הנהג של המח"ט

אורי וילף, נהגו של מח"ט גולני יונה אפרת, מספר על הנעשה בחפ"ק העיקרי של החטיבה ליד הגושרים בזמן קרבות ה-9.6.67 * "שמענו שיש הרוגים וגם שמענו שיש שינויים בתוכניות בגלל אילוצים כאלה ואחרים והאווירה היתה קשה"

הלארק של יונה אפרת, במצעד הניצחון של גולני בעכו

הלארק של מח"ט גולני במצעד הניצחון של החטיבה בעכו בסוף 1967. מימין: הרמטכ"ל רבין, המח"ט יונה אפרת, ראש העיר עכו יוסף כתראן ורמ"ט פיקוד צפון דן לנר

"הייתי יותר מנהג בשביל יונה", מספר אורי וילף, האיש שישב מאחורי ההגה של הלארק השחורה של מח"ט גולני בתקופת מלחמת ששת הימים.

בהתחקות אחר קורות חטיבת גולני במלחמה זו, אפילו לנהג בוס יש מה לתרום קצת על מאחורי הקלעים של מח"ט 1 והחטיבה.

וילף התגייס באוגוסט 1966. שלושה חודשים אחרי תחילת הטירונות במחנה בן עמי, בזמן שהיה אמור להגיע לגדוד 12, הוא נשלח יום אחד במפתיע ללשכת המח"ט, שם נאמר לו שהוא יהיה נהגו של המח"ט. לוילף היה רישיון נהיגה והיו לו עוד כמה יתרונות, כפי שהוא מספר: "עם כל הצניעות ובלי להשוויץ הייתי בוגר תיכון בחיפה".

מתקופת הטירונות הוא זוכר את רס"ן צבי פז [גולדה] שנהרג כמה חודשים אחר-כך בתל פאחר. "הוא היה סגן מפקד בא"ח 1. הוא הגיע יום אחד לאחיהוד, שם היינו באימון הפרט באוהלי סיירים וירד מבול. הגיע גולדה עם טנדר גלדיאטור ולקח את אהרל'ה גרשגורן לאימון במכבי חיפה. כולם הביטו בו בקנאה איך הוא עוזב אותנו בגשם הכבד ונוסע".

מימי שירותו כנהג המח"ט הוא מספר: "יונה היה בשבילי כמו אבא שני. ידעתי הרבה ממה שקורה בחטיבה ובצבא משיחות ששמעתי באוטו עם קצינים בכירים בצבא שנסעו איתנו".

מתקופת ההמתנה הוא זוכר נסיעה לגוש מגן בגבול מצרים. "אחד הגדודים של גולני היה שם, לא זוכר איזה, ומילאו שקי חול. המשק שם היה בסכנה. באנו בלילה ועזבנו בלילה".

עם תחילת מלחמת ששת הימים נשלחה מחצית מהחטיבה לגזרת צפון השומרון. וילף: "זוכר שנסענו כל הלילה. אני נהגתי בלארק, יונה נסע בג'יפ. נסעתי בדרך עפר. זוכר את החטיבה בשיירה אין-סוף. היינו שם בלילה וחזרנו למחרת למקום הכינוס בצפון".

אורי וילף בתקופת שירותו בצה"ל

אורי וילף בתקופת שירותו בצה"ל

הוא זוכר היטב את יום חמישי ה-8.6.67 כשהמלחמה עמדה לפני סיומה והחזית הסורית טרם נפתחה. בפיקוד צפון דלקו האורות כל הלילה בציפייה דרוכה לפקודה לכבוש את הרמה, אלא ששר הביטחון משה דיין עדיין התלבט. ישיבת ועדת שרים לענייני ביטחון הסתיימה ללא תוצאות. יונה אפרת, מח"ט גולני, כמו מח"טים נוספים בפיקוד צפון חיכו במתח רב, וכמוהם מאות ואלפי לוחמים שישבו לאורך קו הגבול עם סוריה.

