בחזרה לעין זיתים

טקס האזכרה השנתי לחללי חטיבה 37 בחג סוכות עמד בסימן "חזרתם הביתה" של חללי גדוד 377 במלחמת יו"כ, ששמותיהם צורפו לאנדרטה בעין זיתים * כמה מוותיקי החטיבה חזרו למקום ההתארגנות ערב מלחמת ששת הימים, שממנו יצאו למלחמותיהם ברמה הסורית וצפון השומרון

ציון דרך במעלה לכיוון האנדרטה בעין זיתים

ציון דרך לחטיבה 37 בעלייה לכיוון האנדרטה בעין זיתים

בחול המועד סוכות תשנ"ו, ספטמבר 2015, חזרו כמה מוותיקי חטיבה 37 לעין זיתים, המקום שכל כך מוכר להם מתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים.

סוף מאי 1967. חטיבת השריון במילואים 37 גוייסה בכורדני ואחרי מספר ימים של התארגנות נעה לגליל העליון והתמקמה בחורשת עין זיתים, כשלושה ק"מ צפונית-מערבית לצפת. הטנקים והזחל"מים כוסו ברשתות הסוואה והחבר'ה חפרו שוחות אישיות למקרה של התקפת אוויר. מיפקדת החטיבה התכוננה לביצוע מקבת-צפון – הבקעת קו המוצבים של הרמה הסורית בחלק הצפוני של גבול ישראל, כאשר פעילות החיילים במהלך הימים הסתכמה בתחזוקת הכלים ובהתגוננות מהחום.

מתוך הלו"ז של גדוד 377 ביום ה-5 ביוני 67 [ארכיון צה"ל]

מתוך הלו"ז של גדוד 377 ביום ה-5 ביוני 67 [ארכיון צה"ל]

חטיבה 37 כללה את גדוד השרמנים 377, גדוד האמאיקסים 266 וגדוד החרמ"ש 278. מדו"ח סיכום של גדוד 377 אפשר ללמוד כי החורשה בעין זיתים נכבשה ע"י החטיבה ב-25 במאי 1967: "[…] הגדוד נע לשטח כינוס בעין זיתים. התנועה בוצעה בלילה על שרשראות ועד הבוקר התמקם הגדוד בשטח החדש, מלבד פלוגה ו' שהמשיכה לנוע צפונה לאיזור דפנה, שם הועברה ת"פ חטמ"ר 3. בגמר ההתארגנות בעין זיתים החלו מבוצעים סיורים ללימוד שטח הגזרה הצפונית ודרכי הגישה"…

התנאים בשטח היו קשים. בימים הראשונים לא היה חומר קריאה ועבור רבים הזמן כאילו עמד מלכת. כל חייל עם טרנזיסטור היה במוקד, ורבים הצטופפו לידו כדי לשמוע מה קורה. ב-28 במאי הופיעה בעין זיתים התזמורת הקאמרית של חיפה. זה לא המתיק את תנאי השדה שבהם שהו החיילים, ולא את המתח מורט העצבים כתוצאה מההמתנה שהלכה והתארכה.

שרמן וטנקיסטים בשטח [צילום: ארכיון צה"ל]

מאי 1967: שרמן וטנקיסטים בשטח [צילום: ארכיון צה"ל]

ככל שעברו הימים השתפרו התנאים. כמה מלונות בצפת הפכו לבסיס של החיילים בחינם – מקלחות, אוכל וטלפונים הביתה. העיר הקטנה אימצה את חטיבה 37. תושביה הזרימו מאכלים ביתיים ועוגות, הדודות של הוועד למען החייל חילקו ביגוד חם והכל יצאו מגדרם כדי להעניק לחיילים מקום נוח ככל האפשר בתנאי השדה הקשים שבהם חיו עד לתחילת המלחמה ב-5 ביוני.

בהמשך הועבר גדוד 377 למשימות ביטחון שוטף בגבול סוריה בצפון וגדוד האמאיקסים התמקם בחורשת המייסדים ליד יסוד המעלה. בעין זיתים נותרו עד לפרוץ המלחמה גדוד 278 והמיפקדה.

