פאנל הנדסה חלק ד' – מג"דים 251 ו-261

חלק ד' של פאנל מפקדי הנדסה בששת הימים: מג"ד 251 מסייר בגשר הפקק לקראת פיצוצו, ומג"ד 261 שהכשיר את "דרך פיג'ו" – מכינרת למנחמיה שהיתה יכולה לקצר את עומסי התנועה, אבל החטיבות לא השתמשו בה משום-מה:  "אני לא יודע מי צריך לתת את הדין, אבל צריך היה לעבוד עליו"

זחל"ם ברחובה של עיר [ארכיון צה"ל]

זחל"ם ברחובה של עיר. ההנדסה הכשירה דרכים עוקפות להקלת עומסי התנועה בצירים הראשיים [צילום: אפרים קדרון, ארכיון צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

הפרוטוקול המלא מפאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 יתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק ד' של הפאנל. קישורים לדוברים נוספים בנושא שכבר פורסמו כאן – בסוף הפוסט.

להלן חלק ד' של פאנל הנדסה. מקור: ארכיון צה"ל.

———————————————————————————————————————————————————————–

מג"ד הנדסה 251 רס"ן דביר לוי: היה צורך לפוצץ את גשר הפקק 

אנחנו התחלנו את המלחמה למעשה שבוע ימים לאחר אימון היחידה בנחושה. הדבר הזה היה טוב מבחינת כל נושא של אמצעים שלנו, של מוקשים שלנו ואימון הפרט של החיילים. תקן הגדוד היה שני שליש מהכוח, אבל זה לא הפריע לביצוע המשימה אף פעם, לו גם היינו צריכים לבצע את המשימות בכמות יותר גדולה. זאת אומרת הגדוד מנה כ-400 איש, היו שלוש פלוגות, היתה פלוגת מיפקדה והיתה פלוגת צמ"ה.

הגדוד הזה אף פעם לא התאמן. כגדוד לא היה לו ניסיון כגדוד. בהתחלה, בזמן הראשון שהיה לנו, אני שמתי דגש קצת על עבודת המטה והתחלתי ללחוץ את החבר'ה בשטח זה. ודבר זה באמת היה טוב, נתן אותותיו ואני חושב שאנחנו אחת היחידות המסודרות ביותר שהיינו. אנחנו היה לנו רכב, אצלנו רכב עבד, אצלנו ציוד מכני עבד ואף פעם לא היינו מטרד ל-801 [יחידת ההנדסה הפיקודית] בבעיות אלה פרט לעובדה שהאפסנאים שלנו ידעו לשבת פה ולחלוב מה שיש בזמן. זה היה גם כן שיטה בגלל כל הסדר הזה, ובאמת אנחנו היינו עצמאיים. לא קיבלנו אוטובוסים לנוע ולדלג. דילגנו ללא אוטובוסים. כאשר התגייסנו ב-23 למאי, ב-25 אנחנו דילגנו לגוש כרמל. בגוש כרמל היינו פרוסים על שטח של 40 ק"מ כאשר פלוגה נמצאת באיזור מרכז גזרת מגידו-גבעת עוז ופלוגה מינוס נמצאת בג'ת-בקה אל גרביה.

כאשר היה דיון עם היחידות על התחזוקה הם שמחו נורא שהם לא צריכים לתחזק אותנו בלילה לחיפה למשוך מזון ואנחנו תחזקנו את כל הפלוגות בכל הגזרה בלי סיוע של אף אחד.

בקשר לפעילות: אנחנו בגוש כרמל הנחנו מוקשים, כ-4,700 מוקשים. עכשיו יכולנו להניח גם 12,000. הפסקנו את זה בלילה הראשון ולאחר מכן התבטלנו, מה זאת אומרת, כאשר התפוקה של מוקשים בשטח זה היה פונקציה של הזמן, אנחנו הנחנו את זה בלילה וחצי. זאת אומרת נכנסו לעוד חצי לילה ויכולנו אם היינו צריכים להניח היינו מניחים גם את ה-12,000. זה לא המספר פה קבוע. היה לנו כוח להניח והיה לנו זמן. לא הנחנו. נתנו לנו הוראה להפסיק ואני קיבלתי את ההוראה מהפיקוד, אז הפסקתי להניח מוקשים.

