הלו"ז של גולני

פוסט זה כולל: 1) לו"ז רשמי של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. 2) ראיון קצר עם אלוף אלעד פלד על הסיור בתל פאחר אחרי המלחמה ומה הסביר המח"ט יונה אפרת לגבי הסתבכות הקרב. 3) מהלכי גולני מתקופת ההמתנה ועד היציאה לקרבות ה-9 ביוני

גדוד 12 עם הפנים מזרחה

זחל"מי גולני על הכביש מקרית שמונה עם הפנים מזרחה לעבר הגושרים, חורשת טל וגבעת האם [מקור צילום: לא ידוע]

בין המסמכים שיצאו מטעם חטיבת גולני מיד לאחר המלחמה, ושכללו בין היתר את סיכומי המג"דים [פורסמו כאן לא מזמן], נמצא גם פירוט של לו"ז ימי הלחימה. דו"חות אלה, בסיווג סודי ביותר, הועברו למחלקת תורת לחימה באג"מ מטכ"ל ולאחר מכן התגלגלו למחלקת היסטוריה ולארכיון צה"ל.

להלן פירוט לו"ז ותנועה של חטיבת גולני בין התאריכים 5 ביוני ועד 12 ביוני 1967, כפי שחובר ע"י מיפקדת החטיבה כולל הערותיה בסוגריים.

5 ביוני 1967

החטיבה בשטחי כינוס כדלהלן:

  1. גדוד 12 בצומת נבי יושע.
  2. גדוד 13 במטעי עמיעד.
  3. גדוד 51 במשתלת קרית שמונה.
  4. גדוד מ"כים ביערות ביריה
  5. מכמ"ת פרוס עם סוללה בדפנה, 2 סוללות בפרדס חורי.
  6. יחידות החטיבה פרוסות באיזור ראש פינה.
  7. מיפקדת החטיבה במחנה פילון.

ב-2030 – 4 מחלקות מגדוד 51 תגברו את כפר סאלד ולהבות הבשן [2 מחלקות בכל ישוב] ועברו ת"פ חטמ"ר 3.

החטיבה בכוננות מיידית לביצוע מקבת צפון לפי פקודה.

6 ביוני 1967

0730: גדוד 51 עבר ת"פ חטמ"ר 3 לנושא בלימה והתקפות נגד. קיבל התראה לזוז לכפר סאלד.

0930: צוות קרב גדודי מגדוד 12 ע"ג זחל"מים (2 פלוגות) ועוד גדוד 13 התכנסו במטעי עמיעד בכוננות להתקפת נגד לגזרת כורזים.

1200: גדוד מ"כים בביריה מקבל פקודה לזוז לעפולה ומשם לג'נין.

1515: מיפקדת החטיבה, גדוד 12 עם 2 פלוגות זחל"מים, סיירת, פלוגת סגל בא"ח – לתזוזה מיידית לעפולה לקראת כניסה למרחב ג'נין. גדוד 13 עבר ת"פ הפיקוד.

7 ביוני 1967

0100: פקודה להשתלט על מוצב תלפית ולהישאר שם (גדוד מ"כים).

0530: נתקבלה פקודה לחזור לכל החטיבה לשטחי כינוס הקודמים פרט לגדוד מ"כים שיישאר ועבר ת"פ חט' 37. עקב אי הבנה הצטרפה פלוגת סגל בא"ח לגדוד מ"כים.

0600: גדוד מ"כים מקבל פקודה לרוץ אחרי חטיבה 37 לשכם.

1030: נתקבלה פקודה לביצוע מקבת צפון.

1400: החטיבה התפרסה בתבנית תנועה עד איזור הגושרים. 2 פלוגות טנקים ורמוט, זיווה, פלוגת חה"ן מגדוד 602, פלוגת חיילי אגוז – עברו ת"פ החטיבה.

מכמ"ת מטווח ומפגיז מדפנה 5 מטרות ומפרדס חורי 14 מטרות וסופג אש נ"ט מדויקת.

גדוד מ"כים – טיהור שכם.

1630: נתקבלה פקודת ביטול. היחידות חזרו לשטחי כינוס.

המכמ"ת ירה מעמדותיו למטרות, כן ספג אש נ"ט ונגרמו אבידות. כן טווחו היעדים להתקפה שבוטלה.

בין ישראל לסוריה

בין ישראל לסוריה [של פעם]

8 ביוני 1967

בליל 8-7 ביוני דילוג סוללות א-ב מכמ"ת 334 מפרדס חורי ליסוד המעלה.

גדוד מ"כים חזר משכם והתמקם בדישון.

החטיבה בשטחי כינוס, המפקדים בתכנונים.

2 פלוגות מגדוד 13 ת"פ חטיבה 8 – וביטול.

המכמ"ת ירה מעמדותיו למטרות וספג שוב אש נ"ט מדויקת.

פלוגת בא"ח חזרה מגזרת ירדן (ת"פ חט' 37 יחד עם גדוד מ"כים) לרשות החטיבה.

9 ביוני 1967

0100: פריסת כל גדוד המכמ"ת בדפנה. 4 סוללות.

0720: פקודת ביצוע מקבת פחות גדוד מ"כים, שהועבר ת"פ חטמ"ר 3. החטיבה תיכנס אחרי חטיבה 8 באותו ציר.

0730: קבוצת תכנון חטיבתית.

0815: גדוד מ"כים – פקודה בדישון לסמג"ד לעלות עם הגדוד לחורשת טל לביצוע מקבת. כעבור דקות אחדות טלפון מהקמ"ן החטיבתי שהודיע לגדוד לעבור לצומת נבי יושע/קרית שמונה.

0830: מתן פקודות וקידום החטיבה לקרית שמונה בתבנית תנועה. פלוגת טנקים לטיווח בתנועה לעמדותיה.

0900: גדוד 51 – הגדרת משימות הגדוד.

0930: מכמ"ת 334 מטווח ומתחיל להפגיז את יעדיו – עזזיאת, בניאס, חמרה. סוללות ארטילריה – תל פאחר, בורג' בביל ועוד, יחד עם הסיוע החטיבתי.

1045: פלוגת טנקים ורמוט מגדוד 377 שמיקומה בשאר ישוב ותל דן קיבלה פקודת פיצוח יעדיה.

עד 1337: החטיבה בהמתנה משום שחטיבה 8 חסמה את הציר. הרעשת היעדים ע"י ארטילריה וטנקים.

1340: מעבר גבעת האם ע"י גדוד 12.

1346: מעבר גבול ע"י גדוד 12.

1408: 12 הגיע לדרך הפטרולים הסורית.

גדוד מ"כים – כינוס בגונן והכנה לפעולה: באותו לילה יצא הגדוד לתקוף את 8100 לפני ראוויה, 7191 ליד עורפיה, 7190 באותו איזור.

1454: גדוד 51 עבר את הגבול.

1516: זחל פיקוד גדוד 12 נפגע והקשר נותק.

1523: גדוד 51 הגיע לדרך הפטרולים הסורית.

