כוח הסיירת בג'יפ עם רימון

ג'יפ התול"ר ועליו ארבעה חבר'ה היה חלק מכוח התגבורת של סיירת גולני, שנשלחה לסייע לגדוד 12 לסיים את כיבוש תל פאחר * ארבעה החלו את הנסיעה, ושלושה נשארו כדי לספר את קורותיהם מחורשת טל, דרך מוצב נעמוש ועד ההגעה ליעד והלחימה בו * איציק בן דור, מוקי פלג ושוקי קובץ משחזרים ומספרים איך חברם לנסיעה הזו, אברהם רימון, נהרג בתעלות * מפגש שמנסה לעשות סדר באירועים, אבל לא תמיד מצליח 

צוות רימון בתל פאחר. מימין: שוקי קובץ, איציק בן דור ומוקי פלג

היו בג'יפ עם אברהם רימון, לחמו במוצבי נעמוש ותל פאחר. מימין: שוקי קובץ, איציק בן דור ומוקי פלג

המפגש הזה אמור היה לעשות מעט יותר סדר בחלק של סיירת גולני בכיבוש תל פאחר. הגעתו מארה"ב של איציק בן דור לביקור מולדת, הפגישה אותו עם החבר'ה מהסיירת, בין היתר עם מוקי פלג ושוקי קובץ שנסעו איתו יחד בג'יפ בשעות אחה"צ של ה-9 ביוני 1967.

הניסיון לשחזור את פעולתם בתל פאחר נתקל בקשיים. במהרה התברר שעם הכניסה לתעלות התפצלו הזכרונות למספר גרסאות. לא די שהם נאלצו להתמודד עם גרסאות שפורסמו בעבר מצד המ"פ רובקה אליעז, עוזרו במלחמה דוד כהן, וגם הסמח"ט משה גת ויד ימינו חיים יפרח – הם חלוקים פה ושם גם בינם לבין עצמם לגבי קטעים בקרב: מי טיהר בנעמוש, איך הגיעו לתל פאחר, מי ראה או לא ראה את רס"ן 'גולדה' ההרוג, מדוע אינם זוכרים את כוח סולוביץ' נכנס ליעד, איפה ואיך נהרגו אברהם רימון ויעל ירון, מי הכריע את הסורי שהתעמת עם רובקה ועוד.

מה שכן, את הקרב בתל פאחר הם סיימו כששוקי קובץ מעמיס על גבו פצוע מאחת התעלות ביעד המערבי, ומוקי פלג הולך לפניו עם עוזי מוכן למקרה שיצוץ מולם חייל אויב. את הפצוע הם הניחו במרכז המוצב [רחבת האנדרטה כיום], במקום שבו לדבריהם רוכזו פצועים, ומשם פנו לדרכם.

המפגש הזה מצטרף למפגש שקיימנו באוגוסט 2013 עם שלושה מחיילי המחלקה הטירונית של הסיירת [גרשוני, פרגמין ופטלוק], ששחזרו בתל פאחר את פעולתם תחת פיקודו של המ"מ יוני לוי. המפגש הנוכחי נערך במרכז הארץ, אבל ימים מספר קודם לכן היו אלה פלג וקובץ שנכחו במפגש תל פאחר ב-9 ביוני 2015, שם הראה פלג לדני ביזר, לשעבר מגדוד 12 החוקר את הקרב, את מקום לחימתם בתעלות ולאחר מכן הציג את תנועתם על גבי תצ"א [ראו בהמשך].

לשחזור המשותף שלהם צירפנו בהמשך שיחה נפרדת שקיימנו עם אורי רבינוביץ', שהיה נהגו של המ"פ רובקה במלחמה.

איציק בן דור מקיבוץ המעפיל התגייס בנובמבר 1965: "למעשה הייתי בהתחלה בקורס טיס והודחתי, הגעתי לבא"ח 1 והסמל שלי היה בן גיגי מקרית גת. אחרי זה בחרו אותנו לסיירת כי היינו קיבוצניקים. דוד כהן היה המ"פ שלי בהתחלה. כולם פחדו ממנו פחד מוות. קראו לו הנמר השחור".

מוקי פלג מקיבוץ עמיר התגייס בנובמבר 1965, אבל לא לסיירת: "התחלתי את שירותי די בטעות בשייטת 13, אבל לא היתה לי מספיק מוטביציה ובאופי שלי לא בדיוק הייתי מורעל, וככה גלגלו אותי לסיירת גולני, שהגעתי אליה לאימון חורף. למען האמת, לא הרגשתי שמתאמצים שם יותר מדי. הייתי בזוקאי וככה הגענו למלחמה".

שוקי קובץ מקיבוץ בית אורן התגייס ב-1966: "לא הגעתי בהתחלה לסיירת כי הסמח"ט התנכל לי, לא הבנתי למה. הייתי חייל מעולה. ואז מוסא קליין הגיע לסיכום עם רובקה, שאם אהיה חניך מצטיין בג'וערה אני אגיע לסיירת, וככה הגעתי".

הם מספרים שבתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים שהו בכפר סאלד ובחורשה באליפלט. רבינוביץ' [הנהג של רובקה] מקיבוץ כפר גלעדי מספר שתקופה מסויימת הסיירת היתה ממוקמת בחורשת תל-חי, שהוא הציע למ"פ שהחבר'ה ילונו באולם הספורט, אבל זה סירב. "לא עשינו בתקופה הזו שום דבר", הם מספרים, "רק עברנו ממקום למקום".

היינו מאומנים בלחימה על יעד מבוצר. אימון של הסיירת

היינו מאומנים בלחימה על יעד מבוצר. אימון של הסיירת

ידעתם שאתם מתוכננים למשהו? פלג: "לא היינו מתוכננים לכלום, לא הראו לנו שום תוכניות או תצ"אות. כן סיפרו שאולי רוצים לעלות על תל עזזיאת שנחשב עוד מ-48' לסיפור גדול, ושעולים עליו עם סכינים בין השיניים לתקוף אותו, אבל ממש לא דיברו איתנו על משהו ספציפי. אני לא זוכר מפקד שבא והושיב אותנו ואמר – התפקיד של הסיירת הוא כך וכך. גם כשעלינו לרכבים בחורשת טל ושלחו אותנו לתל פאחר זה היה ספונטני".

בן דור: "עוד לפני זה היתה פעם אחת שאמרו לנו שב-12 בצהריים יגיעו מטוסים שלנו לריכוך [הכוונה ל-7 ביוני, לפני התקפה מוקטנת של "מקבת" שלבסוף בוטלה]. שכבנו עם הראש באדמה וחיכינו למטוסים. אמרתי לעצמי – יכול להיות שאני לא יוצא מכאן. אני מסתכל בשעון ורואה שהשעה 12 ואני יודע שחיל האוויר מדייק, ואז השעה היתה 12 ודקה, 12 ושתי דקות, וחיל האוויר לא בא. אחר כך הבנתי שהיו עננים שהפריעו למיראז'ים".

ב-9 ביוני אחה"צ כשהקפיצו אתכם מחורשת טל ואמרו לכם לעלות לרמה, מה ידעתם על מה שקורה? פלג: "אני חושב שאמרו לנו שגדוד 12 עלה למעלה, אני לא יודע אם זה ברגע שעלינו לג'יפ או בהמשך הנסיעה, ואנחנו כאילו הולכים לעזור להם".

בן דור: "דוד כהן שבא מבה"ד 1 והיה חבר טוב של רובקה בא לעזור. הוא הכיר אותנו טוב כי לפני זה היה המ"פ שלנו. אני זוכר שדוד כהן אמר – עולים, והוא זה שהוביל אותנו לנעמוש".

רובקה היה באותו זמן בגבעת האם, מי נתן לכם את ההוראה לנסוע? קובץ: "אני חושב שדני כנעני, שהיה אז קמב"צ בגדוד".

פלג: "מספרים שרובקה ודוד כהן חיפשו את המלחמה והם הסתובבו בגבעת האם".

דוד כהן. בסיירת כינו אותו "הנמר השחור". הגיע במלחמת ששת הימים לעזור לחברו המ"פ רובקה אליעז

דוד כהן. בסיירת כינו אותו "הנמר השחור". הגיע במלחמת ששת הימים לעזור לחברו המ"פ רובקה אליעז

רובקה היה באיזור גבעת האם כבר מהשעה 12:30. בן דור: "אנחנו התחלנו לנוע אחרי השעה 4. מה שאני זוכר – אנחנו נסענו אחרי דוד כהן לכיוון נעמוש והוא ספציפית אמר לנו כשהגענו לנעמוש – תלכו למוצב ההוא לטהר אותו".

פלג: "זה לא דוד כהן אמר, זה וייסהוט. הוא היה בחור שהיה שנה לפנינו, השתחרר והצטרף לסיירת כמילואימניק ובא כמתנדב. אני זוכר שהוא אמר לנו – תטהרו את המוצב".

עם כמה כלים יצאתם מחורשת טל? בן דור: "אנחנו יצאנו בג'יפ תול"ר".

פלג: "וייסהוט היה עם זחל"ם".

והמ"מ יוני לוי איפה היה? פלג: "הוא בא קצת אחר כך, היה מ"מ המחלקה הצעירה. לא ראינו אותו נוסע אחרינו. כשהיינו לפני נעמוש רובקה הודיע לו בקשר שיגיע".

למה רובקה לא קרא לשתי המחלקות הוותיקות להצטרף? פלג: "לא יודע, זו באמת חידה. מעניין אם מישהו שאל אותו על זה. כל הבחירה הזו בכלל – למה רק אנחנו מכל הוותיקים?".

בן דור: "נסענו, לא היינו חלק משיירה".

פלג: "נסענו אחרי הזחל"ם של וייסהוט ובנעמוש הוא עמד לפנינו".

מי נמצא בג'יפ שלכם? פלג: "בן דור הנהג, רימון המפקד, ושוקי ואני יושבים מאחורה זה מול זה. אנחנו נוסעים אחרי וייסהוט לדעתי. הוא לפנינו ואני זוכר שהוא מתקשה קצת בעלייה, ואנחנו אחריו והג'יפ שלנו בשיפוע כזה והתול"ר מושך אחורה. הגענו לנעמוש ואז וייסהוט אמר לנו לטהר את המוצב הזה, שלפי דעתי היה מוצב די מסכן".

בן דור: "כשהגענו לנעמוש וייסהוט היה עם ג'יפ, אני לא זוכר אותו עם זחל"ם ואז הוא מסמן לנו ללכת לנעמוש".

פלג: "הוא אמר – תלכו לבדוק בתעלה הזו. עמדנו לא רחוק מהתעלה, בן דור עצר על הכביש ומה שהיה היה".

מה היה? פלג: "בן דור נשאר על הג'יפ בתור נהג".

קובץ: "לא נכון, הוא ירד גם, התלהבנו, זו היתה פעם ראשונה שלנו".

בן דור: "עזבנו את הג'יפ ורצנו ארבעתנו לכיוון המוצב ההוא. הוא היה מין תעלה כזו שבסופו גג מפח. היו שם בערך שמונה או עשרה סורים. היינו מאוד מתורגלים בלחימה על יעד מבוצר. לי היה מקלעון אפ.אן וטרנזיסטור [פק"ל מחסניות], וכל הכדורים שלי היו נותבים כי אני אוהב לראות לאן זה מגיע. זה היה מקלעון על הכיפאק, עבד יופי. רימון הלך ראשון, פורצים ומתחילים את התרגולת, מזהים תזוזה ואז הוא יורה, ואני אחריו או שוקי. רימון זרק רימון, והרימון נתקל במשקוף ונפל על ידנו. ואז צועקים 'רימון' וקפצנו החוצה מהתעלה. וכשירדנו חזרה מוקי היה הראשון שקפץ ואני אחריו ושוקי, וכולנו רוקנו את כל המחסניות. כשאני נכנסתי פנימה אני עוד זוכר שאני יורה בסורי ממרחק של מטר וחצי, סחטתי חצי מחסנית של מקלעון, הוא נפל ואז נפלה לו מהכיס תמונה של משפחה. וכשגמרנו, זה מה שאני זוכר, אני רואה את מוקי יוצא ועל הפנים שלו חומר לבן-אפור. פחדתי שהוא נפצע ואמרתי לו – מה יש לך? אז הוא אומר לי – זה רק חתיכת מוח. הוא פשוט וידא הריגה. היה לו עוזי והוא דאג שנהיה בטוחים ואז יצאנו משם".

מוצב נעמוש, מבט מהדרך

מוצב נעמוש, מבט מהדרך לכיוון מערב

פלג: "אני אגיד לך מה עלה לי בראש. זה היה מצב נורא מוזר, כשהלכנו לשם היינו בטוחים שאין בו כלום כי לא יכול להיות שכל כך הרבה כוח עבר שם לפנינו והשאירו שם את הסורים".

הכוחות הראשונים שעברו שם היו מחטיבה 8 מהשעה 11:30 ואילך, אתם הגעתם בערך ב-16:30. פלג: "מה שברור שהסורים הסתתרו ופחדו, ואז אנחנו יורדים. אני זוכר את עצמי באיזשהו שלב אחרי הרימונים, יוצא ראשון, אני רואה איזה סורי מרים יד בתנועה כזו, אני חושש שהוא רוצה לזרוק רימון, אני צועק אז"ר [אויב זרק רימון], כולם קופצים החוצה, לא שומעים שום פיצוץ, חוזרים חזרה ואז נכנסים ויורים, ואני זוכר שם סך הכל שלושה או ארבעה איש. עכשיו יכול להיות שעשיתי וידוא הריגה. היום אני מתפלא על עצמי, אבל אז ככה זה היה".

בן דור: "זה באופי שלו, הוא לא לוקח צ'אנסים".

קובץ: "היו שם כמה כלים פגועים של איזה חטיבה שעמדו שם מחוץ למוצב".

מוקי פלג: "כל הנעמוש הזה בכלל לא נראה לי יעד מבוצר, לא ראינו יעד רציני. משהו מאוד מינורי. התעלה הזו היתה כמעט בודדת שם".

לפי הידוע, שם התמקם התאג"ד של חטיבה 8. קובץ: אני זוכר שהיו שם כמה כלים, לא יודע אם תאג"ד, שעמדו מצד ימין של התעלה. לגבי הלחימה מה שהם סיפרו זה נכון. אני אמרתי למוקי שהיו יותר מארבעה סורים, אני זוכר שירינו כי היתה לנו התלהבות, היינו מיואשים שכל המלחמה לא עשינו כלום".

פלג: "אני לא זוכר את עצמי מתלהב".

כמה זמן שהיתם שם? פלג: "אולי עשר דקות. כשאנחנו התחלנו לטהר וייסהוט המשיך הלאה [לעבר דרך הנפט], אנחנו אחרי זה הדבקנו אותו".

ואיפה היה דוד כהן בנעמוש? בן דור: "אני לא זוכר שראינו אותו שם".

קובץ: "היינו ארבעה בלבד".

מישהו זוכר את רימון בלחימה כאן? בן דור: "אני אספר קצת על רימון. הוא בן קיבוץ יגור. המשיך ולמד בכיתה י"ג, וכשהוא בא אלינו שנה אחרינו הוא היה מאוד בוגר וגם נווט מעולה. באיזשהו שלב בטירונות, באחד המבצעים שהיו צריכים לחדור ללבנון, דוד כהן שהיה אז מ"פ לקח אותו כדי שינווט את המחלקה הוותיקה. כזה טוב הוא היה. בחור צנוע ועניו ואנחנו הערצנו אותו. בחור למופת עם כושר מנהיגות. כמו שאומרים אחר כך – אנשים כמוהו אין להם מקום בעולם שלנו. היה לי קשר טוב איתו. הוא היה אוהב טיולים. בקורס סיור כשהיה לנו נ"צ של בארות הוא זה שהיה מוביל אותנו. היה לנו פעם ניווט לילה, ואני זוכר שהיה לנו נ"צ של באר. הלכנו איתו ולא ידענו איפה זה. פתאום הוא עוצר, חוזר אחורה שני צעדים ואומר – רוח קרירה באה משם. אנחנו מסתובבים והולכים לשם, וליד גבעה היתה הבאר. היינו המומים".

האם אתם זוכרים בנעמוש את הסמח"ט משה גת עם רס"ן חיים יפרח? פלג: "מאוד יכול להיות שתוך כדי שאנחנו שם, ממשיכים לעלות כוחות. היתה תנועה, אולי אפילו עברו אותנו".

היה עוד מישהו שקפץ איתכם לתעלה? בן דור: "זה רק ארבעתנו היינו שטיהרנו".

בפגישה עם חיים יפרח לפני כשנתיים הוא נזכר במה שקרה בנעמוש, כשהגיע לשם בדרך לתל פאחר כשהוא בזחל"ם שלו שנסע אחרי הזחל"ם של הסמח"ט משה גת. וכך סיפר: "כשהסמח"ט הגיע נפתחה אש מטווח קצר על התאג"ד. מיד העמדנו את הזחל"מים בצורה כזו שסגרנו את איזור התאג"ד כדי שהרופא ימשיך לטפל. היתה שם עמדה סורית, משה גת חיפה עליי, הלכתי משמאל וזרקתי רימון ומיד יצאו משם 12 חיילים סורים עם ידיים למעלה, ומשה גת פקד לקרוא למשטרה צבאית שיקחו אותם. התפלאנו שכל הזמן הזה דוד כהן עמד בצד עם הזחל"ם ולא עשה כלום. משה גת שאל אותו מה הוא עושה כאן, הוא אמר שהוא העורפית של הסיירת, וגת אמר לו – זוז, תצטרף לסיירת".

בפאנל של חטיבת גולני, כעשרה ימים לאחר המלחמה, סיפר יפרח: "נסענו דרך נעמוש, שם היו עוד כשישה חיילים [סורים] לאחר שהשריון כבש את המקום, שנהרגו לאחר שניסו להתלבש על תאג"ד 121".

פלג: "עכשיו אני מבין מה היה. בזחל"ם שלפנינו המפקד היה דוד כהן, וייסהוט היה איתו. דוד כהן אמר לו שיגיד לנו לטהר את התעלה, ואז וייסהוט העביר את הפקודה אלינו. מה שיפרח אמר זה באמת קשקוש. אם תגיד לי שהיתה שם עוד תעלה ושהוא עשה עליה את העבודה אז יכול להיות, אבל אם הוא מדבר על מה שאנחנו עשינו – אז לא נעים מה שהוא אומר. זו היתה חוויית המלחמה הראשונה שלנו ואי אפשר לשכוח את זה".

