צל"ש לחובש זמיר

איזו הפתעה: זמיר כהן לא האמין כשהדלת נפתחה ולביתו נכנסו מפקדיו מקרב תל פאחר * תיעוד הענקת תעודת הוקרה לחובש הפלוגתי של גדוד 12 על חלקו בעזרה ופינוי של עשרות פצועים

מפקדיו של זמיר כהן מעניקים לו תעודת הוקרה. מימין: המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן, זמיר ורופא גדוד 12 ד"ר ג'קי הורנר

צל"ש אחרי 48 שנה. מפקדיו של זמיר כהן מעניקים לו תעודת הוקרה. מימין: המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן, זמיר ורופא גדוד 12 ד"ר ג'קי הורנר

זמיר כהן, חובש פלוגה א' בגדוד 12 של גולני במלחמת ששת הימים, הוא אחד האנשים שחיים כמעט מדי יום את קרב תל פאחר. בראיון שנערך עמו כאן לפני כשנה וחצי סיפר, כי יש לילות שהוא צועק מתוך שינה. "אני שומע צעקות, זה החיילים שלנו, ואני מתעורר כולי מלא זיעה. אני שומע שצועקים לי 'חובש חובש' ואני צועק אליהם בחזרה".

לא מזמן סיפר רופא הגדוד, ד"ר ג'קי הורנר, כי כל החובשים שפעלו תחתיו במהלך הקרב עשו את עבודתם נאמנה, אבל זמיר היה מעל כולם. הוא התרוצץ בשטח בין הפצועים, העניק להם עזרה ראשונה ונשא אותם על גבו לתאג"ד שהוקם בסמוך". זמיר עצמו העיד בראיון איתו כאן כי "הייתי בתפקיד אלוהים". כלומר, הוא החליט בשטח מי יקבל טיפול תחילה, לפי חומרת פציעתו.

לאחרונה החליטו מפקדיו במיל' כי לזמיר מגיעה טפיחה על הכתף והוקרה על פעילותו בקרב. בערב קיץ של אוגוסט 2015 הם הגיעו לביתו בבת-ים והפתיעו אותו כשהוא בחברת בני משפחתו, שידעו מראש על האירוע. זמיר נדהם לראות איך בזה אחר זה נכנסים פנימה המ"פ אהרון ורדי, הסמ"פ שמיל גולן, הרופא ד"ר ג'קי הורנר, מ"מ הטנקים עזרא ברוש ומ"מ מגדוד 12 דני ביזר. "עבדתם עלי", מילמל שוב ושוב כשהוא מתחבק עם החברים לנשק.

בהמשך סיפרו המפקדים על פועלו של זמיר ועל תרומתו הרבה של התאג"ד שהתמקם ממש מתחת למוצב תל פאחר, והעניק סיוע מציל חיים לעשרות רבות של פצועים.

זמיר ושמיל

חברים בלב ובנפש, זמיר כהן ושמיל גולן

המ"פ סגן אהרון ורדי: "ההתכנסות הזו היתה הפתעה גם לי. האמת היא שזמיר התגלה לי כאיש מיוחד אחרי המלחמה. את זמיר אני זוכר כמובן גם לפני המלחמה. במלחמה עצמה לא ראיתי אותו. הוא הסתובב בין כל הפצועים. לדעתי הוא הציל הרבה אנשים גם מאובדן חיים וגם מאובדן של פגיעה יותר חמורה. את הסיפורים האלה שמעתי ממנו ומאחרים אחרי המלחמה. הגדולה של זמיר היא להבין את הסיטואציה שהוא נמצא בה ולהיות כמעט בכל מקום כחובש. ומי שרוצה איזושהי הוכחה מה היכולת שלו, יכול לראות ב-48 השנים שמאז המלחמה ועד היום איך הוא מצליח לרכז את כל הלוחמים בפלוגה, חיילים ומפקדים, ולהביא אותם לכנסים ואירועים. הוא איש מחבר מאוד, ואני שומע גם מאנשי מקצוע איזה יכולות מקצועיות היו לו גם במלחמה. חוץ מלוחם הוא גם חבר, ואני שמח שהוא ממשיך איתנו כל הזמן, ומקווה גם בשבילו וגם בשביל המשפחה בריאות שלמה".

