גאוות יחידה של המסייעת

סיור ברמת הגולן עם הפלוגה המסייעת של גדוד 12 – בעקבות מורשת הקרב שלה ובעקבות נקודות ציון בפעילותו של אלי כהן בסוריה * לוחמי פלוגה ג' בתל פאחר: גם אנחנו הקזנו כאן דם 

הפלוגה המסייעת בתל פאחר. עומדים מימין: פנחס אקרמן, ברוך וייס, דוד אלשיך, דוד מוסקוביץ', חזי זילברמן, מאיר אביב, אלי אסיסקוביץ', רפאל אלקריף. יושבים מימין: לנניה בולחובר, משה בן עטיה, דני חוכמה, אמנון נמט

נלחמו בתל פאחר. אנשי הפלוגה המסייעת ופלוגות ג'-ד' בתל פאחר. עומדים, מימין: פנחס אקרמן, ברוך וייס, דוד אלשיך, דוד מוסקוביץ', חזי זילברמן, מאיר אביב, אלי אסיסקוביץ', רפאל אלקריף. יושבים מימין: חנניה בולחובר, משה בן עטיה, דני חוכמה, אמנון נמט

לפני כשנה וחצי היה אמנון נמט, בעברו לוחם בפלוגה המסייעת בגדוד 12 בזמן מלחמת ששת הימים, בביקור בטורונטו. שם נודע לו על כנס תל פאחר שעמד להתקיים בספטמבר 2014. בלי לחשוב יותר מדי הוא קיצר את שהותו וחזר לארץ כדי להיות בכנס. במטוס הוא פגש באחותו של אלימלך הרטמן ז"ל, המתגוררת בקנדה. הרטמן מגדוד 12 נהרג בזמן איגוף אחד הזחל"מים שעלו על היעד.

בכנס בתל פאחר פגש נמט בדוד אלשיך, חברו לפלוגה המסייעת, התפתחה שיחה שנמשכה למחרת בפגישה במסעדה בראשל"צ, שם הציע נמט לאתר את החבר'ה למפגש. בעזרת חברם חיים כץ, בעל משרד חקירות, הם איתרו עד כה 40 איש. נמט ואלשיך החלו לארגן מפגשים של החבר'ה מהמסייעת מהשנים 1966 וצפונה. תיעוד של אחד המפגשים שהתקיים בנובמבר 2015 בראשל"צ התפרסם כאן [לחצו כאן לקריאה].

בינתיים, המפגשים הללו עלו הילוך. בשבת חמימה ביותר של אביב 2016 הם ארגנו טיול של החבר'ה לגולן. לשם כך גייסו את חברם לפלוגה, אלי אסיסקוביץ' (סיסקו), המשמש מדריך טיולים המתמחה בין היתר בסיורים בעקבות אלי כהן, והפיקו מסע משולב שהתחקה אחרי נקודות ציון של פעילות המרגל הישראלי וביקוריו ברחבי הרמה הסורית, עם מורשת הפלוגה המסייעת ובכלל זה קרב תל פאחר.

45 איש שכללו את הלוחמים ובני משפחותיהם, נשים, ילדים ונכדים, התקבצו מפה ומשם ועלו על האוטובוס של אסי. מלבד נמט, אלשיך ואסיסקוביץ' הגיעו גם רפי אלקריף, דוד מוסקוביץ', חזי זילברמן, מאיר אביב (אבוטבול), ברוך וייס, טוביה בחור, משה בן עטיה, לוריאן נוחמוביץ', ברוך קהת, דני חוכמה ואהרון כהן. היו גם הפקידות הפלוגתית יפה נוה וחנה אלוני, וקצינת ת"ש בשמת בן שחר.

אורח מיוחד: חנניה בולחובר, שהוא בן מחזור גיוס של נמט ואלשיך ושבקרב תל פאחר היה מ"מ בפלוגה ג'. אורחות מיוחדות: רחל שטרן, אחותו של משה דרימר ז"ל מהפלוגה המסייעת שנהרג בזחל"ם בדרך אל תל פאחר, ולנה הולנד, אחותו של תדי רוטנברג שנהרג ברמה ב-1968 בעלותו על מוקש.

סיסקו, שהוא חבר בעמותה להנחלת מורשת אלי כהן, סיפר שברחבי הגולן נמצאות שמונה תחנות המנציחות מקומות שבהם הסתובב כהן שנפגש עם קצינים בכירים בצבא הסורי ושאב מהם מידע שאותן העביר לישראל. התחנות הן פסלים של אלי כהן או צורות אחרות המסמלות את פעילותו של המרגל באותו מקום.

נקודות הציון של המורשת נמצאות בין היתר באל חמה [חמת גדר] – מלון הקצינים הסורים ששם בילה כהן כמה ימים באוקטובר 1962, ובהמשך תאופיק, פיק ומתחת לתל אביטל תחת השם "מחכים לאלי", שבו נראית אלמנתו נדיה כהן עם הפנים לכיוון דמשק בציפייה להחזרת עצמות בעלה.

נקודת דרך נוספת היא מתחת לבניין מיפקדת החזית הסורית ליד קונייטרה הישנה וההרוסה, שם ביקר כהן, שנחשף לבסוף ע"י הסורים ב-1965 והוצא להורג בתלייה. בבניין זה התמקמה לאחר מלחמת ששת הימים מיפקדת חטיבת גולני.

פסל "מחכים לאלי" של האלמנה נדיה וילדיה, מערבית לקונייטרה

פסל "מחכים לאלי" של האלמנה נדיה וילדיה, מערבית לקונייטרה

בדרך לאל חמה חלפנו על פני האנדרטה החדשה שהוקמה לא מזמן לזכרם של שבעה לוחמי משמר הגבול, שנהרגו ב-1951 ממארב סורי כשהיו בדרכם לסיור במובלעת הישראלית באל חמה. לאחר אותה תקרית ויתרה ישראל על אל חמה והסורים השתלטו עליה. בששת הימים היא נכבשה ע"י ישראל.

