ראיון עם אבישי כץ מג"ד הנדסה 602

האירועים הבולטים בגדוד הנדסה 602 בחודש יוני 1967 היו לאחר מלחמת ששת הימים: פיצוץ בית על יושביו שגרם למותם של אזרחים סורים תמימים ["פשע מלחמה", כדברי המג"ד] וסירוב לבצע פקודת הריסה על מנת להציל את אתר העתיקות בניאס * ראיון עם המג"ד אבישי כץ שמשחזר את אירועי אותם ימים 

צהל בבניאס

יוני 1967, צה"ל בבריכות הבניאס, מתחת לעתיקות 

לחיל הנדסה נועד תפקיד חשוב בכיבוש הרמה הסורית בגלל אופי השטח והטופוגרפיה, בעיקר בהכשרת דרכי פריצה לשריון, לחי"ר ולדרגים, אבל בסופו של דבר אנשיו לא נזקקו להפגין את מלוא יכולתם. גדוד הנדסה במילואים 602 היה זה שעבד עם הכוחות שביצעו את המאמץ העיקרי בגזרה הצפונית של הרמה, אבל את התרומה המשמעותית יותר רואה המג"ד אבישי כץ דווקא במה שקרה אחרי המלחמה: הוא זה שמנע את הריסת עתיקות הבניאס למרות שקיבל פקודה מפורשת. מלבד זאת, עסק גדוד 602 בהרס של הכפרים הסורים ברמה, כדי שלתושבים לא יהיה לאן לחזור.

כץ, יליד 1935, התגייס ב-1952 לחיל ההנדסה, בו עשה את מבצע קדש. הוא מספר שהחלום שלו מגיל צעיר היה להיות קצין הנדסה ראשי. קצת בעייתי למי שסולק מתיכון אוהל שם בר"ג כבר בכיתה ט'. הוא למד שרטוט אצל הדוד שלו ובהמשך השלים את הבגרויות. ב-1964 בהיותו רס"ן החל את לימודיו בטכניון. באותו זמן הפך למג"ד הנדסה במילואים 602 של פיקוד צפון. בקפיצה קדימה בזמן יצוין כי כץ הגשים את חלומו וב-1979 הועלה לדרגת תא"ל ומונה לקצין הנדסה ראשי.

על מצבו של גדוד 602 בזמן שקיבל עליו את הפיקוד מספר כץ: "הגדוד היה מוזנח, בלי מפקדים, לא היה מוכן למלחמה הבאה ובימ"ח שלו השתמשו לכל מיני דברים אחרים. כל יום שישי הייתי נוסע למיפקדת קהנ"ר בקריה בת"א, שם עברתי על רשימות משוחררים משירות סדיר שהולכים למילואים ובחרתי אנשים. ראיינתי קצינים, העברתי אותם לגדוד שלי ובניתי לי גדוד מילואים ברמה של גדוד סדיר עם הקצינים והמש"קים הכי טובים. היה לי גדוד מעולה, שכלל 50 אנשי סגל מהטכניון, כוח האדם הכי טוב שהיה יכול להיות, וכן בני קיבוצים וסטודנטים. ואז התחלתי לנדנד לקצין הנדסה פיקודי שנלך להתאמן, כי הגדוד לא התאמן ארבע שנים אחורה. סיכמנו על אימון וסיכמתי על מתווה, והמתווה שלי היה פריצה לרמת הגולן, כי לי היה ברור שזו המלחמה הבאה שלנו.

"לא היו אז גדודי הנדסה משוריינים. אלא גדודי חירי בירי. הפעלתי לחץ על קהנ"ר ואישרו לי אימון. האימון התקיים ב-1966. השטח שבחרתי לאימון היה רמת סירין שמעל קיבוץ אפיקים, שהזכיר את הרמה, שהיא סוג של קרקע ובולדרים של בזלת, שלא כמו בהרי יהודה שזה הבדל מהותי מאוד. כשאתה פורץ דרך בהרי יהודה אתה יודע שהסלע רציף ומשתמש בחומר נפץ. בגולן לא צריך את זה. כל האימון נבנה על המתווה הקרקעי הזה. כמובן שלא היה אויב ולא התנגדויות, אבל עשינו אימון גדודי כשהדגש היה על זה שכל קצין מדרגת סג"מ שמקבל תצלום אוויר מסוגל לקבוע עליו איפה הצירים העבירים".

