תכנוני ההבקעה וביצוע

"בגזרה הצפונית ניתן יהיה להניע טנקים מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית באיזור נעמוש בלי הכשרה הנדסית מוקדמת. לכן סברו שניתן להבקיע עם טנקים קדימה, כאשר החרמ"ש אחריו לצרכי טיהור והשתלטות" * דו"ח שחיברה יחידת ההיסטוריה של פיקוד צפון מפרט את שיקולי בחירת מקום ההבקעה העיקרית, מאמצי המישנה, ההטעיות, והתכנון לעומת הביצוע

מבט מסיר א-דיב מערבה בצילום מ-1967

1967 – מבט מאיזור סיר א-דיב מערבה לעמק החולה. במרכז, מעט שמאלה, אפשר להבחין בגבעת האם [צילום: מח' היסטוריה / ארכיון צה"ל]

המסמך הנ"ל נושא את חותמת מחלקת היסטוריה/מטכ"ל אג"מ, אבל מי שחיבר אותו היתה יחידת ההיסטוריה של מיפקדת פיקוד צפון. המסמך נושא את התאריך 15 באפריל 1968, ניסן תשכ"ח. הוא עוסק בתכנונים ובשיקולים של מיקומי הבקעת הרמה הסורית, ומשווה בין התכנון לביצוע. נראה שהמחבר היה סא"ל אפרים ריינר, שלאחר מלחמת ששת הימים מונה להיסטוריון של פיקוד צפון, וככזה ניהל את מרבית תחקירי מחלקת היסטוריה בכל הקשור לפעילות פיקוד צפון במלחמה זו.

המסמך נמצא בארכיון צה"ל. להלן תוכנו ככתבו וכלשונו:

________________________________________________________________________________________________________

תכנון

הצבא הסורי נתפרס ונערך במרחב שבגבולו המזרחי הוא ג'בתא אל-חשב/קונייטרה/צומת רפיד/אל חמה. סד"כ האויב במרחב כלל חטיבת טנקים כבדים, 5 גדודי טנקים בינוניים, 6 חטיבות חי"ר, 5 גדודי מה"ל וארטילריה – 4 גדודי מרגמות כבדות, 5 גדודי תותחי שדה, 7 גדודי תותחים בינוניים, 2 גדודי קטיושות.

היערכות האויב כללה שלושה קווי הגנה שנשענו בצפון על רכסי החרמון ובדרום על מבקע הרוקר והירמוך. מנקודת ראות זו חייב כיבוש רמת הגולן מספר הבקעות כמספר קווי ההגנה, אך בפועל גילה הצבא הסורי התנגדות רק בשלב העלייה לגב הרמה. לכן ניתן לכלול בדיעבד בשלב ההבקעה רק את הפעולות שנתבצעו החל מ-090700 ועד 100630. כל מה שבא אחר כך מוגדר כשלב ניצול הצלחה ורדיפה.

קרקע

בתכנון העלייה לגב הרמה הובחנו ארבע גזרות: א) הצפונית – דן-כפר סאלד. ב) צפון מרכזית – שמיר-נוטרה. ג) דרום מרכזית – אשמורה-אלמגור. דרומית – עמק הירדן.

ההבדל בין ארבע הגזרות נוגע קודם כל לעבירות שריון בקטע הקריטי שבין רשת הצירים הישראלית לדרך הפטרולים הסורית. בגזרה הצפונית נראה שאפשר יהיה להניע טנקים מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית באיזור נעמוש בלי הכשרה הנדסית מוקדמת. לכן סברו שניתן להבקיע עם טנקים קדימה, כאשר החרמ"ש אחריו לצרכי טיהור והשתלטות.

פני השטח באיזור גבעת העם [מתוך מפות "עמוד ענן"]

פני השטח באיזור גבעת העם. עליות נוחות יחסית ללא הכשרה אל דרך הפטרולים הסורית [מתוך מפות "עמוד ענן"]

בגזרת הצפון-מרכזית העריכו שאין להחדיר יחידות ממונעות בלי הכשרה הנדסית קצרה יחסית, שתחבר את דרך מע"צ לדרך הפטרולים הסורית באיזור עורפיה ודרבשיה. לכן סברו שיהיה על החי"ר לתפוס מאחז בעורפיה ובדרבשיה. במקביל תבוצע הכשרה הנדסית ואחר כך יוחדרו יחידות ממונעות.

הגזרה הדרום-מרכזית זימנה קושי נוסף: מעברי המים. איזור אשמורה חייב שימוש בגשר הפקק או הקמת מעברים נוספים על תעלות החולה, ואילו איזור השפך חייב גישור.

בגזרה הדרומית נראתה העלייה מתל קציר לתאופיק בלתי אפשרית, אלא לאחר הכשרה הנדסית ממושכת יחסית. נוסף לכ נכנס לשיקול הקרקעי צוואר הבקבוק באיזור אל על-ג'יבין.

אויב והיערכות

מערך האויב נשען באגפיו על מכשולים טבעיים בלתי עבירים. המערך הסורי לא ניתן, איפוא, לעקיפה וחייב הבקעה. על קביעת גזרת המאמץ העיקרי בהבקעה השפיע שיקול אופרטיבי:

1) הבקעת הגזרה הדרומית (תאופיק-בוטמיה) וגלילת המערך הסורי כולו כלפי צפון מאפשרת לסורים נסיגה מדורגת לעבר דמשק ואילו:

2) הבקעה בגזרה הצפונית (זעורה-קונייטרה) וגלילת המערך הסורי כולו כלפי דרום-מזרח חושפת את דמשק ומבתרת את עיקר המערך הסורי בגולן. אפשר לכן שתקטין את ההחלטיות והעקשות בהגנת המערך.

המערך עצמו נבנה לאורך צירי התנועה העיקריים, כאשר הציר המרכזי (בית המכס-קונייטרה) היה המעובה מכולם.

בגזרה הדרום-מרכזית נתגלתה נקודת תורפה: ציר שפך הירדן-יהודייה-חושנייה היה מבוצר כראוי בקצותיו בלבד. לאורך הציר נתפרסה אומנם חטיבה 80 אך ביצוריה היו חפוזים.

בסופו של דבר לא נוצל ציר זה בגלל מגבלות גישור הירדן. אי אפשר היה לגשר לפני שעת ה-ש' וגישור לאחר שעה זו היה גוזל זמן יקר מהלחימה עצמה.

