פאנל הנדסה חלק ג' – מג"ד 602 אבישי כץ

חלק ג' של פאנל הנדסה, והפעם סקירת מג"ד 602, רס"ן אבישי כץ * "ביום שישי [9.6.67] לא ידענו בכלל מה קורה איתנו. היו שתי קבוצות פקודות בפיקוד שמשום-מה אנחנו לא זומנו אליהן וכל האינפורמציה הייתי צריך לשאוב דרך חטיבה 1. זה היה מצב מאוד לא נעים ואנחנו למען האמת, אני אישית וגם מיפקדת הגדוד, הרגישה באותו זמן שפה משהו לא בסדר"

דרך באיזור גבעת האם שהוכשרה ע"י חיל הנדסה [ארכיון צה"ל]

דרך מעל איזור גבעת האם שהוכשרה ע"י חיל הנדסה [ארכיון צה"ל]

את אבישי כץ, מג"ד הנדסה 602 במלחמת ששת הימים, פגשנו לא מזמן לראיון בביתו. הזכרונות שלו מתקופת ההמתנה והמלחמה עצמה היו כלליים וקצת מעורפלים. בזכות מחלקת היסטוריה של צה"ל וארכיון צה"ל נחשפנו לפרוטוקול מתוך פאנל של מפקדי הנדסה שהתקיים כחודש אחרי המלחמה במחנה נשר, בו גולל רס"ן כץ בפירוט את מה שעבר עם כוחותיו.

בפוסט זה משחזר כץ את קורות הגדוד שלו בחודשים מאי-יוני 1967, והיה לו הרבה מה לספר. בפוסט נוסף שיתפרסם בקרוב, במסגרת "שיחה חופשית" בין מפקדי ההנדסה, הוא ישמיע ביקורת נוקבת על ההתנהלות וההתגלגלות, ויגלה כמה דברים ששופכים אור חדש על קורות הלחימה בחזית הרמה הסורית.

לקריאת הראיון ב"נעמוש" עם אבישי כץ בספטמבר 2015 לחצו כאן. 

להלן דבריו של רס"ן אבישי כץ ביולי 1967 בפאנל הנדסה. מקור: ארכיון צה"ל.

—————————————————————————————————————————————————————————

תג הנדסהטוב, אני אשתמש במפה זו, לכן לא נתלה את שלנו. פעילות הגדוד במלחמה התחלקה לשלושה חלקים. אנחנו עדיין מגוייסים. החלק הראשון היה מיום הגיוס ועד ה-5 ליוני שבו נפתחו הקרבות. החלק השני זה היה המלחמה והחלק השלישי מגמר המלחמה והוא עדיין נמשך.

הגדוד התגייס ב-23 לחודש [מאי 1967]. אנחנו במקביל לפעולת הגיוס שנערכה על ידי היחידה הסדירה, אני אישית למעשה כבר הזעקתי את כל החלוץ והמפקדים, כך שלמעשה הגענו לפני הזמן והיה אפשר לשבת איתם ולתת להם תדריך עד שהגיע הגוף העיקרי של החלוץ לקראת ההתבצרות.

התגייסנו במצב לא כל כך טוב. למעשה מ"פ מיפקדה שהכיר יום לפני זה רק את מחסני החירום, מפקד פלוגה צמ"ה חדש שלא הכיר בכלל את הפלוגה ואין לו כמעט ניסיון בהפעלת צמ"ה. ובלי סמג"ד זה היה קצת קשה, אם כי תקלות כתוצאה מכך קצת היו. תקלות אחרות כתוצאה מחוסר רכב. קצין אפסנאות אמר שחסרו 18 כלי רכב, מזה חסרו 23 אצלנו בגדוד, בגיוס.

לגבי השלב הראשון אנחנו עבדנו תחת פיקוד של חטמ"ר 3. לאחר שהתגייסנו הגענו לשם באוטובוסים, לא היה רכב. מיד שהגענו זה היה ב-25 לחודש ב-4 בבוקר פלוגה א' של יגאל עברה תחת פיקוד גדוד 34 שהתארגן כאן באיזור להגנה בעיקר על תל חנזיר, גונן ושווקה. פלוגה ג' של יוסי תחת פיקוד גדוד 92 שהוא התמקם במתחם גדודי באיזור אלמגור.

פלוגות אלה במשך 10 ימים עסקו רק בנושאי התבצרות, לא כולל מיקוש בכלל, וזה כלל גידור, פיצוצים, דיפון, כל עבודות ההנדסה.

