המצב לא היה נעים

המ"פ נמיר: "אני עם הטנק הגעתי למקום ודיווחתי למג"ד 12 שאין דרך העולה בהתאם לתוכנית" * המ"פ אליושה: "התקשרתי לסא"ל סלע וביקשתי להניע כוח לסייע לנמיר בתל פאחר ואז לעלות על רמת הבניאס. התשובה היתה שלילית: לא להניע כל טנק, רק לפי פקודה שלו" * עדויות נוספות של מ"פים מגדוד 377 מתחקיר שביצע רס"ן יאנוש בן-גל

עין לסוריה צופיה

יוני 1967, עין לסוריה צופיה

פרסום עדויות מפקדים ולוחמים מקרבות הרמה תופס תאוצה. מצד אחד, עוד ועוד דו"חות נחשפים לאחרונה, ומצד שני בחלק מהמקרים כבר מדובר בדו"חות כפולים ואף משולשים של אותם אנשים שהעידו מספר פעמים בנסיבות שונות, ובכל פעם אפשר למצוא סתירות או אי-דיוקים, אבל גם דיווחים חדשים שלא נאמרו קודם.

הדו"ח החדש שנמצא לאחרונה בארכיון צה"ל הוא תחקיר שביצע רס"ן יאנוש בן-גל, שבמלחמת ששת הימים שימש קצין אג"מ של חטיבה 200 [טנקי צנטוריון]. לא ידוע התאריך המדוייק – האם בסוף 1967 או במהלך 1968 – אבל בן גל התבקש לחבר עבור תח"ש [תורת חיל השריון, האחראית על תחקירי השריון] דו"ח סיכום לפירוט פעילות חטיבה 37 במלחמה, כולל עלילות גדוד 377. גדוד זה נותק עם תחילת המלחמה מהחטיבה שלו [37]: עיקר החטיבה הופנה ללחימה בג'נין ובשכם, וכשנפתחה החזית הסורית ב-9 ביוני הוחזרה לצפון ולחמה באיזור גונן-ראוויה. גדוד 377 היה מתחילת תקופת ההמתנה ופרוץ המלחמה ת"פ חטמ"ר 3 [הגנת הגבול] וב-9 ביוני השתתפה במבצע מקבת העיקרי: עיקר הגדוד היה ת"פ חטיבה 8 בכיבוש זעורה וקלע, בעוד שפלוגה ז' [תל פאחר] ופלוגה ו' [תל עזזיאת] היו ת"פ חטיבת גולני.

בן-גל שמע את עדויותיהם של מפקדי הגדוד: המג"ד אמנון חינסקי, הסמג"ד בנצי פדן, מ"פים ומפקדים נוספים בגדוד ובחטיבה. עדויות אלה יתפרסמו בימים הבאים. אנחנו פותחים עם זאב נמיר, מ"פ ז' בגדוד 377, שפיקד על פלוגת הטנקים שהובילה את גדוד 12 לתל פאחר, ועם רס"ן אהרון לישינסקי [אליושה] מ"פ ו', שבעדותו אף מותח ביקורת על התנהלותו של נמיר עוד לפני פרוץ קרבות ההבקעה ב-9 ביוני.

עדויות של נמיר פורסמו כאן כבר פעמיים. פעם אחת בדו"ח שהוא כתב בעצמו והוגש למג"ד חינסקי, פעם שנייה בתחקיר שנערך ע"י מחלקת היסטוריה, ופעם שלישית בפוסט זה. רס"ן אליושה רואיין כאן בבלוג בקצרה לפני כשנתיים. לאחרונה כשצלצלנו אליו כדי לברר משהו הקשור לפלוגתו אמר שהוא מצטער מאוד – הוא אינו זוכר יותר מאומה ממלחמת ששת הימים.