האנדרטה לשבעה בדרך לאל חמה

האנדרטה לשבעה בדרך לאל חמה

סיסקו מסביר על אנדרטת לוחמי מג"ב שנהרגו במארב סורי באל חמה

סיסקו מסביר על אנדרטת לוחמי מג"ב שנהרגו במארב סורי באל חמה

נקודת הציון המשותפת לאלי כהן ולפלוגה המסייעת הוא בעיקר בניין הקצינים הסורים בכפר הסורי לשעבר – פיק [כיום קיבוץ אפיק], שבו ביקר אלי כהן מספר פעמים. לאחר מלחמת ששת הימים הפך המבנה למשכנם של אנשי הפלוגה המסייעת מגדוד 12 שתפקידם היה פטרולים ופתיחת צירים בגזרת דרום הרמה.

סיסקו הפליג בשבחי פעילותו של אלי כהן ובמידע הרב והחשוב שהזרים על המוצבים הסורים ועל הכוחות שאיישו אותו. מאיר אבוטבול לא התאפק והעיר בציניות: "הוא העביר מידע טוב על כולם, חוץ מתל פאחר"…

החבר'ה מילאו את המבנה עם המרפסת הנפלאה הצופה מערבה, שממנה נראה תל סוסיתא, הם עברו בין החדרים ונזכרו איפה היו המזרונים ואיפה היה המטבח, וכל מיני צ'יזבטים שרק מי שאכלו ביחד מהקרטונים של מנות הקרב יודעים לספר.

השלט על אלי כהן במבנה הקצינים הסורים בפיק

השלט על אלי כהן במבנה הקצינים הסורים בפיק

בניין הקצינים הסורים בפיק, מבט מבפנים אל המרפסת מערבה

מועדון הקצינים הסורים בפיק, מבט מבפנים אל המרפסת מערבה

נוף אל גבעת הסוסיתא ממרפסת בניין הקצינים הסורים בפיק

הנוף מערבה אל גבעת הסוסיתא ממרפסת בניין הקצינים הסורים בפיק

מעלים זכרונות בפיק. מימין: בולחובר, בן עטיה,

מעלים זכרונות בפיק. מימין: בולחובר, חוכמה, בן עטיה, סיסקו ואלקריף

האזכרה לתדי רוטנברג שעלה על מוקש ליד פיק

אנדרטת תדי

את הסיור ליוו שתי הנצחות לזכר חברים שנפלו. הראשונה לתדי (תאודור) רוטנברג, שנהרג במהלך פעילות לפתיחת ציר לאחר שהזחל"ם שלו עלה על מוקש. התקרית אירעה ביום שלישי ה-20 באוגוסט 1968 סמוך לפיק, בכניסה לכביש המוביל כיום לקיבוץ מיצר בדרום-מזרח רמת הגולן. בדרך הזו פעלו החבר'ה מהמסייעת מדי יום לפתיחת ציר מפיק עד אל חמה, מרחק של כ-17 ק"מ.

באותו יום בבוקר הם חזרו מפתיחת ציר ואז קיבלו פקודה לחזור לשטח עבור משאית ירקות. החבר'ה היו עייפים, ובמקום ללכת ברגל עם הדקר ישבו בזחל"ם ונסעו. הם לא הבחינו במוקש מסוג "מארק 7" שהונח כנראה לילה קודם לכן. תדי, שהיה חבלן וישב בדופן ימין, נהרג במקום. חברו לוריאן נוחמוביץ' שישב ממולו נפצע קשה. מוקש נוסף התגלה במרחק של כ-100 מטר.

הפלוגה המסייעת בפתיחת ציר ב-1968 באיזור דרום הרמה [מאלבומו של דני חוכמה]

הפלוגה המסייעת בפתיחת ציר ב-1968 באיזור דרום הרמה [מאלבומו של דני חוכמה]

לוריאן שנפצע קשה בתקרית

לוריאן נוחמוביץ' שנפצע קשה בתקרית ב-1968

סביב האנדרטה, הבנויה משרידי הזחל"ם שנפגע, התקבצו החברים ביחד עם לנה, אחותו של תדי, והניחו זר פרחים עם הכיתוב "מתגעגעים". נוחמוביץ' הקריא יזכור וסיסקו אמר קדיש.

נוחמוביץ' סיפר: "היינו בזחל"ם רק שנינו והנהג שמחי. נסענו ולא ראינו את המוקש, והרכב עלה עליו. אני זוכר שהתעופפתי באוויר. נפצעתי בעיניים וברגליים. לא ראיתי כלום. אחרי שהתאוששתי טיפה, זחלתי לתדי ומיששתי אותו ומה שהרגשתי זה שאני ממשש פצע. אחרי זה התעלפתי וכשהתעוררתי הייתי בקומנדקר. ביקשתי מהחובש (טננבוים) סיגריה והוא נתן לי. בפעם הבאה שהתעוררתי הייתי בבית החולים. זה היה מוקש שחוליית חבלנים הניחה באותו לילה".

האחות לנה, שהיתה אז בת 15, סיפרה לנוכחים: "תדי ידע שהוא הולך למות. הוא היה בחופשה רגילה שבוע בבית וכשהוא חזר לפה זה היה יום שני. אני זוכרת את המעמד שהוא נפרד מאיתנו ומתחבק עם אמא שלי ואומר לה – פעם ראשונה שאני מרגיש שאני לא רוצה לחזור, אני מרגיש שיקרה לי משהו. אמא שלי ניחמה אותו – הכל בסדר הכל בסדר. באותו לילה שלפני זה היו לי סיוטים בלילה, היתה איזו מודעות פנימית מאוד חזקה שהולך לקרות משהו, ובאמת למחרת הוא נהרג. חברים שלו שבאו אלינו אמרו שביום שישי קודם לכן, כשהיו ביחד במסיבה, הוא אמר להם – בקרוב אתם תהיו בקבר שלי. כנראה שבמוות טראגי אנשים יודעים שהם הולכים למות והם אומרים את זה".