כץ מספר שהבעיה העיקרית של הגדוד היתה התחבורה. מלבד מחלקת הסיור שהיו לה ארבעה קומנדקרים, יתר הרכבים היו עשרות D-8 ,D-7 ו-D-9, כולם מגוייסים. בתקופת ההמתנה עסק גדוד 602 בפעולות של הנחת אלפי מוקשים מחשש שהסורים ינסו לתקוף. כץ מספר שכל השטח מזרחה מקרית שמונה ועד מתחת לצפת הפך לשדה מוקשים אחד גדול. ביום היו מעמיסים את המוקשים על המשאיות, ובלילה היו מניחים אותם. כדי להקל על העומס ולסייע בעבודה שכללה ביצורים צורפו לכץ שלוש פלוגות הנדסה מאולתרות, וכך הוא פיקד על גדוד של שבע פלוגות.

מיפקדת הגדוד ישבה בחורשה בתוך נחל חצור [מצפון לחצור]. הכוח הורכב מפלוגה א' בפיקודו של סגן יגאל וולק, פלוגה ב' – עומרי לולב [ועלי פרינץ], פלוגה ג' בפיקודו של יוסי תמיר, פלוגת צמ"ה של ישע כהן ומחלקת סיור שכץ הקים באופן מיוחד בהיותו איש סיור בתחילת דרכו בצה"ל. מחלקת הסיור, הוא מספר, הורכבה מאנשים כמו אביגדור מרדכי ["שהיה איתי חייל באותה מחלקה של גבעתי בבית נבאללה"], יהודה לופו, ירוחם וירחמיאל – "שנהרג מפיצוץ מוקשים כשהייתי קהנ"ר". הסגן של כץ היה איתן ליאור.

כץ מספר: "התוכנית הסופית של הפריצה לרמה אמרה שהמאמץ העיקרי יהיה באיזור של גבעת האם, קצת דרומה מתל עזזיאת, ומי שהיה בראש הפריצה הזו היתה חטיבה 8 שהמפקד שלה היה אלברט מנדלר. מאמץ נוסף היה מתוכנן מהציר שעולה מהבניאס, שם היתה פלוגה א' של יגאל וולק בעזרה לגולני. עוד מאמץ היה פלוגה ג' בפיקוד יוסי תמיר בגזרת תל קציר, ומחלקת הסיור צורפה למאמץ הפריצה מגונן למעלה [גדוד האמאיקסים של חטיבה 37 וגדוד 17 של גולני]. התוכנית היתה לפרוץ ולהכשיר לתנועה את הציר שעולה מהבניאס, ולפרוץ מגבעת האם ששם היו הפלוגות של לולב ופלוגת הצמ"ה של ישע כהן".

אבישי
אבישי כץ, מג"ד 602 במלחמת ששת הימים וקצין הנדסה ראשי בתחילת שנות ה-80

עד הרגע האחרון, הוא מספר, הם היו כל הזמן בקבוצות תכנון. "אני אישית ישבתי עם אלברט מנדלר, ועם מפקד חטיבת גולני, יונה, ואחר כך עם מפקד כוח צנחנים שפרץ באיזור גונן" [הכוונה לגדוד 65 שתקף באיזור דרבשיה דרומה]. בסך הכל הכרנו את השטח. לא ידענו בדיוק מאיפה יתחילו, אבל בין התרגיל הגדודי לבין המלחמה היו לנו הרבה סיורים לראות את הצירים וללמוד את הגזרה. הקצינים שלי והסמלים הכירו את הגזרה כמו את כף היד".

