היו צריכים להכניס אותי לפני בירו

חילוקי דעות קשים בצמרת גדוד 377 בלחימה ת"פ חטיבה 8 * המג"ד חינסקי: "באם יש שינויים בתוכנית החטיבתית – מג"ד צריך לדעת אותם ולא להבין זאת מתוך קריאות הקרב, מה עוד שהמח"ט לידו" * הסמג"ד פדן: "קיבלתי פקודה להתייצב לפני המח"ט, והוא אמר לי שאינו יודע מה קרה לגדוד של בירו, אך קיבל שינוי משימה" * המ"פ נויפלד: "בכל שלב הלחימה לא היתה למג"ד שליטה במה שמתבצע ולא קיבלתי ממנו פקודות" * עדויות מתחקיר עבור חש"ן שביצע רס"ן יאנוש בן-גל

גדוד 377 ברמה

גדוד 377 בקונייטרה. המג"ד חינסקי: "בקשר לא קיבלתי שום פקודה על שינוי משימה או הבהרה על המצב החדש" [צילום: ארכיון צה"ל]

סיכום חדש נמצא לאחרונה בארכיון צה"ל: עבודת איסוף עדויות שביצע רס"ן יאנוש בן-גל, שבמלחמת ששת הימים שימש קצין אג"מ של חטיבה 200 [טנקי צנטוריון]. זהו דו"ח סיכום של פעילות חטיבה 37 במלחמה, כולל זו שביצע גדוד 377. לא ידוע התאריך המדוייק – האם בסוף 1967 או במהלך 1968 – שבו הגיש בן גל את עבודתו עבור תח"ש [תורת חיל השריון, האחראית על תחקירי השריון].

גדוד 377 נותק עם תחילת המלחמה מהחטיבה שלו [37]: עיקר החטיבה הופנה ללחימה בג'נין ובשכם. יום לפני עם פתיחת החזית הסורית ב-9 ביוני הוחזרה החטיבה לצפון ולחמה באיזור גונן-ראוויה. גדוד 377 היה מתחילת תקופת ההמתנה ופרוץ המלחמה ת"פ חטמ"ר 3 בהגנת הגבול, וב-9 ביוני השתתפה במבצע מקבת העיקרי: עיקר הגדוד היה ת"פ חטיבה 8 בכיבוש זעורה וקלע, בעוד שפלוגה ז' [תל פאחר] ופלוגה ו' [תל עזזיאת] היו ת"פ חטיבת גולני.

בפוסט הקודם פורסמו עדויותיהם של מ"פים ו'-ז' שכוחותיהם נלחמו ת"פ חטיבה 1 [לקריאה – לחצו כאן].

תחשבפוסט זה מתפרסמות עדויותיהם של מג"ד 377, סגנו, מ"פ פ' וסמ"פ ה'. עדויות אלה מחדדות את המצב הבעייתי שנוצר בפיקוד של הגדוד כתוצאה מחיכוך בין המג"ד אמנון חינסקי למח"ט 8 אלברט מנדלר. מקורו של הקונפליקט, כיצד ולמה הוא התרחש – טרם הוברר בדו"חות שאליהם נחשפנו עד כה.

מה שכן, עולה מחאתו של מג"ד 377 על הבחירה בגדוד 129 להיות פורץ הדרך, ולא הוא, על אף שהיה באצבע הגליל במשך שלושת השבועות שקדמו למלחמה והכיר את השטח מתצפיות וסיורים.

___________________________________________________________________________________________________________________________

עדות סא"ל אמנון חינסקי, מג"ד שרמן 377

סא"ל חינסקי

סא"ל אמנון חינסקי

"ב-9 לחודש בשעה 0400 בבוקר נפגשתי עם מח"ט 8, אל"מ אלברט, ליד משטרת ראש פינה ונאמר לי שעברתי ת"פ חטיבה 8, שהם תוקפים בגזרת גבעת האם/מסעאדה. משם יצאנו לסיור וקבוצת פקודות לגבעת האם. מפקדי הכוחות של חטיבה 8 צפו בשטח. לי אישית השטח היה ידוע, הרי בסופו של דבר ישבתי כאן שבועיים ועבדנו במסגרת חטיבה 37 על אותן התוכניות. שעת ה-ש' נקבעה ל-1100. הגדוד של סא"ל בירו ינוע ויפרוץ ראשון דרך גבעת האם לנעמוש, משם יעלה על ציר הנפט ויכבוש את זעורה ויתארגן. ואז הגדוד שלי בפיקודי יעבור דרכו ואכבוש את המשלטים והמוצבים שבין זעורה ומסעאדה ולסייע לכבוש את המחנה והכפר בניאס לכוחות גולני לפי פקודה.

"לאחר קבוצת פקודות גדודית ותדריכים אחרונים ב-1045 עמד הגדוד ערוך בתנועה. בגדוד שלי לצורך ביצוע המשימה היו שתי פלוגות M-51, ה', פ' ופלוגת חרמ"ש. ויותר מאוחר קיבלתי פקודה להעביר את פלוגה ה' ת"פ הגדוד של אריה קרן [גדוד 121], כך שלמעשה היה לי כוח בהרכב פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש בלבד. לפי פקודה ממח"ט 8 לא הכנסתי לשדרה הגדודית את הסיירים ואת מרגמות דגם ד', וזאת לאור הציר ההררי ועל מנת לקצר כמה שיותר את הזנב של הכוחות.
"ב-1100 נתתי את פקודת התזוזה ונפתחה עלינו הפגזה כבדה. ובמיוחד גברה באיזור גבעת האם. עברנו את הגבול תחת אש. החפ"ק הגדודי נע בטנקים. לאחר מעבר הגבול היתה אש והמשכתי לנוע בשדרה החטיבתית. הגענו עד לסיר א-דיב וכאן המח"ט שנע לידי שבר שמאלה ועלינו על ציר הנפט. בסיבוב נפגע אחד הטנקים שלי בפגז ח"ש. עלינו בשדרה על משלטי זעורה והתחלנו להילחם עליהם למרות שזאת היתה משימה של בירו, אך הסתבר לי שהגדוד שלו עלה לכיוון קלע ונעצר. בקשר לא קיבלתי שום פקודה על שינוי משימה או הבהרה לגבי המצב החדש. המח"ט נכנס לרשת פלוגה פ' והיפנה אותם דרומה מזעורה על הציר המוביל לג'בב אל מיס.
מח"ט 8 אלברט מנדלר

