שמתי לסורי בעיטה לפרצוף

מאחורי הקלעים של קרב תל פאחר: הזווית של הכוח המאסף והדרמות הקטנות בסיום הלחימה * איך נהרג רס"ל ליאון אימברן ב-5 ביוני 67 בצומת כ"ח, למה שמוליק קראוס נדחף לפני הופעת "החלונות הגבוהים" בתקופת ההמתנה, ומהו הקרב הגדול ביותר של חטיבת גולני בכל הזמנים * ראיון אותנטי עם יום טוב חזן, הרס"ר האגדי של גדוד 12 

יום טוב חזן בתל פאחר, בכנס הלוחמים שנערך שם ב-2014

יום טוב חזן בתל פאחר, בכנס לוחמי 1967 שנערך ב-2014

אינספור עלילות ואגדות נקשרו סביב דמותו של יום טוב חזן. דורות של לוחמי גולני, בעיקר מגדוד 12, עברו תחת צלו המאיים של הרס"ר המיתולוגי. מספרים כי לחיילים שעברו עבירת משמעת הוא היה מציע עיסקה: או שאתה עולה למשפט, או שאתה חוטף ממני מכות. הרוב בחרו להישפט. לימים המיר הרס"ר את דרגת השעון בקורס קצינים. את שירותו הצבאי הוא סיים כאל"מ בתפקיד סמח"ט גולני, אבל ייזכר תמיד כרס"ר דגול ומפחיד בשורה אחת עם הגדולים של צה"ל – ויקטור ששון, יעקב "הסוס הלבן" עשהאל, יצחק טאיטו, חזי עובדיה, קליימונט דבש ועוד.

לא מזמן חלפנו בצומת גולני בדרך צפונה, ובהחלטה של רגע החלטנו לקפוץ ליום טוב, כיום מנהל מוזיאון גולני, כדי לשאול משהו על קרב תל פאחר, ואם יתאפשר הזמן – עוד כמה עניינים שרק הוא יודע. השאלה-שתיים הללו הפכה לשעה ארוכה במחיצתו של מנהל האתר מזה כ-20 שנה.

שילמנו את מחירו הצנוע של כרטיס הכניסה – 12 שקלים, ופסענו פנימה. אתר ההנצחה של גולני הוא מקום מרשים, רחב ידיים ונראה מתוחזק כיאות כאילו עבר זה הרגע מסדר גילוח-צחצוח בבסיס הטירונות בן עמי אללה ירחמו. בביתנים השונים מוצגים פרקי מורשת קרב וכמובן פינות הנצחה לנופלים. זחל"מים, זלדות, מקלעים ואמל"ח פזורים ברחבי האתר המשתרע על כ-60 דונם. אחרי שסיירנו קצת ונרטבנו מהממטרות שהשפריצו בלי בושה על שבילי המבקרים, דפקנו ביראת כבוד מסוימת על דלת לשכת המנהל. יום טוב היה באמצע דיון כלשהו, אבל ניאות לשמוע את השאלה על תל פאחר. מרגע שפצה את פיו וענה כבר לא ניתן היה להפסיקו, אלא לצורך שאלות המשך.

במלחמת ששת הימים היה יום טוב חזן הרס"ר של גדוד 12. הוא נע איפשהו בסוף השיירה שעשתה את דרכה לכיבוש תל פאחר בציר ההטיה. כשכל העסק התקרב אל היעד והחל להסתבך עם עצמו, יום טוב מצא את עצמו בעיקר עסוק בטיפול בנפגעים הרבים לאורך הדרך. בשפתו הציורית והצבעונית הוא מספר על מה שאירע ביום הנורא ההוא, ועל קורותיו בכלל בחטיבה.

"יש לי אסוציאציות על תל פאחר", הוא פתח ואמר, "אני עליתי לתל פאחר, זה הגדוד שלי שנלחם שם. וידאתי שכשנגמור את הקרב שיהיה עורף שיהיה אפשר לקלוט את מה שיישאר מהגדוד. אחרי שסיימתי את השלב הזה, רצתי קדימה להתחבר לזחל של המג"ד [מוסא קליין]. כשבאתי, בינתיים המג"ד כבר הלך [נהרג]. אחר כך כשעליתי למעלה עם החיילים שלי ראיתי מה שראיתי".

את ההרוגים והפצועים? יום טוב: "לקרב על התל הזה יש שני אקטים. אקט אחד, מהללים את הגדוד, אקט שני, עושים בדיוק את ההיפך. זה שלב של השמצה".

עם איזה אקט אתה מזדהה? "אם מפקד החטיבה רואה שהגדוד לא מצליח לפצח את התל בשלב א' שלו, למה המח"ט במקום שיעזוב את תל עזזיאת, יתחבר החפ"ק כמה שיותר מהר לגדוד 12 לתת סיוע בראייה יותר קרובה? אין קרב שהצבא עושה, אין פעולת תגמול הכי קטנה בטווח של קילומטר, שלא מתחקרים אחרי הקרב. אבל את תל פאחר לא תחקרו".

שמיל בתל פאחר

שמיל גולן [בחולצה השחורה] בתל פאחר. יום טוב: "תשאל אותו למה לא תחקרו את הקרב"

למה? "למה… עכשיו לך תשאל את שמיל [סמ"פ א']. לשמיל יש דאבל. אקט האחד של תל פאחר זה גיבורים גיבורים גיבורים. אתה לוקח את שמיל, אצלו הוא מדבר בדיוק ההיפך. בגלל זה אני לא רוצה להיכנס לזה, כי אני עלול לפגוע בחללים, בחיילים, בעוצמה ובגבורה ובמי שהקריב את עצמו. כולנו כאלה, אז יש פה שתי גירסאות. אני לא הולך להשמיץ. לא רוצה להשמיץ אף לוחם, אף מפקד. חטיבת גולני, גדוד 12 שבאה, קיבלה משימה, נלחמה עד טיפת הדם, השאירה חיילים, השאירה את המפקדים שלה, ולסיכום העניין התל נכבש על ידי גדוד ברק, כמובן בעזרת ת"פים קטנים שהצטרפו לחטיבה".

אתה מעדיף את הצד של הנחישות, המסירות והגבורה. "תמיד הייתי צנטרליסט ובאמצע, ומי שהיה לא בסדר קיבל ממני פטיש בראש, ממש במקום".

בשנות ה-70

יום טוב בשנות ה-70

ממך? "ממני, סוליקו. בכל מצב. אתה מדבר עם יהודי שעשה מאות פעולות תגמול מעבר לגבול, החל מדרגת רב"ט. מרגע שהייתי מ"כ, כבר רצועת עזה היה בידי".

מתי התגייסת? "שנה אחרי מבצע קדש אני התגייסתי. הייתי מגולני מהרגע הראשון, ולקחתי את זה כמשימה אישית. אבל אתה מבין על תל פאחר? סמג"ד נפגע, זוהר נוי, קיבל כדור בגרון, ומפקד הגדוד נהרג, זאת אומרת אין לך לא מג"ד ולא סמג"ד, ועכשיו רצים קדימה עם המ"פים, ושניים מתו. נהרגו קצינים, לוחמים, ונשארנו קרוב ל-60 וכמה חיילים בשטח. בתנועה אל היעד, 51 עשה את שלו, לקח את תל עזזיאת, גדוד 12 בעקבותיו, לוקח את בורג' בביל בתנועה כלפי מעלה. היו שני טרקטורים שהלכו קדימה ונדפקו. מאחוריהם היו הטנקים שרמנים. שרמנים זה לא מרכבה סימן 4. הם היו צריכים לעשות את האיגוף הענק הזה, לעלות לטפ-ליין [דרך הנפט] ולבוא ממזרח למערב. באמצע נדפקו הטנקים ונשארנו ברווזיה שלמה של זחל"מים. זחל עומד זה מטרה. הזחל הזה יש לו מיכלי דלק. המיכלים שלו בחוץ זה 200 דלק חבית. מקבל בומבה כל הזחל נשרף, בוער ממאה ליטר. מקבל מצד שני – זה עוד מאה ליטר. מי שבריא קפץ, מי שפצוע נשרף. ולך עכשיו תאסוף חיילים שרופים. שמתי את החיילים שלי בשקיות. בשביל זה קצת התעכבתי לעלות למעלה. היה שם חייל שרוף עומד עם הנשק בידיים. אם אתה נוגע בו הוא מתפרק לסיגריה".

