"מח"ט 1 אמר: נעשה משהו אחר"

עדות חריפה של סא"ל שלום סלע, שהיה יועץ שריון לגולני ושהה בזחל"ם מח"ט 1 בכיבוש תל פאחר ועזזיאת * סלע מדווח על בלבול מתחת לתל פאחר – לוחמי גולני שוכבים מאחורי מחסות ומפקדי טנקים המומים * "החיילים זעקו למח"ט – תפוס מחסה, אתה תיפגע. והוא ענה: אז תגנו עליי"

שלום סלע

סא"ל סלע [במרכז] בקבוצת פקודות של גולני, כנראה מה-8 ביוני 1967. מימין: מג"ד 51 בני ענבר, קצין לא מזוהה, סלע והמח"ט יונה אפרת [משמאל]

במסגרת תחקירי ענף היסטוריה על אירועי מלחמת ששת הימים, נפגש סא"ל אפרים ריינר, שהפך להיסטוריון של פיקוד צפון ובמסגרת זו אסף עדויות מפקדים ולוחמים, עם סא"ל שלום סלע, שהיה יועץ שריון של חטיבת גולני, או קצין תיאום בקרבות ה-9 וה-10 ביוני. התחקיר התקיים ב-25 בדצמבר 1967. להלן עדותו המלאה. הטקסט הצבוע בכחול – הערות הבלוג.

___________________________________________________________________________________________________________________

סא"ל שלום סלע: "בשלב ראשונים היו הרבה הכוונים ורובם לא בוצעו. קרא לי מח"ט 37 ואמר שהוחלט ע"י האלוף שבמקום קצין קישור דרוש יועץ שריון לגולני. ולמעשה מ-2 או 3 ביוני נעשיתי מפקד הטנקים שעמדו ת"פ חטיבה 1.

"תחילה היה עלי לפקד מתוך זחל"ם שלי, אך מח"ט 1 דרש שאהיה עמו בזחל"ם. העבירו את המכשיר [קשר] לזחל"ם מח"ט ונתחברתי אליו.

"תפקידי בשלב ההכנה: תיאום הכנת כוח הטנקים – ציוות ואיגוד כוחות וכו', וכמו כן תדריך מג"דים חי"ר בכל מה שנוגע לתפעול הטנקים ת"פ שלהם. הטנקים היו ת"פ מג"ד חי"ר, אך ברשת שלי, והנעתם לא נתבצעה בלי אישור שלי. למשל, כאשר חטיבה 8 החלה לפרוץ התחיל מוסא קליין, מג"ד 12, לקדם את רס"ן נמיר [מ"פ ז' של גדוד הטנקים 377 שהיתה ת"פ גדוד 12]. התערבתי בנוכחות מח"ט 1 והודעתי לו שאין לו אישור להניע טנקים על דעת עצמו.

"ב-9.6 הגענו עם החפ"ק להיערכות בראש כוח גולני. נכנסנו לחורשה על יד גבעת האם. הטנקים שנעו בראש 12 החלו להצטופף. דרשתי מהמח"ט לדלל אותם. אחרי שעברה סיירת חטיבה 8 – נכנסנו, החפ"ק אחרי גדוד 12. נפגשנו עם סא"ל בירו, מג"ד 129, שירד פצוע. היתה התראה מהאלוף שעליי לקבל את 129. מח"ט 1 אל"מ יונה אפרת אמר שזה מסובך, ולמעשה לא היה שמח. האלוף אמר – זו התראה בלבד. לאחר מכן בא ביטול ההתראה. התקדמנו לעבר בורג' בביל.

באותו זמן נותק הקשר עם סא"ל מוסא. מח"ט 1 ניסה להתקשר עם המ"פים, לא הצליח. התקשרתי עם נמיר. הוא אמר: 'כל הטנקים של הפלוגה נדפקו, אני עצמי פצוע, יש אש נ"ט מכיוון בלתי מזוהה'. שאלתי: 'האם אתה זקוק לפינוי? מה עם המג"ד?'. באותו זמן הופיע הקש"א [משה הראל] לטנק של נמיר, הודיע שמוסא הרוג והסגן פצוע [סמג"ד 12 זוהר נוי], ואת זה נמיר דיווח".

בתשובה לשאלת ריינר אומר שלום סלע: "לא ראינו שמוסא טועה, היינו לפני בורג' בביל. וכך לאחר שנשלח 51 לכבוש את עזזיאת ניתן היה לקדם את החפ"ק לעמדת תצפית ממש.

"שאלתי את נמיר: 'אתה זקוק לפינוי?'. ענה לי 'לא'. מאין באה האש? 'לא יכולים לזהות'.

הדרך העולה

התוואי העולה מדרך ההטיה לכיוון תל פאחר

באותו זמן קיבלנו דיווח שכוחותינו בזעורה. אמרתי למח"ט: 'התקשר עם אלברט [מח"ט 8] שיוריד פלוגת טנקים מזעורה לפאחר'. התשובה שלו: 'נעשה משהו אחר'. ואז שמע רובקה [מ"פ סיור גולני] על המתרחש והודיע שהוא יבוא מדרום. מח"ט 1 קיבל את ההצעה ורובקה הלך מדרום [בציר הנפט].

"החלטנו להתקדם לפאחר עם החפ"ק על מנת לזהות את נמיר. אמרתי לו שיזהה את עצמו עם רקטה ירוקה, נמיר נתן רקטה ירוקה ורק אז התבהר לנו מאיזו דרך הלך מוסא. הסתבר לנו שנמיר נמצא מדרום מערב ליעד בתוך ערוץ. ואז הובהר לכולם שמוסא הלך מכיוון לא נכון. ואז הגענו לסוללה שמתחת לתל פאחר, במקום שעזרא ברוש וכתב מערכת היו פצועים [נראה שסלע מתכוון ליעקב העליון שנפצע קשה ולדן שילון, כתב קול ישראל, שהיה איתו]. שם ראיתי ארבעה טנקים צמודים לסוללה, כאשר השליטה עליהם אבדה למעשה. הטנקים היו כשירים לפעולה, אך חטפו אש כולל נפיץ והצוותות היו בהלם.

"מח"ט 1 ירד מהזחל"ם ואני אחריו, והחיילים זעקו לו 'תפוס מחסה, אתה תיפגע'. והוא ענה: 'אז תגנו עליי'. כי למעשה ראינו הרבה חיילים נחבאים במחסות. הוצאתי מ"מ טנקים שהיה עצמו הלום מהטנק, הדרכתי אותו בחוץ ופקדתי: 'להכניס אותו ואת הגור שלו לעמדות ירי, לפתוח באש על תל פאחר הצפוני'.

"באותו זמן ביקש מח"ט 1 לנסות לשלוח טנקים לכיוון צפון של היעד. עניתי: 'אקח אישית שני טנקים ואעלה מצפון'. באותו שלב דאגתי להביא תאג"ד של אחד הגדודים. שלחתי רץ שיביא את נמיר ופקדתי עליו, הוא היה הלום, לארגן איסוף פצועים והרוגים מתוך הטנקיסטים.

הוצאתי מט"ק מאחד הטנקים. קיימתי קשר. הסברתי את המשימה למ"מ שאני הולך לתל פאחר מצפון ועליו לחפות עליי. על הסיפון העליתי קצין שלא היה שייך לגולני, אך השתתף בקרב ליד מוסא קליין והוא אמר שהוא מכיר את הדרך. התחלתי להתקדם. הסתבר לי בדרך שהסורים הוציאו מספר נ"טים מחוץ למתחם ובזמן שכל האש של הטנקים היתה מופנית ליעד, הנ"טים דפקו אותם ללא הפרעה. וכך נפגעו גם הזחל"מים.

הטנק הפגוע של עזרא ברוש למרגלות חזית תל פאחר (צולם מהמוצב לאחר הקרב)

מתחת לתל פאחר: טנק החוד הפגוע של פלוגה ז' מגדוד 377 שהוביל את גדוד 12

"תוך כדי התקדמות יריתי מספר רב של פגזים לכל מטרה חשודה. הגעתי עם שני טנקים לפאה הצפון מזרחית של תל פאחר וראיתי כוח סורי שממטיר אש ממרחק 200-150 מטר מתוך הצברים [הכוונה לעמדת מרגמות ממזרח לתל פאחר לכיוון עין פית], וזיהיתי במשקפת עמדות מרגמות 82 מ"מ שהחלו להמטיר אש על תל פאחר ויצאו. יריתי לעבר המרגמות ופגעתי בהן, ופתחתי באש מקלעים לעבר הצברים.

"לאחר מכן יצאתי מהטנק וקפצתי לתוך היעד ובפתחו מצאתי את רובקה פצוע בתוך ג'יפ וציוויתי עליו להתפנות. הוא סירב להתפנות. ואז גיליתי את הסמח"ט. שאלתי אותו למצב. אמר לי שהוא משתתף בטיהור. כעבור כמה רגעים הגיע המח"ט עם כמה חיילים.

שכחתי לומר שאחרי הטנקים שלי נעה קבוצת חיילים.

אמרתי לאל"מ יונה אפרת שיפקוד על רובקה להתפנות. המשכנו לחטוף אש מטווח קרוב 200-100 מטר מתוך הצברים. אז בדיוק הגיע סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, ויונה פקד עליו להיכנס עם כמה זחל"מים לתוך הצברים ולהבריח את הסורים. באותו זמן הגיעו עוד שלושה טנקים מפלוגת ורמוט שהסמח"ט העבירם באיגוף ימני מגבעת האם [הגיעו מכיוון דרום על כביש הנפט], צירפתי אותם אליי ומיקמתי אותם לעבר עין פית. העברתי פקודה עם רץ לנמיר להצטרף עם כל הטנקים הכשירים אליי.

"ביקשתי ממח"ט 1 לתת הוראות לקדם תחמושת ודלק. התחלתי בתכנון ההתקפה על בניאס. נמיר הגיע. הטיפול בתחמושת והדלק לא היה בסדר. נמיר סבר שהוא פצוע, אך רופא קבע שנמיר אינו זקוק לפינוי.

"קשרתי את הטנקים עם מג"ד 51, אך עמדתי על כך שקדימה ינועו מחלקות ורמוט ולא נמיר".

לוגיסטיקה: סלע: "מכוניות הפינוי סתמו את הציר ולא אפשרו למתדלקים להגיע לטנקים. אך לפנות בוקר היינו מוכנים וזזנו לכיוון בניאס.

"בקרב על בניאס גיליתי תנועת שלושה טנקים סורים מ… [כנראה עין פית] לבניאס. נתתי פקודה וחיסלנו את ה-T-54 שנעמד בהמשך הדרך. הטנקים הובילו את ההתקפה על המחנה וירו על הבניאס. לאחר מכן קודמה מחלקת החוד של פלוגה ו' ורמוט לכיוון עין פית, וגילה טנקים ונגמ"שים, אחר כך הסתבר שדרכם נעו".

בתשובה לשאלה: "גדוד 12 קיבל פלוגה מינוס, בסך הכל תשעה טנקים.

"כשהגעתי לנמיר מצאתי שישה כשירים, שלושה פגועים. כל הטנקים חטפו או נ"ט או מרגמה, אך לא הושמדו. מתוך הפגועים תוקן אחד".

בתשובה לשאלה על פעולות פלוגה ו' – ורמוט: "הפלוגה מינוס עמדה בין דן לשאר ישוב, מופנית בעיקר לתל חמרה וקצת עזזיאת. הסמ"פ עם שתי מחלקות בגבעת האם כלפי עזזיאת וקצת לבורג'.

"עוד לפני שמג"ד 51 תקף את עזזיאת, דיווח ורמוט שהוא רואה חיילים סורים רצים מתל עזזיאת לפאחר. פקדתי עליו לפתוח באש מקלעים כי ידעתי שכוח זה יתגבר את פאחר. ורמוט פתח באש והכוח חזר לעזזיאת. עם המ"פ נותק לאחר מכן הקשר.

"ו' 2 המתין לחטיבה 8, שתי המחלקות עם הסמ"פ לאחר כיבוש עזזיאת הצטרפו אליי. בכיבוש תל עזזיאת השתתפה מחלקה מגבעת האם".

בתשובה לשאלה: "בזמן שבני, מג"ד 51, התחיל לזוז נשארה מחלקה אחת בגבעת האם ומחלקה שנייה הלכה עם בני. טנק המ"מ פרץ לפני החי"ר וסייע בכיבוש מקרוב".

מודעות פרסומת

41 מחשבות על “"מח"ט 1 אמר: נעשה משהו אחר"

  1. חיפשתי ביומן קשר שפרסמנו כאן לפני כשנה אישושים לדברים של סא"ל סלע [מזוהה כ"חנה" ברשת הקשר] ומצאתי כמה.
    https://naamoush.wordpress.com/2014/05/24/%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%A9%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%94-1535/

    לגבי סירובו לאשר למוסא קליין להניע טנקים על דעת עצמו נראה שיש רמזים לכך בהודעות הקשר 94-93 בפוסט "כנראה ששתיים טועה" [ראו לינק]

    לגבי האפשרות שיחליף את מג"ד 129 בירו הפצוע יש אכן הודעה בקשר [מס' 139 מהשעה 14:30] שבה האלוף אומר – "כנראה שיקח את סלע לעזור לאלברט".