דרך הפטרולים הסורית כלפי צפון בואכה בורג' בביל [קבוצת העצים מימין]

דרך הפטרולים הסורית כלפי צפון בואכה בורג' בביל [קבוצת העצים בהמשך מימין]

1525: הופסקה אש הסיוע על תל פאחר.

1545: בורג' בביל בידינו (ע"י גדוד 12, נכבש קודם לכן, אך בגלל ניתוק הקשר לא דווח).

1555: בחריאת בידינו (ע"י גדוד 51).

1556: תל פאחר בידינו (אח"כ הוברר שהדיווח היה מוקדם ובידינו רק המוצב הדרומי).

1559: 2 מחלקות טנקים בגבעת האם בתנועה פנימה.

תרשים סיום קרב תל פאחר [מקור: דו"חות סיכום חטיבת גולני 1967]

תרשים סיום קרב תל פאחר [מקור: דו"חות סיכום חטיבת גולני 1967]

1604: פאחר עדיין לא טוהרה סופית.

1612: פלוגת חה"ן חטיבתית הגיעה לדרך הפטרולים הסורית, מכשירה ציר עלייה.

1621: היערכות גדוד 51 לעלייה לתל עזזיאת.

1630: הוראה לגדוד 13 לעבור את הגבול.

1642: חירבת א-סודה בידינו ע"י גדוד 51.

1656: כוח מהסיירת נמצא באיזור זעורה מעל תל פאחר.

1706: עזזיאת בידינו ע"י גדוד 51.

1724: דיווח של הסיירת – תל פאחר בידי (לאחר מכן התברר שהדיווח היה מוקדם מדי).

1726: פלוגת ההנדסה גמרה את הפריצה עד דרך הפטרולים הסורית.

1737: חבירה בין גדוד 12 וכוח מהסיירת על תל פאחר.

1738: רמ"ט הפיקוד מודיע אחרי כיבוש היעדים יש להתארגן עליהם להגנה.

1755: הרמ"ט מודיע להתארגן להגנה בעזזיאת, בורג' בביל, פאחר וא-סודה.

1759: גדוד 13 עובר רגלי את גבעת האם.

1800: הסמח"ט הגיע לתל פאחר עם כוח קטן.

1822: פאחר בידינו ע"י כוח הסמח"ט והסיירת, שולחים עזרה לפינוי נפגעים.

1950: גדוד 13 ממתין בבורג' בביל ומקבל פקודה לעבור ת"פ חט' 8 עם 2 פלוגות בפיקוד המג"ד, תנועה ל-9117 ותתחבר עם חטיבה 8, שתי פלוגות נותרות בפיקוד הסמג"ד – בבורג' בביל.

2000: הוראה להעלות התד"לים והדרגים של פלוגות הטנקים, גדוד 12 ירד להתארגנות בחורשת טל, פלוגה ד' מגדוד 12 עולה ותתארגן להגנה בתל פאחר.

2015: המג"ד 13 עוזב יחד עם 2 פלוגות לכיוון זעורה למפגש עם חט' 8.

2210: חבירה בין כוח מג"ד 13 וחטיבה 8 ברשת הקשר.

10 ביוני 1967

0032: פקודה מהרמ"ט: חטיבה 45 תוקפת את תל חמרה ומשימת חט' 1 – כוח עם זחל"מים ופלוגת טנקים לביום התקפה על 9155 ולא לתקוף את 9142.

מכמ"ת מפגיז את בניאס והעיירה.

0110: פקודה מהרמ"ט – תקיפת 9166 (מחנה בניאס) באור ראשון. דרישת מח"ט: לתקוף את 9142 (משטרת בניאס) עם אור ראשון ותקיפת 9155.

0130: חבירה בין כוח מג"ד 13 לחטיבה 8 ליד זעורה.

0220: פקודה לגדוד 51 לתקוף את 9166. ש' – 0230.

0225: פקודה מהסמח"ט: רשאי לנוע לתקיפת 9142, 9168.

0306: גדוד 51 לתקיפה עם אורות מלאים מתל פאחר ומסודה.

0330: פלוגה ב' מגדוד 13 (ת"פ 8) עוזבת את זעורה ומטהרת את איזור ג'בב אל מיס.

0337: גדוד 51 כובש את המשטרה 9142.

פלוגה א' גדוד 13 בפיקוד המג"ד יוצאת לתקוף את 9136.

0337: מוצב 42 בידינו ע"י גדוד 51.

0338: כוח סמג"ד 13 יוצא מבורג' בביל לעבר בניאס.

0420: גדוד 51 בכניסה למוצב 9166.

0442: גשר הבניאס המערבי נמצא מפוצץ.

10 ביוני 1967, כוחות צה"ל במעיינות הבניאס

10 ביוני 1967, כוחות צה"ל במעיינות הבניאס

0450: מוצב 9166 בידינו ע"י גדוד 51.

0504: פקודה מהרמ"ט להתקדם לעבר מוצב 9155.

0506: פקודה לגדוד 13 (כוח סמג"ד) לתקוף את כפר בניאס.

0530: גדוד 13 (כוח מג"ד) ליד גדרות מוצב 9136.

0535: גדוד 51 בפנים 9155.

0540: המשך תנועה (גדוד 51) ל-9154, 9151.

0600: אישור לכוח סמג"ד 13 לטהר את כפר בניאס.

0607: 9154 בידינו ע"י גדוד 51.

0634: 9136 בידינו ע"י גדוד 13 (ת"פ חט' 8).

0635: גמר טיהור בניאס ע"י סמג"ד 13.

0700: חבירה עם כוחות שבאו מבניאס.

0800: גדוד 12 גמר התארגנות, נע מחורשת טל לחבירה עם החטיבה בבניאס.

1005: פקודה מהרמ"ט – להעביר כוחות (2 פלוגות ניידות מגדוד 51 והטנקים) ל-9103.

1040: גדוד 51 נע לעבר 9103 להחליף את הכוח של חטיבה 8 שבמקום.

1100: חבירה בין כוח מג"ד 13 לבין הסמג"ד ב-9136, מקום כיבוש המג"ד.

1146: גדוד 51 עבר ת"פ חט' 45 (לאחר מכן השתתף בכיבוש מסעאדה). מכמ"ת קיבל פקודה לעלות לרמה.

1400: שתי סוללות ומיפקדת גדוד 334 במחנה בניאס.

1555: התראה לנוע לעבר קונייטרה.

1715: קבוצת פקודות במחנה בניאס לטיהור קונייטרה.

1805: הוצאת סיור לבדיקת הציר לקונייטרה.

2100: 2 הסוללות הנותרות והדרגים מגיעים לבניאס.

11 ביוני 1967

0230: תזוזה קבוצת פקודות חטיבתית לעבר קונייטרה. הגדודים נשארים בבניאס עם הסמח"ט וסמג"דים.

0430: הגעת קבוצת פקודות חטיבתית לשערי קונייטרה.

0730: הגעת הסיירת והמכמ"ת לקונייטרה. פריסת מכמ"ת לירי (לפי דו"ח כללי הסיירת הגיעה ב-0530, טיהרה וסרקה את קונייטרה).

