רג'ר המאוחד והחצוי

האם רג'ר באמת חצוי בין ישראל ללבנון? * ביקור בכפר העלאווי שראשו בלבנון, גופו בישראל וליבו בסוריה – ושתושביו נלחמים לשמור על שלמותו * במלחמת ששת הימים לא כל כך ידעו מה לעשות עם המקום הזה, שבמשך חצי שנה היה טריטוריה עצמאית * מפגש עם תושב רג'ר, ג'מאל חטיב, שמספר על ההיסטוריה של המקום, על הנאמנות לישראל ולסוריה גם יחד, על פשיטת חיזבאללה על הכפר ב-2005 במטרה לחטוף חיילי צה"ל ועל התחזית שלו לסיום המרד נגד אסד  

רחוב ברג'ר

רחוב בכפר רג'ר, מראה כללי לכיוון דרום-מזרח אל הרמה הסורית

רגרבהתקוטטות האינסופית במזרח התיכון על כל שעל קרקע וסנטימטר אדמה בולט סיפורו של הכפר רג'ר. לבנון לא כל כך מעוניינת בו, סוריה רחוקה מדי וישראל רואה בו ספחת שאפשר להסתדר בלעדיה. אם תשאלו אנשים בישראל מה אומר להם השם כפר רג'ר – הם יגידו סמים, הם יגידו הברחות, הם יגידו לבנון, ובמיוחד יספרו שזהו כפר חצוי לשניים. חלק אחד בישראל, חלק אחר בלבנון.

הגענו לרג'ר וגילינו שבכל הקשור לגבול העובר בו – לא מיניה ולא מקצתיה. זהו כפר שלם ומאוחד, בלי חומה או גדר שמבתרת אותו, ובלי סיורי צה"ל שמפטרלים בתוכו. הגבול היחיד שקיים ברג'ר הוא זה שמשורטט על המפה.

הכניסה לכפר מותרת אך ורק לתושביו. כל אדם אחר יצטרך להגיש בקשה לחמ"ל החטיבתי. אם אין לך קרובים ברג'ר – תיענה בשלילה. האמת היא שגם אם יש לך קרובים בכפר הזה, לא בטוח שתקבל אישור כניסה. יוצאים מהכלל הם סיורים מאורגנים פה ושם, לזמן קצר. כך יצא לנו להצטרף לטיול שאירגן צוות אצטרובל. האישור ניתן מראש, אבל לך תדע אם לא יבטלו ברגע האחרון. שניות של חרדה עברו על המדריך מודי שניר, עד שהמג"בניקים במחסום הכניסה לכפר אישרו את כניסת האוטובוס.

נסענו לאיטנו ברחוב הראשי של רג'ר. המדרכה מצד שמאל שייכת רשמית לישראל, וזו שמימין כבר לבנונית. כך, על פי המפות. אבל שום מתח של גבול לא הורגש. האוטובוס המשיך עוד קצת ופנה ימינה לכיוון החלק הצפוני של הכפר. רשמית, בנקודה הזו היינו בלבנון.

רג'ר [אפשר לכנותו גם עג'ר] קיים כ-500 שנה. תושביו הם עלאווים מהעיר חומס, מהחמולה של משפחת אסד המיוחסת. פירוש המילה רג'ר היא צוענים. כאלה חיו כאן תקופה קצרה, במהלך נדודיהם לפני כ-200 שנה. הכפר היה שייך ללבנון, אבל נחלק לשניים בהסכם סייקס פיקו בין האנגלים לצרפתים. ברבות השנים עבר הכפר לשליטה סורית. יש אומרים שזה קרה ב-1949, ויש הגורסים שזה אירע בתקופת המלחמה על המים בין ישראל לסוריה ב-1964. הסורים רצו להטות את נחל החצבני העובר מתחת לרג'ר ולמנוע ממנו לזרום בישראל. הלבנונים חששו להתעסק עם ישראל והעבירו את תפוח האדמה הלוהט לידי הסורים. אגב, בישראל של טרום מלחמת ששת הימים לא ידעו שרג'ר עבר לשליטה סורית. במפות מ-1967 הכפר מסומן כשטח לבנוני לכל דבר.