הגזרה הדרומית, נוסף למגבלותיה הקרקעיות, היתה מבוצרת בצפיפות. הבקעת לילה נראתה כאפשרות יחידה, וזו ע"י רגלים תחילה (רגלית או באמצעות מסוקים לפי התנאים ביום ההבקעה).

בגזרה הצפונית שנראתה כעדיפה למאמץ העיקרי מטעמים אופרטיביים הוכחו יתרונות העבירות מגבעת האם לנעמוש ודלילות המערך בין נעמוש לזעורה.

גבעת האם. האמא של כל מבצע ההבקעה

האמא של כל מבצע ההבקעה – גבעת האם מכיוון צפון-מזרח

כוחותינו

לקראת שחר ה-8 ביוני 67 עמדו לרשות פיקוד צפון: 1) חטיבת חי"ר 1 (בחלקה כחרמ"ש). 2) חטיבת טנקים 8(-). 3) גדוד טנקים 377. 4) גש"פ 181. 5) חטמ"ר 3. 6) חטמ"ר 2. 7) חטיבה מוצנחת 80. 8) ארטילריה – 33 סוללות מסוגים שונים.

לקראת ה-9 ליוני עתידים היו להצטרף: 1) כוחות הפיקוד שסיימו משימת בשומרון. א) חטיבת טנקים קלים 37 (-). ב) חטיבה ממוכנת 45. ג) ארטילריה – 20 סוללות מסוגים שונים. 2) כוחות מטכ"ליים בסדר גודל בלתי ידוע כולל חטיבה ממוכנת 10 ולה 6 סוללות ארטילריה.

היה ברור אפוא שהקרב על רמת הגולן יתחיל בסד"כ חסר, שיושלם תוך כדי מהלך הקרב.

בקבוצת הפקודות הפיקודית ב-072030 יוני 67 עמד לרשות הפיקוד כוח שהספיק כדי: 1) להבקיע, לפרוץ ולחדור לעומק המערך בגזרת המאמץ העיקרי. 2) לתפוס מאחז על דרך הפטרולים הסורית בגזרת המאמץ המשני (תוך הנחה שהחדרת כוחות לעומק המערך בגזרה זו תיעשה ע"י כוחות שיגיעו מאוחר יותר). 3) לבצע הטעיות בגזרות אחרות.

מסקנות – הנחיות אלוף הפיקוד לתכנון ההבקעה (נכון ל-071600):

א) ההבקעה תבוצע בגזרה הצפונית ובגלילת המערך הסורי תיעשה כלפי דרום מזרח.

ב) המאמץ העיקרי יבקיע מגבעת האם ע"י כוחות שעומדים כבר לרשות הפיקוד. ההבקעה תבוצע ע"י טנקים בלי הכשרה הנדסית מוקדמת. היא תיעשה ברוחב מינימלי ולעומק מקסימלי, ותכוון מזעורה כלפי קונייטרה כדי להמחיש את האיום בניתוק כל הכוחות הסורים שברמת הגולן.

ג) המאמץ המשני יבקיע מגונן. שלב ראשון יבוצע ע"י כוחות שעומדים כבר לרשות הפיקוד ויכלול כיבוש עורפיה ודרבשיה ע"י חי"ר בסיוע טנקים, והכשרת תוואי התחברות בין כביש מע"צ לדרך הפטרולים הסורית, ואילו שלב ב' (החדרת כוחות לעומק המערך) יבוצע ע"י כוחות משוריינים שיגיעו תוך כדי מהלך הקרב.

ד) הטעיות יבוצעו במרכז ובדרום ע"י כוחות חי"ר וטנקים שעומדים כבר לרשות הפיקוד. הטעיה ש"הולכת" תהפוך למאמץ.

ה) ההבקעה בגזרת עמק הירדן תבוצע בלילה, במוצאי יום ה-ע' ע"י רגלים שיכבשו את תאופיק ויבטיחו הכשרה הנדסית של המעלה. בצוואר הבקבוק יטפלו באמצעות מסוקים.

ו) הנחיות האלוף לתכנון ההבקעה מתוארות במפה מס' 1.

מפה1תכנון

מפת תכנון מאמצי ההבקעה

תוכנית ההבקעה

מאמץ עיקרי – הבקעה מגבעת האם לזעורה.

סד"כ ואיגוד כוחות:

1) חטיבת טנקים 8(-):

גדוד 129 בהרכב 3 פלוגות טנקים (סה"כ 30 טנקים), גדוד טנקים 377 (-) בהרכב פלוגת טנקים אחת (14 טנקים), פלוגת חרמ"ש אחת. גדוד חרמ"ש 121 בהרכב פלוגת טנקים מגדוד 377 (14 טנקים), 3 פלוגות חרמ"ש, פלוגת סיור.

2) חטיבת חי"ר 1:

גדוד 12 בהרכב פלוגת טנקים (-) (9 טנקים) מגדוד 377, 3 פלוגות חי"ר ע"ג 19 זחל"מים, פלוגה רגלית על רכב רך. גדוד 51 בהרכב מחלקת טנקים מגדוד 377 (4 טנקים), 2 פלוגות חי"ר ע"ג 12 זחל"מים, 2 פלוגות חי"ר על רכב רך. פלוגת סיור על רכב קרבי רך. פלוגת טנקים מגדוד 377 (14 טנקים) מאורגנית בדומ"חים לצורכי פיצוח.

3) ארטילריה – סה"כ 18 סוללות ובתוכן 12 מתנייעות.

הבקעה ופריצה לעומק – חטיבת טנקים 8:

1) גדוד 129 (בהרכב הנ"ל) מבקיע מגבעת האם לעבר גור אל עסקר ונעמוש, עולה משם מזרחה לזעורה, כובש את מוצבי זעורה הדרומיים (9102, 9106, 9108, 9103) ומשם בכוננות לקונייטרה.

2) גדוד טנקים 377(-) בהרכב הנ"ל נע אחרי גדוד 129, מגיע לזעורה וחוצה אותה לכיוון צפון, כובש מוצבי זעורה הצפוניים כולל 9136 שמעל כביש בניאס-מסעאדה, משם עובר ת"פ חי"ר 1, בכוננות לרדת מערבה ולסייע בכיבוש בניאס ותל חמרה מהעורף.

3) גדוד חרמ"ש 121 בהרכב הנ"ל נע אחרי גדוד 377, משתלט על זעורה ומטהר אותה, מכונן שם בסיס מוצק. בכוננות לקונייטרה עם גדוד טנקים 129.