אפרת הגיע לבניין פיקוד צפון בנצרת ביחד עם הקמ"ן אורי שמחוני והשליש החטיבתי מתי רובינוביץ'. וילף חיכה ברכב ואת כל מה שקרה בהמשך הוא מתאר: "יונה יצא משם, נכנס לאוטו, זרק את המפות למושב הקדמי ואמר לי – 'אורי, גולני לא נלחמים במלחמה הזו'. במילים האלה. זה היה ביום חמישי ב-10 או 11 בלילה. ואז נסענו חזרה לתל חי. בדרך בין ראש פינה לקרית שמונה אני זוכר היה מלא מלא צבא, היתה האפלה והיה חושך מצרים, ועד שהגענו לחטיבה היה כבר 2 בלילה. כולם הולכים לישון, אני ישנתי באוטו. ואז בבוקר מוקדם מישהו דופק לי על החלונות וצועק – המח"ט מחפש אותך. מתברר שניתן האישור לתקוף והחלה התרוצצות גדולה וכולם עלו על חגורים. רצתי לחפש את המח"ט, מצאתי אותו באחד החדרים. הוא אמר לי – 'זזים קדימה, תכין לי את החגור וכובע פלדה', ואחרי כמה זמן יצאו לדרך".

כשהוא יצא לדרך לא היית איתו? וילף: "לא. זו היתה מלחמה ואני הייתי נהג המח"ט. עשיתי טירונות בגולני, אבל לא הייתי חייל מיומן לקרב. אני עמדתי עם קצין החימוש של החטיבה בצומת מקרית שמונה להגושרים וקיבוץ דן, וראינו את כל החברים מתקדמים ועולים לרמה. היה חייל אחד ששירת איתי בטירונות וקראו לו קילמן, הוא היה מ"כ, לא זוכר את שמו הפרטי [יוסי], הוא נולד במחנה השואה ברגן בלזן, הוא עבר עם הזחל"ם שלו ועשה לי סימן וי כזה, ואחרי כמה שעות הוא נהרג".

זכור לך מה היה בקבוצת הפקודות? "לא הייתי שם".

בזמן הקרבות על תל פאחר ועזזיאת איפה היית? "הייתי בחמ"ל בהגושרים, ממש לפני הגושרים בצד שמאל. היה שם ברוך גורודיש, שהיה קצין אג"מ של החטיבה, והיה שם הרופא החטיבתי ושם היה בית חולים שדה. גורודיש היה באוהל של המיפקדה, אני הייתי בצד של החמ"ל הרפואי. אחר כך הגיעו פצועים באלונקות והליקופטרים הטיסו אותם. איך אומרים? היתה שם מהומה. ככה זה במלחמה. דווקא בתל עזזיאת, שעליו חשבו שהוא המקום המסוכן יותר, הקרב הלך הרבה יותר קל. הקושי הגדול יותר היה בתל פאחר, שם נהרגו הרבה חיילים. שם גם יונה נכנס עם הנגמ"ש שלו, כמו שסיפרו לי, ועמד חשוף בצריח כמו שאומרים".

מה עוד זכור לך מהחפ"ק בהגושרים? "לא היה ברור מה קורה. הקשר לא היה כמו היום, הוא היה משובש ומסורבל. אני לא זוכר כל-כך מה היה בחפ"ק. לא היתה אווירה של ניצחון, אלא אווירה קשה בגלל שאנשים רבים נהרגו. היו רגעים לא קלים, הקרבות היו קשים, היתה אווירה מתוחה".

ידעתם מה קורה למעלה בקרבות? "לא היתה תמונה מלאה. היה מתח וחשש מה קורה כאן, אבל לא היה ידוע אם עלו לתל פאחר או לא עלו".

זכור לך שגורודיש העביר הודעות מיונה לפיקוד צפון? "לא זוכר את הדברים האלה. אני לא הייתי מודע לגמרי באותו רגע מה עושים ומה קורה. היה ברור שמתנהל קרב קשה".

היה לך קשר עין עם הנעשה בתל פאחר או בתל עזזיאת? "לא היה קשר עין, ישבנו בחפ"ק בהגושרים בעמק קטן, בירידה, ולא ראינו כלום. ראינו קצת עשן, אבל קרבות לא ראיתי. היינו מוסתרים כי זה היה בית חולים שדה והוא היה צריך להיות מוגן. שמענו שיש הרוגים וגם שמענו שיש שינויים בתוכניות בגלל אילוצים כאלה ואחרים והאווירה היתה קשה".

מתי נפגשת שוב עם יונה? "בשבת. ביום שישי בערב הלכתי לישון ולמחרת בסביבות 10 או 11 בבוקר נסעתי לקונייטרה דרך הכביש לבניאס. אני זוכר שרידים של רכבים סורים בצידי הדרך והיו גם הרוגים סורים. היה רגוע מאוד ולא היה שום פחד לנסוע. המיפקדה התיישבה בבניין הפיקוד הסורי בקונייטרה, ואחר כך עברנו לאיזה מיבנה בעיר עצמה. אני לא זוכר אם התחבקתי עם יונה או לא, אבל לא היתה שמחה גדולה כי יום קודם נהרגו הרבה אנשים. מוסא קליין [מג"ד 12 שנהרג בתל פאחר] היה מאוד מאוד מקורב ליונה, הם גרו באותו בניין בנהריה, וזה שמוסא נהרג זה היה שוק לא קטן".

