פרקנו טונות של מעמסה וחימה

סיכום פעולות חיל האוויר בזירה הסורית ועדויות של טייסים * התקיפה ברמה הסורית הצטיינה ברצף וקצב של תקיפה שלא היה כדוגמתם – אמר מפקד חיל האוויר מוטי הוד * "זרקנו על הרמה טונות של פצצות בשביל לפרוק מעלינו מעמסה של כעס וחימה, שהצטברה הרבה מאוד שנים בעבור כל אותם דברים מפורסמים שנעשו לעבר המשקים שישבו בבקעה"

ווטור מעל שריון

מלחמת ששת הימים. מטוס ההפצצה ווטור מעל גדוד שריון

אין עוררין שחיל האוויר היה המנצח הגדול של מלחמת ששת הימים. היוזמה לתקוף ראשונים והעליונות האווירית שהושגה תוך שעות אחדות, עם השמדת רוב ציי המטוסים של מדינות האויב, פתחו את הדך עבור כוחות השריון והרגלים שתוך שישה ימים גמרו את הסיפור מול שלושת צבאות ערב.

כך היה גם בחזית הסורית: הפצצת בסיסי תעופה, השמדת עשרות מטוסים ונטרול המיגים יצרו שמיים נקיים עבור חיל האוויר הישראלי שעשה בשמי הרמה ככל העולה על רוחו – פגיעה בכוחות שריון ורכב, הפצצת מוצבים, עמדות ארטילריה ונ"מ, פגיעה בשיירות וסיכול תגבורות. כתישת המערך הסורי באופן שיטתי גרמה להתמוטטות האויב ולנטישת המחנות והשטח.

בסך הכל הושמדו בזירה זו 61 מטוסי קרב סוריים, מרביתם מיג 21. הפלות מטוסים באוויר: 11 מטוסים – 8 מיג 21 ו-3 מיג 17. אחד ממיגי ה-17 הופל על-ידי נ"מ בצפון הארץ.

קטע מפקודת יום של מפקד חיל האוויר ביום ה-5 ביוני 1967 שעה 0800

קטע מפקודת יום של מפקד חיל האוויר ביום ה-5 ביוני 1967 שעה 0800

פוסט זה מבוסס על חוברת ענק לסיכום מלחמת ששת הימים שהוציא בטאון חיל האוויר. בנוסף, אלבום ניצחון [בפורמט של ה"LIFE" האמריקני] של חיל האוויר שנמצא ברשותי מ-1967, ובו ריכוז כל גליונות הכוננות ממאי-יוני 67 ואלה שיצאו במהלך המלחמה. יצוין כי גיליון חגיגי זה הבליט בעיקר את פעולות חיל האוויר בחזית המצרית, ומיעט מאוד בחומר מהגזרה הסורית. למשל, אין כמעט שום צילומי אוויר של שטח הרמה או שדות התעופה הצבאיים בסוריה. לעומת זאת, יש כאלה בשפע מהגזרה המצרית. מקור נוסף לפוסט זה: יום סיכום שקיים חיל האוויר וצולם ב-1967 לטלוויזיה הלימודית.

סיכום פעילות חיל האוויר ברמה הסורית לא יהיה שלם ללא פירוט הגיחות והמטרות של כל הטייסות שהשתתפו בלחימה. פירוט כזה יבהיר קצת יותר לאיזו מציאות נכנסו כוחות היבשה לתקיפת הרמה ב-9 ביוני 1967. על כך – בקרוב.

את הפוסט פותחת סקירה כללית של אלוף מוטי הוד, מפקד חיל האוויר במלחמת ששת הימים, תוך התמקדות בקרבות בשטחה של סוריה. לאלוף הוד היה עניין אישי עם הסורים: הוא בן למשפחת פיין – הסבא היה ממקימי מטולה ויסוד המעלה, ואביו יוסף היה ממקימי קיבוץ דגניה א', שם גדל האלוף הוד.

אלוף מוטי הוד: מאות טון פצצות סייעו לשבור את רוח הלחימה של הסורים בגזרה הדרומית

אלוף מוטי הוד

אלוף מוטי הוד, מפקד חיל האוויר במלחמת ששת הימים

אלוף הוד: "חיל האוויר של מלחמת ששת הימים נעשה מפורסם מאוד ונערץ על הרבה מאוד אנשים ואולי עמים או חילות אוויר רבים מאוד, אבל תחילתו ב-1948 והוא במשך 20 שנה עד מלחמת ששת הימים התפתח וגדל והגיע למה שהגיע דרך עבודה ומאמצים ללא גבול. אותה הוודאות והביטחון שגמרנו את המלחמה, היא אותה ההרגשה שהיתה לטייסים ששמענו מהם לאחר שגמרו את התקיפה הראשונה – שאם התוצאות ככה בכל הטייסות הרי שגמרנו את הבעיה האווירית. ובאמת לאחר 80 הדקות הראשונות כשהתחילו לבוא הדיווחים הראשונים על התוצאות מכל המבנים יחד וצורפו למספרים, המספרים היו יותר מדי טובים מכדי להאמין בהם, ואני עמדתי בפני דילמה האם להעביר את התוצאות האלה לדרג גבוה יותר, קרי הרמטכ"ל ושר הביטחון, או עדיין לחכות ולראות אם המספרים האלה אמיתיים.

"ההתלבטות היתה של כרבע שעה ואחר כך החלטתי – מדוע להתלבט לבד? אני פשוט אספר להם את האמת. כשהרמטכ"ל נכנס לבור השליטה של חיל האוויר סיפרתי לו שיש לי תוצאות ואם הן נכונות, הן מוכיחות שהבעיה האווירית כנראה לא תעשה לנו קושיים בהמשך הלחימה, אבל יש לי פקפוקים כי התוצאות הן מעל ומעבר מכפי שאנו שיערנו שאפשר להשיג ב-80 הדקות הראשונות, אבל אני מציע לחכות עד שיהיו לנו עדויות נוספות על אמיתות התוצאות. וככל שעבר הזמן קיבלנו דיווחים מדויקים ואת התצלומים מעל המטרות, והתברר שהטעויות או השוני של דיווחי הטייסים לתוצאות המעשיות בשטח היה קטן ביותר".

מיראז' מעל מיג 21 - בציור שפורסם בבטאון חיל האוויר

מיראז' מעל מיג 21 – בציור שפורסם בבטאון חיל האוויר

על המהלכים האוויריים בזירה הסורית אמר הוד: "עניין שהכעיס חלק מהזמן הרבה מאוד אנשים בצה"ל זה עניין הרמה הסורית, וזה כולל הרבה אזרחים במדינת ישראל בהרבה שנים. הרמה הסורית הגיעה שעתה רק ביומיים האחרונים למלחמה. מתוך שני שליש גיחות שחיל האוויר עשה בהשתתפות לוחמת הקרקע, 50 אחוז מהן היו ברמה הסורית. ומתוך ה-50 אחוז האלה זרקנו על הרמה טונות של פצצות בשביל לפרוק מעלינו מעמסה של כעס וחימה, שהצטברה הרבה מאוד שנים בעבור כל אותם דברים מפורסמים שנעשו לעבר המשקים שישבו בבקעה".

אלוף הוד פירט מעט את נושא ההפצצות ברמה: "זרקנו כמויות גדולות של פצצות בנות 250 ו-500 ק"ג. מחצנו במשך יומיים את הבונקרים, העמדות וריכוזי הארטילריה בכמה מאות טון פצצות, שסייעו לשבור את רוח הלחימה של הסורים בגזרה הדרומית של הרמה [הכוונה לתאופיק, פיק ומזרעת א-דין, ברכסים שמעל הכינרת]. התקיפה ברמה הסורית מצטיינת ברצף וקצב של תקיפה, שלא היה כדוגמתו עד שהתחלנו את התקיפה עליה, ואולי אחד הסיפורים המעניינים ביותר שלא ידועים כל כך היא העובדה שהחלק הדרומי של הרמה, כלומר מגשר בנות יעקב דרומה, נכבש על-ידי כוחות מוטסים בהליקופטרים כאשר הוא בעצם היה עזוב ונטוש מהכוחות.

