זלמן שזר בתל פאחר

הערב, י"ט תשרי תשע"ו, חול-המועד סוכות, ימלאו (לפי הלוח העברי) ארבעים ואחת שנה לפטירתו של זלמן שזר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, אשר מלחמת ששת הימים התחוללה בתקופת כהונתו. חמישה חודשים אחרי המלחמה נערך לו ביקור ברמת הגולן, כולל סיור בתל הצפוני של מוצב תל-פאחר

הנשיא זלמן שזר בביקורו בפיקוד צפון

הנשיא זלמן שזר בביקורו בפיקוד צפון [מתוך סרטון של ארכיון צה"ל]

מאת שמואל'ק

לביקורו של הנשיא זלמן שזר בתל-פאחר נודעתי כשעשיתי ברשת חיפוש של המילים 'ששת הימים' ו'ארכיון צה"ל'. ברשימת התוצאות שהתקבלה צדה את עיני תוצאה שציינה גם את צמד המילים 'הענקת צל"שים', סרטון ללא קול באורך של שש דקות, שלמרות שהועלה ליוטיוב לפני שנה זכה רק לפחות ממאתיים צפיות. הצטרפתי אל הצופים, מתוך מחשבה שאולי אמצא בו משהו מעניין. לא התאכזבתי.

כבר בתחילת הסרטון נראית הכתובת: "טכס הענקת צל"שים במלחמת ששת הימים על ידי הרמטכ"ל, סיור הנשיא שזר ברמת הגולן 30.10.67" – והסיור המוזכר, שלא פורש בכיתוב ביו-טיוב, כבר נותן הרגשה שיכול להיות פה משהו מעניין. אמנם לא ברור לאיזה משני האירועים, הטכס או הסיור, מתייחס התאריך, אך הדברים עתידים להתברר בהמשך (ובכן, התאריך קשור לטכס).

בתחילת הסרטון נראים פרצופים מוכרים מצה"ל של אותם ימים, בהמתנה לפתיחת הטכס. החלק הזה אורך רק 44 שניות, ואז, במעבר חד, לתחילתו של הסיור: שזר [בליווי מזכירתו, הגב' שולמית כהנא] באיזור אחר לגמרי. שזר יוצא מרכבו במחנה צבאי כלשהו, בשטח מוקף הרים, ומתקבל ע"י מפקדי צה"ל. נוכחים גם שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, וגם דן לנר, רמ"ט פיקוד צפון. חייל חבוש באוזניות ומיקרופון ביד, כנראה מ'כוחות' גלי-צה"ל, עורך ראיונות. יש גם צלמים. באחד מצריפי המחנה נערכה קבלת פנים והוגש כיבוד קל.

דקה 2:08: שזר והפמליה מגיעים לבריכת הבניאס. 10 שניות אח"כ הוא כבר יושב בצל, ברקע הרי הגולן, ובמקום נמצאים גם דיין ורבין. שזר צופה במשקפת-שדה ומקבל הסברים. איני מזהה את המקום, אך ברור לי שאין זה תל-פאחר.

3:05: הפמליה נמצאת בשדה, ברקע נראה מסוק ודיין ורבין עדיין שם. שזר מקנח אפו במטפחת (שהיא – לפי אימרה שכמדומני מיוחסת לחיים וייצמן – המקום היחיד שאליו מורשה נשיא המדינה לדחוף את אפו) ובהמשך הוא שוב נראה יושב באותו מקום בו נראה קודם ומקבל הסברים. האווירה נראית נינוחה ורבין נראה קצת משועמם. דיין מאחור, בעמידה המזכירה שומר-ראש.

4:05: הפתעה! בונקר עם דלת. נדמה לי שאני מזהה כאן בונקר מתל-פאחר, זה הנמצא בצדו המערבי של התל הצפוני. זה שבתעלה המובילה אליו נבנו מאוחר יותר מדרגות. המסריט עושה 'זום' לכיוון הפתח וכאן ניתן לראות (או שזה רק נדמה לי) שבצידו המערבי של הבונקר יש מיטת קומותיים. מתאים לדברים ששמעתי מיצחק חמאווי (איזי גרנות), שבזמן הקרב היה הראשון שנכנס לבונקר הזה, מצאו ריק, אך זכר שהיו בו מיטות.

