כאן גרה בכיף

בין חורבות הכפר הנטוש סיר א-דיב, בבדידות של טבע פראי, התגוררה נועה במשך כשמונה חודשים על בסיס חפצים ואביזרים שמצאה בשטח * יש לה חזון: להפוך את הכפר הסורי לשעבר, שדרכו עברה חטיבה 8 בדרך לכיבוש קלע וזעורה, לכפר שיקומי אמנותי

נועה בסיר א-דיב

נועה בכפר סיר א-דיב

רק בודדים מבין עשרות הבתים ההרוסים של סיר א-דיב נותרו על תיל. באחד מבתי הכפר הסורי המחוק, היושב משני עברי כביש צינור הנפט, מתגורר בחור שמעדיף להישאר בבדידותו ובאלמוניותו. אבל אז התוודענו לתושבת נוספת של המקום הזה שהסכימה להיחשף ולספר על עצמה ועל המקום שבו היא מתגוררת.

זוהי נועה לרנר, שבמהלך השנה האחרונה ללימודי אמנות במכללת תל חי, החליטה להתגורר בדום [שיטת בנייה של חלל מרווח עם כיפה]. היא בנתה לעצמה דום קטן ומתקפל מבמבוקים שיכול להיכנס לרכב, וחיפשה מקום להתמקם. מפה לשם הגיעה לסיר א-דיב, ובעזרת התושב היחיד שבמקום מיקמה את הדום לא הרחק מביתו, מתחת לעץ אלה. חצי שנה התגוררה בו, למדה איך להסתדר בשטח הספציפי וכשהגיעו ענני הסתיו והקרירות החודרת של מורדות צפון הגולן החלה להטריד, עברה לאחד הבתים השלמים שנותרו בסיר א-דייב, שהיה במצב טוב יחסית והוכשר למגורים בעבודות שיפוץ קלות.

סיר

סיר א-דיב והאיזור. הכפר נמצא משני צידי כביש הנפט. לחצו להגדלה

סיר א-דיב התפרסם בהיסטוריה של כיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים בגלל הטעות בתנועתה של חטיבה 8, שהיתה הכוח העיקרי בקרב ההבקעה. ביום שישי ה-9 ביוני 1967 לפני הצהריים עלתה החטיבה מגבעת האם מזרחה. הכוח תוכנן להגיע לכפר זעורה, לכבוש אותו ולהשתלט על הכביש המוביל למסעאדה, אבל הטנקים של גדוד 129 משכו דרומה מדי על דרך הפטרולים הסורית, בלי שמישהו יתקן אותם, וכך מצאו את עצמם עולים דרך מוצבי נעמוש ועוקדה אל הכפר סיר א-דיב – שלא תוכנן בכלל להיות במסלול התנועה.

רק כשהכוחות הגיעו לכאן התבררה הטעות, אבל גדוד הטנקים 129 המשיך בכל זאת את מה שהתחיל – קרב אש עם קלע. הוא חצה את ציר הנפט מזרחה ועלה על הדרך בין בתי הכפר אל הקרב הקשה שלו מול מתחם הנ"ט המבוצר, כשני ק"מ דרומית-מזרחית משם. בסיר א-דיב נפצע מג"ד 129, סא"ל אריה דיין "בירו", שפונה לאחור, וסמוך לכפר, למרגלות מוצב 8173, נהרג מחליפו של בירו, רס"ן רפי מוקדי.

סיר א-דיב בצילום מסוף 1967

סיר א-דיב בצילום מסוף 1967

על דרך הנפט בסיר א-דיב ביצע המח"ט אלברט מנדלר תיקון לטעות ופנה מכאן צפונה אל היעד המקורי – כפר זעורה, כשהוא מותיר את גדוד 129 להילחם לבדו על קלע. בסיומו של קרב דמים נכבש לבסוף מתחם וכפר קלע, קרב שהיווה נקודת ציון משמעותית ביותר בכיבוש הרמה הסורית. וכך, שלא באשמתו, עלה סיר א-דיב על המפה.