מח"ט 8 אלברט מנדלר

"מחוסר תמונה ברורה מה מתרחש כל הזמן היינו תחת אש והמשיכה פלוגת החרמ"ש מזעורה לכיוון כביש מסעאדה. אבל אני החזרתי אותה בחזרה לזעורה, ובעקבות פלוגה פ', לצורך טיהור המוצבים. במקביל התנהל קרב קשה במבואות הדרומיים של זעורה. ביציאה מזעורה נפגע עוד טנק אחד מפגיעה ישירה של נ"ט. זה היה טנק הסמג"ד. המשכנו לנוע דרומה תוך קרב לעבר בונקרים ותעלות קשר. בדרך השמדנו תותח נ"ט וטנק SU-100. באיזור קלע פגענו ב-SU-100 נוסף שהיה בתנועה מכיוון סומקה [דרומית מזרחית לקלע].

"במקביל הבחנו ב-3-2 טנקים מערבית מקלע, פתחנו באש אבל מיד זיהינו שאלה משדרי הטנקים של בירו והאש מיד פסקה.

באיזור קלע התארגנו לחניון וארבעה טנקים של בירו בפיקוד סגן נתי עברו ת"פ פלוגה פ'. שהינו במקום במשך הלילה 10-9 לחודש, כאשר בבוקר הגיעו הדרגים וכמחלקה מפלוגה ו' בפיקוד המ"פ. בבוקר התחלנו להוביל לכיוון ווסט, הגענו למקום בשעה 1100. המקום היה ריק לחלוטין. משם המשכנו לכיוון קונייטרה כאשר פלוגה פ' מובילה בראש את הכוחות. כיבוש קונייטרה בוצע ללא התנגדות והיא היתה ריקה. למקום הגענו בסביבות 1430.
אבידות שהיו לגדוד ת"פ חטיבה 8: שלושה הרוגים, 10 פצועים, חמישה טנקים פגועים.
בין ההרוגים מ"פ ה'.
בפלוגה ז' שעבדה ת"פ גולני בתל פאחר: שישה הרוגים, 13 פצועים ושלושה טנקים פגועים.
לקחים: פיצול הגדוד – כך שהיו לי ת"פ פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש בלבד.
"לפי דעתי היה צריך להכניס את הסיור ואת מחלקה דגם ב'.
"באם יש שינויים בתוכנית החטיבתית – מג"ד צריך לדעת אותם ולא להבין זאת מתוך קריאות הקרב בלבד, מה עוד שהמח"ט לידו.
"לפי דעתי היו צריכים להכניס אותי לפני בירו לרמה, היות והשטח מוכר לי היטב. לעומת זאת בירו הגיע למקום ממש לפני הקרב עצמו. אני חושב שזאת אחת הסיבות שהוא לא נע נכון.
"הטנקים לא התחממו בעלייה ובתנועה באיזור הרמה למרות היותם M-51 דיזל".

עדות רס"ן בן ציון פדן, סמג"ד 377

רס"ן פדן

רס"ן בנצי פדן

"ב-8 לחודש לפנות ערב התחילו להגיע כוחות של חטיבה 8 לאיזור הצפון. ב-8 בלילה עם כניסת שביתת הנשק חשבנו שהפסדנו את ההזדמנות להילחם והמוראל ירד. אך בלילה מח"ט 8 אמר לי שאני ת"פ שלו ויש עוד סיכויים שנילחם על הרמה למחרת.

