שמורת הזאבים של תל עזזיאת

פוסט אורח: ירון צלניק, סטודנט לאדריכלות נוף בטכניון, מציג כאן את פרויקט הגמר שלו העוסק בשילוב שדות המוקשים באיזור תל עזזיאת ומערכת הביצורים במוצב עם ערכים אקולוגיים וסביבתיים * הרעיון: צפייה בבעלי חיים ממבני המוצב וטיפוחו כשמורת זאבים

שדות המוקשים באיזור תל עזזיאת

שדות המוקשים באיזור תל עזזיאת

מאת ירון צלניק

לא לחמתי במלחמת ששת הימים, האמת שעדיין לא הייתי בתכנון. גם לא שירתתי בגולני ואפילו לא הכרתי את סיפורי הקרב של תל עזזיאת. בכל זאת אני מקווה שאצליח לחדש בפוסט הקרוב על התל ואחשוף נקודת מבט שונה לגביו.

אני בן 28 מחיפה, סטודנט לאדריכלות נוף בטכניון בהווה, ובקרוב מאוד בוגר המסלול. זאת הסיבה שאני כותב פה, לספר לכם על פרויקט הגמר שהגשתי בחודש שעבר. הפרויקט עוסק באזרוח המכשולים הצבאיים ברמת הגולן ונקרא "מעבר הכרחי", וכך למעשה הגעתי לעסוק בתל עזזיאת. בפרויקט הגמר התבקשנו לעסוק בסוגיה מרחבית משמעותית בנוף הישראלי. בחרתי לחקור את המפגש בין העולם הבטחוני והעולם האזרחי ברמת הגולן.

בתור קצין לוחם לשעבר ביחידת מיתר [להסבר על היחידה – לחצו כאן] ואחד שמכיר את רמת הגולן גם כחייל וגם כאזרח, האמנתי שיש לי מה לחדש בסוגיה הזאת. במפגש בין שני העולמות התמקדתי במכשולים הצבאיים, וליתר דיוק בשדות המוקשים ותעלות הנ"ט המשמעותיים כל כך בנוף הגולני. משום שהתפיסה לגבי אותם מכשולים בשנים האחרונות משתנה, ושאירועים שונים גרמו לבחינה מחודשת של ההכרחיות שלהם (הפציעה של דניאל יובל ב-2010 ומלחמת האזרחים בסוריה החל מ-2011) היתה חסרה לי עמדה של מתכננים, אדריכלי נוף ואקולוגים, לגבי הסוגיה. אז התחלתי לקרוא, למפות, להתייעץ ולרדת לשטח.

מיפוי המכשולים הצבאיים ברמת הגולן. במודל הדגשתי את המפגשים בין המערכת הבטחונית למערכת האזרחית בשתי רצועות עיקריות בגולן – המעלה התלול וקו התלים

מיפוי המכשולים הצבאיים ברמת הגולן. במודל הדגשתי את המפגשים בין המערכת הבטחונית למערכת האזרחית בשתי רצועות עיקריות – המעלה התלול וקו התלים

אתמצת את התהליך שעברתי במהלך השנה ואשתף אתכם בשורות התחתונות. שדות המוקשים במעלה התלול של רמת הגולן מוכרזים כ"בלתי מבצעיים" והחל הליך פינוי של חלקם, במטרה לפנות את כולם. שדות המוקשים ותעלות הנ"ט בסמוך לקו הפרדת הכוחות מ-1974 עדיין מוגדרים כ"מבצעיים" ולכן מסווגים, אך יש כבר גורמים במערכת הביטחון שגורסים שהם לא רלוונטים. אין ספק שהמכשולים האלו גורמים נזק רב לאזרחים, גם בנפש וגם במגבלות של תנועה ופיתוח. אך יחד עם זאת, אותם מכשולים שמרו במשך מספר עשורים על מערכות אקולוגיות שלמות ומשמשים כאזורי מחסה לצמחייה ובעלי חיים שמקומם בגולן נדחק.