כך זה נראה במפה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים. באדום - הגבול בין סוריה ללבנון. עג'ר משוייכת ללבנון. משולש הגבולות היה סמוך למעיין ברוך

רג'ר של לבנון. כך זה נראה במפה ישראלית לפני ששת הימים. אדום – הגבול בין סוריה ללבנון. ירוק: גבול ישראל. משולש הגבולות עבר סמוך למעיין ברוך

על אף זאת, ב-10 ביוני 1967, יום לאחר תחילת כיבוש הרמה הסורית, נשלח לפינה הצפונית-מזרחית שמעל קיבוץ דן כוח קטן של צה"ל כדי לכבוש את האיזור. המשימה היתה השתלטות על מוצב נוחיילה, חוות שבעא והכפרים רג'ר ועבסיה. רג'ר נחשב לכפר לבנוני, עבסיה היה סורי. על-פי רישומי חטיבה 45, הפקודה ניתנה בשעה 11:00. גם חטיבה 3, שהיתה האחראית על הגזרה בימים רגילים וביצעה שורה של משימות הטעיה יום קודם לכן, קיבלה אף היא את הפקודה הזו מאג"מ פיקוד צפון.

לרג'ר נשלחה פלוגה ד' של גדוד 34 [חי"ר במילואים] בפיקודו של סגן מיכה ארנון. הפלוגה, שהיתה ממוקמת בגבעת האם, יצאה בשעת בוקר על-פי הוראת המג"ד סא"ל שמחה אסף [שנפטר לאחרונה, אוגוסט 2015], ונעה מזרחה על הציר העובר ליד קיבוץ דן לכיוון מזרח. בצומת הטנק [צומת שניר] פנתה שמאלה וצפונה לעבר רג'ר, הממוקם כ-2.5 ק"מ צפונית-מערבית למוצב נוחיילה שמול תל דן.

כוח צה"ל כלל שני ג'יפי תול"ר, נון-נון עם מקלעים וזחל"ם. כקילומטר לפני ההגעה לרג'ר ירדו הלוחמים מהכלים ונעו ברגל בתנועה זהירה. איש לא ידע מה קורה בכפר הזה והאם יש בו סורים. בהתקרבות ליעד ירה הכוח כמה צרורות אל עבר הכפר. לא היתה שום תגובה ולא נראתה שום תנועה. הכוח פנה והמשיך לכפר עבסיה הסמוך, שגם הוא היה נטוש. שם נתקלו בתושב מקומי שסיפר שאנשי הכפר ברחו והמקום ריק, וכי אנשי רג'ר ירדו כולם לוואדי של החצבני, העובר מתחת לכפר, והם מסתתרים שם.

בשלב זה קיבל המ"פ ארנון פקודה מהמג"ד לעזוב הכל ולנסוע במהירות לאיזור הבניאס וקלעת נמרוד, לאחר שהתקבל דיווח מודיעיני כי הליקפוטר ובו כוח קומנדו נחת באיזור. פלוגה ד' נחפזה למקום, סרקה את איזור הבניאס עד הערב, אבל לא מצאה דבר.

במקומם נשלח לרג'ר כוח אחר. ברישומי פיקוד צפון מיום ה-10 ביוני 1967 נכתב כי יחידות סיור מחטיבה 45 וחטיבה 37 השתלטו על חוות שבעא, נוחיילה, רג'ר ועבסיה. גמר ביצוע: 16:00. לפי גרסה אחרת, לא רשמית, צה"ל לא נכנס כלל לרג'ר. תושביו היו אלה שהגיעו למחרת לגורמים בצה"ל, הודיעו על כניעה וביקשו שכוח ישראלי ייכנס לכפרם. את המשך הסיפור שמענו מפי ג'מאל חטיב, אחד הדוברים של הכפר.

צולם מתל עזזיאת: בריכות הדגים של דן ובמרחק של כ-4 ק"מ הכפר רג'ר [מוקף במסגרת]

צולם מתל עזזיאת: בריכות הדגים של דן ובמרחק של כ-4 ק"מ הכפר רג'ר [מוקף במסגרת]

חטיב, בן 57, תושב החלק הצפוני של רג'ר, מורה לחינוך גופני בתיכון המקומי וחובב כדורעף. נראה כמו אחיו התאום של יוסף שילוח, מדבר עברית טובה, בקיא בתולדות הכפר שלו ובפוליטיקות המשונות והמסובכות הסובבות אותו, החל במצבו של הנשיא אסד וכלה בחיזבאללה.