הסמ"פ סגן שמיל גולן: "השיר 'חיילים אלמונים' זה כנראה לא רק המנון של בית"ר. יש פה שני אנשים, שאני מאוד מעריך אותם, שעשו עבודה מאוד נהדרת. האחד הוא הרופא ד"ר הורנר. את מה הוא עשה גילינו רק במסגרת הבלוג [לחצו כאן לקריאה]. אף אחד לא דיבר על זה ואף אחד לא נגע בזה. האיש השני, במסגרת החיילים האלמונים, זה זמיר. אני אחד היחידים שיכול להגיד שהיינו ביחד לאורך כל השירות. ורדי היה מ"פ, הוא קלט אותו והשאיר לי אותו בירושה, וזו אולי הירושה הגדולה ביותר שקיבלתי אי פעם.

"זמיר לא היה חובש של הפלוגה, הוא היה הפסיכולוג של הפלוגה. זמיר היה איש של החיילים. כשהמפקד ירד עליהם, כשהיה קשה באימונים, כשהיה קשה במסעות, היו הולכים לזמיר. הוא היה מסביר להם, מרגיע אותם, נותן להם סוכריה והחיילים הסתכלו עליו בהערצה. הוא היה למעשה מה שנקרא האיש החכם של הפלוגה. אם היתה לאנשים בעיה, הוא היה מתווך. כל חייל שהגיע אליו ידע שהוא מקבל ממנו את הטיפול הטוב ביותר. הפלוגות של אז היו חיילים שהגיעו מכל חברת עם ישראל. חלק גדול מהפלוגה לא ידעו לכתוב ולקרוא. זמיר עזר להם והיה כותב להם מכתבים הביתה. וזמיר היה גם המסמר של ההווי. הוא היה 'מעכן'. היה לו כושר שינה שאין לשום אדם, הוא היה מסוגל להתיישב על אבן ולהירדם בלי שום בעיה, או להישען על עץ ולהירדם [ובכך למעוך אבנים או עצים – העיקר לישון, ומכאן הביטוי]. הוא היה הפסיכולוג של הפלוגה. אני קיבלתי אותו כשהגעתי לפלוגה כמ"מ, ואחרי זה כסגן של ורדי ואחרי זה כמ"פ. והוא היה זה שקולט את החיילים החדשים"…

ורדי: "הוא גם המליץ עליך".

חיבוק מהמ"פ. זמיר כהן ואהרון ורדי

חיבוק מהמ"פ. זמיר כהן עם אהרון ורדי

שמיל: "חייל חדש שמגיע אחרי שהיה עובר את כל סדרת הראיונות עם המ"פ והמ"מ, היו אומרים לו לך עכשיו לזמיר, הוא יגיד לך מה לעשות. אנחנו לאורך כל השנים נשארנו חברים בלב ובנפש. הוא איש שיודע לשמור על חברות, לבוא בשעת צרה ולהגיד מילה טובה. ועל כל מה שעשית רציתי להגיד – אחי, יישר כוח".

מפקד מחלקת טנקים מגדוד 377, סגן עזרא ברוש, שנפצע קשה בקרב וזכה לטיפול מידי זמיר כהן והתאג"ד: "החיבור בין גולני לשריון נוצר בשבוע שלפני מלחמת ששת הימים. שיתוף הפעולה הזה והקירבה הזו נמשכים עד היום, כי עשינו דברים לחשוף את הפעולות של כל הלוחמים והמפקדים שהיו. אני קודם אמרתי לבת של זמיר – זו אחוות לוחמים. תוך שניות זה נוצר וזה יכול להימשך כל כך הרבה שנים".