חטיבה 37 בעין זיתים

תקופת ההמתנה, מאי 1967: אנשי פלוגת הסיור מחטיבה 37 בשטח הכינוס בעין זיתים [מתוך ספר החטיבה]

חניון עין זיתים כיום

חניון ואיזור עין זיתים כיום, מבט כלפי דרום

48 שנים לאחר מכן, תחילת הסתיו של 2015, חזרו קומץ מוותיקי החטיבה לעין זיתים לטקס אזכרה לחללים. במרומי גבעה מעל עין זיתים ממוקמת האנדרטה החטיבתית, שהוקמה ב-1969. מתחת לפסל הפלדה בגובה של כעשרה מטר שעיצבה הפסלת דינה אבן-טוב, אשתו של עודד אבן-טוב ז"ל מפלוגת הסיור החטיבתית שנהרג בששת הימים בשכם, נחקקו אז שני לוחות אבן ועליהם שמות חללי מלחמות קדש וששת הימים. על השלטים במקום נכתב: "לרעינו אנשי הפלדה, לנועזים ולטובים אשר העפילו בהרי גולן, מבקיעים באש את חומות הברזל והבזלת עד גבול בשן". בהמשך השנים והמלחמות נוספו עוד עשרות שמות.

העלייה לגבעה נעשית בשביל מסודר, שלאורכו פזורים שלטים המתארים את פרקי הלחימה בכל המערכות. אחרי טיפוס של כ-250 מטר, יזכה המבקר לנוף הרי מירון בצל אנדרטת ברזל בצורת האות ש' וכמה לוחות אבן שעליהם חקוקים שמות הנופלים.

בשלט שמנציח את הפעילות בששת הימים בגזרה הסורית [ראו צילום עליון] נכתב כי החטיבה פרצה בציר ראוויה-תל שיבאן וקונייטרה. זה אכן מה שעשתה החטיבה העיקרית שהגיעה ב-9 ביוני לגבול הסורי היישר מהלחימה בצפון השומרון, אולם השלט מתעלם מפעילות כוחות גדוד 377 שנותרו להגן על הגליל העליון, ובהבקעה עצמה פעלו ת"פ חטיבה 8 וחטיבה 1 בכיבוש זעורה, תל עזזיאת, תל פאחר וכפר בניאס.

אנדרטת חללי עוצבת ראם בעין זיתים

אנדרטת חללי עוצבת ראם בעין זיתים

על הלוח האמצעי - שמות חללי חטיבה 37 במלחמת ששת הימים. 26 לוחמים נהרגו בקרבות צפון השומרון והרמה הסורית

על הלוח האמצעי – שמות חללי חטיבה 37 במלחמת ששת הימים. 26 לוחמים נהרגו בקרבות צפון השומרון והרמה הסורית

חטיבה 37 התכנסה ברבות השנים לתוך עוצבת ראם – חטיבת שריון במילואים 179 היושבת במחנה פילון ליד מושב אליפלט.

החידוש הפעם בטקס האזכרה השנתי, המתקיים באופן מסורתי בחול המועד סוכות, היה הוספת לוח עם שמות 15 חללי גדוד 377 במלחמת יום הכיפורים, שהיו כל השנים ללא הנצחה רשמית. במלחמת יום הכיפורים נשלח הגדוד במסגרת חטיבה 9 לבלום את השריון הסורי בדרום הגולן. הגדוד לחם בגזרת  אל על, השתתף בכיבוש מתחם חושניה ובקרבות הפריצה וההבקעה לשטח סוריה, ששיאן בהדיפת חיל המשלוח העיראקי בלילה שבין ה-12 ל-13 באוקטובר 1973. כשנה מאוחר יותר פורק הגדוד, טנקי השרמן הישנים נמכרו לאחת ממדינות דרום אמריקה וחטיבה 9 חזרה להיות חטיבת חי"ר. מטבע הדברים נשכחה מורשתו של גדוד 377 ונופליו לא זכו להנצחה יחידתית ראויה.