קרוב ל-50 בתים היו בכפר הזה ערב מלחמת ששת הימים. כמה ימים לאחר סיומה הגיעו לכפר הנטוש, כמו אל יתר הישובים ברמה, יחידות של חיל ההנדסה שעברו בין הבתים ופוצצו את מרביתם, כדי שלתושבים הסורים שעזבו את בתיהם עד יעבור זעם לא יהיה לאן לחזור. זה היה הגירוש השקט של מלחמת ששת הימים – בלי מסמכים ובלי ראיות בולטות, שבסיומו נותרו רק ארבעה כפרים דרוזים מתוך יותר מ-100 ישובים שבהם התגוררו כ-140 אלף סורים. כל היתר הוחרבו והם ניצבים בשיממונם עד היום. בסיר א-דיב נותרו למזכרת כחמישה בתים שלמים. לאחד מהם נכנסה נועה.

נועה בביתה

נועה בביתה, עם מגף עתיק של ילד

היא במקור מבית שמש, וכיום עובדת בגליל העליון. בעברה היתה מדריכת רפטינג בירדן ההררי, ואף בנהרות בטורקיה ובאוגנדה. על הסיבות שהביאו אותה להתגורר במקום נידח היא מספרת: "היתה לי משיכה בלתי מוסברת, קריאה חזקה לבנות את הדום ולחיות בחוץ. חצי השנה שחייתי מתחת לעץ במרחבי העשבים הצהובים של הגולן הפגישה אותי עם חוקי הטבע והיקום ועם עצמי, בעומקים שהם מעבר למילים. התהלכו סביבי חזירים ואיילות. שועלה היתה לי חברה . הלילה היה מרתק. לפעמים העדפתי לוותר על מדורה כדי לא להסיח את דעתי מההתמסרות המוחלטת לתחושות ולצלילים. הקשר התחושתי והחיבור עם החיות והעצים הלך והתעצם, רגשות של חסד והודיה מילאו לי את הלב. תחושות של ניתוק וחוסר רצון להגיד כן לחיים הללו השתנו לשמחה והכרת תודה. אנחנו מנתחים ומתייחסים לטבע כאילו הוא עולם של הישרדות, אבל למעשה הוא עולם של נתינה כמו היקום כולו".

הבית שלה אינו מחובר לחשמל ומים, אבל עם תושיה, יצירתיות ונשמה הצליחה להתגבר על כך בעזרת הדייר הנוסף בכפר ולהפוך בית פרוץ לכל רוח בשום-מקום למעון מיוחד ונפלא.

הבית של נועה תחת עץ האלה

אחד הבתים בסיר א-דיב הצופה אל עמק החולה

במטבח

במטבח של נועה בסיר א-דיב, עם חלון למערב

נועה בשטח

לומדת פרק בהיסטוריה הצבאית של הרמה הסורית: נועה מסיירת בקלע

דלת ביתה אינה נעולה. בפתח תלתה פתק לכל עובר ושב מזדמן, בזו הלשון: "אם הסקרנות תפסה אותכם ונכנסתם, אנא קיראו – הגעתם לסיר א-דיב. משמעות השם הוא "מסלול הזאבים". זהו שם הכפר שהיה כאן ופונה ב-1967. הדלת שפתחתם כעת כדי להיכנס היא דלת מקורית של אחד מבתי הכפר ששכבה על הארץ במשך 48 שנה. שיפצתי אותה באופן חופשי. הצירים של הדלת הם צירים מקוריים. אם תסתכלו בחוץ על הקיר יש כתובת שטרם פענחתי. כנראה שבית זה היה מרכז הכפר, או המיפקדה.

"גרו כאן אנשי צבא, אולם היו פה גם משפחות. זאת אפשר לדעת לפי נעלי הנשים והילדים שמצאתי בכפר. אתם מוזמנים לעשות סיבוב בבית וגם להכין לכם תה או קפה, לשבת וליהנות מההר. בחדר הקטן הנחתי מספר מזכרות שמצאתי בכפר. אתם מוזמנים להתרשם. ליד חלק מהפריטים הספקתי להכין הסבר/תרגום.

