D-9 בעלייה מגבעת האם

הפלסים הלכו קדימה וסימנו את הדרך, הטרקטורים של ההנדסה עלו בעקבותיהם וחרשו קווי עלייה לטנקים ולזחל"מים של חטיבה 8 * אברהם בן גיגי, מפעיל בולדוזר, מספר על צהרי ה-9 ביוני בגבעת האם ועל מראות הזוועה שעדיין רודפים אותו  

בן גיגי [משמאל] עם צילום של נאצר וחבר בפאתי קונייטרה

בן גיגי [משמאל] עם צילום של נאצר וחבר, בפאתי קונייטרה

שמו של אחד הטרקטוריסטים שביצעו את עבודות ההכשרה למעבר השריון מגבעת האם מזרחה מופיע בכתבה ב"מעריב" מיום ה-11 ביוני, שעניינה העיקרי היה דווקא קרב פנים אל פנים של מפקדי סיירת גולני בתעלות תל פאחר. וכך נכתב על-ידי שרגא עין-גיל בהמשך הכתבה: "אברהם בן גיגי מברך אותנו לשלום. בחייו האזרחיים הוא נהג אמבולנס במעלות, אתמול [צ"ל שלשום] נהג באחד משני הטרקטורים שתחת אש מרגמות ותותחים הכשירו תוואי לדרך העפר בה נסעו הטנקים ושיירות האספקה".

את בן גיגי מודל 2015 מצאנו בעתלית. הוא בן 73. נהג האמבולנס הפך עם הזמן לבעל חברת אמבולנסים בחיפה. כיום הוא גמלאי. הוא היה אחד מכמה טרקטוריסטים של חיל ההנדסה, שעסקו בהכשרת הדרך לטנקים של חטיבה 8. ההכשרה כנראה היתה עד לדרך הפטרולים הסורית. באחד מעיתוני יוני 1967 נכתב: "לפני השריון נעו הגיבורים האמיתיים של קרבות הצפון – הדחפורים של חיל ההנדסה, אשר פילסו דרך לשריון הישראלי במעלה הרמה הסורית. הללו עשו מלאכתם תחת אש תופת בלתי רגילה, ועל כך זכו למלוא חופניים שבחים מכל אלפי החיילים שהשתתפו בקרבות החזית הסורית".

בן גיגי, שהיה בששת הימים בן 24, התגייס בתקופת ההמתנה בצו 8 אל גדוד הנדסה 602. המג"ד היה אבישי כץ ומפקדו הישיר היה סגן ישע כהן, מ"פ צמ"ה. בשירותו הסדיר היה בן גיגי במשטרה צבאית. בין היתר היה סמל משמעת בפיקוד צפון. לאחר שחרורו החל לעבוד בחברה לציוד מכני כבד. באחת ההתייצבויות שלו למילואים, כשנודע כי הוא מפעיל D-9 וציוד הנדסי, נשאל אם יסכים לעבור להנדסה מכיוון שחסרים מפעילי צמ"ה. כך מצא את עצמו בתפקיד חדש במילואים.

בתקופת ההמתנה, הוא זוכר, הפלוגה שלו ישבה באיזור קיבוץ הגושרים. "אכלנו חרא בהפגזות", הוא מספר. "חפרנו שוחות אישיות ונשכבנו שם כי הם ראו אותנו מלמעלה והפגיזו כל הזמן. שלושה-ארבעה ימים במלחמה ישבנו שם בכל הקיבוצים מסביב ולא עשינו כלום. רק חיכינו לשריון שיגמרו את הכיבוש של הגדה ויעלו לצפון".

בולדוזר D-9 מהסוג ששימש את בן גיגי בגבעת האם

בולדוזר D-9 ישן. סוג דומה שימש את בן גיגי בגבעת האם

ביום שישי ב-9 ביוני 1967 הגיע הרגע של פיקוד צפון. בולדוזרי ה-D-9 קודמו אל גבעת האם (תל אבי חנזיר). בן גיגי מספר: "למעשה העלו אותנו לאיזה תל שקוראים לו תל חרא, סליחה על הביטוי, והיינו שם שלושה או חמישה כלים, די ניינים, ישבנו שם ואז התחילו להפגיז אותנו בצורה רצינית. כל אחד ברח לכיוון אחר, נפגעו לנו חיילים, אבל לכלים לא קרה כלום".

זוכר מה היתה השעה? "בערך 10 בבוקר או 11".