    בשעה 14:30 גדוד הטנקים 129 מסובך קשות בקרב סיר א-דיב לעבר קלע, מי שמנהל את העניינים בשלב זה הוא אחד המ"פים [נתי הורביץ] שמנוהל בעצמו ע"י החפ"ק העיקרי של חטיבה 8 מקיבוץ עמיר [קצין אגמ רס"ן אמנון רשף] ובשלב הזה קרב תל פאחר רק בחיתוליו – גדוד 12 על דרך ההטיה מחפש ברגעים האלה מאיפה אפשר לעלות לדרך הנפט ועכשיו מתחיל לספוג פגיעות מדוייקות מכיוונים שהוא לא מזהה.

    כל זה קורה בשלב שבו מגיעה ההודעה מפיקוד צפון שייתכן ששלום סלע יופקע לטובת חטיבה 8, אבל כדברי סלע – מח"ט 1 סירב לוותר עליו.

    בהמשך מספר סלע כי יונה אפרת ירד מהזחלם מתחת לתל פאחר והחיילים צעקו לעברו שיתפוס מחסה אחרת ייפגע, והמח"ט ענה "אז תגנו עליי". זו תשובה שמבטאת מורת רוח של המח"ט מהלוחמים שמהם ציפה שבשלב זה ירוצו בתעלות למעלה במקום לשכב במסתור למטה. אפרת כבר הבין כאן שהקרב הזה הידרדר למחוזות שאליהם לא פילל, והוא בוודאי לא היה מאושר לראות יותר מדי חיילים מאחורי סלעים.

    ייתכן שזה נבע מכך שלא היו בשטח קצינים שיקחו יוזמה ויארגנו את העניינים, מאחר שחלק מקציני הגדוד כבר נפגעו וחלק אחר כן לקחו יוזמה וכבר עלו למעלה באיגוף עם זחלמים.

    סלע הציע למח"ט לבקש מאלברט להוריד פלוגת טנקים מזעורה שמעל תל פאחר לכיוון המוצב, זה רעיון טוב אבל המח"ט דוחה את ההצעה. כנראה מחשש שירי טנקים לא מבוקר יפגע בכוחות גדוד 12 שנמצאים על התל. ככל הנראה מדובר על סביבות השעה 16:00 ואף פחות מכך, כשהקשר עם גדוד 12 כבר השתבש, אבל המח"ט מעריך שיש כוחות שלו למעלה והוא לא היה מוכן לסכן אותם. בדיעבד לגבי קרב תל פאחר: פלוגת טנקים שנעה מלמעלה בזעורה אל תל פאחר ותופסת עמדות אש היתה מכריעה במהירות את המוצב.

    מצד שני, גם כן בדיעבד: אלברט מנדלר מח"ט 8 בחיים לא היה מאשר סיוע כזה לגולני. היו לו מספיק צרות משלו: גדוד 129 נקלע למצוקה נוראית בקלע ושיווע לעזרה. אחרי שמנדלר הגיע אל זעורה, שהיה היעד המקורי שלו, עם חלק מטנקי גדוד 377, כל מה שהוא רצה זה להגיע כמה שיותר מהר דרומה אל קלע ולחלץ את 129 מהזוועות שלו.

    דילמות קשות משני הקרבות הדרמטיים ביותר של מאמץ ההבקעה העיקרי.

  2. שלמה, זו אכן מציאה חשובה.

    לא פירטת אם העתקת מחומר כתוב, או תמללת בעצמך מטייפ. למשל, "בתשובה לשאלת ריינר אומר שלום סלע: "לא ראינו שמוסא טועה…." – האם יש לפניך גם את השאלה? (אתאר לעצמי שתוכנה: האם ראיתם את מוסא טועה?).

    בין היתר, יש כאן דברים ברורים, מפי בעל דרגה, על מ"פ הטנקים, וגם על הצוותות שלו, כולל אחד המ"ממים. הלם. זו אולי גם הסיבה לתיאור התנהגות של חלק מלוחמי גולני (התנהגות שכבר נודענו עליה מעדויות קודמות): "למעשה ראינו הרבה חיילים נחבאים במחסות".

    מעניין שהמתחקר, ריינר, לא חשב לשאול את הסא"ל, האם פקודתו לשני טנקים "לפתוח באש על תל פאחר הצפוני", הייתה לאחר ידיעה שכוחותנו כבר נמצאים עליו, או שמא עדיין לו נודע לו הדבר. ואולי ברור היה לו שהירי היה לעבר צדו הצפוני של התל הצפוני, משם כנראה נורתה לעברם אש האוייב, כי לשם עדיין לא הגיעו, באותו שלב, לוחמי גולני.

    "על הסיפון העליתי קצין שלא היה שייך לגולני, אך השתתף בקרב ליד מוסא קליין והוא אמר שהוא מכיר את הדרך." – – – מישהו יודע למי הכוונה?

    "הסתבר לי בדרך שהסורים הוציאו מספר נ"טים מחוץ למתחם ובזמן שכל האש של הטנקים היתה מופנית ליעד, הנ"טים דפקו אותם ללא הפרעה. וכך נפגעו גם הזחל"מים". – – – היכן, "מחוץ למתחם", הוצאו הנ"טים? האם כוונתו לחירבת סודה? ואיך זה התברר לו "בדרך" (כשאיגף מצפון)? כשראה זחל"מים פגועים?

    • לשאלתך זה מתוך דו"ח כתוב, שבו נכתב "ש/ת" ואז סלע עונה.
      לגבי הקצין שלא שייך לגולני – או שהכוונה למשה הראל "שהשתתף בקרב ליד מוסא", או שמדובר בקצין ידידו של מוסא שנסע בשיירה של גדוד 12, שכחתי את שמו כרגע, הוא נפטר לפני מספר חודשים. דני יזכור.

      • אוקיי, זה כנראה הראל, עליו מתאים ה"השתתף בקרב ליד מוסא", שסיפר לדני (נמצא בתגובה לפוסט 159): "אני יודע שהמשכנו ונסעתי איתם, ועלינו על התל מאחורנית".

        • מצד שני אלי עשת סיפר בראיון כאן, וגם כתב בדוח הסיכום שלו מ-67, שהראל עלה על הזחלם שלו בזמן שהחפ"ק הגיעו מתחת לתל.

          • צד נוסף: סלע סיפר על "קצין שלא היה שייך לגולני", בעוד הראל סיפר: "גדוד המרגמות של גולני 334 היה גדוד אורגני של החטיבה לכל דבר ועניין. אני הייתי קש"א קבוע של גדוד 12 יותר משנה לפני המלחמה".

  3. קראתי את הדברים שאמר שלום סלע בפאנל חטיבה 1 תקופה קצרה לאחר המלחמה ושם הוא לא היה חריף כמו בעדות שנתן למחלקת היסטוריה.
    מטבע הדברים חש משוחרר יותר לספר דברים שלא יכול היה לומר בפורום ההוא.
    לינק לעדות שלום סלע בפאנל חט' 1 https://naamoush.wordpress.com/2014/11/22/%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%9C-%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94-1-%D7%9E-1967-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%92/

    • מה הן הערותיו החריפות של סלע פרט ל-"החיילים זעקו לו 'תפוס מחסה, אתה תיפגע'. והוא ענה: 'אז תגנו עליי'. כי למעשה ראינו הרבה חיילים נחבאים במחסות. הוצאתי מ"מ טנקים שהיה עצמו הלום מהטנק," שהוא בעצם תיאור עובדתי?
      שום דבר בעדותו לא חריף חוץ מהוראותיו של סלע.
      הוא מנסה ליצר לעצמו הילה של מפקד החלטי שבכמה פקודות קצרות פתר את בעית ההלם של פקודיו.
      אם היה כ"כ אמיץ מדוע לא הצטרף מיד בשעה 16:00 לנמיר?
      הוא גם מתגאה שהטיל על נמיר לטפל בפצועי השיריון בשעה 18:30.
      פצועי השיריון טופלו ע"י אחרים. אפילו את זה לא עשה כפי שצריך.
      במקום זאת הוא ממהר להמטיר אש על המוצב שבו נמצאים כוחותינו.

  4. הערותי לגבי עדותו של סלע:

    "תפקידי בשלב ההכנה: תיאום הכנת כוח הטנקים – ציוות ואיגוד כוחות וכו', וכמו כן תדריך מג"דים חי"ר בכל מה שנוגע לתפעול הטנקים ת"פ שלהם. הטנקים היו ת"פ מג"ד חי"ר, אך ברשת שלי, והנעתם לא נתבצעה בלי אישור שלי.

    דני> השיטה של תיפעול הטנקים כאשר הם כביכול ת"פ המג"ד אך למעשה אין למג"ד סמכות להפעילם ללא אישור של סלע היא לא פחות משערוריתית!
    כיצד ציפו שמי שנמצא כשלושה ק"מ מתל פאחר יהיה מסוגל להבין מה קורה במקום?
    כיצד ציפו שפלוגת טנקים שאינה נמצאת ברשת הקשר של הגדוד שאליו הוצמדה תוכל לפעול בתאום עם הגדוד?
    האם זו היתה תורת הלחימה של שת"פ חי"ר ושיריון אז?
    האם כך פעלו גם בגבעת התחמושת?
    ההוראות המשונות הללו בילבלו גם את נמיר מ"פ הטנקים שכנראה סרב לקבל הוראותיו של המג"ד כאשר הורה לו לעלות בעין א'דיסה.
    סלע מחזק את דבריו בדוגמה:
    "למשל, כאשר חטיבה 8 החלה לפרוץ התחיל מוסא קליין, מג"ד 12, לקדם את רס"ן נמיר [מ"פ ז' של גדוד הטנקים 377 שהיתה ת"פ גדוד 12]. התערבתי בנוכחות מח"ט 1 והודעתי לו שאין לו אישור להניע טנקים על דעת עצמו."
    דני> התוצאה של ההוראה של סלע היתה שהחיפוי שהיה אמור להתמקם בגור אלאסכר לא הגיע למקום בזמן.

    " נפגשנו עם סא"ל בירו, מג"ד 129, שירד פצוע. היתה התראה מהאלוף שעליי לקבל את 129. מח"ט 1 אל"מ יונה אפרת אמר שזה מסובך, ולמעשה לא היה שמח. האלוף אמר – זו התראה בלבד. לאחר מכן בא ביטול ההתראה. התקדמנו לעבר בורג' בביל."
    דני> לאור ההשיגים של סלע לא היה שום נזק אם המח"ט היה משחרר אותו לפקד על 129.
    בהודעה 88 עפ"י הודעה מפיקוד צפון מודיע קצין האג"ם למח"ט בשעה 12:36:"צופים שב"ש [קרב שיריון בשיריון] על הכח שלנו"
    אין שום פעולה אמיתית לטיפול באיום הטנקים של האויב פרט להעברת האזהרה למ"פ ז' מסלע שישב עם המח"ט. אין גם שום בקשה למכמ"ת להפגיז את המקומות בהם זוהו טנקים של האויב או למסך אותם. הכתובת על הקיר, פלוגה ז' ואיתה גדוד 12 עתידים לספוג את התוצאה של חוסר הטיפול בטנקים שזוהו ברמת הבניאס ובורג' בביל.
    היחיד שעושה משהו בנידון הוא רמ"ט פיקוד צפון:
    13:11 גורו מרמ"ט פק. לתת אש על 9124 [מוצב טנקים דרומית לבורג' בביל] נמסר למכמת ויורים

    סלע ממשיך:
    "באותו זמן נותק הקשר עם סא"ל מוסא. מח"ט 1 ניסה להתקשר עם המ"פים, לא הצליח. התקשרתי עם נמיר. הוא אמר: 'כל הטנקים של הפלוגה נדפקו, אני עצמי פצוע, יש אש נ"ט מכיוון בלתי מזוהה'. שאלתי: 'האם אתה זקוק לפינוי? מה עם המג"ד?'. באותו זמן הופיע הקש"א [משה הראל] לטנק של נמיר, הודיע שמוסא הרוג והסגן פצוע [סמג"ד 12 זוהר נוי], ואת זה נמיר דיווח".
    דני> האבסורד של צורת הקשר עם מ"פ הטנקים רק מקבל כאן עוד חיזוק.
    הקשר עם מוסא נותק ב-15:05 ההודעה של הראל על מותו של המג"ד ב- 16:30, כלומר האמירה "באותו זמן" היא כלל וכלל לא באותו זמן.
    להלן ההודעות הרלונטיות מיומן המבצעים של חט' 1:

