עדויות חטיבה 8

הסייר טעה, המג"ד נפצע ופונה, המ"פ שהפך למג"ד קיבל הנחיות ניווט מהמיפקדה העורפית, המח"ט והחפ"ק עזבו את הכוח המוביל ופנו צפונה, הקשר היה גרוע, הטנקים התקשו בעלייה, מ"פ וצוותו קפצו לשטח אויב עם אקדח אחד בלבד, התאג"ד לא אובטח – וזה רק חלק מהבעיות והקשיים בהם נתקלה חטיבה 8 בציר ההבקעה לקלע וזעורה * עדויות חדשות ממחלקת היסטוריה וארכיון צה"ל

טנק M-50 ברמת הגולן, יוני 1967 [צילום: קורביס]

שרמן M-50 ברמת הגולן, יוני 1967 [צילום: קורביס]

טעויות ניווט וכשלים לא מעטים ליוו את מאמץ ההבקעה העיקרי לרמה הסורית שבוצע על-ידי חטיבה 8. היה זה המהלך היבשתי המכריע, כשכוחות הטנקים הגיעו במאמץ מירבי תחת אש למתחם המבוצר של כפר קלע, בעוד שכוחות אחרים השתלטו בינתיים על זעורה ועל הכביש למסעאדה.

בנקודת הזמן הזו – בין הערביים של ה-9 ביוני – כשברקע נופלים בזה אחר זה תל עזזיאת, תל פאחר, תל הילאל וראוויה, התמוטט המערך הסורי כמו מגדל קלפים והמערכה כאן הוכרעה למעשה. כשאלוף הפיקוד דדו האיץ בכוחותיו לנצל הצלחה ולהגיע לקונייטרה בניסיון להקדים את הפסקת האש המתקרבת, הוא לא העלה בדעתו באיזו קלות יתבצע "ניצול ההצלחה" הזה.

הפרק הבא מוקדש לעדויות מפקדים בחטיבה 8, שענף היסטוריה "בישל" והפך לסיפור מרתק. מקור המסמך בארכיון צה"ל, והוא מגולל את השתלשלות האירועים בצורה כרונולוגית פחות או יותר. המח"ט אלברט מנדלר, הקמ"ן אביעזר יערי, מג"ד 121 אריה קרן, המ"פ המוביל של גדוד 129, נתי הורביץ, וקצינים נוספים מספרים את עיקרי סיפור ההבקעה הזה.

להלן התחקיר ככתבו וכלשונו. כותרות הביניים וההערות בסוגריים בצבע כחול – תוספות הבלוג.

בשעות אחר הצהריים של ה-9 ביוני 1967 היה פה גיהנום. איזור מתחם קלע

בשעות אחר הצהריים של ה-9 ביוני 1967 היה פה גיהנום. איזור מתחם קלע

עדות מח"ט 8: התכנונים, לימוד השטח ומעבר הגבול בשעה 1130

עדות מח"ט 8 אל"מ אלברט מנדלר: "ביום רביעי 7.6.67 בשעות אחה"צ המאוחרות התייצבתי בפיקוד צפון. נפגשתי עם האלוף וראש המטה שהבהירו לי כי אני מיועד להבקעת מוצבי הרמה הסורית באיזור כפר סאלד/גבעת האם, מזרחה לעבר זעורה, וכי קבוצת הפקודות תתקיים בערב ועד אז אלמד את הנתונים במודיעין.

בקבוצת הפקודות הוכתבה המשימה למבצע: הבקעה מזרחית לגבעת האם, כיבוש מערך זעורה, התחברות לכביש מסעאדה וכוננות להתקדמות לעבר קונייטרה. בתדריך שלאחר מכן דנו בפרטי הביצוע והיה ברור שהבקעת יום תוכל להיעשות כשהכוח המוביל יהיה מבוסס בעיקרו של דבר על טנקים. בדיון נאמר לי שתחת פיקודי יימצא כוח טנקים נוסף לכוחות החטיבה שכונסו לפעולה זו.

ביקשתי לערוך סיור למחרת בבוקר השכם בגזרה לאיתור תוואי ההבקעה. רציתי כי לשם כך יצטרפו אליי נציגים של הגוש [חטיבה מרחבית 3] וההנדסה המכירים את הגזרה. בקשותיי אושרו.

בשעה מאוחרת נפגשתי עם מפקדי היחידות. הוסברה המשימה, נמסר שטח הכינוס וכן הוסבר כי החטיבה תיכנס להבקעה ללא היעצרות. עוד באותו לילה יצאנו לסיור מפקדים, ועם שחר במשך כשעתיים עסקנו בלימוד השטח ובעיקר באיתור תוואי ההבקעה. אחרי הסיור חזרו מפקדי היחידות לשטח הכינוס לקליטת הכוחות.

בבוקר ה-8.6 הצגתי את התוכנית בפני אלוף הפיקוד לאישור. האלוף אישר את התוכנית, וקבע את שעת ה-ש' ל-1500. באותו יום לא בוצעה הפעולה. הכוח כולו התכנס בשטחי הכינוס. באותו ערב בשעה 2200 נקראנו לקבוצת פקודות נוספת בפיקוד, שם הסביר האלוף את הרקע המדיני ואת האפשרויות למיניהן להן מתוכננות החטיבות. חזרתי בחצות למיפקדת החטיבה.

בלילה קידמנו את כוח הטנקים שלנו לשטח כינוס חדש, שאיפשר יתר פיזור. למחרת בבוקר, למרות חוסר תחושה של ביצוע מיידי בגלל המצב המדיני, הועבר הכוח כולו לכוננות של 30 דקות.

בשעה 0900 בערך ניתנה התראה של היכון לתנועה, ובשעה 1000 ניתנה הפקודה "פעל". עם קבלת הפקודה החל הכוח בתנועה מיידית לאיזורי ההמתנה והתארגן על הציר בסדר התנועה הנכון ללא בעיות. בראש – כוח הטנקים א' בפיקודו של בירו [גדוד 129], אחריו חבורת הפיקוד הקדמית, אחריהם כוח הטנקים ב' [גדוד 377 מוקטן] ואחריהם כוח החרמ"ש בפיקודו של קרן [גדוד 121] בצירוף פלוגת טנקים.

משימתו של כוח א' היתה לכבוש את מוצבי נעמוש ולהשתלט על השטח שמעל מוצבי זעורה. כוח הטנקים ב' היה צריך לכבוש את מוצבי זעורה העליונה ולהתחבר לכביש מסעאדה. כאן צריך היה לסיים את תפקידו במסגרת החטיבה. כוח החרמ"ש של קרן צריך היה לכבוש את מוצבי זעורה התחתונה. פלוגת הסיור נועדה לאבטחת איזור הפריצה לעבר דרום. ההנדסה נועדה לסייע לכוח הטנקים בהכשרת ציר ההבקעה, אם יתעוררו קשיים.

הדרך שעולה מגבעת האם מזרחה

הדרך שעוברת ליד גבעת האם [משמאל] ועולה בכיוון צפון ומזרח אל הרמה הסורית

כאשר הגיעו הכוחות לאיזור גבעת האם, שהוא מעבר הכרחי בציר צר, החלה הפגזה ארטילרית כבדה על הגבעה ועל השדרה. כוח הטנקים בפיקודו של בירו החל בתנועה. ביקשתי מאלוף הפיקוד לנסות להנחית התקפות אוויר על ארטילריית האויב. הדבר נעשה וכתוצאה ממנו אומנם נחלשה מדי פעם האש הארטילרית, אך לא פסקה.

בשעה 1130 דיווח בירו על מעבר הגבול והכוח המשיך בתנועתו. כעבור זמן קצר כבש – יותר נכון, רמס – את מוצבי גור אל עסקר ונעמוש, וצריך היה לעלות בתוואי (להבדיל מדרך) המושך לכיוון צפון-מזרח. בשלב זה הובילו את הכוח או נעו איתו סיירים בפיקוד מ"פ הסיור, רס"ן רפי".

מ"מ מפלוגת הסיור: הנווט אמר שהוא מכיר את השטח ונפנה שמאלה קצת אחר כך

עדות מ"מ מפלוגת הסיור [כנראה סגן ישראל]: "הוטל עלינו לנווט את הכוח מגבעת האם אל דרך הפטרולים של הסורים, לנוע על גבי דרך זו כ-1,800 מטר דרומה ומשם למשוך לתוואי שסומן לנו במפה לכיוון צפון-מזרח, אל עבר זעורה.

נענו בג'יפ ובזחל"ם. ישבתי בג'יפ שנהג בו ישראל בק, ואיתנו היה סייר נווט בן הסביבה, דני [סרן דן בונה, קמב"צ בחטמ"ר 3], שצורף אלינו כיוון שהכיר את השטח. הזחל"ם היה ממחלקת סיירים חבלנים וישבו בו המ"פ רפי [רס"ן רפי מוקדי] ושלושה קצינים.

בעלייה לכיוון נעמוש הזחל"ם נתקע והטנקים עברו קדימה, כשהג'יפ נע ונעו ברגל עד נעמוש כשהמכשיר נישא על הגב. כשהגענו לנעמוש עלה המ"פ רפי על הג'יפ וכך המשכנו לנוע על דרך הפטרולים הסורית. בנקודה מסוימת אמר המ"פ רפי לסייר המצורף דני שעלינו לפנות שמאלה. הנווט אמר שהוא מכיר את השטח ונפנה שמאלה קצת אחר כך, כי זה למעשה אותו תוואי המגיע לזעורה. הנווט הוביל אותנו לכיוון סיר א-דיב.

