תל פאחר תחתון צפוני

סיור מצולם [חלקי] מתחת ליעד הצפוני של תל פאחר – באיזור שבו נלחם כוח קרינסקי

בעקבות הפוסט האחרון על כוח קרינסקי בכיבוש תל פאחר, יצאנו לתור מעט את החלק המערבי התחתון של המוצב הצפוני. רוב המבקרים בתל עומדים ממש מעליו, כשהם נשבים בקסמי הנוף המרהיב. אלא שממש מתחתיהם נמצא איזור שבמהלך הקרב רחש ושקק בקרבות פנים אל פנים בתעלות ובבונקרים.

הסורים לחמו ביעד הצפוני עד לרגע האחרון, לעומת היעד הדרומי שנכבש יחסית בקלות תוך זמן קצר, ושחללי גדוד 12 שנפלו בדרומי ומרבית הפצועים שם היו כתוצאה מאש מהיעד הצפוני.

הפוסט הזה לוקח אתכם לסיור מצולם בקטע שמתחת לחזית המערבית של היעד הצפוני. הסיור לא הושלם: הוא נקטע בעודו באיבו בגלל בעיות במאמץ פיזי. בהזדמנות ראשונה יושלם הקטע החסר – סיור לאורך קטע התעלה לכיוון צפון.

כל התמונות יוגדלו על-ידי לחיצה עליהן – בפרט הצילום הראשון.

היעד הצפוני של תל פאחר מלמטה
תל פאחר מלמטה – מבט אל החזית המערבית של היעד הצפוני, וגם על חלק מהדרומי [4-3 העצים על גבעונת מעט ימינה ממרכז התמונה]. מתחת לעצים שבשיא התל אפשר להבחין לאחר הגדלת הצילום בחלון הבונקר המרכזי שבחזית, אליו ניתן להיכנס למעלה מתוך המוצב. התמונה צולמה מהדרך העולה מצומת האמאיקס שבדרך ההטיה ובהמשך פונה מערבה ועוברת בצמוד לגדרות המוצב [לצפייה מקסימלית – לחצו על הצילום] 

תל פאחר הצפוני מכיוון הגאיון
היעד הצפוני – צילום מכיוון הגאיון העובר בין שני חלקי המוצב [הדרומי והצפוני]. מכאן בערך, כיוון דרום-מערב של התל, עלה כוח קרינסקי תוך שהוא חוצה את הגדרות ומתעלם מסכנת המיקוש. הגדרות הראשונות של המוצב נמצאות בין שני העצים הנמוכים הראשונים. העצים בקדמת המוצב והצמחייה כמעט כולה לא היו בעת המלחמה והשטח היה חשוף. המרחק מכאן ועד לתעלה הראשונה הוא פחות מ-200 מטר. הצילום בוצע בתקופת החורף והוא מובא כאן בהגדלה קלה.  

מפה אל הצפוני של תל פאחר
מפת פיצול כוחות ורדי/קרינסקי ועלייה אל היעדים. הנקודה הירוקה: המקום ממנו צולמה התמונה הקודמת

היעד הצפונו והדרומי מאלבומו של זמיר
מראה מלמטה – תמונה שצילם זמיר כהן, החובש של גדוד 12, שבועיים-שלושה לאחר הקרב.

שוב התעלה התחתונה כניסה
תחילת התעלה התחתונה של היעד הצפוני בחזיתו המערבית מכיוון דרום [בתקווה שלא תלכו לאיבוד בסבך הכיוונים]. התעלה צמודה לעמדת תותח. האבנים התחתונות, השחורות, מצד שמאל למטה הן אבני השפה של העמדה. ועכשיו תראו את הצילום הבא:

כאן נפל חייל גולני
האם זהו פתח התעלה כפי שצולם ביוני 1967 על-ידי זמיר החובש, כנקודת ציון למקום בו נהרג אחד מחיילי הכוח? במבט ראשון, שני, וגם שלישי – כן. אבני השפה של עמדת התותח [משמאל למטה] משמשים בסיס לזיהוי. מדובר בתעלה גבוהה של כמטר וחצי שנסתמה והתרדדה, אבל תוואי הקרקע והגובה בשני הצילומים דומים ביותר. ואם כך, האם זהו המקום שבו נהרג משה פינקס? 

מקום נפילת פינקס מתוך היומן של זמיר
התשובה נמצאת באלבום של זמיר כהן, שתיעד בצילומים ובטקסטים את מהלך הקרב. בעמוד שהוקדש למשה פינקס ז"ל הופיע הצילום של התעלה המדוברת ובה קסדה על רובה – כציון מקום נפילת חייל, ומעליה תמונה של פינקס. אם כך האם כאן נפל פינקס? מתברר שלא. וכך כתב זמיר: "משה נפל באחת התעלות אשר על היעד הצפוני. הוא עלה ביחד עם אלכס קרינסקי ז"ל ועוד 11 חיילים על היעד הצפוני, רובם נהרגו ולכן לא ידוע בדיוק באיזו תעלה נפל משה. הצילום הוא סתם צילום באחת התעלות של היעד הצפוני". עד כאן דברי זמיר. שאלת מקום נפילתו המדויק של פינקס, כמו גם של קרינסקי ואביטן – נותרת בעינה.

עמדת תותח תל פאחר
עמדת מק"כ גוריאנוב בחלק התחתון הדרומי-מערבי של היעד הצפוני. מתחתיה אפשר לראות את דרך ההטיה שעוברת מתחת ליעד הדרומי. העץ הירוק העגלגל המרוחק במרכז התמונה נמצא מעל מוצב החוץ של הדרומי [לחצו כאן כדי לצפות במוצב הזה].

תעלה תחתונה למערב תל פאחר
כך נראית התעלה התחתונה מהתצפית העליונה בחזית המערבית של תל פאחר הצפוני והמתוייר.

מיטות במערבי
3-2 מיטות סוריות מבצבצות מבין עשבי הפרא הגבוהים.

בונקר פגוע
מתוך העשב התגלה פתח של בונקר שנפגע. הבונקר הזה נמצא במרחק של כ-20 מטר ובגובה של כשישה-שבעה מטר מתחת לבונקר העליון של היעד הצפוני שחזיתו פונה מערבה [לחצו כאן לצילום שלו], שמעליו נמצא המג"ד ההרוג מוסא קליין.

בונקר נוסף מתחת לצפוני
עוד התקדמות גילתה בונקרון פגוע נוסף. מלפניו אפשר לראות חלק של מיטה. בגלל תנאי השטח הקשים המקום הזה לא נבדק. עברתי הלאה. 

צילום מהיעד הצפוני התחתון כלפי מעלה
במורד היעד הצפוני. התמונה הזו כלפי מעלה צולמה לאחר כ-50 מטר בירידה.

טנק ברוש מתחת לתל פאחר
כך זה נראה בהמשך הירידה עד למרחק של עשרות מטרים מהגדרות הראשונות. על הדרך הסמוכה לגדרות, במרחק של כ-30 מטר מהן, נפגע הטנק המוביל [בפיקודו של עזרא ברוש] ונעצר כשהוא סופג פגיעות נוספות. גזרתי את תמונת הטנק מהצילום שנעשה כבר למחרת הקרב [ראו בצילום הבא] והדבקתי בערך במקום בו נעצר. אחרי שהטנק נפגע ואנשי הצוות הפצועים קפצו החוצה כדי להסתתר מתחתיו ומאחוריו מהאש שנורתה מלמעלה, ברוש חשש יותר מכל שסורים יירדו אליהם ויהרגו אותם.

טנק ברוש 67
כך נראה טנק ברוש בצילום שבוצע מהיעד הצפוני למחרת הקרב.

התעלה ההיקפית המערבית של הצפוני
חזרה למעלה אל התעלה ההיקפית שמתחת ליעד הצפוני, שנסתמה עם השנים. לאורך קטעים היא חסומה על-ידי גזעי עצים ושיחים שצמחו בה. 

כניסה לבונקר
הלכתי בתעלה ולפתע צץ פתח של בונקר. מאיפה הוא הגיע? לא זוכר מיקום מדויק. 

פנים הבונקר
פנים הבונקר. חלונות רחבים וצרים לכיוון מערב [השמאלי] ולצפון.

מארזים
על רצפת הבונקר – הפתעה: מארזי תחמושת. האם אלו מארזי רימונים, או שמא מרעומים לרקטות RPG? מי שמזהה מוזמן לכתוב בתגובות. נראה שהבונקר הזה היה חזק בעניינים ב-9 ביוני 1967. בכל אופן, זו העדות הראשונה לתחמושת שבה נתקלתי במתחם תל פאחר כולו. גם ביעד הדרומי, שנותר אותנטי, אין למצוא פריטים כאלה בבונקרים ובתעלות.

המשך תעלה סתומה מתחת לצפוני תל פאחר
יצאתי מהבונקר, ניסיתי להמשיך עם התעלה דרומה, אבל היא היתה חסומה. טיפסתי ממנה החוצה ומשם השתרכתי בכיוון החזית המערבית. איך נראה האיזור התחתון הזה לכיוון צפון? על כך בפעם אחרת.

____________________________________________________________________________________________________________________________

מודעות פרסומת

35 מחשבות על “תל פאחר תחתון צפוני

  1. שבוע טוב לכולם!

    שלמה, תודה על הסיור המצולם. כהערכה, על המאמץ הכפול בהכנתו, הן בנסיעה ובטיפוס בשטח קשה, והן על הכתיבה והעיצוב, ארשום כאן הערות בונות:

    [1] "בעקבות הפוסט האחרון על כוח קרינסקי בכיבוש תל פאחר, יצאנו לתור".

    למען הדיוק הביבליוגרפי, נכון לפרש שהכוונה שהפוסט הנוכחי מתפרסם "בעקבות הפוסט האחרון", אך התיור עצמו היה קודם, עובדה, שהתפרסמה בו (בפוסט האחרון) תמונה מהתיור הזה (על התמונה הזו אכתוב בהמשך).

    [2] "מתחת לעצים שבשיא התל אפשר להבחין לאחר הגדלת הצילום בחלון הבונקר המרכזי שבחזית".

    איני מסכים להגדרה "הבונקר המרכזי". משלושת הבונקרים הנמצאים בצדו המערבי של שיא התל, זהו הבונקר הדרומי. מקביל לו, בחזית, ישנו הבונקר הצפוני, ומעט מזרחה מהם ישנו בונקר נוסף (אותו אפשר לכנות 'האמצעי', כי הוא נמצא בין שני הקודמים לו ממערב, או אולי 'המרכזי', כי קרוב יותר למרכז). הבונקר המדובר, הדרומי, גם לא תופס מקום מרכזי בסיפור הקרב, וחוץ מזה שאלכס קרינסקי שלשל לחלונו רימון [כפי שעשה גם לבונקר הצפוני, כדלהלן] ולא ידוע על משהו מיוחד שהיה לידו (לעומת הבונקר הצפוני, לידו שהו חמאווי וגינצבורג, או הבונקר האמצעי, לידו שהה ביבר, נפצע שקרוקה ונהרג המג"ד).

    אם ההגדרה 'הדרומי' אינה מספקת, אפשר לכנותו הבונקר 'המפוצח', שכן גגו חטף פגז מאחד הטנקים שהיו למטה. לאו דוקא שהפגיעה הזו הייתה משמעותית להכרעת הקרב, שהרי ככל הנראה ירי הפגז נעשה רק אחרי שאלכס שלשל לתוכו רימון (חוץ מזה, עצם ההפגזה הזו של הטנקים, בנוסף לירי מקלעים, מצטרפת לרשימה לא קטנה של מחדלים שנעשו לפני ובמהלך בקרב תל-פאחר. ממתי יורים על יעד שכחותינו כבר נמצאים עליו?!).