הוא גם יודע לספר מה קרה כאן במלחמת ששת הימים: "ב-1967, כשצה"ל כבש את הגולן, הגיע לכאן כוח, עמד קילומטר מאיתנו ואמר לנו – חבר'ה, לפי המפות שלנו הכפר שלכם אינו שייך לסוריה אלא ללבנון, ואנחנו עם לבנון אין לנו מלחמה. הוא הגיע לכאן, אסף את כלי הנשק שלנו, אמר לנו – גוד ביי לכם, אתם תנהלו את העניינים שלכם בעצמכם, אין לנו מה לעשות איתכם".

מפת איזור "הציפורניים של אצבע הגליל" בצילום לוויין. על פי כל המפות - רג'ר חצויה בין שתי מדינות

מפת איזור "הציפורניים של אצבע הגליל" בצילום לוויין. על פי כל המפות – רג'ר חצויה בין שתי מדינות

זה היה טוב לכם? חטיב: "בתקופה הראשונה כל הכפר שמח. במקום שיהיה אצל ישראל – הוא בלבנון. אז המוכתר והשייחי'ם שהיו כאן הלכו לחיאם ולמרג' עיון, שם קיבל אותם האחראי על האיזור הדרומי של לבנון, ואמרו לו – תשמע, ישראל אומרת שאנחנו שייכים אליכם ואנחנו אוהבים ורוצים להיות איתכם. אמרו להם – אתם אינכם שייכים לנו, תלכו ותעשו מה שאתם רוצים. הם אמרו לנו – אתם כל הזמן הייתם סורים, הכפר שלכם סורי והמולדת שלכם סורים. מחר סוריה תבוא ותגיד שלבנון וישראל עשו שיתוף פעולה כשישראל כבשה את הגולן. הלבנונים אמרו לנו – חבר'ה, אסור לכם לעבור את הנחל מערבה. כל אחד שיעבור את הנחל יש שתי אפשרויות – או נכנס לבית סוהר או שיורים בו. ובאמת באותה תקופה באו לכאן הז'נדרמיה שלהם אל קצות הוואדי כאן ולקחו מאיתנו עשרה תושבים לבית סוהר. רק אחרי משא ומתן החזרנו אותם לכפר. שישה חודשים נשארנו שאין מי שמכיר בנו, אין מי שנכנס לכפר, אין מי שיוצא. היינו מדינה עצמאית במשך שישה חודשים.

ג'מאל חטיב בכיכר המרכזית של רג'ר

ג'מאל חטיב ליד הכיכר המרכזית של רג'ר [שלפי המפה נמצאת בלבנון]

"חזרנו לצה"ל, אמרנו להם – לבנון לא רוצה אותנו, אתם לא רוצים אותנו, סוריה רחוקה מכאן 20 ק"מ. הנקודה הכי קרובה של הסורים אלינו זה איפה שגבעת הצעקות ליד מג'דל שמס. אף אחד לא רוצה אותנו. אז מה אנחנו נעשה? המושל הצבאי של רמת הגולן אמר לנו – נבדוק עם המדינה ונראה מה יגידו לנו. אחרי שבוע חזר לכאן, אמר – חבר'ה, אנחנו מוכנים לקחת אותכם, אבל מדינת ישראל מבקשת שבכפר יהיו לפחות 37 משפחות. לפני המלחמה הכפר מנה 650 נפש, בזמן המלחמה 350 עזבו לסוריה ונשארנו כאן 300. אז מה-300 להוציא 37 משפחות זה קצת קשה.

"מצאנו פיתרון. אמרנו בכל בית כמה יש? שלושה אחים? אז זה שלוש משפחות. 50 שקל אתה משלם עבור החלפת השם. פתרנו את הבעיה הזו. היום יש בכפר רג'ר 37 משפחות, אבל כולם זה משפחה אחת. כולנו קרובים, אין מה לעשות.

