פאנל הנדסה חלק ה' – מ"פ חה"ן בחטיבה 45

חלק ה' של פאנל מפקדי הנדסה בגזרה הצפונית בששת הימים * חטיבה 45 הגיעה לגזרה הסורית כשזו כבר דעכה והסורים היו בנסיגה * עיקר פעילותה היה בלחימה הקשה בעמק דותן בשומרון * סרן ג'וני טנא, מ"פ ההנדסה החטיבתי, מתאר את ההיערכות בימי הכוננות ואת התופת בלחימה באיזור צומת קבטיה

פיצוץ גשרי דמיה [צילום משהב"ט]

פיצוץ גשרי דמיה ע"י פלוגת הנדסה 45 [צילום מתוך אלבום הניצחון "שישה ימים" בהוצאת משרד הביטחון]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריו של מ"פ הנדסה של חטיבה 45, סרן אהרון (ג'וני) טנא (טננבאום) על עיקרי פעילות הכוח שלו. טנא זכה לעיטור המופת על פעולותיו בקרב בעמק דותן. טנא נהרג במלחמת יום כיפור (כסא"ל) בתפקידו כמפקד הנדסה של פיקוד דרום בזמן שניווט את גשר הגלילים אל תעלת סואץ.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק ה' של הפאנל. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט.

להלן חלק ה' של פאנל הנדסה. מקור: ארכיון צה"ל.

——————————————————————————————————————————————————————

מ"פ חה"ן חטיבה 45 – סרן אהרון (ג'וני) טנא: הרסנו את שני גשרי דמיה שגדולים פי 3 מגשר הירקון בת"א

אני למעשה מחלק את המלחמה לשני שלבים. שלב ראשון היה להילחם להגיע לחטיבה 45, השלב השני זה להילחם יחד עם 45. לאחר שהשלב הראשון עבר בהצלחה הייתי בטוח שכל שאר השלבים הם כאין וכאפס לעומת השלב הראשון, שהיה אכזרי מאוד.

היה לי הכבוד במלחמה זאת להשתתף ולהיות המ"פ של סא"ל בריל. אני כבר הצלחתי לקבור שלושה מח"טים לפניו. עדיין סא"ל, אבל מח"ט כזה עדיין לא ראיתי. הוא לא הכיר אותי לפני שבאתי לחטיבה. גם הוא בא לחטיבה מספר ימים לפני זה. ומיד קיבלתי את כל הקרדיט שהייתי צריך לקבל בתור מ"פ חה"ן. זה כולל גישה. הוא פירק פלוגה שלמה ונתן לי את הזחל"מים, הוריד פלוגה מזחל"מים והרכיב אותם על משאיות. קיבלתי מיד ת"פ את מחלקות החבלה הגדודיות. קיבלתי כל ציוד שביקשתי. אם לגדוד שהיה פה לפניי היו שני GRC, לי היו תשעה.

אנחנו ניצלנו את הזמן שלפני המלחמה להתארגנות, ועוד מעט כאשר אני אמנה, למעשה ביצענו כל מה שאפשר היה לבצע על מנת לצאת למלחמה מוכנים. כל פעולות ההנדסה שבשלב יותר מאוחר אני אמנה אותן. למען האמת אני חושב שהפלוגה הוכיחה שלושה דברים בזמן המלחמה הזו. דבר ראשון הפלוגה הוכיחה שהם חיילים וגברים.

דבר שני הוכיחו שכל מה שלמדו באימונים הם יעשו זאת באותה מידה תחת אש. ואם פעם מח"ט אחד שאל אותי: 'בסדר, שמענו עליך טובות, על הפלוגה טובות, אבל נראה כיצד הפלוגה תנהג תחת אש', הרי שכאן אכזבתי את המח"ט הזה. זה אותו אלחנן סלע שהסתבך קצת [סלע, מח"ט 520, לחם בגזרת סיני והודח במהלך המלחמה ע"י מפקד האוגדה אברהם יפה]. והפלוגה התנהגה תחת אש בהרבה יותר טוב מאשר בזמן האימונים.