הרחבת הפירצה והכשרת ציר פיקודי – חטיבה 1

1) החטיבה עולה מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית ולתוואי ההטיה בעקבות חטיבת טנקים 8.

2) גדוד חי"ר 12 (טנקים וחי"ר על זחל"מים בלבד) עולה על תוואי ההטיה ופונה צפונה, מגיע לעין א-דייסה, פונה מזרחה ועולה על ציר הנפט, כובש את תל פאחר ממזרח, אח"כ את בורג' בביל. משם בכוננות לכיבוש בניאס ותל חמרה.

תל עזזיאת במבט מערבה מדרך הפטרולים הסורית

תל עזזיאת במבט מדרך הפטרולים הסורית לכיוון מערב. מכאן יעבור גדוד 51 בדרכו לכיבוש המוצב

3) גדוד חי"ר 51 (טנקים וחי"ר על זחל"מים בלבד) עולה על דרך הפטרולים הסורית ופונה צפונה, כובש את בחריאת ותל עזזיאת ממזרח, אח"כ את חרבת א-סודה, משם בכוננות לכיבוש בניאס ותל חמרה.

4) פלוגת טנקים ורמוט מגדוד 377 מפצחת בשלב א' מעמדות באיזור דן ובגבעת האם. המחלקות באיזור דן מבצעות הטעיה לעבר רמת הבניאס.

5) הכשרת ציר פיקודי: גדוד חה"נ 602 מכשיר את צירי חטיבות 8 ו-1 לתנועת 4×2. כמו כן מכשיר התחברות מדן לכביש בניאס ופותח את כביש בניאס לעבר זעורה ומסעאדה.

מאמץ משני – הבקעה מגונן לראוויה ולחפר

סד"כ ואיגוד כוחות:

1) חטמ"ר 3(+)

גדודי חי"ר 92 ו-34 בעמדות הגנה לפי "סדן" מחוץ לגזרת ההבקעה. גדודי חי"ר 32 ו-33 בעמדות הגנה לפי "סדן" בגזרת ההבקעה. גדוד מ"כים מחטיבה 1. גש"פ 181(-) (28 טנקים). פלוגת הנדסה מגדוד 602 כולל יחידת צמ"ה.

2) ארטילריה – 9 סוללות לשלב א' ולפחות עוד 12 סוללות לשלב ב'.

רכס גונן

הרכס שמעל גונן

הבקעה בציר גונן-ראוויה, גדוד מ"כים מחטיבה 1 ועוד ת"פ פלוגת טנקים מגש"פ 181.

1) כובש את מוצבי עורפיה ע"י מאמץ דו-פלוגתי בסיוע טנקים מאיזור נוטרה. 2) כובש את מוצב 8100 ע"י מאמץ דו-פלוגתי בסיוע טנקים מאיזור גונן. 3) כוח מגדוד חה"נ 602 בפיקוד חטמ"ר 3 מכשיר תוואי עלייה מגונן למוצב 8100. 4) חטיבה 37 או 45 (לפי סדר הגעתן מהשומרון) עולה בתוואי, כובשת את ראוויה ומשם בכוננות לקונייטרה.

הבקעה בציר דרבשיה-חפר: גדוד חי"ר 33 או 32 ועוד ת"פ פלוגת טנקים מגש"פ 181

1) כובש את מוצבי דרבשיה הקדמיים (7171, 7170) ע"י מאמץ חי"ר בסיוע טנקים מאיזור נוטרה. 2) כובש את הכפר והמוצב שמעליו (7175) ע"י מאמץ חי"ר בסיוע טנקים מקרוב. 3) כוח מגדוד חה"נ 602 בפיקוד חטמ"ר 3 מכשיר תוואי עלייה מדרך מע"צ לדרבשיה. 4) חטיבה 37 או 45 (לפי סדר הגעתן מהשומרון) עולה בתוואי, כובשת את חפר ומשם בכוננות לצומת רפיד דרך ציר הנפט.

הטעיות

א) באיזור אשמורה: כוח מחטמ"ר 3 מבצע הטעיה מאשמורה לעבר דרדרה ותל הילאל.

ב) בעמק הירדן: כוח מחטמ"ר 2 מבצע הטעיה מתל קציר לעבר תאופיק.

מאמץ מסייע: הבקעה מעמק הירדן לתאופיק ולפיק.

מפת הטעיות

מפת הטעיות בגזרה הסורית

סד"כ: חטמ"ר 2 ועוד גדוד נח"ל 908, חטיבה מוצנחת 80, חטיבה ממוכנת 10, פלוגה מגש"פ 181(+), ארטילירה – 6 סוללות לשלב א' ועוד לפחות 6 סוללות לשלב ב'.

הבקעת לילה במוצאי יום ה-ע' ע"י חטיבה מוצנחת 80 וכוח מחטמ"ר 2. פריצה לעומק למחרת ליל ההבקעה ע"י חטיבה ממוכנת 10.

עלייה לגב הרמה: כיבוש תאופיק ע"י גדוד מוצנח 57.

טיהור גב הרמה: גדוד מוצנח 98 עובר דרך תאופיק, מטהר כלפי צפון עד כפר חרב.

השתלטות על צוואר הבקבוק: יחידת סיור תעלה בציר רגלי נוסף, תחסום בין כפר חרב לפיק. כוח מחטמ"ר 2 יעלה מכיוון כורסי לסקופיה.

הכשרת ציר לשריון: פלוגת חה"נ מגדוד 602 תכשיר ציר מתל קציר לתאופיק.

החדרת כוחות משוריינים לעומק המערך: חטיבה ממוכנת 10 תעלה לקראת אור בציר חטיבה 80, תנוע מפיק לבוטמיה, תתחבר עם חטיבה 37 או 45 בצומת רפיד.

ארטילריה

הקצאת הארטילריה נערכת בהתאם לסדרי העדיפויות בצירי ההבקעה והיערכות ארטילרית של האויב (הפירוט לעיל בסעיפי סד"כ הכוחות המבקיעים).

השליטה בהפעלת הארטילריה נועדה להתבצע ע"י המת"פ בגזרת ההבקעה העיקרית והמשנית וע"י אגד ארטילרי 212 ת"פ אוגדה 36 בגזרת עמק הירדן.