לנה, אחותו של תדי, ליד אמנון נמט

לנה, אחותו של תדי, ליד אמנון נמט במהלך האזכרה לתדי

החברים ליד האנדרטה של תדי רוטנברג

החברים ליד האנדרטה של תדי רוטנברג

המארגן אמנון נמט סיכם את האזכרה: "זו המצווה הכי גדולה שלנו שבאנו לכאן לבכות ביחד. מבחינתי הריגוש הכי גדול זה שכולנו כאן ביחד סביב המצבה הזו, גם מי שלא פה – מבחינתי הוא פה".

החבר'ה בתל פאחר: תובעים את עלבונה של פלוגה ג' במור"ק

לפלוגה המסייעת חלק נכבד בכיבוש תל פאחר. שלושה מלוחמיה נהרגו בקרב על המוצב העיקש: משה דרימר, יוסף ברוך ואברהם ברוך צוקרמן. דרימר שנהרג בדרך אל היעד קיבל לאחר מותו את עיטור הגבורה. ישראל הוברמן שניסה לחלץ אותו ונפצע קשה זכה לעיטור העוז. צוקרמן קיבל את אות המופת. שני חבר'ה מהמסייעת היו בכוח קרינסקי, אחד משני הכוחות הראשונים שעלו חזיתית ולחמו ביעד הצפוני: מוטי שקרוקה שנפצע קשה ומשה ביבר שנפצע קל. מלבד זאת, הזחל"ם של מ"מ המיוחדת, עזרא סלע, היה הראשון לבצע את האיגוף ולהגיע ליעד הדרומי מכיוון מזרח. והיו עוד.

חלק מאנשי המסייעת אחרי מלחמת ששת הימים היו בקרב תל פאחר בפלוגות ג' ו-ד' בגדוד 12. פלוגה ד' היתה הפלוגה של הטירונים, ולכן חוץ מסיפורים על פינוי נפגעים בסיום הקרב אין להם חלק במהלך הקרב. לפלוגה ג' יש חלק נכבד וראוי במור"ק, אולם אנשיה טוענים לקיפוח באזכור פועלם.

דוד מוסקוביץ' אמר: "תגידו מה שאתם רוצים, ג' הקיזה פה דם, אבל לפלוגה א' היו לה יחסי ציבור טובים והם לקחו את רוב ההילה. תשבי ז"ל [מ"פ ג'] נפטר פה והיו עוד. במקום שתאדירו גם את הפלוגה שלנו, אתם כל הזמן אומרים פלוגה א'. שיהיה להם לבריאות. הבעיה שאצלנו לא היה מי שינהל את העניינים ונשארנו כאילו שבקרב הזה לחמו רק פלוגה א' ו-ב', ופלוגה ג' כאילו לא היתה קיימת בכלל".

רפי אלקריף ממשיך: "פלוגה ג' נלחמה כאן ועוד איך. הרבה לא מספרים על האיגוף של הזחל"מים שגרמה להכרעה של המוצב. אנחנו עלינו ונשפכנו לתעלות ביעד הדרומי. היינו כאן עם בן בסט וסמריה, וחנניה וג'מיל, ורפפורט ושמואל טל והדר דוראון, וכל מיני אנשים שהיו כאן ולחמו, כולם מפלוגה ג'".

החובש מאיר אביב [אבוטבול]: "וביליבוק ירה בזוקה על הבית הזה" [מצביע על מבנה האבן ביעד הצפוני].

אנחנו מעירים שזה היה יהושע ישי מפלוגה א', אבל אביב מתעקש: "זה היה ביליבוק וז'אן קלוד [מפלוגה ג'], וג'מיל הביא את הפצצות".

החבר'ה מהמסייעת באנדרטה בתל פאחר

החבר'ה מהמסייעת באנדרטה בתל פאחר

חנניה בולחובר היה מ"מ בפלוגה ג'. מלבדו הוא זוכר שמ"מ נוסף היה שלמה ברגר ומי היה השלישי הוא מתקשה לזכור: "אולי זה היה אחיקם או שזה היה ברק". על מהלך הקרב הוא מספר: "למטה פגשתי את שוורץ [סמ"פ ג'], שאמר – המג"ד נהרג, המ"פ נהרג. הייתי עם שוורץ בזחל. ושוורץ אמר לי תעלה את החיילים ותעמדו בכפל הזה. שם [מאחורי גבעה מתחת ליעד] הורדתי אותם מהזחל"מים ושם אחרי זה חלק מהם עלה בזחל"מים של הפלוגות האחרות לקטע הדרומי, ובהם אני. אחרי שנפצעתי הפגיזו אותנו בדרומי, אולי מעין פית, אנחנו לא יודעים מאיפה".

מאיר אביב: "אני הייתי עם תשבי בחוד [של פלוגה ג' בתנועה אל היעד], והוא אמר לי – רוץ, תגיד לכולם לרדת מהזחל"מים. רצתי, נפגשתי שם עם החבר'ה, אמרו לי הסמג"ד פצוע. שכבתי מעליו לחבוש אותו, לא ידעתי איך לחבוש אותו כי היה לו כדור שנכנס מכאן [בצוואר] ויצא משם ופחדתי לחנוק אותו. לידו שכב איש מילואים, גם הוא פצוע. אחרי שטיפלתי בהם עליתי על זחל"ם אחד, הם היו עמוסים ואמרו לי – רד, אין מקום. אז נתליתי מחוץ לזחל"ם בצד של הנהג כשהגוף שלי כלפי תל עזזיאת אבל מוגן מירי מתל פאחר, וככה עשיתי את כל האיגוף עד לכניסה לדרומי".

אביב מדגים איך נתלה על הזחל"ם.

