דדו: "הצבא הזה גמור ונשבר"

דוד אלעזר – המנצח על כיבוש הרמה הסורית בהקלטה נדירה מה-10 ביוני 1967 שבו הוא נשמע מדווח לרמטכ"ל רבין על התקדמות הכוחות * וגם: סיכום שלו בפני הממשלה ופורום מטכ"ל על הלחימה בשומרון ובהבקעת החזית הסורית:  "לפי מה שקברנו, ולא קברנו הכל, האויב הסורי השאיר מאות גוויות בשטח. אנחנו אומדים כ-600 גוויות. יש לנו 540 שבויים, 2,000 פצועים. הצבא הסורי לא הושמד במלחמה הזאת"

דדו בגזרת צפון השומרון ]צילום: ארכיון צה"ל]

דדו בגזרת צפון השומרון, 6.6.1967 ]צילום: ארכיון צה"ל]

"תשמע, זה כבר מערך שבור, הם לא עומדים בזה ואני עכשיו דוחף פנימה. מיד נראה תוצאות. יש בריחות כבר, מפוצצים תחמושת, מפוצצים תותחים, עוזבים מוצבים, הצבא הזה גמור ונשבר".

כך נשמע אלוף דוד אלעזר מדווח לרמטכ"ל יצחק רבין בבוקר ה-10 ביוני 1967 על ההתקדמות הדרמטית של כיבוש הרמה הסורית, בהקלטה נדירה שפורסמה בימים האחרונים ביוטיוב ע"י המרכז להמרת אודיו-וידאו של שידורי קול ישראל וגלי צה"ל במלחמת ששת הימים [ותודה לקורא המסור שמואל'ק שעלה על זה].

על רקע דיווח של כתב קול ישראל, חיים יבין, ממוצב הפיקוד בהר כנען, נשמע דדו מוריד פקודות למפקדי הכוחות בחזית: "אתה במקומו של לוי [לוי חופש, מג"ד 65] נסה לדחוף קדימה… נדמה לי שהמערך מולך מתמוטט, תבחן את זה… הצבא הסורי מתמוטט וצריך לנצל הצלחה".

לשמיעת הקטע – לחצו על הסרטון שלפניכם:

מלבד ההקלטה אנו מפרסמים גם דברים שאמר דדו בפורום ממשלה ואלופי המטכ"ל, באירוע שהוקדש לסקירה של מפקדי הפיקודים והחילות על מהלכי המלחמה. האירוע התקיים ב-14 בפברואר 1968 בבית החייל בת"א בהשתתפות ראש הממשלה לוי אשכול, שר הביטחון משה דיין ושרים נוספים. מקור: ארכיון צה"ל. בכחול: הערות הבלוג.

להלן דבריו של דדו בפני חברי הממשלה ואלופי המטכ"ל:

————————————————————————————————————————————————————

"היות וגנדי [אלוף רחבעם זאבי, ע' ראש אג"מ] אמר שהצפון לחם בשתי חזיתות, אני פטור מלתאר מה קרה בגזרה השלישית… עד שנכנסנו למלחמה, ואני מתחיל ישר מהכניסה למלחמה, המשימה שהוטלה על הפיקוד היתה להגן על מרחב הפיקוד, לבלום כל ניסיון תקיפה ולהיערך לאש ארטילריה שהיתה צפויה בגזרה הסורית.

נעשו לשם כמה פעולות. הפיקוד נלחם בהיערכות 'סדן' [תוכנית ההגנה של פיקוד צפון] עם כמה וריאציות. כאשר שני החט"מרים ערוכים. חטמ"ר 2 וחטמ"ר 3. חטיבה 37 בגזרה הסורית וחטיבה 45 בגזרה הירדנית. כנ"ל חטיבה 9 בגזרה הירדנית.

היו שינויים קלים כי הספקנו לשחרר חלק מכוחות החי"ר. בשלב הזה נעשו, והוא היה שלב ארוך למדי כך שהיה זמן לעשות הכנות, נעשו הכנות שילוב בין כוחות צה"ל והגמ"ר [הגה מרחבית] ותוספת פיקודית לישובי העולים ע"י קצינים ותיקים שלא היו משובצים במערך המלחמה, וסיוע למשקים בעבודה ובבעיות מל"ח באותה תקופה. נעשו תכנונים לנהל מלחמה שהיו מושתתים על דרכי פעולת אפשרויות של האויב.

כדלקמן ידענו שיש לסורים כוח הלם שמסוגל לצרף אליו 2-1 חטיבות חי"ר. הערכנו שהמאמצים יכולים להיות או מאמץ באיזור משמר הירדן אם כי זהו מחטף או פעולת נגד אחד הישובים בצפון. ומאמץ משני בכורזים או מאמץ מעבר לעמק הירדן. ההערכה הזאת איננה שונה בהרבה ממה שמצאנו לשמחתנו. הצבא הסורי בתכנונים לצד תוכניות כפי שנמצאו בקונייטרה. מאמץ אחד על ידי שני צירים ובדרג ראשון והכוח של כוח ההלם בדרג שני. ובכורזים שתי חטיבות חי"ר וחטיבה ממוכנת. זה מה שהיה כתוב. מה שבאמת נעשה בשטח לא לגמרי ביצעו כי אם ההכנות. היה זמן שבצפון תקף כוח של גדוד טנקים וגדוד חי"ר ושתי פלוגות טנקים בשלוש התקפות על משק דן ושאר ישוב.