הג'יפ השרוף שעלה על מוקש בגבול סוריה 1965 ובו נפצע יאנוש בן גל

הג'יפ השרוף שעלה על מוקש בגבול סוריה 1965 ובו נפצע יאנוש בן גל [לחצו להגדלה]

יצוין כי לרס"ן אביגדור יאנוש בן-גל, שלימים שימש אלוף פיקוד צפון, יש מזכרת לא נעימה מהגזרה הסורית של עד מלחמת ששת הימים: ב-1965 הוא שימש קצין אג"מ של חטיבה 7, שבאותה שנה ישבה בתל דן וליד כפר הנשיא. הטנקים של חטיבה 7 היו עסוקים באותם ימים בירי ארוך טווח [כ-10 ק"מ] בניסיון לפגוע בכלי הצמ"ה שעסקו במפעל ההטיה הסורי. הם אכן הצליחו לפגוע בציוד הנדסי ליד בית-המכס העליון – הישג מרשים. באחד הימים נסע בן-גל על דרך הפטרולים הישראלית ביחד עם סרן יוסי מיינר, שהיה קמ"ן החטיבה. הג'יפ שלהם עלה על מוקש ושניהם נפצעו. בן גל סוחב עד היום צליעה מאותה תקרית.

להלן העדויות שגבה בן-גל משני המ"פים של גדוד 377 שהיו ת"פ חטיבה 1. הטקסט בסוגריים בצבע כחול – הערות הבלוג:

_____________________________________________________________________________________________________

עדות רס"ן זאב נמיר פלוגה ז' [הפלוגה מנתה שלוש מחלקות – 12 טנקים M-50]

רס"ן זאב נמיר

רס"ן זאב נמיר

"ב-6 לחודש [יוני 1967] הייתי באיזור מטולה/תל חי. בשעה 0430 שמעתי בקשר את מ"פ ו' המדווח על תנועת אויב בגזרת תל אל חמרה ורמת הבניאס. בשעה 0600 דווח שטנקים יורדים לכיוון משק דן. קיבלתי פקודה מהמג"ד לנוע לאיזור המשק ולתפוס עמדות. אך התנועה לא היתה מספיק מהירה היות ונתקלתי בבעיות עבירות על הזחלים ומעבר גשרים על הכביש מקרית שמונה למשק דן.