פלוגה ב' של אלי פחות מחלקה עסקה בנושא המיקוש. פה היה סיפור מעניין. בחטמ"ר 3 שינו יומיים לפני המלחמה את תכנון שדות המוקשים. פה רצו לעשות איזה כיס שרואים אותו פה [מדובר כנראה על איזור גדות/כפר הנשיא] על מנת להכניס את האויב למעשה לכל הכיס הזה. חלקו הקטן נעשה ע"י הגמ"ר וחלקו הגדול נעשה ע"י אותה פלוגה שעבדה למעשה ע"י שתי מחלקות ולא יותר. המחלקה השלישית עבדה עם גדוד 33 באיזור של חצור במוצב דו פלוגתי שאחרי שלושה ימים נטשו אותו. ושם גם נפצעו לנו שני אנשים כתוצאה מזה שפרצו דליקות והתפוצצו רימונים על יד ההתבצרות.

אני מזכיר את זה מכיוון שיש לנו הרבה לקחים מעניין ההתבצרות. השלב הזה היה שלב קשה מאוד. החלק הראשון שלא הלך בצורה קשה בגלל כל מיני תקלות שאמנה אותן מיד.

הגדוד היה באפיסת כוחות, חששתי שנגיע ל'מקבת' בלי כוחות

אבישי כץ 2015

אבישי כץ 2015

היו הרבה חריקות, גם אצלנו, בעיקר בחטמ"ר ובכלל בפיקוד. אני חושב שצה"ל כולו לא היה מוכן למין מבצע התבצרות, שהיה פלוס כל מיני תקלות ודברים אובייקטיביים כמו קרקע שקיימת בעיקר אצלנו, שלא היו לנו בעיקר כלים כדי לפתור את הבעיות האלה. השלב הזה הביא את הגדוד שלי עד לאפיסת כוחות. אנחנו הגענו אחרי ארבעה ימים למצב כזה שחיילים לא ישנו. זה כשלעצמו היה מדאיג. הדאיג שהגדוד היה באותו זמן מתוכנן למבצע עם מקבת. לא היה ברור מתי זה קורה ואני חששתי שאנחנו נגיע למקבת בלי כוחות. להזכיר שכל היחידות [שריון] שישבו והתכוננו עד לאותו זמן למקבת ישבו בחורשות בעין זיתים ולא עשו כלום. זה היה שלב שמאוד הדאיג. בכלל, כל העניין הזה במקביל לעבודה שלנו בחטמ"ר 3 שהיתה עבודה שחייבה הרבה תכנון, מיפקדת הגדוד כולה היה עסוקה עם אוגדה 36.

אני כמעט כל ארבעת הימים האלה, כולל קצין המבצעים וקצין המודיעין, וחלק מהזמן פלוגת הצמ"ה, כמעט לא ראינו את הגדוד בגלל תכנונים. דבר זה היקשה מאוד על העבודה. אני וככל שהאוגדה הזו, לא לשלילה, בלבלה לנו את המוח הרבה מאוד זמן, חלק גדול מהזמן, והדבר הזה הפריע בעבודה שלנו בשלב ההתבצרות.

לסיכום, ב-3 לחודש [יוני], או ב-2 לחודש, הצטרף למרחב גם גדוד 251 של רס"ן לוי דביר עם שתי פלוגות קטנות אומנם, אבל שתי פלוגות עם צמ"ה. כך להזכיר שבמשך כל הזמן היו איתנו מפעילים. בהדרגה, אבל לקראת הסוף היו איתנו הרבה מאוד מפעילים של 570 עם סגל פיקוד שישב ועבד איתנו למעשה צמוד.

והיו הרבה מאוד בעיות עם הצמ"ה, זאת אומרת הרבה עבודות הפעלה. אנחנו הגענו לסוף, נדמה היה לנו שלקראת הסוף, 32 כלים פלוס כל מיני דברים מגוייסים ועוד כל מיני חבר'ה שגוייסו. בסך הכל בתקופה הזאת רק לגבי גדוד 251 הגיעו שתי פלוגות. פלוגה אחת נכנסה עם גדוד 32 שהתמקם באיזור בני צפת [ליד משמר הירדן], ופלוגה שנייה עם גדוד 33 שהתמקם באיזור של איילת השחר, חולתה ויסוד המעלה. כך שלמעשה היו 4 גדודי חי"ר ולקראת הסוף הגענו למצב כזה שכל גדודי החי"ר היו באדמה עם מקלטי לוחמים, עם עמדות, בסדר גודל של 250 עמדות ארטילריה וטנקים מחוץ למתחמים של גדודי החי"ר. והתחלנו עם גדוד 51 של גולני שהתיישב על כתף סאלד לכמה ימים והלכה לשם פלוגה ב', שהיה בדיוק פער של יומיים-שלושה בהנחת המוקשים והתחילה להתבצר יום לפני המלחמה.

