חשופים בצריח / התוואי שאבד

"בירו, כאן נתי, איפה לפנות שמאלה? עבור", שאל נתי את סא"ל בירו ברדיו הגדודי, תוך שהוא עסוק בניהול דו-שיח של אש עם המוצב עוקדה שנגלה לו בטווח 700 מטר משיצא מנעמוש. הטנקים נסעו ואי אפשר היה לעוצרם פן יהיו מטרות יושבות. סא"ל בירו דחף ודירבן כל העת את אנשיו להתקדם במרץ ובמהירות, שלא לשבור את תנופת ההסתערות" * גדוד 129 ברמה הסורית – פרק מתוך "חשופים בצריח"

שרמן על הרמה הסורית [צילום: ארכיון צה"ל]

שרמן על הרמה הסורית [צילום: ארכיון צה"ל]

"חשופים בצריח" של שבתי טבת עומד בשורה הראשונה של ספרי תהילת מלחמת ששת הימים. כמו "סדין אדום" מאת שמואל שגב, "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי, "אל מול גולן" של יהודה הראל, "מחרמון עד סואץ" של דוד דיין ועוד. מהדורה ראשונה של חשופים יצאה כשנה לאחר המלחמה, והפכה למסמך חשוב בדברי ימי חיל השריון.

המחבר, שבתי טבת, שכמו יתר העיתונאים והסופרים עטו ב-1967 על הסחורה האטרקטיבית, זכה לשיתוף פעולה מלא מצד גיבוריו, ותיאוריו שזורים ביראת כבוד והערכה מהולה בהערצה. אלוף ישראל טל מתואר איך הוא מלטף טנק שלל, יוסי בן חנן שהתעקש לטבול במיימי תעלת הסואץ זכה לפרגון, ואריה דיין "בירו", מג"ד 129, זכה לפרק ביוגרפי קצר על קורותיו בשואה כילד, ועד לתיאור ספק הזוי איך באמצע הקרב בסיר א-דיב קפץ מהטנק כשהוא פצוע קל וקטף לצוות שלו עגבניות עסיסיות.

פרק "חשופים בצריח" [בהוצאת שוקן] על קרבות השריון ברמה הסורית מתמקד בגדוד 129 של חטיבה 8 בכיבוש נעמוש-עוקדה-סיר א-דיב-קלע. בתחילת הפרק נכתב איך מלחמת ששת הימים עומדת בפני סיומה ורק הגדוד של בירו מחכה באצבע הגליל לפקודה לעלות על הרמה ולקחת חלק במערכה, אולם הפקודה מבוששת להגיע. הלוחמים, ציין טבת, חוששים מהאפשרות שמא המלחמה תסתיים ולהם לא יהיה חלק בו – "כמעט היו בושים לחזור הביתה".

הכותב לא הזכיר כי גדוד 129 הגיע לצפון הארץ אחרי לחימה של יומיים בגזרה המצרית באיזור כונתילה, שם היו לו שלושה הרוגים וכמה פצועים. טבת ידע היטב שגדוד 129 כבר השתתף בקרבות וכי לוחמיו לא קופחו במלחמה, גם אם לא תפרוץ בחזית הסורית. מדוע כתב את מה שכתב? ייתכן שהסיבה לכך היא שגדוד 129 היה בגזרה המצרית חלק ממבצע הונאה גדול מול האוגדה של הגנרל שאזלי, ונכון לפרסום הספר זה נחשב עדיין לסודי ביותר. ובכל זאת, טבת יכול היה לעקוף זאת גם בלי לעוות את המציאות, עניין שקצת פוגם באמינות הספר.

להלן פרק מ"חשופים בצריח": חלקו הראשון של כיבוש קלע – "התוואי שאבד", שעוסק בין היתר בטעות הניווט של גדוד 129 בגזרה הסורית במלחמת ששת הימים.

——————————————————————————————————————————————————————-

חשופיםבבוקר יום ו', 9 ביוני 1967, האזינו הכל לחדשות בטרנסיסטור. גם סגן מפקד גדוד החרמ"ש רס"ן משה חביב האזין. מיד לאחר החדשות ישב לכתוב גלויה לביתו.

"שלום גילה, שמחתי לדבר איתך אתמול בטלפון. פשוט ניסיתי וזה הלך. הבוקר הכריזו ברדיו על שביתת הנשק וזה סיכל לנו תוכניות. זה יהיה עצוב שדווקא הסורים יוצאים מן העניין טוב. הרבה נשיקות לכולכם. שלכם, מוש".

אך שילשל את הגלויה לתיבת הדואר שבנקודת הישוב לידה חנה הגדוד, והתקבלה הפקודה "היכון לתנועה!". הפקודה עברה בחטיבה כזרם חשמל. מה שהחל להתרפות התהדק בבת אחת. היתה אפילו תחושה של סיפוק ואולי גם חדווה.

רס"ן משה חביב דפק על דלת הבית של אברהם בניון, חבר מושב שאצלו קיימה מיפקדת הגדוד ישיבות אחדות. "גברת", אמר לבעלת הבית, "אני מבקש בפעם האחרונה לקיים ישיבה קטנה לפני צאתנו".

"אל תשמיע לי דברים כאלה, אני מבקשת ממך. הבית כולו שלכם", אמרה האישה.

היתה זו קבוצת פקודות אחרונה של מיפקדת גדוד החרמ"ש. אחריה עלה רס"ן חביב על הזחל שלו והורה לנהג לנוע לעבר רמת הגולן. צה"ל הוא הצבא האחרון שעודו משתמש בזחל. זה היה נושא גייסות במלחמת העולם השנייה. מאז שוריין ונסגר הזחל גם מלמעלה והיה לנושא גייסות משוריין. אך בצה"ל שרכש זחלים רבים מעודפים ומקרפיפי גרוטאות נשאר הזחל ללא כיסוי. את חסרונו זה לא רצה צה"ל לשנות, כי ראה בזחל לא כלי להובלת גייסות אלא כלי נשק לוחם בקו הראשון. חיל חימוש יצר ממנו כלי נשק מאשפתות. מאחר שחדלו לייצר את המנוע לזחל האמריקאי, רכש חיל חימוש מנועים שהושלכו לגרוטאות. אותם שיפץ. חיל חימוש יצר מהזחל דגמים אחדים של כלי נשק: זחל נושא מקלעים, זחל נושא מרגמות ועוד. ככלי נשק היה פגיע בעיקר לפגזי מרגמות הנופלים לתוכו מעל, בלי שתהיה חציצה בין הפגז לתא הלחימה.

חמישה לוחמים היו בזחל של רס"ן חביב, שנע לראש הטור, לעבר כפר סאלד וגבעת האם. הסורים במוצביהם העיליים ראו את תנועת החטיבה ופתחו בהפגזה ארטילרית על צירי התנועה. תותחים צ'כיים ארוכי קנה 135 מ"מ ומרגמות כבדות 120 מ"מ.