"ב-9 לחודש יצא המג"ד לקבוצת פקודות לחטיבה 8. באיזור קרית שמונה הקמתי תחנת ממסר שתקשר אותנו אם נעלה על הרמה עם העורף המנהלתי של הגדוד. התחלנו לנוע כאשר ברשותינו רק למעשה פלוגת טנקים פ' ופלוגת חרמ"ש ח'. התנועה ומעבר הגבול היו תחת הפגזה של הסורים. לפי דעתי הגדוד לא ידע כלל מה משימתו, פשוט נאמר על ידי המג"ד שצריך להגיע למסעאדה דרך זעורה ושהגדוד של בירו יעלה ויכבוש את קונייטרה, זה הכל.
"עם מעבר הגבול היה צפוף מאוד ובנס לא נפגענו ע"י ההפגזה. גדוד 129 של בירו הוביל, אחריו הגדוד שלנו ואחרינו הגדוד של אריה קרן עם פלוגת טנקים ה' [של גדוד 377]. המשכנו לזעורה תחת אש נ"ט שבאה ממזרח. ורק מהעובדה שהמשכנו לא היו לנו הרבה נפגעים. הסדר: פלוגה פ' הובילה ראשונה, אחריו שני טנקים של מיפקדת הגדוד שנעו בתוך פלוגה פ' במרכז ואחרינו פלוגת החרמ"ש. החפ"ק של חטיבה 8 נע בתוכנו. קיבלתי פקודה להתייצב לפני המח"ט, והוא אמר לי כך – אינו יודע בשלב זה מה קרה לגדוד של בירו, אך קיבל שינוי משימה: אין לנוע למסעאדה בהתאם לתכונית, אלא לנוע לזעורה ומשם לג'בב אל מיס וקלע. הוא דיבר אליי ולא אל המג"ד.
"נעתי עם הטנק שלי ראשון אחרי פלוגה פ' ונכנסתי לזעורה, ושברתי מיד דרומה בהתאם לתדריך של המח"ט. הגדוד לא קיבל פקודה על שינוי משימה היות ולא יכולתי לפקד ישר על הגדוד כל זמן שהמג"ד היה במקום. למרות שהפקודות עברו מאלברט ישר אליי, כאילו המג"ד לא קיים. אך היות והובלתי כולם שברו אחריי.
"כאן הכנסתי את קצין הסיור הגדודי לטנק היות והזחלם שלו נפגע ביציאה מזעורה. על ציר התנועה לכיוון דרום הבחנתי בקולות של טנקים. עצרתי וצפיתי במשקפת לפנים ומיד גיליתי מוצב רציני על ציר הדרך ובצדדיו. כמו כן הבחנתי בשני תותחי נ"ט שירו לכיוון שלי מהמוצב. הטווח אליהם היה 300 מ' בלבד. יריתי ופגעתי באחד מהם. יריתי בשני, אך לא הצלחתי לפגוע בו.
"המח"ט הגיע מאחור וזירז אותי כל הזמן להמשיך לנוע קדימה למרות האש שנפתחה עליה מהמוצב. רציתי להמתין במקום עד שיגיעו עוד מספר טנקים ורק אז להתקדם ולכבוש את המוצב, אבל המח"ט זירז אותי עוד פעם.
"לפני תחילת התנועה הבחנתי בתנועת גדוד 12 לכיוון תל פאחר ומיד הרגשתי שאינם נעים בציר הנכון. ובכן, זזתי קדימה תוך ירי נהדר של המקלע המקביל לכל הכיוונים כאשר לפתע נפגעתי ע"י בזוקה. לפני הפגיעה הצלחתי להשמיד עמדה ע"י זריקת רימונים לצדדים. הייתי טנק בודד במוצב. כל האש לאחר הפגיעה רוכזה על טנק שנעצר מהפגיעה. התותחן קפץ "דריי" על הסיפון ונהרג במקום. המקלען פתח את תאו ונפגע ונהרג, אך בשלב זה טרם ידעתי מה מצבו. קצין קשר וקצין הסיור קפצו מהצריח, הנהג יצא דרך פתח ההצלה. הרגשתי שאני פצוע ברגל, הפלתי את עצמי על סיפון הטנק ומשם התגלגלתי על האדמה. הקצין קשר והתותחן [?] רצו לחזור לטנק, אבל פקדתי עליהם להתרחק היות ופחדתי שהתחמושת תתפוצץ.
"כל הזמן צלפו באיזור הטנק שעמד על הדרך. זחלתי ונשכבתי בין האבנים. המצפון התחיל להציק לי היות ולא ידעתי מה מצבו של המקלען. חזרתי לטנק ורציתי להיכנס פנימה לבדוק מה מצבו כאשר פגע בי צרור בכף היד. חזרתי בזחילה לגדר האבנים. באותו שלב שמעתי התפוצצות מהטנק. מספר סורים ניגשו אליי לכיוון מטווח 4 מטר אבל לא פגעו בי. לאחר מכן הסתלקו, אבל האש לכיוון הטנק לא פסקה. לפי הערכתי נפגענו ב-3.15 אחה"צ. הטנקים הראשונים שלנו הגיעו ב-3.45 אחה"צ. אחד הטנקים זרק לי מימייה עם מים, חגור ועוזי. שכבתי במקום עד שעה 1700 כאשר זחל"ם מפלוגה ח' שהגיע אסף אותי ופוניתי בערב לאחור. שכבתי בזחל"ם והרגשתי שהם אינם נעים בציר הנכון. ניסיתי לעצור בעדם, אבל לא היה קשר עם המ"פ. יותר מאוחר הוחזרתי לציר ע"י המג"ד.

עדות רס"ן יעקב נויפלד, מ"פ פ' גדוד 377

רס"ן נויפלד

רס"ן יעקב נויפלד

"ביום שישי בבוקר ה-9 לחודש שעה 1015 התקבלה פקודה לנוע לצומת בית הלל ולהמתין עד שהגדוד של סא"ל בירו יעבור ורק אז לנוע בעקבותיו. המשימה היתה לעלות דרך נעמוש לעוקדה, משם על ציר הנפט עד זעורה ומזעורה למסעאדה, כאשר עד זעורה כולל משלטי זעורה הדרומיים כובש הגדוד של בירו.