הגדוד הזה הורד כך שאפשר לומר שלמעשה ארבעה מתחמים גדודיים או בסדר גודל של מוצבים, ארבעה-חמישה גדודים היו מושלמים עד הסוף, ועובדה היא שבהפגזה הרצינית על תל אבו חנזיר נהרגו רק שלושה אנשים. אני חושב שזה קנה המידה לטיב של המוצבים, וההפגזה על תל אבו חנזיר היתה קשה מאוד ותל אבו חנזיר מבחינה קרקעית זה האיזור הכי קשה שיש בפיקוד צפון לדעתי להתבצרות.

נשארנו במצב של חוסר קשר מוחלט עם כל מה שנעשה מלמעלה

בתאריך 5 לחודש כשפרצה המלחמה אנחנו המשכנו בעבודה עד 1700 או עד השעה 1800. אז התחילה ההפגזה, הכלים הורדו מהמוצבים. נפגעו לנו חמישה כלים בהפגזה זו. ולמעשה, ביום שני וביום שלישי לא עשינו שום דבר. זה היה בשבילנו דבר יוצא מן הכלל מפני שהפלוגות הצליחו קצת להתאושש מהעייפות הזאת.

ופה קרה דבר מעניין. אנחנו עוד אותו שלב היינו ת"פ חטמ"ר 3 ואנחנו לקראת מקבת הוצאנו מחטמ"ר 3, ופה התחיל משחק. פעם ת"פ פיקוד, פעם ת"פ אוגדה, ואנחנו נשארנו במצב של חוסר קשר מוחלט עם כל מה שנעשה מלמעלה. ולמעשה עד המלחמה פעלנו הרבה יותר על אינטואיציה ועל רצון לפעול מאשר על קשר.

ביום רביעי בבוקר [7.6.67], למעשה באותו שלב של התכנון, אנחנו עשינו שישה תכנונים על מקבת, עד אותו רגע חלקם במסגרת האוגדה, חלקם במסגרת הפיקוד. פלוגה א' של יגאל מראש הוקצתה לחטיבת גולני, שהיתה צריכה לפעול באיזור הזה, ולכן גם מראש העברנו אותה לכאן כדי שהיא תהיה כאן לצורך כינוס לפעולה מהירה וגם לצורך לימוד השטח. ודבר זה באמת תרם לנו הרבה מאוד. פעולה זו שהעברנו אותה למעלה, פלוגה א' אז עברה ת"פ גולני וביום רביעי הגדוד הועבר ת"פ חטיבת גולני והיתה צריכה להתבצע פעולה בשעה 1600 כשכל הגדוד עובד עם גולני.

קבוצות פקודות לעניין הזה ניתנו בשעה 1130 בצהריים כששעת ה-ש' היא ב-1600. כל הגדוד נמצא באותו זמן בחורשת חצור, פלוגה של יגאל למעלה, פלוגה ב' בחורשת חצור, פלוגה ג' היתה באותו זמן בגוש כנרת, שאני עוד מעט אפרט מה היא עשתה שם.

אנחנו נענו כבר לשטחי היערכות בשעה 1000. פלוגה א' בחורשת טל היתה בשטח היערכות, מיפקדת הגדוד היתה שם ואז התחילה לרדת הפגזה על שטחי היערכות, לא רק עלינו, אלא על כל מיני חבר'ה נוספים שהיו שמה, על קבוצת פקודות של החטיבה. זה היה מצב מאוד לא נעים באותו רגע. פלוגה שלמה ערוכה עם חומרי נפץ בידיים ורק פעולה מהירה שהוצאנו אותם קדימה לעבר תל אבו חנזיר [גבעת האם] למעשה מנעה אבידות.

5 דקות אחרי זה הגיעה ההוראה שהפעולה מתבטלת ואז החזרנו את הכוח אחורה וחזרנו לבסיס. מרגע זה למעשה קיבלנו הוראה ששוב פעם הגדוד יוצא מת"פ חטיבה 1 ועובר להיות כוח פיקודי, החל מרגע זה ועד לשעתיים לפני שעת ה-ש'.