1100: הגעת כל החטיבה באוטובוסים לקונייטרה.

2200: הגעת גדוד 51 ממסעאדה לקונייטרה.

12 ביוני 1967 

החזרת מיפקדת מכמ"ת וסיוע לגדוד להתארגנות למחנה קבע תוך פריסה וכוננות.

1700: פקודת להשתלטות על משלט בפסגת החרמון ליד נקודת גבול 4 ע"י גדוד 13.

13 ביוני 1967

גדוד 13 יתרת הכוח עולה למשלט החרמון רגלית.

אלוף אלעד פלד: בסיור בתל פאחר לא שאלנו שאלות את יונה אפרת

רבין ודדו בתל פאחר

יוני 1967 בחזית המערבית של תל פאחר. משמאל: יונה אפרת, יצחק רבין, דוד אלעזר, חייל מאבטח, אלעד פלד, אורי שמחוני [קמ"ן חט' 1]

צלצלנו לאלוף אלעד פלד, שהיה במלחמת ששת הימים מפקד אוגדה 36. האוגדה שבפיקודו עסקה בתקופת ההמתנה בתכנוני המאמץ העיקרי לכיבוש הרמה הסורית בגזרת גבעת האם, אולם לבסוף לא ניהלה אותו לאחר שנשלחה עם פרוץ המלחמה לגזרה הירדנית של צפון השומרון.

בצילום שלאחר המלחמה נראה אלוף פלד בחברת הרמטכ"ל יצחק רבין ואלוף פיקוד צפון דוד אלעזר בתל פאחר, כשהם שומעים את סקירת מח"ט גולני, אל"מ יונה אפרת. האם שאלו אותו כאן על הסיבות להסתבכות הקרב ולתוצאות הקשות שלו?

אל"מ יונה אפרת, 1967

אל"מ יונה אפרת, 1967

אלעד פלד, כיום בן 89, עונה: "אני זוכר את התמונה הזו, ולמיטב זכרוני אנחנו בסיור הזה לא שאלנו שאלות".

מה היה ההסבר של יונה אפרת על התנהלות הקרב? פלד: "מה שאני זוכר מהסברי אותו סיור זה שמוסא קליין, שהיה מג"ד 12, הם איבדו את הדרך. היו שם שני נתיבים או שלושה, הם איבדו את הדרך והוא פשוט החליט להסתער קדימה. זה קרב שהתפתח. היום כשאני חושב על זה, הקרב לא הושפע על ידי פיקוד גבוה. זה קרב שהתפתח מרמת מ"פ ועד מג"ד, וזה התגלגל. יש סיטואציות כאלה. גם כיבוש החרמון [במלחמת יום כיפור] הסתיים אחרת, אבל הלך באותו כיוון".

יונה אפרת סיפר לכם איפה היה בזמן הקרב ומה הפעולות שנקט? "לפי דעתי הוא לא היה שם [בתל פאחר], אלא מאחור".

הוא היה עם החפ"ק בגבעת האם, כ-3 ק"מ משם. "זה שלושה ק"מ שהם כמו 30 ק"מ".

מדוע? "כי משם, מאותו מקום שהיה, הרבה להשפיע הוא לא יכול היה".

מה יכול היה החפ"ק לעשות כדי לעזור לגדוד להיחלץ מהתסבוכת? "מניסיוני, אירועים מהסוג של תל פאחר, ויש כמה דוגמאות כאלה, כמו גבעת התחמושת, שהדברים מתגלגלים לא כמו שאתה חזית או תיכננת, אז אין צמא גדול להרחיב את הדיון על זה. אוגדה 36 תכננה את ההתקפה וכשהעניין התפתח אנחנו לא היינו שם. היינו אחרי קרבות השומרון ובדרך לגזרת הכינרת. אני כבר הייתי מחוץ לתמונה ועל כל הקטסטרופה נודע לי רק בשלב יותר מאוחר".

זוכר מתי התקיים הסיור שלכם בתל פאחר? "הוא היה כשהתותחים נדמו. אני לא יודע אם זה היה יום או יומיים אחרי. זה לא היה אחרי יום, אבל גם לא אחרי שבוע. אני זוכר שהלכנו אחרי הסיור לאיזשהו מקום וישבנו ואכלנו ודיברנו".

ולא שאלתם את יונה שאלות? "תראה, במצבים כאלה אתה נותן כבוד למי שלחם בגבורה ואת השאלות תשאיר לפעם יותר מאוחרת. זה אחד מהקרבות הלא נחמדים במלחמת ששת הימים. הגבורה היתה שבהינתן המצב שנוצר, מפקדים ברמת מ"מים ומ"פים התנהגו בצורה בלתי רגילה ורבים מהם לחמו עד טיפת הדם האחרונה".

אוריעל אליצור: יונה אפרת היה איש אמיץ ונתן דוגמה אישית

אוריעל אליצור הכיר את יונה אפרת עוד בשנות ה-50, כשהיה קצין אג"מ של חטיבת גבעתי ואפרת היה קצין אג"מ של חטיבת גולני. את אליצור בן ה-87 פגשנו לא מזמן בסיור בצפון, שם סיפר כי השתתף בסיור בתל פאחר שהתקיים בערך בשנת 1970 בהדרכתו של אלוף יונה אפרת, שהיה אז אלוף פיקוד מרכז. בסיור נכחו קבוצת חברים קרובים של אפרת, כולל אשתו דרורה [אליצור: "היינו חברים יוצאי צבא והתארגנו אחת לחודש לעשות סיור בארץ באוטובוסים ששכרנו"].

מה סיפר להם יונה אפרת בל פאחר על הקרב ותוצאותיו?

אוריעל אליצור

אוריעל אליצור

אליצור: "באותה תקופה הזיכרון עוד היה לא רע והוא סיפר לנו את מהלך הקרב. לומר לך שאני היום יכול באופן מוסמך לתאר את הקרב שהוא תיאר שם, זו תהיה מצידי קצת חוסר אחריות. אני זוכר באופן כללי את מה שהוא אמר, גם מפני שלא רחוק ממקום הקרב הזה נהרג אחד המג"דים שהיה גם ידיד שלי, חלפון [מג"ד 33 בקרב על דרדרה בגזרה המרכזית].

