לכבוד פורים: המור"ק של הרמה

לכבוד פורים תשע"ו שוברים את השגרה ואת הכלים: אחרי 50 שנה – המור"ק המעודכן (והמופרך) של כיבוש הרמה הסורית * מבוסס בחלקו על אירועים אמיתיים * אזהרת קריאה: פוסט הומוריסטי לגמרי * הסתייגויות ונאצות יתקבלו בהבנה

פרות הגולן

חטיבת שריון ממוכנת דוהרת ברמה הסורית, החפ"ק נע מאחור

"אדוני ראש הממשלה"!

קולו של אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר נשמע מבעד לאפרכסת הטלפון במעון ראש הממשלה. הוא היה נחוש לגרום לצמרת השלטון בישראל להורות על תקיפת סוריה.

"אדוני ראש הממשלה ערב טוב וסליחה רבה על השעה".

רה"מ: "שלום לך האלוף אלעזר, מה קרה שאתה מתקשר אליי בשעה כה מאוחרת?".

דדו התרכך מעט, אולי מפאת גודל המעמד. בכל זאת, לא בכל יום מרהיב אלוף בצה"ל לצלצל ישירות לראש הממשלה באישון ליל: "אדוני, לפני הכל אשאל לשלום רעייתך היפה".

רה"מ נדרך: "שרה? היא בסדר גמור, היא בדיוק אוכלת גלידה פיסטוק. מה בפיך האלוף? גיליתם עוד מנהרה של החיזבאללה?".

הקרב על מקורות המים

ראפטינגכבר כמה שבועות שפיקוד צפון היה על רגליו האחוריות. הגזרה הסורית לא סתם היתה חמה, היא רתחה. קודם כל בגלל הקרב על המים. מזה חודשים שהיו התנכלויות לראפטינג נהר הירדן. באסיפת חברים של קיבוץ גדות הודיע מזכיר המשק על ירידה ניכרת בהכנסות מתיירות הקייאקים.

"המצב בלתי נסבל", הודיע בטון דרמטי, "ממוצב דוריג'את משליכים דגים טורפים לנהר והללו אוכלים מכל הבא ליד – קייאקים, סירות פדאלים, אבובים. אי אפשר לשוט בשקט, ואני לא מדבר על סתם לטבול במים בערב קיץ בלי שיירו עליך. ההכנסות ירדו בצורה ניכרת, כתוצאה מכך חברים יקרים תיאלצו לתת יותר תורנויות במטבח ובאספסת, ולא נוכל לגשת להפרטת המשק".

החברים התמרמרו בצעקות: "למה צה"ל לא מתערב?", "צריך לעשות צעדה מצומת גולני לכנסת", "לפנות לחיים יבין במבט לחדשות שיספר לאומה על השערורייה".

סערת רוחות פרצה גם בראפטינגים של הגושרים וכפר בלום, שם נמסר לחברים על חוליות חיזבאללה שמסתננות באישון ליל ומשליכות לנהר הירדן תנינים בגודל בינוני שנגנבו מחמת גדר ומפחידים את השטים בנהר. תלונות קשות השמיעו גם מדריכי טיולים במפל דבורה והג'ילבון ואנשי סנפלינג בשמורת יהודיה. בלונה-גל בחוף כורסי חובלו מגלשות המים. המצב היה בלתי נסבל.

"תיירות הפנים ירדה מ-100 אחוז לאפס, הצימרים שוממים והמסעדות נסגרות. חייבים ללמד את הסורים לקח", זעק מזכיר קיבוץ שמיר.

תסכול היה מנת חלקו גם של קיבוץ שניר הוותיק. הצנזורה פסלה את הידיעה, אבל היא עברה מפה לאוזן ברשתות החברתיות באינטרנט: הסורים מילכדו את "טנק החלומות" ששיכשך בנחל הבניאס מתחת לקיבוץ, והיווה אטרקציה לילדי ישראל. הדרך היורדת אל הטנק נחסמה בהוראת הצבא. מי שנהנה מהמצב היה הטנק הסורי בדגניה א', שעמד שנים רבות בשיממונו וכעת חזרו הילדים לקפץ עליו.

כעס בגולני על עבודות ההטיה הסוריות

לא רק זה: הסורים החלו בעבודות להטיית המים במימון איראני. החפירות התרכזו ליד הכפר הקטן עין א-דייסה, דרומית לתל פאחר.

דאגה עמוקה במיוחד מהטיית ואדי עין א-דייסה שררה בחטיבת גולני. בישיבת מטה מסר הקמ"ן סרן שמחוני דו"ח מצב. המח"ט אפרת סקר את הנוכחים במבט אבהי ושאל אם יש הערות.

מג"ד 12 הרים יד: "אם העבודות הללו יימשכו הן עלולות לשבש את התוואי לדרך הנפט, ובמצב זה אני בספק אם נוכל למצוא את הדרך לתקוף את התל ממזרח כמו שכתוב בתוכניות".

הסמג"ד חיזק והוסיף: "לא נהיה אחראים לתוצאות הקרב אם לא יינקטו פעולות צבאיות להפסקת עבודות ההטיה".