באותו זמן אנחנו עזרנו בהתבצרות, מה שכאן אני רוצה לציין: הכוחות התפרסו בשטח לפני הצמ"ה וכך קרה שכאשר אנחנו הגענו לשטח והתחלנו לסייע בהתבצרות נוצר מצב שאנשים פשוט אמרו לא נעים לנו שרק החי"ר יחפור – גם אנחנו נחפור. והתחילו אנשי הפלוגות שלנו לחפור פשוט במכושים כי ציוד מכני לא היה. אנחנו קיבלנו אותו בדירוג של יומיים. הדבר הזה היה חבל. כמו כן אנחנו היינו צריכים באמת יוזמה לקבלת אמצעים, שפטיש יתאים לצינור וצינור יתאים לקומפרסור וכל המערכת הזו של זיווד בשטח זה לא היתה, ועליה צריך לתת את הדעת. זה כל מה שהיה על הכלי היה בסדר, מה שהיה צריך לזווד לא התאים. היה צריך לפרק מיטנגים והיה צריך לנסוע למחצבות ולהשיג פטישים ומי שגילה יוזמה היו לו פטישים.

אחרי זה אנחנו עברנו, קיבלנו פקודה לזוז לאיזור חטמ"ר 3. אני הייתי במיפקדת החטיבה, קיבלתי גזרה, באתי למקום והסתבר שהגזרה תפוסה. שינו את הסדר. בכל אופן את מיפקדת הגדוד מיקמתי במקום שמצאתי למתאים ואנחנו שמה התחלנו לסייע בביצורים. באותו לילה הגיע טיבור [סגן מפקד יחידת הנדסה פיקודי] כנציגו של גולן [מפקד ההנדסה הפיקודי] ומסר לנו שאנחנו צריכים גם להתארגן לקראת סיוע בהתבצרות בצורה רצינית. אנחנו קיבלנו על עצמנו את הפעלת הנגרייה המרכזית והיה ניסיון גם לארגן את הצמ"ה באיזה מסגרת של יותר מקצועית. הניסיון היה כאשר אנחנו נקבל צמ"ה בנוסף לצמ"ה שיש לנו על-ידי 570, אנחנו נפעיל אותו למשימות, כאשר תחזוקתו נעשית ע"י 570.

כשנגיע בסוף דבריי לנושא צמ"ה והתבצרות אז אני אגע בנושא הזה איך שאני רואה אותו. בכל אופן הניסיון הזה משום מה מהר מאוד אני הסכמתי לו, הסכמתי לכל פיתרון ולמחרת שינו את הסדר, וכמו שאומרים התחילו לעבוד על הגל הקודם.

אני חושב שהניסיון הזה יכול היה לתרום טוב. ושמה אנשים סך הכל ביצענו שני מתחמים גדודיים. קיבלנו הוראה גם להכניס לקרקע את מיפקדת החטיבה, חפרנו מיפקדת חטיבה ומסתבר שהחטיבה לא באה לשבת שמה, אבל הכנו את המיפקדה טוב. לאחר שגמרנו שמה את נושא זה של התבצרות ביצענו שמה שני מתחמים גדודיים.

גשר הפקק כיום

גשר הפקק כיום

עשינו סיור של גשר הפקק, כי לזה השלכה לגבי מה שאני רוצה להעיר נקודות: אני סיירתי את גשר הפקק ביוזמה אישית שלי. א) אנחנו בנינו אותו, הוא נבנה עוד בתקופה שאני הייתי איש צבא קבע. אז אני ניגשתי לראות את הגשר, פגשתי את המג"ד ז"ל חלפון [מג"ד חי"ר 33 שנהרג בדרדרה ב-9.6]. הוא אמר: 'אני אמרתי למ"פ א' שלך שיערוך סיור'.