הם ביצעו בצורה למטה מבינונית ולא היה להם סיכוי מראש להשיג את המשימה, הם נדפקו כאשר האויב משאיר אבידות בשטח.

רוכז כוח לאותם שני מאמצים צפויים. להפתעתנו דווקא על-ידי חטיבת המילואים, אבל יכול להיות שמהעובדה שחטיבת המילואים הסורית היתה באיכות יותר גבוהה מאלה שרובצים כל ימות השנה, אולי משום כך העדיפו את חטיבת המילואים לתפקיד התקפה.

על סמך דרכי פעולה אפשריות אלה בתשובה להערה שהיום הראשון אנחנו צפויים לאש ארטילריה סורית. נעשו תכנונים והוכנה פעולה מבצעית כדי שלכל הכוחות יהיו משימות רצויות.

לשם אילוסטרציה – 11 קבוצות תכנון, 14 קבוצות פקודות, 24 פקודות, כך שלא היו משימות צפויות. כמובן שרוב הכוחות ביצעו את המשימות הלא צפויות. התכנונים שגובשו הם: ניהול קרב ההגנה כאשר חטיבה 45 מתוכננת להתקפות נגד ובלימה באיזור בית שאן, ג'נין ועמק הירדן. בצפון תוכננה חטיבה 37 לכל אותן התקפות נגד שחשבנו.

התכנונים הנוספים הם תכנונים להתקפות עלינו על מנת לשפר את מערך ההגנה של פיקוד צפון. קראנו להם מקבת-צפון שצריך היה לכבוש את הבניאס, תל עזזיאת, עין פית, דרבשיה וציר ראוויה והרמה הקטנה כמו תאופיק וכל מה שלמעלה מזה.

אלה היו התוכניות ההתקפיות כדי להשיג הישגים, אם לא תהיה מלחמה ממשית עם הסורים, כאשר המקבת הצפוני יכול להיות הצלחה לגבי קונייטרה.

סקירת החזית הירדנית     

בגזרה הירדנית תכננו תכנון שהיה חלק מהפרגול [תוכנית התקפה על מרכזי הכוח הירדנים בגזרת ג'נין-שכם] שקיים היה כתכנון בסיסי כנגד הגדה המערבית. לפי התוכנית הזו חטיבה 9 היתה צריכה לכבוש את המוצבים השולטים מעל ג'נין ואת ג'נין. וחטיבה 45 בציר הררי קשה למדי להיכנס לעבר קבטיה עד טובאס. באיזור זה היתה צריכה להתבצע הטעיה שתרמה תרומה חשובה. לצורך ההטעיה הכוונה היתה להעביר את 45 לכאן, ולתקוף חזרה כדי להטעות את כיוון ההתקפה.

אלה היו ההכנות שנעשו עד 5.6 כאשר באותו יום התחילה המלחמה ולהפתעתנו ולהפתעתי הסורים גילו סולידריות מועטה מאוד. כל מה שקרה באותו יום זה כמה תקיפות מטוסים. לעומת זאת הירדנים גילו פעילות גם במרחב שלנו והפגיזו את טירת צבי, תל רדדה [לא ברור], מי עמי וסביבות מגידו.

לאור ההתפתחויות האלה אני ב-12:30 קיבלתי פקודה לתקוף באיזור ג'נין ולתפוס את מרחב הארטילריה שממנו היתה סכנה שתנחת אש ארטילרית על רמת דוד. פה עברנו מהגנה להתקפת פתע פיקודית. התקפת פתע זאת תוכננה כך: לאחר שהתקבלה הפקודה פגשתי במגידו את מפקד האוגדה מס' 36 ואת מח"ט 45 שהוא היה החטיבה היחידה שנכנסה, כי החלטתי לא להכניס את חטיבה 9 רגלית בקרב יום, מתוך הנחה שננצל בלילה את חטיבות החי"ר. התוכנית היתה דומה לפרגול המתוכנן, כאשר אנו פונים בהתקפה מפה לכאן, מתוך הנחה שאם כבר עברנו את הגבול קרוב לוודאי שתהיה התפתחות שצריך יהיה לתפוס את השטחים השולטים על ג'נין וניצול הצלחה מתוך השטח. חטיבה 45 שפעלה במהירות רבה קיבלה את הפקודה ממני קרוב לשעה 14:00 במגידו, וב-17:00 חצתה את הגבול ונכנסה להתקפה.

אני רוצה להגיד דבר שנכון על הירדנים ועל הסורים. הצבאות האלה בשלב ראשון שהוא שלב ההבקעה לחמו היטב, הם לפחות לחמו ברצינות. זה מה שקרה גם כשחטיבה 45 נכנסה. היא נתקלה בכוח נ"ט ובטנקים. היתה חטיבה 25 עם גש"פ שהיו לו שתי פלוגות טנקים M-47. כדי להקל על הלחץ מעל 45 צג"מ [צוות גדודי משוריין] אחד של 45 היה מיועד לציר הזה בוואדי ערה לכיוון יעבד, במגמה שהטנקים האלה או יתפרצו, או לפחות לא ינועו כולם מיד לעבר המאמץ העיקרי. על כל פנים, לכן שתי הפלוגות נכנסו יחד. הציר הזה שילם את עצמו ותרם תרומה רבה להתפתחות הקרב.