הבנת ממנו איך הקרב הסתבך ומה הוא עשה כמח"ט? "התחושה הכללית שקיבלתי מהתיאור שלו, שהתכנון של הקרב הזה, למרות שהיו בעבר תכנונים אופרטיביים, אבל להגיד שאפשר לצאת לקרב על סמך אותם תכנונים זה חוסר אחריות. התכנונים משתנים עד שזה מתבצע, ויונה דיבר על זה שהתכנון של הקרב היה די חפוז. חוסר הוודאות עד ליציאה לקרב וחוסר ודאות שהקרב יתקיים, ואת הפקודה הם קיבלו כמה שעות לפני. היה לו שני גדודים שתקפו, וגדוד אחד שנשאר ברזרבה והוא נאלץ להכניס אותו מהר מאוד כדי שלא יקרה מה שחששו שיקרה באותו רגע – שתהיה התקפת-נגד סורית. זו התמונה הכללית שאני קיבלתי מההסבר על הקרב. יונה היה איש אמיץ מאוד. הוא מהר מאוד הגיע לאיזור הקרב עצמו, והוא עצמו היה תחת אש. אני לא מדבר על אש תלולת מסלול, אלא על אש מקלעים. ועם המטה המצומצם שלו הוא עלה למעלה ונכנס לשם כדי לעשות את הפעולות בעצמו. יונה לא היה מהמפקדים שיושבים מאחור. ההבדל הכי משמעותי בין מלחמת הקוממיות למלחמת ששת הימים הוא שבמלחמת הקוממיות לא נהרג אף מג"ד אחד. אני כבר הייתי בגיל שעוד הספקתי להשתתף במלחמת השחרור כמ"פ, וזו היתה מלחמה של מ"פים. והמג"ד היה מנהל מאחור את המלחמה. אבל יונה שהיה חניך של האסכולה הזו דרש מהמג"דים שלו להיות קדימה, והוא עצמו נתן דוגמה אישית טובה".

דו"ח חטיבה 1: תקופת הכוננות עד תחילת המלחמה

מסמך זה שיצא ע"י מיפקדת חטיבה 1 מתאר את פעולות גולני מתקופת ההמתנה במאי 1967 והקרבות על תל פאחר, תל עזזיאת ועוד ב-10-9 ביוני. על תיאור הקרבות עצמם דילגנו. כל אלה פורסמו כאן בפוסטים אחרים [לחצו כאן לסקירת המפקד].

להלן הדו"ח כלשונו, כולל סוגריים. מקור: ארכיון צה"ל.

———————————————————————————————————————————————————————-

ב-18 במאי 67 הוכנסה חטיבה 1 למצב כוננות ב'. כעבור יום הוכרז על מצב כוננות ג', וכתוצאה מכך דילגה מיפקדת החטיבה למחנה פילון והגדודים נערכו באיזור שבין קרית שמונה לעמיעד. כן הוצאו פקודות גיוס להשלמות המילואים של החטיבה שכללו: חלק מפלוגת הקשר, פח"ח, יר"מ, פלוגת חמ"צ ונהגים.

בד בבד עם כך הוחל בהקמת הגדוד הרביעי של החטיבה על בסיס בי"ס למ"כים. ב-20 למאי צורפו לכוח זה שלוש פלוגות מגדוד נח"ל 902 והוקמו פלוגה מסייעת ופלוגת מיפקדה. שבוע לאחר מכן ב-27 למאי ביצע גדוד המ"כים תרגיל גדודי. יום לפני כן, ב-26 למאי, תוגבר המכמ"ת והוקמה סוללה 120 מ"מ רביעית שהורכבה מחיילי הגדוד ומתגבורות מבה"ד 9.

במקביל להתארגנות החטיבה עסקה המיפקדה בתכנונים מבצעיים לתקיפה בגזרה הסורית. התכנונים שכונו בשם הכולל "מקבת" עסקו באפשרויות הפעלה של החטיבה בגזרות שונות לאורך הגבול הסורי. בגזרה הצפונית – מנעמוש וצפונה, ובגזרה הדרומית – איזור תאופיק-פיק-כפר חרב, ושולבו בחלקם עם פעולות של חטיבות אחרות. כן יועדה החטיבה לשמש כעתודה פיקודית להתקפות נגד ואף ביצעה תרגילים שונים בנושא זה.

עם פרוץ המלחמה ב-5 ליוני היתה החטיבה ערוכה ומוכנה לפעולה. בשלב זה היה סד"כ החטיבה כדלקמן:

א) גדוד 12 בפיקוד סא"ל משה קליין.

ב) גדוד 13 בפיקוד סא"ל פנחס נוי.

ג) גדוד 51 בפיקוד סא"ל בנימין ענבר.

ד) גדוד מ"כים בפיקוד סא"ל משה יוסף.

ה) גדוד מכמ"ת 334 בפיקוד סא"ל אליהו עשת.

ו) יחידת סיור 69 בפיקוד סרן ראובן אליעז.

ז) פלוגת חר"פ 498 בפיקוד סגן ד"ר אבנר קרב.

ח) פלוגת קשר 351 בפיקוד סגן אריה בונן.

ט) מחלקת חה"ן 258 בפיקוד סגן ישי הדס.

י) מיפקדת החטיבה.

ב-5 ליוני דילגה מיפקדת החטיבה לעין זיתים. מפקד המכמ"ת נשלח לתצפית אוויר במשך ימים מספר וכיוון את אש הארטילריה הפיקודית הן בגזרת צפון הגדה והן בגזרת הרמה הסורית.

הלחימה בירדן

בשעות אחה"צ של ה-6 ביוני ירדה החטיבה בשלמותה, מלבד גדוד 51, לגזרת ג'נין במטרה להשתתף בפעולות מבצעיות באיזור. כשהגיע מטה החטיבה למטה האוגדה הסתבר כי לאוגדה לא היתה שום תוכנית מוגדרת להפעלה. כיוון שכך נעה החטיבה באוטובוסים בעקבות חטיבה 37 עד ג'לקמוס.

בבוקר ה-7 ליוני הורה אלוף הפיקוד לחטיבה לעלות מיד צפונה לשם ביצוע מקבת. החטיבה השאירה בגזרת הגדה המערבית את גדוד המ"כים ופלוגה מבא"ח בפיקוד סא"ל משה יוסף, ועלתה צפונה. גדוד המ"כים קיבל הוראה בסביבות 0600 לנוע אחרי חטיבה 37 לעבר טובאס ולהיות צמוד אליה עד להוראה חדשה.

עם תחילת הלחימה בשכם פנה מג"ד המ"כים למח"ט 37 וביקשו שיכניס את הגדוד לפעולה, אך נענה שבידי החטיבה מספיק כוחות ואין צורך בהפעלת גדוד המ"כים. כיוון שכך המשיך הגדוד לנוע בעקבות החטיבה באפס מעשה. אולם קילומטרים מספר לפני הכניסה לשכם קיבל המג"ד סוף סוף הוראה ממח"ט 37 להיכנס ולטהר את היעד.

גדוד 17 בשכם

6 ביוני 1967 – גדוד 17 בשכם

[כאן בא תיאור של פעילות גדוד 17 בטיהור שכם].

… כל המשימות הנ"ל בוצעו עד חשיכה, עת נפסקו כל התזוזות לפי הוראת מח"ט 37. במשך שעות הלילה פונו נפגעים והפלוגות צוידו בתחמושת, מים ומזון.

עם בוקר הורה מח"ט 37 לגדוד לנוע לעבר מחנה פילון ולהעביר את האיזור המוחזק בידו לידי חטיבה 9.

אבידות הגדוד בטיהור שכם: 3 הרוגים ו-19 פצועים.

הלחימה בסוריה

כאמור, עיקר חטיבה 1 עזב את איזור ג'לקמוס בבוקר ה-7 ביוני לאחר שאלוף הפיקוד הודיע כי מקבת יבוצע באותו היום. ב-1300 נפגש המח"ט עם האלוף והציג בפניו את תוכניתו אשר כללה את כיבוש כל הגזרה, ממוצבי נעמוש צפונה.

