עדויות מ"פים הנדסה

מניחים מוקשים, פורצים דרכים, הורסים כפרים * עדויותיהם של יגאל וולק ועלי פרינץ, מ"פים מגדוד הנדסה מילואים 602 

צמה בפעולה

הרמה הסורית 1967, צמ"ה של חיל ההנדסה בפעולה [צילום מארכיון צה"ל]

להנדסה קרבית יש חלק גדול בכיבוש הרמה הסורית. אנשי ההנדסה היו מעורבים בהכשרות דרך ופריצת תוואים לכוחות הפורצים. העזרה המשמעותית ביותר היתה בגזרת ראוויה שמעל קיבוץ גונן, כשבזכות טרקטורים שהלכו לפני המחנה התאפשרה העלייה לטנקים של חטיבה 37 בתנאי שטח קשים ביותר. המשימה העיקרית השנייה, שלמעשה לא הסתיימה עד היום, היתה פריצת צירים בשדות המוקשים האינסופיים ברחבי הרמה.

יגאל וולק היה מ"פ בגדוד הנדסה במילואים 602. הוא בן 75 כיום [יולי 2015], נולד בקיבוץ רמת השופט ומתגורר כיום בנתיב העשרה שיושבת ממש על גבול עזה ["מגג הבית שלי רואים כל מה שקורה שם"]. הוא התגייס ב-1958 להנדסה, שירת בבה"ד 14 [בית ספר להנדסה], היה בשירות באתיופיה להדרכת קציני קומנדו מקומיים. אחרי שחרורו הוצב כמ"מ בגדוד 602, וב-1965 מונה למ"פ.

בתקופת הכוננות, מאי 1967, התבצע גיוס פלוגתו במחנה "מנסורה" שמול מגידו ובימים הראשונים הבסיס שלהם היה בכורדני. לוולק נאמר כי הוא יעבוד עם גולני. בעקבות כך השתתף בכמה קבוצות פקודות של חטיבה 1, שנערכו במחנה פילון ולאחר מכן במקומות אחרים.

יגאל וולק בסיום קורס קצינים

יגאל וולק בסיום קורס קצינים ב-1960

בהמשך תקופת ההמתנה קודמה הפלוגה שלו [שלוש מחלקות עם כ-30 חיילים כ"א] לחורשת טל, שם ישבה עד לפרוץ המלחמה. באותה תקופה, הוא מספר, כללה הפעילות מיקוש מאסיבי במטעי הקיבוצים שבמזרח החולה, הסמוכים לגבול. וולק מספר: "עבדנו עם טרקטורים כבדים שפתחו תלמים עם מחרשות גדולות, היינו זורקים את המוקשים ומכסים. כאב לי הלב, כי היו שם מטעים יפים. חלק מהמוקשים היו מוקשי 25 [נ"ט – 7.5 ק"ג] וחלק מוקשי 16 [פתיליות]. מוקשי נ"א לא פיזרנו כי אלה מוקשים שקשה מאוד להרים אותם אחר כך".

בנוסף, הוא מספר, השתתפו חייליו בסיורים לאורך הקו: "היתה לנו כיתה שהיתה מצטרפת לסיור בדרך הפטרולים שלנו, דרך לבנה על מצעים, היה לנו דקר לגילוי מוקשים וגשש".

מה אתה זוכר מקבוצת הפקודות של גולני? וולק: "באופן כללי צוותנו עם הגדוד הראשון של החטיבה, אני חושב שזה היה גדוד 12. היה לנו זחל"ם עם אנשים, במידה וייתקלו בבעיות בפתיחת הציר. היה לנו כמה טרקטורים, היה די-ניין אחד וכמה שופלים".

מה ידוע לך שגולני הולכים לעשות? וולק: "גולני היתה צריכה להיכנס לרמה משני צירים עיקריים. האחד מציר הנפט והשני מציר מסעאדה ולהשתלט על שלושה תלים ליד קונייטרה. הם היו צריכים לכבוש את המוצבים מקדימה [הקו הסורי הראשון]. אני צוותתי לכל גדוד שנלחם. כשהם נלחמים קדימה אנחנו הגל השני שצריכים לבוא ולטהר את המקומות, להיכנס לבונקרים ולראות שהם לא ממולכדים, ואם כן – אז לפוצץ אותם. זה מה אנחנו צריכים לעשות אחרי שגולני כובשים את המוצבים והולכים הלאה. אם גולני נתקלים בשדה מוקשים, הם צריכים לקרוא לנו ואנחנו פותחים".