"עכשיו עברנו לדבר האחר: התבואה שלנו, החיטה, נמצאת מחוץ למערכת שאליה נכנסתם, אסור לנו לצאת לשם. התקשרנו עם המושל הצבאי, אמרנו לו – ככה לא הולך, אי אפשר לצאת בלי אישור. קצת קצת התחיל המו"מ להיות יותר טוב, התחילו להכיר בנו. אנחנו שומרי חוק, לא מתעסקים בדברים רעים, ואז משנות ה-70 התחילו כל ראש משפחה לעבוד בישראל, או בעתיקות או בשמורות הטבע. עברנו והגענו למלחמת יום כיפור, ואיתו באה תקופה שסולל בונה היתה בשיא הבנייה שלה בכל איזור הצפון של מדינת ישראל. אז כל הצעירים התחילו לעבוד בסולל בונה ביום, ובערב התחלנו לבנות את הבתים שלנו כאן. 90 אחוז מהתושבים עברו מהחלקה הדרומית לחלק הצפוני. ולמה? כי בחלק הצפוני לא היו בתים, הוא היה חקלאי. אין כסף להרוס את כל הבתים בדרומי ולהרים את כל הזבל, אז יותר קל בשבילנו היה לעבור ולבנות בצפוני.

"ב-1975 קיבלנו כאן מועצה מקומית, ואז הדברים התחילו ללכת יותר טוב. ראש המועצה, שהיה המוכתר מ-1958, נבחר לראש המועצה, תיפקד כראוי ובנאמנות לכפר ולתושבים. הפרויקט הראשון שלו היה מערכת הביוב בכפר וסלילת כבישים. ב-1980 נכנס החשמל של חברת חשמל, ב-1981 כל הכפר קיבלו תעודת זהות ישראלית ואנחנו כיום אזרחים ישראלים לכל דבר".

רכב או"ם מסייר בכפר הלבנוני שמעל רג'ר

רכב או"ם מסייר בכפר הלבנוני-בדואי ערב אל לוויזה שמעל רג'ר

ברג'ר חיים כיום כ-2,500 איש. חטיב מתאר את מיקום הכפר: במזרח, מתחת להר דב, נמצאות חוות שבעא. צפונה בכפר בבית האחרון מתחיל הגבול הלבנוני. מצד מערב מתחת לכפר זורם נחל החצבני שמגיע מהכפר חצביא. ברג'ר קוראים לו נחל הווזאני. הנחל הזה מסמן את הגבול בין ישראל ללבנון. המעיינות העיקריים של הווזאני נמצאים ליד הבית הלבן של האו"ם שמתחת לכפר [ראו בצילום הבא]. נחל הווזאני ממשיך מכאן דרומה אל איזור מעיין ברוך, מתחבר לנחל דן בשדה נחמיה, מתאחד עם הירדן ומשם ממשיך לכינרת. נקודת האו"ם שוכנת בכפר ערב אל-לוויזה שממול לרג'ר.

אנחנו שואלים אותו על ההברחות, עניין שהכפר מזוהה איתו. חטיב עונה: "מ-1982, משלום הגליל הראשון, התחילה הפרנסה להיות יותר טובה. מצד שני קיבלנו את המכה היותר קשה שהיא ההברחות. שמרנו על עצמנו מ-1967 ועד 1982, אף אחד לא היה מעז להסתכל על זה. אבל מי ששם אותנו בתוך המלכודת הזו זה מי שהיה בפנים".

למי אתה מתכוון? "אתה יכול להבין לבד את התשובה".

מבנה שמירה של האו"ם על גדר המערכת מתחת לרג'ר

"הבית הלבן" – מגדל שמירה של האו"ם בוואדי של החצבני, על גדר המערכת שמתחת לרג'ר

אבל הבעיה הגדולה באמת הגיעה בשנת 2000. צה"ל יצא מדרום לבנון והצדדים ישבו לתכנן קו גבול מעט שונה. חטיב מספר על כך: "זה היה טוב לנו שקובעים את הגבול האמיתי בין ישראל ללבנון. אבל הגיע לכאן לארסן [שליח האו"ם] ועמד במרכז הכפר ופסק לחצות את הכפר לשני חלקים. אנחנו נודע לנו שהאו"ם מגיע לכאן, שעומדים לעשות משהו קשה בשבילנו. אז אנחנו התושבים, בכניסה שנכנסת ממנה, ישבנו שם שישה חודשים בשמירות יום ולילה, ולא נתנו לאו"ם ולאף אחד אחר להיכנס. למה? כי צה"ל נטש אותנו באותה תקופה ואמר – אתם שייכים ללבנון, אין לנו מה לעשות איתכם ויצא מהכפר.