"קיבלתי פקודה לפגוע באויב באגף. הגעתי לעמדות תוך 30-25 דקות, דיווחתי שאינני מבחין במטרות ובאמת מסתבר שבשלב זה הכוח שתקף היה כבר בנסיגה. יותר מאוחר, בשעות הצהריים, כאשר השמש עברה יותר מערבה, פתחתי באש לרמת הבניאס ופגעתי בבונקר נ"ט ובמכונית תחמושת שנעה על הכביש. כמו כן הבחנתי בטנק סורי פגוע. הסתבר לי יותר מאוחר שזה אחד הטנקים שפלוגה ג' השמידה עם תחילת ההתקפה הסורית בבוקר. בשעה 1600 חזרנו לפי פקודה לחורשת טל.
"ב-8 לחודש עברתי ת"פ גדוד 12 גולני. קבוצת פקודות ניתנה באותו היום ע"י מח"ט גולני. פירוט המשימה: סיוע לכיבוש תל פאחר ובורג' בביל וכוננות לכיבוש מחנה הבניאס, או כיבוש תל עזזיאת ממזרח, וזאת עם שלוש מחלקות טנקים, מחלקה רביעית ת"פ גדוד 51 לכבוש את תל עזזיאת.
"סידורי הקשר: רשת פלוגתית עם הכוח שלי (למחלקה הרביעית לא היה לי קשר), מח' 70 או מ"ק 10 לרשת הגדודית והאזנה לרשת חנה אל סא"ל סלע שנמצא ליד מח"ט גולני.
"הייתי צריך לנוע ראשון כאשר החי"ר אחריי. לצורך ניווט הושיב המח"ט מ"פ חי"ר על הטנק הראשון והוא היה אחראי לנושא הניווט וההתמצאות.
"עם מעבר איזור גבעת האם ועד דרך הפטרולים הסורית נענו כל הזמן תחת הפגזה. מחלקה 4 [בפיקודו של המ"מ שוקי נחום] שהיתה עם הכוח שלי נעה לפתע לכיוון נעמוש אחרי חטיבה 8. מחלקה 3 [מ"מ עזרא ברוש] המשיכה במשימה על הדרך הנכונה, עברה את עין א-דייסה והמשיכו לנוע לכיוון תל פאחר פחות טנק שנעצר בגלל בעיות מצמד (היו בתחילה ארבעה טנקים). התנועה התבצעה כל הזמן על ציר ההטיה לפי התוכנית. לפני תל פאחר היתה צריכה להיות דרך העולה לכיוון עין פית בה היה צריך לעלות, ולאחר מכן לשבור מערבה ולהיכנס למוצב ממזרח דרך השער והכניסה הרגילה שלהם.
"אך כאמור מ"פ החי"ר לא גילה את הדרך והמשיך לנוע למרגלות תל פאחר על ציר ההטיה. אני עם הטנק הגעתי למקום ודיווחתי למג"ד 12 שאין דרך העולה בהתאם לתוכנית. קיבלתי פקודה – 'המשך לנוע על ציר ההטיה'. פקדתי אם כך על מ"מ 3 להמשיך, כאשר לפתע נפתחה אש מארבעה כיוונים. היינו במרכז שטח ההשמדה! הירי היה מבורג' בביל, מחירבת סודה ומתל פאחר עצמה. כן הונחתה עלינו אש ארטילרית. היינו בשדרה ארבעה טנקים ממחלקה 3 והטנק שלי. יתר הכוח היה עדיין מאחור, פרט לזחל"ם דגם ג' [מרגמה] שנע צמוד אחריי. עם פתיחת האש נפגע אחד הטנקים של מחלקה 3 מבזוקה. זחל"ם דגם ג' נפגע ע"י פצצת מרגמה והתפוצץ. הטנק שלי נפגע בחזית מבזוקה ואני נזרקתי החוצה. אחריי קפצו אנשי הצוות מהטנק, אך לאחר מכן חזרנו לטנק והמשכנו להפעילו.
מפת תנועת פלוגה ז': המקום בו נפגעו טנק החוד וטנק המ"פ נמיר