משונה היה לאנשי הזחל לחזור למלחמה אחרי שכבר קיבלו כי נגמרה. בליל אמש ערכו החמישה סעודת מלכים. נהג הזחל התעתד לפתוח מסעדה, וכפתיח רצה להראות את נפלאותיו לחבריו. בליל חמישי בישל, צלה, טיגן וקלה מטעמים. את המזונות קנה בעיירה הסמוכה. היתה זו ארוחת ערב שמשתתפיה אמרו איש לרעהו תיזכר שנים רבות. לאחריה טילפן מוש לביתו וסיים את שיחתו עם ניר בנו בן ה-6. "בן", אמר לו, "שמור על הבנות". כלומר, על גילה אמו ועל אוריטל אחותו.

עתה אמר לחבריו בזחל: "זה המצב, נעשה את המקסימום ומה שיהיה יהיה".

השעה היתה 10:00.

הד"ר גליק חיפש את פלוגת חיל הרפואה החטיבתית, אבל קשה היה למצאה בתנועתה של חטיבה משוריינת על צירים צרים ומופגזים. מפקדי יחידות בחטיבה אותם שאל למקומה של פלוגת חיל הרפואה לא שעו לשאלותיו. הם חיבקו איש את רעהו בקריאה "עולים על הרמה!".

פלוגת רפואה של חטיבת חי"ר מצא. זו נטתה את אוהליה בקיבוץ הגושרים. מפקד הפלוגה הפציר בד"ר גליק ובחובש רוני להישאר עמו. הוא הצביע על המדשאות המוריקות של הקיבוץ, על בריכת השחייה. "גליק, מה רע לך כאן?".

הרעיון נשא חן בעיני הד"ר גליק ולרגע כבר אמר להיעתר להזמנה ולהצטרף לחטיבה אחרת. במהומה שהתחוללה על הכבישים ספק אם ימצא את פלוגתו, שהכל נמלא שאון טנקים וזחלים, ועשן פגזי מרגמות מתפוצצים. אולם משהו דחק בד"ר גליק ואמר לו שעליו להיות במקומו, בחטיבתו. מפקד פלוגת הרופאה של חטיבת החי"ר השאיל לו טנדר כדי לנסוע בו ולחפש את פלוגתו. הד"ר גליק ראה שדרה ארוכה של טנקים שרמן.

בטנק הראשון במדפים פתוחים הזדקר מצריחון המפקד, עגול ומשופם, סא"ל בירו (95 ק"ג). הד"ר גליק דפק על גג הטנדר וזה עצר. הוא קפץ לכביש ורוני החובש בעקבותיו.

ליד טנק המג"ד נסע הזחל של מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, הד"ר מוקדי. הלה הכיר מיד את הרופא שנלווה לפלוגתו בתחילת המערכה לסיור נועז. אבל לא היה לו פנאי להשיב לשאלותיו של הד"ר גליק, וודאי לא לכוונו לפלוגת הרפואה החטיבתית שאת מקומה לא ידע.

סרן בירו ב-1957 בעת הענקת רקע אדום לכנפי הצניחה על הצניחה במעבר המיתלה במצע קדש. את הרקע מעניק לו המג"ד רפאל איתן

סרן בירו ב-1957 בעת הענקת רקע אדום לכנפי הצניחה על הפעולה במעבר המיתלה במבצע קדש. את הרקע מעניק לו מג"ד הצנחנים רפאל איתן

"מה שם?", נהם סא"ל בירו בקולו העבה, רוגז על העיכוב.

"זה הדוקטור והחובש מחפשים את פלוגת הרפואה", השיב רס"ן מוקדי.

"רופא? חובש?", נהם בירו בשביעות רצון, "הגד להם לעלות על הרכב, הגדוד יצטרך להם".

הד"ר גליק ורוני עלו על שני הזחלים של תחנת איסוף הפצועים של גדוד 112/א.

"נוע, אחריי, סוף", קרא סא"ל בירו ברדיו לגדודו.

הד"ר לירון, הרופא הגדודי, תמה בראותו את הד"ר גליק עולה על זחליו. "מה אתה עושה כאן גליק?".

"בא אליך לירון".

"ליילד?".

לא שכחו להד"ר גליק שהוא גניקולוג. הבדיחה כבר היתה לו לזרא. הוא לא השיב.

"טוב, ברוכים הבאים", אמר הד"ר לירון. "אבל מוטב שנתפזר. סעו אתם בזחל הפינוי". הוא וצוותו נסעו בזחל תחנת האיסוף הגדודית.

הד"ר גליק והחובש רוני עברו לזחל הפינוי, אבל הד"ר גליק עוד הספיק לצעוק לעבר הד"ר לירון – "מה הוראות הפינוי?".

"פינוי קדימה!", קרא הד"ר לירון.

ושוב לא יכלו לשמוע איש את רעהו. ההפגזה היתה מחרישת אוזניים והם נכנסו לתוכה בגבעת האם. גבעה שהיא בגבול ישראל ושלמרגלותיה בגבול סוריה. בראשה קבעו משקיפי או"ם עמדה שלהם, עליה ניתך מטר פגזים סורים.

"רוני, בעד כובע פלדה הייתי נותן עכשיו טונה זהב", אמר הד"ר גליק. בחפזונם שכחו את ציודם בפלוגת הרפואה של חטיבת החי"ר. מהגדוד הנע נתנו להם כובעי טנקיסטים. אלה סייעו מעט להחריש את רעמי ההפגזה, אבל מגן מרסיסי הפגזים לא היו. יושבי זחל הפינוי לא יכלו לשמוע איש את רעהו מחמת ההפגזה.

החובש דני, שנמנה עם צוות הפינוי, העביר פתק מגולגל לד"ר גליק. זה פרש אותו ומצא את "תפילת היוצאים לקרב" שהפיצה הרבנות הצבאית. יום ו' היה זה, ומאוחר יותר נכנסו יחידות השריון לקרב בשבת. על גבעת האם חילק אחד מאנשי הרבנות הצבאית ליוצאים לקרב יין לקידוש מתוך גביע.

"דוקטור, דוקטור", קרא חייל נרגש שבא בריצה לזחל הפינוי, "פצועים!".

הטור התעכב מעט. הד"ר גליק רצה לקום, אבל רגליו לא נענו לו. הוא פקד על עצמו לקום, אבל רגליו היו מאובנות. הפגזה של מרגמות כבדות ניתכה סביב והדבר שפחד ממנו היה פגזי מרגמות. שריקת הפגזים הקפיאה את חושיו.