אני ערכתי סיור ולקחתי את המ"פ חזרה איתי, יצאנו לשטח עם צליפות קלות, לא היה משהו מיוחד, עברנו וראיתי את הגשר כאשר שדרה אחת שלו של מלואות נמצאת במצב תקין, שדרה אחת קרועה והגשר נוטה על צידו השמאלי כאשר פניי מזרחה ואני נוכח שהגשר היה שקוע, נמוך יותר מאשר הכביש וכל בעיה של הוצאת הגשר היתה בעיה של להוציא אותו משיווי משקלו.

נסעתי למיפקדת החטיבה ודיווחתי לפיקוד על הפיתרון שאנחנו הצענו. הפיתרון היה בהתייעצות של מבצעי הגדוד וערכנו תוכנית, כאשר התוכנית היתה צריכה להיות לתמוך את הגשר בסמך מתחת לקורה הקרועה, לאפשר מעבר מהיר כאשר הקורה עוד קרועה ואחר כך תחת הסמך הזה לפרק מלואות משני הצדדים ולחזק את הגשר במקומו למצב קודם בלי הגללתו. שונתה התוכנית והגשר היה צורך לפוצץ אותו, כי הוא ברגע שהוציאו אותו משיווי משקלו נפל פנימה והיה צורך לפוצץ אותו ולשלוף אותו החוצה בצורה מפוצצת.

אחרי שגמרנו את זה קיבלנו פקודה לרדת לגוש כרמל ולהתחיל לפרק מוקשים. ירדנו לגוש כרמל, פירקנו את המוקשים בגוש כרמל ופירקנו את המוקשים בגוש עכו. פירקנו אותם מהר מאוד, פירקנו אותם תוך יומיים. אחר כך אנחנו עשינו את הכל כמו שאומרים 'להבטיח הבטחה נוספת'.

ביקשנו שיעלו כלים חקלאיים שאנחנו נוכל להבטיח את הכלים. לפני העלייה סרקנו סריקה פעמיים-שלוש והיינו כבר בהמתנה לקראת משימות ובאותו פרק זמן עשינו אימונים להרמת שדות מוקשי אויב בשיטה ללא מרשם. התאמנו בזה כל היחידיות כולל פלוגת צמ"ה, עברנו אימון במגמ"ק, בדקר, אחרים עברו גם את שיטת התרגולת של ההרמה.

אני רוצה לציין פה שאנחנו הפעלנו את הנגרייה ע"י פלוגת מיפקדה, ככה שכל הפלוגות עבדו. מי שהפעיל את הנגרייה זה לא פלוגת שדה אלא פלוגת מיפקדה שעבדה בנגרייה. סך הכל אני יכול לומר שפרק הזמן הזה היה טוב, הגדוד התגבש, נוצר הווי, החבר'ה מכירים אחד את השני, יש יחידה.

מה שאני רציתי להוסיף זה רק לגבי היערכות. לי נדמה שאם אני מסתכל על הדברים מנקודת השקפה לעתיד, המלחמה הזו היתה שונה מאשר קדש. בקדש פיקוד צפון לא עבר את הקו הירוק, זה קו שביתת הנשק. במלחמה זו פיקוד צפון עבר את הקו הירוק. אולי במלחמה הבאה נחזור למצב של קדש ופיקוד צפון לא יעבור את הקו הירוק החדש שיהיה קו אדום.