לצורך ביצוע המשימה הועברו פלוגות הטנקים ו-ז מגדוד 377 ופלוגה מגדוד חה"ן 602 ת"פ החטיבה.

החטיבה התארגנה באיזור חורשת טל ויצאה לעבר המוצבים בסביבות 1600, כשתוך כדי תנועתה היא הופגזה ע"י ארטילריה סורית. עקב הקשיים בהפעלת חיל האוויר כתוצאה ממזג אוויר לא נוח עוכבה החטיבה והפעולה נדחתה למחרת 080800. אולם עקב סיבות מדיניות בוטלה הפעולה שנקבעה לבוקר ה-8 בחודש. בערב אותו יום נקרא המח"ט לאלוף לצורך תכנונים.

ב-090725 נתקבלה בחטיבה ההוראה לבצע את מבצע מקבת בשילוב עם חטיבה 8. גדוד המ"כים שחזר בינתיים מאיזור שכם הועבר ת"פ חטמ"ר 3. משימתה של החטיבה הוגדרה כתנועה בעקבות חטיבה 8 וכיבוש מוצבי בחריאת, תל פאחר, בורג' בביל, תל עזזיאת וחירבת א-סודה, וכוננות לכיבוש מוצבי הבניאס, כפר בניאס, תל חמרה, עין פית וזעורה.

בתוכניתו קבע המח"ט 4 שלבים:

  1. שלב א' – כיבוש בחריאת ותל פאחר.
  2. שלב ב' – כיבוש בורג' בביל.
  3. שלב ג' – כיבוש תל עזזיאת וחירבת א-סודה.
  4. שלב ד' – כוננות לכיבוש מוצב מחנה הבניאס ותל חמרה, לפי פקודה.
תל עזזיאת מכיוון מזרח. מיעדיה העיקריים של חטיבה 1 בששת הימים

תל עזזיאת מכיוון מזרח. אחד מיעדיה העיקריים של חטיבה 1 בששת הימים

בשלבים א-ג הוכנו להפעלה הכוחות הבאים:

  1. גדוד 12 עם 3 פלוגות ע"ג זחל"מים ופלוגת טנקים ת"פ – בכיבוש בשלב א' תל פאחר ובשלב ב' בורג' בביל.
  2. גדוד 51 עם 2 פלוגות ע"ג זחל"מים, 2 פלוגות רגליות ומחלקת טנקים ת"פ תכבוש בשלב א' את בחריאת ובשלב ג' את תל עזזיאת וחירבת א-סודה.
  3. פלוגה ו' מגדוד 377 תציב בסיס אש לחיפוי ע"י 2 מחלקות בגבעת האם ו-2  מחלקות באיזור שאר ישוב-תל דן ותסייע בפיצוח בחריאת, בורג' בביל ותל עזזיאת.
  4. מכמ"ת 334 יתמקם בדפנה ויפעל במשולב עם 3 סוללות מגד"ש 828 ועם 2 מחלקות 81 מ"מ שיתמקמו באיזור דן.
  5. פלוגה א' מגדוד חה"ן 602 תכשיר דרכי עלייה.
  6. פלוגת החר"פ החטיבתית תתמקם בהגושרים.
  7. גדוד 13 ישמש עתודה חטיבתית ויהיה בכוננות לכיבוש תל עזזיאת וכיבוש בניאס-תל חמרה.
  8. יחידת סיור 69, פלוגה ד' מגדוד 12, פלוגות א' ו-ד' מגדוד 51, פלוגה מהבא"ח תהוונה אף הן עתודה חטיבתית.

——————————————————————————————————————————————————————

לקריאה על ביצוע משימות חטיבה 1 – לחצו כאן

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “הלו"ז של גולני

  1. אני זוכר את המח"ט יונה אפרת לפניי העלייה לתל פאחר..הגיע עם חבורת הפיקוד שלו..ממש מתחת לתל תוך כדיי הפגזה כבדה,וירי שטוח מסלול כבד מתל פאחר .עמד זקוף וחשוף וצעק ועודד את הלוחמים ממש תוך סיכון חייו ,עד היום כמעט חמישים שנה אחריי..זה עדיין חרוט בראשי..סמל ודוגמה אישית….

  2. 9 ביוני 1967


    0720: פקודת ביצוע מקבת פחות גדוד מ"כים, שהועבר ת"פ חטמ"ר 3. החטיבה תיכנס אחרי חטיבה 8 באותו ציר.

    0730: קבוצת תכנון חטיבתית.

    0830: מתן פקודות וקידום החטיבה לקרית שמונה בתבנית תנועה. פלוגת טנקים לטיווח בתנועה לעמדותיה.
    דני: אין כאן איזכור לפקודות במסגרת גדוד 12

    0900: גדוד 51 – הגדרת משימות הגדוד.

    1045: פלוגת טנקים ורמוט מגדוד 377 שמיקומה בשאר ישוב ותל דן קיבלה פקודת פיצוח יעדיה.
    דני: אין איזכור מה היו יעדיה

    …..

    • 1559: 2 מחלקות טנקים בגבעת האם בתנועה פנימה.
      דני: אלו מחלקות של פלוגה ו' מגדוד 377


      1621: היערכות גדוד 51 לעלייה לתל עזזיאת.

      1642: חירבת א-סודה בידינו ע"י גדוד 51.
      דני: בשעה זו בודאות אין כבר ירי טנקים סוריים מחרבת סודה.
      לעניות דעתי הירי נפסק עוד כשעה שעה קודם לכן כאשר פלוגה ב' כבשה את בורג' בביל הנמצא כ-200 מטר מחרבת סודה

      • 1559: 2 מחלקות טנקים בגבעת האם בתנועה פנימה.
        דני: אלו מחלקות של פלוגה ו' מגדוד 377
        שלמה: גדוד 51 קיבל 2 מחלקות טנקים שהיו אמורות לחבור אליו בגבעת האם, אבל בגלל הבילבול הרב בשטח הצטרפה לבסוף רק מחלקה אחת.

        1621: היערכות גדוד 51 לעלייה לתל עזזיאת.

        1642: חירבת א-סודה בידינו ע"י גדוד 51.
        דני: בשעה זו בודאות אין כבר ירי טנקים סוריים מחרבת סודה.
        לעניות דעתי הירי נפסק עוד כשעה שעה קודם לכן כאשר פלוגה ב' כבשה את בורג' בביל הנמצא כ-200 מטר מחרבת סודה.

        שלמה: אכן, כיבוש חירבת סודה בפועל נזקף לזכות גדוד 51 אבל למעשה הסורים ברחו מעמדה זו בגלל תקיפת בורג' בביל הסמוכה ע"י גדוד 12.