המח"ט נראה מדוכדך, אבל הקמ"ן שמחוני הרגיע: "רבותיי, התוואי שמופיע במפת פיקוד צפון הוא פיקיטיבי בלבד, אין באמת דרך שמובילה למעלה. תצטרכו להסתדר בשטח עם מה שיש".

הסורים חוסמים את המיצרים

החרמוןעם כל הכבוד למים – הבעיה האמיתית במשבר בין שתי המדינות היתה אקוטית עבור ישראל: קשיים שהערימו הסורים על כניסת אלפי מטיילים ישראלים לאתר החרמון. במעברי הגבול בגשר בנות יעקב ובצומת הטנק ליד קיבוץ שניר השתרכו מדי יום שבת פקקי ענק לאורך עשרות קילומטרים.

שיאו של המשבר נרשם ב-4 ביוני 1967 כשחאפז אסד האבא ובשאר הבן הודיעו במסיבת עיתונאים דרמטית על חסימת מיצרי אטיב. "רגל של יהודים לא תדרוך יותר בחרמון", הבטיח הבן וזכה למבט אוהד של האב, שהוסיף: "גם קלעת נמרוד מחוץ לתחום עבור הציוניים הארורים, שיחפשו להם מקומות אחרים ללכלך".

תושבי ישראל הוכו בהלם. אפילו המצרים והירדנים לא הלכו כל כך רחוק בהכרזות המלחמה שלהם. "לא נוכל לעזור לכם הפעם", התנצל נשיא ארה"ב בשיחת טלפון עם ראש הממשלה, "אנחנו עסוקים בבחירות, מספיק יש לנו בלגן עם דונלד טראמפ המשוגע, אדבר עם פוטין שלא יתערב גם הוא".

בישיבת המטה הכללי בקריה הונפו אגרופי האלופים בזעם. אריק שרון חיסל שתי צלחות בורקס ורוגלעך וביקש: "תנו לי לטפל בסורים". הרמטכ"ל התנגד: "אריק, אתה מיועד לצליחת התעלה בגזרה המצרית, אל תשכח לקחת איתך את מאיר הר ציון, דווידי ופיחוטקה".

מעל דוכן הכנסת נשמע מנהיג האופוזיציה ח"כ מר מ. בגין בסערת רגשות. בגין דיבר על זקיפות הקומה היהודית וסיים במשפט מחץ: "אסד היזהר לך, דדו, יאנוש ואופק בוכריס מחכים לך".

במטכ"ל הסורי עקבו בדאגה אחרי התגובות הישראליות. הסורים ידעו שהם בנחיתות צבאית, במיוחד בחילות האוויר. מול טייסת סורית אחת של מיג 11 ממלחמת קרים, ניצבו להקות של ספיטפיירים, מיראז'ים ואפ.15 שעל גחונם צויירו מגיני דוד בתוך אגרוף. לסורים לא היה סיכוי מול כל אלה, אבל אסד האבא המשיך להתרברב סביב משבר החרמון: "הנשק של הציונים הפחדנים מעניין אותי כשלג דאשתקד", התנוסס ציטוט שלו בכותרת הראשית של בטאון הבעת'. "אם הם יתקפו נדחוף אותם לירמוך שיטבעו שם".

האלוף הבטיח להביא לאשת רה"מ מים מהבניאס

בחזרה לשיחת הטלפון הדרמטית באישון לילה.

מיםראש הממשלה הקשיב בריכוז לטיעוני האלוף שדרש אישור מיידי לתחילת התקיפה. "אדוני, באם תיתן לי פקודה עכשיו, אני מבטיח תוך 48 שעות להביא לרעייתך היפה מים זכים מעומק הבניאס".

ראש הממשלה התחלחל: "מים מעומק הבניאס? אני בספק אם רעייתי תרצה לגעת במים האלה אפילו עם מקל. דומני שרשות המים הוציאה אזהרת שתייה לישראלים לגבי הבניאס והחידקל".

דדו: "אתה ודאי מתכוון למחלות הסרטן שמפיץ נחל קישון, אני מדבר על הבניאס".

רה"מ: "עזוב, מעון ראש הממשלה איננו זקוק למים מהבניאס. אנחנו מקבלים מדי יום הקצבה של 40 בקבוקי מי עדן, וזאת על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. אל תסבך אותי עם מבקר המדינה".

דדו לא ויתר: "אז לא מים מהבניאס, אדאג שתקבלו מתנה אחרת מסוריה".

רה"מ: "מה אתה מציע?".

דדו: "אכנס את המוחות הטובים בפיקוד ונחשוב על משהו מעניין. אז אני מבין שאדוני מאשר לנו לתקוף, תודה תודה, שלום שלום".

רה"מ: "רגע אחד, לא אמרתי דבר כזה, אני צריך לקבל אישור של שרה".

אבל דדו כבר סגר את הטלפון ואץ לבשר לקציניו את הבשורה המשמחת: עולים על הגולן!