מי זה היה? "תעזוב אותי עם שמות. אתה מבין אותי? היה שם יחידת יק"ב, יחידת קבורה פיקודית עם הרבנים, ומתחילים לאסוף את הגופות".

מתי? "כבר במהלך הקרב התחילו להזרים חללים. הבנת את הזחל הזה מה הוא עשה לנו? עכשיו את האיגוף לא עשינו. באנו לכבוש את היעד, היה המ"פ סגל זכרונו לברכה, שהוביל את הכוח עם המג"ד, ופתאום אנחנו בחזית בשעה 12 מול האויב. וכל הנשק של האויב בשעה 12. כל הדבר הזה שהיה צריך לעבור מאחורנית [לבצע את האיגוף] – נאדה. אתה קולט? במקום את הסיבוב אני עוצר את האקט הזה. יש קמ"ן פיקוד צפון, המודיעין שלו נוטה לאפס. כשאתה יוצא לקרב אתה מקבל פקודה. מאיפה? מהפיקוד. קמ"ן הפיקוד צריך לתת לך קרקע. אומר לך תעשה את האיגוף ותעלה מלמעלה. על מה תעלה? על הבולדרים? אין דרכי גישה. לא היה שום דרך".

אם לא היתה דרך, למה המח"ט אמר באמצע הקרב שמוסא טעה? "שום דרך לא היה. הוא [קמ"ן הפיקוד] לא נתן שד"מ, שדה מוקשים. הסורים אומרים שהם זרעו את המוקשים שלהם ללא מפות. זאת אומרת אין שד"מ, אין שדה מוקשים, הכל פרוע בשטח, האיגוף שאומרים לך – לא היה שום דרך. אם זה היה – אתה עושה מהיעד את הלופ 500 מטר או 300 מטר מהיעד, אבל לא היה. ועכשיו יורים עליך".

מאיפה? "מה זה מאיפה? מתל פאחר! מה, תל פאחר משחק בטניס? יורים עליך בכמויות של אש. ירדו למטה סגל והמג"ד, לא היתה ברירה. היה מין קטע למטה, הזחל שלו היה פגוע אוי ואבוי, ונכנס לחזית. הוא [המג"ד] שלח את ורדי לדרומי והוא עצמו הלך דוך".

בחוכמה? "בחוכמה, ובלית ברירה. שום טקטיקה. זה תשאל את שמיל. הוא ייתן לך תשובות אחד על אחד. באיזשהו שלב אני כבר הגעתי למעלה, חיכיתי לפלוגת נובלמן, שלב ב' טירונים. עוד לפני זה יש לחימה. לחימה לחימה. המח"ט באיזשהו שלב התעשת על עצמו, שלח את רובקה ודוד כהן, את מפקד הסיירת, עם צוות קטן הוא [המח"ט] כבר הגיע מצפון, נכנס לתוך הטפליין, הגיע ונכנס למוצב. היתה לחימה, הלכו מכות רובקה ועוד סורי אחד, הוא פרק את הכתף, שמו לו פלומבה בראש לסורי, הרגו אותו דוד כהן ורובקה, הסיירת התחבר לאותו כוח ורדי, דרומה למגורי הקצינים, ובאמצע בין לבין אסור היה להיכנס. הכל היה מוקשים. מי שלא ידע עלה על מוקש".

פינת 67 באתר גולני

פינת מלחמת ששת הימים במוזיאון גולני

איך אתה הגעת לתל למעלה? "אני הלכתי בעקבות המג"ד. עליתי למעלה, הגיע נובלמן, נתתי לו הוראה חד משמעית – תעשה הפרדה בין חללי אויב לחללים שלנו, אולי תגלה שיש עוד פצועים. התפקיד שלו היתה פלוגת טירונים, וכשאנחנו עזבנו שם הוא נשאר לנקות את התל. שמו את חללי האויב [בבור], עשו מסביב קצת גדרות וקברו אותם שם".

כמה שבויים לקחתם? "לגבי שבויים אל תתפוס אותי במדויק, כעשרה איש".

אומרים שהיו 20. "אולי 12, לא ספרתי במדויק. עכשיו קבל תמונת מצב: אחרי כל המהומה אני ישבתי על איזה אבן, אני זוכר את זה כמו היום. בא אחד הסורים וביקש מים. אמרתי לחייל תן לו מים, הסורי מילא את הפה שלו במים, ירק על הפרצוף של החייל. אני הכנסתי מחסנית לגמור את כל הבור הזה [שבו היו השבויים], ויונתן גפן שהיה קמב"צ החטיבה [היה מ"מ בפלוגה ד'], השמאלן הזה, אומר לי – הרס"ר, אם אתה יורה אני מדווח לכל העולם. הזהיר אותי לא להרוג אותו. אני בלהט אמרתי לעצמי – יום טוב תירגע. שמתי לו לסורי בעיטה לפרצוף, אבל לא יריתי בו".

כמה היו בבור? "לא ספרתי, היה שם ערב רב של אנשי המוצב".

היית עצבני כי ראית את החבר'ה שלך הרוגים? "זה א', נכון. ב': אתה מבקש מים ואתה יורק לי בפרצוף?".

אז מה אשמים כל הסורים שבבור? "בתוך החרא הזה כל הנבלות, זה המכלול של הדברים, אתה בלהט קרב, מה אכפת לך? אז מסתבר שיש אנשים בכל המהומה הזו כמו מה שעשה יונתן גפן, ואני אחר כך כבר התחשבנתי איתו, אבל אישי ביני לבינו. הייתי כבר מבוגר מאוד והוא הכניס את זה בעיתון".

הוא כתב [ב"מעריב" – לחצו לקריאה] שנתת סטירה לחייל שלא היה מסוגל לפנות גופה? "היו שם כל מיני דברים, אל תתפוס אותי עכשיו בזיכרון שלי, זה תמונות שחוזרות על עצמם. אבל נתתי לך דוגמה מסוף הקרב את המקרה הזה, ואז הורדתי את מה שנשאר מהגדוד לחורשת טל".

חייל ישראלי מעל שבוי סורי בבור. ייתכן שהתמונה צולמה בתל פאחר

חייל ישראלי מעל שבוי סורי בבור. ייתכן שהתמונה צולמה בתל פאחר

לחבר'ה היה כוח ללכת חזרה את כל הדרך? "הלכנו למטה, בכי אחד גדול. בוכים, כי זה הלך [נהרג] וזה הלך וזה הלך. הגענו לחורשת טל, שם היה מה שהכנתי, ואז ריכזתי את כולם ואמרתי – אם אני ישמע עוד בכי אחד אני עכשיו בא והורג אותו. אף אחד לא בוכה יותר! בסביבות השעה שתיים בבוקר מישהו נותן לי בעיטה ברגל, לא הבנתי מי זה. אני מסתכל, אומר לי – שלום, אני המג"ד שלך, תעיר את הגדוד. צחקתי בלבי, אמרתי לו – אתה רואה את הקבוצה הקטנה הזו? זה הגדוד שלך. זה היה חיים יפרח".

