עדויות מתקיפת קיבוץ דן 1967

"ביקשתי ממג"ד 34 סיוע והוא אמר לי – תעזוב אותי, מסתערים גם עליי. באותו זמן ביקש ממני המג"ד סיוע של מרגמות. בעת שביקשתי ממנו את השריון נכנס לתוך הקשר המא"ז של שאר ישוב, גבעוני, והוא אומר לי מסתערים עליי מצפון, אל תיקח לי טנקים" * עדויות של מפקד חבל דן ומגיני המשק על תקיפת קיבוץ דן במלחמת ששת הימים, כפי שנמסרו לענף היסטוריה ב-1967

יוני 1967, צילום מתל עזזיאת אל בריכות דן

יוני 1967, צילום מתל עזזיאת אל בריכות דן וקיבוץ דן המוסתר ע"י העצים. מתוך העצים במרכז התמונה, סמוך לבריכות, בולט מבנה בצורת בקבוק. זהו הסילו בכניסה לקיבוץ ששימש לאחסון מזון לדגים, בעיקר דורה. אפשר לראותו גם בצילום הבא. כיום הסילו ריק ואין לו כל שימוש  [ארכיון צה"ל]

סיפור תקיפתו של קיבוץ דן במלחמת ששת הימים פורסם כאן בינואר 2015. לחברי המשק שהדפו את ההתקפה הסורית בבוקר ה-6 ביוני 1967 היו טענות לצה"ל כי הפקיר אותם, ואף הרחיקו לכת באומרם כי צה"ל טייח את העניין והעלים אותו ממורשת הקרב מאחר שהנושא לא היה נוח לו. עוד באותה כתבה הוכח כי תקיפת קיבוץ דן מופיעה גם מופיעה במסמכי צה"ל.

בראיון שפורסם כאן בינואר 2015 עם יוסי לב-ארי, מפקד המוצב המזרחי של דן, הוא התלונן כי אפרים ריינר, סמח"ט 3 במלחמת ששת הימים [החטיבה שהגנה על קו הגבול], ששימש לאחר המלחמה היסטוריון של פיקוד צפון לאירועי המלחמה, התעלם מהסיפור שלהם.

שבועות אחדים לאחר פרסום הכתבה כאן, נתקלתי בארכיון צה"ל בצרור מסמכים נוסף על תקיפת דן. מתברר שענף היסטוריה שיחזר את ההתקפה עם כמה מחברי המשק שהשתתפו בהגנת הקיבוץ. התחקיר התקיים לקראת סוף 1967 בשדה הפילבוקסים המזרחי של דן שהותקף על-ידי הסורים. מתברר שריינר ומחלקת היסטוריה לגמרי לא התעלמו. לב-ארי אף נכח בתחקיר שהתקיים בקיבוץ דן וסיפר על מה שאירע.

אחד הדברים המעניינים במסמך זה הוא עדותו של רס"ן מוטל בולדו, מפקד חבל דן, שהיה האחראי על מא"זי ישובי החלק הצפון-מזרחי של גבול ישראל. בולדו נפטר באוקטובר 2013 בגיל 99.

מטעם מח' היסטוריה ניהלו את התחקור הזה אריה יצחקי ורס"ן מיכאל הירשפלד. להלן התחקיר שנמצא בארכיון צה"ל:

2015, מבט מתל עזזיאת אל בריכות דן

2015, מבט מתל עזזיאת אל בריכות דן והקיבוץ, כמעט מאותה עמדת צילום של 1967

סגן מיכה [לא ידוע מי הוא] מתאר את המוצבים בקיבוץ ומיקומם: כאן הפילבוקס של משק דן. המוצב הוא דו מחלקתי, בנוי מ-5-4 עמדות בטון ועוד בונקר לוחמים. במרכז היעד עומד בית [שימש מבנה בידוק למעבר בין שטחי א"י שתחת המנדט הבריטי אל שטח סוריה שבשליטה צרפתית] שחטף הפגזה רצינית. בתוך העמדה לא ישב איש בזמן המלחמה. כולם ישבו בתוך בונקר הלוחמים. כמו כן בלילות הם היו מתחפרים פה. המוצב מורכב מתעלות קשר שמתמשכות ממזרח למערב כאשר ישנה עמדה אחת שצופה לעבר בריכות הדגים. רוב הכוח ממוקם כלפי מזרח. בצד צפון של המוצב ישנם שלושה עצים ובראש אחד העצים ישב צופה שצפה לעבר כל השטח.

בבונקרים כיסוי גג גבוה מאוד של עצים. התעלות מדופנות ומחוזקות. המוצב הוא מוצב היקפי. העמדות חולשות צפונה, דרומה ומזרחה כאשר במערב של התעלה נמצא עוד מוצב כיתתי שצופה לעבר בריכות הדגים. בצד מזרח פגיעה באחד מבונקרי הבטון. ליד מקלט הלוחמים היתה עמדת שקים שנחפרה בלילה, שם ישב מפקד המוצב יוסי עם מקלעים.

בצד מערב של המוצב חוצה כביש שנכנס לתוך תל דן. ממערב לכביש בתוך חורשת עצים הוסוו תותחי הנ"ט. ליד הברווזיה של המשק, כאן ליד מקור מים, הוכנס צינור בטון בתוכו היו מסתתרים בזמן הפגזה. התותחים היו חולשים על כל דרכי הגישה מרמת הבניאס. עמדת המרגמות היתה ממוקמת במרכז הלולים. העמדה מורכבת משלוש תעלות כשבמרכזה נמצאת רחבה שבה מונחת המרגמה. מהצדדים היה ללוחמים מקום לכיסוי ראש ושבזמן הפגזה הם ישבו בתוכו.

יוסי לב ארי, מפקד המוצב: הטנקים ירדו מרמת הבניאס, משטח הצברים רואים עדיין את הדריסות שלהם 

רס"ן מוטל בולדו, מפקד חבל דן, סוקר את השטח: "הנקודות באיזור שממולנו ומדרום מוסתרות ע"י הבריכות וסוללת הבריכות. מצד שני ממזרח – ואדי עסל, ממזרח ומדרום תל עזזיאת והבניאס. מולנו רמת הבניאס עם כל המוצבים והטנקים, תל אל חמרה, וממערב תוואי ההטיה. בתל דן היו שלושה טנקים ושלושה טנקים היו בשאר ישוב. בתל היתה גם פלוגת חי"ר, ארבעה תותחי נ"ט 90 מ"מ, 17-2 ליטראות ונשק הסיוע הגדודי הכולל כיתת מרגמות, מקב"ים ומק"כ.

ביום שני ה-5 ביוני היה די שקט. ראיתי שהסורים מתחפרים, פעילות רגילה. לא היה שום דבר מיוחד במשך היום. בליל שלישי ב-0200 בלילה שמענו רעש של טנקים, ועל זה יספר יוסי.

יוסי לב-ארי, מפקד המוצב: המוצב שלי אורגן בשיטת ההגנה ההיקפית. זה ממש מוצב עם מערכת עמדות להגנה אל המזרח ואל איזור הבריכות. באיזור הזה שעמד למעשה תחת ההפגזות ותחת ההתקפה הזאת היתה כיתה אחת של עשרה איש פלוס חוליית מקלע מאחור ליד סוללת בריכות הדגים.