"היינו חייבים לשמור על עצמנו. שישה חודשים יושבים פה יום ולילה ולא נותנים לאו"ם להיכנס לכאן. ולמה? אם האו"ם היה נכנס לכאן ושם את האבן הכחולה שלו פה בפינה, איפה שהעץ הזה, וחותך את הכפר באמצע, אז צה"ל היה נכנס ואומר – האו"ם קבע, אנחנו חייבים לעשות גדר באמצע ולחתוך את הכפר לשני חלקים".

ואנחנו כאן עכשיו לא רואים חומה ולא גדר. "איך אומרים? שרדנו את זה. לארסן בא אלינו פעמיים, ישבנו במועצה, המשא ומתן שלנו היה עם סוריה, עם לבנון ארה"ב, בריה"מ, יוון, סין, כל המדינות האלה היה לנו קשר איתם באינטרנט. כולם היו באים לכאן, עיתונות, טלוויזיה, כמעט יום יום היינו עולים לכותרות או בטלוויזיה. ועד היום אנחנו שומרים על עצמנו שהכפר לא יחולק ולא מוכנים שיחולק, ועדיין זה לא מחולק. איך שאתם רואים – הכפר אותו כפר, אותם אנשים ותושבים הולכים לאן שרוצים. אני עצמי גר בחלקה הצפונית ומלמד בדרומית. אבל אין לנו חלקות, כולם פה כפר אחד".

רג'ר במפה - הגבול עובר ממש במרכז הכפר [עמוד ענן]

לפי המפות כיום – הגבול בין ישראל ללבנון עובר ממש במרכז כפר רג'ר [מתוך עמוד ענן]

מה קורה כשמתקלקל לכם מקרר וצריך טכנאי? "מעמיסים את המקרר על משאית ומביאים לכניסה לכפר. בכניסה לוקחים חשמל מאצל הצבא, מחברים ומתקנים. אם מישהו נפטר, מחכים למשטרה שתגיע לבית. משנת 2000 אין כניסה לאף אחד, כל מי שרוצה חייב אישור מהחמ"ל. אפילו אם אני צריך להביא לבית הספר שלנו הדרכות או הרצאות, לפעמים מרצים מגיעים לכניסה ומחזירים אותם, אומרים אין אישור".

וכל זה למרות שאתם מחזיקים בתעודות זהות כחולות ואתם ישראלים לכל דבר. "אנחנו ישראלים לכל דבר מבחינה אחת – אנחנו משלמים מיסים ולא מקבלים שירות".

חטיב מספר עוד על הכפר שלו: תלמידי הכפר לומדים על-פי תוכנית ההוראה של המגזר הדרוזי. יש להם בכפר מרפאה של קופת חולים כללית, אבל הרופא היהודי משדה נחמיה שעבד אצלם הפסיק בשנת 2000 בגלל המצב. עד שנת 2000 למדו כ-50 צעירים מהכפר באוניברסיטה בסוריה. כיום לומדים בסוריה חמישה בלבד. "יש לנו פה 15 רופאים, שכולם למדו בסוריה והרוב עובדים בבית חולים בצפת, נהריה וירושלים. יש לנו פה 20 רופאי שיניים, 40-30 עורכי דין. 40 אחוז מהכפר כולם בעלי השכלה גבוהה".

תלמידים ברג'ר חוזרים מבית הספר המקומי

תלמידים ברג'ר בסיום יום לימודים בבית הספר המקומי להגדלה – לחצו על הצילום]

האם בני ה-18 מתגייסים לצה"ל? הוא עונה: "לצה"ל אנחנו לא מתגייסים, ולמה? קודם כל לא נותנים לנו להתגייס, אם אני לא רוצה. החוק לא כולל אותי. מי שרוצה להתנדב אין לו בעיה. אבל לצה"ל לא מתנדבים פה. במשטרה יש לנו אנשים. שתבין, אני עדיין גר ברמת הגולן, זה חלק שהוא כבוש. יש לי גבולות שאני לא עובר אותם. מי שרוצה להיות בצה"ל, אף אחד כאן לא יגיד לו אסור לך. אבל מבחינה אחרת, אח שלי נמצא בצד השני [בסוריה].