מה היה אחר כך? "התייצבנו כמו כולם לבניאס [לכיבוש הכפר] כאילו לא היה שום דבר. גדוד 13 עם הסיירת נכנס לבניאס. אני זוכר שהכנסתי את הרכב, זה היה משאית, היתה שם מסעדה בבניאס, נכנסתי בה ברוורס, שברתי את כל הוויטרינות, אמרתי תנקו פה, אנחנו עושים ארוחת בוקר. אני הקפדתי שהחיילים שלי שלא יהיו רעבים, כי יש הכל. אז שהכל יחכה עוד חצי שעה קיבינימט. קודם שיאכלו. ואז התייצבנו עם החטיבה בטור: זעורה, עין פית, קלע, בואכה קונייטרה. אלוש [מג"ד 13] הניף את הדגל על הבניין. הגענו לשדרת הווילות בקונייטרה. ושם היה עוד אוכל סורי על הפתילייה, הכל היה חם, אפשר לאכול. התמקמנו והתחלנו להתארגן. בהתארגנות תוך כדי זה הגיע מסוק מסוג סופר פרלון, שמנו 18 חיילים על הסופר הזה, בקושי טיפס למעלה, הגיע לחרמון, וזהו – החרמון היה בידינו. אחר כך לקחנו משאיות, אמרו לנו לכו תסמנו את הגבול. לקחנו סיד, חביות, שמנו חבית, חבית, חבית, ככה סימנו את גבולה של מדינת ישראל עד תל חזקה. זו היתה המלחמה שלנו".

עוד לפני שהחלה המלחמה כבר היה לגדוד 12 הרוג – רב סמל ליאון אימברן, איך זה קרה? "ליאון זכרונו לברכה, כשצבא ההגנה לישראל יצא למלחמה ולקחו את ירושלים ואת סיני, ביום השלישי של המלחמה חטיבה 45 כותרה בעמק דותן. ואז לקחו את גדוד 12 ואת מיפקדת החטיבה ורצו לג'נין, לעזור לפתוח אותם עם גדוד 17. עזרנו לפתוח את הכיתור בעמק דותן, ובאנו לחזור חזרה כשגדוד 17 המשיך עם 45 לכבוש את שכם. אנחנו חזרנו חזרה למצודת כ"ח. היה שם מטע אשכוליות ושם כל הגדוד עמד ותרגלנו פעולות על היעד שקוראים לו פאחר. אני זוכר שהמג"ד אמר לי – בוא יום טוב, נעלה על הג'יפ. נסענו למשגב עם עם משקפת 20 על 120 לעשות תצפית. אמרנו שעה חמש וחצי או שש העדר חוזר הביתה, בוא נראה מאיפה הוא חוזר על מנת לראות איפה המיקוש נמצא. היינו מסתכלים לאן הולך העדר. חלק הולך ימינה וחלק שמאלה. למה אני מספר לך את זה? שתבין איזה מודיעין היה לנו. הכל מסחרה, שום דבר. חיל האוויר נתן סיוע, עשה שתי גיחות [על תל פאחר], לא גירד את הצבא הסורי בכלל ביעפים שלו. זה מה שהיה. שים לב על המודיעין שפיקוד צפון נותן לך: לא מיקוש, לא דרך. ככה לא נותנים מודיעין. המג"ד שלנו לקח אותנו למשגב עם, שנראה במשקפות איפה יש מיקוש, רק שתבין איזה מודיעין היה".

מה לגבי ליאון? "אני חוזר לליאון. הוא היה רב סמל מיפקדה. אומר לי – אני מבקש ממך, בוא נעלה לאוטובוס נשמע חדשות. אמרתי לו – תעזוב חדשות, אנחנו יוצאים עכשיו למלחמה. אומר לי – אני מבקש ממך, אני מבקש ממך. אז יאללה עלינו על האוטובוס".

היו איתכם עוד? "רק שנינו, סוליקו. אני ישבתי מאחורי הנהג. הוא נכנס בפנים. אני ישבתי והיד שלי על המעקה מאחורי הכסא. אחרי דקה או שתיים שומעים חדשות, פתאום פאק! – היה פיצוץ. חשבתי שהיתה פליטה של העוזי. מסתבר שנפתחה הנצרה של הרימון שלו, הוא הלך עם שני רימונים, שניהם התפוצצו. אני עפתי אחורנית. באיזשהו שלב אני מרגיש שאני לא מת. קמתי מיד, התחלתי למזמז את הגוף שלי, אני מסתובב, רואה את ליאון שוכב. הקש התחיל לבעור איפה שהיה הכסא. התחלתי להנשים אותו, שמנו אותו הצידה. אני הייתי כולי מסוחרר, נשכבתי על הרצפה".

באיזו שעה זה קרה? "זה היה ביום, עשר וחצי או 11".

אומרים ששיחקתם קלפים באוטובוס. "איזה קלפים? שמענו חדשות באוטובוס".

יום טוב חזן בלשכתו

יום טוב חזן בלשכתו. "כולם הבינו שלא מתעסקים איתי"

איזה רס"ר גדודי היית? "אני הייתי מצותת בשטח, אני נתתי פקודות, אני שיחקתי עם הגדוד הזה בלרינה. מי דיבר מולי?".

מספרים שטיפלת ביד קשה בנפקדים ועריקים, שבאת אליהם הביתה ונתת להם שם מכות. "זה כבר היסטוריה, אל תוריד אותי לצד הקומי. תשמע, אני ניסיתי לעשות צבא. יש פקודות מטכ"ל, יש מפקד גדוד, יש קצינים, זה לא קייטנות פה. מי שהתברדק אני עליו. גולני, המצב שלו מבחינה אקונומית היה אז חמור מאוד וקשה מאוד. זה לא היו חיילים מהנח"ל. אתה מסוגל להקים בבוקר את פלוגה ג' הוותיקה, לעשות לה בחמש בבוקר השכמה? אני רוצה לראות איזה מ"פ עושה את זה. רדפו אחריך קסדות, אתה לא ידעת מאיפה זה בא לך. תוציא מזה משמעות הלאה לכל היום. אתה מגיע לשק"ם, מי שגיבור [חזק] הוא ראשון בתור. אתה בא לחדר אוכל, אם אתה לא מקבל שתי מנות הטבח מת. ככה נראה הצבא שלנו? כאן הכוח היה החוק. החבר'ה לא פחדו ממג"ד ולא מבית סוהר. להיפך, הם אומרים – קח אותי לבית סוהר. במקום שיעשו קו ברצועת עזה, או הקו העירוני בירושלים, או בגולן, הוא יושב בכלא שש בעתלית וטוב לו. בא שוטר, אומר לו מה לעשות, היה בולע גם אותו אם היה צורך. אמרתי זה לא יהיה פה דבר כזה. בוא נעשה שיעורי בית. כל רבי הסמלים אצלי היו בקבע, עם דרגות, מקבלים משכורת. אמרתי קודם כל סדר. הייתי טוב במכות. אתה שוקל מאה קילו, עושה אבו עלי לאיזה ענטר, לאיזה תימני קטן? למה, מה קרה? אמרו לי – אני יראה לך. אתה תראה לי? בוא הצידה".

היית הולך מכות עם חיילים? "אם צריך, אם הוא גיבור – אז לא לפני כולם. יש לי את השעות שלי. בלילה תבוא, בוא, כנס, תעלה על הקומנדקר, תפוס פינה, בוא נתחיל".

היה מישהו שניצח אותך? "מי מנצח אותי? אתה רק צריך לעשות ארבע-חמש דוגמיות כאלו. עשית לאחד – הוא לא יחזור, הוא יילך לספר לכולם. היו סך הכל מספר פעמים כאלה וכולם הבינו שלא מתעסקים איתי. הייתי בא לגדוד – פלוגה ג' או פלוגה א', או מסייעת, יש לכם חמש דקות השכמה. הם רק היו שומעים את הקול שלי וקופצים החוצה".