החובש מפלוגה ג' מאיר אבוטבול מדגים איך עשה חלק מהדרך בזחל"ם באיגוף אל היעד הדרומי

החובש מפלוגה ג' מאיר אבוטבול: כך נסעתי חלק מהדרך בזחל"ם באיגוף אל היעד הדרומי של תל פאחר

אביב: "אחרי שהורידו אותי מהזחל"ם, הברירה היחידה להגיע למעלה היתה להיתלות חיצונית איפה שהיה הג'ריקן, שם נתפסתי וככה עשיתי את האיגוף. ואז היה קטע שבו הזחל"ם שלפנינו נעצר וקראו לי. שם היה הרטמן שקיבל פגיעה בראש. עצרו, קפצתי, עליתי על הזחל"ם ההוא שבו היה ההרוג הרטמן, ניסיתי לטפל בו וככה הגענו לדרומי, שם קיבלנו נ"ט, הנהג נפצע ועוד אחד, חבשתי אותו ונשפכנו החוצה".

סיסקו: "אצלנו בזחל"ם צוקרמן קיבל כדור בראש".

אביב: "אחרי שטיפלתי בנהג רצתי. לא ידעתי לאן אני רץ, רצתי ונפלתי לתוך תעלה, היו שם חבר'ה שלנו ששכבו מתחת למחפה ראש ולא ידעו מה לעשות. אני זוכר משם את מאיר כהן, בחור ממושקף. בכל אופן, משם אני שומע צעקות 'חובש חובש חובש', רצתי לאיזור הזה לאתר את הבחור הפצוע, היה שם מישהו עם רגל מרוסקת, חבשתי אותו, ואז הגעתי לזחל"ם שהיה בו שרלין [מ"מ מפלוגה א'] עם מוח בחוץ, חבשתי אותו ורצתי לשוחה. רציתי לקום לטפל בעוד פצועים, אבל תפסו אותי ברגל ולא נתנו לי ללכת. אמרו לי – אל תלך, יורים עלינו. ואני זוכר שהיה שם את שמיל [סמ"פ ב'] שהיה פצוע בכתף".

סיסקו [בציניות]: "יש מקום שבו שמיל לא נפצע?".

"סיסקו" מצביע על המקום שהוא זוכר ששם נהרג יוסי קילמן [מפלוגה א']. "זוכר שקילמן נפצע ביד [בדרך אל היעד] והתעקש להמשיך הלאה. היו להם [לסורים] פה עמודי חש"ן כאלה לאורך כל הדרך, והיה פה תותח כזה שהיה מכוון אל הדרך. מי שעבר חטף. אז נתנו הוראה לקפוץ מהזחל"מים וקפצנו. קודם שהגענו הנה, שכבנו מאחורי גבעה למרגלות תל פאחר ואחר כך חלק מאיתנו עלו למוצב בזחל"מים של הסמ"פים".

בשבילי תל פאחר

בשבילי תל פאחר

דוד אלשיך: "היה עוד נגמ"ש אחד שאורי גרונר היה המ"מ שלו [מפלוגה ב']. הוא היה הזחל"ם השלישי מבין שלושת הזחל"מים, וגם הוא הגיע לדרומי".

רפי אלקריף: "אנחנו הגענו לשער של הדרומי, כנראה שהייתי בזחל"ם של שוורץ. זוכר שגדי שרלין היה איתנו. נשפכנו לתעלות ומשם טיהרנו עוד שעה שלמה, עד שש ומשהו, כשהתחיל להחשיך. ואז לקראת הסוף כשראינו את המפקד ההוא מבא"ח הרוג בכניסה למוצב הצפוני [רס"ן גולדה], ראיתי את חנניה [בולחובר] עומד בין שני המוצבים פצוע בכתף, ראיתי את שמיל חבוש וכאן הכל נגמר. כל אחד מחבק את השני, מחפש מי חי וההתרגשות גדולה".

הם זוכרים את חברם מהמחלקה המיוחדת, ברוך יוסף, שנהרג בדרומי מצרור תוך כדי קפיצה מהזחל. בחור ענק, הם מתארים אותו, 1.90 גובה, מאוד נחמד. "תמיד היה בתור יתד בתחרות משיכת חבל".

אלקריף: "בקיצור, לחמנו פה לפחות שעה או שעה וחצי עד שנגמר הקרב והסיירת הגיעו. הסורים לא נכנעו, ורק בסביבות שש וחצי הקרב נגמר".

הסיור בתל הסתיים בצילום משותף, בטקס יזכור והנחת זר לזכרם של החללים.

צפו בסרטון קצר של לוחמי המסייעת ופלוגות ג', ד' בסיור בתל פאחר אפריל 2016:

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “גאוות יחידה של המסייעת

  1. 1] על אלי כהן "שנחשף לבסוף ע"י הסורים ב-1964" – – – זה היה ב-65'.

    2] "מצביע על המקום שהוא זוכר ששם נהרג יוסי קילמן" – – – איפה המקום?

    • כל כתבה מרגשת אותי מחדש וההתרגשות יותר מתחזקת על הקשר שאתם שומרים , אתם גיבורים ומדהימים מאחלת שתמשיכו לשמור על הביחד עוד הרבה שנים , תמשיכו לסייר לעלות חוויות ותודה שניתנה לי גם הזכות מלהכיר אותם וחלקכם גם באופן אישי. חג שמח

    • 1) תוקן.

      2) הוא הצביע מרחוק על המקום, זה פחות או יותר תואם את הגרסה של פופביץ' לגבי התעלה שנמצאת מעט מזרחה מהתעלה שהמ"מ ביזר זוכר כתעלה שאותה הם תקפו. לא הלכתי איתו לבדוק במדויק את המקום.

  2. המשפט המיוחס לי: "הייתי עם שוורץ בזחל כשראינו את תשבי עולה עם בונגלור שהלך לזרוק שם, והבונגלור התפוצץ לו ביחד איתו. " שורבב בטעות לדברי. חנניה.

    • חנניה היקר,
      אם אני מבין את תגובתך לכתבה, לא אתה הוא זה שאמר שתשבי ז"ל נהרג בעת שהפעיל את הבונגלור.
      האם ראית כיצד הוא נהרג?

      • שלום דני. נדמה לי שמשה אביב ראה את תשבי בזמן זה. אני רק שמעתי משוורץ על מותו של תשבי.