ודבר שלישי, באותו נושא זה שאני חושב שפלוגת החה"ן שלנו האדירה את שם החיל ברבים. וזה מוכח בהרבה דברים, בשיחות עם יחידות אחרות. זה ברגע שחייל נוסע באוטובוס ורואים שהוא מהנדסה ושומעים שהוא מ-45, אומרים לו כל הכבוד.

הפלוגה עסקה בזמן המלחמה בכל נושאי חה"ן פרט לגישור. בנו את המיקוש, הניחו שדות מוקשים, מקבצים, והרימו אותם כי היא שמרה על אגפים. היא פרצה מספר שדות מוקשים גם רגלית, זאת אומרת בלי שום אמצעים, חופשי העבירה רכב בלי להתייחס למוקשים, ממש בזיגזגים, דבר שעשיתי אותו אישית בתל חמרה אחרי שטנק וג'יפ עלו על מוקש והיו מספר הרוגים. היא גם ביצעה היחלצות משדה מוקשים כשטנקים, אני יודע על 4 טנקים שעלו ועוד נ"נ וג'יפ וזחל שעלו, והפלוגה נכנסה על מנת לחלץ אותם פיזית.

בנושא החבלה: הרסנו שני גשרים שכל אחד מהם גדול פי 3 מגשר הירקון הגדול בתל-אביב. זה גשרי דמיה. זה אחד גשר ברזל ואחד גשר בטון, הריסה טוטאלית. שניהם כל אחד 90 מטר. גשר הברזל התרומם כולו וירד. גשר הבטון נפגע בצורה כזאת שמי שהיה שם, אני חושב שהציר חסום שם לגבי תנועה באותו ציר [פירוט של הכנת הגשרים לפיצוץ והאמצעים -יתפרסם בחלק י' של הפאנל].

הריסת ציוד אויב, בונקרים וטנקים, פריצת מתקנים של אויב, זה שוב פעם בונקרים, מחסנים. איסוף שלל ובדיקה בפני מלכוד ופירוק מטענים מוכנים לפיצוץ בציר יעבד.

עבודות הנדסיות אחרות שהפלוגה ביצעה: פריצת דרכים, הכשרת צירים אל מוצבים, התקנה של רשתות חשמל, הרבה, בכל מקום שהיינו. גנרטורים היו לנו בכמויות עצומות, ומיד היו רשתות בכל הפלוגות ובכל הגדודים. התקנה של רשתות מים, למרות שמוגדר באיזה שהוא מקום שסך הכל אנחנו דואגים למאגרים, הרי שהפלוגה דאגה ממש לעשות אינסטלציות, בסוף בשיתוף עם 801 בהתחלה מתוך יוזמה אישית, והתקנת מתקנים סניטריים.

זה בנושא הלחימה, וכאן עליי לציין שביצוע זה פונקציה של להידחף על מנת להשיג את אותה העבודה. וזה נכון שמזניחים את חה"ן, ואולי זה היה ידוע עד המלחמה שאפשר להסתדר בלי חה"ן, כל מח"ט לא חשוב טען לפרוץ, פריצות רק בתרגילים, אבל הגדיר את זה חלי בפיקוד דרום. שאלו אותו מתי הוא מסוגל להגיע כשטנקים עמדו לפני שדה מוקשים, הוא אמר בעוד רבע שעה. אמר המח"ט מוטקה ציפורי לפרוץ תוך מספר דקות, שבעה צנטוריונים נעמדו על שרשראות, עלו על מוקשים ואז הוא אמר שם קדימה, כל החטיבה לחכות.

אצלנו הניצול היה בהרבה יותר טוב. הפלוגה נעה עם פלוגת הטנקים הראשונה, לא היה רגע שהמחלקה שלנו, של הנדסה, לא היתה עם מחלקת הטנקים בחוד. ולא היה רגע שאני אישית לא הייתי בטנק הראשון או השני, וזה גרם לכך שהעבודה פעלה בהרבה יותר מהר, ולא צריך היה לחכות את הרבע שעה. לכל התקלות מיד היה פיתרון הנדסי במקום. כל פעם שהיה צריך משהו, קודם באה ההצעה, קודם באה ההידחפות, הדרישה שהפעולה הזאת תבוצע על-ידי פלוגת חה"ן, ולא חשוב אם זה ביצוע של חי"ר או ביצוע הנדסי. אולי משום כך באמת קיבלנו משימות שהוכיחו את עצמן. כי בלי פלוגת חה"ן אי אפשר להסתדר באותם מקומות.