יש לנו עמדות בטון, הן נבנו לצרכים מיוחדים. העמדות האלה גבוהות מאוד, ומההתחלה לא מצאו חן בעיניי כיוון שאני מכיר עבודה של שריון, ונתתי הוראה לאנשים לא להיכנס לעמדות האלה בכלל. כמה ימים לפני העסק אנו התחפרנו בעמדות האלה כאן. חפרנו אותן בלילות והסוואנו אותן יומיים לפני ההתקפה שהיתה כאן. חפרנו גם בונקרי לוחמים. כלומר, מחסות ראש אטומים עם כניסה אחת למקרה של הפגזה עלינו. היה לנו גם בונקר לוחמים אחד שהוא לא גלוי אל השטח, אין לו חלונות ירי, והוא משמש רק למחסה.

בלילה של ה-5 ביוני התחלנו לשמוע ולראות תנועות של השריון הסורי מהרמה מכיוון מסעאדה ושמענו רעש של שריון מתארגן באיזור של רמת הבניאס. שמענו גם רעש של שריון מהכיוון של סינדיאנה [איזור קלע]. היה ברור לי שזה רעש של שריון ודיווחנו כל שעה על מנת שיהיה ברור שיודעים על העסק הזה. קיבלנו דיווחים שלמעשה השריון הזה נכנס כאן להגנה. קיבלתי זאת באהדה.

ב-0545 התחילה הפגזה רצינית מאוד, במיוחד על כל מערך העמדות שלנו. הפגז הראשון ניתק את הקשר בכלל. ירו עלינו בהתחלה ממרגמות 82 מ"מ. חלק מתל עזזיאת, חלק מתל חמרה וחלק מרמת הבניאס. ירו גם מרגמות 120 מ"מ ותותחי 122. ירו עלינו גם מתותחים בכינון ישיר, תותחי נ"מ. השטח התחיל לבעור, זה אירע בהתחלה. אני מעריך את משך ההפגזה הראשונה בשעה ורבע. נתתי הוראה לאנשים להיכנס לתוך בונקרי הלוחמים שהכנו למפרע. לא לשבת בתוך עמדות הבטון, ולחכות לדיווח שלי.

אני ישבתי בעמדה הזו, היו בה שני מקלעי MG [מקלע בינוני תוצרת גרמניה שהובא לארץ בעיסקת הנשק מצ'כיה]. אני יצאתי לתצפית, והאמת היא שאני לא אוהב לשבת עם הראש בקרקע כשיורים עליי, והסתכלתי מסביב לראות מה קורה וחיכיתי.

יוסי לב ארי בשדה הפילבוקסים

יוסי לב ארי בשדה הפילבוקסים בצד המזרחי של דן

בערך בסביבות 0600 ראיתי שהטנקים יורדים מרמת הבניאס. משטח הצברים רואים עדיין את הדריסות של הטנקים על פני השטח. שישה טנקים T-34 גלשו למטה, התפרסו בתוך השדות שלנו והצטרפו להפגזה. הם ירו עלינו בכינון ישיר עוד כמה דקות. ואז הבחנתי בקולות ממזרח וראיתי מהשטח הירוק ממולנו אל כיוון העצים ותל עזזיאת, בטווח של 300 מטר מכאן, היתה פרוסה לפחות פלוגה. ספרתי לפחות 80 איש. הם רצו בחימוש מלא. הם נשאו בונגלור טורפדו והם רצו עם שני תול"רים B-10. היתה להם מחלקת מק"כים שהתפרסה ממש כאן.

היה לי ברור שזו התקפה שעולה עליי. באותו זמן היו לי עשרה איש בלבד בעמדות שבכיוון ההתקפה. עכשיו הטנקים עשו בדיוק את מה שיגורתי. אנחנו דפקנו מפה והם דפקו לעבר עמדות הבטון. היתה לנו מערכת 536 שלנו פרטית, והיה לי קשר עם המא"ז. הודעתי לו על ההתקפה ומיד פתחתי באש. בשלב זה הם היו בטווח 300 מטר. אני פתחתי במכת אש והם עדיין לא ירו. הם קיבלו כל הזמן חיפוי של הטנקים. זה היה בסביבות 0800.

בעקבות מכת האש שלי הם נכנסו לוואדי. מחלקת המק"בים התמקמה בערך בקצה הסוללה בוואדי, זה טווח של 200 מטר והחי"ר התפרס לאורך הוואדי, ואז התחילו כמה נסיונות שלהם לעלות. אני נתתי פקודה לאנשים לתפוס עמדות, ופה היו מקלענים שאפשר לסמוך עליהם. כל אחד יודע את העבודה שלו. היה לי מעצור אחד במקלע אחד, היו לו חסם בקנה. אחד האנשים חילץ אותו ומאז לא היה לנו שום מעצור.

כאן היו לסורים כמה נסיונות התקדמות. בתוך התחמושת שלנו היתה תחמושת נותבת, וכל זה הדליק את השדה ולמעשה מי שנמצא מבין המסתערים בשטח נשרף. בשטח הזה מצאנו שמונה הרוגים שלהם ויכול להיות שלא כולם נהרגו. הפגיעות היו טובות. הם היו פשוט חשופים. הם עלו בהסתערות רגלים במקום להסתער אחרי השריון. השריון נתן חיפוי וזהו. אז כבר המרגמות שלנו קיבלו את המ"ק 536 ואני ביקשתי את סיוען. כי כאן, אם לצייר לך את התמונה, כל האיזור הזה בין הסוללות היה שדה חיטה גבוהה. השריפה כאן נתנה לי את הרעיון לחסום באש. הטנקים הלכו והתקרבו אל מעבר וואדי עסל. יש שם מעבר נוח ומשם נמשכת דרך הפטרולים לאורך ואדי עסל וישנה דרך שמגיעה הנה ישר למוצב. בשלב זה כשהטנקים הגיעו למעבר ואדי עסל, זה כ-400 מטר מכאן וירו בנו בכינון ישיר, לא היתה לי ברירה והצתתי את השדה הזה בתחמושת נותבת וכל השדה החל בוער.

תעלות קשר בקיבוץ דן לפני מלחמת ששת הימים

תעלות קשר בקיבוץ דן לפני מלחמת ששת הימים

היה ברור לי שלשדה כזה הם לא יעזו להיכנס כי הלהבות הגיעו לגובה של 3 מטר. ואכן הם עברו את הוואדי והתחילו להתפרס ולהתרוצץ כמו עכברים בשטח ולחפש דרכי מעבר. חששתי רק מהדרך שעברה פה ומדרך הפטרולים. ובאמת טנק אחד שלהם התחיל לרוץ בדרך הפטרולים והוא התבלבל וטס לעבר הדרך ודפק בנו כמה פגזים שהיו לא יעילים, ובריצה טס כאן ועף לתוך הוואדי. לא קרה לו שום דבר. הטנק התהפך וב-7 ליוני באו שריונאים שלנו ושלפו את ה-T-34. באותו זמן קיבלתי כבר אפשרות לסיוע. כלומר, היה לנו עוד מ.ק. במוצב אחר, וישראל [רונן, מא"ז דן] העביר אותו למרגמות, ואני יכולתי לטווח את אש המרגמות.

ביקשתי דבר ראשון מסך אש על ההצטלבות של שתי הדרכים. פשוט כל השטח בער וחששתי לשתי הדרכים. הנחתנו מכת אש על ההצטלבות הזו. הרגמים שלנו היו טובים והיה לי מעט מאוד לתקן אש. אחרי טיווח קל הם הגיעו לנקודה ושפכו מעל 300 פגזים תוך רבע שעה. ממש יצרתי מסך אש. זה כנראה הבהיל מאוד את הטנקים. טנק אחד רץ מעל רמת הבניאס ונפל לתוך הבניאס והוא שוכב שם עד היום הזה. טנק שלישי חזר בכיוון שממנו הם ירדו ושם כנראה הוא התקלקל והצוות נטש אותו. יותר מאוחר כשהגיעו תול"רים ושריון שלנו הם ירו בו, ואז הוא נדלק. אחר כך [אחרי המלחמה] אנחנו גררנו אותו והוא נמצא פה במשק.