הפניתי אל הנ"ל שאלה האם הוא זוכר שבבונקר הזה היתה דלת, אך טרם נעניתי. בסרט ניתן לראות שהדלת נפתחת כלפי חוץ, ומכאן אני מסיק שבעת הקרב היא היתה פתוחה – אחרת סביר להניח שהייתי שומע מהנ"ל על ניסיון פריצה שלה. מצורפות כאן כמה תמונות של הבונקר הזה:

בונקר עם דלת

 'זום' של הצלם: בצד שמאל נראית מיטת קומותיים?

'זום' של הצלם: בצד שמאל נראית מיטת קומותיים?

קטע מתצ"א שצולם אחרי המלחמה

קטע מתצ"א שצולם אחרי המלחמה

תמונה שצילם זמיר כהן (עיון בתמונה מגלה שגם בה נראית הדלת)

תמונה שצילם זמיר כהן (עיון בתמונה מגלה שגם בה נראית הדלת)

 תמונה שצולמה לאחר שכבר נבנו מדרגות בדופן המערבית של התעלה. הדלת כבר איננה אך ניתן להבחין במוט ששימש כמזוזה.

תמונה שצולמה לאחר שכבר נבנו מדרגות בדופן המערבית של התעלה. הדלת כבר איננה אך ניתן להבחין במוט ששימש כמזוזה

פתח הבונקר כיום. אין שריד לדלת

פתח הבונקר כיום. אין שריד לדלת

4:08: שוב הקטע עם המסוק בשדה. נראה שהסרט סובל מעריכה בלתי מסודרת של הקטעים.

4:10: הפמליה צועדת, ואני מזהה את הבונקר הצפוני, זה שבצידו הדרומי לחם חמאווי. החייל מגלי-צה"ל, זה שעם האוזניות והטייפרקורדר, גם הוא נראה בשטח. מי שרוצה לקחת על עצמו פרויקט, למצוא את התוכנית בה שודר הביקור הזה, מוזמן לעשות זאת. אגב, כמדומני שדיין ורבין שוב אינם נראים בסרט. הייתכן שהשניים העדיפו לנטוש לפני סיום הביקור ולא עלו לתל-פאחר? או שמא הצטרפו לסיור בבניאס שהתקיים רק לאחר הביקור בתל-פאחר?

מסומן: הבונקר הצפוני

מסומן: הבונקר הצפוני

4:14: התעלה הצפונית, בהסרטה ממזרח למערב, ונראה אחד הפתחים שבה (כיום, כידוע, אין שם כבר פתחים והיא כוסתה כולה בתקרת בטון חדשה). ברקע נראית תלולית העפר שהיתה מערבית לתעלה. על התלולית הזו סיפר חמאווי שהגנה עליו מירי המקלעים של השריונרים שהיו על הטנקים למרגלות התל. כעבור כמה שניות הצלם מסיט את המצלמה כלפי מטה, וניתן לראות שהחבורה עומדת על אחד המעברים. הצלם עושה זום על פנים התעלה דרך פתח אחר (מצדו המזרחי של המעבר), אך התעלה חשוכה ולא רואים כלום.

מסומנת: תלולית העפר בצדו המערבי של התל

מסומנת: תלולית העפר בצדו המערבי של התל

  קטע מתצ"א שצולם אחרי המלחמה. בריבוע צהוב מסומן הבונקר הצפוני. בעיגול צהוב מסומן מיקום הפמליה בתמונה הקודמת

קטע מתצ"א שצולם אחרי המלחמה. בריבוע צהוב מסומן הבונקר הצפוני. בעיגול צהוב מסומן מיקום הפמליה בתמונה הקודמת

4:21: הפמליה צועדת, מצפון לדרום, מעל התעלה המערבית העליונה. התעלה הזו היתה גם אז מכוסה כמעט כולה (נראה רק פתח מעוגל הקרוב לבונקר הצפוני. בפתח הזה ניתן להבחין גם כיום. הכיסוי שמעל התעלה הוחלף מאז בכיסוי חדש). ברקע: הר דב.