דדו בגזרת צפון שומרון. מימין: סא"ל עוזי פיינרמן, קצין קישור מטכ"ל, משמאל [מזוקן]: סא"ל זלמן גנדלר, קמ"ן פיקוד צפון [ארכיון צה"ל]

דדו מנהל את קרבות צפון שומרון של פיקוד צפון. מימין: סא"ל עוזי פיינרמן, קצין קישור מטכ"ל, משמאל [מזוקן]: סא"ל זלמן גנדלר, קמ"ן הפיקוד [ארכיון צה"ל]

הקרב התנהל מרגע חציית הגבול ב-17:00 ונכנס ללילה. כאשר אנו מוכנים להיכנס לג'נין. אז קיבלתי אישור לכבוש את העיר. במקביל גיששנו את הציר הקדמי ופה נתקלנו בהתנגדות. פה היו אבידות לסיור. נתקעו טנקים כי קבטיה זה מיצר קשה מאוד להבקעה ואם הוא נחוש כראוי ההבקעה שלו עלולה להיות יקרה מאוד.

הצג"מ נשאר, נעצר לפני יעבד [מערבית לעמק דותן], לא כבש את המוצב השני, קיבל אישור להיעצר ולתקוף עוד פעם. כאשר פה היתה התנגדות רצינית מאוד של שרמנים עם פטונים. ובכל ההתכתשויות ידם של הטנקים שלנו היתה על העליונה והוכיחו עליונות. בכלל, פתחו באש ראשונים ופגעו ראשונים. אציין אחר כך את אבידות הטנקים שלנו בעיקר ממוקשים ונ"ט וכמעט שלא מטנקי אויב.

לקראת בוקר עמדנו במצב שכל השטחים החולשים על ג'נין והשטחים הגבוהים מעל העיר בפאתי העיר היו בידינו.

כפי שלא ציינתי קודם, היות ולא ראינו שזה הולך להימשך, חטיבה 37 קיבלה פקודה לנוע לגזרה הזאת [דרומה לעבר שכם], כי רצינו במקביל לא להיכנס להתקפה גם עם חש"ן, ומח"ט 37 הגיע עם גדוד אמאיקס וחרמ"ש ופלוגת צנטוריונים שפעלה מצוין וטוב. בשעות הבוקר כאשר 37 היתה מוכנה להיכנס והבחנתי שקבטיה עלולה לעצור אותנו ועוד לא כבשנו את יעבד, הכנסתי את 37 בציר קשה. היא התגברה על המוצבים ומערך נ"ט עם קוביות ועם טנקים (3 פטונים בציר הררי זה פקק רציני למדי), התגברה על הדברים האלה והגיעה לעורף קבטיה.

חטיבה 45 לא המשיכה בתנועה באותו יום כי האויב גילה פעילות רצינית. הוא ביצע פשיטה ע"י לנדרובר והשמיד לנו רכב של פלוגה אחת שירדה מהמשאיות להתקפה. הם ביצעו מארב של טנקים כאשר ההנדסה ניסתה לשחרר מספר טנקים שנפגעו וממול יש רק שלושה פטונים שאנחנו מחפים עליהם. התברר שיש שם מארב והתפתח קרב. ידענו גם שחטיבה 40 של האויב עלולה להגיע ואנחנו עמדנו כאן מול חטיבה 40 מינוס גדוד אשר הלך לגזרה הזאת. אולי במקצת בזכות ההטעיה הגדוד הזה הצטרף וגם הוא נכנס לקרב בשלב יותר מאוחר.

חטיבה 37 עמדה בפני מצב שפה יש גדוד טנקים של חטיבה 40, חלק מהנגמ"שים לא הספקנו מכאן. מח"ט 37 הציע בשלב זה לתקוף אותם התקפת לילה. ופה התנהל קרב קלאסי יפה כמו בתרגילי לילה של השריון עם תאורה. חטיבה 37 תקפה והצליחה להבקיע ולהמשיך דרומה לעבר שכם. לא אתאר את המהלכים הפחות מעניינים עד בוא חטיבה 37 לשכם. לפני זה חטיבה 45 יכלה בקלות לעבור דרך קבטיה כשהצג"מ שלה מתחיל להוות חלק חשוב ומגיע עד בערך סבסטיה שאותו לא הצליחה להבקיע, כנראה שבשליטה המסובכת של האויב בשלב זה הוא התיישב ביתר רצינות בציר הזה. באשר לשכם, הכניסה לשכם היתה פתוחה.

אני קראתי תיאורי המלחמה שמתפרסמים עכשיו, שהדמיון ביניהם ובין מה שקרה במציאות הוא מקרי למדי. חטיבה 37 לא כך כבשה את שכם אלא נכנסה בהפתעה יחסית לתוך העיר. 37 בתוספת גדוד מ"כים של גולני שתפס את אחד מהגבעות בחצי התקפה. הייתי די מופתע לכן, לא תוך התנגדות, כאשר התברר לתושבים שאלה אינם חיילים עיראקים שבתחילה מחאו להם כפיים. אז התחילו הצליפות. כוח שנכנס לשכם היה אותו גדוד פטונים, שנע פה בשלב ראשון למערכה. הוא הספיק לחזור ולבוא לשכם ולהיכנס ולעבור לצידה המערבי. אין לי לזה הסבר אחר מאשר בשליטה המסובכת של האויב, הוא התייחס לזה יותר ברצינות מאשר לקרב העורפי.

פה קרתה ל-37 טעות ברוכה מאוד. פלוגת אמאיקסים נלחמה באיגוף עמוק, אבל היא התייצבה בקצה המערבי של שכם. פה האמאיקסים ניהלו קרב רציני מאוד נגד הפטונים כאשר אף אחד לא נדפק על-ידי הפטונים.