שלושת האחרים אינני יודע לאן הם הסתלקו. היתה כאן אש איומה. בכל אופן הם לא יכלו לעבור כאן כי כל השדה בער. באותו זמן גם החי"ר נסוג ואז ערכנו מרדף עם 81 מ"מ אחריהם. ברגע שההתקפה האחרונה שלהם נגמרה הייתי על חצי סרט והודעתי זאת לישראל. זה היה מצב לא נעים, אבל אז ישראל שלח לי תחת הפגזה קשה מאוד חבר'ה מי"ב, והם באו עם ארגזי פעולה ולמעשה תוך שתי דקות הייתי מסוגל להמשיך לפעול מחדש.

למעשה נשברה כאן כמעט בעת ובעונה אחת גם התקפת החי"ר וגם התקפת השריון. היתה פה פלוגת שריון שלהם. ואז ראינו פלוגת חי"ר שלהם. אחר כך הסתבר שזו היתה פלוגת קומנדו. העניין הוא שאני ראיתי רק באיזור הזה את החי"ר, אבל מצאנו אחר כך רובי סער וגם כמה חיילי חי"ר הרוגים באיזור שהסוללה הזו לכיוון ואדי עסל מהצד, מכאן ראיתי נסוגים 70 איש. בשטח נשארו עשרה הרוגים שלהם. יכול להיות שאיזה כוח נוסף שהגיע מכאן, ואני לא הבחנתי בבואו או שזה חלק משתי הפלוגות שעברו שם.

אריה יצחקי ממח' היסטוריה: האם כשהם נסוגו הם גררו איתם חללים?

לב ארי: כשהם נסוגו הם גררו אלונקות, אבל אחר כך בשטח מצאתי כאן אלונקות שרופות ומצאנו שמונה הרוגים בשטח, עוד שניים בתוך הטנק, עוד שלושה או ארבעה בטנק שנפל מעל רמת הבניאס, עוד ארבעה, ובסך הכל משהו בסביבות 12 חללים של חי"ר ועוד כמה של השריון.

באותו זמן נערכה התקפה על תל אל קאדי, לא ידעתי בדיוק מה זה, שמעתי רק את ההתפוצצויות, ראיתי את האבק שלנו ושלהם. ידעתי שנערכה באותו זמן על תל אל קאדי ואין לי מה לצפות לשום עזרה. חוץ מזה המוצב שלי מחוץ לטווח הנשק הקל של תל אל קאדי.

האם ראית את החיילים שירדו מתל עזזיאת?

לב ארי: שמתי לב לחי"ר רק לאחר שהוא היה כאן ממש על הכתף הזאת. כי כל תשומת הלב שלי היתה מופנית לשריון ורק יותר מאוחר גיליתי את אלה.

מוטל בולדו: לי היה ברור שאין הסתערות על שאר ישוב מפני שאז הוא היה נכבש

מוטל בולדו

מוטל בולדו [מתוך אתר קיבוץ דן]

רס"ן מוטל בולדו, מפקד חבל דן: "החבל נכנס לכוננות מתמדת לקראת הבאות כבר מה-25 במאי. במשך היום הכוחות התבצרו בלי הפסק למרות שמפעם לפעם הופיעו גם פקודות להפסיק להתבצר ולעבור למצב רגיעה פחות או יותר. ולמרות שהודעתי והעברתי את הפקודות של הרפיית המתח, האיזורים לא קיבלו זאת. כל הישובים בלי יוצא מהכלל, כולל שאר ישוב, עבדו בביצורים ובתעלות קשר וכיסויי ראש. החבל לא קיבל אמצעים מבחוץ.

מוצבי החוץ של החבל ושל הקו הסורי לא היו מבוצרים פרט לתל דן, שהיה פחות או יותר מבוצר. כל היתר – גבעת האם, תל אבו חנזיר, מוצב החוץ של גונן ועל ידו שמיר, כל המוצבים אשר היו גלויים היו מכוסים באבנים ואדמה טרשית סלעית ביותר, וברור שאת כל המשאבים היה צריך להפנות למקומות האלה ששם קשה לתאר איך יכלו לשבת אנשים בלי לקבל הגנה מינימלית בזמן הפגזה.

במציאות הדבר הזה הצדיק את עצמו, למרות שכמובן כל אחד ראה עצמו מקופח בשעות מסוימות, אבל האיזורים יכלו עוד לשאוב משאבים שהיו בתוך האיזורים והם עשו זאת וניצלו כל דבר, קטן כגדול, והתבצרו, והתבצרו טוב.

בלילה השמירה היתה מתוגברת. כיתות כוננות עמדו במצב הכן. חבל דן כולל את האיזורים דן, דפנה, שאר ישוב, הגושרים, כפר סאלד. מוצבי החוץ של החבל מתחילים מתל דן, גבעת האם, שווקה תחתא, שזה צפונה לדפנה, וחסאם. למוצבים האלה קיבלנו כמובן סיוע של החטיבה [המרחבית – חטמ"ר 3] ע"י כוחות החטיבה. תל דן עבר ישר ובאופן מלא לרשות פלוגה מחטיבה 3 וגם לפי התכנון של 'מסד'.

בגלל הכוננות, הכוחות הקדימו ותפסו את המוצבים. בגבעת האם ישבה פלוגה מינוס, בתל דן פלוגה, בחאסם היה כוח הנדסה שהתחפר ולא היה כוח קבוע. מבחינה חבלית המצב הזה נתן לנו אפשרות לענות על כל התקפה מכל צד שלא יבוא.

ב-4 ביוני עוד עברתי עם המג"ד [34] באיזורים. נפגשנו עם המא"ז בדן והגענו בדיוק למוצב הזה, הפילבוקס, ואמרנו שאם מצד זה תבוא ההתקפה לא יהיה נעים, מבלי לחשוב שבאמת נצטרך לעמוד בהתקפה במוצב הזה. היות והמוצב הזה לא יכול לקבל סיוע בכלים שטוחי מסלול, וגם אין אליו תצפית ואיזורים שכנים אין לנו, כך שהמוצב בשלבים מסוימים צריך לעמוד מבודד וצריך להתבסס על כוחותיו שלו עד שיגיעו כוחות נוספים.

כבר בשלב הראשון עמדו בתל דן מחלקה פלוס של טנקים. בשאר ישוב, במושב עצמו, עמדו שלושה טנקים. יחד עם זה עמדה לרשותנו כיתת תול"רים, שהם במציאות עמדו במתחם של חבל דן. בהתחלה השיתוף היה נהדר בין החבל והגדוד, הסיוע ההדדי היה נפלא, אבל כמובן כל הדברים האלה באו מצד החבל לגדוד.