ביום הפריצה מה אתה זוכר? כץ: "עד אז ישבנו עם תחת מכווץ. הפריצה לגולן היתה פריצה משוריינת, ובגלל שלא היו לנו כלי רכב העלינו פלסים על הדיניינים ונסענו ככה. אני עד היום צוחק על זה. הדיניינים נסעו עם השריון והפלסים עליהם ואני התפללתי שלא ייהרג לי אף אחד, כי מה הבעיה לפגוע בדיניין צהוב בשטח?".

היכן ממוקם החפ"ק בתחילת המלחמה? "בשלב הלחימה אני נמצא עם המאמץ העיקרי. עד כמה שזכור לי, המיקום שבחרתי היה באיזור גבעת האם. אני נותן פקודות, כל הכוחות שלי עולים וכל אחד יודע עם מי. הפריצה היתה בחזית רחבה בשתיים-שלוש שדרות, כי יחסית השטח היה קל לתנועת שריון. לנו היתה בעיה כי אנחנו היינו בדחפורים, אבל הדחפורים נוסעים לאט, מרימים את הכף למעלה, שזה סוג של מגן נגד כל מה שבא מלפנים. אחר כך באיזשהו שלב שמעתי שיש בעיה מיגאל וולק, שנתקל בהתנגדות ונאלץ לטהר איזה מוצב".

איזה מוצב? "הפלוגה של וולק עלתה מהבניאס ושם נתקלה במוצב שלא ידענו עליו, והחבר'ה נלחמו שם כמו חי"רניקים, ואחר כך המשיכו ונכנסו לתל עזזיאת ובתוכו הרגו כמה חיילים סורים. איך זה – אני לא יודע עד היום. כללית, היו לי 40-30 כלי צמ"ה, שהיו מחולקים מראש בכל הגזרות. במאמץ העיקרי של הפריצה היו לנו שתי פלוגות בגבעת האם. הטנקים של חטיבה 8 פרצו ראשונים וכולם אחריהם. הצמ"ה מתחיל לנוע עם חטיבה 8, מהר מאוד נכנס לפיגור, אבל אחר כך נכנס ונע עם הטנקים ופרץ דרכים. אלמנט שהיה בפריצה היה לסלק את הבולדרים של הבזלת ולפתוח צירים רחבים. מאחר שידענו שתהיה בעיה ריכזנו הרבה דחפורים, כדי שנפתח דרכים במקביל".

האם צמ"ה מהגדוד שלך נפגע במהלך התנועה מגבעת האם? "היו פגיעות בגבעת האם. לא זוכר אם בצמ"ה, אנחנו סיימנו את המלחמה בלי אף הרוג. אבל היו טנקים שנדלקו, או זחלים, אני לא זוכר כמה, היו פגיעות, היו פצועים, אני זוכר אמבולנסים יורדים מלמעלה. היו הרבה הרוגים בתל פאחר".

מה ידוע לך על מה שקרה בתל פאחר? "מה שקרה שם התברר לי רק בערב. היה שם קרב לא מוצלח שבא די בהפתעה לחבר'ה של גולני. עובדה שבתל עזזיאת זה הלך יחסית בסדר ולא קרה שם מה שקרה בתל פאחר".

מבחינתו של כץ, יום הלחימה הראשון של הגדוד שלו התנהל היטב. העבודה העיקרית היתה בהכשרת הדרך לפלוגת האמאיקסים של חטיבה 37 בעליות הקשות מגונן לראוויה. לדברי כץ, כל אחת מהיחידות שלו ביצעה את משימתה ללא אירועים חריגים וללא נפגעים, מלבד אותו קרב מסתורי על עמדה סורית באיזור רמת הבניאס. כץ, כאמור, לא זוכר במה מדובר, וכך גם המ"פ יגאל וולק שראיון איתו פורסם ביולי 2015.

גם היום השני לכיבוש הרמה הסורית עבר על גדוד 602 ללא אירועים מיוחדים. יום זה של ה-10 ביוני היה כולו של ניצול הצלחה. כל כוחות השריון והחי"ר בכל הגזרות התקדמו ללא הפרעה ונעצרו על קו התלים של מזרח הרמה.