"השטח שמתחת לציר הנפט אינו שטח אש. לא יורים מתחת לדרך. זוהי טריטוריה חופשית לבעלי החיים. אפשר לפגוש כאן חזירי בר, צבאים, נמיות, דורבנים, צומחות פה אלות אטלנטיות, אלונים, שדרים, סדריות ועוד. כבדו ואהבו אותם ותיהנו מהמפגש מרחיב הלב עימם. אפשר לשבת במורדות בשקט, אולי מתחת לעץ, ואולי נזכה להתראות עימם ולחלוק איתם רגע בחיים המשותפים על פני האדמה".

העיתון הסורי שנמצא בבית בסיר א-דיב

עיתון סורי שנמצא בבית בסיר א-דיב

מבין עשרות הפריטים שמצאה בבית נמצא גם עיתון סורי משנות השישים המוקדמות, ומכתב שמצאה בעליית הגג ואף דאגה לתרגם אותו.

המכתב נושא את התאריך 25 בספטמבר 1959, בזו הלשון: "אדון עבוד, שלום לך, מה שלומך? תגיד לאדון החאג' שישלח לי 4 או 5 אבטיחים. מקווה שאתה תקנה אותם לפי בחירתך עלא כיפאק שיהיו טובים. שים אותם בארגז ושלח אותם למוסך ראשיד, רשומים בשם פאדל אל חלף. שישמור אותם אצלו עד שאני מגיע ברביעי או בחמישי 30.9.59. שמעתי שאתה מגיע לחאלב, האם זה נכון?

"שלום לאדון חאג' בק, אני ואחיך חליל ואבו חיידא ואדון מוחמד, אחיך סלאח סטף".

המכתב שנמצא בבית בסיר א-דיב

המכתב מ-1959 שנמצא בבית

ככה עברו עליה הימים בסיר א-דיב בנעימים ובכיף. בימים עבדה באיזור הצפון ובלילות חזרה דרך כביש הנפט צפון, כ-7 ק"מ דרומה, אל גן העדן הקטן של בדידות שיצרה לעצמה.

יום אחד נקטעה האידיליה. בתחילת דצמבר 2015 נדרשה נועה לפנות את ביתה על-ידי פקח הסיירת הירוקה שגילה אותה. היא לא התווכחה יותר מדי. שבוע לאחר מכן פינתה בעצב רב את המקום. כרגע היא מתגוררת אצל חברים בקיבוצי הצפון עד שתמצא תחליף.

על סיר א-דיב היא לא מתכוונת לוותר כל כך מהר. יש לה חזון מעניין: להפוך את המקום הנטוש לכפר שיקומי אמנותי. לאכלס אותו בקבוצות קטנות שנמצאות בתהליכי שיקום נפשיים. קבוצות מתחלפות ישהו בכפר לתקופות קצרות. הם ישפצו ויבנו בהדרגה את הכפר ההרוס, ודרך המפגשים שלהם עם מרחבי הטבע ועוצמתם הם ייצאו למסע של היכרות עצמית, ביטחון, אמון וחסד.

הכפר סיר א-דיב, מהדרך הזו נע גדוד 129 מזרחה [צד שמאל של התמונה] אל עבר קלע

צילום של הכפר, מצפון לדרום. מהדרך הזו עלו הטנקים של גדוד 129 מזרחה [לצד שמאל של התמונה] אל כפר קלע

נועה מפרטת: "הקבוצות הראשונות שיגיעו ישקמו את הבית הראשון, וכן הלאה. זה יהיה הרבה מעבר לשיפוץ טכני. הקבוצות והמנחים יקבע קו רעיוני אמנותי לשיקום הבתים. למשל, חדר שכולו מטויח, משופץ ומפוסל מבוץ וקש. השיקום הפיזי של המבנים ההרוסים יעזור לרפא שברים פנימיים. המרכז ישאף לפעול מתוך תשתית אקולוגית (לוחות סולריים, שירותי קומפוסט וכו'), כדי לשמור על מפגש ישיר עם הטבע. הצוות יורכב מיוצרים ומדריכי אמנויות שונות, מטפלים, אנשי טבע. כל קבוצת משתקמים תגיע עם המדריכים הקבועים שלה, וההרגלים שלה, להתרחב ולהיפתח לעומקים ואמון חדשים בסיר א-דייב. זהו הרעיון שנובע מהרצון שלי לחלוק ולהציע לאנשים נוספים את המתנות והריפוי שנתן לי המגע עם הטבע, האדמה והשמיים".