היו לי מפעילי צמ"ה לא שווים פרוטה, בינתיים שכחו את המקצוע ומיד שרפו לי פקונג ראש

בנושע יעוץ והדרכה: יעוץ למיפקדת החטיבה בנושאי חה"ן, הדרכה של הפלוגה ושם מחלקות החבלה הגדודיות בנושא הנדסה צבאית.

פיקוח על עבודות הנדסיות שנעשו ע"י החטיבה, השתלמויות ליחידות החטיבה בנושאים הנדסיים, מוקשי אויב ומלכודים, הצגת נושאי חה"ן ביחידות החטיבתיות כגון איך פורצים שדה מוקשים, מה זה כולל, זיווד הנדסי וכדומה. כמו כן גם יצאנו לפעול ככוח חרמ"ש.

ראיתי את האנשים קודם כל כחיילים ואחר כך כאנשי הנדסה, כי במקרה זה אם הוא לא חייל הוא גם לא איש הנדסה טוב. ואנחנו השתתפנו בקרב [בעמק דותן] לשם חילוץ נפגעים ורק"מ. כיתת הסיור השתתפה בסיור הפלוגתי, בקרבות במסגרת אותה פלוגה, שמירת אגפים תוך כדי תנועה והחלפת יחידות חרמ"ש בקווים.

בולדוזר D-9 מהסוג ששימש את בן גיגי בגבעת האם

בולדוזר D-9 משנות ה-60

אפרט עכשיו את שלבי הלחימה. השלב המכין: זה היה שלב ההתארגנות. היה לנו למעלה משבוע ימים. היתה תוכנית וניסינו לפי אותה תוכנית, לפי הספרים, לבצע את הדברים האפשריים תוך פרק הזמן שעמד לרשותנו. בשלב ההתארגנות וההצטיידות, אימונים שגרתיים בנושאים ייעודיים כגון פריצת שדה מוקשים, הבקעה, התבצרות, חבלה ומיקוש. זה נושאים שחשבתי שניתקל בהם. אימונים שגרתיים בנושא חרמ"ש: ירי מעל דפנות, שהיות, חניות, תנועה מבצעית. אימון והדרכה של מחלקות החבלה הגדודיות. מאחר שהייתי בטוח שנצטרך להפעיל אותן, הן מהרגע הראשון היו ת"פ שלי וביצעו את כל האימונים שביצעה הפלוגה.

סיורים מכינים ותכנונים הנדסיים בהתאם לצרכי הפעולה האפשריים של החטיבה. ידענו בערך באיזה גזרות נפעל, כל פעם שינו לנו את הגזרה. כל פעם יצאנו והכנו את עצמנו. ידענו באיזה מקום יש שדות מוקשים, איפה נפרוץ ובאמת כשפרצנו באיזור כפר דאן [ליד ג'נין] היינו מוכנים מההתחלה ועד הסוף. לא ידענו רק שנגיע עד גשרי דמיה, אבל עד סביבות שכם היינו מוכנים.

וליבון נושאים הנדסיים והשתלמות מפקדים, כמעט כל ערב היו נושאים שאספתי את המ"כפים והקצינים וליבנו נושאים, איך באמת נתנהג תחת אש, איך נפרוץ, מה יותר טוב ולא תמיד הפיתרון שלנו היה הפיתרון שכתוב בספר.

בשלב הלחימה סייענו לגדודים בפריצת שדות מוקשים. הנחנו מקבצים לחסימת צירים והרמנו אותם, סיור וטיהור שטחים ממולכדים או ממוקשים לשם חילוץ כוחות ורק"מ. סילוק מחסומים על צירי תנועה, פיצוץ גשרי דמיה, העמדת ציוד להקמת גשרי ביילי, לא הזכרתי, אבל פרט לשני הגשרים הגדולים שהיו שמה מצאתי בצד מערכת גישור שלמה של גשרי ביילי, שגם אותה הכנסנו בחשבון וגם אותה פיצצנו. אבטחת החטיבה 8 ומיפקדת האוגדה וגדוד המכמ"ת וחילוץ פצועים.

