יובל שנים – שתי הרצאות

העברנו יום בתל פאחר בין שתי הרצאות על כיבוש המוצב, כשיובל שנים מפריד בין הדוברים – סג"מ שהשתתף בקרב ונפצע וסג"מ גולני כיום * וגם: סרטון קצר של שחזור הקרב בתעלות

תלמידי י"ב צופים בתצוגת תכלית של חיילי גולני בכיבוש תעלה בתל פאחר

השעון זחל אל לפני הצהריים. ערפילי הבוקר סירבו להתפוגג. חלפנו בכביש על שטח הסמוך לכפר סאלד בכיוון גבעת האם, שם המתינה פלוגת טנקי מרכבה למובילים שישאו אותה הרחק למעלה אל תרגיל שריון. כיוון התנועה שלנו היה תל פאחר. ירדנו מהכביש הראשי ופנינו דרומה לדרך הנפט. שני אוטובוסים עם מטיילים חלפו על פנינו עם הפנים החוצה. שלט בצד הדרך – "בעקבות לוחמים", בישר על פעילות ערה באתר מצפה גולני.

השער בכניסה לתל היה חצי סגור. חייל גולני, שהוצב כש"ג, פתח אותו. בחניה ניכרה תכונה. היה זה יומם של תיכוניסטים מאורט עכו, שהגיעו במסגרת מפגש עם חיילי החטיבה. חוץ מזה היתה פעילות נוספת של מבקרים אחרים במסגרת פרויקט "בעקבות לוחמים". באותו יום יבקרו באתר כ-500 איש, מספר מרשים, רגע לפני שהחורף יסתער כאן במלוא עוזו ויותיר את תל פאחר בשיממונו.

דני ביזר, שנלחם בתל פאחר במסגרת גדוד 12, הגיע לספר על מה שקרה בפני חבורה של כ-40 מטיילים מטעם העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית. את הסיור הזה אירגן צוות "אצטרובל" בראשות מודי שניר, סא"ל במיל', מדריך טיולים ומומחה למורשת קרב, שביחד עם יוסי פוגל ארגנו סיור של יומיים באתרי לחימה וטבע בגליל ובגולן. רק טבעי שתל פאחר יהיה על מפת הטיול הזה.

כשיצאנו מהרכב ניגש אלינו סג"מ מגולני, שהציג את עצמו כאיציק מגדוד 13 וסיפר שהוא וחייליו נמצאים כאן לרגל מפגש מוטיבציה עם תלמידי י"ב, שיכלול הסבר על הקרב ולאחריו תצוגת תכלית בתעלות. בשלב זה בישרנו למ"מ שאחד משני המבקרים שהוא פוגש זה עתה נלחם בתל פאחר ונפצע, וכמוהו היה סג"מ.

החיוך של איציק הפך למבוכה מעורבת ביראת כבוד. מי אני בכלל על ידך – היתה רוח דבריו. כשהוא נרגש מהמעמד המפתיע שאליו נקלע, ניצל איציק את הגעתו של דני כדי לערוך עימו סיור מזורז בתל ולברר כמה דברים. הלכנו ביחד באתר כשדני מסביר על קצה המזלג כמה נקודות ציון: "זה המוצב הצפוני ושם זה הדרומי, פה זו התעלה שהסיירת רצה בה לשם, והתעלה כאן היא של פלוגה ב' שנכנסה לכאן, ופה במחסה ישב מקלען סורי וכל מי שקפץ לתעלה הוא ירה בו בגב, ומשם אני נכנסתי עם האנשים שלי וקיבלתי רימון, והתעלות הרדודות שיש כיום היו די עמוקות בתקופה ההיא".

שני סג"מים בתל פאחר בהפרש של כ-50 שנה. איציק המ"מ מגדוד 13 עם דני ביזר

בינתיים הגיע האוטובוס הבא של תלמידי י"ב. דני נפרד מאיציק וניגש לכניסה להמתין למטיילי אצטרובל. התיכוניסטים התקדמו בינתיים לחזית המערבית, אל הנוף הנפרש של ישובי הצפון והעמק, כדי להקשיב להסבר של איציק על הקרב, להתרשם מסיפורי גבורה ואולי להשתכנע שהם רוצים לשרת בגולני.