מה אתה יודע שצריך לעשות? "ידענו מה המשימה שלנו וחיכינו לזה. הטנקים שהיו אמורים לעלות זה שרמנים. אם הם עולים על אבן גדולה, אז הזחל נפרס והם נתקעים במקום. אנחנו היינו צריכים לעשות להם קו עלייה".

איך זה התבצע? "הפלסים הלכו לפנינו, עשו לנו שני קווים לבנים מכל צד, בודקים את התוואי וברגע שניתנה ההוראה התחלנו לעבוד. בינתיים הטור של השריון הגיע, עמד וחיכה מאחורינו. קיבלנו הוראה – יאללה, לפרוץ. היינו שלושה מפעילים על כל טרקטור כזה. אם אחד נפגע, אז השני עולה מאחורנית ומחליף אותו. הצבא הסורי ריכז את כל האש לכיוון הטרקטורים האלה, הם ראו שאנחנו עומדים להכשיר את הקרקע. נפצעו לנו שני חבר'ה קל, אני ברוך השם לא נפגעתי".

מי היה זה שהתחיל לעבוד ראשון? "לא זוכר את סדר העבודה, אבל לא הייתי הראשון. אני זוכר שכשהגיע תורי צעקתי לסבא שלי – סבא שמואל, תשמור עליי. הרגשתי טוב מצד אחד, כי מספיק ישבנו כמו בשר תותחים והפגיזו אותנו מלמעלה ולא יכולנו לעשות כלום. מצד שני, היה פחד שקיים אצל כל חייל, אבל אתה שם את נפשך, והכל מן אללה. אני מסורתי ולא דתי, אבל סבא שלי היה רב של איזו עיירה במרוקו וצעקתי – סבא שמואל תשמור עליי, וקדימה".

איך היתה ההכשרה? "התחלנו להתקדם למעלה. בשביל טרקטור כזה גדול לא בעיה בשבילו לעשות פס נסיעה. נתקלים פה ושם בסלע קטן, מזיזים אותו וקדימה. הפריצה היתה מהירה מאוד".

בן גיגי

בן גיגי

כמה זמן עבדת? "היינו שם עד שהשריון גמר לעלות, איזה חצי שעה כל הפריצה. ברגע שעשינו לו פס עד איזה כביש כורכר [דרך הפטרולים הסורית], כל השריון טס למעלה, עלו דרכנו איזה 100 טנקים [למעשה, קצת יותר מ-50]".

היה לכם מיגון? "הטרקטור לא היה ממוגן, לא היה כלום. זה היה טרקטור בצבע צהוב עם גג מברזנט, והכלים היו מחוררים מהכדורים והרסיסים שחטפנו שם, אבל ברוך השם אף אחד מהמפעילים לא נפגע רציני. היה לנו כובע פלדה ולי היה עוזי שלא פועל. כי למחרת כשנסעתי על ציר הנפט פתאום פגשתי שם שני חיילים סורים, דרכתי את הנשק והתחלתי לירות לכיוון שלהם. הנשק לא ירה והם ברחו".

מה עוד אתה זוכר מסלילת נתיב הפריצה? "ברגע שעשינו להם את הפס זזנו הצידה ואז הם התחילו לעלות אחד אחרי השני בשיירה. הם עלו עם מצב רוח טוב. וברגע שהם החלו לעלות היתה הפגזה עליהם ואז נפגעו שם זחל"מים ישירות, חבר'ה נפגעו והתפזרו. אני זוכר ולא שוכח אף פעם איך גופה של חייל נחתכה והוא נשאר רק עם חלק עליון והגופה עולה באש. זה מראות זוועה שנשארו ואי אפשר להיפטר מזה".

איפה זה קרה בדיוק? "כשהטנקים עברו אותנו, נתנו לנו הוראה לעלות למעלה ואז כשהתחלתי לעלות ראיתי זחל"ם פגוע וחיילים מרוסקים לכל כיוון. זו היתה פגיעה ישירה. היה שם איזה קצין בכיר שנפגע".

מה אתה יודע שעשו הטנקים האלה שהכשרת להם את הדרך? "אני לא יודע. לא נפגשנו איתם יותר. אני רק יודע שבסוף הם הגיעו עד קונייטרה".

