הייתי נמר, היום אני כבש

צלצלנו לשני חבר'ה מגדוד 12 שנפצעו בתל פאחר ומתמודדים בשנים האחרונות עם מצב בריאותי לא פשוט, ושאלנו מה שלומם ואיך המצב * על הקו – שמואל בן חמו ויוסי גינצבורג

שמואל בן חמו

שמואל בן חמו [בן עמי]. מחפש קצת בריאות

בוקר טוב לסמל פלוגה א', שמואל בן חמו, מה שלומך? "בן חמו: "ככה ככה, מה אני אגיד לך? יהיה בסדר בעזרת השם".

איך הבריאות? "לא טוב. לא הכי טוב, יש לי בעיות בידיים והמצב קצת יותר קשה".

מה יש לך? "פרקינסון, זה היה ביד אחד ועכשיו עבר ליד השני".

ליד הפצועה מתל פאחר. "כן".

איך נפצעת בתל פאחר? "חטפתי רסיס גדול".

מה פגע בך? "אני לא יודע מה זה היה".

וזה קרה ביעד הדרומי. "כן".

ומאותו רגע נוטרלת או שהמשכת להילחם? "לא נוטרלתי, אלא החזקתי הכל ביד שמאל אחר כך, נפגעתי קצת גם בעיניים".

איפה זה קרה לך בלחימה בתל הדרומי? "בסוף [התעלה], ליד הסככה".

כשמוראד והחבר'ה שלו רצו לסככה בחלק המזרחי של היעד? "בדיוק שם. שמוליק ודב, ומי עוד היה שם?"

גרשפלד. "בדיוק, הם פנו לצריף ההוא, לסככה".

אתה היית ליד שירזי? "גם שירזי, גם ורדי וגם שטרית עמרם".

שטרית כבר היה פצוע בשלב הזה. "אני לא זוכר".

 איפה אני תופס אותך עכשיו? "אני עכשיו פה אצל חבר, במקרה אני נוסע, הוא לוקח אותי למשרד הביטחון לסדר משהו".

יש לך עוד בעיות עם אגף השיקום? "לא".

איך המצב בעיר מגוריך, עכו, בעקבות אינתיפאדת הסכינים של הימים הללו? "בינתיים נחמד, בינתיים שקט".

אבל כל העיר העתיקה משותקת. "זה אני שמעתי ברדיו, לא הייתי שם. אני כל כך עסוק. בבוקר אני בבית קיי בנהריה לפיזיותרפיה ומכשירים וכל מיני, לשפר את היכולת בידיים".

אחוות סמלים. שמואל בן חמו [משמאל] עם דב רוזנבלום שנהרג בתל פאחר

אחוות סמלים. שמואל בן חמו [משמאל] עם דב רוזנבלום שנהרג בתל פאחר

נדמה לי שהיית בבית קיי כשהיית בהחלמה מהפציעה בתל פאחר. "נכון, נכון, גם אז הייתי בבית קיי".

מי מהחבר'ה של תל פאחר עוד מתקשרים אליך? "האמת היא שזמיר מתקשר, וזהו. לפעמים עמרם שטרית".

לא מזמן המפקדים בפלוגה א' של גדוד 12 העניקו לזמיר תעודת הוקרה על פועלו כחובש בקרב תל פאחר. "הוא היה עשר. הוא היה עשר גם בתור חבר וגם בתור חבר לנשק, תמיד דאג ותמיד שאל, עד היום".

איך אתה מטפל בעצמך בעקבות המחלה שלך? "אני הגשתי תביעה לפני שנה שנתיים להכרה במחלה באיבר זוגי, כי אצלי זה ביד אחת ועכשיו זה ביד השנייה. אז הכירו בי, אבל זה לא לתגמולים, רק לטיפול רפואי".

ואתה רוצה גם תגמול כספי? "לא, אני לא רוצה, לא רוצה, אני שומע שהם רק מורידים תגמולים, לא מוסיפים".