בזמנו פרסמנו כאן איך מספרים מדריכי טיולים את קרב תל פאחר ["סיפורי מעשיות למטיילים"], תיאורים שחלקם מנותקים מהמציאות, מופרכים ומסולפים. עכשיו היתה הזדמנות להקשיב לקצין גולני שמעביר מור"ק כזה, ולהתרשם איך החטיבה עצמה מציגה את הקרב.

ההרצאה היתה מכוונת לתיכוניסטים חסרי מושג בצבא, כשהשפה והסגנון ירדו לפעמים קצת נמוך כדי לדבר אל החבר'ה בגובה העיניים. הסיפור מועבר אל הדור הבא מבלי לרדת לרזולוציות הדקות של הקרב, ועם אי-דיוקים פה ושם. יש לציין שאת ההרצאה העביר קצין מגדוד 13, בעקבות העובדה שגדוד 12 נמצא בפעילות בשטחים עקב המצב.

להלן ההסבר על כיבוש תל פאחר מפי סג"מ איציק מגדוד 13 אל תלמידי שמינית, כמעט מילה במילה:

"דבר ראשון אני רוצה להגיד לכם, שהיה פה עכשיו מישהו שלחם פה בקרב ופגשתי בו, ואני מרגיש קצת לא נעים לדבר על הקרב כשהוא נמצא פה. הוא מדבר עכשיו בפני קבוצה אחרת, הוא בטח יעשה את זה יותר מעניין ממני.

"שמי יצחק, התגייסתי לחטיבת גולני לפני כמעט שלוש שנים, אני בגדוד 13 מפקד מחלקה. הגדוד שלנו נמצא עכשיו באימון, לפני זה היינו בקו צפון בגבול, שמרנו מעל נהריה, ואנחנו בעוד שבוע וחצי הולכים לרצועת עזה. במהלך כל התקופה במצב שבו המדינה נמצאת יצא לנו להיות באיזור שכם וירושלים, לאור המצב.

"עכשיו נספר את מה שקרה פה בקרב, ואחרי זה חיילים שלי יעשו לכם את השחזור של הקרב. לפני שנדבר איתכם אני רוצה לשאול למה הבאנו אותכם עד לפה בכלל? למישהו יש רעיון? בואו נשמע… אני אגיד לכם למה, לא כדי לתת לכם כומתה חומה בסוף המסע, הבאנו אותכם לפה כי זה המקום הראשון שבו תוכלו לראות ולדמיין את הקרב ממש ממש פה למטה. זה המקום היחיד שבו תוכלו לדמיין את דוד שירזי נשכב על הגדר ממש שם [מצביע לעבר היעד הדרומי] וכל החיילים עברו מעליו ונכנסו פה למלחמה. זה המקום היחיד שבו תוכלו לדמיין את גדוד 12 פרוש לאורך השביל שמתחתיי [מצביע על דרך ההטיה], ומאחורי הגבעה הזו פה עם העץ הזה שיש שם, כמו העץ שיש לי על התג. פה זה המקום היחיד שבו תוכלו לראות את הגדוד עומד שם וממתין לפקודות מהמג"ד כדי לכבוש את התל הזה, ופה זה המקום היחיד שבו תוכלו לראות ולדמיין את משה דרימר שהיה ממש שם, לא רחוק מפה, שתי גבעות לשם, שירה ב-0.3, זה מקלע שיורה הרבה מאוד כדורים במעט מאוד זמן, ובעצם חיפה לכל הכוח, לכל הגדוד, כדי שימשיך בתנועה שלו. זאת הסיבה שעשיתי לכם את המסע מהכניסה והבאתי אותכם עד לפה.