ההיגיון שידלו לא לזוז ממקומו. וכי היכן יוכל לטפל בפצועים? בגבעה המופגזת? ועל הציר נוצרו אותם פקקים האופייניים לכניסה לקרב, כך שגם אם יצליח לטפל בפצועים להיכן יפנה אותם? קדימה אי אפשר וגם לא לאחור.

כל זה ארך חלקיק שנייה. במעמקיו גבר הקול האומר לו לקום. הד"ר גליק ניתר לפתע ממקומו ורץ עם החייל שבא להזעיקו. פגז פגע בזחל המרפאה. הרופא הגדודי הד"ר לירון, החובש, הקשר והנהג נפצעו. הד"ר גליק הביט סביבו וראה את עמדת האו"ם ששקי חול הגביהו את החפירה שלידה. "לשם", קרא.

נשאו את הפצועים לעמדת שקי החול.

"דוקטור! פצועים!", נשמעה זעקה.

שני זחלים נפגעו בזה אחר זה מפגזי מרגמות שנפלו לתוכם מעל. אחד מהם היה הזחל של סגן מפקד גדוד החרמ"ש, רס"ן משה חביב. פגז של מרגמה 120 מ"מ התפוצץ בתוך הזחל וכתש את חמשת יושביו. הזחל בער בעוצמה ותחמושתו התפוצצה.

ליושבי שני הזחלים שנפגעו בפגיעה ישירה לא היה בידי הד"ר גליק להועיל. הוא היה הרופא היחיד בשטח והוא החל לטפל בפצועים שהובאו לעמדת שקי החול שהיתה בטבורו של השטח המוכה. הד"ר גליק טיפל בד"ר לירון שנפצע ברגלו.

"תן לי מורפין, דוקטור", ביקש הד"ר לירון ואחר כך הוסיף כמתבדח – "קח פיקוד".

הידיעה שהוא רופא יחיד בשטח, החדירה בו רגש אחריות, שגירש מלבו כל פחד. הוא העסיק עצמו בפצועים שהחלו לבוא אליו בכמויות ולא שם לב להפגזה.

"איפה אתם עומדים?", נשמעה קריאה נרגזת. היה זה מפקד החטיבה אל"מ אלברט.

"אין מקום אחר המפקד", אמר הד"ר גליק.

אל"מ אלברט חיפש מקום להחנות בו את חבורת הפיקוד, אבל גבעת האם היתה מופגזת מדי. מוטב להתקדם. "קדימה", קרא לנהג הזחל. הזחל חזר לציר ועקף את כלי הרכב המשוריינים שנעו עליו קרוב לשדות המוקשים שלשני צידיו. הד"ר גליק הביט במפקד החטיבה הרחק ונעלם בתוך הקרב וחזר לטפל בפצועיו.

גדוד הטנקים של בירו כבר עבר את הגבול. ב-11:30 הודיע על כך. משימתו של כוח א' היתה הבקעה מזרחה לגבעת האם, כיבוש מערך זורה [זעורה], התחברות לכביש מסעאדה וכוננות להתקדמות לעבר קונייטרה. מכיוון שדובר בהבקעת יום מובן היה שהכוח המוביל יהיה טנקים, והיה זה 112/א' של סא"ל בירו.

משימתו של סא"ל בירו היתה לכבוש את מוצבי נעמוש ולהשתלט על השטח שמעל מוצבי זורה. כוח טנקים ב' שלא בפיקודו קיבל את המשימה לכבוש את מוצבי זורה העליונה ולהתחבר לכביש מסעאדה. גדוד החרמ"ש צריך היה לכבוש את מוצבי זורה התחתונה.

מפת תכנון חטיבה 8

תכנון תנועת חטיבה 8. עלייה מגבעת האם לדרך הפטרולים הסורית, כיבוש מוצב נעמוש, פנייה שמאלה אל דרך הנפט ומשם לזעורה והלאה [תרשים במבט ממערב למזרח]

העומד בבקעת הירדן ומביט לרמת הגולן חייב להטות ראשו לאחור ולמתוח את צווארו. רמת הגולן נישאת  במקומות רבים כקיר. המאפיין אותה הוא שיש בה מעט פרצות. אבל גם בפרצותיה המעטות, שהן בעיקר גאיות, אין היא מאפשרת דרך נוחה לעלייה. עובדות אלה מצמידות את התנועה ברמת הגולן ואליה לכבישים ולדרכים המעטים. על אלה בנו הסורים את עיקר מוצביהם. אפשר לומר כי הסורים התבצרו על הכבישים.

למעשה היתה רמת הגולן כולה מבצר אחד. השטח הסלעי מעוט התושבים ודל הצמחייה נתפס כולו במוצבים, בונקרים, שדות מוקשים, מכשולים, שיני דרקון, תעלות שבתוכן טמון חומר נפץ ומחנות צבא לרוב שהשתכנו בבניינים להם מרתפים כעמדות אש. מלבד אלה הוקמו מוצבי ארטילריה רבים ונחפרו מחפורות לטנקים.

אחד המקומות הרכים יחסית מבחינה טופוגרפית וביצורית היה השטח שבין כפר סאלד למוצב הסורי תל עזזיאת. התלילות כאן אינה חדה וסלעי הבזלת פחות צפופים. משום כך בחר אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר להבקיע בשטח זה כדי להגיע לדרך הפטרולים המקשרת בין המוצבים הסורים, ובה לחדור לזורה.

דרך הפטרולים הסורית חיברה את המוצבים תל עזזיאת, גור אל עסקר, נעמוש, עוקדה, סיר א-דיב וקלע, בקו הנצמד ככל האפשר לקווי הרוחב של המתלול ועולה איפוא בהדרגה לקלע. בקלע, היושבת על הכביש לקונייטרה, בנו הסורים את אחד ממבצריהם הגדולים.

הדרך העולה מעוקדה לסיר א-דיב [צילום: יואב אילת]

הדרך העולה מעוקדה לסיר א-דיב [צילום: יואב אילת]

התוכנית היתה להימנע ממגע חזיתי עם קלע. לכן נקבע כי לאחר 1,800 מטר בדרך הפטרולים ייפרד מהדרך הכוח המבקיע ועוד בטרם יגיע למוצב עוקדה יפנה שמאלה, ישמיט חסימה חזקה לעבר עוקדה-סיר א-דיב, יעלה על דרך הנפט שבין סיר א-דיב לזורה באמצעה, ומשם יעלה על זורה. עם כיבוש זורה יימצא הכוח התוקף בגבה של קלע ומלאכתו בהתחברות לכביש מסעאדה והתקדמות לעבר קונייטרה תהיה קלה יותר.