משרד הביטחון מכיר בזה שהיד השנייה שלך זה כתוצאה מהפציעה בצבא? "כנראה שכן, אני לא יודע. אני לא יכול לדעת דבר כזה. זה רק מומחים יכולים להגיד".

מיד אחרי הפציעה שלך התחלת להתעסק מול משרד הביטחון כנכה צה"ל? "כבר בבית חולים החתימו אותנו על מסמך. את כל הפצועים".

איך הפציעה השפיעה על החיים שלך? "תראה, אני למדתי אחרי הצבא הנהלת חשבונות, עבדתי כגזבר בקרית הפלדה, אם אתה זוכר את המקום הזה. 33 שנה עבדתי שם".

ואז? "מכרו את קרית הפלדה והוציאו חלק לפנסיה, לפני 13 שנה".

ומאז אתה לא עובד? "לא, לא עובד. יש ילדים, יש נכדים. עשינו קצת חיים טובים וזהו. ואז נפל עלי העסק הזה".

כמה שנים אחרי סיום עבודתך חלית? "אחרי תשע שנים, משהו כזה".

איך שגרת יומך בצל המחלה? "תשמע, זה לא נעים. זו מחלה מציקה. אתה רועד כל הזמן, זה מעייף את היד, אתה צריך לקחת משככים. וזה דברים ביום יום. כשאתה רוצה לאכול, וזה לא להתקלח, לא ללכת לשירותים, סליחה על הביטוי, לנגב את התחת, אז אני מוצא לי כל מיני פתרונות, כל מיני דברים. אשתי כל הזמן איתי כל היום, היא בפנסיה מאז שחליתי, אבל אתה נתקע בדברים פשוטים. לא שאתה לא יכול, אבל אם אתה צריך לכפתר מכנס זה ייקח לי חצי שעה".

וכל פעם שאתה פוגש אנשים אתה שואל אותם אם הם יכולים לתת לך קצת בריאות. "כן (צוחק), רק בריאות, רק בריאות, כל השאר לא מעניין. יש לי ילדים טובים ויש נכדים, ברוך השם, חוץ מהבלגן הזה, אבל מה לעשות? מתרגלים. אני מתפלל שלא יהיה יותר גרוע".

אתה כיום בן 68. "כן, העיקר שהולכים על הרגליים, זה חשוב מאוד. אני עוד נוהג".

יש סיכוי להירפא מהמחלה הזו? "אי אפשר להירפא מזה. אני לוקח תרופות, אבל הכדורים פוגעים בדברים אחרים. כל כדור פוגע בכבד, כל הדקסמול, כל השטויות האלה, זה סכנה לכבד".

ואיך הכבד שלך? "תודה לאל, בינתיים הכל טוב. העיקר שלא יהיה יותר גרוע".

השיחה עם יוסי גינצבורג

גינזבורג

גינזבורג ורעייתו מגיעים לכנס הלוחמים בתל פאחר, יוני 2015

יוסי גינצבורג, מה שלומך? "ברוך השם".

לפני כמה דקות דיברתי עם שמואל בן חמו, אתה זוכר אותו? "בטח זוכר, היה הסמל שלי, מותק של בחור היה".

גם הוא לא בקו הבריאות. "מה יש לו?".

יש לו פרקינסון כמה שנים. "אוי אלוהים, בחייך. שיהיה בריא, תאמין לי שיהיה בריא, הוא בחור טוב".

הוא עושה פיזיותרפיה בבית קיי. אתה היית שם בהחלמה מהפציעה שלך בתל פאחר, נכון? "אני לא הייתי בבית קיי, הייתי בעכו אני חושב, אתה זוכר איפה הייתי?".

יש לי תמונה יפה שלך, שאתה יושב בבית ההבראה בעכו ליד שולחן עם עמרם שטרית ועוד אחד. מי זה? "זה קב שריה".