מדן מזרח אל רמת הבניאס [כיום קיבוץ שניר]

המראה מדן מזרח אל רמת הבניאס [כיום קיבוץ שניר] – קבוצת העצים על הרכס הקרוב התחתון

הגדוד התבסס על הנקודות שהיו לו בסיס מוצק. בישובים יכולת לקבל הכל, החל מכלים מכניים – טרקטורים, מכוניות וכלי חפירה. מבחינה זו הזרמנו הכל. עוד לפני זה נכנסנו לביצוע מבצע 'צריח' [התפרסות, התבצרות ומיקוש], הרי את 'צריח' בחבל ביצע החבל בכוחות עצמו. בלילה הראשון נמצאנו במצב מביך בגלל שלא היו לנו שום אמצעי קשר עם הכוחות המבצעים. היה זה כוח של שתי מחלקות שביצעו מיקוש מתחת לתל עזזיאת, במקום בהחלט רגיש בגזרת החבל. חוץ מכלי רכב אחד לא עמד לרשותנו שום דבר. היו כנראה ויכוחים בחלונות הגבוהים האם לבצע מיקוש או לא. בשעה 2200 קיבלנו פקודה למקש. יצאנו וכעבור חצי שעה קיבלנו פקודה להפסיק בזאת. הפסקנו. כעבור זמן מה, ב-0030, קיבלנו פקודה שוב להמשיך במיקוש ושוב המשכנו למקש. קיבלנו תגבורת – מחלקה נוספת מחבל חוליות – מכפר גלעדי וחולתה, שהועמדו ת"פ החבל. בכל אופן, בלילה הראשון אחרי שלושה ארבעה פעמים של פקודות להפסיק ולחדש, הנחנו בלילה הראשון קרוב ל-180 מוקשים.

בלילה השני שוב קיבלנו פקודה להמשיך למרות שפקודת 'צריח' אומרת שהגמ"ר מבצע מיקוש לילה ראשון, ולילה שני עובר למיקוש היחידות האורגניות ששייכות לשליטה בשטח. קיבלנו הודעה שהגדוד אין בכוחו לבצע והחה"נ אין בכוחו לבצע את המיקוש, מאחר ואין לו מספיק אנשים מאומנים לזה. האנשים שמיקשו בלילה השתלבו ביום במערך ההגנה לפי הפקודות של האיזורים שלהם. דרך אגב, הביצוע נעשה ע"י סמלים מפני שהמ"מ היה חולה, והם ביצעו את המיקוש בצורה מושלמת.

בלילה השני קיבלנו פקודה לגייס את הטרקטורים. יצאו שוב פעם שישה טרקטורים עם פלטפורמות והנחנו שדה מוקשים. בלילה השני קיבלנו עזרה במכשיר קשר אחד אצל המחלקה, ואחד בג'יפ של החבל. נמצאנו שם, מפקד החבל עם עוזרו. סמל המודיעין שלנו נמצא כל הלילה בשטח המיקוש. הצלחנו לגמור את כל המיקוש לפי המתוכנן. בזה נגמר הלילה השני של המיקוש. אחר כך הטרקטורים נשארו מגויסים כל הזמן. יחד עם זה, טרקטורים שהיו מגויסים ל'צריח' לתותחים, נשארו עם התותחים בשטח, כשבתל דן עמדו ארבעה תותחי נ"ט, בגבעת האם שני תותחים, בשאר ישוב ארבעה תותחים ותותח אחד מוקם בשווקא תחתא צפונית לדפנה. הכוחות האלו נשארו כל הזמן מבחוץ ובשירותים של הגדוד והחבל.

גזרת רמת הבניאס/דן בצילום מקלעת נמרוד

גזרת רמת הבניאס/דן בצילום מקלעת נמרוד

המלחמה התחילה ב-5 ביוני בבוקר. היום הזה עבר שוב בהתבצרות בלתי רגילה באיזורים. ב-0830 קיבלנו הודעה שהעסק התחיל להתגלגל והישובים נכנסו לכוננות מלאה. שליש מהכוח ישב ליד הנשק, שליש מהכוח נח ושליש עסק בתצפיות ובכל השירותים הנוספים על מנת לקיים גם ישוב אזרחי. ההתחפרות נמשכה.

בליל ה-6 ביוני בשעה 0215 לערך קיבלתי הודעה מהאיזור ששומעים פעולת שריון על רמת הבניאס. ניסינו לוודא את הדבר הזה. המא"ז [של דן – ישראל רונן] יצא לשטח עוד לפני החבל והודיע שוב ששומעים תנועת שריון.

ב-0300 בבוקר הגיע מפקד החבל לאיזור [מתכוון לעצמו], שמענו עוד קולות ובאותו זמן גם הגדוד הודיע שבסופו של דבר גם הוא שומע תנועת שריון, וזה אפשר להבין למה הם לא שמעו קודם: בתל דן קשה מאוד לשמוע בגלל רעש המים.

"דבר" מיום 7.6.67 מדווח על התקיפה הסורית

עיתון הפועלים "דבר" מיום 7.6.67 מדווח על התקיפה הסורית

מיד דיווחתי לחטיבה. בחטיבה אמרו שחושבים שכניסה של שריון סורי הוא בתגובה שנכנסנו לשטחים המפורזים בראש הגשר [בנות יעקב] ובשטח המפורז של חורי [פרדס חורי ליד חולתה] עם השריון. באותו לילה נכנס שריון שלנו לראש הגשר והם עשו פעולה מקבילה ונכנסו לשטח המפורז אצלנו. ברור שזו היתה הנחה די טובה.

ב-0430 התחלקתי עם המג"ד בתפקידים, כך שהוא עלה לתל דן ואני התחלתי לסייר בישובים עם אור ראשון. כשהגעתי לדן בשעה 0500 התחילה הפגזה על המשק. כשהגעתי לשאר ישוב ההפגזה היתה בכל תוקפה. וב-0545 הייתי בכפר סאלד, שם נפגשתי עם מפקד החטיבה [המרחבית] לשעבר נחום גולן. הוא ביקש ממני לשבת ולשוחח, אמרתי לו עכשיו אי אפשר לשוחח מפני שבדן דיווחו לפנות בוקר על שריון.

חזרתי למיפקדת החבל תחת הפגזה, הגעתי לדפנה מפני ששם יושבת מיפקדת החבל ושם התחילו לדווח שמרגישים בגלישת שריון מרמת הבניאס. השעה היתה בין 0700-0645. השעות לא מדויקות כי בשלב זה כבר נפסק כל רישום. עד לשעה זאת יש רישום בחבל. קו השרשרת נותן אפשרות האזנה לכל הגורמים, כולל תל דן וכולל החטיבה. כל שיחה שמועברת לחבל נשמעת בכל ישובי האיזור. דיווחתי גם לחטיבה שגולש שריון, קיבלתי גם הודעה מהמא"ז של דן שיש הסתערות על מוצב הפילבוקס בטווחים קצרים יותר.

ביקשתי ממג"ד 34 סיוע והוא אמר לי – תעזוב אותי, מסתערים גם עליי. באותו זמן ביקש ממני מג"ד 34 סיוע של מרגמות. במקביל בעת שביקשתי ממנו את השריון נכנס לתוך הקשר המא"ז של שאר ישוב, גבעוני, והוא אומר לי מסתערים עליי מצפון, אל תיקח טנקים. זה היה ב-0720. באותו זמן שהוא אמר לי שמסתערים עליו, דרשתי ממנו לוודא אישית. הוא אמר שיש הפגזה קשה מאוד ואי אפשר לצאת. דרשתי – תצא ותבדוק את הדבר בשטח. הודעתי גם שלא להוציא את השריון משאר ישוב, ולגבעוני אמרתי שיברר שוב.

התקשרתי עם ישראל [מא"ז קיבוץ דן] ושאלתי מה הולך. הוא דיווח שאין לו קשר עם המוצב ויש הפגזה כבדה מאוד. אמרתי לו לצאת ולברר, הוא אמר שניסה לצאת ובזה נפסק הקשר איתו. עכשיו כבר לא ידענו מה הולך. באותו זמן שגבעוני דיווח לי שיש הסתערות מצד צפון, שזה במציאות הצד הדרומי-מזרחי של דן, בכיוון הבריכות, ישב במוצב הפיקוד המ"פ של הנ"ט [דן רודולף] והוא עולה על קו השרשרת ואומר לי: שמע, מסתערים על הנ"ט שלי. אמרתי: איך אתה יודע זאת כשאתה יושב במקלט? אמרתי לו שייצא מיד מהמקלט ויפעל. התקשרתי עם המ"פ של גבעת האם, הוא שולט על הצד המזרחי של שאר ישוב, שאלתי אותו: מדוע אינך פועל על החי"ר המסתער על שאר ישוב? הוא אמר לי: אינני רואה חי"ר.

