עכשיו אני יודע שמעריכים אותי

דוד שירזי היה מס' 2 שלו על המאג, ושניהם נשכבו על הגדרות כשכוח ורדי הגיע ליעד הדרומי של תל פאחר * 48 שנים אחר-כך: מפקדי פלוגה א' בגדוד 12 מגיעים לתת כבוד ליעקב חודרה

בהוקרה

ללוחם בהוקרה. מימין: שמיל גולן, יעקב חודרה, אהרון ורדי ודני ביזר

שום רמז לא הכין את יעקב חודרה לסיטואציה שבה אחרי 48 שנה יזכה פתאום לביקור של מפקדיו בגדוד 12, שיעניקו לו תעודת הוקרה על חלקו בכיבוש תל פאחר. המאגיסט מפלוגה א' שנשכב על הגדר אחרי דוד שירזי, בקרב ההוא במלחמת ששת הימים, וכל החבר'ה עברו גם על גבו, נפצע פעמיים במהלך הלחימה על היעד ופונה לבית החולים, אבל המלחמה הגדולה חיכתה לו מעבר לפינה.

אחרי שלושה חודשי אשפוז בבית החולים בנהריה ותקופת התאוששות בבית ההבראה בעכו, הוא נכנס לתקופה ארוכה של צעקות מתוך שינה, סיוטים, טיפול של פסיכולוגים וים של כדורים. אחר כך התאושש, אבל שני אירועים מוחיים שעבר בשנים האחרונות החזירו אותו לתעלות הבלהות של תל פאחר. ואז נוחתים אצלו ביהוד, ביום אביב של 2015, המ"פ והסמ"פ שלו, מחבקים ולוחצים לו יד.

פלוגה א' של גדוד 12 בגולני היתה הראשונה לעלות על תל פאחר לאחר שינוי המשימה, שבעקבותיה תקף הכוח מלמטה כלפי למעלה, ולא להיפך כפי שתוכנן. שני הכוחות הראשונים שעלו למוצב הסורי היו בפיקודם של אהרון ורדי ואלכס קרינסקי. הראשון אל היעד הדרומי, השני אל הצפוני. חודרה היה בכוח ורדי. הוא היה מאגיסט שמספר 2 שלו היה דוד שירזי, שהקרב הזה שממנו לא חזר הכתיר אותו לגיבור ישראל.

התעודה שקיבל חודרה. לחצו להגדלה

בהוקרה לחודרה. לחצו להגדלה

חודרה מספר: "אני זוכר שהתחלנו לעלות עם הזחל"מים ולא הצלחנו לעלות, באמצע נתקענו. המשכנו ואז נתקלנו בגדר גדולה ופיצצו אותה. אחרי שנכנסנו באיזשהו שלב, הגענו למקום שהיה בו גדר נמוכה, ואז שירזי צעק שהכל ממולכד פה. הוא נשכב על הגדר ואני אינסטינקטיבית נשכבתי על ידו והאנשים עברו עלינו. כשאני קמתי מהגדר אמרתי לעצמי – או שאני הולך או שאני נשאר פה. הצלחתי לקום, הייתי כולי קרוע מחוטי התיל. צעקתי לו – שירזי שירזי, בוא בוא, אפשר לעבור, אבל הוא לא ענה לי, אני אומר לו בוא בוא, והוא לא עונה. הכדורים שרקו לידי, אז המשכתי לנוע. החבר'ה שראו אותי מלא דם מהחוטי תיל, אמרו לי – תשב פה, יאספו אותך. אמרתי – לא, אני ממשיך, גם כי שמעתי אחד שצועק בקשר – 'אין לי חיילים'. אז אמרתי אני ממשיך. המשכתי בתעלות, קיבלתי כדור ביד, אמרתי לעצמי – זהו, עכשיו יחתכו לי יד ואני אהיה חצי בנאדם. זה היה במעבר מתעלה לתעלה. המשכתי הלאה, ואז קיבלתי כדור ברגל ונשכבתי. באו אחר כך לאסוף אותנו. היה לי חבר מיהוד ששירת במסייעת, מימי רווח, הם עלו אחר כך עם זחל לחלץ פצועים והוא בא ואסף אותי. שמו אותי באיזה מקום ואחרי זה הורידו אותנו עם זחל"מים לחורשת טל, ומשם אני לא זוכר איך הגעתי לבית חולים".