    לעומת זאת, טוב שהגדרת את הנראה בתמונה כ"חלון הבונקר", ולא כחרך ירי. אסביר:

    על בונקר זה נכתב כאן, בנובמבר 2013: "בתעלה העליונה ישנו בונקר עצום שפתחו פונה לכיוון דרום מערב. עמדות אלו [במשפט הקודם של הכותב שם הוזכרו גם העמדות שבתעלה התחתונה] היו מאויישות בחיילים סורים שירו עלינו כל זמן ההסתערות. הירי היה רציף, חזק ומאיים".

    ועוד נכתב שם: "בתעלה התחתונה היו שתי עמדות גוריינוב, אחת בקצה הדרומי של התעלה לכיוון דרום מערב ואחת צפונה יותר לכיוון מערב. שתיהן היו מגובות בבונקרים של התעלה העליונה".

    ועל פועלו של אלכס נכתב שם: "נגש אל הבונקר העליון שירק אש, הגיע אליו מהצד הימני (כשאתה עומד מול הבונקר) והשחיל פנימה את הרימון ופוצץ את הבונקר".

    וגם: "בתעלה העליונה היו 2 בונקרים: הגדול שעליו עומדים לתצפית, שפנה לכיוון מערב ואליו השחיל אלכס את הרימון שלי. והשני, קצת צפונה יותר … בונקר זה לא טוהר על ידינו שכן הוא היה קצת רחוק, וזווית האש שלו לא היתה יכולה לפגוע בנו לאחר שעברנו את הגדרות, שכן הצידוד שלה היה מוגבל. העמדות ירו אש כלפינו ונאלצנו להעסיק אותן תוך כדי ההסתערות למעלה" [הוספה: מאוחר יותר שאלתי באופן פרטי על הבונקר הזה, הצפוני, ונעניתי: "לא טיהרתי את הבונקר הזה כי ראיתי שאלכס זרק לתוכו רימון אחד". כלומר, אלכס זרק רימון לכל אחד משני הבונקרים העליונים, הדרומי והצפוני].

    על הנכתב כאן, על זווית האש של הבונקר הצפוני, כתבתי-שאלתי שם: "איני מצליח לצייר בדמיוני את זווית האש האפשרית מהבונקר הזה. אם לא יכלו לפגוע בכם ממנו לאחר שעברתם את הגדרות, לכאורה לא יכלו לעשות זאת גם קודם שעברתם את הגדרות. כלומר, מבונקר זה לא יכלו לירות אל העולים אל התל מלמעלה. האמנם?",

    – ועל כך נעניתי: "לכל בונקר יש חרך ירי, גם לזה הצפוני. מנקודת המרכז של הבונקר, קשת השליטה שלו רחבה יותר ככל שהרדיוס היוצא ממרכזו גדול יותר וכך גם השליטה שלו באש … ברגע שיצאת מקו הרדיוס של הקרן, אתה נע לגביו בשטח מת. לכן, הבונקר הזה שלט על כל אלה שהסתערו מלמטה, ואילו ככל שטיפסנו למעלה יצאנו מתחום השליטה באש שלו".

    ושוב כתבתי: "אודה ואבוש, כי קראתי כמה פעמים את הסברך, אך לא הבנתי. כנראה מקוצר המשיג. אל תטרח, כבר אבקש בהזדמנות מידיד שמן הסתם יבקר במקום בזמן הקרוב, להיכנס לתוך הבונקר הזה ולצלם לי ממנו את מורדות התל, שטח הגדרות וכו', כדי שאבין מדוע חיפוי הבונקר הפריע למקלענים הסוריים שבתוכו לשלוט באש על השטח שמהגדרות ועד לאותו בונקר".

    ושוב (בתוך המענה לדבריי האחרונים) נכתב: "מרגע שעברנו את הגדרות היינו מחוץ לטווח גבולות הגזרה של הבונקר הצפוני".

    עד כאן ציטוטים מההתכתבות ההיא. לאחר מכן בדקתי בעצמי את השטח, היינו, נכנסתי לתוך שני הבונקרים העליונים, הדרומי והצפוני, ונוכחתי לדעת שתמיהתי דלעיל היה לה על מה להתבסס. ראיתי (וגם צילמתי), ש*העובדה היא* שמחלונותיהם של שני הבונקרים המדוברים – חלון לכל אחד מהם – אין בכלל אפשרות לראות את הכוחות המסתערים. שכן לא רואים מהם, לא את הגדרות, ולא את השטח הנמצא מזרחה להם. השטח הנראה הוא מרוחק יותר!

    מכיון שהדיבור בנושא נסוב אודות הבונקר הדרומי, עליו נכתב בפוסט הנוכחי: "מתחת לעצים שבשיא התל אפשר להבחין לאחר הגדלת הצילום בחלון הבונקר המרכזי שבחזית", הרי שלכאורה משהו פה לא מובן: איך זה אני כותב כאן שהעובדה היא שגם מהחלון שלא לא רואים את השטח שלמרגלות התל, בשעה שמהתמונה הנ"ל (שצולמה מסיום העליה בדרך העולה בפיתול מתוואי ההטיה) רואים את "חלון הבונקר"?

    ובכן, בקשר לעובדה, הרי שהיא מוכחת גם מהתמונה שצילם שלמה (התפרסמה כבר כמה פעמים בבלוג, וגם בפוסט הנוכחי ניתן לה קישור, ליד המשפט "בונקר העליון של היעד הצפוני שחזיתו פונה מערבה" [אגב, זהו תיאור שאינו ממוקד, שהרי כאמור בשיא התל יש *שני* בונקרים שחזיתם פונה מערבה! כאן מדובר על הדרומי שבהם]), והנה היא שוב:

    מה רואים בתמונה הזו? שורת העצים הראשונה היא ממוצב בורג'-בביל, ונראית גם הדרך המובילה אליו. מאחור נראה מוצב תל-עזזיאת, ומאחוריו – השטח הישראלי, בריכות הדגים של קיבוץ דן וכו'. ומה עם השטח הקרוב יותר לתל-פאחר? לא רק הגדרות, אלא אפילו תוואי ההטיה לא נראה!

    אך ההסבר לכך פשוט: ה"חלון" אכן נראה מלמטה, אך רק החלק העליון שלו. מדובר בחלון רחב, שאת חלקו העליון אפשר לראות מלמטה, כשנמצאים בסמוך לתל. אך העומדים בתוך הבונקר עצמו (וצלם התמונה הנ"ל הרי אינו מן הנמוכים), אם לא יעמדו על משהו גבוה, סמוך לתיקרת הבונקר, לא יצליחו לראות את השטח שלמטה. פשוט גם, שירי מתוך בונקר, אמור להתבצע כשכלי הנשק מונח על אדן החלון, ולא כשהיורה עומד על משהו גבוה ומצמיד את את נשקו למשקוף החלון!

    מסקנת הדברים: שני הבונקרים העליונים שבחזית המערבית של התל, לא נועדו להגנה על התל עצמו, והחלון שבכל אחד מהם אינו "חרך ירי". לא נורתה מהם אש לגבי הכוח המסתער, וגם אין הם מגבים את העמדות הנמצאים תחתם (בתעלה התחתונה), מהסיבה הפשוטה, שכמעט בלתי-אפשרי לראות מהם את הכוח שבסמוך לתל!

    אז למה נועדו חלונות הבונקרים הללו? סביר להניח שמהם צפו הקת"קים הסוריים על הגיזרה הישראלית, אותה הם נהגו לטווח בהפגזות בתקופה שקדמה למלחמה.

    ~ הערות נוספות, בהמשך ~

    • לגבי מה היה קודם – הסיור בשטח אכן היה עוד לפני הפרסום כאן על אנשי כוח קרינסקי, אבל הוא התבצע לאחר המפגש איתם כך שהוא היה מכוון-מטרה ולצורך השלמת הראיון עימם.

  2. [3] "התמונה צולמה מהדרך העולה מצומת האמאיקס שבדרך ההטיה ובהמשך פונה מערבה ועוברת בצמוד לגדרות המוצב".

    הדרך הזו, העוברת למרגלות המוצב, אינה "בצמוד לגדרות המוצב". גדרות המוצב נמצאות כמה עשרות מטר מזרחית לדרך. כך במציאות, וכך גם נראה בקטע הפוטוסטט המצורף בהמשך הפוסט [ולהלן]. בחלק מהדרך הזו, שלמרגלות המוצב, ישנן, משני צדיה, גדרות ברזל מהזמן האחרון (זו שבצד המערבי של הדרך גבוהה יותר, ולא ברור לי אם זה בדווקא, או שכך יצא. זו שבצד המזרחי, הוא הצד של המוצב, הינה גדר בקר פשוטה, ויש שנתלו עליה שלטי אזהרה ממוקשים). אחרי התמונה השניה נכתב לנכון: "הגדרות הראשונות של המוצב נמצאות בין שני העצים הנמוכים הראשונים".

    [4] תמונה שניה: "צילום מכיוון הגאיון העובר בין שני חלקי המוצב [הדרומי והצפוני] … המרחק מכאן ועד לתעלה הראשונה הוא פחות מ-200 מטר".

    התמונה הזו לא צולמה "מכיוון הגאיון". אילו צולמה משם (מצדו הדרומי של התל-הצפוני) היה נראה בה מדרון הסלעים הדרומי של התל-הצפוני. התמונה הזו צולמה מהדרך העוברת למרגלות התל הצפוני (בקידמת התמונה נראית גדר הבקר הנמצאת ממזרח לדרך), ונראה בראשה אותו בונקר שגגו מפוצח (שהוזכר למעלה). מהמקום בו צולמה התמונה ועד לתעלה הראשונה יש מרחק של כ-130 מטר (בהמשך יש מקום בו המרחק מהדרך שלמרגלות התל ועד לתעלה הראשונה הוא פחות ממאה מטר).

    בהמשך הובאה מפה (הפוטוסטט שנמצא בשטח אחרי המלחמה) שעליה צויין: "הנקודה הירוקה: המקום ממנו צולמה התמונה הקודמת". אני מצרף כאן שוב את המפה הזו, כשעליה הוספתי ציון משלי, עיגול (חלול) ירוק, המסמן את המקום ממנו צולמה התמונה, על הדרך העוברת למרגלות המוצב (הדרך הזו נראית בבירור במפה).

    בנוסף לזה ציינתי שני ריבועים אדומים סביב שני כיתובים המופיעים בקטע המפה הזה, ובהם המילה "מיקוש", כאשר להלן אדרש לטיבם של הכיתובים הללו, הן בקשר לנאמר כאן על עליית כוח קרינסקי לתל "תוך שהוא חוצה את הגדרות ומתעלם מסכנת המיקוש", והן בקשר לשוטטות בזמננו בשטח זה.

    [5] "העצים בקדמת המוצב והצמחייה כמעט כולה לא היו בעת המלחמה והשטח היה חשוף … הצילום בוצע בתקופת החורף".

    הצילום בוצע כנראה בתקופת האביב. בחורף העצים שבקדמת המוצב הם ללא עליהם הירוקים, ויש להם מראה אפור.

    אשר לעובדה שבעת המלחמה "השטח היה חשוף": בפוסט הנוכחי מתפרסמת לראשונה "תמונה" מיוחדת שצילם זמיר כהן, כשלמעשה מדובר בצילום פנורמי – שהורכב משתי תמונות שנחתכו והודבקו יחדיו באלבומו. אשר לעצים, אלא אכן "כמעט" ולא היו בעת המלחמה (כפי שנראה בתמונות הללו: נראה רק עץ אחד על המדרון הצפוני של התל-הדרומי, ועץ דומה הנמצא למרגלות הצד הצפוני של התל-הצפוני), ואם מישהו מהקוראים כאן מתמצא בבוטניקה, אולי הוא יכול לספק לנו הסבר המניח את הדעת, מה קרה ב-48 השנים האחרונות שלא קרה בכל השנים הקודמות. עד אז, אעלה השערה משלי: הרי במוצב זה התגוררו החיילים הסורים גם בחורף, ונדרשו להם גזרי עצים כדי לשמש חומר בערה למדורות וכו'. סביר להניח שהם יעשו שימוש בצמחיית הבר שסביבם, כך שזו לא תתפתח, ובנוסף, גם תפריע להם בשליטה ברורה על השטח.