כץ: "בשלב הזה ההנחיה שקיבלנו היתה לעבור ולבדוק שלא נשארים חבר'ה שמתחבאים. אנחנו עשינו את זה בכפרים הראשונים על גב ההר, עשו את זה הפלוגה של יגאל וולק והפלוגה של עומרי ומחלקת הסיור. היו שם כמה מקרים שאני לא רוצה לדבר עליהם".

מה זאת אומרת? כץ: "הרגו אנשים שלא היה צריך להרוג אותם. אזרחים סורים".

איפה זה קרה? "באיזור עמק הבטיחה מצפון לכינרת. שטח שהיתה בו הרבה צמחיית סוף, ושם בנו חושות. והיו כמה חבר'ה שלי שהרגו בחושות האלה כמה אזרחים ערבים. זה משהו שלא היה צריך להיעשות".

איך זה קרה? "הם הרסו בית על יושביו. היו צריכים להוציא אותם החוצה, אבל הרסו את הבית הזה עליהם. לא יודע כמה אנשים היו שם. זה היה פשע מלחמה. החבר'ה שלי באו אחר כך ואמרו לי, הם היו מספיק הוגנים להגיד לי. זה דבר שהוציא אותי מדעתי".

הם נשפטו? "הם חטפו על הראש והעפתי אותם מהגדוד".

למה הם הרגו אותם? "זה היה מתוך טמטום, משהו שלא היה צריך להיעשות והם הועפו מהגדוד. כל שאר התושבים ברמה גורשו. לא נשאר אף אחד".

לא השארנו בית אחד על תלו. בתים הרוסים בכפר זעורה

"לא השארנו בית אחד על תלו". בתים הרוסים בכפר זעורה

האירוע המחריד קרה כנראה במסגרת הפקודה שקיבל הגדוד – הרס כל הכפרים הסורים. כץ מספר על כך: "למעשה, אחרי היום השלישי [הכוונה ל-11 ביוני 1967] היה ברור שיש קו [גבול] ואז קיבלתי כמה פקודות. האחת והעיקרית זה להרוס את רמת הגולן. אני הייתי כפוף כגדוד לחטמ"ר הצפוני, חטמ"ר 3. קראו לי לקבוצת פקודות בחטמ"ר 3, שם נאמר לי להרוס את כל רמת הגולן – מיד, והכל! וברגע שקיבלנו הוראה, אמרתי אוקיי, אני מוריד את כל הכוח מהרמה. נסעתי מערבה וליד הבניאס יש חורשת זיתים נפלאה, מין משטח כזה, שם התמקמנו. היה לנו מאהל יוצא מהכלל עם מקלחות וכל מה שצריך, ומשם הפלוגות יצאו כל יום להרים מוקשים ולהרוס ישובים. היתה הריסה טוטאלית. לא השארנו בית אחד עומד על תלו".

איך זה התבצע? "מצאנו מצבורי מוקשי נ"ט סורים ואיתם עשינו את זה. אפילו לא היינו צריכים להשתמש בחומרי נפץ שלנו. באים בבוקר לכפר, שמים את המוקשים בתוך הבית ומפעילים עם פתיל רועם, פתיל ביטחון. מוקש של עשרה קילו מוריד בית סורי בלי בעיות. היתה לנו גם פעולה של להתחיל לחרוש כבישים ולתקן דרכים. כל בוקר היו יוצאים מהחורשה בבניאס, מפוצצים כפרים ובערב חוזרים".

לאחר שהגדוד התמקם ליד הבניאס והחל לפעול לפינוי מוקשים מהגבול הישן ובגידור ושילוט שדות מוקשים, נתקל רס"ן אבישי כץ באירוע שעתיד להשפיע רבות על התנהלותו בהמשך שירותו הצבאי: "מגיע אליי אחד מאנשיי, ד"ר אריה גראבויס. הוא היה איש הטכניון, מומחה לתקופה הצלבנית. הוא אומר לי – בוא אני אקח אותך מחר לסיור בבניאס. הלכנו, והסתבר לי שהבניאס הוא כפר מהסוג של פטרה, כלומר שהוא כולו חצוב בסלע. ממש יוצא דופן. הייתי מופתע לראות את זה. הוא הסביר לי על המקום ומאוד נהניתי.