מוצב נעמוש

מוצב נעמוש. חטיבה 8 חלפה על פניו בלי לבדוק אותו. כמה חיילים סורים שהסתתרו בו ירו בהמשך לעבר התאג"ד וחוסלו ע"י סיירת גולני

המשכנו לנוע בין הטנקים עד סיר א-דיב. ספגנו שם הפגזה וניתה עלינו אש רובים בלתי מדויקת. קפצנו מן הג'יפ וטיהרנו את הבתים הקרובים שלאורך הדרך. בשלב זה כבר נעו לפנינו כחמישה טנקים, ביניהם הטנק של מפקד כוח הטנקים א', בירו.

בדרך התנועה קדימה ראינו משהו מוסווה מתחת לרשת הסוואה בערוץ. רפי אמר לי לזרוק רימון. הטווח היה כ-20 מטר. הטלתי את הרימון ונשמעה התפוצצות עצומה, שהטילה עלינו עפר ואבנים. כנראה היה שם מצבור חנ"מ.

כשהגענו לחלק העליון של סיר א-דיב, ליד עמוד חשמל שעל הדרך, ראינו שמוציאים את בירו מן הטנק שלו כשהוא פצוע בלסת. רפי עלה על הטנק. עליתי איתו, עזרתי לו ללבוש את האוזניות ומערכת החזה. רפי הודיע בקשר שקיבל את הפיקוד על כוח הטנקים א'.

קפצתי מן הטנק, שלחתי את הג'יפ שלי עם הנווט שנכשל בניווט לפנות את בירו, שאיבד הרבה דם. חזרתי איתם קטע דרך עד לתחילת הכפר סיר א-דיב. שם ירדתי והמתנתי כדי לכוון את הכוח העולה, כי היה מרחק ניכר בין טור הטנקים של כוח הטנקים א' לבין הכוח שנע אחריו. כשהגיע זחל"ם הפיקוד עליתי עליו ודיווחתי למח"ט על הטעות בניווט הטנקים".

הכפר סיר א-דיב

הכפר סיר א-דיב והדרך העולה ממנו אל עבר קלע. כאן נפגע המג"ד בירו בפעם השלישית ופונה לאחור

הכפר סיר א-דיב מבט מלמעלה, ממזרח למערב

הכפר סיר א-דיב מבט ממזרח למערב

המח"ט: שמעתי את דיווחו של רפי ארבע פעמים בקשר – 'מ"פ מוביל קבל פיקוד'

המשך עדות המח"ט: "עם כיבוש מוצב נעמוש נוצר מגע אש עם מערך נוסף באיזור סיר א-דיב, והכוח של בירו נמשך בקרב אל עבר מוצבי סיר א-דיב/קלע. בערך בפרק זמן זה דווח לי שבירו נפצע והכוח כולו מנהל קרב אש עם מוצבי סיר א-דיב ומערך הנ"ט התחתון של קלע.

במקביל להעברת ההוראות שלי לכוח הטנקים א' להתארגן, קיבלתי דיווח של מ"פ הסיור שהוא קיבל את הפיקוד על הגדוד, אך בטרם חלפו שלוש דקות שמעתי את דיווחו של רפי ארבע פעמים ברשת הקשר – 'מ"פ מוביל קבל פיקוד'.

מ"פ הטנקים, סגן נתי [הורביץ] קיבל את הפיקוד על הכוח ובעזרת מפקדי הפלוגות, אילן [לבנון] ואפי [וולך] המשיך את לחימתו ללא הפסק דרך מערכי נ"ט מול טנקים ומערכי חי"ר של קלע התחתונה וקלע העליונה ולא ניתן היה להחזירו לציר המקורי".

עדות מ"פ מוביל מגדוד 129: בירו כיוון אותנו ודירבן אותנו אל עבר האש

עדות המ"פ המוביל [סגן נתי הורביץ]: "עברתי את קו הגבול והובלתי בהתקדמות למוצבי גור אל-עסקר ונעמוש. אחרי שעברנו את המוצב השיג אותי טנק אחד, טנק מ"מ שהיה משמאלי והיה קרוב יותר לדרך. הוא משך לעבר קלע, מקום שקיבלנו ממנו אש.

מתקרבים אל מחסום הקוביות

עולים ומתקרבים מאיזור ציר הנפט / סיר א-דיב מזרחה אל מחסום הקוביות של קלע

מפקד הכוח, בירו, כיוון אותנו ודירבן אותנו אל עבר האש. כשעברנו בשטח לא הבחנו כלל בתוואי שבו היינו צריכים לעלות שמאלה לעבר זעורה. בשלב הראשון לא ידעתי שאני עולה לקלע, אך כשקיבלנו אש חזקה ודיווחתי לבירו, איתרתי שזה מקלע.

עברנו את הכפר סיר א-דיב שמעל למוצבים הראשונים דרך השביל המתפתל. לא התפרסנו כלל בגלל הידיעות על מיקוש לאורך הדרך. כשהטנקים הראשונים עברו את הבתים קיבלנו את האש החזקה. לאחור אי אפשר היה לחזור כי היינו על ציר אחד וכל הכוח דחף אותנו קדימה. בשלב זה ספג הטנק שלי פגז במדף המפקד, והמדף עם המפות נעלמו.

בגלל הזעזוע נפסק הקשר. באותו הזמן, נודע לי אחר כך, נפצע מפקד הכוח, בירו, אך אני לא שמעתי שמודיעים על כך. החלפתי טנק עם אחד ממפקדי המחלקות ונכנסתי לרשת. אחר כך שמעתי ברשת הקשר כי עליי לתפוס פיקוד. אינני יודע מי שידר זאת.

משכתי ימינה מן הציר וכשראיתי שאיני נפגע ממוקשים פרסתי את כל הכוח. שלחתי את הכוח של אפי [מ"פ פ' סגן אפי וולך] לרכס משמאל, שהיה גבוה, כדי שיאתר מטרות ויחפה עלינו בשטח הפתוח. תמרנו תמרונים מקומיים וארגנתי את הקשר כיוון שהפלוגות היו על תדרים שונים ומטנק המ"מ לא היתה לי אפשרות אחרת לשלוט בכוח. רשת הקשר היתה חלשה. ענה לי המ"פ אפי וכן ענו לי סמ"פ מפלוגה אחרת – המ"פ פונה כמה דקות לפני כן – והקש"א אהוד. באותו זמן התחלתי להעסיק את הסיוע על היעד, על קלע, כשאני צופה את האש ונותן לו תיקון. התיקון לא היה כל כך מקצועי, אך הוא הבין.

אחרי כך קיבלתי כדור בראש. גיליתי זאת כאשר נפסק לי הקשר. בדקתי והתברר שהדם שנזל ממני גרם לקצר בתיבת הבקרה של מערכת החזה של המפקד. בו בזמן ספגתי גם פגז בדיפרנציאל ששיתק את ההיגוי של הטנק. הפגז נורה מן הנ"ט שהיה בצפון היעד. היה שם זוג תותחי נ"ט ואחר כך התברר שאחד מהם היה דמה. אנחנו ירינו כל הזמן על הדמה ורק אחר כך על התותח האמיתי ששותק.

הפעלתי את מדוכות העשן, החלפתי טנק עם מ"מ אחר והתחלתי להעביר את הכוח אל מעבר למחסום הנ"ט בצורת קוביות בטון, שהדרך התפתלה ביניהן. בסך הכל עברו את המחסום עשרה טנקים. אני הייתי הרביעי.

עשרת הטנקים נכנסו לשטח שבין מחסום הנ"ט והכפר. מימין לדרך התפרשנו שלושה טנקים ואני במרכזם. הטנקים שמשמאל לדרך היו ברובם בלתי תקינים, שהגיעו איכשהו, אך לא היו פרוסים בצורה מסודרת.

באותו זמן הוריתי לאפי לחזור לדרך ולהתקדם אלינו. נתתי הוראה: כל מי שכשיר ימשיך להתקדם על השביל, כשהטנקים הבלתי כשירים מחפים. התחלנו לטפס על היעד והסיוע הופסק".

איזור הקוביות הצפוני קלע

איזור הקוביות הצפוני של קלע

הקש"א של גדוד 129: זיהיתי פגז זרחן אחד הרחק צפונה-מערבה מהמקום שהיינו

עדות אהוד, הקש"א של גדוד 129: "כשנתבקשתי על-ידי נתי להנחית סיוע על היעד ביקשתי פצצות זרחן, כדי שאוכל לזהות את פגזי הארטילריה בין פגזי הטנקים. נמסר לי שנורו פגזים, אך לא זיהיתי אותם. סוף סוף זיהיתי פגז זרחן אחד, היה זה הרחק צפונה-מערבה מן המקום שבו היינו.

איתרתי את מיקומנו. דיווחתי לאחור את מצב כוח הטנקים א' [גדוד 129] וקיבלתי בסיוע שני גדודי ארטילריה [תותחים 25 ליט' ומרגמות 120], נוסף לגדוד 155 שהיה בסיוע ישיר.

טיווחתי את אש המרגמות 120 אל עבר המוצב הדרומי (הימני), שעליו בלט זרקור. אחר כך ניתנה הנחתה מכל הכוח הארטילרי על היעד – והוא שותק. העתקתי את אש תותחי ה-155 מ"מ אל עבר קלע, עימה היו מוצבי האויב מטווחים וניתן היה להנחית עליהם אש ארטילרית ללא תצפית, בהזמנה באלחוט".