  3. טיול יוצא מן הכלל יפה תודה למארגנים על היוזמה והקפדה על הפרטים הגדולים כקטנים
    תודה לשלמה על ההסברים על המלחמה בצפון ועל מה שקרה/ בתל פחר
    מקווה שעוד יהיו טיולים כאלה בעתיד ומקוה שיצטרפו עוד חברים שלא יכלו להגיע בזו הפעם
    ושוב תודה

  4. כל פעם מרגש אותי מחדש מה שעשה תחקור יזום של לוחמי גולני מגדוד 12 בשיתוף שלמה מן שעושה את יותר מ"נעמוש הרמה הסורית" לנכון. יחידות שריון ואחרים שחפרו בחומר לא הגיעו לחשיפה של תיעוד כה רב שהיה בידי יחידים וגם צה"ל. תיעוד כה רב לא נעשה באופן פרטי וזה מה שמאפשר לכל הלוחמים לפתוח את סגור לבם.
    רבים יודעים על פועלו של הלוחם אלי כהן מתוך סיפורים עיתונאיים ומהספר "המרגל שלנו בדמשק" (והיו עוד), והיו מרגלים שלא פורסם עליהם דבר כדוגמת יעקובה כהן חבר קיבוץ שפעל ב-22 מדינות. כאן הבקשה מהלוחם אסיסקוביץ' אלי להוסיף ידע ולספר את המותר על פועלו של המרגל אלי כהן והן רבות!!!
    כחטיבת שריון צפונית חטיבה 37 גדוד 377 לא ידענו שזיהוי המוצבים היה קל והזכות היא של אלי כהן הי"ד ופועלו.

    ברוש עזרא גדוד 377

  5. אלי כהן גיבור ישראל, חובה על כל יהודי ישראלי לעשות את המסלול שלו בגולן שמרגש עד דמעות ועושה כבוד רב ללוחם המוסד, כבוד ויקר לפסל שיצר את הפסלים הנהדרים ותיקון למה שלא עשתה מדינת ישראל 50 שנה לזכר אלי כהן נעשה עכשיו, בהזדמנות זו תצוין אנדרטת 7 החיילים שנהרגו באל חמה, המדינה וצה'ל רצו לטשטש את עקבות המחדל אולם האנדרטה הוקמה אף על פי כן ולמרות הכל.

    • תמיד קשה להיות על התל האכזר.מצד אחד אתה מנסה לדלות מהזיכרון שלך את ההתרחשויות והארועים ולעשות סדר בזמנים ובמקומות שעברת. ומצד שני המקום השתנה וקשה לזכור בדיוק היכן קרה כל דבר משום שהדקתיי כל השנים את הקרב והמראות הקשים וההרגשה המכבידה והלא נעימה של הקרב .עם השנים זה מתרכך וטוב שכך.ואפשר יותר לספר…היכרתי את עזרא ברוש מהשריון בכנס. הוא גיבור בעיני מאוד מעריך אותו ומוקיר אותו על כל מה שעבר עליו ועל פציעתו הקשה .ולחם עם הגדוד כתף אל כתף מתחת לתל.רוצה לומר לשלמה מן חזק ואמץ על עבודך בקשר לתל פאחר ועל כל הפריצה לרמה העשרת אותנו בהרבה מאורעות ושמות ומקומות שלא היכרנו או שכחנו .תודה לחברי מהפלוגה והגדוד .על המפגש האווירה והחברות שלא נמוגה עם השנים על המקומות ששירתנו בהם ועל הכבוד שעשינו לחברנו שנפלו .ולחנניה המ'מ שלי שתמך בי במהלך הקרב כשהיינו באותו זח'לם.מקווה שיהיו עוד מיפגשים מוצלחים כמפגש הזה.

    • תמיד קשה להיות על התל האכזר.מצד אחד אתה מנסה לדלות מהזיכרון שלך את ההתרחשויות והארועים ולעשות סדר בזמנים ובמקומות שעברת. ומצד שני המקום השתנה וקשה לזכור בדיוק היכן קרה כל דבר משום שהדקתיי כל השנים את הקרב והמראות הקשים וההרגשה המכבידה והלא נעימה של הקרב .עם השנים זה מתרכך וטוב שכך.ואפשר יותר לספר…
      היכרתי את עזרא ברוש מהשריון בכנס. הוא גיבור בעיני מאוד מעריך אותו ומוקיר אותו על כל מה שעבר עליו ועל פציעתו הקשה .ולחם עם הגדוד כתף אל כתף מתחת לתל.
      רוצה לומר לשלמה מן חזק ואמץ על עבודתך בקשר לתל פאחר ועל כל הפריצה לרמה העשרת אותנו בהרבה מאורעות ושמות ומקומות שלא היכרנו או שכחנו .
      תודה לחברי מהפלוגה והגדוד .על המפגש האווירה והחברות שלא נמוגה עם השנים על המקומות ששירתנו בהם ועל הכבוד שעשינו לחברנו שנפלו .ולחנניה המ'מ שלי שתמך בי במהלך הקרב כשהיינו באותו זח'לם.מקווה שיהיו עוד מיפגשים מוצלחים כמפגש הזה.