    אך באשר לשאר ה"צמחייה", בתמונות הללו של זמיר אני דווקא רואה שאותם עשבי-בר שנמצאים היום, היו גם אז. עובדה זו מעוררת אותי לשאול: איך זה שבתקופה זו של השנה, בחודש יוני, בה העשבים אמורים להיות צהובים ויבשים, הם לא נדלקו ובערו כתוצאה מפצצות המרגמה שהונחתו על התל (ביניהן גם פצצות זרחן, כפי שמספר חמאווי). אם הם היו בוערים, לכאורה היינו אמורים לראות בתמונות הלו – שנכתב כאן שהן צולמו "שבועיים-שלושה לאחר הקרב" – כתמים שחורים שרגילים לראות בקרקע שעברה שריפת קוצים.

    • [3] בתגובתי למעלה כתבתי:

      "אחרי התמונה השניה נכתב לנכון: "הגדרות הראשונות של המוצב נמצאות בין שני העצים הנמוכים הראשונים".".

      שוב התבוננתי בתמונות שבפוסט הזה, וראיתי שגם זה לא נכון: אמנם שני העצים הנמוכים נמצאים בין שתי שורות של גדרות, אך קדמה להן, כעשרה מטר (או יותר) מערבה מהן, עוד שורה אחת של גדר. בגדר הזו ניתן להבחין בצורה מיטבית בתמונה הנמצאת בהמשך הפוסט, זו שתחתיה הכיתוב "כך נראית התעלה התחתונה מהתצפית העליונה בחזית המערבית של תל פאחר הצפוני והמתוייר". אגב, התמונה הזו אכן צולמה בחורף, ושני העצים הנ"ל (שבתמונות הקודמות יש עליהן עלים ירוקים, כנ"ל) נראים בה אפורים, ללא עלים.

    • [5] "איך זה שבתקופה זו של השנה, בחודש יוני, בה העשבים אמורים להיות צהובים ויבשים, הם לא נדלקו ובערו כתוצאה מפצצות המרגמה שהונחתו על התל (ביניהן גם פצצות זרחן, כפי שמספר חמאווי). אם הם היו בוערים, לכאורה היינו אמורים לראות בתמונות הלו – שנכתב כאן שהן צולמו "שבועיים-שלושה לאחר הקרב" – כתמים שחורים שרגילים לראות בקרקע שעברה שריפת קוצים".

      וראו גם בציטוט מהמתפרסם שנה אחרי המלחמה [העתקתיו בפורום 'פרש'
      http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4093549%5D
      "תל-פאחר … שחור הוא היום משריפה".

      וראו גם בתגובה שבהמשך שם: "עקרונית, כל המוצבים ברמה היו שחורים משריפות".

      אך כאמור, בתמונות שלפנינו זה לא ניכר.

  3. בהמשך הערותיי אתמקד בתיאור התעלה התחתונה, מקביל לחלק שנסקר בפוסט הזה, מדרום לצפון. אמנם בפוסט מופיע כאן בתחילה דיון בדבר המקום בו נהרג משה פינקס, אך כעת אדלג על דיון זה ואשוב אליו בהמשך.

    [6] "תחילת התעלה התחתונה של היעד הצפוני בחזיתו המערבית מכיוון דרום … התעלה צמודה לעמדת תותח".

    עמדת תותח? מהיכן הגיע המידע עליה? היו תותחים על התל, אך שאחד מהם מוקם כאן, בתחילת התעלה הזו? לא שמעתי.

    אלא שבהמשך צויינו "אבני השפה של העמדה" הזו, הנראים בתמונה, ושוב: "אבני השפה של עמדת התותח". אבל בתמונה המדוברת נראית עמדה בצורת 'פרסה', עליה נכתב בהמשך "עמדת מק"כ גוריאנוב בחלק התחתון הדרומי-מערבי של היעד הצפוני". ובכן, מקלע-כבד (גוריאנוב), לא תותח.

    עמדת 'פרסה' בנויה בסגנון דומה נמצאת גם בהמשך התעלה התחתונה, בפינה המערבית-צפונית, אך מכיון שהסיור המצולם הנוכחי עדיין לא הגיע לחלק ההוא של התעלה, אדחה את העיסוק בה למאוחר יותר, ואעסוק בעמדה המדוברת, זו שבפינה המערבית-דרומית.

    מדרום לעמדה הזו נראים כיום, כפי שנראים בתמונה שניתנה למעלה, כמה אבנים/סלעים זרוקות (בתמונה: משמאל לעמדה):

    במרץ 2013 פירסם דני ביזר (בפורום 'פרש'. משם נלקחה התמונה מאוחר יותר לויקיפידיה) תמונה של העמדה הזו, אותה צילם בביקורו בתל כחודש אחרי המלחמה:
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4382854

    בתמונה הזו של דני רואים שהעמדה הזו הייתה בעצם עמדה מכוסה, ושהאבנים/סלעים הנ"ל שימשו כחלק מקירות ומגג העמדה הזו. האם היו בה גם חרכי-ירי שהופנו מערבה או דרומה? את זאת התמונה הנ"ל אינה מספרת. יתכן שכן, אך יתכן גם שמלכתחילה נועדה העמדה המכוסה הזו רק לתת מחסה (בשעת הפגזה) למפעילי המק"כ. מה שלא עשו ההפגזות הישראליות (מרגמות, טנקים, ולפי המסופר – והנושא עדיין מחכה לבדיקה מקיפה – גם הפצצות מטוסי חיל האויר…) עשה הזמן, יתכן וב"עזרת" המבקרים בתל: העמדה המכוסה הזו נהרסה, וההריסות ביחד עם סחף אדמה מילאו אותה לגמרי, כך שאילו לא ראינו את התמונה של דני לא היינו יודעים עליה.

  4. [7] אמשיך ואתקדם בתוך התעלה התחתונה, מדרום לצפון.

    תמונה של התעלה הזו, מהכיוון הזה, מתפרסמת כאן מהאלבום של זמיר, ונכתב כי "אבני השפה" של העמדה, [עמדת מק"כ, כנ"ל 6], הנראים מצד שמאל ולמטה של התמונה, "משמשים בסיס לזיהוי" מיקום התמונה.

    התמונה הזו התפרסמה לראשונה ב-6 ביוני השנה, בפוסט "יומנו של זמיר":

    – כאשר האבנים ה"משמשים בסיס לזיהוי" אינם נראים בה, מפני שהיא קצוצה בשוליה (וכפי שאפשר לראות, התמונה שבפוסט הנוכחי שלמה יותר, בכל הצדדים).

    אך גם בלעדי אבני-השפה הללו, שהם אכן סימן היכר חשוב, ולמרות שפני השטח השתנו – לא רק מפני ש"מדובר בתעלה גבוהה של כמטר וחצי שנסתמה והתרדדה", אלא גם מפני שאבנים שהיו בשורות העליונות של דופני התעלות הנראות בה, נפלו מהן עם השנים – הרי שזיהוי המקום בצורה ודאית מתאפשר גם באמצעות התמונה הקצוצה, זאת באמצעות האבנים שכן נשארו, ובמיוחד, אבן גדולה ומיוחדת (בצורת "דג") הנראית בדופן הימנית שממול.

    הרובה ועליו הקסדה נעוץ ממש במרכז, במקום הנראה כהצטלבות. שמאלה ממנו נראה שהתעלה ממשיכה, אך אין זו אלא עמדה פתוחה. כנראה, שבשונה מעמדת ה'פרסה' שכנראה שימשה למק"כ, הרי שלעמדה הפתוחה הזו היה כנראה יעוד אחר. מאחר וירי בזוקה מכזה סוג של עמדה, שמאחוריה קיר של תעלה, אינו מומלץ (בגלל הרשף), נראה שזו עמדה פשוטה של רובאי יחיד, שהסורים, משום-מה, לא דאגו לו לחיפוי-ראש. רובאי פשוט יכול לעשות את עבודתו גם משפת התעלה, אלא שעמדה זו – שקועה בדופן התעלה – נועדה להבטיח שהוא לא יחסום בגופו את התעלה לאחרים.

    יהא אשר יהא ההסבר שניתן לגבי יעוד העמדה הזו, נוכל לתתו גם לגבי עוד עמדות פתוחות שכאלו היוצאות מתעלות-הקשר שבתל, כולל גם בהמשך התעלה הזו: מטרים בודדים בלבד אחרי העמדה הפתוחה הנ"ל, ישנה עוד אחת, היא נראית בתמונה שניתנה למעלה:

    ואחריה עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת.

    אח"כ שרוול-תעלה קצר המתפצל לשתי זרועות-עמדות. בתצ"א נראית העמדה הזו – ועוד שתיים בדוגמתה, הנמצאות בהמשך – כעמדות 'פרסה', אך הן שונות במבנה מאלו השתיים הפינתיות (שבדרום ובצפון), הן בסוג האבנים, וכנראה שגם בגובה [נדמה לי שקראתי פעם – וכעת איני זוכר היכן – שהבניה בסוג האבנים הללו היא מהעידן ה'צרפתי' של המקום, בעוד ושאר העמדות הן 'עבודה ערבית' סורית. מישהו יכול לאשר זאת?]. על-כן איני רושם אותן כעמדות מק"כ בצורת 'פרסה', אלא כתעלה ממנה מתפצלות שתי עמדות נפרדות. בשונה מהעמדות הצרות יותר, המיועדות לרובאי יחיד, הרי שאלו המתפצלות הן כנראה 'עמדות דו-רובאיות'.

    בהמשך, עובר מעל התעלה הזו התחתונה קטע קצר של כיסוי-ראש, פח-מעוגל, באורך המשמש בדרך כלל את ה'שפנייות' הפזורות בתל. כיום, כשהתעלה נתמלאה ונתרדדה, כבר אי-אפשר לעבור מתחת לכיסוי-הראש הזה, אלא בזחילה. מי שיודע לקרוא ערבית ורוצה להשקיע מזמנו, מוזמן להתכופף מתחת לפח ולנסות לחשוף את "אמרי השפר" בערבית שנכתבו שם מבפנים, ע"י מי מחיילי האוייב המשועממים.

    אך אם כבר, לכאורה עדיף להשקיע במיפוי, רישום ומיספור של כל העמדות, מצדיות, בונקרים, מקלטי-לוחמים, 'שפנייות', ושאר השמות אשר יקראו להן, בשני התלים, הדרומי והצפוני. כך אפשר יהיה לקבל מושג 'מספרי' על טיבו של יעד מבוצר זה.

  5. [8] כיסוי-הראש שהוזכר לעיל, שכיום אי-אפשר לעבור תחתיו, או עץ-שיח שהחליט לגדול לו, כחמשה-עשר מטרה צפונה משם, דווקא בתוך התעלה, כנראה שגרמו לסייר המצלם לצאת ממנה. הוא בחר לצאת אל צדה המערבי, אל המדרון, שבעונה זו של השנה קמלים בו עשבי-בר צהובים וגבוהים.

    והנה, "מתוך העשב התגלה פתח של בונקר שנפגע. הבונקר הזה נמצא במרחק של כ-20 מטר ובגובה של כשישה-שבעה מטר מתחת לבונקר העליון של היעד הצפוני שחזיתו פונה מערבה [כאן ניתן קישור לתמונה של חלון בונקר], שמעליו נמצא המג"ד ההרוג מוסא קליין".

    עשבי-הפרא, שמי יודע מה זוחל תחתיהם, או שמא המדרון התלול, אפשר שגרמו לסיירנו
    – שבתחילת דבריו הביע לפני הקוראים "תקווה שלא תלכו לאיבוד בסבך הכיוונים" – שהוא בעצמו איבד את הכיוון:

    כבר הוזכר למעלה [2] שלמעלה, בשיא התל, ישנם שני בונקרים שחזיתם פונה מערבה. אז איזהו ה"בונקר העליון"? הבונקר שניתן קישור לתמונת חלונו הוא זה שגגו פוצח ע"י פגז טנק, והוא הבונקר הדרומי מהשניים. מג"ד גולני נמצא הרוג לא מעליו, וגם לא מעל הבונקר שצפונית לו, אלא בסמיכות מקום לבונקר הנמצא מזרחה לשניים הנ"ל (והוא הבונקר 'האמצעי').

