הצילום שהציל את חיי

כיבוש מוצב ראוויה בהבקעת הרמה הסורית היה החלק הקל של חטיבה 37 במלחמת ששת הימים * פיני בן סירא, לוחם בפלוגת הסיור, תיעד במצלמתו שני אירועים דרמטיים מכיבוש שכם: קבלת הפנים של התושבים שחשבו כי לפניהם חטיבה עיראקית ומטוסי חיל האוויר שצללו עליהם בטעות וגרמו לשישה הרוגים * שני צילומים שלא פורסמו באף אלבום ניצחון

הפצצה בשכם
אש ידידותית ממערב לשכם. בן סירא עזב את הג'יפ שלו כדי לצלם את נרות העשן שסימנו למטוסים את מקום הכוח, ובו ברגע צללו לעברם המטוסים בטעות ופגעו בהם [צילום: פיני בן סירא, 7 ביוני 1967]

הנה לוחם שצילם בזמן אמת במלחמת ששת הימים. קצת חבל שזה לא קרה בזירה הסורית, שהיא עיסוקו של הבלוג הזה, אבל בכל זאת – תמונות דרמטיות מזירת פיקוד צפון בששת הימים, שצולמו על-ידי פיני בן סירא, לוחם בחטיבה 37 בזמן כיבוש שכם.

בתקופת ההמתנה, בזמן שחטיבה השריון 37 התמקמה בעין זיתים, היא יועדה לתפקידי הגנה על הגליל מפני תקיפה סורית כשחלק אחר שלה היה אמור לשמש הכוח שיבצע את תוכנית התקיפה "מקבת צפון". אלא שהעניינים התגלגלו אחרת.

בן סירא, כיום בן 83, מקיבוץ אפיקים, היה לוחם בפלוגת הסיור 134 של חטיבה 37. הוא מספר: "הגעתי לסיירת כתוצאה מכך שבני הקיבוצים והמושבים הלכו בדרך כלל להיות בפרונט, כל הזמן בחזית. בסיירת האימונים היו קשים ביותר. בלילות היינו נוסעים בחושך עם ג'יפים בלי אורות, ואז אתה מאמץ את העין ומשתלב בטבע בלי שאתה נראה. כמו בדואי. זה עזר לנו מאוד במה שקרה לנו במלחמה כשהובלנו את החטיבה".

מצלמת לייקה מהסוג שהיה לבן סירא ב-1967

מצלמת לייקה מהסוג שהיה לבן סירא ב-1967

מה עשיתם בתקופת ההמתנה? "התאמנו לעלות לרמה. ישבנו בעין זיתים ועשינו הכנות לעלות לתאופיק ומעל לגונן ובכל מיני מקומות, כי לא ידענו מאיפה נעלה".

כאן נכנסת לסיפור המצלמה של בן סירא: "מכיוון שהכל נראה היה כאילו טיול לקחתי את המצלמה שלי. זו היתה מצלמת לייקה ישנה והיה לי סרט של קודאק. ואז פרצה המלחמה, אמרו שאנחנו יוצאים למלחמה, הודיעו על 'סדין אדום', אני זוכר את זה, אבל לא הלכנו לרמה. אמרו לנו שאנחנו יוצאים להוביל את החטיבה לשכם. היו לנו מפות של הרמה הסורית, אבל אני חושב שזו אחת הפאשלות הרציניות ביותר של המטכ"ל ופיקוד צפון שלא היו לנו מפות לשומרון. היו מפות, אבל המהירות היתה כל כך גדולה שזה היה בלי הכנה ואנחנו לא קיבלנו מפות, ולכן הובלנו בלי מפות".

כל זה קורה בשעות אחה"צ של ה-5 ביוני, כשמרבית חטיבה 37 נשלחה לחזית צפון השומרון – לכיבוש ג'נין ושכם, כשפלוגת הסיור מובילה.