    13:36 חנה לזיוה מקבל את הפקודה לנוע מאיתן רשאי לנוע. [סלע מודיע לנמיר שהוא מאשר לו לנוע בראש גדוד 12 אחרי שמג"ד 12 בעצם מבקש להתחיל לנוע]
    13:42 מהפיקוד ל ? [כנראה סלע] שוורמוט יבצע גם תנועות [כלומר פיקוד צפון מתערב בהפעלת פלוגת הטנקים ו']
    13:45 הרמ"ט למח"ט טנקים במוצב 9141 … לוורמוט אם מזהה [הרמ"ט מודיע על טנקים ברמת הבניאס]
    14:00 2 ל-21 הניעו את זיווה 4 [המשמעות היא שמוסא מבקש מהמח"ט שיבקש מסלע שיבקש מנמיר שיורה לזיוה 4 שיתקדם במקום ישירות לנמיר]
    14:01 מזיוה לחנה טנקים מסתלקים מרמת הבניאס *
    14:10 נחשול ל-21 החבר'ה מהצד השני קיבלו הוראה לא לעזוב את המקום הטנקים שלהם מגיעים לעברנו
    14:12 חנה לתחנות חנה להיות בתצפית לגלוי טנקים [סלע מורה לפלוגה ו' וז' לחפש טנקי אויב
    14:28 זיוה 4 למח"ט עבר את גור אל עסכר מבקש את העזרה [זיוה 4 היה אמור לחפות על תנועת גדוד 12 מגור אלאסכר]
    14:30 21 לאולר דווח לפיקוד שנמצא על הציר בדרך לעין פחר בעין אדיסה וכן ל- 65 דווח למעלה שראשנו נמצא בציר קדחת בנקודה של ק.
    14:30 אלוף למח"ט כנראה שיקח את סלע לעזור לאלברט. [כפי שמעיד סלע למעלה]
    14:35 12 למח"ט נמצא על שביל העליה ע"י עין א'דיסה
    14:45 וורמוט בחורשה שמימין לעין פית טנקים נמסר לו שאלו טנקים שלנו הוא רואה שם מרג'
    14:46 זיוה לחנה…… על היעד [נמיר לסלע נמצא על תל פאחר ??]
    14:58 זיוה 4 לחנה מצטרף …. קשר קבע בנפרד [מ"מ זיוה 4 מודיע לחנה שהוא מצטרף למישהו ושהקשר מכאן ואילך יהיה כנראה דרך הכוח אליו הצטרף]
    15:02 2 למח"ט נמצא בדרך אל היעד. זחל שלנו נפגע הרגע. [מוסא מודיע למח"ט שהוא בדרך אל היעד. בשעה זו הוא נמצא ליד ה-AMX ומשמעות "בדרך אל היעד" שהוא רוצה לאגוף את תל פאחר מצפון]
    15:04 2 ל-21 עולה על היעד [מוסא מודיע למח"ט שהוא עולה על היעד והכוונה ממערב למזרח]
    15:04 21 ל-2 האם ליד היעד ראית טנקים פגועים
    15:07 21 ל-2 קורא ל-2 2 לא עונה [זאת השעה שנותק הקשר ברשת נחשול]
    15:10 12 למח"ט עולים על רשת הקשר הפנימית של הגד' זחל פיקוד קיבל פגיעה יש שני פצועים*
    15:16 64 לנחשול 2 נפגע על רשת נחשול מוסר שזחל הפיקוד קיבל פגיעה ישנם שני פצועים קל והמכשיר התקלקל אפשר להתקשר רק באיתן
    15:25 זיוה לחנה יורים עליו במרג' כנראה שלנו [כאן יש יתרון לקשר הישיר לזחל המח"ט]
    15:25 21 ל-17 הפסק אש סיוע על פחר
    15:35 זיוה לחנה אש נט נוראית אבד מהכלים שלו [נמיר מודיע שאיבד חלק מהכלים שלו] ניתנה הוראה לתפוס עמדות [סלע מורה לתפוס עמדות מחסה. כיון שאינו נמצא במקום הוא אינו יודע שהכלים שלא נפגעו ממשיכים לעמוד חשופים למערב וצפון.]
    נמיר מבקש מסלע "להפסיק מהר את אש הנט הכלים מהר נאבדים מצד דרום צפון ומערב " [נמיר מזהה את כיוון אש האויב הכללי]
    15:35 21 ל- 1 האם מבורג' בביל רואים את פחר? והתשובה: נדמה לי ש-2 שם [המח"ט שואל את מג"ד 51 שנמצא ליד בחריית ולא ליד בורג' בביל והוא עונה לו] נמצא עם הכבדים לפני בחריאת
    אני רואה את 2 בין פחר לבורג' כנראה ששתים טועה התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של 2 רוצה להעביר אותך דרך עדיסה ממזרח לפחר מתקדם אליך.
    15:45 12 למח"ט מבקש שישלחו זחלמי פינוי יש הרבה נפגעים בורג' בביל בידו
    15:46 זיוה לחנה נשארו רק 3 כלים נמצאים בעמדות
    15:47 12 למח"ט יש הרבה פצועים מבקש זחלמי פנוי
    15:47 זיוה לחנה הפל' מפורקת אנא קדמו פל' אחרת תל פחר בידינו
    15:57 אולר ל-48 האם אפשר להכניס לציר גלאדיאטורים כדי לפנוי נפגעים של גדוד 12
    15:59 חנה לוורמוט לעזוב את גבעת האם להכנס מיד לפחר [סלע פוקד על מחלקת הטנקים מפלוגה ו' לנוע מיד לתל פאחר. המחלקה מגיעה ב-18:30 אחרי שהקרב נגמר]
    16:06 זיוה לחנה אש הנ"ט מצפון לתל פחר מי שמנסה לעלות מקבל אש ישירות מהחזית
    16:10 21 48 שלחתי מחלקת טנקים בדרך הפטרולים בורג' בביל ומשם לפחר [זו מחלקת הטנקים השניה של פלוגה ו' גם היא מגיעה אחרי תום הקרב]
    16:17 אולר ל21 קלטנו מזיוה לא לישלוח טנקים נוספים מהכוון שלו מכוון … יחטוף נ.ט
    16:18 זיוה לחנה זיוה מבקש רכב כבד לחילוץ מחנה. [בניגוד לעדותו של סלע שנמיר לא ביקש חילוץ]
    16:20 זיוה לחנה מבקש רכב כבד לחילוץ פצועים
    16:22 זיוה לחנה ראה את מוסה בפעם אחרונה תוקף את תל פחר עבר את הרכס ויותר לא יודע
    16:30 מזיוה לחנה שולחים רכב של וורמוט בפיקוד הסמח"ט.
    1630 מזיוה לחנה מג"ד 12 נהרג. אין מי ששולט במצב.קצין התותחנים שהלך עם המג"ד מוסר זאת. משה נמצא שם נמסר לו שרובקה מתקרב נמצא בצומת … טרומבוזה
    16:33 4 ל-21 יש לי טנק ו4 זחלמים [רובקה מגיע בלי הטנק לשער המוצב]
    16:34 48 ל-4א האם הטנקים נעים אלי כבר תשובה: אני נע עם הזחלמים ו4ב' יבוא לקראתך עם הטנקים לנעמוש
    16:35 4ב ל-48 אני בתנועה לנעמוש
    16:50 4 ל-21 נימצא … תל פחר רואה את תל פחר מלמלאה. כבד שלנו למטה האם למעלה יש אויב אינני יכול להבחין מי משלנו או משלהם. אני נע אם הכבדים שלי . נמצא ממזרח לפחר.
    16:52 48 ל-21 הכבדים מילאו תחמושת ולקח זמן רב אני משאיר משהו ואני מתקדם ל- 2 [הסמח"ט מדווח למח"ט שהתעכב בגלל שהטנקים התחמשו. הסמח"ט הגיע לתל רק ב-18:00]
    16:55 21 ל-48 איפה הטנקים שהיו צריכים
    16:56 21 ל-48 הכבדים באים
    17:02 זיוה לחנה אין מי שירכז את ה.. של מוסה. כדי שמישהו יגש לשם.
    17:04 מח"ט לסמח"ט לנוע מיד לתל פחר הכבדים אחריו [המח"ט מזרז את הסמח"ט ומודיע לו שהטנקים יגיעו אחריו]
    18:05 21 דרך נחשול ל-4 הכבדים עוצרים אותי הצלפים בפחר נמצאים במדרון הדרומי של היעד הצפוני [אנשי הטנקים שלנו מזהירים מפני צלפים]

    בתשובה לשאלת ריינר אומר שלום סלע: "לא ראינו שמוסא טועה, היינו לפני בורג' בביל. וכך לאחר שנשלח 51 לכבוש את עזזיאת ניתן היה לקדם את החפ"ק לעמדת תצפית ממש.

    "שאלתי את נמיר: 'אתה זקוק לפינוי?'. ענה לי 'לא'. מאין באה האש? 'לא יכולים לזהות'.
    דני> כפי שראינו בהודעות שהבאתי לעייל מיומן הקשר, נמיר ביקש במפורש פינוי.

    החלטנו להתקדם לפאחר עם החפ"ק על מנת לזהות את נמיר. אמרתי לו שיזהה את עצמו עם רקטה ירוקה, נמיר נתן רקטה ירוקה ורק אז התבהר לנו מאיזו דרך הלך מוסא. הסתבר לנו שנמיר נמצא מדרום מערב ליעד בתוך ערוץ. ואז הובהר לכולם שמוסא הלך מכיוון לא נכון.
    דני> כפי שהעיד יוסי פרידמן, נמיר סירב לבצע את הוראות המג"ד. אם כך, ניתן להצדיק את נמיר בכך שסלע הורה לו לא לקבל הוראות ישירות מהמג"ד אלא רק ממנו.

    ואז הגענו לסוללה שמתחת לתל פאחר, במקום שעזרא ברוש וכתב מערכת היו פצועים [נראה שסלע מתכוון ליעקב העליון שנפצע קשה ולדן שילון, כתב קול ישראל, שהיה איתו]. שם ראיתי ארבעה טנקים צמודים לסוללה, כאשר השליטה עליהם אבדה למעשה. הטנקים היו כשירים לפעולה, אך חטפו אש כולל נפיץ והצוותות היו בהלם.

    "מח"ט 1 ירד מהזחל"ם ואני אחריו, והחיילים זעקו לו 'תפוס מחסה, אתה תיפגע'. והוא ענה: 'אז תגנו עליי'. כי למעשה ראינו הרבה חיילים נחבאים במחסות. הוצאתי מ"מ טנקים שהיה עצמו הלום מהטנק, הדרכתי אותו בחוץ ופקדתי: 'להכניס אותו ואת הגור שלו לעמדות ירי, לפתוח באש על תל פאחר הצפוני'.
    דני> יש כאן אישור שאכן נורתה אש ע"י הטנקים על התל הצפוני מבלי שידעו היכן כוחותינו. האם ירו רק במקלעים או גם בתותחים?

    "באותו זמן ביקש מח"ט 1 לנסות לשלוח טנקים לכיוון צפון של היעד. עניתי: 'אקח אישית שני טנקים ואעלה מצפון'. באותו שלב דאגתי להביא תאג"ד של אחד הגדודים. שלחתי רץ שיביא את נמיר ופקדתי עליו, הוא היה הלום, לארגן איסוף פצועים והרוגים מתוך הטנקיסטים.

    הוצאתי מט"ק מאחד הטנקים. קיימתי קשר. הסברתי את המשימה למ"מ שאני הולך לתל פאחר מצפון ועליו לחפות עליי.
    דני> ניתן להתרשם כאילו היו תחת אש ובקור רוח סלע השתלט על המצב. בשלב הזה (אחרי 18:30) הקרב כבר הסתיים.

    על הסיפון העליתי קצין שלא היה שייך לגולני, אך השתתף בקרב ליד מוסא קליין והוא אמר שהוא מכיר את הדרך. התחלתי להתקדם. הסתבר לי בדרך שהסורים הוציאו מספר נ"טים מחוץ למתחם ובזמן שכל האש של הטנקים היתה מופנית ליעד, הנ"טים דפקו אותם ללא הפרעה. וכך נפגעו גם הזחל"מים.
    דני> פרט ל-AMX לא היה שום כלי נ"ט מחוץ למוצב. מעדותו של ברוש היה ירי תול"ר מהמוצב הצפוני. הזחל"מים כמו הטנקים נפגעו מאש הטנקים שהיו בחירבת סודה.

    "תוך כדי התקדמות יריתי מספר רב של פגזים לכל מטרה חשודה."
    דני> אני מקווה שלא פגע בכוחותינו

    הגעתי עם שני טנקים לפאה הצפון מזרחית של תל פאחר וראיתי כוח סורי שממטיר אש ממרחק 200-150 מטר מתוך בונקרים
    דני> הוא היה יכול לראות רק בונקרים בתוך תל פאחר. אם המרחק הוא 150 מטר הוא מתכוון כנראה לחלקו המערבי של התל הצפוני. בשלב זה היתה כבר הסיירת בחלק זה של המוצב.

    וזיהיתי במשקפת עמדות מרגמות 82 מ"מ שהחלו להמטיר אש על תל פאחר ויצאו. יריתי לעבר המרגמות ופגעתי בהן, ופתחתי באש מקלעים לעבר הבונקרים.
    דני> ??

    "לאחר מכן יצאתי מהטנק וקפצתי לתוך היעד ובפתחו מצאתי את רובקה פצוע בתוך ג'יפ וציוויתי עליו להתפנות.
    דני> זו הוכחה ודאית שבשלב זה כבר הסתיים הקרב והסיירת היתה בחלק המערבי של התל הצפוני.
    כמה אירוני שהמח"ט מדבר עם מ"פ הסיירת בלי סוף על הצורך שלא לירות על כוחותינו ומודא בלי סוף שורדי לא יורה בסיירת ואילו סלע שמגיע עם המח"ט ממטיר אש לכל כיוון.

    הוא סירב להתפנות. ואז גיליתי את הסמח"ט. שאלתי אותו למצב. אמר לי שהוא משתתף בטיהור.
    דני> הסמח"ט הוא זה שהכריז כי התל נכבש בשעה 18:22. אם סלע פגש בו בשער הרי שהקרב הסתיים זה מכבר.

    כעבור כמה רגעים הגיע המח"ט עם כמה חיילים.

    שכחתי לומר שאחרי הטנקים שלי נעה קבוצת חיילים.

