"באש התופת שהיתה – אין אשמים"

ראיון המשך עם זלמן גנדלר [ג'מקה], קמ"ן פיקוד צפון במלחמת ששת הימים * על הטעות בדרך של חטיבה 8, על האש שספג גדוד 12 לפני תל פאחר, על המח"ט הסורי שאיים ברשת הקשר על חייליו כי ייקשרו בשרשראות למוקשים, על תיק הסודי "עליות ברמה", ועל האתיקה העקומה שבה אפרים ריינר, חברו של האלוף דדו ושל מפקדים בכירים, עמד בראש התחקירים על קרבות הרמה הסורית

"תראה איזו עבודה, זו חתיכת נוסטלגיה", מתרגש זלמן גנדלר [ג'מקה] למראה המפה שאני מציג בפניו. 1:20,000 של סדרת מוצבים 66א' בגזרת דן/מסעאדה של מודיעין פיקוד צפון מ-1967, שסא"ל גנדלר עמד אז בראשו.

מפה זו היתה במקור של מ"מ טנקים מפלוגה ז' בגדוד 377, סגן שוקי נחום, שמסר אותה לאחד ממפקדי הטנקים שלו, משה יזרעאלי [לחצו כאן לסיפור המפה], בתחילת יום הקרבות של ה-9 ביוני 1967 לכיבוש הרמה הסורית. ברבות השנים מסר יזרעאלי עותק ממנה כהוקרה לעזרא ברוש, מ"מ החוד בקרב תל פאחר, שאותו הכיר משירות המילואים שלהם.

כך התגלגל עותק ממנה לפגישה הנוכחית עם גנדלר, שעמד בראש המערכת ששקדה על המפות הללו יומם ולילה. המערכת כללה צוות סיירי מודיעין-אוויר, שעשה אינספור טיסות צילום בגבול סוריה, מפענחים שעמלו שעות על צילומי האוויר ושרטטים שהטביעו במפה סימונים של עמדות טנקים, עמדות מקלע, שטחי מיקוש, תעלות קשר וכו'.

"איזו עבודה זו היתה", אומר גנדלר, "תראה את השמות – סיר א-דיב, בחריאת, בורג' בביל. פעם דקלמתי אותם כל הזמן. תראה את סימוני המיקוש סביב מוצבים. כמה מיקוש הם השקיעו במוצב מחלקתי קטן [מצביע על סומין שמעל קיבוץ שמיר], עשינו פה עבודה ענקית".

1967 – סא"ל זלמן גנדלר, קמ"ן פיקוד צפון [משמאל], עובד על צילומי אוויר

גנדלר67

2016 – זלמן גנדלר, רמת השרון, מעיין במפת מודיעין פיקוד צפון מ-1967

גנדלר 2016

זהו ראיון שני בבלוג עם ג'מקה. בראיון הקודם איתו, בספטמבר 2013, דיבר הקמ"ן בין היתר על קרב תל פאחר וכינה "טעות" את מהלך גדוד 12 שלא איתר את הדרך לציר הנפט, כדי לתקוף את המוצב הסורי מעורפו. לאחר אותו ראיון פורסם ראיון עם יהודה שפר, סייר האוויר של פיקוד צפון, שבו סיפר על טענות קשות של מח"ט גולני דאז, יונה אפרת, כלפי ג'מקה וכלפי מודיעין פיקוד צפון, על מידע מוטעה לגבי שדות מוקשים שלא היו ותעלות קשר שנמצאו עמוקות מדי.

"לא זוכר סיפור כזה", אומר השבוע ג'מקה לשאלה על אותו עימות בינו לבין יונה אפרת. "לגבי עומק התעלות, אני יודע שהיו כל מיני לוחמים שאמרו שלא העריכו שעומק התעלות הוא כזה שבנאדם יכול לרוץ שם [זקוף]. בדרך כלל התעלות הן עד פה [החזה], אבל בפוטוסטטים היה כתוב, וגם את העומק הדגשנו, שבנאדם יכול ללכת שם ולא יראו אותו. ואם חייל צריך לירות הוא צריך לחפש מדרגה ולירות ממנה".

כשגדוד 12 נע על דרך ההטיה הוא ספג אש ממוצבים סורים ממערב [עזזיאת, בורג' בביל וחירבת סודה].האם בתכנון נתתם את דעתכם לכך שמי שנע בדרך ההטיה אל תל פאחר נחשף לאש? ג'מקה: "לקחנו את זה בחשבון. הגדוד אמור היה להגיע לתל פאחר מהאגף ולא מלמטה. נתנו את דעתנו בזה שארטילריה וחיל האוויר ירדו על האיזור הזה. ממה שעכשיו אני זוכר… איפה הם חטפו את האש, ליד עין א-דייסה?".

גם בעין א-דייסה, גם לפניו וגם לאחריו. "מתל עזזיאת זה ברור שהם קיבלו, כי הוא היה גבוה לא רק מקדימה, אלא גם מאחורה. כל המוצבים שהיו בסביבה היו בתוכנית האש, כדי שהכוחות יוכלו להגיע לתל פאחר, אבל הם לא מצאו את התוואי הנוח להגיע לתל פאחר".

אם המג"ד מוסא קליין ניווט אל תל פאחר לפי מפת המוצבים, אפשר קצת ללכת לאיבוד. הם היו אמורים לנוע על דרך ההטיה וממנה לעלות מזרחה אל ציר הנפט בנתיב כלשהו. אבל במפה הזו דרך ההטיה איננה מסומנת. "אין דבר כזה, היא מסומנת… [מחפש במפה]. דרך ההטיה זו דרך עפר שהלכה על התוואי איפה שהסורים ניסו להטות [את מקורות הירדן]. כאן זה מוצבון מחלקתי [מצביע על מוצב קטן על דרל הנפט], וכל אלה שהשפיעו על התנועה הופיעו בתוכנית האש, כולל המוצבים הקטנים, מוצבי מרגמות ודאי. כי זה לא בחוכמה לעלות מהדרך הזו מזרחה. כל המוצבים שמשפיעים על תנועת הכוחות היתה עליהם אש".

מפת מודיעין 1967 שהיתה ברשות מפקדי כוחות, האיזור שבין גבעת האם לתל פאחר. ואיפה כאן דרך ההטיה?

מפת מודיעין 1967 שהיתה ברשות מפקדי כוחות, באיזור שבין גבעת האם [למטה משמאל – או"ם] לתל פאחר [9131]. איפה מסומנת דרך ההטיה?

בחירבת סודה היו טנקים, אתם ידעתם עליהם? "כן".