לא נראה לי שזה קב שריה. "אני חושב שזה הוא, אני כבר לא זוכר, אולי זה מתמונה אחרת. אני אבדוק ואודיע לך".

גינזבורג בבית ההבראה בעכו

1967 לפני המלחמה. יוסי גינזבורג [במרכז] בבית ההבראה בעכו עם עמרם שטרית [מימין] ויוסי גבריאל שנהרג מאוחר יותר בתל פאחר

איך היה לך האירוע בתל פאחר לפני כמה חודשים, ב-9 ביוני? "היה על הכיפ-כיפאק, היה מצוין".

כל הכבוד לך שהגעת למרות מצבך. "תשמע, אני הולך כל יום".

איפה אתה הולך? "בשכונה פה, שעתיים, שעה וחצי".

איך אתה מתאושש ממה שעברת? "זה היה אירוע, עברתי אירוע מוחי לפני תשע שנים".

ואיך שגרת היום שלך? "אני הולך שעתיים ביום, הולך, נוהג".

אתה גם נוהג? "בטח נוהג, אני לא מת לגמרי".

ועד האירוע ההוא עבדת בתור קורא שעוני מים בעיריית כפר-סבא. "הייתי הולך עם שיניים, הייתי נמר".

מה זאת אומרת? "הייתי חזק כמו נמר".

ועכשיו מה אתה? "עכשיו אני כמו כבש".

מהאירוע האחרון בתל פאחר למדת משהו חדש? "לא למדתי שום דבר חדש, זה הכל דברים ישנים, תאמין לי".

פגשנו לא מזמן את שכטר וביבר, שהיו איתך בכוח קרינסקי ביעד הצפוני. אתה זוכר אותם איכשהו מהקרב? ביבר היה מהמחלקה המסייעת. "היה גם אהרון הוכנר, גם הוא היה מהמסייעת".

ואיפה הוא היה בלחימה בתל פאחר? "הוא גם היה איתנו על היעד, הוא גם כפר סבאי".

איך השפיעה עליך הפציעה מתל פאחר? "תשמע, ההתחלה היתה קשה מדי, זה לא פשוט בכלל. נפצעתי בירך ובהתחלה אני חשבתי שאין לי רגל בכלל".

ותקופת השיקום? "היה שיקום קשה. יצאתי מזה ואז קיבלתי משהו יותר גרוע – האירוע המוחי. זה יותר גרוע מהפציעה ברגל. זה המצב, אבל ברוך השם אני הולך, נוהג, עוד לא מת לגמרי".

וילדים, נכדים? "ברוך השם, יש לי שלוש נכדים, אחד מתגייס עוד מעט".

ואיך בכפר סבא בעקבות המצב הבטחוני? "לא נורא, עוד הולכים ברחוב קצת אנשים, לא הרבה. ככה הכל בסדר, פחות או יותר. אל מה שהיה, אני כבר לא אגיע. אז אני הולך לי עם מקל ברוך השם שעתיים כל יום, וכשאני מתעייף אני יושב על ספסלים שהשכרתי".

ספסלים שהשכרת? "שאני מתעייף אני יושב על אחד מהם חמש דקות. נו, אני צוחק איתך".

כל הכבוד שלא איבדת את חוש ההומור. תהיה בריא. "תודה רבה, תהיה בריא וחזק גם אתה".

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הייתי נמר, היום אני כבש

  1. מתקפת טרור בפריז ,150 הרוגים סוגרים את מגדל אייפל והלובר מי היה מאמין שכך יקרה בבירת העולם המערבי החופשי ?
    תודה ללוחמים הנועזים מגולני שהקיזו דמם בכיבוש תל פחר וסוריה
    אילולא הם הסורים היו ממשיכים לשבת איפה שהיו ודאעש היו היום בקונטרה ובוקעתה וצה"ל היו צריכים להילחם מולם על טבריה וקרית שמונה …

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s