פאנל הנדסה חלק ז' – מ"פים חטיבות 8, 2, 3

חלק ז' של פאנל מפקדי הנדסה בפיקוד צפון במלחמת ששת הימים * מ"פ חה"ן שעבד עם חטיבה 8: "הגענו לתל אבו חנזיר והתכוונתי לפעול כמתוכנן, אלא שבאותו רגע התחילה הפגזה רצינית ואז לא היתה ברירה אלא לברוח, אבל לברוח קדימה כי הציר אחורנית היה סתום. לצדדים אי אפשר היה לנוע והתחלנו למשוך בעקבות הטנקים" * וגם: דברי מ"פים הנדסה שעבדו עם חטמ"ר 2 ו-3

שני זחל"מי הנדסה וטרקטור שנפגעו ליד גבעת האם [צילום: ארכיון צה"ל]

שני זחל"מי הנדסה וטרקטור שפעלו במסגרת חטיבה 8 ונפגעו מהפגזה סורית ליד גבעת האם עם תחילת הפריצה לרמה [צילום: ארכיון צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריהם של רס"ן אפרים זיו, מ"פ הנדסה שפעלה ת"פ חטיבה 8, של סרן דוד מייזלמן, מ"פ הנדסה ת"פ חטמ"ר 2 [החטיבה שהחזיקה את קו הגבול עם סוריה בגזרת הכינרת, ושל סרן אמנון רז, מ"פ הנדסה שפעלה ת"פ חטמ"ר 3 [גזרת הגבול עם סוריה מאלמגור ועד דן].

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק ז'. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט. מקור: ארכיון צה"ל.

—————————————————————————————————————-

דברי רס"ן אפרים זיו, מ"פ חה"ן 265, ת"פ חטיבה 8: הוסברה לנו המשימה באופן שטחי ביותר

החטיבה שלנו עשתה מסע ארוך בתוך הארץ, בתוך גבולות המדינה. התחלנו בכונתילה, עלינו צפונה ואתייחס רק לחלק הצפוני.

הגענו לכאן ביום ה-ע' מינוס שניים ואינני זוכר מה היה יום ה-ע', פשוט איבדתי את לוח הזמנים [חטיבה 8 הגיעה לצפון ב-7 ביוני בשעות הערב]. הגענו כשירים לגמרי מבחינת הנכונות ויכולת הפלוגה. הדבר היחיד שלא היה תקין זה הזחל"מים. כדאי אולי להזכיר גם שההתייצבות היתה גם למעלה מ-100%, וכתוצאה מזה הרכבתי צוות של 4 מחלקות ועוד שתי כיתות סיור, כאשר המחלקה הרביעית היתה על בסיס של מחלקת מפקדים פלוס תוספות מהמחלקות הרגילות כיוון שלכל מחלקה היו לי שלושה זחל"מים במקום ארבעה.

אנחנו הגענו למרחב פיקוד צפון בלילה. באותו לילה היתה קבוצת פקודות בפיקוד, הוסברה המשימה באופן שטחי ביותר, ולא כמו שהיו רגילים באימונים. למחרת בבוקר עם אור ראשון עלינו לתצפית וסיור עם נציגי הפיקוד [בגבעת האם]. צפינו על השטח הכרת היערכות של האויב, לימוד הקרקע, ונתנו גם את הדעת על פיתרון הנדסי לבעיה של התחברות מרשת הדרכים שלנו לרשת הדרכים שלהם. וזאת היתה עיקר המשימה של הפלוגה.

הפיתרון שאנחנו מצאנו בנסיבות אלה, היות ולא היו לנו שום אמצעי פשוט לפוצץ את הסלעים. חומר נפץ לא היה לנו, אז המטען שנקבע היה מוקשים כשדרך אגב השתמשנו בהם קודם למטרות דומות וזה הצדיק את עצמו, כאשר על שדות מוקשים ידיעות מדויקות לא היו, אבל כל השטח שהוא מחוץ לצירים מוגדרים היו בקטגוריה של שטח ממוקש, מה עוד שהעבירות היתה מוגבלת ביותר.