ומי שלא הגיע בזמן? "יש לו בעיה. קורא לו, היה לי עשרה שין גימלים טובים, יש סמל מעצר, ויכולת להחזיק עד 21 יום במעצר אצלך. מכניס אותו לבית סוהר, בערב נכנס אליו – מה זה צריך להיות? אתה לא תהיה פה גיבור, כי גיבור זה אני, לא אתה. הם הבינו את הפרינציפ מהר מאוד, שהכוח זה לא החוק. יש מפקדים, צריך לבצע את הפקודה. עברת עבירה, תגיש נגדו תלונה. שפוט אותו, אל תרתק, אין ריתוקים אצלי, תגיש נגדו תלונה. כל הרס"רים בצבא העתיקו ממני. בשיטה הזו אתה מגיע לאימון, מקים מאהל גדודי, אוהלים צבאיים, חדר אוכל, חשמל, הכל מסודר. הפלוגה חזר מאימון, החובש ידע שלא הולך לישון. הוא עובר בין האוהלים, נותן פלזמה קטנה, נותן טלק נגד גירודים, מש"קית ת"ש היתה מסתובבת, עוברת, שואלת, למי מגיע חופש. אתה מ"מ? אל תשלול מחייל זכויות, תן את המגיע לו, אם אתה לא מבצע את זה אתה לא יכול להתקדם הלאה. פיתחתי סמלים ורבי סמלים, הם בני טיפוחיי, נתתי להם תורות והרצאות, בכל מקום, בכל מצב. אל תאכל אם החיילים לא אכלו, אל תשתה אם לא שתו. אם אתה לא בנוי לזה – תשתחרר מהצבא".

החלונות הגבוהים 1967

החלונות הגבוהים 1967

אתה זוכר את ההופעה של החלונות הגבוהים אצלכם לפני המלחמה? "נכון, ישבנו לפני הכניסה לקרית שמונה ושם הופיעו. זה היה גם עם גדוד 51".

מספרים שהרבצת לשמוליק קראוס כי הוא איחר להופעה. זה נכון? "דחפתי אותו קדימה כי הוא בא להופיע והוא יושן לי. הוא פלילי הבחור הזה. הוא לא זמר שיצא מבית כנסת. הוא היה חשישניק. אבל לא היכיתי אותו. אריק איינשטיין היה יותר רציני, בחור יותר עדין, אבל קראוס פרחח. הוא יכול באמצע היום לקחת סם. אתה לא תזלזל בחיילים שלי – זה הסיפור שלי. אל תזלזל בבני אדם. זה היה מלחמה חורמה ביום-יום. עד שהלכתי לקורס קצינים".

איזה תפקידים מילאת בהמשך? "אני הייתי בכל התפקידים בגולני, עד שהייתי סגנו של המח"ט. את אמיר דרורי ב-73' אני חילצתי אותו ממוות. אני סחבתי אותו על גבי כשכולם יורים על החרמון. הבאתי אותו לד"ר מיקי וינר, היום הוא פרופסור, אמרתי לו – זה המח"ט שלנו, והוא חי".

יצא לך שם טוב במרכאות ולא במרכאות. "זה לא הזיז לי בכלל מה אומרים עליי. אני ידעתי שאני הולך לישון בערב – מה עשית היום? התברדקת או מיצית את עצמך? בפעולות, בשגרה. וכשאני אומר לך פעולות, זה דוגמה אישית. אתה יכול לחכות בסנדביץ' ואתה יכול יושב לו בזנב. אתה מלווה אותו, כולם חוזרים, ואתה בגב שלו להראות נוכחות של בני אדם מול בני אדם. ולא בשביל שוויץ. בן אדם, אתה יוצא לפעולה עם 15 חיילים, תחזור עם 15. אל תחזור עם איברים".

למה עזבת את הצבא? "השתחררתי מהצבא, די, מספיק. גמרתי אימון, גבי אופיר היה מפקד החטיבה דאז. עשינו עצרת גולני, אנשים התברדקו, לא נתנו לזמר הזה, זרקו רימונים, וכשאתה יושב כל החטיבה ויש 4,000 איש, יש לך בעיה להגיד – שימו לב, עכשיו הרמטכ"ל מדבר, תהיו בשקט. מי אתה בכלל? מאה אנשים לא יעצרו את הדבר הזה".

איך השגרה פה באתר ההנצחה? "אני כאן 20 שנה. אני באתי לכאן רק למטרה אחת. המקום הזה, כמו כל אתרי ההנצחה, לצערנו הרב הצבא לא כל כך שם על זה. עכשיו רק התחילו למסד את זה. אז לא היה שום דבר, לא היה דרך, לא כביש, לא חניה. היה מבנה שנתרם ותכולות נוטה לאפס. אתה מקבל משהו מזערי שלא לשום מקום. אני מתחיל לבכות לאוכלוסיה האזרחית, להושיט את היד שלך לעמותה, להתחיל לבנות משהו, והצבא נותן קצת. ועל הקצת הזה אני נלחמתי מול משרד הביטחון, להעלות את הגרף לתחזוקה שוטפת בלבד. הלך המנורה, תקנה מנורה. הלך העמוד, אתה לא יכול להרים אותו כי אין לך כסף. זו היתה מלחמת חורמה מול [אגף] הנצחת החייל עד שמיסדו את הנושא שיהיה אחזקה שוטפת. וזה לקח שנים. עכשיו אתה רוצה לשדרג, אתה צריך כסף. אני צריך להנחיל מורשת, אני צריך להנפיק קלטת, להסביר מה זה גולני, זה לפחות 100 אלף שקל. ואת זה אני משדרג לכל החילות שמגיעים לפה, לאזרחים שמגיעים לכאן, זו הנצחה ומורשת".

כמה מבקרים יש לכם? "היה לנו מקרים יותר טובים. המחלף הזה נתן לנו מכה [מחלף גולני החדש לא מאפשר הגעה ישירה למוזיאון מהכביש הראשי, כמו בעבר]. כל הטרמפיסטים זה עבר מפה. הוריד את המפלס לחמישים אחוז. יש בסביבות ה-20 אלף בשנה, לא לקחתי את הצבא בחשבון, כל המסדרים של החטיבה שעושים פה".

אתר ההנצחה של חטיבת גולני

אתר ההנצחה של חטיבת גולני. המחלף החדש פגע קשות במספר המבקרים

כאיש הנצחה של גולני, מה הקרב הכי גדול של החטיבה בכל הזמנים? "73".

הקרב על החרמון? "תקשיב טוב. חטיבת גולני היתה אמורה לעשות כנס גולני [ב-7 באוקטובר 1973]. הנושא של הכנס היה המשך חינוך ותרבות, ולא שוכחים את העבר. מקובל? מקובל. מפקד החטיבה קשיח וטוב מאוד, אמיר דרורי. סגנו – רובקה אליעז ז"ל. אמרנו גומרים תעסוקות מבצעיות וישר מתאספים מול גני התערוכה בתל אביב, ושם נעשה עצרת גולני ונזמין את כל בוגרי החטיבה מ-48 ועד 73. הכנו מצגת, ביקשנו כסף, התגלגלנו, הצבא עזר לנו הרבה. הקמנו את כל התכנים על הבמה, ולהביא את האוכלוסיה לגני התערוכה, והכל מוכן עם שילוטים וסטיקרים. לקחתי שלוש פלוגות מהבא"ח, הבאתי אותם לחוף הים, כי בניתי אמפי. מכיר את פרעה שהעביד את היהודים בשביל הפירמידות? אני העבדתי את החיילים באלפים בשביל שקי פק"ל לעשות טריבונות. באנו בחוף המציצים. ככה קוראים לזה? מעניין את הסבתא שלי. חול אני רוצה. עשינו טריבונות עם שטחי היערכות, וכל גדוד שבא [שיגיע לאירוע] יש לו את האוהל שלו. וביום ראשון העצרת. הרמנו בלוני הליום, מה לא עשינו? מגיע ערב יום כיפור, אני מפקד תורן חטיבת גולני. ואז אמיר דרורי אמר לי – יום טוב, אם אתה לא זז עכשיו [מתל-אביב] אתה חוטף אבנים בדרך. לך כבר מפה למחנה בן עמי. מחנה בן עמי בשבילך זה מול בוסתן הגליל. היום גן הבאהים קנה את האדמות שלו. אני זוכר שהמח"ט הרים טלפון לחופי [אלוף פיקוד צפון] ואמר לו – האלוף, תשחרר לי את גדוד 13, יש לי עצרת. הם החזיקו את הרמה מהחרמון ועד חושניה. האלוף אמר אם לא יהיה יום קרב ויהיה יום בסדר אני משחרר אותם.