ברוש ממשיך: "המשימה שקיבלנו היתה מטורפת יחסית לימים ההם. תקחו את זה מהשיר על ההר שהפך כמפלצת. יום שישי, שעה שבע בבוקר, 9 ביוני, ניתנה הפקודה, ומרגע שהיינו מוכנים תוך כמה שעות כל הרמה התחילה להתמוטט. הציר המרכזי שממנו יצאה הקריאה ברדיו דמשק שהצבא הסורי מתמוטט, היה בקטע של חטיבת גולני עם הלוחמים והכוחות השונים. לא דיין ולא דדו ולא המודיעין חזו את זה. הם חזו קרב נוראי. ומה שקרה זה רק בזכות הלוחמים. בתל פאחר גדוד שלם הגיע לשם עם הסיוע וכמה טנקים בודדים, והם עשו בעצם את כל המלחמה.

"לפני הקרב אף אחד לא הזכיר בכלל את תל פאחר. לא ראו בו בעיה. ובאמת, במהלך הקרב כשאמרו ששרשרת הפיקוד נפגעה כמעט בהתחלה, אז כל לוחם ולוחם שהגיע לתל, 60 או 70 לוחמים, הם שעשו את הקרב. אנחנו הטנקים קיבלנו הוראה להתקדם. ממש לרגלי תל פאחר האש ניתכה עלינו וכל הכוח נפגע קשה מאוד. הסתערנו עם הטנקים, הגענו די קרוב לגדרות, אני הייתי כמעט למעלה ונפגעתי שם. אני רציתי לעקוף את כל הגדרות מסביב ולבוא לתל פאחר מאחורה. פנטזיות לא מתממשות, אבל זו היתה המחשבה. וברגע שנפגעתי הפחד שלי היה שהסורים יירדו אלינו ויפגעו בנו. עד שהגיע הסיפור של הדוקטור וזמיר. וברגע שהם הגיעו אלינו עם זחל, הם נתנו לנו את העזרה הראשונה המאוד מאוד חשובה".

עזרא ברוש [מימין] עם ד"ר ג'קי הורנר. נפגשים לראשונה אחרי 48 שנה

מ"מ הטנקים עזרא ברוש [מימין] עם ד"ר ג'קי הורנר. נפגשים לראשונה אחרי 48 שנה

הרופא הגדודי, סגן ד"ר ג'קי הורנר: "אני רוצה להמשיך את הסיפור הזה. כשהגענו לעזרא הוא שכב פצוע והרגל שלו תלויה על חתיכת עור. מצאו אותו מחזיק תמונה בתוך היד שלו, והוא אמר אני לא אעזוב את זה. זו היתה תמונה של שתי הבנות שלו. והוא החזיק את זה בכל הכוח, ובעצם בכך הוא העלה את לחץ הדם שלו עם הלחץ העצום שהוא הפעיל שם. הוא היה פצוע וחם ומותש. הוא קיבל מורפין לווריד והורדנו אותו לפח"ח. והרגל שלו שחתכנו לו שם, לאן היא הלכה – אנחנו לא יודעים עד היום. את השם שלו אני שנים רבות זכרתי. זו פעם ראשונה שאנחנו נפגשים מאז הקרב. הוא הגיע לטיפול בבית חולים והוא שיקם את עצמו ויש לו היום שתי רגליים, הוא חזר לעצמו ותאמינו לי שזה בעיקר בגלל מה שעשה הבחור שמצד שמאל שלי [זמיר]. הוא טיפל בו, הוא עשה לו חוסם עורקים והוא עשה את זה בצורה טובה ובדיוק במקום שצריך".

ברוש: "כשאני הגעתי לרמב"ם בטיסה הייתי עם התמונה ביד ולא הצליחו לפתוח לי את היד. חשבו שנפצעתי גם ביד, חוץ מהעין והרגל. ועד שלא הרדימו אותי לא יכלו לפתוח את היד. זה סיפור שאני יודע מהרופאים ברמב"ם".

מימין: ביזר, ורדי, שמיל, זמיר, הורנר וברוש

אומרים שבחו של אדם בפניו. מימין: ביזר, ורדי, שמיל, זמיר, הורנר וברוש

שמיל: "הסיפור הגדול זה איך התאג"ד הזה טיפל בעשרות רבות של פצועים עם ציוד מינימלי".

הורנר: "היה לנו ציוד סטנדרטי, תחבושות ומורפין".