    • הסמח"ט יצא לדרך מיד עם הינתן הפקודה אבל בגבעת האם ביקש לצרף אליו מחלקת טנקים, אלא שהטנקים היו בשלב זה על בטן ריקה. הסמח"ט החליט לחכות מעט עד שהטנקים יתחמשו. ההמתנה הזו התארכה, בינתיים הוא התקדם והגיע לנעמוש שם התעכב בגלל כמה סורים שנותרו בתעלות, חיכה עוד קצת לטנקים המבוששים ולבסוף הגיע לתל פאחר באיחור ניכר ובלי טנקים.

        • הסמח"ט התחיל בחפ"ק העיקרי בהגושרים.
          האם הוא נשאר שם מלפנה"צ ועד 16:00, או האם התקדם לאיזור עוד קודם לכן, אני לא יודע/לא זוכר. אולי זה מופיע ברשת הקשר.
          אני מעריך שאם היה יוצא מהגושרים במסלול חטיבה 8 ולבוא לפאחר מדרך הנפט אפשר היה לעשות את זה תוך שעה ולהגיע ב-17:00.

          • שאלתי, מפני שלפי זכרונו של אבי מילר, הוא היה בבורג'-בביל ומשם הצטרף לסמח"ט ולקש"א עציון בזחל"ם. לפי דבריו יוצא שעשו סיבוב גדול מאד עד שהגיעו לתל-פאחר.

            • הסמח"ט קיבל את פקודת המח"ט לנוע לתל פאחר בחורשת טל בשעה 16:00.
              שום בורג' בביל.
              ראה עדותו של חיים יפרח שהיה יחד עם הסמח"ט.

            • קשה להעלות על הדעת שהסמח"ט הגיע לבורג' בביל. לא הסמח"ט משה גת ולא יפרח שהתראיינו כאן ידעו לספר על זה.
              וגם בפאנל חטיבה 1 מיד לאחר המלחמה סיפר חיים יפרח שהיה מס' 2 בכוח הסמח"ט כי ההוראה שקיבלו מהמח"ט היה לארגן איזה כוח טנקים קטן ולבוא לתל פאחר מדרך הנפט.

              לא הגיוני שהסמח"ט יפנה בדרך הפטרולים צפונה אל תל עזזיאת ובורג' בביל במקום ללכת דרומה. ורואים בקשר שהסמח"ט מודיע שכוח הטנקים יגיע לנעמוש. זאת אומרת הוא יודע היטב מהיכן להגיע לפאחר.

              מה שכן יכול להיות: הוא התעכב קצת על דרך הפטרולים כי היה דיווח של המח"ט בשעה 16:10 לסמח"ט, שהוא [המח"ט] שלח כוח טנקים בדרך הפטרולים אל בורג' בביל ומשם לתל פאחר, ייתכן שהסמח"ט בנקודה הזו ניסה לקרוא לטנקים להסתובב אחורה ע"מ לעלות איתו מדרך הנפט. אבל להגיע לבורג' בביל? אם היה מגיע לשם זה דבר שהיה מוזכר אח"כ בעדויות. בקיצור, נראה לי שאין מצב כזה.

  3. 1822: פאחר בידינו ע"י כוח הסמח"ט והסיירת, שולחים עזרה לפינוי נפגעים.
    דני: "פאחר בידינו" כך דיוו"ח הסמח"ט.
    "ע"י כוח הסמח"ט והסיירת"?
    קדמו להם כמה כוחות שבזכותם נותרה רק כיפת התל הצפוני שלא טוהרה אבל גם היא כבר לא גילתה יותר התנגדות משמעותית.

  4. לדברי אלעד פלד:
    מה היה ההסבר של יונה אפרת על התנהלות הקרב? פלד: "מה שאני זוכר מהסברי אותו סיור זה שמוסא קליין, שהיה מג"ד 12, הם איבדו את הדרך.
    היו שם שני נתיבים או שלושה, הם איבדו את הדרך והוא פשוט החליט להסתער קדימה.
    דני: כלומר זה היה ההסבר של יונה אפרת

    זה קרב שהתפתח. היום כשאני חושב על זה, הקרב לא הושפע על ידי פיקוד גבוה. זה קרב שהתפתח מרמת מ"פ ועד מג"ד, וזה התגלגל.
    תרגום של דני: החטיבה לא עשתה מספיק כדי להשפיע על הקרב

    יש סיטואציות כאלה. גם כיבוש החרמון [במלחמת יום כיפור] הסתיים אחרת, אבל הלך באותו כיוון".
    תרגום של דני: צה"ל לא למד לקח גם אחרי כן

    יונה אפרת סיפר לכם איפה היה בזמן הקרב ומה הפעולות שנקט? "לפי דעתי הוא לא היה שם [בתל פאחר], אלא מאחור".

    הוא היה עם החפ"ק בגבעת האם, כ-3 ק"מ משם. "זה שלושה ק"מ שהם כמו 30 ק"מ".

    מדוע? "כי משם, מאותו מקום שהיה, הרבה להשפיע הוא לא יכול היה".
    תרגום: יונה אפרת פעל לא נכון

    מה יכול היה החפ"ק לעשות כדי לעזור לגדוד להיחלץ מהתסבוכת? "מניסיוני, אירועים מהסוג של תל פאחר, ויש כמה דוגמאות כאלה, כמו גבעת התחמושת, שהדברים מתגלגלים לא כמו שאתה חזית או תיכננת, אז אין צמא גדול להרחיב את הדיון על זה.
    תרגום אפשרי (כאן אני לא בטוח): ליונה אפרת לא היה רצון לדון בתוצאות הקשות של קרב תל פאחר

    אוגדה 36 תכננה את ההתקפה וכשהעניין התפתח אנחנו לא היינו שם. היינו אחרי קרבות השומרון ובדרך לגזרת הכינרת. אני כבר הייתי מחוץ לתמונה ועל כל הקטסטרופה נודע לי רק בשלב יותר מאוחר".
    דני: שמעתי גם אני את פלד אומר כך בהזדמנות אחרת. לכן אני מניח שהוא טוען שהתידרוך לחטיבה 8 ולחטיבה 1 לביצוע מקבת היה לקוי.


    ולא שאלתם את יונה שאלות? "תראה, במצבים כאלה אתה נותן כבוד למי שלחם בגבורה ואת השאלות תשאיר לפעם יותר מאוחרת. זה אחד מהקרבות הלא נחמדים במלחמת ששת הימים. הגבורה היתה שבהינתן המצב שנוצר, מפקדים ברמת מ"מים ומ"פים התנהגו בצורה בלתי רגילה ורבים מהם לחמו עד טיפת הדם האחרונה".
    דני: הנאמר בפיסקה הקודמת נאמר בניגוד לנאמר קודם לכן על תיפקוד החטיבה.

  5. לדברי אליצור:
    הבנת ממנו איך הקרב הסתבך ומה הוא עשה כמח"ט? "התחושה הכללית שקיבלתי מהתיאור שלו, שהתכנון של הקרב הזה, למרות שהיו בעבר תכנונים אופרטיביים, אבל להגיד שאפשר לצאת לקרב על סמך אותם תכנונים זה חוסר אחריות.