מפת פלוגה ז' בתל פאחר: המקום בו נפגעו טנק החוד וטנק המ"פ נמיר

"מג"ד החי"ר עם הגדוד התחילו להסתער תחת הפגזה לכיוון המוצב הצפוני דרך המוצב הדרומי. אני ועוד טנק נתנו סיוע לתקיפה. לפתע ניגש בריצה המג"ד לטנק הראשון ופקד עליו להמשיך על הציר צפונה. תוך כדי תנועתו נפגע הטנק ע"י פגז נ"ט בגלגל המניע ונעצר. המשכתי לנוע עם עוד טנק, אך נעצרנו היות והדרך היתה חסומה ע"י טנק המ"מ שנפגע בגלגל המניע. לרדת אחורה אי אפשר היה מהציר בגלל חשש ממוקשים. כמו כן גם אי אפשר לנוע היות וזחל"ם מרגמות דלק והתפוצץ וחסם את הציר.
"התקשרתי עם מ"מ 2 [מאיר צוק], שהיה מאחור והוא דיווח שיורים עליהם והטנק שלו נפגע והוא עצמו יושב על טנק גור. לאחר מכן פסק הקשר. התקשרתי ברשת חנה לסלע [סא"ל שלום סלע, קצין תיאום גולני-שריון], לא היתה תשובה, אבל האוגדה [רמ"ט צפון אל"מ דן לנר] התקשרה אליי וביקשו לדעת מהיכן יורים עלינו. בשלב זה פסק כמו כן הקשר עם גדוד החי"ר. המצב לא היה נעים.
"ירדתי מהטנק לצפות מהקרקע מהיכן יורים, לא הצלחתי לזהות. התקשרתי למ"מ 2 ואמרתי לו לא להתקרב אליי היות ואני במרכז שטח השמדה, ושינסה לפרוץ בציר תנועת החי"ר לתוך המוצב. אינני יודע באם הוא קלט הודעתי זאת. ניסיתי לסייע לחי"ר, אבל זה היה בלתי אפשרי היות והם נלחמו בין התעלות ועל הבונקרים בצורה מפוזרת ומשולבת עם האויב, לכן פחדתי לפגוע בהם. הבחנתי שההתקפה שלהם הולכת ונשברת ושרוב הפיקוד נהרג בקרב.
"באותו פרק זמן הגיע מח"ט גולני מאחור למחלקה 2 ופקד על שני טנקים לנוע עם הסיירת, ירדו מהציר ופרצו למוצב.
"אבידות בשלב זה: שישה הרוגים, 10 פצועים, שלושה טנקים פגועים, זחל"ם דגם ג', זחל מ"פ.
"מבין ששת ההרוגים שני אנשי צוות טנק, היתר מדגם ג'.
"בלילה התארגנתי בתל פאחר עם גולני ותוגברתי בטנקים מפלוגה ו', שהיתה עם גדוד 51. תקפנו בבוקר דרך ציר הנפט את מחנה הבניאס והמשכתי עם פלוגתי בכיוון זעורה על כביש בניאס-מסעאדה. כאן פגש אותי מח"ט 45 ופקד עליי לעבור ת"פ איתם עד קונייטרה דרך מסעאדה. במעבר מסעאדה נכנסתי לחורשות ופתחתי באש מקלעים לכיוון אויב רגלי, הדלקתי מספר מכוניות, כך שהחרמ"ש של חטיבה 45 לא ראה לעבור. לפי פקודה חזרתי למסעאדה".
לקחים:
"קשר: ברגע שמג"ד חי"ר נהרג לא היה לי קשר איתם יותר. לכן יש לצייד כל מ"פ העובד עם טנקים במ"ק 9.
"סיוע לחי"ר: לפי דעתי לפני שפורצים טנקים בגל ראשון, צריך להשמיד מטווח רחוק, 1,500 מטר, את מקורות האש המסכנים את הטנקים, נ"ט וכו', ואין צורך לבצע זאת מטווח 40-30 מטר.
"ארטילריה: לפני הסתערות על יעד כמו תל פאחר צריך להוריד עליו כמות רצינית של חנ"מ ועשן".
מולכו