כעיקרון קבענו בכל מקרה שהטנקים ינסו לעלות בכוחות עצמם, וזה עדיף בכל מקרה, גם מבחינת זמן וגם מבחינת נפגעים. והיה וזה לא יילך, רק אז אנחנו נופעל. כיוון שטווח הפעולה שלנו היה קצר ביותר, אני בשלב הזה העדפתי פעולה רגלית. התכוונתי להגיע עם האנשים עד איזור תל אבו חנזיר [גבעת האם], לעמוד שם בתצפית ולהיות מוכן לפעול בפעולה רגלית.

זאת היתה התוכנית, ואשר לביצוע: שתי מחלקות ושתי כיתות לגדוד הטנקים, מחלקה נוספת לגדוד חרמ"ש. סדר התנועה בתוך הגדוד נקבע כך: פלוגת טנקים מינוס שכללה סך הכל שישה טנקים, מחלקת חה"ן, פלוגת טנקים נוספת, מחלקת חה"ן נוספת, עתודת צמ"ה, שלא ראיתי בשלב זה משימות מוגדרות לה ותכננתי אותה למין עתודת צמ"ה למשימות בלתי צפויות. עתודת הצמ"ה כללה דחפור יעה גדול ועוד שני D-8 ואחרי זה יתר החטיבה.

הגענו לתל אבו חנזיר והתכוונתי לפעול כמתוכנן, אלא שבאותו רגע התחילה הפגזה רצינית ואז לא היתה ברירה אלא לברוח, אבל לברוח קדימה כי הציר אחורנית היה סתום. לצדדים אי אפשר היה לנוע והתחלנו למשוך בעקבות הטנקים. הופתענו לטובה מכושר העבירות של הטנקים, ויותר מזה – מכושר העבירות של הזחל"מים. כי בלי שום הכשרה טיפסנו למעלה ממש בשארית הכוחות של הזחל"מים.

צילום ממזרח לכיוון מערב בדרך מגבעת האם (מתחת) אל הרמה הסורית

צילום ממזרח לכיוון מערב על הדרך מגבעת האם (הגבעה הירוקה) אל הרמה הסורית

המחלקה שהיתה מאחורינו, המחלקה שהיתה אחרי הפלוגה השנייה, נתפסה בפקק וההפגזה היתה מדויקת. המ"מ נתן הוראה לקפוץ מהזחל"מים וממש באותו רגע שקפצו עוד לפני שהאחרון הספיק לקפוץ, שני הזחל"מים ודחפור יעה קיבלו פגיעות ישירות ונשרפו במקום. חייל אחד נהרג ועוד שלושה נפצעו.

ואז נשארנו בעצם באותו גדוד מחלקה ועוד זחל"ם אחד. הפצועים פונו ואנחנו בינתיים המשכנו להתקדם כי אנחנו היינו אחרי הפלוגה הראשונה. המוצבים שעברנו… אני בעצם לא הזכרתי את משימת החטיבה. משימת החטיבה היתה לכבוש את מוצבי גור אל עסקר, נעמוש, עוקדה, לרוץ על הציר ולהגיע לזעורה ולעין פית, להיות בכוננות לכיבוש קונייטרה.

מה שקרה במציאות זה ככה: גור אל עסקר ועוקדה נדרסו, לא היה שום דבר. הגענו למקום הזה, פלוגת הטנקים חיפשה דרך ולא מצאה אותה. אני עצמי גם כן הייתי שם ולא מצאתי דרך כזאת [שעולה לזעורה]. במציאות היא היתה מסומנת על המפה. באותו רגע של התלבטות אם לפנות או להמשיך ישר, או תעינו או לא תעינו, נפתחה אש מכיוון סיר א-דיב, נפתחה אש טנקים ואש שטוחת מסלול, על ארטילריה אני כבר לא מדבר, כי זה היה במשך כל הדרך. כמובן שהיתה שם קריאת קרב שהיו מוכרחים לחרוג מהתוכנית המקורית, ובשכל.

הטנקים של הפלוגה הזאת [פלוגה ז' בגדוד 129] נמשכו לאש הטנקים של האויב וניהלו שם קרב ש' ב-ש'. במשך כל התנועה ראינו אותם נעים לאחור. הכל זה היה בטווח תצפית של מספר מאות מטרים. בדרך סתמנו תעלות קשר כדי שהזחל"מים יוכלו לעבור. אני הצלחתי לעבור את התעלות האלה בלי הכשרה, אבל בשביל שנוכל להגיד שעשינו משהו סתמנו את התעלות.