 הפמליה בצדו המערבי של התל. קצת ימינה (צפונה) מהחלק הנראה בתמונה נמצא המקום בו נפל המג"ד (לפי 'דבר'  – ראו בהמשך – שזר ביקש ממח"ט גולני לראות "את המקום שבו נפל מפקד הגדוד סגן-אלוף מ. קליין")

הפמליה בצדו המערבי של התל. קצת ימינה (צפונה) מהחלק הנראה בתמונה נמצא המקום בו נפל המג"ד (לפי 'דבר'  – ראו בהמשך – שזר ביקש ממח"ט גולני לראות "את המקום שבו נפל מפקד הגדוד סגן-אלוף מ. קליין")

4:25: חוצים מעל המעבר שעל התעלה הדרומית (בקצה המערבי שלה). כאן נראה הפתח של התעלה המערבית, וקטע מהתעלה הדרומית שהוא ללא קירוי. מכאן (וליתר דיוק: קצת ימינה מכאן), לכיוון צפון, יצא המג"ד, ואחריו חמאווי, כמה שניות לפני שהמג"ד נהרג.

ליד כניסה

סימונים על התצ"א: 1 – הפמליה בצעידה מעל התעלה המערבית העליונה. 2 – עוברים מעל פתח התעלה המערבית. 3 – עמדת תצפית

סימונים על התצ"א: 1 – הפמליה בצעידה מעל התעלה המערבית העליונה. 2 – עוברים מעל פתח התעלה המערבית. 3 – עמדת תצפית

4:28: מגיעים אל מעל הבונקר הדרומי. זו עמדת תצפית טובה. מלבד דן לנר נראה כעת גם מח"ט גולני, יונה אפרת. הוא מצביע ומראה לשזר את שלפניו (לפי כיוון היד אני משער שהוא מראה לו את גבעת-האם, ממנה עלה הכוח לרמה. אפרת מצולם בפוזה המזכירה קצת את ביקורו במקום ב-11 ביוני, ביחד עם הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. ראו תמונה). מישהו בקסקט צבאי (אני משער שמדובר בשלישו הצבאי של שזר) מגיש לו משקפת.

מסבירים לנשיא בתל פאחר

4:36: גם הצלם מתמקד כעת בנוף הנשקף מערבית לתל. בתחילה, לכיוון דרום-מערב, בו נראה הפיתול האחרון של תוואי ההטיה (לפני הטרשית, שאינה נראית). 4 שניות אח"כ – לכיוון צפון-מערב, בו נראים מרחוק בריכות הדגים של קיבוץ דן.

4:42: זלמן שזר מהנהן לאות הבנה.

4:43: רק כעת נראה טקס הענקת הצל"שים, שנערך לגמרי במקום אחר. בקהל נראים מפקדים בכירים, בני המשפחות וכמובן גם חיילים (בטח יהיה מי שיזהה אותם. נדמה לי שיש מהם השייכים גם לקרב תל-פאחר, אך איני רואה לקבוע זאת בוודאות, ואשאיר את המלאכה לאחרים). רבין מעניק את הצל"שים, ובזו אחר זו ניגשות שלוש נשים, כנראה אלמנות שהוזמנו לקבל את הצל"ש עבור בעליהן המנוחים. האווירה כבדה.

5:36: ושוב, בגלל עריכה משובשת של הסרט, אנו חוזרים וצופים בביקור נשיא המדינה ברמת הגולן, ליד בריכת הבניאס.

5:48: לנר מלווה את שזר לרכב השרד.

הסרטון תם. נותר רק לברר מתי נערך הביקור, ולשם כך באה לעזרתנו העיתונות הכתובה: יום שלישי, ד' חשון תשכ"ח, 7 בנובמבר 1967.

כך דיווח 'מעריב' למחרת, בעמ' 7:

מעריב

מעריב

ואילו העיתון 'דבר' – ששזר נתמנה לעורכו 23 שנה קודם לכן, לאחר שבמשך שנים היה מכותבים הקבועים – שיבץ את הידיעה בעמ' 2 שלו:

דבר

דבר

מקטעי העיתונות הללו ניתן ללמוד על תחנות הסיור, והקורא יחליט מדעתו היכן יש לשבצם בהתאמה לנראה בסרטון.

אסיים רשימה זו בציטוט הסיומת המפליאה של 'דבר', המביא מדברי שזר "כי לאחר ביקורו ברמת-הגולן ובמוצבים הסוריים הוא מבין את הפלא של מלחמת ששת הימים ואת הסכנה שהיתה צפויה לישובי הגליל".


לצפייה בסרטון המלא – לחצו

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “זלמן שזר בתל פאחר

  1. תודה לשמואל על הסרטון והאבחנות.