מ"פ מוביל בגדוד 129: ריכזתי סביבי את כל אנשי הצוותות מהטנקים שנפגעו. זרקתי לכל אחד עוזי ורימון

המשך עדות המ"פ נתי הורביץ: "התקדמנו כשהטנק המוביל היה של אלפרד, אחריו נע אפי, אחריו אלי, אחריו נחום, אחריו נעתי אני ואחריי ורדי [סמל שאול ורדי] וטנק נוסף. נענו על ציר הדרך. כשהגענו לכפר הטנק של אלפרד, אחרי שעבר מכשול, נסע במהלך ראשון במשך כל הזמן. המפקד כנראה קיבל כדור ולא הספיק להודיע לנהג להחליף מהלך. שלושת הטנקים הראשונים נעו כשהם דבוקים, במהלך ראשון. נחום, אלי ואני פתחנו מרחק כי לא רצינו לנסוע במהלך ראשון ואחר כך התפרסנו לצד כשנחום מימין ו-ורדי משמאל.

מבט מהרכס הגבוה של איזור קלע לעבר מחסום הקוביות לצפייה מקסימלית - לחצו [צילום דני ביזר]

מבט מרכס איזור קלע מערבה לעבר מחסום הקוביות. ברקע מימין קיבוץ שמיר. לצפייה מקסימלית – לחצו על התמונה [צילום דני ביזר]

באותו זמן הודיע לי קצין אג"מ [רס"ן אמנון רשף], ששבעה טנקי אויב נעים על ציר הכביש כתגבורת. רציתי לרוץ קדימה, לתפוס את הרכס השולט, לפני שהם יתפסו אותי בשטח הנמוך. בזמן זה נמצאו כבר שלושה טנקים שלי שנעו קדימה כ-20 מטר מן הכביש, ואנחנו כ-50-40 מטר מאחוריהם. אז נפגע הטנק הראשון והתלקח. אפי עקף אותו ומיד נפגע גם הטנק שלו והתלקח. מיד אחריו נפגע הטנק השלישי, יצא ממנו עשן ונשמעו התפוצצויות, אך לא היתה אש ממש.

הקשר היה קצת חלש. אני שמעתי היטב, אך שני הטנקים שהיו איתי קלטו אותי בקושי. עבדתי איתם בדגלים ובצעקות ולשם כך התקרבתי אליהם ככל האפשר. נתתי פקודה לוורדי לעלות שמאלה בין הבתים, כדי לאתר מי חיסל את שלושת הטנקים. הוא נע וחטף פגז. ראיתי את הצוות, ואחר כך הטנק התלקח. נדמה לי שהיתה זו פצצת בזוקה, כי הטנק נפגע בחלקו האחורי.

שבעת הטנקים של האויב היו על הכביש מולנו. לא ראיתי את כולם. ראיתי שלושה מהם – שני SU-100 ו-T-34 אחד. נחום ואני נכנסנו אל בין הבתים וביקשנו סיוע אוויר. בעצם ביקשנו את הסיוע עוד קודם כשנפגעו שלושת הטנקים. עתה חזרנו על הבקשה.

בזמן שעמדתי שם ריכזתי סביבי את כל אנשי הצוותות שקפצו מן הטנקים שנפגעו. זרקתי לכל אחד עוזי ורימון, כמעט לכולם, ואמרתי להם לסרוק את הבתים שהיו בטווח קרוב, כ-5-3 מטר ומעלה. הם סרקו את הבתים בפעולת חי"ר. ראיתי את אפי עם חמישה אנשים שוכבים בצד הטנקים הפגועים בתוך תעלה ומסתתרים. ירו עליהם אש מנשק קל. ראיתי תנועה מכיוון הבתים לכיוון שלהם. ירינו לכיוון תנועה זו.

קוביות קלע 67

קוביות קלע 67 [צילום מארכיון צה"ל]

אהוד עם הצוות שלו רצה לרוץ לחלץ את אפי עם הפצועים. לא נתתי להם כי כבר הייתי בקשר עם המח"ט, שהודיע שהם מתקדמים לקראתנו מכיוון צפון וזו רק שאלה של זמן שיגיעו. בזמן שהייתי בקשר עם המח"ט, חזרתי וביקשתי מטוסים. הודיעו לי שאין להם. את הרגעים שחיכינו למטוסים לא אשכח כל חיי.

כשהופיעו המטוסים הם לא הבדילו בינינו לבין הטנקים של האויב. היו לנו פנלים, אך היינו בין הבתים ועל כן לא איתרו אותנו. כיוון שהחלפנו טנקים לא ידענו מה בדיוק יש לנו בטנק, כך שהמטוסים ירדו לשתי גיחות על ריק. רק כשנחום גילה את רימון העשן הצהוב איתרו אותנו המטוסים וירדו על הטנקים שלהם. אינני יודע במה פגעו המטוסים, אך ראינו שהטנקים שלהם התחילו להסתלק".

מ"פ מגדוד 129: ניסיתי לעקוף את הטנק המוביל וראיתי אותו נפגע ומתחיל לבעור

עדותו של המ"פ אפי וולך: "נתי קיבל את הפיקוד ואירגן את הכוח. יצרתי קשר איתו. היו איתי בשלב זה ארבעה טנקים ועם כולם היה לי קשר. כשאילן [מ"פ ו' סגן אילן לבנון] דיווח שהטנקים שלו נפגעים מצד שמאל, הורה לי נתי לעלות ולתפוס את המוצב השמאלי. עליתי עם ארבעה טנקים. העלייה היתה קשה למדי, החלקנו במדרון התלול, אך לבסוף הגענו. המוצב היה נטוש. ראיתי שם תותח נ"ט פגוע שירינו עליו קודם לכן וטנק T-34 נטוש, שגם עליו ירינו. בטנק לא הבחנתי פגיעות.

תוך כדי עלייה הטנק שלי פרס זחל ונותרתי עם שלושה טנקים M-50. התפרסנו בעמדות לעבר קלע. אש לעברי לא נורתה. התחלנו לאתר מטרות בכפר. זיהיתי שם טנק אחד. התותח בטנק שלי התקלקל. לא היה ירי. לא הצלחנו לתקן אותו ועד סוף הקרב פעלתי רק באש מקלעים. ציינתי לאחד הטנקים שלי את המטרה. הוא ירה. ירה לשם גם הטנק השלישי ובסופו של דבר נפגע טנק האויב ונדלק.

לא זיהיתי מטרות רק"מ נוספות בכפר. יריתי אש נשק קל לכל מקום שנראתה בו תנועה. ראיתי את הטנקים הראשונים עוברים את מחסום הקוביות, וכשהטנק הראשון נפגע נדמה היה לי שאיתרתי הבהק של ירי נ"ט ממוצב שהיה מימין לדרך. היה זה בונקר מבוצר. הוא ירה לשם בתותח עד שפגע ואחר פגע פעם נוספת.

בחזרה למחסום הקוביות. המ"פים של גדוד 129 בתחקיר מחלקת היסטוריה ב-1967

בחזרה למחסום הקוביות. המ"פים של גדוד 129 [נתי הורביץ, אפי וולך ואילן לבנון] בתחקיר של מחלקת היסטוריה ב-1967 [צילום מארכיון צה"ל]

בשלב זה אמר לי נתי לעזוב את המקום שבו נמצאתי ולעלות על המוצב הימני, הדרומי. ירדנו לדרך, עברנו אותה והמשכנו ימינה בשטח הפתוח, אל עבר הערוץ. תוך כדי כך פגעו בסביבתנו פגזי נ"ט בכינון ישיר. ניסיתי לנוע בזיגזגים כי לא איתרתי מהיכן יורים. בזמן זה הורה לי נתי להתקדם לעבר קלע והוא ינוע אחריי.

חזרתי לדרך, עברתי את מחסום הקוביות, עברתי את נתי שסימן לי ביד לעבור. רציתי להתקדם מהר בתוך הכפר כשאני מוביל את הכוח אחריי, אולם טנק M-51 שעמד בצד (אחר כך נמסר לי שהיה הטנק של אלפרד) חזר לדרך ברגע שהתקרבתי אליו והתחיל לנוע לפניי. הוא נע בהילוך ראשון בתנועה איטית ביותר, ולא היתה כל אפשרות לעקוף אותו.

נעתי אחריו עם שלושה טנקים, צפופים ונעים בתנועה איטית. כל הזמן ניסיתי ליצור קשר עם הטנק המוביל ולא הצלחתי. פעם ראיתי את ראשו של מפקד הטנק מסתובב לעברי וסימנתי לו בדגל שיתקדם מהר יותר, אך הוא המשיך לנסוע בראשון. לא רציתי לעצור וליצור בכך שלושה טנקים צפופים המהווים מטרה עומדת.

בנקודה העליונה של הכפר, ליד בניין שנראה כבית המועצה או המיפקדה, היתה רחבה קטנה. שם ניסיתי לעקוף את הטנק המוביל וראיתי אותו נפגע ומתחיל לבעור. הספקתי לעקוף אותו כדי שני שליש והרגשתי שהטנק שלי חטף פגיעה. המדף נפל על ראשי. הדפתי אותו והוצאתי את הראש. ראיתי את השרשרת פרוסה. נתתי הוראה לנהג לעצור ולצוות לנטוש את הטנק.