להגיע מטאבה לכפר סאלד ב-4 שעות על שרשראות

חטיבה 8 היתה ביום כיף בטאבה, כשהקמב"צ קיבל בשעת בוקר מוקדמת טלגרמה מפיקוד צפון: "מיידי לביצוע – החטיבה תגיע לצפון על שרשראות!".

"לעזאזל", אמר מג"ד הטנקים בירו, "בדיוק תכננתי להיות היום בקזינו של טאבה. תמיד דופקים אותנו, אי אפשר לשלוח במקומנו את חטיבה 45? הם במילא לא עושים כלום".

המח"ט אלברט האדים מכעס למשמע הפקודה.

הוא צלצל לרמ"ט פיקוד צפון דן לנר: "זה לא ייתכן, כל החטיבה בבגדי ים מוכנים לזנק לבריכה, השעה עכשיו בטאבה 7 וחצי בבוקר ואתם רוצים שנהיה בכפר סולד ב-10 לפני הצהריים וכל זה על שרשראות? אתם השתגעתם או מה?".

לנר לא התרגש: "תסעו דרך כביש 6".

אלברט לא ויתר: "כביש 6 נגמר ביקנעם, אפילו לצומת עמיעד אין סיכוי שנגיע לפני 12 בצהריים".

"אולי הצדק עמך", אמר לנר, "אז אני שולח פלוגת הנדסה שתפתח לכם את הדרך. תוכלו להמשיך ישירות ממחלף עין תות צפונה עד לכברי ומשם מזרחה".

אלברט נרגע: "זה כבר יותר הגיוני, אנחנו כבר מגרזים את המזקו"ם ויוצאים לדרך".

לנר התקשר לקצין האג"מ הפיקודי: "תודיע לגדוד 602 הנדסה לנוע מיידית לפתיחת ציר בכביש 6. שהצמ"ה יעזוב את כל עבודות ההכשרה בגבעת האם וייסע ליקנעם".

דדו מנסה להשיג את מח"ט 3

ווטאספבלשכתו עלה דדו על מדי א' והיטיב לראשו את הכומתה השחורה. אצא פוטוגני לאללה בצילומים, חשב בסיפוק. הוא ביקש דו"ח מצב על הכנות הכוחות לקרב. לחטמ"ר 3 החביבה עליו במיוחד שלח הודעה בווטסאפ – "מה מצבכם?".

עברה דקה, עברו שתיים, עברו עשר דקות, אבל המח"ט מנו לא ענה.

דדו התעצבן ולחץ באינטרקום למזכירה שלו: "תביאי וודקה תפוזים ותבדקי עם מנו למה הוא לא עונה לי".

כעבור דקה מנו היה על הקו: "כן המפקד".

דדו: "מנו, למה אינך עונה כשאני שולח לך ווטסאפ?".

מנו: "עוד לא הצלחתי להוריד את האפליקציה הזאת, כבר אמרתי לך שאני מקבל רק סמסים".

דדו: "לפני חודשיים עשינו קורס בווטסאפ למפקדים, הגיע הזמן שתתקדם ולא תהיה תקוע בעבר. עכשיו תגיד מה אתה יכול לכבוש בשבילי כמנת פתיחה למבצע?".

מנו: "תראה, בשבועיים האחרונים ביצענו אימוני לילה בראפטינג גדות לצליחה נועזת של הנהר ולתפיסת הצד המזרחי, ומשם לכיבוש תל הילאל ודרדרה".

דדו: "אתה מתכוון לתרגיל הזה שהאנשים שלך נתקעו במים והחבר'ה מהמוצב הסורי ממול עזרו לכם לחצות עם חבלים?".

מנו: "בדיוק!".

דדו: "מצוין, לך על זה, תתאם עם הסורים ממול שיהיו בכוננות חילוץ למקרה ששוב תיתקעו".

מנו: "מאה אחוז".

דדו: "ותוריד כבר את האפליקציה המזורגגת, אל תשגע אותי עם זה".

יוצאים להילחם על המור"ק של גולני

רמקוליונה אפרת עלה בקשר החטיבתי. הרמקולים שנתלו בצמרות האקליפטוסים השמיעו את דבריו. לוחמי החטיבה הנרגשים, שהיו ערוכים בשדות עמיעד, בית הלל ויסוד המעלה, נעמדו על האוזניים האחוריות. ליום הזה הם חיכו ממלחמת השחרור.

"כבוד החטיבה, חיילים יקרים, כאן המח"ט מדבר. אנחנו יוצאים היום למבצע הרואי שייכתב בספרים ובסרטים. יחד עם הכוחות ינועו טובי העיתונאים, הצלמים, הסופרים, המשוררים והתסריטאים. אנחנו ננצח וגם ננציח. מיפקדת החטיבה ישבה לילות על המדוכה ותיכננה דרמה גדולה. נבצע אותה בשלמות ובנחישות למען הדורות הבאים של החטיבה – במוצב החרמון, בינת ג'בל וסג'עיה. נגמד את מורשת הקרב של הצנחנים. יידע כל העם שגולני זה לא רק חרפת תל מוטילה. נוע נוע, סוף".