ב-7 ביוני היא השתתפה בכיבוש שכם ועברה כמה אירועים בולטים. כאן נכנסת לתמונה המצלמה של בן סירא. כשחטיבה 37 מגיעה לשכם באיגוף ממזרח, תושבי העיר בטוחים שלפניהם חטיבה עיראקית שהגיעה כתגבורת לצבא הירדני ויוצאים לרחובות לקדם את פניה בתשואות. וזה מה שקלטה המצלמה של בן סירא:

חטיבה 37 נכנסת לשכם
נכבדי שכם מקבלים בלבביות את כוחות חטיבה 37 בכניסה לעיר. יעברו כמה דקות עד שיתברר להם שלא חטיבה עיראקית היא שהגיעה לעזרתם ואז יתחיל הקרב [צילום: פיני בן סירא]  

אתם הכוח הראשון שנכנס לעיר? בן סירא: "כן, הגענו מצפון, ואז המשכנו ובאנו מדרום מזרח לשכם".

על איזה זחל היית בשיירה? "לא הייתי על אף זחל"ם, ולכן אני היום פה. כל מי שהיה בזחל"מים נהרג או נפצע. אני הייתי בגי'פ".

איפה היית ממוקם בשיירה? "קדימה היו הטנקים, אחר כך זחל"ם, אחר כך ג'יפ ואחר כך הג'יפ שלי, אני רביעי בערך".

כשאתם מגיעים לשכם מי נמצא שם? "אנחנו הראשונים שמגיעים, והם היו בטוחים שאנחנו הכוח העיראקי שבאים לעזור להם".

מה רואים בצילום שצילמת? "את תושבי שכם עומדים וזורקים עלינו אורז".

ומתי הם מבינים שאתם לא בדיוק עיראקים? "כשכמה לוחמים שלהם רצו להצטרף אלינו. הם התחילו לעלות לזחל"מים שלנו, רצו להצטרף אלינו והיינו מוכרחים לירות עליהם. זה קורה ממש מיד אחרי הצילום. בהתחלה הם לקחו את הנשק שלהם וצעקו 'איטבח אל יאהוד' כי חשבו שאנו עיראקים, ותוך דקות הם מבינים מה קורה ואנחנו מקבלים מכת אש מבניין שלוש קומות. בשכם ירו עלינו מלמעלה, ואלה שבזחל"מים לא יכלו להסתתר. הג'יפים יכולנו מיד להסתתר ולזוז, ובזחל"מים נהרגו אנשים".

פיני בן סירא 2015 בקיבוץ אפיקים

פיני בן סירא 2015 בקיבוץ אפיקים

על הרגעים הדרמטיים האלה סיפר המח"ט אורי רום במסגרת תחקיר מחלקת היסטוריה בסוף 1967, הנמצא בארכיון צה"ל: "סדר הכניסה לשכם היה פלוגת AMX של סרן גיל קורן, חפ"ק הגדוד והחטיבה, ופלוגת הסיור. השעה היתה 1045. נמנעתי מלהוליך את הסיור קדימה משום הרכב הרך שברשותו. כניסתנו היתה מלווה בקבלת פנים נלהבת של התושבים. תמוהה היתה התופעה שאנשים לובשי מדים, אולי ז'נדרמים, נראו עם נשק. במהרה נוכחנו שהם חושבים אותנו לתגבורת עיראקית שעמדה להגיע ונבלמה על-ידי חיל האוויר. הוצאת נשק מאחד הברנשים הביאה לפיזור 'הפגנת האהדה' ולתחילת צליפות. מג"ד 266 תפס מיד שטחים שולטים. הוריתי למ"פ הסיור לדהור לכיוון הכניסה המערבית ולחסום את הגישה משם".

ואילו מ"מ 3 בפלוגה ב' של האמאיקסים סיפר: "עזבתי את המחלקה לפני הכניסה לשכם. צפיתי מספר דקות על הנעשה והחלטתי להתקדם היות ולא ראיתי שום גורם צבאי שיפריע לי. עברנו ליד מחנות הפליטים והגענו לכניסה לרחוב הראשי. באותו רגע הופיע ג'יפ סיור ונתן לי הוראה לחזור לעמדתי הקודמת, כ-500 מטר לפני הכניסה לעיר. עליי לציין תופעה שנראתה לנו כמו חלום או כמו בסרט: ברגע שנכנסנו לעיר יצאו כל התושבים לרחובות, אזרחים וחיילים נושאי נשק וחגור, עמדו לאורך הכביש ומחאו כפיים וצעקו בערבית 'ברוך בואכם אחינו העיראקים', ועשו כל הזמן סימנים בידיים – לשחוט. כלומר, שאנחנו העיראקים נשחט את היהודים. האמת היא שאני באותו זמן לא תפסתי את משמעות הדבר שחיילים ירדנים מהמשמר הלאומי עומדים מזוינים ומוחאים כפיים לחיילים הישראלים. רק לאחר שיצאתי עם המחלקה אל מחוץ לעיר לעמדה הקודמת, תפסתי את הסכנה שבה הייתי".