מי פתח את הצירים לחטיבה 8 באיזור גבעת האם? "שם לא היתה בעיה של הכשרת ציר. אני אפילו לא יודע אם פתחו להם ציר. היה אפשר לנוע בלי בעיה לקו השני ואז להתחבר לדרך שעוברת בין המוצבים הסורים".

מה זכור לך מקבוצת הפקודות האחרונה של גולני? "אולי היה תדריך יותר מפורט, אבל הפקודות לא השתנו לעומת הקבוצות שהיו קודם. ההנדסה הוגדרה ככוח שני שתפקידו לטהר את המוצבים אחרי שגולני כובשת ומתקדמת הלאה. בעיקר לבדוק אם הם לא ממולכדים".

לפני הפקודה לעלות לרמה, איך היתה האווירה לאחר שפיקוד צפון לא נלחם במשך חמישה ימים לעומת גזרות מצרים וירדן. "חוץ מלהניח מוקשים ולהשתתף בקבוצת פקודות שהיו בלבולי ביצים, לא עשינו כלום. ההרגשה היתה שכבר לא נעלה למעלה. תשמע, התחילו את המלחמה ביום שני, עבר יום שלישי, עבר רביעי, עברו ארבעה ימים ושום דבר לא קורה. כל פעם יש שמועות שעולים ואז מבטלים. אנחנו כבר היינו מוכנים לנסוע. היו לנו אולי שלושה זחל"מים, כל היתר רכב רך, משאיות או קומנדקרים. ישבנו בחורשת טל וחטפנו שם הפגזות. היה לסורים קת"ק בקלעת נמרוד והם היו מטווחים עלינו כמו על כף היד. היו לנו רק מחפורות אישיות. המכמ"ת של גולני חטפו חזק. הם קיבלו אש נ"ס [נגד סוללות]. גם ביום שהתחלנו להבקיע זה היה תחת אש".

בתחילת התנועה ב-9 ביוני, אחרי מי אתה נוסע? "לא זוכר אם זה היה לתל עזזיאת או תל פאחר. יכול להיות שפוצלנו למחלקות, אבל היו שם תמונות קשות. במעבר מגבעת האם ספגנו הפגזות, זחל"מים חטפו פגיעות ישירות, ראיתי כמה אנשים שרופים בפנים. וגם למחרת בבוקר כשאתה רואה שתיים-שלוש משאיות עם מלא הרוגים שלנו, זה היה קשה. המשאיות האלה נסעו דרך הבניאס לשאר ישוב".

יגאל וולק 2015

יגאל וולק 2015 בביתו בנתיב העשרה

וולק אינו זוכר אם הוא אישית נע אחרי גדוד 12 או 51. הוא מספר: "התפצלו אצלי מחלקות לכל גדוד. אחר כך חלק מהכוח שלי התקדם בציר הנפט, חלק התקדמו למוצבים מלמטה ואני אישית התקדמתי לגשר הבניאס [על דרך הפטרולים הסורית]. הסורים פוצצו את הגשר ואנחנו ביצענו שם עוקף בשעות הלילה".

הוא אינו יודע מה עשו המחלקות שלו שנעו עם גדוד 12 ו-51. הוא זוכר פעילות באופן כללי: "אני הוצאתי כוח אחד שינוע בציר הנפט ויפתח אותו עד לציר שעולה מכיוון בית המכס. זה היה ציר של תחזוקת הנפט, נסעו עליו אודרוב ולא היו בעיות איתו. הבעיה היתה בציר האחר, בניאס-מסעאדה, ציר אזרחי שהסורים פוצצו. גם את הגשר ליד עין קיניא הם פוצצו, ואנחנו הגענו אחר כך בדרך אחרת, עשינו דרך חלופית עם צמ"ה מסביב והגענו גם לקלעת נמרוד. בבניאס המצב היה כזה שגולני עצרו וחיכו שנפתח ציר. עשיתי הערכת מצב ותוכנית לפתוח את הציר. עשיתי מעקף והיה אפשר לנסוע. הרי המים מגיעים לסלעים, אני הלכתי לאורך המצוק על הסלע והסדרתי את המקומות ואיפה שאפשר היה להוסיף חומרים הוספתי. מבחינת תשתית זה היה בסדר גמור, המים היו רדודים ואפשר היה לנסוע עליהם. כל זה לקח לי שלוש שעות.