"למחרת קוראים לי לקבוצת פקודות, ואני מקבל את הפקודה להרוס את הגולן, לא להשאיר אבן על תילה. זו פקודה שגם יצאה בכתב. אני זוכר שבערב ישבתי באוהל ובא אליי אריה גראבויס, הוא שמע שרוצים להרוס הכל ואמר – מה נעשה עם הבניאס? ישבתי וחשבתי, ומצאתי מוצא. אמרתי לו – הפקודה אומרת להרוס את רמת הגולן. הגולן זה מושג גאוגרפי, לא אמרו להרוס את סוריה. והבניאס זה בערך פה למטה, זה עוד לא רמת הגולן, אז אנחנו לא הורסים. מה שכן, אתה מקבל כמה דחפורים ואנשים, ועם הכוח הקטן הזה אתה הורס בבניאס את הבתים הערבים הרגילים. אתה אחראי לזה שלא פוגעים בשום אתר עתיקות, זה הג'וב שלך. וככה המשכנו להרוס".

עתיקות הבניאס

האתר הארכיאולוגי של בניאס. כץ: "עשיתי פעולות כאילו אני הורס, אבל לא הרסתי"

אחרי שלושה ימים קיבל כץ טלפון נזעם. על הקו היה קצין אג"מ של חטמ"ר 3. כץ נזכר: "הוא אומר לי – למה אתה לא הורס את הבניאס? אמרתי לו – מי אמר לך שאני לא הורס? איך נודע להם שאני לא בדיוק הורס את הבניאס, זה לא חשוב. אבל למחרת זימנו אותי לחטמ"ר והוא אומר לי – למה אתה לא הורס? אז אמרתי לו הבניאס זה לא רמת הגולן, הפקודה אומרת להרוס את רמת הגולן. הוא הוא התחיל לצעוק עליי. הוא היה רס"ן ואני הייתי רס"ן, אבל מג"ד. התלהטו הרוחות, ואז קיבלתי מברק פקודה שלא יהיו אי הבנות – שאני הורס גם את זה וגם את זה.

"אז מה עושים יהודים? מתחכמים. קראתי אליי את הקיבוצניקים בגדוד, אמרתי אני צריך מישהו שמכיר את רשות העתיקות. הביאו לי מישהו שהוא מכיר מישהו ברשות העתיקות. אמרתי לו – מחר בבוקר אתה מקבל אוטו עם נהג, אתה נוסע לרשות העתיקות, מגיע למנכ"ל הרשות ואומר לו שקיבלנו פקודה להרוס את הבניאס, פקודה בכתב, ושזה ישוב שלא צריך להרוס אותו. אם הם לא מתערבים תוך יום יומיים, אנחנו נהרוס את המקום הזה. יצא בבוקר סמל ראשון על קומנדקר לרשות העתיקות, חזר בערב, אמר לי – דיברתי איתם, אני מקווה שיהיה בסדר.

"למחרת מודיעים לי תבוא דחוף לישיבה בפיקוד. ידעתי בדיוק למה אני הולך. לקחתי איתי את כל הפקודות שקיבלתי. אני בא לישיבה בפיקוד, חדר ענקי, שולחן עגול מלא אנשים ואני מתיישב בדיוק מול דן לנר, ראש המטה של דדו, ורואה שמסביב יש כאלה שלא הכרתי ותיארתי לעצמי שאלה אנשי רשות העתיקות.