כדי לעלות על דרך הנפט היה הכוח צריך לעבור בתוואי המתחבר עם דרך הפטרולים לפני עוקדה. בהגיע הכוח לתוואי זה היה עליו לפנות שמאלה. מאחר שהתוואי עבר בשדה שנקצר ונזרע, ולא היה בולט בשטח, צורף לפלוגת הסיור של רס"ן מוקדי סייר-נווט מבני הגליל, מחטיבת חיל רגלים. תפקידו של דני, הסייר-הנווט, היה לגלות את התוואי בעוד מועד ולהפנות את הטנקים של בירו שמאלה בטרם יגיעו לסיר א-דיב וייגלו לאש הסורית מקלע. התפקיד שהוטל על דני היה תפקיד קשה מאוד. לא רק שיהיה עליו להבחין בתוואי הנסתר בתנאי אש קשים, הפגזה ארטילרית ומטר אש ממקלעים ומטנקים ומתותחים נגד טנקים, אלא שבעלייה לרמה היו המוצבים צפופים ומטעים. בסך הכל 1,800 מטר היה גדוד הטנקים של בירו צריך לעבור עד לפנייתו שמאלה, אבל בשטח תלול, מבותר, מעוות ומרוצף סלעי בזלת.

יחידת הנדסה פרצה פירצה בשדה המוקשים שבצד הישראלי של גבעת האם. ההפגזה הארטילרית הסורית כבר החלה כאשר התקדמה החטיבה לעבר גבעת האם. ראשונים עברו הסיירים, בג'יפ ובזחל, בפיקודו של רס"ן מוקדי. כאשר נידונה תוכנית ההתקפה מצא מפקד החטיבה, אל"מ אלברט, לבחור בצוות קטן של סיירים, שמונה בסך הכל. אם יהיה צורך יהיה עליהם להוביל את החטיבה כולה עד דרך הפטרולים. אל"מ אלברט שיער כי תיתכן אפשרות שהסיירים יילכו ברגל ויגששו בין הטרשים למצוא את תוואי התנועה. הוא לא רצה שפלוגת הסיור תוביל את החטיבה בחששו מקטילתם הגמורה.

אל"מ אלברט אמר לרס"ן מוקדי כי יש צורך במתנדבים, אולם השאיר את בחירתם בידיו, רק ביקש שיודיע לו מי יהיו הסיירים המתנדבים. בלבו ידע אל"מ אלברט כי רס"ן מוקדי יהיה גם הוא בין המתנדבים, אולם לא אמר לו דבר.

"דוקטור", אמר אז סא"ל בירו לרס"ן מוקדי, "מעניין מי יהיו ההולכים ברגל".

"את זה אני מניח לך לנחש", השיב רס"ן מוקדי.

הפרעה רבה יכול המוצב תל עזזיאת להפריע למבקיעים, בקני הארטילריה שלו, אולם שלושה גדודי ארטילריה ניתנו בשלב זה תחת פיקוד החטיבה ושלושתם שפכו אש על תל עזזיאת, נעמוש וגור אל עסקר. יתר על כן, אל"מ אלברט ביקש מאלוף פיקוד הצפון הנחתה אווירית על המוצבים שבדרכו ועל הארטילריה הסורית שהפגיזה את חטיבתו. סיוע האוויר ניתן. ההפגזה הסורית רפתה, אבל לא פסקה. חלליה הראשונים של החטיבה ופצועיה הראשונים היו מההפגזה הסורית. רס"ן משה חביב וחבריו נהרגו עוד בטרם עברו את הגבול.

אחרי ג'יפ וזחל הסיירים נע בשדרה גדודו של סא"ל בירו, כשהפלוגה המובילה היא של נתי. נתי נסע בטנק הראשון. סא"ל בירו נסע בתוך הפלוגה המובילה, והטנק שלו היה החמישי בשדרה.

הטנקים עברו בפירצת המוקשים ועלו על דרך הפטרולים הסורית והתקדמו עליה דרומה, שהדרך נלווית לקווי הגובה ואינה צולבת אותם. כנראה ריפתה הנחתת האוויר על המוצבים את רוח הלוחמים הסורים. המוצב הראשון גור אל עסקר לא התנגד. הטנקים של נתי ירו עליו והוסיפו להתקדם כשהסיירים חוזרים לראש הטור. אבל לפני נעמוש ירד רס"ן מוקדי מהזחל ואיתו דב, אליעזר ורן. את מכשיר הקשר נשאו על גב, וכך הלכו והובילו עד נעמוש, מאה מטרים. הג'יפ של הסיירים ובו ישראל ודני הסייר-הנווט בן המקום נסע בין הטנקים. נעמוש נגלתה מהר לטנקים וירתה במקלעים. נתי פרס מחלקה אחת של טנקים שחיפתה על התקדמות הפלוגה, ועבר בנעמוש בתנופה. בנעמוש עלה רס"ן מוקדי על הג'יפ של פלוגת הסיור שנע עתה לאחר חמשת הטנקים הראשונים, ליד טנק מפקד הגדוד, סא"ל בירו.

בנעמוש היתה צריכה פלוגתו של נתי להתחלף בפלוגתו של אילן. פלוגתו של אילן היתה צריכה להוביל בקטע הבא, אבל היא התקשתה לעבור בסלעי הבזלת והתעכבה מעט. רחוקה היתה מפלוגתו של נתי כקילומטר. נתי היה בתנופה מלאה וכבר עבר את נעמוש. שני המוצבים הראשונים לא התנגדו בחוזקה, ועיקר האש שלהם היתה מקלעים ורימונים. רק בנעמוש פגש בתותח נגד טנקים ואת זה השמיד מטווח 400 מטר בטרם הספיק לירות עליו. בפלוגתו לא היו כל נפגעים.

"אין בעיות, זה הולך כמו בתרגיל. מבקש רשות להמשיך להוביל", אמר.

"נתי, כאן בירו, המשך, רות, סוף", אמר סא"ל בירו ברדיו.

אבל אך יצאו הטנקים הראשונים מנעמוש נגלו למוצב עוקדה, שהחל להעסיק אותם באש. מבחינה מסוימת דמתה כאן הדרך לתיבת הפתעות. אתה פותח את התיבה ונגלית לך עוד תיבה. נדמה לך שזו אחרונה, אלא שיש בה תיבה שלישית, ועוד. אלא שכאן היה הסדר הפוך. התיבה הראשונה היתה הקטנה, והאחרונה הגדולה. אך עלה הכוח מגור אל עסקר נגלתה לו נעמוש. אך עלה מנעמוש נגלתה לו עוקדה, הגדולה יותר. נתי מצא כי יהיה עליו לקחת את עוקדה בהסתערות שדרה, כי השטח היה קשה לפריסה וממוקש, ושום תמרון לא בא בחשבון.