הצוות קפץ. ראיתי חפירת נ"ט מאחורי גדר תיל, במרחק מטרים ספורים מן הטנק. כיוונתי את הצוות לשם וקפצתי איתם. ראיתי פצוע מצוות טנק אחר (כפי שהתברר אחר כך – מהטנק שנע מאחוריי), עזרתי לו להצטרף אלינו לחפירה. הוא היה פצוע מרסיסים. אספתי תחבושות אישיות וחבשתי את אותם פצעים שנראו לי חמורים יותר.

רק לי היה נשק – האקדח הצמוד לחגורה. בזמן הנטישה לקחתי גם רימון, אך הוא נשמט ממני בעת הירידה מהטנק. הטנק הראשון בער, הטנק שלי בער גם הוא (אחר כך ספרתי בו 4 פגיעות). מן הטנק השלישי יצא עשן מן התאים הקדמיים. בטנקים הבוערים היו התפוצצויות.

שרמנים מחטיבה 8 ברמה הסורית 1967

שרמנים מחטיבה 8 ברמה הסורית 1967

לא ראינו טנקים נוספים. שמענו יריות נשק קל מטווח קרוב. אך לא היו אלה כלי נשק שלנו. הרושם שלי היה שהיריות באן מן הבתים שליד הכיכר.

כשעה לאחר ששהינו בחפירה (בערך ב-1730) אמרתי לאנשי הצוות שלי שנמתין עד חשיכה ואז נסתלק אל עבר כוחותינו עם הפצוע שלא היה מסוגל ללכת. בשעה 1845 שמענו טנקים נעים מצפון. היו כמה רגעים של חרדה. אחר כך ראיתי את הטנקים של כוח ב' [גדוד 377].

קפצתי על הטנק הראשון. כל עוד שכבנו בחפירה לא הרגשתי שאני פצוע. כשעליתי על הטנק הרגשתי כוויות ברגליים. שלחתי את מפקד הטנק לזחל"ם המח"ט להודיע עלינו. בעצמי התיישבתי על הצריח והובלתי לעמדה מאחורי בית".

המח"ט: שמענו את דיווחי הקרב מקלע, היה ברור לי שהקרב שם קשה ויש אבידות

המשך עדות המח"ט: "כוח הטנקים א' נע לעבר קלע וזחל"ם הפיקוד עמד עתה בראש השדרה. כיוון שהציר היה צר ומעבר כוח דרך כוח היה כרוך בבזבוז זמן רב, הוביל זחל"ם הפיקוד בציר צינור הנפט לכיוון זעורה. התנועה בציר צינור הנפט עד כקילומטר אחד לפני זעורה היתה להפתעתי ללא היתקלויות. בעצם נענו בחופשיות כשאנו מזרזים את מפקד כוח הטנקים ב' שנע מאחורינו, כדי שיקדם את כוחותיו מהר יותר.

כשני ק"מ לפני זעורה עצרתי את זחל"ם הפיקוד, הפעלתי ארטילריה והוריתי למפקד הטנקים לקדם פלוגת טנקים בפיקודו של סגן מפקד הכוח לעבר מוצבי זעורה. הדבר נעשה וזחל"ם הפיקוד הצטרף אחרי מחלקת הטנקים המובילה. במשך כל הזמן הזה שמענו את דיווחי הקרב מתוך קלע. היה ברור לי שהקרב שם קשה ויש אבידות.

איזור זעורה, מבט לכיוון צפון-מערב

איזור זעורה, מבט אל העמק בכיוון צפון-מערב

כוח הטנקים שהיה איתי עבר את פאתי הכפר זעורה, ופנה דרומה בציר המוביל אל משלטי זעורה. עם הגיע הכוח אל המשלטים עצמם נפגע הטנק המוביל והציר נחסם. כדי לא לעצור את שאר הכוח הפניתי את זחל"ם הפיקוד מן הציר ועליתי על המוצב התחתון, אולם הטנקים שהיו אחרי המחלקה המובילה לא הבינו ולא התמצאו במצב החדש. הם נעצרו במקומם בהמטירם אש על היעד. בשלב זה היו שיבושי קשר רציניים ואי אפשר היה לקדם את כוח הטנקים בעזרת מכשיר הקשר.

מצב זחל"ם הפיקוד על היעד לא היה נוח. הוא הפעיל אומנם את כלי נשקו – הקמב"צ הפעיל ביעילות את המקלע, קצין הקשר את העוזי והקשרים את הרובים – אך צריך היה כוח טנקים שידרוס את היעד, יעקוף את הכלי הפגוע, יעבור דרך היעד ויעלה על הציר.

בלית ברירה שלחתי את סגן ישראל, קצין הסיור [רס"ן ישראל דג'לושינסקי], ורס"ן אבי הקמ"ן [רס"ן אביעזר יערי], שהיו בזחל"ם הפיקוד ברגל אל הטנקים, שעמדו מאחוריי בטווח של כ-200 מטר, כדי שאלה יסבירו למפקד הטנקים את המגמה: דריסת היעד ועלייה חזרה לציר".

קמ"ן 8: אנחנו מכוונים ודוחפים את הטנקים מאחור והמח"ט מכוון ומושך אותם מלפנים

עדות הקמ"ן רס"ן אביעזר יערי: "כשהתקרבנו למוצב הראשון נפגע ונעצר הטנק המוביל של בנצי, סגן מפקד כוח הטנקים ב' [סמג"ד 377 רס"ן בנצי פדן]. הצוות קפץ ממנו כולו. הטנק הפגוע חסם את ציר התנועה. מפקד החטיבה עם הזחל"ם שלו נע קדימה. עלינו היישר על המוצב עצמו. המח"ט שלח אותי ואת ישראל להוביל את הטנקים קדימה וכאן התחיל עניין של קריאה אל כל טנק לחוד מן הקרקע, כשאנו מכוונים ודוחפים אותם מאחור והמח"ט מכוון ומושך אותם מלפנים.

על מוצב זה היתה לחימה עיקשת של הסורים שירו בכל כלי הנשק. הקרב נמשך זמן שנראה ממושך ביותר (לא הסתכלתי על השעון). הטנקים התקדמו במעלה לאט, עברו תעלות קשר והחיילים הסורים נלחמו בהם גם כשהיו בתוך המוצב ומעל לתעלות. בלחימה זו נפגעו שני טנקים נוספים, אם כי לא יצאו מכלל פעולה.

כשהיינו על המוצב עם שלושה טנקים החלטנו על התקדמות מבלי שטיהרנו את השטח, כי לא היה לנו חרמ"ש. אנשי ההאזנה קלטו הודעה מן המוצב כי הטנקים חלפו, אך החיילים נשארו בעמדות. מסתבר כי רוחם של חיילים אלה התערערה כי הם התחילו להיכנע.

קבינה שרופה של משאית סורית באיזור עוקדה, בציר העלייה של חטיבה 8 אל עבר קלע

קבינה שרופה של משאית סורית באיזור עוקדה, בציר העלייה של חטיבה 8 אל קלע

התקדמנו לכיוון שני המוצבים הנוספים, כשאחד הטנקים מוביל ואחריו זחל"ם הפיקוד. הטנק המוביל ספג פגיעה ישירה והחל לבעור. שוב הוביל זחל"ם הפיקוד. שטפנו לאורך הדרך את שני המוצבים כשהטנקים נעים מאחורינו. עם הופעת הטנקים החלה הכניעה. שלחתי לשם חוליה של חיילים יודעי ערבית שקרא לחיילים ולקצינים הסורים להיכנע. לקחנו בשבי כ-30 איש, חיילים וקצינים. מעבר למוצבים האלה בשטח הגבוה מעליהם נעצרנו בשדה להתארגן מחדש. ריכזנו את הפצועים מצוותי הטנקים, השכבנו אותם על שמיכות, נתנו להם מים.

ריכזנו את השבויים בעמדת טנק. בחקירה חפוזה הם אמרו שהם אנשי גדוד מילואים 244 מחטיבה 25. הם טענו שנכנסו למוצבים רק יום קודם לכן ואינם יודעים מה נעשה סביבם.

השעה היתה כבר 1730-1700, יצרנו קשר עם נתי, שפיקד על הכוח בקלע. המח"ט החליט לעלות אל עבר קלע על מנת להתחבר עם כוח זה".

המח"ט: המנוע התחמם ולא פעם נאלצנו להתניעו מחדש ע"י רתימה לזחל"ם שנע מאחורינו

המשך עדות המח"ט אל"מ אלברט מנדלר: "לאחר שזוהר [או ישראל?] ואבי הגיעו אל הטנקים, החל הטנק הראשון לנוע ואחריו שניים נוספים. הם דרסו את היעד, עקפו את הטנק הפגוע ועלו חזרה לציר. בשלב זה הצטרף זחל"ם הפיקוד למחלקה המובילה ועלה לשטח הגבוה שבין מוצב זעורה התחתונה שבעצם חוסל, לבין מוצב זעורה העליונה, שאומנם טרם נכבש אך פרט לצליפות נשק קל וירי מתותח נ"ט אחד או שניים לא פעל.

הוריתי למפקד כוח החרמ"ש שנע מאחור לטהר את הכפר זעורה, לחסום אותו משני עבריו ולהתכונן לכיבוש מוצב זעורה העליונה.