כאן מתחת לתל פאחר נפגע הטנק המוביל של פלוגה ז' ונהרג הטען-קשר מולכו

 עדות רס"ן אליושה, מ"פ ו' גדוד 377

"בקרבות השתתפתי עם כוח שכלל עשרה טנקים, זחל"ם פיקוד וזחל"ם טכני. משטח ריכוז 9 [עראבה] הורדתי ישר ת"פ חטמ"ר 3 [החטיבה שהחזיקה את עיקר קו הגבול עם סוריה] וב-25 לחודש מאי שעה 0300 תפסתי עמדות בתל דן. נאמר לי שאני אהיה כפוף לגדוד 34 וגזרת האחריות שלי לגבי פעילות שריון מתל דן עד גונן, וזאת במסגרת תכנון 'סדן צפון' [תוכנית ההגנה על גבול הצפון].
"במשך שבוע ימים ביצעתי סיורים עם מפקדי הטנקים לצורך הכרת עמדות טנקים, דרכי גישה ומעברי מים. במשך הזמן עברתי לאיזור חורשת דפנה ולאחר שדווח שצופים עלינו הסורים מאיזור לבנון דילגתי עם הפלוגה לשאר ישוב. סך הכל הסביבה היתה נהירה לי וברורה לכל המפקדים ואנשי הצוות, שלמדו היטב גם את עמדות האויב שבכל הגזרה, טווחים וכו'.
"נמיר, מ"פ ז', באותה התקופה ישב עם פלוגתו בחורשת תל חי. ביקשתי את הגדוד שלנו 377 שישלח אותו ללמוד את הגזרה, אבל משום מה הוא לא הגיע במשך כל השבוע לאיזור, ולכן בשעת ההתקפה על דן הוא הגיע מאוחר מדי היות ולא ידע את המעברים הנכונים [ראו למעלה התייחסות נמיר לכך].
"בליל ה-6 ביוני היתה פעילות רבה בגזרה הצפונית. שיירות [סוריות] ירדו מזעורה לכיוון מסעאדה רוב הלילה [צריך כנראה להיות הפוך – ירדו ממסעאדה לכיוון זעורה]. עם בוקר עליתי לתל דן אישית והבחנתי בפעילות צבאית רבה. הגיע כץ מחטמ"ר 3 [סמג"ד 33] ופקד לעבור לגזרת שאר ישוב היות והמקום נתקף. העברתי הכוח לשם, אך הגזרה היתה שקטה והחזרתי את הכוח לתל דן כאשר אחת המחלקות מתארגנת בעמדות במשק ליד בית הקברות, והבחינו בהתקפה סורית בסיוע טנקים לכיוון המשק. פתחנו באש והשמדנו טנק סורי שנדלק ועוד שניים שנעזבו. על החי"ר ירינו במקלעים ובפגזי נפיץ.
"לפי דעתי הכוח שתקף את המשק במספר הסתערויות כלל שישה טנקים ושלוש מחלקות חי"ר. בהסתערות שנייה חיסלנו עוד טנק שנשרף בגזרת בית הקברות וטנק נוסף שלהם נפל לוואדי. יותר מאוחר התחלנו לירות לאיזור רמת הבניאס וחיסלנו עמדות מקלעים ותותחי נ"ט. במשך הקרב ירו עלינו במרגמות ובנשק שטוח מסלול. במשך הקרב הפלוגה של נמיר תפסה עמדות דרומה מתל דן בסביבות השעה 0900.
"למחרת 7 לחודש וב-8 לחודש ביצעו קבוצות פקודות עם חטמ"ר 3 ועם חטיבת גולני וסוכמה סופית התוכנית הבאה. לגבי הפלוגה שלי: מחלקה לסיוע וכיבוש תל עזזיאת בפיקוד הסמ"פ פלוס שתי מחלקות, אני עם שתי מחלקות הייתי צריך לפרוץ מכיוון תל דן לרמת הבניאס וליצור מגע עם מחנה הבניאס ולבודד את תל אל חמרה.
"ב-0600 בבוקר ב-9 לחודש קלט אחד הקשרים שלי, השולט היטב בערבית, שהסורים הודיעו שישראל תתקוף היום בשעה 0900 בבוקר. העברתי את הידיעה לחטיבת גולני ולגדוד החטמ"ר. בסביבות השעה 1100 פתחנו בירי לכיוון תל אל חמרה ורמת הבניאס. השמדנו טנק ועמדות נ"ט נוספות.
מבט מגבעת האם