    ואילו הבונקר הזה שהתגלה למסייר מתוך העשב, נמצא כ-15 מטר מתחת לבונקר הצפוני.

    הוא צולם מכיוון דרום (ונראה בו חרך ירי), ובצדק נכתב כאן שזהו "בונקר שנפגע", שכן בפינת גגו – הפינה הדרומית-מערבית – נראים הברזלים שהחזיקו את יציקת הבטון של הגג. כעת הם חשופים, ונראה כי נפגעו מפגז.

    משם התקדם הסייר מערבה:

    [9] "עוד התקדמות גילתה בונקרון פגוע נוסף. מלפניו אפשר לראות חלק של מיטה. בגלל תנאי השטח הקשים המקום הזה לא נבדק".

    הפעם התמונה היא מכיוון מערב למזרח, ומי שיסתכל על הברזלים שבגג ה"בונקרון" – בפינה הדרומית-מערבית שלו – יראה שבעצם מדובר באותו מקום שראינו בתמונה הקדומת, כלומר, ה"בונקר שנפגע" וה"בונקרון [ה]פגוע", חד הם.

    תמונה נוספת של הבונקר הזה, ממערב למזרח, התפרסמה בפוסט הקודם (הכיתוב עליו שם: "בונקר קטן"), ובה נראה גם – משמאל (צפון) לבונקר – חלק מדופן התעלה שמוליכה אליו:

    בגלל העשב לא נראה בתמונות חרך-הירי הקדמי (מערבי).

    עוד על הבונקר הזה, בהמשך.

  6. שמואל כל הכבוד על החפירה העמוקה והיסודית והתענינות שאתה מגלה בתל פחר

  7. [10] מהבונקר הנ"ל פנה המסייר מערבה, ירד במדרון התל ועבר את הגדר הראשונה שלצד המוצב. שם נעצר וצילם תמונה "כלפי מעלה". באמצע התמונה נראית גדר תלתלית, ובצד שמאל שלה נראה, שוב, צדו המערבי של הבונקר הנ"ל.

    בצד ימין של התמונה, תלוי על הגדר הראשונה מלמעלה, נראה שלט צהוב, שהכיתוב שעליו – אזהרה ממוקשים – מופנה כלפי הבאים ממזרח, כלומר, המסיירים בתל, להזהירם לבל יעזו לרדת ולעבור את הגדר הראשונה.

    כאן הופנה המבט מערבה וצולמה תמונה כלפי מטה. בתמונה זו נראית הגדר הראשונה מלמטה ועליה שלט אזהרה צהוב, שהפעם מופנה כלפי הבאים ממערב, מהדרך שלמרגלות המוצב. כאן, בחלק הזה של המוצב, אין הגדר הזו סמוכה לדרך, אלא מרוחקת ממנה. יש לשוב ולציין שהגדר הזו, הראשונה מלמטה, כמו גם הגדר הראשונה שמלמעלה, הן גדרות חדשות (שיש עליהן סימני היכר), שלא היו בזמן הקרב.

    השטח שבין הגדרות הללו, סומן לפני המלחמה ע"י המודיעין כשטח שיש בו מיקוש, ראו בפוטוסטט שלמעלה, בכיתובים שסימנתי עליו בריבועים אדומים. בשונה מאזורים שכתוב עליהם "חשוד במיקוש" (אזור שכזה נראה בקטע הפוטוסטט הנ"ל, בצד ימין למעלה), הרי שכאן סימן המודיעין ב*וודאות*: "מיקוש".

    מהי הסיבה שבגינה יחפצו הסורים למקש דווקא את החלק שבין גדרות המוצב והעמדות שלהם (ייתכן והסימון על הפוטוסטט מכוון גם על השטח שבין גדר לגדר), ולא את השטח שמהגדרות כלפי חוץ – איני יודע.

    למעלה נכתב שכוח קרינסקי עלה לתל "תוך שהוא חוצה את הגדרות ומתעלם מסכנת המיקוש". יתכן וכך יש לנהוג בשעת הקרב, בזמן שמפני סיבה כלשהי אי-אפשר להשתמש בבונגלור, כפי שלא נעשה הפעם . בונגלור, לא רק שקורע את הגדרות, אלא אמור גם לפוצץ את המוקשים שבדרך.

    אך לשוטט כיום בשטח כזה, המסומן משני צדיו בשלטי אזהרה, לשם מה?

    בקטע הפוטוסטט הנ"ל אפשר לראות שהכיתוב "מיקוש" מופיע גם בגיאיון שבין שני התלים. כבר התפרסמו תמונות של קבוצות, בהן גם נשים, שעשו את הדרך הזו בגיאיון, מלמטה למעלה ולהפך. אלא ששם זה שונה, משתי סיבות:

    על הפוטוסטט ההוא גם סומן שטח, בין שני פסים מקבילים, שלצידו רשם המפענח: "מעבר". יתכן וממרחק, במשקפות, הצליחו אנשי המודיעין לאתר חיילים סורים העושים דרכים במעבר הזה, ומכך הסיקו שהשטח הזה, לפחות במקום המסומן, נקי ממוקשים.

    סיבה נוספת: הגיאיון רצוף בסלעים, כך שבכל מקרה אפשר לנסות לדרוך רק עליהם…

    זאת ועוד: בפורום 'פרש' נכתב בשעתו (אגוסט 2013) תחת הכותרת "האמת המבדחת": "הבוקר של קיבוץ שניר סיפר לי כי כשהתחיל לרעות עם הפרות בתל פאחר (בשנת 1971 כמדומני) גידר את התל הדרומי בגדר בקר שיש בה חוט אחד. גורם כלשהו בצבא שמצא את הגדר, תלה עליה סימון של שדה מוקשים. כעבור זמן הוסיפו גדרות תלתליות ואחרות וכך גודר התל וסומן כממוקש". ועוד נכתב שם: "עפ"י אותו בוקר חה"נ לא פירק מוקשים במקום מעולם אלא סימן מיקוש על הגדרות הקיימות".

    [שם כתבתי שאיני מבין "למה אותו בוקר משניר היה צריך בכלל לגדר את התל הדרומי? כי מישהו הוריד קודם לכן את הגדרות המקוריות (שלפי המסופר לא נפרצו, אלא נשכבו עליהן)? ואם כן, למה הוא גידר, כדי שפרות הקיבוץ לא יעלו עלו מוקשים?" – וטרם קיבלתי תשובה].

    הכותב שם הוסיף וסיפר על מאורע שהיה לו עד רק לאחרונה, ב-2013, אחר שנכנס לתל הדרומי: "בעודנו עומדים במקום הממוקש כביכול, הגיעה למקום כיתה של חה"נ וסימנה על הגדר שבתמונה (וגם מזרחית לתל הדרומי) שוב כממוקש. לשאלתינו ענה המפקד שהוא לא בודק אם ממוקש, אומרים לו לסמן אז הוא מסמן".

    עם זאת, הכותב נהג בתבונה ואחר הדברים הללו הוסיף הסתייגות: "כמובן שמי שיכנס לתל הדרומי נכנס לשטח מסומן כממוקש והאחריות עליו", וגם: "כדי להיות זהיר אינני יודע מה המצב על המדרון הצפוני".

    אם לסמוך על הדברים הנמסרים בשמו של הבוקר משניר, לפיו חיל-הנדסה מעולם לא פירק מוקשים במקום, הרי שאחת מהשתיים:

    או שזו סכנת-נפשות להסתובב על המדרון המערבי של התל הצפוני, מזרחה מהגדרות, מקום אותו המודיעין סימן כשטח שיש בו מיקוש (כנ"ל בפוטוסטט). העובדה שיש מי שעשה זאת ולא נפגע, כמו גם כוח קרינסקי שעלה משם, עדיין לא אומרת שהמקום לא מסוכן.

    (הערה: משה ביבר סיפר בפוסט הקודם: "אני זוכר בחור עם להביור, לא זוכר את שמו [שטיגליץ], הוא התפוצץ עם הלהביור הזה". איך "התפוצץ"? לא ברור. האם נפגע מאחד מפגזי מרגמות צה"ל שידוע שנפלו במקום בעת שעלו, או שמא עלה על מוקש?.. לעומתו, סיפר חמאווי: "שטיגליץ שהיה משמאלי עם להביור חוטף צרור ונהרג"; " הוא היה כ-2 מ' ממני משמאלי")

    או, אם השטח יתברר כלא ממוקש, אזי יש לפתוח דיון – ואולי כבר הגיע הזמן לכך – שיעסוק בטיב המודיעין.

    עד אז נסתפק בדברים שנכתבו בפוסט הראיון עם הקמ"ן זלמן גנדלר:

    "תאר לך שבכל שדות המוקשים לא היה שדה אחד שלא ידענו עליו"; "תמיד איפה שהיה חשד לשדה מוקשים סימנו אותו חשוד כממוקש. הבעיה היא לעקוב אחרי זה. אז פיתחנו שיטת מעקב"; "אם מטמינים מוקשים ואתה לא צופה, אתה לא יודע אפילו"; "הם הרי לא שמים מוקשים בשעות היום. אז מהר עלינו על השיטה איך לגלות. נגיד הם מטמינים מוקשים, הם עושים בור, מכסים בעפר ומשתדלים שלא יהיה בולט, אבל כמה שלא ישתדלו העפר נשאר תחוח. בבוקר עולה השמש, ועפר תחוח הוא לא חלק. היית רואה כתם, כתם כהה, הוא בלע את קרני השמש, ואז יכולנו לראות בדיוק איפה שמו את המוקשים. אני מגלה אותם בעזרת המקום שבלע יותר קרני שמש לעומת העפר המהודק, ואז אתה בצילום אוויר מקבל נקודות על הקרקע" [כאן מופיע פרט חשוב בנידון התצ"אות: "כל מוצב צולם לפחות פעם בשלושה ימים"!..]; "על-ידי היכרות שלך עם השטח אתה רואה בדיוק איפה שדות המוקשים," "אפילו הפרצות בשדות המוקשים היו מסומנים" [הפרט האחרון מתאשר ברישום ה"מעבר" הנ"ל בפוטוסטט של תל-פאחר].

    וראו גם בתגובה שם: "חלק מההאזורים החשודים כממוקשים סביב תל פאחר התגלו כלא ממוקשים, כולל המדרון המערבי לפחות של התל הדרומי והואדיון שבין המוצבים".

    • הבוקר של שניר שהתחיל לרעות במקום מ-1971 אומר שמעולם לא פורקו מוקשים בתל פאחר: יכול להיות שהוא צודק לגבי השנה והלאה שלא היתה פעילות של הנדסה בנושא, אבל ממה שידוע לי הנדסה ומחלקות מסייעת כן עשו זאת לאחר סיום המלחמה. כנראה שלא בצורה יסודית, ולכן עד שזה ייעשה ביום מן הימים הקיפו בינתיים בגדרות ובשלטים. אבל ב-1967 כן נסרקו איזורים מסויימים. עובדה שגולני חזרו והסתערו על תל פאחר בשחזור שהתקיים חודש-חודשיים אחרי ה-9 ביוני 67. זה קרה גם ביעד הדרומי וגם בצפוני. חה"ן דאג לצירי עלייה נקיים. מעניין אם התגלו בכלל מוקשים.

