ן בנציון הסמג"ד שכב בהתחלה, היינו ל-9106. שם במשך אותו יום טיהור של ממש דרך כל התעלות והבונקרים לא התבצע. שאלה שנייה שלי: האם היתה פה איזשהי מלחמה מסודרת וכמה נפגעים היו לך חוץ מהשלושה על יד הבונקר במלחמה על היעד הזה?

גדי ארז: היעד טוהר למעשה כמעט כולו פרט לחלק הצפוני מאוד שלו, שלא הספקנו לטהר כתוצאה מזה שמחלקה מס' 1 יצאה לאבטח את הכוח כפי שתיארתי מקודם. לחימה של ממש לא היתה פרט למקרה שתואר מקודם עם הבונקר. אם כי פה ושם התעופפו יריות שלאחר צרור אחד או שניים שלנו השתתקו. במקרים מסויימים מצאנו את היורה פגוע ולפעמים הוא הספיק להסתלק כי כבר היו דמדומים. גם על המדרונות המערביים לא היתה לחימה עד הסוף ואנו הסתפקנו בשליטה על השטחים החיוניים יותר והגרנו את השמירה כדי לשא יסתננו פנימה.

בונקר במוצבי זעורה

ריינר: זה הזמן לסכם את פרשת 9106, 9101. ובכן, לערך בשעה 1500 מופיע הטנק הראשון של 377, טנק הסמג"ד, בפיתחה הצפונית של 9106 ונפגע. אנו מכירים מלחמה של כשלושה טנקים – טנק סמ"פ פ', טנק מ"מ 4, טנק מ"מ 2, שעוסקים בקליפה הצפונית של 9106, נכנסים כמה מטרים לתוך היעד, זורקים רימונים, יורים בעוזים, יוצאים החוצה, חולפים על פני היעד ועוברים אותו עד למחפורת ב-9101, המכונה להלן 'מחפורת השבויים'. כשעה וחצי אחרי זה, וזה על-פי השעון של הסמג"ד ששכב כל הזמן פצוע וחיכה לפינוי, מופיעה פלוגה ח'. היא מגיעה אל רס"ן בנציון הסמג"ד ואל קצין הסיור סגן פרצוב ונוטלת אותם. היא נוסעת על הדרך, לא מגלה התנגדות גדולה, שכן אילו היה מגלה התנגדות גדולה היינו שומעים את זה כרגע בתוך הדו"ח. היא חולפת על פני היעד על יד הקצה הדרומי שלו, בטעות פונה שמאלה ונוסעת למסעאדה. היא חוזרת בערך ב-1730, הם שוב פה בקצה הדרומי של היעד. שתי מחלקות נכנסות ליעד, מטהרות אותו מדרום לצפון ומגיעות בערך עד החלק הצפוני של 9106. התנגדות לא מאורגנת ולא גדולה, להוציא בונקר אחד, שבו יש עקשנות של חלק מהסורים במלחמה.

ואם אני מסכם, אני אומר כך: היעד הזה נשבר כתוצאה מעלייה עליו של מחלקת טנקים אחת בפיקוד כמה קצינים ואולי עוד מחלקה שהיא מחלקה 3. וכתוצאה מעובדה זו שפלוגת טנקים שלמה ופלוגת חרמ"ש שלמה חלפו על פניו, הם ראו את עצמם מאוגפים מצד מזרח ודרום ובזה למעשה ההתנגדות המאורגנת על היעד פסקה.

הערה: בדרך למחפורת השבויים השנייה נפתחה עלינו אש מדוייקת, שקשה לדעת אם זה נ"ט, אני חושב שזה היה משהו קל יותר. האש הזו לא גרמה שום נזק. נורו כמה פגזים וזה השתתק. המשכנו לנוע לכיוון המחפורת, שם נורתה אש רצינית מכיוון קלע, והיו שם 6-5 טנקים. סרור נתן, מפקד טנק ממחלקה 2, הגיע קצת לפני עידו, עבר פה וקיבל שלוש בזוקות. הטנק נדלק וכל הצוות קפץ החוצה כשהוא פצוע. כשאנו באנו הנה ומצאנו את סרור נתן פצוע, היו פה עידו מור שהיה פצוע, עוזי קרן ושלמה לוי.

