המ"מ שחזר מהמתים

גדי שרלין, מ"מ מפלוגה א' בגדוד 12, כבר היה בחדר המתים ברמב"ם * הפצוע הכי קשה מקרב תל פאחר שכב חודש וחצי ללא הכרה ועוד כמה חודשים ללא יכולת לדבר ולזוז * מפקדיו אהרון ורדי ושמיל גולן ביקרו אותו בכפר אדומים כדי לספר לו איך זה קרה ולשמוע ממנו על תהליך שיקומו

פגישה שכזאת. מימין: גדי שרלין, אהרון ורדי ושמיל גולן

אחרי 49 שנים. מימין: גדי שרלין, אהרון ורדי ושמיל גולן

סג"מ גדי שרלין היה כבר בעולם הבא. לא עם רגל וחצי – עם שתיים.

הערב ירד על המוצב הסורי תל פאחר בסיומו של קרב הדמים ב-9 ביוני 1967. ההרוגים והפצועים הונחו בכניסה למוצב. גדי שרלין הוגדר בשלב זה כחסר סיכוי לשרוד. הוא נשלח בזחל"ם לתאג"ד החטיבתי ליד הגושרים, ומשם הוטס בהליקופטר לבית החולים רמב"ם.

האלונקה עם הפצוע האנוש חסר ההכרה מצאה איכשהו את דרכה לחדר המתים. רק ערנותה של רופאה שביצעה בו בדיקה נוספת הצילה את חייו. עברו חודשים ושנים עד שהצליח להתייצב איכשהו מבחינה גופנית ולחזור לעצמו בתהליך שיקום יוצא מהכלל. זהו הסיפור של הפצוע הקשה ביותר מקרב תל פאחר.

לקראת חג הפסח הזה [תשע"ו, 2016] זכה גדי שרלין לביקור מרגש מצד שני מפקדיו בפלוגה א' מגדוד 12 – המ"פ אהרון ורדי והסמ"פ שמיל גולן, שביקרו אותו בביתו בכפר אדומים.

אחרי שלב החיבוקים הם התיישבו במרפסת הצופה לנוף מדבר יהודה, והמ"פ ורדי הסביר את הביקור המפתיע: "כתוצאה מעבודה מחודשת על תל פאחר יצא לנו בין היתר להיפגש עם אנשים, שלצערי לא הצלחנו לבקר אותם ולהיפגש איתם אחרי המלחמה מכל מיני סיבות. אנחנו מרגישים צורך פנימי, שמיל ואני, לשמוע את מה שהיינו צריכים לשמוע לפני הרבה שנים, כמו את הסיפור שלך, שאין לי עליו הרבה מידע. באירועים שעברנו יש מסרים גם לדורות הבאים".

שמיל הוסיף: "עד לא מזמן ידענו את הכל באופן כללי [לגבי האירועים בקרב תל פאחר], אבל אתה לאט לאט מתחיל לנבור בעסק הזה ומתגלה לך שהאמת היא לא כל האמת והסיפורים חלקם סיפורים, ויש אנשים שאמרו שהיו שם ולא מופיעים שם, ולכן חשוב לנו לשמוע את הסיפור שלך".

שרלין בקורס מ"כים

שרלין בקורס מ"כים

שרלין, יליד 1947, גדל ברחביה בירושלים ולמד בגימנסיה העברית בשכונה. עם גיוסו רצה מאוד להגיע לקורס טיס, אבל כשהיה בבקו"ם בתל השומר בצו ראשון פגש בקצין הצעיר אורי שגיא [שבמלחמת ששת הימים היה מ"פ בגדוד 51]. שרלין מספר: "במשך ארבע שעות הוא נידנד לי לא ללכת לקורס טיס, אלא שאגיע לגולני. הוא שיכנע אותי והגעתי לגולני. התחלתי טירונות ואחר כך הייתי בסיירת גולני עוד חצי שנה ואז נוצר לי קשר אישי עם המח"ט יונה אפרת, שהייתי אצלו בן בית. הוא אמר שאלך לקורס קצינים במחנה סירקין והמליץ לי שאהיה בהמשך קמ"ן של החטיבה".

עוד לפני זה עבר שרלין קורס מ"כים. עיון בתמונת המחזור מגלה שיחד איתו סיימו לוחמי סיירת גולני, אברהם רימון, שנהרג בתל פאחר, יוני לוי ואיציק בן דור, שהיו אף הם באותו קרב. שרלין אינו זוכר אותם כיום.

לאחר סיום קורס קצינים חזר לחטיבה בינואר 1967 והוצב כמ"מ בפלוגה א' בגדוד 12. הוא הספיק להיות בתפקיד זמן קצר ואז נשלח לקורס קמ"נים במחנה דורה. בסיום הקורס, בעת ששהה בחופשה בביתו, נתקל בחייליו לשעבר כשהם מאיישים את מוצבי הקו העירוני בירושלים. הוא הרגיש צורך לחזור ולהיות איתם. בקשתו נענתה.

שמיל: "אתה זוכר באיזה מוצב ישבת?".

שרלין: "הייתי בסנהדריה שבוע, נדמה לי שגם הייתי מול החומה בבניין טאנוס [ליד ממילא] והייתי בעוד מקום, לא זוכר איפה".

שמיל: "בוא אני אגיד לך את כל המוצבים. היה מר אליאס, היה רמת רחל, היה נוטרדם מול כיכר ציון, חולדה הנביאה, מעבר מנדלבאום ובית פאג"י".

מלבד שרלין, שני המ"מים האחרים בפלוגה א' היו דני ביזר ושמוליק מוראד. כשוורדי ושמיל שואלים אם הוא זוכר מי היה המ"מ לפניו, שרלין אומר: "נדמה לי שקראו לו רחמים, הוא היה מעכו". המ"פ והסמ"פ לא זכרו קצין כזה.

שמיל: "אנחנו עזבנו את הקו העירוני למחרת בבוקר אחרי יום העצמאות. המצעד היה במגרש הכדורגל של האוניברסיטה ואנחנו אבטחנו אותו. באותו לילה באו מילואימניקים להחליף אותנו ולמחרת עזבנו את הקו העירוני ועלינו למעלה" [לאצבע הגליל].

מתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים שרלין לא זוכר יותר מדי. "הזכרונות שלי מאז 50 שנה מעומעמים, אבל אני חושב שכולנו היינו בשמורת החולה. זוכר משם את ההופעה של אריק איינשטיין עם שמוליק קראוס".

שמיל: "החלונות הגבוהים קראו להם. הם הופיעו בחטיבה והחיילים זרקו עליהם עגבניות כי הם באו שיכורים".

גדי שרלין בטירונות ב-1965

גדי שרלין בטירונות ב-1965

שרלין: "ואז החלה המלחמה, המטוסים שלנו הפגיזו את מצרים וסוריה. נדמה לי שהיינו צריכים לנסוע לג'נין לעמק דותן ונסענו, אבל אז הקרבות הפסיקו שם".

שמיל: "עברנו את צומת ג'נין בלילה, ואז קיבלנו פקודה לחזור מיד צפונה, לא הספקנו להגיע לעמק דותן".

ורדי: "אני רוצה לדעת מה אתה זוכר. היית מ"מ וברור שהשתתפת בתרגילים לפני המלחמה. עשינו כמה עליות בלילה ממצודת כ"ח".

שמיל: "היה קודם שלב שאנחנו התאמנו בראש הנקרה עם חבלים, אחר כך שלחו אותנו לרמת סירין להתבצר שם, מתוך הנחה שהירדנים ייכנסו לקרב ולא יהיה מי שיחסום מהכיוון ההוא [דרומית לכינרת]. היינו יומיים ברמת סירין, התחפרנו שם, חזרנו לצומת נבי יושע, שם התאמנו בשני מקומות – עלינו למנרה ועלינו למשגב עם".

מה אתה זוכר מגדי כמ"מ? שמיל: "אני זוכר מגדי מעט מאוד. הוא היה זמן מועט מאוד בפלוגה, וגם זה כשהיא בתעסוקה. כשאתה יושב בקו אתה לא רואה את החיילים. הם מפוצלים, חמישה שם, שבעה שם, אתה רואה אותם רק במסגרת סיור שאתה עושה. לא יצא לנו לעשות עם גדי שום אימון מרוכז. אני זוכר אותו כמ"מ ואני זוכר אותו בזחל"ם שלי" [במהלך קרב לתל פאחר].

גדי, מה אתה זוכר מהקרב על תל פאחר? שרלין: "היינו שלושה זחל"מים שעלינו לציר הנפט, ונדמה לי שמוסא קליין [המג"ד] והקצינים שלו עלו לתל פאחר ושם הוא נהרג. מוסא עלה על התל עם החיילים שלו".

ורדי: "אתה ראית אותו עולה?".

שרליו: "כן, אני ראיתי שהוא טיפס ושהוא רצה מאוד לעלות לתל פאחר".

למעלה תל פאחר. צילום מהדרך האוגפת את המוצב מצפון

למעלה תל פאחר. צילום מצידו הדרום-מערבי של היעד הצפוני – מהדרך שבהמשך מקיפה את המוצב מצפון

איפה היית בשיירה של הגדוד לתל פאחר, אתה זוכר את גבעת האם? שרלין: "אנחנו היינו 12 זחל"מים, אני חושב. ומוסא קליין אמר שאנחנו נעלה לתל פאחר, הוא עלה הראשון עם החיילים שלו, וכל הזמן פגזים נוחתים סביבנו".

שמיל: "גדי, כדי לחדד לך את הזיכרון היו שני קטעים בלחימה. קטע אחד שנסענו בשדרה מחורשת טל, חיכינו שם מתחת לעץ הרבה שעות. זוכר את הקטע הזה?".

שרלין: "לא".

שמיל: "זה היה יום שישי. בחורשת טל עצרו אותנו עד שחטיבה 8 תעלה. ואז עברנו את גבעת האם. אחרי שעברנו היה שטח הריגה של פלוגת הנדסה של חטיבה 8. היו שם זחל"מים שרופים וגוויות, זוכר את זה?".

שרלין: "לא".

שמיל: "נסענו ממערב למזרח ואחרי זה מדרום לצפון, ואז הפלוגה התחלקה. ורדי היה מ"פ מוביל עם שתי מחלקות, אני הייתי בסוף השדרה איתך ועם המחלקה שלך. היו שני קטעים שנענו בשדרה. שדרה אחת שנסעה עד שהגענו לאיזור ששם נפגעו לנו חלק מהזחל"מים וירדנו ברגל, ואחרי זה את האיגוף עשינו בזחל"מים אחרים. למטה בשטח ההריגה מתחת לתל פאחר, שם לקחנו שלושה זחל"מים שהיו במצב נסיעה והעלינו עליהם את מעט הלוחמים. אתה עלית לזחל"ם הראשון, ישבת מעל הנהג מצד שמאל".

משהו מכל זה אתה זוכר? שרלין: "לא, חודש וחצי הייתי מחוסר הכרה".

שמיל: "ורדי ואני באנו לבקר אותך בבית החולים וגירשו אותנו, אמרו שאתה מחוסר הכרה ואסור להיכנס. באנו עוד פעם אחרי שבוע וחצי, שוב גירשו אותנו. אמרו – הוא לא יכול לדבר".

גדי, אתה זוכר שעלית על הזחל"ם עם שמיל ואת התחלת הנסיעה באיגוף? שרלין: "כן".

שמיל: "כשמוסא התחיל לעלות, אתה זיהית את ורדי שעלה למעלה או את חיילי הפלוגה?".

שרלין: "לא. הזיכרון שלי מקוטע ואיבדתי את ההכרה שלי".

שמיל: "בשלב הזה ורדי נאחז בפאתים של היעד הדרום-מערבי והתחיל לטפס למעלה, אני כבר לא ראיתי אותו. ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה, ואז במצב הזה הגענו ברגל [לאיזור הצפון-מערבי שמתחת לתל פאחר] כי הזחל"מים שלנו נפגעו. דבר ראשון זרקנו את כל הפצועים שהיו שם מאחורי מחסות".

ורדי: "אתה חושב שגם גדי הלך איתכם ברגל לשם?".