הקרב על שכם הסתיים. הכניסה היתה ב-7 לחודש בשעה 10:00 לפני הצהריים. ירדנו דרומה עד הגבול שנקבע כגבול גזרות עם פיקוד מרכז. טיהור העיר, הוצאת ראשי הערים וכיו"ב, זה נמשך עד הערב. חטיבה 45 יורדת לכיוון דמיה ומתייצבת שם מול הכוח העיראקי כולל הפצצת גשר דמיה.

בגמר כיבוש ג'נין הוכנס לשם מיד מימשל צבאי. הוא נכנס מיד בעקבות הכוחות, דבר שהוא טוב, והשתלט מהר ועשה שם סדר. הכינונו כוח כזה שיבוא בעקבות הלוחמים גם לשכם, אלא שאז נאמר שאין צורך ואנחנו מעבירים את כל האיזור ל[פיקוד]מרכז.

אלוף פיקוד צפון בג'נין

אלוף פיקוד צפון בג'נין

המאזן בקרב הזה של אבידות אויב. הכוחות שאנחנו התעסקנו איתם זה אותה חטיבת חי"ר 25 – הושמדה. גדוד חי"ר וחטיבה 1 גם הוא הושמד. חטיבה 40 הושמדה ובידינו כל הטנקים כשספרנו למעשה בסביבות חמישה דפוקים על ידי הטנקים שלנו היה בערך חצי חצי בין 45 ל-37. מיעוט הטנקים נדפקו על-ידי חיל האוויר.

במאמר מוסגר אני אתאר את הקרב היבשתי, וכל מה שאומר על חיל האוויר לא יוכל לבטא את חלקו בקרב היבשה. לאו דווקא בסיוע התקפי ישיר כי זה דבר שאנחנו צריכים לעשות לבדנו. אבל סך הכל מה שעשה חיל האוויר הן מבחינת השמיים שהיו לנו והן מבחינת ההלם והאבידות זאת תרומה מזהירה. אנחנו אפילו לא כועסים ששלוש פעמים דפקו את כוחותינו.

אני ממשיך. גדוד טנקים חזיתי של M-47 הושמד, שתי סוללות תומ"ת הושמדו, שתי סוללות של 25 הושמדו, אחת הצליחה לדלג ולהסתלק. 110 פטונים ו-125 נגמ"שים.

לנו היו 110 טנקים, פלוגת צנטוריון אחת, מעט שרמנים, M-50 ו-M-51 וגדוד אמאיקס.

סקירת החזית הסורית מפי אלוף פיקוד צפון

מכאן אני עובר לגזרה הסורית, אם כי אני עברתי יותר מוקדם לגזרה הסורית. הפיקוד עבר בפיקודו של מיפקדה עורפית בנחל, מיפקדה עיקרית קדימה וחפ"ק בחוץ. עשינו תרגיל כזה קצת לפני המלחמה וזה הוכיח עצמו טוב מאוד. פיצלנו חטיבה ביני לבין חרמ"ש, אני נמצאתי אז עם החפ"ק בגזרה הירדנית כשהרמ"ט בקרב הלחימה בגזרה הסורית. אני הייתי בחפ"ק הנייד בגזרה הסורית כשהחפ"ק מפקד על שתי חטיבות בתוך השטח, כי בשלב הסורי היו לנו 10-9 חטיבות.

כפי שאמרתי, אני חוזר לגזרה הסורית. הפעילות הסורית ב-6.6 היתה פעילות גדולה. מה שחיכינו שיקרה ביום הראשון בא עלינו ביום השני. היו הפגזות על ראש פינה, כפר סאלד, חצור, חולתה ונוטרה. ועוד פה ושם הפגזות. עקב פעילות זו ביקשנו לתקוף ב-7.6 ואומנם אישור כזה ניתן לי ב-7.6.

עמדנו לתקוף ב-7.6 בצהריים, אלא שאז לא כל הכוחות של פיקוד צפון היו כבר מרוכזים להתקפה. ומה שעמד לרשותנו כדי לבצע את מקבת צפון היה חטיבה 1 וגדוד טנקים בינוני של חטיבה 37 שלא ירדה לירדן [גדוד 377]. בכל זה היתה אפשרות לעשות את מקבת צפון, את זה אני אומר היום אחרי שאני יודע מה התרחש אחר כך. לא כפי שעשו זאת. אלא שהיו כמה מגבלות שהביאו אותי לבקש לא לתקוף באותו יום. 1) היו שמיים מעוננים. 2) אלה היו כוחות מספיקים להבקעה ולא כוחות מספיקים לניצול הצלחה. 3) הדבר הכי חשוב. האמנתי שהאישור יישאר בתוקפו גם למחרת, ואז אחרי שהתברר לי שאין אשור לתקוף חשבתי שאני אשם בכך. לאחר מכן נרגעתי.

ארטילריה בצפון

"פעלה יוצא מהכלל טוב" – מחמאת דדו לארטילריה בחזית הסורית [ארכיון צה"ל]

באותו יום של הפעילות הארטילרית התנהל דו קרב ארטילרי. פה אני מוכרח לומר שהארטילריה היתה אחת ההפתעות הנעימות שלי במלחמה הזאת. היא פעלה יוצא מן הכלל טוב. זה מה שעמד לרשותנו – 64 כולל עוד 272 קנים. ארטילריה שמתחלקת לבלימה והתקפה בירדן והתקפה בסוריה. אנחנו ירינו במלחמה הזאת 30,661 פגז. אני חייב לציין שהארטילריה כפי שראינו בגמר המלחמה פגעה ב-26 סוללות אויב באש נ"ט, לא מעט בזכות הפריסה הנועזת שהיתה מאוד קדמית. וסיבה שנייה, בזכות זה שהם ירו תחת אש והיו מקרים של פגיעות ישירות בצוותות – הם המשיכו לירות ולפגוע.