      • האם ידוע לך שתל-פאחר נכלל באותם "איזורים מסויימים" שנסרקו ב-67'? כמו כן, האם אתה יודע שלפני השיחזור "חה"ן דאג לצירי עלייה נקיים", או שזו השערה? זו אכן עובדה שגולני חזרו והסתערו בשיחזור, אך או שלקחו סיכון, בהסתמך על העובדה שכבר עלו (וגםירדו) משם בשעת הקרב, או שהפעם כן השתמשו לשם כך בבונגלור…

        • נראה לך הגיוני שמח"ט גולני או מי בחטיבה ובפיקוד ייתן לחיילים לשחזר כיבוש מוצב לפני שבדקו היטב שמסלול ההסתערות נקי? נראה לך שהיו לוקחים סיכון, בפרט אחרי טראומת תל פאחר מבחינת מספר ההרוגים והפצועים שמישהו מהלוחמים המשחזרים יחזור מ"הקרב" הזה בלי רגל או חלילה הרוג? נראה לך שהיו מתבזים מול מצלמות הקולנוע [שהוצבו באיזורי ההסתערות] ואולי עיתונאים שהוזמנו על מנת לסקר?

          וכן – נתקלתי ב-2-3 לוחמים מאז, האחרון שבהם היה משה ביבר, שסיפרו שמורדות תל פאחר ומבואותיו נסרקו עם מגלי מוקשים. אני לא יודע היכן בדיוק, יכול להיות שזה נעשה בכל השטח כולו החשוד במיקוש, ייתכן שרק בנתיבים מסויימים שבהם השתמשו לעלייה בשחזור, אבל עבודה הנדסית בנושא נעשתה.

  8. [11] "גזרתי את תמונת הטנק מהצילום שנעשה כבר למחרת הקרב [ראו בצילום הבא] והדבקתי בערך במקום בו נעצר".

    בצילום שנעשה למחרת הקרב, משיא התל, נראית – ממרכז התמונה שמאלה – כמין גבעונת קטנה במורד התל, שאינה אלא גגו של הבונקר התחתון (זה שעל צילומיו, מדרום וממערב, דובר לעיל, ועוד ידובר גם בהמשך):

    לכאורה, לפי הצילום הזה אפשר היה לסמן בוודאות, לא רק "בערך", את המקום בו נעצר הטנק. הבעיה היא, שעם השנים, צמח בדיוק שם עץ, ובאביב ובקיץ, כאשר עליו עליו (=העלים הירוקים עדיין נמצאים עליו), הרי הוא מסתיר את המקום בו נעצר הטנק… (שלכן נאלץ הצלם, בסיור שבפוסט זה, לעקוף את העץ הזה ולצלם "בערך").

    לפיכך מצורפת כאן תמונה שצולמה בחורף, כאשר העלים כבר נשרו מהעץ "המסתיר"…

    תמונה זו, שהנני מתנצל על שאינה ברורה, צולמה לא ממש מאותו מקום בו נעשה הצילום למחרת הקרב, אלא מעט צפונה ממנו:

    בתמונה אחרת, שצולמה מלמטה למעלה והתפרסמה בפוסט הקודם, נראה איזי חמאווי באזור הזה, בו נעצר הטנק, כשהוא (כרשום שם בכיתוב) "מצביע על איזור הלחימה של כוח קרינסקי":

    חמאווי מצביע על הפינה הדרומית של התל. שמאלה (צפונה) מהמקום עליו הוא מצביע נראה העץ "המסתיר" (הנ"ל), ושמאלה לו, למעלה, נראית אותה גבעונת קטנה, שאינה אלא הבונקר הנ"ל. משמאל לו, ונראה כסמוך (ולמעשה, קצת מאחוריו) עץ קטן, הגודל בתוך התעלה וחוסם אותה (ועל כך בהמשך).

  9. [12] לאחר הירידה במדרון המערבי, ממשיך הסיור המצולם בעלייה חזרה, עם כניסה לתוך תעלה וצילומה:

    אחרי התמונה הזו נכתב: "חזרה למעלה אל התעלה ההיקפית שמתחת ליעד הצפוני, שנסתמה עם השנים. לאורך קטעים היא חסומה על-ידי גזעי עצים ושיחים שצמחו בה".

    ובכן, התעלה הנראית בתמונה כיוונה הוא מערב למזרח, והדופן הנראית בסופה היא דופן "התעלה ההיקפית שמתחת ליעד הצפוני", זו (שכונתה לעיל בשם) 'התעלה התחתונה'. העלים הירוקים המציצים שם בתמונה, הלא הם מענפי העץ שהוזכר לעיל [11] שהחליט לגדול דווקא בתוך התעלה, ואשר תמונתו מסיימת את הפוסט:

    ימינה משם (דרומה), יש עוד עץ, קטן יותר (שיח?) שהחליט שמקומו דווקא בתוך התעלה, ושני אלו כאילו 'מגינים' על תעלת-השרוול היוצאת מהתעלה ההיקפית הזו, או, אם נרצה לדייק יותר, על הבונקר שנמצא בה…

    [13] "הלכתי בתעלה ולפתע צץ פתח של בונקר. מאיפה הוא הגיע? לא זוכר מיקום מדויק".

    כאמור, התעלה המדוברת (הנראית בתמונה הקודמת), הולכת ממערב למזרח, ושם, בצד ימין של התמונה הקודמת (אך לא נראה בה), נמצא פתח הבונקר המדובר.

    איזה בונקר זה? זהו הבונקר שהוזכר לעיל [8-9], שכאן, בצד צפון שלו, נמצא הפתח. נכנסים בפתח, ובפנים פונים ימינה (מערבה) ושם נמצא חלל הבונקר, עם חרכי-הירי.

    [14] הכיתוב הבא: "פנים הבונקר. חלונות רחבים וצרים לכיוון מערב [השמאלי] ולצפון" – מופיע אחרי התמונה:

    – אך הוא אינו מדוייק (חוץ מזה שכנראה צ"ל כאן: "חלונות *ארוכים* וצרים"): החלון הארוך שממול פונה לכיוון מערב, ואילו השמאלי פונה לדרום.

    בפנים הבונקר נראה משטח מוגבה, כנראה שעליו שכבו חיילי האוייב כשהם משתמשים בכלי הנשק, מקלעונים, שהושענו על אדני חרכי-הירי. ייתכן ויהיה אפשר למצוא כאן (או בחוץ, בסמוך לחרכים) גם תרמילים.

    אגב, הפגיעה בבונקר הזה, בפינה הדרומית-מערבית של גגו, כפי שנראה בתמונות שלמעלה, לא ממש נראית מבפנים, למעט במשקוף שמעל החלון המערבי, שנראה סדוק.

    אם אכן הייתה זו פגיעת פגז טנק (ולא פגיעה של פגז מרגמה), מסתבר שכבר הייתה מיותרת, שכן הבונקר הזה כבר טוהר קודם, כדלהלן:

    [15] הבונקר הנ"ל הוזכר בתיאורו של חמאווי, שכתב כאן, בנובמבר 2013, על התעלה התחתונה:

    "בתחתונה יש מספר עמדות מקלעי גורינוב פתוחות ובונקר בנוי שלועו כלפי מערב".

    כשהמשיך ותיאר שם איך אלכס קרינסקי ביקש ממנו רימונים כדי לטהר את הבונקר העליון (ובעצם, שני הבונקרים העליונים, הדרומי והצפוני), שאלתיו: "מה עם הבונקר שהיה בתעלה התחתונה?",

    והוא השיב: "אלכס לא התעכב לטהר את התעלה התחתונה. הוא המשיך לכיוון הבונקר הגדול ולמעלה. אני נפניתי לטהר אותה. כי ראיתי שם חייל, ולאחריו עוד אחד".

    בהמשך ציטטתי שם מהכתבה של יעקב העליון ב'מעריב', שרשם את שסיפר לו חמאווי ב-68': "התחלנו לרוץ עם אלכס קרינסקי. המעלה היה תלול מאד והיינו צריכים לעבור חשופים, יותר מ-300 מטרים. דפקו עלינו אש איומה. לגדרות התיל הסבוכות, הגענו שמונה. ארבעה התעכבו מאחור. טיפסנו אל בונקר ועמדה דו-רובאית והיינו ארבעה בלבד. חיסלנו את העמדה. פנקס התכתש עם הסורים. אלכס המשיך לרוץ עד שהבחנו בקנה-מקלע מזדקר מבונקר. נתתי לאלכס את הרימון האחרון שנשאר לנו ואחר-כך ירינו פנימה דרך החרכים. הגענו לכיפת המוצב הצפוני. אלכס התחיל לטייל מעל התעלות וירה לתוכן. אני חיפיתי עליו".

    ה"בונקר" שעליו מסופר כאן, הוא הבונקר היחיד (מלבד כל אותן עמדות פתוחות שהוזכרו לעיל) הנמצא בעלייה אל התל. התיאור "אלכס המשיך לרוץ עד שהבחנו בקנה-מקלע מזדקר מבונקר. נתתי לאלכס את הרימון האחרון שנשאר לנו ואחר-כך ירינו פנימה דרך החרכים" – לכאורה מתאים לבונקר הנ"ל, שרק לאחר שעוברים אותו מתאים ההמשך: "הגענו לכיפת המוצב הצפוני" (שכנ"ל, שם טיהר אלכס את שני הבונקרים העליונים).

    העמדה, עליה סיפר חמאווי שחוסלה, הוזכרה בסמוך לאיזכור הבונקר ("טיפסנו אל בונקר ועמדה דו-רובאית"), וכעת עדיין לא ברור על איזו עמדה מדובר, שהרי דרומה מהבונקר יש שתי עמדות מתפצלות, כנ"ל [7].

    [16] הבונקר הזה, שבתעלה התחתונה, שלט היטב באש על המדרון המערבי-דרומי של התל. הוא נראה גם בשתי תמונות שהתפרסמו כאן בשעתו (שנתקבלו מעזרא ברוש, שצולם בהן ליד הגלגל מניע של הטנק שלו). הנה קטע מהתמונה הזו, עם סימונים שלי:

    החץ הצהוב הימני מצביע על על חרך-הירי הדרומי (שנראה גם בתמונה הראשונה למעלה, שצולמה מבחוץ, מצדו המערבי של הבונקר), והחץ הצהוב השמאלי מצביע על חרך-הירי הקדמי, מערבי. למעלה סימנתי שלושה חצים אדומים: הימני מצביע על הבונקר הדרומי, שגגו פוצח בפגז טנק. החץ האמצעי מצביע על הכיוון בו נמצא מאחור (מזרח) – ולכן אינו נראה בתמונה – הבונקר 'האמצעי', זה שלידו נפל המג"ד. החץ השמאלי מצביע על המקום בו שהה חמאווי (שגרר אליו גם את גינצבורג הפצוע) ליד – בולט בתמונה – הבונקר הצפוני. בין שני הבונקרים, הדרומי והצפוני, אפשר להבחין בתלולית-עפר נמוכה, שהגנה על חמאווי וגינצבורג מירי המקלעים של הטנקים שהיו למטה.

    בגלל זווית התמונה, נראה שהבונקר התחתון נמצא אף הוא באמצע, בין שני הבונקרים העליונים, קרוב יותר לצפוני. למעשה, אפשר לומר – כנכתב למעלה [8] – שהוא נמצא מתחת הבונקר הצפוני.

    [17] מבנה הבונקר הזה שבתעלה התחתונה – שני חרכי ירי, אחד למערב ואחד לדרום, ועמוד בטון פינתי ביניהם – מזכיר את מבנה הבונקר הקדמי שנמצא בחזית המערבית של התל הדרומי (בחלק המכונה בפוסט זה: "מוצב החוץ של הדרומי"), שלמעלה בפוסט אף ניתן קישור לתמונה שלו ממערב למזרח (בכיתוב: "לחצו כאן כדי לצפות במוצב הזה". לחיצה מראה תמונה של הבונקר הקדמי שם, בלבד). גם הבונקר ההוא נפגע בגגו, ובפוסט מס' 68 נכתב שזו "פגיעת ירי תלול"; "פגיעה ישירה של פגז ארטילריה או פצצת מרגמה" (כלומר, לא פגז טנק) – וגם ניתנה תמונה מפנים הבונקר:

    • פענוח משכנע.