    אמרתי לאל"מ יונה אפרת שיפקוד על רובקה להתפנות. המשכנו לחטוף אש מטווח קרוב 200-100 מטר מתוך הבונקרים. אז בדיוק הגיע סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, ויונה פקד עליו להיכנס עם כמה זחל"מים לתוך הבונקרים ולהבריח את הסורים. באותו זמן הגיעו עוד שלושה טנקים מפלוגת ורמוט שהסמח"ט העבירם באיגוף ימני מגבעת האם [הגיעו מכיוון דרום על כביש הנפט], צירפתי אותם אליי ומיקמתי אותם לעבר עין פית. העברתי פקודה עם רץ לנמיר להצטרף עם כל הטנקים הכשירים אליי.
    דני> כלומר המחלקה של וורמוט מגיעה בסביבות השעה 19:00. על זה אומרים "גוט שפייט" (כלומר, מאוחר כהוגן כשכבר אין צורך)

    "ביקשתי ממח"ט 1 לתת הוראות לקדם תחמושת ודלק. התחלתי בתכנון ההתקפה על בניאס. נמיר הגיע. הטיפול בתחמושת והדלק לא היה בסדר. נמיר סבר שהוא פצוע, אך רופא קבע שנמיר אינו זקוק לפינוי.
    דני> ??

    "קשרתי את הטנקים עם מג"ד 51, אך עמדתי על כך שקדימה ינועו מחלקות ורמוט ולא נמיר".

    "עוד לפני שמג"ד 51 תקף את עזזיאת, דיווח ורמוט שהוא רואה חיילים סורים רצים מתל עזזיאת לפאחר. פקדתי עליו לפתוח באש מקלעים כי ידעתי שכוח זה יתגבר את פאחר. ורמוט פתח באש והכוח חזר לעזזיאת. עם המ"פ נותק לאחר מכן הקשר."
    דני> זה הדיווח בענין ביומן המבצעים:
    12:55 וורמוט לחנה: רואה חיילים רצים לעבר בורג' בביל האם שלנו או אויב?
    ועל כך יש דיווח בסיכום הסיוע שהם שהניסו את הבורחים חזרה לתל עזזיאת.

    לסיכום, זהו עוד מבט על הסירבול וחוסר היעילות של ניהול הקרב.

    • אני מסכים עם מה שכתבת לגבי האמירה החד משמעית של סלע שהודיע למח"ט שלגבי כוח השריון – אני אנווט! כלומר, שום מג"ד חי"ר מושתן לא יגיד לו מה לעשות עם הטנקים.

      ייתכן מאוד שסלע שבר למוסא קליין את המנהיגות בכל הקשור להתנהלות שלו מול מ"פ השריון נמיר. ובהגיעם לאיזור המשוער שממנו צריכה היתה להופיע הדרך המקשרת אל כביש הנפט נמיר סירב לשתף פעולה.

      וכבר למדנו על סגנון זה של נמיר מעדות קצין השלישות של חט' 1 מתי רובינוביץ' כהאי לישנא: "בכל הדרך מוסא אמר לוורדי בקשר להחיש נסיעה. כמו כן לחץ מוסא על נמיר [מ"פ הטנקים] לנוע במהירות ואמר שאינו צריך טנקים אם הטנקים הם אינם נעים. ונמיר ענה לו – 'איני זז, שלח את החי"ר שלך, היכן החי"ר שלך?'.
      https://naamoush.wordpress.com/2014/11/04/%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%96%D7%96/

      איך מ"פ שהוא ת"פ גדוד מדבר כך אל מג"ד בזמן קרב? זה לא פחות מסירוב פקודה. כנראה שנמיר הרגיש שיש לו גב משלום סלע, ומי זה בכלל מג"ד מגולני שייתן לו הוראות? ייתכן שבנקודה זו מוסא קליין מבין שאין עם מי לדבר, וכפועל יוצא מכך – אי אפשר ליישם את תוכנית הקרב להגיע למוצב מהעורף שלו. כל שנותר הוא להמשיך הלאה, ומה שיהיה יהיה.

  5. ישראל גרשוני לוחם סיירת גולני בסיפור חלקה של הסיירת שפורסם כאן ב-2013 אמר: "התרשמתי לרעה שכאשר הקרב נגמר והיינו מחוץ לתעלות, בחלק המזרחי של המוצב הצפוני, ראיתי את רובקה אומר בקשר 'התל בידי' ופוקד על אורי (הנהג) 'קח אותי מהתל' ונעלם. זה עשה עליי אז רושם רע. אני חושב לעצמי: מי נוטש ככה את החיילים שלו? הקרב עוד לא גמור והוא נוסע לבית חולים. אבל אני לא רוצה לשפוט אותו, אולי הוא הרגיש רע. ייתכן שהפציעה שלו היתה יותר רצינית מאשר יכולתי לראות, ובנוסף היו עוד מפקדים גבוהים יותר בשטח וייתכן שסבר שהם צריכים לקחת את הפיקוד".

    שלום סלע בעדותו בפני מח' היסטוריה 1967 אמר: "…לאחר מכן יצאתי מהטנק וקפצתי לתוך היעד ובפתחו מצאתי את רובקה פצוע בתוך ג'יפ וציוויתי עליו להתפנות. הוא סירב להתפנות…. אמרתי לאל"מ יונה אפרת שיפקוד על רובקה להתפנות".

    • משמח מאוד לראות שסוף סוף אתה וחבריך מכירים בכך שהיו עוד אנשים בקרב שראו, שמעו וידעו על חלק מההתרחשויות שאתם מציגים בבלוג כאמיתות סופויות שאין לחלוק עליהן. רובק'ה לא נטש אף אחד ולא נסע לשום בית חולים. הוא טופל במקום וסירב פקודה גם ליונה אפרת כשזה אמר לו להתפנות. יש עוד הרבה מה לומר על האופן שבו מנסים בבלוג לצייר את דמותו של רובק'ה ז"ל – אך כל דבר בזמנו ובמקומו.

      • לאיש שנמאס לו מההכפשות שלכם:
        אף אחד לא צייר את רובקה באור כזה או אחר באופן מכוון, או ניסה לגמד את חלקו, "ההכפשות", בשפתך, הן עדות של לוחם בסיירת תחת פיקודו של רובקה שלחם בתל וראה את הדברים כך מנקודת מבטו.
        זכרתי את מה שאמר ובהזדמנות הראשונה שנקרתה בפנינו, שבה יש עדות נגדית [פוסט זה] – הבאתי אותה כלשונה. אם יש לך עדויות אחרות נוספות על פועלו ותפקודו של רובקה בקרב זה – אתה מוזמן בכל עת.

      • תחילה אני פונה אל כלל קוראינו ורוצה להסביר:
        1. שהאחד שנמאס לו מההכפשות שלנו מתכוון לכתבה: "כשהשמש שקעה במזרח"
        https://naamoush.wordpress.com/2013/08/29/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9-%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97/
        שנכתבה ע"י שלמה מן
        2. הבלוג הוא בבעלותו ובניהולו של שלמה מן והוא זה שמחליט על מה יתפרסם ובאיזה סגנון
        3. כתבות שנכתבו על ידי פורסמו ע"י שלמה ככתבן וכלשונן
        4. הכתבה הספציפית נכתבה ע"י שלמה אחרי שיחזור שעשינו עם שלושה מלוחמי הסיירת שהשתתפו בקרב.
        5. לוחמים נוספים מהסיירת או שלא יכלו להגיע לשיחזור או שסרבו לבוא
        6. שלמה ערך גם ראיון לכתבה עם דוד כהן
        7. תמליל הכתבה הועבר למשתתפים והם אישרו את פרסום הכתבה
        8. הכתבה מבוססת על תמלול ההקלטה של השיחזור בשטח ושיחת טלפון
        9. שלמה מוסיף מבוא ודברי קישור שבהם כמובן הוא כותב עפ"י טעמו וסגנונו האישי
        10. שלמה לעולם אינו מוסיף מדימיונו בתוך הכתבות
        11. בתגובות לכתבה זו ואחרות שלמה וגם אני וכך יתר המגיבים כותבים את תגובתם האישית
        12. כל התגובות מתפרסמות ככתבן וכלשונן
        13. אני לעולם לא מציג "אמיתות סופיות" ויעידו אחרים שאפילו בדברי שלי אני מטיל ספק
        14. והכי חשוב, אין לי כוונה להציג את רובקה ז"ל באור שלילי
        15. אין לי כל הטיה לשבח לוחם או קבוצת לוחמים על חשבון קבוצה אחרת

        ועתה אפנה 'אל אחד שנמאס לו מההכפשות שלנו'
        יש סתירה לוגית בדבריך.
        ראשית אתה כותב: "משמח מאוד לראות שסוף סוף אתה וחבריך מכירים בכך שהיו עוד אנשים בקרב שראו, שמעו וידעו על חלק מההתרחשויות".
        כלומר אתה קורא בבלוג דעה אחרת ממה שהעידו בעבר לוחמים מהסיירת שיותר מתאימה לך, ואתה שמח.
        ומאידך אתה מאשים (כנראה את שלמה מן ואותי) "שאתם מציגים בבלוג כאמיתות סופויות שאין לחלוק עליהן."
        באותו משפט אתה אומר ששמחת לקרוא עדות שמובאת כאן בבלוג שמתאימה לך וגם שקראת כאן בעבר דברים סופיים שאין לחלוק עליהם.
        תהיה מי שתהיה האם כתבת בעבר תגובה שמציגה את העובדות כפי שידועות לך והיא לא פורסמה?
        זו כמובן שאלה רטורית, מעולם לא פירסם כאן מישהו עדויות אחרות.

        מדוע אינך מזדהה?
        האם השתתפת בקרב?
        אם כן האם היית עד להתרחשויות ויש לך גירסה אחרת?
        האם אתה חולק על לוחמי הסיירת שהשתתפו בתיחקור?
        אם כפי שאתה טוען, יש לך עוד הרבה מה לומר מדוע לחכות לזמנו ומקומו?
        יופע הצדק מיד.

        הכתבה התפרסמה כבר לפני שנתים, אם אינך רוצה להגיב כאן מדוע שלא ניפגש יחד עם לוחמי הסיירת שהשתתפו בקרב ונלבן את הדברים.
        האם אתה רומז שהלוחמים הללו שברו קוד שתיקה כלשהו?
        האם אתה היית לוחם בסיירת? אם כן אולי כוונתך להגן על כבודה אבל לעניות דעתי אתה רק גורם נזק.

        י

  6. קשה לי להסכים מעם מרבית הפרשנויות כאן. מי ששם את הקצין המופקד על הטנקים בחפ"ק המח"ט- דבר המחייבו להתנייד רק בהתאם לראיית המח"ט את מקומו בשדה הקרב וניהולו. מי שקובע שאמצעי השליטה העיקרי על הטנקים ימצא בתוך זחל"ם המח"ט. מי שמנייד את אותו קצין רק כעבור שעות לזירת ההתרחשות, ולא בעת הצורך האמיתי לנהל את קרב השריון, הוא האיש שאמור היה ליטול על עצמו את האחריות להתנהלות פלוגת הטנקים, לחימתה בשלבי הקרב השונים, והתוצאות.
    מלבד זאת, אילו אמצעי קשר תכננה חטיבת גולני, שהייתה הגורם הםופקד על הטנקים, כדי לאפשר תקשורת ישירה בין הטנקים למג"ד החיר ולאפשר למג"ד החיר לשלוט בטנקים. דומני שאפילו מערכת קשר רדיו רגילה בין החטיבה לגדוד לא תוכננה כראוי!
    וצריך לזכור כי גולני אינה חטיבה 8, שהגיעה לזירה מהדרום הרחוק, אלא חטיבה שתרגלה כל חייה את הפריצה, והייתה אמורה להכין פקודה סדורה, עם אמצעים הולמים לניהול הקרב.
    לדני בייזר הערות רבות כנגד התנהלותו של שלום סלע ודרך התבטאותו. אני למדתי דווקא דברים אחרים מהפוסט הזה. למדתי על קצין שריון שהיה כלוא בחפ"ק המח"ט, ובמקום לתת לו להיות מפקד, הוא שימש כ"יועץ".
    איני מסכים עם מרבית התמיהות כאן: איך למשל הוא היה צריך לבוא לחלץ את נפגעי השריון מהשטח. ולמה דווקא צריך היה לטפל בהם בנפרד מנפגעי החי"ר?

  7. בני,
    אני שמח על חילוקי הדעות בינינו.
    מוטב כך מאשר אלם או הסכמה מוחלטת.
    וויכוח טוב יפרה את הבלוג.
    כתבת:

    "לדני בייזר הערות רבות כנגד התנהלותו של שלום סלע ודרך התבטאותו. אני למדתי דווקא דברים אחרים מהפוסט הזה. למדתי על קצין שריון שהיה כלוא בחפ"ק המח"ט, ובמקום לתת לו להיות מפקד, הוא שימש כ"יועץ".
    איני מסכים עם מרבית התמיהות כאן: איך למשל הוא היה צריך לבוא לחלץ את נפגעי השריון מהשטח. ולמה דווקא צריך היה לטפל בהם בנפרד מנפגעי החי"ר?"