שמיל: "הרופא הוא איש צנוע, אבל התאג"ד הזה שלו הוא הראשון אי פעם בצה"ל. עד התאג"ד של תל פאחר לא היו תאג"דים בשטח. היו מעבירים את הפצועים אחורה לבתי חולים. הוא היחידי שבא מתוך אינטואיציה לתת טיפול ראשוני ממש בשדה הקרב, וכל מי שהגיע אליו יצא מטופל. ולכן חשוב מאוד הסיפור הזה של איך טיפל בפצועים ואיך העביר אותם אחורה לתאג"ד שהיה בהגושרים, ומשם לבית החולים בנהריה או רמב"ם. הם עשו משהו אדיר. כל אחד שהגיע לתאג"ד הזה קיבל טיפול מציל חיים. דוקטור אתה עשית דבר גדול".

הורנר: "זמיר, למעשה, הוא עשה דברים בצורה יזומה. הוא היה בא והולך, בא והולך, שם את הפצועים וחוזר. החובשים של התאג"ד לא עשו שום דבר בלעדיי, וזמיר היה בפני עצמו. והוא עשה באמת את העבודה הכי טוב. עבורי זה קודם כל לפקד על הקבוצה, להשיג רכב ולהעביר כמה שיותר אנשים לתאג"ד החטיבתי [בהגושרים]. זמיר היה למעשה החובש שהוציא את החיילים מהמקום שנפצעו ומביא לתאג"ד".

זמיר: "אני הייתי לבד בשטח, ואין עליי שום פיקוד ואני צריך להחליט את מי לחלץ קודם. זה עניין של שניות. לדעת להפריד בין מי שאין לו סיכוי, כמו בחור אחד מהשריון שהיה מרוטש לגמרי, וכולם מסביב צועקים תציל אותי, תציל אותי. הייתי רץ כל הזמן, עולה ויורד".

מימין" ביזר, זמיר וברוש

אחוות לוחמי תל פאחר. מימין: דני ביזר, זמיר כהן ועזרא ברוש

המ"מ סג"מ דני ביזר: "אני רוצה להבין במדויק את החלק של זמיר. אתה באמצע חום אימים סחבת על הגב שלך מהדרך שעולה לתל פאחר, וירו עליך?".

זמיר: "בטח שירו, אבל אין לך ברירה. וכל זה קרה במה שאני קורא לו גיא ההריגה".

ביזר: "ורצת עם הפצועים".

זמיר: "רצתי עם הפצועים עליי. חלק על הגב, חלק עם אלונקה".

תעודת ההוקרה לזמיר [להגדלה לחצו]

תעודת ההוקרה לזמיר [להגדלה – לחצו]

הורנר: "זמיר הראה באופן מיוחד יכולת מקצועית, אישית, במשך כל זמן הקרב. גם החובשים האחרים פעלו טוב, אבל הוא היה יוצא מהכלל. בחור צעיר שלומד להיות חובש והופך לאיש מקצוע מעולה ועושה בצורה הכי טובה מה שאפשר. מרגיע את הפצועים, נותן להם סיעוד, מביא אותם לאן שצריך להביא, מציג אותם לפניי עם הפציעות שלהם. אני לא יודע איפה הוא היה בשטח ומאיפה הוא הביא אותם, אבל את הכל הוא עשה בלי פחד ועם נחישות. הוא לא היה ת"פ שלי, הוא היה שייך לפלוגה א', ואני חושב שהוא הושפע מהקצינים שלו, מההדרכה שלהם, וביחד עם התכונות שלו עשה את מה שעשה. אתה לא פוגש הרבה אנשים כאלה".

בסיום דבריו של הורנר הוענק לזמיר הצל"ש מקץ 48 שנים, בדמות תעודת ההוקרה שעליה חתמו מפקדיו והאנשים שבהם טיפל [ביזר וברוש]. והערב הזה נמשך עם עוד חיבוק, עוד תמונה ועוד אחת, פעם עם הדוקטור ופעם עם שמיל, ועם בני משפחתו ובת זוגו אתי נסים. הסיפורים והצ'יזבטים מהגדוד הופרחו במפגש במשך שעה ארוכה.