אתם מספרים שהרגתם את כל הסורים שהיו שם, ויפרח סיפר על 12 חיילים סורים שיוצאים עם ידיים מורמות. פלג: "לא יודע, אולי הוא מדבר על מקום אחר".

בן דור: "כולנו זוכרים מה שעשינו שם. זה שיפרח אמר שעמדנו חצי שעה בצד ולא עשינו שום דבר, נשמע לי לא הגיוני".

פלג: "נשמע מה-זה מופרך".

אלא שלא רק יפרח סיפר שטיהר בנעמוש – גם דוד כהן. בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי, מתואר כהן כך: "דוד נתקל בחייל סורי ראשון ויורה. הוא פוגע והורג. דוד רץ ויורה, ומקפץ בתעלות נעמוש, במחפורות, בטשטוש החושים, במיצוי החושים, רץ מתוך דחף מסתורי" […]

המשך תנועה מנעמוש אל ציר הנפט

פלג: "הרגשנו שאנחנו מאחרים כי הכוח עם וייסהוט התקדמו בינתיים. אמרו לנו תבדקו מה יש בנעמוש, ראינו מה יש, סיימנו ולא ראינו שם עוד תעלות והמשכנו הלאה, זה היה טבעי לגמרי".

שוקי קובץ זוכר את המשך התנועה מנעמוש על זחל"ם, כשהוא ממלא בינתיים את המחסניות שהתרוקנו. מוקי פלג זוכר בוודאות שהם הגיעו לתל פאחר בג'יפ שעמו החלו.

אתם יוצאים מנעמוש לאן? פלג: "לוקחים דרומה מרחק קצר של 100 מטר או 200 מטר, ואחרי זה לוקחים שמאלה לכיוון מזרח. רימון ניווט וכנראה שהוא ניווט טוב. נסענו לאט לאט, זו דרך עם אבנים. ואז היה ברור לגמרי שלמעלה חתכנו שמאלה על ציר הנפט צפונה, והמשכנו ממש עד המוצב הצפוני".

ידוע לכם איפה נמצא רובקה בשלב הזה? פלג: "רובקה לא איתנו, זה השלב שבו הוא לקח כיוון מוטעה, המשיך ישר [לעין פית] ואז חזר אחורה. כשאנחנו הגענו הוא כבר שכב [בכניסה לתל פאחר]".

כשאתם עולים מגבעת האם לנעמוש ולאחר מכן מנעמוש לדרך הנפט, מה ידעתם לאן אתם נוסעים ומה המטרה? בן דור: "ידענו שצריכים להגיע לתל פאחר, שיש שם צרות ויש קרבות".

פלג: "אני אמרתי לך – לא היה שום תדריך מסודר. בחורשת טל אמרו לנו – יאללה תעלו. מתישהו אמרו שגדוד 12 בבעיה, נדפק, תקוע, לא מסתדרים, ואנחנו כביכול באים לעזור".

איך באים לעזור, איך נוסעים? פלג: "אני לא יודע איך".

אז ממשיכים מנעמוש לעלות. קובץ: "רימון לא החזיק מפה, ואחרי נעמוש שברנו שמאלה" [מזרחה].

יכול להיות שרימון ידע לאן נוסעים? פלג: "מה פתאום? בכלל לא היה זמן לכלום".

בן דור: "אולי אמרו לו בקשר, אבל לא היתה שיירה ולא כלום".

פלג: "אני זוכר שעברנו על יד טנקים שעמדו בין נעמוש לציר הנפט. אני זוכר אותי אומר לאחד הטנקיסטים שם – אתה מוכן לבוא איתנו לעזור? אז הוא נתן לי להבין שהוא בכלל לא בכיוון".

כל הדרך עד למטה. תל פאחר ממרומי כביש הנפט מדרום לצפון [לחצו להגדלה]

כל הדרך עד למטה. תל פאחר [קבוצת העצים מצד שמאל של הכביש] ממרומי כביש הנפט מדרום לצפון [לצפייה מיטבית לחצו להגדלה]

בן דור: "היו בדרך שלושה שרמנים, אחד מהם הפריס שרשרת, לא ידענו אם זה נשבר להם או שבגלל מוקש. אני זוכר את השלושה כי כשהגענו לרחבה של תל פאחר [הכניסה] וכולנו קפצנו מהג'יפ כי היו שם יריות, אז דוד כהן שהכיר אותי טוב אמר לי – בן דור, תעלה על הג'יפ, רוץ מיד בחזרה ותביא את הטנקים. הוא שלח אותי להביא את הטנקים שעמדו אחורה".

באיזה מרחק? בן דור: במרחק של קילומטר".

פלג: "זה היה בציר שעלינו לדרך הנפט, לא בציר הנפט עצמו, אלא כשלקחנו שמאלה [מנעמוש] לכיוון תל פאחר".

בן דור: "אני חזרתי אליהם לבד. אני זוכר את זה עד היום. נסעתי בג'יפ, זה היה ג'יפ מעולה עם קפיצים רציניים. נסעתי לבד ב-100 קמ"ש, ראיתי את המחוג, הייתי חולה הגה, ואני זוכר שבאחת הפעמים בנסיעה הזו קפצתי כמו בסרטים. הג'יפ עלה על מהמורה וריחף כולו, ואז האטתי בצורה משמעותית ואמרתי לעצמי – אתה משוגע? אתה רוצה למות בתאונת דרכים במלחמה? הגעתי לטנקים ואמרתי להם – בואו אחריי. הסתובבתי והובלתי אותם. באו אחריי שניים. בערך 100 מטר או 200 מטר לפני שהגענו לתל נורתה אש על הטנקים מכיוון צפון. הסתבר שזה היה אש כוחותינו. בכל אופן המשכנו לנסוע והגענו לתל. נסענו מאוד לאט, הם בקושי זזו. כשהגעתי כבר היה מאוחר. יונה אפרת כבר עמד שם וכל מה שנותר לנו לעשות זה לפנות את הפצועים וההרוגים. אני זוכר שאני פיניתי את מוסא קליין. הוא חטף לפי דעתי צרור בגב".

קובץ: "הוא שכב לפני גדר על גבשושית כזו".

בן דור: "יונה אפרת עמד שם ושאל אם הוא הרוג או פצוע. אם הוא הרוג – שים אותו כאן, אם פצוע שים שם. ובזמן שפינינו פצועים אני זוכר שראיתי שלושה הליקופטרים עוברים מעלינו ומאוד שמחתי שהם באים לחלץ פצועים, אבל הם המשיכו לכיוון אחר ואני זוכר כמה התאכזבתי".

התנועה של צוות רימון מגבעת האם לתל פאחר. א. 16:20 מוצב נעמוש. מקבלים פקודה לטהר את המוצב. קרב קצר והמשך עליה מזרחה לדרך הנפט. ב. 17:20 הגעה לשער המוצב הצפוני. רובקה פוקד על יצחק בן דור לחזור ולהביא את הטנקים. ג. מחלקת טנקים עומדת על דרך הנפט. אחד פרס זחל. בן דור מורה להם לסוע אחריו לתל פאחר. הטנקים מגיעים רק בסיום הקרב.

התנועה של ג'יפ רימון מגבעת האם לתל פאחר. א) 16:20 מוצב נעמוש. מקבלים פקודה לטהר את המוצב. קרב קצר והמשך עלייה מזרחה לדרך הנפט. ב) 17:20 הגעה לשער המוצב הצפוני. דוד כהן פוקד על בן דור לחזור ולהביא את הטנקים. ג) מחלקת טנקים עומדת על דרך הנפט, בן דור מורה להם לנסוע אחריו לתל פאחר. הטנקים מגיעים רק בסיום הקרב [שרטט: דני ביזר]

בן דור אינו יודע לאיזו יחידה היו הטנקים שייכים, ודני ביזר מנסה לברר איך ייתכן שלקח לטנקים שעה ארוכה להגיע לתל פאחר, על אף שעמדו קילומטר או שניים מהתל. בן דור: "כי עד שהם הסכימו לבוא. עשיתי להם סימן והם באו אחריי לאט מאוד".

ובכל זאת, הגעת אליהם תוך דקות מרגע שדוד כהן אמר לך, אבל הם הגיעו אחרי יותר משעה. בן דור: "ככה זה שרמנים, עד שהם זזו ותמרנו מצידי הדרך. הם נסעו לאט ואני שמעתי שגם ירו עליהם, אז אולי זה האט אותם יותר".

אולי התמהמהו בכוונה? בן דור: "לא נראה לי".

הלחימה בתל פאחר

מוקי, מה קורה איתך אחרי שאתה יורד מהג'יפ בכניסה לתל פאחר? פלג: "יש חיכיון או השהיה של כמה דקות, אולי עשר דקות, או 15 דקות, ואז רובקה מחליט בצורה מאוד ספונטנית, עם הכמה שהיינו שם, חמישה-שישה חבר'ה, שנכנסים פנימה".

לפני שנכנסים לתעלה זכור לך מי שכב לידכם? שוקי קובץ: "היה רובקה, דוד כהן, מאחור היה את הקשר יעל [ירון], אחר כך רימון, מוקי ואני. תפסנו מחסה מאחורי סלעים ומישהו ריתק אותנו, היו יריות".

ומי עוד שוכב שם? קובץ: "אתה מתכוון ל'גולדה'? כשאנחנו שכבנו ראינו אותו עומד ליד עץ תאנה, צעקו לו משהו ובום הוא נפל".

רס"ן צבי פז גולדה

רס"ן צבי פז גולדה

פלג [לקובץ]: "מוזר לי מה שאתה אומר. אני זוכר שכמו שהגענו וירדנו מספרים לנו שקצין עמד עם משקפת, אף אחד לא אמר את שמו, קצין צפה עם משקפת על התל וחטף כדור בראש"

קובץ: "ראינו אותו עומד ליד העץ".

מוקי: "אתה ראית אותו נהרג?".

קובץ: "הוא עמד ליד העץ ודוד כהן אמר שהוא נפל".

פלג: "ולא רק זה – אמרו לנו שהוא היה בלי כובע פלדה".

מישהו מכם ניגש אליו? קובץ: "לא ניגשנו אליו, הוא לא היה בכיוון בכלל. כשהוא נהרג אנחנו נכנסנו לתעלות אחר כך".

מוקי: "לא נכון, אנחנו הגענו ועוד לא התכנסנו עם רובקה לכניסה, ואז סיפרו לנו שלפני כמה דקות מת פה קצין מזה שהוא עמד בלי כובע פלדה וצפה, אני זוכר את זה כמו היום".

אז לא ראית אותו מגיע עם הטנדר? פלג: "לא ראיתי אותו בטנדר וגם לא ראיתי אותו הרוג, אלא רק מסיפורים. שוקי ראה אותו הרוג. רק הגענו לתל וכבר סיפרו לנו את הסיפור הזה".

מפת סיירת

כך הגיעה הסיירת לתל פאחר על כביש הנפט מדרום לצפון – לקראת ההסתערות

ראיתם את צביקה פרגמין והחבר'ה הצעירים מהסיירת מגיעים? פלג: "הם היו עם יוני בשלב מסוים. יוני לוי הגיע אחרינו עם איזה כמה חבר'ה מהמחזור שמתחתינו, ואני זוכר שרובקה אומר לו – לך לאיזור הפחים [לכיוון היעד הדרומי של המוצב] ותעשה לנו רתק".

איך הם הגיעו לכניסה לתל? פלג: "אני לא זוכר איך הם מגיעים, אני חושב שהם הגיעו על הרגליים. קראתי אחר כך שהם הגיעו עם גולדה, אז משהו לא מסתדר בסיפור הזה. אנחנו לגמרי לא סגורים על מה שקורה פה. אבל אני זוכר שרובקה אמר ליוני – אתה תלך לאיזור הפחים ותיתן רתק".

עם כמה אנשים יוני הלך לרתק? פלג: "לפי דעתי, סדר גודל של שמונה. אני לא יודע מהם שום דבר, אני לא יודע מה הם עשו מרגע זה. אני חושב שאפילו יוני לוי סיפר שהם לא עשו שום דבר מעבר לרתק הזה".

קובץ: "אני זוכר במפגש הסיירת שהיה אצל שפיגל [במלאת 35 שנה למלחמת ששת הימים] מישהו אמר לנו – הנובמברים כבשו חצי תל, אתם לא עשיתם כלום".

מה קורה איתכם אחר כך? פלג: "קודם כל נכנסנו לתעלה ליד הכניסה".

מ"פ הסיור רובקה אליעז

מ"פ הסיור רובקה אליעז

מישהו אמר לרובקה להיכנס, או שהוא נכנס על דעת עצמו? פלג: "תשמע, הוא היה עם מכשיר קשר".

ממה שידוע לנו, הסמח"ט שהגיע מדרך הנפט הורה לו להיכנס. פלג: "אני חושב שהסמח"ט לא היה שם, היינו סך הכל שישה".

קובץ: "הסמח"ט אולי היה באיזור, אבל לא על ידנו".

כשהייתם בשער והמתנתם, אמור להגיע איזשהו זחל"ם של גדוד 12 מצד צפון. זוכרים דבר כזה? פלג: "יכול להיות, אני לא זוכר".

הזחל"ם מדבר עם רובקה ורובקה אומר לו תיכנס לתעלה, שאליה אחר כך אתם נכנסתם, ותתחילו לטהר. פלג: "והם נכנסו?".

הם נכנסו וטיהרו. אנחנו מדברים על כוח סולוביץ'. פלג: "יכול להיות שהם היו לפנינו, אבל לא ראינו אותם נכנסים".

אז לא ראיתם את גולדה, לא את סולוביץ' ולא את הסמח"ט שמגיע אחריכם, ושעל פי מה שידוע לנו מפיו של חיים יפרח הוא זה שנתן פקודה לרובקה להיכנס. פלג: "נכון".

קובץ: "הם לא הגיעו אלינו לאן ששכבנו, שהיינו שישה".

מי זה השישה? קובץ: "רובקה, דוד כהן, יעל ירון, שוקי, רימון ואני".

ומי היה הנהג של רובקה? פלג: "אורי רבינוביץ' מכפר גלעדי. אולי הוא זוכר. בחור עשר".

מבט ממבנה מגורי החיילים הסורים לעבר התעלות שבמרכז המוצב

המקום שעשה הכי הרבה צרות: מבט ממבנה מגורי הסורים בתל פאחר לעבר התעלות שבמרכז המוצב

קובץ: "רק אחר כך סיפרו את זה – אבל רובקה נהג בג'יפ, את אורי העבירו אחורה ביחד עם יעל, ואחרי זה שהם הגיעו לתל אורי לקח את הג'יפ אחורה".

את משה וייסהוט בשער אתם זוכרים? פלג: "לא זוכר, אבל אני לא שולל את ההנחה שרובקה, שהגיע לתל עוד לפנינו, מאוד יכול להיות שהיתה לו את האינטראקציה הזו עם החבר'ה האלה של סולוביץ', ויכול להיות שמספיק שהם הלכו חמש דקות לפני שהגענו ואולי כבר היו בתעלות. כשאנחנו הגענו לא ראינו את הכוח הזה נכנס לתעלות, זה אני בטוח במאה אחוז".

ואת הזחל"ם של וייסהוט עם התותח אתה זוכר בשער? פלג: "לא".

אתם עזבתם את דוד כהן בנעמוש, מתי דוד כהן הגיע לתל פאחר? פלג: "אני אפילו לא זוכר שדוד היה אחרי שוקי בתעלה. כשאנחנו הולכים בתעלה הוא לא בא".

קובץ: "דוד כהן קפץ לתעלה אחרי שנגמר הסיפור איתך".

מוקי פלג ב-1967

מוקי פלג ב-1967

פלג: "שוקי, אנחנו קפצנו לתעלה והלכנו בה 20 מטר, אם לא יותר. בתעלה הנמוכה הזו עשינו אחרי זה את הדילוג [לתעלה הבאה]. הלכנו לאורך התעלה כל החבורה הזו, שישה או שבעה או חמישה, זה לא משנה. רימון הלך ראשון, אחריו רובקה, אחרי זה אני, אחרי זה שוקי ואחרי זה דוד כהן, ככה שוקי אומר. ויעל שכב מאחור. שוקי אומר שרימון היה אחריי, ואני חשבתי שרימון היה ראשון. הלכנו בתעלה בצורה מאוד ברורה, אחד אחרי השני. ואז רובקה אמר – עכשיו אנחנו עושים את הדילוג, ואנחנו נעשה את זה בהפרש זמנים. מחכים כמה שניות, 30 שניות, כל אחד כמה שהוא מחליט. אני אחרי רובקה במקרה הזה. הוא יוצא מהתעלה, אנחנו מחכים שפופים כי זו היתה תעלה מאוד נמוכה, משהו כמו 80 ס"מ עומק. הוא רץ, אני מסתכל לראות את המקום שהוא רץ אליו, ואני רואה לאיפה בדיוק הוא יורה. אם אני מסתכל על התל חצי שמאלה, זאת אומרת אנחנו הולכים סדר גודל 45 מעלות. והדילוג הזה, אני מעריך אותו ב-20 מטר. ואז רובקה קופץ פנימה, אני כמובן לא יודע מה קורה איתו, ואני אחריו עושה את הדילוג, רץ בזיגזגים והיה לי מזל שהייתי עם עוזי ולא הייתי כבד, לא עם חגור של מקלעון, כי הייתי בזוקאי במקור, ואז בא הסיפור הידוע.

"אני מוצא את רובקה ממש בקצה של תעלה מאוד עמוקה. אני רואה קצין סורי, שמאוד גבוה ביחס לרובקה וגם מאוד גבוה ממני, אני רואה אותו כאילו מרים יד מעל הראש של רובקה, עם אקדח, אבל לא בכיוון ירייה, ואני אינסטינקטיבית קופץ מעליו, משכיב אותו, ובעצם מבחינתי הסיפור הזה נגמר ואני לא זוכר אם אמרתי – טפלו בו, אבל המשכתי הלאה. אני לא הרגתי אותו".

לא עשית כאן וידוא הריגה כמו בנעמוש? פלג: "לא עשיתי, קודם כל כי רובקה עמד מאוד צמוד אליו".