פלוגת הסיור ביחד עם כמה טנקים מפלוגה ב' מגדוד 266, שלושה זחל"מים וארבעה ג'יפים חוצה את העיר אל הצד המערבי שלה, על מנת לבצע חסימה. בן סירא מספר: "קיבלנו הוראה לתת גז ולעבור את שכם במהירות. בתוך שכם יש לנו הרוגים ופצועים. אנחנו עוברים את בית המושל, וברגע שאנחנו מרגישים שמכת האש הרצינית כבר מאחורינו אנחנו מתחילים לטפל בנפגעים. ואנחנו לכיוון צפון. עברנו במהירות את העיר והגענו לטוסיק של חטיבה ירדנית [שהיתה בנסיגה מהקרב עם חטיבה 45 בעמק דותן]. הטנק של ג'ורג'י [גיורא וייס] ראשון. לא ידענו שאנחנו בדרך של הטנקים הירדנים, ואז ג'ורג'י רואה מולו טנק אויב ובאופן אוטומטי יורה, רואה שריונית ויורה, ואחר כך בעוד טנק. הוא גמר שישה או שמונה טנקים ירדנים. ואז החטיבה החליטה שמכיוון שאנחנו בודדים מול חטיבה ירדנית, הם קוראים לחיל האוויר להציל אותנו".

מפת הקרב בשכם של חלק מחטיבה 37. בכתום - קבלת הפנים בכניסה לעיר. באדום: הקרב מול חטיבה 40 הירדנית והפגיעה ממטוסי חיל האוויר

מפת הקרב בשכם של חלק מחטיבה 37. בכתום: קבלת הפנים של התושבים בכניסה לעיר. באדום: הקרב מול חטיבת שריון 40 הירדנית והפגיעה ממטוסי חיל האוויר

כאן שוב נכנסת המצלמה לפעולה.

מטוסי חיל האוויר צוללים על מה שנראה להם כוח אויב ופוגעים בכוח של חטיבה 37. בראיון עם יהודה גלר, מ"פ הסיור, הוא נשאל מדוע לא הפעיל עשן צבעוני לזיהוי, וענה שאלה נגמרו לו בגלל הרפתקאות קודמות. אלא שבן סירא מבטל את הדברים. "יהודה כבר לא זוכר וזה בסדר", הוא אומר, "אבל היה לנו נרות עשן צבעוניים. הנה, תראה בתמונה. מכיוון שאני כל הזמן מצלם, החלטתי שאם יש מלחמה ואני אצא שלם לפחות שיהיו מזכרות. וכשהפעלנו את העשן האדום, יצאתי מהג'יפ ועליתי לגדה יותר גבוהה לצלם את הצילום הזה, כי נרות העשן האלה מצאו חן בעיניי, וזה מה שהציל אותי".

מתי בדיוק צולמה התמונה? "בדיוק כשהאווירונים החלו לרדת עלינו ולירות עלינו. הם ראו אותנו והחליטו שאנחנו האויב. יש להם כוורת כזו של מקלעים, שהם יורים ככה ברצף, והם גמרו אותנו. חומר נפץ התפוצץ באחד הזחל"מים וכולם נשרפו, היה שם בלגן גדול".