התוכנית הארטילרית: שמיים נקיים מח"א אויב, אמנעות נגד תנועות אויב הן למטרות התקפת-נגד והן למטרות נסיגה, שיתוק ארטילריה סורית, סיוע מקרוב לכוחות הפיקוד בתקיפתם, שליטה ריכוזית ממוצבי פיקוד וחפ"קים פיקודיים רק למקרה של סיוע מקרוב, הפעלה ע"י קציני סיוע עוצבתיים.

ארטילריה בכוננות ]צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

ארטילריה בכוננות – סוללת 155 [צילום: במחנה / ארכיון צה"ל]

שליטה

אלוף הפיקוד תיכנן לשלוט בכל רוחב הגזרה מהחפ"ק בכנען כאשר 1) רמ"ט הפיקוד מתאם חטיבות 8 ו-1 באמצעות חפ"ק פיקודי נייד סמוך לכוחות, 2) מיפקדת אוגדה 36 פוקדת על המאמץ הדרומי מחפ"ק בפוריה.

תוכנית לוגיסטית

ביצוע ההבקעה כמתוכנן חייב שתי משימות לוגיסטיות עיקריות: א) תנועת הגייסות אל הקו הירוק. ב) אספקת הדרגים המבקיעים בסיום שלב ההבקעה ולקראת ניצול ההצלחה.

תכנון תנועת הגייסות נחלק לשני שלבים: א) תנועת הכוחות לשטחי כינוס קדמיים. ב) תנועת כוחות משטחי הכינוס לקו הירוק.

תכנון אספקת הכוחות נחלק לשני נושאים: אספקה התחלתית, אספקה בסיום שלב ההבקעה.

כללית ניתן לסכם כי המשימות הלוגיסטיות נתבצעו בקשיים רבים, אך בלי לפגוע בביצוע ההבקעה כמתוכנן. זאת פרט לגזרת עמק הירדן שבה לא הגיעה חטיבה מוצנחת 80 לביצוע משימתה במועד שנקבע.

הביצוע

להלן שינויים בביצוע בהשוואה לתוכנית בלבד.

שינויים בגזרה הצפונית:

א) גדוד טנקים 129 מחטיבה 8 לא הגיע לזעורה אלא לקלע. לצורך הניווט קיבל הגדוד את קמב"צ חטמ"ר 3 (סרן דני בונה). הנ"ל נתלווה לצוות סיור בפיקוד מ"פ סיור חטיבה 8. צוות הסיור נע ע"ג זחל"ם וג'יפ ופיגר אחרי אחרי גדוד הטנקים בהתחברות מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית. כשהגיע צוות הסיור לסיר א-דיב כבר עבר גדוד 129 את הכפר לכיוון קלע. במקום זה פגש מ"פ הסיור את מפקד הגדוד כשהוא מתפנה לאחור פצוע. הוא עולה לטנק המג"ד, מתקשר עם המח"ט, מודיע לו שנטל פיקוד ומציע לנסות ולהחזיר את הגדוד לכיוון המקורי לעבר זעורה. המח"ט מאשר את כוונת מ"פ הסיור, אך זה לא מצליח להטות את הגדוד שנתון כבר בקרב אש עם מוצבי קלע. המ"פ מתחיל לזוז בעצמו לכיוון המקורי בתקווה שהמ"פים ינועו אחרי טנק המג"ד, אך המ"פים לא רואים ולא שומעים. הוא נוסע לבדו כמה מאות מטרים, נפגע ונהרג.

רכס קלע [עם הפנים לכיוון מזרח]

רכס קלע [עם הפנים לכיוון מזרח]

מ"פ זווית נוטל פיקוד. למח"ט אין קשר איתו אלא באמצעות קצין האג"מ בעיקרית. הוא מחליט על שינוי בתוכנית ומבקש את אישור רמ"ט הפיקוד ל: 1) גדוד 377(-) לא ינוע מזעורה צפונה ולא יעבור ת"פ חטיבה 1. 2) במקום זה ינוע בציר המקורי של גדוד 129 עד מוצבי זעורה הדרומיים ויכבוש אותם, ינוע משם דרך ג'בב אל מיס לקלע. 3) קלע ולא זעורה תהא מקום ההתארגנות, משם תמשיך חטיבה 8 לפי פקודה לעבר קונייטרה.

השינוי בתוכנית מאושר ע"י רמ"ט הפיקוד ומועבר לחטיבה 1 לידיעתה. חטיבה 1 חששה מהשפעת השינוי על גדוד 12. זה אמור לעקוף את תל פאחר ולתקוף אותו כשזעורה בגבו. אם לא תהיה כבושה אפשר שתפריע. מתקיימת התייעצות אלחוטית בין רמ"ט הפיקוד לחטיבה 1 ומחליטים לדבוק בתוכנית המקורית.

ההנחה: גדוד 121 עם פלוגת הטנקים שלו יגיע לזעורה לפני או במקביל לתקיפת גדוד 12 על תל פאחר, וכך גם קרה.

ב) גדוד 12 תוקף את תל פאחר ממערב במקום ממזרח, ולא בשל טעות בניווט. מג"ד 12 מעלה את מ"פ ב' על הטנק המוביל. המ"פ המוביל את השדרה עד עין א-דייסה וגם מנסה לבצע משם את התנועה מזרחה, אך הטנקים אינם מצליחים לעלות ימינה, לעבור את עין א-דייסה ולהתחבר לשביל שמוליך לציר הנפט.

מ"פ ב' ניגש לזחל המג"ד, מתקיימת התייעצות קצרה. ברור שהעיקוף קשה מבחינה קרקעית. השדרה הגדודית מופגזת ועד שתעלה כולה בעקבות הטנקים בתוואי העקוף המקורי ייקח זמן רב. מצד שני, תל פאחר מופגז יפה ע"י גד"ש ושתי סוללות מכמ"ת ואינו מגלה שום פעילות. המג"ד מחליט להמשיך צפונה על תוואי ההטיה ולהגיע לתל פאחר ממערב. הוא לא מדווח לחטיבה על החלטתו.

מכאן ואילך מתנהל קרב שרק חלקו הראשון מתואם ומנוהל ע"י המג"ד. משנפגעו המג"ד, הסמג"ד ומ"פים ב' וג' פעלו כוחות מצומצמים מהגדוד ביוזמת קצינים זוטרים (ס"מפים א', ב' וג', קמב"צ הגדוד ומ"מ המיוחדת). אלו דבקו בתוכנית המקורית, מצאו דרך לעקוף את התל מצד צפון ועלו עליו מצד מזרח. מח"ט 1 שלח כוח נוסף בעיקוף דרומי (כוח הסיירת וכוח הסמח"ט). כוחות אלו הגיעו לתל ממזרח וכבשוהו (091822).