בכל אופן, נדמה לי שבנושא השליטה אסור להכפיף יחידות תחת פיקוד. כי יש כאן שוני מהותי. זאת אומרת אם קצין הנדסה פיקודי יכול לשלוט בגדודים שלו, שלא יעבור אותם ת"פ אף פעם מפני שהת"פ אם אני הייתי צריך להיות עם קנה שצריך לסייע באש אולי הייתי שוקל בגלל אמצעי קשר ומתן האש וכדומה, הייתי מסכים אולי.

במקרה שלנו של חיל הנדסה שהמשימה היא בשלב ראשון התבצרות הן בשטח המוקשים והן בשטח ההתחפרות אין לעשות את זה תמיד. הבעיה המקצועית, הבעיה של התחזוקה, הבעיה של הידע במשלט, אנחנו לא מקבלים אותו מחי"ר או משריון, אנחנו נקבל אותה תמיד אם זה עמדת קצינים של שריון שצריך לחפור אותה. אנחנו תמיד נקבל אותה מההנדסה ולא מהגוף המסתייע. אין מקום להעביר את זה ת"פ, אלא תמיד שיהיה בסיוע ואז קצין הנדסה פיקודי יוכל לקבל אינפורמציה ולהוריד אינפורמציה בצורה הרבה יותר טובה ובפרט אם היתה חלוקה של גזרות ואז אפשר להפעיל אחריות מלאה על הגזרה, כאשר אני מדווח למפקד הישיר שלי – זה קצין הנדסה פיקודי ואני מעמיד אותו והוא מעמיד אותי על הדברים.

להבא בפרט שאני תופס שהמלחמה הבאה היא תהיה דומה, שיהיה לנו איזה קו שנצטרך לבצר אותו. נדמה לי שבשיטת ההתבצרות פה החיל, אני אומר, לא העביר את הניסיון ופה יש ללמוד, אני הרגשתי את המחסור בניסיון בשיטת ההתבצרות.

ההתבצרות שאנחנו למדנו עד עכשיו היתה תמיד התבצרות חפוזה ואף פעם לא לקחנו את משקל הפגז שהאויב הנחית עלינו ובפני מה צריך לעמוד אותו אלמנט בציר. אנחנו פה לאור הניסיון הגענו למסקנה שאנחנו צריכים מטר וחצי עד שני מטר וחצי מעל האלמנט הנושא בשביל שיהיה לנו ביטחון שנופל הפגז שהוא לא יהרוס את המבנה ולא יפגע בלוחמים.

עוד כמות האש חייבה אותנו להגיע למסקנה ובסדר עדיפויות התחלף פתאום סדר העדיפויות. עמדות הנשק לא דיברו עליהן, דיברו על מקלטי לוחמים והבעיה היתה מקלטי לוחמים.

עכשיו יש כאן מקום להגיע למציאת פיתרון של אלתור האקליפטוסים האלה שהיו. ניתן לדעתי וכאן אני מוכן שאם יבואו פעם ויגידו לי שב ותגיד מה שאתה חושב, ניתן אפילו ללא אמצעים של מסור ושום דבר שהגזעים לא באותו אורך, ששום דבר איננו מוכן לקראת משימה של מקלט מטה, אפשר לבנות מקלט מטה בשטח עם אקליפטוסים או עם ברזלי זווית הקיימים ואם פח גלי רק אקליפטוסים, חוטי ברזל ומסמרים, ותבנית מקלטי מטה מתאימים.

עכשיו למדנו עוד דבר. למדנו פה דבר נוסף שהוא סוג הצמ"ה. עד עכשיו אנחנו פה התחלנו להעריך את הצמ"ה מבחינת כושרו. המחפרונים היו טובים בגזרות שהקרקע היא רכה ועמוקה. בצפון התחלנו לראות שמוכרחים באגר. באגר שיש לו כוח בקארטר או משהו כזה, או שופל שיש לו כוח להתגבר על הבולדרים של הבזלת. למדנו שכלים קלים בגזרה מעורבת בסלעים – לא יעילים. למדנו פה עוד דבר, שהצמ"ה למרות שהגיע באיחור הוא הגיע לפני שהגיעה התחזוקה של הצמ"ה. המועד שבו המרחב היקצה נקודות תחזוקה לצמ"ה היה מועד יותר מאוחר מאשר בו התקלקלו הכלים בצורה סבירה והמתקבלת על הדעת.