    הביקור של הנשיא שזר בצפון נפתח בביקור בהיאחזות נח"ל שניר, הלוא היא רמת הבניאס הסורית לשעבר, שעלתה על הקרקע בספטמבר 67 ובהמשך הפכה לקיבוץ. באחד ממבני האסבסט מקבל שזר כוס קפה וסקירה מהרמטכ"ל רבין. את הסיור בשטח [מעיינות הבניאס ותל פאחר הסמוך] מוביל רמ"ט פיקוד צפון אל"מ דן לנר. לצידו ניתן לזהות מדי פעם את מנו שקד, מפקד חטיבה 3 שבאחריותה הביטחון השוטף על הגבול בגזרה הזו. בולט בהיעדרו באירוע הזה – אלוף הפיקוד דדו.

    אחרי מעיינות הבניאס הפמליה צופה מנקודת תצפית על שטח ישראל עד המלחמה, כשכאן מדגישים בפניו כמה היו ישובי הגבול נתונים לחסדי הסורים.

    בגלל היעדר סאונד אי אפשר לשמוע את הקריינות שמן הסתם עושה חיבור בין טקס חלוקת הצל"שים שנערכה במחנה המטכ"ל בקריה בת"א לבין הביקור באתר הלחימה שזכה להכי הרבה צל"שים במלחמת ששת הימים ובכלל [20 עיטורים], העריכה של הסרט קצת מפוזרת, אבל הסרטון עצמו הוא פנינה נוסטלגית שמאפשרת מבט על תל פאחר המקורי 5 חודשים לאחר שנכבש – בונקרים עם דלתות או מיטות קומותיים ביעד הצפוני כמו שגילה שמואל'ק, שנעלמו ממקומן לאחר שהיעד הצפוני עבר שיפוץ בדרך להפיכתו לאתר תיירותי. ביעד הדרומי הסגור למבקרים ניתן למצוא גם כיום בונקר אחד או שניים עם דלת או מיטת קומותיים.

    לסיום תהיתי למה לקח לנשיא המדינה [בן ה-78 בזמן ביקור זה] חמישה חודשים תמימים להגיע לרמת הגולן אחרי הניצחון הסוחף בששת הימים? האם זה מעיד על צניעות מופלגת, או חלילה על ניתוק, או שהיה מסוגר מדי ולא הירבה לצאת ממעונו הרשמי? אני זוכר כילד ב-1966 את הנשיא שזר מבקר בעיר בה התגוררתי. איך בשעה 10 בבוקר עזבנו כל הילדים את בית הספר עם המורות וצעדנו עם דגלוני ישראל בידינו לרחוב, שם עמדנו שעה ארוכה על שפת המדרכה עם המוני אזרחים עד שזכינו להביט בדמותו של נשיא מדינת ישראל בשר ודם. הוא עמד במכונית הלארק השחורה הנשיאותית הפתוחה שנסעה באיטיות בכביש הראשי שנחסם כליל לתנועה, ונופף לקהל הנרגש ביד רפה. זה היה אירוע יפה.

    במחשבה כיום על הרגעים האלה – שזר היה רחוק מלהיות נשיא יהיר של אני ואפסי עוד, בלי הפוזה הפטתית של – תראו אותי כמה אני עממי, שמטריח את עצמי ממרום שבתי לרדת אל העם, אלא נפנוף של לצאת ידי חובה, רק לגמור עם ההמולה ולחזור הביתה. כך גם הרושם בביקורו זה בחבל הארץ החדש. כשהוא צופה במשקפת הוא לא נראה כמי שמעוניין להבין את סודות הנוף, רק לסיים עם המטלה הזו שאמרו לו יועציו ומקורביו שעליו למלא, ולחזור הביתה בשלום.

    בתמונת מחזור עם המטכ"ל של ששת הימים שזר נראה הרבה יותר בעניינים.

    • תודה לך על הבימה.

      "ביעד הדרומי הסגור למבקרים ניתן למצוא גם כיום בונקר אחד או שניים עם דלת או מיטת קומותיים". – גם ביעד הצפוני, הפתוח, ניתן להבחין בחלק ממיטת קומותיים הזרוקה באחד הבונקרים שבמרכז התל (זה הבונקר שכיום פרושה מעליו רשת הסוואה צהובה, הוא שכונה אחרי המלחמה, וכאן בבלוג, בשם "בונקר המרפאה"), וגם בשריד לדלת עץ שהייתה באחד הבונקרים (זה שמפתחו נמשכת תעלה ישרה עד לגיאיון שבצדו הדרומי, כלומר, מזרחית לתעלה שלתוכה נכנס כח דני).