הבעיה היא שבשיטת הפינוי הנוכחית אותן מערכות נמחקות. לאור האילוצים התקציביים, פינוי שדות המוקשים ה"בלתי מבצעיים" צפוי להימשך מעל 50 שנה ויש הטוענים שאפילו מעל 100 שנה… [צפו בסרטון].

ופה אני נכנס לתמונה.

אני מציע מודל אסטרטגי בעל שלוש רמות התייחסות למכשולים הצבאיים:

סטטוס –שמור– לתכנון מוטה טבע.

סטטוס –מוגבל– לתכנון מוטה חוויה.

סטטוס –נגיש– לתכנון מוטה פיתוח.

לכל סטטוס הוראות שונות שעליהן אני ממליץ. אחרי קביעת קריטריונים לכל סטטוס שייכתי את שדות המוקשים בתל עזזיאת לסטטוס "שמור".

הסיבות העיקריות לכך הן שמדובר בשטח גדול של מוקשים (2,750 דונם), המאופיין ברציפות אקולוגית (בסמוך לשמורת נחל חרמון) ומכיל ערכים אקולוגיים ייחודיים (על כך ארחיב בהמשך). המשמעות של הכרזת שדה מוקשים בסטטוס "שמור" היא שלא מפנים אותו בטכנולוגיה הנוכחית, מתוך הבנה שבעתיד טכנולוגית חדשות יאפשרו את הפינוי מבלי לפגוע פגיעה אנושה בטבע. לפיכך, המטרה של הסטטוס היא שמירה על מערכות אקולוגיות קיימות והבטחת ראשוניות המרחבים על-ידי צמצום השפעות אדם.

שמורת זאביםבטווח המיידי מדובר בהתאמת הגדר והשילוט למעבר בטוח של כל בעלי-החיים (כיום מרביתם עוברים בחופשיות, אך חלקם לא), הגבלת התנועה בסמוך לשדות המוקשים וביצוע מחקרים כדי להבין טוב יותר מה קיים בתוכם (אין צורך להיכנס אליהם כדי לעשות זאת). כבר היום ידוע שבתל עזזיאת חוסה להקת זאבים בשתי מאורות בתוך שדות המוקשים (ע"פ מישדור זאבים שאלון רייכמן מרשות הטבע והגנים ביצע). התופעה הזאת זכתה לתיעוד בסרטו של משה אלפרט "הזאבים של שדות המוקשים [1996].

כמובן שהזאבים הם לא בעלי החיים היחידים החוסים בתוך שדות המוקשים. אנשי רשות הטבע והגנים מעידים על טורפים כלביים נוספים, כמו שועלים ותנים, להקות צבאים הקיימות באיזור, ציפורי שיר וציפורים נודדות החולפות מעל שדות המוקשים וחזירי בר ודורבנים, שלעתים מסבים נזק לגדר הקיימת.

בארבעה סיורים שביצעתי בשעות היום בתל נתקלתי כבר בשלושה צבאים, שני שועלים והמון סימנים המעידים על פעילות עשירה של חיות בר. רק תדמיינו כמה דברים אנחנו לא יודעים שקיימים שם.

בטווח הארוך יותר, הטקטי, בחרתי להתייחס לדגשים הצבאיים של המוצב ולסיפורי הקרב שלו, הכוללים מושגים כמו תצפית, הסוואה וכיבוש, אך בהקשר האזרחי. התצפות ממבני המוצב יהיה על חיות הבר בשדות המוקשים, ההסוואה תהיה של המטיילים העולים לתל, כדי לצמצם את הנראות וההשפעה שלהם, והכיבוש של התל יהיה ע"י האנשים שמעוניינים להכיר טוב יותר את "שמורת טבע זאבי הגולן".