הדרך הנכנסת [מדרום] אל הכפר זעורה

הדרך הנכנסת [מדרום] אל הכפר זעורה

טיהור ציר הכביש בין הבניאס לזעורה לא מתבצע כמתוכנן ע"י גדוד 377(-). הגדוד מילא מקום גדוד 129 ונע מזעורה לקלע. טיהור ציר הכביש מתבצע ע"י חטיבה 1.

גדוד 13(-) עולה מבורג' בביל לזעורה ועובר ת"פ חטיבה 8 (100130). מזעורה הוא נע רגלית בציר שנועד לגדוד 377 וכובש את "המבצר" ומוצב 9136 שעל כביש מסעאדה-בניאס (100630).

גדוד 51 ועוד ת"פ כוח הטנקים של חטיבה 1 (ורמוט וזיווה מגדוד 377) כובש את מחנה הבניאס ועולה מזרחה על ציר הכביש ומתחבר עם גדוד 13 (100630).

כיבוש רמת הבניאס ותל חמרה לא מתבצע ע"י חטיבה 1 אלא ע"י חטיבה 45. זו היתה מיועדת לציר דרבשיה-בוטמיה, אך בליל שישי-שבת חושש הרמטכ"ל שהפסקת האש תיכנס לתוקפה בבוקר והוא פוקד על ניצול הלילה לטיהור קו המוצבים הקדמי.

מסיבה זו מוטלת על חטיבה 45 לכבוש את רמת הבניאס ותל חמרה. גדוד 34, שממוקם בעמדות הגנה בצפון האצבע, מצטווה לתפוס את המוצבים מעל שמיר ולהבות הבשן.

שינויים בגזרה המרכזית

מבט פנורמי על הגזרה המרכזית של גבול סוריה - מתל הילאל ועד תל עורפיה [לצפייה מיטבית לחצו על הצילום]

מבט פנורמי על הגזרה המרכזית של גבול סוריה – מתל הילאל [מימין] ועד תל עורפיה ודרבשיה שבסמוך לגונן [לצפייה מיטבית לחצו על הצילום]

גדוד 33 אינו כובש את דרבשיה. מיד בבוקר ה-9 ביוני מצטווה חטמ"ר 3 לפתוח בהטעיה מכיוון אשמורה. פלוגת הגש"פ פותחת באש לכיוון ג'לבינה ודוריג'את וגדוד 33 עולה מכיוון אשמורה לדרדרה ותל הילאל. כיבוש דרבשיה מתבצע ע"י גדוד 65 מחטיבה 80 ת"פ חטמ"ר 3.

חטיבה 45 לא עולה בציר דרבשיה שנפתח ע"י הצנחנים מן הטעם האמור לעיל, ולציר זה מופנית מאוחר יותר חטיבה 10.

אותו חשש להפסקת אש בבוקר השבת מביא ל: 1) הפעלת פלוגת הסיור של חטמ"ר 3 לטיהור המוצבים שבין דרבשיה לתל הילאל. 2) הורדת הצנחנים מדרבשיה (פחות פלוגה) והפעלתם לכיוון ג'לבינה עוד באותו לילה. 3) כיבוש ג'לבינה בלילה מאפשר לחטמ"ר 3 לפתוח בשבת בבוקר בתנועה לכבית המכס ומשם לעלייקה, דבר שלא תוכנן.

שינויים בגזרה הדרומית

חטיבה מוצנחת 80 אינה תוקפת בליל 10-9 ביוני. לקראת חושך בליל שבת החלה החטיבה יורדת משרונה לעמק הירדן. תנועה זו הופרעה ע"י תנועת זנב השיירה של חטיבה 45 וחלק מיחידות חטיבה 10. לקראת חצות ביטל הרמטכ"ל את האישור לתקיפה וחטיבה 80 הוחזרה לכינוס.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “תכנוני ההבקעה וביצוע

  1. לשים לב למשפט מתוך הדוח: "גדוד 12 תוקף את תל פאחר ממערב במקום ממזרח, ולא בשל טעות בניווט".

    כבר ב-1968 שלל פיקוד צפון את עניין הטעות בניווט של גדוד 12 שדבק במג"ד מוסא קליין.
    זה לא מנע מרמ"ח היסטוריה אברהם אילון בדו"ח שחיבר ב-1973 להגדיר את שינוי המשימה של גדוד 12 כ"טעות בדרך".

  2. הערותי בנוגע לקרב תל פאחר:

    שינויים בגזרה הצפונית:
    א. הדו"ח הזה אינו מתיחס לכך שתקיפת המוצבים תל פאחר ועזזיאת תוכננה במקור להתבצע בלילה ולכן הביצוע בפועל ביום מהווה שינוי מהותי.
    ב. אשר לשינוי הביצוע לעומת התכנון של גדוד 12 נכתב:
    – "גדוד 12 תוקף את תל פאחר ממערב במקום ממזרח, ולא בשל טעות בניווט".
    כלומר שמונה חודשים אחרי הקרב ידע כותב הדו"ח (ריינר), כנראה עפ"י עדויות שקיבל בשטח בעיקר מאנשי פלוגת הטנקים ז' , שלא היתה טעות בניווט.
    וההסבר שלו: "מג"ד 12 מעלה את מ"פ ב' על הטנק המוביל. המ"פ המוביל את השדרה עד עין א-דייסה וגם מנסה לבצע משם את התנועה מזרחה, אך הטנקים אינם מצליחים לעלות ימינה, לעבור את עין א-דייסה ולהתחבר לשביל שמוליך לציר הנפט."
    ידוע לנו ממפקד מחלקת הטנקים, עזרא ברוש, שעלה מעל עין א'דיסה יחד עם מ"פ ב' והם ירדו משם עפ"י הוראת המג"ד ולא בגלל קשיי עבירות.
    מאידך ידוע לנו מקמב"ץ הגדוד, יוסי פרידמן, שמ"פ הטנקים סירב לעלות במקום עם מחלקת הטנקים השניה.