בעקבות סיור משפחות ולוחמים של גדוד 377 לפני שנה בנתיבי הקרבות של מלחמת יום כיפור, הוקם צוות שהורכב ממפקדיו הוותיקים של הגדוד [יהודה ארזי, אלישע שפירא ועוזי קרן] ונציג המשפחות השכולות [נועם ממון], שהחל לקדם את עניין הנצחת הנופלים ולמצוא אתר מתאים. לאחר בדיקה הוגשה פנייה לעמותת חטיבה 37/179, מתוך מחשבה שאך טבעי להנציח את חללי הגדוד על קיר האנדרטה בה צמח. הפנייה אושרה והפרויקט שיצא לדרך באפריל 2015, בסיועו אגף ההנצחה של משרד הביטחון, הסתיים במהירות שיא. לעצרת השנתית של עוצבת ראם למרגלות האנדרטה שבחניון עין זיתים הוזמנו הפעם מלבד נציגי המשפחות השכולות, גם ותיקי גדוד 377, לוחמים ומפקדים, ונחנך קיר השמות החדש של 15 חללי הגדוד במלחמת יום הכיפורים.

אלישע שפירא מוותיקי גדוד 377 ליד לוח ההנצחה לחללי מלחמת יום כיפור [צילום: זאב פז]

הלוח החדש שהתווסף. אלישע שפירא מוותיקי גדוד 377 ליד לוח ההנצחה לחללי הגדוד במלחמת יום כיפור [צילום: זאב פז]

זו היתה הזדמנות להיפגש עם כמה מלוחמי חטיבה 37 מששת הימים. למרבה הצער לא מצאנו יותר מדי. רבות מההזמנות שנשלחו נתקעו בגלל קריסת דואר ישראל והטלפונים שנעשו מאחד לשני סמוך למועד האירוע לא הספיקו להגיע אל כולם.

בהתכנסות במחנה פילון מצאנו את משה גרטי, בן 82, איש קיבוץ מזרע, שבמלחמת ששת הימים היה מ"מ בפלוגה ו' גדוד 377, שלחם עם גדוד 51 בכיבוש תל עזזיאת. אחד הטנקיסטים של גרטי [צבי שץ] אף קיבל צל"ש כשכיבה שריפה שפרצה על זחל"ם ואיימה להתפשט אל טנק שנפגע קודם לכן ממוקש ופרס זחל. "כבר בשבע וחצי בבוקר עלינו לעמדות אש מול תל עזזיאת" [בגבעת האם], מספר גרטי, "אחר כך כבשנו אותו והגענו בסוף היום גם לתל פאחר".

ברוש וגרטי

נפגשו בפילון. מימין: עזרא ברוש ומשה גרטי. היו מ"מים בגדוד 377, בפלוגות שנלחמו בהתקפה הסורית ב-6 ביוני על קיבוץ דן, וב-9 ביוני על תל פאחר ותל עזזיאת

עזרא ברוש, מ"מ בפלוגה ז' שלחם על תל פאחר, נפצע קשה מתחת ליעד וזכה לעיטור המופת, מספר שגרטי היה החונך שלו בפלוגה בסוף שנות החמישים. ברוש, שעניין תל פאחר בוער בעצמותיו, מתחיל לדבר על התנועה של גדוד 12 בדרך ההטיה ותקיפת תל פאחר מלמטה למעלה, ועל השאלות שהציקו במשך כל השנים – אם המג"ד מוסא קליין טעה בדרך או לא טעה.

"אני כבר לא מתעסק עם זה", אומר גרטי, "זה ויכוח שאף פעם לא ייגמר. כל השנים היו מזמינים אותי לספר את מה שעברתי במלחמות, אבל הפסקתי עם זה. יש גבול. אני מגיל 8 במלחמות, וכל המלחמות האלה הן יותר מדי בשביל בנאדם אחד. מספיק לי".

אבל ברוש בשלו: "הטעות לא היתה של מוסא, אלא של המודיעין שקבע שמעין א-דייסה אפשר לעלות לציר הנפט. וזה אחת השאלות שמנסים לברר, אם כן היה אפשר לעלות. וכשאתה תחת אש כזו כבדה כמו שהיה על הכוח של מוסא קליין, והיו עלינו מרגמות והיו שישה זחלים פגועים מתוך 20, הוא החליט שזהו, הולכים הלאה בדרך ההטיה ומסתערים חזיתית. אין אחד שמערער על ההחלטה הזו".