"ב-1100 התחלנו לנוע. המטוסים ירדו על המוצבים בשעה 1030. נענו בשדרה על הכביש כאשר מחלקה 4 מובילה, לאחר מכן הטנק שלי ומיפקדת הגדוד ויתר הפלוגה מאחור. המ"מ הרזרבי שלי, סגן קרן, הוביל ראשון. בגבעת האם היה פקק רציני ביותר בכוח שלפנינו. היו שתי פגיעות ישירות בזחלים, מספר הרוגים ופצועים. כמו כן הבחנתי בבולדוזרים ושיפלדוזרים שנפגעו בצורה קשה. אחד הטנקים עוד בקו היציאה ליד שדה נחמיה התהפך ונפל לתעלה, הגיע אליי רק למחרת לוואסט.
"קצת אחרי מעבר נעמוש ראיתי שמורידים את סא"ל בירו בחזרה ושהוא פצוע בפנים. קצין המודיעין של חטיבה 8 בא אליי ואמר שהגדוד של בירו תקועים באיזור סיר א-דיב ויש צורך לדחוף חזק קדימה על מנת לעזור להם. שלחתי מיד מחלקה אחת קדימה ואני הבחנתי אישית בכמות האש שהם מקבלים מהמדרונות המערביים של איזור קלע. הבחנתי שהמצב הוא חמור עבורם, הם פשוט עלו על ציר לא נכון ונכנסו לשטח השמדה. עד כמה שידוע לי היו צריכים לפנות על ציר הנפט צפונה. מרחוק הבחנתי שמספר טנקים נפגעו וכ-3-2 צוותים התחילו לחזור אחורה רגלית.
"המשכתי לנוע בהתאם לתוכנית עם יתר הפלוגה, כאשר מדי פעם יורים עלינו אך לא ביעילות. כנראה שלפני הכניסה לזעורה עבר אותנו טנק הפיקוד של הסמג"ד והוא הוביל ראשון.
"בזעורה שמעתי ברשת הגדודית שיש איזה שינוי בתוכנית ושלחטיבה 8 הולך קשה וצריך לנוע לכיוון ג'בב אל מיס במקום להמשיך לכיוון מסעאדה. היה קשה מאוד לשנות כיוון, אבל אחרי מספר תמרונים וסיבובים בתוך הכפר הצלחתי להפנות את הפלוגה דרומה.
"במוצבי זעורה הדרומיים על ציר הדרך היו מוצבים סוריים שלחמו היטב מתוגברים בתותחי נ"ט. טנק הסמג"ד שנע ראשון נפגע מבזוקה ומפגז נ"ט. שני אנשי צוות נהרגו והסמג"ד נפגע. אחריו עם הפרש זמן הגיעה יתר הפלוגה, פתחה באש ופרצה קדימה תוך ירי ממקלעים, עוזים וזריקת רימוני יד לתעלות, כולל דריסת עמדות ע"י שרשרות הטנקים. לפי דעתי הסורים עוד טרם ההסתערות וכניסת הטנקים למוצב, אבל אחרי פגיעות בטנק הסמג"ד, הניפו דגל לבן, אבל היות והמשכנו לירות גם הם המשיכו להילחם עד הסוף.
"תוך כדי הקרב נפגע הטנק של סמל דרור נתן משלוש פצצות בזוקה והטנק נדלק, אך הצוות הצליח לקפוץ ממנו ונפגעו שני אנשים – סגן עידו מור נפגע מכדור בבית השחי.
"סך הכל בקרב זה על מוצבי זעורה הדרומיים היו שני הרוגים ו-10 פצועים ושני טנקים פגועים. בכל שלב הלחימה לא היתה למג"ד שליטה במה שמתבצע ולא קיבלתי ממנו פקודות וכו'. לעומת זאת, המח"ט אלברט הפעיל אותי בצורה ישירה על-ידי כניסתו לרשת הגדודית ומספר פעמים לרשת הפלוגתית, הקשר עמו היה מצוין.
"בסביבות השעה 1400 קיבלתי פקודה להתארגן ולרכז אליי את הפלוגה. סך הכל הגיעו למקום עשרה טנקים בלבד. החפ"ק של חטיבה 8 היה איתי במרכז. התחלתי לרכז את הפצועים ולהכינם לפינוי. ברצוני לציין מספר מפקדים וחיילים שעבדו בצורה יפה מאוד תוך קרב, כגון סגן עוזי קרן, שהיה כל הזמן בטנק המוביל ופרץ במוצבים ראשון ואחריו נכנסו יתר הטנקים, את סמל שלמה לוי, מפקד טנק שפגע בעמדות אוייב בצורה יעילה. רשת ההסוואה של הטנק שלו נפגעה ותחת אש קפץ וזרק אותה למטה. סמל גוזלי אברהם הפעיל את מקלע ה-0.5, התיישב על הצריח וירה בצורה מצויינת, השמיד עמדה אחרי עמדה עד שנפגע בעינו ופינה את סרן עמי לבטוב. פינינו באותו השלב אחורה לכיוון גבעת האם והוא נפגע מכדור בראשו.
מרחוק הבחנתי באיזור קלע במספר טנקים דולקים. המח"ט פקד עליי להיזהר לגבי הירי לכיוון ההוא היות והגדוד של סא"ל בירו עדיין באותו איזור ויש חשש שנפגע בהם מכיוון זה.
מפקדים מגדוד 377 לאחר המלחמה

מפקדים מגדוד 377 מיד בסיום המלחמה. מימין: יהודה ארזי, משה ממון, שלמה לוי, ישראל בכר ועוזי קרן