    – "מ"פ ב' ניגש לזחל המג"ד, מתקיימת התייעצות קצרה. ברור שהעיקוף קשה מבחינה קרקעית."
    לא ידוע לנו שקמב"ץ הגדוד תוחקר ע"י ריינר. לכן דבר ההתיעצות הקצרה בעין א'דיסה נודע לריינר ממקור אחר. השורה הנ"ל תואמת בדיוק את עדותו של יוסי פרידמן, שישב בזחל"ם המג"ד.
    (לי עצמי לא ברור היכן בדיוק התבצעה ההתיעצות. אפשרות א': בעין א'דיסה כפי שניתן היה להבין מיוסי פרידמן הקמב"ץ. באפשרות זו ההתיעצות היא זו שבה נופלת ההכרעה להמשיך צפונה. אפשרות ב': בעיקול דרך ההטיה שבו חותך הואדי היורד מדרום לתל הדרומי את הדרך וזאת עפ"י עדותו של משה הראל אצל ריינר. בנקודה זו נשאר גם אלכס קרינסקי כדי להמתין לורדי ולהורות לו לתקוף את התל ממערב. אפשרות ב' מחוזקת ע"י ברוש כפי שהעיד לפני ריינר. אם כאן התיעץ המג"ד עם מ"פ ב', ההחלטה לנוע צפונה נלקחה כבר קודם.)

    – "השדרה הגדודית מופגזת ועד שתעלה כולה בעקבות הטנקים בתוואי העקוף המקורי ייקח זמן רב. מצד שני, תל פאחר מופגז יפה ע"י גד"ש ושתי סוללות מכמ"ת ואינו מגלה שום פעילות. המג"ד מחליט להמשיך צפונה על תוואי ההטיה ולהגיע לתל פאחר ממערב. הוא לא מדווח לחטיבה על החלטתו."
    הנאמר בפיסקה לעיל הן כנראה השערותיו של ריינר והן תואמות חלק מההשערות, כפי שמניתי כאן בעבר, בדבר השיקולים להחלטת המג"ד להמשיך לאורך דרך ההטיה צפונה.
    ריינר אינו מזכיר שיקולים אפשריים נוספים:
    * על המג"ד הופעל לחץ לבצע במהירות ע"י המח"ט
    * ההערכה היתה שתל פאחר לא יגלה התנגדות משמעותית
    * לא הודגשה, בפקודת המח"ט, משמעות הכניסה לשטח ההשמדה שממערב לתל
    * ההערכה שהדרך העוקפת את תל פאחר מצפון תהיה קלה מהעליה בשטח בעין א'דיסה

    – "מכאן ואילך מתנהל קרב שרק חלקו הראשון מתואם ומנוהל ע"י המג"ד. משנפגעו המג"ד, הסמג"ד ומ"פים ב' וג' פעלו כוחות מצומצמים מהגדוד ביוזמת קצינים זוטרים (ס"מפים א', ב' וג', קמב"צ הגדוד ומ"מ המיוחדת)."
    יש כאן אי-דיוק בזמנים. ניהול הקרב ע"י המג"ד נפסק בסביבות השעה 15:05. המג"ד נהרג בשעה 16:00. יש להדגיש שהפקודה למ"פ א' ורדי לתקוף את התל ממערב ניתנה דרך אלכס קרינסקי ע"י המג"ד קצת לפני 15:00. קרינסקי נשאר בנקודת הפריקה עד שורדי הגיע לנקודה שממנה עלו וורדי וקרינסקי לפאתי המוצב המערביים (עפ"י עדותו של משה הראל בפני ריינר).

    – "אלו דבקו בתוכנית המקורית, מצאו דרך לעקוף את התל מצד צפון ועלו עליו מצד מזרח."
    רק סמ"פ א' דבק במשימה המקורית. כל יתר המוזכרים פעלו באיזור שלא יועדו לו.
    בשונה מכל היתר, הכח שלי שלא מוזכר בדו"ח, לא ביצע איגוף רכוב אלא עלה רגלית ממערב לואדיון שבין המוצב הדרומי לצפוני, ולחם במוצב הצפוני שלא עפ"י התוכנית.

    • באשר לתוכנית גדוד 12: דומני שאיש אינו חולק על כך שהגדוד היה אמור לתקוף את התל ממזרח באיגוף ימני עמוק. כבר שנתיים מתנהל כאן דיון, האם הייתה טעות בניווט? האם היה שינוי תכנית?
      אני מציע לכל המתפלמסים ליטול לידם את מפת הקוד המקורית ששימשה את הכח ב-1967. כן, במפה הזאת ציר ההטיה אינו מסומן, הגם שכבר היה קיים לפי סימן המעבר בשדה המוקשים.
      במקום זאת, אנו רואים במפה, דרומית לעין א- דיסה, ציר העולה מאיזור ציר ההטיה לכיוון גבעת הרתק וחולף באלכסון ממזרח לחורבות הכפר. עיון התוואי הקרקע מלמד שהציר מתון ביותר. העליה נוחה, אין בולדרים והציר חבוי מתל פאחר וחירבת סודה. בקיצור ציר אידיאלי לביצוע התכנון. בדקתי אותו רגלית. ראה כאן (גם שרמן עולה את זה): https://naamoush.wordpress.com/2014/12/09/%D7%92%D7%9D-%D7%A9%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94/comment-page-1/#comment-1716
      לי לא היה ספק שהציר עביר בקלות. צריך לזכור שעזרא ברוש טיפס למקום ממנו יכול היה לירות על התל. אם הוא הגיע לשם, יש ללמוד כי ניתן היה גם לבצע את התכנית מהעבר ההוא. כאן היה מיקום שינוי התכנית או הטעות, יחליט כל אחד כפי הנרטיב שלו. מישהוא החזירו לציר והמשיך צפונה. באיזור הצפוני, מול עין א דיסה יש בולדרים וטנק אינו יכול לטפס. רק בנקודה בלתי עבירה זו כנראה שונתה התוכנית.
      לטעמי, העובדות מלמדות, ברמה גבוהה של הסתברות, על הגורם שהביא לעליה על התל מכיוון חזיתו.
      ומילה אחת לטובת האזרח ברוש- אני לא לחמתי שם ולא חשתי ולא אוכל לתאר לעצמי מה עברו הלוחמים ברגעי האמת. אני מוקיר ומכבד את כל מי שלחם שם. אבל עדיין ניתן לקרוא את פני השטח והטופוגרפיה – ואלה אינם משקרים.
      בקיצור, אני מציע לכל המתפלמסים לנסוע לשטח עם המפה ההסטורית ומצפן. רצוי גם לקחת GPS עם מפה טופוגרפית ולנסות ללמוד את השטח בעצמם.