"דוגמה לכך היתה קבוצה של שלושה הליקופטרים שנחתה במרחק של עשרה מטר מעמדת נ"מ סורית, שחייליה ברובם היו פגועים, אבל אחד מהם ישב על כסא הירי של תותח 37 מ"מ כשהתותח היה טעון והיה כדור בקנה, וכל מה שצריך היה לעשות זה ללחוץ על ההדק בשביל לפגוע במסוקים האלה. אבל הוא היה במצב של הלם וכוחותינו נחתו ומצאו אותו יושב בכסא הזה עם ידיים על הראש וממלמל מילה אחת בערבית – טייארת [מטוסים]. זו המילה היחידה שיכול היה להוציא מהפה. זה אולי אחד הסיפורים שמאפיינים את המצב של הכוחות הסוריים לאחר הטיפול מהאוויר במשך 36 השעות שקדמו לזה".

רס"ן לוי צור, מפקד טייסת הווטורים [טייסת 110] במלחמת ששת הימים: "אני חושב שאותו ערבי התכוון לווטורים כשצעק טייארת".

הוד: "לכם היה חשבון מיוחד עם הרמה".

לוי צור

מפקד טייסת הווטורים רס"ן לוי צור ב-1967

צור: "לנו היה חשבון פנטסטי עם הרמה. אני לא ספרתי ולא בדקתי את זה, אבל נדמה לי שאחרי היום הראשון 70 אחוז מהגיחות שלנו היו לכיוון הרמה הסורית, ומה שזכור לי שהיינו יורדים ומיד עולים חזרה שוב לאותו כיוון כל הזמן. אני חושב שתקפנו שם בחמת זעם נוראית, והתפילה שלנו היתה כל הזמן שלא נשאיר את הרמה הזו בלי שיהיו לנו שטחי אימונים שם. אני רוצה להדגיש שאותו ווטור שסוחב 4 טון פצצות ויורה בארבעה תותחים, אני חושב שעשה שם מלאכה טובה מאוד. תקפנו הרבה מאוד בכל המטרות בכל הרמה, ומה שזכור במיוחד זה אותו מומנט שכוחות סוריים התחילו לרדת לכיוון קיבוץ דן ושלחנו לשם שני ווטורים שהתחילו לתקוף את הטנקים והכוחות, וכידוע הכוחות חזרו והתחפרו חזרה במקומות שלהם. זה הביא לנו קצת סיפוק וכמובן שהמשכנו באותו קצב ואותה צורה כל הזמן עד שידענו שהתחילו הכוחות לטפס על הרמה ואז השתחרר המתח והיינו יותר מרוצים, ועשינו את זה הרבהה יותר בנוחיות".

הוד: "אני מוכן להיזכר בעוד אפיזודה שאירעה בחצי השעה הראשונה של המלחמה. נכנס למקום מושבי מבוהל ומיוזע ומלא התרגשות הרב הראשי של צה"ל, הרב גורן, ועל פתק שהוא תפילה לפני יציאה לקרב של חיילי צה"ל כתב לי את הדברים הבאים: למפקד חיל האוויר מוטי הוד – תפיל עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עמך, שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, תרדפם באף ותשמידם מתחת שמי אדוניי, בשם אדוניי תעשה ותצליח. כ"ו באייר תשכ"ז. זה אפרופו התפילה של חמת הזעם.

"מספרית, השמדנו 452 מטוסי אויב, שהם 85 אחוז מסך הכוחות שהיו לחילות האוויר המצריים, הירדנים והסורים, בלי להתייחס לעיראק. ארבעת הדברים החשובים ביותר שסביבם היה אפשר להשיג הישג כזה: בראש ובראשונה התכנון שנערך ונמשך שנים ארוכות בשביל להיות מוכנים למלחמה מהסוג הזה. דבר שני הוא המודיעין שעליו ייאמר משפט אחד: לא יכול מפקד לקוות שיהיה לו מודיעין טוב יותר מהמודיעין שהיה למפקד חיל האוויר במלחמה הזו. נדמה לי שזה אומר הכל ולא כדאי להוסיף על זה יותר. הדבר השלישי זה השליטה המבצעית שעמדה במבחן בלתי רגיל קשה בהצלחה יוצאת מהכלל, והדבר האחרון והחשוב ביותר זה הביצוע של צוותי האוויר, אותו ביצוע שאיפשר את התוצאות הבלתי רגילות במשך זמן קצר.

מפקד חיל האוויר מגיש לראש הממשלה את אלבום הניצחון של חיל האוויר

מפקד חיל האוויר אלוף הוד מגיש לראש הממשלה לוי אשכול את אלבום הניצחון של חיל האוויר

"מילה לגבי מלחמת ששת הימים עבור חיל האוויר: היא היתה מה שמלחמת העצמאות ומלחמת סיני היתה עבור חילות צה"ל האחרים. זו פעם ראשונה בהיסטוריה של חיל האוויר הישראלי שהוא עמד במבחן ייעודו העיקרי – מלחמה להשמדת חילות האוויר הערביים. הפעם לא רק שעמדנו במבחן הזה, עמדנו בו בהצלחה, ובנוסף לזה השקענו מאמצים עצומים בהשתתפות בלוחמת הקרקע ולא במידת הצלחה פחותה".

הוד סיפר כי במהלך המלחמה חולצו שמונה טייסים משטח אויב [בכל הגזרות] – ביום, בלילה ותחת אש. אחד החילוצים היה ברמה הסורית. מפקד בכיר נפגע וצנח בסמוך למוצבים סוריים. שני הליקופטרים בחיפוי רביעייה של סילונים יצאו לחלצו. הטייס היה פצוע מכיוון שהסורים ירו עליו כשצנח. הוא היה עם רגל שבורה, ברגל השנייה הוא חטף כדור והיה לו רסיס בראש. הוא טיפס ועלה על גבעה כדי שלסורים יהיה קשה להגיע אליו. היתה תחרות מי יגיע אליו ראשון. "אנחנו הקדמנו אותם", סיכם מוטי הוד.

רס"ן טרנר: אם במצרים ובירדנים אנו צריכים ללחום, בסורים אנו רוצים ללחום

להלן עדויות של טייסים מגיחות תקיפה שביצעו בגזרה הסורית. רק אחת מספרת על גיחה לתל עזזיאת, שהיה יעד שהותקף מספר פעמים עד ל-9 ביוני, כולל.

רס"ן יעקב טרנר ב-1967

רס"ן יעקב טרנר ב-1967

רס"ן יעקב טרנר, מפקד טייסת האורגנים: "הרגשנו וידענו – המלחמה הזאת תהיה בלתי גמורה אם סוריה תצא נקייה ממנה. במשך הימים הראשונים של המלחמה הפגיזו והפגיזו כדרכם, תמיד בחסות הרמה, הטופוגרפיה והביטחון העצמי. בכל שדות עמק החולה סימני עשן ואש, בתים פגועים, טרקטורים ומתבנים הרוסים. ב-1948 וב-1956 נשארו הסורים בעלי הרגשה טובה מדי, הפעם זה מוכרח להיות אחרת. אם במצרים ובירדנים אנו צריכים ללחום, בסורים אנו רוצים ללחום. הידיעות המגיעות ל'מבצעים' בטייסת מוסרות על ריכוזים של גדודי חי"ר וקומנדו העומדים לפשוט על קיבוצים בצפון האצבע, על ריכוזי שריון מאיימים במרכז הרמה ועל אש תותחים בלתי פוסקת על כל הקיבוצים.

"יצאנו בזוג עם ק' ביום השני לקרבות לעבר שיירה של משאיות ושריוניות על כביש עלייקה בואכה גשר בנות יעקב. השיירה נעצרה ברגע שהופענו. שמי הגליל עד גובה 7,000 רגל היו מכוסים בעשן כבד, שעלה משדות הקמה הצהובה. אותם קטעי שמיים שלא היו מלאי עשן היו חסומים על-ידי אש נ"מ חזקה, שרשפיה כלפי מעלה נראו כהתזת מים על-ידי מזרקות הפולטות נצנוצים וברקים ממשחקי השמש בהם. השיירה כללה רכב מכל הסוגים, ונראה היה שאין היא קיימת בזכות עצמה. תוך כדי שיגור הרקטות והפצצות לתוך השיירה ופגיעות לא רעות בכלים שונים, נתגלה החלק הרציני של השיירה: כ-20 טנקים שהתקדמו מספר קילומטרים לפני רכב האספקה והתחמושת שלהם, והסתתרו בוואדי עמוק המקביל לגבול, כארבעה ק"מ ממנו, הוא ואדי אל-פית.