צילום ברגע אמת: 7 ביוני 1967, שעה משוערת 1600 – מטוסי חיל האוויר פוגעים בחטיבה 37 

הרגע

החצי השמאלי של הצילום: הרגע שבו כוח חטיבה 37 סופג ירי ממטוסי חיל האוויר. בחזית הטנק נראה הנהג, אם כי בן סירא מעריך שייתכן שזהו דווקא מפקד הטנק גיורא וייס [ג'ורג'י] שזכה בצל"ש על חלקו בקרב הזה  

הירי

החצי הימני של הצילום: הרגע שבו החלו המטוסים להמטיר אש תופת על הכוח. חייל צה"ל מימין צופה בעשן וברסיסים שמתעופפים [לחצו על הצילום להגדלה]. ייתכן שרגע אחד לאחר מכן כבר אץ לתפוס מחסה. בן סירא סבור שזהו חברו יקי, שנהרג בהמשך 

אז בזכות המצלמה ניצלת? "בזכות הרצון לצלם. אני רוצה להגיד לך שהיו אחר כך אצלי אנשים ממשרד הביטחון והחתימו אותי לא לפרסם את התמונה הזו במשך 20 שנה, כי זו היתה פאשלה".

מאיפה הם ידעו שיש לך תמונות? "אני לא יודע איך הם ידעו. א' א' א' – איש אחד אמר. הם הגיעו אליי, לא יודע מי הם היו והחתימו אותי לא לפרסם. והטייסים האלה, אני פגשתי אותם יום אחד בחמת גדר באל חמה, והם אמרו שנראינו כמו רכב אויב עולה באש, אז זה היה עצוב".

איך נראיתם כמו רכב אויב? "אני רוצה שתבין את הפאשלה. כתוצאה מכך שאמרו לנו לתת נרות עשן, הם היו צבעוניים למטה, אבל כלפי מעלה זה נראה כמו עשן ולכן הם לא זיהו. ככה הם הסבירו לי, שהם ראו כאילו רכב אויב עולה באש".

פטונים ירדנים פגועים לאחר הקרב עם כוחות חטיבה 37 ממערב לשכם [מתוך ספר חטיבה 37]

פטונים ירדנים פגועים לאחר הקרב עם כוחות חטיבה 37 ממערב לשכם [מתוך ספר חטיבה 37]

המ"פ יהודה גלר סיפר שהוא ביקש מהמח"ט לוותר על הסיוע האווירי. "המיפקדה פחדה שיחסלו אותנו ושלחה מטוסים, וזה היה נכון. הם ידעו שיש מולנו חטיבה שלמה של טנקים, ומה אנחנו? שום דבר. אז למעשה ההיגיון של החטיבה היה היגיון בריא".

למחלקת היסטוריה סיפר המח"ט אל"מ אורי רום: "בשעה 1410 ניתן סיוע אווירי, המטוסים ירדו, פגעו בחלק מהפטונים שנפגעו על ידינו. בשעה 1600 איפשרו לנו סיוע מטוסים נוסף. עניתי בשלילה. למרות ההתנגדות שהבעתי בפני רמ"ט האוגדה [אל"מ מוסא פלד, אוגדה 36] ולמרות שהפקח על ידי הודיע על כך לטייסים, ירדו המטוסים על כוחותינו וגרמו למספר הרוגים ופצועים. שלושה טנקים יצאו מכלל שימוש, אחד נשרף כליל, שני זחל"מי מרגמות 81 מ"מ ושלושה ג'יפים נשרפו. החטיבה סיימה את כיבוש שכם עם עשרה הרוגים, שישה מהם מחיל האוויר".

מה קורה אחר כך? בן סירא: "לוקח זמן, לא יכולנו להתקשר עם האווירונים והיינו מוכרחים דרך המיפקדה, אז את הצרחות בזמן שיורים עלינו האווירונים לא שמעו, ועד שזה הגיע אליהם הם כבר ירו והלכו. אחר כך אנחנו מתחילים ללקק את הפצעים. היו שם פצועים ושרופים ואנחנו מודיעים למיפקדה שהאווירונים שלנו גמרו אותנו, ואז התחילה הדאגה של כל היחידה".