"בהמשך היו לנו שני בורות יקוש עוד לפני מסעאדה. את האחד הסורים פיצצו והשני עוד לא הספיקו לפוצץ. ניטרלנו אותו ואפשר היה לעבור. אנחנו הגענו לתל אבו נידה [ליד קונייטרה] והתייצבנו שם בשבת לקראת אחר הצהריים. התמקמנו לרגלי התל ולמעשה שם נגמר העסק. נשארנו בלי אוכל, שלחנו חבר'ה לכפרים הערבים וארגנו לעצמנו עופות. אבל חוץ מזה נשארנו בלי אוכל. היתה לי כיתת סיור, אמרתי להם אין לנו אוכל, שלחתי אותם למרכז תחזוקה סורי ליד קונייטרה. הם נכנסו למחסנים, הביאו שמן ואורז והיינו מסודרים. למסיבה גדודית שעשינו אחרי יום או יומיים שחטנו שבע פרות.

בריכת הקצינים בבניאס

בריכת הקצינים במחנה בניאס 1967

"קונייטרה היתה ריקה, בדקנו ציר מרכזי, היתה הנחיה לא להיכנס למבנים, גם לא היה מה לפוצץ שם. מיפקדת הגדוד שלי התמקמה בבניאס ליד בריכת הקצינים ומשם למעשה התעסקנו בעיקר בבדיקת מקומות שזה לא מסוכן. במעמד הזה אחרי כמה ימים המג"ד אבישי כץ מינה אותי לסמג"ד, כי הסמג"ד [איתן לאור] שבא בהתנדבות השתחרר".

וולק השתחרר ממילואים באמצע יולי, אבל כמה חודשים לאחר מכן התגייס לקבע והוצב בגדוד 605 החדש, שעסק בשנים הבאות בתכנונים ובהיערכות לצליחת התעלה. במלחמת יום כיפור כבר היה מג"ד.

יש היום בשטח הרמה המון שדות מוקשים, איך נפטרים מהם? "זו עבודה אזרחית. מי שמתעסק בזה בעיקר זה מי שהיה לימים קהנ"ר, איתן לידור, יש לו כיום חברה פרטית והוא עושה מזה הרבה מאוד כסף. הרבה בני בקר עלו שם על מוקשים, אבל עדיף שבן בקר יעלה ולא איזה ילד, כמו שכבר קרה. ניקוי השדות האלה זה עסק שעולה מיליונים, ויש מינהלת מיוחדת שהצבא הקים לצורך זה. אנחנו הספקנו בזמנו להתעסק בפינוי מוקשים ממטעי הקיבוצים במזרח החולה".

מה יש לך לומר לכל המטומטמים שמסתובבים בשדות מוקשים? "מוקשי נ"א יכול להיגמר גרוע. המטרה של מוקש נ"א זה רק לפצוע כדי שכמה שיותר אנשים יתעסקו עם זה. הרוג זה סיפור גמור, אתה שם עליו דיסקית והולך הלאה. פצוע צריך לפנות וזה הרבה יותר מסובך. מוקשי נ"א זו צרה חולה. אנחנו השתמשנו במוקשי נ"א, שזה 110 גרם כל המוקש. אם אתה עולה על זה אתה לא קם. זה מספיק לדפוק לך את הרגל עד הקרסול. תלוי גם איך אתה דורך. אם אתה דורך עם האצבעות הקדמיות, אז עוד איכשהו. אבל אם אתה דורך עם העקב זה דופק לך את כל העסק. כדאי מאוד שאנשים לא יסתובבו שם".

שדה מוקשים ברמה

שדה מוקשים לאורך דרך הפטרולים הסורית

נ.ב – זיכרון חשוב: מה שצץ לאחר הפגישה עם יגאל וולק

רק לאחר שחזרתי מהפגישה עם יגאל וולק נזכרתי שבבלוג פורסמה עדותו של מ"פ הנדסה כלשהו. חיפשתי וגיליתי שאת העדות מסר לא אחר ממ"פ בשם יגאל – וכן, זהו אותו יגאל וולק שעבד במלחמה עם גולני, ובמסגרת פאנל שנערך בחטיבה 1 סמוך לסיומה של המלחמה סיפר על חלקה של הפלוגה שלו.