בשלב ההתארגנות לאחר הלחימה, סיוע ליחידות החטיבתיות בהתבצרות. הכנסנו שני גדודים חרמ"ש באדמה פלוס מיפקדת החטיבה ואת הפלוגה שלנו. פריצת דרכי גישה אל יעדים של כוחותינו, אותם היעדים שתפסנו היה צריך לגשת אליהם וביצענו מספר פריצות. פריצת מתקני אויב ובדיקתם לפני מלכוד. למעשה לא נפתח שום בונקר מבלי שהחבלנים של הפלוגה פתחו אותו. סיוע לחטיבה באיסוף שלל ובדיקתו מפני מלכודות. לא הונע שום רכב באיזור החטיבה מבלי שהחבלנים שלנו בדקו אותו. השתתפות כיתת הסיור הפלוגתית בפעולות של פלוגת הסיור החטיבתית. סיור גזרות עם תדריכים ועדכונים לגבי מפקדים והשתתפות בהחזקת הקו האדום, החלפנו יחידות גולני ויחידות שלנו מפעם לפעם בשמירה בקו האדום.

לקחים הנדסיים: בסיס החומרים ההנדסיים, בעיקר מוקשים, חומרי חבלה ובונגלורים, צריך להיות צמוד ליחידה על מנת לאפשר משיכת החומרים במהירות ובכמויות, ולא מספר שעות אחרי שאנחנו יודעים שהולכים לפוצץ את הגשר. מגיע החומר והגשר למעשה מפוצץ. ייתכן מאוד שאת גשר הבטון יכולנו לחבל בצורה עוד יותר קשה, אבל היה לי שם סה"כ 1,300 ק"ג והיינו צריכים לחלק את זה על שני גשרי ענק שדוגמתם עוד לא ראיתי.

היה חוסר ציוד הנדסי כגון סוללות, בודקי מעגל זרם, הלמניות, מערכת איתוש ובולגלות לפריצה לרכב. יש לדאוג לקיום הזיווד ההנדסי במלואו במחסן החירום של היחידה. המחלקות קיבלו רכב אזרחי 2×4 עבור הציוד ההנדסי במקום רכב 6×6, פשוט לא היה בחטיבה אחרת, אני מאמין שהיינו מקבלים את זה, שיכול לנוע בתנאים יותר קשים.

אהרון טנא, 1968, מ"פ הנדסה של חטיבה 45 במלחמת ששת הימים

אהרון טנא, 1968, מ"פ הנדסה של חטיבה 45 במלחמת ששת הימים

כיתת הצמ"ה צריכה ככלל מפעילים מקצועיים ולא מפעילים שלמדו ועסקו בנושא הצמ"ה בעת שירותם הצבאי בלבד. יש לי מפעיל D-8 רשום ככזה, לא שווה פרוטה, ועוד מפעיל או שניים שהיו לפני 10 או 15 שנה מפעילי צמ"ה, ככה רשמו, בינתיים שכחו את המקצוע, לא התעסקו בזה ומיד שרפו לי פקונג ראש ברגע שעלו על זה, בלי לבדוק מים ובלי לבדוק שום דבר. נתקבלו מדחסי אוויר נגררים בלי הציוד הדרוש להפעלתם, בלי איזמלים ובלי פטישים.

לאור המשימות בהפעלת חנ"מ וכניסה לשדות מוקשים והפעילות תחת אש אני ממליץ על תקן נוסף של רופא מלבד החובשים הפלוגתיים והמחלקתיים. יש חוק בהנדסה שבזמן האימון יש רופא אפילו אם מפוצצים לבנה אחת, או משהו דומה לזה. על כל פנים, חובש ודאי ישנו ומנסים גם שיהיה רופא ברגע שיש מבצע רציני. כאן אנחנו פעלנו בקנה מידה שלא היה לנו באימונים, פיצצנו טונות של חומרי נפץ, פרצנו לשדה מוקשים, הכל חפיז, פעלנו גם במסגרת נושא החרמ"ש.