"חבריקו, בשתיים בבוקר מישהו פרץ את הדלת, אני ישן. טלפון נאדה. מי זה? משה גבעתי, אל"מ ג', אם אתה יודע מי זה, אומר לי – יום טוב תקום, פרצה מלחמה. אמרתי לו אל תיגע ברדיו, יום כיפורים ראבאק, קצת כבוד. והוא אומר פרצה מלחמה. הוא הדליק את הרדיו, מה אני שומע? אני שומע 'צליל בצל' [סיסמאות גיוס]. איך שאני שומע את זה נדלק לי האוזניים, אני מרים טלפון למח"ט. אני אומר לו – פרצה מלחמה. מה אומר לי? יום טוב, אני יודע שעבדת היום קשה, השמש דפק לך בגולגולת. שתית מים? – אבל המח"ט פרצה מלחמה! ניתק. צלצלתי לסגן שלו רובקה – פרצה מלחמה. שקט, חזר על עצמו כמו המח"ט. אתה מבין אותי איך פרצה המלחמה לחטיבת גולני? כל הצבא רץ למלחמות, אנחנו רצנו לתל אביב. למה לתל אביב? כי כל החגור של הלוחם נשאר בתל אביב באוהל. כולם רצים לתל אביב לקחת את החגור. ואז לקחתי את הזחל"מים, זחל"מים של 67, לנו לא היה נגמ"שים. החרמון נכבש על ידי קומנדו סורי, ארבעה מסוקי גאזלים נחתו, אחד התפרק באוויר, וגדוד 13 עשה את מלחמתו, ובפנים כל הכוחות – מינהלה ומודיעין, והחרמון בידם, ואנחנו יצאנו למגננה. התחלנו לאגור כוח להתחבר לגדוד 13. נלחמנו מקו קונייטרה עד החרמון מול הקומנדו הסורי. גולני עשה מלחמת מצ'ואיזם. מ"פ שהיה לו עשרה חיילים לקח והמשיך, מ"פ אחר מקבל שמונה, לקח והלך. רק ביום השלישי התחלנו להתארגן ככוחות ופריצה קדימה. תל דאור, ג'ובת אל חשב, תל חמרה, צומת חאדר, מזרעת בית ג'אן, בית ג'אן, החרמון – זה גולני!".

מודעות פרסומת

44 מחשבות על “שמתי לסורי בעיטה לפרצוף

  1. בגולני חירי בירי הכולל אנשים ממצוקות קשות עולים חדשים מעיירות פיתוח וכד' שזלזלו במ"פים וניערו מעליהם כול סמכות היה צורך בזמנו ברסרים חזקים דוגמת יום טוב שדיברו בשפתם של החיילים ודיברו איתם בשפת הכוח והמכות.
    כדאי להוסיף לרשימת הגדולים גם את הרסר ניסים בדוסה מגדוד 51 שאחרי זה היה רסר גלי צה'ל.

    • נסים בדוסה מחזור אחד לפני,2/65.גר איתי יחד בביתני הסמלים בגדוד 51 בטירת הכרמל.אנחנו בקשר גם היום.

  2. תודה ללוחמי גולני שגאלו את אדמת הגולן מצבא מרצחים וקיני טרור. זכורני שכמה חודשים לאחר אותה מלחמה נסענו משפחתנו בקונטסה חדשה לתור את הארץ החדשה. איפה לא היינו.. היינו בשוק של העיר העתיקה, היינו כמובן בכותל, בסמוע, עמק אילון, חברון, בעזה וחן יונס, חרשנו את סיני הגענו לסנטה קטרינה, היינו בגנין, כמובן ברמת הגולן, בניאס, מגדל שמס ומצוקים מעל הכינרת, שבועות ארוכים כל שבת נסיעה למקום אחר עם המוני ישראלים נרגשים. זאת היתה תקופה בלתי נשכחת. הערבים שפגשנו היו נחמדים ואדיבים, קנינו מהם כל טוב הארץ, לא חשנו בשנאה מצידם. זו היתה שעת כושר לנצל את המצב ולפתוח בשיחות שלום אך השעה הוחמצה למרבה הצער ומלחמת ששת הימים לא זכתה להניב פירות מדיניים ולנצל את גודל הרגע מפאת קוצר ראות של הפוליטיקאים שאף הם היו שיכורי נצחון.

  3. האמת, אני לא מבין במה הייתה גבורתו של האיש הזה?
    נראה לי ששיא הגבורה המתואר בפוסט הזה, הוא רצונו לירות על השבויים.
    ואיך זה שקצין "שמאלן" אחד מנע ממנו לבצע את רצונו, באמצעות איומים כה חמורים …..
    לא בדיוק סיפור מורשת שיש להתפאר בו.

  4. שלמה,

    תודה לך על אופן הגשת הראיון האותנטי (רעיון טוב!) ממנו הפקתי כמה תובנות, כמו גם תשובה ברורה (למרות שלא נכתבה במפורש) לגבי הסיכויים למצוא חומר אותנטי במוזיאון גולני (וגם התמונה מפינת תל-פאחר במוזיאון, בה נראה הכיתוב "שירזי דוד" על התמונה מהשיחזור…), וקיצרתי, כי אם ההוא מה"הויכע פענסטערס" חטף מכות (או רק נדחף. כמו בכל דבר גם בזה יש גרסאות) מה יגיד אזוב הקיר כמוני…

    עוד משהו, לפני שאשכח, הסיפור שקיבל כותרת על השבוי הסורי וכו' הזכיר לי שבאחד האלבומים שראיתי יש תמונה המיוחסת לתל-פאחר (אם כי לא הצלחתי לזהות את המקום המדוייק) בה נראה שבוי סורי עומד בתוך תעלה ומרים ידיים, ומעליו רוכן חייל ישראלי. אחפש בהזדמנות את התמונה ואשלח לך.

    כתיבה וחתימה טובה.

  5. ראיון קאלט… ליצן…גולני פה בקו מתפוצצים מצחוק
    לנצור את הציטוטים החזקים.
    אתה מדבר עם יהודי שעשה מאות פעולות תגמול מעבר לגבול, החל מדרגת רב"ט. מרגע שהייתי מ"כ, כבר רצועת עזה היה בידי"
    היה שם חייל שרוף עומד עם הנשק בידיים. אם אתה נוגע בו הוא מתפרק לסיגריה".
    הזחל שלו היה פגוע אוי ואבוי,
    אני בלהט אמרתי לעצמי – יום טוב תירגע. שמתי לו לסורי בעיטה לפרצוף
    ואז ריכזתי את כולם ואמרתי – אם אני ישמע עוד בכי אחד אני עכשיו בא והורג אותו.
    היתה שם מסעדה בבניאס, נכנסתי בה ברוורס, שברתי את כל הוויטרינות, אמרתי תנקו פה, אנחנו עושים ארוחת בוקר
    באיזשהו שלב אני מרגיש שאני לא מת. קמתי מיד, התחלתי למזמז את הגוף שלי,
    במקום שיעשו קו ברצועת עזה, או הקו העירוני בירושלים, או בגולן, הוא יושב בכלא שש בעתלית וטוב לו. בא שוטר, אומר לו מה לעשות, היה בולע גם אותו אם היה צורך
    מכיר את פרעה שהעביד את היהודים בשביל הפירמידות? אני העבדתי את החיילים באלפים בשביל שקי פק"ל לעשות טריבונות.
    אני שומע 'צליל בצל' [סיסמאות גיוס]. איך שאני שומע את זה נדלק לי האוזניים,

  6. אכן גבר אמיתי. סמוך הגדול חתלתול לעומתו. חבל שהמנוחים בן אמוץ וחפר אינם בין החייים כדי לרשום את סיפורי גבורתו.