איפה רימון נמצא? קובץ: "שכבנו שישה, חמישה, ויעל מאחורה עם הקשר. היתה תעלה שהיה אפשר לרדת, אבל רובקה רץ, איך אומרים, זרקנו רימון ואז הוא רץ ונכנס וישר שמעו את הצעקות ומוקי ישר רץ למקום. רימון קיבל כאן כדור, היתה מיצדית ממול והיא זו שירתה גם ברימון וגם ביעל".

פלג: "אתה זוכר את המקום שרימון נהרג?".

קובץ: "כן, זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת".

פלג: "תן לי להזכיר לך את הסיטואציה. קודם הלכנו בתעלה נמוכה שהיה אפשר לראות אותנו, בקצה הצפוני של התל, ממזרח למערב. רובקה החליט שעושים את הדילוג, הוא קם מהמקום שהיינו שפופים, רץ באלכסון את ה-20 מטר, קפץ לתעלה עמוקה, אני אחריו דילגתי ואז היה מה שהיה עם הסורי. ועכשיו אני שואל אותך איפה רימון? רימון היה חייב לדלג גם כן".

קובץ: "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה, ישר הוא נפגע, אני שמתי אותו בצד ורצתי לכיוונך".

פלג: "לפני הדילוג הוא נפגע?".

קובץ: "לפני הדילוג, כן, ודוד כהן היה האחרון שקפץ לתעלה".

מסלול כוח הסיירת בכיבוש תל פאחר. 1. שער המוצב הצפוני. לכאן הגיע ג'יפ התול"ר בפיקוד אברהם רימון בשעה 17:20 לערך 2. מקום הדילוג מהתעלה הרדודה. בשעה 18:00 החל הכוח בפיקוד רובקה בטיהור התעלה לכיוון מערב. 3.תחילת תעלה עמוקה מעבר לשביל שם התרחש המאבק בין רובקה לקצין הסורי. כאן גם נהרג אברהם רימון 4. פתח בונקר שם נמצא פצוע ברגליו יתכן שזה יוסי רימר מכוח דני 5. מקום מציאת גופת המג"ד. לאחר שגמרו לטהר את התעלות והגיעו אל הפצוע עלו מוקי ושוקי לנקודה זו. 6. מקום הופעת השבויים בסוף הקרב

מסלול כוח הסיירת בכיבוש תל פאחר. 1. שער המוצב הצפוני. לכאן הגיע ג'יפ התול"ר בפיקוד אברהם רימון בשעה 17:20 לערך, כשהמ"פ רובקה כבר נמצא במקום. 2. מקום הדילוג מהתעלה הרדודה, בה נהרג יעל ירון. בשעה 18:00 החל הכוח בפיקוד רובקה בטיהור התעלה לכיוון מערב. 3. תחילת תעלה עמוקה מעבר לשביל שם התרחש המאבק בין רובקה לקצין הסורי. כאן גם נהרג אברהם רימון. 4. פתח בונקר שם נמצא חייל פצוע ברגליו, יתכן שזהו יוסי רימר מכוח דני. 5. מקום מציאת גופת המג"ד. לאחר שסיימו לטהר את התעלות והגיעו אל הפצוע עלו פלג וקובץ לנקודה זו. 6. מקום הופעת השבויים בסוף הקרב [שרטט: דני ביזר]

רימון אמר משהו אחרי שהוא נפגע? קובץ: "כן, הוא אמר 'תמשיכו'. זה מה שהוא אמר".

איפה נפגע? קובץ: "בלב".

פלג: "ויעל איפה נפגע, אתה ראית?".

קובץ: "יעל, אחר כך ראינו, שהוא קם וישר הוא קיבל כדור".

פלג: "איך ראית שהוא קם? אתה לא היית קדימה?".

קובץ: "כמה קדימה כבר היינו? הוא קפץ לתעלה ואני זוכר שראיתי אותו ואמרתי בואו נמשיך קדימה".

פלג: "אחרי שהיית בתעלה, אתה ראית איפה יעל נפגע?".

קובץ: "כן, לא היה מרחק".

נפילתו המשוער של יעל ירון. במסגרת אדומה: המבנה שממנו נורתה האש אל כוח הסיירת

מקום נפילתו המשוער של יעל ירון. במסגרת אדומה: המבנה שממנו נורתה האש אל כוח הסיירת

אתה ראית את יעל הרוג? קובץ: "לא יכולתי לראות אותו הרוג. ראיתי שהוא קם וישר הוא נפל".

פלג: "אני רוצה להבין – היינו בתוך תעלה עמוקה, אתה לא יכול לראות מה נעשה בחוץ. הדילוג שלנו לא היה בתוך תעלה. הדילוג שלנו היה על הקרקע של התל. לא עשינו את זה בתעלה. אז איך אתה ראית את יעל נופל?"

קובץ: "כשהוא התרומם אני ראיתי".

פלג: "מאיפה הוא התרומם? אתה כבר היית בתוך התעלה איפה שאני הייתי עם רובקה. אני באתי מלמעלה, ודרך זה הצלחתי לקפוץ ולנטרל את הסורי. מאיפה אתה באת?".

קובץ: "מאיפה שאתה באת. כרענו, היה מקום שהיה אפשר לרדת לתעלה, קטע נמוך".

פלג: "לא דילגתם?".

קובץ: "לא דילגנו, נכנסנו דרך פתח נמוך".

פלג: "לדעתי יש לך טעות. אני חושב שאם ידידנו רימון היה עכשיו חי, אז הכל היה ברור לנו לגמרי".

אחרי שאתה קופץ על הסורי ומפיל אותו, מה קורה? פלג: "אני ממשיך לרוץ ואחריי יש ברנש נחמד שהוא טוען שזה הוא [מצביע על קובץ]. את כל המהלך הבא עשיתי רק עם עוד אחד, וזה כנראה שוקי".

בתעלות תל פאחר

בתעלות של תל פאחר

שוקי קובץ: "אני זוכר שראיתי את דוד כהן קופץ. הוא קפץ לתעלה די גבוהה והוא בא עם נעליים חצאיות. הוא קפץ וצעק – נפגעתי ברגל".

פלג: "והוא לא היה על יד הסורי?".

קובץ: "הוא לא היה. שום דבר, לא היה לו גם נשק, היה לו אקדח".

מי חיסל את הסורי? קובץ: "אני, עם האפ.אן".

פלג: "לא פחדת שרובקה ייפגע?".

קובץ: "לא, אתה הורדת אותו [את הסורי], ואז רובקה היה יותר קדימה, הוא צעק נפצעתי ואני יריתי בסורי".

ואיפה היה דוד כהן? קובץ: "דוד כהן אחרי זה קפץ לתעלה".

כשדוד כהן קפץ לתעלה הסורי כבר היה הרוג? קובץ: "כן".

כשדוד כהן קפץ לתעלה הוא קפץ על הסורי? קובץ: "מה פתאום? איפה קפץ על הסורי?".

לפי הגרסה שלכם – מוקי אתה קפצת על הסורי מלמעלה והפלת אותו ושוקי הרג אותו. לעומת זאת, יש את הגירסה של דוד כהן שהוא זה שהרג את הסורי. פלג: "בזמנו הפריע לי שאם דוד כהן עשה את זה, אז יוצא שאני מספר שקרים וזה לא נעים".

קובץ: "בזמנו זה הסעיר אותנו כי היה תחקיר בקונייטרה ואז היה תיאום של הקצינים מה הם יספרו. בשלב הזה בתחקיר הקפיצו את כל החבר'ה של הסיירת החוצה, אמרו שנכנסו פדאיון, ואז דוד כהן החל לספר דברים ולפי זה אחר כך כתבו את מורשת הקרב והכל".

לא רק דוד כהן סיפר את זה, גם רובקה בראיון ב"מעריב", שהתפרסם יומיים לאחר הקרב, סיפר כי דוד כהן היה זה שחילץ אותו מהעימות עם הסורי. זה לא מסתדר עם הגירסה שלכם. פלג: "זה די פשוט – הם היו חברים טובים והם עשו תיאום עמדות".

רובקה במעריב

רובקה אליעז ב"מעריב". סיפר שנפגע מכדורים ונתן לדוד כהן את כל הקרדיט על הצלתו

בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי מתואר קרב מכות אמיתי בין רובקה לקצין הסורי. ציטוט מהספר: "הם נצמדים ומשתחררים חליפות, נשכבים, חוזרים וקמים, חוזרים ומתחבקים, פיותיהם חתומים, רק עיניהם מדברות". לפי התיאור, מוקי פלג קופץ ובועט בסורי, פעם בעכוזו ופעם בראשו, ומשזה אינו מרפה מרובקה הוא לופת אותו את צווארו של הסורי ומנסה לחנוק אותו. ואז, מתאר המחבר, דוד כהן קופץ לתעלה ובעודו מרחף באוויר ורואה את ההתגוששות הוא יורה צרור קצר ומדויק בסורי ["כאילו ביד צלף"]. רובקה שנחלץ סוף סוף מושך את האקדח מידי הסורי ויורה בו ויורה ויורה.

קובץ: "כמו שהוציאו אותנו מהתחקיר בקונייטרה שאליו לא חזרנו, אבל אחר כך סיפרו לנו שדוד כהן שפך דברים מפה עד הודעה חדשה".

ואתה עומד על זה שמוקי קפץ על הסורי ואתה היית זה שירית בסורי? קובץ: "נכון. ורובקה לא נלחם איתו, זה היה בדיוק כמה שניות, ממש כלום".

פלג: "שתבין, אני לא רואה שום סוג של גבורה במה שעשיתי. זה היה מתוך לחימה שחייל עושה. זו עשירית שנייה בלי מחשבה, רק אינטואיציה של בנאדם. לא איזה מסע גבורה עם מחשבה וחירוף נפש תחת אש. זה בכלל לא אישיו. נכון שעשו מזה סיפור של קרב פנים אל פנים, אפשר להגדיר את זה איך שרוצים, אבל מכל זה לתת לדוד את התהילה? אני מעדיף לתת לשוקי".

למה שדוד כהן ייקח על עצמו משהו שלטענתכם לא עשה? פלג: "זה די ברור שרובקה ודוד תיאמו עמדות, הם היו חברים טובים, וידוע שאחרי מלחמה זה דבר שיכול לקדם אותו".

מבנה המגורים הסורי שהפך לקן ההתנגדות העיקרי במהלך כיבוש תל פאחר [צילום ממערב למזרח]

מבנה המגורים הסורי שהפך לקן ההתנגדות העיקרי במהלך כיבוש תל פאחר [צילום ממערב למזרח]

פלג מתמסר לתצ"א כדי לזהות את התעלות בהן פעלו. שוקי קובץ משחזר שוב: "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה. יעל נהרג במקום שבו כרענו וחיכינו, לפני התעלה הרדודה. היתה שם מיצדית ושם היה צלף שירה עלינו. אחר כך אנחנו נכנסנו – רובקה, רימון, מוקי ואני. בזמן שעברתי לתעלה שלכם עברתי את רימון, הוא נפגע, שמתי אותו בצד. הוא נפגע בתעלה הנמוכה מירי מהמיצדית הזו, וגם יעל כשהוא קם עם המכשיר נפגע גם הוא".

כשקובץ אומר מיצדית הוא מתכוון למבנה שנמצא מימין לשביל בתל פאחר של היום, שעליו מופיע השלט "מגורי החיילים הסורים".

פלג: "אז יעל נפגע מהמבנה הזה?".

שוקי: "כן, הוא רק קם לרוץ ואז נפגע".

ראיתם את המבנה הזה בוער או משהו? [הכוונה לירי בזוקות של גדוד 12 מהתל הדרומי] קובץ: "לא".

פלג: "מה שמעניין אותי – איך ידעת שיעל נפגע? אתה הרי רצת קדימה.

קובץ: "כי הוא לא הגיע אלינו".

פלג: "בוא נשחזר שוב – אתה טיפלת ברימון, הוא אמר לך להמשיך, השארת אותו והמשכת?".

קובץ: "כן".

פלג: "ואיפה יעל היה באותו רגע?".

קובץ: "מאחורינו, איפה שכרענו".

רימון ויעל

לזכרם. גל-עד שהוקם בזמנו בתל פאחר ללוחמי הסיירת שנהרגו – אברהם רימון ויעל ירון

פלג: "המשכת לכיוון התעלה?".

קובץ: "כן, המשכתי אליך".

פלג: "אז איך ראית שיעל הרוג?".

קובץ: "אחרי זה אמרו לי שהוא נפגע".

קובץ: "אז תגיד ככה, שסיפרו לך, עכשיו הכל ברור".

אברהם רימון [מימין] ויעל ירון ז"ל

אברהם רימון [מימין] ויעל ירון ז"ל

בשלב זה הועלה על קו הטלפון משה נילי, חובש בפלוגת הסיירת, שהגיע לתל פאחר לאחר סיום הקרב והיה זה שפינה את רימון ההרוג. נילי מספר: "הגעתי לתל פאחר באחד הג'יפים שחיכו בעתודה בחורשת טל. מכיוון שאני חובש אמרתי שאני רוצה לעלות, הושיבו אותי מאחור על אחד הג'יפים, עלינו בשעה חמש וחצי או שש, ראינו את העשן של הרימונים האחרונים של סיום הקרב ואז נכנסתי פנימה. אני זוכר את רימון כמו עכשיו, התמונה שלו לא יורדת לי מהעיניים. מצאתי אותו מת, הוא חטף כדור אחד בלב. בהתחלה לא הבנתי מה קורה איתו ואז ראיתי כתם קטן בחולצה. אני לא זוכר באיזה חלק של המוצב זה היה".

את גופתו של יעל ירון הוא אינו זוכר. הוא גם לא זוכר את המ"פ רובקה פצוע. "לא יכול להיות שהוא נפצע", אומר נילי, "כי למחרת אני המשכתי איתו לקונייטרה. אני לא יודע אם הוא התפנה מתל פאחר לאחור, יכול להיות שיותר מאוחר בלילה. אני עזרתי להוריד אחר כך 20 סורים שבויים לחורשת טל. איפה היה רובקה בזמן הזה אני לא יודע".

אנחנו שואלים את החבר'ה אם סיפרו פעם למשפחתו של יעל ירון על נסיבות נפילתו. פלג: "אני עד היום לא ידעתי שרימון היה הרוג בידיים של שוקי, ולא ידעתי בכלל מה קרה עם יעל".

שוקי, מה היה המשך המסלול בתעלה העמוקה? קובץ: "פלג רץ קדימה. אני זוכר שלא ירינו כי פחדנו מדו צדדי, ידענו שיש חיילים בפנים ולא ידענו מי הם. הגענו כמעט עד הסוף ושם מצאנו חייל פצוע ופינינו אותו".

פלג: "עשינו מין ח' כזו, הגענו לפצוע ובזה נגמרה התעלה. החייל היה פצוע ברגליים, חצי בהכרה. אני זוכר שקראנו לחובש כמה פעמים ואף אחד לא הגיע. שוקי תספר מה היה אחר כך".

קובץ: "העמסתי אותו על הגב שלי, מוקי הלך לפנים ובדק שאין אויב מקדימה ולא ירינו. פחדנו שיהיה דו צדדי. לקחנו אותו איפה שהאנדרטה, שם היו כבר מלא אנשים. הוא לא רצה לשתות, אתה זוכר?".

מוקי פלג ודני

דני ביזר [מימין] מתחקר את מוקי פלג בתל פאחר

פלג: "נראה לי משונה שלקחת פצוע כזה שלא ידענו מה יש לו, ודי כאב לו, ולקחת אותו עליך".

קובץ: "מה קרה? אותנו לימדו שלוקחים פצוע ומזיזים אותו, העיקר שיקבל עזרה".

עוד קטע מוזר: הם לא זוכרים כלל את ברוך ברנדס, שעל פי עדותו השתתף גם הוא בלחימה באותו קטע של התעלה הגבוהה בה הוכרע הסורי. פלג רק זוכר שברנדס היה אפסנאי בסיירת, שקיבל צל"ש, אבל לא יודע היכן נלחם.

לפי הסיפור של ברנדס הוא היה בצפוני, בתעלה שאתם הייתם. אתם לא זוכרים אותו? קובץ: "לא, במאה אחוז איתנו הוא לא היה".

פלג: "אני לא זוכר אותו, אבל הוא קיבל אות" [צל"ש].

אורי רבינוביץ' – הנהג של המ"פ רובקה אליעז: טנקים שלנו ירו עלינו בעין פית

אורי רבינוביץ': "יצאנו מחורשת טל בג'יפ סיור, רובקה, אני הנהג והקשר שקראו לו פיני, לא בחור קרבי, קשר ששלחו מהחטיבה. יצאנו בשעת צהריים, הרבה לפני כולם. הגענו לפני כפר סאלד, היה שם גשר ונעמדנו וחיכינו כי כל שנייה נפל פגז על הגשר. ברגע שהפסיק לרגע, טסנו ועברנו אותו ועלינו אל גבעת האם. בהמשך התחלנו לנסוע לתל פאחר, כשמאחורינו זחל"ם של הסיירת. עלינו לדרך הנפט וירדנו לכיוון תל פאחר. עוד לא ידעתי מה זה תל פאחר, עד אז לא שמעתי את השם הזה בכלל.

"כל הדרך ירו עלינו. כדור אחד פגע בג'יפ, עבר ביני לבין רובקה ולא יודע איך לא פגע בקשר שישב מאחורה. נסענו והגענו לעין פית [מעל תל פאחר], שם פתאום התחלנו לחטוף פגזים של טנקים בכינון ישיר שנפלו 30-20 מטר מאיתנו. לדעתי אלה היו טנקים שלנו שירו עלינו כי חשבו שאנחנו סורים שמסתובבים. כל ההדף עף קדימה, קפצנו מהרכבים אל הסלעים ואז רובקה הבין שטעינו. חזרנו חזרה לדרך הנפט ונסענו לתל פאחר.

"הגענו, רובקה אמר לנו חכו פה. אסור היה להרים את הראש כי ירו שם בלי סוף. ושם בתל הצטרף אלינו קצין שקראו לו גולדה. הוא הגיע סתם ככה כי בא לו להצטרף, והיה בלי כובע פלדה ועם מדים כאלה. הוא נעמד להסתכל עם כובע מצחייה. אמרו לו – תרד מהר, תתכופף, היו שם גם כמה מילואימניקים, ואז הוא חטף כדור. הדם נשפך ממנו כמו ברז, אפילו לא התעסקו איתו בכלל [לא טיפלו בו], לא היה מה. היה לי אחר כך שנים את הכובע שלו עם החור, חבל שלא שמרתי אותו. כיסינו אותו עם שמיכה ונשארנו שם עד הסוף.