שמיל: "יכול בהחלט להיות. ואז כשהגענו לשם חיפשנו איך מתארגנים ועולים למעלה. ואז בצעקות שלנו – 'כל מי שיכול לנוע ולזוז שיעלה לזחל"מים'".

ורדי: "אז איך התחברת עם גדי?".

שמיל: "גדי פשוט כמ"מ עלה על הזחל"ם הראשון והתיישב מצד שמאל איפה שיושב המפקד, מעל הראש של הנהג. התחלנו לעשות את האיגוף בחיבור למטה מתוואי ההטיה לכיוון דרך הנפט, בצמוד לגדרות של תל פאחר. בשלב הזה אנחנו נוסעים על הדרך הזו שהיתה שביל עביר, אבל לא נוח לנסוע עליו, וכמעט 100 או 200 מטר מערבית לשער הכניסה הצפוני הזחל"ם עמד בזווית כזו שהוא נטה לצד, ואז גדי חטף פגיעה מלמעלה. הוא חוטף כדור מעל הדופן הימנית שנכנס לו מתחת לכובע הפלדה. כי ברגע שהתחילו לאגוף אותם, הם במוצב תפסו את התעלה הצפונית ומשם ירו עלינו כמו משוגעים כל הדרך. שמעת את הכדורים של הקלצ'ניקובים שהם לא חדרו את הזחל"מים, אבל כשהזחל"ם עמד במצב כזה [נטוי] הדופן השמאלית היתה חשופה ואז הכדור עבר מעל הדופן הימנית, שהיתה יותר נמוכה, ונכנס לגדי בין הקסדה לחלק החשוף".

המקום בו נפגע גדי שרלין

כאן בערך נפגע שרלין. צילום מהמקום המשוער - כ-200 מטר מהדרך האוגפת מצפון את תל פאחר. ממול היעד הצפוני ובין הסבך התעלה החיצונית שממנה ככל הנראה נורתה אש נק"ל אל הזחל"מים של גדוד 12

מהמקום בו צולמה התמונה [מיקום משוער] נפצע גדי שרלין. זוהי הדרך האוגפת מצפון את תל פאחר ומתחברת לכביש הנפט. העצים שממול הם היעד הצפוני של המוצב, ובין הסבך שלפניהם נמצאת התעלה החיצונית שממנה נורתה אש נק"ל אל זחל"מי גדוד 12. ראו מפת תרשים

מפת האירוע

כאן שרלין נפגע (משוער). באדום: מסלול זחל"מי הסמ"פים באיגוף שביצעו בדרך הצמודה לגדרות המוצב. כ-200 מטר לפני ההגעה לדרך הנפט נפגע שרלין, הזחל"מים ממשיכים, עולים על דרך הנפט ופורקים ביעד הדרומי [צילום לוויין מדרום לצפון]

גדי היה הנפגע היחיד בזחל"ם שלך? שמיל: "לא, היו עוד שניים. המשכנו את הדרך וכשנכנסנו ליעד הדרומי, הדבר הראשון שעשינו זה לקחת את כל הפצועים ולזרוק אותם לתוך התעלות, כדי שאם הזחל"מים ייפגעו באש נ"ט שהפצועים לא ייפגעו שוב. זרקנו אותם לתעלות והמשכנו להילחם ומי שטיפל בפצועים היו כל מיני חיילים. זה הקטע שאני ראיתי את גדי בפעם האחרונה מאז – כשהוציאו אותו מתוך הזחל"ם והניחו אותו בתוך התעלה".

גדי, את הסיפור הזה עליך אתה מכיר? שרלין: "לא מכיר ככה".

שמיל: "הפינוי שלך היה מהגושרים. כל הנפגעים ירדו לתאג"ד החטיבתי עם זחל"מים. בתאג"ד שאני הגעתי לשם פצוע, היו שתי שורות. שורה אחת עם שמיכות על הראש שהיו מתים, ושורה שנייה של נפגעים מוכנים לפינוי. הפצועים קשה הועברו בהליקופטרים סיקורסקי, והפצועים הפחות קשה נסעו באוטובוסים שהותקנו עליהם אלונקות ופינו אותם לנהריה או לרמב"ם".

שרלין בתל פאחר 2013, ליד האנדרטה שעליה חקוקים שמות חללי גולני בששת הימים. יודע כמה קרוב היה שגם שמו יהיה חקוק שם

שרלין בתל פאחר 2013, ליד האנדרטה שעליה חקוקים שמות חללי גולני בששת הימים. הוא יודע כמה קרוב היה שגם שמו יהיה חקוק שם

הרופאה אמרה – הוא חי, הוא נושם

מי שטיפל ראשון בשרלין וחבש את מקום הפגיעה בראשו היה מאיר אבוטבול, חובש פלוגה ג', שהיה באחד הזחל"מים שביצעו את האיגוף. בסוף הקרב הגיע אליו גם חובש פלוגה א', זמיר כהן, שחבש אותו שוב. שני החובשים זוכרים את אותו מראה – "המוח שלו היה בחוץ".

זמיר נזכר השבוע: "מצאתי אותו בתעלה באיזור הסככות. חבשתי אותו. אני זוכר בליטה בראש שלו מהפגיעה ושמישהו אומר לי – חבל על הזמן, הוא גמור".

שרלין: "הביאו אותי לרמב"ם ושמו אותי בחדר מתים, שם היתה רופאה שאמרה – הוא חי, הוא נושם. פינו אותי מיד לחדר מיון. היא סיפרה לי לאחר מכן שהיתה בחדר המתים. היו בחדר המתים הרבה מאוד אנשים מתל פאחר, היו 28 איש שם, מספר עצום ורב, והיא שמה לב שיש לי דופק ואמרה תוציאו אותו מיד לחדר ניתוח".

האגדה מספרת שהחברה שלך היא זו שגילתה אותך בחדר מתים ומצאה שאתה חי. שרלין: "לא, לא. החברה שלי חיפשה אותי אחרי שלושה או ארבעה ימים מדרום עד צפון, עד שהיא גילתה אותי ברמב"ם".