תלמידים ומורים מקשיבים לתיאור קרב תל פאחר מפי קצין חטיבת גולני

"לפני שנדבר על מה שאתם רואים בעיניים, בואו נגיד מילה על המקום שאתם יושבים פה. מה זה המקום הזה? בואו נחזור טיפה אחורה, לא הרבה היסטוריה, אל תדאגו. מה קורה ב-1948 אתם יודעים? קמה המדינה, יפה מאוד. ומה קרה ב-67? מלחמת ששת הימים. בואו תעזרו לי, לגולנצ'יק טיפוסי, בואו תעזרו לי בחשבון. כמה שנים זה בין לבין? מי אמר 19? יפה מאוד, תשובה נכונה. את כנראה מחטיבה אחרת, כי לגולני לוקח יותר זמן לענות על השאלה הזו.

"כל הצהוב הזה שאתם רואים זה סוריה [מצביע על השטח מתחת לתל פאחר ועד תל עזזיאת], ואיפה שמתחילים השדות הירוקים שם זה בית קברות לפילים… לא, סתם, שם זו מדינת ישראל. איפה שיש שם בריכות. הצהוב זה הרעים, זה סוריה, הירוק זה הטובים, זו מדינת ישראל. ככה זה נראה עד 1967.

"במשך 19 שנה איך המציאות פה? את שדרות אתם מכירים? איך המציאות שם? הם חיים בפחד, הם חוטפים כל הזמן פצמ"רים, קסאמים, אחת לכמה זמן גם יש חדירות, וזו המציאות שהיתה פה במשך 19 שנה. מה שהיה פה זה שדרות 1. זאת המציאות. הסורים יושבים כאן וכל היום מה שהם עושים זה יורים פצמ"רים, יורים פגזים וארטילריה, וחדירות פה לישובים – לקרית שמונה, לשניר, לדפנה. לכל הקיבוצים פה באיזור. זאת המציאות שבה הם חיים. עכשיו אנחנו רוצים לבוא ולכבוש את המקום הזה כדי שלא יירו עלינו, והם רוצים להמשיך להחזיק אותו כדי לירות עלינו. אז איך שומרים על המקום הזה כדי שאנחנו לא נבוא ונכבוש אותו? למי יש רעיון? שומרים, נכון, ומוקשים נכון.

מקשיבים לסיפורים בתל פאחר

"בקיצור, במקום כזה שאתם יושבים בו, תסתכלו אל מה שקורה מאחוריי. כל חייל ישראלי שמנסה לבוא מהעמק, מהשדות הירוקים, חייל סורי יושב, קפה, סיגריה ביד, בתעלות שמתחתינו, מרים את הנשק, אפילו לא צריך לכוון, הוא פוגע בו. כי תראו איזו תצפית טובה. כל מי שנמצא פה רואה מצוין מה שנמצא למטה. וככה הסורים שומרים על הרמה. מצפון הרמה, מפה, עד דרום הרמה. יש לנו עשרות מקומות מהסוג הזה עם בונקרים ותעלות. עכשיו אתם פה יושבים על בונקר. יש פה הרבה הרבה בונקרים שפרושים על כל הגבעה הזו שאתם יושבים עליה.

"אחרי שהבנתם איפה אתם נמצאים ומה יש פה, בואו נדבר על מה שרואים בעיניים. מה יש לנו מצפון? הר חרמון, ההר הגבוה במדינה. האמת שאתם לא ממש רואים אותו. בואו נלך הלאה, מה זה ההר שם? הר דב. למי יש רעיון למה קוראים לו הר דב? כי היו שם דובים? לא היו שם דובים. הוא נקרא על שם מ"פ מגדוד 13 שנהרג שם, דב רודברג, שנהרג שם בהיתקלות ולכן קוראים להר הזה הר דב. בואו נמשיך שמאלה, יש כפר בעמק, מי יודע איך נקרא הכפר הזה? זה הכפר רג'ר. זה כפר מאוד מאוד מיוחד, ומה שמיוחד בו זה שהכפר הזה חצוי באמצע, הגבול עובר בדיוק באמצע. תחשבו, יש בית ישראלי, בית לבנוני, וכל מה שעובר באמצע זה רחוב, כביש, גדר וחומה.