גרטי: "מה זה משנה מה אמר המח"ט ומה מוסא קליין אמר או לא אמר. כל הוויכוח הזה הזוי. אתה נמצא במצב מסוים, אתה צריך להחליט אם אתה יכול לעלות או אי אפשר, זה עניין של רגעים. בקיצור, זה ויכוח שלא ייגמר".

בפינה אחרת נתקלים ביהודה ארזי ואלישע שפירא, מוותיקי גדוד 377. השניים לחמו בששת הימים ת"פ חטיבה 8 בכיבוש זעורה, ג'בב אל מיס וקלע. בתחילת 2015 ניסו לקדם אתר להנצחת חללי הגדוד במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים בצמוד לאנדרטה של המ"פ עמי לב-טוב שנהרג בששת הימים, ומונצח בצפון זעורה, בצד כביש קרית שמונה-מסעאדה. פוסט בנושא פורסם כאן בינואר 2015. היוזמה לא צלחה בגלל בירוקרטיות, אבל לבסוף נפתר הנושא עם ההצטרפות לאנדרטת עין זיתים.

זה כבר לא פשוט. טנקיסט שרמן במלחמת יו"כ מנסה לטפס על מרכבה 4

זה כבר לא פשוט. טנקיסט ממלחמת יו"כ מנסה את מזלו על "שוט"

חבר'ה ומשפחות שכולות מתכנסים לאיטם ברחבה שליד צריף מיפקדת עוצבת ראם. יש כיבוד, ברקע מתנגנים שירים ממלחמת יום כיפורים ["מי ידע שכך יהיה"], וטנק מרכבה שניצב בסמוך מהווה אתגר לטנקיסטים של השרמן לבחון אותו. אחד מהם מטפס עליו במאמץ תחת השגחת קצין מקומי.

שוב מתחילים להתווכח מי היה איפה ומתי, עד שיהודה ארזי פוטר את הנושא במלים: "הכל זה רשומון, לכל אחד יש לו סיפור אחר. לא ידעתי שמי שכבש את חושניה ביום כיפור זה יוסי עמיר. הוא טוען שהוא כבש. גם את הדבר היחיד שאני יכול להתנאות בו, לקחו לנו. לכל אחד יש סיפור אחר על המלחמה. אתה נלחם בשצף קצף על עובדה מסוימת שאתה זוכר אותה ובטוח בה, ואז בא מישהו על ידך שרואה את זה אחרת. פעם הייתי גרופי של היסטוריה צבאית, היום אני כבר לא כי הבנתי שהכל זה רשומון".

מגיע לוי גבעון מטירת צבי, שבששת הימים היה מ"מ סיור בגדוד 266. לפני חודשיים שכל את נכדו החייל דן סלע, שמת במהלך טיול של יחידתו בירושלים באחד הימים החמים של השנה. "עוד לא קיבלנו את התחקיר", הוא אומר, "אבל זה לא קשור ליום החם".

לוי גבעון

לוי גבעון ממחלקת הסיור של גדוד 266. החבר'ה חשבו שהסורים לא יודעים כלום

אירועי ששת הימים של גבעון היו בעיקר בגזרת צפון השומרון, פחות בגזרה הסורית, כפי שהוא מספר לנו: "המח"ט שלנו היה אורי רום, והמג"ד היה רפול שפר מכברי, רפול הקטן. אני זוכר כל יום מתקופת ההמתנה והמלחמה. במוצאי שבת [3.6.67] הורדנו את הטנקים מאיזור עין זיתים דרך רמת דלתון לכיוון נחל דישון אל חורשת המייסדים, והזדרזנו לעשות את זה בלילה שהם לא יראו. בכל התקופה הזו של ההמתנה עשינו סיורים בתעלות המים של החולה, למצוא מעברים או לתעל את הסורים. אני זוכר שהסתכלנו למעלה [אל הרמה] ולא ראינו כלום וחשבנו שהם לא יודעים ולא רואים. אחרי המלחמה מצאתי רישומים של מג"ד סורי איפה היינו וכל זה. זו היתה תקופת ההמתנה, שכל מה שעשינו בה זה סיורים ולארגן תחמושת ליחידות.