"הטנקים מחופרים בדיפונים אל המורד המערבי של הוואדי, ממתינים להוראה או שעת כושר כלשהי. המשכנו לתקוף בצליפות וכיוונו מבני תקיפה נוספים למטרות אלו שחשיבותן רבה. הכרעת טנקים בכל מקום מבטיחה קיצור משך המלחמה. הנ"מ נמשך הן מתוך הטנקים והן ממוצבי הנ"מ של איזור בית המכס העליון ומזרחה לו. ניצלנו את העשן שהתאבך משדות ישראל ובכל הקפה נכנסנו לתוכו והפתענו את הטנקים כל פעם מכיוון חדש, וכך חסכנו פגיעות אפשריות בנו.

סיכום תקיפות חיל האוויר בסוריה [ובעיראק]

סיכום תקיפות חיל האוויר בסוריה [ובעיראק]. המספרים מציינים את היום ללחימה

"הקצב החל גובר עם כל יום נוסף שחלף. מטוסים זינקו חמושים בכל חימוש אפשרי: נגד טנקים, נגד מוצבים ונגד עמדות נ"מ, ושיירות רכב צבאי הנסוגות או מתקרבות אל מוקדי הקרבות. ככל שעברו הימים, כך השיירות נעשו יותר חד סטריות וכיוונן אחד – צפונה-מזרחה, לדמשק.

"ידענו שהסורים יישברו במוצביהם. ככל שיהיו המוצבים חזקים, מדופנים ועשויים בטון וברזל, אין האדם בתוכם יכול לראות פצצות לידו ומסביבו מבלי שיהיה סיכוי שהדבר ייפסק. מיגים היו, אך מעטים ביותר, ובאיזור הקרבות לא ראינום בכלל. טסנו מעל לאש הנ"מ, בדקנו שוב ושוב את המטרה שהוקצתה לנו, בחנו אותה שמא נעזבה ואנו עשויים להטיל חימוש על תותחים עזובים או על שיירה נטושה".

בהתייחסו לקרב חטיבה 8 על קלע סיפר רס"ן יעקב: "מארב טנקים על יד וואסט. בתוך דיפונים בצידו הצפוני והדרומי של כפר עלוב זה, נערכו 20-15 טנקים מכל צד והמתינו לחסות הלילה. הטנקים עמדו ללא נוע, דוממים ואינם מרימים תותח נ"מ כלפי מעלה ואינם סובבים צריח. הכל על מנת לא למשוך תשומת לב. תקפנו ודיווחנו למבנים נוספים לנצל את הזמן המועט עד לחשיכה, על מנת להכות ביותר ויותר טנקים. כוחותינו עמדו מעברו השני של הכביש על הדרך בין קלע לוואסט, מחישים כוחות בהתכתשות עם מספר SU-100 הצולפים בהם דרך חלונות בתים שנפרצו קירותיהם, והם משמשים מסווה לטנקים אלה. הרגשנו במזימות המתרקמות תחתינו, 7,000-6,000 רגל למטה, בין הזיתים וקירות בתי הבוץ של קלע-וואסט. הודענו על כך מיד. רצינו למנוע מכוחותינו את ההפתעה ולתת להם אינפורמציה העשויה לעזור לשנות את פני הדברים".

שדה התעופה סייקל: הסופר מיסטר שהפיל מיג 21

הלחימה ברמה הסורית היתה נקמה אישית ופרטית של סרן א'. אביו מצא את מותו מכדורי הסורים בגשר בנות יעקב לפני כעשר שנים. כל פצצה וצליפה שביצע סרן א' היתה נקמה קטנה שהצטרפה לנקמה הכללית על הדם שנשפך בצפון.

בהקשר לכך סיפר סגן מ': "הייתי נפעם כשהלכנו על הסורים. זה פשוט עניין של חשבון פרטי איתם. החבר'ה שלי, שגמרו איתי את בית הספר, נמצאים כולם שם. בצפון תמיד היו מתלוננים שלא נותנים להם לחיות. כל פעם כשמישהו נפצע או נהרג היו שואלים אותי: מתי תעשו משהו? מתי תגמרו אותם? מתי כבר נדפוק אותם? נו, עכשיו עשינו סוף סוף את זה. גם להם ברור שאת העיקר, שם למעלה, עשינו אנחנו. החבר'ה שלי הם עכשיו בטח מבסוטים עד הגג".

סיפור יוצא דופן היה זה של סופר מיסטר שהפיל מיג 21. מספר על כך רס"ן אהרון שביט (יאלו), מפקד טייסת 105: "יצאנו ביום הראשון של המלחמה לתקוף את שדה סייקל, שדה של מיג 21, שנמצא מעבר להררי החושך בצפון-מזרח סוריה. טיסה של 30 דקות פלוס, עם ניווט קשה מאוד. טסנו נמוך ומהר, וכשהגענו לשם במבנה של ארבעה מטוסים הופתענו לראות שני מיגים מעל לשדה. התפעול שלנו היה לתקיפת אוויר-קרקע, אך מיד הסתגלנו למצב החדש.

"נתתי פקודה למספר 4 שלי שיביא את המיג למצב לא נוח. התקרבתי אליו, הוא היה תוקפן מאוד. ניסה להפיל את 4 עד שראה אותי, ואז התחיל לעשות תרגילים עצבניים שהיקשו על מצבו. הוא ירה לאוויר כמו משוגע. התקרבתי אליו לטווח של 200-150 מטר ויריתי שלושה צרורות. הוא נפגע בכנף בצרור הראשון והתחיל בצלילה ספירלית. הטייס צנח מגובה של 150 מטר, אבל אני כמעט בטוח שהמצנח לא נפתח בגובה כזה. כל הביצוע ארך 5-3 דקות.

מבנה של סופר מיסטרים בדרך לתקיפה [צילום: בטאון חיל האוויר]

מבנה של סופר מיסטרים בדרך לתקיפה [צילום: בטאון חיל האוויר]

"בינתיים שמעתי דיווחים ממספר 3 ו-4 שלי. הם התעסקו עם המיג השני, פגעו בו בקצות הכנפיים. המיג נכנס לגלגולים מהירים, הטייס איבד את השליטה, המטוס נפל ולא ראינו צניחה. גם זה לא ארך יותר מחמש דקות. אני בטוח שכל אלה שהיו בשדה והרימו עיניהם לשמיים זכו בחוויה.

"המשכנו בצליפה על הקרקע, שם עשיתי להם מדורה ממיג 21 נוסף. בדרך חזרה לבסיס חסכנו בדיבורים. זה היה כאילו קרב אוויר באימונים. אני חושב שהיתרון שהשגנו על המיג היה שברגע שהם ראו שאנחנו יורים עליהם הם תפסו עצבנות ואיבדו את שיקול הדעת".

ג', טייס סופר מיסטר: "היינו מרוגזים על הסורים. ראינו בהם את מקור כל הצרות. קראתי את הספר על השבויים הישראלים בכלא הסורי ועל הזוועות שעשו בהם. לכן כשטסנו לסוריה היה לנו עניין אישי. פיטרלנו מעל דמשק באחד מימי המלחמה. שהינו מעל העיר כעשר דקות וחיכינו לשיירה שתצא מתחומי העיר בכביש המוליך לקונייטרה. הנ"מ היה חזק ביותר, 85 מ"מ. היינו בגובה 20 אלף רגל וכל פוף נראה בגודל דלי. הסופר מיסטר, שמשקלו המלא הוא כעשרה טון, הזדעזע עם כל התפוצצות קרובה. זו היתה הרגשה מאוד לא נעימה, אך לא היתה לנו ברירה. נצטווינו שלא לתקוף בתחומי העיר, לכן המתנו עד שהשיירה יצאה ואז ירדנו עליהם.

"בשיירה היה שריון ורכב רך. הפגיעות שלנו היו רציניות. לאחר מכן סיפר לי אחד הטייסים ברביעייה, שפצצה שלי פגעה בטנק מסוים והטנק הזה ממש התפורר. עם המשאיות זה שונה. אחרי שאתה יוצא מצליפה הן נדלקות, ואחרי דקה או שתיים מתפוצצות. בהתקפה הזו השמדנו ארבעה טנקים וחמש-שש משאיות".