  7. קרב תל פאחר של גדוד 12 מתחילת ביום 9. 6. 67 שעה11:00 ועד סופו 19:00 היה כלום לאומת תוכן הרעיון עם לוחם עלו{ספורים ואגדות}השחצנות לא לכבוד חטיבת גולני ולא לכבוד המוזאון אני מקווה שכמה לוחמים מסכימים ואחרים יצאו לקרב{רצוי לדייק בעובדות}

  8. שלום רב ,
    צר לי אולם להזכיר בנשימה אחת את יום טוב חזן עם עשאל הסוס הלבן עושה עוול בל יכופר לרס'ר האצילי המעולה מהשריון.
    עם כל הכבוד למר יום טוב אני לא רואה גבורה גדולה לספר בהתרברבות על מעשים שאין דבר בינם לבין חייל בעל ערכים .. על אחת כמה וכמה רס'ר בצה"ל שצריך להוות דוגמה לחיילים ובמקום זאת מתעמר בהם ומזמין לקרב מכות באישון ליל על נון נון כאילו זה שכונה.. תצילנה האוזניים למשמע הדברים.
    בשריון הכירו הכל את עשאהל בדוגמה ומופת איך רס"ר צריך להיות. תמיד דרש מהטירונים המושתנים שיצדיעו לו אבל כשחלק מהם סיימו קק"ש עשאהל היה הראשון להצדיע להם.
    את החיילים הבעייתים לא שפט והכניס לכלא ולא הכניס להם מכות ,הוא לקח אותם למשרד שלו ודיבר אליהם כאב אוהב ותומך, עזר להם להשתלב במסגרת ועשה מהם חיילים למופת.
    תמיד הקפיד על לבוש ומשמעת ואוי למי שפישל בצעדת שמאל ימין אבל תמיד נתן כבוד וקיבל כבוד, היה סוס אציל לתפארת צה"ל ומדינת ישראל. הלואי וכל הרסרי"ם בצה"ל יהיו רק חצי ממה שהוא היה. מאז שהשתחרר מצה"ל והסתלק מאיתנו בסיס ג'וליס לא חזר להיות כמו שהיה. יש אנשים שאין להם תחליף.

    • בגולני האוכלוסיה אחרת.
      יום טוב התאים עצמו למעמד ודיבר לחיילים בשפה שרק הם מבינים.
      ההשוואה לשריון איננה רלבנטית.

      • למה, בגולני יש חיילים בני שבט לובנגולו?
        וצ'זבטים היו יחודיים דווקא לפלמ"ח.
        בקיצור, פטטי.

  9. כל הכבוד יום טוב נהניתי לקרוא את תיאוריך
    אם היו לנו עוד כמה אנשים כמוך ומכניסים את גולני לג'בל מוכבר ושועפט בפיקוד שלך היה לנו שקט בירושלים ובמדינה להמון שנים. עלה והצלח.

    • הבוקעים 1989,

      בקשנו כבר כמה פעמים שלא יובעו כאן דעות פוליטיות ונושאים שאינם קשורים לקרבות רמת הגולן בשנת 67.
      כיון שכבר הרשית לעצמך להפר את הכללים הללו,
      אני מרשה לעצמי לא להסכים איתך לא להתנהגות אז ולא עם ההמלצה שלך להיום.

  10. יום טוב התותח ,, הוא לא סיפר שעקר לרופא בחרמון את ידית ההילוכים מהרכב .. וזרק מחבלים ממסוק ,, וכבר מחבלים ממזרים בתוך בור בליטני עם שופל,, כן יירבו כמותו ממני בהצדעה דניאל פברואר 79

    • דניאל פברואר 79 כתב בתגובה:
      1. יום טוב התותח
      2. כן ירבו כמותו ממני בהצדעה
      וכל זה על התוכן:
      "עקר לרופא בחרמון את ידית ההילוכים מהרכב .. וזרק מחבלים ממסוק ,, וכבר מחבלים ממזרים בתוך בור בליטני עם שופל"

      בהנחה שהתוכן נכון,
      אני מחכה כבר כמה ימים לתגובה כלשהיא של אחד הקוראים בחזקת "צדיק בסדום" הן לדברי השבח והן למעשים.
      הייתי מצפה גם שתתקבל תגובה מיום טוב עצמו.

    • למגיב דניאל שסיפר "בשבחיו" של יום טוב: דיברתי עם יום טוב וביקשתי את תגובתו לדברים שנכתבו עליו, הוא הכחיש אותם מכל וכל ואמר שלא עשה אותם, או כדבריו – "זה לא אני".

      • ערכי צה"ל והמגיב דניאל פברואר 79

        חיכיתי בחוסר סבלנות עד שהתקבלה תגובתו של יום טוב שמכחיש את שכתב דניאל פברואר 79.

        אם כך דניאל "התותח", אתה שקרן.
        אבל לצערינו תגובות בסגנון הזה, המשבחות מעשים פליליים שבניגוד להנחיות צה"ל, נעשו לדבר המקובל בארץ.
        האספסוף הוא הנותן היום את הטון והפוליטיקאים משתמשים בפחדנותו של האספסוף כדי לנגח את מפקדי הצבא.
        כמה אופייני שראש הממשלה מפטר את שר הביטחון על הרקע הזה.
        כמה אופייני ששר הביטחון החדש הופיע בבית הדין הצבאי כדי לתמוך בחייל פושע ופחדן וכנ"ל שרים נוספים.

        דניאל "התותח" מספר בשיבחו של מי שכביכול: "עקר לרופא בחרמון את ידית ההילוכים".
        למי שצריך הסבר, רופא הוא קצין בצה"ל באותו גדוד בו משרת החייל. דניאל, "התותח" שלנו, משבח התנקלות לקצין בגדוד.

        דניאל "התותח" מוסיף ומשבח: "וזרק מחבלים ממסוק".
        דניאל "התותח" משבח הוצאה בלתי חוקית להורג בצורה שהכנופיה ששלטה בארגנטינה נהגה להוציא להורג את "מתנגדי המשטר".
        כידוע כבר נשמעים בארצינו איומים על חייהם של אזרחים וקצינים בצה"ל שלא מסכימים להתבהמות הפושה בנו.

        ולקינוח: "וכבר מחבלים ממזרים בתוך בור בליטני עם שופל".
        (שגיאת הכתיב במקור) הוצאה להורג מזויעה ע"י קבורה בחיים של אנשים ויהיו הם עצמם הניקלים שבאדם, עדין אנשים.

        לדע"ש היינו ולחמס דמינו.

        חבל מאד שרק אני מגיב כאן על הדברים הללו.
        אדם ניקלה "כתותח" מבייש את לוחמי צה"ל שבאים להגן על המולדת.

        אני קורא לכל מי שמסכים עם דברי להוסיף את שמו בתגובה ואל תסתתרו אחרי שמות בדויים.
        לפחות תהיה זו תרומתכם הדלה.