ב-7 לחודש נמשכה הפעילות הסורית. אז נדחתה התקפה שציינתי ב-7.6. חיל האוויר עושה עבודה גדולה וחשובה ברמה הסורית, הן נגד ארטילריה והן נגד כל מה שמסתובב שם. היינו מוכנים באותו יום לתקיפה. בשעות הערב קיבלתי הודעה שתוקפים, עשינו פקודות מאוד [… לא ברור], ידענו שכנראה המלחמה הולכת להיגמר בלי הרמה הסורית. נתתי פקודה – הלילה כולם בשטחי כינוס, מחר בבוקר מוכנים לתזוזה. אולי?

למחרת בבוקר אומנם קרתה ההפתעה וקיבלנו פקודה לתקוף. הפקודה לתקוף התקבלה בסביבות שעה 0700 בבוקר. כל הכוחות קיבלו פקודות תזוזה מיידיות – א) בהתאם לתוכנית כפי שהיתה, ב) היות וידענו שאין לנו הרבה זמן, נעשו כמה נסיונות של גישוש כדי לפתוח פרצות נוספות.

מה היתה התוכנית? כפי שהזכרתי קודם היה לנו תכנון על מקבת צפון, מקבת מרכז ומקבת דרום. אלא שפה לא בדיוק כל הכוחות התאימו כי זה היה מוכן על-ידי 37 שהיתה למטה [בשומרון] וזה היה 45 שהיתה למטה, כך שעשינו אלתורים וחטיבות 8 ו-1 קיבלו פקודה ונעו, כשחטיבה 8 צריכה לעלות בין גבעת האם וכפר סאלד למעלה, מתוך הנחה שזה אחד המקומות הבודדים שהמערך הסורי רך יחסית ולא צריך לעשות הבקעה קשה, כאשר לאחר ההבקעה צריך להתכתש על מוצבים כי אצל הסורים גם הקו השני והשלישי מבוצרים. חטיבה 8 היתה צריכה לתפוס את גב ההר ואחר כך היא יכולה לפתח את ניצול ההצלחה פנימה. גולני נכנס לתל עזזיאת ותל פאחר. זה היה הקרב הכי קשה שהיה לנו בכל הרמה הסורית. הגולני ממשיך לתל חמרה והבניאס, וחטיבה 8 עם 4 פלוגות טנקים.

באותו יום ניתנה פקודה לחטמ"ר 3 לכבוש את תל הילאל, דרדרה ודרבשיה ע"י גדוד מ"כים של גולני, כדי ש-37 תוכל להיכנס. אני לא אתאר את כל מה שהתרחש, הדברים עברו בהצלחה. סבלנו בעיקר מארטילריה שהונחתה אחרי הכיבוש.

חטיבה 8 נכנסה כמו שצריך והתחילה לעלות. קרתה לה טעות בבחירת ציר כי הכוונה היתה שהיא תעלה ישר למעלה, ומפה תעלה למעלה [אל זעורה]. לעומת זאת כוח אחד עלה מלמטה [לקלע] ואם אני מסכם זאת היום זאת היתה טעות ברוכה כי הביאה למצב יותר טוב שהגענו לכך בציר אחד. בצירים האלה היו אס-יו 100, טי-54 וטי-34 כשאי אפשר להתפרס, זה אגוז קשה למדי. על ידי הטעות הזאת שקרתה, חטיבה 8 השתלטה מהר על מחסום נ"ט, התגברה על טי-34 ועלתה למעלה כשרק שלושה טנקים נדפקו על-ידי אס-יו 100 וטי 34 ו-54.

היא לא יכלה להתקדם יותר וכאן אלברט [מח"ט 8] לקח את כל הכוח חזרה לציר המקורי ועלה למעלה. כאן היו מוצבים חזקים מאוד והם ממש דרסו בשרשראות את המוצבים. למעשה יצא כוח של אלברט לדפוק את חלקו של מערך הנ"ט שהוא עדיין מופנה לפלוגה שלו. זה היה הקרב של אלברט.

דדו 1967

דדו 1967

באשר לגולני שנכנס כאן (מפה), גם אצלם היתה טעות מסוימת כשהמג"ד נהרג וקשה היה לאתר אותה. אני חושב שזה היה הכרח של ניהול קרב כי הוא תקף את תל פאחר לא בדיוק כמתוכנן, אלא חצי חזיתי. שם נמשך קרב בתעלות בסדר גודל שלוש שעות. כאשר האויב יושב בשלושה מוצבים. אני לא יכול להגיד שהמודיעין לא נתן לנו את התמונה. תמיד ידענו מה זה, אבל אף אחד לא ידע שהתעלות הן טונלים תת קרקעיים עם בטונים של חצי מטר וכיסויי ראש. בקרב הזה יש לנו 25 הרוגים ו-65 פצועים, כאשר לאויב נגמרה פלוגה שלמה פלוס 20 שבויים.