"החבר'ה בינתיים נכנסו פנימה, בכלל לא ידענו איפה הם. נלחמו מהר מאוד, זה לקח מעט זמן. בסוף הקרב התחילו לבוא כל מיני חיילים מפה ומשם והחבר'ה יצאו מהתעלות. אחר כך אמרו לנו – למה לא הצטרפתם, למה נשארתם בשער? אבל רובקה לא אמר לנו כלום, הוא הלך פנימה בלי לקרוא לנו".

את מי ראית שהולך איתו פנימה? "לא ראיתי אף אחד, הוא אמר תחכו פה והיינו על יד הג'יפ".

זוכר אותו בסיום הקרב כשהוא חוזר פצוע? "כשהוא חזר לא היה פצוע ממש. לדעתי רק קיבל מכה ביד, איזה נקע, לא פציעה עם דם. ואז אמר לי – 'בוא תיקח אותי לג'יפ, אנחנו חוזרים חזרה למטה'. אני לא זוכר אם נכנסנו לחורשת טל או משהו".

מה סיפרו לך שם על הקרב כשהוא הסתיים? "לא סיפרו כלום, לא ידעתי כלום, לא ידעתי אפילו שרימון ויעל נהרגו".

מה שמעת בקשר במהלך הנסיעה לתל פאחר? "לא שמעתי כלום, בכלל לא הייתי בעניינים. מי ידע את השם הזה תל פאחר בכלל? לא ידעתי מה זה דרך הנפט".

זוכר את נעמוש? "לא זוכר, אני בכלל לא ידעתי איפה אני נמצא, רובקה הראה לי איך לנסוע. אני ידעתי שעולים על הרמה וכל הזמן יורים עלינו".

רבינוביץ' [התגייס בנובמבר 1965] מספר איך הפך לנהג של המ"פ רובקה: "הייתי לוחם כמו כולם, עברתי קורס מש"קי מקלעים ותול"רים. כולם בסיירת עשו קורס נהיגה בג'יפים והיו נהגים, והיינו מתחלפים כל הזמן. אני בכלל לא רציתי להיות הנהג של רובקה. הוא בחר אותי ואני רציתי להתחלף. אני והוא היינו כמו חתול ועכבר, לא הסתדרנו. לא שאני מעמיד את עצמי על ידו, מי אני בכלל? אבל לא מובן לי עד היום למה בחר בי לנהג שלו. פעם באימון ירי מג'יפים אני הייתי הנהג ודרסתי את אחת המטרות, והוא התרגז עלי. למרות זאת נשארתי נהג שלו. אפילו במצעד ה-20 ב-1968 הייתי נהג שלו. נסענו במצעד בג'יפ במבנה כזה, רובקה על ידי ומאחורה ישבה הפקידה רותי יופה".

_________________________________________________________________________________________________________

קישורים לכתבות נוספות על סיירת גולני במלחמת ששת הימים

כשהשמש שקעה במזרח – הלוחמים משחזרים בתל פאחר

דו"ח המ"פ רובקה אליעז

רובקה אליעז מספר על חלק הסיירת בפאנל חטיבה 1 ביוני 1967

מודעות פרסומת

36 מחשבות על “כוח הסיירת בג'יפ עם רימון

  1. כתבה מקיפה מאד ובכלל האתר שופע כל טוב ומענין עד מאד
    שמח לראות את בן דור מהחבורה הותיקה מהטובים באנשינו עמוד שדרה והרוח החיה

  2. שלום.

    אני מקווה שקוראי הפוסט הזה יודעים להעריך ולהוקיר את העבודה שהושקעה בו, שבוודאי נדרשו עבורה הרבה שעות טובות (תיאום המפגש, השתתפות בו, העלאת הדברים על הכתב, עריכה בתוספת תמונות ושרטוטים, גרפיקה וכו' וכו'), וזה מבלי לדבר על הסיור בשטח ותמונות ממנו. אחת מהן, זו שעם הכיתוב " כל הדרך עד למטה", ממש מוצלחת בצפייה מיטבית!

    מי שלא בקי בפרטי הקרב, ונתקל בפוסט שכזה בצרור של גרסאות ופרטים, מן הסתם כבר "הלך לאיבוד" אי-שם אחרי תחילת הקריאה. לפיכך אטול חירות לעצמי להוסיף ולרשום להלן כל מיני תהיות וביר[ב]ורים משלי, ומי שבתוך הפרטים – מוזמן להעיר ולהאיר.

    *הערה כללית*: לדעתי חבל שהסימונים נעשים על התצ"א הישן (כמה שנים לפני המלחמה) והלא-ברור (צילום מחוברת נדפסת), ולא מהתצ"א שצולם כמה ימים אחרי הקרב. האחרון מעודכן לפי תנאי השטח בקרב, בעוד התצ"א הישן עלול להטעות.

    [1]

    על תמונה בפוסט זה – זו שתחתיה הכיתוב "כך הגיעה הסיירת לתל פאחר" – מסומן מסלול "תחילת פריצה ליעד".

    מסלול זה גם סומן על התצ"א, ממס' 1, בעיגול, עד תעלה ישרה המובילה למס' 2.

    לא מכבר (ב-30 למאי, בתגובה לפוסט אחר) בהתייחסות לסימונים על התצ"א המעודכן, שגם עליו צויין אותו מסלול מעוגל, בכיתוב: "הקו הצהוב: המסלול שעשתה הסיירת אל תוך המוצב":

    – העיר פלג: "התחלנו לדעתי קצת יותר צפונה מהסימון הצהוב בתעלה קטנה".

    ואני שואל: האם פלג חזר בו מדבריו אלו, או שגם שני הסימונים בפוסט זה (כמו הסימון שעליו העיר) צריכים תיקון לפי דבריו?

    [2]

    בפוסט הנוכחי אנו קוראים שפלג מספר איך ראובקה אמר למ"מ יוני לוי "לך לאיזור הפחים". בהערת הבלוג: "[לכיוון היעד הדרומי של המוצב]". שאלתי: האם הכינוי "איזור הפחים" הוא על-שם גג הפח של הסככה שהייתה בצדו המזרחי של התל הדרומי?

    [3]

    מוסיף פלג: "אני חושב שאפילו יוני לוי סיפר שהם לא עשו שום דבר מעבר לרתק הזה".

    כדאי להשוות זאת לעדותו של ישראל גרשוני, באוגוסט 2013, השם בפי ראובקה את המילים: "יוני קום, קח חוליה ותיכנסו"; "כנס לתל, תפוס ותרתק". גרשוני סיפר שהם (הוא, יוני לוי ומשה פטלוק) רצו "לתוך גבעונת קטנה. התמקמנו בה ויכולנו לצפות היטב מה קורה". בהערת הבלוג נרשם שם שהגבעונת המדוברת נמצאת "מעל הוואדיון שבין המוצב הדרומי לצפוני".

    ועוד סיפר אז גרשוני, שמאותה גבעונת "ראינו את כהן ורובקה רצים (בתעלה שמצפון להם). הם קפצו לתעלה ואז שמענו יריות, שמענו צעקות ואז השתררה דממה. יוני קם ורץ במהירות לתוך המקום שבו הם ירדו לתעלה. אני רצתי מיד אחרי יוני. הוא קפץ לתעלה והרג סורי". באותה הזדמנות סיפר גם פטלוק: "יוני רץ קדימה כמו מטורף ואני אחריו. הוא תמיד אהב אותי שאני אהיה לידו. הוא רץ בתעלות מהר, ואני נעול מטרה מאחוריו. תוך כדי ריצה דרכנו על גוויות" – ולפי דבריהם קשה לקבל את העדות בשם לוי "שהם לא עשו שום דבר מעבר לרתק".

    (אגב, על אותן תעלות בהן רצו עם לוי, סיפר פטלוק: "התעלות היו גבוהות, שניים וחצי מטר, היינו שלושה בכוח הזה, יוני רץ קדימה … הוא רץ בתעלות" – איני בטוח שאני מבין על איזה תעלות עמוקות הוא מדבר, ולכאורה משמעות הדברים היא על המסלול שלהם מאותה "גבעונת קטנה" שעליה התמקמו קודם).

    ועוד סיפר פטלוק: "רובקה חילק אותנו לשלושה יעדים, אחד ליעד הצפוני עם שוקי וצביקה, עוד כוח רץ לדרומי ויוני אמר לי שייקח אותי ואת גרשוני ליעד המרכזי". ולפי דבריו, שהלכו "ליעד המרכזי", איני מבין היכן הוא "אזור הפחים" שהזכיר פלג.

    [4]

    פלג: "זו היתה תעלה מאוד נמוכה, משהו כמו 80 ס"מ עומק".

    ובכן, בערך באמצע התעלה הזו יש שני כיסויי-ראש עגולים – מברזל, ועליהם אבנים ואדמה – שעוברים מעל התעלה, זה אחר זה, צמודים (או כמעט צמודים) זה לזה (היום, לאחר שחלפו שנים, הם כבר "מכוסחים", כנראה מרגלי המבקרים. אחריהם, לכיוון מערב, יוצאים מצידה הצפוני של התעלה שני כיסויי-ראש אחרים, 'שפנייות', ג"כ עגולים – כנ"ל – כמטר חצי הבדל ביניהם). אם התעלה הייתה כבר אז כה נמוכה, "משהו כמו 80 ס"מ עומק", הרי שהיו מוכרחים לצאת החוצה, לעקוף את ה"מכשול", משהו כמו חמישה מטרים, ואז לחזור לתעלה. האם זכור דבר כזה?

    אם זכור דילוג של כעשרים מטר, לכאורה אמור להיות זכור גם דילוג של כחמישה מטרים.

    ואם כבר מדברים על התעלה הזו, אז כבר:

    בפוסט הנוכחי התפרסמה (כמדומני לראשונה בבלוג) התמונה הבאה:

    תמונה זו צולמה כמובן בעת השיחזור (כמה חודשים אחרי המלחמה), ואם אני מזהה נכון, הרי שהיא צולמה ממזרח למערב בתוך התעלה המדוברת: החייל שבתמונה עבר את כיסוי הראש המערבי – שהצלם היה מתחתיו – והוא בדרכו מערבה, כשלפניו, לימינו, נראים שני כיסויי הראש היוצאים מצידה הצפוני של התעלה (כנ"ל).

    אם הזיהוי הזה נכון, אזי לפחות בחלק הזה שלה הייתה תעלה זו קצת יותר גבוהה מהמתואר.

    [5]

    התעלה הנ"ל, הרדודה, מובילה ממזרח למערב, ואז, כשלושים מטר לפני המבנה (זה ששרד עד היום ונמצא מצפון לשביל המטיילים הממשיך מערבה) היא מתעקלת ימינה, צפונה, עד קרוב לצדו הצפוני של המבנה.

    בעבר סומן (בפוסט על התצ"א המעודכן, שאת צילומו הבאתי למעלה) שמסלול הסיירת המשיך בעיקול התעלה הזו (ימינה-צפונה, ושוב שמאלה-מערבה).

    כעת, בפוסט הנוכחי, יש *גירסה חדשה*:

    "אם אני מסתכל על התל חצי שמאלה, זאת אומרת אנחנו הולכים סדר גודל 45 מעלות. והדילוג הזה, אני מעריך אותו ב-20 מטר. ואז רובקה קופץ פנימה … ואז בא הסיפור הידוע. אני מוצא את רובקה ממש בקצה של תעלה מאוד עמוקה"; "רץ באלכסון את ה-20 מטר, קפץ לתעלה עמוקה, אני אחריו דילגתי ואז היה מה שהיה עם הסורי".

    ואכן, המרחק המסומן בתצ"א (הישן, בשרטוט של דני) בין המקום בו מסתיים המסלול הישר של התעלה ממזרח למערב (המקום בו היא מתעקלת צפונה) ועד למקום בו מתחילה תעלה אחרת, דרומית-מערבית לשם, הוא אכן כ-20 מטר.

    [הדילוג האלכסוני הזה סומן בפוסט גם תמונה נוספת, מהזמן האחרון, אך מכיוון שיש לי הערות על הדיוק – ליתר-דיוק: אי-הדיוק – בסימון הזה, ואיני רוצה להתעכב עליהן כעת, לכן אדחה את ההתייחסות לכך להערותיי שיבואו בהמשך]

    והרי זה בשונה *מאד* ממה שסיפרו לוחמי הסיירת בסיור אוגוסט 2013, שהצביעו אז [כך נמסר לי] על מקום הנמצא הרבה יותר מערבה משם, ליד גשרון המתכת שנבנה לפני כמה שנים עם שיפוץ התל והכשרתו לביקורי תיירים. בפוסט שפורסם כאן בספטמבר 2014 ניתנו שתי התמונות הבאות:



    ונכתב לידן: "בתעלה של הסיירת. כאן בערך נאבקו המ"פ רובקה והקצין הסורי".

    בפוסט אחר ניתן לראות שבאותה תעלה, הסמוכה לגשרון הנ"ל, נתלו אשתקד שלטים המסמנים את מקום נפילתם של ירון ורימון:

    ולענ"ד, כאשר הגירסה משתנה בצורה כה דרסטית, יש לציין זאת בהדגשה ובצורה ברורה.

    ~ המשך יבוא… ~

    • שמואל> *הערה כללית*: לדעתי חבל שהסימונים נעשים על התצ"א הישן (כמה שנים לפני המלחמה) והלא-ברור (צילום מחוברת נדפסת), ולא מהתצ"א שצולם כמה ימים אחרי הקרב. האחרון מעודכן לפי תנאי השטח בקרב, בעוד התצ"א הישן עלול להטעות.
      דני> היתרון של התצ"א מהחוברת של מגד שהתעלות ברורות ואין צמחיה.

      [1] דני> את הסימון עלהתצ"א "מסלול כוח הסיירת בכיבוש תל פאחר" שבכתבה הנוכחית עשיתי יחד עם מוקי. אכן יש הבדלים בינו ובין הסימון הצהוב על התצ"א שבתגובתך. נקודת הדילוג מהתעלה הרדודה לתעלה העמוקה שמעבר לשביל נמצאת מול התעלה שזוהתה כתעלה בה נהרגו סולוביץ ואנשיו (לא עפ"י השערתך אלא עפ"י אייזנברג, ישי ועמדי). התעלה העמוקה היא זו המתחילה ליד המנוע של המשאית שבצילום.
      כל הקטע הצהוב שבמסלול הקודם שונה לפי העדות של מוקי ושוקי והוא בין הנקודות 3 ו-4 במסלול הצהוב לאורך התעלה העמוקה.מנקודה 4 עלו בתעלה המחופה "של קרינסקי" (לא זוכרים שראו שם את גופתו כפי שטוען ישי). בקצה התעלה המחופה פנו שמאלה (דרומה) וירדו בתעלה המחופה המקבילה לכיוון מזרח. חצו את התעלה הפתוחה לכיוון מזרח ובקרבת הבונקר "של פופוביץ" מצאו את הפצוע. עלי להדגיש שכשהייתי עם מוקי במקום ב-9.6 גירסתו היתה דומה אבל נבדלת בכך שהפצוע היה בפתח הבונקר שמול התעלה "של קרינסקי". (אפשרות הסבר לישוב הענין היא שעלו מערבה בתעלה המחופה הדרומית ואחר כך פנו צפונה וירדו בתעלה "של קרינסקי"). את האפשרות שמסומנת בכתבה עשיתי יחד עם מוקי בשעת הראיון.

      [2] דני> גם אני משער שהפחים הם שרידי הפחים של הסככה.

      [4] שמואל> אם זכור דילוג של כעשרים מטר, לכאורה אמור להיות זכור גם דילוג של כחמישה מטרים.
      דני> רוב המעידים כיום זוכרים מעט מאד פרטים ולא כפי שאתה מניח.

      [5] שמואל> הרי זה בשונה *מאד* ממה שסיפרו לוחמי הסיירת בסיור אוגוסט 2013, שהצביעו אז [כך נמסר לי] על מקום הנמצא הרבה יותר מערבה משם, ליד גשרון המתכת שנבנה לפני כמה שנים עם שיפוץ התל והכשרתו לביקורי תיירים.
      דני> נכון ועל כך עמדתי בתגובה ל-[1].

      • דני, תודה. להלן הערותיי לתגובתך:

        "דני> היתרון של התצ"א מהחוברת של מגד שהתעלות ברורות ואין צמחיה". – – – מצטער, אך איני יכול להסכים איתך בקביעתך. בעיניי, התצ"א מהחוברת הנדפסת הנ"ל הוא פחות ברור (איני מבין איך אתה רואה אחרת), שלא לדבר על כך שבתצ"א ה*מעודכן* (שלענ"ד, שרק ע"פ תצ"א שכזה אפשר לחקור קרב, לא ע"פ תצ"א שאינו מעודכן) אין שום תעלה שמוסתרת ע"י צמחיה.

        [1] לא ענית על שאלתי. שאלתי רק על ההערה של פלג: "התחלנו לדעתי קצת יותר צפונה מהסימון הצהוב בתעלה קטנה", שעה שבסימון שעשית בפוסט הנוכחי על התצ"א (הישן), כמו גם בתצ"א (המעודכן) שבתגובתי, הסימון שונה מדבריו בהערה הנ"ל.

        אמנם מצאתי בשאר דבריך כאן כמה דברים שעליהם עליי להעיר:

        כתבת: "נקודת הדילוג מהתעלה הרדודה לתעלה העמוקה שמעבר לשביל נמצאת מול התעלה שזוהתה כתעלה בה נהרגו סולוביץ ואנשיו (לא עפ"י השערתך אלא עפ"י אייזנברג, ישי ועמדי). התעלה העמוקה היא זו המתחילה ליד המנוע של המשאית שבצילום"

        ובכן,

        (א) זה לא מתאים עם הסימון שלך על התצ"א, שם סימנת חץ-מקווקו (המסמן את מקום הדילוג) המגיע מזרחית (יותר מעשרה מטרים) לתעלה שאתה כותב עליה כאן. כעת לא ברור לי (בנוסף לכל האי-בהירויות עד כה…) מה היא בדיוק הגירסה החדשה, זו המסומנת על התצ"א, או זו שכתבת בתגובתך כאן. אשמח להבהרה.