אלא שאחרי נעמוש היה על גדוד הטנקים לפנות שמאלה, בתוואי שיקשרו עם דרך הנפט ולזורה. תחת האש שניתכה מעוקדה התנהל ויכוח לוהט בג'יפ הסיירים. רס"ן מוקדי, המדען שלמד את המפה לדקדוקיה ומדד כל מילימטר, אמר כי מה שנראה בשטח כשביל צר ומטושטש הוא התוואי שבתכנון, וכי יש להשמאיל ולהתקדם לצפון-מזרח לעבר דרך הנפט וזורה. אך דני, הסייר-הנווט בן הגליל, סמך יותר על חושיו וידיעת השטח שלו וטען כי עדיין אין לפנות שמאלה וכי יש להוסיף ולהתקדם בדרך הפטרולים.

"בירו, כאן נתי, איפה לפנות שמאלה? עבור", שאל נתי את סא"ל בירו ברדיו הגדודי, תוך שהוא עסוק בניהול דו-שיח של אש עם המוצב עוקדה שנגלה לו בטווח 700 מטר משיצא מנעמוש. הטנקים נסעו ואי אפשר היה לעוצרם פן יהיו מטרות יושבות. סא"ל בירו דחף ודירבן כל העת את אנשיו להתקדם במרץ ובמהירות, שלא לשבור את תנופת ההסתערות.

"נתי, כאן בירו, מיד אברר, עבור", אמר סא"ל בירו ברדיו הגדודי.

נתי שמע את בירו פונה ברדיו הגדודי אל הסיירים שבג'יפ ושואל אותם למקום הפנייה שמאלה.

"בירו, כאן מוקדי, הפנייה שמאלה כאן. התוואי לשמאלנו, כאן עלינו להשמיאל לצפון-מזרח, עבור", אמר רס"ן מוקדי.

"בירו, כאן דני, הפנייה שמאלה לא כאן, התוואי עוד ממנו והלאה, עלינו להיישיר בדרכנו, עבור", אמר דני.

הדיון התנהל באש חזקה וקרובה, ובטרם הספיק סא"ל בירו להשיב כבר נמשך נתי כבמגנט רב עוצמה אל האש הניתכת עליו. משום מה סמך יותר על הסייר-הנווט דני, ואולי גם לא היתה לו ולמפקד הגדוד דרך אחרת, אלא לעסוק תחילה בעוקדה. עוקדה היה מוצב פלוגתי בדיוטה הראשונה של כותל גולן, גבוה בקו אוויר כ-500 מטר מעל כפר סאלד, שממנו יצאו הטנקים להבקעה, וממש מעליו.

"נתי, כאן בירו, דפוק את הטנקים דבר ראשון, עבור", פקד סא"ל בירו על נתי, ומיד ביקש ברדיו מקצין שיתוף הפעולה הארטילרי הנחתת אש על זורה.

"על מה?", שאל קצין הארטילריה.

"הנחתה ארטילרית על זורה", אמר סא"ל בירו.

"אבל אנחנו מנחיתים על זורה כל הזמן", אמר קצין הארטילריה.

"איפה אתם מנחיתים? אני לא רואה שום הנחתה". סא"ל בירו שם לעיניו את משקפתו. במוצב שנגלה לו בעדשות המגדילות לא נראו שום סימנים של הפגזה ארטילרית.

"תן לי את נקודות הציון במפה", אמר איש הארטילריה.

ואז הובהר כי סא"ל בירו טעה בסיר א-דיב וחשבו לזורה. מיד רצה לתקן את טעותו ולחזור ולמצוא את הפנייה שמאלה לזורה. ברדיו הגדודי פקד על אפי לחפש עם פלוגתו את התוואי לזורה, אבל אפי לא קלט את הפקודה. הוא רץ עם פלוגתו אחרי המג"ד וכך נדחף כל הגדוד קדימה, אחרי נתי המסתער על סיר א-דיב.

כביש הנפט בסיר א-דיב לבאים מעוקדה/נעמוש. צילום כלפי מזרח

כביש הנפט בסיר א-דיב לבאים מעוקדה/נעמוש. צילום כלפי מזרח

כך הגיע הגדוד למקום שכלל לא היה צריך להגיע אליו. אבל שוב, משנגלה לסיר א-דיב לא היה לו מוצא, או כך חשבו מפקדיו, אלא לכבשו. ההתנגדות בסיר א-דיב היתה חזקה מאשר במוצבים הקודמים. כאמור, תיבות ההפתעה הלכו וגדלו. תותחים נגד טנקים רעמו ופגעו בשרמנים של בירו. אף על פי כן הצליח נתי בראש פלוגתו להגיע לכפר-המוצב כשהוא נע בצמוד לדרך. פקודתו המפורשת של סא"ל בירו היתה שלא לרדת מהציר, כי השטח מסולע וממוקש. פלוגתו של נתי עסקה בתותחים הנגד טנקים והשמידה אותם. ראשה של הפלוגה ונתי בטנק המוביל כבר עבר את סיר א-דיב. מפקד מחלקה שעמד זקוף בצריח נפגע קשה ברסיסי מרגמה בגבו, וסא"ל בירו, שהיה בטנק השישי בשדרה, הגיע לעמוד חשמל, כמעט במרכזו של הכפר-המוצב. פגז מרגמה קטף מהטנק של סא"ל בירו את האנטנה, ורסיסים חדרו לתוכו.

סא"ל בירו רגז בצריחון שלו. הוא חיפש את מקור האש. אבל אס-יו-100 סורי שנסתר בין הבתים שילח בו עוד פגז שפגע במשקולת הצריח. נתזים פגעו בפניו של בירו ובפיו. בטרם שהושמד האס-יו-100 שילח פגז שלישי בטנק של סא"ל בירו ופגע בדיפרנציאל.

ברשת הפנים של הטנק שאל סא"ל בירו אם נפצע מישהו מאנשי הצוות. לא, אמרו. אבל התותחן ראה את זרועו ופניו הפצועים של בירו ושאלו אם לא מוטב שיפונה.

"סטאלין והיטלר לא גמרו אותי, הסורים האלה יגמרו אותי?", השיב סא"ל בירו. בעיניו ראה שיח עגבניות סמוקות ועגולות. "חכו רגע", אמר לאנשי הצוות, "אני יורד להביא לכם עגבניות".

הוא קפץ מהטנק לארץ, ונעלי השריון שלו השמיעו חבטה עמומה כשק בהיפגשו באדמה. הוא קטף מלוא החופניים עגבניות בגודל משמשים וחזר לטנק. הוא חילק מהעגבניות לאנשי צוות הטנק והכניס אחת לפיו. מיד צרב המיץ החמצמץ את פצעי הרסיסים שבפיו.