"אני לא מספיק להתיישב, הוא שואל אותי – ואני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שמאז שהתחילה המלחמה ועד שהסתיימה שהצליחו להוציא אותי מהכלים – מי אישר לך להרוס את הבניאס? זאת אומרת הוא כנראה לא הבין מה הולך שם, הוא כנראה לא ידע שיש פקודות להרוס. אני מוציא את כל הפקודות ואומר לו – המפקד, לא אישרו לי, קיבלתי פקודה, הנה הפקודה. ואני מעביר לו את הפקודה, זה עובר מיד ליד ומסביב לשולחן אני רואה אנשים שמתכופפים כדי שכמה שפחות יראו אותם, כמה שהם יכולים להתכווץ. כאילו שהם לא קשורים לעניין ולא הם נתנו את הפקודה. ואז אני אומר לו: קיבלתי פקודה בכתב להרוס את הבניאס וערערתי עליה בכתב לחטמ"ר, וגם קצין האג"מ שלך מכותב למכתב שלי, ודחו אותי, זרקו אותי מכל המדרגות, אמרו לי תמשיך להרוס. ואני התעקשתי ועשיתי פעולות כאילו שאני הורס, אבל לא הרסתי. וגם שלושת האנשים האלה שיושבים על ידך נמצאים פה, כי אני דאגתי שהם יבואו. אמרתי לו – אתה יכול להירגע, לא הרסנו שום דבר בעל חשיבות כי החלטתי שאני לא הורס. ואז היה שקט, הוא לא ידע מה להגיד ואז פיזר את האסיפה.

"יצאתי משם ופתאום יוצא דדו, ניגש אליי, הוא הכיר אותי עוד כשהייתי סרן, קצין הנדסה של גדוד שריון, והוא היה סגן מפקד גייסות השריון ואחר כך מפקד הגייסות. הוא העריך אותי ואהב אותי. הוא ניגש אליי ואומר לי במין ציניות: 'אבישי, הבניאס, הפרת פקודה, הפעלת שיקול דעת וטוב עשית'.

"זה היה לקח שמאז ועד סוף השירות שלי בצבא רדף אותי במובן החיובי. כיום, כשאני הולך לדבר עם קורסי קצינים בהרצאות, הנושא המרכזי שלי זה להסביר לקצינים שבצבא שעובד על פי פקודות – קצין צריך להפעיל שיקול דעת. זה היה לא המקרה הראשון שלי עד אז, אלא המקרה השני או השלישי שלי".

1979, אבישי כץ מתמנה לקהנ"ר על-ידי שר הביטחון עזר וייצמן והרמטכ"ל רפאל איתן

1979, אבישי כץ מתמנה לקהנ"ר על-ידי שר הביטחון עזר וייצמן והרמטכ"ל רפאל איתן

איפה קרה לך עוד שלא מילאת פקודות? "גם כשהייתי בדרגת סגן קיבלתי פקודות שלא ביצעתי. היה מקרה במבצע קדש, הייתי אז סמ"פ, הגדוד ישב בסיני וכל פעם היו שולחים אותי להרוס דברים. יום אחד המג"ד קרא לי ואמר לי – לך תהרוס את סכר הרואיפה. בנה אותו המושל הבריטי של סיני, וויליאמס, עבור התושבים הבדואים כדי שיהיה להם מים. עשיתי סיור וראיתי מבנה ענק, בנוי מאבן לבנה. דבר ראשון חשבתי לעצמי – למה להרוס את זה? הבנתי שאם אהרוס, האנשים בקוסיימה יישארו בלי מים. חשבתי שזו פקודה מטומטמת. ידעתי שאסור לי לדבר עם המג"ד, אז עשיתי כאילו שאני יוצא עם הסמלים לסיור כדי לרכז חומר. בינתיים דיברתי עם קצין הנדסה של פיקוד דרום, ישורון, ושכנעתי אותו לא להרוס ושחבל לדפוק לבדואים את כל המים. הצעתי לו שידבר עם קצין הנדסה פיקודי, וכך היה. אחרי כמה ימים המג"ד קיבל פקודה לבטל את ההריסה. אני היום חבר ב'פלס' – עמותת הנדסה, ובספר היסטוריה על החיל שאמור לצאת מתברר שהנושא הגיע עד לנשיא המדינה, יצחק בן צבי, והוא החליט לא להרוס.