תעלות הקשר בשדה הפילבוקסים של דן. קבוצת העצים על הגבעה - תל עזזיאת

תעלות הקשר בשדה הפילבוקסים של דן. קבוצת העצים על הגבעה ממול – תל עזזיאת

בינתיים עברה כרבע שעה. דיווחתי לחטיבה על ההסתערות על שאר ישוב. ב-0730 גבעוני חזר ואמר: אין הסתערות על שאר ישוב. לי כבר היה ברור שאין הסתערות על שאר ישוב, מפני שלו היתה הסתערות שם המקום היה נכבש כי זה בטווחים קצרים מאוד. המ"מ שיצא מהבונקר ורץ למ"פ פגש בדרך את הטנקים שקיבלו פקודה לנוע לכיוון דן, ואמרו שהם צריכים לבוא לבריכות של דן. הוא פגש את הטנקים בדרך ואמר להם לבוא אחריו ולקח את הטנקים דרומה לגזרה הדרומית של שאר ישוב, לבריכות שהיו פעם של שאר ישוב. בינתיים הלך זמן יקר ביותר לאיבוד. באותו זמן כשהוא סחב את הטנקים לצד המזרחי של שאר ישוב נותק הקשר עם הטנקים דרך הגדוד משמחל'ה (שמחה אסף, מג"ד 34) לטנקים. שאלתי שוב איפה הטנקים? והוא אומר לי שניתק הקשר איתם.

הסגן שלי התקשר בינתיים עם החטיבה ואמר להם זאת. ואליי הגיע חזי [דר], הסמג"ד של 34. אמרתי לחזי כי אני לא יכול עכשיו לזוז, אז הוא אומר – אני הולך לדן לראות מה נעשה. ביקשתי ממנו שיקשר את הטנקים עם דן. חזי רץ עם הג'יפ לדן, חזר ואמר שאינו מוצא את הטנקים. הסגן שהתקשר עם החטיבה אמר שהמח"ט איננו. דיבר איתו הסמח"ט אפרים ריינר, ואפרים אומר לו – רד מהקו, תן להילחם. ובזה נגמר הקשר עם החטיבה.

בינתיים המא"ז של דן מודיע שההסתערות התחדשה והוא חושב שהם שטפו את המוצב. אז שוב אותה שיחה: תצא אישית. הוא אמר שהוא יוצא. בינתיים מתברר שניתנה פקודה ע"י החטיבה לפלוגת הטנקים להגיע מתל חי לדן. שלחתי את סמל המודיעין שלי שעבד עם הטנקים במשק זמן רב לכביש, וביקשתי שיתפוס את הטנקים שרצים לדן ויוביל אותם ישר למוצב הפילבוקס. הוא יצא לכביש ונותק הקשר איתו.

לישראל דיווחתי – תחזיק מעמד, הטנקים בכיוון אליך. אחר כך הוא דיווח לי שהגיעו הטנקים, אבל ההתקפה נשברה והסורים נסוגים. באותן זמן שאלתי אותו באיזה מקום תוקפים והוא אמר שזה ממזרח לבריכות הדגים. נתתי פקודת אש למרגמות של שאר ישוב ודפנה שהם בטווח. המרגמות של שאר ישוב הורידו כ-70 פגז. המרגמות של דפנה הורידו מעל 40 פגז לאותו שטח. נכון הוא שהמרגמות של דפנה קצת איחרו באש. אני מהמטה שאלתי האם מרגמות דן פועלות? והתשובה היתה לא, מפני שסמל המרגמות איננו.

תרשים תקיפת קיבוץ דן [ערך: המא"ז ישראל רונן]

תרשים תקיפת קיבוץ דן [ערך: המא"ז של דן, ישראל רונן]

בשלב זה נגמרה הפעולה של החבל ובאתו זמן מה שהיה ידוע לי בקשר למג"ד שביררתי, שהמג"ד דיבר על ההתקפה על תל דן, הוא אמר שזו היתה המלחמה העיקרית. לי היה ברור שפלוגה פלוס עם כל הכלים לא יכולה לזוז מהמקום. ואם דן יכולה עם כיתה וחצי לעמוד מול פלוגה סורית בכינון ישיר בשטח לא שולט, הרי לי ברור כאיש המקום שאין שום סכנה לתל דן, שבו ישב כוח גדול עם נשק רב.

יש לי הרושם המלא שהחבל והאיזורים מילאו את תפקידם בצורה טובה. יש לציין שנוצל כל כוח האדם שבמצב אחר לא היה מביא תועלת בטחונית.

אריה יצחקי מענף היסטוריה: מדווח לי שבשעה 1000 היתה התקדמות של כוח סורי לעבר כפר סאלד.

תשובה: על הדיווח הזה ידעתי. שאלתי מה הפעולות על המצוקים של כפר סאלד, הודיעו לי שהתגלה כוח סורי, הלכתי לברר זאת. המציאות הוכיחה שלא היתה פעילות על המצוקים.

יצחקי: בשעה 0710 חבל חולתה מדווח בטלפון שיש טנקים ועוד שתי מחלקות חי"ר לפחות מסתערים על שאר ישוב.

תשובה: פה נפלה טעות יסודית. לחבל חולתה אין גזרה משותפת איתנו, אין לו תצפית על גזרתנו. לכל היותר יכול היה לבוא דיווח מחבל חוליות. אבל בגלל זה שאין לחוליות גם תצפית על השטח הזה הרי כל עניין הדיווח הזה יכול היה לבוא מאיזה כוח שלנו שישב בתל גבעת האם והוא נרשם בטעות ככוח ששיך לחבל חוליות. אין שום קשר לחבל חולתה לחבל דן.

שרטוט נוסף של ההתקפה על דן [מקור: ארכיון צה"ל]

שרטוט נוסף של ההתקפה על דן [מקור: ארכיון צה"ל]

 מתי הגיע מפקד החטמ"ר למשק?

תשובה: מפקד החטיבה הופיע רק כשבאנו לסיכומים. הוא אמר שהיה עם זחל"ם בשאר ישוב והודיע שהוא הוביל את השריון. אני מבין שהוא היה, אך בא באיחור. אגב, עכשיו אנחנו יודעים שסמל המודיעין של החבל שיצא לתפוס את הטנקים שלנו פגש במפקד הגדוד [377] ששאל אותו לאן אתה נוסע? והסמל השיב לו: יש התקפה על תל דן, הטנקים נכנסו מצד צפון לדן, כך שנכנסו בין דן לתל דן וכשהוא בא לתל דן וראה שאין כלום, קיבל פקודה מהחטיבה לרוץ לכיוון דן ואז הוא פנה דרומה לדן והגיע לתוך המוצב.

ישי גרשון, מפקד מרגמות 81, מספר: יצאתי בבוקר ב-0530 ובאתי למוצב. בדיוק לקחו לנו את הבאנ"ד יום אחד לפני שהתחיל הכל. יצאתי השכם בכדי לתרגל מחדש. יחד איתי היה עוד בחור. נעמדנו כאן ורציתי להתחיל להסביר את השטח. לא עברו שתי שניות ונשמע הפגז הראשון. לא יכולנו לזוז. נכנסתי לבונקר של יוסי ויצאתי מדי פעם עם יוסי כי רציתי לחזור לעמדה.