        (ב) חשבתי שכבר ברור שלא מדובר בהשערתי, אלא בזיהוי השטח ע"פ התמונה מהתחקיר שנערך אחרי הקרב עם אייזנברג (וכן, אני זוכר שנתבקשתי לרכז שוב את כל הפרטים בנידון ולפרסם. בלי נדר, אגיע גם לזה). אם לישי יש זיהוי אחר, אז הוא זה שצריך להביא ראיות לדבריו. בכל אופן, השמות אייזנברג ועמדי לא שייכים כלל לתעלה המדוברת (שליד המשאית), שכן: אייזנברג לא מסר שום זיהוי, מהסיבה הפשוטה, שלא זכר (וכאמור, התמונה שלו מ-67' מראה שהוא מספר למח"ט על מקום אחר). גם עמדי לא מסר שום זיהוי לגבי התעלה בה נהרג כוח הפריצה של סולו. הוא סיפר רק על התעלה בה הוא ונחמיאס נכנסו.

        (ג) אדרבה, הגירסה החדשה, אם אכן היא מדברת על התעלה הזו (שליד המשאית), עומדת בסתירה לעדותו של עמדי. בהנחה שעמדי ונחמיאס הגיעו אליה ראשונים ונפגעו בה, איך אנשי הסיירת לא נתקלו בהם? ואם תאמר שאנשי הסיירת הגיעו ראשונים (ואז לא ברור איפה עמדי ונחמיאס היו עד אז, שאנשי הסיירת לא נתקלו בהם?), איך זה שהם הותירו חי ב'שפנייה' את אותו סורי שירה אח"כ בעמדי ונחמיאס / או לחילופין, איך זה שאותו סורי לא הקדים וירה גם בהם?

        בהמשך דבריך אתה מציין שהגירסה שהוצגה בראיון הנוכחי שונה מזו שהוצגה לפניך ב-9.6. כבר עמדתי מעצמי על השינוי הזה [ע"פ הדברים שדיווחת בשעתו באימייל], ואתה יכול לתאר לעצמך מהי רמת האמינות בזכרון משתנה מסוג זה. תכננתי לכתוב על כך בהמשך ובשלב זה אדלג על כך, רק אכתוב, את שאני מקווה מובן מאליו, שאין כאן כל כוונה לפגוע וכו', כי כולנו בני אדם, הגיל עושה את שלו והזכרון של היום הוא לא מה שהיה פעם. זו אמורה להיות גם הקדמה לכותבי להלן:

        [4] "שמואל> אם זכור דילוג של כעשרים מטר, לכאורה אמור להיות זכור גם דילוג של כחמישה מטרים.
        דני> רוב המעידים כיום זוכרים מעט מאד פרטים ולא כפי שאתה מניח."

        נכון, אך הפרט המדובר יכול בהחלט להיות מדד לבחינת רמת הזכרון של העד. לדוגמה, *אם* בתעלה שאליה אתה (דני) נכנסת עם הכוח שלך (מהגיאיון, אל צדו הדרומי של מרכז התל) היה אחרי מטר כיסוי ראש באורך של כחמישה מטרים, שתחתיו מעבר של "80 ס"מ" בלבד, אני חושב שאתה היית זוכר לומר אם זחלת על ריצפת התעלה או שיצאת ממנה וטיפסת לצד או מעל הכיסוי.

        [ואם תתהה למה בחרתי להציג לפניך דווקא את הדוגמה הזו, אז, עיין נא בתצ"א המעודכן, ותראה שבתעלה בה נכנסתם – כמתאים לגירסת פופוביץ' – יש משהו שנראה כמו כיסוי-ראש מעל התעלה… אבל, זה רק נראה כך, וייתכן גם שמדובר בעצם בקטע של מדרון בדופן-המערבית של התעלה].

        [5] האם זכורים לך שמות, מי עוד (חוץ מיאיר ישי) הצביע על המקום ההוא, שליד גשרון המטיילים, כתעלה בה נערכה ההאבקות ההיא?

  3. שמואל תודה על המחמאות. העבודה על פוסט כזה היא בדיוק כמו שכתבת.

    וכמו שעוד כתבת – פוסט כזה שיורד לרזולוציות של מי קפץ מימין ומי משמאל ומסתבך בנפתולי התעלות – מעניין רק קומץ יודעי ח"ן, גם אני לפעמים מרגיש שלא מוצא ידיים ורגליים. כך למשל אני משרטט את הנתיב של כוח המ"מ יוני מהכניסה למוצב ומנתב אותו לכיוון הסככות ואחרי זה מתחרט ומשרטט אותו יותר מערבה, ועדיין לא סגור אם עשו את הרתק מכיוון הסככות, או שהלכו יותר פנימה לתוך הצפוני.

    ואיך צביקה פרגמין שהיה אמור להיות ברתק הזה מגיע ללחימה בתעלות של הצפוני עם עיקר הכוח, כפי שסיפר, וגם תיאר את רגע הכנעת הקצין הסורי, ואיך זה שהחבר'ה מהפוסט הנוכחי לא זוכרים את ברוך ברנדס ועוד.

    דומה שבחלק הסיירת לא נגיע לגרסאות מוסכמות – מי עשה מה ואיפה. ובכל זאת אני מקווה לשבת יום אחד על כל הגרסאות שקראנו עד כה וביחד איתכם לנפק משהו הגיוני מכל הסלט,

    • שלום רב לשמואל. אשמח לענות על רוב השאלות ובטח לפצח כמה חידות לא ברורות.
      יש להבין שהיום וגם באוגוסט 2013 כל השטח הצפון מזרחי שונה ללא הכר, כמו כן בשיחזור שבו השתתפתי לא מצאתי את מקום הדילוג ויותר מזה לא מצאתי את התעלה העמוקה בה נכנסנו. נוצר מצב טיפה מוזר בו היו חלק ממשפחות הנופלים ואני באופן אישי ידעתי שעמדנו במקום לא מזוהה על אזה מחפורת ובה סיפרתי את הסיפור שלי האישי. ברור לגמרי שנקודת הדילוג היתה יותר מזרחה – ראה פירוט על תצ"א בהתאם לפירסום אצל דני ביזר מפגשתנו האחרונה. פועל יוצא מכך שהדילוג הנוסף של 50 מ' אינו בנמצא וכמובן שלא היה בפועל. מכל מקום מרגע כניסתי קפיצתי לתעלה ועד הגעתנו לפצוע מגדוד 12 הינו כל העת בתוך התעלות.
      לעניין הפעילות של הלוחמים בפיקודו של יוני לוי. כמעט באותו זמן שרובקה נתן פקודה ליוני לצאת לרתק בכוון הפחים קרי: [הצד המזרחי של התל הדרומי] אנחנו התארגנו לכניסה לכוון מערב בתעלה הנמוכה.
      מרגע זה של כניסתנו אין לי מושג היכן הכח של יוני התמקמו לרתק, מעולם לא ידעתי מה הם עשו ובאזה תעלות הם נילחמו, זכרתי שיוני סיפר על כך שהם היו ברתק. מכל מקום איני מפחית אפילו בקמצוץ מכל כח שפעל בשטח ויותר מכך מכבד כל אחד ואחד מהלוחמים שכבשו את תל פאחר.
      בהבנתי לאחר הלחימה ובהסתכלות על השטח לא נראה לי שהם יכלו לראות את רובקה עושה את הדילוג וקופץ לתעלה אלא עם הסתכלו במשקפת.
      ובכלל למה לא להרים טל' ליוני לוי ולראיין גם אותו, סה"כ אמריקה זה כאן

      בכבוד רב מ.פלג

      • שלום רב גם לך מרדכי.

        אתה כמובן צודק בדבריך על השינוי שחל בשטח. לא רק בשטח הצפון מזרחי, אלא גם מערבה יותר, ובחלקים נוספים. לי ברור כי לולי התצ"א המיוחד שמצאו דני ושלמה היכן שמצאו, ופרסמו בבלוג, ושהתברר כי צולם כמה ימים אחרי המלחמה, לא היה שייך להגיע לבירור כלשהו.

        אתה כותב כאן על שיחזור בו השתתפת, ומזכיר גם את משפחות הנופלים, ומזה אני מבין שכוונתך לשיחזור שנערך בזמן האחרון (אולי בכנס הקודם). לא ברור לי למה אינך מוצא את מקום הדילוג שעשיתם, והרי פחות או יותר לא נסתמו לגמרי תעלות, רק נתמעטו מגובהן ע"י סחף האדמה.

        אגב, האם השתתפת גם בשיחזור שנערך כמה חודשים אחרי המלחמה?

        איני מצליח להבין את דבריך שכאן: "פועל יוצא מכך שהדילוג הנוסף של 50 [=כנראה צ"ל: 5] מ' אינו בנמצא וכמובן שלא היה בפועל". מה אינו בנמצא? הרי הכיסויי-ראש שהזכרתי, באורך כחמש מטרים, נמצאים גם נמצאים!

        על דבריך: "בהבנתי לאחר הלחימה ובהסתכלות על השטח לא נראה לי שהם יכלו לראות את רובקה עושה את הדילוג וקופץ לתעלה אלא עם הסתכלו במשקפת", אעיר: דבר ראשון, גם אם המקום היה מערבית יותר (כפי שתואר עד כה בבלוג, לפי הגירסה הקדומה), ובטח לפי גרסתכם הקובעת מקום קרוב יותר, מזרחה, לי לא ברור למה צריך משקפת. דבר שני, הם הרי מספרים שהסתכלו עם משקפת, ראה בפוסט ההוא שגרשוני סיפר: "יוני הסתכל במשקפת, הוא היה משקפופר"…

        • שמואל'ק ערב טוב. אני שוב חוזר על תחילת המהלך של רובקה וצוותו – ניכנסים מכוון צפון מזרח לתעלה נמוכה בעומק של 80 ס"מ לערך ומתקדמים מערבה בשפיפה כל הדרך עד למקום בו רובקה עוצר. [בהערכה שלי משהו כמו 30 מ'] מרגע זה רובקה מודיע שיוצרים דילוג אלכסוני אחד אחרי השני בהפרש זמנים קצר למקום שהוא החליט עליו וכל מהלך הדילוג היה למי שלא הבין יציאה מהתעלה הנמוכה עליה על הקרקע וריצה חשופה בהערכה 20 מ' עד פתח התעלה העמוקה, ובעצם בקטע זה שבו הייתי נוכח רובקה המ"פ של הסיירת ביצע בתור מפקד את התורה הצה"לית כמפקד לדוגמא.
          היו שני שיחזורים. בשני נוכחתי אבל זה לא היה שיחזור ממשי, נידמה לי שהקודקודים סיפרו סיפורים. אני זוכר שהסמח"ט סיפר שהוא ניהל את כל הקרב.

          באשר לזיכרון השטח. דע לך כאשר איני מוצא את פתח התעלה העמוקה בשטח – אז אתה מתחיל בהשערות וזה באמת בעיה. מצטער שמואל'ק

          ושוב בעניין הכח של יוני – הכל יכול ליהיות נכון מה שאתה אומר. אז מה חשוב מה אני חשבתי או שמעתי. מדוע לא לשאול את פי הנערה.

          בכבוד מ.פלג

          • תודה על הפירוט.

            אמנם כבר הבנתי מהפוסט הנוכחי את המהלך שתיארת כאן (וכפי שתוכל לראות שכתבתי למעלה בתגובתי, שאכן, המרחק בדילוג, כפי שסימן דני על התצ"א, "הוא אכן כ-20 מטר"), אך זה בסדר שאתה חוזר על כך, ליתר בהירות.

            יש לי כמה שאלות, אך קודם אחזור על זו בה פתחתי:

            בפוסט אחר כתבת כי לדעתך נכנסתם לתל "קצת יותר צפונה מהסימון". עוד כתבת שם, שאתה רואה בתצ"א [המעודכן] "קצה של תעלה קצת מורחב". כוונתך במשפט זה לא ברורה לי, אך יתכן ואתה מתכוון לקטע בו התעלה מתעגלת (בצידה המזרחי של התעלה, לפני שהיא מתיישרת ועולה מערבה). האמנם? (אזור התעלה המעוגלת הזו נמצא היום ברחבה השטוחה והמחודשת שבצידה הדרומי העמידו את הזחל"ם. מי שהולך לקצה הצפוני של הרחבה ההיא, יכול למצוא בה שרידים מהתעלה המעוגלת הזו).

            אם זה נכון, הרי שלא נכנסתם דרך השביל, אלא ימינה-צפונה ממנו. אך לא כך משורטט על התצ"א בפוסט הנוכחי (ועל התמונה שבו), ומתגובתו של דני (למעלה) הבנתי שאת הסימון שלו על התצ"א הזה הוא עשה ביחד איתך.

            נ.ב. קבלתי את תגובתך בענין יוני. מאחר וגם שלמה קורא את הדברים, אני מתאר לעצמי שאם תהיה לו הזדמנות הוא ישמח לבצע את הצעתך (שבטח כבר רשומה אצלו מכבר כתוכנית, בין עוד אלף ואחד דברים. בשונה ממני, הוא מומחה לטיפול בכמה סוגיות בו זמנית). וכהלצה: אתה בטח יודע מי היו הראשונים שהציעו לקרוא לנערה ולשאול את פיה…

          • שאלה נוספת לי: על מה מכוונת הערכת המרחק שלך, כשכתבת: "בהערכה שלי משהו כמו 30 מ'": על אורך התעלה בחלק הישר שלה, המוביל ממזרח-למערב? על אורך התעלה הזו ביחד עם החלק המתעגל שבצידה המזרחי? או אולי על כל קו ההתקדמות שלכם, החל מהכניסה לתל?

    • "דומה שבחלק הסיירת לא נגיע לגרסאות מוסכמות" – – – אתה נשמע פה מאד אופטימי, כאילו יש "חלק" אחר (איפה?) בו כן יש גרסאות מוסכמות…

      • מוקי מגיב לשמואל'ק
        שלום שמואל.
        נראה לי שהגזמנו בכל ההתכתבות האין סופית בעניין ההתרחשויות וההסברים שלא תמיד מובנים ובטח לא תמיד נכונים.
        אין לי שום בעיה להתמודד עם כל שאלה או הבהרה בנושא תל פאחר.
        אתה כנראה שוכח שלא כולם ניחנו בזיכרון פנומנאלי כמוך ואם אני אומר לך שאני לא מוצא בשטח את אותה קצה תעלה אליה רובקה קפץ ואחריו אני, אז תקבל את העובדה כמו שהיא, יותר מזה אומר לך גם כאשר דני הראה לי את התצ"א חשבתי וגם כעת אני חושב שאלו המקומות ואם תשאל אותי האם אני חותם על זאת – אסרב בכל תוקף.
        לכן חשבתי לעצמי מדוע למלא כל כך הרבה כיתוב על הפרטים שבנדון, בו כך את הטלפון שלי – דבר איתי חופשי על כל מה שמעניין אותך בנדון ובכלל, אני מאשר לך להקליט חופשי ואולי בדרך זאות לא נחפור לחלק מהקוראים את הגולגולת.ובהזדמנות שלח תמונה של פי הנערה אולי חשבת על ר.?
        שוב מצטער שלא סיפקתי את הסחורה.

        ימים טובים מ.פלג

        • שלום מ'.

          אענה מהסוף להתחלה: כן, חשבתי על אמנו השניה.

          הייתי שמח לשוחח אותך, אך בנידון דידן, שהראיון כבר נערך והוקלט ותומלל והוא מעלינו, אפשר להתכתב עליו, גם אם תאמר שיש מקום לעוד ראיון…

          מהמבט שלי, איני רואה כאן "התכתבות אין סופית". בקושי התחלה…

          כפי שהבהרתי למעלה, אין לי אף צל של תלונה על זיכרון כזה או אחר, ואם אתה כותב שאינך מוצא בשטח תעלה זו או אחרת, אקבל. כמדומני שאפילו לא כתבתי *לך* בנידון התעלה אליה קפצתם (/ירדתם, לגירסת שוקי), ולא רק שלא ניסיתי להתווכח על כך…

          שאלתי שאלה אחת, לגבי מקום הכניסה לתל. אמנם עדיין לא קיבלתי עליה מענה, אך אני יכול לחיות עם זה. בדרך כלל כשאני שואל שאלה, איני נוהג לגלות מראש מה המניעים לה, כדי שלא לגרום לכך שאקבל תשובה מוטה. בנידון דידן, כשאני רואה שה"סחורה" מתמהמהת, אגלה כי דווקא מצאתי סימוכין להערה שלך (ההיא), שנכנסתם צפונה מעט, אך אם אתה משאיר את זה כעת בגירסה שונה, לא אתעכב על זה.

          אולי זה ישמע כוללני מידי, אך כמדומני שאף אחד *כאן* "לא חותם" על שום דבר (חוץ משמו בראש התגובה…), וגם אם יש מישהו שכן "חותם", זה עדיין לא אומר הרבה. כי כמו בכל מחקר, דברים יכולים להשתנות. ככה זה כשבני אדם חוקרים מעשי בני אדם.

          הצלחה.

        • פרט נוסף ששכחתי להגיב עליו: גם בפוסטים שתוכנם היה שייך יותר לציבור הרחב, הרי ששלמה הביע דעתו שהערות הנכתבות בתגובות, ונוגעות בדיוקים כאלה או אחרים, הן רק רווח. על אחת כמה וכמה בפוסט שכזה, שמלכתחילה אפשר לשייך אליו את המשפט (בציטוט:) "נחפור לחלק מהקוראים את הגולגולת", שאין פסול בעוד תוספת מאותו הסוג, רק אדרבה.

          הכתיבה לא מבזבזת נייר ולא דיו, רק זמן, לכותב ולקורא, על אחריותו של כל קורא. אנשים יודעים גם לדלג על חומר שאין הם מוצאים בו עניין, וב"תוכן העניינים" שבראש כל עמוד הם יכולים למצוא עוד 223 פוסטים, בנושאים שונים ומגוונים. וכמו תמיד, איני מביע אלא את הנראה לפי קוצר דעתי העניה.

  4. שוקי, מה היה המשך המסלול בתעלה העמוקה? קובץ: "פלג רץ קדימה. אני זוכר שלא ירינו כי פחדנו מדו צדדי, ידענו שיש חיילים בפנים ולא ידענו מי הם. הגענו כמעט עד הסוף ושם מצאנו חייל פצוע ופינינו אותו".

    ציטוט:
    פלג: "עשינו מין ח' כזו, הגענו לפצוע ובזה נגמרה התעלה. החייל היה פצוע ברגליים, חצי בהכרה. אני זוכר שקראנו לחובש כמה פעמים ואף אחד לא הגיע. שוקי תספר מה היה אחר כך".