פלוגה א' עם 4 טרקטורים נכנסה עם הטנקים של גולני תחת הפגזה כבדה

ביום שישי [9.6] לא ידענו בכלל מה קורה איתנו. היו שתי קבוצות פקודות בפיקוד, שמשום-מה אנחנו לא זומנו אליהן וכל האינפורמציה הייתי צריך לשאוב דרך חטיבה 1 שידעתי שהם מעודכנים ואני הייתי צריך לדעת דרכם מה קורה. זה היה מצב מאוד לא נעים ואנחנו למען האמת, אני אישית וגם מיפקדת הגדוד הרגישה באותו זמן שפה משהו לא בסדר.

יומיים לפני זה, ביום רביעי, אנחנו קיבלנו הוראה להוריד את פלוגה ג' של יוסי לכאן, לאיזור הזה [ממזרח להאון], שהיא צורפה לחטמ"ר 2 והיתה צריכה לפרוץ את הציר מתל קציר לתאופיק, והיא עמדה לצורך זה לא ת"פ הגדוד. אני אחר כך אתאר בסוף, ואולי בעצם אתאר עכשיו:

פעולת הצנחנים היתה צריכה להתבסס על עלייה במקביל בהליקופטרים וכיבוש רגלי ובאותו זמן החדרת שריון בציר הזה [מתכוון לחטיבה 80 בדרום הרמה]. הפלוגה הזו היתה צריכה להכשיר דרך לשריון וגם לרכב, ובסופו של דבר הסתבר שהשריון עולה בלי להכשיר למרות שהפלוגה נעה איתו. זאת אומרת לא היתה לה עבודה, אך מיד אחרי זה היתה לה הכשרה די רצינית לרכב 4×4. למעשה אפשר לומר שעיקר העבודה שלנו בשלב זה של המלחמה התבטא בפריצות דרכים שחלק מהם היו ממש תחת אש ואני אמנה אותם:

הפלוגה הזו של יוסי שפרצה את הדרך הזאת ופלוגה א' של יגאל שפרצה את הדרך מתל חנזיר עד לציר המוביל של הסורים, וזו היתה פריצה לטנקים. פריצה נוספת שבוצעה ע"י מחלקת הסיור ועוד מחלקה מפלוגה ב' בפיקוד הסמג"ד היתה מגונן לאיזור עורפיה. זו היתה ממש הכשרה לשריון עבור חטיבה 37.

פריצה נוספת באיזור דרבשיה, גם כן ע"י אותו כוח עבור חטיבה 10. ובסופו של דבר הכשרת ציר ל-2×4 מאיזור דן עד למסעאדה, ואני אלך לפי סדר.

תל אבו חנזיר [גבעת האם], צילום מדרום לכיוון צפון

תל אבו חנזיר [גבעת האם], צילום מדרום לכיוון צפון

פלוגה א' עבדה עם גולני. לצורך המבצע היו לה 4 טרקטורים. נכנסה ראשונה שם חטיבה 8 שהיא מצאה לה ציר ולא היתה צריכה להכשיר אותו, דרך נעמוש. היו שם אחר כך די בעיות לחטיבה עצמה עד שאנחנו פתחנו הציר הפיקודי. פלוגה א' נכנסה עם הטנקים של גולני, הפלוגה עם 4 טרקטורים נעו עם הטנקים ותחת הפגזה כבדה נפגע שם כלי של חטיבה 1 ועל הציר הזה [כנראה הכוונה לדרך ההטיה] נפגעו כמה זחל"מים. למזלנו לא היו לנו אבידות. תוך כשעה ורבע נדמה לי או שעה וחצי הציר הזה הוכשר.

למעשה, היו שני צירים. מיד לאחר מכן למעשה כבר ברגע שבתל עזזיאת התחילה המלחמה, עליו נכנסה פלוגה ב' עם צמ"ה והכשירה באותו מקום, למעשה בהתבסס על אחד הצירים, הכשירה ציר ל-2×4 שצריך לשמש בשלב הראשון כציר, למעשה כציר הספקה, כציר פיקודי עיקרי ועל הציר הזה אחר כך נכנסו שלוש חטיבות פלוס כל הדרגים במשך 48 שעות.