  6. לבחור מפלוגה ג שטוען שפלוגה א קיבלו את הקרדיט על תל פחר משום יחסי ציבור טובים.
    םלוגה א אינה צריכה יחסי צבור בשביל לקטוף את זרי התהילה, זה ניתן לה בדין ומן הצדק
    כשאתה כותב שפלוגה ג הקיזה דם בתל פחר ומציין את המ'פ תשבי ואומר שהיו עוד ובכן תגיד לי בבקשה מי היו עוד שנהרגו בפלוגה ג מלבד המ'פ ז'ל ?
    פלוגה א הקיזה דם 9 חיילים , פלוגה ב הקיזה דם 8 חיילים הרוגים. אני מניח שמספר הפצועים מ3 פלוגות אלו הוא בהתאם ליחס ההרוגים.
    פלוגה א היתה מתוכננת לכבוש את תל פחר ועלתה הראשונה על תל פחר ונלחמה כמעט בכל חלק של המוצב הן הדרומי והן הצפוני והן בהגעה באיגוף.
    לגבי פלוגה ג נאספו מהדרך כל מני חיילים מפלוגה ג והעלו אותם בזחלמים למעלה אחרת פלוגה זו היתה נשארת למטה. אז לקרוא לחיילים ספורדיים שהגיעו באקראי מורשת פלוגה ג אז נו בסדר אם זה עושה לך טוב ניחא, קבל בשם הפלוגה שלך כמה פרחים לתהילת עולם
    אך הייתי מצפה מאח לנשק של פלוגה א שידע להוקיר את חלקם של מי שעשו את עיקר העבודה והחזיקו את התל הדרומי מהרגע הראשון והתישו את המוצב הצפוני עד לסיום.
    אין זה ראוי לזלזל בפלוגה א שעשתה את מרב העבודה ללא עוררין ולהתריס מולה שזה בגלל יחסי ציבור.
    של נעליך או לפחות קרא את מורשות הקרב על התל פחר כולל באתר זה ותראה שאין מה להתווכח על מי עשה את עיקר העבודה ולמי התודה והברכה.
    חג פסח שמח שיהיה לכולנו

    • פלוגה ג איבדה את המפ תשבי את החילים שטיגליץ ואת יוסי ליבו היו לנו עוד הרגלים ופצועים כאשר עלינו חזיתית על תל פאחר .בשום מקום לא מוזכרת פלוגה ג והכותב שמסתתר האנונימי שמסתתר אחרי הכתובת פלוגה א יכול לכתוב ולהשמיץ מה שהוא רוצה חילי ומפקדי פלוגה ג יודעים מה הם עשו !!!

      • מוסקוביץ שלום,
        למען הדיוק,
        1. שטיגליץ היה חייל בפלוגה א' בכח של אלכס קרינסקי ז"ל שעלה לתל הצפוני.
        שטיגליץ נהרג כשנשא על גבו להביור על הגדרות של התל הצפוני.
        2. יוסף ליבו היה חייל בפלוגה ב' בכח של סולוביץ.
        ליבו נהרג במוצב הצפוני.

        טוב שהגבת כאן כי כך נוכל להעמיד דברים על דיוקם.
        צריך להתחשב במשפחות השכולות כי להן חשובים הפרטים הללו ואל לנו להטעות ולצער אותן בדברים לא בדוקים.

        הצעתי בעבר למספר אנשים מפלוגה ג' לעזור באיסוף המידע אבל למעט חנניה והדר דוראון לא זכיתי לעזרה משמעותית.
        אשמח אם תוסיפו שמות של אנשים בפלוגה ותציינו מה עשו בקרב.

        להלן הרשימה של אנשי פלוגה ג' שידועה לי:

        שלמה ברגר קצין עיר ימים (שכ' מגדלים) 03-6966370 050-5768129 פלוגה ג'
        הדר דור און מ"כ 04-6388855 054-4667459 hadar.dor.onn@gmail.com
        רפי אלקריף 054-4609325
        אורי קידר מ"כ נפצע urik10@gmail.com 052-4404404
        משה נאור שבי ציון 24 קרית אתא 077-5448106 054-2190397
        אליהו ג'מיל חולון 03-5033484 052-3672453
        אביב מאיר חובש אשדוד 054-4909176
        שבתאי חיימוב סמל יתכן והיה בפלוגה ב'? לא הצלחתי לאתר אותו 03-5299183
        שבתאי לוי חייל יתכן והיה בפלוגה ב'? לא הצלחתי לאתר אותו
        שושן אלברט יתכן והיה בפלוגה ב'? לא הצלחתי לאתר אותו 052-2545263
        ישראל סיטון סמל נתניה 057-7761800
        משה גילת סמל היה בזחל"ם של תשבי קרית אתא 04-8448068 052-3710691
        אלי רגב (רפפורט) מ"כ כוח שמיל\שוורץ חיפה 04-8386481
        חנניה בולוחובר מ"מ נפצע בחזה להבים 050-5378748
        אביגדור מ"מ? נדמה לי שהוזכר בשיחת טלפון שעשיתי עם בולחובר
        שלמה בן בסט טירת הכרמל 04-8572875
        חזי זילברמן זחל"ם שוורץ 050-596904
        איציק עזרה 050-5887173
        יהושע ישי נתניה 050-7555375 09-8342248
        אחיקם שפירא קצין חי בארה"ב ניסיתי ליצור איתו קשר אך ללא הצלחה
        אמנון נמט 052-6810006
        שמואל טל יצרתי איתו קשר טלפוני אבל איננו מעונין לארגן או למסור מידע

        • לפי מה שאתה כותב פלוגה ג לא השתתפה בקרב ולא עשתה שום דבר רק פלוגה א אני וחברי לפלוגה יודעים איפה הינו ומה עשינו אני מכיר את העובדות ואני לא ממציא דברים

          • לא זה מה שכתבתי.
            העמדתי דברים על דיוקם כשכתבתי ששטיגליץ היה חייל בפלוגה א' ואם תרצה אוסיף במחלקה של שמוליק מוראד.
            כ"כ כתבתי שליבו היה חייל בפלוגה ב' (לא א').
            האם אתה יודע שאני טועה?

            כמובן חיילי פלוגה ג' נפגעו הן בגיא ההריגה והן ביעד הדרומי והרי ציינתי ליד כמה שמות ברשימה שבתגובה הקודמת שנפצעו.
            ישי יהושע ואליהו ג'מיל אף זכו לצל"שים.

            באתר זה תוכל לקרוא בהרבה כתבות על מהלך הקרב וכדאי שתעשה זאת לפני שאתה רומז שאני מקפח את פלוגה ג'.
            חבל שכל הדיון הזה מתנהל בפרהסיה.
            לא כך נוסיף לכבודה של פלוגה ג'.
            שוב, אתם מוזמנים להוסיף מהידע שלכם.