אני חושב שחייבים לחפש ולדאוג לתקן של רופא בפלוגת חה"ן. אני יודע מניסיון של החטיבה שלי, היו שבעה רופאים שהסריחו מאחורה בתא הגזים, לא עשו שום דבר, כל פצוע אספו מיד לעפולה ובמיוחד בתנאי הארץ כשטווח סילוק הוא לעפולה או לכל בית חולים אחר, עניין של שעתיים ואפשר להגיע לבית חולים, חבל לבזבז רופאים. אולי ללכת בכיוון הזה ולתת רופא לפלוגת החה"ן.

אני רוצה רק לציין נושא שלפי דעתי חייבים לציין בפורום זה, וזה להודות לאחראים בדבר על התגבור במחלקה שבוצע מיד לאחר הקרב על ג'נין עקב אבדותינו הכבדות. פלוגת החה"ן היתה יחידה בפיקוד, ואולי בצה"ל כולו, שתגברה תוך כדי הקרב.

ורבותיי, מי שלא סבל נפגעים בצורה רצינית, היו לי 12 הרוגים ו-16 פצועים שפינו מיד לבית חולים פרט לאנשים שהמשיכו להילחם גם הלאה עם הפצועים, לא הרגיש הרגשה של מה זה לקבל כוח נוסף, או יותר נכון לא כל כך הכוח חשוב כמו הדאגה שיש לך אבא מאחורה.

הלחימה בעמק דותן: התחלנו לסגת ואז הרגשתי שלפחות 3 פטונים התלבשו לי על הזחל

כל העסק נגמר ב-11 בלילה, למחרת ב-9 או ב-10 בבוקר, עמדה לי מחלקה עם שלושה קצינים מוכנה לתגבר את הפלוגה. אנחנו בסביבות קבטיה שמרנו באותו זמן על האגף המערבי של החטיבה. באותו זמן הייתי מעל בקעת דותן ואבטחתי לכיוון צפון-מערב פלוגת טנקים ופלוגת סיור שניסתה לפרוץ לקבטיה בלילה. 4 טנקים עמדו במקום פלוס מחלקת סיור פלוס כיתת סיור שלי, סך הכל היו שם כ-35 איש שהיו דפוקים תחת עמדות אויב במרחק של כ-200 מטר. הירדנים לא נגעו בהם. היו להם שתי מגמות. מגמה ראשונה, חיכו שכוח יותר גדול יבוא לחלץ אותם. מגמה שנייה, אם לא הם, לפחות שהחטיבה תנסה לעבור.

עמדו פה 20 פטונים מאחורי הגבעה בעמדות טובה, לא ראו אף אחד מאחר ויחידת הסיור שלי נדפקה. ניסיתי למחרת היום בבוקר לקפוץ ולראות מה אפשר לעשות, ואם אפשר לחלץ את החבר'ה שהיו שם. ניגשתי לשם בג'יפ, בדרך פתחו עליי באש רצינית מאוד. ראיתי שזה לא עסק והסתלקתי בחזרה.

בסביבות שעות הצהריים החטיבה החלה לנוע מהאיזור הזה בחזרה לכיוון ג'נין על מנת לתקוף הפוך, זאת אומרת מהאגף. ראתה שזה לא יילך שם. ואז הירדנים הרגישו בתנועה או בהסתלקות הכוחות והגיעו למסקנה כנראה שאנחנו נעקוף ציר והתחילו לרדת לכיוון הפצועים ששכבו למטה והטנקים על מנת לחסל אותם.

ואז שמעתי בקשר החטיבתי שהמ"מ צועק למח"ט 'אני רואה כוח חרמ"ש יורד אליי על מנת לשחוט אותי'. אני הייתי בסביבה קרובה מאוד במרחק כ-3 ק"מ, ראיתי את כל העסק הזה מרחוק, דיווחתי מיד למח"ט שאני מסוגל להיות תוך 5 דקות אצלו. המח"ט התחיל לדווח לכוח של פלוגת טנקים ופלוגת סיור, שאל את המ"מ כמה זמן זה ייקח, הוא אמר שזה ייקח כרבע שעה אולי יותר. אמרתי למח"ט עוד הפעם – זה יהיה מאוחר, אני מוכן להיכנס פנימה. הוא אמר – כנס. נקבל לתגבור את הכוחות שאני מצוות עכשיו.