זחל"ם הפיקוד ספג מספר פגיעות בזעורה התחתונה, כולל פגיעה ברדיאטור. המנוע החל להתחמם ולא פעם נאלצנו להתניעו מחדש על-ידי רתימה של הזחל"ם שנע מאחורינו, וזאת תוך כדי לחימה. בציר שבין זעורה התחתונה והעליונה, שם התארגן כוח הטנקים מחדש, דמם הזחל"ם סופית ונאלצתי להשאירו ולעבור עם הצוות שלי לזחל"ם המודיעין (זחל"ם הפיקוד הצטרף אלינו מתוקן כעבור יום בקונייטרה).

המשך הפעילות התבטא בריכוז כוח הטנקים בשטח הגבוה שבין שני המוצבים, בארגונו מחדש ובחיסול מספר טנקי אויב שירו עלינו מכיוון כללי ג'בב אל מיס. בזעורה נלקחו שבויים, ואבטחת המוצבים והשמירה עליהם הוטלה על פלוגת החרמ"ש של כוח הטנקים ב'".

מג"ד 121: הזחל"ם של סגני נפגע, הנהג וקצין החימוש קפצו החוצה כשבגדיהם עולים באש

עדות מג"ד 121 רס"ן אריה קרן: "בסדר התנועה החטיבתי נענו אחרי כוח הטנקים ב' [גדוד 377]. משימתנו היתה לתפוס את הכפר זעורה ואת המוצבים שמדרום לו. בראש הכוח שלי הובילה פלוגת הטנקים שקיבלנו, ואני בתוכה על טנק. אחריי כוח פריצה, שכלל מחלקת הנדסה, מחלקת חבלה, מחלקת נ"ט וכיתת ג'יפים בפיקוד של סגני. אחרי כוח הפריצה נעו שתי פלוגות חרמ"ש.

לכיבוש המוצבים ליד זעורה, שלושה במספר, תוכנן שפלוגת הטנקים תתפוס עמדות חיפוי על ציר הדרך ותשמיד עמדות בתותחים, כוח הפריצה יפרוץ שני מעברים בגזרות ובשדה המוקשים בקרבת ציר הדרך ויאבטח את הפרצות. אחת הפלוגות תטהר את המוצב המערבי (הימני) והפלוגה השנייה את שני המשלטים שממזרח (משמאל) לדרך. פלוגת חרמ"ש נוספת, המסייעת, ופלוגת טנקים נשארו מאחור, מוכנות לנוע לפי פקודה.

אריה קרן, מג"ד 121, מאחורי ההגה בתקופת ההמתנה כשחטיבה 8 היתה בגזרת סיני [צילום מארכיון צה"ל]

רס"ן אריה קרן, מג"ד 121, מאחורי ההגה בתקופת ההמתנה כשחטיבה 8 היתה בגזרת סיני [צילום מארכיון צה"ל]

היו לי שיקולים אחדים לניהול הכוח מתוך הטנק. היה ידוע שהתוואי קשה והיה חשש שהזחל"מים לא יעלו בו לפני פעולת הכשרה של ההנדסה. בשלב מסוים היתה הפקודה לעלות עם הטנקים במקרה שהזחל"מים לא יגיעו. לי אישית היתה הרגשה יותר טובה לנוע עם טנקים, כי הייתי איש טנקים.

במעבר גבעת האם הונחתה במקום משימת אש של תותחים (להערכתי 122 מ"מ) מדויקת ותכליתית, שירדה ממש על הדרך. זחל"ם מן הכוחות שנעו לפניי נפגע פגיעה ישירה ובער. הזחל"ם של סגני [רס"ן מויש חביב] נפגע גם הוא פגיעה ישירה. פלוגת הטנקים ואני בתוכה וכן שני זחל"מי המיפקדה העיקרית עברו את השטח המוכה.

עם הפגיעה בזחל"ם של סגני איבד כוח הפריצה את מפקדו, הציר נחסם, חיילים ומפקדים ירדו לחלץ את הפצועים. הנהג וקצין החימוש קפצו אל מחוץ לזחל"ם כשבגדיהם עולים באש. הם כובו בעזרת מטפי כיבוי וגולגלו בחול.

מפקד הפלוגה שנעה אחרי כוח הפריצה דיווח לי על כך באלחוט. הוריתי לו להודיע למפקדי המשנה בכוח הפריצה שהם נמצאים עתה תחת פיקודי הישיר ופקדתי עליו להמשיך עם הכוח בתנועה.

שני כלים נ"ט שהיו בכוח הפריצה התמהמהו במקום ואחר כך לא ידעו היכן לחפש אותנו (יש להעיר כאן כי היה מספר מצומצם ביותר של מפות לכוח, ולאנשי הנ"ט לא היתה מפה). אחר כך הסתבר שאנשי הנ"ט הצטרפו לכוח מחטיבה אחרת, שנעה בעקבותינו וכנראה סייעו לכוח זה להשיג את משימתו.

טעות גוררת טעות

המשך מג"ד 121: אחרי שעברנו את נעמוש זיהיתי את הטנקים של כוח א', בקרב שהתנהל מעבר לסיר א-דיב. בהמולת הקרב הערכתי שכוח זה פועל בהתאם לתוכניתו והוא נלחם איפוא על זעורה. כזכור, המוצבים שהכוח שלי היה מיועד לכבוש היו מדרום לזעורה. העברתי איפוא את פלוגת הטנקים לעמדת חיפוי מדרום לכפר סיר א-דיב, כלפי מוצב דו-פלוגתי לערך הנמצא כקילומטר אחד משם.

הטנקים פתחו בתנועה ואש אל המוצב ועל הכפר, שנמצא כשני ק"מ מדרום לו. שלחתי את מחלקת ההנדסה ואחת מפלוגות החרמ"ש דרך גדרות האבן, צמוד לטנקים, כדי להיכנס למוצב. מן המוצב היתה התנגדות חלשה של אש נשק קל בעיקר. כן נשמעו התפוצצויות. מן הכפר נורתה עלינו אש חזקה יותר.

מחלקת ההנדסה פתחה פירצה במוצב ופלוגת החרמ"ש כבר נאחזה בפאתיו תוך מתן אש. פלוגת החרמ"ש השנייה קודמה והיתה מוכנה להיכנס לפי פקודה. במצב זה התקשר אליי המח"ט והורה לי לנוע מיד לזעורה על תוואי צינור הנפט, לתפיסת זעורה והמוצבים שמעליה. אז זיהיתי את תוואי צינור הנפט והבינותי שאיני בזעורה.

כוחות חטיבה 8 בכפר זעורה [צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

כוחות חטיבה 8 בכפר זעורה [צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

הוריתי לפלוגת הטנקים להפסיק את האש על הכפר ולעלות מדרום על תוואי צינור הנפט. הפלוגה עברה דרך המוצב מדרום לצפון ודרך סיר א-דיב התקדמה לעבר זעורה כששאר הכוח נע בעקבותיה.

בשלב זה עברתי מהטנק לזחל"ם הפיקוד, כיוון שהתוואי היה נוח לתנועה. במשך כל התנועה נורתה לעברנו אש נשק קל חלשה ביותר. נראו הבזקים ותנועות, ואנו ירינו לעברם.

נמסר לי על-ידי המח"ט שדרך זעורה והמוצבים עבר כוח הטנקים ב' ויש צורך לטהרם. הפניתי את פלוגת הטנקים דרך זעורה לתפוס את הרכס שמצפון-מזרח לכפר. בכפר היתה התנגדות קלה מאש נשק קל. נורתה לעברנו גם אש טנקים מכיוון אל פית מצפון.

מפקד פלוגת הטנקים [רס"ן עמי לב-טוב] נפגע מכדור בצווארו בעת המעבר בחלק הצפוני של זעורה. העברתי את הפיקוד לסגנו [רס"ן משה הדרי]. עד לקבלת הפיקוד על-ידי הסגן העברתי למקום את הקמ"ן שלי, שיכוון ויפקד על שישה טנקים שכבר נמצאו מצפון לזעורה. במקום התפתח קרב אש עם טנקים, כנראה T-34, ונ"ט. טנקים שלנו נפגעו, אך אף אחד מהם לא הושמד. הטנקים שלנו שיתקו את אש האויב וכמדומה לי שפגעו בשני טנקי אויב.

הפניתי על-ידי כיוון ישיר את שאר הטנקים שלי למוצבים שמדרום לזעורה מימין לדרך. פלוגת החרמ"ש הראשונה בפיקודו של דן [מ"פ ל' סרן דן זסלבסקי] הוכנסה לכפר לטיהורו. בשלב הראשון פעלה כשהיא רכובה ואחרי כן פעלה רגלית. טיהור הכפר, איסוף שבויים וריכוז האזרחים נמשכו עד למחרת בבוקר.

פלוגת החרמ"ש השנייה בפיקודו של אריה [מ"פ כ' סרן אריה פלום] ומחלקות ההנדסה והחבלנים הופנו למוצבי זעורה והחלו בטיהורם. במוצבים המזרחיים (העליונים) נפגש כוח זה עם פלוגת החרמ"ש מכוח הטנקים ב', שעסקה עדיין בטיהורם ובאיסוף שבויים.