חודש וחצי שכב בלי הכרה. גם כשהכרתו שבה הוא לא הגיב ולא דיבר קרוב לארבעה חודשים. חבריו מבית הספר שביקרו אותו פעם ופעמיים הפסיקו להגיע, מאחר שלא תיקשר עם הסביבה ולמעשה היה משותק. חברתו מזה כארבע שנים טיפלה בו תקופה מסוימת. עוד לפני המלחמה היו להם כוונות להינשא, אבל בעקבות מצבו היא עזבה אותו.

שרלין עבר בהמשך לתקופת אשפוז ארוכה בבית החולים הדסה עין כרם. את הליך השיקום שלו הוא חייב גם לישראל, חברו הטוב באותה תקופה: "הוא עודד אותי יום ולילה שצריך להתחיל ללכת בקביים ולעשות התעמלות ופיזיותרפיה. וככה לאט לאט למדתי להגיד מחדש אבא, אמא, והתחלתי לדבר את השפה. אגף השיקום של משרד הביטחון נתן לי מורה לעברית שלימדה אותי לדבר מחדש".

מתברר שמרכז הדיבור במוח נפגע אצלו והוא הצליח ללמד את עצמו לדבר שלא דרך מרכז הדיבור. אם תרצו, סוג של נס רפואי. בראשו נותרו עדיין רסיסי עופרת. ייתכן שנפגע מקליע של רובה, אבל גם מרסיסי פגז. כתוצאה מכך, נותר משותק בכל צד ימין – יד ורגל, ודיבורו כבד.

גדי שרלין בכפר אדומים 2016

גדי שרלין בכפר אדומים, אפריל 2016

אגף השיקום העניק לו ב-1968 דירה בשכונת הקטמונים, הוא קיבל עוזרת צמודה שסייעה בלימודיו באוניברסיטה העברית ובהמשך נישאה לו. נולדו להם שלושה ילדים – רז, כפיר ועוז.

לאחר לימודיו באוניברסיטה עבד ככלכלן בבנק ישראל, אבל בהמשך קיבלו חייו תפנית כשהפך לאחד מאנשי גרעין המייסדים של ישובי מישור אדומים ביחד עם חבריו אורי אריאל [כיום שר החקלאות], מוני בן ארי וסלי מרידור.

זה קרה בתקופת מלחמת יום כיפור. שרלין קיבל באותה תקופה מכונית אמריקאית ממשרד השיקום ונהג להסיע בהתנדבות חיילים מירושלים לבסיסיהם בבקעת הירדן. הפריע לו שמירושלים לכיוון הבקעה וים המלח אין שום ישוב ישראלי, ולמעשה אין רצף התיישבותי. הוא וחבריו החלו לפעול בנושא ולפנות לכל מי שאפשר. שרלין פנה למח"ט שלו לשעבר בגולני, יונה אפרת, שכיהן אז כאלוף פיקוד המרכז.

שרלין מספר: "פניתי ליונה שישב בנווה יעקב ודרשתי שאני רוצה להתיישב באיזור הזה ולהקים תחנת דלק במעלה אדומים, וכך היה. חיכיתי ארבע או חמש שנים עד שהתושבים הראשונים באו לשבת שם והתחלתי לבנות את התחנה. היום התחנה ממש קרובה לקניון של מעלה אדומים וזה יופי של פרנסה, אבל לפני 30 שנה כשאני התחלתי היו רק 2,000 תושבים והתגמולים הראשונים שהגיעו לי ממשרד הביטחון מימנו את העובדים שלי" [צוחק].

מביתו בכפר אדומים אפשר לראות את כל איזור מזרח ירושלים – הר הצופים והמגדל של אוגוסטה ויקטוריה. שרלין מתמוגג: "התחלנו לפני 41 שנה פה במישור אדומים מכלום, וזה התגשם. היום יש פה 42 אלף תושבים ו-150 מפעלים".

שרלין (בגבו למצלמה) עם מפקדיו על רקע נופי בקעת הירדן

שרלין (בגבו למצלמה) בביתו בכפר אדומים עם מפקדיו ורדי ושמיל על רקע נופי האיזור

כל החיים, הוא מספר, במשך 40 שנה, פינק את אשתו וילדיו בארוחות בוקר, צהריים וערב שהיה מכין להם. המנהג נפסק לפני כעשר שנים כשחלה הידרדרות במצבו.

מדי יום בשעת בוקר מוקדמת הוא מגיע לתחנת הדלק שלו, נמצא בה עד עשר בבוקר ולאחר מכן נוסע לטיפולי פיזיותרפיה, רכיבה על סוסים ושחייה. את המקום מנהל כפיר, שהוא עורך-דין, יחד עם אחיו הגדול, רז, המשמש מנכ"ל האימפריה המשפחתית הקטנה – "קבוצת שרלין" העוסקת בתחנות דלק, נדל"ן ושירותים פיננסיים.

הבן כפיר: לא גדלנו על הסיפור של תל פאחר, רק ידענו שאבא היה גיבור

לאורך השנים שרלין כמעט שלא שיתף את ילדיו בנסיבות פציעתו. כפיר, הבן האמצעי (בן 35), זוכר ביקור יחיד בתל פאחר כשהיה ילד. הוא מספר: "לא גדלנו בבית סביב הסיפור של תל פאחר. ידענו רק שאבא היה גיבור. מעבר לזה, לא שמענו שום דבר. אבא לא היה בקשר עם אף אחד מגולני ולא דיבר על זה בכלל. הייתי בתל פאחר כילד קטן וראיתי את התעלות. הן היו אז בגובה מטר וחצי או שניים. מאוד הרשימה אותי המערכת הזו, שכל דבר מקשר לכל דבר, כמו מבוכים כאלה. היום התעלות התמלאו וזה פחות מרשים. ראיתי אז את הדברים בפעם הראשונה, אבל הרבה לא שמענו מזה. אבא שלי ראה את הדברים קדימה ולא התעסק עם מה שהיה".

התפנית הגיעה לפני כשנה וחצי בכנס תל פאחר בספטמבר 2014, כששרלין הגיע עם בנו לאותו מפגש, שם שמע את סיפור פציעתו מפי הסמ"פ שמיל.

