דיווחתי שנדמה לי שהפלוגה הלכה

"הפסקתי לתת אש כאשר על הבונקר הגדול המפוצח ישב חייל ונופף ביד. אחר כך התברר לי שהחייל היה פצוע וביקש שיפסיקו את האש עליו. אך אני סברתי שהוא מאותת 'המוצב בידינו'. הפסקתי את האש" * תחקיר מ-1968 לזאב נמיר, מ"פ הטנקים שהובילו את גדוד 12 לתל פאחר וספג חיצי ביקורת רבים

שבת 3 ביוני 1967, חופשה בעיר רגע לפני פרוץ המלחמה. המ"מ עזרא ברוש (מימין) עם המ"פ זאב נמיר ואשתו

ביקורות קשות ספגה פלוגת הטנקים ז' מגדוד 377 שהובילה את גדוד 12 של גולני אל מוצב תל פאחר. עיקר האש הופנה כלפי המ"פ, רס"ן זאב נמיר, שעל פי עדויות של אנשי פלוגתו ומפקדים ולוחמים אחרים, לא תיפקד כמצופה ממנו. למעשה, מלבד מחלקת הטנקים מס' 3 של הפלוגה, שנעה בראש ונפגעה מתחת לתל פאחר בשלבים הראשונים של הקרב, יתר הכוח הפך פאסיבי ולא העניק ללוחמי גולני סיוע כשאלה איגפו את התל מצפון כדי להגיע אליו ממזרח ולהכריעו.

נמיר הלך לעולמו זה מכבר, ומלבד דו"ח הסיכום שלו שפורסם כאן ביולי 2013, לא נשמע הצד שלו והסיבות להחלטות שקיבל. תחקיר שעבר נמיר ב-18 בינואר 1968 על-ידי מחלקת היסטוריה נחשף כאן כעת לראשונה ומאפשר התבוננות לחלק מההתנהלות וההחלטות של המ"פ.

להלן התחקיר ככתבו וכלשונו. מקור: ארכיון צה"ל. בכחול – הערות הבלוג

רס"ן זאב נמיר: ידעתי שאני הולך עם מוסא כבר שבוע לפני ה-9 לחודש. הגדוד קיים תצפיות, גם אני קיימתי תצפיות, אך אלה נתרכזו בדרך המעבר לשריון. יחד עם זאת לא הכרתי את השטח כראוי, למשל את דרך ההטיה ודרך הפטרולים אי אפשר היה לזהות ברור, כי מגבעת האם נראה רק חלק מתוואי ההטיה. עיקר המחלוקת בין השריון לגולני – האם אפשר להגיע לתוואי ההטיה. לכן נלקחו בחשבון כמה אפשרויות תנועה.

קבוצת פקודות אחרונה עם המח"ט התבצעה במשתלת קרית שמונה יום או יומיים לפני הקרב. בקבוצת פקודות היו כל המג"דים, סיוע ומ"פים שריון. המח"ט העלה את התוכנית עם פירוטי גדודים.

תוכניתו של מוסא היתה: גדוד 12 + תשעה טנקים מפלוגה ז' ינוע מצומת נבי יושע דרך חורשת טל על ציר כפר סאלד לגבעת האם, משם לציר קדחת (תוואי ההטיה). על התוואי ינוע עד עין א-דייסה, משם ימינה בחיבור לציר טרומובוזה (דרך הנפט), יתקוף את תל פאחר באיגוף ימני בסיוע טנקים, כאשר מחלקת הטנקים השנייה בראש דרך שער תל פאחר לתוך התל. לאחר גמר כיבוש ינוע בחיפוי מחלקת טנקים מהתל ובסיוע המחלקה השנייה – לבורג' בביל. לאחר כיבוש ינוע או על תוואי ההטיה או על דרך הפטרולים לכיוון חירבת סודה, יכבוש את החירבה, משם למשטרת בניאס, משם למוצב הבניאס.

השלב אחרי תל פאחר יבוצע על-ידי 12 או 51, או במשותף, הכל לפי מי שיכבוש קודם. הכוונה מכל מקום עוד באור לגמור את הבניאס ועם חושך לעלות על תל חמרה.

סדר תנועה: מחלקה 4 (מ"מ שוקי נחום), מחלקה 3 (עזרא ברוש), מ"פ, זחל מרגמה, מחלקה 2 (מאיר צוק), מג"ד 12, פלוגה א' בגדוד 12 כאשר המ"פ רכוב על טנק המ"מ של מחלקה 3.