מלחמה זו היתה מלחמת שריון והמובילים לא היו, אז לא היתה ברירה לתקן את הצמ"ה. אם המרחק היה גדול ולא יכולנו לסחוב אותו לאיזה סדנה רחוקה, ולא היו סדנאות קרובות, אז זה היה גורם שצריך לתת עליו את הדעת ולערוך בדיקה של תחזוקת צמ"ה לפי מרחבים ברדיוס של 7 ק"מ מקסימום, זאת אומרת 14 ק"מ מבית מלאכה לתיקון צמ"ה אחד לבית מלאכה שני. במשקים או במקומות אחרים ואפשר לדעתי ברדיוס של 7 ק"מ למצוא אלמנט מתאים לתחזוקת הצמ"ה.

בזאת אני גמרתי. אני אמרתי את הדברים אשר אמרתי מאחר ו-40 דקות של דיון הן לא מספיקות. אני העליתי רק את הנקודה הזו. כללית, אני יכול לציין כמו ששמעתי מה שאחרים אמרו שבמלחמה הזאת כל אחד עשה מה שהטילו עליו. לפחות אנחנו השתדלנו את מה שהטילו עלינו לעשות טוב. ואני חושב שעשינו את זה כך.

מג"ד 261 רס"ן משה הרלינג: לא היה לנו שום 4×4, אף מכשיר קשר לא התאים לגדוד

אומרים שחיל הנדסה מקופח בצה"ל, וגדוד 261 משום-מה היה הגדוד המקופח ביותר במשחק הזה. ואני אתחיל. מיפקדת הגדוד היתה חדשה, היא לא היתה מגובשת, הרבה אנשים לא הכירו אחד את השני.

הגדוד מנה כ-390 איש, אחר כך לאט לאט צריפו והגענו למקסימום של 413. זה שיא. הגדוד לא היה מאומן, הוא אף פעם לא התעסק באימון גדודי ובהתחלה גם ראינו שהאימון היחידתי הספציפי של חיל הנדסה היה קצת חלש. אפילו מקום ההתארגנות של הגדוד, שיטת ההתארגנות של הגדוד היה משום-מה מקופח, מקום גרוע שמוכרחים לתת על זה הדעת.

זה כולל רכב שלא היה מתאים, זה הראה את אותותיו. למרות כל זה אני ניגש למבצעים. וביחס הפוך למצב הגדוד, למספר הגדוד וזה שלא היה בכלל רכב מתאים למבצעי הגדוד. לא היה לנו למשל חוץ מג'יפ שאני הצלחתי לגנוב מחטיבה 2, לא היה לנו שום דבר 4×4.

קשר – אף מכשיר קשר מתאים. אני אומר עוד פעם: אף מכשיר קשר מתאים לא היה לגדוד. אני רוצה להתעכב עליו כי כשדורשים מגדוד להיות מבצעי צריכים לתת לו אחוז של תנאים מבצעיים. אחוז אחד. בתקן היה לנו חמישה מ"ק-300 ושני מ"ק 191. עוד פעם אני חוזר, מגלי מוקשים וטלפונים, גדוד צבאי מבצעי חזק. גמרתי עם GRC, שני מ"ק-10, הרבה טלפונים, 6,600 כבל שדר. בקיצור אני לא רוצה להלאות אתכם, הוא היה במצב גרוע מתחת לאפס.