אלה טנקים שהפריעו מאוד לתנועת גדוד 12 ולא היה נגדם שום מענה. "שוב, כל אחד מהמוצבים שפה [באיזור תל פאחר] היה בתוכנית האש שלנו. אני זוכר שהיה לנו במהלך התכנון ויכוח על מידת הנזק, ומה לעשות כדי לא לקבל כל כך הרבה אש מכל כך הרבה מקומות. והסיבה שבעיקרון רצינו לעשות את הדבר הזה ולהגיע לתל אל פאחר מהצד, או לעלות דרך פה [איזור נעמוש] ולהגיע לתל פאחר מהצד [דרך ציר הנפט] כמו שהסיירת עשתה. היא נסעה בדיוק כמו שחשבנו שצריך לעשות".

אבל הסיירת שנעה בעקבות חטיבה 8 עשתה את זה כשעתיים וחצי אחרי גדוד 12 יצא לדרך. גדוד 12 החל לנוע מגבעת האם אחרי המתנה ממושכת עד שהדרך הפקוקה תתפנה מהכלים של חטיבה 8. הוא לא יכול היה לנוע בעקבותיה באותה דרך, אחרת הוא היה מגיע לתל פאחר רק בערב. "אני לא מדבר על מתי, אבל בעיקרון ממה שכרגע אני זוכר שתוכנית האש כיסתה את כל המקומות, ואם יש אש מאיזשהו מוצב זה יכול להיות".

בוא נדבר על חטיבה 8. החטיבה מגיעה ב-7 ביוני לפיקוד צפון מחזית הדרום, דדו מטיל עליה את המאמץ העיקרי – פריצה מגבעת האם וכיבוש משלטי זעורה. האם אתה זוכר את ההסתייגויות שהיו למח"ט אלברט מנדלר אמר לגבי התוכנית? "איך אתה רוצה שאני אזכור אחרי כל כך הרבה שנים?".

אנסה להזכיר לך. אלברט פיקפק בכך שיוכל לזהות את התוואי שעולה לזעורה, ואתם נתתם לו מישהו שיעזור לו למצוא את הדרך. "לא זוכר".

בחור בשם דן בונה שהיה קמב"צ חטמ"ר 3. "אני זוכר שהיתה לנו שיטה כזו במקומות שצריך עזרה בניווט, כדי לקבל ביטחון עצמי, אז מצמידים אנשים שחיו בגזרה כדי שינווטו הרבה יותר טוב, אבל אני לא זוכר את המקרה של חטיבה 8".

בסופו של דבר חטיבה 8 לא עולה מהדרך המתוכננת לצפון-מזרח אל זעורה, אלא ממשיכה דרומה ועולה לסיר א-דיב וקלע. "קודם כל הניווט פה נורא קשה, כי אתה נצמד לדרכים, חוטף אש ובצדדים יש שדות מוקשים. במציאות יש הרבה מאוד טעויות ניווט. הוא היה צריך להגיע לשם והגיע לפה. במקרה מהטעות הזאת יצא מהלך גאוני בזה שהגענו מהר מאוד לקו המוצבים הסורי השני".

זאת טעות גאונית? "הטעות הזו הובילה רק לדברים טובים כי הגעת במהירות יותר גדולה, אומנם עם אבידות, לקו העיקרי של הביצורים".

אם זה גאוני, למה זה לא תוכנן מלכתחילה? "הם לא רצו לעשות פיצול כוחות כזה גדול. רצו להתרכז בחלק הצפוני של הרמה. חיפשנו איפה אפשר לעלות, ואז ראינו שבאמת אין ברירה אלא ללכת על מוצבים כאלה שיותר קל לקחת אותם. אבל אף מוצב לא קל לקחת אותו, והשיקול של הניווט שיהיה יותר קל הוא לא היה כל כך בעל משמעות אז. זה היה אחד הלקחים של המלחמה הזו. אתה צריך לטפס למעלה בשדות מוקשים ותחת אש, ולא בכוחות מי יודע מה".

הקמ"ן סא"ל זלמן גנדלר [ג'מקה] בזחל"ם החפ"ק עם אלוף דוד אלעזר, בקרבות צפון השומרון ב-6-5 ביוני 1967 [צילום: ארכיון צה"ל]

הקמ"ן סא"ל זלמן גנדלר [ג'מקה] בזחל"ם החפ"ק עם אלוף דוד אלעזר, בקרבות צפון השומרון ב-6-5 ביוני 1967 [צילום: ארכיון צה"ל]

בזמן הקרבות ברמה אתה היית במוצב הפיקוד בהר כנען, עם האלוף דדו והרמ"ט דן לנר. "כן, אני הייתי במשקפת גדולה וטיילתי [בעיניים] בין הכוחות".

התצפית משם טובה? "בלתי רגילה, ראינו את הכל עד קונייטרה".

ומה אתה רואה מחטיבה 8? "אנחנו רואים אותם נוסעים בטור, אחר כך ראינו שהם חוטפים אש ומתפצלים. היתה לנו עבודה מאוד קשה עם זה, לראות שהם נוסעים בנתיב כפי שתוכנן".

ראיתם שהם לא נעים כמתוכנן? "אנחנו רואים שהם לא בדיוק כמו שאנחנו חשבנו שצריכים ללכת. כשחטיבה 8 נכנסה [לגבעת האם] הסתכלנו לאן היא נוסעת וראינו שהיא נוסעת בסדר, ופתאום ראינו שהיא נוסעת לא כמו שתיכננו. אבל שמענו גם בקשר את הסיבה – שהם לא מצאו בדיוק את הפנייה. ופה לא התערבנו, כי כשאתה בשטח אתה רואה את מקורות האש ורואה את התוואים שאתה פונה אליהם. אז אנחנו לא ניסינו לנווט אותם מלמעלה, וכך זה נכון לעשות, זו גישה נכונה כי אחרת הם היו מתבלבלים לגמרי. דדו אמר – חבר'ה, יש שם מח"ט, יש מג"ד, יש מ"פ, יש מ"מים מעולים ויש סיירים. אז במקרה כזה כשאנחנו ישבנו בכנען והסתכלנו, אנחנו בקושי הבחנו למשל בטעות של בירו [מג"ד 129], שבכלל נסע לפה. כנראה שהיו לו על הראש את האבידות שהיו לו, הרי גם הוא בעצמו נפגע".

כשהם הבינו את הטעות, מה היה אז? "הם דיווחו שהם משנים את התוכנית וזהו. דדו שמע ואישר".

וכשגדוד 12 עולה לתל פאחר, אתם עוקבים אחריו ושמים לב שגם הוא לא נע לפי התכנון? "כן".

מכנען יכולתם לראות אם גדוד 12 תוקף לא מהדרך שתוכננה? "אנחנו בדיוק כשזה קרה הסתכלנו על הכוח שהיה צריך להיכנס לתל עזזיאת מאחורה" [גדוד 51].