קיים פער גדול בדבריו מאז לעומת אלה של היום. ככה זה עם הזיכרון, שהוא כשלעצמו דבר מופלא. וולק, ולמעשה מרבית לוחמי ששת הימים, עברו לאחר מכן עוד שתיים-שלוש מלחמות. שמות, מקומות ואירועים התערבבו זה בזה. מצד אחד, הזיכרון מ-1967 היה צלול ובהיר, ומצד שני העובדה שהעדויות ניתנו במסגרת צה"לית רשמית כשהמפקדים והלוחמים עדיין בשירות ונכונה להם עוד קריירה ארוכה, גרמו לכך שלא כל הדברים סופרו. מחדלים, כשלים והחלטות שגויות נותרו לרוב בצד, לא דווחו, הועלמו, כוסו או טוייחו, במה שנקרא בשפה העממית – "עדויות מכובסות".

העדויות הנשמעות כיום ממרחק 48 שנים ברובן אינן עומדות במבחן הזיכרון. יותר נכון, הן נוטות לשכחה עד כדי בלבול. מאידך, הן משוחררות מכל עכבות. האנשים מביטים על מאורעות העבר הרחוק בצורה מפוכחת, ומספרים בגילוי לב וללא עכבות. כנראה שצריך לקחת קצת מאז וקצת מהיום, לערבב טוב טוב, לפזר ממעל קורטוב של ספקות, ואולי כך תתקבל התמונה הקרובה ביותר אל האמת.

לעדותו של יגאל וולק מ-1967 לחצו כאן וגוללו לסוף הפוסט

המ"פ עלי פרינץ: אמרו לנו – תלכו ותנקו את הרמה

עלי פרינץ

עלי פרינץ 2015. "הרסנו עשרות כפרים"

עלי פרינץ היה גם הוא מ"פ בגדוד הנדסה במילואים 602. הוא כיום בן 77, התגייס ב-1956, היה טירון במבצע קדש. פרינץ מתנצל מראש שהוא כבר לא זוכר הרבה. "התפקיד שלנו", הוא מספר, "היה לפנות את הדרך לכוחות שעולים למעלה. בתקופת ההמתנה ישבנו קרוב לגבול. כל הפלוגה שלי לא היתה אפילו 50 איש. סרקנו שדות וכל מיני עבודות של הנדסה קרבית.

"במלחמה אמרו לנו שאנחנו צריכים להתקדם דרך גשר בנות יעקב. לפני זה חיזקנו איזה גשר ביילי. אולי זה היה גשר בנות יעקב. הוספנו עוד קומה לביילי כי הוא היה חלש. התחלנו לעלות למעלה, היינו אמורים לפנות את הדרך לשריון, אבל הם השיגו אותנו ורצו קדימה".

למרות שלדבריו היה בגשר בנות יעקב [ברוחק של כ-20 ק"מ מתל פאחר], פרינץ זוכר שהיה בתל פאחר קרב נוראי – "ולמה אני אומר נוראי? כי אני זוכר זחל"מים וכלי רכב יורדים משם עם פצועים והרוגים".

על פעילותו אחרי המלחמה הוא מספר: "התפקיד שלנו היה לנקות את הרמה. הלכנו והרסנו עשרות כפרים. איפה שהבולדוזרים יכלו להיכנס הם נכנסו והרסו, ואיפה שלא יכלו להגיע אנחנו פוצצנו את הבתים".

כמה חומר נפץ צריך כדי לפוצץ בית? פרינץ: "זה תלוי. לפעמים היה מספיק מוקש גדול. אתה שם באמצע הדירה על שולחן מוקש נ"ט סורי של 20 ק"ג שלקחנו שלל, ומרימים את הבית. זה הספיק כי רוב המבנים היו עלובים".

מה היתה המטרה בהרס הכפרים? "אתה לא רוצה שהם יחזרו".

מה היתה הפקודה שקיבלתם? פרינץ: "אמרו לנו – תלכו ותנקו את הרמה. לא פגשנו שם אנשים, כולם כבר ברחו והכל היה נטוש. אולי פעם אחת פגשנו כמה חבר'ה שישנו על מדרון בלילה, אבל לא נגענו בהם, רק אמרנו שיעופו משם. הלכנו מעיירה לעיירה והורדנו את כל הבתים. זה היה עיקר העבודה שלנו במשך חצי שנה. ישבנו על יד תל דן, נכנסנו מדי פעם לקונייטרה שהיתה זנוחה ולקחנו כל מיני דברים מהחנויות שהיו פרוצות ושדודות. אחרי כמה חודשים זה נגמר והשתחררנו".

מבנים הרוסים בכפר ג'לבינה

ההנדסה היתה פה. מבנים הרוסים בכפר ג'לבינה

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עדויות מ"פים הנדסה

  1. חחח אני מכיר מטומטמים שחוצים שדות מוקשים ונכנסים למוצבים. דווקא בחורים טובים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s