באותו זמן שפלוגה ב' נכנסה במקום פלוגה א', פלוגה א', למעשה זה לא היה ברור אם היא חוזרת או לא, אבל אנחנו מיד השתלטנו עליה. ישנו שדה מוקשים ארוך שחוסם מתל עזזיאת בצורה כזאת לכיוון תל פאחר, שמה עלו על מוקשים. אנחנו מיד שלחנו שתי מחלקות שהרחיבו באותו מקום, פרצו בצד ואפשרו לכוחות לעבור, ומחלקה שלישית התחילה לסרוק את דרך נבי הודא ולהכשיר אותו לאחר שהתברר שהוא ממוקש. עלה שם זחל"ם על מוקש. מ"פ א' בעצמו נשלח על ידי לבדוק את הציר שהולך דרך סיר א-דיב לכיוון זעורה, והתברר שהציר הזה פנוי ונקי ונעים עליו בלי בעיות. למעשה לא הכשירו שם שום דבר.

קיבלנו פקודה להכשיר דרך בגונן ובדרבשיה, דרך שלא תכננו, לא חשבנו ולא חלמנו עליה

אני רוצה להתייחס לעניין של גונן, ובכלל ליום שישי. ביום שישי ב-0700 התעוררנו כששמענו את החדשות שיש שביתת נשק, וזה היה מצב מאוד מדכא למעשה שיש הסכם שביתת נשק. נסענו לחטמ"ר 3, הצלחתי לקלוט הודעה באלחוט של המח"ט שלא היה נוכח, ליחידות שלו לפעול בהתאם לקבוצת הפקודות מאתמול, שאנחנו כמובן לא ידענו מהי. היה לנו רגע שנדמה שהמלחמה נפסקת. אני מיד נסעתי לקרית שמונה לחטיבה 1, ואז התברר לי שב-0715 הגיעה פקודה שצריך להיות בכוננות.

בדרך עברתי בגדוד, נתתי פקודת תזוזה, נסעתי לפלוגת הצמ"ה שהיתה במעיין ברוך ונתתי להם התראה להתכונן. רשת הקשר שלנו באותו זמן בגדוד לא פעלה מכיוון שעלתה עלינו תחנה של סורים, וזה דבר שמאוד הפריע לנו ברגע זה. הכל היה צריך למעשה להתבצע בנסיעות של 40-30 ק"מ באוטומובילים, כל הודעה קטנה.

ב-0830 או ב-0845 הגיע אליי רס"ן דילאון [קצין אג"מ של גדוד הנדסה 801] עם פקודה שצריך להכשיר דרך בגונן ובדרבשיה, דרך שלא תכננו, לא חשבנו ולא חלמנו עליה. לא היו לנו שם כלים ולא היו כוחות. אנחנו מיד העברנו לשם, הוצאנו מתוך פלוגה ב' מחלקה, ואת מחלקת הסיור שזה היה הכוח היחידי בגדוד, שהוא אגב לא תקני, שהיה על רכב ועל רכב 6×6. הוצאתי איתם מיד שתי המחלקות האלה בפיקוד הסמג"ד, שלחנו מיד D-9 מתל חנזיר שנעו למטה והגיעו מהר מאוד. הכוח הזה נכנס גם כן לעבוד תחת הפגזה ותחת יריות וגם תחת אש נ"ט. למעשה, מיד אחרי החי"ר והוא הכשיר את הדרך לחטיבה 37.

חטיבה 37 אומנם ניסתה להכניס שם כמה זחל"מים, אמ.איקסים – חלקם הגדול נתקע ורק לאחר שהציר נפתח, ונפתח די מהר, אפשר היה להחדיר את כל החטיבה משם.

מיד לאחר שגמרו את הציר הזה עוד ביום שישי בלילה הוכשר ציר קונייטרה, כך שלמעשה ביום שישי וביום הראשון הכשרנו שלושה צירים. פלוגה ג' הכשירה את הציר שלה בשבת. במשך עד הבוקר של יום שישי גמרנו להכשיר את הציר הזה של 4×2 [דרום הרמה] והתחילה פה תנועה, שם נכנסו גם הדרגים של חטיבה 80, החלק האחורי של חטיבה 8 כבר נע על זה, כל חטיבה 45 נכנסה למחרת מעל הציר הזה, חטיבה 1 כל הדרגים למעשה זה היה ציר לכל הגזרה הזו. היה שם עומס די גדול למרות שהכשרנו אותו כציר לא רק דו-סטרי אלא היה רחב נדמה לי 9 מטר ונעו עליו לפעמים ב-3 כיוונים באיזור די קשה, אבל היו שם הרבה פקקים ואני חושב שהנושא הזה מחייב בדיקה רצינית בצה"ל. כל העניין הזה שדיברתי בייחוד של משמעת תנועה, ויש לי רושם שביחידות צה"ל בעניין הזה יש הפקרות מלאה.