      אחרי הסיור הזה ישבתי מול התצאות והמפות שיש וניסיתי להתחקות אחרי המסלול שעשיתי. אלא שמהרגע שחזרתי מלמטה אל שטח המוצב נמחק לי הזיכרון. בהזדמנות ננסה לבצע מיפוי בשטח של כל המוצב.

    • [15] גם בספרו של דיין, שנדפס כבר ב-67', הובא מפיו של חמאווי:

      "הגענו אל הגדרות, וכבר נתקלנו בבונקר שירה אש. אלכס לא איבד את הראש ומיד השליך רימון-יד פנימה. טיפסנו אל היעד, קפצנו פנימה אל התעלות ופתחנו בטיהור".

      כלומר, את הבונקר התחתון הזה, שירה על המסתערים, טיהר אלכס, עוד לפני הכניסה לתוך התעלות.

      דבר זה אינו עומד בסתירה לדבריו של חמאווי כיום – המספר שאלכס טיהר את שני הבונקרים העליונים (הדרומי והצפוני) – שהרי אפשר כמובן שטיהור זה, של הבונקרים העליונים, נעשה בהמשך, אחרי טיהור הבונקר התחתון. אלא, שהטיהור שנעשה למעלה היה רק 'ליתר בטחון', שהרי ברור שמשני הבונקרים הללו לא נורתה אש לעבר הכוח, כי – כאמור לעיל [2] – פשוט לא רואים מהם את השטח שלמרגלות התל!

      אוסיף ואומר, שכנראה ששני הבונקרים הללו אף היו ריקים באותה עת (למה שיהיו בהם חיילים, אם במילא הם לא רואים משם כלום אלא רק את השטח המרוחק, ועוד בשעה שהם בטח יודעים – וודאי שמעו את צעקות חבריהם מהתעלה התחתונה – שיש כוח שמסתער לעברם!), בדיוק כמו הבונקר 'האמצעי' (שחוץ מכניסה אפילו חלון אין בו, ואינו אלא 'מקלט לוחמים'), עליו מעיד חמאווי שכעבור כשעה, כשנכנס לתעלה ביחד עם המג"ד, הוא (חמאווי) נכנס לתוכו ומצאו ריק.

      הוי אומר, בשלושת הבונקרים הגדולים הנמצאים בשיא התל, לא הייתה כל לחימה!

      שונה מהם הוא הבונקר הגדול הנמצא תחתם, בדרומו של היעד (זה שיש לו פתח מכל צד, ממערב וממזרח. הקפתיו, בקטע התצ"א שלמטה, בריבוע ירוק), שלפי כמה עדויות נמצא שהיו בו חיילי אוייב שנלחמו נגד הכוחות. עליו אכתוב בהמשך.

      • שאלת עז:

        האם בעקבות חשיפת הבונקרים הקדמיים שמתחת ליעד הצפוני והלחימה שהיתה עליהם יש לבחון מחדש את הדיווח של דן שילון לקול ישראל?
        הנה הדברים שאותם שידר בקול ישראל ואשר זיכו אותו בפרס הכתבה הרדיופונית הטובה ביותר ממלחמת ששת הימים.

        בסוגריים – הערותיו של דני ביזר לדיווח של שילון:

        "אנו עולים על מוצב תל חאפר. הפגזים רועמים מכל עבר. סרן אלכס הג'ינג'י שהיה עימנו בזחל"ם קופץ עכשיו למטה עם שני קשרים ומסתער אל המוצב כשהוא חשוף לחלוטין (אלכס הסתער עם 12 לוחמים). תחת אש מקלעים עזה הוא ממשיך בהסתערותו. פגיעה ישירה בטנק הסורי שנמצא ממולנו. הטנק עולה בלהבה אדירה (לא ידוע לי על טנק שעלה בלהבות). למעלה על המוצב, הנמצא עתה במרחק של כ-30 מטרים מאיתנו, אנחנו מזהים חיילים סורים אחדים המתחילים לנוס (קשה להאמין שראה חיילים סורים כיוון שהיו בתעלות עמוקות מאוד או בתוך בונקרים). חבריהם ממשיכים עדיין להתנגד וממטירים עלינו אש עזה. תשובתנו – מנה הגונה. הדקה הבאה לא זכורה לי היטב. אני מוצא עצמי מחוץ לזחל"ם. עוד דקה ואני מזהה את הזחל"ם שלנו במרחק קצר עולה בלהבות (הזחל"ם לא עלה בלהבות). אנחנו תופסים מחסה כי האויב מנסה להמטיר עלינו עכשיו אש מקלעים. כוח של מחלקה מסתער על המוצב. עוד דקה הנמשכת כנצח והנה המוצב בידינו (אם הוא חזר לקרית שמונה בסביבות 16:00, אזי הלחימה עד לכיבוש המוצב נמשכה עוד שעתיים וחצי, לא "עוד דקה"). חוויה נדירה להציץ מבעד לאשנביו של המוצב אל עבר שטח ישראל (לא ייתכן שבאותו יום הוא היה בתוך המוצב והציץ מאשנביו). מתקרב זחל"ם האוסף פצועים, אני מצטרף לזחל"ם כדי להגיע למכשיר טלפון ולבשר לכולכם על הצלחתנו. מכשיר ההקלטה שלי נפגע בזחל"ם".
        https://naamoush.wordpress.com/2013/09/04/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F/

        • חוץ מזה שאיני מבין את המשפט "חשיפת הבונקרים הקדמיים שמתחת ליעד הצפוני והלחימה שהיתה עליהם", התוכל בבקשה למקד את שאלתך, איזה משפט בדיוק בדברי שילון יש לבחון מחדש?

          • "למעלה על המוצב, הנמצא עתה במרחק של כ-30 מטרים מאיתנו, אנחנו מזהים חיילים סורים אחדים המתחילים לנוס".

            • איני מבין. הרי דני העיר על המקום: "קשה להאמין שראה חיילים סורים כיוון שהיו בתעלות עמוקות מאוד או בתוך בונקרים". האם התגלה לאחרונה שהתעלות אינן עמוקות? או מה?

              אמנם בשעתו, בפורום 'פרש', הגבתי על הערת דני הנ"ל, כדלהלן: שילון אינו כותב סתם "ראיתי חיילים סורים על התל". הוא כותב שראה אותם "מתחילים לנוס". אפשר איפוא שהיו כאלה שנמלטו מהתל, ושילון הבחין בהם כשהם יורדים מצדו הצפוני, בורחים לכיוון מזרח. יכול להיות שבריחה שכזו הייתה בתחילת הקרב, כאשר רק החבר'ה שהיו בזחל"ם המג"ד הגיעו לאזור ההוא (מערב, צפונית מעט לתל הצפוני), כך שלכן אין על כך עוד עדויות.

              עד כאן תוכן הערתי שם. אולם מאז "זרמו הרבה מים" (גם ב'ואדי אל קיבלי'…), והתברר לי שזחל"ם המג"ד *לא* הגיע "צפונית מעט לתל הצפוני", כך שבלתי אפשרי שדווקא שילון יראה חיילים סורים המתחילים לנוס מ*שם*.

              וכעת אוסיף, שגם אחרי שהתברר שזחל"ם המג"ד עלה בדרך המתפתלת הנמצאת בין שני התלים, הדרומי והצפוני, אין זה מסתבר להציע ששילון באומרו "למעלה על המוצב" התכוון לקידמת המוצב הדרומי, הגם שהוא קרוב יותר ונמוך יותר, כי, כאשר הזחל"ם בו היה הגיע (קודם שנפגע) למקום הקרוב ביותר למוצב הזה (המקום המדוייק של הפגיעה בזחל"ם לא ידוע, אפשר רק לשער, אך ככל הנראה, גם בזה לא דייק שילון כשאמר: "למעלה על המוצב, הנמצא עתה במרחק של כ-30 מטרים מאיתנו" – כי מדובר במרחק גדול יותר, גם מקידמת המוצב הדרומי), כבר היה הכוח של ורדי בקידמת המוצב.

  10. [18] לסיכום תיאור הסיור בתעלה התחתונה, מדרום לצפון, עד לתעלת-השרוול המובילה לבונקר המערבי,

    (בסיום הפוסט תואר נסיון "להמשיך עם התעלה דרומה, אבל היא היתה חסומה". אמנם התעלה חסומה גם לכיוון דרום, ע"י עץ/שיח הגודל בה, אך כנראה שהכוונה הייתה לתאר המשך בתעלה *צפונה*, שגם שם היא חסומה, בעץ הנראה בתמונה. כדי להמשיך, יש לעקוף את המכשול: לטפס החוצה מהתעלה. בהמשך הדרך פנויה)

    – אצרף כאן קטע של האזור כפי שהוא נראה בתצ"א שצולם זמן קצר אחרי המלחמה, עם כמה סימונים שרשמתי עליו:

    (הסיור בפוסט הנוכחי סקר את התעלה התחתונה, מעמדת המק"כ שבצורת 'פרסה' – מסומנת במס' 2 – ועד לעץ שכעבור שנים התחיל גודל בתוך התעלה, וכמובן אינו נראה בתצ"א הזה, במיקום שלפני העמדה הפתוחה המסומנת במס' 16. בפינה הצפונית של התעלה הזו, מסומנת במס' 21, נראית עמדת 'פרסה' נוספת)

  11. בספטמבר 2013 התפרסם כאן פוסט – בכותרת "מצפוני נקי" – ובו ראיון עם "האחראי על התצ"א והפוטוסטטים של החזית הסורית". לכותרת המשנה נבחרו דברי תגובתו, "על הטענות של גולני למידע לקוי על תל פאחר": "אני שם את ידיי באש שהיינו מדוייקים ככל האפשר".

    בפנים הפוסט הובא זכרונו, על "היום ההוא, אחרי מלחמת ששת הימים, כשמח"ט גולני, יונה אפרת, הגיע למיפקדה במשטרת נצרת ונכנס לחדרו של הקמ"ן סא"ל זלמן (ג'מקה) גנדלר. הקולות היו רמים, הטונים כעוסים. למח"ט היו טענות על טיב המודיעין שנמסר לו".

    ומה אומר על כך האחראי על התצ"אות? – "אלא שאז, כך היום, מצפונו נקי. הוא לא חש שטעה, או שאפשר להפיל את התיק על המודיעין. "הפוטוסטט של תל פאחר הוא בחתימת ידי או באישורי", הוא אומר השבוע. "אני מבין שתהיה עליי הסתערות של כל לוחמי גולני ותל פאחר, אבל מבחינת דיוק של פוטוסטט אני שם את ידיי באש – הוא היה מדויק ככל האפשר, הייתי נותן לו ציון 80 או 85 אחוז".

    והרחיב: "אני זוכר את ההיסטריה של יונה אפרת. הוא הגיע לפיקוד ובא בטענות קשות. הוא ביקש שנראה לו את הפוטוסטט והוא יראה לנו מה לא נכון ומה לא מדויק"; "הוא הגיע לג'מקה (הקמ"ן הפיקודי) והם באו אליי. עד היום אני זוכר שאמרתי אחר-כך לג'מקה – תקשיב טוב, אני את האורגינל של הפוטוסטט הזה לוקח אליי הביתה. אף אחד לא יעז לגעת בו ולשנות אותו. אנחנו היינו מדוייקים, ומה שיכולנו לדעת ידענו והכל היה בפנים. לא היתה שום טענה עקרונית לגבי טעויות גדולות של המוצב"; "אנחנו (אנשי השטח) לא רק שידענו, אנחנו ידענו הרבה. כקצין מודיעין פיקודי הוא עסק במתן מודיעין באמצעות לקטים וסקירות, הוא לא אמור לדעת ולהכיר כל עמדת רובאי או מקלט לוחמים, זה היה תפקידם ואחריותם של עוזריו [של הקמ"ן הפיקודי]".