ברדיו הגדודי האיץ סא"ל בירו ביתר הפלוגות להגיע לסיר א-דיב וללחום. הוא עצמו כילה את כל תחמושתו האישית, כי הטיל רימונים לתעלות הקשר, וכשאזלו הרימונים בטנק הוסיף וזרק גם רימוני עשן. רימון עשן כזה זרק לתוך בונקר, וחיילים סורים נבהלים הגיחו משם.

אנשי 112/א' הריקו את מחסניות העוזי שלהם בסיר א-דיב כי חסכו תחמושת כבדה. מעשר מחסניות עוזי שהיו עם סא"ל בירו כבר הריק שבע. הסיירים בג'יפ היו קרובים לטנק של סא"ל בירו. הג'יפ חלף על פני ערוץ מכוסה רשת הסוואה. רס"ן מוקדי חשד בדבר ופקד על ישראל לזרוק רימון על הרשת. הטווח היה 20 מטר וישראל הטיל את הרימון. התחוללה התפוצצות אדירה שקילחה על יושבי הג'יפ עפר וחצץ בזלת. בערוץ המכוסה רשת היה מצבור חומר נפץ מרסק.

חציה של פלוגתו של נתי כבר יצא מסיר א-דיב. נתי סבר כי בצאתו מסיר א-דיב ימצא את התוואי לזורה, והנה שוב נגלה לפניו מוצב סורי חדש – הפעם גבוה, גדול ומאיים. מהמוצב יצאו שתי זרועות שחבקו את הדרך משני צידיה. המוצב על זרועותיו היו בטווחים של 400 ו-1,400 מטר מהטנקים של נתי היוצאים מסיר א-דיב.

סא"ל בירו שעדיין היה בסיר א-דיב ולא ראה מה שראה נתי ביציאה שאל ברדיו הגדודי את נתי היכן הוא חושב שהוא. "לא מול זורה, המפקד", אמר נתי ברדיו. "נדמה לי שאני מול קלע, וזה מוצב גבוה וגדול ומשני צידיו אגפים מתמשכים וארוכים".

מפת תכנון[באדום] מול ביצוע של חטיבה 8

תכנון [אדום] מול ביצוע [כחול] של חטיבה 8. הפנייה לזעורה פוספסה וגדוד 129 ואחריו חטיבה 8 נמשך אל עוקדה וסיר א-דיב ומשם לקלע [מבט ממערב למזרח]

סא"ל בירו שמח [צ"ל סמך] על תותחנו הטוב. כי ברגע זה ראה שני תותחים נגד מטוסים מכוונים כנגדו בכינון ישיר. "תותח נפיץ, משמאל, נ"מ, אש!". התותחן פגע מיד בתותח אחד שהועף אל על. צוותו של התותח האחר ברח.

סא"ל בירו החל לצאת מסיר א-דיב בכיוון קלע. הוא זירז את פלוגתו של אילן להתחבר אל פלוגתו של נתי במוצא מסיר א-דיב. בתוך כך הבחין בטנק של סמל שאינו זז ממקומו.

"מדוע אינך זז, סמל?", צעק בירו במהומת הקרב.

"התותח שלי אינו מצודד, המפקד", השיב הסמל.

"והסורים יודעים שהתותח שלך אינו מצודד? סע קדימה ופתח באש".

ברדיו ביקש נתי אישור להסתער על המוצב הגדול שלפניו. סא"ל בירו הזכיר לו את משלו "היה פר זקן", ופקד עליו להמתין לגמר ההנחתה הארטילרית שהזמין.

המשל שהיה סא"ל בירו מספר לאנשיו היה על פר ובנו העגל שרעו באחו. למראה כל פרה היה העגל רץ ומכלה כוחו ברדיפה. כך שכאשר באה פראה חדשה לאחו לא נותר בו הרבה עזוז. "לאט לך בני", אמר הפר הזקן לעגל – "ותקפוץ על כולן".

מוצב קלע נגלה לסא"ל בירו. הוא פקד על פלוגתו של נתי להתפרס ונתן דעתו על הרכס שמשמאל לדרך, עליה תפסו עמדות טנקים סורים. הכרח לתפוס רכס זה בטרם תיעשה כל פעולה, להתקפה או נסיגה. אבל אך רצה לתת פקודה וצרור של מקלע פגע בפניו משמאל לימין, זרזיף דם פרץ מלחייו ומגרונו של סא"ל בירו כמתוך צינור שפקע. סנטרו נפל ונתלה על כבל בשר. חולצתו האדימה כהרף עין.

סא"ל בירו נכנס לתוך צריחונו, ובידיו רמז לתותחן שיקשור לו את הלסת בתחבושת האישית. הוא הניח יד כבדה על כתפו של קצין הקשר יובל בן ארצי שהיה עמו בטנק, לומר לו שלא ידווח כי נפצע. עוד רמז כי רצונו לכתוב. התותחן הגיש לו מימייה ובירו שטף את פיו במים. המים היו כאש בפיו. מים אדומים נגרו מתוך גרונו המנוקב והרטיבו את חולצתו. יובל נתן לו פנקס ועט. סא"ל בירו החל לחלק פקודות בכתב. הוא כתב פתקים והעבירם ליובל, שדיבר אל הגדוד בשמו של המג"ד.

פקודה ראשונה היתה לפלוגה של אילן לתפוס את הרכס משמאל. אחר כך ביקש להגביר את ההנחתה הארטילרית על קלע, והוגד לו באמצעות יובל כי עתה יורה הארטילריה את פגזיה האחרונים. סא"ל בירו ביקש ממפקד החטיבה סיוע אווירי, וזה הובטח לו.

סא"ל בירו מצא כי אין לו אלא להסתער על קלע. רובו של הגדוד כבר יצא מסיר א-דיב. לחזור לאחור אפשר יהיה רק באיבדות קשות, חשב. אולם הוא חש שגופו מתנקז מדמו. הוא לא חדל לדמם. אין אונים צנח על רצפת הטנק. קצין הקשר יובל בן ארצי פקד על נהג הטנק לחזור מיד לסיר א-דיב, לשטח מת. שם ליד עמוד החשמל קרא לג'יפ הסיירים, בו היו רס"ן מוקדי וישראל.

סיר א-דיב

סיר א-דיב

התותחן ויובל סייעו לסא"ל בירו לצאת מהטנק לסיפון. הוא היה כבד כעופרת. ברגליו לא היה כוח לשאת את משקל גופו. אבל כאשר נגלה לעיני אנשיו אזר סא"ל בירו עוז, גאוותו גברה על חולשתו ובכוחות עצמו קפץ מהסיפון לארץ. הוא עלה על ג'יפ הסיירים וישב במושב שליד הנהג, זקוף.

בקבוצת הפקודות התבדח עם רס"ן מוקדי ונהג לומר לו – "אם אתפגר קח אתה את הפיקוד". אבל עתה כתב לו פתק: "הודע לנתי שייקח פיקוד ושימשיך להסתער על קלע, סוף".