כפיר מספר על כך: "חלקו של אבי בלחימה לא היה גדול. הוא עלה עם הזחל"מים כשהם ביצעו את האיגוף וחטף את הפגיעה די בתחילת הקרב. היו כל מיני שלבים שבהם טופל. היה שם חובש [מאיר אבוטבול] שסיפר לנו שהוא העניק לאבא טיפול ראשוני וזרק אותו לתעלה בצד, ואחר כך בסיום הקרב החובש זמיר נתן לו טיפול יותר לעומק. עד אז אני לא ידעתי כלום על הדבר הזה. אבא שלי מאוד התרחק מכל מה שקשור בקרב ומכל מה שקשור בנכים. השיקום שלו זה נס רפואי. הוא קשוח ונחוש בכל מה שעשה בחייו, הוא החליט והוא מקיים".

מאלבומו של גדי שרלין

מאלבומו של גדי שרלין

ורדי סיכם את המפגש: "יש גיבורים שלא הגענו אליהם. הסיפור המדהים הוא שמישהי בדקה בחדר המתים, ואחר כך הכל היה תלוי בך איך אתה משקם את עצמך. מיצית את המקסימום מהסיטואציה שאליה נקלעת, ולמרות מצבך אתה סך הכל אדם אופטימי. למדת מהחיים לא לוותר על שום שלב, וכמה שהיית במצב קשה תמיד יזמת איך להשתקם ואיך להתגבר על כל הקשיים".

יום למחרת הביקור גדי שרלין היה עדיין נפעם: "זה היה ביקור נפלא, זיכרון מהתקופה של ששת הימים, לפני המלחמה ואחרי המלחמה. אני מוקיר ומעריך את המאמץ שהם באו במיוחד לכפר אדומים לשמח אותי. זה היה ממש נפלא. מרגש מאוד, היו רשמים עמוקים. לא ציפיתי לדבר כזה, כל הכבוד".

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “המ"מ שחזר מהמתים

  1. בקר טוב וחג שמח. פעם ראשונה אני מגיב (אבוטבול מאיר החובש מפלוגה גׂׂ) בהתרגשות רבה אני קורא את הכתבה. כל חיי קיוותי לשמוע ולפגוש את הפצוע הכי קשה שהיה לי בקרב .ומשאלתי התגשמה כאשר פגשתי את גדי שרלין.בביקור בתל פחר בסבטמבר 2014 ואז הצגתי את עצמי. הרבה סיפורים סופרו אך לפגוש פצוע שבעיני היה חסר כל סיכוי לשרוד.זה באמת מחמם את הלב.הנסיבות שהיו והטיפול היו קשים והכל תחת אש התמזל מזלי שתוך כדי ריצה אל הפצועים שזעקו לעזרא ׁ(חיל עים רגל מרוסקתׂׂ..הגעתי אל גדי כשהתרסה האבני גבוה יחסית חצצה ביננו לבין הסורים שירו ללא הפסקה ובכך יכלתי לחבוש אותך ולעשות את המעת הברה בריאות ואריכות חיי אבוטבול אביב מאיר החובש

  2. מצדיע לך. בזכות אנשים כמוך יש לנו מדינה. אני מעריךן שהיו במלחמה זו עוד כמה חיילים שנפצעו קשה ובגלל לחץ הנפגעים שהגיעו לבתי חולים לא היה מספיק זמן לטפל בהם ולרוע מזלם נישלחו בעודם חיים למגירות המתים. שמח בשבילך שהשתקמת בזכות עוז רוחך. חג שמח שיהיה.

  3. כבוד רב לגדי שאת הלחימה הגדולה שלו עשה דוקא אחרי הקרב על חייו ושיקומו.
    מכל מה שעבר עליו עד פציעתו הוא זכר את הופעת החלונות הגבוהים שהיו אז להקה צעירה ועולה. מסתבר שגדי ידע להעריך מוסיקה איכותית. שמוליק קראוס הלחין את כל השירים בלי ללמוד מוסיקה באופן מקצועי, אריק אינשטיין מעולם לא למד לשיר וג'וזי מי שמע עליה אז, ובכל זאת הוציאו את אחד האלבומים החשובים במוסיקה הישראלית. גולני גסי הרוח לא העריכו את גודל הרגע והשליכו עליהם עגבניות. לפחות בתל פחר הם גילו עוז רוח.

  4. כתבה מעניינת וחשובה. חיילים רבים שילמו בחייהם ובגופם על הגנת המולדת ובזכותם אנחנו פה , רק חבל מאד שמקומות רבים במדינה לרבות שנכבשו באותה מלחמת67 הפכו לתלי זבל. חזרנו מטיול קטן סביב הכנרת ומה נגיד ומה נאמר גועל נפש אחד גדול. החופים גדושים בהמונים שההגדרה אדם לא הולמת אותם, אספסוף עם ג'יפים משפחות שלמות שתפסו חלקי שטחים וגידרו בערסלים ומנגלים ולידם גברים כרסתנים שכבשו כל חלקה טובה מוזיקה רועשת וסביבה מזוהמת בקופסאות שימורים שיירי אוכל בקבוקים ושקיות אשפה שהתפוצצו. שבועיים של עבודה קשה לא יצליחו לנקות את הטינופת והמראות מזעזעים ומטרידים. זה הכל עניין של תרבות וישראל רחוקה מתרבות כרחוק מזרח ממערב, אם שולחים את חטיבת גולני לכבוש את תל פחר והחרמון היא תעמוד ביעדים אבל לא מול תופעת הערסים המלכלכים בלי חשבון ומתנהגים כמו דיקטטורים בסדום ועמורה. עולים הרהורים אם המחיר הכבד האישי ששולם במלחמות היה כדאי לנוכח ההתבהמות של הישראלי המכוער. תגשו לאזור שפך הירדן שיורד לים כנרת שם תראו מאות כלי רכב עומדים בצד הדרך ולמטה על המים עולה עשן בבוני עם ישראל מנפנפים מעל הבשרים.

    -smartphone‬‏

  5. נקודה למחשבה: הוזכרו כאן 28 חללי תל פאחר שהגיעו לרמב"ם אחרי הקרב. בפוסטים אחרים היו מי שסיפרו על איסוף גופות של חללים לתוך משאיות בבוקר שלמחרת הקרב. כדאי לעשות סדר בדברים. לא נשמע הגיוני שטלטלו חללים מהגולן דווקא לרמב"ם.