ריינר: אנו עומדים במחפורת השבויים שהיא דרומית למה שקראנו קודם מחפורת שבויים. היא בעצם בקצה הדרומי של מוצב הטנקים המאורך שמספרו 8195. קצת צפונה לנו ישנו המקום שהוא מעבר למוצב 9194, ששם יש סימנים של שרידי הטנק של סרור נתן. זהו המקום שבו אנו עושים את מאזן הטנקים, שאותם ראו מג"ד 377 ומ"פ פרווה כשהם הגיעו הנה וראו את הטנק של סרור נתן בוער ואת הצוות יוצא החוצה. אנו נסכם את הטנקים לפי המחלקות:

מחלקה 4: סמ"פ, מ"מ 4, סגן עוזי קרן. מחלקה 2: סגן עידו מור, סרור נתן ופיירמן שהם כל הטנקים של 2. מחלקה 3: מ"מ סגן אלישע שפירא, סמל שלמה לוי וויזל אליהו, שזו כל מחלקה 3.

היינו, יש לנו כל מחלקה 2, כל מחלקה 3, טנק אחד ממחלקה 4, טנק סמ"פ ברגע שמגיע המ"פ יש טנקים וברגע שמגיע המג"ד ישנו טנק מג"ד. המ"פ מופיע על טנק מ"מ 1 [מ"מ 1 – סגן משה ממון] כשהטנק שלו נשאר מאחורנית עם תקלה טכנית. מה שחסר לנו זה טנק אחד מארבעה והטנקים של מחלקה 1. מחלקה נשארת מאחורנית ושני טנקים שלה באו אחר כך. המג"ד בא הנה אחרי הטנק הרביעי של מחלקה 2 והמ"פ בא מיד אחריו. זאת אומרת שסדר התנועה היה כזה: הסמ"פ, מ"מ 4, מ"מ 2, סרור נתן, המג"ד. ממחפורת השבויים אנו רואים היטב מדרום את ג'בב אל מיס, את קלע ואת השלוחות שיורדות מקלע לסיר א-דיב.

חינסקי: כשהגענו הנה קרא לי המח"ט ואמר לי להתארגן במהירות ולאבטח את השטח. פרסנו זחל של עוזי קרן לכיוון זה. הטנקים של פלוגה ה' איבטחו לאחור. תוך כדי ההתארגנויות גילינו שלושה T-34 עולים למעלה בתוך המבנים של ג'בב אל מיס. אמרתי למ"פ פ' לטפל בשלושת הטנקים. כמה דקות אחרי זה ראיתי ברמה של סיר א-דיב שני טנקים בוערים ו-5-4 טנקים אחריהם. החבר'ה של מ"פ פ' התחילו לכוון לשם תותחים. שאלתי את מח"ט 8 אל"מ אלברט מי הם, והוא אמר לי שהם שלנו. יכול מאוד להיות ש-3-2 פגזים כן עפו לשם. במקום הזה אומר לי המח"ט להתארגן התארגנות בהגנה היקפית. ראיתי דרומה ממני בנ.צ. 8178 שלושה טנקים. נתתי הוראה לנויפלד, מ"פ פ', לירות בטנקים האלה והתחילה אש. מיד אחרי זה ראיתי ברכס שיורד מקלע לסיר א-דיב את הטנקים הפגועים של 129. ביררתי עם המח"ט של מי הם, הוא אמר שהם שלנו. הפסקתי את האש לכיוון ההוא. לאחר ההתארגנות המח"ט הורה לי לנוע לג'בב אל מיס ולכבוש אותה, אחר כך לנוע לקלע ולכבוש אותה. במקביל הוא אמר לי להודיע לפלוגת הרחמ"ש שתשתלט ותטהר את משלטי זעורה הדרומית ותהווה בסיס מוצק לחטיבה.