פינוי פצועים במלחמה באמצעות סופר פרלון

פינוי פצועים במלחמה באמצעות סופר פרלון

טייס ווטור: תחילה היה נדמה שהפצצות אינן חודרות את הביצורים

סרן ג', טייס ווטור: "טסתי להפציץ עמדות תותחים ברמה הסורית ולתקוף שיירת שריון שהתקדמה לאיזור הגבול. לאחר מספר יעפים נפגעתי מאש נ"מ. המשכתי לטוס מעל שמי הארץ בכיוון לבסיס, כאשר אט אט החלו מערכות שונות לצאת מכלל פעולה. כאשר ההגאים חדלו להגיב רציתי להודיע ברדיו על נטישה, אך המכשיר לא עבד. נטשתי באיזור הגליל התחתון. ההפלטה בוצעה כהלכה. ירדתי בין ההרים והמתנתי להליקופטר שיבוא לקחתני. לא חלף זמן רב ואכן הוא הופיע והחזירני לבסיס. זו הרגשה טובה מאוד כשאין שוכחים אותך".

צוות ווטור [צילום: בטאון חיל האוויר]

צוות ווטור – הטייסים ואנשי הקרקע [צילום: בטאון חיל האוויר]

סרן י': "ברמה הסורית הורדנו מקסימום טונאז' של פצצות. תחילה נדמה היה כאילו הפצצות אינן חודרות את הביצורים. רק אחר כך נזדמן לי להיפגש עם אנשי חי"ר, אשר סיפרו לי כי ההפצצות הממו את האויב וחסכו לנו דם רב. הפצצנו גם עמדות נ"מ רבות. בשלושת הימים האחרונים של המערכה המשכנו לטפל בגזרה הסורית. זה היה אולי הקטע הקשה ביותר של הלחימה עקב הנ"מ הצפוף והקושי בזיהוי המטרות. פרט להפצצות הביצורים הסוריים, עסקנו גם באמנעה על כוח שריון. בחושנייה סגרנו שתי שיירות על שני צירים מצטלבים, ויחד עם מטוסים אחרים השמדנו אותן עד האחרון שבהן. בשעות אחה"צ של היום האחרון למלחמה (שבת, 10.6) תקפנו רכב סורי נסוג ועשינו זאת בקנאות הרבה יותר גדולה מאשר ביחס לשאר אוייבינו".

ק.כ, טייס ווטור, על יום ה-6 ביוני: "אחר הצהריים יצאו זוגות, שלישיות ורביעיות לדפוק מוצבים, שריון ורכב ברמה. העשן שהיתמר כל הבוקר משטחנו עבר לסוריה. לא שהרוח התחלפה, אלא השדות הבוערים התחלפו. ב.ג. וק' יצאו לתקוף שיירה של רכב ושריון שהסתתרה בדרך הצמודה לדופן ואדי ליד דרדרה שבשפך הירדן. הזיהוי היה קשה מאוד מאחר והעשן נישא עד ל-6,000 רגל. כדי לשמור על קשר עין טס המבנה נמוך מאוד והפציץ וצלף מגובה 1,000 רגל בערך. פתאום הודיע ק.כ – 'נפגעתי במאזנת, אין שליטה במטוס, אני בכיוון מזרח, אה… לא, מערב, ייתכן ואנטוש'. ק' מצטרף אליו ומלווה אותו. ההגאים עוברים למכני, חור גדול נפער בכנף הבוערת וממש לפני הנטישה פוסקת האש. הוא בא לנחיתה על הגחון ומבצע נחיתה זו בהצלחה מירבית. כל הכבוד".

9.6.67 – יום השישי הסורי: לשריון ולחי"ר למטה יש הרבה בעיות

טייס ווטור: "הבוקר הודיע מפקד הטייסת כי בעקבות המשך ההפגזות מן הצד הסורי הוחלט לעלות על הרמה ולגמור איתם את החשבון אחת ולתמיד. סוף סוף. ביצענו הפצצות מגובה 15,000 ונכנסנו לצליפות רק כשלא היה נ"מ. בעיות זיהוי מיוחדות לא היו. זמן היה די והותר, והפגיעות בול. במשך כל זמן ההפצצה פיטרלו המיראז'ים מעל השדות שלהם והורידו כל מטוס שניסה להמריא. לשריון ולחי"ר למטה יש הרבה בעיות. הקרבות קשים מאוד, אולם מתחילה להסתמן נסיגת הסורים. קונייטרה 'מתקרבת' אל כוחותינו.

"רוב הארץ כבר מוארת פרט לאיזור הצפון החשוך כולו. הסורים ממשיכים להפגיז ללא הרף. בשבת בבוקר אנו מפציצים וצולפים על שיירות טנקים וטורי רכב. זה מתחיל להיות כמו בסיני: טנקים דפוקים, משאיות בוערות ותותחים הפוכים. הנ"מ הולך ופוחת. בצהריים נחנו וחיכינו לבאות. ובערב הסורים הסכימו להפסקת האש. בקיצור – The War Is Over. קמה מלכות ישראל השלישית ואנחנו מצטלמים עם המכונאים ובלעדיהם, במצלמות גדולות וקטנות. שמחה וששון".

רס"ן א', נווט בווטור: "5.6.67 המטרה דמיר. השדה נמצא כ-40 ק"מ מזרחית לדמשק. שדה מודרני שהצטיין בהגנת הנ"מ שלו. נשמע תמים. סוריה ריכזה בו כוח ניכר, בעיקר מטוסי יירוט.

"חמש דקות לתכנון הנתיב. טסים. בסך הכל 16 דקות טיסה, וזה קרוב לארץ. צחוק. הטיסה התקדמה ללא תקלות. בדרך למטרה פנינו ושאלנו את המבנה שלפנינו מה בשדה. והוא, שאיבד שם את מספר 2, הודיע באנדרסטייטמנט שבמלחמה זו יש להיזהר ממיירטים. ניחא. טסנו לפי המתוכנן. העמק בין החרמון למול הלבנון היה מקסים. ירוק, פלגי מים, כפרים בראשי גבעות. אין בעיות זיהוי.

"עוד שש דקות. מימין תחנת מכ"מ. עזבנו אותה כי השדה חשוב יותר. מחנה חיילים. שקט. דמשק מימיננו. טסים בגובה נמוך ובכל זאת מראה מד הגובה על 7,000. מה מחכה לנו שם? מיגים 21, נ"מ? זו היתה הטיסה השלישית תוך חצי יום. שני הקודמים היו למצרים. יום מטורף שרק החל. לפניה הרגשתי קצת יותר נעים ויותר בטוח.

הנחתת כוחות צנחנים במסוקים בדרום הרמה [מקור צילום: ארכיון צה"ל]

הנחתת כוחות צנחנים בהליקופטרים בדרום הרמה [מקור צילום: ארכיון צה"ל]

"הסורים – מה הם לא עשו לנו ב-19 שנים? הגיע הזמן. המעבר ממתח למנוחה ולהיפך מקשה. אך בטיסה נשכח כמעט הכל. מתלוצץ עם ס'. מספרים על תקיפות קודמות כזאבים ותיקים. בסך הכל עבר חצי יום לחימה. המתח הופך לשיגרה. בסך הכל מה יש לנו לאבד? לכל היותר את החיים. נזכרתי במה שאמר בן גוריון לאחר מות אדנאואר [היה קנצלר גרמניה]. שאלו אותו אם ייסע להלוויה. אמר: זה כבר לא אדנאואר. הרגשה של ניסיון לרציונליזציה של המוות, בכיוון המעטת ערכו האובייקטיבי. אין לגביי משמעות למוות כי לאחר המוות אין 'לגביי'.

"זיהינו את א-תוני. 25 שניות לפנייה. כביש. פנייה רחבה. ההר שבינינו לבין דמיר נראה יותר גבוה מאשר במפה. זה טוב. הנ"מ והמכ"מ לא יראונו. אולי יתמזל מזלנו וההר שלפנינו יסתיר. ממשיכים. מאחרים, לפי הצעתי, במשיכה, רואים עשן, מושכים והנה מסלול משמאלנו, במקום המדויק שהיה צריך להיות. משכנו – זה מוגזם. עוד בגובה נמוך נפתחה עלינו אש נ"מ. אש תופת. תותחים מכל הסוגים ממספר רב של עמדות פתחו עלינו באש מכוונת ולא מכוונת, מכוונת מכ"מ ומכוונת עין. כמו מטורפים. קצת מאוחר להתחרט. משיכה – וצלילה. סך הכל כ-20 שניות שנראו כאורך הגלות. מה לא עבר במוחי? ארבעה מיגים בצד המערבי של המסלול – דמה או אמת? איך לנטוש במקרה הצורך, על מה לצלוף, לא נעים להיפגע, מוכרחים לדפוק אותם".