    • אכן, לפי העדויות שיש לנו פינוי חללי צה"ל מתל פאחר נעשה למחרת הקרב,
      ביום ה-9 ביוני 67 היו בחזית הסורית כ-100 הרוגים וכפול 3 או 4 מספר הפצועים, מהם פצועים קשה ואנוש כשסביר להניח שמותם של חלק מהם נקבע בבית החולים וחדרי המתים היו גדושים. ייתכן ששרלין לא היה הטעות היחידה בזיהויו כמת, טעות שתוקנה ברגע האחרון, ושפצועים קשה דוגמתו הובאו לחדר המתים בגלל טעות באבחנה או כי לא היו די רופאים ומכשירים להציל אותם.

    • בשלב ראשון החללים נקברו זמנית בעפולה.
      יותר מאוחר, לפחות חלקם נקברו בחיפה.
      נכחתי בטקס הקבורה בחיפה עוד כששהיתי בבית הבראה 3 וגם, מ"פ א', ורדי הגיע לטקס.
      חלק מהמשפחות העבירו את גופות יקיריהן שוב לבתי קברות במקום מגוריהן.
      המהדרין קברו את מתיהם בפעם האחרונה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
      סביר שחלק מהפצועים שהגיעו לבית החולים רמב"ם , מותם נקבע שם.

  6. למרות שהפוסט הזה פורסם לפני זמן, וכבר התפרסמו בו כמה וכמה תגובות, לא מצאתי בהן התייחסות לכמה פרטים חשובים, ואולי אפילו חשובים מאד, הנוגעים לחקר הקרב עצמו:

    [1]

    "היינו שלושה זחל"מים שעלינו לציר הנפט, ונדמה לי שמוסא קליין והקצינים שלו עלו לתל פאחר ושם הוא נהרג. מוסא עלה על התל עם החיילים שלו". – בתגובה לכך נשאל המספר: "אתה ראית אותו עולה?" – והוא השיב: "כן, אני ראיתי שהוא טיפס ושהוא רצה מאוד לעלות לתל פאחר".

    העלייה הזו – של שלושת הזחל"מים שאיגפו את התל מצפון עד שעלו על ציר הנפט – הפותחת את הסיפור בקטע המצוטט, הייתה זמן רב אחרי שהמג"ד קליין נהרג. בקשר אליו, המספר פותח ב"נדמה לי", ומסיים ב"ראיתי". הוא גם יודע שהמג"ד "רצה מאוד" לעלות לתל. אלא שרצון שכזה לא ממש אפשר לראות, רק לשמוע, ולא ברור איך, שהרי המספר לא היה בסמוך למג"ד, ולא ידוע שהלה הודיע על כך בקשר.

    משפט המפתח: "אני ראיתי שהוא טיפס", היה אמור להוביל לשאלה הבאה: באיזה מקום עמדת כשראית אותו מטפס, מימין או משמאל? כלומר, על תוואי ההטיה בשטח שנמצא דרומית-מערבית לתל הצפוני (שהמרחק הקרוב ביותר משם אל מקום הטיפוס המדובר, הוא לא פחות מ-350 מטר), או צפונה משם, באיזור 'גיא ההריגה' (והמרחק פחות או יותר זהה). משני המקומות, האפשרות לזהות את המג"ד ממרחק רב ומגבו, היא רק באמצעות הכרת תנועות הגוף בטיפוס. הכרה שכזו אמנם 'לא הכי מסתברת' כשמדובר במי שהיה זמן מועט מאוד בגדוד, אך אפשר ועדיין אינה בהגדרה של 'בלתי אפשרי'.

    ולמסופר על עליית המג"ד "עם החיילים שלו": ככל הידוע הגיע איתו לראש התל רק הקש"א משה הראל, אך אולי – והעניין עדיין דרוש בירור – היה עמם בתחילת הטיפוס גם הקשר של הקש"א, חייל בשם נאג'ה, בחור נמוך, בן העדה התימנית מנתניה, שהשתייך למחלקה המסייעת [מישהו יודע פרטים נוספים עליו? אולי הוא יוכל לפתור כמה נעלמים מהזמן ההוא].

    בהמשך מובא ששמיל שאל את המספר: "כשמוסא התחיל לעלות, אתה זיהית את ורדי שעלה למעלה או את חיילי הפלוגה?" – ולא ברור מהי מטרת השאלה (שהתשובה לשאלה זו שלילית, עם הסבר שהזכרון מקוטע), אולי לבדיקת אמינות, שכן המכירים את סדר הכוחות יודעים שהזמן בו המג"ד התחיל לעלות היה מאוחר בהרבה לעלייתו של ורדי – עם חיילי פלוגתו שהיו עמו – ובלתי-אפשרי היה לזהות אותם מלמטה, בהיותם כבר בתוך התעלות.

    • ובכנס תל-פאחר 2014 סופר [ופורסם באוקטובר בפוסט "רצנו כמו משוגעים ונכנסנו"]: "ניסיתי למצוא את ורדי ולא מצאתי, בקשר הוא לא ענה, אבל הבנתי שהוא על היעד כי ראיתי חיילים רצים למעלה."

      מציטוט זה לא ברור על איזה חלק מ"היעד" מדובר – ולכאורה הכוונה לתל הדרומי, זה שיועד לפלוגה א' – ועד כמה אפשר היה לראות מלמטה (על תוואי-ההטייה) "חיילים רצים למעלה", בתוך התעלות, אך גם אם נניח שכן, היינו שכאשר הגיע לאזור וואדי 'אל-חאצין' עדיין היו לוחמי כוח ורדי בצד המערבי של היעד, וניתן היה להבחין מרחוק (לפחות כ-220 מטר) שאלו חיילי גולני (ולא לוחמים סוריים), הרי שלא ברור מה הייתה המחשבה: איך הגיעו למעלה אותם חיילים? באיגוף מצפון? ואם/ומאחר ו/ברור שלא – אם מפני שמבחינת הזמן זה לא מסתדר שכבר הספיקו לאגף מצפון ולהגיע לצד המערבי של היעד / אם לפי המסופר בהמשך: "ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה" – למה לא המשיך "מפה" עם שאר הפלוגה לאותו כיוון כדי להצטרף ללוחמים על היעד [כפי שעשה מאוחר יותר כוח דני, שכלל שישה לוחמים, שפנו לכיוון הזה, והם עשו זאת אף מבלי שראו חיילים על היעד], ותמורת זאת פנה שמאלה-מערבה ושוב ימינה-צפונה אל מאחורי הגבעה הטרשית, שבסופה נתקע למשך זמן ארוך.

