"גיבורי" נבי יושע

קציני גדוד 129 – הקמ"ן איצלה מודעי וקצין החימוש יורם בוכנר נזכרים בשעות שבהן עקבו מרחוק אחרי הקרב על קלע * בוכנר על החיפושים בהמשך אחרי הטנק של חברם יובל בן ארצי שהיה עם מ"פ הסיור רפי מוקדי [שניהם נהרגו]: "הסתובבנו באיזור שבו היה הטנק ולא מצאנו. הטנק היה בתוך ואדי, אבל איך לא ראינו? אפילו האנטנה בלטה"

צילום מאיזור נבי יושע אל הרמה הסורית [צילום: ארכיון צה"ל]

167, צילום מאיזור נבי יושע מזרחה אל עבר צפון עמק החולה והרמה הסורית [צילום: ארכיון צה"ל]

בזמן שגדוד 129 הפליג לדרכו מגבעת האם לכיבוש הרמה הסורית, נותרו מאחור כמה קצינים שלו שעקבו אחרי הקרב מרחוק. שניים מהם היו הקמ"ן סגן איצלה מודעי וקצין החימוש סגן יורם בוכנר, שמספרים כאן את זכרונותיהם והתרשמותם ממהלך האירועים. כזכור, גדוד 129 הגיע במלחמת ששת הימים לגזרת פיקוד צפון אחרי יומיים של קרבות בגזרה המצרית מול מתחם כונתילה.

הקמ"ן איצלה מודעי מספר: "הגענו לפיקוד צפון ואז נעצרים ומתכוננים לאיזושהי עלייה [הכוונה לפעולה מוגבלת לכיבוש הרמה ב-8 בחודש, שבוטלה]. הורידו אותנו חזרה, אמרו – זהו, נגמרה המלחמה. ישבנו בחורשה, אולי חורשת המייסדים [ביסוד המעלה], הקמנו אוהלים, עמדנו ללכת לישון, אני לא זוכר באיזו שעה – פתאום הכל השתנה. אני לא זוכר מתי ואיך קיבלתי מפות כדי לחלק לטנקים ולכולם. ההוראה היתה שלמעלה עולים רק טנקים. בירו [המג"ד] לקח איתו בטנק את יובל בן ארצי, שהיה קצין קשר, והם עלו. אני וקצין החימוש יורם בוכנר היינו על זחל"מים. אמרנו שכדי לשמוע ולקלוט מה קורה נעלה לנבי יושע, ומאז אנחנו קוראים לעצמנו 'גיבורי נבי יושע'. שמענו את כל מה שקורה עד הרגע שהבנו שהקרב פחות או יותר נגמר. זה עוד היה אור יום. ירדנו מנבי יושע והתחלנו לעלות למעלה, עברנו את עמיר ועלינו דרך גבעת האם, שם ראינו את הזחל"ם שחטף פגיעה, נדמה לי שהיה של המסייעת. לא הבנתי שיהודים יכולים לשכב ככה שרופים מתים בשטח. לי בהתחלה הם נראו כמו ערבים. עלינו למעלה ונפגשנו עם הכוח אחרי הקרבות".

לשאלה למה הקמ"ן לא היה צמוד למג"ד בעת הקרב הוא עונה: "הוא [בירו] בחר לקחת את הקצין קשר שיעזור לו יותר מאשר הקמ"ן".

איך הרגשת עם זה? "הקמ"ן לא יושב בטנק עם המג"ד, למג"ד יש צוות שלו בטנק, והוא לקח את קצין הקשר".

המשימה היתה זעורה, אבל הגיעו לקלע. "המשימה היתה לפנות על כביש הנפט צפונה ומשם לעלות. פשוט נכנסו למגע והתקדמו והתקדמו, ואתה מכיר את הסיפור עם מ"פ הסיור, מוקדי? אנחנו שמענו אותו בקשר אומר – תמשכו צפונה לכביש הנפט, אבל הגדוד כבר היה קדימה".