אבל גדוד 12 היה בתנועה שעה ארוכה קודם לכן. "בסדר, אבל רצינו לראות אם המוצב הזה [תל עזזיאת] נעזב או לא נעזב. כי היה לנו בקשר את הסורים ששמענו שהם מתלבטים מה לעשות. הם אמרו שהאויב בא מכל הצדדים. הם הגזימו כי אנחנו לא באנו מכל הצדדים, אבל ככה הם דיווחו. ואז אמר להם מפקד החטיבה – אם אתם רוצים שנבוא ונקשור אותכם בשרשראות ליתדות של המוקשים, אז אנחנו נעשה את זה. היה ויכוח בקשר אצלם שהיהודים עולים מכל הכיוונים ואין להם מספיק כוח לעמוד מולם והיו זעקות לעזרה. ואז אתה שומע מפקדים שלהם שהיו אמיצים מאוד ואמרו להישאר במקום. אין לסגת. אבל חלק מהחיילים לא בדיוק שמעו לזה, חלק ברח".

מאיפה היתה בריחה? "ראינו את כמות ההרוגים והשבויים שהיתה בתל עזזיאת. זה היה מוצב פלוגתי, ומשם היתה מנוסה".

אתה ראית מחפ"ק כנען מנוסה של סורים מעזזיאת? "לא ראינו את זה בעיניים. עזזיאת היה מוצב שיש לו אחיזה טופוגרפית יוצאת מהכלל, אין שום סיבה לברוח, אלא אם יש מאחוריך כוחות של צה"ל שבאים. הם כבר ידעו בקשר שיש כוחות שפנו [לדרך המוצבים הסורית] ובאים אל המוצב שלהם מאחור. ואז גם ראית איך האש שלהם הלכה ודעכה, אבל הם נלחמו עד הרגע האחרון".

יכולתם לזהות לפי הדיבורים בקשר הסורי מי מדבר ומאיזה מוצב? "לא, אני רק ראיתי שבמהומה שהיתה, הרשתות שלהם עבדו וקיבלנו בריל טיים מה שהם מדברים. המפקדים היותר גבוהים נתנו פקודות ולא ברחו, ואני זוכר ששמענו, לא זוכר על איזה מוצב זה היה, שלקחו וקשרו חיילים סורים שעמדו לברוח, ליתדות של האוהל. כך הם מצאו את מותם אחר כך".

שוחחתי עם לוחמים מגזרות רבות, ואף אחד לא ראה חיילים סורים הרוגים או חיים שנקשרו בשרשראות. "בהאזנה בקשר יכולת לשמוע שהיו פקודות כאלה".

לגבי הקרב בתל פאחר שהסתבך וגבה מחיר דמים גבוה, זכור לך אם היתה בפיקוד איזושהי ביקורת על יונה אפרת על ניהול הקרב הזה? "תראה, לא היתה ביקורת על יונה משום שהנסיבות של מה שהיה, אין בזה אשמים מבחינת כוחותינו. זה לא שאני מגן על מישהו, אבל באש תופת כזאת כשכוחות מטפסים לרמה – ואני אומר לך, הלוחמים היו פירסט קלאס, בחורים עם עוז נפש. אין אשמים. אני גם לא רוצה לשים את זה על מישהו שהלך בדרך הזו ולא בדרך ההיא. אבל בכל מקרה, כל דבר קיבל כיסוי של מג"ד. באף מקרה לא היה מצב שעשו פה איזה מהלך [בלי אישור מפקד]. כל המהלכים פה ספגו אבידות, ואנחנו נמנענו לתת עצות מלמעלה. אלא אם מגיעה תגבורת סורית מאחור, או שרואים טעות באמת חמורה. אבל עד שאתה כבר רואה טעות חמורה נגמר הקרב הזה. אתה לא יכול לקיים שליטה של מאה אחוז".

ובכל זאת, אם חטיבה 8 שעולה מגבעת האם ונעה כמתוכנן, לא נכנסת למגע עם קלע, עולה על זעורה שממנה היא בעצם שולטת גם על תל פאחר – אז בסך הכל התוכנית שלכם היתה טובה מאוד. אבל הגדוד של בירו נמשך יותר מדי דרומה ועולה במקום לא מתוכנן וסופג אבידות לא קלות. "הם טעו, כי נורא קשה פה לנווט".

מה זכור לך מקרבות ה-9 ביוני של חטמ"ר 3 וחטמ"ר 2? "לא זוכר פרטים, כי כמעט שלא עקבנו אחרי שני החטמ"רים האלה. אני רק זוכר באופן כללי שכוחות הגמ"ר האלה, הגנה מרחבית אני קורא להם, קודם כל הם קיבלו אישורים לכל הפעולות שלהם, הם לא עשו דברים על דעת עצמם. חטמ"ר 3 היו יותר תוקפניים. הדברים שהם עשו מסיחים את המחשבה של האויב ומביאים להישגים מקומיים קטנים".

הרמה הסורית. משמאל: תל עזזיאת. איך מבקיעים את הרכס ההררי האדיר הזה? [צילום: יוסי עוז]

הרמה הסורית. הגבעה משמאל: תל עזזיאת. איך עולים בדרך הפחות קשה על הרכס האדיר הזה? [צילום: יוסי עוז]

היה לכם בפיקוד צפון את תיק "עליות לרמה", איפה אפשר למצוא אותו כיום? "התיק הזה מחפשים אותו עד היום. שואלים אותי כל הזמן אם אני יודע איפה הוא, ואני אומר לכולם – לא לקחתי אותו איתי. תיק עליות לרמה היה תיק שטח ששם היו מסומנות מה העליות היותר טובות שאפשר לעלות לרמה. התיק הזה נגנז, אני לא יודע למה, הרי השטח כבר אצלנו ואפשר להסתובב ולראות איך הכוחות עלו. אבל הוא עדיין מוגדר סודי ביותר, אולי כי לא רוצים שאם תהיה לנו שוב מלחמה עם הסורים שהם לא יידעו את הפרטים האלה, ושאנחנו נפתיע".