בתשובה לשאלה: כנראה לא מ"פ א' [מגדוד 12] ישב על הטנק המוביל, אלא מ"פ אחר.

סדר תנועה זה נקבע בגלל הדברים הבאים: מיקוש דרכים, ולכן מחלקה 4 מובילה ומפלסת תוואי. מחלקה 3 (ברוש) היא המסייעת והמפצחת ולכן עליה לנוע ולתפוס מקומות לחיפוי, ולכן היא הולכת בראש. מחלקה 2 (צוק) בפיקוד מ"פ פורצת ומסתערת ולכן מקומה בטור אחרי מחלקה 3. בגמר כיבוש: מחלקה 2 נשארת בתל פאחר ומסייעת משם לעבר בורג' בביל וחירבת סודה. מחלקה 3 עוברת להיות מחלקה מסתערת בפיקוד המ"פ.

קשר: לפלוגה ז' פחות מחלקה 4 ברשת פיקוד גדודית של טנקים בשביל 'חנה', רשת פלוגתית נשארת, ועם החי"ר מ.ח. 70 לרשת הפיקוד של גדוד 12.

בתשובה לשאלה: לא ברור האם היה קשר למ"מים טנקים עם רשת הגדודית של 12.

עוד בכינוס חטיבתי בשטח 9 [בתקופת ההמתנה] ביצעה פלוגה ז' אימון בהסתערות משולבת עם ח' (חרב – פלוגת חרמ"ש של גדוד 377). נבדק שימוש בטלפון אחורי וקבלת פקודות מחי"ר. הוראות הקבע: בתנועה עם חי"ר יש להדליק נורה אדומה אחורית לסימון קשר אלחוטי עם חי"ר.

הביצוע: חיכיתי על יד חורשת טל, היתה הפגזה חלשה. קיבלתי פקודה לזוז. התחלתי לנוע. הגעתי עד לכניסה לגבעת האם, ראיתי את החפ"ק [של חטיבה 1]. היתה הפגזה דלילה וחיכינו עד שהציר יתפנה. קיבלנו פקודה לזוז וזזנו לפי התוכנית.

מחלקה 4 משכה יותר מ-3 לכיוון נעמוש, אך לא הפריעה. הדרך עד דרך הפטרולים היתה למעשה במצב טוב. מדרך הפטרולים עד תוואי ההטיה מחלקה 3 נתקלה בקשיים. נכנסתי לתוך מחלקה 3, הובלתי לתוואי ההטיה, פניתי שמאלה [צפונה], נתתי למחלקה 3 לעבור אותי ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה.

בתשובה לשאלה: עד עין א-דייסה היתה רק הפגזה, אך לא חזקה.

מחלקה 3 כשהגיעה למקום התפנית וכנראה שהמ"פ המוביל לא ראה את מקום הירידה מהדרך, וגם אני כשהגעתי למקום לא ראיתי סימן לירידה מתוואי ההטיה אל דרך האיגוף המסומנת.

מחלקה 3 החלה לעלות ימינה במקום המסומן בתצלום מס' 1. גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה. בשלב זה עבר מוסא [מג"ד 12] על ידי עם הזחל וצעק – 'נמיר תמשכו הלאה'. אמרתי לעזרא בקשר – 'המשך על הדרך', אך הוא כנראה לא שמע. אך המ"פ המנווט [שלמה סגל] שישב על הטנק של עזרא אמר לו – 'המשך לנסוע על הדרך'.

עזרא המשיך עד ל-AMX [טנק סורי בהצטלבות הדרך תל פאחר/בורג' בביל]. המ"פ המנווט קפץ, רץ אל ה-AMX, זרק לתוכו רימון וברגע זה נפתחה אש נ"ט ארוך טווח וקצר טווח ומרגמות עלינו. אחר כך התברר לי שהאש הונחתה לא על הנקודה שבה היינו, אלא על כל אורך השדרה.