כך פחות או יותר זוכר חודרה את רצף האירועים. ניסיון להיכנס איתו לפירוט האירועים לא מביא תגליות גדולות. "הזחל"מים", הוא אומר, "לא הצליחו לעלות כי הפגיזו אותנו, אז ירדנו מהם והתחלנו ללכת ברגל עד שהגענו לגדר גדולה ואז אני לא יודע איך פיצצו אותה, אולי עם בונגלור, ונכנסנו. זה היה לפני הגדר הנמוכה. כשהגענו לגדר הנמוכה, שירזי צעק שזה מלכודת. בטירונות לימדו אותנו שכשיש גדר נמוכה נשכבים עליה ועוברים אותה. ואז שירזי צעק לי 'זה ממולכד, יעקב', והוא שכב ראשון על הגדר, אני באתי מאחוריו ונשכבתי גם אני, אני זוכר ששמתי את המאג לפניי על הפנים".

הגדרות

הגדרות ביעד הדרומי של תל פאחר וקטע מהספר "מסואץ עד חרמון", שבו מספר המ"פ ורדי על שירזי וחוצירה שנשכבו על הגדר בשביל החברים

על חודרה שנשכב על הגדר לא הרבה יודעים ולא נכתב על כך כמעט בספרות מלחמת ששת הימים. במיוחד לא באיסוף עדויות הלוחמים שערך הסופר אהרון מגד. המ"פ ורדי סיפר על כך קצרות בספר "מחרמון עד סואץ" (ראו צילום), ומעבר לזה איש לא זכר או ציין את חלקו של חודרה. מעשהו של חברו שירזי שנהרג במהלך הקרב צוין בנימוקים לעיטור הגבורה: "בקרב על תל פאחר הגיעה יחידתו של טור' דוד שירזי ז"ל, תוך לחימה עיקשת, עד גדרות המוצב. מטען צינור שהוחדר לגדר לא פעל ואז קפץ טוראי שירזי ז"ל על הגדר וחבריו עברו על גופו ונכנסו ליעד. אחר זאת לקח מקלע של אחד הפצועים והמשיך בלחימה. טור' דוד שירזי ז"ל נהרג בשעת לחימה ביעד".

בינתיים מצטרפים לשולחן ילדיו של חודרה. אחד מהם הוא שמואל, שנפצע קשה במלחמת "צוק איתן" בעזה. נהג בגדוד 50 של הצנחנים שחטף רסיסי פצמ"ר. הבת מירב שירתה כמ"פאית בגבעתי.

המ"פ ורדי מסביר לילדיו של חודרה: "אבא שלכם נלחם למרגלות תל פאחר. היה שינוי בתוכנית, כל הכוח נכנס מתחת ליעד ונאלצנו לרדת מהזחל"מים שלא יכלו לעלות. התפרסנו מתחת ליעד הדרומי. הכוח שלי, שיעקב היה בתוכו, התפרס. יעקב היה בין המסתערים, הוא נשכב על הגדר עם שירזי וכל הכוח הצליח לעבור עליהם ולהיכנס לתעלות. במהלך הקרב, כשנלחמנו בתעלות, יעקב נפצע פעם שנייה בשלבים שאני לא הייתי מודע להם ולא יכול היה להמשיך. סך הכל, הקרב הזה נמשך שלוש שעות בתחום של כמה מאות מטרים, ויעקב היה חלק מהלוחמים שבזכותם היעד הזה נכבש. למרות שעבר איזשהו אירוע מוחי, הוא זוכר היטב ואנחנו באנו היום, באיחור רב אמנם, כי הרגשנו שלא ביקרנו אותו מספיק אחרי הקרב, כדי להגיד לו תודה' לאחל לו בריאות שלמה ולהזכיר לו שהיה חלק מאוד חשוב ומרכזי בקרב הזה".

היוזמה לאירוע ההוקרה לחודרה היתה של דני ביזר, מפקד מחלקה אחרת בפלוגה א', שנרתם לפני כשלוש שנים לנושא מורשת תל פאחר והיה ממארגני כנס תל פאחר בספטמבר 2014. ורדי העניק לחודרה את תעודת ההוקרה: "זה בשבילך, שיהיה אצלכם במשפחה". חודרה מחה דמעה.