כמה מילים על תקרית ה-7 באפריל – חילופי האש הנרחבים בגזרת הכינרת עד גדות, שבשיאם הופלו שישה מיגים סורים. הכל החל בתקרית יזומה של צה"ל על שטחים מפורזים. היו עשרות תקריות כאלה שהעסיקו אותך רבות כקמ"ן פיקודי. "היתה תקופות שהמדיניות היתה להיכנס לחלקות שהיו בוויכוח, שמבחינתנו לא היה עליהן ויכוח. בתקופה של דדו החליטו – מה זה לא נכנסים? זה שטח ריבוני של ישראל לפי הגבולות. ככה חשבנו בפיקוד צפון, ככה חשב המטכ"ל, והממשלה קיבלה את זה. השיקול היה שלא יכול להיות שקיבוצים לא יוכלו לעבד את האדמות שלהם. כוחות הביטחון חשבו שעד המטר האחרון של הגבול אנחנו צריכים לוודא שיש לנו שם שליטה. היתה חלקה שנקראה חלקת ה-120 דונם [בין אשמורה לתל הילאל – מזרחית לקיבוץ חולתה], ואני זוכר שנכנסנו לשם בלילה כדי שבבוקר תהיה עובדה. ואיזה ויכוח היה על זה אחר כך בצה"ל: זה הרי שטח שלנו, זה קיבוצים מעבדים אותו, אז למה צריכים להיכנס כמו גנבים בלילה? ודדו נתן גיבוי מלא לזה וקיבל גיבוי מלא מהרמטכ"ל".

אחרי מלחמת ששת הימים מינה פיקוד צפון היסטוריון מטעמו שיעשה את התחקירים על הקרבות. זוכר אותו? "לא".

זה היה אפרים ריינר. "זה היסטוריון ברמה גבוהה [הכוונה – בדרגים גבוהים], לא בפרטים כמו שאתה אוסף".

אתה עברת תחקיר אחרי המלחמה? "כן, ריינר תיחקר אותי".

ידוע לך אם הוא תיחקר גם את המח"ט יונה אפרת או את מג"ד 129 אריה 'בירו'? עד כה לא מצאתי תחקיר שלהם בארכיון צה"ל. "הוא לא עשה את זה באופן מסודר".

יכול להיות שהוא לא יתחקר מח"ט ומג"ד, שהיו להם תפקידי מפתח בקרבות הרמה? "תראה, ריינר לא היה כמו הדור הצעיר של תחקירנים היום, שבאמת לוקחים את הדברים ברצינות ועושים רשימות מפורטות. ריינר היה חבר של דדו, זה עוד מלפני המלחמה ודדו לקח אותו איתנו בזחל תוך כדי המלחמה".

ריינר הגיע אליכם לזחל הפיקוד? "כן. בשלב מסוים [של הקרבות] ריינר הגיע אלינו לזחל. וכמי שהיה בשטח וראה, הוא לא היה שותף סוד לשום דבר, אבל בגלל החברות הקרובה שלו עם מפקדים בכירים בצפון, היתה לו נגישות. אנשים ישבו איתו ודיברו איתו וראו בו אדם מהימן. אני זוכר שאיתי הוא התעניין ממתי אנחנו עובדים על העליות לרמה, שהיו מרוכזות אצלנו. אנחנו עבדנו על העליות האלה ואחר כך העברנו לענף שטח במודיעין מטכ"ל, הם עברו על זה והצטרפו עם כל מיני הערות ויצא מזה תיק אחד. הוא הוגדר סודי ביותר, כדי שהסורים לא יידעו מה מבחינת היהודים זה העליות, ומאז מתעניינים בתיק הזה ואף אחד לא מצליח למצוא איפה הוא".

אין בעייתיות בזה שמי שניהל את התחקירים ואחראי לכתיבת ההיסטוריה של פיקוד צפון בששת הימים, הוא חבר של אלוף הפיקוד ושל מח"טים ומג"דים? "זה באמת לא טוב שאחד כזה יתעסק בזה, אבל מי הסתכל על זה אז? אפרים ריינר היה מעבר למחלקת היסטוריה. זה לא כמו היום שמגיעים כל מיני תחקירנים לברר ולשאול".

שלא לדבר על העובדה שבנוסף להיותו חבר של בכירי פיקוד צפון, הוא עצמו היה חלק מהקרבות בתפקידו כסגן מח"ט 3 וצריך לחקור את פעולותיו שלו, של חטיבתו ושל מפקדו. "אני יורד לסוף דעתך, אבל אז לא חשבו על זה כמו שאתה חושב היום".

——————————————————————————————————————————————————————-

לראיון עם זלמן גנדלר מספטמבר 2013 – לחצו כאן

לראיון עם חנן חרנ"ם, סגנו של גנדלר – לחצו כאן

לראיון עם יהודה שפר, סייר האוויר של מודיעין פיקוד צפון – לחצו כאן

מודעות פרסומת

36 מחשבות על “"באש התופת שהיתה – אין אשמים"

  1. 1] סיפור פנטסטי: "אבל בפוטוסטטים היה כתוב, וגם את העומק הדגשנו, שבנאדם יכול ללכת שם ולא יראו אותו. ואם חייל צריך לירות הוא צריך לחפש מדרגה ולירות ממנה". – ולא נותר אלא לדמיין שגם את הפוטוסטטים האלה גנזו… או (משהו שהוא פחות מדמיון) שהיה בעל ענין שלקח אותם הביתה… – זאת משום שבפוטוסטטים הידועים דבר כזה לא רשום, ובכלל הם לא עודכנו סמוך למלחמה! (הם משנת 66').

    2] חסרה תגובתו הסופית של המראויין, לאחר שהוצגה בפניו מפת מודיעין שבה "דרך ההטיה איננה מסומנת". תגובתו המיידית היא ש"אין דבר כזה, היא מסומנת", ואז הוא מחפש במפה… איך הגיב כשנוכח לראות שהדרך אכן אינה מסומנת?

    בכיתוב לקטע המפה: "איפה מסומנת דרך ההטיה?" – כדאי להוסיף עוד פעם את הקטע הזה, ולסמן עליו בצבע את המקום בו דרך ההטיה המשיכה עד תל פאחר.

    אגב, ראוי לציין שבפוטוסטים מ-66' דרך ההטיה כן מסומנת.

    כמו כן, שהעדר רישום הדרך הזו על מפת המודיעין מעיד רק על רמת המודיעין, אך אינו קשור לשינוי התוכנית של גדוד 12.

    3] לאידך, במפת המודיעין הנ"ל מסומנת עוד דרך, די ישרה, המובילה מאזור צומת בורג'-בביל אל תל-פאחר (ועוקפת אותו מצפון וממשיכה הלאה, למוצבים שבמזרח), אך בשטח (כיום) הדרך הזו לא נמצאת – רק הדרך המפותלת הנראית גם היא במפה – וגם בפוטוסטטים הדרך הזו (הישרה) לא רשומה.

    4] ב-2013 אמר המרואיין: "היה שם משמאל לדרך כפר קטן של כמה בתים, גרו שם, זה מסומן במפה". אכן, במפת המודיעין הזו הכפר מסומך משמאל לדרך. אך בשטח (כיום), וגם בפוטוסטטים, הכפר הוא מימין לדרך.