"מה שמעניין שם שבשנת 2005 היה ניסיון חטיפה מאוד מאוד רציני. יש 200 מחבלים של חיזבאללה שפרוסים לאורך כל הגבול, מפה ועד נהריה, ומה שהם עושים הם יורים מלא מלא טילים, פצ"מרים, קטיושות טילי נ"ט לכל גבול הצפון. רק שתדעו שלפני שלושה חודשים תפסנו קו ליד ראש הנקרה ונהריה, ושם בבונקר שהיינו יש עוד שרידים של פצמ"רים שנפלו שם ב-2005. ובסוף חיזבאללה מה הוא עושה? נכנס לכפר הזה עם שמונה מחבלים עם אופנועים וטרקטורונים, ובאים לחטוף חיילים ישראלים. יש שם חייל אחד, פחות משנה בצבא, והוא כמה שעות לפני זה עובר עמדה. נכנסים שמונת המחבלים לכפר הזה בטרקטורונים ובאופנועים, והחייל הזה יש לו רובה עם כוונת קצת יותר טובה משלי והוא פשוט יורה בהם, והמחבלים עם זנב בין הרגליים חוזרים חזרה ללבנון. ושם נמצאת העיר קרית שמונה, מתחתיה עמק עם שדות ובריכות, זהו עמק החולה.

עשרות צופים בהצגת תכלית של גדוד 13 בתל פאחר

"ועכשיו נדבר על מה שקרה ממש פה. ב-6 ביוני שנת 67 מה קורה? פורצת מלחמת ששת הימים. כמה ימים היא היתה? יפה, שישה ימים. ומי התחיל את המלחמה? מי שיודע שירים יד. האמת שזו אחת המלחמות היחידות שאנחנו התחלנו, ולמה התחלנו? תחשבו מאיפה הסחורה היום מגיעה לארץ תכלס? מהים, נכון? ספינות ענק עם מכולות שמגיעות דרך הים לחיפה ואשדוד, ובאותה תקופה מלא מלא ספינות לא מגיעות לאילת. מלא ספינות של סחורות ושל קזינו. ואז מה שהמצרים עושים זה חוסמים את כל הספינות, עוצרים כל ספינה שנוסעת ואומרים לה – גברת, לאן את נוסעת? את נוסעת לישראל? ואם היא אומרת כן אני נוסעת לישראל, אז הוא אומר לה – לא, את לא עוברת. וזה פוגע בכלכלה של ישראל. מי היה אז ראש הממשלה של ישראל, מי יודע? אשכול, מי אמר אשכול? יפה מאוד. אתה יכול ללכת ישר לבה"ד 1. לוי אשכול היה ראש הממשלה באמת.

"איך מתחילה מלחמת ששת הימים? כל חיל האוויר הישראלי טס בשמיים ופשוט משמיד את כל מטוסי חיל האוויר המצרי, ועוד על הרצפה. חיל האוויר המצרי לא הספיק לעוף בשמיים. פורצת המלחמה ופה לא קורה כלום. שם המלחמה היא ארבעה ימים, ואחרי ארבעה ימים המלחמה מגיעה לפה. ואיך היא פרצה פה? הולך ראש המועצה, קוראים לו אשכולי, שנוסע לראש הממשלה לוי אשכול ולשר הביטחון משה דיין, השר ביטחון הפיראט, זה עם הרטייה על העין, והוא הולך אליהם ואומר לראש הממשלה – תקשיב, גבר, או שאתה עכשיו בא וכובש את רמת הגולן, או שאנחנו הולכים מפה, לא נשארים פה, כי במציאות הזו של שדרות, אנחנו לא מוכנים להישאר פה.