יעקב חודרה במסע של גדוד 12 לאילת, חורף 1966/67

יעקב חודרה במסע של גדוד 12 לאילת, חורף 1966/67

מעיינים בצילומים של פלוגה א' מ-1967, ובהם המסע ממצפה רמון לאילת. חודרה אומר שאין סיכוי שהוא יזהה מישהו, אבל אחר כך מצביע על שירזי ושואל אם זה לא הוא. הוא לא זוכר מי היה המ"מ שלו [היה זה שמוליק מוראד, שלא יכול היה להגיע למפגש], אבל זוכר שדב רוזנבלום היה הסמל, זוכר היטב את שמיל הסמ"פ, שהיה מאושפז איתם עם כדור בכתף, ואת אלכס פורדי "הרומני", שהיה איתו בבית ההבראה. פורדי קיבל כדור בראש כשהיה בדרכו לתת סיוע לאנשי הטנק שנפצעו מתחת לתל.

חודרה מזכיר לשמיל שבאחד המסעות מישהו שכח בזוקה בחורשה והם חזרו את כל הדרך כדי לחפש אותה. ושבזמן שהיה מאושפז בבית החולים הגיע הרס"ר יום טוב חזן לבקר את כל החבר'ה – "שאלנו אותו אם לא מגיע לנו מזכרת מהמלחמה, ואז יום טוב הלך והביא ארגז עם כידונים של קלצ'ניקובים וחילק לנו וכל אחד קיבל, זה נמצא אצלי עד היום".

הוא זוכר קצת שמות: את עמרם שטרית ואת המ"כ חמווי, שהיה בכוח שתקף את היעד הצפוני, וחודרה זוכר במעומעם שהוא שומע אותו במכשיר הקשר מכריז שהוא לוקח פיקוד.

1967, חיילי פלוגה א' בגדוד 12

1967, חיילי פלוגה א' בגדוד 12

ביזר שואל אותו מאיפה ירו עליהם, חודרה אומר שמהתעלות. ושוב הוא חוזר לרגעי הגדרות, לחברו שירזי, שאליו היה מגיע לפני המלחמה לביתו בשכונת התקווה בת"א כדי לבלות ביחד. לחודרה ברור כל השנים ששירזי נהרג על הגדרות, כי הוא קרא לו אחר-כך לקום ושירזי המשיך לשכב ולא ענה. אבל עכשיו הוא שומע מוורדי סיפור שונה: שירזי קם מהגדר והמשיך לעלות עם הכוח. בהמשך, כשהתעלה המרכזית הסתיימה סמוך לסככות, בחלק המזרחי של תל פאחר, נותר שם ורדי וחלק מהכוח וניהל חילופי ירי עם הסורים שהתבצרו בחלק הצפוני. שירזי, שירה עם המאג לפי תור, נפגע בפיו מקליע ונהרג כאן.

חודרה מודה: "הייתי בטוח כל השנים ששירזי נהרג על הגדרות, אולי בגלל שלא ענה. אולי הוא לא שמע, לא יודע. אני צעקתי לו קום קום, הוא לא ענה, רציתי לחזור אליו ופחדתי. עברתי את הגדרות בכוחות עצמי, המשכתי לרוץ ונכנסתי לתעלה. אחר כך הבנתי שקיבל צרור בפנים. הוא היה בחור בריא, עם מבנה גוף כבד, ואני זוכר שבעלייה לכיוון הגדרות הוא אמר לי באיזשהו שלב – אין לי כוח, אין לי אוויר. אמרתי לו – אתה חייב להמשיך, אני לא יכול להגיע למעלה בלי כדורים. היה לו על הגב איזה חמישה או שבעה ארגזי כדורים, כל ארגז 250 כדורים וגם קנה רזרבי היה לו. זה חתיכת משקל".

יעקב חודרה (מימין) והמ"פ שלו במלחמת ששת הימים אהרון ורדי

יעקב חודרה (מימין) והמ"פ שלו במלחמת ששת הימים אהרון ורדי

הוא זוכר שבעלייה לתל פאחר ראו את מג"ד הטנקים הפצוע, בירו [מג"ד 129 מחטיבה 8], מפונה בלי חצי לסת, שבדרך הם החליפו זחל"ם ואיך אחרי ששירזי לא קם מהגדרות הוא התרומם ורץ ונלחם, עד שקיבל כדור ביד ועדיין המשיך עד שנפגע גם ברגל ושתי עצמות התרסקו לו. את הסככות הוא אינו זוכר, אם כי ייתכן שהיה בכוח הזה של חמישה חיילים, בפיקודו של מוראד, שרץ בפריסה כדי לכבוש את סככות המינהלה, אלא שרוב הכוח הזה נפגע בדרך מאש שהומטרה מהצד הצפוני של התל.