    5] ב-2013 הביע המרואיין את דעתו שגדוד 12 פספס את הפנייה הנכונה בדרכו לתל פאחר. מהראיון הנוכחי עולה שהיה עוד פספוס: "אנחנו בדיוק כשזה קרה הסתכלנו על הכוח שהיה צריך להיכנס לתל עזזיאת מאחורה"…

    היות וידוע שכאשר גדוד 12 הגיע לאזור בו יועדה הפנייה, בשעה 14:30, גדוד 51 היה עדיין רחוק מאזור הכניסה לתל עזזיאת. לא רק שעדיין לא עשה את הפנייה הראשונה שלו, אל תוך דרך הפטרולים, אלא אפילו לא יצא משטח ישראל! ראו בסימונים שעל המפה הזו:

    נמצא שדווקא כאשר נדרשה תשומת לב לגבי זיהוי הפנייה הנכונה של גדוד 12, דווקא שם פספסו המשקיפים את העיקוב אחריו כשהם מסתכלים על משהו אחר…

    6] עוד משהו קטן…: לפי מירב העדויות שנאספו בבלוג זה, כאשר הגיע גדוד 12 לאזור בו היה אמור לפנות, עדיין לא הונחתה עליו אש תופת. את דבריו של המרואיין – שנבחרו גם לכותרת הפוסט הזה, וביתר ביאור בראיון ב-2013: "מה לעשות, הוא כנראה לא ראה, הוא היה תחת אש" – אין לראות כעדות בנושא, שהרי הוא מעיד שבדיוק אז הוא הסתכל על כוח אחר…

    7] "אנחנו נמנענו לתת עצות מלמעלה. אלא אם מגיעה תגבורת סורית מאחור, או שרואים טעות באמת חמורה. אבל עד שאתה כבר רואה טעות חמורה נגמר הקרב הזה". צריך להזכיר שלפי מירב העדויות שכבר נאספו, היה עיכוב של כרבע שעה (וכנראה יותר) בנסיון לערוך את הפנייה. ב-2013 אמר המראויין שהוא חס וחלילה לא מצדיק את ההחלטה לתקוף מהחזית, אלא שהמג"ד "היה צריך לעצור, לבקש הרבה אש, לסובב את הכוח וללכת", ולדבריו אפשר היה לסובב את הכח. לא ברור: האם במשך כל הזמן הזה (כאמור, כנראה שיותר מרבע שעה) המשקיפים עדיין לא התפנו לראות מה קורה, להודיע לחטיבה ולמג"ד שהם טעו טעות באמת חמורה – כי פסספו את הפנייה הנכונה – ושעליהם לפנות לאחור?

    8] מה נסגר, "ליתדות של המוקשים" או "ליתדות של האוהל"? (ועל כנפי הדמיון: גירסת המוקשים תסביר מדוע אין עדויות מהימנות על מציאת חיילים סורים קשורים. הם ניסו לברוח והתפוצצו…).

    • תגובתו הסופית של המרואיין להיעדר סימון דרך ההטיה לא התקבלה. לא לחצתי יותר מדי, העובדה מדברת בעד עצמה.

      למזלו של גדוד 12 הוא לא נאלץ להתאמץ יותר מדי כדי למצוא את דרך ההטיה שהיתה ממש מעל דרך הפטרולים הסורית, כ-100 מטר מזרחית ממנה, ובתום עלייה קטנה נוספת גדוד 12 הגיע אליה. כאן בנקודה הזו, אם המג"ד קליין והמ"פ המנווט שלמה סגל נעזרו במפה הזו הם בקלות יכלו לחשוב שהם נמצאים על דרך [שמסומנת על המפה] שמובילה עד עין א-דייסה, כשלפני עין א-דייסה ולאחריה יש שתי דרכים מימין לכפר שעולות ומתחברות לציר הנפט, ולפיכך במצב הזה הם יכלו להרגיש שהם בדרך הבטוחה אל היעד כפי שתוכנן.

      לגבי מעקב החפ"ק מכנען אחרי הנעשה, יש ספק גדול לגבי יכולתם לראות. הצפייה מהרי נפתלי מזרחה מופרעת תמיד באד העולה מעמק החולה. גם בימים הכי בהירים רכס הרמה נראה עכור מעט. שלא לדבר על צהרי ה-9 ביוני כשענן אבק גדול כיסה את איזור הלחימה ובכל השטחים שמתחת לרמה בערו שדות מאש הפגזים. גם אם הצליחו לראות מדי פעם דרך חור באוויר, אני מניח שהם הבינו יותר מה קורה מהדיווחים בקשר, ואם אני זוכר בספר משני עברי הרמה מצוין שדי הופתעו בחפ"ק כששמעו שחטיבה 8 מגיעה לסיר א-דיב ובהחלט לקחו חלק בקבלת ההחלטות ולא הותירו אותה למח"ט 8 בלבד.

      לגבי תוכנית האש שג'מקה מדבר עליה שהיתה אמורה לתת מענה לאיומים סורים ממערב, למרבה הצער לפי העדויות שהצטברו כאן גם גדוד 12 עצמו ספג חלק מאותה אש.

      • לגבי דרך ההטיה, כדאי לציין (לתועלת הקוראים) שבחלק שמול גור-אל-עסכר ועד אזור עין א-דיסה היא כן נמצאת במפה, וכל המדובר (לעיל) על העדרה מהמפה הוא רק בחלק שצפונה משם.

        לכותבך: "אם המג"ד קליין והמ"פ המנווט שלמה סגל נעזרו במפה הזו הם בקלות יכלו לחשוב שהם נמצאים על דרך [שמסומנת על המפה] שמובילה עד עין א-דייסה, כשלפני עין א-דייסה ולאחריה יש שתי דרכים מימין לכפר שעולות ומתחברות לציר הנפט, ולפיכך במצב הזה הם יכלו להרגיש שהם בדרך הבטוחה אל היעד כפי שתוכנן." – החישוב שכתבת הוא נכון, אבל, [א] מסתבר יותר להניח שהם עשו שימוש בפוטוסטט (בדוגמת זה שמצא זמיר בשטח) שעליו סומנו גם עמדות האוייב וכו' (משא"כ במפה), ובפוטוסטט הזה הרי דרך ההטיה מסומנת, בעוד ושתי הדרכים שהזכרת, המסומנות על המפה, אינן נראות בפוטוסטט. [ב] ועיקר: הרי לכל הגרסאות, גדוד 12 התעכב במקום מסויים במטרה לעלות ממנו לציר הנפט, ורק אח"כ הוחלט להמשיך. משמע, לא המפה הבלתי-מעודכנת גרמה לשיבוש בתוכנית.