כשהגענו לסיר א-דיב נפתחה אש ארטילרית מטווחת ומדויקת. באותו זמן הטנקים שלנו ניהלו ש' ב-ש' עם טנקים של האויב מאיזור קלע התחתונה. זה יצר פקק שאנחנו לא יכולנו להמשיך. השהייה הזו גרמה להרבה פצועים, מהם מ"מ, סמ"פ ועוד שני קציני סיור שאנחנו אספנו בדרך. הזחל"מים קיבלו פגיעות ישירות, אבל לא בתוכו אלא על הדרגשים. לנוע אי אפשר היה כי הטנקים לא נתנו לנו להתקדם, ואז התחילו להגיע אלינו פצועים מפלוגת הטנקים. בייעוץ עם החובש הפלוגתי שלחתי זחל"ם אחד עם כל הפצועים למטה ואנחנו בינתיים נשארנו.

בשלב זה הוריתי לקפוץ מהזחל"מים ולחכות. כדאי אולי להזכיר שבאותו שלב נפצע קשה מג"ד הטנקים שהוביל [בירו] והחליף אותו מ"פ הסיור של החטיבה, וכשהוא עבר אותנו הוא נהרג במקום. זה היה המצב. הבנתי שבשלב הזה אין לי הרבה מה לעשות ובקבוצת הפקודות שמעתי, אני ביקשתי לפרוץ את הדרך ונאמר לי שגדוד 602 מתוכנן לעשות זאת. אני הבנתי שבשלב זה לי כבר אין מה לעשות. אז ביקשתי, למרות שידעתי שזאת משימה של 602, ניסיתי לגנוב את המשימה וזה אושר.

לקראת לילה ירדתי למטה להביא את הדחפורים. כל הקרב הזה נמשך עד הערב. לקראת הלילה ירדתי להביא את הדחפורים וגם להוציא קצת רסיסים, ונאמר לי שקצין בכיר גבוה לקח את שני הדחפורים שלי, אז הסתפקנו רק בשילוט הציר והאמת היא שאחרי שהחטיבה עברה כבר לא היה מה לפרוץ. אפשר היה לשפר את זה עוד יותר. אבל אני באותו לילה העליתי את הדרגים של החטיבה, כולל רכב רך, והם עלו את זה לא בקלות, אבל עלו למעלה.

הסתפקנו בשלב זה במקום לפרוץ – בשילוט בלבד. ומאותו רגע התחלנו לפעול כפלוגת חרמ"ש לא רגילה. ניתנו לנו כל מיני משימות של אבטחת צמתים וליווי שיירות, שמירת שבויים, דברים מהסוג הזה.

דברי סרן דוד מייזלמן, מ"פ חה"ן 854, ת"פ חטיבה 2: הביזה עמדה לנגד עיניהם של רבים, עיכבו לפעמים גדוד שלם מלהיכנס לכפר בשביל לבדוק איפה יש טרנזיסטורים ואיפה יש מכונות תפירה

המחלקה שלנו בשלב הראשון עברה תחת פיקוד של 261 ועסקנו בשבוע הראשון בנושא 'צריח' [תוכנית מגננה]. הנחנו שדות מוקשים. אני רוצה להתייחס לנושא הזה מכיוון שעבדנו תחת לחץ רציני של המוקשים. מכיוון שאני חדש בחטיבה ובגזרה ואותו דבר כל המחלקה, ולא הספקנו ללמוד את הנושא של 'צריח' בשטח, וגם אילו למדנו אז כל פעם נתנו לנו שדות אחרים. זאת אומרת, אמרו לנו לתכנן הנחה במקום מסוים, אחרי כמה שעות העבירו ואמרו לנו לתכנן על מקום אחר. כך שהיינו צריכים בכל מקום להתרשם מהחומר שהיה בידינו וזה היה קשה, כי התוכניות לא היו ברורות.

זאת אומרת לדוגמה, אני יכול לתת השדה של האון, שדה המוקשים של האון, לא יכולתי פשוט להגיע לשדה ואף אחד בחבל ובחטיבה לא יכול היה להראות לי איפה נמצא השדה, וגם לא יכולתי להתרשם מהטופס הזה מה היתה כוונת המתכננים, כי היה כתוב באופן סתמי ששדה זה כוונתו לעצור טנקים, וזה גרם לקושי.