הפוגות: מפקד הטייסת אריה בן אור נהרג כשהתרסק לתוך המטרה ברמה

תקופת ההמתנה. בן אור מקבל את פני הרמטכ"ל

תקופת ההמתנה. בן אור מקדם את הרמטכ"ל רבין

טייסת הפוגות [טייסת 147] השתתפה בהפצצת ריכוזי שריון ושיירות בסיני ובגזרה הירדנית במעלה אדומים ובצפון השומרון. בתקיפות אלה היא איבדה חמישה טייסים.

הטייסת חגגה ב-8 ביוני בערב את מה שנראה כסיום המלחמה, אבל לפנות בוקר הועברה לרמת דוד כדי להתארגן לקראת תקיפה אפשרית של הרמה הסורית. הטייסת נסבה צפונה ונטלה חלק בתקיפת מוצבים סורים. במקום זה מצא מפקדה רס"ן אריה בן אור את מותו, תוך שהוא תוקף עמדות אויב באיזור נחל יהודייה מבעד למסך עשן נ"מ סמיך ביותר. מטוסו של בן אור נפגע והתרסק אל תוך המטרה. בעקבות כך הופסק השימוש בפוגות, שהיה כלי טיס קטן, איטי ופגיע.

דמותו ומרצו של בן אור שימשו לטייסים מקור השראה למעשי הקרבה אמיצים. שוב הורכנו הראשים וצער כבד היה נחלת הכלל.

אבידה זו ציינה לגבי הטייסת את סיומה של המלחמה והיא החלה מלקקת פצעיה ומתגנדרת בהישגיה. הלוחמים הפכו את מטוס ההדרכה למערכת נשק מאיימת אשר נטלה חלק פעיל-יעיל בלחימה מול האויב.

המיראז'ים: יירוט ותקיפה

טייס מיראז' על קרב אוויר מעל שדה T-4 בסוריה. "הייתי מספר 4 ברביעייה הראשונה. מספר 2 ו-4 חיכו זמן רב בעמדת ההמראה. לבסוף ביוזמתם הם חזרו לשם, תדלקו ו-400 הליטר שנוספו להם היו בעלי חשיבות רבה לאחר מכן. את המיגים ראו מספר 2 ומספר 4 בערך כמחצית הדקה לפני המשיכה, והם נראו טסים מקביל למסלול ובגובה של 15,000 רגל בשורה עורפית ובכיוון הפוך לכיוון טיסתם.

"בכניסה לצליפה השנייה ראיתי את המיג טס צפון-מערבית לשדה. ללא שהיות פתחתי את המבער והשלכתי את הבידונים בעודי נוסק למעלה. היתה החלקה קשה מיד לאחר הלחיצה. המיג היה בפנייה שמאלית שטוחה לכיוון דרום-מזרח.

"יריתי בפעם הראשונה. פגע כדור או שניים, אבל המיג לא התייחס. יריתי צרור נוסף ולא פגעתי. הכנסתי את הראש לתא לברר מה קורה וראיתי שהבול בצד נצור לחצי. תיקנתי עם הרגל והבטתי שוב על המיג. הפעם הוא היה מאחורי סרן א' ורס"ן א', והם שברו לו את ההתקפה. הוא ניסה לחדד במישור שלהם וחלף באותו מקום. הייתי שוב בנתוני ירי ובעיקוב טוב, יריתי שוב ושוב. את הפגיעות הכבדות ריכזתי בשורשי הכנפיים ובחלק האחורי של הגוף. תיכף לזאת פרצה להבת התפוצצות עם שברים אשר לשוליה העליונים נכנסתי. קיבלתי הזדקרות מדחס שחלפה מיד עם סגירת המבער. עברתי ליד המיג והבחנתי בשני מוקדי אש. האחד בתא הטייס והשני בחלק האחורי שבער כולו. רס"ן א' ראה כיצד הטייס הסורי צונח. המיג נפל בוער בסחרור והתרסק מעט דרומית לרכס התלול שליד השדה. בדרך חזרה הצטרפתי לסרן א' והוא דיווח לי שנשארתי עם בידון אחד. מספר 2 הפיל את המיג השני וחזר לבדו הביתה".

מיראז'

מיראז' מטייסת 101, חוד החנית של חיל האוויר [מתוך אתר "תפוז"]

טייס מיראז' אחר: "ביום שלישי בבוקר [6.6], עם אור ראשון, יצאה רביעייה לתקיפת מיפקדת החזית בכניסה לקונייטרה. המיראז' בגובה נמוך לכיוון צפון. טסנו לאורך אצבע הגליל העליון, שהיתה מכוסה כולה בעשן שחור-אפור ולא ראינו כל ישוב. אחר כך פנינו מזרחה ובמקום ששם היינו צריכים להמשיך כדי להיכנס דרומה משכנו ומצאנו את עצמנו דרומית למטרה.

"מיד עם המשיכה התחיל הנ"מ לירות. כמות הנ"מ שהורקה עלינו משולה היתה ללוע הר געש. נכנסנו לצלילה כשמספר 3 פוגע במדרגות שלפני הבניין. בזמן שחרור הפצצות הרגשתי מכה חזקה של פגיעה. הבטתי אחורנית וראיתי שיוצא ממני פס עשן או דלק. שאלתי את חברי למבנה והוא דיווח לי שזה דלק. סגרתי ברז משווה (תוך כדי טיסה לארץ) והמשכתי כשמספר 2 מלווה אותי קרוב ומדווח לי שהכל בסדר".

מבצעים מוטסים בגולן.

מבצעים מוטסים בגולן ע"י הליקופטרים. 1) העברת אספקה ותחמושת במיתלה-מטען לשריון בקונייטרה. 2) תפיסת כפר חרב. 3) תפיסת איזור פיק. 4) תפיסת איזור בוטמיה. 5) תפיסת החרמון

מספר טייס נוסף: "תקפנו שריון ורכב רך שנע בין קונייטרה לדמשק. בהפצצה ובצליפות הושמדו כ-10-8 טנקים לערך ועוד כמות כזאת של רכב רך, זחל"מים, משאיות וגוררות תותחים. ה-30 מ"מ מדליק טנקים היטב, למרות שלוקח כדקה בערך בין פגיעת הכדורים שיחד עימה בוקעת אש קטנה מאיזור המנוע או בחיבור הצריח, לבין ההתפוצצות הסופית, העוקרת בדרך כלל את הצריח.

"באיזור לא היתה אש נ"מ והמבנה גמר תחמושת על הסורים. לפני כן המריאה הרביעייה צפונה כשהמטרה תקיפת שדה התעופה דמיר. הרביעייה המריאה בגובה נמוך לקראת תקיפת המטרה. בתחילת המשיכה נגלה לעיניה מיג 21 הטס באיטיות לעברם. רס"ן ע' התחיל ללכת אליו, אך כשראה גם אותי מאחוריו ויתר והמשיך לעבר השדה. המיג גילה אותו ופנה בעקבותיו. פתחתי מבער מלא והתחלתי מתקרב לעברו. לפתע נראה לי שהוא 'מסנן' את רס"ן ע' ואמרתי לו לשבור. משעשה כן הרמתי את האף ובמהירות של כ-250 קשר יריתי עליו. קיבלתי מיד נפילת סיבובים ודיווחתי על כך ברדיו. זרקתי בידונים ובאחד השלבים הורדתי את האף בחוזקה למטה לאחר סגירת מצערת למהלך סרק ואספתי מהירות.

"בגובה 3,000 רגל פתחתי את המנוע – שתפס. המשכתי לגובה נמוך, משכתי לשדה והפצצתי. יצאתי מהצלילה נמוך ותוך כדי כך ראיתי מיג 21 נוסע על המסלול. יריתי עליו בזמן היציאה. המשכתי לאחר מכן לצלול על עוד שני מיגים ועל האנגר. את הדרך בחזרה עשינו בגובה בשל חוסר דלק. באיזור דמשק ראינו נ"מ בגובה 30,000. ראינו את כל הרמה כאשר מכל שדה תעופה שלה עולה ומיתמר עשן שחור".