כל זה היה חוזר אליו במשך שנים. "בלילה הייתי נלחם שוב בתל פאחר, זה היה חוזר אליי הכל בשינה, כאילו הייתי במלחמה".

אולי עכשיו תבוא קצת מנוחה לנפש. "יש לי דמעות בעיניים", הוא מתרגש מהמחווה. "אחרי כל כך הרבה שנים שלא ראיתי אף אחד מהם, ואתה שמעת בזמנו שזה נהרג וזה נהרג וזה נהרג, והכדורים עפו שם ואני יצאתי מזה ולא היה לי שום דבר".

חודרה חייל

חודרה ב-1967. בלילות הוא עדיין נלחם בתל פאחר

המ"פ ורדי מדבר על המושג שקרב תל פאחר הבליט – לשכב על הגדר בשביל החברים: "לשכב על הגדר זו היתה תרגולת. מה שעשו מזה אחר כך בסיפורים האזרחיים שההוא שכב על הגדר, זה לא התחיל בתל פאחר. התרגולת הזו היתה גם בתל פאחר, במיוחד בתל פאחר, וזה לא שאחד שכב – שכבו יותר, כדי לתת מסלול מעבר לכל החיילים, וזה מתוך תהליכי הכיבוש. תוך כדי הקרב, אחרי שדב רוזנבלום הפעיל את הבונגלור, שירזי נשכב מתוך ראיית קרב. לא היה צריך לתת פקודה לשכב על הגדר, אלא התרגולת אומרת שמי שהכי קרוב עושה את המהלך הזה, והמיוחד פה הוא שחיילים ביצעו את התפקיד שלהם עם רוח קרב ובנחישות אדירה. המיתוס הזה של תל פאחר לא היה רק שכיבה על גדרות, אלא גם על לחימה ודבקות במטרה והליכה קדימה, ואת זה עשו כל מפקד וכל חייל שמילאו את המשימה".

הסמ"פ שמיל גולן: "המושג הזה נכנס לחברה הישראלית, יש לו מקום, ובצדק. למרות שזה היה תרגולת קרב, יש הבדל בין זה שאתה מיישם את זה באימונים ברמת סיכון מאוד נמוכה לבין שאתה מגיע עם זה למציאות, ואתה יודע שאם תשכב על הגדר הסיכוי שלך לקום הוא קטן מאוד, ולמרות זאת אתה עושה את זה בשביל החברים שלך. לכן יש מקום למיתוסים האלה. זה לא ברור מאליו, למרות שתרגלו את זה באימונים, שחיילים שוכבים אוטומטית על הגדר וצועקים לכולם תעברו עלינו. צריך הרבה אומץ אישי, הרבה חברות ושייכות למסגרת, כדי לעשות דבר כזה".

"זה הפתעה לא נורמלית", סיכם חודרה את המפגש. האם באיזשהו מקום הרגיש מקופח כל השנים על שלא זכה לצל"ש בדומה לשירזי? חודרה: "תראה, בגלל ששירזי נהרג היה לי יותר ברור שמגיע לו. אם הרגשתי מקופח זה רק בדבר אחד – ההרגשה שכאילו נטשו אותנו. כי היינו בבית החולים ובאו קצת לבקר אותנו ומשם והלאה לא ראינו יותר אף אחד. עכשיו כשהגיעו אליי אחרי כל השנים זה ריגש אותי מאוד. ברגע שבאו אליי ידעתי שמעריכים אותי על מה שעשיתי".

סרטון המפגש בין חודרה למפקדיו – לחצו כאן

קישורים לכתבות קודמות על פלוגה א' בקרב תל פאחר:

מפגש כוח ורדי בכנס תל פאחר 2014

ראיון עם המ"מ שמוליק מוראד

ראיון עם המ"פ אהרון ורדי

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “עכשיו אני יודע שמעריכים אותי

  1. קראתי התרגשתי ודמעתי,
    היום אני אצור קשר עם יעקב חודרה, יש לי תחושה שאחרי הביקור שלכם ולמרות האירועים שעבר,
    אולי הוא יזכור יותר פרטים על מיכאל סייג ז"ל.
    שלחתי את הכתבה לשלמה דחוח בארה"ב.

    שרהלה סייג

  2. טוב מאוחר מאשר לעולם לא.כל הכבוד למפקדי הגדוד על היוזמה הברוכה.

  3. שרהלה,
    האם שמת לב שמיכאל מופיע בתמונה "1967, חיילי פלוגה א' בגדוד 12. חודרה עומד שני מימין " משמאל לחודרהומלפניו?