ריינר: בתנועה ממחפורת השבויים לג'בב אל מיס יש מלחמה, ומ"פ פ' יתאר: –

יעקב נויפלד, מ"פ פ'

נויפלד: אני קודם כל אתאר את המצב שעמדנו פה בשטח הזה. מחלקה 4 עמדה לכיוון צפון מזרח, מחלקה 1 היתה מאחור. את מחלקה 3 עם הסמ"פ קידמתי קדימה כך שבתנועה התחילה מחלקה 3 לנוע קדימה. הם ראו כל הזמן את התנועה בתוך קלע. כנראה שהרגליים שהיו בתוך קלע התארגנו לנסיגה משם היות והם ראו את הטנקים והחבר'ה שלנו ירו עליהם. התחלנו לנוע לכיוון ג'בב אל מיס. בין הבתים של ג'בב אל מיס בטווחים של כ-500-400 מטר גילינו כשני T-34. פגע בהם כנראה שלמה לוי, סמל במחלקה 3, שהיה על ידי וזיהיתי לו את המטרה. עברנו את ג'בב אל מיס בתנועה. למעשה כמעט ולא היתה פריסה מלבד המחלקה שנשארה פה באגף. כשהגענו לג'בב אל מיס הכנסתי בחזרה את מחלקה מס' 4 לזנב השדרה.

ריינר: אנו עומדים בדרך מג'בב אל מיס לקלע, כ-150 מטר לפני העלייה לכביש הראשי קלע-מסעאדה. משמאלנו על קו רקיע בית קיצוני שנמצא כ-50 מטר מעל הכביש קלע-מסעאדה. רואים שהוא פגוע מיריות, ומכאן יסביר לנו רס"ן נויפלד איפה הוא מזהה את ה-SU-100 הראשון ש-377 דפקו בתנועה לקלע.

נויפלד: הסמ"פ [יהודה ארזי] הגיע למקום שאנו עומדים, כ-100 מטר לפני הפתח. הוא קיבל פגז ממזרח, הפגז פגע בו בזחל ושבר לו מחבר חוליה אחת. הוא זיהה מיד את ה-SU-100 הזה. שמעו אותו נותן פקודה בקשר חוץ: טען פגז ח"ש מהר, כעבור שתי שניות הפגז נורה וחיסל את ה-SU-100 שעמד בפינה השמאלית של הבית, מוסתר בתוך עמדה וראו רק את התותח בולט היות ואין לו צריח. אותו סמ"פ לאחר שהוא דפק את ה-SU-100 הזה משמאל ממשיך ונכנס לתוך קלע ורואה את ה-SU-100 שדפק את הטנקים האחרונים של 129 בורח. הוא הספיק לדפוק אותו לפני שברח.

ריינר: הגענו למרכז קלע, למקום שבו רואים את הזחלים הפרוסים של שלושה טנקים של 129. למקום שבו נערכה החבירה בין 129 ו-377. במקום הזה גילה סמ"פ פ' את ה-SU-100 שדפק את שלושת הטנקים האחרונים של 129 כשהוא מנסה לברוח ודפק אותו. כאן סייע מ"פ פ' לחפ"ק החטיבתי של 8 להתחבר עם האנשים החיים והבריאים של 129. הוא מנע יריות מזה על זה. הנה נקראה מחלקה אחת של ח' שעסקה בעיקר בחלק הצפוני של הכפר של המשלט וטיהרה אותו לקראת חושך ואיבטחה אותו. קצת מאחרינו בשטח הפתוח היה שדה הנחיתה של המסוק שפינה את הפצועים. פה היה שטח התארגנות עד ליציאה למחרת בבוקר לכיבוש קונייטרה.

עדכון – מאי 2018: ההקלטה של התחקיר

במאי 2018 אנחנו מעלים כאן את הקלטת התחקיר (חלקו הראשון בלבד). להאזנה – לחצו [ארכיון צה"ל]

יצוין כי המסמך כפי שהוא הופיע אינו תמיד תואם את הנאמר בהקלטה. כלומר, הוא לא תומלל אחד לאחד ע"י מחלקת היסטוריה.