החיילים הריעו. צרורות של שמחה נורו לאוויר מרובי עוזי וגליל. אבל גם ברגעים האלה שבו חיילים מחו דמעה מהעץ הבודד שעל הכתף, היה מי שדאג לקלקל את החגיגה. ממכשירי הקשר בקע קולו הנרגז של הסמ"פ שמיל.

"המפקד, החיילים שלי לא זזים לשום מקום עד שהם לא מקבלים לחם עם ריבה וכוס תה. זה ייהרג ובל יעבור".

המח"ט זעם: "מי הנודניק הזה? תזדהה מיד".

שמיל: "כאן בטריה 12א', חוזר שנית לא זזים בלי סנדביץ' ריבה".

המח"ט רתח: "קודקוד 12 כאן קודקוד שרגא, תשתלט על אנשיך תיכף ומיד, החטיבה צריכה להיות על היעד עד 1 בצהריים".

המג"ד מוסא האדים מכעס: "תקראו מיד ליום-טוב".

הרס"ר המיתולוגי התייצב כעבור דקה.

המג"ד: "למה אתה כזה פרוע היום יום-טוב? שוב פעם הרבצת לטירונים מפלוגה ד'?".

יום-טוב: "אל תשאל, החטפתי לשמוליק קראוס בעיטות בפרצוף".

המג"ד: "הוא שוב פעם שתה ואיחר להופיע בפני החבר'ה?".

יום-טוב: "תפסתי אותו מפליק לג'וזי וצובט לה בישבן. אצלי בגדוד לא יתנהגו ככה לבחורות".

קצינת הח"ן של החטיבה התפרצה לאוהל: "אני שמעתי שיש הטרדה מינית בחטיבה? מי זה המניאק? אני שולחת הודעה לכרמלה מנשה".

הסמג"ד התערב: "הקצינה תרגיעי, בגולני לא מטרידים חיילות. יום-טוב תפסיק להזמין את החטיארים מהחלונות הגבוהים, תביא משהו יותר עדכני. מרינה מקסימיליאן בחצאית או נינט טייב במחשוף כבר לא טוב בשביל החבר'ה?".

יום-טוב: "אני יבדוק אם ריטה יכולה".

המג"ד: "גם שושנה דמארי הולך. עכשיו תדאג שהלחם עם הריבה יגיע לחיילים תוך חמש דקות".

יום טוב: "בסדר המפקד, אני כבר מצייץ בטוויטר למחנה שרגא שישלחו".

סיבוב ניצחון למפרע בקרית שמונה 

קשהכוחות יצאו לדרך רק אחרי הגרלה בין החטיבות מי תעשה סיבוב ניצחון עוד לפני תחילת הקרב ברחובות העיר הגדולה קרית שמונה, ותזכה לגשם של עוגות, סוכריות ומנות חריימה שירעיפו התושבים.

כצפוי, חטיבת גולני עלתה בהגרלה בזכות אפליה מתקנת למקופחים. קמב"צ חטיבה 37 התעצבן על ההגרלה שהועידה להם לעבור ברחוב הראשי של גונן: "אכלנו אותה, בין 2 ל-4 לא רואים אפילו כלב בקיבוץ הזה, גם סוכריה על מקל לא יזרקו לנו".

כוחות גולני נעו ברחוב הראשי של העיר המאובקת, כשמשני צדי הדרך מאות תושבים עם דגלים ובלונים, וכמובן מגדנות וכל טוב שהושלכו על הכוח.

"רק תחזירו לנו את החרמון", זעק בתחינה אחד התושבים, "העיר מתה, אין פה מה לעשות".

"רוצים לחזור לשחק בטנק בבניאס", צעקו ילדים.

מג"ד 51 הניף אגודל מנצח. "אל תדאגו", צעק לקהל, "כבר מחר תוכלו לאכול במסעדות של מג'דל שמס ולטייל במצפה קונייטרה".

מש"ק ידיעת הארץ מנסה להשיג את חטיבה 8

העלייה מגבעת האם היתה קשה. הטנקים והזחל"מים של חטיבה 8 זגזגו בין הפגזים שנורו לעברם. השרשראות שנשחקו כבר במחלף חורשים בכביש 6 נאנקו תחת הסלעים והטרשים, אבל החבר'ה של בירו לחצו על הגז ודהרו ללא מעצורים.

"תראו את הבחורים שלי", התמוגג בירו באוזני עשרות צוותי טלוויזיה מישראל מהעולם שהתמקמו במרומי גבעת האם, "רק הריחו את השטח והם רצים כמו פנתרים".

את האידיליה קטע צלצול הסלולר שלו. על הקו היתה קצינת החינוך של החטיבה.

בירו: "דברי מהר, בדיוק התחלנו את הלחימה".

קצינת חינוך: "שלחתי איתכם מש"ק ידיעת הארץ ואני רואה שהוא יותר מדי מאחורה. תחכו לו קצת, אחרת לא תדעו איך להגיע לסיר א-דיב".