        בתחילת התגובה הקודמת שכחתי לכתוב ברכת ישר-כח על שאתה ממשיך וחוקר גם באופן של ראיונות חוזרים… אני לפחות מוצא בזה ענין, הגם שמיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא…

        מה קורה עם הטעות של חטיבה 8? עוד כמה פוסטים צפויים לנו בנושא? (חוץ מהמוזכר גם בפוסט הנוכחי).

  2. בלינק המצורף סימנתי את דרך ההטיה במפת מודיעין 67.
    גדוד 12 נע לפי החץ הירוק, מגיע לדרך הפטרולים הסורית, פונה כנראה מעט ימינה ואז עולה על הדרך. איפה שכתוב "חנה" – קו הגובה שחותך את האות נ' זוהי דרך ההטיה שלא סומנה במפה זו,
    תמשיך איתה צפונה עד שתגיע למרגלות הדרומיים של תל פאחר שם הדרך הלכה שמאלה עד לצומת האמאיקס.
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/24/%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9-%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%90%D7%9F-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94/#main

    לגבי טעות חט' 8, הפוסט על דן בונה מתעכב בגלל מחלתו של איש מפתח בסיפור. מקווה שתוך שבועיים זה יתפרסם.

    • תודה על הלינק והסימונים. נראה מכותבך שהמיקום של דרך ההטייה ברור לך שהוא *מתוך* המתחם (הנטוש) של גור-אל-עסכר. לי זה נראה מוזר, אך לא אתווכח, רק אשאל, מהי איפוא הדרך המסומנת (במפה זו) מזרחה משם (ומערבה לציר הנפט)? עד כה חשבתי שזו היא תחילתה של דרך ההטיה.

      • הדרך המסומנת מזרחה משם היא דרך שעוברת מעל עין א-דייסה. תחילתה [או סיומה] ביעד הדרומי של תל פאחר.
        הנה צילום ממנה לכיוון מערב:

        • הדרך המסומנת במפה, זו שעליה אנו מדברים, נמצאת ברובה ממערב לעין א-דיסה, ורק קרוב אליו היא פונה מזרחה ועוקפת אותו מימין. בהשוואה למפת השטח כיום, כפי שהיא בגוגל, הדרך היחידה שהיא ברובה ממערב לעין א-דיסה היא דרך ההטיה, אלא שכיום היא עוברת כולה ממערב לחורבותיו.

          • הדרך המסומנת במפה, היא הציר העולה מערבה שאותו פספסו. דרך ההטיה מתפצלת מציר זה מדרום לעין א- דיסה וממשיכה ישר צפונה. זו הדרך שקיימת גם כיום.

            • בני, כנראה התכוונה ל"ציר העולה *מזרחה*". אוקיי, מבלי להכנס כעת לסוגית איפה בדיוק היה הפספוס, ורק בהתייחס לנראה לפנינו על מפת המודיעין, אשאל: איך אתה קורא לדרך הנראית במפה זו במקביל (מערבית) לציר הנפט, זו שבמפה היא נמצאת ברובה מערבית לעין א-דיסה, ורק קרוב אליו היא נוטה מזרחה ועוקפת אותו ממזרח? האם זו דרך ההטיה?

              • תודה על התיקון. ברור שמזרחה.
                הדרך המופיעה במפה היא כנראה דרך טרום דרך ההטיה, אך נראה לי שזנבה הדרומי חופף לדרך ההטיה שכנראה נסללה על חלק מהתוואי. ציר ההטיה אחייב היה להעשות לפי הטופוגרפיה, על מנת שחוק הכלים השלובים וכח המשיכה יוכלו לאפשר את הזרימה בתעלת ההטיה המתוכננת.
                הציר העולה לכיוון צפון מזרח כנראה שלא קיים כבר בשטח (אני לא איתרתי את רובו), אבל השטח העביר קיים, כפי שכבר כתבתי פעם כאן:
                https://naamoush.wordpress.com/2014/12/09/%D7%92%D7%9D-%D7%A9%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94/comment-page-1/#comment-1716

                • אין לי מושג קלוש על התכנון של הסורים. נדמה לי שאת תעלת ההטייה (לפחות באזור הזה) הם לא התחילו אפילו לחפור, ולא ברור לי עד כמה הדרך (זו שאנו קוראים לה 'תוואי ההטיה') הייתה אמורה, לפי התוכנית הסורית, להיות צמודה לתעלה.
                  בכל אופן, גם אני חשבתי שהדרך המדוברת (המקבילה במפה זו לציר הנפט, ממערב לו)"זנבה הדרומי חופף לדרך ההטיה", כפי שכתבת. אבל, בהשוואה למפה של גוגל, יכול להיות שהדרך הזו בכלל לא סומנה במקום הנכון, ולכאורה היא הייתה צריכה להיות מסומנת קרוב יותר לגור-אל-עסכר (וזה קרוב לדברי שלמה בלינק שצירף למעלה).
                  עד כמה יש אפשרות שמשרטטי המפה הזו לא דייקו? עובדה שהם סימנו גם דרך ישרה העולה מצומת בורג'-בביל לתל-פאחר, וזו כידוע אינה קיימת (למרות שאחר העיון בפוטוסטט, אני יכול להבין למה הוטעו לסמן אותה).

                  • זה לא עניין של שרטטי המפות שלא דייקו, זו פשוט גרסה ישנה של המפה. עבודות ההטיה של הסורים על מקורות הירדן בקטעים שונים החלו לקראת סוף שנת 64 ונמשכו לכיוון אמצע שנת 65. פילוס דרך ההטיה הרלבנטית לענייננו שהיתה הטיית מימי נחל הבניאס התקיימה באותה תקופה כאמור, העבודות נקטעו בגלל התנגדות נחרצת של ישראל שהביאו לכמה תקריות שבשיאן הפצצת כלי צמ"ה סורים ע"י ארטילריה, שריון וחיל אוויר. ממה שידוע לי עבודות הטיית מימי הירדן לא גמרו את השנה שלהן. לפיכך המפה הזו היא פשוט גרסת איפשהו אמצע 1965. כלומר כמה מפקדי כוחות בששת הימים בפיקוד צפון קיבלו מפה "עתיקה" של לפחות בת שנתיים שלא היה בה עדכון של דרך חדשה שנוספה העוברת ממערב ומתחת לכפר א-דייסה. גדוד 12 ניווט עם פוטוסטטים אבל אותו מפקד טנק שקיבל את המפה הזו ונשלח לחפות לעבר בחריאת ועזזיאת, אם היה מקבל פקודה להגיע לדרך ההטיה ולחבור לגדוד 12 – ספק רב אם היה מוצא ידיים ורגליים.