    • כן, היא יודעת. האח חיים סייג זיהה את אחיו בוודאות.- מיכאל סייג, עומד שלישי מימין בשורה האמצעית בתמונה של חיילי פלוגה א'. נפצע בתל פאחר בעינו, נפטר כחצי שנה אחר כך.

  4. האם אתם מזהים דמויות נוספות בתמונות?
    אנא הגיבו כאן או התקשרו לדני-09-7425671

  5. למקרא הכתבה המרנינה איני יכול שלא להיזכר רק לא מזמן במעשהו של הרמטכל הפורש בנימין גנץ שהחליט להעניק דרגת אלוף ליצחק פונדק בן ה100 באיחור קל של 60 שנה,ברם להבדיל ממקרהו של פונדק שהיה יותר מרדף אחר כבוד האבוד לפנינו מקרה של חייל פשוט שנאבק לבדו כמעט 50 שנה ביסורי הקרב וסופו שמפקדיו הם אלה שמצאו אותו ויזמו מפגש להעניק לו תעודה סמלית שאחרי כל השנים הרבות היא צל'ש לכל דבר. יבורכו היוזמים ויבורך ויזכה לבריאות ואריכות ימים הלוחם האמיץ חודרה.

  6. יפה.

    [כמדומני שחלק מהדוברים השתמשו במושג היווני "מיתוס" במשמעות של עובדה היסטורית. אעיר רק שעל פי רוב רגילים כיום להשתמש במושג זה כשרוצים לתאר משהו שאמנם מספרים עליו אך אמיתותו מוטלת בספק]

    • ההגדרה בויקיפדיה:
      "מיתוֹ‏ס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן עבור קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפות אלים או גיבורים על אנושיים, התורמים לעיצוב זהותה ותפסיתה של אותה הקבוצה, המאמינה בנכונותו של סיפור מיתוס. המיתוס הוא סיפור שיש בו תוכן מכונן ומורה כיצד לנהוג בעתיד."

      במקרה שלנו לא מדובר בגיבורים על אנושיים ובטח לא אלים אלא להיפך באנשים רגילים שהתעלו באותה שעה. אכן לסיפור יש תוכן מכונן.

      • אכן.

        ולעיל כתבתי רק על המשמעות בה על פי רוב רגילים כיום להשתמש, וגם על כך תמצא בויקיפדיה:
        "הסתכלות אחרת על מרכיבי המיתוס מגדירה את המושג כך: "סיפור מכונן תודעה שאמיתותו מסופקת" … גלגול המשמעות של המילה מיתוס הוא בהקשר של סיפורי עם, אמונות, ואנקדוטות מפורסמות שהפכו להיות עובדות מקובלות בגלל רצון היחיד או הכלל להאמין שהם אמתיים."

        • למונח מיתוס משמעות רחבה. החל מאגדות עם אודות מעללי אלים ומעשים על- טבעיים וכלה בספור עם מכונן, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת. דומני שסיפורי הגבורה של תל פאחר נמצא, בדרך כלל, בצד האחרון של הסקאלה. אם כי, נוצרו גם כמה סיפורים הקרובים יותר דווקא לצד המיתולוגי.

  7. כל הכבוד לבחורים שלא שוכחים את לוחמי העבר
    פעם היה לנו צבא עם אנשים שנשכבים על הגדרות
    בגלל זה הבסנו בקלות את הערבים בכל המלחמות
    היום צה'ל החזק והגדול לא מסוגל לנצח ארגון טרור קקיוני
    שאין לו טנקים ולא חיל אוויר לא חיל ים
    יש לו רק כמה מאות צנורות חלולים שדרכם הוא מזעזע את תל אביב ונתב'ג
    צה'ל שלנו החזק מפציץ בתגובה דיונות חול וסנדלריות בעזה
    שלא מדגדג לחמס את קצה הבוהן
    אני מפחד לחשוב מה יהיה במלחמה הבאה נגד חיזבאללה
    הם חפרו עשרות מנהרות התקפיות בגבול הצפון ומחכה לפקודה
    לצערי הרב לצבא השוקולדה שיש לנו היום גם חודרה ושירזי לא יעזרו

  8. אתר מורשת יפה ומושקע, כל פעם למדים משהו חדש, ביקור מרגש אצל הלוחם חודרה מצד חברים שלא שכחו ובאו לומר תודה. דוגמה לכל יחידה בצבא איך לנהוג ולא לשכוח המורשת. בהצדעה לכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s