בירו: "לא מעניין אותי איפה זה סיר א-דיב, אנחנו נעים קדימה ומה שבא – בא. מאיפה את בכלל יודעת שהמש"ק נשאר מאחורה?".

קצינת ח"ן: "אני רואה הכל בסלולרי דרך לוויין גוגל באמצעות אפליקציית עמוד ענן".

בירו התעצבן: "אל תבלבלי את המוח עכשיו, לפי הסצנריו של פקודת מקבת לכיבוש הגולן אני צריך להיות הערב מאושפז ברמב"ם".

הקצינה: "למה מה יקרה לך?".

בירו: "את זה תקראי בעיתונים של מחר".

הקצינה: "אני לא בעניין של עיתונים, זה יופיע גם בוואלה?".

גדוד 12 בעקבות התוואי האבוד

שטחלפני תל פאחר, מתחת לכפר הקטן עין א-דייסה, נעצר גדוד 12 בפתאומיות.

המג"ד צעק: "סע, סע, תן גז".

אבל המ"מ בטנק המוביל סירב: "קודם כל אני צריך לעלות על גבעת הרתק ולירות כמה פגזים על תל פאחר".

המג"ד: "בשביל מה אני צריך את בלבול השכל הזה?".

המ"מ ברוש: "זה בשביל המורשת קרב של גדוד 377, שיהיה מה לספר לילדים ולנכדים".

המג"ד: "הלו, סע קדימה מיד, או שאני מעלה אותך על סירוב פקודה".

לא עזר כלום. הטנקים סירבו להמשיך. מ"פ הטנקים אף נשכב מתחת לשרשראות הטנק וסירב להמשיך, עד שמחלקת טנקים תעלה על הגבעה ותירה 3-2 פגזים על תל פאחר.

"זה חובה בשביל הפרוטוקול", צעק המ"פ, "חסר לך שתפגע במור"ק של הטנקים. יש בפלוגה שלנו עיתונאי ממעריב, נדאג שהוא יכתוב בעיתון על השערורייה".

אבל את המג"ד הדאיג עכשיו עניין אחר. כצפוי – השביל שמסומן במפות לא נמצא: "אמרתי שעבודות ההטיה ישבשו לנו את השטח, אמרתי או לא אמרתי?".

המ"פ שניווט את הגדוד הרגיע אותו: "אל תדאג המפקד, אני פותח את הווייז והוא יגיד לנו איך מגיעים לתל פאחר מהעורף".

אלא שהווייז לא מיהר לפעול. התברר שמיסוך שיצרו סלעי הבזלת הגעשיים שיבשו אותו לגמרי.

המ"פ מילמל במבוכה: "הווייז השתגע לגמרי, זה לא ייתכן, הוא רוצה שניסע לתל פאחר דרך גבעת התחמושת".

המג"ד שאג: "שום גבעת התחמושת, לא נהיה כישלון כמו הצנחנים, תמשיכו להתקדם. בסך הכל אנחנו רוצים לחזור הביתה בשלום, אבל בדרך שלנו".

"לעזאזל", סינן הקש"א הגדודי, "שוב עיצומים בבזק משבשים את התקשורת, בגלל זה איאלץ לעלות עם המג"ד לבד על התל. לא בשבילי כל העסק הזה".

משאית החלומות של חטיבה 1

דדו: "קודקוד 1 כאן מגה-קודקוד צפוני, האם אתה שומע? מה המצב אחי, איפה אתם?".

מח"ט גולני: "בדרך לתל פאחר".

דדו: "עוד לא הגעתם לתל פאחר???"

המח"ט: "גדוד 12 עסוק עכשיו עם בורג' בביל, יש שם קרב רציני מתעלה לתעלה".

דדו: "לא מעניין אותי הבורג' בבל"ת הזה, הייתם כבר צריכים להיות בקונייטרה".

המח"ט: "רות, גדוד 12 עושה עבודה יסודית".

דדו: "תקשיב, אני עולה תיכף לראיון אצל רפי רשף, אמרתי להם שגולני כבר בקונייטרה. איפה גדוד 12 נמצא עכשיו?".

המח"ט: "יש שיבושי קליטה, אין לי מושג מה קורה איתם, עבור".

דדו: "שלח להם וואטסאפ, עבור".

המח"ט: "חוזר שנית – אין קליטה, חבל שלא נתתם לנו לעלות מתל קציר".

דדו: "שלחנו לשם את הטירונים של הנח"ל, זה בשר יותר טרי".

המח"ט: "המפקד, אל דאגה, חטיבה 1 תגיע בזמן אל היעד".

דדו: "הזמן עבר מזמן, מה מעכב אותכם? עבור".

צלשהמח"ט: "נראה לי מכאן שהמשאית עם הצל"שים ששלחנו עם הכוח נתקעה וחוסמת את הדרך".

דדו: "תעיפו אותה קיבינמט ותתקדמו כבר".

המח"ט: "אדוני, לפי פקודות מטכ"ל אסור להפריע למשאית צל"שים בעת מילוי תפקידה, היא מחלקת מדליות ללוחמים ששוכבים מאחורי מחסות. רות עבור".