מכאן סדר כניסה: עזרא פונה ימינה בדרך העולה [לתל פאחר], אחריו ורסנו, טנק סמל, אחריו העליון. עזרא קיבל כנראה בזוקה המסומנת על התצלום במס"מ 2 [לתחקיר בארכיון צה"ל לא צורף התצ"א עם הסימונים] וחסם את דרך הכניסה. היינו אז בהרגשה שכל צידי הדרך ממוקשים. אני הגעתי אחרי העליון, חטפתי נ"ט ארוך שהתחלק ופגע רק בחביונת הגריז ושרף את הצד הקדמי של הטנק, כיסה בשכבה שחורה את הפריסקופים החזיתיים של הנהג והטען-קשר. מהמכה עפתי החוצה מהטנק והצוות שראה שהרגליים שלי נעלמות קפץ גם הוא. הנהג שלא הבין מה קרה המשיך לנסוע ישר, הגיע למצוק ונעצר. רצנו אל הטנק, ראינו שהוא שלם, חזרנו אחורה, עקפנו את העליון משמאל וקיצרנו חזרה אל הדרך בפיתול השני.

עכשיו ממשיכים. עזרא, ורסנו ואני ומגיעים עד למקום שבו הדרך ניצבת לקו המפריד בין המוצב הדרומי לצפוני. הטנקים מסומנים הדילים [?]. מימיננו ראינו את החי"ר רץ ונכנס לחלק המערבי של המוצב הדרומי. פתחנו באש על הפאה המערבית של המוצב הצפוני. החי"ר עבר מהמוצבון המערבי של החלק הדרומי, משך משם למוצב הצפוני ונכנס אליו בפינתו הדרום-מערבית, ולא ישר ממערב, במקום המסומן בתצלום כמס' 3.

הפסקתי לתת אש כאשר על הבונקר הגדול המפוצח על הגג שלו ישב חייל ונופף ביד. אחר כך התברר לי שהחייל היה פצוע וביקש שיפסיקו את האש עליו. אך אני סברתי שהוא מאותת 'המוצב בידינו'. הפסקתי את האש.

שלב אחד לפני כן הצליח זחל אחד להיכנס ונדפק במקום המסומן כמס' 4. אני סבור שזה הזחל של מוסא. שם יש עוד חלקי תחבושות כי הוא שימש אחר כך תחנת איסוף פצועים.

במצב זה איני רואה את עזרא [ברוש] שנמצא קדימה אחרי העיקול. עזרא סיפר שבשלב זה עבר על ידו מוסא ופקד עליו להמשיך בדרך ולאגוף את היעד מצפון. עזרא המשיך והגיע עד למקום המסומן כמס' 5, חוטף פגיעה מנ"ט ארוך מכיוון כללי חירבת סודה/בניאס/עזזיאת, הטנק משתתק ואז חוטף נ"ט קצר חלול מהמוצב וחוסם את דרך המשך התנועה.

מתחת לתל פאחר: הטנק הפגוע של מחלקת החוד בפלוגה ז'. נמיר: "הוא חסם את המשך התנועה"

אני וטנק ורסנו סגורים בין העליון לעזרא. בשלב זה סברתי שהפאה הדרום-מערבית של המוצב הצפוני בידינו, וקראתי לשאר הפלוגה בקשר על מנת לוודא מי קיים, מי נפגע. לא ענה לי איש. צוק לא ענה, זחל מ"מ לא ענה. אחר כך נודע לי שנדפק בנ"ט פגיעה ישירה והתלקח. זחל טכני לא ענה, הוא היה על יד זחל הפיקוד, כי אנשיו ירדו מהזחל לתעלה בגלל ההפגזה. אחר כך התברר לי שצוק לא ענה כי הטנק שלו נפגע גם כן, ובאותו זמן הוא עבר לטנק אחר. הייתי תחת הפגזה כבדה.

דיווחתי לחנה [סא"ל שלום סלע, קצין תיאום בין שריון לחפ"ק גולני]: 'אינני יודע על מצב הפלוגה ונדמה לי שהיא הלכה'. עכשיו אני יודע שחנה קלט את הודעותיי. אני איני זוכר שקלטתי את הודעותיו ונתקיים משהו כמו דו שיח של חירשים.