  7. [2]

    ציטוט [כולל הסוגריים המרובעים, שהם של עורך הבלוג]:

    שמיל: "בשלב הזה ורדי נאחז בפאתים של היעד הדרום-מערבי והתחיל לטפס למעלה, אני כבר לא ראיתי אותו. ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה, ואז במצב הזה הגענו ברגל [לאיזור הצפון-מערבי שמתחת לתל פאחר] כי הזחל"מים שלנו נפגעו. דבר ראשון זרקנו את כל הפצועים שהיו שם מאחורי מחסות".
    ורדי: "אתה חושב שגם גדי הלך איתכם ברגל לשם?"
    שמיל: "יכול בהחלט להיות. ואז כשהגענו לשם חיפשנו איך מתארגנים ועולים למעלה."

    עד כאן הציטוט, ויש בו כמה חידושים:

    לראשונה מעיד הסמ"פ שהוא ידע "שמישהו מהפלוגה טיפס מפה", כלומר, מהמקום בו טיפס כח ורדי-קרינסקי [המקום הוא ואדי 'אל-חאצין', העיקול האחרון בדרך ההטייה לפני תחילת הגבעה הטרשית]. אך אין הוא מפרט מה המקור ל"ידענו" הזה.

    בראיון איתו, שהתפרסם כאן בבלוג במרץ 2014, נשאל הסמ"פ (על השלב בו סיפר על כניסתו לתל הדרומי אחר האיגוף): "ידעת שוורדי נמצא בדרומי?", והוא השיב: "אני לא יודע איפה ורדי בשלב הזה. אנחנו למעשה נלחמים במצב שאין לי קשר עם אף אחד בגדוד ולא יודע איפה אף אחד מהכוחות נמצא". –

    – אלא שמשפט זה עדיין אינו עומד בסתירה ל"ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה", שכן אפשר לפרש את הסתירה לכאורה, ולומר שידע רק על מקום תחילת הטיפוס, אך לא ידע לאן בדיוק (לתל הדרומי או הצפוני) המשיך הכח המטפס [ולמרות שבהמשך הראיון הסביר הסמ"פ את ההגיון לכך שבאיגוף מצפון הוא חתר להגיע לתל הדרומי, שכן זה "היעד שלי", ולפי אותו הגיון יכל להניח שגם המ"פ שלו חתר לטפס לאותו יעד פלוגתי, בכל זאת, הנחה זו אינה בגדר ידיעה ברורה].

    ולמרות שבאותו ראיון הוא נשאל גם: "היה לך קשר עם ורדי? "– שאלה שעליה השיב: "ברגע שנכנסנו לשטח ההריגה אין לנו קשר עם אף אחד", ומכאן אפשר לדייק שקודם שהגיע ל'שטח ההריגה' (הוא השטח שמצפון לגבעה הטרשית) כן היה לו קשר עם ורדי, ואולי ה"ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה" מבוסס על הקשר הזה עם ורדי. לפי זה, אולי המ"פ הספיק להודיע לסגנו שהוא מטפס מתוואי-ההטיה לעבר היעד, אך לא פירט לו את כיוון התפצלות הכוחות (ורדי לימין, לתל הדרומי, קרינסקי לשמאל, לתל הצפוני) [וכנ"ל].

    יכול גם להיות, שה"ידענו שמישהו מהפלוגה טיפס מפה", מקורו בכך שהסמ"פ נתקל בזחל"מים הריקים של כח ורדי – זחל"מים שמציאותם שם הוזכרו בראיון ההוא, הן בשאלה לסמ"פ: "והזחל"מים שלו לא היו שם?", והן בתשובתו שם: "יכול להיות שלקחנו את הזחל"מים של ורדי".

    [אגב, השואל בראיון שם, המ"מ דני ביזר, כותב שכאשר הוא הגיע למקום – בו לפני כן עלה כח ורדי-קרינסקי, ומאוחר יותר גם הכוח שלו – כבר לא היו שם הזחל"מים הללו. ובלשונו: "אני הלכתי ועליתי מפה למעלה ועד שהגעתי לכאן לא ראיתי אפילו כלי אחד". כדי להסביר זאת, אפשר – כפי שאומר הסמ"פ – ש"יכול להיות שלקחנו את הזחל"מים של ורדי", שלכן, כאשר הגיע למקום כוח דני, הם כבר לא היו שם. אך גם יכול להיות, שנהגי הזחל"מים הללו – שהיו אנשי מילואים, ולא השתייכו לגדוד ולכן לא הצטרפו לכח שעלה – המשיכו עם הזחל"מים בפנייה הזו, מערבה וצפונה, כדי להגיע אל מאחורי הגבעה הטרשית ובכך להיות מוסתרים משני התלים, ואולי לכן, בהיותם מוסתרים, לא ראה אותם דני].

    אלא שהמשך סיפור הסמ"פ: "ואז במצב הזה הגענו ברגל כי הזחל"מים שלנו נפגעו." – הוא לא רק חדש, אלא עומד, לכאורה, בסתירה למסופר בראיון ההוא:

    המראיין שואל: "מעין א-דייסה אתה נוסע ואחריך עוד כמה זחל"מים, ואתם נוסעים ונעצרים מאחורי הטרשית, מדוע?", והמענה הוא: "אנחנו פשוט מגיעים לשטח הריגה. כשאני מגיע לפה, כל הכלים שהיו באיזור הזה היו פגועים. זה היה נורא מה שהלך שם, מנסים לעשות מה שרק אפשר לסייע".