חזון מעניין שראוי לחשיבה אצל מקבלי ההחלטות במועצה האיזורית גולן ובגופים אחרים.
צבי בסיר א-דיב

דברים שרואים מקרוב בסיר א-דיב [צילמה נועה לרנר]

קשת בסיר א-דיב צילמה נועה לרנר
—————————————————————————————————————————————————-
מודעות פרסומת

8 מחשבות על “כאן גרה בכיף

  1. מחמם הלב לראות אנשים טובים באמצע הדרך. מציעה לך ליצור קשר עם האלוף דורון אלמוג שהקים כפר שיקומי בנגב בגלל שבנו לוקה באוטיזם ולנסות דרכו להגיע לגורמים המוסמכים.

  2. אם להמשיך את החלום של נועה – הייתי משפץ כמה בתים בסיר א-דיב ומביא כל סוף שבוע 10-6 חבר'ה פגועי הלם קרב מששת הימים מהחזית הסורית שלא אובחנו בזמנו, כי ב-1967 לא היה דבר כזה הלום-קרב.
    יש מספיק חיילים כאלה מקרבות תל פאחר, תל עזזיאת, קלע, זעורה, דרדרה, תל הילאל, ג'לבינה, בניאס ועוד, כולל כאלה שלא נלחמו בפועל [עתודה או צוותים טכניים] אבל חטפו הלם רק מלראות הרוגים וכלים שנפגעו. כאן בשקט הזה ובהנחיית איש מקצוע הם ישחזרו את שעברו, יסיירו באתרי הקרבות ובטבע, ויקבלו תעודת הוקרה על השתתפותם במלחמה. זה עשוי להקל מעט על המועקה שרובצת עליהם 50 שנה ושהמדינה לא הכירה בהם.

  3. נועה מסוג האנשים שנותנים השראה. לא צריך לחפש רחוק בשביל זה, השראה נמצאת המון פעמים מתחת לאף שלנו בדברים הפשוטים של החיים. זה האלוהים שנמצא בתוכנו. מקוה שהרשויות יקשיבו לרעיון שראוי לאימוץ.

  4. יום אחד נקטעה האידיליה. בתחילת דצמבר 2015 נדרשה נועה לפנות את ביתה על-ידי פקח הסיירת הירוקה שגילה אותה.
    מתסכל אפילו לקרוא

  5. בתי המופלאה והמדהימה. החזון שלך מרגש. הדרך הצנועה והמיוחדת שלך לומר את הדברים מרחיבה את הלב. מי ייתן ויתגשם.

  6. פוסט מעניין ומיוחד, תשובה ראויה לכולנו החלום של נועה להקמת כפר שיקומי אמנותי. יכול להתגשם ובהשראה מהבלוג "נעמוש הרמה הסורית" הצעה שכדאי לבדוק. אם נקרא שנית את הפוסט מס' 50 על רפי מוקדי ונחבר את שניהם לאתר הנצחה של הקרב המרכזי ברמה הסורית של החטיבות הלוחמות מכפר סאלד ועד תל חמרה, גולני ושריון, זה המקום הראוי. המוצב הסורי 8173 והכפר סיר אדיב מקום ראוי,
    יוזמת מקימי הבלוג "נעמוש הרמה הסורית" והתחקירים שמעולם לא נעשו בצורה מסודרת ראויים לשמש תוכן חינוכי לכפר זה ולמורשת כיבוש הרמה הסורית.
    הצעתי ליוזמי הבלוג, משרד הביטחון, מועצת הגולן ואזרחים שיפעלו להקמת כפר על שם אחד הלוחמים הראויים רפי מוקדי ז"ל, מ"פ הסיור שעל גבורתו אין חולקים. כפר שיקומי שבו ימצאו מזור כל הלוחמים הלומי הקרב שיש איתנו מכל המלחמות, זה המקום לראות בו יופי שלווה ורוגע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s