    קובץ: "העמסתי אותו על הגב שלי, מוקי הלך לפנים ובדק שאין אויב מקדימה ולא ירינו. פחדנו שיהיה דו צדדי. לקחנו אותו איפה שהאנדרטה, שם היו כבר מלא אנשים. הוא לא רצה לשתות, אתה זוכר?".

    – פלג ושוקי מציינים כי פגשו פצוע בקצה התעלה. אישית לא ידוע לי על אף פצוע ששכב בתוך תעלה ביעד הצפוני. גינצבורג ושרקרוקה היו מחוץ לתעלות, על התל עצמו, ליד המג"ד. אלא אם כן , היה זה או פינקס או אביטן. היתכן?

      • איזי כבר כתב (בתגובה לפוסט אחר) שגינצבורג נפצע ברגליו ואולי הכוונה אליו. כפי שזה נראה לי עכשיו, ע"פ מה שקראתי עד כה, זו ההשערה הכי מסתברת. אקוה להגיע לזה בהמשך.

  5. דני,

    האם נתת דעתך לכך שלפי הגירסה החדשה על האזור שאליו נכנס הכח עם ראובקה,

    [אני כותב "אזור", כי התעלה המדוייקת עדיין אינה ברורה לפי דבריך, כפי שהערתי למעלה: על התצ"א סומן כניסה לקצה המזרחי, ואילו בתגובך דובר על כניסה לתעלת-שרוול הנראית (בתצ"א אחר) ליד המשאית]

    – הרי שכיוון ההתקדמות מאותו אזור, ממזרח למערב, חִייב את המתקדמים לעבור ליד ערמה של חמש גופות, ובדרך להיות קרובים לעוד שתיים (שאחת מהן של פצוע שבחלק מהזמן איבד הכרתו)

    [לפי הזיהוי של מקום נפילת כח הפריצה של כוח סולו, ובהתאמה לעדות עמדי, היו כל השבעה באותו אזור. לפי ההתאמה לתמונה של אייזנברג, הרי שקודם עברו באזור בו היו השניים (נחמיאס ועמדי), ורק אח"כ, קצת מערבה משם, ליד ערמת הגופות, שלפי הנמסר נשענו על דופן התעלה – כאשר מעיון בתצ"א, אם נורה מגבם, מצפון, הרי שנפילתם היא בהכרח על הדופן הדרומית שהיו עם הפנים אליה, והיינו, בצומת בה היו אמורים, אותם הבאים מהאזור הנ"ל, לעבור בה]

    – אך הם לא ראו דבר. מה זה אומר?

  6. "היה לי אחר כך שנים את הכובע שלו עם החור, חבל שלא שמרתי אותו". חבל עוד יותר שלא נמסר למשפחתו.

    והשוו למסופר בפוסט הראשון על הסיירת (אוגוסט 2013): "החובש [רפי בן-מרדכי] נזכר בסיפור על חייל ג'ינג'י מהסיירת שהסתובב מאוחר יותר בתל פאח'ר עם הצרפתית של גולדה – כובע ובו חור של קליע".

  7. [6]

    כששוקי קובץ מספר על המקום בו נפל אברהם רימון, הוא מספר (הציטוטים דלהלן מלוקטים מתוך הראיון שלמעלה): "היתה תעלה שהיה אפשר לרדת"; "זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת"; "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה, ישר הוא נפגע, אני שמתי אותו בצד ורצתי לכיוונך [=כאן מתייחס קובץלכיוון בו היה פלג]"; "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה"; "בזמן שעברתי לתעלה שלכם עברתי את רימון, הוא נפגע, שמתי אותו בצד. הוא נפגע בתעלה הנמוכה מירי מהמיצדית הזו".

    פלג מקשה על דברי קובץ: " לפני הדילוג הוא נפגע?", וקובץ משיבו: "לפני הדילוג, כן, ודוד כהן היה האחרון שקפץ לתעלה".

    בהמשך מנסה פלג לברר את הדברים, והוא אומר לקובץ: "הדילוג שלנו לא היה בתוך תעלה. הדילוג שלנו היה על הקרקע של התל. לא עשינו את זה בתעלה".

    להלן העתקה מהדו-שיח בין השניים:

    קובץ: "היה מקום שהיה אפשר לרדת לתעלה, קטע נמוך".
    פלג: "לא דילגתם?"
    קובץ: "לא דילגנו, נכנסנו דרך פתח נמוך".
    פלג: "לדעתי יש לך טעות. אני חושב שאם ידידנו רימון היה עכשיו חי, אז הכל היה ברור לנו לגמרי".

    מסקנת הדברים: נראה שלדעת פלג הענין, כפי שמציגו קובץ, לא ברור. לדעתו קובץ טועה בסיפורו.

    כשאני קורא את הדברים, נראה לי שפשוט נפלה ביניהם "בעיית תקשורת" קטנה, שלכן לא הבינו זה את זה. אסביר:

    מהי כוונתו של פלג כשהוא אומר "הדילוג", "דילגתם", "דילגנו"? ראו (הציטוטים חלק מהראיון, וחלקם מדבריו בתגובה שלמעלה):

    "נכנסים מכוון צפון מזרח לתעלה נמוכה"; "אנחנו קפצנו לתעלה והלכנו בה … בתעלה הנמוכה הזו עשינו אחרי זה את הדילוג … הלכנו בתעלה … ואז רובקה אמר – עכשיו אנחנו עושים את הדילוג, ואנחנו נעשה את זה בהפרש זמנים. מחכים כמה שניות, 30 שניות, כל אחד כמה שהוא מחליט … והדילוג הזה, אני מעריך אותו ב-20 מטר. ואז רובקה קופץ פנימה"; "רובקה מודיע שיוצרים דילוג אלכסוני אחד אחרי השני בהפרש זמנים קצר למקום שהוא החליט עליו"; " מהלך הדילוג היה … יציאה מהתעלה הנמוכה עליה על הקרקע וריצה חשופה בהערכה 20 מ' עד פתח התעלה העמוקה"; "ואני אחריו עושה את הדילוג … אני מוצא את רובקה ממש בקצה של תעלה מאוד עמוקה. אני רואה קצין סורי … ואני אינסטינקטיבית קופץ מעליו".

    פלג גם מבהיר: "הדילוג שלנו לא היה בתוך תעלה. הדילוג שלנו היה על הקרקע של התל. לא עשינו את זה בתעלה" – כשאת כוונת דבריו אפשר לראות גם בדברים שנכתבו מטעם הבלוג: "מקום הדילוג מהתעלה הרדודה", וגם ברישום המילה "דילוג" בשרטוט שעל התמונה [הערותיי לסימון על תמונה זו, הערות שהזכרתי בתגובתי למעלה, עוד יבואו].

    זהו הדילוג של פלג, להבדיל מקפיצה, שהיא הפעולה שעשו כשנכנסו, לדבריו, כשסיימו את המעבר מתעלה לתעלה (מעבר המכונה כאמור "דילוג"), לתוך התעלה העמוקה: "רובקה קופץ פנימה"; "ואני אינסטינקטיבית קופץ מעליו".

    לעומתו, לקובץ יש כוונה אחרת במילה "דילוג". לא ריצה על גבי הקרקע, מתעלה לתעלה, אלא, קפיצה מהקרקע לתוך תעלה (השניה). לכן הוא אומר: "לא דילגנו, נכנסנו דרך פתח נמוך", כלומר, לא *קפצנו* לתוך התעלה השניה, כי לא היה צורך בקפיצה, מכיון שזו "היתה תעלה שהיה אפשר לרדת"; "זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת"; "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה"; "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה"; "בזמן שעברתי לתעלה שלכם עברתי את רימון, הוא נפגע … הוא נפגע בתעלה הנמוכה [=נראה כי התיאור 'בתעלה הנמוכה' שכאן מכוון לאותה תעלה שהיה אפשר לרדת לתוכה ולהגיע ממנה לתעלה העמוקה. לא לתעלה הנמוכה הראשונה, זו שממזרח למערב]".

    אך גם לדבריו, לא כולם ירדו באותה תעלה נמוכה (שהובילה לתעלה העמוקה), אלא שהיו גם שקפצו ישרה לתעלה העמוקה: כך פלג, כך כהן – כפי שנראה במשפט הבא של קובץ, בו הוא עושה שימוש ב'דילוג' ו'קפיצה' באותה משמעות, רק במילים שונות: "לפני ה*דילוג*, כן, ודוד כהן היה האחרון ש*קפץ* לתעלה".

    רימון למרבה הצער עדיין לא קם לתחיה, אך דומה ולפחות העניין שדובר בו נראה כבר כברור.

    • שלום לשמואל'ק בתגובה לסוגיות אחרונות.
      לאחר שחרשנו את פועלו של שוקי בסרט המדובר. אני הבנתי משוקי דבר מאוד פשוט.
      לפני הדילוג בעודם מתכוננים לבצע את הדילוג מהתעלה הנמוכה לתעלה העמוקה [ממש באותה נקודה כולנו חיכינו שפופים אחד אחרי השני]
      הגיע תורו של רימון אברהם לדלג אחרי ואז בעודו מנסה לצאת או יותר נכון לעלות על הקרקע מהתעלה הוא נהרג מאזור המצדית ממול מערבית לנו.
      כל זה על פי שוקי ואז שוקי מספר שרימון אמר לו תמשיכו – מכאן שוקי עשה את אותו דילוג מפורסם ולא היה יכול בשום אופן להמשיך בתעלה הנוכחית כי היא אינה מובילה כלל לתעלה העמוקה המדוברת. לדעתי אין כאן עניין רק של סמנטיקה יש כנראה סוגיות שלעולם לא נבין. ואל תשאל אותי למה כוונתך.
      עכשיו לעניין מיקום התעלה. שאלתי האם בכלל בתצ"א ניתן לראות תעלה צפונית יותר שנמצאת בכוון מזרח מערב?
      ושוב שמואל לשאלתך – המרחק של 30 מ' בהערכה מתכוון לרגע כניסה לאותה תעלה נמוכה ועד למקום בו עשינו את הדילוג, בו עלפי שוקי נהרג חברנו רימון ז"ל.
      בעניין כיסויי הראש – כעת אני לא זוכר את מיקומם העכשוי. מכל מקום יתכן שהיו מעט מערבית לדילוג ואולי היו בתעלה בה הלכנו מיתחתם ואולי זו תעלה אחרת. ובעוד נושא שבו שאלת את דני – אני באופן אישי בכל המהלכים לא ניתקלתי ולא ראיתי אפילו גופה אחת שלנו עד הגעתי לפצוע מגדוד 12. האם אין סיכוי שעד בואנו אספו את הגופות? לפי דעתי הם היו אולי קצת יותר מערבה.

      • קראתי בעיון את שכתבת, מוקי, ואסכים איתך שכך, כפי שכתבת, הבנת מדברי שוקי. אני הקטן, ואבקשך לסלוח לי על כך, הבנתי אחרת, וכפי שכתבתי למעלה.

        אסכים גם לקביעתך ש"יש כנראה סוגיות שלעולם לא נבין". רק שלפי השקפת עולמי, הסוגיות שאין בכוחנו להבין, כנבראים מוגבלים, הן אלו שבדוגמת השאלה הידועה "מהו הבורא" (ותשובת בעל ספר ה'עקרים': "אילו ידעתיו הייתיו"), בעוד כאן, בשונה מאד, אנו עוסקים בסוגיה קלה הרבה יותר; אמנם מורכבת מהמון פרטים, אך אם רק ננסה – כמובן, אם יש לנו בכך ענין (ולכאורה, אתה אמור למצוא בזה ענין הרבה יותר ממני!) – נוכל לעשות סדר בדברים. זה מה שאני מנסה לעשות, ומצפה לעזרתך, במידת האפשרות. תודה.

        שוב, בכותבך אודות "אותו דילוג מפורסם" עשית שימוש במשמעות שאתה הבנת ודיברת, של דילוג מתעלה (ראשונה) לתעלה (שניה), כשבינתיים (בשטח שבין התעלות) רצים על הקרקע. זאת (כפי שהסברתי בתגובתי למעלה) בעוד ידידך שוקי השתמש בפועל "דילוג" במשמעות אחרת: קפיצה מהקרקע (שבין התעלות) לתוך תעלה (השניה).

        בתגובתך הנוכחית אתה אף מסביר, שלפי דברי שוקי, אברהם רימון נהרג בסוף התעלה הראשונה "בעודו מנסה לצאת או יותר נכון לעלות על הקרקע מהתעלה". כלומר, קרוב למקום בו הוא, שוקי, סיפר על מקום נפילת יעל ירון. אך ראה, גם עורך הבלוג לא הבין כך, ובתמונה שלמעלה רשם רק: "כאן נפל יעל עפ"י שוקי", ולא הזכיר את אברהם.

        זאת משום שגם הוא הבין בדברי שוקי שאברהם נפל קרוב לתעלה השניה, לא בסוף הראשונה.

        מדוע? משום שהוא לא שמע משוקי שאברהם נפל "בעודו מנסה לצאת או יותר נכון לעלות על הקרקע מהתעלה". שהרי, בקשר לאברהם לא דיבר שוקי על *יציאה מ*תעלה ("לעלות על הקרקע מהתעלה"), אלא על *ירידה ל*תעלה. שכך אמר: "היתה תעלה שהיה אפשר לרדת"; "זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת"; "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה, ישר הוא נפגע"; "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה".

        קראתי בעיון גם את שאר דבריך, אך לפני שאתייחס אליהם, בפירוט הראוי, ברצוני לחזור לדברים שכתבתי למעלה [בהערה מס' 5 שלי], שיש להעיר על אי-דיוק בסימון על התמונה שבפוסט הנוכחי (זו שתחתיה הכיתוב: "מקום נפילתו המשוער של יעל ירון. במסגרת אדומה: המבנה שממנו נורתה האש אל כוח הסיירת"):

        תחילה אכתוב בקיצור:

        (א) המקום עליו מצביע החץ-השחור, וסימון יציאת החץ-האדום – לא מתאימים לשרטוט של דני על התצ"א. שכן, דני שרטט שם שהיציאה הייתה בסוף הקו הישר של התעלה (במקום שהיא פונה ימינה-צפונה). ואילו בתמונה סומן מקום הנמצא *בשטח* קודם לכן, באמצע המקום שבו כיסויי-הראש העוברים מעל התעלה (כיסויים אלו, כפי שהזכרתי למעלה, כיום כבר "מכוסחים" בחלקם). משם ועד למקום בו התעלה מתעקלת יש עוד כ-25 מטר!

        (ב) גם מיקום סופו של החץ-האדום, לא מדוייק. לפי השרטוט של דני, על התצ"א הנ"ל, הוא צריך להוביל אל השטח הנמצא *אחרי* ה'גבעה הקטנה' הנראית בתמונה, מצד שמאל (דרום) של השביל, ולא אל השטח שלפניה [בהזדמנות אחרת אתעכב ואספר על ה'גבעה' הזו].

        ועתה אכתוב ביתר פירוט:

        התמונה הנ"ל צולמה ממזרח למערב. מצידה הימני של התמונה (צפון לתעלה) נראים שני עצים. לראשון אקרא "עץ 1", לשני "עץ 2" (אגב, שני העצים הללו לא היו ב-67', כך ע"פ התצ"א המעודכן, כדלהלן). בתוך התעלה נראית ראשונה קשת-פח מעוגלת ועליה אבנים ואדמה. זהו הקצה המזרחי של כיסוי-הראש שעבר מעל התעלה הזו. במרכז התמונה נראה שביל המטיילים, נתחם משני צדיו באבני-שפה. אבני-שפה אלו לא היו בעת הקרב וסודרו כעבור שנים, בעת שהמקום הוכשר לביקור תיירים [נראה שהאבנים הללו נלקחו מאחד המבנים שהיו על התל ופורקו].

        כעת אצרף תמונה אחרת, אותה צילמתי אני, לא מזמן, באותו מקום.

        כאן נראית התעלה ממערב למזרח (התמונה צולמה לכיוון מזרח-צפון). את הקצה המזרחי של כיסוי הראש, הנראה בתמונה הקודמת, סימנתי בשני חצים צהובים. סימנתי גם את שני העצים הנ"ל. כאמור, כיסויי-הראש במקום הזה "מכוסחים", והקצה המערבי שלהם נראה כאן, כשמתחתיו הכתובת: "צלם בשיחזור", כלומר, כאן, מתחת לקצה המערבי של כיסוי-הראש הזה, עמד (שכב?) אחד הצלמים שהשתתף בשיחזור הקרב המצולם (בסרט ובתמונות סטילס), זמן לא רב אחרי המלחמה. הוא צילם את "החייל בשיחזור", המתקדם בתוך התעלה הזו ממזרח למערב. קדימה יותר נראות שתי השפנייות היוצאות מצידה הצפוני של התעלה. הלאה משם, מערבה, בפינה השמאלית של התמונה, ניתן לראות כי התעלה *נחסמה*, כאשר משביל המטיילים המרכזי יוצא שביל קטן, הפונה ימינה (צפונה), ואף הוא תחום באבני-שפה. מערבה יותר, בחלק שלא נראה בתמונה הזו, ממשיכה התעלה לכיוון מערב, עד שהיא מגיעה למקום בו היא מתעקלת ימינה-צפונה.

        והנה שוב, אותה תמונה שצולמה מתוך התעלה (ממזרח למערב) בשיחזור הקרב בתקופה שאחר המלחמה, שעל זיהוי מיקומה המדוייק כתבתי בתגובתי הראשונה. להלן סימנתי בשני עיגולים צהובים את גגותיהן של ה'שפנייות' היוצאות מהדופן הימנית (צפונית) של התעלה. צלם התמונה היה מתחת לכיסוי-הראש:

        והנה קטע מהתצ"א (המעודכן, כי צולם זמן קצר אחרי המלחמה):

        את מקום כיסויי-הראש הקפתי בריבוע צהוב. את המקום בו התעלה מתעקלת ימינה-צפונה סימנתי במס' 8. במס' 7 סימנתי את מיקומו של השביל החדש שהוכן בעת הכשרת המקום למטיילים, שביל הסותם קטע קצר מהתעלה. במס' 5-6 סימנתי את שתי ה'שפנייות' היוצאות מהדופן הצפונית של התעלה. במס' 4 סימנתי את המקום שבו ניתן להבחין היום בתחילת התעלה. כל השאר, מזרחה, נסתם וקשה להבחין בו. במס' 1-2-3 סימנתי נ.צ. בתעלה המתפתלת הזו, כדי שנוכל לדבר עליה בבירור.