"דברים כאלה קרו לי בצבא לא מעט. אתה מקבל פקודה מטומטמת שמי שנתן אותה לא יודע מה יש למטה, וזה אופייני לצבא. פקודות שיורדות מהמטכ"ל ועד שמגיעות למ"מ עוברות שישה שבעה דרגים. וכשקצין מקבל פקודה הוא צריך לדעת שמרגע שהיא יצאה ועד שהגיעה אליו יכול להיות שנוצרו תנאים שונים, ומי שנתן את הפקודה לא יודע מה קורה למטה ולכן צריך להפעיל שיקול דעת. נכון שזה שובר כמה מיתוסים, כי בצבא כשאתה מקבל פקודה אתה חייב לבצע. אבל זה היה הלקח שלי וזה מה שמנע ממני להרוס את הבניאס. הדבר שהכי ציער אותי זה אחרי שכתבתי את הספר שלי ["חיילי שוקולד"] עם פרטי האירוע ורציתי לשלוח עותק לד"ר אריה גראבויס [לימים פרופסור ומרצה להיסטוריה של ימי הביניים בטכניון ובאוניברסיטת חיפה] התברר שהוא כבר לא היה בחיים".

מה עמד מאחורי הפקודה של הרס כפרי הגולן? כץ: "כדי שלא יחזרו הסורים לשם. להריסת ישובים יש היבטים לא יפים, אבל במבט אחורה רמת הגולן נשארה בלי תושבים סורים. אני חושב שהשיקול היה נכון, למרות שבתהליך הזה נעשו דברים שלא היו צריכים לעשות" [מתכוון למקרה הרג האזרחים הסורים].

אבל את המוצבים הסורים לא פוצצתם. "במוצבים לא נגענו. הפקודה היתה להרוס כפרים וחלק מהכבישים, לא מוצבים".

גדוד 602 היה מגוייס עוד חודש אחרי המלחמה. הרס הישובים הסורים ופינוי המוקשים מקו הגבול העסיקו עוד רבות את הגדוד הזה וכוחות הנדסה נוספים בפיקוד צפון.

במהלך פעילות גדוד ההנדסה 602 לאחר מלחמת ששת הימים אירע אסון בית המכס, שבו איבד גדוד 13 של גולני 11 חיילים בפיצוץ בונקר תחמושת, בעת שעסקו באיסוף ציוד ואמל"ח. נסיבות האירוע לא ברורות עד היום. כץ אומר שהוא לא מכיר את הפרטים. "אני יודע שהיה שם אסון, אבל אין לי מושג מה קרה. החבר'ה שלי לא היו שם".

פלסים מפנים שדה מוקשים בגולן לאחר מלחמת יו"כ [צילום: ארכיון צה"ל]

פלסים מפנים שדה מוקשים בגולן לאחר מלחמת יו"כ [צילום: ארכיון צה"ל]

כקצין הנדסה ראשי לשעבר, מה מצב המוקשים באיזור מוצבי קו הגבול הסורי של 1967? "אני לא יודע, אני לא קהנ"ר הרבה שנים. היו מוקשים שחלקם היה ממולכד והשאר לא, ולא נגעו בהם".

למה לא פינו אותם? "לא היתה שום סיבה להרים את המוקשים. לא היו תוכניות ליישב, וחבל שסתם ייהרגו אנשים. שאלו אותי פעם אם אני רוצה להרים שדות מוקשים, ואמרתי לא. מה ההיגיון? יש שדות מוקשים, אז מה? הכל הרי מגודר, משולט, יודעים שיש שדות מוקשים, אבל אין לי שום עניין לסכן חיילים במשהו לא חשוב. אם היו אומרים שרוצים לבנות עיר ולשבת שם אלף שנים, אז זה סיפור אחר. אין שום סיבה להרים, ואם כן רוצים – אז רק בשיטה שחיילים לא נוגעים".

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ראיון עם אבישי כץ מג"ד הנדסה 602

  1. התול"רים בבניאס שבתמונה הם כנראה של גדוד 13 גולני שהיו ברתק לתנועה של הגדוד לכיבוש הבניאס. בין "כובשי" הבניאס הייתי גם אני בפלוגה ד' הטירונית של גדוד 13. אותה פלוגה שלוחמים שלה נהרגו באסון בית המכס העליון.

  2. בתמונה עם חבר גם מפעיל ציוד מכני זוכר את שם משפחתו ברשי מירושלים מאחר ולמשפחתו הייתה חברת ציוד מכני,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s