פיני בן סירא [מימין] עם חברים ברמה הסורית

פיני בן סירא [מימין] עם חברים ברמה הסורית

פלוגת הסיור בחזית הסורית: כיבוש ראוויה – וחודשים של סיורים וסריקות 

מה קורה איתכם ב-9 ביוני, היום בו פיקוד צפון תוקף את הרמה הסורית? "הג'יפ שלי היה גמור לגמרי, בקושי רואים שהוא ג'יפ. הוא היה שרוף ומנוקב ונשארתי בלי רכב. נתנו לנו ג'יפ של הירדנים עם רמקול קדימה שיכולים לצעוק, ועם הג'יפ הזה עליתי לרמה, לגונן. קודם כל, יום אחד לנתי בקיבוץ עם הג'יפ הזה. הייתי אז נשוי עם שלושה ילדים. הייתי אחד הזקנים בסיירת, בן 36. ישנתי לילה בקיבוץ ולמחרת ידענו שאנחנו עולים לרמה. היינו צריכים קודם להתארגן עם רכב ונשקים".

לאן אתה נוסע מהקיבוץ? "כל החטיבה הלכה לגונן. אנחנו עם קורס מ"כים של גולני [גדוד 17]. יש הפצצות של הסורים והם לא מצליחים לפגוע בנו, כי היינו צמודים לרמה. היינו צריכים לפרוץ, כי לא היה שם דרך ולא שום דבר. שם היה לנו הרוג מכינרת. אני לא יודע אם סיפרו לך, אבל הסורים היו במצב של נסיגה והם רק השאירו יחידות תותחנים שיעכבו אותנו. זה לא היה משהו מסודר, ולכן בקו הזה שלנו ההרוגים והפצועים היו מועטים יחסית. בקווים אחרים היתה לחימה, פה [בגזרת גונן] לא כל כך. הקרב יחסית היה קל ומכאן הגענו לציר הנפט. עוד אני זוכר שבהמשך כשהגענו לשטח, פייפר ירד שם על הכביש".

למה הוא ירד אליכם? "לא יודע".

אז אולי אני אשלים לך את הסיפור הזה: הטייס סיפר שהוא נחת כי נופפתם לו כדי שהוא יגיד לכם מה קורה מסביב, ואילו סייר האוויר שהיה איתו, יהודה שפר, אמר בראיון ל"נעמוש" שהוא ראה כוח סורי בסביבה ואמר לטייס לנחות כדי להזהיר אתכם. "זה נכון".

הוא סיפר שאחרי זה עזרתם לו לסובב את המטוס חזרה. "זה נכון, עזרנו לסובב את המטוס. לא ידעתי שאתה מכיר אותו".

והטייס אפילו צילם את הפייפר הזה על הכביש מולכם. הנה:

הפייפר שנחת ב-10 ביוני 1967 – כנראה ליד כוח הסיור של חטיבה 37

הקרב ברמה הסורית על ראוויה היה קל יחסית לזה שעברתם בשכם. "נו, באמת. בראוויה היתה אש ספורדית. היה לנו שם בסך הכל הרוג אחד. כל הרג זה הרג רציני לאדם, אבל באופן כללי זה לא היה קרב".

מהקרב על ראוויה אין לך צילומים, מדוע? "כי בחופשה של היום שקפצתי הביתה השארתי שם את המצלמה. כי הלכתי לעוד מלחמה, אני לא יכול למות שם ולהישרף? רציתי לשמור על המצלמה, כי ברגע שידעתי שיש לי דברים חשובים במצלמה השארתי אותה בבית".

בן סירא מספר שאחרי המלחמה הוא והיחידה שלו היו קרוב לחצי שנה ברמה הסורית בסיורים וסריקות. "לא הכל אני זוכר, עברתי מספיק בחיים", הוא אומר. "המלחמה הראשונה שלי היתה בבית קשת [1948], כשהלכתי לחפש את עלי בן צבי, הבן של בן צבי הנשיא. הוא היה בבית קשת וערבים תפסו אותו ועוד שישה חברים שלו, ואנחנו הלכנו לחפש אותו עוד לפני שידענו שרצחו אותו. הייתי אז בן 16 וחצי, והייתי צריך כבר לדעת לפרק פרבלום ולשים יד על התנ"ך, ואני צריך לזכור את זה ואת המלחמות שבאו אחר כך בהראל, בלטרון ובשיירות לירושלים, ואחר כך ב-56 במלחמת קדש. קשה לזכור את כל האירועים".