"לאשתו של יונה לא היה קשר איתו", ממשיך וילף, "הם גרו בנהריה. ליונה היה קשר טוב עם מפקד משטרת קרית שמונה, שאינני זוכר את שמו. יונה ואני תמיד היינו עוברים אצלו. אז ביום שבת כשהגעתי לקונייטרה יונה אמר לי תיסע למשטרת קרית שמונה, תיכנס למפקד המשטרה ותגיד לו שייתן לך להתקשר לדרורה [אשתו של המח"ט] ותגיד לה שאני חי והכל בסדר. ירדתי לקרית שמונה, היו שם איזה אלף חיילים שעמדו בתור לצלצל הביתה. נכנסתי כמובן מהצד והלכתי למפקד המשטרה, שהכיר אותי ונתן לי להיכנס ולצלצל. לא ידעתי אם היא יודעת על מוסא שנהרג ולא ידעתי אם לספר לה. תשמע, מוסא זה היה אגדה, גולני זה היה בדם שלו. אחרי שדיברתי איתה ניצלתי את ההזדמנות וטלפנתי להורים שלי בחיפה".

איך התייחס יונה אחרי המלחמה לתוצאות הקרבות של גולני? וילף: "תראה, זה שאתה עושה תוכנית על נייר ומפה, ואחר כך נתקל בשטח בדברים אחרים, אז אתה לא יכול לרוץ קדימה כמו שתכננו, צריך לשנות. חטיבה 1 חטפה הרבה הרוגים בתל פאחר. היה שינוי בתוכניות בגלל שכל הזחל"מים נתקלו בירי כבד, ולא היו שום דברים אחרים, אבל בסוף היום כבשו את כל מה שצריך היה לכבוש".

אמרת שבחפ"ק בהגושרים לא היתה אווירה של ניצחון. "במצב של אז שהכל היה עם מכשירי קשר של ללחוץ ולדבר, שפעם כן שומע, פעם לא שומע, לא היתה אווירת נכאים של כישלון. היה מתח, היה מלא עבודה, ובסופו של דבר תל פאחר, למרות שזה לא היה לפי התוכנית, נכבש. האווירה אחרי המלחמה היתה אווירה של ניצחון, לא של כישלון".

הוא זוכר את האירוע המכונן של ה-7 באפריל 1967 – הפלת שישה מיגים סורים באיזור הכינרת. היינו בחפ"ק בפוריה, שם בבונקר נכחו הרמטכ"ל רבין וכל צמרת הפיקוד הצבאית. ראינו את קרב המטוסים בצד המזרחי של הכינרת. עמדתי קרוב לרבין, ראינו מטוסים נופלים ולא ידענו אם זה מטוסים שלנו או של הסורים, ורבין אמר – 'זה לא מוצא חן בעיניי'. אחר כך דווח שכולם בסדר ושהמטוסים שהופלו היו סורים. בסוף הקרב המיראז'ים עשו יעף נמוך מעל פוריה, זה היה מאוד מרגש".

מתקופת ההמתנה שלפני המלחמה הוא זוכר יום אחד שהוא ביחד עם המח"ט והקמ"ן שמחוני נסעו לכפר יובל, שכבו שם על האדמה וצפו במשקפות על תל עזזיאת.

איך היה היחס בחטיבה אל המח"ט? "אני לא יכול לבחון את זה, אבל יונה נחשב כסמכות. הוא סמך עלי מאוד והתייחס אליי כמו אל בן. אתן לך דוגמה: פעם בערב פסח מאוחר אחר הצהריים פתאום בא אליי משה גת הסמח"ט ואמר לי – 'תיסע אליי הביתה לפתח תקווה, תביא את המשפחה שלי לכאן לליל הסדר'. אני גרתי בחיפה, אמרתי לעצמי קיבינימט, ולמשה גת אמרתי – אני לא נוסע בשעות כאלה. אחרי כמה זמן בא אליי יונה ואמר לי סע הביתה. אחרי החג כשחזרתי, הוא קרא לי ואמר – 'תשמע אורי, מה זה הדבר הזה שככה דיברת לסמח"ט? לא ידעתי מה לעשות איתך, רציתי לרתק אותך'. תקרא לזה רחמנות או מה, אבל הוא התחשב בי ולא עשה לי כלום. הוא גם היה אצלי כמה פעמים בבית, והוא ודרורה היו בחתונה שלי.