זמיר סיכם את האירוע המרגש: "זו היתה חוויה לא נורמלית. כשכולם נכנסו הביתה חשבתי שאני חולם. הפתיעו אותי. הייתי המום ובהתחלה לא יכולתי לדבר. לא הבנתי מה הולך. תודה לכולם, אבל התעודה הזו היא בעיקר בשביל הילדים והנכדים. אני יודע מה עשיתי שם. אני בסך הכל עשיתי את שלי. רציתי רק להציל נפשות בישראל".

זמיר כהן עם חברתו אתי נסים ותעודת ההוקרה

זמיר כהן עם בת זוגו אתי נסים ותעודת ההוקרה

אתי נסים, ד"ר הורנר ושמיל גולן

אתי נסים, ד"ר הורנר ושמיל גולן

זמיר2

הסמ"פ שמיל גולן חותם על תעודת ההוקרה לזמיר

ילדיו

דביר ואורנית, שניים משלושת ילדיו של זמיר

ד"ר הורנר, ברוש ושמיל

מימין: ד"ר הורנר, ברוש ושמיל

המשפחה

לתפארת המשפחה המורחבת

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “צל"ש לחובש זמיר

  1. יופו של פוסט.
    היו פעם אנשים שעשו את התפקיד שה"היסטוריה" (מילה גדולה…) הטילה עליהם, וגם הרבה מעבר לזה. בלי שפקדו עליהם, רק מתוך אישיותם ואנושיותם. לא לוחמים גדולים, לא גיבורי חיל מסוקסי-שרירים, רק בני אדם, אבל גיבורים. זמיר הוא אחד מהם, מהטובים שבהם. והם לא רצו מיד לעשות לעצמם סלפי ולהתארח בטלויזיה. סתם, עשו את שלהם ונעלמו. ואם כבר מישהו סיפר את סיפורם בעיתון, זה היה בצניעות, מבלי למרוח את תמונתם על השער וללחוץ בכוח על בלוטות הרגש. ואפילו צל"ש לא קיבלו. וגם לא ביקשו לעצמם. והיום?… יכול להיות שזה נגמר?…

  2. כבוד לזמיר על אנשים כמותו נאמר איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..
    וכבוד לחבריו הנאמנים ומפקדיו שלא שכחוהו והתארגנו להוקירו. מחווה כזה אינו דבר מובן מאליו..

  3. זמיר יקר,
    כאחד ששירת איתך יחד בפלוגה, אני יכול להעיד ממקור ראשון כי הכרתי מעט אנשים מדהימים כמוך.
    באישיותך המדהימה חרגת מכל מסגרת של חובש פלוגתי. היית דמות ומופת לכולנו. החזקת מורל גבוה, ייסדת שפה מיוחדת, חיברת בין האנשים, טיפלת בכולנו, ודאגת לשמור על מצב רוח ושמחת חיים גם בתקופות קשות מאד.
    התעודה הזו באה להעיד כי המון המון אנשים חייבים לך הרבה, הן פיזית כי טיפלת בהם והן מורלית כי דאגת לרוחנו.
    מצטרף להצדעה של כולם לך. זה המעט שבמעט בה אפשר להגיד תודה לאישיות הענקית שלך.
    גאה להיות חבר שלך, ושמח על כי החיים הפגישו בינינו.
    איזי גרנות – חמווי.

  4. תענוג לקרוא פוסטים כאלה. על אנשים טובים ויקרים שטובת הכלל היתה חשובה להם יותר מעצמם.
    בזכותכם אנחנו כאן.

  5. מתוך בלדה לחובש מילים שכתב דן אלמגור –
    ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
    מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
    הַשאירו אותי כאן – ביקש אז הפצוע,
    עזוב שטויות – ענה לו החובש.
    תציל את עצמך – ביקש אז הפצוע.
    אני נשאר איתך – ענה לו החובש

    זמיר וחובשים קרביים יזכרו תמיד על מסירות הנפש וקדושת הרצון תוך טיפול בפצועים תחת אש.
    נאמר שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. אנחנו יודעים שחובשים בצה"ל הצילו עולמות רבים במלחמה אחת.