"ב-1500 התחלנו לנוע לכיוון ג'בב אל מיס. מחלקה ד' הובילה, אחריהם הטנק שלי וחפ"ק חטיבה 8 ובסוף יתר הפלוגה. בדרך פגשנו בשני טנקי T-34 שהשמדנו ובטנק SU-100 באיזור קסלה שהושמד ע"י הפלוגה. שני טנקי ה-T-34 הושמדו בג'בב אל מיס.
"בכניסה לקלע היה לי הפחד שנדפוק את הגדוד של בירו (כל הזמן זכרתי את מה שקרה לנו עם הגדוד של שמעון ליבר). לכן נצרתי את האש. סגן יהודה ארזי נכנס ראשון ובכניסה לכפר פגע בטנק SU-100 נוסף. הסתבר יותר מאוחר שזה היה הטנק שפגע בשלושת הטנקים שעמדו צפופים בכניסה לקלע מכיוון מערב. שלושת השרמנים עדיין דלקו כאשר למרכזי כלל לא היה צריח, כנראה נפל בשעת פגיעה או התפוצצות תחמושת. שני הרוגים שכבו תחתיו. לפתע הבחנתי שיורים לכיוון שני טנקי שרמן שהיו בצד המערבי של קלע. הטנקים התחילו לנפנף בדגלים והאש מיד נפסקה.
"התחלתי לרכז את ההרוגים והפצועים כאשר לפתע הגיעו עוד שני שרמנים בפיקודו של סגן נתי. הם היו ממש מזועזעים ומבולבלים לגמרי. קיבלתי פקודה לעצור בקלע ולהתארגן להגנה וזאת בסביבות השעה 1800. הרופא הגדודי הגיע והתחיל לטפל בפצועים כאשר אני ירדתי במדרונות המערביים לאסוף נפגעים מהגדוד של בירו. לקראת ערב היו לי 14 טנקים, 10 שלי ועוד 4 מחטיבה 8 בפיקוד נתי. החוליה הטכנית התחילה בלילה לעבוד. הם לא ידעו על שינוי התוכנית ונעו לכיוון עין פית ורק לאחר מכן ניווטתי אותם בקשר והגיעו רק מאוחר.
"לא היה לי ברור מדוע אין ממשיכים להתקדם לפחות לצורך טיהור עם פלוגת החרמ"ש דרומה. רק בשעה 2000 קודמה מחלקה אחת לפנים וגם לא מספיק רחוק. לפי מה שהבנתי במקום – קלע היתה מאורגנת להגנה בצורה טובה מאוד. בבוקר בשעה 0900 או 1000 קיבלנו פקודה לנוע לכיוון וואסט. לפני התנועה מקלע הבחנתי בתנועה חשודה בין הבתים, זרקתי רימון עשן ושבינו כ-10 חיילים, שניים מהם פצועים קשה. בין הניירות שנפלו בידינו היו תמונות קצינים, מבנה המוצב, גזרות אש ומקום הצבת כלי נשק.
"בדרך ההתקדמות טנק של מחלקה 4 עלה על מוקש, אך תוך שעה המשיך בתנועה. סך הכל נפרסה לו שרשרת. סדר התנועה על וואסט: פלוגה ו', פלוגה פ' עם 12 טנקים (שניים תוקנו עדיין בקלע) ומאחור נעה פלוגה הח'. בכניסה לוואסט פלוגה ו' היתה צריכה לתפוס עמדות חיפוי והפלוגה נכנסה ראשונה. שלחתי את מחלקה 3 לכיוון דרום כ-1 ק"מ והיא דיווחה לי על תנועת טנקים. הסתבר לי לאחר בדיקה שזאת חטיבה 37 שנעה לאיזור כפר נפח.
"התקבלה פקודה לנוע לכיוון מנסורה-קונייטרה ולאבטח לכיוון דרום. בשלב הראשון מחלקה 3 המתינה באיזור תל שיבן ולאחר מכן נכנסה לשדרה הפלוגתית.
"הייתי הראשון שיצר מגע עם העיר קונייטרה. ביצענו מספר טיהורים במחנות המערביים והדרומיים בשיתוף עם כל החרמ"ש ופלוגה ב', ולאחר מכן התארגן כל הכוח בשדה ונכנס במצעד ניצחון לעיר.
אבידות: 7 פצועים, 1 טנק מושמד.
לקחים: "יש לקדם כוח חרמ"ש אחרי טנקים לצורך טיהור והשתלטות על בונקרים, תעלות קשר ולמנוע צליפות.
"לפי דעתי צריך לתת למ"פ לעבוד בפלוגתו בלי להיכנס כל הזמן לרשת הפנימית, דבר המבלבל את המ"מים ומפקדי טנקים.
"פינוי פצועים לפי דעתי לא היה מספיק מהיר.
"לפי דעתי, פלוגה פ' במסגרת חטיבה 8 ביצעה עבודה רבה שמשום מה לא מקובל להזכיר זאת בכל הסיכומים למיניהם".

עדות סרן משה הדרי סמ"פ ה' (התמנה לתפקיד מ"פ לאחר פציעתו של המ"פ בזעורה)

"לחמתי עם הפלוגה במסגרת הגדוד של רס"ן אריה קרן. עם מעבר הגבול נכנסנו להפגזה כבדה. הפלוגה הובילה ראשונה את השדרה הגדודית, אבל החרמ"ש פתח רווח והיו במשך כל העלייה רחוק מאחורינו. התוכנית היתה לכבוש את זעורה ולפרוץ דרומה מזעורה לכיוון ג'בב אל מיס כאשר גדוד הטנקים תקף ראשון ופרץ מזעורה מזעורה מזרחה למסעאדה.
"התמונה לא היתה ברורה מה המצב והיכן הכוחות הקדמיים נמצאים, אינני יודע למה אבל מצאנו את עצמנו יוצאים מזרחה מזעורה במקום דרומה ונפתחה אלינו אש. שבעה טנקים נפגעו, אך המשיכו לפעול. הנזק לא היה רב ולא היו חדירות. צלף ירה על המ"פ והוא פונה לאחור, מת בבית החולים לאחר שלושה שבועות. אני קיבלתי הפיקוד. המקום מזרחה מזעורה ליד בית הקברות.
"בכפר עצמו הצלחנו לפגוע בטנק T-34 שהופיע לפתע מכיוון צפון. במגע היו לי שבעה טנקים. תוך קרב הצלחנו להשמיד חמש עמדות מקלעים סוריות. ב-1900 קיבלתי פקודה לנתק מגע ולחזור לזעורה והתמקמנו במסגרת הגדוד של קרן במשלטי זעורה הדרומיים.
"ב-10 לחודש בבוקר קיבלתי פקודה לסייע לגולני בכבישו המוצבים המזרחיים של זעורה, איתם הייתי במגע אתמול. ההתקפה התחילה בשעה 0700 ותוך שעתיים האיזור היה כבוש. בשעה 1100 התחלנו לנוע לוואסט, קיבלתי בדרך שני טנקים של נתי מחטיבה 8 ובסביבות 1830 נכנסנו לקונייטרה לצורך טיהור המקום והמחנות סביב. לא היתה התנגדות".
_____________________________________________________________________________________________________________________________________
מודעות פרסומת

20 מחשבות על “היו צריכים להכניס אותי לפני בירו

  1. כשקוראים אלו שערוריות קרו בגדוד הזה מה הפלא שהצניעו בכתובים את חלקו במלחמה זו ?