      לשאלתך, למה לקח לשזר [כחודש לפני שמלאו לו 78 שנה] חמישה חודשים תמימים עד שהגיע לרמת הגולן, אנסה להשיב: ידוע לי שכשלושה שבועות אחרי המלחמה, ב-30 ביוני 67', אירח אלוף-הפיקוד דדו את ראש-הממשלה לוי אשכול, את יועצו לעניני בטחון יגאל ידין, את שר-הבטחון דיין ואת הרמטכ"ל רבין, וערך להם סיור במוצבים הסורים ברמה. גם לסיור זה הגיעו האורחים בשני מסוקים, וגם בפעם הזו הם עלו לתל פאחר [תקוותי שימצא תיעוד גם מהביקור הזה], כאשר מח"ט גולני, יונה אפרת, מסביר להם את מהלך הקרב [עוד משהו: הם גם ערכו סיור חטוף בקונטירה, ושוחחו עם מפקדי גולני. לא מן הנמנע שיש מקוראי הבלוג הזה, ממפקדי או גם סתם חיילי גולני, הזוכרים את הביקור המדובר]. אני מתאר לעצמי ששזר, שכמו כולם נודע לו על כך, חיכה להזמנה דומה, אך מכיון שלא היה מה"נדחפים", הרי שארך "קצת" זמן עד שיצא לו להפגש עם מישהו מפיקוד צפון ו"לרמוז" לו על רצונו לזכות בביקור שכזה. דוגמה לרמז, שכרגע עולה במוחי: "הפעם האחרונה שהייתי ברמת הגולן היתה לפני 56 שנה"… (עובדה שהוזכרה אח"כ בידיעה ב'מעריב', צילומה למעלה). אם השערה זו נכונה, הרי שפשוט לא נמצא לו רמז מתאים לביקור דומה בחצי האי סיני [אם כי יכל לומר משהו על 'הר סיני'…], שלכן לא מצאנו ידיעה על ביקורו שם.

      ועוד משהו על שזר וששת הימים:

      אחרי המלחמה הוא סיפר: "אני לא פקפקתי אף לרגע אחד בנצחון" – הוא גם סיפר מי טלפן אליו במיוחד "והיה חדור אמונה שאנחנו ננצח", ועל כך הוסיף: "ורבין עמד איתי בקשר מתמיד. ידעתי על כל התוכניות, אבל לא שיערתי שהכל יסתיים תוך ששה ימים". לדעתי זה מעניין מאד לדעת שרבין [שלא הוא היה המטלפן הנ"ל] אכן סיפר לו "על כל התוכניות".

      אגב, בתחילת המלחמה ניסו הירדנים לפגוע בו ופגזים שלהם נפלו בקרבת ביתו, כשרסיסיהם פוגעים בקירות הבית ובגגו, דבר שהביא לידיעה הכי קרובה לאמת ששודרה אז ב'רדיו קהיר' (זה מ"חיילותינו מתקדמים בכל החזיות, החזיתיות"; "אנו הערבים, טילינו העצומים, אוי ואבוי לבושעים"…), אם כי, כדרכם כסל למו, הוסיפו גם כאן שקר, באומרם שהוא נפצע…

  2. בחלוקת הצל"שים בסוף הסרטון, שכאמור הוא ללא סאונד – חשבתי שאני מזהה את ישראל הוברמן שקיבל צל"ש על חלקו בקרב תל פאחר במהלך ניסיון חילוץ של חברו משה דרימר מזחל"ם שנפגע והחל לבעור.
    שלחתי את הצילום להוברמן שאישר שאכן זה הוא היושב משמאל [דקה 5:28 בסרטון].
    הוברמן לא זיהה את הרב"ט היושב לצידו.

    ובתמונה מאתר גבורה מקבל את הצל"ש

  3. איך יכול להיות שאיש בצבא לא חשב להזמין את כבוד הנשיא לסיורי התרשמות בצפון ובדרום מיד עם שוך המלחמה? מזל שמעונו של הנשיא שוכן בירושלים וחזקה עליו שלא חיכה להזמנה רשמית וביקר בכותל ביוזמתו .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s