באותו יום התוכנית שלנו היתה כך: חטיבה 80 הגיעה ועליה לכבוש את תאופיק. חטיבה 10 תיכנס לעבר בוטמיה. חטיבה 37 שהצליחה לחדור לראוויה ופרצה מחסום נ"ט תקבל גדוד צנחנים של מוטה [גור] ותכבוש את חפר על מנת שחטיבה 45 תעבור גם היא לעבר קונייטרה ו-8 תמשיך לנוע כאן. כלומר, זה היה צריך להתבצע בלילה מתוך הנחה ש-80 וגולני אינן מסוגלות להמשיך לנוע. אני חייב לציין שכולנו מרוחים על ציר אחד שתוצאה כזאת מותר לעשות רק כשיש לך עליונות אווירית מוחלטת. יחד עם זה שהדרגים הגיעו זה לקח זמן, עד הבוקר. באותו יום קיבלתי הודעה, פקודה, שאנחנו עומדים לפני הפסקת אש, לכן לא לבצע את כיבוש תל פאחר [טעות של דדו – הכוונה היא תאופיק].

הודעתי שחטיבה 80 כבר נמצאת בתנועה וקיבלתי אישור בכל זאת לעשות זאת. אבל היא היתה בתנועה אחרי 11:00 בלילה ולא היה סיכוי לגמור זאת עד הבוקר ולכן בוטלה הפקודה.

אושר של ניצחון. דדו עם סגן הרמטכ"ל חיים בר לב. משמאל: רמ"ט פיקוד צפון אל"מ דן לנר [צילום: ארכיון צה"ל]

אושר של ניצחון. דדו עם סגן הרמטכ"ל חיים בר לב. משמאל: רמ"ט פיקוד צפון אל"מ דן לנר [צילום: ארכיון צה"ל]

אני ידעתי שאי-שם בבוקר תהיה הפסקת אש. המשימה היא ליישר את הקו. אז עשינו ישורים קטנים. גדוד צנחנים הלך לג'לבינה, גדוד 34 הלך לרג'ר והתעסקו בבעיות של ימי שלום. חטיבה 45 במקום לנוע לעומק הלכה לקחת את תל חמרה ובניאס מתוך פקודה שאנחנו חייבים לשבת שם בבוקר. כך זה נמשך עד שעות הבוקר כאשר נגמרו כל הנקיונות האלה. בבוקר הסתבר שבכל זאת מותר להמשיך עד שעה 1400.

אני מניח שיוכלו להגיע עד לאן שצריך להגיע, לא קרה שום אסון כתוצאה מזה שלא תקפנו פה ופה (מפה). יחד עם זאת אני מניח שלו ההתקפלות של הצבא הסורי היה בלילה שבין שישי ושבת, לו תקפנו באותו לילה, יכולנו להגדיל את האבידות של הסורים אם כי גם האבידות שלנו היו גדולות.

הצנחנים עשו עבודה יפה. הספיקו לקטול למעלה מ-100 סורים בנסיגה, הקדימו חטיבה סורית, תפסו את הרכב שלהם ועשו קטל לא קטן. קונייטרה היתה בידם ב-1430. עשינו ישורי קו עד שבסופו של דבר לקראת סימון האו"ם הגענו לקו שמעבר לכביש הזה, כולל עלייה על החרמון.

המאזן בקרב הזה, אני מסכים עם ראש אמ"ן שהצבא הסורי לא הושמד. אני רק לא מסכים להערכת התוצאות. לפי מה שקברנו, ולא קברנו הכל, האויב הסורי השאיר מאות גוויות בשטח. אנחנו אומדים בערך בין 600 גוויות. יש לנו 540 שבויים, 2,000 פצועים שהודענו עליהם. הצבא הסורי לא הושמד במלחמה הזאת.

כמות הטנקים שיש בידינו היום היא בסביבות 80 טנקים, אם כבר מצאנו את כולם. הארטילריה נשארה ברובה הגדול. יש בידינו 180 קנים ארטילריים. נוסף לזה 200 כלים נ"מ ו-50 נגמ"שים. בין השבויים יש רק 16 קצינים.

מאזן האבידות שלנו. בקרב על הרמה יש לנו 152 חללים כאשר בירדן היו לנו 91. יחד בפיקוד צפון 243 חללים.

פירוט הפצועים בגזרה הירדנית הוא 218, בגזרה הסורית 500. אחוז הקצינים או אחוז המפקדים בין החללים גבוה מאוד. אני נותן מספר ראשון לא רק למאזן אלא להבהרת אופי לחימה כפי שלחמו היחידות.

בגולני יש 55 חללים, מזה 32 מ"כים עד מג"ד כולל. כלומר, יותר מפקדים מאשר טוראים. זה מצביע על אופי הלחימה ועל התפקיד שהיה למפקדים.

נתונים סטטיסטיים נוספים ממה שקרה בהגנה המרחבית באותם ימים. ההרעשה הארטילרית [הסורית] מסתכמת ב-349 בתים פגועים, 262 מבנים אחרים, מבני משק וכו'. 30 טרקטורים, 15 מכונות, 350 דונם שדות, 5 פרדות. בשלב זה ההערכה של כל ערך הפגיעות במבנים מסתכם ב-1.1 מיליון [לירות], בוודאי הישובים יתפשרו על 2.5 מיליון…

הבעיה היא ביסוסו של דבר חומרית. המקלטים שעשו עד הקרב הוכיחו את עצמם כי אין אבידות בנפש וזה העיקר. היתה ייבנה על-ידי כמה מיליונים ולא נודע כי בא אל קרבו הארטילריה הסורית.