זאבי הגולן

זאבי הגולן, מתוך הסרט "זאבים בשדות מוקשים" בבימויו של משה אלפרט

מאורת זאבים בשדה מוקשים בתל חזיקה (צילום: אלון רייכמן)

מאורת זאבים בשדה מוקשים בתל חזיקה שליד אלוני הבשן (צילום: אלון רייכמן)

תצפית לעבר שדה המוקשים

תצפית מתל עזזיאת לעבר שדות המוקשים בכיוון דרום-מזרח [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

העלייה למוצב והמעבר ההכרחי בין שדות מוקשים

העלייה למוצב והמעבר ההכרחי בין שדות מוקשים

לא בכדי נבחרו הזאבים לסמל השמורה. הם מעידים על העבר הצבאי הקשוח של המוצב הסורי, והעובדה שהמקום היה במשך כמעט עשרים שנה אימת התושבים בעמק. העובדה שהזאב משדר חספוס ותוקפנות, אך במקביל גם מסתורין ופראיות, מתקשרת עם התחושות שמעוררים בנו שדות המוקשים.

לצורך תכנון האתר השתמשתי בתיאור סיפור כיבוש התל ב-67' ע"י סרן אבנר ב"מערכות" ובתצלומים שמפורסמים בבלוג זה ותרשים כיווני הירי של המוצב, בהם מתועדים המבנים במוצב וכיווני התצפית והירי, ועל בסיסם תכננתי את החוויה שיעברו האזרחים העולים לתל. הדואליות הצבאית-אזרחית באה לידי ביטוי בתכנית האתר המבוססת על מפת רומים וניתוח מבטים שביצעתי.

דימוי, מבוסס על

מפת טווחי ירי של תל עזזיאת שנמצאה לאחר המלחמה: הדימוי שהינחה אותי בתכנון – שילוב העבר הצבאי והעתיד האזרחי שלו

תוכנית האתר

תוכנית האתר

הפעילות בתל תוגבל לעלייה רגלית בלבד (מתוך הבנה שיש כבר מוצבים נגישים למכוניות ורכבי שטח) שתורכב משתי קבוצות עיקריות. הראשונה היא המתעניינים בסיפורי מורשת הקרב שיגיעו למוצב משביל הקרבות הרווי בגיאופיטים כאזכור לנופלים ויוכלו לעלות למוצב ולחוות את תיאורי הקרב.

הקבוצה השנייה מורכבת מהטיילים שישנים בבי"ס שדה חרמון הסמוך, ויגיעו בשעות הבוקר המוקדמות בסיורים מודרכים משביל הזאבים, כדי לתצפת על חיות הבר. שתי הקבוצות יעלו בציר היחיד למוצב ממזרח, וע"י פעולות של צמצום החתך שלו ושימוש בצמחייה להסתרה, התחושה שהמבט נפתח רק במוצב עצמו תועצם ותגיע לשיאה בשיא הטופוגרפי של התל.

השימוש במבני המוצב בתוספות קטנות של לוחות זט"ר (זיהוי טווח רחוק), רשתות הסוואה והשמשת הבונקרים ותעלות הקשר לתנועה חבויה בהם, יאפשרו למבקר ליהנות ולהיחשף לערכים האקולוגיים של המקום. תחשבו איך מרגיש העולה למוצב בסדרת החתכים המצורפת.

חתךאחתךב

 

מודל האזור. במודל הדגשתי את את ההקשרים המרחביים של האתר

מודל האזור. במודל הדגשתי את את ההקשרים המרחביים של האתר

להשלמה

בראייה לטווח רחוק, הטווח האסטרטגי, אני ממליץ על שדות מוקשים נוספים בסטטוס "שמור" ועל פיתוח ציר הנפט כדרך נוף הכוללת חניות ונקודות תצפית כדרך מקשרת ביניהם (כבר היום יש פרויקט דומה של רמ"י במקטע הצפוני של הציר) ודרך הפטרולים הסורית, שמשמשת כבר היום כציר מקשר לרכבי שטח. במודל שהכנתי תוכלו לראות את רצף הנרטיבים שיחווה המבקר.