  2. כל הכבוד ללוחמים ולמפקדים הזוטרים, הם ניצחו את המלחמה הזאת, אבל קשה לקרוא לכוח הזה "גדוד", מדובר באוסף של יחידות שיריון קטנות שסופחו לגדודים אחרים. על פניו נראה כאילו לא היתה כאן לחימה גדודית ולא פיקוד גדודי. אותו כנ"ל לגבי הברדק בחטיבה 8. וכל זה כזכור, אחרי 3 שבועות של "המתנה" והכנה, כשהכוחות היו אמורים להכיר את השטח, לדעת מה עושים לפי תוכנית א' וכשהיא משתבשת ללכת על תוכנית ב' וכו'. כמעט שום דבר מזה לא בוצע. פשוט נסעו, עלו על גבעה כזאת או אחרת, מי שהצליח הצליח, ומי שנפגע נפגע. ככה לא מתנהל "קרב הבקעה" פיקודי / אוגדתי מתוכנן.

  3. אפשר להבין את העלבון של המג"ד חינסקי ["היו צריכים להכניס אותי לפני בירו"]:

    הוא והגדוד שלו יושבים באצבע הגליל 3 שבועות במשימות בט"ש, וכשפורצת המלחמה והחטיבה שלו [חט' 37] זוכה לקבל נתח מהעוגה – היא נשלחת להילחם בגזרת ג'נין-שכם ת"פ אוגדה 36, רק גדוד 377 נשאר "מאחור". כלומר, לא משתתף במלחמה. והנה כשסוף סוף המלחמה מגיעה לגזרה הסורית וגדוד 377 הופך ת"פ חטיבה 8 במשימת ההבקעה העיקרית – מי שנבחר להוביל הוא דווקא גדוד 129 של בירו שמגיע בריצה היישר מגזרת סיני, עוד לא גמר לנגב את אבק המדבר מהפנים והוא כבר נע בראש החטיבה כשגדוד 377 הנכלם מאחוריו.

    למה החליט מח"ט 8 שגדוד 129 יוביל וגדוד 377 יהיה רק אחריו? כנראה מפני שלגדוד 129 היו טנקי m-51 ולגדוד 377 טנקים m-50. הבדל של תותח טוב יותר ושל מנוע דיזל משופר. את בעיית ההתמצאות בשטח פתרו בזה שצורף אליהם קמב"צ מחטמ"ר 3 שהכיר את הרמה. זה שהקמב"צ טעה לבסוף והגדוד של בירו מצא את עצמו עולה על יעד לא נכון ונכנס לשטח השמדה – זה כבר סיפור אחר.

    על הסיבות שהביאו לחיכוך הגדול בין חינסקי לאלברט שבגללו מח"ט 8 החליט להפוך את עצמו למג"ד 377 בפועל ולחלק פקודות ישירות לסמג"ד ולמ"פ, כפי שמעידים השניים, אני מקווה שנמצא יום אחד את התשובה.

    • התגובה שכתבתי כאן – טועה, וטוב שהיה מי שהעמידני על טעותי.

      פלוגות ה'-פ' של גדוד 377 שהיה ת"פ חטיבה 8 היו M51, כולל טנקי המג"ד והסמג"ד.
      אם כך, למה החליט פדן להעדיף את גדוד בירו על פני גדודו של חינסקי – החידה רק מעמיקה.

  4. מעדותו של בן ציון פדן:
    "לפי דעתי הגדוד לא ידע כלל מה משימתו, פשוט נאמר על ידי המג"ד שצריך להגיע למסעאדה דרך זעורה ושהגדוד של בירו יעלה ויכבוש את קונייטרה, זה הכל."
    דני> לעומת העדות של יעקב נויפלד: "המשימה היתה לעלות דרך נעמוש לעוקדה, משם על ציר הנפט עד זעורה ומזעורה למסעאדה, כאשר עד זעורה כולל משלטי זעורה הדרומיים כובש הגדוד של בירו." האם המ"פ והסמג"ד ידעו את המשימה? ורק יתר הגדוד לא קיבל פקודה?

    "קיבלתי פקודה להתייצב לפני המח"ט, והוא אמר לי כך – אינו יודע בשלב זה מה קרה לגדוד של בירו, אך קיבל שינוי משימה: אין לנוע למסעאדה בהתאם לתכונית, אלא לנוע לזעורה ומשם לג'בב אל מיס וקלע. הוא דיבר אליי ולא אל המג"ד."
    דני> עפ"י עדות נויפלד, בכל מקרה היה צריך לעבור בזעורה. המשמעות אם כן שאין להמשיך צפונה מזעורה.

    "הגדוד לא קיבל פקודה על שינוי משימה היות ולא יכולתי לפקד ישר על הגדוד כל זמן שהמג"ד היה במקום. למרות שהפקודות עברו מאלברט ישר אליי, כאילו המג"ד לא קיים. אך היות והובלתי כולם שברו אחריי."
    דני> איך היו אמורים פקודיו להבין מלבד קיום מצוות "עשה כמוני"?

    ""לפני תחילת התנועה הבחנתי בתנועת גדוד 12 לכיוון תל פאחר ומיד הרגשתי שאינם נעים בציר הנכון."
    דני> מקומו בשעה זו היה בזעורה הדרומית. השעה לפני 15:15. החלטת מג"ד 12 לנוע מעין א'דיסה צפונה שלא עפ"י התוכנית היתה בשעה 14:50. נניח שפדן היה בזעורה הדרומית בזמן כדי לדעת שמג"ד 12 נע צפונה במקום מזרחה.
    האם ידע את התוכנית של גדוד 12?? אני מפקפק בכך.