    דני> אתחיל מהשורה האחרונה. סלע לא היה אמור לבוא ולחלץ את נפגעי השריון ולא טענתי כך בתגובתי. בשעה 16:00 כבר היה ברור בזחל המח"ט שיש לתגבר את הכוח הלוחם בתל פאחר. סלע קיבל דיווחיים בהולים ומבולבלים מנמיר מהם יכול היה להבין שנמיר או איבד את מרבית הטנקים או שלעומת זאת תל פאחר בידו (כך דיווח נמיר באותה הודעה).
    באותו זמן לא רק פלוגה ז' היתה צפונה מהזחל"ם בו ישב סלע אלא גם מחלקה מפלוגה ו' שנעה עם גדוד 51.
    כיוון שראה עצמו כמפקד ישיר של הטנקים (ולא קצין קישור) ובעקבות הדיווח של נמיר היה עליו למהר ולהצטרף לנמיר.
    מה התועלת בהמשך שהייתו עם המח"ט מאחור?
    איזה יעוץ נתן למח"ט? שליטה אמיתית על כוחותיו בודאי שלא היתה לו.
    היה כלוא בחפ"ק המח"ט? האם ביקש מהמח"ט להצטרף ללוחמים וסורב?
    כפי שציין בעצמו מנע ממוסא קליין להזיז את המחלקה שהיתה מיועדת לחפות על התנועה בתמיכת המח"ט.
    לא נתנו לו לפקד ובמקום זה היה יועץ?
    נהפוך הוא, הוא עמד על כך שרק הוא יתן הוראות לנמיר ולא מוסא קליין.
    ואתה שואל: "ולמה דווקא צריך היה לטפל בהם בנפרד מנפגעי החי"ר?"
    את השאלה הזו צריך היה להפנות לסלע כי כך הורה לנמיר לעשות כשהיגיע אל נמיר. אם היה מגיע אחרי ארבע אל נמיר יתכן וברוש ואנשיו היו זוכים לטיפול רפואי שעתים קודם.
    על החלק הראשון בדבריך אגיב בהמשך.

    שוב תודה על תרומתך.

    • המשך התגובה:
      "קשה לי להסכים מעם מרבית הפרשנויות כאן. מי ששם את הקצין המופקד על הטנקים בחפ"ק המח"ט- דבר המחייבו להתנייד רק בהתאם לראיית המח"ט את מקומו בשדה הקרב וניהולו."
      דני> מי הוא זה שהחליט שכך יתנהלו הדברים?
      המח"ט או סלע או תורת הלחימה של צה"ל באותה עת?
      לכן שאלתי מה היתה צורת הפיקוד על הטנקים בגבעת התחמושת?
      אני מקווה ששמואל"ק יוכל להשיב על כך.

      " מי שקובע שאמצעי השליטה העיקרי על הטנקים ימצא בתוך זחל"ם המח"ט."
      דני> הנחתך שהמחליט על כך הוא המח"ט. אני אינני יודע אם לא היתה זו דרישתו של סלע כפי שבאה בדוגמה שנתן הוא עצמו.
      אנחנו בטח שלא כפופים אלא להגיון הפשוט האומר שהפיקוד על כוח שהוא תחת פיקוד כוח אחר חייב להיות כפוף ישירות למפקד הכוח הפוקד.
      במקרה של תל פאחר יצרו אבסורד בהגדרה.
      מג"ד הגדוד שאליו הוכפפו הטנקים היה מנוע לפחות עפ"י ההוראות שנתן סלע וכמובן בהסכמת (או חוסר התנגדות) המח"ט.
      אחזור על כך שוב, מתחזקת אצלי התחושה שאכן נמיר סרב לקבל את ההוראה של מוסא להתחיל בטיפוס בעין א'דיסה כפי שחוזר וטוען קמב"ץ הגדוד שהיה עד לכך (למרות שהפקודה המקורית, אותה הכיר נמיר, היתה שיש לעלות מדרך ההטיה בעין א'דיסה).

      " מי שמנייד את אותו קצין רק כעבור שעות לזירת ההתרחשות, ולא בעת הצורך האמיתי לנהל את קרב השריון, הוא האיש שאמור היה ליטול על עצמו את האחריות להתנהלות פלוגת הטנקים, לחימתה בשלבי הקרב השונים, והתוצאות."
      דני> כאן אני חייב להסכים איתך. האחראי העקרי הוא יונה אפרת המח"ט.

      "מלבד זאת, אילו אמצעי קשר תכננה חטיבת גולני, שהייתה הגורם הםופקד על הטנקים, כדי לאפשר תקשורת ישירה בין הטנקים למג"ד החיר ולאפשר למג"ד החיר לשלוט בטנקים. דומני שאפילו מערכת קשר רדיו רגילה בין החטיבה לגדוד לא תוכננה כראוי!"
      דני> המסקנה שלי מהתחקיר, שהקשר בין המג"ד למ"פ הטנקים נמנע במתכוון כי רצו שיקבל פקודות רק מסלע.
      אתה המומחה בינינו לקשר ותוכל לומר מה היה טיב המכשיר שהיה בטנק המ"פ, אבל אני זוכר שהיה מכשיר בטנק המ"פ בהאזנה לרשת איתן (אולי אני טועה). גם הלוגיקה של הטיעון שלך לא נראית לי. נניח לפי גירסתך (שאני מקבל אותה) שגולני התרשלו בהכנת הקשר, האם זה פותר את המומחה איש השריון מדאגה לקשר כפי שנדרש לדעתו? האם אתה מוצא בתחקיר זה או בתחקיר החטיבה תלונה של סלע על כך? כפי הנראה היה מרוצה ממה שהיה. נזכיר שהיה לו כל זמן המלחמה ואף שבועות קודם לכך לדאוג לדברים.

      "וצריך לזכור כי גולני אינה חטיבה 8, שהגיעה לזירה מהדרום הרחוק, אלא חטיבה שתרגלה כל חייה את הפריצה, והייתה אמורה להכין פקודה סדורה, עם אמצעים הולמים לניהול הקרב."
      דני> מסכים בהחלט.

      ואחזור לאמירתך:
      "לדני בייזר הערות רבות כנגד התנהלותו של שלום סלע ודרך התבטאותו. "
      דני> אתה צודק בהחלט שיש לי הערות על התנהלותו אבל צורת ההתבטאות שלו ממש מקוממת.
      קצין שנוכח שבקרב שהיה לו חלק בו נהרגו 6 מאנשיו ועוד 32 מאנשי גדוד 12 צריך להתבטא בצניעות מופלגת ולא בהתנשאות כפי שהוא מוצא לנכון לצטט מדברי המח"ט "אז תגנו עלי". הוא שהגיע רק אחרי סיום הקרב נוזף במשתמע בחיילים "הפחדנים".
      הוא שלא עשה שום פעולה מועילה בשעת הקרב בא לאחר סיומו ובכמה פקודות קצרות ריפא את פקודיו מוכי ההלם (רובם סובלים עד עצם היום הזה). ואוסיף מניסיוני, בסיטואציה של הרגשת חוסר אונים מול האויב כשאתה עצמך חש סכנת מוות יש סיכוי להלם. תחושת חוסר האונים מוגברת כשהחיילים יודעים שהמפקד שלהם לא מתפקד והממונה מעליו נשאר מאחור. אשמח לקבל תגובה של פסיכולוג מומחה להלם קרב.
      הרושם המתקבל אצלי מהתבטאותו של סלע הוא ש'הטפשים והפחדנים' שהיו בקרב הביאו את האסון על עצמם אבל אצלו הכל בסדר.
      בני אתה מעיר לי על כך שגולני לא הכינו את הקשר כראוי. מדוע סלע לא מעיר על כך לפחות בתחקיר.
      תמוה שריינר לא שואל שאלות בנידון.
      תמוה גם שהמח"ט אינו מעלה את הענין בתחקיר שלו.

      • דני, כמובן שביננו אין מחלוקות. שנינו מעלים תהיות, המביאות לדיון פורה. כיוון שבתוקף מקצועי הצבאי אני מתמצא יותר במערכות קשר ומיקום מפקדות ומפקדים, ממילא תועלו תהיותי לכיוון זה. לדעתי, לשני נושאים אלה השפעה מכרעת על ניהול הקרב, כמעט כמו ניהול האש, כגון קביעת מיקום הרתק וכיווני הכניסה למגע. נדמה לי שבמקרה קרב תל פאחר, גורם השליטה השפיע גם על גורם האש.בסופו של דבר, איכות הגורם האנושי היא שהכריעה את הקרב. שני הגורמים האחרים קבעו את המחיר.
        שאלה נוספת, שאיני מוצא לה מענה היא, האם ראוי היה שטנק המ"פ ינוע בסמוך לחפ"ק, או במקום בו היה- שנראה כי היה רחוק אפילו מהנקודה המיועדת לטיפוס מזרחה ברגע האמת.
        ובאשר לקשר: מכשיר הקשר עם החי"ר שהיה מותקן בטנק, היה מ"ח 70. מכשיר קטן, ובעל הספק שידור נמוך, אשר ספק אם יכל לתת מענה באיזור הררי.
        לדעתי, מערכת הקשר שתוכננה והופעלה, מלמדת על קביעת שרשרת הפיקוד על פלוגת הטנקים.

  8. זה מרתיח את הדם, כאשר יוצאים סיפורים, כמעט מכל הקצינים תחת פיקודו של יונה אפרת ז"ל, (עד לדרגות מפקדי הפלוגות) שגם הם בחלקם – סיפרו סיפורי בדים ועיוותו את התמונה וזאת לפי הבנתם את המצב ביום הלחימה.

    יחד עם זאת, טפלו שקרים על מ"פ ז' של השריון כאילו סירב פקודה ופחד, כשבעצם, הוא נפצע ופעל כחייל שנפגע מהלם קרב.
    מקומם לקרוא שמספר קצינים, בפיקודו של מח"ט אחד (יונה אפרת ז"ל) כיוונו את האש והביקורת אל לוחמים אחרים – כאילו הם האשמים בכישלונות, וראה זה פלא – חצי שנה לאחר המלחמה מסרו דו"חות עוד יותר שקריים לצורך כסת"ח. הגרוע מכל הוא שהם העטירו על עצמם סיפורי גבורה והילה על דברים שלא ראו ולא עשו בשעת הקרב. הם דאגו, כנראה, לקידום שלהם ולא לאמת. הם לא שיערו שיקום קומץ של משוגעים לגילוי האמת, שיתלכדו ויילחמו לקבל את הדו"חות של מהלך הקרב (הכוללים את אלה של הקצינים הנ"ל) 48 שנים לאחר תום הקרב.
    קיווינו שיום יבוא והאמת תסופר לכבודם של הלוחמים, הנופלים והפצועים ובני משפחותיהם.

    גם היום, יש כמה מגיבים קשקשנים, שעושים בחומר פיענוחים ודעות והסברים שבינם לבין המציאות והאמת אין כלום.
    אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לדני בייזר, שבתחילת הדרך הטיל ספק בהתרחשויות, כפי שתוארו על ידי. והיום, הניתוח היחידי (בינתיים) הכן והאמיתי הוא של דני בייזר וזאת תוך ידיעה שעדיין לא כל הדו"חות הקיימים נחשפו.

    ומילה לשלמה מן: אינני מקבל את דעתך – לאפשר לכל אחד לכתוב את דעתו, מפני שהחומר שנכתב (ונחשף לציבור) משמש עיתונאים ומורי דרך, דבר שיגרום להמשך הסיפור הלא אמיתי ולא נכון (כשהוא מבוסס על שקרים וסילופים כפי שמופיעים בבלוג) של הקרב בתל פאחר.
    יש כתבות וסיפורי שקרים שמתקבלים בציבור עם השנים כעובדות וכך הסיפורים נשארים בצורתם המסולפת.
    למשל: רק השנה סילפה עיתונאית בכירה את קרב תל פאחר בהשוותה אותו עם הקרב בסג'עייה. גם פה יצאו לאור, לאחר הקרב, הסילופים והשקרים והאחריות ל"כשלונות" הופלה על הקצינים הזוטרים.

    לדני בייזר ידידי, אל תשווה בבקשה את הקרב בתל פאחר לקרב בגבעת התחמושת, שגם שם היו הרבה סילופי דברים, בתקווה שגם כאן תצא האמת לאור. "טנקים שלנו, שבאו מצד מזרח ונחשבו בטעות כטנקים עיראקים – חוסלו ע"י טנקים שלנו שלחמו עם הצנחנים בקרב על גבעת התחמושת וגבעת המבתר והצנחנים הרגו באנשי הצוות שקפצו מהטנקים הבוערים". ראו את הסרט "סוקרטס על למברטה" שהוקרן בערוץ אחד בתוכנית "הסיפור האמיתי".

    אבל ירי של כוחותינו על כוחותינו אינו דבר חדש. זה קרה במלחמת השחרור, וגם במבצע קדש (הפלוגה של בריל חיסלה גדוד שלם שלנו עד הטנק הלפני אחרון, במארב קלאסי של שריון שנלמד עד היום בבית הספר לשריון וצויין לשבח). זה היה בששת הימים בתל פאחר ועוד, במלחמת יו"כ ובכל המבצעים שלאחר מכן, עד עצם היום הזה.
    בראיונות, שנתנו חלק מהמפקדים הנוגעים בדבר, לאחר המלחמה, בתחקירים וגם בראיונות שנעשו ע"י שלמה מן ודני בייזר לבלוג זה, סופרו הרבה סיפורים וסילופים ולא עובדות.

    אני מצוי היטב בתוכניות ובתצפיות לקרב לכיבוש הגולן בקטע המתייחס לתל פאחר, בורג' בביל, תל עזזיאת, עין עדייסה…, שהסתיים עבורי ב-9.6.67 בשעה 18:30, ברגע שפינו אותי מהתל בתום הלחימה.