המצב בשעות אחר הצהריים המאוחרות היה איפוא כזה: פלוגת חרמ"ש אחת עוסקת בטיהור הכפר, פלוגת חרמ"ש שנייה בצירוף ההנדסה והחבלנים – במוצבים שסביב הכפר, מדרום וממזרח. הטנקים, חלקם מצפון-מזרח לזעורה, בפיקוד הסמ"פ וחלקם מדרום לזעורה על-יד המוצבים, בפיקוד מ"מ שהיה בפיקודי הישיר.

מוצב 9136 [וברקע הכפר הדרוזי עין קיניא]. נכבש ע"י פלוגה ה' של גדוד 377 שפעל ת"פ גדוד 121

מוצב 9136. נכבש ע"י פלוגה ה' של גדוד 377 שפעל ת"פ גדוד 121. ברקע הכפר עין קיניא

מיפקדת הכוח התמקמה כקילומטר דרומה מזעורה ליד המוצבים. פלוגת החרמ"ש של כוח הטנקים ב' תואמה על ידי במקום.

ליד זעורה הוקמה תחנת איסוף נפגעים ובהמשך עברה לבית בכפר המטוהר. בתחנה קיבלו טיפול שמונה פצועים, אחד מן הכוח שלי ושבעה מכוח הטנקים ב' (במשך כל הלחימה פונו הנפגעים שלי ע"י הדרג הרפואי של הכוח באמצעים שונים ומכל הבא ליד). בשלב זה הוריתי ליתרת הכוח שלי – פלוגת חרמ"ש בפיקודו של עוזי [מ"פ ט' סגן עוזי שחם], המסייעת, המיפקדה והדרגים – לנוע אליי לזעורה.

בחלק מן העמדות במוצבי זעורה היתה התנגדות מתמדת וחוסר רצון להיכנע [כמה משפטים שנמחקו]. […] היה צורך להכניס טנק לתוך המוצב ומטווח של 50 מטר הוא חיסל את הבונקר".

המח"ט: התחברנו אל שני הטנקים שלנו – שרידי הכוח בפיקודו של סגן נתי

המשך עדות המח"ט: "כעבור כחצי שעה אורגן כוח הטנקים ב' והמשכנו בהתקדמות לעבר ג'בב אל מיס והכפר קלע. בשלב זה טוהר מוצב זעורה העליונה על-ידי הכוח של קרן [גדוד 121]. מהפיקוד דווח לי שתגבורת של שתי פלוגות רגלים נמצאות בדרך אלינו [מגדוד 13 של גולני].

המעבר בג'בב אל מיס בוצע ללא התנגדות. התנועה נמשכה לעבר הכפר קלע כאשר פלוגה מכוח הטנקים ב' מובילה. כשעה לפני דמדומים הגענו לפאתי קלע מצפון ונתקלנו בהתנגדות מתותחי נ"ט וטנקים T-34 (לפחות אחד) ו-SU-100. בקרב אש הושמדו הכלים האלה וכמחצית השעה לפני חשיכה הגענו לחלק הדרומי של הכפר קלע, חסמנו את הכביש כלפי מזרח ודרום והתחברנו אל שני הטנקים שלנו – שרידי כוח הטנקים א' בפיקודו של סגן נתי. היינו על סף גמר שעות המנוע והתחמושת, על כן התארגנו בכניסה לכפר קלע בחניון, תוך ביצוע אבטחות".

מ"פ מוביל מגדוד 129: ראיתי שמישהו בזחל"ם של הכוח מזהה אותנו, הוא ניפנף אלינו במפה מקופלת

המשך עדות המ"פ מגדוד 129 סגן נתי הורביץ: "כוח המח"ט שהופיע מצד צפון חיסל SU-100 אחד, ואחר עוד SU-100 אחד, שראינו אותו שרוף. גילינו גם T-34 שהצוות נטש אותו אחרי שפוצץ את הקנה. הכלי הזה היה מוסתר מאחורי בית במרחק 15 מטר מן הטנקים הפגועים שלנו.

היתה בעיה של יצירת קשר עם כוח המח"ט. ניסיתי לקבל קשר ולא הצלחתי. יריתי זיקוק אדום ולא הצלחתי ליצור קשר. דרך קצין אג"מ, ששימש כתחנת ביניים, הודעתי לו שאני מנפנף בדגל טנק כחול-לבן. במשקפת ראיתי שמישהו בזחל"ם של הכוח מזהה אותנו. הוא ניפנף אלינו במפה מקופלת [זה היה הקמ"ן יערי]. הייתי בטוח שראה אותנו ונדמה היה לי שהוא קורא לנו להתקדם אליו. אנחנו פחדנו להתקדם ולהיכנס לאש של הכלי שדפק את שלושת הטנקים שלנו. הם עמדו על הכביש וניהלו קרב אש עם ה-SU-100, שראינו אחר כך שרוף. בסופו של דבר הם התקדמו אלינו והתארגנו לחניית לילה.

במשך כל הזמן עד שהתארגנו בחניון הייתי בקשר עם ששת הטנקים שלי שנשארו למטה, שאליהם ריכזנו את כל הפצועים. שם אירגן את העסק מ"מ 3, סמ"ר רן, שקיים איתי קשר. הם התארגנו לאבטחה במקום ופצועיהם פונו ברכב.

למחרת בבוקר כשקיבלתי טיפול בפח"ח, הסתבר שפרט לפציעה בראש, יש לי רסיסים בגב וביד".

אנדרטת זיכרון לחללי חטיבה 8 ליד מחסום הקוביות

אנדרטת הזיכרון לחללי חטיבה 8 ליד מחסום הקוביות

חובש בחטיבה 8: טיפלנו בנפגעים שזרמו אלינו, ביניהם היה גם בירו

על פינוי הנפגעים, מספר החובש סמל רוני: "צורפתי לסיירת יחד עם ד"ר גליק. יום לפני הפעולה נתקבלה הוראה שעלינו לחזור ולהצטרף לפח"ח. מן הסיירת הסיעו אותנו להגושרים, מקום שם נמצא פח"ח של כוח אחר [גולני]. משם ניסינו לברר היכן היחידה שלנו. לא הצלחנו לעשות זאת. נשארנו ללון במקום.

בבוקר יום הפעולה נסענו עם מפקד הפח"ח ששלח אותנו לכיוון ראש פינה, כדי לברר היכן היחידה שלנו. נסענו כשאיתנו עוזי וחגור בלבד, בטוחים שהפעולה בטלה. בדרך נודע לנו שהפעולה מתקיימת.

תפסנו טרמפ עם קצין קישור שיצא לכיוון החטיבה, לפקח על תנועת הכוחות. בערך בשעה 0900 על הכביש סמוך לראש פינה ראינו את הכוחות שלנו בתנועה. נפגשנו עם מ"פ הסיור, רפי [מוקדי], וניסינו לברר איתו היכן הפח"ח שלנו.

באותו רגע עבר שם בירו, מפקד כוח הטנקים א' [מג"ד 129], והוא הציע לד"ר גליק לעלות על הזחל"מים של הדרג הרפואי שלו. ד"ר לירון [אלקלעי], רופא הכוח של בירו, אמר לנו שקיבל זחל"ם נוסף לפינוי פצועים ושכדאי שנעלה עליו למקרה שאחד מכלי הרכב ייפגע.

ביקשנו לא הרבה – רק כובעי פלדה. לא היו כובעי פלדה. מצאו שם שני כובעי טנקיסטים. לקחנו אותם ועלינו על זחל"ם הפינוי. נסענו קדימה כשהשטח מסביבנו מופגז. בגבעת האם עצרנו כי היו נפגעים. התחלנו לטפל בהם. כעבור זמן קצר הגיע בין הנפגעים גם ד"ר לירון כשהוא פצוע והפיקוד על הדרג הרפואי של הכוח עבר לידי ד"ר גליק.

פינינו עם זחל"ם שלנו שישה-שבעה נפגעים ועברנו לזחל"ם של ד"ר לירון. על גבעת האם נמצאנו במשך ארבע שעות בערך. כל הזמן היה השטח מופגז ואנו טיפלנו בנפגעים שזרמו אלינו. בין הנפגעים שטיפלנו בהם היה גם בירו.

בערך בשעה 1530 התחלנו לעלות במעלה הציר אל עבר קלע. הגיעו לקראתנו נפגעים, נעצרנו, טיפלנו בהם ופינינו אותם באמצעות זחל"ם הפינוי [התאג"ד הזה היה ליד מוצב נעמוש]. שלחנו איתו הוראות להביא לנו ציוד נוסף, שחסרונו התחיל להיות מורגש. במקום זה, ברגע מסוים, עבר ג'יפ ובתוכו סא"ל שאינו שייך לחטיבה. עצרנו אותו כי היה איתנו פצוע קשה ולא היה במה לפנותו. הסברנו לסא"ל מה המצב והוא מיד שלף את הסכין שלו, חתך את הברזנט של הג'יפ כדי להעמיס עליו את הפצוע. שלחנו את הפצוע איתו בליווי חובש שהשגיח על העירוי.

נהג הזחל"ם שלנו, עדי, ניגש לאחת העמדות וירה לעברה מספר כדורים. צעקנו עליו שיפסיק לשחק, אך הוא ענה שהוא שומע קולות מבפנים. התפרסנו מיד בשטח וזרקנו רימון לעבר העמדה. שמענו קריאות בערבית ומן העמדה יצאו חמישה סורים בידיים מורמות. השכבנו אותם על הארץ וערכנו אצלם חיפוש. אחר כך הגיע שבוי פצוע.