"ביום שני התחילה מלחמת ששת הימים. השעה עשרה לשמונה, חפרנו תעלות בחורשת המייסדים, ואז קורא לי המג"ד ואומר לי – קודם כל סע לגדוד 377, תגיד להם שלום, אתם נשארים שם [בגליל העליון]. זה אחד התפקידים של סיור – לקשר בין כוחות. משם הלכתי, לקחתי את פלוגת הטנקים, צנטוריונים של בכר מחטיבה 7 שהיו באלמגור, הם היו 11 טנקים שעשו קו על המים וירו על הסורים, ומשם ירדנו לשכם. ליד כפר תבור הם עשו תאונה. הם נסעו בלי אורות ונהרג שם בחור ונפצעו שניים, וטנק אחד הלך. אחר כך כשירדנו לתלפית ונכנסנו בטובאס היה גשר צר ושם התהפך טנק אחר. רק אחר כך נכנסנו לשכם ושם היינו ארבעה ימים. ביום שישי באנו ועלינו דרך גונן. לא יצא לנו [למחלקה שלו] להשתתף בקרבות בגזרה הסורית. יש פה עוד מ"מ, שולם זוהר, הוא היה מ"מ בכיר, אני הייתי צעיר".

בשעה 13:00 תמה ההתכנסות בפילון ומכאן החלה שיירה של רכבים לנוע אל עין זיתים, מרחק של כ-20 דקות מפילון. בעין זיתים פגשנו את צבי שטרנברג, טען-קשר בטנק המ"פ זאב נמיר בקרב תל פאחר. שטרנברג ועזרא ברוש נפגשים כאן לראשונה מאז מלחמת ששת הימים. "עזרא תמיד אמר לי שאני מרושל", אומר שטרנברג, שמספר: "אני הייתי בעצם איש צוות בטנק של הסמ"פ גדעון נוימן, שנפצע ביד בקרב בקיבוץ דן, ואז נמיר לקח את הטנק שלו. שלושה טנקים הוא החליף במלחמה".

נפגשים לראשונה מאז תל פאחר. עזרא ברוש [מימין] וצבי שטרנברג מפלוגה ז' בגדוד 377

נפגשים לראשונה מאז קרב תל פאחר. עזרא ברוש [מימין] וצבי שטרנברג מפלוגה ז' בגדוד 377

לפני הטקס, שאורגן למופת, אפשר היה לשמוע קטעי סיפורים של הטנקיסטים ומשפחות שכולות. כאן גבר שהיה בן 5 כשאביו נהרג ליד נפח, וכאן עוזי מור, שהיה מפקד בגדוד חרמ"ש 278 בששת הימים ["טיהרנו מוצבים מעל גונן"], ואיבד עין ורגל במלחמת יום הכיפורים בציר הנפט. והנה איציק כהן, שבששת הימים היה מ"מ בגש"פ 181: "ישבנו באליפלט ובתחילת התקיפה על הרמה הסורית נסענו לגדות ועשינו התקפת הסחה על גשר בנות יעקב. זה היה עוד לפני שהתחילו את כל הפריצה מצפון. נענו קדימה, היינו במדרון חשוף ואז הרמנו תותחים למעלה וירינו די הרבה. לשרמנים M-50 היו הרבה פגזים".

ואת עדו מור, מ"מ ב-377 בששת הימים, שנפצע בקרב על כיבוש זעורה. סיפורו פורסם כאן בנובמבר 2013 – "פטיש 3 ק"ג במתחם זעורה". "חטפתי כדור בכתף, עד היום היא נמוכה קצת", הוא מספר. "הייתי מ"מ 2 אצל נויפלד מכפר גלעדי, וביום הכיפורים, ביום השני בבוקר אלישע שפירא נפצע ומאותו רגע הייתי מ"פ לאורך כל הקרב עד היום האחרון בתל ענטר. למה שלא תכתוב קצת על יום כיפור? יש לנו מלא סיפורים".

עוד מור ואיציק כהן

מימין עדו מור [גדוד 377 בששת הימים] ואיציק כהן [גדוד שריון פיקודי 181]

גם עוזי קרן היה מ"מ בגדוד 377 בפלוגה של נויפלד. "לגדוד 377 לא היה אמא ואבא, אז הלכנו ליוסי אמיר [יו"ר עמותת ראם] ואמרנו שמוכרחים שיהיה מורשת לגדוד, והם הביאו עכשיו אבן".