אני רוצה להעיר מספר הערות לסיכום. אני חושב שהניצחון הושג יותר בזכות כוחותינו ופחות בזכות מחדלי האויב. בקרב ישנם תמיד שלושה שלבים: שלב ההבקעה, אחר כך ההתכתשות כשהשאלה היא מי ירפה ראשון, אחר כך ניצול ההצלחה.

10 ביוני 67. חטיבה 80 בהליקופטרים מעל קיבוצי עמק הירדן בדרך לכיבוש דרום הרמה

10 ביוני 67. חטיבה 80 בהליקופטרים מעל קיבוצי עמק הירדן בדרך לכיבוש דרום הרמה

כאן האויב לחם. ההתכתשות היתה קצרה מאוד. קצרה בזכות אופי הלחימה שלנוץ בזכות העליונות האווירית ובזכות העובדה שהמפקדים נטשו אותם מהר מאוד. השלב השלישי שבכל העולם הוא כשצד אחד נסוג ואחר נשאר. אנחנו רצנו אחרי האויב, מה שהדביק ברוח הלחימה היו המפקדים בכל הדרגות. אצלם המנוסה היה מחלה מדבקת, מסתבר שאצלנו הלחימה היא מחלה מדבקת.

השריון מילא בקרבות האלה את התפקיד המכריע בקרבות היבשה. אני רוצה לתת דוגמה על תנועות שעשה השריון בשרשרות. גדוד אמ.איקס של חטיבה 37 יצא מכורדני, עלה לצפון, ירד לכאן [עפולה], נסע עד שכם וחזר והגיע לגזרה הסורית, פרץ בראוויה. הגדוד הזה לא ראה מוביל. כנ"ל גדוד השרמנים של חטיבה 45 שיצא מכאן לג'נין, לחם ליד דמיה וחזר, הגיע למעלה וכבש את מסעאדה, וכל זה על שרשרות. התקלות הטכניות היו ממש אפסיות.

הטנקיסטים הוכיחו יכולת תפעול טובה מאוד. לדעתי ההתמחויות שנעשו בשנים האחרונות בקליעה נתנו את התוצאות הטובות במילואים. הם פוגעים טוב והראיה שהאמאיקסים ומ-50 הגיעו להישגים גבוהים נגד פטונים.

נושאים תאורטיים שהוכיחו את עצמם זה לוחמת לילה של השריון. האויב לא היה רגיל ולא יכול היה להשתוות לשריון שלנו. כמו כן אימון של לוחמה בשטח הררי של השריון שהקפדנו במיוחד על 37 ו-45 שהתאמנו בשטח הררי.

יש דבר שטעון בדיקה זה סוללות דגם ד' שלא ירו כפי שירתה ארטילריה אחרת. אינני רוצה להסיק מסקנה או שצריך לשפר את אופן התפעול שלהן או שצריך להגיע למסקנה אחרת. אני מציין זאת כעובדה בלבד.

החי"ר במלחמה הזאת גמר את תפקידו במבנה הקונבנציונלי. חטיבת גולני הוכיחה את עצמה יוצא מן הכלל. אבל אי אפשר היה לנצל אותה כי אי אפשר היה להגיע ברגל והסתבר שבזחל"מים מגיעים גם בשטח ההררי יותר טוב ויותר בטוח. לכן נצטרך להסיק את המסקנות בשטח הררי, כאשר ביחס לחטיבות המרחב לדעתי צריך להתאימן יותר לתפקידים הגנתיים.

אני נתקל בתופעה שיש עודף כוח אדם ופחות מדי נשק. העובדה שממוצע לפלוגה יש 100 בחורים רק מכבידה על נשמתי כי הם תחת אש כל הזמן. הייתי מעדיף 50 חבר'ה עם 10 כלי נ"ט ו-10 מקלעים.

אשר להנדסה, היא היתה בסדר בכל העבודות ההנדסיות. אני חייב לציין שני דברים לרעתה: 1) לא היינו מוכנים מספיק לביצורים בסדר גודל של תרגילים שמתחפרים עד הקורקבן, אלא עושים ביצורים עם גגות. לקח לנו זמן עד ההשתלטות על נגררות, הגענו להישגים אבל זה היה בהחלט קריטי. היה המון ציוד כבד. אני מגייס את הטרקטורים לחוד ואת הטרקטוריסטים לחוד… [חסר חצי משפט] … אותם לוקח זמן.

ביחס לקשר חד-פס הם לא נמצאים אצלנו ברשתות וצריך לדבר איתם בנפרד.

2) קשר לחפ"ק. זה שיש לו תפקיד מעשי בפיקוד ארטילרי ואין לו קשר זו עובדה.

לסיום עוד הערה אחת. עשינו הרבה מאוד תרגילי קשר בתקופת השלום כשהיינו דוחסים דחיסה נוראית בתרגילי קשר שאירוע רודף אירוע. היינו מתנצלים שזה אומנם לא ריאלי, אבל נוכל להתאמן. מה שקרה כאן זה תרגיל קשר בקצב הכי בלתי ריאלי שאני מכיר".

—————————————————————————————————————————————————————————-

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “דדו: "הצבא הזה גמור ונשבר"

  1. מסמך מעניין.

    מעניין שבפברואר 68' הרמטכ"ל עדיין לא יודע שמס' ההרוגים בתל-פאחר ("הקרב הכי קשה שהיה לנו בכל הרמה הסורית") הרבה יותר גדול (33, לא 25), וכנראה שגם מס' הפצועים הי' גדול מ-65 (113).

    "כאשר האויב יושב בשלושה מוצבים"? – אולי הוא מצרף בזה, לשני מוצבי תל-פאחר, גם את מוצב חירבת-סודה… (שיושביו אכן נטלו חלק בקרב).