סא"ל בירו ידע כי הגדוד במצב קשה, ויחלץ אותו רק מפקד קרבי. הוא סמך על נתי, אותו טיפח שלוש שנים. אבל כאשר הודיע רס"ן מוקדי לנתי לתפוס פיקוד, לא קיבל מענה.

טנק סורי פגע בטנק של נתי בפגז חודר שריון והתיז מעליו את מדף המפקד. מערכת הקשר בטנק נזדעזעה וחדלה לפעול. נתי ירד לתוך הטנק והתעסק במכשיר הקשר. מיד נטל רס"ן מוקדי את הפיקוד. "שמאלה", פקד מיד על נהג הטנק.

הסייר-הנווט דני נלווה אל סא"ל בירו בג'יפ, כדי לנווטו לתחנת איסוף הפצועים. כל הדרך ישב סא"ל בירו זקוף בג'יפ, שקיפץ וקירטע בטרשי הבזלת. הוא ציין לעצמן שלא לשכוח לתבוע למשפט את אותו סמל שחדל לנוע ולירות בטענה שהתקלקל הצידוד בטנק.

בתחנת האיסוף היו ידיו של הד"ר גליק מלאות עבודה. תחנתו עדיין היתה ליד עמדת או"ם בגבעת האם. סא"ל בירו עוד קיווה לחזור לגדודו, אבל כאשר פתח הד"ר גליק את תחבושתו ראה את מצבו הקשה. בירו הירבה לדמם ונשימתו קשתה עליו מרגע לרגע. שני כדורים חדרו את הלחי השמאלית, ריסקו את הלסת בארבעה קטעי שברים, תלשו מתוכה חמש שיניים ויצאו מתוך גרונו מתחת לגרגרת. הד"ר גליק מחה בצמר גפן את הדם מפיו של סא"ל בירו וחבש מחדש את הלסת שלא תישמט. הוא חבשה מהודקת, וסא"ל בירו רמז לו בעיניו שזה בסדר, כי יוסיף לחבוש בהידוק.

"המפקד, אבקשך לשכב באלונקה", אמר הד"ר גליק.

סא"ל בירו הניד ראשו לשלילה. הוא ייסע לבית החולים בג'יפ.

"המפקד, אתה מרגיש שאתה יכול לשבת בג'יפ ולנוע בטרשים הקשים?".

סא"ל בירו הניד בראשו להן.

הד"ר גליק סייע לסא"ל בירו לחזור לג'יפ, וסגר את השרשרת שלפתח הג'יפ. "סע לשלום המפקד".

סא"ל בירו הרים זרועו והג'יפ החל לרדת במורד התלול והמשובש של גבעת האם.

"אריה", אמר הד"ר גליק בליבו.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “חשופים בצריח / התוואי שאבד

  1. פרק זה עוזר ליצור תמונה קצת שונה לגבי השתלשלות מספר אירועים – הפגיעה בזחלם סמג"ד 121 משה חביב, וסדר התנועה של צוות הסיור שתפקידו היה לנווט את חטיבה 8.

    לפי הכתוב בפרק זה ובתוספת מקורות אחרים אני מבין כך: בסביבות השעה 10:30 [משוער] עובר את גבעת האם הכוח הראשון שהוא כוח פריצה הכולל זחל"ם של מחלקת חבלנים + זחל"ם של סמג"ד 121 שפיקד על הנעשה. החבלנים ברגל עם דקרים פותחים ציר בשטח ממוקש. מראה שני הזחלמים שמתייצבים מעט מזרחה מגבעת האם והפלסים המתקדמים, וזאת בתוספת שיירה אינסופית של טנקים וזחלמים על כביש עמיר/כפר סאלד מבהירה לסורים המופתעים שהפסקת אש [שעליה כבר דווח עוד מאמש, ה-8 ביוני] כבר לא תקרה היום: מתחילה הפגזה מטורפת על הכוח שנמצא מתחת לגבעת האם, אחד הפגזים נוחת ישירות בזחל"ם סמג"ד 121 והורג את רוב האנשים שעליו. ככל הידוע, רק הנהג נותר בחיים מכולם.

    בנקודה זו כשחטיבה 8 רק מתחילה לנוע מגבעת האם עד לקבלת אישור שהשטח נוקה ממוקשים, זחל"ם צוות הסיור נע בראש. אבל בעקבות ההפגזה הצפופה הוא משתהה עד שהאש תשכך. בנקודה הזו כנראה הטנקים של פלוגת זווית גדוד 129 תופסים את ההובלה והם אלה שחוצים ראשונים את הגבול ורצים קדימה. צוות הסיור כבר לא מוביל יותר. כל הטנקים של חטיבה 8 עוברים ליד הזחל"ם הפגוע של סמג"ד 121 ועדים למראה הקשה. ד"ר גליק, כמתואר בספר, רץ עם חייל נוסף לזחלם שנפגע, מזהה מי חי ומי מת ומפנה 3-2 פצועים לעמדת תאג"ד שקבע באותו רגע – שהמח"ט מנדלר שעבר שם כעבור דקות הביע את אי שביעות רצונו ממיקומה.

    אף אחד בשלב זה של תנועה תחת אש לא התעסק עם ההרוגים. הללו שכבו שם כ-4 שעות ואף יותר בלא שפונו, ומאות לוחמים שעברו על פניהם מחטיבה 8, חטיבה 1 ועוד, זוכרים עד היום את המראה שזיעזע אותם.

    יש לציין כי תמונת מצב משוערת זו היא בניגוד לכתוב בדו"ח הסיכום של גדוד 121 באשר לאירוע. שם נכתב כך: "באיזור גבעת האם הונחתה עלינו אש ארטילרית יעילה. הרצל [מ"פ טנקים] והמיפקדה העיקרית עברו את משימת אש הסכנה ללא נפגעים, מיד אחריהם נפגע זחל"ם הסמג"ד בפגיעה ישירה ונדלק. היו נפגעים. קצין החימוש והנהג שהיו פצועים ושרופים פונו אחורה לשאר ישוב ע"י מחלקת הסיור הגדודית. כוח הפריצה פינה נפגעים והצטרף מאוחר יותר לפי פקודה לפלוגות העולות".