            • דני יקר. כותב רפי פגשתי אותך באזכרה למ'פ תישבי בפעם הראשונה לאחר 44שנים לפני שהיה כל הבלוג הזה של נעמוש.ביקשת לדעת פרטים ושמות .לקחת מספרי טלפונים ומאז התחלת להקים ולהחיות את כל נושא הקרב.עד כאן יפה פעלת …ומאותו יום בכל הכנסים שהיו שלשה או ארבעה לא ראיינת לא אותי ולא את חנניה ולא את ג'מיל או גלנטה בקיצור התרכזת לרוב בפלוגה א' כל השעה וחצי האחרונות שביצענו את האיגוף עם שמיל ושוורץ כשלחמנו בתל הדרומי ועזרנו להתיש את המוצב הצפוני עעד להכרעתו בעזרת הסיירת .לא בא לידי ביטוי במורשת הקרב או בכנסים .דבר נוסף אם כל מן דהוא נכנס לבלוג בעילום שם עדיף לסגור את האתר .השפה שלו לא מתאימה והוא לא חבר שלנו

              • רפי היקר,

                ראשית היו שני כנסים בלבד ובהם צוין חלקה של פלוגה ג' באיגוף ובטיהור החלק המזרחי של המוצב הצפוני.
                נזכיר לקוראינו שהאיגוף בוצע ביזמתם של שמיל גולן ומרדכי שורץ ז"ל שהיו הסמ"פ של פלוגה א' וג'.
                אין אפשרות טכנית לאפשר ל100 אנשים לדבר בכנס כזה.
                לכן בחרנו רק את מפקדי הכוחות, במקרה זה שמיל, שידברו בפני הבאים.
                הזמן שנדרש כדי ש10 הדוברים שכן דיברו היה שלוש שעות ובסוף לא התאפשר לאנשי הסיירת וכח סולוביץ לדבר.
                (חלק מהמפקדים כעסו עלי על הזמן הרב שאיפשרתי לדבר וגם שמתי לב שחלק מהנוכחים עזב את המקום לפני שסיימנו).
                בכנס האחרון נערך גם סיור בשטח הלחימה עפ"י צוותי הלחימה.
                גם את הסיור הזה הוביל שמיל וכ"א בקבוצה יכול היה לדבר (אני מקווה שכך היה, לא נכחתי בסיור שלכם).
                ערכנו ראיונות עם ג'מיל ועם היתר באמת הסתפקנו רק בשיחות טלפון.
                אפשר עדין לתקן את מה שאכן צריך.
                בכל זאת אזכיר כי:
                א. שלמה ואני עושים את כל הפעילות הזו ברצון אבל בהתנדבות
                ב. פניתי לאנשים שחשבתי שיוכלו לארגן מפגש משמעותי ולא נעניתי
                ג. כח שמיל ושורץ היה מורכב מאנשי הפלוגות א', ב' וג' שהסמ"פ אירגנו בגיא ההריגה ולכן אין לשייך אותו לפלוגה מסויימת

                אין לי שום טענות לאנשי פלוגה ג'.
                אם יש לי תלונות זה לאנשים שלוקחים לעצמם מעשים שלא נטלו בהם חלק ולא משנה מאיזה פלוגה הם.

                אינני מכיר את גלנטה וזה מוכיח שלא הזכרתם אותו.
                אני לא יכול לדעת על אנשים שאתם לא מסרתם לי.

                בוא נהיה מעשיים,
                לפלוגה ג' ביציאה לקרב היו 6 זחלמים שעל כל אחד 10 לוחמים.
                כלומר, פלוגה ג' יצאה לקרב עם 60 לוחמים.
                ברשימה שברשותי 18 שמות.
                אנא השלימו את הרשימה כמיטב יכולתכם.

                אם זה מנחם מישהו אז מפלוגה ב' שמנתה 40 חיילים ביציאה לקרב יש לי שמות של 10 בלבד.
                כלומר, מצב הרשימות של פלוגות ב' וג' דומה ויש לי רק כרבע ממספר האנשים.
                עובדה מצערת היא ששורצי, שיתכן שהיה יכול לתרום, נפטר הרבה לפני שהתחלתי את הפעילות.

                אל תהסס לפנות אלי

                ביוני 2017 ימלאו 50 שנה לקרב.
                אשמח להעביר את שרביט האירגון של כנס ה-50 או לפחות להעזר באנשי פלוגה ג'.

  7. ראשית ברצוני להסתייג ולומר שלמרות שאני מפלוגה א', איש לא יוכל לטעון שאי פעם עשיתי משהו שלא כיבד את פועלם של אנשי הפלוגות האחרות.
    בכל התחקירים שעשיתי בארבע השנים האחרונות לא קיפחתי אף פלוגה כולל הסיירת והשיריון.
    המטרה של האתר הזה היא להביא עדויות של כולם.
    כמובן שעם השנים הזיכרון מתכהה ואין לי שום טענה לאף אחד אם הוא לא זוכר או זוכר חלקית.
    אבל נראה לי שמותר לבקש שכולנו ננסה לומר רק דברים שאכן אנו זוכרים מראיה בעינים.

    לכן הקטע הבא בכתבה מעורר, בלשון זהירה, תהייה:

    סיסקו " מצביע על המקום שהוא זוכר ששם נהרג יוסי קילמן [מפלוגה א']. "זוכר שקילמן נפצע ביד [בדרך אל היעד] והתעקש להמשיך הלאה. היו להם [לסורים] פה עמודי חש"ן כאלה לאורך כל הדרך, והיה פה תותח כזה שהיה מכוון אל הדרך. מי שעבר חטף. אז נתנו הוראה לקפוץ מהזחל"מים וקפצנו. קודם שהגענו הנה, שכבנו מאחורי גבעה למרגלות תל פאחר ואחר כך חלק מאיתנו עלו למוצב בזחל"מים של הסמ"פים".