    בהמשך מופיעה הקביעה: "ביזר: כשאתה עקפת אותי, זה בערך בשעה 15:15, בינתיים אני מצאתי את המג"ד בוואדיון, ולדעתי עברת ולא ראית אותו והמשכת הלאה. " – הדובר הוא המ"מ דני, שהזחל"ם שלו נפגע על תוואי-ההטייה, צפונית לעין א-דיסה [דני זוכר שוהוא ועוד חמישה מחיילי מחלקתו התקדמו רגלית לעבר היעד, כשבדרך עקף אותם זחל"ם עמוס חיילים, כולל כמה שנתלו עליו מבחוץ. תוך כדי שהזחל"ם נוסע הבחין דני בסמ"פ שהיה על הזחל"ם הזה, וביקשו לעצור את הזחל"ם ולהעלות את הכוח שלו, אך זה השיב שהזחל"ם מלא ואין מקום. בהמשך דרכם הרגלית, לא נתקל דני בזחל"מים פגועים].

    ניסיתי לתרץ את הסתירה הזו ולומר כי המשפט "ואז במצב הזה הגענו ברגל כי הזחל"מים שלנו נפגעו", מכוון – מקום הפגיעה בזחל"מים (לשון רבים, משמע שהיה יותר מזחל"ם אחד בכח הזה) – לשטח שמאחורי הגבעה הטרשית [שטח שהוסתר מעיני דני, שהמשיך בעיקול ואדי 'אל-חאצין' לכיוון מזרח-צפון], כאשר משם, ועד לסוף הטרשית – בשטח בו מתחיל 'גיא ההריגה' – המרחק הוא כ-200 מטר.

    אבל, ציטוטים נוספים מהראיון ההוא שומטים את הקרקע מתחת לנסיון זה: "אתם נוסעים ונעצרים מאחורי הטרשית"; "אנחנו פשוט מגיעים לשטח הריגה. כשאני מגיע לפה, כל הכלים שהיו באיזור הזה היו פגועים" – כאשר "שטח הריגה" המדובר הוא זה שמצפון לטרשית, שרק שם היו כל הכלים פגועים, מה-שאין-כן דרומית שם, ממערב לטרשית, כמסופר שם בהמשך: "עקפתי את הטנקים, הטנקים עמדו בשולי הדרך (הכוונה למחלקת הטנקים השנייה), הם עמדו בצד צמודים לצלע ההר (הטרשית) ולא עשו כלום"; "והטנקים ממערב לטרשית לא מתקדמים איתנו, הם נעמדים בצד הדרך. עכשיו הם לא יכולים לספר לי סיפורים שהם לא יכולים לנוע במקום שזחל"מים נוסעים".

    • יש לציין כי מהאמור לעיל עולה כי המופיע ברשימת 'הקרב על התל' של אהרן מגד, כאילו הסמ"פ "ראה את אנשיו של המ"פ אהרון עולים על היעד הדרומי" – לא נכון.

      לאידך, גם ברשימתו של מגד מפורש שהגעת הסמ"פ אל מתחת לתל הייתה על זחל"ם, ולא ברגל ("עלו על הזחל"מים שמאחור והמשיכו לנוע"):
      "סגן שמואל, שמואליק, היה במחלקת הזחל"מים האחרונה. פגז שנורה מבורג' בביל פגע ישר בזחלים של הזחל"ם שבו נמצא והזחל"ם שמאחוריו נפגע במיכל הדלק והחל לבעור. הכל קפצו מהזחל"מים החוצה, כיוונו אש לעבר בורג' בביל וכשהמוצב שותק עלו על הזחל"מים שמאחור והמשיכו לנוע. בהגיעם מתחת לתל פאחר מצאו את הפצועים הרבים מוטלים על הארץ ואש תותחי נ"ט דופקת ממזרח".

      [הירי המוזכר של הפגז, היה ככל הנראה ממוצב חירבת סודה, כפי שכבר התברר בבלוג זה]

      הייתי מצפה שהסמ"פ ימסור גירסה ברורה. ברכב או ברגל?

  8. [3]

    הערה לתרשים שב'מפת אירוע':
    https://naamoush.wordpress.com/2016/04/22/%D7%94%D7%9E%D7%9E-%D7%A9%D7%97%D7%96%D7%A8-%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A4%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2/#main

    על שטח הגבעה הטרשית נרשמה "התארגנות הגדוד", כלומר, שההתארגנות לאיגוף התל הייתה על תוואי ההטיה מערבית לטרשית (בערך במקום בו רשומה סוף המילה "התארגנות").

    אך לכאורה, לפי המסופר בשאר המקורות, ההתארגנות הייתה צפונה משם, בצומת בורג'-בביל, בשטח הנצפה מהתל הצפוני.

  9. [4]

    בכיתוב לתמונה:
    https://naamoush.wordpress.com/2016/04/22/%D7%94%D7%9E%D7%9E-%D7%A9%D7%97%D7%96%D7%A8-%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%97%D7%A8-5/#main
    "צילום מהדרך המקיפה את המוצב מצפון" – – – אך לפי הנראה, הצילום הוא מצדו המערבי של המוצב – למרגלות התל-הדרומי, מצדו המערבי של המוצב, ולא מצדו הצפוני (אם כי בהמשך הדרך הזו שלמערב המוצב, היא אכן פונה ימינה ואוגפת את התל הצפוני מצפון).

    • לגבי הכיתוב לצילום – זה צולם מדרום-מערב מתחת ליעד הצפוני, הכוונה אכן היתה שזו הדרך שהולכת ונמשכת ומקיפה את המוצב מצפון (וממערב). תיקנתי את הכיתוב.

      לגבי המפה עם התארגנות הגדוד – עשיתי את זה כללי היות ובמקום זה היה גם התאג"ד ובסמוך אליו גם ההתארגנות, באיזור המסומן כתחילת האיגוף..

  10. שלום לכולם. שמי תמיר, סרן בצבא. כרגע אני בלימודים ועושה עבודה על כיבוש הרמה ועל הקרב על תל פחר. אשמח לראיין אנשים שהשתתפו בקרבות ורוצים לקחת חלק בעבודה-על המלחמה בגזרה הצפונית בכלל או על הקרב על תל פחר בפרט. אשמח אם תצרו קשר 0546764737

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s