עכשיו מתחילים לזרום פצועים משפת המוצבים המערביים ומתמקדים ליד הזחל הפגוע (תצלום מס' 4) שנתן להם מסתור. מגיע גם חייל מהטנק של עזרא, מספר שהטנק דפוק וכולם פצועים. אמרתי לו שייכנסו מתחת לשרשראות ויחכו. הוריתי לורסנו לשנות עמדות ולתפוס עמדות מאחורי גבעת החיפוי (כינוי של יחידת היסטוריה) לכיוון בורג' בביל. אני עצמי החלפתי עמדה לכיוון חירבת סודה. איתרתי מטרות בסודה ויריתי. המשכתי לנסות להתקשר עם חנה. ענה לי 65 [רמ"ט פיקוד צפון, דן לנר שתיאם את קרבות חטיבה 8 וחטיבה 1]. מסרתי לו דו"ח על המצב שידעתי באותו רגע.

בשלב זה הגיע אליי חייל מגולני ומסר לי שיורים עליהם כוחותינו, האש באה כנראה מזעורה. דיווחתי לאחור ויריתי זיקוק ירוק לסימון כוחותינו. המשכתי להתקשר עם הפלוגה. קיבלתי תשובה ממס' 2, צוק, שאל אותי מה לעשות. שאלתי אותו על מצבו והאם הוא במחסה. קיבלתי תשובה חיובית. אמרתי לו תישאר במחסה, חכה לפקודה. שיקולים: לא רציתי להמשיך לנוע לפנים כי הבינותי שאש תונחת מצפון. חששתי ששולי הדרך ממוקשים והטנק של עזרא חסם את הדרך. לא ידעתי היכן כוחותינו על המוצב.

היה ברצוני לקבל אישור לרדת בחזרה ולנסוע ולחפש דרך אוגפת מאחור (מדרום), אולם תשובה מחנה לא קיבלתי. לעזוב את נקודת איסוף הפצועים והטנקים הפגועים לא רציתי, וחשבתי שעדיין יינתן לי לסייע ממקום עמדתי לכיוון היעד, וכל זה בידיעה שדרך הנפט היא מחוץ לגבול הגזרות שלנו.

ביקשתי מ-65 הוראות. 65 ענה לי המתן, דווח לי מהיכן יורים עליך ואנחנו ניתן לך כל סיוע, אפילו אווירי. ירדתי מהטנק והתמקמתי בין הסלעים לידי כדי שאפשר יהיה לצפות בשקט במשקפת. השטח צפונה היה מכוסה עשן, ואי אפשר היה לראות פרטים מדוייקים לצורכי דיווח. הודעתי ל-65 שאני ממשיך לקבל אש חזקה של נ"ט ומרגמות, אולם לא יכול לאתר את מקור האש.

בשלב זה מגיע אליי קצין הסיוע [קש"א גדוד 12, משה הראל], קופץ על הטנק ומספר לי – 'מוסא נהרג, על המוצב אין התקדמות מאורגנת', ושואל אותי לאן אני מבקש אש. אמרתי לו שאותו דבר מבקש ממני 65 ואיני מאתר את מקורות האש, בוא נאתר ביחד. לא הצלחנו לאתר גם ביחד. היות ולא היה לו מכשיר קשר, השתמש במכשיר שלי כדי לדווח לאחור.

התחילו דמדומים. הגיע חייל וקרא לי אל המח"ט שישב באותו זמן על תוואי ההטיה צפונה מהצטלבות פאחר/בורג' בביל. רצתי אליו רגלית. הוא סיפר לי שלמעשה המוצב כבר נלקח למרות צליפות, שהוא עצמו איגף כבר עם שני טנקים (של צוק) את המוצב מצפון ושאני אוריד את הטנקים שלי בחזרה לתוואי ההטיה, מקבל את מחלקה 4 ואחזור איתם ביחד אל גדוד 377. אמרתי לו שאיני יודע היכן הגדוד. הוא אמר שידאג לשליחת סייר לנווט.

באותו רגע עבר על ידי זחל הרופא. משכתי אותו איתי אל נקודת האיסוף על-יד הזחל והורדתי את הטנקים השלמים לציר הדרך. על הציר חיכיתי לבואו של הסיור. אולם הגיעה פקודה לחזור אל חטיבה 1 שהתרכזה במשטח ממזרח לתל פאחר. נעתי על הציר שבו ניסינו להתקדם. כשהגעתי לטנק של עזרא, מסר לי הסייר של גולני שלא אוכל לעבור בגלל החסימה של הטנק הפגוע. הורדתי את אנשי הצוות ועם הטנק לבד איגפתי את הטנק של עזרא מימין. הגעתי לחטיבה ובכך הסתיימה פרשת תל פאחר.