לקראת תחילת הטקס הגיעו קצין שריון ראשי תא"ל שמואל אולנסקי ומפקד אוגדה 162 תא"ל נדב פדן. האחרון הפך מיד לאטרקציה בזכות הייחוס שלו: הוא בנו של בנצי פדן, מי שהיה סמג"ד 377 בששת הימים והמג"ד ביום הכיפורים. תוך שניות מגיעים אליו כל הוותיקים. "אבא שלך זה אחד האנשים שאני הכי מתגעגע אליהם", אומר לו אחד. ואלישע שפירא הוסיף: "בנצי נפטר כאזרח, אבל הוא חסר לי על האנדרטה הזו, הוא היה הגיבור האמיתי של המלחמה בגדוד שלנו".

עזרא ברוש סיפר איך ניסה להקל על מצוקתו הכלכלית של בנצי פדן בשנותיו האחרונות: "הבאתי לו טפסים ממשרד הביטחון והוא לא רצה למלא". ונדב פדן ענה לו: "הוא לא רצה נכות ולא קצבת ניצול שואה, הוא לא רצה כלום".

"על הברכיים שלהם גדלתי". תא"ל נדב פדן, בנו של בנצי פדן שהיה מג"ד 377 במלחמת יו"כ עם ותיקי הגדוד יהודה ארזי ואלישע שפירא

"על הברכיים שלהם גדלתי". תא"ל נדב פדן, בנו של בנצי פדן שהיה מג"ד 377 במלחמת יו"כ' עם ותיקי הגדוד יהודה ארזי [מימין] ואלישע שפירא

אחר כך החל הטקס ועימו הנאומים. יהודה ארזי אמר: "גדוד הטנקים שרמן 377 היה גדוד טנקים במילואים הראשון בצה"ל. הוא היה גם הגדוד הראשון של חטיבה 37. מפקדו הראשון של הגדוד היה שאול יפה ואחריו אמנון חינסקי ובנצי פדן, שפיקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים. הם אינם כבר איתנו, כמו רבים אחרים מוותיקי הגדוד, יהי זכרם ברוך. ערב מלחמת ששת הימים ישבנו כאן כולנו בעין זיתים, דרוכים, מאומנים ומחכים לפקודה. הגדוד לחם בצפון הרמה, בזעורה, וואסט, בואכה קונייטרה. היינו שותפים לחנוכת האנדרטה ועד היום אני מחזיק ברשותי את מחזיק המפתחות עם השור הנוגח. אחרי מלחמת ששת הימים הפכנו לגדוד הטנקים של חטיבה 9 הממוכנת, אשר במסגרתה לחמנו במלחמת יום כיפור. הגדוד לחם בקרבות קשים בהם שילמנו מחיר יקר וכואב. 15 מלוחמינו-חברינו נפלו בקרבות הבלימה וברחבי המובלעת הסורית. עם טנקים ישנים ונחותים, אך עם אנשים נחושים, הצליח הגדוד לנצח בכל משימותיו".

האנשים שפעלו להנצחת חללי גדוד 377 במלחמת יו"כ באנדרטה בעין זיתים. מימין: עוזי קרן, אלישע שפירא ויהודה ארזי. מאחור נראה נועם ממון

פעלו להנצחת חללי גדוד 377 במלחמת יו"כ בעין זיתים. מימין: עוזי קרן, אלישע שפירא ויהודה ארזי. מאחור נראה נועם ממון