בן גיגי זוכר שלמחרת הם קיבלו פקודה להגיע לדרך הנפט ומשם לנסוע לכיוון הבניאס. בדרך פגש שלושה עיתונאים שראיינו אותו. "כשנסעתי לכיוון הבניאס הגעתי לאיזשהו עמק קטן, כנראה מול תל פאחר, שם ראיתי משאית וראיתי 40-30 גופות מפוזרות של חיילים. כל שנה בערב יום הזיכרון זה עולה לי, ואני לא יכול להתחמק מההרגשה המחורבנת הזו שראיתי איך שני חיילים עם משאית אחת תופסים אחד בידיים ואחד ברגליים, עושים אחד שתיים שלוש וזורקים למעלה במשאית. ככה הם אספו את גופות החיילים של גולני שנקצרו".

מה עשית בבניאס? "המלחמה נגמרה, ומהבניאס למעשה היו מעלים אותנו כל פעם לכפר אחר. אנחנו היינו 14 כלים, שביום היינו ישנים ובלילות חרשנו את כל הכפרים שהיו על הרמה. הפלנו בתים שהיו חושות. אתה עובר עם הטרקטור ונותן מכה עם הכף והם מתמוטטים. היו שם ענני קרציות וכינים. מה לא היה לנו על הגוף".

איך התבצעה הריסת הכפרים? "כל פעם העבירו אותנו לכפר אחר. היו קודם עוברים ומחפשים אם יש אנשים. תמיד בכל כפר נשארו ארבעה או חמישה זקנים שלא יכלו לברוח. היו מרכזים אותם שלא ייפגעו ומורידים את הבתים. באיזו עיירה היו בתים בנויים מאבן, שניים ושלוש קומות. התחלנו להוריד ואז נפל בלוק על הטרקטור שלי והמזל שלי שהתכופפתי וזה פגע לי בכסא. אז מכאן את הבתים הגדולים היו מורידים עם חומר נפץ.

"לבניאס היינו חוזרים בבוקר והולכים להתרחץ בבריכת הקצינים. עד שאחד מאיתנו חטף דלקת ריאות ואז אני ועוד כמה חבר'ה ניגשנו למג"ד ואמרנו לו – אנחנו לא רוצים לסרב פקודה, אבל אם אתה רוצה אותנו כאן תסדר לנו מקלחת חמה באחד הקיבוצים, אחרת לא נעלה לכלים. זה גם לחטוף דלקת ריאות וגם כל הכינים האלה. אז הוא סידר לנו מקלחות בקיבוץ דפנה".

יוני 1967, הבריכה בבניאס שבה התרחצו החבר'ה

יוני 1967, בריכת הקצינים בבניאס שבה התרחצו החבר'ה מגדוד 602

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “D-9 בעלייה מגבעת האם

  1. זה רק נדמה לי או שזה נכון שהעוזי של בן גיגי דרוך עם מחסנית בהכנס??? או שבכלל לא היה לו שם מכלול וזו גם הסיבה שכאשר רצה לירות בעוזי הוא לא ירה…

  2. זאב ,אתה צודק .יש לו שתי מחסניות מוצלבות עם סרט הדבקה .העוזי דרוך.,גם עם מצב נצור היו פליטות מהנשק הזה ,מסקנה ,אין מכלול.

  3. דור המשך להורסי הכפרים הסורים, אנהחנו מפעילי צמה 605 פירקנו חצי שכונה בסג'עיה לבד בשטח כשמאחורינו דובדבן ואגוז

  4. האם הטרקטור שבצילום, הוא הדגם ששימש את צה"ל.
    מדובר בדגם עתיק יומין, עם כף המומת במצעות כבלים ולא באמצעות מערכת הדרואלית?

    • זה לא הטרקטור המדויק. לא הצלחתי למצוא תמונה כזו ושמתי את זו להמחשה. בתמונה הראשונה בכתבה רואים רבע מהטרקטור המדובר.

  5. "בן גיגי זוכר שלמחרת הם קיבלו פקודה להגיע לדרך הנפט ומשם לנסוע לכיוון הבניאס. בדרך פגש שלושה עיתונאים שראיינו אותו. "כשנסעתי לכיוון הבניאס הגעתי לאיזשהו עמק קטן, כנראה מול תל פאחר, שם ראיתי משאית וראיתי 40-30 גופות מפוזרות של חיילים. כל שנה בערב יום הזיכרון זה עולה לי, ואני לא יכול להתחמק מההרגשה המחורבנת הזו שראיתי איך שני חיילים עם משאית אחת תופסים אחד בידיים ואחד ברגליים, עושים אחד שתיים שלוש וזורקים למעלה במשאית. ככה הם אספו את גופות החיילים של גולני שנקצרו"."