                    • אני מקבל את דבריך על אפשרות שדרכים חדשות אינן מופיעות במפה שקדמה להן. השאלה היא לאידך גיסא, האם יש אפשרות שדרך מסויימת כן תופיע במפה, אך בשטח היא תעלם. לדוגמא: במפה אחרת (שמוזכרת בה השנה 63') לא מופיע הדרך הישרה המובילה מהאזור שליד צומת בורג'-בביל הישר אל תל-פאחר. במפה נוספת, זו שעסקנו בה ושכתבת שהיא מסביבות 65', הדרך הזו כן מופיעה, ואילו בפוטוסטט מ-66' היא שוב נעלמה…?
                      ולאור זה, אני נוטה לומר שמשרטטי המפות לאו דווקא שדייקו.

                    • רק אוסיף, כי למרות שהמפה הייתה ישנה (ואגב ברשותי ורסיה ישנה יותר שבה הדרכים שונות) העלאת המיקוש ושאר הסימונים הטקטיים נעשו מאוחר יותר, ללא שתואי השטח תוקנו. תעיד על כך הפרצה בשד"מ שממערב לתל פאחר. פרצה זו הכילה את ציר ההטיה.

  3. לגבי חיילים סוריים "קשורים ליתדות האוהל" . למיטב דיכרוני בסיום יום הקרב בקלע, מצאנו כ-10 חיילים סוריים אשר (ואני אומר זאת בזהירות רבה כי לא אני מצאתי אותם) נמצאו בתוך בונקר – נעולים מבחוץ. זה אמנם לא יתדות אוהל אבל בהחלט הכריחו אותם להילחם. לגבי הפיקוד הסורי -היה גדול. הם נסוגו מקלע לאחר ששלשלו רימון לתוך קנה תותח של T-34 והוציאו אותו משימוש. כך נסוג צבא מסודר!.
    נחום גנצרסקי, מ"מ 4 פלןגה ו' גדוד 129 חט' 8

    • נחום תודה על העדות הזו. הסיפורים על חיילים סורים קשורים בשרשראות לתותחים או עמדות די נפוצה, שמעתי מדריכי טיולים בתל פאחר ובמקומות אחרים מספרים אותה בהתלהבות אבל עד כה זה נשמע יותר כמו אגדה אורבנית. אפשר להוסיף לזה גם את הסיפור על חיילים סורים קשורים שהמפקדים שלהם שאבו מהם דם, מה שנשמע כמו העלילות האנטישמיות על יהודים שאופים מצות מדם ילדים גויים.

      אבל הנה גם ג'מקה שאנשיו מ-8200 שמעו על זה ברשת הקשר תוך מהלך המלחמה, וגם אתה שראית משהו שקרוב לזה מתחילים לאשש את האגדה.

  4. לקבל תשובה מוסברת ומובנת לקוראים הלא מבינים במה מדובר, לדוגמא: (מגד 129) שבכלל נסע לפה, לאן?
    (מי אתה אפרים ריינר) "היסטוריון ברמה גבוהה".
    באחת התוכניות היתה אפשרות שעזזיאת ייכבש תחילה וממנו ינוע הכוח גדוד 51 צפונה לעין סודה ויטפל גם במוצב תל פאחר. יש סימון קו מקוטע של דרך ההטיה.
    לענין התצפית מהר כנען, המקום נפקד ע"י סיור קציני השריון, מחט 37 וגדוד 377 ונכון שהרמה היתה על כף היד עם תצפית משקפת 120 מ"מ, זה ביום בהיר בבוקר אבל לא משעה 11:00 ועד הערב, הכיל בער והיה עשן סמיך שהיה בצפון ואש כבדה על כוחותינו.
    הסימון הירוק שעל הצילום חלק מהמפה של שוקי נחום לא מדויק. התנועה היתה מגור אל עסקר מזרחה אל דרך ההטיה, עלייה עליה ונסיעה צפונה עד עין א-דייסה. הדרך שקיימת גם היום (לאורך תעלת ההטיה הסורית המתוכננת).

    ברוש עזרא, פלוגה ז' גדוד 377

  5. [תגובה זו היא בהמשך לתגובת בני, לעיל, 27 בינואר 2016 בשעה 21:09]: "העלאת המיקוש ושאר הסימונים הטקטיים נעשו מאוחר יותר, ללא שתואי השטח תוקנו. תעיד על כך הפרצה בשד"מ שממערב לתל פאחר. פרצה זו הכילה את ציר ההטיה".– – – מנין לך שתוואי השטח לא תוקן? אולי בעת ששורטטה המפה הזו (בסביבות 65', כדברי שלמה לעיל) עדיין דרך ההטיה לא הייתה קיימת, ובמקומה עבר במקום ואדי [כך לפי ה'מקרא' של המפה. ואין זה "שביל עזים"] והיה ידוע שבתוך הוואדי לא הונחו מוקשים, ולכן סומנה פירצה. זאת לעומת דרך הפטרולים, בצדו המערבי של שדה המוקשים המדובר – שכן הייתה קיימת, ולכן סומנה.

    כשאתה כותב על מפה קודמת, "שבה הדרכים שונות", האם כוונתך שיש בה דרכים שאינן נראות במפה המאוחרת, או – כמסתבר יותר – שהדרכים הנראות במפה המאוחרת חסרות בה, כיון שטרם היו קיימות?

    • נראה לך שהפרצה תעשה מטרים ספורים משביל העים, בדיוק במקום בו עבר הציר, ונחשוב שמקור הפרצה הוא ואדי? אין שום תוואי שטח במפה המלמדים על ואדי!. דרך הפטרולים המערבית הינה דרך סלולה. למיטב זכרוני דרך רומית עתיקה, ולכן השד"ם הותאם לה. הדרך הזו מופיעה גם במפה הישנה שברשותי. מזלג הדרכים המוביל לעין א דיסה עם סעיפו המזרחי, מסומן כשביל עיזים. דרך הנפט לא הייתה קיימת, אלא רק ציר הצינור. לצערי, האתר אינו מאפשר לי להעלות את קטע הפה הרלוונטי.

      • א] איך מסומן ואדי ( לדוגמה: "ודי אל-קבלי") במפות?

        ב] הסימון – – – – – – – מה משמעותו?

        ג] אם נקבל שסימון הנ"ל מלמד על "שביל עיזים", האם סימון שכזה אמור להיות מפורש ב'מקרא'?

        • קו מקוקו כחול הוא בדרך כלל נחל אכזב ואילו קו מקוקו שחור הוא שביל.
          ואדי נלמד מתוואי השטח. כל מי שיודע לקרוא מפה טופוגרפית יוכל לזהות ואדי ללא. קושי עפי מתווה קווי הגובה. במרבית המקרים ימצא בתוך הואדי גם סימון של נחל איתן או אכזב.