    "אני לא יכול להגיד שהמודיעין לא נתן לנו את התמונה. תמיד ידענו מה זה, אבל אף אחד לא ידע שהתעלות הן טונלים תת קרקעיים עם בטונים של חצי מטר וכיסויי ראש." – כאילו שזה גרם לתוצאות הקרב הקשה… (ואגב, קטעי התעלות המכוסות – הנמצאות בתל-הצפוני – סומנו בפוטוסטט של המודיעין, משנת 66', שניתן לכוחות). "בטונים של חצי מטר" – לגבי התעלות, התיאור הזה מוגזם.

    "גם אצלם היתה טעות מסוימת כשהמג"ד נהרג וקשה היה לאתר אותה." – לאתר את מי? את ציר העליה? (אז צ"ל: לאתר אותו). את סיבת הטעות שבגינה המג"ד עלה ליעד לפני רוב הכוחות ונהרג?
    "אני חושב שזה היה הכרח של ניהול קרב כי הוא תקף את תל פאחר לא בדיוק כמתוכנן, אלא חצי חזיתי". המשפט לא ברור, אם כי ניתן ליישבו (שההחלטה לנוע קדימה הייתה הכרח שהתגלה בניהול הקרב). איך שיהיה, התקיפה המדוברת התבצעה בתחילה בצורה חזיתית ממש, לא חצי. רק בהמשך נעשה איגוף מצפון.

  2. "הצנחנים עשו עבודה יפה. הספיקו לקטול למעלה מ-100 סורים בנסיגה, הקדימו חטיבה סורית, תפסו את הרכב שלהם ועשו קטל לא קטן".

    התרברבות שאין לה אחיזה. מלבד היתקלות באיזו משאית או שתיים של חיילים סורים בנסיגה שהיו היו נטולי רצון להילחם ורק רצו לחזור לדמשק בשלום, לא היה שום דבר רציני בגזרת הפעולה של חטיבה 80 שהונחתה בהליקופטרים באיזור העיירה פיק ולאחר מכן בבוטמיה וחוץ מכמה זקנים ופרות משוטטות לא נתקלה בכלום. גם לא ידוע על שום חטיבה סורית שהצנחנים הקדימו. לא חטיבה ולא נעליים. הרי דדו מספר משפט אחד קודם על ההתקפלות הסורית בלילה שבין 9 ל-10 ביוני.

  3. די מביש. זה סיכום של אלוף על מלחמה כזאת? על יותר מ-150 חיילים הרוגים? על קרבות שרובם לא ממש התנהלו כראוי? ואגב, בדיוק כאן נזרעו הזרעים של האסון של מלחמת יום כיפור: "השיריון נלחם היטב", "הטנקים נסעו מצוין", "זחל"מים בלחימה הררית זה טוב"…..המצרים והסורים שמו לב לזה בדיוק, ובעוד שצה"ל עוד חיזק את הדברים האלה והתבסס עליהם עוד יותר, הם הצטיידו בכמויות אדירות של נשק נ"ט כדי לדפוק את הטנקים והזחל"מים ביום כיפור, והצליחו באופן יוצא מהכלל. ככה לא מנהלים תחקיר, ככה לא מפיקים את הלקחים הנכונים, ככה מגיעים כמעט לתבוסה בתוך פחות מ-6 שנים מה"חגיגה" הזאת.

  4. מהדברים של דדו עצמו בקטע למעלה: "מאזן האבידות שלנו. בקרב על הרמה יש לנו 152 חללים כאשר בירדן היו לנו 91. יחד בפיקוד צפון 243 חללים".

  5. דדו ציין בדבריו את המספר 152 חללים. בפוסט בבלוג זה על הרוגי החזית הסורית בששת הימים מופיעים שמות 132 הרוגים בלבד, מספר שאינו שלם ועל כן נמנעתי מלקבוע באותו פוסט את המספר. עיקר הפער נובע מכך שאין לי נתונים על חיילים שנהרגו בימים שאחרי סיום המלחמה שגם הם נלקחו בחשבון.
    https://naamoush.wordpress.com/2015/03/28/%D7%97%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D/

    בספר המערכה על הגולן מציין המחבר כי בקרבות הגולן נפלו 140 חיילים כאשר הנתונים המסתמכים על סיכומי מחלקת היסטוריה התבססו על דיווחי העוצבות וייתכן שיש בהם שיבוש בכך שהם אינם כוללים את כל היחידות שהשתתפו במלחמה.

    בספר צוין כי בנספח שלישות לדו"ח סיכום פיקוד צפון שנכתב כמה ימים לאחר המלחמה הובאו נתונים שונים לגבי מספר ההרוגים והפצועים והנעדרים. בחלוקה לפי ימים נהרגו מ-5 ביוני ועד 20 ביוני 149 איש. מאידך מחקר של צוות פו"מ זמן קצר לאחר המלחמה קובע כי בפיקוד צפון בחזית הסורית היו 140 חללים לפי הפירוט הבא: חטיבה 10 – 4 הרוגים, חטמ"ר 2 – 6 הרוגים, חטיבה 37 – 11 הרוגים, חטמ"ר 3 – 43 הרוגים, חטיבה 1 – 45 הרוגים [המספר אינו כולל את 11 הרוגי בית המכס], חטיבה 45 – 3 הרוגים, חטיבה 8 – 19 הרוגים, חטיבה 80 – 6 הרוגים, גש"פ 181 – 3 הרוגים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s