נכנסתי בתנועה מבצעית, תוך כדי תנועה פתחו עליי שלושה טנקים באש בטווח של כ-800 מטר. המשכנו להתקרב, פתחנו עליהם באש, המחלקה הימנית, פנינו קצת דרום-מזרחית, שברנו, התקרבנו ל-400 מטר, מ"מ חטף פגז, 5 אנשים במקום [נהרגו] כולל המ"מ גיורא נפגעו, הזחל נעצר, הורדתי חוליית חילוץ פצועים, המשכנו להתקדם לכיוון הצומת, התקרבנו לצומת, התחלנו לחלץ פצועים, התחלנו לחבוש אותם, להעמיס אותם על הרכב ואז עלו 15 פטונים לעמדה טובה.

היינו אחרי הזחל שהזחל נפגע, עוד 8 זחל"מים, ובמטח ראשון הם חיסלו 4 טנקים. הם ירו 5 פגזים מטווח 200 מטר. פגז ראשון טנק אחד. פגז שני פיצוץ בטנק, פגז שלישי לתוך הטנק, פגז רביעי לתוך הצוות, הרג אותו במקום. פגז חמישי לתוך הטנק הרביעי. מיד סילקתי את הזחל"מים הצידה וביקשתי אש ארטילרית שמיד הונחתה על המקום.

רק"מ פגוע מחטיבה 45 בעמק דותן [צילום: יגאל מורג]

רק"מ פגוע מחטיבה 45 בעמק דותן [צילום: יגאל מורג מתוך אתר "יד לשריון"]

הזחל"מים התחילו לסגת ברגע שפתחו באש ארטילרית, למעשה ניצלה לי מחלקה. זחל מ"מ חטף פגז, נשרף במקום. אמציה היה למטה, ניצל, היו לו עוד 3 הרוגים באותו זחל. אנשים התחילו להסתלק אחורנית. אני עוד הרמתי את מי שעוד נשאר מאותו צוות הטנקים, התחלנו לסגת אחורנית ואז הרגשתי שממש לפחות 3 פטונים התלבשו לי על הזחל. הרגשתי כמו מכונת חפירה. ואז הם התחילו לעשות כל מיני זיגזגים, כל פעם זיגזג ימינה שמאלה. לאחר מכן עשיתי חישוב, הוא בטח חשב שאני פונה ימינה, פוגע, אני פונה שמאלה הוא באמת פוגע ימינה. כך הצלחתי לשתק אותו, באמת כ-1.5 ק"מ, אולי קצת פחות.

פגז שלישי לתוך הדלת – עוד כ-5 הרוגים במקום ואז כבר כולם קפצו מהזחל

בדרך נתקע עוד זחל אחד בתעלת מים. לא העביר לפרונט ספיישל ונעצר. עצרתי, אספתי את החבר'ה שקפצו, איך שהתחלתי לנוע חטפתי פגז בדפנה, שניים עפו מהזחל והמשכנו לנסוע בכל זאת. לא עברה איזה חצי דקה, זזנו אולי 30-20 מטר, חטפתי פגז מפטון נוסף לתוך הדלת של הזחל. היו לי מיד 2 או 3 הרוגים, אני כבר לא זוכר, והזחל התחיל לבעור. נשארתי הזחל היחידי בשטח שנע. לכל הזחל"מים האחרים נתתי הוראה לקפוץ ולעזוב. אצלי לא יכולתי לעשות את זה כיוון שהיו לי הרבה פצועים בזחל, ערימה של איזה 18 עד 20 איש. זה למעשה מה שהציל אותי אישית.

המשכנו עוד קצת לנסוע, הזחל בער, ניסיתי מטף קצף, מסרתי את המטף-קצף לקשר, לא ידע להפעיל מטף-קצף. חטפנו ג'ריקנים מים, התחלנו לשפוך ולנוע אחורנית. נסענו שוב פעם כחצי דקה, הזחל כולו בער. פגז שלישי לתוך הדלת, הדלת כבר לא היתה בפנים, עוד כ-5 הרוגים במקום. אז כבר כולם קפצו מהזחל, לא נשאר אף אחד.