      • מתוך ראיון עם קמ"ן צפון ג'מקה ספטמבר 2013:
        https://naamoush.wordpress.com/2013/09/13/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%92-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%93%D7%95/

        ג'מקה: "התוכנית היתה להיכנס לתל פאחר בדרך הנפט ולבוא אליה מאחור. אבל מה שקרה זה שהם טעו והמשיכו צפונה, הגיעו למעשה לחזית המוצב ובגלל זה היתה גם מלחמה קשה".

        שאלה: אז מי טעה? תשובה: "מי שהוביל את הכוח, במקרה זה היה מ"פ".

        שאלה: אבל למ"פ היה איש שטח. תשובה: "כן".

        שאלה: מי זה היה? תשובה: "אני לא זוכר מי זה היה. יונה אפרת (מח"ט גולני) אחרי המלחמה לקח ג'יפ עם שמחוני (קמ"ן גולני) ונסעו ועשו את הדרך הזו ובאו לתל פאחר מאחור בלי בעיות".

        שאלה: ואתה יודע אם הם נסעו בציר הנכון? תשובה: "שמחוני היה קמ"ן מעולה, הוא לא טעה, הם ראו את הדרך".

        שאלה: אבל תוך כדי הקרב גם שמחוני וגם אפרת ראו שמוסא קליין לא הולך לפי התכנון. תשובה: "מוסא הוא לא זיהה נכון בשטח איפה התוואי, זה תוואי שטח, זו לא דרך קיימת".

        שאלה: של מי הטעות? תשובה: "זו טעות שלו (של מוסא). ממה שאנחנו הבנו מהתחקירים שעשו, שתחת האש הזו מוסא איבד את הדרך. היתה אש איומה".

        שאלה: אבל היה קצין שעלה לעין א-דייסה ואמר שאי אפשר לעבור שם. תשובה: "במקום שהם הלכו, אבל לא שם היו צריכים לעבור הטנקים. תראה, דרך הנפט הולכת לכל רוחב הגזרה, אתה צריך להגיע באיזשהו מקום לדרך הנפט. אז מה שאנחנו עשינו, אנחנו ראינו שמי שנכנס מנעמוש ומצליח להתקדם לפה (דרומה) הוא צריך להתקדם בדרך הזו למעלה. ואז אם אתה נכנס מול גור אל עסכר, אתה כובש קודם את גור אל עסכר, זה מוצב קטן, לא היתה בעיה לכבוש אותו, אחר כך בורג' בביל. במפה כזו אם אתה רואה קו מקווקו זאת אומרת שיש פה איזה שביל או דרך עפר. זו הדרך שהיו צריכים להיכנס דרכה מאחורנית (לעורף של תל פאחר). אבל מוסא כבר כאן פיספס את היציאה להנה".

        שאלה: איך יכול היה לפספס? תשובה: "לא יודע, לא היתה צריכה להיות לו בעיה. הוא היה צריך לזכור שהוא עובר את הבתים של עין א-דייסה. הבתים האלה היו אחד הסימנים. מה לעשות, הוא כנראה לא ראה, הוא היה תחת אש".

        שאלה: אם אתה היית מוביל את הכוח, לא היית טועה? תשובה: "לא".

          • כשקראתי את מה שכתב בני עלה בי זיכרון הראיון עם הקמ"ן, בו קבע שהיתה טעות ניווט.
            אחרי שנתיים של תחקיר וכתבות וראיונות בנושא הזה מעניין לבחון נושא מעומק הזמן. דברים מקבלים משמעות אחרת.
            כך הקביעה של ג'מקה שתחת אש מוסא איבד את הדרך. אני שואל את עצמי אם זה קרה – האם זה לא בגלל המפה שעליה לא סומן איפה תוואי ההטיה? לא בעיה ללכת לאיבוד בשטח הרמה. נוכחנו בכך מטעות הניווט של קמב"צ הפיקוד שהוביל את חטיבה 8 לעבר קלע במקום לזעורה. וזה בחור שידע היטב את המפות והדרכים.

      • בני כתב: "צריך לזכור שעזרא ברוש טיפס למקום ממנו יכול היה לירות על התל. אם הוא הגיע לשם, יש ללמוד כי ניתן היה גם לבצע את התכנית מהעבר ההוא. כאן היה מיקום שינוי התכנית או הטעות, יחליט כל אחד כפי הנרטיב שלו. מישהוא החזירו לציר והמשיך צפונה."
        א. כלומר, ההחלטה של המג"ד נלקחה כבר כשהחזיר את ברוש.

        ובהמשך: " באיזור הצפוני, מול עין א דיסה יש בולדרים וטנק אינו יכול לטפס. רק בנקודה בלתי עבירה זו כנראה שונתה התוכנית."
        עכשיו אתה אומר שהמשפט הקודם איננו נכון? אם אני מבין את כוונתך, אתה טוען שעזרא ברוש עלה בנתיב הנכון אבל קיבל פקודה לרדת ולחזור לתוואי ההטיה. רק אחרי כן מישהו ניסה לעלות צפונה מעין א'דיסה, שם אין לטנק יכולת לטפס. מדוע אתה חושב שהיו שני מקומות בהם ניסו לטפס?
        א. על הטנק של ברוש היה מ"פ ב' שהוביל אותו למקום הנכון (גם לפי דעתך).
        ב. אנחנו יודעים מעדות יוסי פרידמן וכן מהדו"ח של פיקוד צפון שמ"פ ב' פגש את המג"ד לאחר שירד ממקום העליה הראשון ("הנכון והעביר")
        אם כך מדוע ינסו לטפס במקום שאינו עביר במרחק קצר מהקודם?

        ובהמשך: "לטעמי, העובדות מלמדות, ברמה גבוהה של הסתברות, על הגורם שהביא לעליה על התל מכיוון חזיתו."
        אני מנחש שכוונתך היא שבמקום השני, שהיה בלתי עביר החליט המג"ד לשנות את התוכנית המקורית. אם אני שוגה בהבנתך, מה הוא הגורם לשינוי התוכנית ותקיפת התל מחזיתו, לפי דעתך?
        התסריט המשוער שלי להתרחשויות שונה אבל אחכה כדי שתבהיר את שכתבת.

        "ומילה אחת לטובת האזרח ברוש- אני לא לחמתי שם ולא חשתי ולא אוכל לתאר לעצמי מה עברו הלוחמים ברגעי האמת. אני מוקיר ומכבד את כל מי שלחם שם. אבל עדיין ניתן לקרוא את פני השטח והטופוגרפיה – ואלה אינם משקרים."
        נדמה לי שאין איש שחולק על כך שניתן לעלות במקום בו עלה ברוש. לכן הביקור בשטח מאשש את מה שטען ברוש בעבר. אם היינו מוצאים שלא ניתן לעלות שם היינו סותרים את עדותו של ברוש.