"עוד דוגמה: יום אחד יונה קבע איתי בצ'ק פוסט, אני גרתי על הכרמל עם ההורים שלי. לא התעוררתי בבוקר. הוא הגיע אליי לבית בלארק. פתאום למטה עומד אל"מ מח"ט גולני, מצפצף ומחכה לנהג. הוא לא תקע לי תלונה ולא הכניס אותי לבית סוהר".

בתור "הנהג של" שמעת הרבה שיחות מסווגות. "ידעתי דברים שלא כולם צריכים לדעת שאני יודע. יונה גם אמר לי בתקופת ההמתנה: אורי, אתה יושב איתנו באוטו, אתה שומע כל מה שמדברים, אבל הפה שלך נשאר סגור. ידעתי יותר מאחרים והייתי מאוד נאמן".

הוא אינו זוכר בימים שלאחר הקרבות את המח"ט אפרת מגיע לתל פאחר, פעם לבצע תחקיר עם לוחמים ופעם להסביר לקצונה הבכירה את מה שקרה שם. הוא כן זוכר סיטואציה אחרת: "רבין, דדו, עזר וייצמן ובר-לב נחתו בפייפרים בקונייטרה על משטח עפר ומשם לקחנו אותם באוטו שלנו ונסענו למיפקדה. שם היה הסבר כללי על מה שהיה".

ביקור נוסף שהוא זוכר הוא של נשיא המדינה, זלמן שזר, בסוף אוקטובר 1967. "זלמן שזר לא היה איש צבא, הוא היה אינטלקטואל רוחני. בביקור הזה הסעתי אותו באוטו של המח"ט".

וילף שיתף אותנו בצילומים שיש לו מאותו ביקור. על ביקורו של שזר בתל פאחר נכתב בעבר בבלוג זה – לחצו לקריאה.

תמונות מביקורו של נשיא המדינה זלמן שזר בתל פאחר

תמונות מביקורו של נשיא המדינה זלמן שזר בתל פאחר. משמאל: יונה אפרת, הרמטכ"ל רבין, אורי וילף. בחזית התמונה מנו שקד, מח"ט 3

שזר מגיע לתל פאחר בג'יפ שאותו נוהג מח"ט 3 מנו שקד

שזר מגיע לתל פאחר בג'יפ שבו נוהג מח"ט 3 מנו שקד

שזר מקשיב להסבר המח"ט יונה אפרת בתל פאחר

הנשיא שזר מקשיב להסבר המח"ט יונה אפרת בתל פאחר

הנשיא שזר בתל פאחר

הנשיא שזר בתל פאחר

מצב רוח טוב בביקור הנשיא שזר בתל פאחר

מצב רוח טוב בביקור הנשיא שזר בתל פאחר

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הנהג של המח"ט

  1. מהתמונות שהתפרסמו כאן נראה שרבין עלה אף הוא לתל פאחר (ורק דיין אינו נראה).

    התמונה האחרונה שכאן נראה שצולמה במסלול כניסת הפמלייה לתל, קצת אחרי (מערבית ל-) הבית שלצד השביל (קצהו נראה בקצה הימני של התמונה), וכיוון הצילום הוא ממערב-דרום למזרח-צפון.

  2. גוייסתי באוגוסט 1966 ובעת מלחמת ששת הימים הייתי מ"כ בחטיבה, בבא"ח 1 בן עמי. את יוסי קילמן הכרתי. גם את גולדה שהיה סמב"ס בן עמי. הסגל של בן עמי תפקד כפלוגה לוחמת בששת ימים וסופח לגדוד 17 ג'וערה שטיהרו רגלית את הציר מג'נין לכיוון שכם. יונה אפרת כונה בפי כל "האבא של החטיבה" והכנוי הלם אותו מאד. לפני עליית הגדודים לרמה, בלילה, התמקמה הפלוגה בשיפולי הרמה לא זוכר בדיוק היכן ונשכבנו לישון. לפנות בקר התעוררתי וראיתי לנגד עיני את לוחמי גדוד 12 שירדו מתל פחר, תשושים וכאילו צבועים בבוץ ופיח. אף אחד לא הוציא הגה. נודע אחר כך מה קרה בתל פאחר…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s