דדו: "הבנתי, תודיע לבחורים שיתייצבו אצלי אחרי המלחמה לטקס חלוקת הצל"שים. האם הסופר מגד והמשורר אורלנד איתכם בזלדות?".

המח"ט: "חיובי, הם כבר סיימו לכתוב פואמה למבוא של פרק תל עזזיאת, עבור".

דדו: "אנחנו כאן סקרנים לדעת מה הם כתבו שייגמר, עבור".

המח"ט: "זה נסגר על 34 הרוגים בתל עזזייאת וחלל אחד בתל פאחר".

דדו: "מור"ק לא רע, אבל הייתי מציע להפוך את הסדר, האם שומע?".

המח"ט: "שומע היטב, אבל כבר הבטחתי למג"ד 51 את התהילה".

דדו: "תגיד לסופר, למשורר ולעיתונאי שנמצאים איתך שיחליפו את הסדר ויעשו טוויסט בעלילה. כל המדינה חושבת שתל עזזיאת זה הסיפור הגדול. האם הבנת מה שאמרתי? עבור".

המח"ט: "שומע, הבנתי, רות, היישר".

דדו: "אנחנו נפתיע את הטלוויזיות והעיתונים. בדיוק יושב פה לידי העיתונאי יחזקאל המאירי שעושה לי כן עם הראש".

המח"ט: "רות, אני כבר מכתיב להם שינוי במשימה, זה יהיה סקופ פיצוץ".

מרד ועצומה בחטיבה 80

סמייליבחוף צמח בכינרת רעמו הרמקולים. המציל כחכח בגרונו ולאחר מכן הודיע: "כל הצנחנים, כל הצנחנים, לצאת מיד מהמים. הכינרת בשיא השפל. לצאת מהמים בפקודה ולהתארגן על הציודים".

מאות לוחמים מחטיבה 80 שנהנו מיום כיף יצאו באיטיות תוך קללות נמרצות.

המח"ט דני מט עלה בעצבנות בקשר מול רמ"ט הפיקוד: "עד שיש לנו יום כיף בטבריה לא ייתכן שאתם הופכים אותו ליום קרב. אי אפשר לדחות את זה לתחילת ספטמבר? נורא חם היום, זה לא מתאים למלחמות".

הרמ"ט: "בספטמבר יש לראש הממשלה ביקור נימוסין באוסטרליה וניו זילנד. תתארגנו מיד ותעלו מתל קציר לרכס תאופיק".

אבל לצנחנים לא היתה שום כוונה לבצע את הפעולה ברגל. הם מיהרו לנסח עצומה שעלתה בקבוצת הווטסאפ החטיבתית: "לא ייתכן שגולני קיבלו עלייה מתונה מגבעת האם בזחל"מים, ואנחנו צריכים לקרוע את התחת ברגל על המתלול הזה. לא נהפוך לבשר תותחים של פיקוד צפון".

תוך 20 דקות חתמו 450 לוחמים על הפטיציה. בדף הפייסבוק שלו עשה קמב"צ החטיבה שיתוף לעצומה וכתב: "הצנחנים לעולם לא יהיו פח זבל של גולני". הפוסט גרף תוך דקות 33,520 לייקים מצד הלוחמים, בני משפחות וחברים. מנגד נרשמו 7,900 אימוג'ים של פרצופים זועמים של אנשי גולני. הקמב"צ מיהר למחוק מדף הפייסבוק שלו את כל אלה שמזוהים עם גולני. "שיחפשו את החברים שלהם בסיבוב", הפטיר.

מרד הצנחנים זכה לאוזן קשבת אצל המח"ט, ששלח מסרון חד-משמעי לאלוף הפיקוד: "בשם מורשת הצנחנים המפוארת, בשם גיבורי ישראל לדורותיהם אריק, רפול, ג'יבלי הקטן, ג'יבלי הבינוני וג'יבלי הגדול – לא נסכים לשמש תפאורה לחטיבת גולני הנחותה".

דדו נאנח. הוא ידע שהצדק עם הצנחנים. הוא קרא לקצין האג"מ שלו והורה: "תשלח הליקופטרים למפונקים האלה, תסדר להם מקומות במחלקת עסקים".

הש"ג הסורי מסביר איך מגיעים לתל פאחר

הזחל"ם של סיירת גולני קירטע מזרחית מגבעת האם. האנשים שישבו בו התמרמרו: "לא יכלו לתת לנו ג'יפ האמר נורמלי במקום העגלה הזאת מימי נפוליאון בקרב ווטרלו?".

המ"פ הרגיע: "תיכף נמצא איך עולים מפה לדרך הנפט. לעזאזל, אפילו שילוט אין כאן. תלחצו חזק על הווייז, לא ייתכן שעד שצריכים אותו הוא לא עובד".

הם המשיכו לפי האינטואיציה עד שנעצרו ליד חירבה קטנה. חייל סורי התעורר בבהלה בבודקה שלו וצעק: "מין הדא?".