"וראש הממשלה זורם איתו. הוא אמר לו – וואלה, סבבה, יש פה הזדמנות, נבוא ונכבוש את רמת הגולן. עכשיו תקשיבו, כי זה החלק הכי חשוב בהדרכה. חטיבת גולני במשך ארבעה ימים היא לא נלחמת. איפה היא נמצאת? איפה שהשדות הירוקים והיא מחכה שם לפקודה מהמטכ"ל. ואחרי ארבעה ימים הוא נותן פקודה, הוא אומר לגולני – יאללה חטיבת גולני בהצלחה. חץ בצפון הרמה, לכבוש פה את המקום.

"עכשיו חטיבת גולני היא עם הגדודים 12, גדוד 13 וגדוד 51 וסיירת גולני באותה תקופה. זה מה שיש בגולני. גדוד 12 וסיירת גולני מקבלים את המשימה לבוא לכבוש פה את המקום. ואומרים להם – אתם מקבלים פקודה לבוא לפה בלילה ולכבוש את המקום הזה. ולמה בלילה? תסתכלו רגע שם למטה: מי שמגיע לפה ביום הוא משוגע. כל חייל סורי פה בתעלה עם קפה וסיגריה, אפילו לא מכוון, ופוגע בכל חייל ישראלי שמנסה להגיע משם למטה. זה מטורף לבוא לפה ביום. אממה, שינוי משימה. שינוי משימה קורה בכל מלחמה ובכל מבצע. גם בצוק איתן היה לנו שינוי משימה. גולני לא היה אמור ללכת לסג'עיה, אלא ללכת למקום אחר. אותו דבר, אמרו לנו – בסג'עיה יש את הגדוד הכי חזק של חמאס, אתם הולכים לסג'עיה, וכך היה. וגם פה, אומרים למוסא קליין מפקד הגדוד – היית אמור להגיע לכאן בלילה, אבל אין זמן חביבי, אתה הולך לכבוש את המקום הזה עכשיו ביום.

"מפקד הגדוד מבין שאם לא יכבוש את המקום, וימותו לו לוחמים וגם הוא ימות כאן בסופו של דבר, הוא מבין שאם הוא לא יעשה את זה, מה יקרה פה לתושבים? הם ימשיכו במציאות הבלתי נסבלת שיורים עליהם ומתים להם פה אנשים למטה. ולכן הוא בא, ולמרות שזה ביום, הוא בא ויוצא להתקפה על המקום הזה ביום, ולמה? כי אומות העולם לחצו לסיים את המלחמה.

בשנה הבאה הוא ישרת בגולני? נער מקשיב להסברים בתל פאחר

"מה שקורה זה שהוא יושב מול המפות, הוא מסתכל על תצלומי אוויר, שזה מטוס קל בשמיים שמצלם מלמעלה את הקרקע, והוא מזהה שביל. תסתכלו רגע לשם, שתי גבעות לשם, אחריו יש כמה עצים צפופים, אתם מצליחים לראות? יש שם 150 עצים, עצים צפופים. קצת לפניהם הוא מזהה שביל שעולה משם, ובעצם מגיע למאחורה עד פה. וכך הוא מתכנן להגיע עד לתל עצמו. וככה הוא יוצא עם הטנקים שלו והזחל"מים. זחל"ם זה חצי גלגל, חצי זחל, איפה שישבתם בהתחלה, והוא מגיע לשם לשביל, ופתאום מה קורה לתדהמתו כשהוא מגיע לשם? אין שביל. כל התוכנית שהוא תיכנן, ירד לפרטים, הכל היה אמור לעבוד טוב, והכל התחרבן אחושרמוטה.

"ויורים עליו שם ונהרגים לו שם חיילים ונפצעים, וכל מה שהוא תיכנן התחרבן לו. בוא תגיד לי עכשיו אתה, אתה מפקד גדוד 12, מתים לך שם חיילים ונפצעים, כל מה שתיכננת התחרבן, איזה החלטה אתה מקבל? יעני אתה אומר שממשיך בכל הכוח. כל החלטה שתקבל היא גרועה, ואתה צריך לקבל את ההחלטה הכי פחות גרועה. ממשיכים, למרות המצב החרבנה, ממשיכים, וזה מה שהוא עושה. הוא מנצל את השטח והוא מבין שהוא צריך להגיע פה מתחת לעיקול למטה, לגבעה שם למטה, זה מקום שיחסית מוסתר מהמקום הזה, כי זו גבעה קצת יותר גבוהה, והוא יוכל לעלות משם ולכבוש את המקום הזה. וזה מה שהוא עושה.