הזזנו את הגדוד בצורה איומה ממקום למקום, אפילו פקודת התזוזה מנשר ליבניאל היתה סחיטה שלי ממח"ט 2. אמרתי לו אין לי כבר כוח להחזיק את האנשים בתוך הבור, בתוך בור של נשר. לא חיכיתי ולא ניתנה לי גם הוראה משום מקום אחר, אלא סחיטה ממח"ט 2. הוא ביקש מהפיקוד אישור. אישרו לו וזזנו.

כשהגענו, כל היחידות של צה"ל במשך 10 ימים התאמנו, התכוננו, התארגנו, פרט לחיל הנדסה שעוד בו בלילה התחלנו להניח מוקשים. באחריות של 261 הונחו 12,700 מוקש מזה היחידים נ"א שזה היה על שדה מוקשים נ"א של 48. תוך כדי הנחת מוקשי נ"א אנחנו מצאנו מוקשי נ"א 48 מאותו מקום, שאף אחד לא דיווח ולא ידעו.

הנחנו בלילה אחד, התפזרנו ונפרסנו על 12 שדות שמנה הגמ"ר, באחריותנו מחלקת חה"ן החטיבתית ושתי מחלקות של הגדודים. הכל ריכזתי אליי, אמרתי שאם יונח משהו במרחב החטיבה אני רוצה לקבל את זה עליי. אם לא, אני לא רוצה לקחת אפילו אחריות של אחר כך מניסיון של תקופת מבצע קדש.

הנחנו מהמשחק הזה מהגלבוע ועד הירדן, לא נפרט, תל רדרה, תל מקחום, תל תאומים, כל המשחק הזה דרך מעוז חיים, סידריה, דרך תל מוסא, גשר, כל המוצבים של תל קציר וגמרנו בעין גב. הנחנו את המוקשים האלה בשלבים ביחד עם אנשי הגמ"ר שהם עבדו רק לילה אחד ואנחנו המשכנו הלאה. במקביל התחלנו להכניס לאדמה את כל מי שביקש מאיתנו עם פקודה, בלי פקודה, בלי להתייחס למה שכתוב בספרים ומבלי לחשוב שנחכה לפקודה נשלח D-9. כשהיה בא אליי מרכז משק מסוים והיה אומר לי אני רוצה מקלט והייתי רואה D-6 עומד, אמרתי לעבוד. לא חיכינו, ואולי זה היה רע. אמרתי מוטב לתת את הדין וילד יישאר בחיים באיזה משק מאשר להיפך.

בשלב א' שהיה שלב ההתארגנות עבדו 39 כלים, שהם היו מפוזרים ממעלה הגלבוע ועד כל משקי עמק הירדן, עין גב, מגדל, גינוסר, ואפילו בעורף, בלביא ובבית קשת. אני לא רוצה לפרט מה היו לנו, זה שלב א' של המשימות. בשלב הזה גם הכשרנו שדה תעופה אחד, פתחנו כמה צירי תנועה כגון ואדי פיג'ו, דרך מכינרת למנחמיה והכשרנו דרך טובה לסוסיתא. הפיג'ו צריך היה להיות דרך שאם היו הולכים בה נכון לא היו נוצרים הפקקים של חטיבה 45, חטיבה 10 וחטיבה 80. אני הצעתי בחטמ"ר שלא יילכו על כביש יבניאל ויירדו כולם בציר הצר הזה. אלא ברגע שראיתי שמתחיל להיות שם פקק ודני מט בכה שהוא לא יכול להתקדם, אז אמרתי – למה לכם להזיז את חטיבה 10 על הציר, יש לנו ציר. אז לא היה זמן לחשוב על זה. היה לנו ציר שהלך מכינרת למנחמיה, שגם עליו, אני לא יודע מי צריך לתת את הדין, אבל צריך היה לעבוד עליו. והציר טוב לכל רכב מבלי יוצא מהכלל, וזהו שלושת הצירים האלה פלוס שדה התעופה.