הסמל ברנדס שברח מהאפסנאות של הסיירת התנצל: "אנא אל יאהוד, סליחה שהערנו אותך, אולי אתה יודע איך מגיעים לתל פאחר?".

הש"ג שלף מפה מתקופת השלטון הצרפתי: "הכי טוב שתרדו חזרה לתל אבו חנזירה, תסעו בכביש לכיוון שאר ישוב ודפנה, תעלו מכביש 99 עד לדרך הנפט ומשם תבואו לפאחר מצפון, ככה הכי פשוט".

המ"פ סירב להצעה: "עזוב, זה קל מדי. לפי התסריט שהוכתב לנו אנחנו אמורים לטעות קצת בדרך ואחרי זה ללכת מכות עם חברים שלך באיזה תעלה. מילא, נמצא כבר לבד".

לפני שעזבו התעניינו אנשי הסיירת: "מה קוראים לחירבה הזו?".

הש"ג: "נעמוש".

ברנדס התפלא: "אתם הסורים יש לכם שמות מוזרים נורא למוצבים שלכם".

הש"ג: "גם אנחנו התמרמרנו, אבל קראו לו ככה על שם אתר באינטרנט שמפעיל שלטון הבעת'".

ברנדס: "בחייאת אחי, תשלח לנו לינק לאתר הזה, מעניין איזה חרא מאכילים אותכם שם".

מלחמת השחרור של עדרי הבקר מהקיבוצים

בקרשעה 17:00. תמרות עשן התאבכו מעל הרמה. החום מהשריפות שהשתוללו מההפגזות גרם לשלגים בשיא החרמון להינמס ולהגביר את זרימת הירדן. בהלת כרטיסים מחודשת נרשמה ליד הקופות של ראפטינג גדות. בין השייטים בנהר בלטו החבר'ה מחטיבה 37 וגדוד המ"כים של גולני שסיימו לכבוש את מוצבי גונן כשהם רכובים על טרקטורים במהירות 5 קמ"ש.

מראה מלבב במיוחד היה של עדרי הבקר ממשקי שמיר, גונן, שניר וכפר סאלד ששעטו בעליזות לעבר ערימות החציר הסוריות. אפשר להבין אותם: הם מאסו במספוא שהאכילו אותם הקיבוצים. הטעם נותר כפי שהיה מאז ימי טרומפלדור ורחל המשוררת. למראה הפרות היהודיות הרעבות הדוהרות מלמטה, ביצע הבקר הסורי נסיגה מבוהלת ומפוזרת אל מכלאות ורפתות מערבית לדמשק.

האופוריה בעמק החולה היתה מושלמת. כוחות צה"ל בקושי סיימו להשתלט על עשרות מוצבים, וכבר נרשמו עומסי תנועה בצירי הגולן של מאות מכוניות ישראליות. דיווח תנועה בגלגל"צ בישר כי שיירות פרייבטים שיורדות מהגולן אל אצבע הגליל עמוסות בכל טוב – ריהוט, שטיחים, טלוויזיות, מקררים, מדיחי כלים, מייבשי שיער – הכל תוצרת שמש העמים הסובייטית.

ויכוח במוצב הפיקוד בין רה"מ לשר הביטחון

הליקופטרהליקופטר ענתיקה ובו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון דיין והרמטכ"ל רבין נחת ליד מוצב הפיקוד. האלוף יצא לקראתם בחיוך רחב. "ברוך בואכם, גבול הצפון החדש מואר בנוכחותכם".

הוא שם לב מיד מי חסר: "איפה לוי אשכול וגולדה? הם לא באו איתכם במסוק?".

ביבי: "הם נסעו לשתות תה אצל בן גוריון ופולה בשדה בוקר. אשכול הבטיח לשלוח לכם בסקייפ ברכה ביידיש. עכשיו תן דוח מצב".

דדו: "כוחותינו לוגמים כעת ממימי הבניאס, חלקם משתלט על חנויות הכלבו המובחרות של קונייטרה".

הרמטכ"ל: "בדרך לכאן שמענו ברדיו שכוחות צה"ל נעים למבואות דמשק, האם יש משהו שאני צריך לדעת?".

דיין: "מתי באמת נהיה בדמשק ובתדמור?".

דדו: "מה יש לנו לחפש בתדמור?".

דיין: "יש שם עתיקות ארכאולוגיות מדהימות מהתקופה הממלוכית".

רבין: "חושבני שאיחרת את הרכבת, דאע"ש כבר כבשו את המקום והרסו הכל. אנחנו לא ניכנס איתם לעימות בגלל כמה כדי חרס".

דיין: "טוב, אסתפק גם בעתיקות של סבסטיה. תודיעו להליקופטר שתיכף אנחנו טסים לשומרון לפני שרשות העתיקות תכריז על המקום כשטח תנ"כי סגור".

דדו: "חבל שלא תפסת טרמפ עם שר העבודה, הוא נסע לבניאס עם ג'יפ".

דיין: "יגאל אלון?".