        • מצטרף לדני ומחזק.
          כמה סמלי שבדיוק היום מתפרסם שליברמן עשוי להחליף את בוגי כשר ביטחון. אולי זה לא יקרה לבסוף, אבל העובדה שהאפשרות הזו עלתה ונשקלה ברצינות אך ורק מסיבות פוליטיות ואישיות של רה"מ נתניהו ובכירי הליכוד, ולגמרי לא ערכיות – מדיניות שהולכת שבי אחרי עדר אספסוף, מנהיגות שמובלת ולא מובילה, היא הנותנת פתח לתופעות שדני דיבר עליהן.

  11. דני, הבהרת כבר למעלה באילו עניינים אין להגיב. דומני שהיחיד הרשאי להגיב, או עדיף להכחיש, הוא מושא הדברים בעצמו.

      • לעניות דעתי ,
        על מנת להרתיע ולשמור על חיי אדם שלנו צריך שמחבל לא יצא חי מפעולת הטרור שאותה התכוון לבצע.
        כמובן שאינני מצדיק זריקה ממסוק או קבורה בחיים , אולם יש לזכור
        המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים – חייהם של אזרחים וחיילים שלנו !
        אני מוכן לקבל בקורת על דעתי אבל בבקשה בלי השמצות אישיות,אלא להתייחס
        לדעה המובעת.
        תודה.

  12. כתבה שופוני בה מספר הרסר על מעלליו בגאוה רבה מעידה שיש דברים בגו ,אולי לא בוצעו הדברים שמיוחסים לרסר בתגובת המגיב דניאל אבל גולני היא פרצופה של העם שרובו אנשי ימין מסורתיים שונאי ערבים, שמתי לסורי בעיטה בפרצוף יכולה להיות סיסמת אוהדי בית"ר לה פמיליה ששורפים ילד ערבי ויורים בראש של מחבל מנוטרל לקול צהלות ההמון ומשרתים בצבא ומיישמים האג'נדה הפוליטית ממקום הגידול שבו צמחו . לצערי יש הרבה ערכים לתקן ב"צבא המוסרי ביותר בעולם"….

    • שאול,
      העובדות שמנית ידועות.
      בזמנו מפקדי צה"ל הם שנתנו את רוח המפקד שיתה בדר"כ מוסרית.
      לא הייתי מגיב כאן בענין זה אילמלא החידוש שבהווה הרוח הבאה מלמעלה רעה מאד.
      הפיקוד הבכיר של צה"ל צריך להצטדק בפני הממשלה וחברי הכנסת ומותקף גם ע"י האספסוף המוסת.

      לכן חובה על כל מי שמבין מה קורה ועתיד צה"ל יקר לו לעמוד בפרץ ולהביע את דעתו בלי פחד או בושה.
      אם בבלוג הזה המוקדש לימים טובים יותר לא נביע את דעתינו, חבל על המאמץ בהמשך.

      אני פונה שוב לקצינים החושבים כמוני,
      זה לא הזמן לשתוק יותר,
      הביעו את דעתכם לפחות כאן.

          • תחי הדמוקרטיה.וכדברי יצחק בן אהרון אחרי תבוסת המפלגה האבודה ב1977 : אם אלה התוצאות ,צריך להחליף את העם.אז החליפו אתכם.

            • סמי. של נעליך מעל רגליך לפני שאת משווה את דני, ולו "בהומור" ל bds. דני שייך לחלק העם המכונה "מגש הכסף". זכותו להביע דעתו, כשם שזכותו הייתה להסתער עם קומץ חיילים על תל פאחר. אותו תל שאח"כ מישהו הגיע אליו לאחר שתמו יום קרב וערבו ו- "שם לסורי בעיטה בפרצוף"

              • בני,לצערך אני גם השתתפתי במלחמה זו ,סמל המחלקה המיוחדת גדוד 51,ואל תטיף לי מה זו מלחמה.אדם שמכנה אספסוף את מי שחושב בשונה ממנו הוא לא bds, הוא דע"ש.כשמיניתם את שתום העין והמשקפת לשר בטחון,לא טענתם את זאת ועתה כשזה אינו מתאים לכם אתם טוענים שזה אספסוף? חבורה של מתנשאים .

  13. אתה מתכוון לאלה שסבורים שיש לתקוע לשבויים כדור בראש?
    או, אולי להשתמש בשופל?

  14. יהוא בן נמשי,אני נגד .אך צריך לתת למערכת המשפט לטפל,למרות שזו הצבאית הירארכית בשונה מהאזרחית.על מה שאמר סגן הרמטכל לא ניתן לעבור לסדר היום.אני נולדתי בעיראק ולא סבלתי מהשואה,איני יודע עליך מאום,בן השאר בגלל השם שאימצת לך ,איני יודע אם הינך מודע לעובדה שיהוא בן נמשי ביצע הפיכה צבאית נגד יורם,דבר שהוביל בסופו של דבר לדעיכת ממלכתו ושיעבודה לאשור,אני מקווה שאימוץ שם זה אינו טעות פרוידנית שלך.

    • סמי, ראשית אני שמח שאתה מסכים שניתן למערכת המשפט לטפל (כנראה שכוונתך לחייל היורה מחברון).
      אשר לסגן הרמטכ"ל, הוא לא השווה את הנעשה בישראל למה שעשו הנאצים ליהודים בשואה.
      אלו שהגיבו נגדו השתמשו בחוסר הידע של הציבור כדי לתקוף אותו.
      אז אין צורך בזעקות השבר על ההשואה לשואה.
      מה שהוא כן אמר זה שהתהליכים שקורים בישראל דומים למה שהתרחש בזמן ממשלת ווימר בגרמניה לפני עלית הנאצים לשלטון.
      ממשלת ווימר היתה ממשלה חלשה והמצב הקשה בגרמניה נוצל ע"י קיצונים להסתה.
      הימין הלאומני והשמאל הקומוניסטי – לא בחלו גם באלימות ורציחות פוליטיות וכך נוצרה אווירה אנטי דמוקרטית מעוררת פחד.
      הלאומנים הגרמנים החזיקו בדעה כי הצבא לא הפסיד בשדה הקרב, ויכול היה לנצח בקרב אילולא נבגד מבית, רעיון שכונה הסכין בגב האומה (מצטער לי זה מזכיר דיבורים שאני קורא בהרבה בלוגים בארץ).
      אצטט ממאמר שכתב רוני דניאל:
      http://www.mako.co.il/news-columns/q2_2016/Article-798204d8d408451004.htm
      "כשחברת כנסת עומדת מול קהל מתלהם וקוראת למהגרי העבודה סרטן ומביאי מחלות. זה לא מזכיר לכם משהו? (מצטער לי זה מזכיר את מה שאמרו הגרמנים ליהודים לפני עלית הנאצים לשלטון וגם אחריו) כאשר אחד ששמו "הצל" הופך להיות מוביל דעה? כשקהל שלם באיצטדיון קורא בגאווה "אנחנו הגזענים של המדינה" זה לא מצדיק אמירות כמו של יאיר גולן?

      כאשר יהודים רוצחים נער פלסטיני ואף שורפים אותו זה לא מדרון חלקלק? כאשר חייל יורה ברוצח פלסטיני ירוי זו כנראה בעיה שלו, של החייל ושל שלטונות הצבא שמעמידים אותו לדין, אבל מעגל האהדה שאפף אותו לרבות הפגנות תמיכה והדבקת התואר גיבור זו כבר בעיה של כולנו.:
      "

      אז יאיר גולן סגן הרמטכ"ל, הרמטכ"ל ושר הביטחון עד אתמול צודקים, מה שמתרחש עכשיו בארץ מדאיג מאד ומסכן את קיומינו כאן.
      אני מאד מודאג כאשר רב"ט באפסנאות נהיה לשר ביטחון שלנו כאשר הוא רוכב על אמירות קיצוניות וגזעניות ונחלץ פעם אחר פעם מחקירות פליליות.
      אתה מודאג ממעשהו של יהוא בן נימשי ואינך מודאג ממה שקורה לנגד עינינו עכשיו?