        • עברתי על חלק ניכר מהפוסטים לפני שכתבתי את תגובתי. אין חולק בכולם על כך שברוש עלה והוחזר. הוא המשיך צפונה כמה מאות מטרים ואז הגיע לנקודת ההחלקה. ממנה כבר לא ניתן היה לטפס. אני לא יודע מאיזה שלב סגל נסע איתו. אתה יכול לברר עם ברוש.
          על פי המפה הטופוגרפית שבידי ברוש, ניתן ללמוד כי האיזור דרומית לעין א דיסה היה עביר כלפי צפון מזרח. אם אתה זוכר, בדקנו שנינו את הקצה המזרחי של גבעת הרתק. בביקור נוסף שלי, בדקנו את הדרך מדרום לצפון מזרח בהליכה רגלית. זאת הדרך היחידה הקרובה לתל, המאפשרת תנועה נוחה ובהסתר אל גבעת הרתק וממנה גלישה לשג של התל.

          שאלתך השניה הינה מדוע הטור לא שב על עקבותיו. את התשובה אני יכול רק לנחש. לפי ניתוח השטח שלי, המבוסס גם על מקום הפגעות זחל המ'פ , מיד לאחר מקום העליה, מתעקל ציר ההטיה ונפתח לתצפית מחירבת סודה. הצילום שלי מחירבת סודה מראה זאת. על כן, כאשר הטור עבר את העיקול והזחלמים החלו להפגע, כבר לא ניתן היה להפוך את כיוון התנועה עם אגף חשוף, ולכן המגד קיבל את ההחלטה המושכלת היחידה באותו שלב, לרוץ קדימה ולתקוף את התל מהחזית.

  3. הדוח מציג את פיקוד צפון עם משנה סדורה לכיבוש הרמה, דבר דבור על אופניו, אבל בכל הקשור לחלק מתכנוני ההטעיות בגזרה המרכזית אין למסמך דבר וחצי דבר עם מה שהתרחש בפועל.

    נכתב בדוח: "א) באיזור אשמורה: כוח מחטמ"ר 3 מבצע הטעיה מאשמורה לעבר דרדרה ותל הילאל".

    אלא שבראיון עם מנו שקד מח"ט 3 שפורסם כאן הוא סיפר שלאחר שדדו קיבל אישור לתקוף בבוקר ה-9 ביוני הוא צלצל למנו שקד ושאל אותו מה אתה יכול לכבוש? לדברי שקד, דדו אמר לו: אני מכיר אותך, בטח תיכננת לתקוף, יש לך תוכנית מה לתקוף? "אמרתי לו שיש (שקד הציע את דרדרה ותל הילאל), ואז הוא אמר לי רוץ קדימה. ישר שלחתי את גדוד 33".

    יתרה מכך, שקד סיפר כי בקבוצת פקודות של דדו שנערכה ביום חמישי 8 ביוני הוא כלל לא הוזמן. ועוד אמר מנו: "כשאני מתכנן ועושה אפשרויות ובשבע וחצי בבוקר אומרים לי אתה יכול לתקוף, לקחתי סיכון. אמרתי לעצמי שאם אני עושה סיבוב (מבצע איגוף) אני אגיע למעלה רק ב-2 או 3 בצהריים, ומכיוון שהייתי שם אמרתי בואו נלך. אנחנו תקפנו כמו פראי אדם".

    בראיון עם המ"פ יואב חורין מגדוד 33 לגבי תוכניות תקיפה של הגדוד הוא סיפר כאן: "ידענו שאנחנו מיועדים רק להגנה. אלה מגולני שהלכו על תל עזזיאת התאמנו על מודל וידעו על כל פיתול וכל תעלה. אנחנו לא ידענו כלום, אצלנו זה בא מהרגע להרגע". ובהמשך כשקיבל פקודה לתקוף את תל הילאל הוא קיבל תצ"א של היעד ואמרו לו להכין תוכנית מהרגע להרגע. חורין ישב על התצ"א עשר דקות, הביא תוכנית וקיבל אישור לזוז.

    וגם חיים אבורביע, סמל המבצעים של גדוד 33, לא ידע מכלום: "בקושי ידענו מה המטרות שלנו… הדבר היחיד שידענו זה לתקוף ולעלות". למותר לציין שגדוד 33 לא קיבל סיוע ארטילרי הולם ולא ריכוך של חיל האוויר.

    סוף דבר: אולי ההטעיות על תל הילאל ודרדרה התבשלו רק במוחם של קציני צמרת הפיקוד, אבל הן לא ירדו לשטח. מי כמו אפרים ריינר, שהיה סמח"ט 3 במלחמת ששת הימים, יודע זאת. ברם, כשישב לאחר המלחמה בתפקידו כהיסטוריון פיקוד צפון זה לא בא לידי ביטוי בדו"חות, כמו זה למשל. לא היתה שום תוכנית מסודרת, לא היתה תוכנית בכלל. ההטעיות, כפי שעולה כאן, נבנו על זה שדדו "ידע" או שיער שמנו שקד אולי מבשל משהו, הוא גם לא טרח לבדוק איתו אם אכן כך, ורק ביום שישי ב-7 וחצי צילצל ושאל מה אתה יכול לעשות – ויאללה סע.

    ההתקפות על תל הילאל ודרדרה הצליחו מעל המשוער יחסית להרכב הכוחות התוקפים וליכולתם [המוגבלת], אבל להציג את זה כתכנון מסודר של פיקוד צפון? לפחות כמו שזה נראה כרגע [אלא אם יימצאו יום אחד בארכיון צה"ל פקודות מבצע מסודרות לכיבוש דרדרה ותל הילאל] – המרחק גדול מאוד.

  4. אתר מדהים עבודה יוצאת מהכלל לשימור ההסטוריה הצבאית של מלחמת ששת הימי ם
    באשר להתנצחויות על טעויות שטח אפנה ברשותכם לשיר האלמותי של חיים חפר ללהקת הנחל
    אנו כיתת סיירים
    את המפות על פה אנו זוכרים
    אנו הופכים סנטימטרים לקילומטרים
    של מישורים ושל כפים
    ושל פלגי זיעה שוטפים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s