    גם כששכבתי ברמב"ם, לוחמים שהגיעו לבקר אותי, סיפרו סיפורים מנקודת ראותם. נצרתי בזכרוני וקיוויתי שיבוא יום והאמת תסופר.
    למרות שעדיין חסרים פרטים מסויימים, נראה לי כי ניתן היום לכתוב את מורשת הקרב בצורה נכונה ומדויקת ולהעביר אותה לדורות הבאים. בכך, כך אני מאמין, נמלא את חלקנו בהקניית המורשת הנכונה.

    ברוש עזרא מ"מ 3 פלוגה ז' גדוד 377 בתל פאחר

    • עזרא היקר, אני מכיר היטב את הלהט שלך לחקור לעומק ולהגיע אל גרעין האמת בפרשת תל פאחר. גם כאן בבלוג נעשה מאמץ רציני במשך השנתיים האחרונות. עם זאת עליך להבדיל בין פוסטים לבין תגובות. הפוסטים – כלומר הכתבות או הראיונות או העדויות מהארכיון – אמורים לשקף את האמת עד כמה שניתן, אם כי גם הם לא תמיד משקפות את מה שנעשה במהלך הקרב עצמו. התגובות לעומת זאת משוחררות וחופשיות ומעניקות מרחב פעולה למחשבות ותיאוריות, כולל שלי. אודה ולא אבוש – אינני היסטוריון צבאי, לא הייתי מעולם מג"ד וגם לא מ"פ, לא השתתפתי בשום קרב הרואי, אני בסך הכל חייל פשוט שלקח משימה ומשתדל לעשותה על הצד הטוב ביותר. ולפעמים מתעורר בי הצורך להיות פרשן צבאי לרגע, ואני כותב כמיטב הבנתי את מחשבותיי. אף אחד לא צריך לקחת את התגובות שלי, וגם תגובות של אחרים, כתורה מסיני ואפילו לא כבסיס למורשת קרב. אנחנו עדיין בעיצומו של תחקיר מייגע ואף סיזיפי, הנה ממש ברגעים אלה אני מעיין בעדות חדשה נוספת של המ"פ שלך זאב נמיר שמצאתי בארכיון צה"ל אך לפני כמה ימים, והנה נמיר בגרסה מס' 3 שתתפרסם כאן בקרוב ישנה את התמונה עוד קצת, ושוב יגיעו פרשנים מומחים לרגע ואני ביניהם, ויפרסו את משנתם ותובנותיהם, שייתכן ויהיו שוב לצנינים בעיניך.

      בקיצור, לא צריך להתעצבן מכל תגובה שמתפרסמת. טוב שיש דיון ויש סיעור ואפילו שתצוץ סערה קטנה. כנראה שרק כך נדע לברור את המוץ מהתבן ואני מקווה שבעוד שנתיים אפשר יהיה לכתוב בזהירות הראויה מורשת קרב מעודכנת לקרב תל פאחר, שגם אתה תחתום עליה בשתי ידיים.

    • עזרא היקר,
      שילמת בדמך ושלוות חייך על קרב תל פאחר.
      אתה ראוי להערצה לא רק על חלקך בקרב אלא על עמידתך הגאה בסבל שאתה חש כל יום.
      היה חזק, השתדל להנות מהחיים ותן לתל פאחר ללכת לשלום.

  9. הבנתי אותך אדון ברוש.
    הבטחתי בזמנו למשפחת שריונאי חלל שכולכם העלמתם את זכרו, לעשות להבאת מורשת גדוד 377 הנשכח אל תוך האתוס הלאומי של אותה מלחמה. לאור האמור לעיל, אני מושך ידי מכל עניין המצוי ת"ק פרסה מכל מה שמפריע לך.

    שלמה, אתה יכול למחוק את התגובות שלי לעיל?

  10. בני, ברוש, אני עצמי והאחד שנמאס לו,
    עבר עלינו היום יום סוער.
    תל פאחר הארור ממשיך להציק לנו.
    בואו נשתה כוס מים קרים ונשתדל להרגע.

  11. התגובה לתגובות.
    היה ברור לי שתגובתי לתוכנו של התחקיר שפורסם "מח"ט 1אמר נעשה משה אחר" תהייה מקוממת לחלק מהקוראים והכותבים.
    אולם התחקיר ותוכנו שמסר שלום סלע חצי שנה אחרי המלחמה היה חייב להיות נאמן למציאות של אותו יום קרב9.6.67.
    הוא לא מדויק בלי לוח זמנים ולקח על עצמו דברי שבח ומהלכים שלא עשה.
    אם נשווה את חוכן התחקיר למה שנכתב ביומני המבצעים>רשת הקשר עדויות ותחקירים של קצינים נוספים שהיו בזמן אמת
    בתוך קרב זה…היו תשאולים מיד אחר היו פאנלים בחטיבה כתבות והתחקירים של א ריינר מהפיקוד.צריך לקרוא שנית עובדות.
    החומר הגנוז בארכיון צהל שנים כדי לא לפגוע בלוחמים בקרב הספורים והסילופים לא חייבים גניזה לנצח.
    יש דוחות שלמרות שהיו שיבושים וטעויות שחלקם תוקן בזמן הלחימה וכוחותינו היו בגמר המלחמה מעב למתוכנן
    והמפקדים לקחו אחריות כדוגמת מג"ד377 בציר הלחימה לקלע וזעורה או קטע הלחימה בו נהרג מוקדי ומה שידוע הוא אמת
    למרות שחסרים חלקים בפזל אבל דברים לא סולפו…
    הבלוג "נעמוש הרמה הסורית" שהנושא המרכז התחיל בתל פאחר ועלו מורשת לוחמי גולני והתלכדות לוחמו מאז עם לוחמי שריון
    פתחה תחקיר של כול מקומות הלחימה ברמה הסורית .התחקיר יהייה אבן נוספת למורשת צהל לוחמים ואזרחים…

  12. יועץ אחיטופל רברבני א-לה אני ואפסי עוד . חבל שהמח'ט לא שחרר אותו לגדוד 129,
    גולני וגם הטנקים היו מסתרים מצוין גם בלעדי היעוץ שלו.

  13. דני, ברשותך אתייחס לכמה דברים שכתבת לעיל, ואעתיקם גם כאן:

    "השיטה של תיפעול הטנקים כאשר הם כביכול ת"פ המג"ד אך למעשה אין למג"ד סמכות להפעילם ללא אישור של סלע היא לא פחות משערוריתית!
    כיצד ציפו שמי שנמצא כשלושה ק"מ מתל פאחר יהיה מסוגל להבין מה קורה במקום?
    כיצד ציפו שפלוגת טנקים שאינה נמצאת ברשת הקשר של הגדוד שאליו הוצמדה תוכל לפעול בתאום עם הגדוד?
    האם זו היתה תורת הלחימה של שת"פ חי"ר ושיריון אז?
    האם כך פעלו גם בגבעת התחמושת?"

    ושוב:
    "מי הוא זה שהחליט שכך יתנהלו הדברים?
    המח"ט או סלע או תורת הלחימה של צה"ל באותה עת?
    לכן שאלתי מה היתה צורת הפיקוד על הטנקים בגבעת התחמושת?"

    "אנחנו בטח שלא כפופים אלא להגיון הפשוט האומר שהפיקוד על כוח שהוא תחת פיקוד כוח אחר חייב להיות כפוף ישירות למפקד הכוח הפוקד.
    במקרה של תל פאחר יצרו אבסורד בהגדרה.
    מג"ד הגדוד שאליו הוכפפו הטנקים היה מנוע לפחות עפ"י ההוראות שנתן סלע וכמובן בהסכמת (או חוסר התנגדות) המח"ט".

    "תמוה שריינר לא שואל שאלות בנידון.
    תמוה גם שהמח"ט אינו מעלה את הענין בתחקיר שלו."

    עד כאן ציטוטים.
    בנוסף לכל השאלות הנוקבות הללו, נראה שיש להדגיש פרט אחד (ובטח התכוונת בכל הנ"ל גם אליו), והוא, שלא מישהו אחר מתלונן על סלע שכך נהג, אלא שסלע עצמו הוא המתפאר בכך ("והנעתם לא נתבצעה בלי אישור שלי … התערבתי בנוכחות מח"ט 1 והודעתי לו שאין לו אישור להניע טנקים על דעת עצמו") והלא דבר הוא!

    ומכיון שעד עתה לא קם מישהו וקבע כעובדה ש-"זו היתה תורת הלחימה של שת"פ חי"ר ושיריון אז" – אולי יש מקום שנחפש להבין את דברי סלע באופן שלא יעוררו תמיהה רבתי.

    וכך אומר סלע: "תפקידי בשלב ההכנה … והנעתם לא נתבצעה בלי אישור שלי. למשל, כאשר חטיבה 8 החלה לפרוץ התחיל מוסא קליין, מג"ד 12, לקדם את רס"ן נמיר התערבתי … והודעתי לו שאין לו אישור להניע טנקים על דעת עצמו".

    ואני שואל: האם ניתן לומר שסלע מדבר רק על "שלב ההכנה" – הפריצה הראשונית לשטח, כשהוא בקירבת מקום, כאשר לגבי ההמשך, ברור שעל הטנקים להיות ת"פ מג"ד החי"ר, ואף אחד, גם לא סלע, לא ציפה "שמי שנמצא כשלושה ק"מ מתל פאחר יהיה מסוגל להבין מה קורה במקום".

    רק לגבי "שלב ההכנה", רק כאשר גדוד 12 עדיין לא נכנס לשטח, והמג"ד שלו ניסו לקדם פנימה את פלוגת הטנקים, אז הבין סלע [וצריך לחפש סימוכין לכך בתורת הלחימה…], כאשר שהיה במקום, שנחוצה התערבותו לכך שלפני הכניסה לשטח לא יניע מג"ד החי"ר טנקים ללא אישור.

    אלא שאני מסופק אם ההסבר הזה נכון, שכן בהקשר לדבריו אלה של סלע, על הוראתו בשלב ההכנה, כתבת: "התוצאה של ההוראה של סלע היתה שהחיפוי שהיה אמור להתמקם בגור אלאסכר לא הגיע למקום בזמן".

    דני, התוכל להרחיב ולפרט את דבריך? ראיתי שציטטת מרשת הקשר, שבשעה 14:28 דיווחה 'זיוה 4' – מחלקת טנקים מפלוגת נמיר – למח"ט: "עבר את גור אל עסכר מבקש את העזרה", ועל זה כתבת: "זיוה 4 הי[ת]ה אמור לחפות על תנועת גדוד 12 מגור אלאסכר". לחפות לאיזה כיוון, ומתי בסופו של דבר כן הגיעו לשם? מה הייתה תוצאת האיחור, ואיזו "עזרה" התבקשה ב-14:28?

  14. הנה העדות שמסר שוקי נחום מ"מ ז4' לריינר:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/12/23/%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%93%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%95/
    ממנה ניתן להבין מה היתה משימתו, כיצד התקשה בניווט ושבסופו של דבר לא הספיק לחפות על תנועת גדוד 12.
    העזרה שביקש על פי הבנתי היא בניווט.

    "סגן שוקי נחום, מ"מ 4 פלוגה ז' בגדוד 377: אני הייתי צריך להיות בכוח הטנקים שהיה צריך לסייע לכיבוש החלק הצפוני של המובלעת של הרמה עד לכיוון של תל חמרה. ביום שישי ה-9 ליוני בבוקר התכנסנו בחורשת טל ואז קיבלנו את הפקודה ליציאה. חיכינו לחטיבה 8 שתעבור. ניתנה פקודה לתזוזה. התדריך האחרון שניתן היה בעמידה בחורשת טל עם סא"ל מוסא קליין, מג"ד 12, ועם מג"ד 377 שעבר לראות האם הכל בסדר. הייתי צריך להיות במחלקה המובילה הראשונה העוברת ליד גבעת האם מכיוון דרום, נכנסת לתוך השטח ותופסת את דרך הפטרולים הסורית שמובילה כלפי חורבת א-סודה. הייתי צריך להתמקם בוואדי שמדין [מעט מזרחית לגור אל עסכר], לתפוס עמדות ולאפשר את מעבר מחלקות 3-2 של הטנקים יחד עם גדוד 12 ועד אז לחפות על התנועה שלהם לכיוון בחריאת, עזזיאת, בורג' בביל ותל פאחר. כלומר, כל המוצבים שיכולים להפריע. קונקרטית, לאחר שהכוח של 12 עובר אותו עליי לסייע באש לגדוד 51 בכיבוש בחריאת, עזזיאת, וזה שמסיים קודם – לבורג' בביל, ולאחר מכן חדירה לעומק.

    בכניסה לגבעת האם היה פלונטר קטן ולקח קצת זמן עד שהצלחתי לצאת מהעניין. כשנכנסתי חטיבה 8 כבר היתה לפניי. עוד הספקתי לראות את בירו [מג"ד 129] מוחזר מהשטח פצוע על ג'יפ. לפי המפה שהיתה בידי הבנתי שאני צריך להיכנס לגור אל-עסכר ורק שם לפנות. לפי השטח, המוצב יושב יותר מזרחה.