הזחל המשיך לבעור, חשבתי שעוד אפשר להציל אותו. התיישבתי ליד ההגה והמשכתי לנהוג. החלה להתפוצץ התחמושת. נסעתי עוד, התחיל הכסא שלי לבעור. ראיתי שזה לא עסק, עצרתי, הוצאתי את כל המסמכים, מפות קוד, פתחתי את המזוודה, הוצאתי את המכתבים של אשתי ואת התמונה, לא רציתי להסתבך. ראיתי שזה כבר לא עסק, ממש תחמושת התפוצצה, עזבתי את הזחל, הלכתי מספר צעדים, קיבלתי פגז מימין, עפתי הצידה, קמתי מיד והזחל התפוצץ.

התקפלנו בחזרה למעשה לכאן, מחלקה אחת ניצלה הצידה, זה מחלקה של אמציה, יחד איתו המחלקה שהיתה ת"פ מגדוד 74 גם כן ניצלה, והמחלקה השלישית של גיורא שברבלט נשארו כ-12 איש. אספתי את כל החבר'ה ואמרתי להם שלא ייתכן שנשאיר אנשים פצועים בשטח. הייתי בטוח שיש עוד כמה פצועים, אם יש מישהו שלא מוכן לצאת לשם על מנת לחלץ אותם. לא היה אחד שסירב וביניהם היו כמעט כולם פצועים.

יצאנו עוד פעם לשטח, ניסינו לחלץ, לא נכנסנו עד הסוף, נכנסנו בערך עד האמצע. מצאנו 4-3 איש. אני ניגשתי לזחל, כבר לא נשאר ממנו שום דבר ונסוגנו לאחור. תוך כדי החילוץ ותנועה לאחור הצטרף גם מ"פ סיור שהספיק להגיע עם הטנקים תוך כדי נסיגה. הוא ניסה לחלץ אותי. המשיך עוד מספר צעדים, חטף 0.5 ונהרג במקום. זה רס"ן איתמר.

נכנסנו, חילצנו וחזרנו. כל העסק היה אחרי הצהריים [6.6.67]. התחיל להחשיך בסביבות 6, ביקשתי רשות מהמח"ט להיכנס עוד הפעם על מנת לחלץ את הזחלים. היו עוד מספר זחלים תקועים בשטח שלא נפגעו. אגב, הדגשתי, שלושת הזחלים שנשרפו היו שלושת הזחלים של הפיקוד: של גיורא, של אמציה ושלי. לכל הזחל"מים האחרים לא קרה להם כלום. הם [הירדנים] התלבשו על הדגלים, היו לנו אנטנות דגלים והם התלבשו על זה בצורה רצינית. המח"ט לא אישר, הוא גם לא סירב. הוא אמר  – תעשה מה שאתה רוצה, תחליט לפי המצב. נכנסנו עוד הפעם עם חשיכה לשטח. החלטתי לחלץ את כל הזחל"מים שאפשר לנסוע ונסוגנו לאחור לכיוון ג'נין.

עם בוקר הגענו לאותו שטח היערכות. בינתיים ההתקפה נדחתה, המח"ט רצה לתקוף ולחלץ אותנו עם כל החטיבה. אני חושב שסך הכל עשה בשכל כי לא תקף, כי לתוך 20 פטונים האלה באה עוד תגבורת נוספת ולמחרת בבוקר כשראינו מה עשה חיל האוויר, למעשה הבנתי באיזה חור הייתי תקוע. אני חושב שניצלנו בגלל שהירדנים לא ידעו לקלוע. כי מטנק פטון מטווח של 200 מטר ואחר כך מטווחים פתוחים, כשפה בקעה פתוחה לגמרי, משטח, והם נמצאים ברכס של כ-400-300 מטר גובה, אין בעיות לחסל זחל"ם.

למחרת היום חיכתה לי מחלקה והמשכנו דרומית לכיוון גשר דמיה. אגב, גם גשר דמיה פוצץ מתוך ניסיון להידחף פנימה. שמעתי את השיחה בין המח"ט ואלוף הפיקוד כשהוא אמר: 'תתכונן, ייתכן מאוד שתצטרך לפוצץ את הגשרים'. מיד אמרתי לו האם שמעתי לפוצץ את הגשרים? אז הוא אמר, אם כבר שמעת אז כנס. והתקדמנו וביצענו מה שביצענו.


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פאנל הנדסה חלק ה' – מ"פ חה"ן בחטיבה 45

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s