על תקרית 2005, שבו חדרו לוחמי חיזבאללה לרג'ר במטרה לחטוף חיילי צה"ל, תוך הרעשה ארטילרית כבדה על כל אצבע הגליל, הוא מספר: "זה קרה בחודש 11, יום 21, בשעה חמישה לשלוש בדיוק. יצאתי בשתיים ועשרה מבית הספר הביתה, רציתי ללכת עם הילדים שלי לשוק בקרית שמונה. אני יושב בבית שלי בחלקה הצפונית, שמעתי התחיל בומים. חשבתי תקרית בהר דב. בהתחלה אפילו לא הסתכלתי החוצה. אחר כך הסתכלתי מזרחה וראיתי כאילו בחורים הולכים עם מדי צה"ל. חשבתי שזה חיילי צה"ל, שלפעמים הולכים בתוך הכפר. פתאום הילד שלי אומר לי – אבא, תראה מה יש במערב. הסתכלנו וראינו שיש התקפה לכאן [למוצב צה"ל שנמצא בחלק הדרומי של הכפר]. חיזבאללה נכנס לכפר מארבע דרכים, אבל למזלנו הטוב צה"ל היה מודע שיש משהו לא טוב. החיילים שהיו במוצב יצאו והסתתרו במקום מסוים, בבתים שלנו, אני לא אפרט איפה. תושבים שלנו הכניסו אותם לבתים האלה.

מוצב צה"ל ברג'ר מעל ערימות פסולת בניין שנזרקות לכיוון ואדי הווזאני. לרוב המוצב נטוש

מוצב צה"ל ברג'ר לצד ערימות פסולת בניין שנזרקות לכיוון ואדי החצבני. על קיר הבניין שמאחורי המוצב אפשר להבחין בפגיעות קליעים, זכר לתקרית הקשה ב-2005. חטיב ידע לציין כי בדרך כלל המוצב הזה אינו מאוייש והמחסום בכניסה לכפר הוא הנוכחות העיקרית של צה"ל

"חיזבאללה הגיע למוצב, תקפו את כל האיזור ולשמחתנו לא היה אף חייל במחנה. החיילים שהיו כאן היה להם מידע קודם, שכולנו ראינו את חיזבאללה איפה היה, אז ישר יצאו מהמוצב כאן. אם חיזבאללה היה מוצא אותם כאן, היו לוקחים אותם, סליחה על הביטוי. לא ראיתי כמה חיזבאללה היו, אבל אני אגיד לך – היו יותר מ-100. היתה פעולה עם הרבה מחשבה, הם באו עם טרקטורונים ואופנועים, אבל החיילים יצאו מהבור שלהם והיו בבתים שאף אחד לא גר בו וחלק מהם היו בכניסה. החייל שהרג את המחבלים הוא היה שם בטעות. הם סגרו את הכניסה ורצו לתפוס את אלה שרצו לברוח. חייל ירה בטעות בכמה חבר'ה מחיזבאללה ופגע. מי שהסתכל מרמת הגולן על הכפר שלנו ראה ענן גדול. אנשים מעין קיניא [כפר דרוזי בגולן] אמרו שהעשן היה כזה גדול, שהם חשבו שאלף נפשות מהכפר שלנו היו צריכים למות מהמצב הזה. לא האמינו שלא נפצע אפילו ילד אחד מאצלנו"

איך המצב כיום, אתם חוטפים לפעמים ירי? "מ-2006 [מלחמת לבנון השנייה] שקט. חיזבאללה לא רואים אותו, פצמ"רים כמעט שאין".