    שאלה: האם אין עדות על כך שחללי גולני הורדו כבר בלילה מתל-פאחר? זכור לי משהו כזה מהבלוג, אך לפי שעה לא הצלחתי למצוא. בספרו של המאירי עמ' 165: "משאיות מחליקות במורד הדרך מתל-פאח'ר הביתה. הן עמוסות אלונקות,עליהן הושכבו החללים – לוחמי "גולני" שנפלו בקרב. בראש – זחל"ם הפיקוד ובבטנו המג"ד – סא"ל מוסה קליין". קטע זה מופיע שם בהמשך לפינוי הלילי. (לגבי "זחל"ם הפיקוד", לא ברור לי האם הכוונה לזה שנפגע למרגלות התל ומערכת ההיגוי שלו נפגעה. בכלל, צריך לברר האמנם הייתה לפני המאירי עדות שכזו, שהפרידה בין גופת המפקד לגופות שאר הלוחמים, הוא בזחל"ם והם במשאיות).

    בפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/18/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/
    מסופר שכבר בערב היו בקצה [המזרחי של] התל [הצפוני] 21 אלונקות, ובתגובה שם כתב מישהו: "בתל פאחר כבר הצליחו לרכז 21-22 אלונקות מסודרות ומכוסות בשמיכות עם החללים … יהונתן גפן, בטור המפורסם שלו על הקרב, מספר שפינוי החללים המשיך גם בבוקר, ושרק אז הם ראו את היקף האסון. יש מקורות אחרים, ותיקים יותר, שבהם מתארים את המח"ט מסתובב בבוקר שאחרי הקרב בשטח וגם אז מתגלים חללים של "גולני" בתעלות".

    שאלה: מישהו יכול לציין את המקורות הותיקים הנ"ל? בספרו של המאירי, עמ' 164, מסופר על הסמח"ט שנתקל בגופות, מהן בתוך התעלות. אך שם מסופר על תום הקרב, ולא "בבוקר שאחרי הקרב".

    גפן כתב: "רק בבוקר התגלה לעינינו גיא ההריגה. תעלות מלאות גוויות, שלנו ושלהם"; "ריכזנו את גופות האויב בפתח המוצב".

    האם אפשר שהגופות שנזרקו למשאית הן של חללי האוייב שרוכזו בפתח המוצב? (לפי כמה עדויות, לא כל הגופות פונו מהשטח ונשארו משך זמן. יתכן גם וחלק נקברו מלכתחילה בשטח המוצב).

    האם אפשר שהמשאית הנראית בתצ"א המפורסם (כשהיא בתוך המוצב) קשורה לסיפור הזה?

    • גם מ"פ ד' גדוד 34 בגבעת האם סיפר שראה את פינוי חללי תל פאחר למחרת הקרב. הנה ציטוט מהפוסט הנ"ל:
      https://naamoush.wordpress.com/2015/11/05/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%93-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9D/
      יום ה-9 ביוני חלף, והגיע שחר ה-10 ביוני. ארנון מספר: "בבוקר מוקדם אמרו לנו לנוע לרמה. התחלנו לנוע מזרחה, פתאום מגיעות שתי משאיות. בהתחלה לא הבנו מה זה, התארגנו לחסימה, אולי זה סורים. עצרתי את כולם שלא לירות. אלה היו שתי משאיות שלנו שהתבלבלו בירידה לכיוון גבעת האם ועלו על דרך ההטיה במקום לרדת למטה לקרית שמונה. אלה היו משאיות עם הגופות של תל פאחר, ואנחנו עצרנו אותן. תשמע, זה היה שוק לראות את זה. היו שם ערימה של הרוגים. הצלחתי קצת להתאושש ולהראות להם את הדרך למטה. אני מקבל ויברציה נוראית מהזכרונות האלה".

      לגבי החללים הסורים הוזכר במפגש המסייעת לא מזמן כי כי גופות הרוגי האויב רוכזו כנראה בתל הדרומי ונקברו שם בקבר אחים.

    • לעיל כתבתי:
      "שאלה: האם אין עדות על כך שחללי גולני הורדו כבר בלילה מתל-פאחר? זכור לי משהו כזה מהבלוג, אך לפי שעה לא הצלחתי למצוא."

      כעת מצאתי, בדברי משה יזרעאלי, מפקד טנק שהגיע לתל פאחר כשהקרב כבר היה גמור: "בלילה אספנו גוויות של חיילי גולני. אני העמסתי 11 על משאית פתוחה."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s