          • בהכנעה הראויה של המכיר את מקומו, הנני מודה שחסרות לי הידיעות הנחוצות להבנת מפות. אך, לא הביישן למד, ולכן אוסיף ואשאל: הרי במפה המדוברת (בשונה מהמפה של 'עמוד ענן') הואדיות [נחלי האכזב] אינם מסומנים בקו מקווקו כחול, אלא בשחור. אז כיצד אמורים להבחין במפה שכזו בין ואדי ל"שביל עזים"?

      • בקשר לשאלתך החשובה באשר לאבחנה בין ואדי לבין שביל עיזים.
        בינתיים בדקתי את העתק המפה שברשותי וגיליתי כי אין צורך לפשפש במופלא. מה שהיה הוא שיהיה. שביל עיזים מסומן בה בקוקו שחור, ונחלים למיהם מסומנים בכחול- ירקרק. אלא מאי? מדובר במפות אשר חלפה עליהן שנת היובל, ובינתיים הצבעים דהו ושינו גוון, הצבע הכחול ירקרק נהיה עם השנים דומה לשחור שהפך אפרפר ובהעתקים הדיגיטליים באינטרנט הם נהיו כה דומים עד שטועים לראותם כאחד, ולא-היא.

        • בהחלט מופלא. מול עיניי העתק דיגטלי ברור עד למאד מהמפה המדוברת, ואני רואה שהוואדי [אל-קבלי, לצורך הדוגמה] מסומן בקו שחור. כך גם ב'מקרא'. לאידך, סימונים אחרים, בכחול או בירקרק, נראים עדיין ברור בצבעם. אם היית טוען שהשחור דהה והפך לאפור-תכלת-ירקרק, ניחא, אך להיפך, הכחול-ירקרק כהה והפך לשחור? הלו, זה צבע, לא דם…

          • וולא, אתה חופר. הנמפה הזאת דהויה. תלוי בכמויות האור שספגה באיזוריה השונים במשך עשרות השנים שחלפו. הנייר בכלל הפך חום. איזור ואדי קיבלי במפה דהוי, ומושחר, כאשר מעלי בכלל מודבק נייר דבק, המשנה את גווניו, ושאין לדעת את תכונותיו הכימיות.. ואני מתבונן במפת העתק מנייר..תתבונן למשל בוואדי נעמוש, אולי שם תבחין שהצבע שונה. לפני 46 שנים, כאשר עסקתי במפות האלה, הן היו למיטב זכרוני צבעוניות למדי.
            מכל מקום, ברגע זה אני מקפל את המפה, אורז את המגדלת ומפסיק להתעמק בטופוגרפיה.

            • צודק, בדקתי ואכן הסימון של וואדי נעמוש ברור שמסומן בקו בהיר יותר (אפור). אין לי הסבר לשוני בין הסימונים (שחור, אפור), ולכך שב'מקרא' מצאו לנכון לרשום המון פרטים שנשארים לא רלוונטיים (כמו: מעין / באר / בור מי גשם / מקוה מי תהום עליונים / מכל מים. אגב, המעין שמצפון לעין א-דיסה כלל לא סומן), אך לא טרחו לרשום מהו סימון דרך (ומה ההבדל בין דרך ששני צידיה בקו מקווקוו, ואלו ששני צידיה בקו מלא) ומהו סימן שביל (שכאמור, לפי המקרא הסימון של קו שחור מקווקוו הוא של נחל אכזב). ומאחר וברור לי (כפי שכתבתי למעלה) שבמפה הזו יכלו לסמן גם דרך שלא הייתה קיימת (כמו זו שממערב לתל פאחר, בנוסף לזו המפותלת), הרי שנותרתי במסקנה שאין ודאות של מאה אחוז שהרישומים במפה הזו מדוייקים.

        • ואם כבר אנו עוסקים בסימוני מפות, שמתי לב למשהו מענין: במפה של 'עמוד ענן' מסומנת דרך ההטייה (שני קווים שחורים מקבילים, מקווקוים), ותחתיה, ולעתים לצדה, גם "תוי תעלת ההטיה" (שני קווים תכולים מקבילים), למרות שזו מעולם לא נחפרה ומים לא זרמו בה. מישהו יכול להסביר את כוונת המשרטט? לסמן משהו שהיה רק בתוכנית?

            • שלמה, בסרט של מוקדי אפשר לראות שעשו שימוש במפה מאד דומה לזו של יזרעאלי (אותם סימונים, סוגי אותיות וכו'), אבל בכל זאת זו מפה שונה (גם חלק מהרישומים שונה). מענין לראות האם במפה ההיא דרך ההטיה מסומנת או לא.

  6. אנשים יקרים תפסיקו לחפור במופלא ממכם על כל פסיק ושטיק
    אז הקמ'ן לא שרטט את כל השבילים במפה
    המג'ד לא מצא את הדרך או הוואדי
    התותחן לא תמיד דייק
    ולא כל הגולנצ'יקים היה להם אומץ להסתער וחלק התחבאו מאחורי מחסות
    אבל בשורה התחתונה כבשו את התל פחר ואת הגולן כולו תוך שעות ספורות
    הצבא הסורי החזק שהטיל חיתיתו ואימתו נמלט באופן מביש עם זנבו בין רגליו
    ואץ רץ להסתתר תחת כנפי דמשק האומללה
    וליהודים היתה אורה ושמחה

  7. בוב, למה שלא נחפור? 34 חיילים וקצינים נהרגו בתל פאחר בקרב שכלל לא היה צריך להתרחש ואם כבר הוחלט לערוך אותו – בטח לא היה צריך להתבצע כמו שהתבצע, עוד 15 חיילים נהרגו בהסתערות השגויה של חטיבה 8 על קלע בגלל ניווט שגוי, עוד כ-30 חיילים נהרגו בקרבות של חטיבה 3 על שרשרת המוצבים בגזרה המרכזית – תל הילאל, דרדרה וכו', קרבות שהתנהלו כפי שהעיד המח"ט – "דדו אמר לנו 'מה אתם יכולים לקחת…'", כלומר, כמו שהיינו מגדירים כיום – קרבות של שכונה, ולא התקפה צבאית מתוכננת. אז את כל זה אתה מסכם ב"ליהודים הייתה אורה ושמחה?" ועוד איך צריך לחפור, כי גם ב-73' צה"ל התנהל ככה, וגם בלבנון הראשונה והשנייה….יש מי שחופרים, ויש מי שממשיכים להתנהל באופן לא מקצועי, וחבל מאוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s