רס"ן מ', טייס מיראז': "מהבוקר אנו תוקפים את הרמה הסורית ומפלסים את הדרך לרגלים שנעים מזרחה. הסורים מחופרים היטב במוצבי בטון אותם הקימו במשך 20 שנה. אנו תוקפים אותם עם פצצות רסק, אבל יש לציין כי בהשוואה לסיני היתה לנו כאן עבודה קשה מאוד. בבוקר היתה אש נ"מ חזקה ביותר ולקראת השעה 11 הודיעו כי יש בריחה המונית לכיוון דמשק. ראינו המוני חיילים סורים בורחים.

"הגיחות על הרמה הסוריות הן חד-גוניות: ממריאים, משליכים וזהו. כל חיל האוויר היה בעל בית ברמה הסורית וביצע את גיחות ההפצצה. מאוחר יותר כשהחלה מנוסת הסורים ביצענו גיחות אמנעה על הרכב בצירי התנועה. זוהי חוויה מיוחדת לחדור לסוריה ולראות את הרמה בוערת. הבריחה מהרמה הסורית היא באותה מתכונת כמו שהיתה אצל המצרים במיתלה. הביצורים הסורים הן אגוז קשה לפיצוח. אלה ביצורים חפורים באדמה סלעית עם הרבה מאוד שיחים, עצים ויערות שלא היו בסיני. אש הנ"מ חזקה מאוד. אבל גם כאן לאחר שאתה מבצע גיחה אחת ותופס את הפרינציפ, מתחילה דהרת האויב הנמלט שהפעם היא בכיוון מזרחה. הוצאנו את הסורים מהבונקרים והתחלנו בפעולה דומה לזאת שבסיני – דפיקת השיירות הסוריות הבורחות. הבדל נוסף בין מצרים לסוריה שלראשונה היו טילי SA2 אשר הכתיבו לנו טיסה נמוכה, בעוד שבסוריה יש נ"מ כבד המחייב טיסה גבוהה".

הפצצת דרום הרמה - המוצבים שמעל הכינרת [מקור צילום: ארכיון צה"ל]

הפצצת דרום הרמה – המוצבים שמעל הכינרת [מקור צילום: ארכיון צה"ל]

סרן מ' ,טייס סופר מיסטר המתגורר ליד נתניה עם אשתו ושלוש בנותיו: "נקמתי את נקמת העיר שנפגעה [בהפצצה של טופולב עיראקי]. כשלקחנו כיוון מהדגניות ישר לירושלים, הייתי חנוק בגרוני, כמעט בכיתי".

סרן א', טייס סופר מיסטר: "זרקתי פצצות כמו כולם. אתמול תקפנו מוצב מעל אלמגור. זרקנו פצצות על החפירות. עברתי נמוך ולא ראיתי אנשים. לא היה נעים לראות את שדות הישובים החקלאיים בוערים כתוצאה מהפגזות הסורים".

סג"מ ש', טייס אורגאן: "טסתי הבוקר לרמה הסורית, פגענו בעמדת תותחים שירתה לעבר ישובינו. באחד היעפים נפגעתי מאש נ"מ ומשכתי לעבר ישראל".

סג"מ ד, טייס אורגאן: "טסנו מעל לכביש קונייטרה-דמשק. היו לנו פצצות וחימוש פנימי. חיפשנו משהו טוב להטיל עליו את הפצצות. ליד עלייקה גילינו טנק אחד, משאיות רבות ותותחים מחופרים. שרפנו את הטנק ושלוש משאיות. ראינו הרבה כלי רכב נטושים".

סרן ב', טייס מיראז': "המראנו לכיוון צפון, כאשר בקטע שבין קונייטרה לדמשק נמסר לנו כי הערבים בורחים. קיבלנו רשות לתקוף. נכנסנו בשני יעפי הפצצה וראינו שהכל מתרומם עם העשן. ביצענו עוד יעפי צליפה על הטנקים וכלי הרכב שניסו להתפרס משני צידי הכביש. טסנו במהירות גבוהה מאוד וירינו בטווח רחוק יחסית, כדי לא להיפגע מהתפוצצויות השריון והרכב. כשחזרנו תענוג היה לראות כמה מדינתנו גדולה כעת".

סגן ק', טייס מיסטר: "יצאנו בשלישייה לפעולת אמנעה. תפסנו שיירה של 15 מכוניות ו-15 גוררות טנקים בין פיק לרוג'ם אל יקוצה. השמדנו חלק מהם".

מפת תקיפות חיל האוויר בבסיסי סוריה

מפת תקיפות חיל האוויר הישראלי בשדות התעופה הצבאיים של סוריה [ועיראק] ב-5 ביוני 1967 החל משעות הצהריים

סגן ל', טייס פייפר: "המראתי עם סייר. הוטל עלינו להתקשר עם כוחותינו ליד קונייטרה ולקבל מהם את המשימות. מצאנו את הכוחות פרוסים במחצית ק"מ לפני העיירה. אחר כך הוברר לנו כי הם ירדו מהכביש מחשש למארבים. נתבקשנו לחפש כוחות סוריים דרומית לקונייטרה. בדרך פגשנו בשני הליקופטרים שלנו אשר דיווחו כי הבחינו בשני מיגים. אנחנו לא ראינו אותם. המשכנו לטוס וראינו כוחות שלנו אשר עלו מגשר בנות יעקב ונעצרו לפני כמה מחנות צבאיים סורים, כנראה מחשש למארבים. עשיתי מעליהם כמה בזים. מכשיר הקשר שלנו לא פעל ואותתי כי הדרך פנויה. זה היה בשעות אחה"צ המאוחרות בשבת, עת עמדה להיכנס הפסקת האש לתוקפה.

"הבחנתי שהכוחות שלנו מאותתים והבנתי כי בקשתם היא שאנחת לידם. נחתתי על הכביש כשהמטוס נעצר עשרה מטרים לפני שער מחנה סורי [מדובר כנראה בסיפור של סייר האוויר יהודה שפר – שראיון איתו ביחד עם צילום הפייפר פורסמו כאן]. הסייר הודיע למפקד הכוחות כי השטח נקי. אני ניצלתי את ההזדמנות ואספתי מכתבים מהחיילים, אותם כתבו בחיפזון. החיילים עזרו לנו לסובב את המטוס. המראנו, ביצענו הקפה וראינו את חיילינו נכנסים למחנה הסורי. בדרך חזרה שמענו את ההליקופטרים מודיעים שוב על מיגים באיזור"…

צילום הפלה

סרן נ', טייס סופר פרלון: "נאמר לי לטוס לקונייטרה, לקחת יחידת אנשים ולטוס ליעד עליו יימסר לי יותר מאוחר. מילאתי את כמות הדלק המירבית שהמטוס יכול לשאת במיכליו וטסתי לקונייטרה. שם נאמר לי כי הליקופטר סיקורסקי נחת על אחת מפסגות החרמון אשר נמצאת בידינו, בדק את השטח ומצאו כשיר לנחיתה. נטלתי את האנשים ונחתנו במקום המיועד, בגובה 6,500 רגל מעל פני הים. גובה זה לא איפשר לי לקחת אנשים רבים בטיסה אחת, וכן חייב הייתי לצרוך כמות דלק מסוימת כדי להקל על משקל המטוס. לפיכך ביצעתי חמש טיסות בין קונייטרה לחרמון עד שהבאתי את כל האנשים.

"במקום היו פסי שלג בערוצים, וכמה מהם ראו זו הפעם הראשונה בחייהם שלג. למרות זאת היתה הטמפרטורה במקום 30 מעלות. הנחיתה על החרמון המחישה לגביי את משמעות כיבוש הרמה הסורית. תמיד ראיתי את החרמון מרחוק. הפעם ניצבתי עליו וכל עמק החולה והגליל התחתון היו פרוסים לפניי. לרגלי החרמון ראיתי את בריכת רם, נהניתי מהנוף".

סרן מ', טייס אחר של סופר פרלון: "ראיתי את המוצבים והביצורים הסורים על הרמה, אשר אפילו בזריקת אבן יכולים לפגוע בישובינו. אינני מבין כיצד הצליחו לסלק את הסורים משם".

סגן י', טייס סופר מיסטר: "בגזרה הסורית דרומית לפיק היתה עמדה שהפגיזה את עין גב, הפצצנו אותה, העמדה שותקה" [מתייחס כנראה לגיחה מה-7.6].