    "מספר סורים ניגשו אליי לכיוון מטווח 4 מטר אבל לא פגעו בי. לאחר מכן הסתלקו, אבל האש לכיוון הטנק לא פסקה. לפי הערכתי נפגענו ב-3.15 אחה"צ."
    דני> מספר פעמים נשאלה השאלה מתי נכבש מוצב זעורה הדרומי והתשובה כאן, לא לפני 15:15. בשעה שהתחיל הקרב בתל פאחר.

    • לגבי מה שאמר בנצי פדן על קרב תל פאחר בעדות כאן, יש ראיון שנערך עמו ב-2002 שם סיפר ביתר פירוט את התיאור המדהים הבא:
      "הגעתי עם הגדוד לצומת, עלינו על ציר הנפט ודהרנו קדימה לעבר זעורה. המטרה שלי היתה להגיע ולתפוס במהירות את צומת
      זעורה-עין פית. כשהגענו לחורשה של עין פית היתה לנו תצפית טובה על כל מה שקורה מתחתינו. ראיתי מתחתיי את השחיטה של
      הכוח בתל פאחר. נמיר המ"פ שלי, שוכב מאחור עם זחל"ם בוער וצועק בקשר שכל הפלוגה בוערת.. אמרתי לו שיתעשת ושיחזור
      לעצמו, ושהפלוגה בסדר, אבל בפועל אני רואה שזה לא הולך והחבר'ה מתחילים לטפס שם על הקירות של המוצב, היה ברדק נוראי".

      ראו סיפרו בלינק הזה (דף 42) http://www.yadlashiryon.com/vf/ib_items/7032/377.pdf

      מעניין איך זיהה פדן את נמיר מאחורי זחל"ם בוער [והאם היה זה הזחל"ם של נמיר שנפגע מפגז טנק על דרך ההטיה ובו נהרגו 4 לוחמים], ומי אלה החבר'ה שמטפסים על קירות המוצב – החבר'ה של אהרון ורדי מגדוד 12 על היעד הדרומי? נשמע לי כמו תיאור מופרך של בדיעבד.

      • שלמה, אתה צודק שזה נשמע כמו תיאור של "בדיעבד", היינו, על פי דברים ששמע מאוחר יותר. אך מצד שני, פדן הרי לא אומר שהוא ראה את נמיר וזיהה אותו. רק שהוא אמר לנמיר שיתעשת. האמירה הזו ברור שאם היתה, היתה דרך רשת הקשר. ואם כך, אולי נמיר אמר לו שהוא מאחורי זחל"ם בוער וכו'.

        בהמשך להערתו של דני (על עדות פדן: "הבחנתי בתנועת גדוד 12 לכיוון תל פאחר ומיד הרגשתי שאינם נעים בציר הנכון"), אוסיף ואשאל: האם מזעורה הדרומית יש בכלל טווח ראיה על תוואי ההטייה באיזור עין א-דיסה? (בתמונות שאני זוכר, שצולמו מהתוואי עצמו, מלמטה למעלה, קו האופק הוא בקצה הרכס, בציר הנפט, ולא רואים גבוה יותר. אך אולי אני טועה). אותה שאלה יש לי האזור שמערבית לתל, שהמספר כותב (כאן הוא מספר שראה): "אבל בפועל אני רואה שזה לא הולך והחבר'ה מתחילים לטפס שם על הקירות של המוצב",

        • לשמואל: ממה שאני מבין, פדן בהחלט התכוון לזה שהוא ראה את נמיר במו עיניו וזיהה אותו מהמרחק הזה [דבר שלא הגיוני בעיניי].
          לגמרי לא נראה שיש מצב שנמיר סיפר בקשר שהוא שוכב מאחורי זחלם בוער. זה דיווח שלא נהוג לומר ברשת קשר. קשה להאמין שנמיר, עם כל זה שנחרד ממצב הפלוגה שלו והגדוד בכלל, ירד לרזולציות כאלה של דיווח.

          לגבי שאלתך האם מזעורה הדרומית ניתן לראות את דרך ההטיה: בגדול – לא. אם כי פדן מציין שהוא ראה את המצב מהחורשה של עין פית. שם ייתכן שאפשר בנקודות מסויימות לראות קטעים קצרים מאוד מדרך ההטיה. האם פדן קלט קטע כזה שבדיוק ממנו הצליח לראות ולזהות במשקפת את נמיר ששוכב? מסופקני.

          • "זה דיווח שלא נהוג לומר ברשת קשר", צודק. אבל פדן אומר: "אמרתי לו שיתעשת ושיחזור
            לעצמו", כלומר, שמדבריו (רק בקשר, לא דרך משקפת…) הבין שהוא בהלם, וכשמישהו בהלם הוא הרי לא מתנהג כנהוג…

            לכן לא הוצאתי מכלל אפשרות שהתיאור שהוא "שוכב מאחור עם זחל"ם בוער וצועק בקשר שכל הפלוגה בוערת", ג"כ נאמר בקשר, למשל, בתשובה לשאלה [דמיונית, אך בהחלט נהוגה בקשר] "איפה אתה נמצא?" – אפשר ונענה [להלן משפט דמיוני אפשרי:] "אני פה מאחורי זחל"ם בוער, כל הפלוגה בוערת". למעשה, בכל התיאורים שקראתי מ"פ הטנקים לא היה מאחורי שום זחל"ם בוער, כך שאין לי כוונה לומר שזה מה שהיה, רק לנסות להסביר את האפשרות של המשפט.

            מה עם צדו המערבי של תל-פאחר, הוא נצפה מהחורשה של עין-פית?