דדו: "יכול להיות שהוא כבר הגיע להר הדרוזים".

דיין: "חתיכת ממזר יגאל הזה, ידעתי שהוא יגנוב לי את תמונת הניצחון מרמת הגולן".

ביבי: "לא הספיק לך הצילום שדפקת בכניסה לעיר העתיקה? מה מיהרת כל כך לפרסם את זה בפייסבוק?".

דיין: "מצטער, זה הנהג שלי שצילם בסלולר ופירסם באינסטגרם".

הרמטכ"ל: מה זה אינסטגרם? שמעתי שהתמונה שלך הופיעה על השער של ה-LIFE".

ביבי: "משה, זה חוסר לויאליות שלא חיכית לשרה ולי בכניסה להר הבית. לא סתם רעייתי כועסת, היא דרשה ממני לפטר אותך. כנראה שאין לי ברירה, מה שחסר לי זה רק לריב איתה. תשיגו לי את בוגי או את בני גנץ, מי שפנוי".

דדו: "אדוני ראש הממשלה, אני שמח לבשר לך שרמת הגולן כולה בידינו".

ביבי: "כל הכבוד, יוני אחי היה גאה בך. עכשיו עם ישראל שוב יוכל לגלוש בשלג. אני מבקש שהכניסה לאתר החרמון תעלה 150 שקל לאדם, לא כולל חנייה, נסיעה ברכבל וציוד סקי. מישהו צריך לממן את הוצאות המלחמה ואת שכר הבכירים במשק".

רבין: "העיקר שלפרות שלנו יהיה איפה לאכול, עכשיו כל הרמה שלהן".

דדו: "אתן הוראה להקיף בגדרות 200 אלף קילומטר רבוע עם שלטים על מוקשים. אנחנו נפצה את הבקר שלנו על 19 שנה של אכילת עשב שוטה".

הדיווח המנצח של דן שילון

רדיובמקלט בקרית שמונה 20 מטר מתחת לאדמה עמד השדרן דן שילון, עדיין נסער מהמולת הקרב. הוא מיהר למלט את עצמו מזירת האירוע, תפס את המונית הראשונה שעמדה בתחנת גבעת האם והגיע למקום מבטחים כל עוד רוחו בו.

איזה אידיוט אני, חשב לעצמו, בשביל מה הייתי צריך את החרא הזה? יכולתי לשבת עם כל העיתונאים במסעדה במטולה ולחכות שהכל ייגמר.

מאולפן קול ישראל בתל-אביב פנו אליו בשידור ישיר וביקשו דיווח משדה הקרב. שילון מיהר לדווח לאומה: "תל חאפר בידינו, אני נמצא עכשיו מתחת לתל האפוף בעשן, מימיני זחל"ם שעולה בלהבה אדירה, משמאלי טנק שחטף 16 פגיעות בתובה, מעליי אני רואה את קסדות החיילים הסורים שממטירים לעברי אש תופת. אני מצטרף כעת בריצה ללוחמי גולני וקופץ יחד איתם לתעלות לקרב פנים אל פנים, שובו אליי בהמשך".

הוא הסיר את האוזניות באנחת רווחה: אני מאמין שזה היה מספיק חזק ויעניק לי את המקום הראשון של דיווחי המלחמה ברדיו.

קצינה מדובר צה"ל שעמדה לידו החמיאה לו – "סחתיין על הכתבה, אתה מספר 1". שילון ניצל את רגע התהילה וביקש שתארגן לו כמה מרואיינים לתוכנית המעגל בערוץ 2 שאותה הוא מנחה: לוחם חי"ר הומו, מ"פ שהטריד קצינה לפני הקרב על זעורה, חיילת מפיקוד צפון שהידרדרה לזנות וטנקיסט שחזר בתשובה.

סוף דבר בקונייטרה: גולני חוגגת

מסדרבקונייטרה התכנסה חטיבת גולני למסדר ניצחון. משורר החצר הקריא כמה שורות בחרוזים על קרב תל פאחר. המח"ט נראה מרוצה ורמז לקצין השלישות שמיהר לתחוב צ'ק לכיסו של המשורר.

הרס"ר יום טוב שיחרר את החטיבה בהודעה דרמטית: "אחוקים, כבוד ויקר על לחימה למופת. עכשיו כולם בחדר האוכל תוך עשר דקות, תיכף מתחיל הישרדות בערוץ 10, אחרי זה כולם בחזרה לרחבת המסדרים לשלוש שעות הופעה של יפה ושושנה, זוז!".

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “לכבוד פורים: המור"ק של הרמה

  1. לכבוד פורים אני תורם בדיחה ברוחו של האתר הזה
    חייל דתי מחטיבה 8 התבודד ביער אודם, פתאום הוא רואה אריה מגיע לקראתו.
    האיש הוציא סידור מהתיק שלו, האריה שואל אותו: מה אתה עושה? אז היהודי אומר לו אני רק מתפלל לאלוהים.
    האריה גם מוציא סידור, האיש שואל אותו מה אתה עושה? האריה עונה אני מתפלל ברכת המזון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s