תצפית עזזיאת2תצפית עזזיאת1

תצפית עזזיאת5

תצפית עזזיאת3

מקווה שהצלחתי לגרום לכם קצת לדמיין ועשיתי לכם חשק לבקר שוב בתל עזזיאת. מה שבטוח הוא שאתם, בעזרת התיאורים המדהימים שלכם בבלוג זה, ובעזרת החומר שאתם מעלים באדיקות, גרמתם לי לחוות את המקום בדרך שלא דמיינתי לפני כן. מצרף עוד תמונות ממכשולים צבאיים אחרים כדי לפתוח את התיאבון.

חתכים בתעלות הנ"ט

חתכים בתעלות הנ"ט

חתך2 עזזיאתחתך1 עזזיאת

ירון צלניק yaronzelnik87@gmail.com

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “שמורת הזאבים של תל עזזיאת

  1. אדריכלות נוף הוא מקצוע שנלמד בכל אוניברסיטה ומכללה אבל הטכניון הוא אופרה אחרת.
    שאפו על העבודה המושקעת.

  2. קבל מחמאות על מה שנראה [להדיוט בתחום] כפרויקט מקצועי, מקורי ועם חזון.

    במהות העבודה עומד רעיון להפוך את האיזור המדובר לתיירותי או חצי תיירותי עם קריצה גדולה לחובבי טבע. ברגע שהאיזור יוכרז כשמורת טבע יפקדו אותו מאות מטיילים מדי שבוע, הם אומנם לא יפרו את האיזון האקולוגי, אבל יפריעו מאוד לטבע הקיים. שכידוע, איפה שיש בני אדם – הטבע בסכנה. אומנם במילא המטיילים לא ייכנסו לשדות מוקשים והתנועה בכל איזור תל עזזיאת מוגבלת מאוד ונעשית רק באמצעות דרך אחת מבלי אפשרות לסטות שמאלה או ימינה.

    בהזדמנות זו אזכיר שיש עוד אלפי דונמים ברחבי הגולן שמגודרים למרות שאינם ממוקשים, אבל הבוקרים של הגולן דאגו למרחבי מחיה עבור הבקר שלהם. חוקי? לא חוקי? מוסרי? לזכותם ייאמר שעדיף לראות פרות רועות בתוך שטחים מגודרים מאשר שטחים פרוצים לכל רוח וטרקטורונים וג'יפים רומסים אותם, ואגב כך פוגעים בצמחייה ומפריעים לבע"ח.

    כמי שמסתובב הרבה בעזזיאת, פאחר והסביבה, אני נתקל הרבה בבעלי החיים – בזאבים טרם פגשתי – וזה קורה מפני שהאיזור כולו די שומם ברוב שעות היום [יותר פעילות יש בשבת בעיקר של טרקטורונים, אופניים וריינג'רים]. אם תוכנית צלניק תתקבל, יכול להיות שהמועצה האיזורית או רשות שמורות הטבע ירצו להוסיף עוד אלמנטים. למשל, למה לא לבנות גשר מבית ספר שדה חרמון [הנמצא כ-1 ק"מ לפני קיבוץ שניר] שיעבור מעל הבניאס ובהמשכו ייסלל שביל היישר אל תל עזזיאת? זו תהיה הליכה קצרה של כ-400 מטר ישירות אל המוצב במקום העיקוף הגדול שצריכים לעשות כיום בהגעה מדרך הפטרולים הסורית.