    וכשנשאל: "אחרי המלחמה הלכת לבדוק בשטח מה היה נכון ומה לא?", השיב: "אני באופן אישי, יומיים שלושה אחרי זה, עליתי למעלה עם הפוטוסטט כדי לראות מה קורה. בלי שום קשר לטענות של גולני. זו היתה מוטיבציה שלי לראות במשך השנים כמה דייקנו ואיפה פספסנו ומה החמצנו … אני יודע מה היה המוצב שאנחנו פענחנו" – אך בעצם, כפי שכל אחד יכול לראות, הוא לא ממש מספר על תוצאות הבדיקה…

    לעומת זאת הרחיב בספרו: "אנחנו עדכנו פוטוסטטים באופן רצוף על כל גילוי הכי קטן. היינו לוקחים את המקור, ואם היה זמן היינו משכפלים ומפיצים. אבל לפחות במקור, האורגינל, אם היו שמים אפילו מטר אחד של תעלת קשר נוספת, מיד זה היה מוקף בצבע אדום או בהדגשה שזה חדש. לא הבנתי על מה המהומה. אבל תשמע, כמעט תמיד כשיש פאקים כאלה או אחרים – זה באשמת המודיעין. ואני כל פעם עומד איתן על דעתי ואומר: 'חברים, מודיעין זה רק מודיעין'. זה מה שאנחנו יכולים לייצר ולהבין ולדעת בזמן נתון, באמצעים הנתונים שיש לנו. סייר אוויר זה עניין של בקיאות. ברגע שאתה טס ארבע פעמים בשבוע סביב אותו מוצב, אתה יכול לדעת מה חסר ומה יש ומי בא ומי הלך ואיזה כלי הוציאו לטיפול. אתה חי את השינוי, זוכר מה היה אתמול ויודע מה חדש".

    ושוב, דעתו היא ש"לא היתה קטסטרופה ברמת המודיעין. אם היה אי דיוק, אז הוא היה ב-15 אחוז. שוכחים שזה מידע שנאסף ממקום שאין לך נגישות אליו. אתה עושה את זה בעין אנושית, שמשתמשת בקומונסנס שלה במקסימום האפשרי. כשאתה אומר את זה ללוחם גולני, הוא לא יודע על מה אתה מדבר. מבחינתו זו פשאלה – טעיתם, לא ידעתם. מגובה 6,000 רגל, או לפעמים 30 אלף במקרה של צילום כבד, אתה יכול להבחין בשינוי שבין עמדת מקלע לעמדת רובאי? לא. מקלע כבד כן, כי צריך שולחן אז אתה כבר רואה שהעמדה גדולה יותר"; "סביר להניח שפרטים שפוענחו על תל פאחר נראו בהזדמנויות שונות מתצ"א איכותי בזכות גיחה נמוכה שאיפשרה קנה מידה טוב. ואז יכולת למדוד גודל עמדה, רוחב תעלה ורוחב שדה מוקשים. לפעמים זה היה כל כך דוקטרינרי שיכולת למדוד קוטר עמדת תותחי שדה, וללכת לבדוק את זה עם איזה ספר שלל רוסי. ואם סימנת משהו, אז בדרך כלל היה כתוב שזה על-פי גיחה מתאריך זה וזה. זה לא שחלמת בלילה, זה לא שפינטזת, זה כי יש לך סימוכין לפי תצ"א שבעזרתו הקשת את העובדה בוודאות".

    עד כאן לקט ציטוטים נבחרים, עם קינוח נחמד בו הנחתום מעיד על עיסתו: "אנחנו הגענו לרמת ידע כתוצאה ממחקר שיטתי רצוף שעשו אנשים טובים, אחראים ומקצועיים"; "בסופו של דבר הסך הכל היה מדויק ברמה של מעבר לטוב. הלוואי שבקרבות הבאים שלא יהיה לנו פחות מזה" – והמעוניינים יכולים כמובן לקרוא את הפוסט ההוא בשלמותו (כולל התפתלות מדהימה המגוללת ב'מעשה בפוטוסטט שנלקח הביתה'… – הנאה מובטחת!).

    למה נזכרתי בכל זה? מכיון שבפוסט ההוא, כאמור, ספטמבר 2013, מסופר על "צילום אוויר של מוצב תל פאחר על תעלותיו, ואדיותיו וגאיותיו, מסתובב בחודשים האחרונים בין לוחמי גולני הוותיקים, ומשמש אותם לשחזור הקרב, איש איש עם הפריצה שלו והתעלה שלו" – וגם ניתן שם צילום [לא מלא] של התצ"א המדובר [שמאוחר יותר התברר שנדפס בשעתו בחוברת 'הקרב על התל' של אהרן מגד], כאשר האחראי על התצ"אות אומר שהוא "בוצע כשנה לפני המלחמה"… – אלא שעם הזמן התבררה גם הערכה זו כמוטעית: בבלוג התפרסמו שני עותקים של פוטוסטט (אחד נמצא בשטח (ע"י זמיר כהן) לאחר המלחמה, והשני נמצא ע"י שלמה מן בארכיון צה"ל), שפורש עליו שצולם כשנה לפני המלחמה, בתאריך 21 ליוני 66'. השוואת התצ"א של מגד לפוטוסטט הזה, מגלה שהראשון צולם *כמה שנים טובות* לפני המלחמה. אך ניחא, בהערכה שנעשית כעבור שנים (כאמור, ב-2013), אפשר לטעות בכגון דא.

    מאוחר יותר התפרסם בבלוג עוד תצ"א, ברור, שהתברר שצולם זמן קצר אחר המלחמה, כאשר התצ"א הזה – זו דעתי וכמדומני שכבר חזרתי וכתבתי אותה כמה פעמים – הוא מקור נאמן שבלעדיו חקר הקרב בתל-פאחר הוא כמעט בלתי אפשרי.

    הפוסט הנוכחי עסק בסקירת צדו המערבי והתחתון של התל-הצפוני, ולצורך כך צירפתי בתגובתי האחרונה קטע מהתצ"א האחרון, כשעליו כמה סימונים שרשמתי עליו. הנה הוא שוב:

    כעת אצרף את הקטע המקביל לו מהפוטוסטט מיוני 66', שגם עליו רשמתי סימונים:

    כאמור, לפי הנמצא בארכיון צה"ל, זה הפוטוסטט המעודכן שנמסר לכוחות הלוחמים (וליתר דיוק: לעת עתה לא נמצא עדכון של הפוטוסטט הזה שנעשה מאז יוני 66' ועד המלחמה).

    שימו לב: בכל החלק של התעלה התחתונה אין אפילו סימון של עמדה 'מכוסה' אחת (כזה היה הבונקר שבמס' 15, והעמדה שבמס' 1).

    גם שרוול-התעלה המוביל לבונקר הנ"ל (מוקף במלבן לבן 15) לא נרשם, ובמקום אחד, באמצע התעלה התחתונה, יש סימון של הפסק: ] [ אשר משמעותו אינה ברורה (ולא צויינה ב'מקרא'): האם הכוונה לכיסוי-הראש הנמצא בתעלה זו (מוקף בתצ"א במלבן ורוד, בין מס' 9 למס' 10), או לפתח בתעלה התחתונה המוביל לשרוול-התעלה הנ"ל?

    שימו לב גם ל'מקרא' המודבק בצד העליון של הפוטוסטט, להלן קטע ממנו:

    נתעלם מהעובדה שסימוני רישומי המקלעים שעל הפוטוסטט (מק"כ / מק"ב) אינם מתאימים לרישומים שב'מקרא'… – ונתעלם גם מכך שכ'מיצדית' סומן על הפוטוסטט, בשיא התל, רק הבונקר הדרומי-מערבי, ואילו הבונקר המקביל לו, הצפוני-מערבי, סומן רק כ'מקלט לוחמים' (למרות שגם בו, כבקודמו, יש חלון קדמי) – ונתמקד בעיקר: השוואת מס' העמדות בתעלה התחתונה הזו, אלו שהיו בה בפועל ביוני -67', ואלה שסומנו עליה בתצ"א שסופק לכוחות הלוחמים.

    כעת, אחרי השוואה זו, אתם מוזמנים להביא את דעתכם / הסכמתכם – לציטוט דלעיל: "מבחינת דיוק של פוטוסטט אני שם את ידיי באש – הוא היה מדויק ככל האפשר, הייתי נותן לו ציון 80 או 85 אחוז"…

    • האם כוונתך שאפרת צדק בהאשימו את המודיעין?
      אם כך כוונתך אולי תנמק.
      אני חושב אחרת כפי שנימקתי בתגובתי לדבריו של שמואל"ק.

  12. שמואל,
    כרגיל אתה עושה עבודה דקדקנית ומדוייקת.
    בהחלט יתכן שנפלו טעויות או לא זוהו עמדות.
    כשאני מתבונן ממעוף הציפור על הקרב בתל פאחר, ומנסה לרשום לעצמי מה הוא הגורם שהכשיל את ניהול הקרב,
    ברור לי שאין זה עוד פרט כזה או אחר בתצ"א.
    אם מחפשים גורם מודיעיני שהשפיע על הקרב אז לעניות דעתי הוא נמצא בדרג של הערכת נתוני המודיעין שנאספו.
    1. המג"ד ויתכן שגם המח"ט שיערו שהקרב יהיה קל.
    2. לא ננקטו הפעולות שהתחייבו מהמודיעין בזמן אמת בדבר מציאותם של טנקים סוריים מצפון וממערב לתל פאחר
    3. למרות שבמפות המודיעין מסומנים מוצבי טנקים בבורג' בביל, חרבת סודה, ורמת הבניאס, וסומנו גם חגורות המוקשים שתחמו את שטח ההשמדה שתיכנן האויב, למיטב ידעיתי, המסקנה שאין להכנס בשום אופן לאיזור שממערב לתל פאחר לא חלחלה עד למג"ד והוא אכן נכנס לשטח.
    האחריות לכך איננה נמצאת אצל מפענחי תצ"אות.
    4. התוכנית שטווה פיקוד צפון לכיבוש תל פאחר אכן נמנעת מכניסה לשטח ההשמדה ולכן אני מניח שבדרג זה זוהתה הסכנה מראש.
    אבל כנראה שהרציונל להחלטה לא הועבר הלאה. המג"ד יכול היה לחשוב שהתוכנית המקורית מיישמת רק את התורה שעדיף תמיד לתקוף מהעורף. את הסיבה מדוע אסור לתקוף או לאגף מחזית המוצב לא ידע כנראה המג"ד (כך אני מקווה).
    5. כשהקרב התפתח למתקפות ספורדיות של כוחות מאולתרים, כ-80% מהתקיפות היו על אזורים במוצב שהכוח לא למד קודם. לכן הביצוע היה פשוט עפ"י התרגולת שכולנו למדו לכיבוש יעד מבוצר באופן כללי. אף קצין לא הכיר את כל המוצב ברמה של עמדות ואפילו לא תעלות.
    6. אני מרשה לעצמי להעריך שגם ורדי ושמיל שתקפו את המוצב הדרומי, שאליו היו מיועדים, לא נעזרו בידע על כל עמדה ובונקר במוצב.
    7. אני סומך את ידי על הערכתו של שפר שרמת הפיענוח היתה של 85%. ב-15% הנותרים מגולמות שגיאות מהסוג שאתה מציין.

    • דני שלום.

      יש בעיניי משקל לערכתך, במס' 7 (אף שהתייחסתי בינתיים רק לקטע קטן בתצ"א/פוטוסטט).

      וכמובן, שכקצין שהשתתף בקרב, חשובה גם קביעתך, במס' 5, ש"אף קצין לא הכיר את כל המוצב ברמה של עמדות ואפילו לא תעלות", וזכורני ששמעתי ממך (או קראתי את שכתבת, איני זוכר בדיוק) שהאימונים היו בהתאם. אתה כמובן מודע לכך ש*מספרים* שגדוד 51 התכונן מאד, עד לרמה מדוקדקת, לקראת כיבוש תל-עזזיאת. למה גדוד 12 לא, זו שאלה שצריכה להשאל, ואולי קשורה לדברים שכתבת במס' 1. אבל, גם לפי הרישומים שכן מופיעים על הפוטוסטט, היה אמור להיות ברור (כך אני לפחות חושב) שתל-פאחר הוא מוצב מאד רציני.