בינתיים התברר ששוב שהייתי כאן כי הקשר נותק מיד עם נפילת הפגזים הראשונים. כשראיתי את הסורים יורדים מכאן ראיתי שאין לי יותר מה לעשות. רצתי בחזרה לעמדה וראיתי שישראל עבר משם והוא נתן פקודה להתחיל לירות. הם היו מטווחים במקומות הנכונים כי היינו בלילה במשימת אש בעיקר במעבר הוואדי, אבל הרגמים ירו בפצצות כמו שהן היו מוכנות, על מטען שש. באתי ומיד הבנתי שמשהו כאן לא בסדר והורדתי את המטענים למטען שלוש. התברר שתפסנו אותם בדיוק במעבר במקום המצופה. אני לא יודע איך הם ידעו לבוא למקום שבדיוק חיכינו להם. היו פגיעות מאה אחוז. אחר כך יוסי כיוון אותי למרדף אחרי החבר'ה שהסתלקו. הוא סימן לי בערך את החלקה ודפקנו עליהם כשהחלו להסתלק.

המא"ז ישראל רונן: חששתי להתקפה נוספת והטנקים לא הגיעו. הודיעו לי כל הזמן שהם בדרך

ישראל רונן [גרשוביץ], מא"ז דן: הכוח שלי היה מורכב מ-110 'שולפי חרב'. מתוך זה 70 יוצאי צבא בגיל הגיוס, עשרה מי"ב לפני צבא והיתר מבוגרים שמזמן עברו את גיל הצבא.

עם תחילת הכוננות התארגנו. קבעתי עם המ"מ איך מתארגנים בכל מוצב, את הסדרים ללילה. רכשנו מנות קרב למשק והכנסנו זאת מתחת לאדמה. את הנשק והתחמושת סידרנו. מה שהיה מיותר הכנסנו מתחת לפני האדמה שלא ייפגע. השתדלנו לעשות את המקסימום. אחר כך התעסקנו בהתחפרות. האיזור מאורגן בארבעה מוצבי הגנה, מתוך זה שלושה מחלקתיים ואחד כיתתי.

מערכת הקשר היתה צולעת ביותר. היו לנו שלושה מכשירי 536 פרטיים, שלאחד מהם היה טווח מקוצר ולכן לא יכולנו ליצור קשר בתחילה. כמו כן החרמנו את הקשר הטלפוני בבית התינוקות. אלתרנו מכל הבא ליד.

בריכות הדגים של דן ומעליהן תל עזזיאת. באיזור שמימין לתמונה - שאר ישוב

בריכות הדגים של דן ומעליהן תל עזזיאת. באיזור שמימין לתמונה – שאר ישוב

בעיה נוספת היתה בעת ניסוי כלי הנשק, בזמן הכוננות אחרי שחילקנו את הנשק. החבר'ה שפשפו קצת את כלי הנשק, אבל לא ירינו ולא ידענו אם הם במצב פעולה תקין. היתה גם בעיה שכל בן אדם אחרי שזמן רב לא ירה רצוי שיירה כמה צרורות. היתה גם בעיה אחרת שלדעתי היתה פסיכולוגית: היתה מתיחות ולנו היו מספר תאריכים של תחילת המלחמה ואני מוכרח לומר שהמתח היה רב. החלטנו שאנו מוכרחים לעשות ניסוי כלים ולא נתנו לנו. למטה יש מחסן, זה מבנה תעשייתי מבטון, עטפנו את החלונות במזרונים, סידרנו שקיות חול על הקיר, נכנסנו שניים-שניים פנימה וכל צוות ירה עם הנשק שלו. אחרי שדיווחתי למיפקדה שביצענו ניסוי כלים כולם רצו את הפטנט ויתר המשקים גם עשו זאת.

זה היה חשוב מכמה בחינות. קודם כל הסתבר שחמישה מקלעי MG לא ירו כלל ומיד החליפו לנו אותם. היו לי 17 MG בסך הכל. ודבר נוסף, כל הלוחמים אחרי שלחצו קצת על ההדק ושמעו שזה עושה רעש היו מבסוטים. זו היתה השתחררות כללית. כל אחד היה בטוח בכלי הנשק שלו. זה היה חשוב מאוד והעלה את המוראל. חוץ מזה, ידעתי מה יש לי.

בלילה שלפני ההתקפה החלו להגיע דיווחים, ואני מסרתי זאת דרך המיפקדה שלי למיפקדת הגדוד שהיה ממונה עליי ולמיפקדת החבל. באור ראשון יצאתי עם מפקד החבל לנקודה הזאת לראות מה מתרחש. ההערכות של המיפקדות הממונות עלינו היו שזאת היערכות להגנה. לא היתה לנו התנגדות. הסתבר שזה לא נכון. בשעה רבע לפני שש התחילה למעשה הפגזה על כל המשק בבת אחת, כשעיקר ההפגזה מכוונת הנה. ירו ממרגמות 60 מ"מ קטנות, אלו מרגמות שמסתערים איתן, מרגמות 82 ו-120 ובתותחי 122 ארוכי קנה. מיד אחרי המלחמה סילקנו 17 נפלים ועכשיו מצאנו עוד אחד של 82 מ"מ. אלו הם סוגי הנפלים שהיו: 60 מ"מ – 3 נפלים, של תותחים ארוכי קנה היו 5, היו של 120 מ"מ מרגמות ואחר כך היו כל מיני כלי נשק כלים.

בהפגזה הזו לא נפגעו כמעט אנשי משק מחוץ לשניים קל. ראיתי שניתק לי הקשר והעסק החל להיות מסובך. לקחתי מ"ק 536 ביד, רצתי לגזרה הזאת והגעתי עד תותח הנ"ט, שם יש מחסה קטן. אנשי הצוות היו מאוד מופתעים שאני מסתובב בחוץ. רצתי על פני השטח רוב הזמן. הגעתי לשם והצלחתי להקים קשר אלחוט עם המ"ק 536. שם תפסתי את יוסי והוא דיווח לי מה נשמע והתחלתי לשמוע את הנשק הקל. מסרתי לו שיתחילו לירות בנשק הקל, ואני רץ להפעיל את מרגמות ה-81 מ"מ. למרגמות לא היה קשר, הקשר ניתק. אחר שאלתי את מפקד מוצב מחסן הדיג הכולל כיתה ושני מקלעים השולט על בריכות הדגים ומוסיף סיוע טוב אם הוא רואה את החבר'ה האלה. הוא אמר לי כן. אני רואה שבגזרה של יוסי מסתובבים למוצב הפילבוקס חבר'ה עם טנקים. מפקד המוצב היה משוכנע שזה כוחות שלנו ואני הייתי בטוח שזה לא שלנו ופקדתי ב-536 שיפתח עליהם באש.

ניסיתי איכשהו להתגבר על בעיית הקשר. הודעתי למפקד המוצב ב-536 שיקפיץ את ה-536 שלו עם רץ למטה. נתתי לו הוראה לפתוח באש והוא מיד פתח באש עם שני מקלעי מאג. את ה-536 שלי השארתי אצל התותחנים. רציתי שיהיה לי קשר אל התותחנים מפני שהתקדמו כאן טנקים ולא ידעתי איך זה יתפתח. אני גם לא ידעתי אם ה-536 של יוסי יחזיק מעמד עד הסוף.

בדרך עברתי דרך מרגמות ה-81 מ"מ. עמדת המרגמות מוקמה ליד מקלע, והצוות יושב בתוך המקלט. הוצאתי את הרגמים החוצה. הרגמים מורכבים משלושה רגמים בגיל הגיוס ושלושה בגיל מעבר להג"א. שם היו לי שישה רגמים. מרגמות עם 360 פגז ושישה ארגזי זרחן. הוצאתי אותם החוצה והם קפצו במהירות לתוך עמדת המרגמות ושם עזבתי אותם. המשכתי למטה שלי לתפוס את המ"ק 536. הגעתי למטה והגיע אז רץ מהפילבוקס שהוא היה רגם 52 מ"מ.