      אני מאד מודאג שנחזור לגלות והפעם ל-4000 שנה.

      חבל שעלינו לדבר על כך באתר זה אבל אחרת חבל על הדם שנשפך כדי להגן על המדינה עד כאן.

      • דני,עם כל חילוקי הדיעות בינינו,אתה יותר דמוקרט משאר המגיבים כאן.אכן לגבי החייל היורה אין ויכוח בינינו,צריך לתת למערכת המשפט למצות את הדין,אבל יקשה עליה,במיוחד בגלל ההירארכיה,לעשות דין צדק כאשר שר הבטחון ,והרמטכל ,הביעו את דעתם,בדין האזרחי זה נקרא שיבוש הליכי משפט.אשר לסגן הרמטכל,אין לי צורך בהבהרותיו,אני קורא עיתונות זרה ,וראיתי את מה שאירופה ,שהשמידה שליש מעמנו ,חושבת על דבריו.אין מה להשוות.את הרצח והשריפה גינו מכל שכבות העם.את שריפת הבית בדומא פתרו בעזרת הפעלת כח ומעצרים שפגעו בחירויות הפרט שאתה כל כך ירא להם.לא היה כך בגרמניה,המשטר ללא עזרה ברוח גבית של אזרחי אירופה,פולנים,צרפתים,ועוד,לא יכל לבצע את פשעיו.אין מה להשוות.אגב אני מחזור מאי 1965,בקורס מ"כים היה איתי דב רוזנבלום,שנפל בתל פאחר,ואחרים יבדל"א ,אברשה זילברברג,נגר,משה גילת ,בני רווח,נובק,גוגול,גרונר,מגדוד 12 ,שאני מניח שאתה מכיר.

  15. לא פרוידני. יהוא היה האיש שאמר לעם הזה שלנו: "צדיקים אתם". ועוד עשה, ככתוב במלכים ב פרק י מעשים שכנראה הולמים את גישת אלה שאינם חושבים כמו דני. כגון:
    "יהוא, מצא את-אחי אחזיהו מלך-יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני-המלך, ובני הגבירה. (יד) ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל-בור בית-עקד, ארבעים ושניים איש, ולא-השאיר איש, מהם. "

  16. אתרום את חלקי לשיח מחייל גולני מחזור 1974 שהשתתף בליטאני. לא זוכר שהיה ארוע שטרקטור קבר מחבלים חיים אבל יכול להיות שלא הכל אני יודע, אבל אני כן יודע שצה"ל מחויב להגן על היהודים ועל העם ואת זה שיננו לנו בצבא בטיולים ידיעת הארץ לכותל ולמקומות אחרים, במלחמות קורים דברים בלהט הקרב, בעיטה לפרצוף זה דבר קטן שאפשר לקבל שחייל אויב יורק לך בפרצוף שאתה מנסה להיות אנושי ולתת לו מים, גם אני הייתי שם לבחור כזה בעיטה בפרצוף. הבעיה שהשמאלנים במדינה צבועים ולא רואים ימינה ושמאלה רוממות השלום בגרונם, הם מבסוטים לקרוא כתבות של גדעון לוי על כל מיני ערבים מסכנים ומפגינים בשבילם בת"א. כל אותם דמוקרטים נאורים שמנסים להיות אנשי תרבות אירופים אנחנו רואים מה קורה באירופה כשצבא האיסלם האזרחי כבש שכונה אחר שכונה בצרפת, שבדיה,אנגליה, גרמניה, בלגיה וספרד, מסגדים נבנים ומוסלמיות עם רעלה מסתובבות באלפים בלונדון מאלמו ברלין ופריס, פשיעה מתגברת של מה שמכנים מהגרים אבל כולם יודעים מי אלה ובעזרתם יותר קל לארגוני הטרור דאעש אל קעידה ודומיהם לבצע פיגועים המוניים באירופה או לפוצץ מטוסים וזוהי רק התחלה.
    המלחמה שלנו היא מלחמה כוללת בין הישות היהודית לישות האיסלמית, מלחמה על כל הקופה. אם לא נהיה קצת אכזרים סופנו שנרחם על האכזרים והם יאכלו אותנו. לכן ליברמן לבטחון הוא צעד נכון מבחינת הרתעה מקוה שבמלחמה הבאה הוא ירסק את שלטון חמס וחיזבאללה שבוגי עם כל זה שהיה רמטכ'ל ודשר ביטחון שנים רבות לא הצליח לחסל ולכן ניכשל בתפקידו. אז מספיק לצקצק בשפתיים מכל בעיטה לפרצוף או סיפורי שופלים, זה או אנחנו או הם.
    בועז גולני נובמבר 1975

  17. למתנצחים הסמולנים לא יעזור לכם כל ההתפלפלויות
    התנך מספר על בני ישראל שנלחמים ללא פשרות
    מקיימים את הכתוב הבא להורגך השכם להורגו ועושים את זה בדרכים יצירתיות
    במלחמות ישראל בתנך מסופר על מלכי אויב שתולים אותם על שער העיר ואחרי כך זורקים את נבלתם לחיות
    זה מוסרי?
    או המצוה למחות זכר העמלק
    או שהתורה מתירה לקחת שבויה ולאנוס אותה ,זה מוסרי?
    ימצאו סימוכין בתנך גם לקבירת חיילי אויב חיים בבור עם שופל
    כל מי שעשה דברים שנראים מטועבים במלחמה כחייל צהל לא חרג מהמוסמכות
    אולי המוסכמות של פרופסור אסא כשר
    מגילה יפה שתולים בלשכות האלופים
    אבל במלחמות מתנהגים אחרת
    ככה זה היה וככה יהיה
    אין דבר כזה צבא מוסרי
    יש צבא שמגלגל עיניים לשמים בצדקנות של כאילו
    אגב המלחמה הבאה תכף כבר פה

    • א. ציטוט " או שהתורה מתירה לקחת שבויה ולאנוס אותה ,זה מוסרי? " .
      זה מאוד לא מדויק.
      אני מצטט מתוך התורה ספר דברים תחילת פרשת כי תצא : " ,,,וראיתה בשביה
      אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה . והבאת אל תוך ביתך ,,,ובכתה את
      אביה ןאת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה,,,".
      יש לציין שההלכה של אשת יפת תואר נוהגת רק בזמן שהיובל נוהג.
      ב. אני כן מסכים שכל מה שיוצר הרתעה ומציל חיי אדם שלנו הוא לגטימי , במיוחד
      מול חיות אדם וטרוריסטים.
      נא לעיין קצת בספר יהושוע ולראות כיצד נהג יהושוע באויבים אכזריים על מנת להרתיעם.
      המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים – חייהם של אזרחים וחיילים שלנו !

  18. אל תחברו את יום טוב לחיסול מחבלים שבויים
    יום טוב היה גולני ברמ"ח אבריו וגולני זרם בעורקיו
    הגדוד מגיע לחור כלשהוא תוך שעה אוהל מפקדה עומד, גנרטור פועל עוקב מים, כל מה שצריך עובד טיפ טופ ואפשר להתחיל להתאמן
    בדברים האלה לא היה שני לו בצה"ל
    לימים הרס"ר הנצחי הפך לאל"מ וסמח"ט
    הרבה סיפורים נקשרו בו חלקם אכזריות אבל האיש נתן לגולני את כל נשמתו וטיפל בחיילים במצוקה כמו אבא
    לא מגיע שידברו ויזכרו אותו שזרק אנשים ממסוק
    בחייכם תעזבו את זה אנשים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s