וזאני

מראה מכפר רג'ר לכיוון דרום-מערב. למטה גדר המערכת העוברת מעל נחל החצבני [הווזאני – בלשון בני הכפר]. החצבני הוא אחד משלושת יובלי נהר הירדן. ב-1964 היה ניסיון סורי להטות את מקורות הירדן במטרה לפגוע במפעל המוביל הארצי ולייבש את ישראל. הווזאני עבר עבודות הטיה, אבל ישראל לא ישבה בחיבוק ידיים וכך נפתחה המלחמה על המים, במהלכו הופגז ציוד ההטיה עד שהסורים נאלצו להפסיק את העבודות. כיום הלבנונים מבצעים שאיבת יתר מהחצבני, בעוד שישראל התלוננה באו"ם. כמו שזה נראה, מהניסיון הזה לא ייפתח פרק ב' של המלחמה על המים

שואלים אותו על המצב בסוריה, ואיך מיעוט של 19 אחוז עלאווים [חטיב אומר 23 אחוז] שולט באכזריות בעם הסורי. כדוגמה, מזכירים לו את הטבח באל חמה של האבא חאפז אסד ב-1982, שבו נרצחו כ-40 אלף סונים שהתנגדו למשטר. חטיב עונה: "מי אמר לך אכזריות? זה לא במילון שלי המילה הזו. הבעיה שלכם כיהודים, אם הייתם יודעים את השפה הערבית זה היה מקל עליכם הרבה דברים. הבעיה שלנו שיש פה טלוויזיה ויש עיתונות שמספרים שקרים. אני מהניסיון שלי לא מאמין לעיתון, לא לתאריך ולא ליום שכתוב".

איך ייגמר הכאוס בסוריה, לדעתך אסד ישרוד? "מה שקורה בסוריה, לפי מה שאני יודע, אם אסד ב-2011 היה אומר מילה אחת לארה"ב – אני נגד החיזבאללה ואני נגד איראן, אסד היום מלך. לפי הניתוח שלי, ממה שאני רואה – אסד לא יזוז. הוא יישאר שליט על כל סוריה והמעמד שלו יהיה יותר טוב ממה שהיה. חבל על כל האנשים שמתים שם. סוריה היתה גן עדן לפני המצב הזה. אתה יודע שבסוריה אתה לומד מכיתה א' ועד שאתה מקבל דוקטורט ואתה לא משלם גרוש אחד? הממשלה משלמים לך עבור הלימודים שלך. אני מקווה שהכל ייגמר בקרוב".

אתה בעד החזרת הגולן לסוריה? "אני בעד שכל אחד ייקח את מה שמגיע לו".

הכפר רג'ר מזוהה בישראל עם הברחות. ביציאה מהכפר נבדקת כל מכונית

הכפר רג'ר מזוהה בישראל עם הברחות. ביציאה מהכפר נבדקת כל מכונית

לפני סיום אנחנו חוזרים שוב לעניין של גבולות הכפר. חטיב אומר: "לפי המפה זה חצוי, במציאות זה איך שאתה רואה".

איך זה ייתכן? חטיב: "בשנת 95 יצא אטלס חדש שעשה פרופסור ישראלי. דיברתי איתו. אמרתי לו – תגיד לי, אתה הגעת לרג'ר? אמר – לא. אמרתי – איך אתה משרטט מפה, עושה גבולות ואתה לא מגיע לאיזור שנמצא במדינת ישראל?".

לאיזו מדינה באמת הכפר הזה שייך? "האדמה הזו סורית, אבל כבשתם ב-67 והגולן הוא סורי, ואנחנו חלק בלתי נפרד מהגולן. אבל הם למעלה ואנחנו למטה. הסורים יושבים ברום של 1,200 מטר מעל פני הים ואנחנו ברום של 350 מטר מעל הים. אבל תגיד לי, איך אתם הגעתם לפינה הזאת? ב-1949 בשחזור המפות בהסכם בין ישראל לסוריה [הסכם שביתת הנשק 1949], שם נקבע שהכפר הזה סוריה. אפילו לפני 1949, כי הגבול הצרפתי היה מהגשר הרומי לתל דן ואחר כך הולך דרומה לאיפה שהיום בית ספר שדה שניר. היה מגיע משמורת תל דן והולך דרומה עד מבוא חמה. אנחנו היינו המובלעת הקטנה מכביש קונייטרה-ביירות. נוחיילה היה מוצב סורי וכל הזמן הם היו יורים על הפטרולים של הישראלים בשמורת תל דן".