העמדות של קיבוץ דן

העמדות של קיבוץ דן

יוסי לב ארי: היתה לי כאן בזוקה מצוינת ותפסתי עמדה מכיוון שהטנקים היו בטווח של 400 מטר. לא נתתי אישור להפעיל. היה לי רק נ"ט. החי"ר היה כאן ואז הפעלתי את המרגמה 52 מ"מ. אחרי שש פצצות התעקם הנוקר ולא יכול היה להתפרק. אני לא ידעתי אז אם אקבל מרגמות או לא וראיתי שזה דבר חיוני לפגיעה בחי"ר הסורי. אז אמרתי לרגם שירוץ להביא מרגמה אחרת ושלחתי אותו למוצב השכן להביא מרגמה 52 מ"מ. אחרי כמה זמן הוא הגיע אבל זה היה כבר בשלבי הבריחה שלהם.

ישראל רונן: הוא הגיע אליי (הרץ) ודיווח שהמרגמה מקולקלת והתחמושת הולכת להיגמר. אז שלחתי איתו מרגמה חדשה מהמוצב השני עם פגזים נוספים ועוד ארבעה חבר'ה עם שני מקלעי מאג ושמונה ארגזים נוספים. הם היו חמישה יחד. הם הגיעו לפילבוקס עם תחמושת נוספת כי אנשי המוצב נשארו עם סרט אחרון. כך שזה הגיע בזמן. באותו זמן הצלחתי גם להתקשר עם יוסי ב-536 שהקפיצו אליי ממוצב אחר, ממוצב מחסן הדיג של אורי.

ניסיתי לדווח לחבל ולגדוד מה קורה, שתוקפים גם את תל אל קאדי. אני ניסיתי לבקש סיוע גם של תותחים ובעיקר של שריון. ובשלב זה החלה הריצה הטלפונית אחרי השריון. החבר'ה שרצו והביאו את התחמושת היו החבר'ה מי"ב שהיו מאומנים טוב בהפעלת המאג, עברו גם מטווח. נוצר מצב שהייתי מוכרח לתת להם פקודה לרוץ על השטח. הגעתי בדרך זו פעמיים והדרך בסדר, והחבר'ה האלה רצו על פני השטח ועשו את העבודה שלהם טוב.

מיכה ממח' היסטוריה: כמה תחמושת היה במוצב לפני שנכנסתם לקרב?

רונן: מנה תקנית – ארבעה ארגזי פעולה לכל מקלע, מרגמה 52, עוזי וצ'כים. אנחנו עובדים עם נשק עוד מימי מלחמת העולם השנייה. באותו זמן קיבלתי דיווח מהמרגמות. הם ירו אש רצופה, תוך 17 דקות הם הרימו מעל 300 פצצות, ומנחם מפקד עמדת המרגמות הודיע לפתע שנותרו לו רק עוד 30 פגזים. מיד דיווחתי למיפקדת החבל שנשארתי עם 30 פגזים. אחרי רבע הגיעה משאית מלאה תחמושת. ניסיתי לארגן את הטנקים, הייתי מאוד מודאג מאחר שחששתי להתקפה נוספת והטנקים לא הגיעו. הודיעו לי כל הזמן שהם בדרך.

אני כל הזמן קבעתי מפגש ליד חדר האוכל. חיכה להם בחור שלי עם מכשיר מ"ק 300 ואצלי השארתי גם 300 אחד, שאוכל ליצור קשר איתו והוא יצטרך להוביל את הטנקים לאן שאומר לו. בצורה כזאת היתה לי אפשרות לכוון את הטנקים. הבחור חיכה שם והתרוצץ בשטח. סמג"ד 34 הגיע אליו ומכאן ברגל הוא רץ לחורשת טל לראות איפה הטנקים. והקשר שלי לא תפס את הטנקים. אז הוצאתי אותו לפילבוקס שיהיה לי דיווח נוסף. בערך ב-0930 הופיעו הטנקים. כשהם הופיעו היה עשן עצום. כשהוצאתי את הרגמים ביקשתי שיתחילו לירות עם הזרחן ולעשות שריפה טובה. היתה חיטה גבוהה ויבשה, וזה התחיל לבעור בצורה אדירה.

הנפגעים היחידים שהיו לנו היו למעשה שני פצועים קל. אחד חטף אבן בפנים והחובש חטף אבן גדולה שהתגלגלה על רגלו.

בערב היתה השלמת תחמושת. קיבלתי מהחבל תוספת של 20 ארגז של מאג והוצאנו זאת לשטח. בערב קיבלנו גם תחת פיקוד מחלקת טנקים, אלה שהיו בשאר ישוב. ביקשתי ממיפקדת הגדוד להיות הראשון שייצא לשטח. הייתי בטוח שנמצאים בשטח נשק והרוגים, אך לא הירשו לנו.

בשעה 2000 קיבלתי דיווח שמסתובבים סורים בשטח. הם הלכו עם פנסים. דיווחתי זאת למג"ד, המג"ד שאל אם זה בטוח וכו', הוא גם קיבל דיווח משאר ישוב ממפקד סוללת הנ"ט שהוא שומע אנשים, ואז הוא כבר האמין. קיבלנו אישור לירות פצצת תאורה אחת. הם נשכבו ואחר כך הפסקנו לשמוע אותם. בערך בשעה 0630 בבוקר יוסי מודיע לי שהוא רואה שתי כיתות חי"ר שירדו מרמת הבניאס ומסתובבות בשטח. אני מיד מדווח למג"ד והמג"ד אמר שהוא צריך לבקש רשות להפגיז. החלטתי שזה לא עסק. קודם לכן בערב קיבלתי שני צלפים מצוינים שאחד מהם הוא רפי פלס מחוליות, והתחלנו עם הצלפים בתקווה שזה לא נשמע. הצלפים התחילו בירי, אבל אז הסורים התחילו לענות עם מק"בים ואז כבר בלי רשות התחלתי עם ה-81 מ"מ. המג"ד פקד עליי להפסיק מיד. הפסקתי. הסורים הוציאו מתחת לאפנו שני תול"רים B-10 ושני גוריאנובים על גלגלים [משפט זה נמחק בשלב ההגהות].

דצמבר 1967: מכתב רע"נ היסטוריה לאנשי דן להעיר הערותיהם על העדויות. המכתב חזר מאחר שהדואר לא הכיר את הכתובת "חבל דן"... [היה צ"ל - ד"נ גליל עליון]

דצמבר 1967: מכתב רע"נ היסטוריה לאנשי דן להעיר את הערותיהם על העדויות. המכתב חזר מאחר שהדואר הצה"לי לא הכיר את הכתובת "חבל דן"…

באותו יום ב-1100 הופיעו טנקים ברמת הבניאס והתחילו בהפגזה רצינית, זה היה כמו ביום ההתקפה. לא ידעתי אם זה יתפתח להתקפה. על כל פנים זה התחיל בצורה מאוד דומה להתקפת ה-6 ביוני, אבל עכשיו היו לי טנקים בעמדת המתנה בתוך האקליפטוסים. הודעתי להם עם רץ להיכנס לעמדות תובה ולהתחיל לירות למטרות לפי תצפית. הם עשו זאת ולאחר 8-7 דקות היה שקט. כל אחד ירה איזה 20 פגז. באותו יום היה ניסיון נוסף להוציא מהשטח דברים. פעם נוספת ביקשתי אישור לפתיחה באש ולא קיבלתי. ירינו שוב ושוב בלי אישור.