    עברתי את התפנית הראשונה, אבל לא התייחסתי אליה כי חשבתי שזו דרך שחוזרת לשפה [לשטח] שלנו, לגבעת האם. המשכתי להיכנס, כשראיתי שאני עולה על מוצב הבנתי שזה גור אל עסכר. כאן נעצרתי לרגע כי ראיתי משהו לא ברור. עבר לידי סרן עם שפם (נדמה לי שהוא היה קצין סיור), שאלתי, הוא לא ידע. פגשתי את בני בר לב [מ"פ בגדוד 377, אחיו של חיים בר-לב], נעצרנו לברר את המצב, החלטתי שאני עברתי את הדרך, עשיתי תפנית קלה וחזרתי חזרה לאותה דרך שקודם ויתרתי עליה. כשחזרתי היו לפניי כבר הכוח של 12 ו-34 [34 – כנראה הכוונה לשתי מחלקות הטנקים, כנראה צ"ל 2 ו-3 כי שוקי נחום היה מ"מ 4] שהספיקו לעבור. גדוד 51 היה עדיין מאחריי, כמו כן יונה מח"ט 1 וסא"ל סלע קצין השריון של חטיבה 1.

    נכנסתי והתחלתי בחיפוי על ההתקפה שהתחילה להתבצע על בחריאת. בחריאת נכבשה בקלות. לא היתה התנגדות כמעט. באותו זמן, בכניסה עלה על מוקש אחד הטנקים של ורמוט, אז כבר 51 עבר אותי. כשראיתי שהוא עלה על מוקש חשבתי שהוא נפגע.

    עיקר תשומת הלב היתה עכשיו על עזזיאת. הטנק הזה [שנפגע] ירה לכיוון עזזיאת (עכשיו אני שומע שאריק המ"מ, שהיה על הטנק הזה, עבר לטנק אחר), הספקתי לראות את הטנק המוביל, שהוביל את ההתקפה בצורה של ראש חץ כשאנשי החי"ר הסתדרו מאחריו. כשהטנק הגיע עד כמעט קצה הגבעה [תל עזזיאת] ראיתי את השבויים הסורים יוצאים עם ידיים למעלה. נגמר כיבוש עזזיאת, פניתי ימינה לכיוון בורג' בביל, איתרתי את האנשים שהתרוצצו למעלה [בדרך ההטיה, מתחת לתל פאחר]. הבנתי שהם שלנו. ניתנה פקודה חדל. תוך כדי העניין הזה שמעתי את הדו-שיח שהיה בין זיוה לחנה (חנה – סא"ל שלום סלע, אני מבין שהוא היה מקשר בין כוח הטנקים לחי"ר. זיוה – מ"פ ז' של הטנקים, זאב נמיר).

    מ"פ ז', רס"ן נמיר, דיווח שיורים מכל הצדדים וביקש את חנה, סא"ל סלע, לברר את המצב. כלומר, מאיפה יורים ואם זה לא כוחותינו. נתברר שלא כוחותינו יורים. כששאל סא"ל סלע את זיוה (רס"ן נמיר) מה מצבו, הוא אמר שנדמה לו שכולם נהרגו והוא נשאר לבד. סא"ל סלע הסביר שלידו עומדת מחלקה של טנקים שלו [המחלקה של שוקי נחום] ושאל אותו האם לשלוח. זיוה הודיע בהחלטיות: לא לשלוח!

    ומכיוון שמטווחים על בורג' בביל – לא לחצות את בורג' בביל. קיבלתי פקודה מיונה [מח"ט 1] להתקרב עד בורג' בביל ולחכות שם. התקרבתי, נעצרתי וחיכיתי להוראות. כאשר עדיין הייתי רחוק מבורג' בביל, עוד לפני שעברתי את השטח הממוקש בכניסה לשם, כלומר פירצת המיקוש על תוואי ההטיה, ראיתי חיילים מתרוצצים למעלה ואחר כך בפנים. אני מעריך שהיו שם 6-5 חיילים. על הדרך היתה מוטלת בזוקת יד סובייטית. הסרן שהלך איתי הוביל את הטנקים ברגל כי השטח היטשטש והסימון של המיקוש לא היה ברור. שמעתי אותו נותן הוראה לאנשים להישאר במוצב. כשהתכנסנו הצטרפנו לתל פאחר מצפון ונכנסנו לתוך המוצב בדרך הרגילה שנכנסנו אליו. בה התברר לי דבר פשוט: כנראה שסא"ל סלע, קצין השריון של חטיבה 1, לקח את שני הטנקים של זיוה, פלוגה ז' גדוד 377. איך הוא נכנס לתוך המוצב אני לא זוכר. בכל אופן, אחר כך הוא הוביל את ההתקפה.

    בפרק הזמן בין בורג' בביל עד לכניסה לתל פאחר שמעתי בקשר את אחד האנשים מגדוד 12 מדווח שהקודקוד (מג"ד 12 מוסא קליין) נהרג. חנה (סא"ל סלע) שאל מי ראה אותו. היה שם סרן רופא, וחנה ביקש שהוא ייגש למקרופון. שמעתי את הדו-שיח והרופא דיווח שהוא ראה אותו נופל [זה לא היה רופא, אלא הקש"א משה הראל], ואז סא"ל סלע לקח את ההתקפה ונכנס לכבוש את תל פאחר."

    • תודה.

      האם עדיין אתה סבור ש-"התוצאה של ההוראה של סלע היתה שהחיפוי שהיה אמור להתמקם בגור אלאסכר לא הגיע למקום בזמן"?

      דברי שוקי נחום: "בכניסה לגבעת האם היה פלונטר קטן ולקח קצת זמן עד שהצלחתי לצאת מהעניין" – אינם מפורטים כל צרכם, אך בזכרוני שקראתי שהיתה לו בעיה בקשר.

      בהמשך הדו"ח שציטטת מספר נחום על טעות שלו בניווט, ולפי שעה (אלא אם שכחתי משהו) איני יודע על משהו קריטי שקרה כתוצאה מהעיכוב שלו. בכל אופן, לפני הבנתי, ההוראה של סלע למג"ד שלא להניע כוחות ללא אישור, לא קשורה לזה.

      • בתגובתי האחרונה כתבתי: "בזכרוני שקראתי שהיתה לו בעיה בקשר". כעת חיפשתי ומצאתי שכך מובא בפוסט מס' 20:

        "מפקד מחלקה ז', שוקי נחום, מספר לנו: "אני זוכר שיצאנו מחורשת טל אל גבעת האם. ברגע שניתנה הפקודה לנוע, בדיוק אז היתה תקלה בקשר ביני לנהג שלי. הוא פרץ בנסיעה באטרף והתחיל לרוץ על הכביש כאילו שאנחנו במירוץ מכוניות. אני צועק לו שיעצור והוא לא שומע ודוהר לגבעת האם בלי לדעת אם אנחנו לבד או שיש איתנו עוד".

        אלא שזכרתי סיפור על תקלה אחרת, לא בין המ"מ לנהג שלו, אלא בין המ"מ למ"פ שלו. ולכן הוספתי לחפש, עד שמצאתי שכך קראתי לפני זמן רב בספר 'רגל של בובה' של יעקב העליון. להלן ציטוטים משם:

        עמ' 20: "המחלקה של נחום שוקי נסעה ראשונה ונעלמה מן העין. עזרא בטנק הראשון. אותי הצמידו למחלקה שלו. נמיר, המ"פ, מאחורי."

        "טנקים וזחל"מים עולים בשורה ארוכה-ארוכה על "גבעת-האם"." עמ' 21: "הטנקים שעל "גבעת-האם" הם שלנו. המוצבים הסוריים מטיחים בהם אש תופת. הם נדלקים שם בזה אחר זה."

        "למה נמיר, המ"פ, שותק? הוא מתעסק ללא הרף באזניות."

        "מכשירי-הקשר ניעורו לחיים אחרי דממה ארוכה. מישהו קורא ל"זיוה". [עמ' 22] "זיווה" – הוא כינוי הפלוגה שלנו בקשר …
        מי קורא לזיוה? – מוסה קליין, מג"ד "ברק" של "גולני", שאנו מסופחים אליו. מוסה שואל היכן המחלקה של נחום שוקי. היא אמורה היתה להיות מחלקת-החוד, לנוע בראש כוח-ההתקפה. שוקי התרחק במקצת והקשר עמו נותק. תקלה. מוסה מבקש מ"זיוה" – כלומר, מהפלוגה שלנו – לשלוח "מחלקה אחרת של ארטיסטים מוצלחים" שתצא בראש. נמיר מציע את המחלקה שלי. משהו צונח בתוך קיבתי. אנו נהיה, איפוא, מחלקת החוד."

        "הכביש צר, אני רביעי בטור."

        עמ' 23: "קרבנו ל"גבעת-האם". באותה שעה היתה הגבעה מוקד להפגזת-תופת בלתי-פוסקת. בטרם התחלנו לטפס [עמ' 24] עליה, עצר אותנו קצין שעמד על אם הדרך. הוא הפנה אותנו לתוך חורשה בצד הדרך, אל מה שהיה פעם חורשה."

        "הסורים גילו אותנו. פגזי המרגמות הכבדות נחתו לידינו בזה אחר זה."

        עמ' 25: "שוטרים צבאיים האיצו בנו להחיש את תנועתנו בעזרת תנועות-ידים חטופות."

        "חורקים ומיטלטלים עלינו בשביל התלול אל "גבעת-האם"."

        עד כאן מספרו של העליון.

        כפי שאני רואה את הדברים – זו "פרשנות" שלי, ולא מוכרחים לקבל אותה – שכאשר סלע שמע את מג"ד גולני מבקש ממ"פ הטנקים "לשלוח מחלקה אחרת", הוא התערב והורה שיש לשלוח דווקא את המחלקה המקורית. אין לדעת אם סלע ידע על התקלה שגמרה לנתק בין מ"מ המחלקה המקורית לשאר הפלוגה. יתכן גם – ושוב: גם זו רק "פרשנות" לא מחייבת – שאותו קצין שעמד על אם הדרך ועצר את המחלקה המחליפה, אינו אלא סלע. ובינתיים אותרה התקלה והמחלקה של שוקי נחום יצאה לדרכה.

        • אני עדין מחזיק בדעתי שהפקודה של סלעבאישור המח"ט היתה שרק הוא זה שיתן הוראות לפלוגות הטנקים ו' וז' בכל השלבים.
          המחלקה של שוקי נחום, ז'4 לא הוחלפה ע"י המחלקה של ברוש בשום שלב.
          המחלקה רק עוכבה ע"י סלע וכפי שניתן להיווכח מההודעות בקשר שאני מביא להלן הגדוד יצא לדרך כאשר ז'4 התעכבה בגבעת האם.
          מרוב מפקדים המחלקה כנראה נשכחה בגבעת האם ואח"כ לא ענתה בקשר.
          כאשר לבסוף ז'4 קיבלה את הפקודה מסלע כבר גדוד 12 עבר את גור אלאסכר.

          ואשר לציטוטים מספרו של העליון:
          "טנקים וזחל"מים עולים בשורה ארוכה-ארוכה על "גבעת-האם"." עמ' 21: "הטנקים שעל "גבעת-האם" הם שלנו. המוצבים הסוריים מטיחים בהם אש תופת. הם נדלקים שם בזה אחר זה."
          דני> אף טנק לא נפגע על גבעת האם אלא שני הזחל"מים המפורסמים של חטיבה 8. לכן פרט זה הוא לא נכון הסטורית.

          "מי קורא לזיוה? – מוסה קליין, מג"ד "ברק" של "גולני", שאנו מסופחים אליו. מוסה שואל היכן המחלקה של נחום שוקי. היא אמורה היתה להיות מחלקת-החוד, לנוע בראש כוח-ההתקפה. שוקי התרחק במקצת והקשר עמו נותק. תקלה. מוסה מבקש מ"זיוה" – כלומר, מהפלוגה שלנו – לשלוח "מחלקה אחרת של ארטיסטים מוצלחים" שתצא בראש. נמיר מציע את המחלקה שלי. משהו צונח בתוך קיבתי. אנו נהיה, איפוא, מחלקת החוד."
          דני> כפי שמעיד שוקי נחום בפני ריינר, המשימה של מחלקתו היתה לתפוס עמדות בגור אלאסכר ולחפות על תנועת הכוחות.
          לכן היה עליו לצאת ראשון ולהספיק לתפוס עמדות מבעוד מועד.
          זאת הסיבה שמוסא קליין כשהוא מבחין שז'4 אינה נמצאת לפניו, מחפש את ז'4.
          הוא ציפה שסלע ישלח אותם לפניו.
          ההובלה של ראש הגדוד היתה מלחתחילה משימתו של עזרא ברוש מ"מ ז'3.