פלוגה ב' היתה צריכה לעלות לתל חמרה ולעשות פעולה של טיהור

ביום שבת בבוקר אני ידעתי כבר מראש שאנחנו צריכים להכשיר את הציר של בניאס. עוד בבוקר השכם ברגע שנגמרה ההוראה נתתי פקודת התראה. את פלוגה א' העברנו, פלוגה א' שהיתה באיזור הזה וגמרה את שדות המוקשים, העברנו אותה בצורה כזו לבניאס. פלוגה ב' העברנו לדן, והכוונה היתה לעבוד בשני כיוונים בשביל להכשיר את הציר הזה.

תל חמרה

תל חמרה

פה קרה דבר מעניין, אנחנו לא ידענו. תל חמרה לא נפל בלילה. רק בבוקר 45 היתה צריכה לכבוש אותו ואנחנו לא ידענו אם התל כבוש או לא כבוש ולא ידענו מה קורה עם כל המוצבים. לא היה לי באותו זמן קשר עם הפיקוד. בבדיקה שעשיתי בחטיבה 1 לא ידעו. שלחנו את פלוגה ב' ונתתי להם הוראה לשלוח סיור שיילך ויבדוק, לא כל כך את הקרקע, כמו אם אפשר לעבור. מ"פ ב' שלח סיור, הודיע לי שאפשר להתחיל לעבוד. קיבלתי הודעה מגולן [קצין הנדסה פיקודי] באלחוט שתל חמרה נפל. אנחנו כבר היינו בבניאס. פלוגה ב' התחילה לעבוד ופה קרה דבר מעניין, שהוא הגיע מתחת חמרה שהיה צריך להיות כבוש הסתבר שהתל עדיין מוחזק על-ידי כוחות, כנראה שהטיהור לא היה מספיק טוב.

פלוגה ב' היתה צריכה לעלות למעלה ולעשות פעולה של טיהור, לרוץ ולדפוק את כל העמדות מה שעוד נשאר. שם לקחו 3 שבויים, ביניהם את מפקד המוצב ורק אחרי זה אפשר היה להמשיך ולעבוד. הגשרים בבניאס, היו שלושה, היו מפוצצים. שניים על-ידי הסורים ואחד אנחנו חושבים שעל-ידי חיל האוויר שלנו. גם צורת הדפיקה וגם האופי, אנחנו חושבים שחיל האוויר דפק את הגשר. בכל אופן מצאנו שם סימנים שהיו להם כוונות כאלה.

פה אני מוכרח לומר דבר אחד: כל פריצות הדרכים שעשינו היו בדיוק בהתאם ללוח הזמנים שלנו, בדיוק כפי שתכננו, פרט לעניין של הבניאס. ועניין הבניאס אני חושב שהיינו קצת אופטימיים. ההכשרה לקחה יותר זמן ממה שתכננו עוד לפני חצי שנה תכננו זאת במסגרת 'מלקחיים', וכבר אז היו לי ויכוחים שבסופו של דבר הוא הסכים פרויקה עם האוגדה, והסתבר שהאוגדה היתה אופטימית מדי ביחס לאפשרויות. רק ל-4×4 לקח לנו להכשיר שעתיים וחצי, אבל בסופו של דבר זה בוצע למרות שאני לא האמנתי עברו שם 40 אוטובוסים על דרך די קשה, ולמעשה בזה נסתיימו המשימות שלנו.

פלוגה ג' שגמרה את ההכשרה חזרה אלינו ומה שאז נשאר עלינו לעשות למעשה לבדוק את הצירים לקונייטרה ולפנות אותם בעיקר מרכב, וזה נמשך עד יום שני לפנות עוד כמה צירים ממוקשים, ובזה נסתיימה הפרשה.

———————————————————————————————————————————————————————–

קישורים לפרוטוקול פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק ג' – מג"ד 602 אבישי כץ

  1. ואלה הן ההודעות מתוך יומני המבצעים של חטיבה 1, ששידרו גורמי הנדסה (7 ו7א) בשעת הקרבות על תל פאחר ותל עזזיאת:

    1436 7 לנחשול האם יכול לפתוח הצירים
    נחשול ל7 חיובי בעקבות 2 (2הוא גדוד 12)
    1612 7 למח"ט הגיע לאכילס מתחיל לפנות את הדרך למטה
    1726 7א לנחשול מודיע שגמר את הפריצה לדך הפטרולים
    נחשול ל7א שמעתי רות סוף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s