מבט מגבעת האם לכיוון כללי צפון

"בגבעת האם הסמ"פ השמיד בתל עזזיאת. ביקשתי אישור להתקדם ולתפוס את רמת הבניאס, אבל סלע פקד עליי לעצור ולא להזיז שום טנק ללא אישור אישי שלו!! בקשר שמעתי יותר מאוחר שנמיר מודיע שמג"ד גולני נהרג והמצב שם קשה מאוד. העברתי הידיעה לסלע, אבל הוא לא קלט. דיווחתי למח"ט גולני, התקשרתי שנית לסא"ל סלע וביקשתי להניע כוח לסייע לנמיר בתל פאחר ואז לעלות על רמת הבניאס. התשובה היתה שלילית: לא להניע כל טנק, רק לפי פקודה שלו. פניתי למח"ט והוא אישר לי לנוע לגבעת האם ולעזור בטיהור תל עזזיאת, אך תוך כדי תנועה נאמר לי לחזור לשאר ישוב ויותר מאוחר קיבלתי סוף סוף אישור לנוע לגבעת האם.
"כאן קיבלתי פקודה לעבור ת"פ חטיבה 8 ולהמתין לסיירים שיבואו לקחת אותי. התקשרתי לחטיבה 8, דיווחתי על מקומי [אפשר לראות זאת בדיווחי הקשר של חטיבה 8]. ב-2200 בלילה התייצבו הסיירים וניווטו אותי דרך זעורה למעלה. למחרת בבוקר הובלתי במסגרת חטיבה 8 לכיוון וואסט, לא היתה התנגדות חזקה. בשעות הצהריים הגענו לקונייטרה והשתלטתי על האיזור.
"אבידות: אחד טנק פגוע על מוקש בתל עזזיאת".
מודעות פרסומת

4 מחשבות על “המצב לא היה נעים

  1. גם אם תמצא ותפרסם פה עדות רביעית של נמיר, זה יהיה מענין. אותי לפחות (אגב, האם הבחנת בסתירות מהותיות ביניהן? אני לא). זה מענין גם לדעת איך מתנהל ארכיון צה"ל: החומר זרוק שם בארגזים וכל תקופה שולפים נייר אחד או שניים? או איך? מחכה כבר שתמצא גם את תחקיר לוחמי גולני שנעשה אחרי המלחמה עם המח"ט על התל.

    לא הבנתי את שאמר נמיר: "מבין ששת ההרוגים שני אנשי צוות טנק, היתר מדגם ג'." – האם השלושה הרשומים שהיו בזחל"ם שלו (המ"פ), והם הנהג, הסמל קשר וטכנאי הקשר, השתייכו לצוות המרגמה? (חשבתי שדגם ג' הכוונה לזחל"ם עליו המרגמה).

  2. תיקים מששת הימים שהיו סגורים לציבור בארכיון צהל החלו להיפתח לאחרונה לפי בקשתי [ולאחר אישור ועדה שעוברת על החומר טרם פרסומו ומחליטה אם אפשר לפרסמו]. יש עדיין עשרות רבות שרלבנטיים לבלוג שלנו ומחכים ליומם. בקרוב אפרסם פוסט על מצב חומרי ששת הימים בארכיון צה"ל.

    כנראה שגם הזחל"ם של המ"פ היה מדגם ג', ובכל מקרה בתור אנקדוטה – ישראל הוברמן ירה מהזחל"ם הזה במרגמה שלו, אמנם מרגמה 52 שאפשר לשאת על הגב, ובכל זאת מרגמה! [רוב הסיכויים שנמיר אפילו לא ידע על כך…].

    אחד הפרטים המעניינים בעדות זו של נמיר היא תיאורו על זחלם המרגמה שהתפוצץ ובער וחסם את הדרך, מה שמסביר את העיכוב בהגעת הכוחות שנותרו מאחור. לפי הידוע הזחלם הזה נפגע כמה עשרות מטרים לפני צומת טנק האמאיקס הסורי [צומת בורג' בביל]. לא אתפלא אם יום אחד ייוודע שספג את המרגמה מסוללת מכמ"ת 334 שבדפנה.

    • בדו"ח שכתב נמיר: "ושני זחלים (דגם ג') ו-(זחל מ"פ)", נראה שזחל המ"פ אינו נקרא אצלו דגם ג'.

  3. למה יש לי לי הרגשה שאם פלוגה ו היתה מצורפת לגולני ולא פלוגה ז כל כיבוש תל פחר היה נראה אחרת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s