    פעם חשבתי שהמועצה האיזורית צריכה להשקיע קצת בכל האיזור הזה מבחינת תיירות, כלומר לספר את הסיפור שלפני מלחמת ששת הימים ומה שהיה במלחמה עצמה. אבל חוץ משלט הסבר בגבעת האם, ומלבד אתרי המוצבים תל פאחר ומצפה גדות, אין שום נקודות ציון. אפילו לא בתל עזזיאת שהנגישו אותו לציבור, אבל לא הציבו אפילו שלט "ברוכים הבאים ל…" ולספר מה ומי היה המוצב הזה עבור דן, שאר ישוב והגושרים. אבל ככל שעובר הזמן אני בדעה שמוטב שהמצב באיזור הזה יישאר כמות שהוא, כולל שדות המוקשים: כך הוא נותר אותנטי, פראי, אין כמעט הפרעה לבעלי החיים ולמערכת האקולוגית, ומי שרוצה ללמוד על המקום ולהכיר את הטבע שבו – יכול בכל עת.

    אלה מחשבותיי על ההצעה המקורית לשמורת זאבים באיזור תל עזזיאת. זהו חיבור מושלם של מצא מין את מינו: תוקפנות, נועזות ושיניים חדות.

  3. שלמה, העבר מלמד שאיפה שהאדם מציב כף רגל שם הטבע נרמס, אפילו אם הכוונות טובות. אבל מרגע שכבר הוצבה כף הרגל ראוי שיהיה פיקוח הדוק ותכנון. כך למשל, אם רשות הטבע והגנים לא היתה אוכפת חוק בנחישות בפארקים הלאומיים בנגב, לא היה נשאר דבר משכיות החמדה שם, הכל היה נרמס תחת גלגלי הג'יפים והררי הפסולת. מסכים אתך לגמרי ששדות המוקשים מגינים על הטבע יותר טוב מכל רשות ממשלתית. ובנוגע לרעיה, בכל מקום שבו היא מותרת הטבע נרמס תחת רגלי הבקר והפרשותיו. רואים זאת יפה מאוד בחלק הגבוה של הרמה, אזורים שלמים שם נראים כמו מחראה אחת גדולה, וזה מאוד חבל.

    • לעופר- מצד שני הגולן הוא ריאה ירוקה ובני אדם זכאים להנות ממנו ומהעושר שלו כמובן תחת מגבלות. אם איזור תל עזזייאת יהיה תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים הוא לא יהפוך למפגע סביבתי, כולם יוכלו להנות ממנו.
      האזור שמעל כפר סולד ושאר ישוב לא מפותח מספיק מבחינת תיירות פנים והגיע הזמן להשקיע שם יותר. אני תומכת בתוכנית שהוצגה של ירון צלניק.

  4. עוד בנושא:

    כתבת ארכיון משנת 96' שלאחרונה זמינה ברשת:
    http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1948068

    ולענין הנאמר שם בדקה 09:34 –
    "זאבים לא תוקפים בני אדם, לפחות לא בתקופות האלה, כיוון שכל מי שטרף או פגע… בכלל חיות בר שפגעו או טרפו בני אדם באיזורים מיושבים כמו שלנו, ופה היה איזור מיושב כבר הרבה שנים, היה 'עליהום' כזה, שבעצם כל מי שניסה לעשות את החכמות האלה, נכחד ולא השאיר צאצאים, ופשוט על ידי ברירה טבעית, רק הפרטים שהתרחקו מבני אדם ושנזהרו מבני אדם שרדו"

    – סביר להניח שיש זאבים שלא צפו בכתבה ולא יודעים על כך…

    וכפי שדווח בוואלה במאי אשתקד, על ארבעה מטיילים, זוג, אב ובנו בן התשע, שנפגעו יום קודם באורח קל על ידי זאב באזור נבי חזורי שברמת הגולן. הארבעה הגיעו לבית החולים זיו שבצפת כשהם סובלים מנשיכות וחתכים וקיבלו טיפול רפואי בחדר המיון. כמה שעות מאוחר יותר, שני בני אדם נוספים הותקפו, הפעם על ידי זאבה, באזור נחל נמרוד שברמת הגולן. שניהם הגיעו גם כן לטיפול במרכז הרפואי זיו שבצפת, כשאחד מהם סובל מנשיכה ברגל והשני בירך, ושם חוסנו נגד כלבת.