קיץ 1967 ברמה הסורית. החבר'ה מפלוגת הסיור של חטיבה 37 נלחמים בפשפשים

קיץ 1967 ברמה הסורית. החבר'ה מפלוגת הסיור של חטיבה 37 נלחמים בפשפשים

מה עשיתם ברמה אחרי המלחמה? "התפקיד שלנו היה לשמור שלא יהיו מסתננים [שתושבים סורים לא ינסו לשוב לבתיהם]. ברמה כל יום שחטנו פרה. היה לנו קצב שזה היה העבודה שלו. כל הרמה היתה מלאה פרות נטושות משוטטות, והכל היה מלא פשפשים. זה היה חצי שנה מטורפת. היינו כמו בדואים. אני הייתי יורד עם חברים שלי להתקלח אצלי בקיבוץ להוריד את הפשפשים. יום אחד אנחנו יורדים עם ג'יפ וולבו של אלכס, חבר שלי מחיפה, דרך מבוא חמה. שם אתה יכול לראות ג'יפ שרוף. אז דע לך שזה הוולבו שלנו שירדנו. בדיוק התחילה עלינו הפגזה מכיוון ירדן. ירדנו מהר מהג'יפ לתעלה ואז בום קיבלנו ישר על הוולבו".

בסיורים שעשיתם אחרי כיבוש הרמה נתקלתם בסורים? "נתקלנו גם בתושבים וגם בחיילים סורים שניסו להתחבא. היו שם זקנים שלא יכלו לברוח והשאירו אותם, ועזרנו להם לעבור לצד השני".

היו תושבים שניסו לחזור? "היו, כן. הם רצו לחזור לכפרים שלהם, ואז מה סיירת עושה? היא מונעת את הכניסה של מסתננים".

ידוע לך אם היה הרג של תושבים כאלה? "את זה אני לא מספר, זה מוקלט".

בן סירא צופה במשקפת 120x20 לאחר מלחמת ששת הימים

בן סירא צופה במשקפת 120×20 לאחר מלחמת ששת הימים

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הצילום שהציל את חיי

  1. כל הכבוד לחטיבה37 שכבשה את העיר הארורה ותיקנה טעות הסטורית של יהושע בן נון שפסח בכיבושיו על שכם.

  2. כתבה מצוינת תמונות בלעדיות ,אני רוצה לפרגן לכם על אתר מעולה ויחודי !!! למדתי ממנו המון , מדפדף לפעמים בלי סוף וכל פעם ענין אחר צץ, הכל מפורט לפרטים ,תמונות ומפות וכל מה שצריך.
    בחופשת סוכות מתכנן טיול עם כמה חברים על סמך מסלולים ויעדים שנכתבו כאן.
    תמשיכו ככה,,בהצדעה וכל הכבוד.
    רמי

  3. ארבעה עשורים עבר במחשבותי שהאמת תצא וזה קורה! למרות כמה מרועיינים שחצנים ושקרנים שמיחסים לעצמם מעשים שלא עשו וספורים ששמעו ובזמן אמת לא היו שם.הסרט "הסלילים הגנוזים"והספר של מייקל אורן"ששה ימים של מלחמה"הם דוגמה לסילוף האמת וזה נוצר מספורים
    של לוחמים שלא היו שם בזמן אמת לצערי בבלוג "נעמוש הרמה הסורית"זה חוזר על קיים וכאן לציין הרעיון עם פיני בן סירא"הצילום שהציל את חיי ".
    הרעיון והכתבה מופת לאמת .!כבוד לפיני וכבוד "לנעמוש"בוז למתרברבים לשחצנים למסלפים מסיפורים למסתירי האמת{הפשלות}יש ללמוד מתקלות בכול מלחמה ולא להסתירן !!!לאמת תוכן רעיון ולא לעלות ספורים ושקרים זה לכבוד הבלוג מפני שהאמת תצא לאור…

    • "המלחמה הראשונה שלי היתה בבית קשת [1948], ,,, הייתי אז בן 16 וחצי, והייתי צריך כבר לדעת לפרק פרבלום ולשים יד על התנ"ך ,,,המלחמות שבאו אחר כך בהראל, בלטרון ובשיירות לירושלים, ואחר כך ב-56 במלחמת קדש." סוף ציטוט.
      פיני בן סירא אולי כדאי לכתוב ספר ?!
      " שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך " !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s