"הוא צריך לעבור משם את כל השטח הזה. בשפה הצבאית השטח הזה נקרא שטח השמדה, כי זה שטח שמאוד מאוד קל להשמיד אותך בו. ואיך הוא עובר את כל השטח הזה? מה הוא עושה? מה שהוא עושה זה הוא יורה לפה המון המון אש. יש חייל בשם משה דרימר, שחשוב שתזכרו טוב טוב את השם שלו. הוא עולה על הזחל"ם והוא פשוט מתחיל לירות לפה עם הנשק שלו. זה לא נשק רגיל, זה נשק שיורה המון המון כדורים במעט מאוד זמן, ומרסס פה את הגבעה הזו, וכל חייל סורי שנמצא פה בתעלה ומנסה להרים את הראש, מה יקרה לו אם הוא ירים את הראש? יחטוף כדור. ולכן בחסות האש הזאת הגדוד ממשיך להתקדם כאן, כשבסוף הוא יוצא להתקפה מאחורי הגבעה הזו מלמטה.

"המג"ד מחלק את הגדוד לשלוש כוחות. כוח אחד שמגיע משם משמאל, מכיוון צפון, כוח אחד שמגיע משם, מהגבעה השנייה, וכוח אחד שעולה פה דוך. והכוח הזה מגיע לגדר. ומה עושים כשמגיעים לגדר, בוא תגיד לי אתה עם המשקפי שמש. מה אתה עושה? יורה על הגדר? צריך לחצות את הגדר. חותכים אותה? לחתוך אותה זה לוקח הרבה זמן ואתה בלחימה. התרגולת בצבא מה שעושים זה שמים מטען ארוך כזה, מכניסים אותו מתחת לגדר, מדליקים וזה מתפוצץ, הגדר עפה באוויר ואפשר לעבור. וזה מה שהם עושים. מכניסים את המטען, מדליקים אותו, אממה, המטען לא מתפוצץ. עכשיו הם נמצאים שם למטה, תקועים על הגדר, יורים עליהם, נופלים להם חברים, נפצעים, הם תקועים. מה עושים? יש לך רעיון, את עם התיק הכחול, מה את עושה? אין לך רעיון?

"אז מה שקורה זה חייל גיבור בשם דוד שירזי, הוא בכלל רגם, הוא סוחב על הגב שלו את הפצצות של המרגמה, זה משקל מאוד כבד. הוא נשכב על הגדר, וכל החיילים פשוט דורכים עליו ונכנסים פנימה. אחרי שכולם דרכו עליו, שירזי הוא גולנצ'יק בנשמה, הוא לא מתבלבל, הוא קם על הרגליים, נחתך קצת, נפצע, אבל יש לו חברים שממשיכים להילחם פה, והוא קם על הרגליים, ואיך שהוא קם על הרגליים חבר שלו עם המאג נהרג. הוא לוקח ממנו את המאג, שזה מקלע שיורה הרבה מאוד כדורים במעט מאוד זמן, והוא ממשיך להסתער פה ולבסוף חוטף כדור ונהרג. זה דוד שירזי, שקיבל את עיטור הגבורה, שזה העיטור הכי גבוה שיש בצה"ל.

"ולבסוף עם כוח נוסף שמגיע מאחורה וכוח נוסף שמגיע מפה מצליחים חיילי גדוד 12 וסיירת גולני לכבוש את המקום הזה, ולצערנו זה עלה במחיר של 34 הרוגים ועשרות פצועים. זה הסיפור של המקום שאתם נמצאים פה.