        והנה תמונה נוספת שצילמתי (מדרום לצפון) בה ניתן לראות את השביל החדש הסותם חלק מהתעלה, מוביל צפונה ואז מתעקל מערבה. אחרי השביל ניתן לראות שהתעלה (סימנתיה בחץ) ממשיכה ועולה מערבה:

        והנה תמונה נוספת, שצולמה ממערב למזרח, במקום בו התעלה מתעקלת צפונה (סומנה בחץ). מרחוק ניתן לראות את שני העצים (סימנתי את הקרוב יותר), שלידם, על התמונה שלמעלה, סומן מקום היציאה:

        אך כאמור, לפי הסימון בפוסט הנוכחי על התצ"א (הישן), כאן יצא הכח של ראובקה מהתעלה:

        אקווה שיצאתי מובן…

        עוד משהו "קטן", בקשר לכיסוי-הראש שעבר מעל התעלה המובילה מהכניסה לתל למערב. על הפוטוסטט שצולם ביוני 66' רשם כאן מפענח המודיעין סימון של "מקלט לוחמים" (בדומה לרישום בו סימן, במקומות המתאימים בתל, את המבנים התת-קרקעיים שקירותיהם אבן וגגותיהם בטון), זאת בשעה שמדובר בכיסוי-ראש מעל התעלה, בדומה לכיסויים הנמצאים על התעלות בחלק המערבי יותר של התעלה, ששם רשם המפענח רק שזו "תעלה מכוסה".

        • שמואל כתב: "אך ראה, גם עורך הבלוג לא הבין כך, ובתמונה שלמעלה רשם רק: "כאן נפל יעל עפ"י שוקי", ולא הזכיר את אברהם."
          דני: את הרשום כתבתי אני.

          א) האחריות לתצ"א ולכיתוב בתמונה היא שלי ולכן אני אחראי גם לטעות

          ב) כנ"ל

          • דני, אני ממתין שתענה לי (גם) לגבי הרישום על התצ"א, שמשורטט עליו שהדילוג היה (שמאלה-דרומה) אל עבר *הקצה המזרחי* של תעלה שמתחילה שם. בעוד ובתגובתך למעלה כתבת שנכנסו באמצע, מערבה יותר, דרך שרוול-התעלה, זה הנראה בתצ"א אחר (המעודכן) ליד המשאית.

            בכל אופן, מעניין לציין שגם כאן יש הבדל בין שני התצ"אות. בקדום, תעלת-השרוול הזו נראית כישרה, ומעליה עובר, מצד לצד, כיסוי. במאוחר, תחילתה מעוגלת, ואין עליה כיסוי (במקום זה יש בצדה המזרחי 'שפנייה'). עוד משהו: בקדום, מצידה הדרומי של התעלה הניצבת, קצת מזרחה מחיבורה עם תעלת-השרוול, נראית תעלת-שרוול נוספת. במאוחר, היא כבר לא נראית, שכן כוסתה והפכה ל'שפנייה' (שנמצאת עד היום).

        • שלום רב לחברים.
          היום החלטתי שוב לשחזר עם שוקי את קורותיו.
          לומר את האמת אני מתנצל על כך שלא הבנתי את שוקי בראיון המשותף עם בן דור שלמה דני שוקי ואנוכי.דבר ראשון שמואל טען על בילבול מושגים בעניין הדילוגים והקפיצות ואני בהחלט מצדיק אותו. אך למרות כל זאת המסקנות של כולנו שגויות ולכן אספר את סיפורו. להלן המהלך ופרטיו על פי חברי שוקי קובץ:
          התוכן שלו המילים שלי.
          בתחילה לפני הכניסה לתעלה הנמוכה הינו במצב של חיכיון ותצפית כאשר אנו מסתתרים אחרי מכסה שאיני זוכר מאזה חומר היה עשוי.
          נמצאים בקרבתנו שלישיה הכוללת את רובקה דוד כהן ויעל הקשר של רובקה, ושלישיה נוספת שבה נמצאים אברהם רימון שוקי ומוקי.
          רובקה אומר בואו אחרי רצנו לכוון התעלה הנמוכה לפי דעתי אלכסון צפון מערב. רצנו לתעלה רדודה בסדר הבא כאשר רובקה ראשון אחריו מוקי אחריו רימון אחריו שוקי אחריו יעל, דוד כהן נשאר בנתיים במקום.
          והנה הגיע הפיתרון: רובקה ואני הולכים קדימה בתעלה הנמוכה אחרינו בה רימון ובעודו עומד להכנס לתעלה הרדודה תופס אותו כדור של צלף ישר בליבו, שוקי נמצא אחריו מיד רואה אותו ממש על פי התעלה הרדודה ושומע מרימון את המילה תמשיכו, שוקי מבין מיד שאברהם רימון מת ומחליט שהוא ממשיך אחרינו ומדביק את הרווח עד הגיענו [לדילוג על פי מוקי] מעבר מתעלה נמוכה לעמוקה. ממשיך שוקי לספר כי בעודו מטפל או מסתכל או בודק את רימון רואה את יעל לפני הגעתו לתעלה הרדודה ניפגע ונופל.
          כלומר כל מה שלפחות אני חשבתי היה הרבה יותר מוקדם – אפשר לומר ממש בתחילת הלחימה שלנו. נראה לי שכעת נוכל להבין קצת יותר טוב את המהלכים ואם נשחזר את חלק מדבריו של שוקי בראיון המשותף נבין שפשוט לפחות חלקנו לא הבין אותו כהלכה.

          תשאלו למה אני מרוצה – רק מסיבה אחת היום אחרי כמעט 50 שנה אני סוף סוף מבין היכן נפלו חבריי.

          עוד משהו קטן. האם התעלה הנראית בתצ"א שבה מופיעים המספרים מ-1 ל-8 לא נראית לכם עמוקה או שזה רק זווית צילום שמטעה?
          ובכלל למה שלא נראה את התצ"א הזאת במלואה לפחות את כל הגיזרה הצפונית.

          מ.פלג

          • מהסוף להתחלה:

            שאלת על קטע התצ"א שבו המס' 1 עד 8 [הכוונה לקטע התצ"א שהעליתי לתגובתי], האם התעלה הנראית בו היא עמוקה או לא.

            ובכן, בהשוואה לתעלות אחרות, שגם היום הן עמוקות, נראה – לי – שהתעלה הזו אינה כזו עמוקה. אך כנראה שגבוהה מ-80 ס"מ. וכבר כתבתי למעלה שאת גובה התעלה הזו אפשר להעריך גם ע"פ התמונה מהשחזור שצולמה בה [המיקום סומן בקטע הנ"ל ליד מס' 5].

            כאמור, זהו רק קטע מהתצ"א. חלק נוסף של התצ"א, בו נראה כל היעד הצפוני, העליתי לתגובתי הראשונה (והוא מאחד הפוסטים בבלוג, שם נוספו עליו סימונים, מ-1 עד 9). את התצ"א הזה במלואו (כולל התל הדרומי) כשעליו רשת מסומנת, תוכל לראות כאן:
            https://naamoush.wordpress.com/2013/11/22/%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8/

            בקשר לדברים החדשים שכתבת בתגובתך בשמו של שוקי (שנפילת אברהם ויעל הייתה כשנכנסתם לתעלה הראשונה. אגב, עדיין איני יודע באיזה קטע שלה בדיוק נכנסתם), עליי להודות שהנני בספק אם הם אכן היו כפי שהבנתים כעת מדבריך. כפי שאני מכיר את צורת העבודה היסודית של עורך הבלוג, הוא משתמש במכשיר-הקלטה ודי מדייק בתמלול הדברים. לפיכך, פשוט איני איך ליישב את הגירסה החדשה עם הדברים שנכתבו בפוסט:

            "היתה תעלה שהיה אפשר לרדת, אבל רובקה רץ, איך אומרים, זרקנו רימון ואז הוא רץ ונכנס וישר שמעו את הצעקות ומוקי ישר רץ למקום. רימון קיבל כאן כדור, היתה מיצדית ממול והיא זו שירתה גם ברימון וגם ביעל".

            איזה צעקות היו מיד ("ישר שמעו את הצעקות")? לאיזה "מקום" מוקי רץ? הרי מאורע ההאבקות של ראובקה (שאם היו צעקות, הן היו אז, ומוקי רץ ושיחרר את ראובקה מזה שנאבק בו) היה מערבה מהכניסה לתעלה המדוברת (זאת גם לפי הגירסה שלכם שהתפרסמה לראשונה בפוסט הנוכחי, ובטח שלפי הגירסה הקודמת, שנכון לעכשיו היא נראית בעיניי יותר סבירה, שהיה זה הרבה יותר מערבה).

            זה לגבי אברהם. ולגבי יעל, כעת אתה כותב ששוקי "רואה את יעל *לפני הגעתו לתעלה הרדודה* ניפגע ונופל", ואילו למעלה בפוסט נרשם מפיו: "הוא קפץ לתעלה". אז מה נסגר?

            אני מתנצל על ה"חפירה", אך בונה על דבריך, שאחרי כ"כ הרבה שנים (48) שווה להתייגע ולהשתחרר מכל המסקנות השגויות, עד שנדע בדיוק היכן נפלו כל כובשי תל-פאחר.

            • שמואל'ק יקירי. אתה עושה עבודה רצינית וחשובה וטובה כאשר חומר רב נאסף על שולחנך, ולבטח מרחיב את שדה ראיתך.
              עכשיו בו תנסה פעם נוספת לקחת את הראיון שלנו עם שוקי ויתר החברים אצל דני ולנסות להבין מה אמר שוקי ולאן אני משכתי אותו.
              ובכן זה שאצלי בראש היה סרט שרימון הגיע עד אזור הדילוג [ואף לרגע ראה בעדויות שלי לעולם לא הבנתי היכן רימון נהרג וכמובן גם לא יעל ירון]
              אין שום הוכחה לכך שכך היה.
              ואם נבין ששוקי "בדרך שלו " מספר שירדנו לתעלה ובאותו משפט כבר נמצא בקפיצה אחרי רובקה והקצין הסורי ואחרי כן חוזר לדילוג וכו'
              אז נראה כי יש דרך אחרת להביא את התרחיש – פשוט בשקט לאט ממוקד לחזור ולהבין ובסופו של דבר להגיע למנוחה ולנחלה.
              נראה לי שקשה לך שמואל לקבל את הגירסה האחרונה ולהבין את הקטע של כיביכול שינוי הגרסאות, לכן אני מציע לך גם לדבר עם דני ושלמה מן על העניין.
              בשלב זה לי ברור שרימון ויעל לא נפלו באזורים בהם צוין מקודם.

              • שלום רב.

                מ', אם תבצע מעקב אחר התגובות הרבות ששרבטתי בבלוג, אזי (חוץ מזה שתהיה ראוי לצל"ש על הסבלנות…) תראה שאני בהחלט מודע לקטע של שינויי גרסאות…

                ובכן, רשום לפניי – כאן, מעל תגובתי הנוכחית – שהגירסה האחרונה שלך ושל שוקי, היא, שאברהם רימון ויעל ירון נפלו *עוד לפני שנכנסו לתעלה הראשונה* המובילה מערבה, לעבר היעד. אוקיי.

                כעת, איך אני אמור להסביר לעצמי את הנרשם מפיך בראיון שלמעלה, שאתה אומר לשוקי: "שוקי, אנחנו קפצנו לתעלה והלכנו בה 20 מטר, אם לא יותר … הלכנו לאורך התעלה כל החבורה הזו … רימון הלך ראשון, אחריו רובקה, אחרי זה אני, אחרי זה שוקי ואחרי זה דוד כהן, ככה שוקי אומר. ויעל שכב מאחור. שוקי אומר שרימון היה אחריי, ואני חשבתי שרימון היה ראשון. הלכנו בתעלה בצורה מאוד ברורה, אחד אחרי השני",

                – כאשר את כל זה אתה אומר באוזני שוקי, מביע בפניו את גרסתו ("ככה שוקי אומר"), והוא לא עוצר אותך כדי להעיר: 'איך אתה אומר כך?! וכי הלכנו *כל* החבורה בתעלה? וכי אני אומר שרימון הלך אחריך? מה פתאום, רימון בכלל לא נכנס לתעלה!'

                כמובן שאתה יכול לומר שאתה מעדיף שלא לסמוך על מה שחשבת כל השנים, ולסמוך על העדות שהתבררה לך רק אתמול בשיחה עם שוקי (שכאמור לעיל, זה גם לא כדברים שאמר שוקי בעת הראיון, כנרשם למעלה: "הוא קפץ לתעלה"). אבל, שים לב, יש עוד עדויות:

                ~1~ בפוסט שהתפרסם באוגוסט 2013 נרשם כך:

                "סדר החיילים בכניסות ללחימה משתנה במגוון של גרסאות. הנה הזיכרון של פרגמין לגבי סדר הכניסה לתעלה הראשונה: "רימון רץ ראשון, אחריו מוקי פלג, אחריו רובקה ואחריו יעל וגם אני הייתי שם". פלג זוכר את רימון רץ ראשון, רובקה אחריו והוא שלישי."

                ובכן, לפי שני הזכרונות, שלך ושל צביקה פרגמין, רימון רץ ראשון בתוך התעלה.

                בהמשך סיפר צביקה על הדילוג שעשיתם: "פה יצאנו מהתעלה, ופה רצנו גלויים. מפה בעיקול יצאנו ורצנו לפה". כלומר, מקום היציאה שלכם לדילוג היה בעיקול התעלה (כפי ששורטט על התצ"א בפוסט הנוכחי). אח"כ מצביע צביקה על המקום בו נכנסתם לתעלה השניה (אחרי הדילוג) ואומר: "ואם מה שאני זוכר נכון, כאן נהרג איפשהו רימון". כלומר, ברור לו שרימון רץ איתכם לאורך כל התעלה הראשונה, וגם עשה איתכם את הדילוג.

                ~2~ ויש עוד עדות. בצל"ש שקיבל אברהם נכתב: "בעת שדילג מחוץ לתעלה נפגע מצרור כדורים". לא ברור ממי שמעו המתחקרים (שהחליטו על הצל"ש) את הדברים, אך ברור שמשמעותם כאן, שאברהם היה בתעלה, ונפגע בעת שהיה מחוצה לה.

                ~3~ ויש עוד עדות, שגם ממנה משתמע שאברהם נפגע אחרי שכבר היה בתוך התעלה. כך נדפס ב-67' בספרו של דוד דיין, שאינו מפרט ממי שמע את הדברים: "אברהם רימון אשר רץ לפנים, חשף חצי גופו העליון מעל לתעלת-הקשר – ונפגע מירית צלף סורי. "חבר'ה" – הוא קורא בשארית כוחו, שכדור נעוץ בלבו, – "חבר'ה, אני מת. המשיכו קדימה…"".

                ~4~ ישנה גם עוד עדות, שלא הבאתי אותה ראשונה שכן יתכן ואתה ושוקי נוטים שלא לקבל את גירסת המספר בשלמותה:

                כידוע, ראובקה נפל במלחמת יום כיפור. אך עוד קודם לכן הוא סיפר (יתכן וסיפורו זה נדפס כבר בחייו. אני מעתיק כאן את הדברים מהמתפרסם באנציקלופדיית 'צה"ל בחילו', שנדפסה ב-82'): "קראתי לעזרה. בחורצ'יק אחד מהסיירת (סמל אברהם רימון, מקיבוץ יגור, בחור בלתי רגיל) קפץ לתוך התעלה. אבל בו ברגע חטף כדור מחייל סורי, שהופיע מן הזווית. ושוב הופיע מן הזווית חייל אחר – מוקי, מקיבוץ עמיר – ועזר לי בהיאבקות. תוך כדי כך הגיע מאי-שם סרן דוד מבת גלים, שקפץ פנימה והכניס לו צרור מהצד וחיסל אותו. כשקפץ דוד לתעלה – נשברה לו רגל. שלשה אלה הצילו אותי. אחד שילם בחייו. אנ'לא יודע כמה אני חייב לו".

                נתעלם לרגע מה'סאגה' של מי עשה מה, מי ירה וכו' (דוד או שוקי, שלא הוזכר בדברים הללו, בעוד אתה דווקא כן הוזכרת), ונתרכז בעדות על נפילתו של אברהם: ראובקה, בתור מפקד שיותר מכולם אמור לברר איפה נפל כל אחד מפקודיו, מספר שאברהם הגיע לאותה תעלה בה נערכה ההאבקות [התעלה השניה, אחרי הדילוג], והוא אף מחשיב אותו כאחד מאלו שרצו לעזרתו ואשר שילם בחייו.

                אגב, מדברים אלו של ראובקה נמצאת לנו גירסה שלישית…: לפחות בדילוג, ראובקה רץ ראשון, אחריו אברהם, ואתה השלישי.

                ~5~ אזכיר כאן שיש עוד עדות, אמנם לא כ"כ ברורה לענייננו, שגם היא התפרסמה בפוסט מאוגוסט 2013. ברוך ברנדס סיפר שם שאברהם רץ לפניו, ושהוא זוכר אותו נפגע מ"רימון שנזרק על-ידי חייל סורי", שרסיסיו שפגעו בו (באברהם) פגעו גם בו (בברוך). כך סיפר ברוך: "רימון נפצע קשה, הוא צעק 'נפצעתי', התכופפתי מעליו, הוא אמר לי 'תקרא לחובש ותמשיך הלאה'. צעקתי 'חובש' והמשכתי לרוץ. אלה היו אז ההוראות – מי שנפצע לא עוצרים לטפל בו, ממשיכים הלאה". נותר רק לברר אצלו, האם לפי זכרונו הריצה של אברהם הייתה בתוך תעלה, וגם, האם הוא בטוח שאברהם רימון אכן נפגע מרימון (רסס), שכן, לפי גירסת שוקי ומשה נילי, שדבריהם הובאו בפוסט הנוכחי – וכאמור לעיל, כך גם לפי המסופר בספרו של דיין שנדפס ב-67' – הוא נפגע מכדור בלב).

              • נזכרתי כעת שבעצם יש עוד עדות, המאחרת את הפגיעה באברהם רימון לזמן בו נכנס לתוך המוצב, בערך באמצעו (זאת לעומת הגירסה החדשה, הקובעת שנפגע עוד קודם שנכנס לתעלה הראשונה שבמזרח).