למעשה מבחינת הפגזה בדן כל הזמן עף משהו באוויר. והילדים לא יצאו כ-12 שעות מהמקלטים. המבוגרים הורשו לצאת בשעות המאוחרות של הלילה. ביום ההתקפה על סוריה קיבלנו משימת חסימה מהגדוד, עשינו שם חסימת אש עם ה-81 מ"מ ואחר כך על דעת עצמנו העברנו את ה-81 מ"מ לתל עזזיאת. בשעה 1500 ביום ההתקפה גמרנו את כל היריות.

אריה: מה בקשר לטנקים של הסורים, מצאתם את כולם בשטח?

רונן: שלושה טנקים מצאנו בשטח. בשלב הראשון ידענו על שניים. הראשון שרוף לרגלי רמת הבניאס. אני גם הודעתי על השני למיפקדת החבל שיש לנו טנק בוואדי עסל כי כולם ראו אותו נוסע לשם. איש לא ראה אותו חוזר. השלישי נמצא לאחר המלחמה הפוך על הגב בתוך נחל הבניאס. מול שלושת העצים היה גם טנק, וכשהוא חצה את הוואדי הוא הטיל את עצמו פנימה וכשהוא יצא אז הוא הפיל את רשת ההסוואה שלו והיא עוד מונחת שם. הוא כל פעם ירה כמה פגזים וחזר לתוך הוואדי, ואחר כך נעלם עם יתר השלושה שנסוגו אחורה מעבר לרמת הבניאס.

אריה ממח' היסטוריה: כמה פרטים על האויב שפעל בגזרה ומניעיו, יש בידינו תמונה מפורטת על האויב שפעל כאן ועל מגמות ההתקפה, זאת ע"פ מסמכי שלל וחקירת שבויים. הכוח הקבוע שישב בקו כלל את חטיבת החי"ר 11, גדוד 2 של המה"ל, והכוחות ת"פ השתרעו מגבול סוריה-לבנון ועד ואדי פג'ר. חטיבת החי"ר כללה שלושה גדודים, גדוד טנקים T-34 וגדוד חת"מ. בנוסף לטנקים הנייחים (פנצרים) שהיו במוצבים. ההתקפה הסורית המתכוננת על ישראל שנקראת מבצע נאצר כללה הפעלת שני כוחות משימה אוגדתיים. האחת בגזרת משמר הירדן לעבר צפת, והשני בגזרת אלמגור. במסגרת ההתקפה היה על חטיבה 11 המוגברת לבצע התקפות הסחה בעוצמה של גדוד חי"ר ועוד פלוגת טנקים לעבר תל דן ומשק דן ולכובשם. המגמה – ריתוק כוחות צה"ל והסחתם מגזרת המאמץ העיקרי. גם הגורם התעמולתי של כיבוש ישוב ישראלי שיחק תפקיד לא מבוטל.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “עדויות מתקיפת קיבוץ דן 1967

  1. העדות של בולדו עוזרת עכשיו טוב יותר להבין מה קרה ומחזקת את גרסתו של מג"ד 34 שסיפר כאן בינואר 2015 כי שלח מחלקת טנקים לבריכות של דן.

    עכשיו כמעט ברור שטעות שמקורה לא ברור שלחה את מחלקת הטנקים הזו מפלוגה ו' גדוד 377 לבריכות של שאר ישוב במקום לבריכות של דן. כלומר, כל האיזור הדרום-מזרחי של דן נותר עם הגנה מינימלית בלבד מול כוח צבאי עדיף שכלל שריון וחי"ר איכותי. אם שלושת הטנקים היו מגיעים למקום שאליו נשלחו – חבורת מגיני המשק לא היתה נאלצת להתמודד עם סיטואציה מביכה ומפחידה. זו הסיבה שמג"ד 34 לא הבין למה מבלבלים לו את המוח באמצע ההתקפה עליו מצפון וממזרח – מנוחיילה ותל חמרה. הוא הרי ידע ששלח טנקים לגזרה המזרחית של דן. רק במהלך התקיפה הסורית הוא החל להבין שהם לא הגיעו למקום ששלח אותם.

    לטנקים שעמדו ליד הבריכות הישנות של שאר ישוב לא היה קשר עם המתרחש, לא דרך מכשיר הקשר ולא קשר עין. בריכות הדגים של שאר ישוב היו מתחת לתל עזזיאת מצד מערב, במרחק של קילומטר אחד מזירת ההתרחשות. הסורים היו קרובים מאוד לשטוף את שדה הפילבוקסים של משק דן עם כוח המגינים המועט, הדל בתחמושת. הם רק לא ידעו עד כמה הם קרובים. אם היו יודעים ומגלים נחישות ועוברים את ההתנגדות של חברי הקיבוץ היה מתרחש בדן מרחץ דמים והיה לוקח לצה"ל שעות להשתלט על העניינים.

    נותר לנסות לברר מי זה שנתן את ההוראה למחלקת הטנקים ללכת לשאר ישוב ולמה עשה זאת בניגוד לפקודת המג"ד?

    מצד שני, לא מן הנמנע שאם מחלקת הטנקים כן היתה מתמקמת ליד בריכות דן הסורים היו תוקפים את שאר ישוב. הם הרי יכלו לראות מלמעלה איך מסודרים כוחות צה"ל ולפעול בהתאם.

    • אני לא מאמין שהסורים היו שוטפים איש כל כך בקלות. בקיבוץ הייתה פלוגת חיר עם 17 מקלעים. היתה מחלקת נ"ט בתקן מלא, כולל 2 תותחים של 17 ליטראות, וארבעה תותחי 90 מ"מ, שיכלה להתמודד עם 6 טנקי T-34, (וזה לא התותח קפצונים 57 מ"מ של תל פאחר) ומחלקת מרגמות 81 מ"מ. הכח ישב בעמדות חפורות בשום שכל, מוסוות היטב, תוך שהפילבוקסים שימשו- בחכמה רבה- כמטרות דמה לטנקים.

      • הכוח שאתה מדבר עליו ישב בתל דן, כקילומטר מהקיבוץ ומשדה הפילבוקסים שהגן על הצד הדרום-מזרחי של המשק. פלוגת החי"ר של גדוד 34 שישבה בתל דן עם כל הנשק שפירטת, כולל טנקים, היתה עסוקה בעצמה בהדיפת התקפה סורית שייתכן מאוד נועדה להעסיק את הכוח העיקרי של צה"ל באיזור זה, ומתחת לאפו להשתלט על הקיבוץ.

        דו"ח סיכום חטמ"ר 3 ציין: "…באותו זמן נערכה גם התקפה על תל דן. ובכך נוצר מצב שהמוצב לא יכול היה לסייע למשק בהדיפת הטנקים הסורים בעזרת הטנקים שלו או בדרך אחרת".

  2. לשלמה מן אני מצטט מסוף דבריך :
    הם הרי יכלו לראות מלמעלה איך מסודרים כוחות צה"ל ולפעול בהתאם.
    עד כאן.
    על כך אני מבקש להוסיף כי יש גם מישהו שהוא יותר מלמעלה מכולם,,,!

  3. ציטוט מדברי יוסי לב ארי : " טנק אחד רץ מעל רמת הבניאס ונפל לתוך הבניאס והוא שוכב שם עד היום הזה."
    יש לציין שבתל עזאזיאת מציינים על אבן את הטנק הנ"ל כטנק שברח מהמוצב ונפל אל תוך הוואדי.
    א"כ יש שתי גרסאות לגבי הטנק הנ"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s