"נלך עכשיו לשחזור של הקרב"…

לצפייה בווידאו – לחצו על התמונה:

עד כאן ההרצאה הכוללת כמה אי דיוקים, כנראה בגלל קהל היעד והרצון לפשט את הסיפור. ניכרה המגמה להציג את הקרב דרך שני גיבורים [דרימר ושירזי]. ההצגה של שחזור הקרב היא דקה של ריצה בחצי תעלה, ירי כדורי סרק, רימון עשן, דיווחים דרמטיים בקשר שחובר לרמקול. השחזור הסתיים בהודעה של מפקד הלוחמים בתעלה – "כאן כוח סולוביץ', תל פאחר בידינו". אומנם זה רק שחזור ודימוי של הקרב, אבל במציאות כוח סולוביץ' חוסל כמעט כולו בעודו באיבו, ואף אחד ממנו לא דיווח שהמוצב בידינו, מה עוד שהמוצב עדיין לא היה בידינו.

בכל אופן, השחזור הותיר רושם על חלק מהתלמידים, וזו למעשה הכוונה.

דני ביזר בהסבר למבקרי "אצטרובל", עם המג"ד במיל' משה יוסף והטייס אבי אורן

דני ביזר מתאר בפני המטיילים את הקרב בתעלות

חזרנו אל עבר הכניסה לאתר, שם עמד דני ביזר וסיפר מה קרה כאן באוזני המבקרים מטעם העמותה להיסטוריה צבאית. ביניהם היה משה יוסף, שהיה מג"ד 17 בששת הימים [הוא ואנשיו נלחמו בשכם ולאחר מכן בגזרת גונן] ושבועיים לאחר המלחמה קיבל את הפיקוד על גדוד 12.

עוד בחבורה היה אבי אורן, טייס מיראז' במלחמת ששת הימים, שלקראת סיום ההסבר של ביזר שאל אותו: "נתת סקירה טקטית מאוד מפורטת, אני רוצה לשאול שאלה ברמה האסטרטגית – האם היה שיקול למיפקדה לבקש תקיפה של חיל האוויר? היה לחיל האוויר סד"כ מטרות בימים האלה של המלחמה. אני יודע כי פיטרלנו פה וחיפשנו מטרות. שרפנו דלק על לחפש מטרות, והיו פה מטרות, המוצבים זה מטרות".

דני: "אני לא יודע כמה גיחות היו פה, אבל ידוע מעדות ממקור שני על לוחם סורי בתל פאחר שנפצע מהפצצה של חיל האוויר".

אבי אורן, טייס מיראז' בששת הימים

אורן, בן 25 במלחמת ששת הימים, שהיה בטייסת 116 ברמת דוד, אמר אחר כך: "למיטב ידיעתי, חיל האוויר לא תקף כאן. ב-5 ביוני היו לי שתי גיחות מעבר לתעלת סואץ, ואחר כך אני זוכר כמה יעפים כאן בגולן. עשינו הרבה פיטרולים. היתה לי תקיפה על עמדת מרגמות דרום מזרחה לכאן, לא זוכר בדיוק את המקום. היתה לי עוד תקיפה, שאני לא יודע אם היו זקוקים לה, בכפר חרב [מעל הכינרת]. זו היתה מטרה קלה מאוד, היא כנראה היתה נטושה. הובלתי זוג והורדנו שתי פצצות ש"כ [שימוש כללי], פצצות נפיצות של 500 קילו".

שאלנו איך טייס מזהה פגיעה במטרה. אורן: "היום זה משהו אחר, אבל זה היה עניין של שדה ראייה. קודם כל, אנחנו זוג. אחרי היציאה אתה פונה ומסתכל ויכול לראות את מוקד הפגיעה. יש נוהל דיווח מטרות . 'אלפא' זה שהמטרה מושמדת למיטב הבנתך, 'בראבו' זה שהמטרה נפגעה אבל לא הושמדה, ו'צ'ארלי' שפיספסה".