בשלב השני נכנסנו ללחימה, צירפו אלינו פלוגה מ-602, לא הבנתי למה, לא באו ושאלו אותי אם אני צריך תגבורת. באו, 'ברוכים הבאים', פלוגה אחת שלנו עסקה בפינוי ציר אל חמה שהיה ממוקש כהוגן גם במוקשים שלנו שאני מתפלא מאוד, זה מוקשים שבפקודתי הניחו אותם בזמן קדש, והמ"מ שצורף אליי מ-602 היה אז מ"מ שהניח אותם. על זה אין מרשמים ואני בטוח שאני חתמתי על כך.

שדה מוקשים ברמה הסורית

שדה מוקשים אויב ברמה הסורית

לאחר מכן היו לנו הרבה מוקשי אויב. בדרך היה לנו את הבור הגדול שהסורים הספיקו לפוצץ. היה לנו גם את מה שחטיבה 80 טען שהוא ניטרל, אבל אני חושב שאם אני במו ידיי נטרלתי, הוא אינו יכול לטעון שהוא ניטרל. זה הפגזים, לא חשוב, זה היה בשלב הלחימה. אני לא מבין למה, אבל אני חושב שגם בסיכום הפיקודי וגם בסיכום כאן לא מציינים, וצריכים לציין זאת השכם והערב שהצמ"ה שלנו, אותו הטרקטור שעלה יחד עם הטנקים, ואני עמדתי במרחק של לא יותר מ-400-300 מטר, והטנק הרביעי על תאופיק היה צהוב – D-9, זה לא טנק, אחרי הכל זה טרקטור, והטרקטוריסט היה חשוף ואני לא יכול שלא לציין את זאת כשאני יודע שגם יעשו את זאת עוד פעם.

עלו שלושה טנקים, וכל אורך הסיכום של פיקוד צפון היה שהנדסה לא עשה כלום, לא הייתי אומר כלום, אבל יש לתת עליו את הדין, יש לדון על זה. לא הזכירו את המקרה הזה, אבל הזכירו שפה ושם היו מקרים. וכאן אני חושב שאם בתאופיק כן היה קורה משהו המציל היחידי היה יכול להיות הנדסה.

אם בתאופיק כן היתה התגוננות של הסורים ולא היו יכולים ללכת כמו שהלכו, שיחקו על הגב, כן היו צריכים ללכת בציר כמו שתכננו מראש, הטנקים שם בלי הנדסה לא היה הולך. אני רוצה שמישהו יסביר זאת. הצמ"ה עבד יוצא מהכלל בחירוף נפש, הפלוגה שיצאה לעבוד על ציר אל חמה עשתה את זה די מהר, החבר'ה שעבדו בסוסיתא בהנחת שדה המוקשים של הנ"א גם כן עשו את זאת מצוין. יתר האנשים בשלב זה לא היה להם מה לעשות.

כשנגמרה המלחמה התחלנו בהכשרת צירים ואז עבדנו על כמה צירים. עבדנו על הציר של עין גב המתחבר לסקופיה, שיפרנו יותר טוב את הציר שעולה לכפר חרב מתוך מטרה שזה יהיה ציר עלייה, וזה ציר ירידה. שוב כישלון של המשטרה הצבאית או של החטיבה – שם היו פקקים.

אבל ההוראות שאני קיבלתי היו לפתוח את שני הצירים מיד, כדי שהחטיבה תשתלט על ידי העלייה מכאן וירידה מכאן. הכשרנו טוב את הציר של תאופיק לרכב 4×4, לטנקים, בעיקר כדי שלא יעשו את הציר הזה. התחלנו בפירוק של מספר המוקשים הגדול הזה שהיה לנו בעמק, פירוק 'צריח', כשהשארנו שתי פלוגות למטה תמיד לעבודות פירוק ופלוגה אחת היתה איתנו לעבודת ידיים. בהמשך עסקנו בפינוי צירי הכבישים. כל צירי הכבישים האלה היו מלאים עם רכב [סורי] עם חללים, עבודה לא נעימה, והתחלנו להכשיר צירים בתוך הגזרה החדשה של מדינת ישראל.