                ~6~ כך סיפר יאיר ישי בכנס סטפמבר 2014 (התפרסם בפוסט בכותרת "בואו נלך איתנו עד הסוף"):

                "נשארתי במקום וחיכיתי וחיכיתי, ואז הופיעה הסיירת … מפקד החוליה היה רימון מקיבוץ יגור, ורובקה היה אחריהם. החוליה הזו, השלושה, עברו את התעלה. כשרובקה עבר את הפתח יצא מולו קצין סורי עם אקדח … התחילו להתאבק … אברהם רימון חזר וירה בקצין הסורי, מישהו אחר אמר שהוא זה שירה. רימון נהרג מיד אחרי זה, ויעל גם הוא נהרג, אני לא יודע אם פה או פה".

                ישי, למי שמכיר את עדותו, נכנס לתל עם כוח סולו, ונשאר לחכות באזור המבנה (שתמונה ממנו ניתנה גם בפוסט הנוכחי).

                אפשר אמנם לטעון שישי לא הכיר אז את חיילי הסיירת, והמסופר מפיו הוא מאשר שמע אחרי הקרב. ובכל זאת, גם אם כך רק שמע, הרי שיש מקום גם לעדות זו בשיקלול כל העדויות.

                המבנה הנ"ל כונה אז בשם "בונקר התחמושת", ובעדות של ישי מ-71' הוא מספר: "המשכנו להתקדם במטרה להצטרף לסולו. ליד בונקר התחמושת הגיעו אלינו רובקה עם אנשי הסיירת וסגן מפקד החטיבה. הסברתי להם מה קורה, הצטרפתי אליהם ופניתי עם עוד כמה חיילים בתעלה שמאלה לכיוון סולו. פתאום נשמעו קריאות מפי רובקה: סמח"ט! סמח"ט! קפצתי עם הסמח"ט, עברנו בשטח פתוח בין שתי התעלות. היה זה בסוף הקרב פנים־אל־פנים בין חייל סורי ורובקה".

                גם אם נאמר שאין דיוק בסיפור הזה (שנרשם ע"י עיתונאי), וכוונת ישי הייתה שהסמח"ט הגיע אליהם *אחרי* ראובקה ואנשי הסיירת (ולא כמשתמע כאן, שהגיעו באותו זמן), הרי שבאופן כללי נראה שמקום ההאבקות של ראובקה היה בתעלה שנמצאת מערבה לזו מהגירסה המסופרת בפוסט הנוכחי, ומתאים למסופר באוגוסט 2013 [ע"י צביקה פרגמין].

                • שלום שמואל'ק. קראתי בעיון את תגובתך. כעת אנסה לענות על כמה סוגיות ומס' עדויות מאחרים.
                  נתחיל הפעם דווקא מהסוף של הלחימה בא אני זוכר את הדברים. כמו שהסתימה הלחימה אני מקבל את הידיעה בהפתעה גדולה מאחד מחברי לסיירת שרימון נהרג. וכולי המום.
                  רוצה לומר מרגע שניכנסנו לרדודה לא זכור לי מיקומו של רימון . ומכיוון שלא זכרתי את סדר התנועה ההתחלתי תמיד היה לי בהגיון שרימון צריך ליהיות הראשון או אחרי רובקה. כך אמרתי בראיון שתמיד חשבתי שרימון היה הראשון ואולי נהרג אפילו בהמשך לפני שרובקה קפץ לתעלה. בדיעבד קוו המחשבה שלי היה לא נכון ובטח אני יכול לגייס נימוקים פסיכולוגים מדוע קוו המחשבה הלך איתי כך. כלומר בלשון עדינה ספקולציה שלי. צריך עוד דבר להבין שאם באמת סדר ההליכה במעבר מהמכסה לתעלה היה רובקה,פלג,רימון,שוקי,יעל – אז ברור לגמרי שאת רימון ראה רק שוקי ואולי יעל גם כן עד פתח התעלה הרדודה. ועוד ניתן לציין כי גם אם המשיכו אתנו ברדודה והסדר נישאר כמו שהו גם אז היה סיכוי גדול שלא אראה אותם מרגע הדילוג.ולכן תמיד חשבתי עד כעת שדווקא שם באזור הדילוג או אחריו כמו שאתה חשבת רימון מצא את מותו.
                  ושוב אנו חוזרים לשוקי שמדבר שוב ושוב על אותה ירידה לתעלה הרדודה – שבטוח ששם רימון נהרג.

                  לעניין הראיון של רובקה. אתה מבין שהוא לא קרה לעזרה ואם רימון היה על ידו אז יכולתי בוודאי לראותו, לפעמים יש צורך למפקד להגיד דברים שיהיו גם טובים למשפ' ובכלל.
                  זה קצת מזכיר את העיתונאי יחזקאלי שמתאר את הסיפור עם רובקה על פני מס' עמודים עם דברים "מופלאים שגם אני עשיתי כביכול " ובכן לא דובים ולא יערות. ובהמשך ברנדס – מתי הוא הגיע לרימון ? האם הוא היה איתנו בכח. הכל יתכן חבר.
                  לעניין הזיכרון של צביקה – למשל סדר התנועה, האם יתכן שקפצתי מעל הראש של רובקה על הקצין הסורי בסוף הדילוג ורובקה בכלל היה אחרי.
                  ועוד צביקה מציין את מקום נפילתו של רימון על פי זיכרונו. ראה בהמשך התפלספות שלי.
                  ועוד בסיפרו של דוד דיין אתה מבין ישר שהוא שמע משהו וכתב משהו.

                  דרך אגב – שוקי מספר כי הוא זה שמסר את מילה או מילותיו האחרונות של רימון – אשר ממנו קיבל את הצל"ש.

                  לסיכום רציתי לומר כך. בתוך הלחימה ובתום הקרב מהלכים רבים נשארים מעורפלים וחלקם לא ברורים כלל וכלל.
                  האדם והלוחם מנסים לזכור את אשר עשו, הם ואחרים באתו מקום. קצת מאוחר יותר מקבלים מידעים ממקורות שונים כמו מאלו שהיו בלחימה אחרים ששמעו ויודעים כביכול בדיוק מה היה, מהעיתונות מהמדיה ומאחרים. פועל יוצא ממידעים אלו יוצר עם הזמן קיבוע – שהופך כביכול לעובדה
                  אצל חלקנו על פי דעתי.
                  כל ההתפלספות הזאת באה לומר לי כי אין לי כעת אדם כל שהו שיכול להוכיח לי באופן ברור היכן נהרגו רימון ויעל. עלכן בשלב זה אני לא מקבל את ההסברים האחרים וחושב שאם שוקי זוכר את רימון נהרג על ידו ואין אף אחד אחר ששמע את רימון לדבר עם פציעתו בטרם מותו המהיר. אז כנראה שכך היה.

                  • כתבת: "ושוב אנו חוזרים לשוקי שמדבר שוב ושוב על אותה ירידה לתעלה הרדודה – שבטוח ששם רימון נהרג".

                    תגובתי: יכול להיות ששוקי בהחלט צודק, ואברהם, שנהרג לידו, נפל בירידה לתעלה (וכפי ששוקי סיפר בראיון: "היתה תעלה שהיה אפשר לרדת"; "זה היה ממש ירידה קטנה, זה לא היה בתעלה גבוהה, שם היה מקום לרדת"; "אנחנו ירדנו, היה מקום לרדת לכיוון התעלה, ישר הוא נפגע"; "איפה שרימון נפגע הוא ירד ממש לתעלה"). השאלה היא רק, *איפה* התעלה הזו הייתה. לאחרונה כתבת שהתברר לך משוקי שכוונתו לתעלה הרדודה שהובילה אתכם מאזור הכניסה (שבמזרח) אל תוך התל (מערב). כלומר, שאברהם (וגם יעל) נפלו קרוב לכניסה לתל. ודבר זה, כפי שכתבתי למעלה, לא מתאים לשאר העדויות, שהזכירו אותו כמי שהגיעה מערבה יותר.

                    עוד כתבת: "לעניין הזיכרון של צביקה – למשל סדר התנועה, האם יתכן שקפצתי מעל הראש של רובקה על הקצין הסורי בסוף הדילוג ורובקה בכלל היה אחרי".

                    ובכן, הציטוט שהבאתי מדבר על "הזיכרון של פרגמין לגבי סדר הכניסה לתעלה הראשונה", אך ייתכן שכאשר הגעתם לסוף התעלה הזו, למקום של הדילוג, הסדר השתנה וראובקה דילג ראשון ואתה אחריו.

                    ועוד כתבת: "שוקי מספר כי הוא זה שמסר את מילה או מילותיו האחרונות של רימון"; ועל כך הוספת לכתוב: "ואין אף אחד אחר ששמע את רימון לדבר עם פציעתו". על כך אוכל כעת להודיעך, שגם צביקה סיפר על כך: "אברהם עוד הספיק לומר לנו שנפגע וכי עלינו להוסיף ולהתקדם", אם-כי יתכן והוא, צביקה, שמע את הדברים משוקי, ולכן השתמש בלשון "לומר לנו". צריך לברר אצל צביקה.

                    כתבת דברים מעניינים לגבי זכרון הלוחמים, וכעת אוכל רק לכתוב, שכאשר אני נדרש להכריע בין הזכרונות, כאשר אלה אינם מגובים בסימנים מיוחדים בשטח, הרי שבאופן כללי נראה לי להעדיף עדות-זכרון שניתנה מוקדם ככל האפשר, אחרי הקרב, על עדות-זכרון הניתנת כעבור שנים.

                    יש לי עוד מה לכתוב בנושא הזה, וגם לגבי המיקום בו היתה ההאבקות של ראובקה (וגם זה בשונה מהמתואר בפוסט זה), אך קודם שאגיע לכך ברצוני לשאול אותך: האם זכורה לך במהלך ההתקדמות שלכם זריקת רימונים מצדכם? ררנ"טים?

                    ועוד שאלה לי, וזו מופנית לעורך, שלמה:

                    בקטע תצ"א מסומן שהתפרסם באחד הפוסטים על הסיירת [הובא למעלה, בתגובתי הראשונה, ולהלן שוב] נרשם: "הקו הצהוב: המסלול שעשתה הסיירת אל תוך המוצב".

                    שאלתי היא: האם זכור לך מיהו שסיפר על התקדמות בתעלה המתפתלת ימינה ועקיפת המבנה מצפון?

                    • שמואל שלום רב.
                      אנסה להוסיף עוד מהזיכרון שלי.
                      איני זוכר שירינו ררנטים וזרקנו רימונים. מי בכלל ידע היכן האויב ולחילופין מקומם של כוחותינו קרי גדוד 12 .
                      דבר נוסף שיכול לעזור בפיענוח מיקום התעלה העמוקה בה רובקה ניכנס. כאשר הגעתי מעל פני התעלה שכיוונה למערב ופני לכוון מערב גם כן רובקה היה עם הגב אלי ניצמד לדופן התעלה [כנראה בעל כורחו] שאין לה המשך מזרחה ודרומה ואפילו אולי צפונה כלומר סוף תעלה ממערב שמסתימת בנקודה זו המזרחית , והסורי עם הפנים אלי מוצמד לרובקה ולכן היה פשוט לזנק עליו מלמעלה מעל רובקה ולנטרל אותו.
                      בעניין מיקום הכניסה שלנו לרדודה, זוכר שרצנו מאזור המכסה בכיוון כללי צפון צפון מערב ונכנסנו לתעלה [לא זוכר את הפיתול ההתחלתי כפי שרואים בתצ"א אולי אחריו. ואם מישהו יהיה מוכן להגדיל את כל אזור הכניסה הצפון מזרחי וגם לאחר הצילום שיועבר למסור את הקנה מידה או לחילופין לבדוק את היחס לכל 1 ס"מ כמה מ' – אז נראה לי שאוכל יותר טוב לשחזר.
                      בתודה מ.פלג

                    • [התגובה דלהלן היא מענה ל: "מוקי פלג הגיב: 30 ביוני 2015 בשעה 10:31"]

                      תודה! מענה מסוג זה באמת יכול לעזור בחקר הפרשה.

                      הפרט שכתבת הוא באמת חשוב, ונראה שכתבת אותו כזכרון ודאי. אם-כי, מהמשפט "ואפילו אולי צפונה", משתמע שיש לך בזה קצת ספק (אם היה לתעלה המשך צפונה או שלא היה). איני מזהה בתצ"א תעלה המתאימה בדיוק לתיאור שכתבת, אך אם אם תאמר שאפשר לפשוט את הספק, ולומר שייתכן וכן היה שם (במקום בו קפצת לתעלה – על הסורי – והמשכת אחריו) המשך של תעלה ימינה-צפונה (אלא שאתה לא פנית לשם, כנ"ל, רק המשכת קדימה), אז נדמה שאפשר יהיה לזהות מקום מתאים.

                      בקשר לאזור הכניסה: אקווה להעלות לכאן, בהזדמנות קרובה, קטע של האזור הזה מהתצ"א, מסומן, כדי שוכל להבין על מה אנו מדברים.

                      בעניין הרימונים והררנ"טים: אתה אמנם אינך זוכר, אך מעניין אם יש מישהו מהלוחמים (שוקי, צביקה, ברוך, דוד) שזוכר משהו כזה? יש סיכוי שמישהו מהם ישיב כאן?

                      כותבך: "מי בכלל ידע היכן האויב ולחילופין מקומם של כוחותינו קרי גדוד 12" – נכון בהחלט, אך אפשר והייתה סיטואציה בה ירו עליכם ולא הצלחתם לזהות בדיוק מהיכן, שבמקרה כזה, כדי לגלות את היורים, זורקים רימון. באשר לגדוד 12, מסופר שצעקתם בעברית ולא נעניתם.

      • מ',

        כתבת כי "המרחק של 30 מ' בהערכה מתכוון לרגע כניסה לאותה תעלה נמוכה ועד למקום בו עשינו את הדילוג"

        כדי להיות בטוח שהבנתי את כוונתך, אצרף שוב את קטע התצ"א מתגובתי הקודמת [ובהזדמנות זו: תודה רבה לשלמה על טרחתו בהעלאת התמונות לתגובתי וסידורן בו]:

        ואשאל: מאיזו נ.צ. עד איזו נ.צ. הלכתם בתעלה?

        עוד כתבת:
        "בעניין כיסויי הראש – כעת אני לא זוכר את מיקומם העכשוי. מכל מקום יתכן שהיו מעט מערבית לדילוג ואולי היו בתעלה בה הלכנו מיתחתם ואולי זו תעלה אחרת".

        ובכן, אם הם היו "מעט מערבית לדילוג" (היינו, שדילגתם מזרחה מהם), אז שטח הדילוג אינו 20 מ', אלא יותר מכפול. [הערה: מיקום כיסויי-הראש כיום, הוא כפי שהם בתצ"א המעודכן, שצולם אחרי הקרב. בתצ"א הישן נראה שהם במיקום שונה].

        "ואולי היו בתעלה בה הלכנו מתחתם" – זה אפשרי, וכפי שנראה בתמונה מהשחזור. אך לפי זה, כאן התעלה הזו לא הייתה כ"כ נמוכה ("בעומק של 80 ס"מ בערך"), אולי רק בחלק אחר ממנה.

        "ואולי זו תעלה אחרת" – אם כוונתך לתעלה בה נכנסתם, אזי, לפי התצ"אות, אין תעלה אחרת המובילה מערבה מהכניסה לתל.

        "האם אין סיכוי שעד בואנו אספו את הגופות?" – לפי רוב העדויות, הן נמצאו (במקום בו נפלו) אחרי סיום הקרב.

        אני מקבל את עדותך שלא נתקלת באף גופה מהכוח שקדם לכם, ולכן ברור לי שהמסלול שלכם היה שונה.

  8. מצורף קטע מהתצ"א (המעודכן, צולם זמן קצר אחרי המלחמה) מהאזור המזרחי של היעד הצפוני (הכניסה למוצב). לחיצה כפולה על התמונה תאפשר צפייה בה כשהיא מוגדלת.

    מימין, התעלה המובילה אל תוך היעד (ממזרח למערב), בריבוע צהוב מוקף כיסוי-הראש מעל התעלה.
    במס' 1-2-3 סומן הפיתול בצדה המזרחי של התעלה.
    ימינה ולמטה ממס' 2 ניתן להבחין בעמדות פתוחות היוצאות מצדה הצפוני של התעלה.
    ימינה למס' 4 ניתן לראות משהו הנראה כגג של בונקר.
    מצדו הדרומי יוצאת תעלה קצרה (עד מס' 5).
    מצדו המערבי נראית תעלה ההולכה מצפון לדרום עד השביל/כביש (מס' 6) והקפתיה במלבן אדום מקווקו.
    במס' 7 – מסומן מסביב באדום – שטח המוקף סביבו בתעלה, נראית כרדודה.
    ימינה למס' 8, מבנה קטן (בודקה?).
    במס' 9 מבנה אבן, מצדו הצפוני של שביל הכניסה למוצב.

    • שמואל'ק שבת שלום.
      חרשתי את התצ"אות למיניהם שוב ושוב ובאמת לא הצלחתי למצוא את אותה פיתחה של התעלה העמוקה בה היה המאבק.
      אשתף אותך בחיפושי.
      א. קיבלתי את ההבנה שבאמת התעלה הרדודה בא ניכנסנו היא באמת זו המדוברת, בהחלט עזר לי הצילום של השיחזור שמראה לי באופן ברור את גובהה. ובהמשך היכן ניכנסנו מה שאתה שואל כבר זמן רב ואני לא מתנדב לענות לך, זוכר אני שרצנו קצת על השביל כניסה ופנינו חצי ימינה על מנת להכנס לתעלה. כמה במרחק מאוד קשה לי לזכור למרות זאות אעריך את המרחק בערך ב-20 מ'. פועל יוצא שעברנו כנראה מיתחת לכיסוי הראש אותו איני זוכר וגם לא זכור לי שעקפנו אותו מלמעלה.
      מה שמאוד מסקרן אותי למצוא את אותה נקודה עליה כתבתי במבוא.
      אם תוכל לתת לי כוון שבו התעלה על פי זיכרוני מושכת מערבה ובהמשך צרף נתונים עליהם כתבתי בעבר – נראה לי שנוכל להתקדם עוד צעד לטובת הפיענוח. אל תחשוש מלהביא לי רעיונות – מבטיח לך שהמשיך בדרכי שלי עם האמת שלי.
      בתודה מראש מ.פלג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s