המשכנו משם במעלה הציר לכיוון קלע, אל עבר כוח הטנקים. היו שם פצועים אחדים, חבשנו אותם ובעזרת אנשי הגדוד העברנו אותם לזחל"ם הפינוי. היה חסר לנו ציוד רב. ירדתי עם הפצועים לפח"ח, הצטיידנו ועלינו מיד בחזרה לקלע".

מראה מאיזור גור אל עסקר מערבה אל גבעת האם ושטח ישראל ב-1967

מראה מאיזור גור אל עסקר מערבה אל גבעת האם ושטח ישראל ב-1967

המח"ט: הליקופטר פינה את הנפגעים מקלע וזעורה בשתי גיחות

המשך עדות המח"ט: "עם תחילת ההתארגנות בקלע ביקשנו הליקופטר לפינוי נפגעים ואומנם הגיע הליקופטר, שפינה נפגעים בשתי גיחות, הן מקלע והן מזעורה. במשך הלילה הגיע בטעות לקלע התחתונה פלוגת חרמ"ש אחת מכוח החרמ"ש של קרן בפיקודו של עוזי, והיא איבטחה את כוח הטנקים שנשאר למטה.

למחרת בבוקר טיהרה הפלוגה את קלע ונערכה במוצב הדרומי שלה. במשך הלילה הגיעה אלינו גם מחצית פלוגת טנקים מכוח הטנקים ב', שקודמה על-ידי קצין האג"מ עם המיפקדה ונערכה בג'בב אל מיס. כן הגיעו שמונה צנטוריונים שלו, מאויישים על-ידי כוחותינו, שצורפו לכוח החרמ"ש ושתי פלוגות תגבורת הרגלים, שאחת איבטחה את ג'בב אל מיס והשנייה פרצה בבוקר אל כביש מסעאדה".

מג"ד 121 על המשך תנועה מלילה ה-10 ביוני 

המשך עדות מג"ד החרמ"ש רס"ן אריה קרן: "בשעות הלילה המוקדמות נמסר לי כי שתי פלוגות רגלים עולות אלינו כתגבורת [מגדוד 13]. באמצעות קצין אג"מ קבענו סימנים מוסכמים להתחברות איתם. שלחתי נציגים לקבלם כקילומטר אחר מערבה מזעורה. הפלוגות הגיעו אליי סמוך לחצות.

לפי הוראות החטיבה הפניתי פלוגה אחת לתפוס את ג'בב אל מיס, לאבטחת ציר התנועה לקלע. הפלוגה השנייה נועדה לתפוס בפעולת חי"ר מוצב על כביש אל פית/מסעאדה, כשלושה ק"מ ממזרח לאל פית.

הפלוגה לג'בב אל מיס הגיעה למקומה, לפי הערכתי ב-0300. הפלוגה השנייה יצאה למשימתה עם שחר. הם נתקלו באש טנקים ובאש מנשק אחר, חזרו וביקשו סיוע טנקים. שלחתי איתם מחלקת טנקים. לצרכי קשר עם הטנקים צירפתי אליהם את מ"מ מחלקת הסיוע שלי בג'יפ. כוח טנקים נוסף העליתי לעמדות חיפוי אל עבר אל פית, מוצב היעד של פלוגת הרגלים. עם השלמת המשימה חזרו הטנקים והצטרפו אליי".

מ"פ הנדסה: ליד גבעת האם ראיתי שני זחל"מי הנדסה שרופים ואחריהם דחפור-יעה פגוע

עדות מ"פ הנדסה [כנראה מדובר ברס"ן אפרים זיו]: "התקדמנו עם כוח הטנקים א' בפיקודו של בירו עד סיר א-דיב. כשראינו שהטנקים יכולים לנוע ואין צורך בהתערבותנו לשם כך נעצרנו, המתנו במדרון אחורי בתצפית מתמדת, כדי שנוכל להתקדם מיד כשנידרש. בסביבתנו התחילו להתפוצץ פגזים. ההפגזה נעשתה יותר ויותר צפופה, והנחתי שאנחנו נמצאים במטרה מטווחת. הדרך היחידה להיחלץ מהשטח המוכה היתה לחזור כמה מאות מטרים, ואומנם עשינו זאת. התמקמנו לרגלי סיר א-דיב ומשם שלחתי זחל"ם עם פצועים שלנו ומסר פצועים מכוח הטנקים א' לפח"ח.

דיווחתי על מקום הימצאי לקצין האג"מ והוא הורה לי להמתין. ביקשתי פעמים אחדות רשות לנוע בעקבות הכוחות ולבסוף קיבלתי הוראה להתחיל בפריצת דרך בתוואי שנעו בו הכוחות, כדי להכשירו לתנועת הדרגים. כן נאמר לי שעלינו יהיה לאבטח את צומת סיר א-דיב עם תוואי צינור הנפט.

זחל"מים פגועים בדרך לרמה הסורית [צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

זחל"מים וטרקטור פגועים סמוך לגבעת האם בדרך לרמה הסורית [צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

שלחתי מחלקה לצומת זו לאבטח אותה ואני עצמי ירדתי להביא את המחלקה השנייה שהיתה בפיקוד סגן אילן, מהמפגש בגבעת האם. כשהגעתי לשם ראיתי שני זחל"מי הנדסה שרופים ואחריהם עומד דחפור-יעה פגוע. המ"מ דיווח לי על הנפגעים. הוריתי לו להכין ציוד לשילוט לילה לצורך שילוט הדרך שהתכוונתי לפרוץ, וכן לסמן תוואי נוח ביותר עד מסעף דרך סיר א-דיב ותוואי צינור הנפט, מקום שם יפגוש את המ"מ השני".

המח"ט: חוץ מפטרולי טנקים – לא הכנסנו לקונייטרה שום כוח כדי למנוע ביזה

המשך עדות המח"ט: "הדרגים הגיעו אלינו עם בוקר. ניתנה לי ההוראה להמשיך בהתקדמות לעבר קונייטרה. הובילה פלוגת טנקים מכוח הטנקים ב', אחריה זחל"ם הפיקוד ואחריו כוח החרמ"ש. כוח הטנקים א' שנלחם על קלע הושאר שם להמשך ההתארגנות, פרט לשלושה טנקים תקינים שצורפו אל הטנקים שהיו עם כוח החרמ"ש.

התנועה מקלע דרך וואסט ומנצורה לקונייטרה היתה כמעט ללא התנגדות, אף כי הודיעו לנו ש-15 טנקי אויב נערכים מערבה מוואסט ועוד כמות של טנקי אויב בין וואסט למנצורה.

בהמשך התנועה דווח לי אומנם על מגע עם טנקים, אך אני בספק אם היו אלה טנקים מאויישים. חושבני שגם הסיור וגם הטנקים המובילים נתקלו בטנקי אויב שננטשו זמן קצר ביותר לפני הגיענו למקום. מן הרגע שיצאנו מקלע ועד גמר ההשתלטות על קונייטרה היה הצבא הסורי לפנינו במנוסה, ומגע נוצר רק אי-פה אי-שם ולא עם כוחות רציניים.

בשעת הצהריים לערך נערך הכוח שלנו אל מול קונייטרה תוך כדי אבטחת אגפו ושעה לאחר מכן חדרו שני טורי טנקים של כוחותינו לתוך העיר מבלי שנתקלו בהתנגדות כלשהי. הכוח כולו נערך על השטחים השולטים על העיר ועל הצומת המובילה לעבר דמשק.

כוח הטנקים א' שהתארגן בקלע קודם לעבר הכניסה לוואסט ועסק שם בהתארגנות כללית עד השעה 1600. כדאי לציין שפרט לפטרולי טנקים בעיר לא הוכנס שום כוח של החטיבה או של מיפקדת החטיבה לתוך העיר העזובה, כדי למנוע כל ניסיון או פיתוי לביזה".

חטיבה 8 ביום ה-9.6.1967. התחלת תנועה מגבעת האם דרך נעמוש ועוקדה, התפצלות בכביש הנפט לעבר קלע וזעורה, והתחברות החפ"ק וגדוד 377 עם שרידי 129 בקלע

חטיבה 8 ביום ה-9.6.1967. התחלת תנועה מגבעת האם דרך נעמוש ועוקדה, התפצלות בכביש הנפט לעבר קלע וזעורה, ובהמשך התחברות החפ"ק וגדוד 377 עם שרידי גדוד 129 בקלע. גדוד חרמ"ש 121 מתוגבר בשתי פלוגות מגדוד 13 המשיך לכיוון הכביש למסעאדה

סיכום מח' היסטוריה: כל יחידות החטיבה פעלו תוך דבקות במטרה ורוח תוקפנית

הפעולה הבלתי שגרתית של הבקעת מערך מבוצר ביום, בעיקרו של דבר על-ידי כוח טנקים, ולא חרמ"ש או חי"ר, הוכיחה את עצמה ללא ספק ויצרה פעילות הלם כבד על מערך האויב.

הצבא הסורי לחם בעקשנות במוצביו עד הגיענו לרמה, כלומר עד כיבוש קלע וזעורה העליונה. התמוטטות מערך האויב באה כתוצאה מפעולת טנקים שהצליחו לשמור על תנופת ההתקפה וקיימו לחץ מתמיד קדימה.

הטנקים שטפו את היעדים, אך עיקר כוח האויב נשאר לכוד בתוכם באין לו אפשרות נסיגה. קידום החרמ"ש לצרכי טיהור היה חיוני ואיפשר הבאה בזמן של הדרגים.