סג"מ א', טייס אורגאן: "טסנו לרמה הסורית, גילינו את המטרות ונכנסנו ליעפי צליפה. אחרי שני יעפים נכנסנו לריקוט. ביציאה מיעף הריקוט הראשון שמעתי חבטה חזקה. הסתכלתי ימינה ושמאלה על הכנפיים וראיתי שבידון ימין מנוקב ובוער, וגם הכנף החלה לבעור. הסתכלתי בראי כדי לראות אם אני חיוור והשלכתי בידונים. בדקתי את ההגאים, והכל היה בסדר. חזרתי לבסיס עם החימוש".


טנקים סורים שנפגעו מהפצצת חיל האוויר בתל חמרה שמעל קיבוץ דן

סרו א', טייס מיראז': "הוזנקנו [8.6.67] להפציץ את המוצבים הסורים על הרמה, אשר במשך שלושת הימים האחרונים הפגיזו ללא הרף את ישובי הגליל. תקפנו בתחילה עמדות תותחים ומרגמות, המשכנו בשיתוק עמדות נ"מ של הצבא הסורי. כל הרמה נראתה פגועה. כמעט ולא היתה אש נ"מ, להבדיל מהימים הקודמים בהם נתקלנו באש חזקה. בגיחה אחרת היתה המטרה שלי עמדה סורית אשר התמקמה במבצר צלבני מעל לכפר בניאס בשם קלעת נמרוד. הפצצנו וקלענו היטב בקלעת… לפני שעה קלה עברתי לאורך כל הרמה ולא ראיתי תותחים יורים".

סרן ל', טייס מיראז': "התקפנו מטרות 5-4 ק"מ מקיבוץ שמיר. הבוקר יצאנו אל הרמה. הסתובבנו באוויר ואיתרנו את המטרה בצורה מדויקת בעזרת מפה. המטרה היתה עמדת מרגמות בכפר מעל לשטח. זיהינו את המטרה, פגענו בה פגיעה ישירה".

סרן ש', טייס מיראז': "יצאנו לפטרול, הסתובבנו מעל הרמה הסורית. ציפיתי שאיזה מטוס ימריא – לשווא. אש הנ"מ הסורית נחלשה מאוד בימים האחרונים. הבחנו בפגיעות מטוסינו ברמה".

סגן פ', טייס מיסטר: "המראנו אתמול לתקוף עמדות ארטילריה בתל עזזיאת, והפצצנו אותן".

סגן א', טייס מיסטר: "תקפנו שתי עמדות נ"מ בקונייטרה. אחר כך הלכנו לפטרל בכביש דמשק-קונייטרה. ראינו 6-5 מיכליות באוזר גדולות אדומות. הפצצתי אותן. הן בערו יפה מאוד. המשכתי בהפצצת מוצב סורי ליד אלמגור. היום הפצצתי עוד נ"מ בקונייטרה. מיד כשאנחנו נכנסים, יורדות המכוניות מן הכביש ובורחות והאנשים נשכבים על האדמה או בורחים".

סגן ל', טייס מיסטר: "אתמול הלכנו בזוג עם פצצות של 250 ק"ג. זרקנו את הפצצות אחת אחת על עמדות חפורות של תותחים סוריים והשמדנו אותן. אחר כך מצאנו שיירת מכוניות על הדרך לכפר הסורי סנבר. תקפנו את השיירה בצליפה עם כדורים חודרי שריון. השמדנו כ-15 מכוניות עד גמר הכדורים".

רס"ן ל', טייס ווטור: "ביום השני למלחמה התחלנו לעבוד באיזור הרמה הסורית. הפגזנו בעיקר את הארטילריה. למחרת המשכנו בסיני וברמה הסורית. כן ביצענו גיחה אחת לבסיס H3 בעיראק".

סג"מ י', טייס אורגאן, חצי שנה לאחר קבלת הכנפיים: "השתתפתי בתקיפת כברית ודמשק, ויצאתי לשתי גיחות אמנעה בירושלים באור אחרון. בדמשק היה נ"מ רציני והרגשתי חבטות במטוס על כל פגז נ"מ שפגע בי. כדור אחד נכנס לי לכונס האוויר, ואגב כך לתא הטייס".

רס"ן פ', טייס אורגאן: "בדמשק לקחתי שלושה מיג 17 בתנופה אחת. אחד מהם היה מלא דלק והשניים הנותרים ריקים".

סגן ק', טייס מיסטר: "היום תקפנו בסוריה. הלכנו על מתחם טנקים ענק ברמה הסורית אשר הפגיז את אשמורה. נכנסנו ליעף זיהוי ובארבעה יעפים נוספים חיסלנו את כל המתחם. אחר כך ירינו על ביצורים עם חיילים מזרחית לאשמורה ולירדן. מנענו הבאת תגבורת לאיזורי החזית, וכל מה שנותר הוא לתקוף ולחסל את אלה המצויים שם".

רס"ן יעקב, מפקד טייסת האורגנים, סיכם את היום האחרון ואת המלחמה כולה בגזרה הסורית: "באור ראשון [10.6.67] היינו שוב במקום. הלילה שינה את מערך הכוחות. ערוצי הרדיו היו מלאים בדיווחים והודעות. באוויר הצח והצלול של הרמה בשעה 0500 בבוקר היו תלויים באין רוח עמודי עשן ופטריות אש עד האופק הרחוק בואכה דמשק. מיראז'ים ו-ווטורים חסמו את הכבישים בין קונייטרה לדמשק. סופר מיסטרים היכו במוצבי קונייטרה וסביבתה. אנו האורגנים טסנו לאורך כבישי הזירה הדרומית של הרמה. בכפר גז'בין נערכה שיירה אחרונה לנסיגה. תותחים מחוברים למכוניות מוכנים לגרירה. היתה זו שיירה שכבר לא זזה יותר.

סרט 3 שעות ביוני

ועל כל מעללי חיל האוויר בששת הימים היה אפילו סרט

"כבישי הרמה שוממים אי שם באיזור ג'חדר, כ-5 ק"מ לפני צומת בוטמיה [דרום הרמה]. ליד מחסני התחמושת של מיפקדת גדוד סורי נעה שיירה קטנה של משאיות כששני טנקים מחפים עליהן. כיוון הנסיגה – דרומה-מזרחה על דרך הנפט. לא עוד צפונה-מזרחה. בצפון-מזרח יושבת קונייטרה, והיא בידינו. הדרך חסומה. צליפות אחרונות של מלחמה. אתה חש שזוהי הגיחה האחרונה של הקרבות. הטנקים יורים ללא כיוון מדויק, מצליחים לפגוע בזנבו של האורגאן של ח', ללא נזק רב, אך המלחמה כבר אינה יכולה להיגמר עבורם בטוב. עשן עלה ממחסני התחמושת החדישים אשר בצלע הגבעה מזרחית לג'חדר. ערימות פגזים המכוסים בברזנט בוערות ומעלות עשן. לא ידענו שבעוד שעות ספורות יהיו צנחניו של צ', חברי לכפר, במקום. ספק אם היינו מזדרזים ללחוץ על ההדק.

"התחמושת והדלק אוזלים במיכלינו. אנו חוזרים לישראל הקטנה. מרחוק רואים את הקיבוצים והמושבים. עכשיו אתה מתפנה לחשוב שבעצם עוד לא ראית את ישראל מהכיוון הזה, ממזרח, בצורה כל כך יסודית וברורה, ושמתחתיך ממש למטה זוהי אדמת הגולן, אדמה עתיקה שדורות של יהודים הלכו בה, שעד היום מתבססת על שמות יהודים עתיקים ומוכרים על גבעותיה ותליה – יהודייה, קבור בני איסראיל וחמת גדר.

"מתחת בכיוון ההפוך עדר כבשים כשאחריו מתנהלת משפחה סורית לבושת שחורים על מטלטליה ורכושה. מבט של שניות להציץ בהם ומטוסך ממשיך בדרכו. צער כלשהו מתגנב ללבך. מעבר לכל מלחמות וקרבות, מעבר לכל התעללויות חיילים ואש תותחים במשך 19 שנה – לפניך הסובלים האמיתיים מכל ההשתוללויות הסוריות. הלב נצבט אך לשנייה בלבד, כי אם לא כך היו נגמרים הקרבות אין ספק שאנו היינו הולכים מערבה, והמערב הוא ים. להולכים מזרחה, לאותה משפחה סורית, עדיין יש לאן ללכת. לא אנחנו הבאנו אותה לכך, אך ספק אם יש בידה לעשות משהו לשכנע את אותה עדת קולונלים וסוציאליסטים מדומים שלא רק טנקים ומוצבים נשחקו במלחמה זו, נשחקו בה גם בני אדם".