    דני: התוכנית המקורית היתה ללילה.
    בעקבות השינוי לתקיפה ביום סופקו הזחל"מים.
    היה די והותר זמן לתכנן את הקרב של כל גדוד ולתדרך את הכוחות ולתרגל על מודל.
    הזמן לא נוצל והמפקדים שלא תודרכו מהן דרכי הפעולה החלופיות, היו צריכים לאלתר כאשר המג"ד ורוב המ"פ נפגעו.
    פקודת המח"ט למג"ד 12 לא כללה אזהרה חמורה של להכנס לשטח ההריגה שמתחת לתל פחר.
    חוסר אזהרה כזו ואי ניטרול הטנקים שהיו מצפון מערב לשטח הנ"ל הם ששיבשו את מהלך הקרב.

    תכנונים משתנים עד שזה מתבצע, ויונה דיבר על זה שהתכנון של הקרב היה די חפוז.

    דני: כפי שציינתי היה הרבה זמן להתכונן. גם אם היציאה לתקיפה ב-7 לחודש לא התבצעה בסופו של דבר, לא נילמד הלקח הכל כך טרי והכוחות לא תודרכו ביסודיות.

    חוסר הוודאות עד ליציאה לקרב וחוסר ודאות שהקרב יתקיים, ואת הפקודה הם קיבלו כמה שעות לפני. היה לו שני גדודים שתקפו, וגדוד אחד שנשאר ברזרבה והוא נאלץ להכניס אותו מהר מאוד כדי שלא יקרה מה שחששו שיקרה באותו רגע – שתהיה התקפת-נגד סורית.

    דני: כבר היה הנסיון של ביצוע חפוז ב-7 לחודש. אז מה לא ודאי?

    זו התמונה הכללית שאני קיבלתי מההסבר על הקרב. יונה היה איש אמיץ מאוד. הוא מהר מאוד הגיע לאיזור הקרב עצמו, והוא עצמו היה תחת אש.

    דני: יונה אפרת הגיע מאד מאוחר למרגלות תל פאחר (קרוב ל-7 בערב) ועל כך כבר עמד אלעד פלד.

    אני לא מדבר על אש תלולת מסלול, אלא על אש מקלעים. ועם המטה המצומצם שלו הוא עלה למעלה ונכנס לשם כדי לעשות את הפעולות בעצמו.

    דני: כשנכנס לתל הקרב כבר הסתיים. אמנם מח"ט לא מתבקש ללחום בתעלות וגם רצוי שלא יעשה כן אבל דחילק אל תשנו את העובדות.

    יונה לא היה מהמפקדים שיושבים מאחור. ההבדל הכי משמעותי בין מלחמת הקוממיות למלחמת ששת הימים הוא שבמלחמת הקוממיות לא נהרג אף מג"ד אחד. אני כבר הייתי בגיל שעוד הספקתי להשתתף במלחמת השחרור כמ"פ, וזו היתה מלחמה של מ"פים. והמג"ד היה מנהל מאחור את המלחמה. אבל יונה שהיה חניך של האסכולה הזו דרש מהמג"דים שלו להיות קדימה, והוא עצמו נתן דוגמה אישית טובה".

    דני: האמנם?
    ומה עם חוסר הרצון להתמודד עם תוצאות הקרב בתל פאחר?
    ומה עם התיחקור הלקוי של הקרב?
    הרי זו היתה אחריותו הישירה.
    אף אחד לא ירה עליו במקלעים כשהיה צריך לתחקר את הקרב.
    נעזוב אומץ, מה עם מקצועיות?
    אם יש מי שחושב אחרת שיקום ויאמר את דבריו המנומקים.

  6. "יונה אפרת הגיע מאד מאוחר למרגלות תל פאחר (קרוב ל-7 בערב) ועל כך כבר עמד אלעד פלד."

    פלד לא יודע מתי הגיע אפרת למרגלות תל-פאחר. רק כשנשאל לאחרונה אם הוא זוכר אם אפרת סיפר – לפני 48 שנה – "איפה היה בזמן הקרב ומה הפעולות שנקט?", השיב: "לפי דעתי הוא לא היה שם [בתל פאחר], אלא מאחור".

    איני יודע איזה משקל יש לתת לעדותו של אליצור – על ששמע מאפרת לפני כ-45 שנה – ש"הוא מהר מאוד הגיע לאיזור הקרב עצמו, והוא עצמו היה תחת אש. אני לא מדבר על אש תלולת מסלול, אלא על אש מקלעים".

    אך מצד שני, גם איני יודע מה המקור לכך שאפרת הגיע למרגלות תל-פאחר כארבעים דקות לאחר סיום כיבושו, בזמן שאש כבר לא נורתה ממנו (ידיעה זו נזכרה גם בתגובה למעלה: "ממה שידוע לי הגיע למרגלות תל פאחר דרך בורג' בביל קרוב לשעה שבע בערב").

    כבר ציטט כאן שלמה מעדותו של רובינוביץ', כמה חודשים לאחר המלחמה: "גם כשהגיע המח"ט עוד היתה אש. התרכזו על ידינו כמה חיילים בריאים שירו אל היעד. וכשהגיע המח"ט הוא קרא לכולם לקום והחיילים אמרו 'יהרגו אותך', והוא אמר 'כאן אף אחד לא ישכב'. ואז הבריאים קמו והלכו איתו".

    בדומה לזה, יש להוסיף ולציין לעדותו של סלע, מסוף 67': "מח"ט 1 ירד מהזחל"ם ואני אחריו, והחיילים זעקו לו 'תפוס מחסה, אתה תיפגע'. והוא ענה: 'אז תגנו עליי'. כי למעשה ראינו הרבה חיילים נחבאים במחסות".

    ואחרי שתי עדויות אלו אפשר להוסיף גם את זו של שמחוני, פברואר 2014, אשר סיפר שבריצתו לעבר תל-פאחר פגש את הכוח של סולו כשהוא עדיין [קודם שהספיק לחזור לכיון תל-פאח, לאגפו מצפון רולהוביל את הפריצה אליו ממזרח] "עומד ליד בורג' בביל עם שני זחל"מים, בחור גבוה, דקיק, זיהיתי אותו ורצתי הלאה. הגעתי אל מתחת לתל פאחר איפה שבערו הזחל"מים … קודם כל תפסתי מכשיר קשר ואמרתי – יונה תבוא הנה מיד … יונה הגיע תוך רבע שעה או 20 דקות עם הזחל"ם במהירות, ואז אירגנו את מי שהיה שם עם כמה זחל"מים שיכלו לנסוע ועלינו באיגוף מדרום. כשהגענו המוצב כבר היה כבוש".

    לפי כל זה, אפרת אכן הגיע למרגלות תל-פאחר מוקדם יותר, כשעדיין נורתה ממנו אש.

    • שמואל"ק: "אך מצד שני, גם איני יודע מה המקור לכך שאפרת הגיע למרגלות תל-פאחר כארבעים דקות לאחר סיום כיבושו, בזמן שאש כבר לא נורתה ממנו (ידיעה זו נזכרה גם בתגובה למעלה: "ממה שידוע לי הגיע למרגלות תל פאחר דרך בורג' בביל קרוב לשעה שבע בערב")."
      דני: המקור שמיל.