  2. שאלו פעם את צ'רצ'יל אם הוא לא פוחד ממה שההיסטוריה תחשוב עליו. הוא ענה:" אני לא פוחד – אני כותב אותה" צריך להתיחס בקורטוב של חשד על אינפורמציה מספר שאיננו מחקרי
    שבוע טוב
    נחום גנצרסקי

  3. כידוע מעדותו של רס"ן חיים יפרח שהובאה כאן, התאג"ד של ד"ר גליק מוקם יותר מאוחר בנעמוש שלא היה מטוהר ושם מצא אותו צוות הסמח"ט וצוות מהסיירת של גולני. אנשי גולני החליטו שעליהם להגן על התאג"ד של ד"ר גליק ולכן התעכבו בנעמוש ואחרו (גם מסיבות אחרות) להגיע לתל פאחר.
    את בירו יושב בג'יפ כשדם מפעפע מגרונו ראינו סביבת השעה 13:45 ככשגדוד 12 של גולני החל בתנועה ליד גבעת האם.

    • משימת גדוד 121 חרמ"ש של חטיבה 8 היה טיהור אויב בשטחים שיעברו בהם הטנקים של גדוד 129 ו-377. משום מה זה לא נעשה בנעמוש וגם לא בעוקדה, אולי כי גדוד 121 הבין שזו משימתו רק בזעורה. ובכל זאת היה אפשר להפריש מחלקה כדי לוודא.

  4. ספר זה היה אורים ותומים של חיל השריון השפיע על דור שלם של צעירים שהתגייסו בזכותו לשריון, השחצנות שעלתה מהכתוב ובראשה המשפט 'תנו לי גדוד טנקים ואכבוש את המזרח התיכון' שאם אינני טועה יוחס לגורודיש היהיר ולאחר מכן פריחת השריון והזחיחות של מפקדיו ראינו במלחמת יום כיפור. הבחורים הצעירים יפי הבלורית והתואר שגדלו על הספר חשופים בצריח עמדו חשופים בצריחי הטנקים ונפלו שדודים לטילי נ"ט חדישים שלצה"ל לא היה מענה להם.

  5. אחרי כל מלחמה מפיקים לקחים. הלקח של של צה"ל מששת הימים היה לחזק את מה שהצליח – כלומר השיריון וחיל האוויר, ולבסס עליהם את המלחמה הבאה. הלקח של הערבים היה לשחק על מגרש אחר, לא על הכוחות החזקים של צה"ל, כלומר חיל האוויר והשיריון, ולכן הם חיזקו את הנ.ט (טילי הסאגר) ואת הנ.מ (טילי הס.א. 2, 3, ו-6), כדי להפריע לשיריון ולאוויר של צה"ל. את התוצאה ראינו במלחמת יום הכיפורים. צה"ל התבסס על השיריון וחיל האוויר, והמצרים והסורים דפקו אותם עם הטילים. מה הלקח של הלקחים? מה שהצליח – הצליח בעבר. לעתיד חייבים להכין משהו אחר. לא בטוח שצה"ל מבין את זה עד היום.

  6. זכיתי להיות אחד מאותם טנקיסטים שהשתתפו בקרב הקשה והכה חשוב להבקעתו של המערך הסורי ברמת הגולן, רבות הן אותן תמונות מאותו קרב ששמורות בזכרוני ועד היום הזה.
    גדוד 129 השתתף לפני כן בקרבות שנערכו בתחילת המלחמה באזור כונתילה בסיני, שם נלחמנו נגד כח טנקים מצריים שהיו עדיפים עלינו משום שהיו בידיהם טנקי סטאלין שהיו ידועים בטווח הירי שלהם שהגיע עד לכ 3 ק"מ ובעוד לנו היו נרי שרמן שחלקם M51 וחלקם M50 בעלי טווח ירי קטן יותר מאשר למצרים, אך הצלחנו להביס אותם ואת חלקם להבריח מן האזור. שהינו באותו אזור כ יומיים, ולאחר מכן חזרנו לשטחי מדינת ישראל ומשם עלינו צפונה. הגענו לאזור ראש פינה ושם פוזרנו בין עצי הפרי, בהמתנה עד לקבלת הפקודה נוע נוע סוף אל עבר רמת הגולן. יצאנו לקרב, וכפי שכבר צויין בכתבה שעלינו דרך גבעת האם, ומשם אל עבר כיבושה של רמת הגולן. אין אני מתכוון להיכנס לפרטי פרטיו של הקרב שכבר צויין, אך סיפורון קצר ומיוחד אודות כל מה שהתחולל והתרחש בטנק שלנו שבצוותו היו מ"מ סגן נחום גנצ'רסקי, נדב סיון – תותחן, דני קנרי טען קשר, נהג – אבישי אטינגר, עוזי אברהם – מקלען.
    תוך כדי תנועה בשטח נתקלנו באש תופת מלווה בממטרים של ארטליה שלא פסקה לרגע. אני נזכר שעברנו את מכשול הקוביות ונכנסנו ממש לגיא הריגה, כאשר מסביבנו על גבי הגבעות תותחים שיורים עלינו וביניהם תותחי דמי. תוך כדי התקדמותנו לכיוון כפר קלעה, קיבלתי פקודה שעלי לצאת ומיד מתא המקלען בכדי להעבור לתא הטען קשר, משום שדני הטען קשר נפגע ברגלו תוך כדי צידוד הצריח, ועלי להחליפו ולהכניסו לתא המקלען. תוך כדי יציאתי מהתא נעמדתי ליד הצריח וכולי רוכן פנימה בכדי למשוך החוצה את דני, ואז אני ששומע שמטר של קליעים נופלים לרגלי מירי בלתי פוסק שהיה מכוון בכדי לפגוע בי. למזלי שלא נפגעתי והצלחתי להכניס את דני לתא המקלען, ואני נכנסתי במקומו לתא הטען קשר. התחלנו שוב לנוע , ולפתע נחום פוקד עלי בקשר לטעון במהירות פגז, משום שבזוקאי סורי הצליח לפגוע בשני טנקים לפנינו, ואנחנו ניצבים מולו כמטרה הבאה שלו. תוך כדי נסיון לטעון את הפגז נתקלתי במצב שהו הסדן לא נסגר והפגז נשאר תקוע, אינני קולט עד היום כיצד הצלחתי בכוחות על אנושיים להכניס בסופו של דבר את אותו פגז, ופגענו באותו בזוקאי, וכך ניצלו כנראה חיינו. בסופו של הקרב הגענו לכפר קלע 5 טנקים, כאשר 3 טנקים נעו לפנינו ונכנסו לשטח פתוח וכולם נפגעו מטנק סורי שפגע בהם, רבים נפגעו וראינו את חברינו מתבוססים בדם וחלקם פצועים, וכך נותרנו 2 טנקים, שנקראים עד היום הזה "שני הטנקים שכבשו את רמת הגולן" כל היתר כבר סופר לכם בכתב הגדולה.
    מה שנשאר לכולנו מאותה תקופה הם אותם זכרונות ואותן תמונות שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו.
    לא נשכח את חברינו היקרים שנהרגו בקרבות העקובים מדם, וזכרם ישאר איתנו לעד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s