            • צידו המערבי של תל פאחר, ובעצם תל פאחר כולו, נראה גם נראה מחורשת עין פית ומהכפר, במיוחד כשב-1967 הוא לא היה מוסתר ע"י עצים.

              • האם אתה חושב שרואים את גיא ההריגה מעין פית?
                תל פאחר עצמו לא רלוונטי כי נמיר לא היה שם.

                  • אם כך (ותודה לדני שהבהיר את שאלתי, ואכן, כששאלתי לעיל "מה עם צדו המערבי של תל-פאחר" – התכוונתי למרגלות הצד המערבי, למקום שמכונה "גיא ההריגה") נמצאנו שדבריו של פדן, "אני *רואה* שזה לא הולך והחבר'ה מתחילים לטפס שם על הקירות של המוצב", בלתי אפשריים, כי לא יכל לראות זאת מהמקום בו היה.

          • באיזה רשת שוחח פדן עם נמיר?
            נמיר היה ברשת חנה ושל פלוגה ז' והאזין לאיתן.
            האם יש לנו סימוכין שהיה ברשת הגדוד 377?
            גם ההפך, שפדן עבר לאחת הרשתות הנ"ל נראה לי מופרך.

  5. מענין שבתחקיר הגדוד שקיים מח הסטוריה שפורסם באתר זה לא נאמרו דברי הבקורת של הסמגד והמפ כלפי המגד על אי שליטה אולי משום שהמגד היה נוכח באותו תחקור. חומר למחשבה

  6. התנהלות מוזרה של המח"ט. גדוד 129 מסתבך בקלע והמחט אינו נותן לו פקודה לסגת ולא מנסה להציל אותו.
    המשימה המקורית של גדוד 377 היתה לנוע דרך זעורה למוצבי זעורה הצפונית על כביש מסעדה. המח"ט מחליט לשנות את המשימה של גדוד 377 ולא מעדכן את המג"ד.
    מג"ד 377 מבין תוך כדי נסיעה בשטח שהתכנית השתנתה והוא צריך לפנות מזעורה דרומה לכיוון קלע. הוא מחזיר את הכוח שלו שהמשיך לכיוון מסעדה (לפי התכנית המקורית)
    המח"ט מתעלם מהמג"ד ומאיץ בסמג"ד לרוץ דרומה כשהוא למעשה טנק בודד. (אחרי שנפגע לוקח חצי שעה עד ששאר הכוחות מגיעים אליו).
    פלוגה פ' שמקבלת פקודות מהמח"ט לא יודעת על שינוי המשימה. רק בזעורה המ"פ מבין דרך הרשת הגדודית שהוא צריך לפנות דרומה.
    המג"ד, הסמג"ד והמ"פ עד שהגיעו לזעורה לא ידעו למעשה שכל גדוד 129 נתקע בקלע.
    אם הסורים היו מגלים מעט יוזמה הם יכלו להשמיד בקלות את חפ"ק החטיבה שנע מזעורה דרומה.

    • החומר הרב שיוצא מארכיון צהל שלא היה ידוע שקים לשלמה מן ודני ביזר עד 2013 ועם תחילת אסוף העדויות לבלוג "נעמוש הרמה הסורית" אמרתי וכתבתי על מה שקורה עכשיו !יש ספורים(שזה לתכנית אחרת,מספרי ספורים")יש כתבות במהלך השנים שחלקם בדיעבד ועכשיו יוצאים מהמגירות והקרטונים חצי שנה ושנה אחרי המלחמה שבהם טיוח האדרת המספרים ועבות מעשיהם ותפקידם בקרב ומתקבלת תמונה לא אמינה.(כדוגמת מתאם ביו גולני לשריון שנקרא "חנה"ויש עובדות מרשת הקשר,נחשול" יומן המבצעים ספורים ועדות של מפקדי כוחות בשטח.צריך לקרא!לא יאומן כי יסופר…הנחקר לא הובן הכתבנית שיבשה ועוד רעיונות אחרי 48 שנים ועכשיו פרשנים נותנים את דעתם וחשיבתם ורוצים לתת פענוח מה באמת היה וקרה ביום9.6.67 בין השעות07:00 עד שעה 19:00הבלוג מתדרדר לקשקשת לא עניינית ולעבות האמת (אפשר לתת דוגמאות אבל יש נפגעים ונעלבים)כדי לדבר ולכתוב על עובדות בדוקות…

  7. רק לשם הסמנטיקה…להלן ציטוט מדוייק מדבריו של בנצי פדן בראיון שהתקיים עמו ב-2002 בסוגיית תל פאחר: "…מהחורשה של עין פיק אני רואה מתחתיי את השחיטה של תל פאחר…אני רואה מה שמתפתח שם. נמיר המ"פ שלי שוכב עם זחל"ם בוער מאחור וצועק שכל הפלוגה בוערת. ואני יושב 2 טראסות מעליו ואני רואה הכל ואני אומר לו: 'אדוני היקר, הפלוגה בסדר, תחזור לעצמך…' וזה לא הולך…מתחילים לטפס על הקירות, לנסות לתפוס עמדות על הקיר..אחד מחליק, אחד פורס שרשרת, מתחיל בלגן…" ברור שמדבריו אודות נסיונות הטיפוס על קירות המוצב כוונתו לטנקי פלוגת נמיר ולא לאנשי גולני. בין אם ראה פדן את ההתרחשות במלואה ובין אם לאו, אין ספק שחלק מן הנאמר נאמר בדיעבד ולאחר 35 שנה.

    • "ברור שמדבריו אודות נסיונות הטיפוס על קירות המוצב כוונתו לטנקי פלוגת נמיר ולא לאנשי גולני". מהנכתב למעלה עולה שגם את הטנקים הנמצאים מערבית לתל-פאחר הוא לא יכל לראות מהחורשה של עין-פית, כי התל עצמו מסתיר את הנמצא במדרון המערבי שלו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s