נועם ממון, בנו של משה ממון ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, דיבר בשם המשפחות השכולות: "בדיוק לפני שנה, במלאת 41 שנה למלחמת יום כיפור, התקיים סיור של משפחות חללי ומפקדיו הוותיקים של גדוד 377 בנתבי הקרבות של רמת הגולן. בסיומו המרגש של הסיור עלתה השאלה הכואבת – מדוע אין ל-15 חללי הגדוד אנדרטה מסודרת. כפי שחלקכם יודעים, גדוד 377 היה ראשון גדודי חטיבה 37. הוא לחם במבצע קדש ובקרבות כיבוש רמת הגולן בששת הימים. תשעה מחללי הגדוד במלחמה זו מונצחים בעין זיתים מיום הקמתה. הגדוד לחם במסגרת חטיבה 9 בבלימה ובהבקעה ובפריצה לסוריה. לאחר מלחמת יום כיפורים התפרק הגדוד הוותיק, וחטיבה 9 הפכה לחטיבת חי"ר. מטבע הדברים נשכחה מורשתו וחלליו לא זכו להנצחה ראויה. לאור זאת הקמנו צוות ששם לו מטרה להנציח את חללי הגדוד באתר רשמי. פנינו לעמותת חטיבה 37, מתוך מחשבה שיהיה זה טבעי להנציח את חללי מלחמת יום כיפור על הקיר שבו צמח. כפי שאתם רואים, פנייתנו התקבלה בחום. אני מקווה שזו תחילתה של מסורת ושניפגש גם בשנים הבאות".

נילדים השתלטו על טנק הצנטוריון שמוצב למרגלות האנדרטה בעין זיתים

הילדים השתלטו על טנק הצנטוריון שמוצב למרגלות האנדרטה בעין זיתים

יוסי עמיר, יו"ר עמותת ראם: "אנחנו ניצבים כאן היום, כפי שעשינו שנה שנה ב-48 השנים שחלפו – משפחות לוחמי כל הזמנים. כאן מונצחים חברינו שנפלו בנתיבי הקרבות. שורה ארוכה של סיפורי חיים שנקטעו באיבם וכאן מצאנו אנו חבריהם להנציח את זכרם. לפני מספר חודשים פנו אלינו מפקדים ונציגי משפחות גדוד 377 לבדוק את צירופם של חללי הגדוד במלחמת יום הכיפורים למערכות ההנצחה של עמותת ראם. גדוד הטנקים 377 היה גדוד הליבה של החטיבה, שלחם איתנו בקדש ובששת הימים. נפרדנו לאחר מלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום כיפור לחמנו כתף אל כתף במסגרת חטיבה 9 בקרבות העיקריים בגולן. קיבלנו את הפנייה ונרתמנו למשימה. בעזרת האגף להנצחת החייל העמדנו לוח אבן עם שמות הנופלים כאן למעלה, והוספנו דף זיכרון לכל נופל בחדר המורשת בפילון. לוחמי גדוד 377 חזרו הביתה. זוהי כוחה של רעות, זוהי אחוות לוחמים".

אל"מ איתי ברין, מח"ט חטיבה 179 [עוצבת ראם], התייחס אף הוא לטקס – "בסימן חזרתם הביתה של חללי גדוד 377 שנפלו ביום כיפור. ההחלטה על חזרתם היתה טבעית".

תא"ל שמואל אולנסקי, קצין שריון ראשי: "במשך השנים חינכנו ואנו מחנכים דורות של לוחמים בשריון על מונח שנקרא 'רעות שריונאים', והחוכמה לצקת לתוכו תוכן אמיתי. הנוכחות של כולכם כאן היום וסגירת המעגל והשבת הבנים של גדוד 377 לחיק החטיבה והנצחתם על הקיר עם לוחמי הטיבה, מסמלת את המשמעות האמיתית של אותה רעות, הרעות שאומרת שאנחנו יוצאים ביחד לקרב ואנחנו יודעים שחלק לא יחזרו, ואנחנו מתחייבים שאלה שחוזרים ישמרו, ינציחו ויחיו את חייהם של אלה שלא חזרו, על ידי כך שיספרו את מורשתם וסיפורם וישמרו את שמם על הקיר ויהיו חלק ממשפחה גדולה. זו אותה רעות שריונאים, ולכן מבחינתי זו זכות לקחת חלק פעיל בתהליך הזה".