      • לי זכור שיאיר ישי סיפר פעם, וזה לא היה בראיון מסודר ולא הוקלט, שמתישהו אחרי המלחמה יונה אפרת ניסה להכניס את עצמו למור"ק כמי שעוד הספיק להשתתף בקרב בתעלות. אפרת סיפר שהוא הגיע ממש עם סיום הקרב, כנראה אחרי שהסמח"ט הודיע תל פאחר בידינו, אבל שלא הכל היה מטוהר ולכן הוא הספיק לעשות איזה טיהור קטן. נדמה לי שהסיפור הוא כזה שיאיר ישי התנגד לגרסה הזו ואמר שהיא לא נכונה ושהוא לא ייתן לה יד, ויונה שלח אליו את אחד הקצינים כדי שירכך אותו ויאיר ישי סירב.
        בהזדמנות אצלצל ליאיר ישי לוודא אם הסיפור נכון או שאני ממציא ממוחי הקודח.

      • איך הוא יודע? האם כאשר הוא (שמיל) ירד מהתל והגיע למרגלותיו המערביים, ראה שרק אז הגיע לשם המח"ט?
        לעומת זאת, שמחוני, שמספר על עלייתו וכניסתו לתוך היעד הצפוני עם המח"ט, מספר: "ראיתי שם כמה אנשים שהכרתי. שמיל גולן (סמ"פ א') הלך שם פצוע, והוא מפנה פצועים. בחור חזק, וזה הרשים אותי שלא נשכב עם הפצועים, אלא סוחב פצועים החוצה. אני זוכר את התמונה הזו".
        לפי זה, שמיל לא יכל לראות מתי המח"ט הגיע למרגלות התל.

        • בראיון עם שמיל: "המח"ט הגיע כשכבר היה חושך". הוא מדבר שם על הכניסה לתל למעלה, לא על שהיה למרגלותיו המערביים.

  7. בתוכניתו קבע המח"ט בין היתר כי: גדוד 13 ישמש עתודה חטיבתית ויהיה בכוננות לכיבוש תל עזזיאת וכיבוש בניאס-תל חמרה.

    מתוך הלו"ז:
    1630: הוראה לגדוד 13 לעבור את הגבול.
    ………..
    1759: גדוד 13 עובר רגלי את גבעת האם.

    כלומר, מהינתן הפקודה לגדוד לעבור את הגבול עברו שעה וחצי עד שגדוד 13 נמצא בתנועה, אבל איפה? עדיין רק מתחת לגבעת האם. עד הגבול יש לו עוד איזה חצי ק"מ. וכל זה ברגל! לגדוד לא היו זחל"מים, הגדוד מגיע באוטובוסים לחורשת טל ומשם נע במשאיות אבל אלה לא מצליחות לנוע על הטרשים באיזור גבעת האם.
    מילא שגדוד 13 לא הגיע בזמן לעזור לגדוד 12 בתל פאחר, כפי שהיתה בכוונת המח"ט וקצין האג"מ בשעה 16:30, אבל אפילו את המשימה המקורית שלו כעתודה לכיבוש תל עזזיאת – באם הקרב הזה היה מסתבך, הוא לא היה מסוגל לבצע בזמן אמת. הסיבות: היותו מרוחק מהזירה בזמן תחילת הקרבות, או אם תרצו – הגעתו באיחור ניכר לשטח, וכמובן בעיית הניוד שלו.

    עוד סיבה למה חפ"ק גולני נותר חסר אונים בהיעדר יכולת ממשית להתגבר על הבעיה ששמה תל פאחר, שהלכה והתעצמה מרגע לרגע במשך כ-4 שעות.

  8. "1525: הופסקה אש הסיוע על תל פאחר."

    המקור לזה הוא ביומן רשת הקשר שב1525 הודיע אפרת לגדוד המרגמות: "הפסק אש סיור על פחר".

    אבל, איך זה מסתדר עם לוח הזמנים לעלייה על היעד, וכמופיע בעדות הראל ב-68' (במענה לשאלה: "אתה עוד לא הפסקת את האש או כבר הפסקת?"): "כבר הפסקתי. אני הפסקתי עוד לפני הפנייה לפי פקודת המג"ד, כי אז כבר ראינו את אלכס ואת החבר'ה שלו קרובים מאוד ליעד", ונכתב שם בהערה: "[לפיכך, אש הסיוע נפסקה עוד לפני 15:10. מכאן גם שאלכס וורדי עלו לתל עוד לפני 15:10 שהיא שעת הפגיעה בזחל"ם המג"ד]", ושם בהערה קודמת: "[הסיוע בשלב זה, לפני העלייה לתל פאחר … מופסק מוקדם מאד, לפני 15:05]".

    הפגיעה בזחל"ם שליד הזחל"ם המג"ד דווחה כבר ב1503. הזחל"ם הנפגע, של המרגמה, נפגע בפינה. כאמור, הראל הפסיק את האש עוד "לפני הפנייה" (את הכח של אלכס יכלו לראות בקטע בו נסעו ליד המקום בו הטרשית מבותרת ואינה מסתירה).

    • כנראה שההסבר הוא כזה: את אש הסיוע אכן הפסיק הקש"א הראל מוקדם, עוד לפני 1503, אלא שהוא הודיע זאת למפקדו בגדוד המרגמות (והמח"ט לאו דווקא שידע מזה). אלא שב1525 דיווח מ"פ הטנקים "יורים עלינו במרג'[מות] כנראה שלנו", ובעקבות זאת נתן המח"ט גם את הוראתו, מבלי לדעת שהאש שנורתה לא הייתה של המרגמות שלנו. לפי זה, גם הנרשם כאן: "1525: הופסקה אש הסיוע על תל פאחר." – אינו מדוייק, כי כאמור, הפסקת הסיוע הייתה עוד קודם לכן.

  9. על פי הבנתו של דני ביזר הסמח"ט הגיע לתל פאחר בשעה 18.00 ובטח הספיק אולי לארגן את פינוי הפצועים וההרוגים ולדווח עם רובקה על סיום הקרב. אז איך יכול להיות מצב בו הוא אומר בשחזור השני וכנראה גם בראשון שהוא זה שניהל את הקרב בתל הצפוני. ובהמשך מדוע כל כך הרבה לדבר על הגעתו של המח"ט יונה אפרת כאשר ברור כי הגיע אחרי הסמח"ט שגם לו לא נשארה עבודה רבה.

    • מוקי היקר,
      כפי שראית רשום בלו"ז שהסמח"ט הגיע בשעה 18:00 לתל הצפוני. כלומר זו לא דעתי אלא עדות כתובה (גם ביומן הקשר החטיבתי).
      למה כוונתך בשיחזור הראשון והשני?
      האם אתה מדבר על הסרטון של יאיר ישי?
      לי ברור שאתם הייתם לפני הסמח"ט בזמן הטיהור והוא היה בסוף הטור.
      כך מעיד גם יאיר ישי.
      בענין המח"ט אני מסכים איתך בהחלט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s