          להלן ההודעות המתיחסות לאירועים המוזכרים בספרו של העליון מיומן המבצעים:
          12:42 21 2 שלח יחידת משנה של זאב קטנה אליי (מחלקת טנקים של מוסא) מאשר
          12:43 מחט ל12 יח' המשנה הקטנה שישאיר את זאב במקום בפיקוד … של זאב. יח' משנה קטנה שיבואו למח"ט.
          12:45 חנה לזאב מדוע 4 אינו עונה שינוע לכניסה לגבעת האם תשובה: איני יודע
          13:36 חנה לזיוה מקבל את הפקודה לנוע מאיתן רשאי לנוע. ***
          14:00 2 ל-21 הניעו את זיווה 4 [מוסא מבקש מהמח"ט\סלע לשלוח את ז'4 כדי שיחפה על התנועה]
          14:01מזיוה לחנה … טנקים מסתלקים מרמת הבניאס *
          14:05 מחנה לזיוה 4 מדוע אינו מתקדם תשובה: היה רכב שחסם את הדרך ממשיך להתקדם [סלע מזרז את ז'4]
          14:07 12 למח"ט מדווח עליה על דרך הפטרולים [גדוד 12 כבר נמצא על דרך הפטרולים וז'4 עדין בגבעת האם]
          14:08 2 לאג"מ אכילס [כלומר על ציר הפטרולים]
          14:15 מח"ט ל-2 נוע מהר יותר [למרות שז'4 אינה בחיפוי ולמרות האזהרה מפני טנקים סורים, המח"ט מאיץ במוסא]
          14:19 2 נחשול נמצא בציר גרגור [מוסא מדווח שנמצא בדרך הפטרולים]
          14:26 2 ל-21 נמצא על תווי ההטיה [בעוד דקות ספורות יחל ירי טנקים על שתי המחלקות האחרות של זיוה ועל הזחל"מים של הגדוד]
          14:28 זיוה 4 למח"ט עבר את גור אל עסכר מבקש את העזרה [ז'4 נמצא מאחורי גדוד 12 ועדין מחפש את מיקום העמדות שלו ולכן כבר לא רלוונטי לגבי גדוד 12]
          14:30 21 לאולר דווח לפיקוד שנמצא על הציר בדרך לעין פחר בעין אדיסה וכן ל- 65
          14:46.זיוה לחנה…. על היעד
          14:58 זיוה 4 לחנה מצטרף …. קשר קבע בנפרד [מצטרף לחנה]

          בקיצור, מרוב בירבורי מפקדים, ז'4 נשאר מאחור אחר כך חיפש את מקום העמדות ובזה הסתיים חלקו בכיבוש תל פאחר.
          ועל כך מתפאר סלע שהוא שמנע ממוסא להניע את ז'4 כדי שיהיה מי שיאבטח את תנועת הגדוד.

          • קראתי פעם ופעמיים, וכנראה פספסתי משהו. התוכל להצביע לי על משפט אחד ביומן התקשורת, ממנו אתה למד שהעיכוב של מחלקת שוקי נחום נבע בגלל העיכוב של סלע (ולא בגלל הפלונטר של התקלה בקשר, עליו סיפר שוקי נחום). תודה.

  15. לדני, שמוליק, עזרא ושת': כמשקיף מהצד, כקורא סקרן, אני לא מבין על מה אתם מתעצבנים. על כל אירוע שהוא עליו משקיפים 5 אנשים תשמעו 5 גרסאות, ואחרי שנה או שנתיים יהיו כבר 5 גרסאות אחרות (ובס"ה 10), ואין לזה גבול. ברור שעל אירוע מורכב וטראומטי כמו קרב תל פאחר יימצאו גרסאות במספר גדול יותר מזה של המשתתפים בו. כל אחד ראה מה שראה, שמע מה ששמע, שכח מה ששכח או מה שרצה לשכוח ולהדחיק. בלוג כמו "נעמוש" יכול לספר את סיפור הקרב מ-100 או 200 נקודות מבט, כי אין אמת היסטורית אחת שאותה ניתן להציג. אפילו אם תיאורטית היו מצמידים לכל לוחם מצלמת קסדה כמו שעושים כיום, הייתם מקבלים גרסאות כמספר המצלמות. בסופו של דבר מדובר בקרב קשה, שהיו אנשים שתפקדו בו טוב יותר, אחרים תפקדו טוב פחות והיו כאלה שלא תפקדו בכלל, וזה הטבע האנושי, ועל זה אין את מי להאשים.
    קשה לעומת זאת לקבל היבטים של חוסר מקצועיות, שחצנות, יהירות, הכנה לקויה, תכנון כושל, וסיפורי סבתא (אחרי הקרב) שהגיעו בעיקר מהדרגים הבכירים ביותר, כפי שמשתקפים מתחקירים ועדויות שהתפרסמו בבלוג הזה. מאכזב מאוד לגלות, שצמרת צה"ל של 67', בעיקר בקרב הזה (אבל לא רק בו), לא התנהלה טוב יותר או מקצועי יותר מצה"ל של 48', שהיה לנו ב-67' הרבה יותר מזל משכל ושהיו הרבה חיילים וקצינים מדרגים זוטרים שחיפו בגופם ובדמם על המחדלים המקצועיים של המפקדים הבכירים.

  16. לגבי "צורת הפיקוד על הטנקים בגבעת התחמושת":

    אמנם גה"ת והקרב שלה (בגלל ריבוי הנופלים, עליה ובדרך אליה ובסביבתה) מפורסמים, הרי שנכון יותר לדבר על צורת הפיקוד של הטנקים לצד החי"ר (צנחנים) בכיבוש השטח הבנוי של ירושלים, כדוגמת רחוב 'דרך שכם', כיבוש שנעשה במשולב ע"י הטנקים והצנחנים. על שיתוף פעולה זה נכתב בשעתו, זמן קצר אחרי המלחמה, מאמר מיוחד, מעטו של מח"ט הצנחנים (דאז, ולימים הרמטכ"ל) מוטה גור. היו אי-אלו קשיים בתקשורת בין לוחמי החי"ר לטנקים, וגור עמד גם על כך, אך ברור שהטנקים לא נשלטו ע"י פיקוד מרחוק של "יועץ" שריון.

    אך מכיון שכן הוזכרה גה"ת, אעיר לגביה, שכלל לא תוכנן שהטנקים יעלו עליה וישתתפו בכיבושה (וזה בשונה מהמסופר על התכנית לכיבוש תל-פאחר, כאשר מחלקת טנקים תוכננה להיכנס "בראש" – לפני החי"ר? – "דרך שער תל פאחר לתוך התל"). אלא, לפני שהחי"ר פרץ לשטח האוייב – מול מתחם ביה"ס לשוטרים – הופגז האזור, כולל גה"ת וגבעת המבתר – ע"י כמה טנקים שתפסו עמדות מרחוק (עד היום ניתן להבחין בתוצאת ההפגזה הזו בחור הפעור במגדל-המים במרכז מוצב גה"ת). מאוחר יותר, בעיצומו של הקרב על גה"ת (ולא בתחילתו), כאשר סמג"ד הצנחנים היה בדרכו לעלות לגבעה (כדי לפתור בעיה מסויימת, עליה שמע בקשר) הוא פגש בדרכו בשיירת טנקים שהיו בדרכם לאזור אחר, נטל תחת פיקודו שניים מהם ועלה עמם לגבעה, שם נטלו חלק בשלב האחרון של הקרב. אציין שיש חילוקי דעות לגבי מידת השפעתם של שני הטנקים הללו על כיבוש הגבעה, ויש המצדדים לכאן או לכאן, ולא אכנס לזה במסגרת זו. אזכיר רק כי הארוע המצער של "ירי על כוחותנו", בו טנק שהשתייך לפלוגה הירושלמית (ה"סודית") ירה על טנק מחטיבה 10 שהופיע מצפון, מגבעת המבתר – ארוע זה התרחש *כמה שעות* לאחר תום הקרב על גה"ת. הטנק שירה את הפגז לא היה באותה שעה בגה"ת, אלא מזרחית לה, קרוב לאמבסדור, ומגג אחד המבנים שבאזור ההוא, שנתפסו ע"י מחלקת מק"כיסטים מהצנחנים (שהשתייכו לגדוד שפלוגותיו לחמו בגה"ת), נורתה אש מקלעים – כשלירי הזה מצטרפים גם כמה מהצנחנים שנשארו להחזיק בתעלה ההיקפית של גה"ת – על אנשי הצוות שקפצו מהטנק (אחד, לא שניים) הפגוע. למרבה הצער, שניים נהרגו (ויתכן שלא מיד). אך כאמור, כל זה היה לאחר סיום הקרב על הגבעה ואינו קשור לכיבושה.

  17. ברצוני להעיר על דברים שנכתבו בכמה מן התגובות לעיל (לפני שבועיים וחצי, אצטט אחת מהן):

    "אחזור על כך שוב, מתחזקת אצלי התחושה שאכן נמיר סרב לקבל את ההוראה של מוסא להתחיל בטיפוס בעין א'דיסה כפי שחוזר וטוען קמב"ץ הגדוד שהיה עד לכך (למרות שהפקודה המקורית, אותה הכיר נמיר, היתה שיש לעלות מדרך ההטיה בעין א'דיסה)."

    ולציין כי להבנתי (או אי-הבנתי) הנחה זו אינה מסתדרת עם העובדות:

    1) התוכנית המקורית הייתה שיש לעלות מדרך ההטיה באזור עין א-דיסה.

    2) לפי עדות אחת (שהיא, כזכור למי שעקב אחר הנכתב פה בבלוג, שונה משאר העדויות) אי-ביצוע התוכנית נבע מסירובו של מ"פ הטנקים.

    3) בסופו של דבר, מג"ד החי"ר החליט לשנות את התוכנית, ועמו נעו גם הטנקים, אל מול חזית היעד.

    4) אין שום תיעוד בקשר לכך שמ"פ הטנקים ביקש מיועץ השריון אישור לנוע כמתוכנן מזרחה (עליה מדרך ההטייה לציר הנפט).

    5) אין שום תיעוד בקשר שמ"פ הטנקים הודיע ליועץ השריון על השינוי בתוכנית כנ"ל.

    6) אין אפילו עדות אחת שתאמר שמ"פ הטנקים הביע, בצורה כזו או אחרת, את התנגדותו לשינוי התוכנית.

    7) יועץ השריון העיד שרק מאוחר יותר, לבקשתו ממ"פ הטנקים לזהות את עצמו עם רקטה ירוקה, התבהר לחפ"ק ולו שהיה שינוי בתוכנית.

    לכן, גם אם נקבל את ההנחה שיועץ השריון אכן הורה למ"פ הטנקים "לא לקבל הוראות ישירות מהמג"ד אלא רק ממנו", לא מובן מדוע שמ"פ הטנקים יסרב לבצע את המתוכנן מראש? האם יועץ השריון הורה לו שעליו לקבל "אישור" להמשך התוכנית (כל כמה זמן? כל מאה מטרים של התקדמות?), אך אם וכאשר יהיה שינוי בתוכנית הוא יכול לבצעו ללא קבלת "אישור"?

    בקיצור, לא הבנתי!

  18. 1) אני מסכים שהתוכנית המקורית היתה לעלות בעין א'דיסה אבל חושש שנמיר ניצל את ההוראה של סלע לקבל אישור לכל פעולה ממנו
    2) אני מתחשב גם בעדות הקמב"ץ שנמיר סירב לעלות בעין א'דיסה
    3) מסכים שהמג"ד החליט לשנות את התוכנית ומחזק את הכיוון שהסיבה לכך היא סירובו של נמיר
    4) נכון שאין ביומן המבצעים של גולני עדות לבקשה לעלות בעין א'דיסה וגם לא בתחקירים, אבל יתכן והיתה בקשה כזו ברשת חנה
    5) כנ"ל
    6) אין עדות שנמיר התנגד לשינוי בתוכנית אבל אין בכך סתירה לאפשרות שסירב לעלות בעין א'דיסה
    7) ועל מה זה מעיד?

    לכן מתקבל על הדעת שנמיר ניצל את ההוראה שלא לקבל הוראות מהמג"ד כדי לא לבצע את הפקודה שניתנה מראש.
    אשר להוראות המדויקות של סלע לנמיר, כנראה שלא נדע לעולם.
    לא ברור לי מדוע אתה מחפש הוראה כללית להשמע לכל פקודה שמשנה את התוכנית המקורית.
    במצב הנפשי בו היה נתון נמיר הוא נגרר כנראה אחרי האירועים.
    אם אכן סירב לעלות בעין א'ידסה ובעקבות כך החליט המג"ד להמשיך על תוואי ההטיה, נמיר הניע את עצמו ואת מחלקת הטנקים השניה בעקבות מחלקת הטנקים של ברוש שהובילה את הגדוד ונשמעה להוראות המג"ד ובעקבות חפ"ק המג"ד.
    גם בהמשך היה נמיר פסיבי ולא יזם.
    לסיכום, ההוראה של סלע לקבלת פקודות רק ממנו, יכלה היתה לחזק אצל נמיר את הלך הרוח שאינו חייב לציית למג"ד.

  19. ציטוט:

    "הגעתי עם שני טנקים לפאה הצפון מזרחית של תל פאחר וראיתי כוח סורי שממטיר אש ממרחק 200-150 מטר מתוך הצברים [הכוונה לעמדת מרגמות ממזרח לתל פאחר לכיוון עין פית], … ופתחתי באש מקלעים לעבר הדברים … המשכנו לחטוף אש מטווח קרוב 200-100 מטר מתוך הדברים. אז בדיוק הגיע סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, ויונה פקד עליו להיכנס עם כמה זחל"מים לתוך הדברים ולהבריח את הסורים."

    שלמה, האם את הדו"ח הזה העתקת ממסמך מוקלד? אם כן, הרי שמי שהקליד את החומר עשה זאת מתוך טיוטא שנכתבה קודם בכתב-יד. לכן, למרות שאת המילה "הצברים" (סברס) המופיעה בפעם הראשונה הוא העתיק נכונה, הרי שבהמשך העתיק שלוש פעמים: "הדברים" (בגלל שהאותיות ד' צ' דומות בכתב-יד), ויש לתקן זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s