      בדבריי לעיל השתדלתי שלא אתייחס בעצמי לשאלה "מה הוא הגורם שהכשיל את ניהול הקרב", ולפי כל הדברים שכתבת, וידועים מכבר, אכן, בשום-אופן אין לומר שהגורם שהכשיל את ניהול הקרב, היא רמת הפענוח של התצ"אות. אכן, אפרת לא חשב כך, ולפי הדברים המובאים בשמו בפוסט ההוא (ולא העתקתים למעלה) הוא יוצא לא מובן. אם מותר ללמד עליו זכות, אומר שיכול להיות שמאחר והיה זה בתקופה הראשונה שאחר המלחמה, גם הוא עדיין לא הגיע למסקנה הנכונה ולכן ניסה השערות שונות.

      לאידך, דומני שגם אתה מסכים שההצהרה בקשר לרמת הפענוח: "שהלוואי שבקרבות הבאים שלא יהיה לנו פחות מזה", מוגזמת.

      עוד משהו, שאולי לא כתבתי בהדגשה מספיקה: כל דבריי התייחסו לפי ההנחה שהפוטוסטט שנמסר לכוחות הלוחמים הוא בדוגמת זה שנמצא עם התוכניות וכו' שבארכיון צה"ל, מיוני 66' (אמנם כתבתי: "וליתר דיוק: לעת עתה לא נמצא עדכון של הפוטוסטט הזה שנעשה מאז יוני 66' ועד המלחמה", אך הייתי צריך להדגיש ולבאר זאת יותר. היינו:). והיה וימצא שמאוחר יותר הוכן פוטוסטט מעודכן שנמסר לכוחות הלוחמים [אולי בדוגמת ההוא שנלקח הביתה והוחזר…], אזי אפשר ואין כלל מקום לדייק בפוטוסטט המיושן.

      • שמואל שלום.

        כתבת: "יש בעיניי משקל לערכתך, במס' 7 (אף שהתייחסתי בינתיים רק לקטע קטן בתצ"א/פוטוסטט)."
        דני: אמתין בסבלנות עד לגמר הניתוח שלך.

        כתבת: במס' 5, ש"אף קצין לא הכיר את כל המוצב ברמה של עמדות ואפילו לא תעלות", וזכורני ששמעתי ממך (או קראתי את שכתבת, איני זוכר בדיוק) שהאימונים היו בהתאם.
        דני: מסכים שוב שהאימונים לא התיחסו למבנה ספציפי של המוצב.
        מה שאני זוכר הוא שבהיותינו בחורשת המיסדים, ערכנו אימון שבו סומנה על הקרקע תעלה באמצעות סרט סימון לבן וזרדים. אנו רצנו "בתעלה" וצעקנו "אש, אש", "מחסנית, ראשון, ראשון, ראשון עבר" וכו'. כלומר אימון הזכרות בתרגולת הכללית.
        היה שלב שבו על הגדוד היה לכבוש את מוצב הבניאס.
        גם אז הובא תצ"א שבו היה סימון של עמדות מקלע ונ"ט. המשימה של המחלקה שלי שמנתה 17 חיילים היתה לכבוש תעלה שאורכה 2 ק"מ.
        אפילו עכשיו זה נראה לי מוגזם עד כדי פיקפוק בזכרוני. מכל מקום התעלה היתה ארוכה מאד ותמהתי ביני לביני אם אכן מתכוונים שהמחלקה שלי תכבוש תעלה כזו. ואז אמרתי לעצמי, שלי זה לא משנה כיון שמה שיעצור אותנו יהיה שנהרג או נפצע וכך הרגעתי את דאגתי.
        אני מזכיר את האנקדוטה הזו כי היא משקפת את הלך הרוח שלנו באותו זמן: מה שמספקים במודיעין הוא הטוב ביותר, אי אפשר להתכונן למשימה טוב יותר ממה שאנחנו עושים והיתר בידי שמים (זה בשבילך שמואל).

        כתבת: אתה כמובן מודע לכך ש*מספרים* שגדוד 51 התכונן מאד, עד לרמה מדוקדקת, לקראת כיבוש תל-עזזיאת. למה גדוד 12 לא, זו שאלה שצריכה להשאל, ואולי קשורה לדברים שכתבת במס' 1. אבל, גם לפי הרישומים שכן מופיעים על הפוטוסטט, היה אמור להיות ברור (כך אני לפחות חושב) שתל-פאחר הוא מוצב מאד רציני.
        דני: בהחלט שאלות נוקבות אבל רק מחזקות את הטענה שהתצ"א סיפק את המידע ושאלתך היא מדוע המידע לא נוצל? שזו סוגיה אחרת.

        כתבת: אכן, אפרת לא חשב כך, ולפי הדברים המובאים בשמו בפוסט ההוא (ולא העתקתים למעלה) הוא יוצא לא מובן. אם מותר ללמד עליו זכות, אומר שיכול להיות שמאחר והיה זה בתקופה הראשונה שאחר המלחמה, גם הוא עדיין לא הגיע למסקנה הנכונה ולכן ניסה השערות שונות.
        דני: מדוע לא וידא שנערכו אימונים עפ"י מבנה המוצב כפי שהיה ידוע מהתצ"א?
        יש לנו רמזים שלבסוף (אחרי יומים או חודש) הגיע למסקנה שהתוצאה העגומה של הקרב נבעה מטעות ניווט.
        כבר דנו בענין טעות הניווט כביכול הרבה פעמים והמסקנה היא של היתה כזו.
        האם המח"ט האשים את המג"ד קליין בדברים נוספים ואנחנו לא יודעים על כך?
        בהחלט יתכן, אבל מספר אנשים שיכלו לשפוך על כך אור אינם משתפים פעולה.
        האם המח"ט הדגיש באוזני קליין שאין להכנס לשטח ההשמדה שממערב למוצב בזמן הפקודה?
        אין לנו שום חיזוק לכך.
        האם הודגשה הסכנה שבהמצאות טנקים ממערב וצפון לתל פאחר מחייבת ביצוע איגוף כמתוכנן?
        גם לזה אין לנו שום חיזוק.
        אני קורא לאורי שמחוני הקמ"ן, לגורודיש קצין האג"ם, להלל הקמב"ץ ולסגנו עודד שחר, לתרום מזכרונם לפני שהמידע יואבד לנצח.

        כתבת: לאידך, דומני שגם אתה מסכים שההצהרה בקשר לרמת הפענוח: "שהלוואי שבקרבות הבאים שלא יהיה לנו פחות מזה", מוגזמת.
        דני: לא, אני מסתפק ברמה של תצ"א כפי שהיתה. בקרבות הבאים, אני מקווה שידעו לעשות שימוש במידע שנאסף.

        • מסכים.

          ארצה רק לחדד פרט חשוב, שלא כתבת עליו בפירוש, והוא: האם כמ"מ הראו לך בכלל תצ"א כלשהו לפני הקרב?

          עוד משהו: בפוסט הראיון על האחראי על התצ"אות, הוא נשאל "על מה עוד התלונן אפרת?", והשיב: "למה כתבנו על הגיא שבין שתי זרועות המוצב שהוא ממוקש, והוא לא היה ממוקש"; "גולני טענו בשעתו, למה כתבנו שהוא חשוד במיקוש ולא היה בו מיקוש. אמרתי להם איך אתם יודעים שלא היה בו מיקוש? טוב שפעלו בזהירות, תאר לך איזה גשם של תלונות היה נשפך עלינו אלמלא המצב היה הפוך". מהדברים האלה נראה שאפרת חשב אז שאילו היה ידוע מראש שהגיאיון (שבו אתה עלית ראשון עם הכוח שלך) לא ממוקש, היו עוד כוחות מגיעים משם. אבל, אילו זה היה כיוון המחשבה של אפרת, הוא היה אמור להטריח עצמו לקבל עוד פרטים ממפקד הכוח שכן עלה בגיאיון (כאמור, אתה), ואת זה הוא לא עשה. בכל אופן, מי לדעתך יכל לספר לו על עליית הכוח שלך? או שיתכן שבאותו זמן הוא עדיין לא ידע על כך.

          • כתבת: ארצה רק לחדד פרט חשוב, שלא כתבת עליו בפירוש, והוא: האם כמ"מ הראו לך בכלל תצ"א כלשהו לפני הקרב?
            דני: כן, ורדי נתן לי להסתכל בתצ"א שהיה ברשותו. זה היה יום או יומים לפני הקרב. אני זוכר סימון של מקלעים על התעלה במוצב הדרומי בצבע כחול.

            כתבת: מהדברים האלה נראה שאפרת חשב אז שאילו היה ידוע מראש שהגיאיון (שבו אתה עלית ראשון עם הכוח שלך) לא ממוקש, היו עוד כוחות מגיעים משם.
            דני: זה אחד הפירושים האפשרים.

            כתבת: בכל אופן, מי לדעתך יכל לספר לו על עליית הכוח שלך?
            דני: ידוע לנו שבתחקיר של משה הראל הוא נשאל על כך במפורש וענה שאינו זוכר. לכן יתכן שהמקור היה יצחק חמאווי.

  13. את הבונקר הקדמי-מערבי של התל הצפוני (שתואר בפוסט הזה, ובתגובות לו) הזכרתי היום בפוסט אחר (מס' 421.
    17 בספטמבר 2017 בשעה 16:54), וזה הזכיר לי שמזמן רציתי להעיר על המופיע בפוסט הזה, בכיתוב לתמונה:

    "על רצפת הבונקר – הפתעה: מארזי תחמושת. האם אלו מארזי רימונים, או שמא מרעומים לרקטות RPG? מי שמזהה מוזמן לכתוב בתגובות. נראה שהבונקר הזה היה חזק בעניינים ב-9 ביוני 1967. בכל אופן, זו העדות הראשונה לתחמושת שבה נתקלתי במתחם תל פאחר כולו. גם ביעד הדרומי, שנותר אותנטי, אין למצוא פריטים כאלה בבונקרים ובתעלות."

    ולהודיע, כי התשובה ל'הפתעה' האמורה – שלא הגיעה ממומחים לתחמושת (ואני הקטן רחוק מלהיות כזה) מהטעם שיתבאר להלן – היא פשוטה:

    בעת ה"שיפוץ" העיקרי שנעשה בתל בסביבות שנת 2000 (כרגע אינני זוכר את התאריך המדוייק. הוא רשום אצלי היכן שהוא. הצבתי את המילה "שיפוץ" בין מרכאות, כי לענין חקר הקרב היו בפעולות שנעשו אז גם מן החורבן), בו בין היתר נסתמה בגג בטון אחת מתעלות האורך (המובילות ממזרח למערב), כולה, כמו גם חלק מהתעלה המקבילה לה מדרום, נקבעו אז בתקרות החדשות – היינו, גם בזו של התעלה המחברת בין שתי תעלות האורך הנ"ל (שבעת הקרב הייתה תעלה מכוסה כמעט לגמרי, ומאז הוחלף הכיסוי בתיקרה חדשה) – צינורות ברזל, שנועדו לאוורור, ומעט גם לאור. בכל אופן, הפועלים שעסקו במלאכת ה"שיפוץ", או הקבלן שלהם, נותרו עם שאריות חתוכות של הצינורות הללו. הם עשו לעצמם מלאכה קלה, ותמורת לפנותם למקום המתבקש, זרקו אותם לבונקר קדמי, שכמעט ואין בו מבקרים.

    אילו היו "משפצים" גם את התל הדרומי, אולי היה אפשר למצוא פריטים שכאלה גם בו. מזלו שהוא נותר אותנטי (וגם זה, יחסי, ראו תגובה בפוסט 419, 14 בספטמבר 2017 בשעה 22:27, על 'שפנייה' ש"נעלמה").

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s