מי אשם בטעות הזו? "לא יודע מי אשם. היה לנו סרן מפיקוד צפון שהיה אמור להיות ה'מועלם' בשטח מבחינת איך לנווט ולעלות ואני לא יודע איך הגיעו לקלע. פשוט בגלל הסיטואציה של הקרבות. ירו עליהם, הם התקדמו והשיבו אש ונכנסו דרך מעבר הכרחי של מתחם נ"ט שעשה שמות בגדוד. אי אפשר היה להסתובב אחורה. ניסיתי לפחות פעם אחת להשיג את הסרן הזה, שהיה מהמודיעין של הפיקוד, ולא הצלחתי לאתר אותו. אבל הוא היה צריך להיות בגבעת האם או משהו כזה ולכוון את הגדוד, וזה לא קרה".

מתי שמעת שהמג"ד בירו נפצע? "אני חושב שראיתי אותו יורד יושב על הג'יפ, יושב זקוף".

כשבירו ירד השעה היתה בערך לקראת שתיים בצהריים, הזמן שכוחות הגדוד היו באיזור מחסום הקוביות. זאת אומרת שבשעה הזו אתה כבר נמצא בתנועה בשטח לכיוון קלע. "נכון, נכון, אני לא יודע אם זה ליד גבעת האם, אבל ראיתי אותו יורד".

איפה הייתם בנבי יושע? "היינו ברחבת המשטרה, כדי להיות במקום גבוה ולקלוט טוב יותר את הקשר. היינו גם על הקשר החטיבתי וגם על הרשת הגדודית".

מה גרם לך ולקצין הנשק לעזוב בשלב מסוים את נבי יושע ולהתקדם לשטח הקרבות? "פשוט התחלנו להבין שנגמר הקרב ושהחבר'ה הגיעו למעלה. בשלב הזה יורם, קצין החימוש, היה צריך לטפל בכל התקלות בטנקים".

כשהגעתם לקלע מה היתה השעה? "אני לא זוכר".

לקלע הגיעו רק שניים-שלושה טנקים שלא נפגעו. "היו יותר טנקים, אבל לא כולם עלו לקלע, היו תקלות בדרך".

זכורים לך סיפורים חריגים מבחינת תפקוד הגדוד? "אלה סיפורים שאחרי מעשה, אכן היו חבר'ה שהיו בפאניקה ולא עלו".

ביקרת מאז בקלע? "ודאי, אנחנו, קצין הקשר יובל בן ארצי [נהרג במהלך הקרב], יורם בוכנר ואני היינו חברים מהסדיר ועשינו ביחד מילואים. בוכנר עד היום חבר של המשפחה. כל שנה, עד שההורים של בן ארצי נפטרו לפני עשרים וכמה שנים, היינו עולים אליהם ביוני לבקר ומדי פעם נוסעים גם לקלע".

מה דיברו אחר כך בגדוד על הקרב הזה, על התפקוד של בירו? "בירו כמעט ולא היה, הוא נפצע והחליף אותו מוקדי ואחר כך נתי הורביץ, ואת מוקדי לא מצאו כמה ימים. לא הצליחו לראות אותו כי הטנק נפל לוואדי ומה שנשאר למעלה היתה האנטנה, והם לא ראו אותה. יורם חיפש אותו בשטח במשך שבוע ולא מצא".

הסרט שעשתה בתו של מוקדי טוען שהחטיבה הפקירה את אביה, שלא חיפשו מספיק. "ניחוש ודאי – זה לא מתאים לאלברט ולא מתקבל על הדעת, כי מוקדי היה יותר מרס"ן – הוא היה חבר של אלברט. כשאנחנו עזבנו את הצפון [לרמאללה] הפקודה אומרת שמי שאחראי להמשך החיפושים אחרי חללים ונעדרים זה מישהו אחר, לא החטיבה. אני יודע שיורם [קצין החימוש] הסתובב אחרי זה שבוע ימים בכל הרמה, חיפש את הטנק ולא מצא".