אז למה הכפר נחשב למחולק? "לפי המפה זה מחולק. כל ישראלי יגיד לך שהכפר מחולק, אבל הכפר לא מחולק. החזירו אותנו לשנת 1923 לסייקס פיקו, שהבריטים היו שם [בא"י] ולבנון שייכת לצרפתים".

עם יד על הלב – אתה מרגיש ישראלי, לבנוני או סורי? "אני מרגיש בנאדם קודם כל. אני סורי לפני כל דבר, אבל לפני הכל אני ישראלי, ישראלי בעבודה שלי ובנאמנות שלי".

אם תהיה מלחמה בין ישראל לסוריה, אתה נגד סוריה? "אני לא יהיה נגד סוריה. אני לא יהיה נגד אסד לעולם, ולא יהיה נגד ישראל לעולם, אני בנאדם. אם אני בנאדם, אני אוהב אותך כבנאדם. לא מעניין אותי מי אתה. ככה בכפר כולנו חושבים".

הכיכר המרכזית של רג'ר והכביש העולה לכיוון צפון הכפר ולגדר הגבול עם לבנון

הכיכר המרכזית של רג'ר והכביש העולה לכיוון צפון הכפר ולגדר הגבול עם לבנון

מחסום צה"ל בכניסה לכפר. הכניסה לכאלה שאינם תושבי רג'ר - רק באישור החמ"ל

מחסום צה"ל בכניסה לכפר. הכניסה לאלה שאינם תושבי רג'ר – רק באישור מיוחד

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “רג'ר המאוחד והחצוי

  1. המלחמה של הצבא נגד ההברחות בעגר לא פחות קשה ממלחמה אמיתית, שירתתי באזור ואני יודע.
    היו פעמים שהמבריחים ירו עלינו החיילים ורק בנס לא היו נפגעים.
    צריך לעשות אחורה פנה ולמסור את הכפר כולו ללבנון וכך לפתור את הבעיה. עגר לא חשובה לישראל משום סיבה שהיא. אין בה כלום שצריך להתעקש על החזקתה. היא רק קוץ בתחת.

  2. כתבה חשובה תודהה רבה
    תושבי ראג'ר אפשר להבין בין השורות חלום הבלהה שלהם זה לחזור להיות תחת דגל לבנון שפירוש הדבר שחיזבאללה נכנס לכפר ושולט בהם ועושה כרצונו , הופך את הכפר לעמדת ירי קדמית על הקיבוצים והחיים בראגר הופכים לגהנום אחד גדול . חוצמזה בלבנון אין פרנסה מי יודע מה , החיים שלהם תחת שלטון ישראל הם דבש.

  3. מה יקרה בסוף עם סוריה, תרחיש נוסף שחטיב לא העלה. אסד ימשיך להיות נשיא אבל רק של מדינת העלאווים. סוריה תתפרק לכמה מדינות שכל עדה תשלוט בחלק שלה. עלאווים, סונים, דרוזים, כורדים, צ'רקסים, נוצרים. גם לבנון תישאב לקלחת ותהפוך לאחת המדינות בחלוקה החדשה של סוריה. בהיבט זה אין ספק שרג"ר נהנה מהריבונות הישראלית. שגשוג ורווחה לכפר הקטן שנמצא רחוק ממוקדי הטבח ההמוני במדינתו שלו שלחגיגה הצטרף הצבא הרוסי שמשמיד כפרים ואנשים ללא אבחנה

  4. רבותי העלווים הם מיעוט שולט בכוח ועם של ומרצחים.
    הסתכלו נא בסרטון מהיום על אכזריות הרוסים שעובדים למען אסד ומפצציים מכל הבא ליד כפרים עם ילדים ונשים.
    אם צה'ל היה עושה זוועות כאלה העולם היה נכנס בנו ועושים חרם ומתירים את דמנו. אבל הרוסים טובחים בעם הסורי בלי להניד עפעף.
    25 הרוגים מהם 5 ילדים הרוגים בסרטון הזה המזעזע של כפר נידח
    אף אחד לא מגנה את הרוסים , העולם משותק מפחד של פוטין שעושה כרצונו , רק המנהיג של צפון קוראה גרוע ממנו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s