אחד הצירים זה הציר שהולך מהכפר דבוסיה והוא יורד עד כדי הירמוך, ציר קשה מאוד, חביב מאוד, ומי שלא ראה אותו כדאי לו לראות מבחינה קרקעית, גם הציר עצמו וגם פני השטח עצמם.

עזרנו לחטיבה 2 בימים הראשונים קצת להתארגן, מבחינת צמ"ה בדקנו צירים ממוקשים, סרקנו את הכפרים לצורך ביזה, אבל סריקות רציניות. זה היה בימים הראשונים כל זמן שהיינו בפיק. לאחר מכן דילגו אותי לעלייקה. התחלנו להתארגן למשימות הבאות שירדו עלינו, והן: גשר הפקק. כולנו תכננו אותו ולדאבוננו ביצענו אותו, עבודה לא כל כך נוחה. פירקנו אותו וגם עשינו את העבודה השחורה של משלוח וקבלת ציוד חדש לגשר חדש. שם יהיה גשר מורחב, לא כזה.

עסקנו במקביל בהתאם לפקודות מה הולך קודם ומה הולך אחר כך. הריסת כפרים, ואז הרסנו את כל כפרי השפך, כולל הכפרים המסומנים ב-x כמעט בשלמות, כדי שמרחוק ייראו בתים. לדעתי די טוב. עשינו גשר כלובים על הירדן וחיברנו את הכביש הזה עם כפר נחום.

אני חושב שבשביל גדוד קטן זה מספיק.


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק ד' – מג"דים 251 ו-261

  1. מתעכב על דברי מג"ד 261 הרלינג ככתוב:
    "פתחנו כמה צירי תנועה כגון ואדי פיג'ו, דרך מכינרת למנחמיה. הפיג'ו צריך היה להיות דרך שאם היו הולכים בה נכון לא היו נוצרים הפקקים של חטיבה 45, חטיבה 10 וחטיבה 80. אני הצעתי בחטמ"ר שלא יילכו על כביש יבניאל ויירדו כולם בציר הצר הזה. אלא ברגע שראיתי שמתחיל להיות שם פקק ודני מט בכה שהוא לא יכול להתקדם, אז אמרתי – למה לכם להזיז את חטיבה 10 על הציר, יש לנו ציר. אז לא היה זמן לחשוב על זה. היה לנו ציר שהלך מכינרת למנחמיה, שגם עליו, אני לא יודע מי צריך לתת את הדין, אבל צריך היה לעבוד עליו. והציר טוב לכל רכב מבלי יוצא מהכלל, וזהו שלושת הצירים האלה פלוס שדה התעופה".

    זו דוגמה לבלגן ולכאוס של שעות הערב ב-9 ביוני בגזרה הדרומית של הרמה. חטיבה 80 קיבלה פקודה לעלות לתאופיק ולעשות את מה שלא הצליחו לעשות באותו בוקר טירוני גדוד 908 שקיבלו את אותה משימה אבל נקלעו להפגזה כבדה ונסוגו. בגלל פקקי תנועה כבדים כששתי חטיבות מתערבבות אחת בשנייה (80 עם 45) הצנחנים לא הגיעו בשעה היעודה לצמח לקראת היערכות והפעולה בוטלה לבסוף והתבצעה למחרת עם הליקופטרים.

    אז מי לא דאג לספר לפיקוד צפון על דרך פיג'ו שהלכה מקבוצת כינרת למושבה מנחמיה ויכלה לקצר זמנים ולדאוג לקיום הפעולה? האם האשם בקצין הנדסה פיקודי או במח"ט 2? או שאולי פשוט כמו שמספר המג"ד לא היה לגדוד שלו מכשיר קשר אחד נורמלי והדיווח לא התקבל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s