* * * * * *

קצין החימוש של גדוד 129, יורם בוכנר, מספר: "הגענו לצפון [ב-7 ביוני 67], התמקמנו למטה על הכביש לכיוון קרית שמונה, ואז החליטו מי עולה לקרב. אני, איצלה ועוד כמה עלינו למעלה לישע, אבל כעבור כמה שעות ירדנו ועלינו והתחברנו בהמשך לכוחות".

כשהיית בישע, מה אתה זוכר מרשת הקשר? "הקשבנו, אבל אני לא זוכר מה נאמר. ידענו בדיוק מה קורה. במקרה קולגה שלי מגדוד אחר, יגאל גורן, נהרג".

גורן היה בזחל"ם סמג"ד החרמ"ש 121, שנפגע מתחת לגבעת האם מפגיעת מרגמה. "כן, זה היה עצוב. הכרתי אותו. לגדוד ההוא היה קודם לכן קצין חימוש אחר שהמג"ד התעצבן עליו ופיטר אותו ולקח את יגאל גורן במקומו. ויגאל עלה ונפגע פגיעה ישירה ונהרגו שם עוד כמה. הוא נהרג כי החליף מישהו שלא היו מרוצים ממנו. זה היה ממש בקצה העלייה ליד גבעת האם. אני לא זוכר הרבה מראות משם, אבל את זה אני זוכר טוב. זה היה שוק לכולם. ואז אמרו לי שזה היה זחל סמג"ד שישב בו יגאל גורן שהיה קולגה שלי. מאוחר יותר אמרתי לזה שיגאל החליף אותו – לך תניח תפילין, תראה איזה מזל היה לך".

מה אתה זוכר לאחר מכן? "ראיתי את בירו יורד למטה פצוע בג'יפ, יושב זקוף וגאה. בדרך למעלה על הציר היו כמה טנקים, אני זוכר לפני קלע על תל אבנים את הטנק של אילן [אילן לבנון, מ"פ ו']. מה עוד אני זוכר? שבאמצע הכפר עצמו בקלע היה טנק סורי אחד, אס.יו-100, בתוך בית. אלה תמונות שעוברות לי בראש. בקלע עשינו ריכוז, ומינו את משה בנקו כמג"ד במקום בירו שנפצע. אחרי המלחמה הגדוד ירד לאיזור רמאללה מלבד מספר אנשים, ואני ביניהם, שנשארו בצפון. בנקו לקח אותי ואמר לי – פה תקוע טנק ופה תקוע טנק, ותמצא גם את הטנק של יובל ורפי מוקדי. השאירו אותי עם חבר'ה מהסיור, שניים-שלושה ג'יפים, ולי היו חוליות טכניות. התחלנו לתקן את הטנקים וחלק לגרור. היו לי עשרה או 12 טנקים להביא לקלע, שם היה ריכוז ומשם מובילים הורידו אותם לסדנאות. חלק גדול מהזמן השקענו בחיפוש אחרי הטנק של יובל. זה סיפור עצוב שקשה לי לדבר עליו, כי יובל היה חבר מאוד טוב שלי. הסתובבנו באיזור שבו היה הטנק ולא מצאנו. הטנק היה בתוך ואדי, אבל איך לא ראינו? אפילו האנטנה בלטה".

למה לא העליתם הליקופטר? "כשאתה אומר 'אתם', אז אני הייתי פיון קטן, אבל היה את אלברט, שהיה חבר אישי של מוקדי, והוא בלהט המלחמה הלך קדימה ועבר משם לשועפט. בין המשימות שנתנו לי היה לחפש את הטנק הזה, אבל הייתי צריך גם לתקן טנקים ולהעביר אותם לקלע כדי שיורידו אותם לסדנאות. עבר שבוע עד שמצאנו אותו".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s