    כרמל, מטייל תושב העמקים שהותקף בידי הזאב, אמר: "טיילנו ליד נבי חזורי, פתאום התקרב אלינו הזאב. חשבתי שזה כלב משוטט שמבקש מים ואוכל. הוא נראה מסכן וחולה. פתאום הוא זינק עליי ונתלה לי על התרמיל. התחלתי להיאבק אתו, והוא עזב אותי ותקף מטיילת נוספת".

    "זה היה מפחיד מאוד", סיפר. "אתה לא מצפה להיאבק עם זאב פתאום במהלך טיול. אחרי כן יצאנו לחניה ליד קבר נבי חזורי והיו שם דרוזים שהגיעו למקום הקדוש להם, שסיפרו שגם הם הותקפו. הגענו לבית החולים, אין לנו פציעות רציניות. עכשיו הכל בסדר".

    נמרוד מנקס מקיבוץ נאות מרדכי יצא לטיול בנחל נמרוד עם אשתו, שלושת ילדיו ושני חברים נוספים. "עשינו טיול משפחתי באזור נחל נמרוד. התחלנו ללכת בשביל ולרדת לכיוון המעיין. לפתע יצאה מבין השיחים זאבה ופשוט התחילה לתקוף את מי שהיה הכי קרוב אליה שזה היה הבן שלי, אמיר. היא נתנה לו נשיכה בירך והמשיכה לבן השני. שכשהוא ראה אותה הוא התחיל לברוח לעבר השיחים והקוצים. כשהיא לא השיגה אותו היא נטשה והמשיכה הלאה. חזרנו לרכב והתארגנו כדי לנסוע לבית החולים זיו שבצפת".

    במהלך הנסיעה לכיוון בית החולים, הבחינה משפחת מנקס בזאבה התוקפת בסמוך לכביש. מנקס צילם את הזאבה וכשהגיע לחדר המיון, פגש במקום מטיילים שהותקפו כמה שעות קודם לכן על ידי זאב בסמוך לנבי חזורי. "הראנו להם את התמונה והם אמרו שככה נראתה הזאבה שתקפה אותם", הוסיף מנקס.

    הזאבה ברמת הגולן (צילום: אמיר מנקס)

    • כלבים פירנאים שמרתיעים זאבים כמו שנאמר בכתבה ראיתי שיש לקיבוץ כפר סאלד באיזור הרעייה של הבקר שלהם בקרבת מוצב עוקדה.

      לא יצא לי להיתקל בזאבים בגולן, אבל פעמיים נתקלתי בשועל או בתן, כך היה שלשום כשהסתובבתי באיזור סיר א-דיב וראיתי שועל (השוויתי בין התמונות שצילמתי לבין תמונות ברשת, וזה נראה יותר כמו שועל) מתקרב אליי ללא חשש. מצמצמתי לו והוא המשיך להתקדם. כבר שמעתי שהשועלים/תנים מאוד ידידותיים וכשנחה עליהם הרוח אפילו ניגשים לאנשים ואוכלים מכף ידם. בקיצור, השועל ואני מתקרבים זה לזה, אין לי שום דבר לתת לו חוץ מליטוף, אבל אז נשמע כלי רכב מתקרב והשועל בלי לקפל זנב עשה מיד אחורה פנה ונעלם.

  5. לעניות דעתי רק זאב שחלה בכלבת יתקוף בני אדם. למיטב נסיוני (והוא רב) זאבים בריאים פוחדים מאוד מנוכחות אנשים. ככל הידוע לי כל המקרים שתיארת כאן הם תקיפות של זאב או זאבה שחלו בכלבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s