בטקס האזכרה לחללי עוצב ראם. מימין: קצין שריון ראשי תא"ל שמואל אולשנסקי, מפקד עוצבת ראם אל"מ איתי ברין ומפקד אוגדה 182 תא"ל נדב פדן

טקס האזכרה לחללי עוצבת ראם. מימין: קצין שריון ראשי תא"ל שמואל אולנסקי, מפקד עוצבת ראם אל"מ איתי ברין ומפקד אוגדה 182 תא"ל נדב פדן

מפקד אוגדה 162, תא"ל נדב פדן: "באופן אישי מרגש אותי להיות פה. אני מסתכל על הפרצופים, חלק מוכרים, חלקם אני מכיר 50 שנה. התחנכתי על ברכיהם על אמת. אני חייב להגיד שלא ידעתי על חשיפת האבן של חללי גדוד 377, והאירוע הזה מרגש אותי מאוד. עוצבת ראם היתה ועדיין אחת מחטיבות המילואים האיכותיות ביותר בצה"ל. היא אוגדת חוד חנית. משמעותה שהיא אוגדת המילואים הראשונה להתגייס. ב-60 השנה שחלפו, החטיבה לחמה, פעלה והוכיחה את עצמה בכל מלחמות ישראל כחטיבה מובילה. מיקומו של הטנק חשוב מכל בכל מלחמה, וחשוב ממנו – האדם שבטנק.

"היום אנו מציינים את זכרם של נופלי החטיבה מהקמתה ועד היום. להם ולמשפחותיהם הזמן אינו מרפא את הכאב. זכרם של הנופלים אינו מתרחק ומתקהה, אלא מתגבר ומתחזק. אין במלים כדי לנחם, ובלבכם נותר חלל שלא נותר לאיחוי. האהובים אינם נשכחים, הם זכורים וחקוקים בלבנו. בדרכנו זו אנו משמרים את ברית הדמים שנחרתה בלכתם. כמו עקבות של טנק השועט קדימה, כך העקבות שהותירו החללים בלבנו, עקבות של ערכים, של רעות, שליחות ומסירות, שיובילו אותנו גם בעתיד".

מיפקדת עוצבת ראם במחנה פילון

מיפקדת עוצבת ראם במחנה פילון

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בחזרה לעין זיתים

  1. ליוצרי הסרט שיח לוחמים…"הסלילים הגנוזים"
    לחברי האקדמיה הנכבדים שבודאות רמת האינטליגנציה שלהם גבוהה יותר מתשעים אחוז מהאזרחים ופשוטי העם שאינם מבינים טכניקות "חדישות "של עשיית קולנוע מתוחכמת של פס קול עליו מולבשים חומרי צילום תמונות כתבות ודברי פרשנות.
    סופרים, "אנשי רוח", אקדמיה ואזרחים שחשיבתם ודעותיהם לא עומדים במבחן הזמן והמציאות העכשיוית אולי מיד אחרי המלחמה או בעתיד.
    סיפורי לוחמים אחרי המלחמה, אז והיום, דעותיהם שונות ומשקפות את דעתם האישית. מתוך תוכן הסרט מאה לוחמים במאה נקודות לחימה אינה יכולה לשקף אלפי מקומות לחימה ועל תוכן סיפורים ותחושות "להלביש"אלפי תמונות וקטעי סרטים מ"יומני כרמל", סרטי תדמית ליהדות העולם, שיחזור קרבות ואימונים של יחידות, קטעי צילום מכתבים זרים. כול תמונה אחת שווה אלף מילים…וכמה תמונות משקרות את האמת ומעוותות את ההסטוריה. על כך חייב קולנוען לחשוב: "אני יוצר סרט בדיוני…" סרט של אמת או שקר? סרט תעודי צריך להיות אמין כי בסוף האמת מתגלה. נאמר כי שבעים אחוז מ"שיח לוחמים" צונזר!!! צריך לבדוק האם חמישים אחוז "מהסלילים הגנוזים" אמת ומה האמת בשדה הקרב בזמן אמת!
    החומרים הלעוסים של כמה סרטים וכמה ספרים של הסטוריונים צבאיים מסלפים והכול מסיפורים ואף אחד מהם לא היה שם בזמן אמת!!!
    מלחמות זה רע לכולם!
    השקרים של "שוברים שתיקה", האמת על "סולטן יעקוב" מתחילים להתבהר. ומה עם "דיר יסין"…??? רצוי לקולנען ישראלי לחקור ולשאוף לאמת ולא לתת לעוכרי ישראל חומר בערה. חבל שיוצרי הסרט לא הגיעו לחומר מצולם מארכיון צהל שגם לא מקבלים הכול…{גם ליותם}..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s