  6. כבוד לאבא והסבא היקר. מאחלים לך חיים מלאי בריאות, אהבה, אושר ונחת , שנזכה לשמוע בשורות טובות בקרוב אמן..
    כבוד ויקר גם לכל חבריך הנאמנים שלא שכחו אותך ודאגו לחלוק כבוד שהגיע לך , אכן כמו שנאמר זוהי כוחה של אחוות לוחמים משדה הקרב.
    כולנו יודעים שהחיים שלך לא היו פשוטים והננו שמחים שזיכו אותך לקורטוב של נחת והעיקר העניקו עוד סיבה לנו בני המשפחה להתגאות במה שאתה ובמי שאתה.
    שתהיה לך ולכולנו שנה טובה ובעיקר של בריאות.
    אוהבים ומוקירים מאוד- בני משפחתך בארץ ובחו'ל..

  7. כשמדברים על ערך הרעות בצה"ל – זו איננה סיסמה או קלישאה. במפגש המרגש ראיתי את העיניים הנוצצות של זמיר ושל חבריו ואת האהבה וההערכה הרבה שיש ביניהם האחד לשני. מתוך האש והתופת של מה שהחיים הובילו אותם אליהם עלתה חברות עצומה שנמשכת יובל שנים, מאחדת את החבורה וכולם תמימי -דעים על פועלו ופעילותו מצילת החיים של זמיר. בעוז, באומץ ובקור רוח.
    מי ייתן ותזכו כולכם לוחמים יקרים לבריאות ואריכות ימים ובעיקר נחת ובשורות טובות.
    והלוואי שהארץ תשקוט (קצת יותר) מ-40 שנה…
    גלית

  8. כבוד גדול היה לי להיות נוכחת במפגש מרגש זה.
    אחי גולני (והשריונר) שבהיותם נערים היוו דוגמא למופת לכל עם ישראל, העוצמה, אחוות הלוחמים, הדאגה והמסירות לערך החיים ולערך המולדת מעוררים הערצה.
    נשארתי ללא מילים נוכח העדויות עליך,זמיר, סוחב פצועים על גבך, נמצא בסיטואציה של החלטה את מי להציל קודם, עובר ימים ולילות בהצלה ודאגה לחבריך. אני שמחה שזכיתי להכיר אדם מיוחד כמוך שהעלה את שמחת החיים לעשרות חיילים והצליח לשמור על המורל גם בימים קשים.
    אתם דוגמא לחינוך דור העתיד, גאה שישנם אנשים כאלו בינינו ומאחלת לכם שנים רבות של נחת ובריאות.
    לילך.

  9. החובשים זהר הלוחמים…
    מלאכי הלוחמים היוצאים אלי קרב
    החובשים הקרביאים הם רוח הלוחמים .
    במשימתם בהם בוטחים הלוחמים .
    אלמונים וזוהרים במדי לוחמים .
    באשפת הכדורים כדורים לא הורגים .
    כדורים מורפיום אגדים חוסמי עורקים .
    כדורים ונוזלים מצילי חיים .
    זוהרים הייתם החובשים עם הלוחמים .
    הייתם זוהרים בין כדורי הנותבים .
    רצתם והצלתם לוחמים רבים .
    לוחמים שאינם יודעים שלכם חייבים החיים …

    מוקדש לחובשים…ולאחד ויחיד..זמיר…

    • יפה!

      לא הכל "מתל פאחר" (כמו תמונת הזחל"ם שהועבר לגבעת-האם), אך קשור.

      מאיפה צולמו בריכות קיבוץ דן? (2-07-)

      כמדומני שיש כאן גם תמונות שטרם פורסמו בבלוג. מה הסיפור של הנראה בתמונה 1:38- ?

    • כן, לזה התכוונתי. כעת ראיתי שכתבת בפוסט על גבעת הרתק: "הדבר המשמעותי ביותר שמצאתי בגבעת הרתק היה חלק מתכתי כבד, כנראה של טרקטור."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s