    הרי לדבריו הוא היה בפלוגה המסיעת ואף היה בזחל"ם בו נהרג הרטמן:
    "סיסקו: "אצלנו בזחל"ם צוקרמן קיבל כדור בראש"."
    כפי שידוע לקוראי האתר, יוסי קילמן ז"ל היה מ"כ בפלוגה א' והיה בזחל"ם שבפיקודי.
    אינני מכיר את סיסקו אבל אני בטוח במאה אחוזים שלא היה יחד איתנו בזחל"ם.
    לא נפגענו מתותח שהיה בתל פאחר אלא מפגז טנק שהיה בחרבת סודה.
    לא הוריתי לקפוץ מהזחל"ם אלא חבשנו קודם את שלושת הפצועים בתוך הזחל"ם.
    הזחל"ם שלנו היה בודד כיון שהתנתקנו מהפלוגה שהמשיכה בדרך וגם אחרינו נפתח רווח ולא ראינו שום כלי אחר.
    רק אז הוריתי לרדת מהזחל"ם והתחלנו לנוע צפונה.
    לתל פאחר הגענו 6 חיילים וכשפגשנו את המג"ד, הוא צירף אלינו את יוסי רימר ויואל זבדי.
    לכן גם בקטע זה לא היה סיסקו איתנו.
    אחרי שנפצעתי בכניסה לתעלה במוצב הצפוני, תפס יוסי קילמן את הפיקוד ונכנס לתעלה.
    אליו הצטרפו דוד פופוביץ' ויוסי רימר.
    כעבור זמן לא ארוך חזר פופוביץ כשהוא פצוע.

    לסיכום: סיסקו לא היה איתנו.

    בהזדמנות זו אזכיר כי בספר "מסואץ ועד חרמון" מסופר על שלמה בן בסט שלחם כביכול יחד עם יוסי קילמן ולאחר שראה אותו נהרג נקם את מותו כשהרג את הסורי שירה בקילמן.

    אז גם במקרה זה, בן בסט היה בפלוגה ג' במוצב הדרומי ולא איתי במוצב הצפוני.

    אני מצטער מאד שנאלצתי להגיב כאן בפרהסיה.

    ועוד הבהרה: לא אני כתבתי כאן את התגובה בשם הכותב "פלוגה א'".

  8. קראתי את כל התגובות בעיון רב..וממש לא אהבתי את ההתנצחויות של לוחמיי הגדוד.מכל הפלוגות,דבר שלא מכבד אותנו ואת המשפחות השכולות..אני שכל השרות שלי בגדוד בפלוגה ג' הטירונית בתפקיד מ"כ וסמל מחלקה..החל מורדי המ"פ שיותר מאוחר עבר לפלוגה א' וכלה בתשבי המ"פ וסגנו שורצי,מכיר את כל חייליי הגדוד שרובם היו פקודי וחלקם מפקדיי גאה בכולם.החל ממוסא המגד ,תשבי,קרינסקי שהיה המ"פ שלי בג'וערה בקורס מכ"ים,רוזנבלום,דרימר דרימר ואביטן בני מחזור שלי שנפלו בקרב.שטיגליץ,קילמן ,כהנא ויצחקיאן שהיו טירונים אצלי.. בתל פאחר הייתי בזחלמ של תשבי ופליקס קצין הקשר,שממש נפצע לידי.למיטב זכרוני כשקפץ תשבי מהזחלמ לא היה לו בונגלור..והוא נעלם לי מהעיניים בינות לסלעים..מפלוגה ג' הוא היה ההרוג היחיד..כל שאר השמות שמוזכרים כולל שטיגליץ.עברו אצלי טירונות הפלוגה אולם במלחמה היו בכל פלוגות הגדוד.א'ב'והמסייעת.לסיכום אני גאה בכולכם.וכל ההתנצחויות מיותרות ולא מוסיפות כבוד לאיש…מחכה כבר ליום השנה ה50.. להפגש ולהעלות זכרונות….

  9. "היו להם [לסורים] פה עמודי חש"ן כאלה לאורך כל הדרך" – – – בבקשה, מישהו, אולי המספר עצמו, יכול לתת הסבר למסופר כאן? תודה.

    • דני שלום ,קבל עוד שני לוחמים מפלוגה ג" שלחמו בתל פחר ביליבוק יוסף טל ..086553692 וג"ן קךוד מהגושרים שני הבזוקאים

      • דני שלום בהמשך לכתבה על פלוגה ג" להזכיר לך שקבענו לפגש אצלי ,ולרכז את נושא פלוגה ג". אך דבר לא יצא מזה ושלמה מן נכנס לתמונה דני אתה שמעתה ממני על חלקי בקרב,ועל תפקידי כלוחם וחובש יחיד שעלה למעלה בזמן הלחימה תחילה טיפלתי בפצועים כבר בגאי ההריגה כאשר תשבי שלח אותי להוריד את הלוחמים מהזחלמים, בדרך נקראתי לטפל בסמג"ד זהר ועוד פצועים בניהם חייל מהנדסה (ואני מפלוגה ג") לאחר שאבדתי את תשבי חיפשתי להגיע למעלה כשלא היה מקום בזחלמים נתלתי על אחד מבחוץ וכך עשיתי את דרכי לתוך המוצב כשבדרך נקאתי לעזור לארטמן בתוך אחד הכילים כשנורה מהתלה הצפונית לאחר מכן הזחלם נפגע כנראה נ"ט בכניסה האחורית ,מצאתי את עצמי מטפל בשני פצועים הפעם ירו עלינו כנראה מהכר שמאחורי המוצב.,מכאן הגעתי לאחד תעלות בצד הדרום מזרח הקריאות הבלתי פוסקות לחובש ,חרף כל הסיכונים מהצליפות ובהתעקשות רצתי וטיפלתי בגדי שירלין ובעוד חייל עים רגל מרוסקת , ובשמיל הסמ"פ שעד היום הוא לא זוכר שחבשתי אותו תוך כדי ירי בלתי פוסק של הסורים ועל זה כתוב (בעלון מעשי גבורה ) שלאר המילחמה אך כל התהילה זקפו למר זמיר שכלל לא עלה לתל אלה בסוף הקרב .אני מצטער לשמוע שחיילי פלוגה ג" לא לקחו חלק בקרב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s