כאן המקום לציין שבציר בו פרץ כוח הטנקים א' לעבר קלע הגיע החרמ"ש באיחור רב, ובסופו של דבר בטעות, כי ציר זה בעצם לא תוכנן מראש. לו ניתן היה להביא לשם חרמ"ש בשלב מוקדם יותר, ייתכן והלחימה על קלע היתה קלה יותר.

סיוע האוויר והארטילריה שניתנו הקלו ללא ספק על פעולת כוחותינו. ראויה לציון העובדה שעל אף שינוי התוכנית והרחבת היקף הפעולה ביום הלחימה הראשון אל עבר קלע השיגה החטיבה את כל המשימות שהוכתבו לה במועד, ואפילו לפני המועד שננקב.

כל יחידות החטיבה פעלו תוך דבקות במטרה ורוח תוקפנית. התגלו מספר גילויים בולטים של מנהיגות ברגעים קריטיים של העברת פיקוד ושל תושיה בעת טיפול בפצועים והעברת דרגי התחזוקה.

אבידות החטיבה: 21 חללים, 58 פצועים.

רק"מ: 8 טנקים שרופים, 5 טנקים פגועים, 5 זחל"מים אחידים שרופים, זחל"ם דגם ד' פגוע.

כפר סאלד על רקע החרמון ביום חורף. ברכס שמעל הקיבוץ - דרך המוצבים הסורית - עברה חטיבה 8 מצפון לדרום ולאחר מכן עלתה מזרחה אל כביש הנפט ומשם לקלע ולזעורה

כפר סאלד על רקע החרמון ביום חורף. ברכס שמעל הקיבוץ – דרך המוצבים הסורית – עברה חטיבה 8 מצפון לדרום [משמאל לימין] ולאחר מכן עלתה מזרחה אל כביש הנפט ומשם לקלע ולזעורה

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “עדויות חטיבה 8

  1. מח"ט 8: "בשעה 1130 דיווח בירו על מעבר הגבול והכוח המשיך בתנועתו. כעבור זמן קצר כבש – יותר נכון, רמס – את מוצבי גור אל עסקר ונעמוש,"
    כלומר, יש כאן אישור שנעמוש לא טוהר (ובצדק) ע"י הגדוד המוביל.
    גם מג"ד 121 מעיד שעברו במקום בלי לטהרו.
    בשעה 15:30 לערך, פרס שם תאג"ד והחובש מעיד:
    "נהג הזחל"ם שלנו, עדי, ניגש לאחת העמדות וירה לעברה מספר כדורים. צעקנו עליו שיפסיק לשחק, אך הוא ענה שהוא שומע קולות מבפנים. התפרסנו מיד בשטח וזרקנו רימון לעבר העמדה. שמענו קריאות בערבית ומן העמדה יצאו חמישה סורים בידיים מורמות. השכבנו אותם על הארץ וערכנו אצלם חיפוש. אחר כך הגיע שבוי פצוע."
    הסיפור מתקשר לעדותם של אנשי סיירת גולני ורס"ן חיים יפרח, שעברו במקום אחרי השעה 16:00 ומצאו שהתאג"ד הנ"ל מאוים ע"י חיילים סורים שהיו עדין במוצב. המוצב טוהר סופית ע"י אנשי סיירת גולני בפיקוד אברהם רימון שנפל אח"כ בתל פאחר. בצוות שלו היו מוקי פלג, איציק בן דור ושוקי קובץ.
    לסיפור השלם:
    https://naamoush.wordpress.com/2015/06/23/%D7%9B%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%A4-%D7%A2%D7%9D-%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F/

  2. מג"ד החרמ"ש: "שני כלים נ"ט שהיו בכוח הפריצה התמהמהו במקום ואחר כך לא ידעו היכן לחפש אותנו (יש להעיר כאן כי היה מספר מצומצם ביותר של מפות לכוח, ולאנשי הנ"ט לא היתה מפה). אחר כך הסתבר שאנשי הנ"ט הצטרפו לכוח מחטיבה אחרת, שנעה בעקבותינו וכנראה סייעו לכוח זה להשיג את משימתו."

    אלו שני זחל"מים שעליהם תותח 90 מ"מ שנאספו אח"כ ע"י משה וייסהוט מסיירת גולני שהוביל אותם לתל פאחר.

  3. 1. מעניין, מפתיע ואף צורם שבמסמך זה לא מופיעים עדויותיהם של מג"ד 129 בירו ולא של מג"ד 377 חינסקי. אמנם הסיפור של כוח בירו מיוצג ע"י המ"פ נתי הורביץ, ובכל זאת לא חשוב להבין את ההחלטות שקיבל המג"ד עד שנפצע ופונה? לא כדאי להבין את פעולות גדוד 377 דרך עדות מפקדיו ולא דרך הזווית של המח"ט והקמ"ן שלו?

    2. רפי מוקדי הודיע 4 פעמים בקשר – מ"פ מוביל תפוס פיקוד. זה קורה בקטע שבו פנה מעט אחרי הכפר סיר א-דיב צפונה בניסיונו לגרום לגדוד 129 לנסוע אחריו ולחזור אל התוכנית המקורית של כיבוש זעורה. האם הודיע זאת למ"פ המוביל כשנוכח לראות שהטנקים לא שומעים לו וממשיכים מזרחה אל קלע ולא באים אחריו, או שזה קרה בזמן שנפצע מאש מהמוצב שמתחת לחזיתו עבר?
    הערכה שלי: זה אירע בזמן שנפצע [בהמשך מת] והספיק לשדר את ההודעה. ואם כך, למה לא הודיע בהזדמנות זו שהוא נפגע?

    3. המח"ט מנדלר מספר: "עם תחילת ההתארגנות בקלע ביקשנו הליקופטר לפינוי נפגעים ואומנם הגיע הליקופטר, שפינה נפגעים בשתי גיחות, הן מקלע והן מזעורה".
    זה מתחבר לדברים שסיפר כאן בן דור מסיירת גולני [בכתבה "כוח הסיירת בג'יפ עם רימון"): "בזמן שפינינו פצועים אני זוכר שראיתי שלושה הליקופטרים עוברים מעלינו ומאוד שמחתי שהם באים לחלץ פצועים, אבל הם המשיכו לכיוון אחר ואני זוכר כמה התאכזבתי".
    מבחינת זמנים זה תואם: חטיבה 8 התחברה בקלע והתארגנה לקראת חשיכה, בדיוק הזמן שבו גולני סיים להשתלט על תל פאחר.

    4. החובש מחטיבה 8 מספר כאן על הטיפול בפצועים ליד מוצב נעמוש ועל חסרונם של אמצעים רפואיים: "במקום זה, ברגע מסוים, עבר ג'יפ ובתוכו סא"ל שאינו שייך לחטיבה. עצרנו אותו כי היה איתנו פצוע קשה ולא היה במה לפנותו. הסברנו לסא"ל מה המצב והוא מיד שלף את הסכין שלו, חתך את הברזנט של הג'יפ כדי להעמיס עליו את הפצוע. שלחנו את הפצוע איתו בליווי חובש שהשגיח על העירוי".

    האם הסא"ל האדיב היה סמח"ט גולני משה גת שהגיע לנעמוש לאחר שנשלח ע"י המח"ט להשתלט על ענייני תל פאחר? סביר יותר ששום סמח"ט שנשלח בדחיפות להציל קרב לא היה מתעכב לרגע כדי לפנות פצוע. ובכל זאת, גת הרי חיכה שם לכמה טנקים שהיו אמורים להגיע איתו והללו התמהמהו כי בינתיים התחמשו. יכול להיות שהחליט לקחת את הפצוע כדי שבהזדמנות זו יראה למה הטנקים מתעכבים ולזרז אותם?

      • תשובת חיים יפרח:
        "אכן בנעמוש היו פצועים וגם תאג"ד של אחד הגדודים מחטיבה 8. הגענו לשם עם ג'יפ של משה גת ועוד זחלם. עד כמה שאני זוכר מוישה שלח את הג'יפ עם פצועים ואחרי תקרית ירי שטיפלנו בה המשכנו עם 2 זחלמים לתל פאחר .עניין הסכין והברזנט לא זוכר, או שהייתי בדיוק בחלק אחר של המוצב".

  4. איציק בן דור ומוקי פלג העידו שכשעלו לתל פאחר פגשו גם שלושה טנקים שעמדו בחוסר מעש וביקשו מהם להצטרף אליהם אבל לא נענו.
    האירוע היה עפ"י הערכה בערך בשעה 16:30.
    אמנם המח"ט גולני הורה למחלקת טנקים מפ' ו' לנוע בציר הזה לתל פאחר אבל אלו התמהמהו כדי להתחמש מחדש.
    לכן סביר שאלה טנקים של חטיבה 8.

    https://naamoush.wordpress.com/2015/06/23/%D7%9B%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%A4-%D7%A2%D7%9D-%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F/

  5. אין כמו חטיבה 8
    אבא שלי היה בחטיבה 8 במלחמה הזו. הוא נותר עם החטיבה המוקטנת שנשארה בגזרת דרום עם הסמחט בן פורת ולא עלתה לצפון והמשיכה לתוך סיני עד שהגיעה לתעלה
    אבא החמיץ את ההצגה העיקרית של החטיבה ברמת הגולן אבל כשיודעים מה קרה שם אולי זה יצא לטובה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s