דני סיכם את סיפור תל פאחר: "כל מה שאני אומר זה בערבון מוגבל. לגבי התפקוד של הגדוד ושל המג"ד, אם תקראו, בכל מקום כמעט בספרות כתוב שהמג"ד טעה בניווט. רק לגבי הצדק שצריך לעשות עם המג"ד, וזה התברר בוודאות – שהוא לא טעה. ביומן הקשר הוא מודיע שהוא מגיע לנקודה שמתחת לעין א-דייסה, ששם צריכה להיות נקודת העלייה לציר הנפט והוא מדווח, שזה אבן דרך, נקודת דיווח. זאת אומרת, אין ספק שהוא ידע איפה הוא נמצא. בנוסף לזה, האיש שהוביל את הגדוד היה איש סיירת לשעבר בשם סגל, שהיה מ"פ ב' והוביל את מחלקת הטנקים לעמדות אש שתוכננו מראש, כך שאין סיכוי שהיתה פה טעות. מה שכן, המג"ד מחליט לא לבצע את התוכנית המקורית. למה הוא לא ביצע את זה? הכל זה השערות. אחת הסיבות זה לחץ כבד של הפיקוד. דבר שני, הוא רואה שחלק מהכלים מתחילים להיפגע על הדרך. דבר שלישי, יש לו ויכוח עם מ"פ הטנקים שמסרב לעלות במקום הזה, והוא חושב שהאיגוף מצפון יהיה לא פחות טוב.

"כשהמג"ד מגיע לפינה הזו פה למטה, הוא מתחיל לעלות בדרך שעולה ומאגפת משמאל, אבל הטנקים של המחלקה המובילה נפגעים ונבלמים, כשהטנק המוביל תקוע על הדרך פה מתחת למוצב. המג"ד מבין שכנראה הוא לא יוכל לעבור את העיקול הזה, ומה שהוא עושה הוא נוטש את הזחל"ם שלו ועובר ברגל לכיוון הזה [של הגאיון בין שני חלקי המוצב]. מה שהמג"ד עושה כשהוא עוזב את השביל המוביל, הוא מנתק את עצמו מיתר הגדוד. הפענוח שלי לכך, וזו פרשנות – הוא חשב שאם הוא יעלה על המקום הזה הוא יראה את יתר הכוח ויכוון אותם. אבל מה שקורה, אם תעמדו שם למטה אתם תראו שהדרך מוסתרת. מי שכבר מגיע – מגיע מאחוריו ולא עובר הלאה. צריך לזכור ששני המ"פים ב' ו-ג' נהרגים למטה, והמ"פ היחיד שמתפקד זה ורדי [ביעד הדרומי]. זאת אומרת שהגדוד מפסיק לתפקד כגדוד ומתחיל לתפקד כקבוצות בודדות, וכך מתנהל הקרב. זה משהו שאם רוצים לעשות מזה לקחים, זה שצריך תמיד להכין את הכוח לזה שהמג"ד יכול לקבל כדור ובזה ייגמר הסיפור. מי יהיה המפקד במקומו? צריך להמשיך את השרשרת הלאה".

בחזית המוצב. מימין – דני ביזר, המדריך מודי שניר (בכובע בוקרים) ומשה יוסף (בחולצה השחורה) שהיה מג"ד 17 בששת הימים

בסיום נטל את רשות הדיבור משה יוסף, מג"ד 12 לאחר ששת הימים, שיבח את ההרצאה של דני ואמר: "אני רוצה לומר שלא היתה אף עתודה אחת מיוחדת שהוכנסה לקרב כאשר המצב הסתבך. זאת אומרת, שגדוד 12 מהתחלה ועד הסוף כמעט עשה הכל לבד, פרט לחלק מהסיירת שהגיע לקראת סיום הקרב. אני רוצה לציין שבשיחות שהיו לי עם אריק שרון זכרונו לברכה, שבששת הימים היה מפקד אוגדה בדרום, שסיכם את הקרב הזה אחרי שדיבר עם אנשים ואמר כך: לזה פיללתי כמפקד, אם יקרה לי, ופה ושם לא הולך לפי התוכנית. המשימה בוצעה!".