עוד בנושא: סיפורו של הטייס אסף בן נון שמטוסו הופל מעל בית המכס: לקריאה – לחצו

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “פרקנו טונות של מעמסה וחימה

  1. מוטי הוד היה מפקד דגול ואדם משכמו ומעלה , נתן יחס שווה לכפופים לו בין אם אל"מ ובין אם טוראי.
    בחיל האויר דאגו ב1966 כשנכנס לתפקיד במקום עזר ויצמן מה יהיה עכשיו על חיל האויר בלי ויצמן בראש.
    באה מלחמת ששת הימים והיתה לרגע מדהים בהסטוריה של מדינת ישראל, מוטי הוד זכה לעמוד בראש מבצע מוקד ולהנהיג את חיל האויר אל היפה שבשעותיו.
    הקרבות הגדולים ביבשה בחצי האי סיני במתחם אבו עגיילה, אום כתף ועוד, קרבות השומרון בעמק דותן וצומת קבטיה, על ירושליים המזרחית או ברמת הגולן בקלעה וזעורה לא היו נגמרים כמו שהם נגמרו לולא דאג חיל האויר לכתוש את האויב בעמדותיו ולהנחית עליו מכות הלם.

  2. לyossi
    התכוונתי שאם חיל האויר שלנו לא היה מנטרל את חיל האויר המצרי בבסיסיו הקרבות ביבשה היו מסתבכים כהוגן כולל אום כתף.

  3. בלי חיל אוויר מעולה שהבטיח שמיים נקיים כל העסק היה נראה אחרת.
    בכל המלחמות.
    בכל הגזרות.

    מפוסט זה ניקח את הציטוט של הטייס לוי צור: "לנו היה חשבון פנטסטי עם הרמה. נדמה לי שאחרי היום הראשון, 70 אחוז מהגיחות שלנו היו לכיוון הרמה הסורית, ומה שזכור לי שהיינו יורדים ומיד עולים חזרה שוב לאותו כיוון כל הזמן. אני חושב שתקפנו שם בחמת זעם נוראית, והתפילה שלנו היתה כל הזמן שלא נשאיר את הרמה הזו בלי שיהיו לנו שטחי אימונים שם".

    [תגובה זו מועלית 49 שנים בדיוק ביום ובשעה שבהם החל חיל האוויר את מלחמת ששת הימים – בתקיפת בסיסי חיל האוויר של מצרים, ובהמשך של ירדן וסוריה]

  4. צר לי , שלמה מן ידידי , אך דברייך אינם מדוייקים כלל ועיקר , לפחות לא כאשר מדובר בתל-פאחר . נכון הוא שחיל-האויר הוריד אלפי פצצות על רמת-הגולן . מהמקום בו היינו באותם ימים , בהרי נפתלי ( שם התאמנו ותירגלנו את כיבוש תל-פאחר …) – באמת היה אפשר לראות את המחזה המדהים של כל רמת-הגולן הבוערת . במיוחד בלילות , הרמה הבוערת נראתה כמו "אפוקליפסה עכשיו". מרוב הפצצות – תל-עזזיאת הפך לבקעה. כל זה היה יכול להיות נכון עד תל-פאחר . שם , על התל הזה , לא נחתה אפילו פצצה אחת . אף לא טיל אחד נורה על תל-פאחר . אין לי מושג מדוע זה קרה , אך זו עובדה . עובדה היא שבהגיעי אל תוך תל-פאחר עם הזחל"מ שלי , מצאתי שם עצי-אקליפטוס מוריקים . גם לא אשכח איך בהכנסנו את תוך המוצב , לא יכולתי שלא לראות את גן הירק הפורח , המלבלב והצבעוני . זוהי תמונה שאיננה סרה מעיניי עד עצם היום הזה . אחרי-הכל , חקלאי או לא חקלאי ? גם כל העמדות שלהם ותעלות-הקשר , והמיבנים – הכל היה כמו חדש , כפי שנבנה עשרות שנים טרם-הקרב . שום דבר לא נהרס שם , כי שום פצצה ושום טיל ממטוס לא הפר את שלוות הסורים במוצב והם אפילו המשיכו לגדל בנחת את הירקות , ליד שער-הכניסה הראשי , מכיוון ציר הנפט .
    אני יודע , עמוק בתוך ליבי , שהקרב הזה היה נראה אחרת לחלוטין , לו חיל-האויר היה מוריד שם כמה פצצות . אני גם יודע בתוך-תוכי שרבים מחבריי היו היום איתנו , בחיים , אלמלא המחדל הנורא הזה של חיל-האויר .
    אך אף אחד לא קם , ואף אחד איננו מדבר על זה . למה , לעזאזל ?
    אני מאשים .

  5. על איזה "מחדל נורא" של חיל האוויר אתה מדבר? חיל האוויר לא יוזם הפצצות על מטרות קרקע, הוא משמש קבלן ביצוע של מפקדי כוחות היבשה: הפיקוד, האוגדה, החטיבה, הגדוד. אלה, לפי הצרכים והתכנונים שלהם – מזמינים מטוסים. בשביל זה יש להם קציני קישור לחיל האוויר, וליד מפקדי החזית – המח"ט, האוגדונר ואלוף הפיקוד – יש יועצי אוויר, מטעם חיל האוויר. אם מישהו מכל אלה היה מזמין הפצצה על תל פאחר, מן הסתם היא הייתה נערכת. אגב, למיטב זכרוני, בלא מעט מקורות מוזכר שתל פאחר כן הופצץ. אולי לא באינטנסיביות שהייתה מחריבה כל מבנה וכל תעלה שם, אבל כן הופצץ היעד, כלומר, מזמיני מבצעי האוויר מטעם הפיקוד או האוגדה או החטיבה כן סימנו לחיל האוויר את פאחר כיעד.
    ועוד נקודה: שכח מהפצצות הנקודה שרואים כיום בטלוויזיה, מפצצות חכמות שפוגעות בול ב-99% מהיעדים. ב-1967 כל זה לא היה. היו פצצות ברזל "טיפשות", שהטייס היה צריך לכוון למטרה בעזרת המטוס הצולל אל היעד, מול אש נגד מטוסים. אני לא מכיר את הסטטיסטיקה של חיל האוויר, אבל לא בטוח שאפילו אחת מתוך 10 פצצות פגעו במטרה בימים ההם. אז כיוונו לתל פאחר – זה אומר שפגעו? לא בטוח.
    ולהזכירך – כ-10 מבין 47 מטוסי חיל האוויר שהופלו בששת הימים – נפגעו במהלך הפצצות ברמת הגולן, וביממה שלפני ה-9 ביוני נהרגו ברמת הגולן שני מפקדי טייסות בעת שתקפו מוצבים סוריים. חיל האוויר עבד קשה מאוד ברמת הגולן, אבל מכל מה שקראתי בבלוג, לא ראיתי שאיזה שהוא מוצב סורי ננטש בגלל הפצצות חיל האוויר או הפגזות ארטילריה צה"לית. לא עזזיאת, לא בניאס, לא זעורה, לא קלעה, לא דרבשייה ולא מקומות אחרים. בכל יעד כזה התנהל קרב קרקעי-רגלי. כוחות סוריים מסוימים כן נטשו בעורף החזית, בעיקר בגלל ששמעו מה קרה למצרים ולירדנים. ככה, שחיל האוויר, למרות שתקף הרבה, לא השפיע מאוד על מהלך הקרבות במוצבים.
    ובכלל, למה שחיל האוויר ישקיע מאמץ דווקא בתל פאחר, אם מפקדי הכוחות שיועדו לכבוש את המקום זלזלו ביעד? אם מפקד גדוד 12, לפי עדויות שונות שנכתבו כאן, אמר שהולכת להיות פעולה קלה ואף צירף לזחל שלו עיתונאי וקצין שלישות, במקום שני לוחמים נוספים?
    מכל מה שלמדנו בבלוג, מתברר שלכישלון ולאסון בפאחר היו אבות רבים. ממודיעין שלא ייחס מספיק חשיבות למקום, דרך מפקדים יהירים ומפקדים שלא שלטו ולא תפקדו, וכן, היה גם אויב שנלחם וירה ופגע, ואת זה אסור לשכוח. אי אפשר לתלות את התוצאות בגורם אחד, בוודאי לא באיזה "מחדל נורא" של חיל האוויר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s