קושי נוסף היה פשוט שתוכננו בלילה להניח. אני יודע בשדה האון היו 1,200 מוקשים ואנחנו מחלקה, והיה קשה מאוד, והמח"ט שלי הוא מומחה גדול בהנדסה, והוא אמר לי מדוע לא הנחת את ה-1,200 מוקשים בלילה? אמרתי לו זה בלתי אפשרי, וזה היה כבר הלילה השלישי של הנחה. אני חושב שלמחלקה זה קצת קשה להניח 1,200 מוקשים בלילה, אפילו שהיא מחלקה טובה, והמחלקה שלי היא באמת מחלקה טובה.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד זה בקשר למגע שהיה לנו עם אלה שמניחים בשלב א', אם זה מקש"ני הגמ"ר בתל מוסה. נתקלנו איתם כי יצא לנו לעבוד איתם בחפיפה, וכשראיתי מי הם החבר'ה האלה אני התרשמתי פשוט מהחבר'ה האלה שאסור פשוט להתעסק עם זה. הם כבר התחילו לחמש את המוקשים במצבור, ואני מיד הספקתי להגיד להם לא לעשות את זה. אחר כך כשראיתי שהמ"מ וכל החיילים שלו מתלבטים בכלל איך מחמשים מוקשים והוא ניסה לארגן להם איזה קורס חפוז בנווה אור בחדר האוכל, אמרתי לו אתם תחפרו ואנחנו נחמש וכך היה. כי אף אחד מהם לא ידע בכלל מה לעשות עם כל הנושא הזה, ושההשתלמות של שלושה ימים שהם עברו לא הספיקה.

קיבוץ תל קציר מתחת לרמה

קיבוץ תל קציר מתחת לרמה

דוגמה לתקלה נוספת היתה השדה שאנחנו קראנו לו 'שדה הביזיון'. לא ידענו איפה להניח את השדה ולא היתה לנו אפשרות לנהל נוהל קרב כמו שצריך. ללכת, לסייר, לעמוד, כי היינו לחץ של זמן. אז השדה שצריך היה להיות בהאון: מפקד החבל והמא"ז של תל קציר הם אמרו לי – פה אתה צריך להניח אותו. לא מצאנו את החבית. וזה היה מלא תקלות. בסוף התברר שהנחנו את השדה לא במקום שהיינו צריכים להניח.

תקלה נוספת שאני ציינתי אותה גם בדו"ח היא שלמפעילים של הפלטפורמות לא לקחו אנשים מבוגרים, לקחו ילדים מבית ירח, מבית ספר חקלאי, מהשביעית ומהשמינית, ונתנו להם להיות טרקטוריסטים, ובנס לא קרה אסון. הם היו באמת ילדים נחמדים ומתוקים ורצו לעבוד עוד יותר ממה שאנחנו היינו מוכנים לתת להם לעבוד. אבל בהרבה מקרים היינו צריכים להוריד אותם מהרכב כדי שלא יהיה אסון.

זה היה בשלב של 'צריח', שלהנחה לאחר מכן חזרתי שוב להיות ת"פ של החטיבה, עזרתי כמייעץ וכמבצע של כל מה שנדרש. בשלב ראשון זה היה ביצור החפ"ק שהיה ב'יעל' למעלה [פוריה], ואני גם הצעתי למח"ט לעשות חפ"ק צמ"ה כי היה חשש של הרעשה רצינית והוא קיבל את ההצעה ואני הזמנתי ציוד, אבל הציוד לא הגיע. הוא גם ביקש להקים סוללות וטנקים דמה, הציוד לא הגיע, אז לא ביצענו את זה. אחר כך הקמנו פח"ח בתחנת איסוף כי הפח"ח של החטיבה היה במקום לא טוב. זו היתה סככה בכרם. גם כן את הפח"ח הזה הזמנו באמצעים שהצלחנו לגרד במקום. אנחנו פירקנו כל מיני סככות שם באיזור, של תנובה מפח וקורות השתמשנו ברכבת העמק, כי הקורות שהזמנתי לא הגיעו. אחר כך הגיעו קורות, אבל גם כן לא בשביל כיסוי ראש. זה היה בשלב של עד ללחימה.

בשלב הלחימה אנחנו השתתפנו כמשמר קדמי, בהתחלה לגדוד 24 שנכנס מברדלה ומרמת פיאט, גם שם הפקודות לא היו ברורות. זאת אומרת, לא היה לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, הבנו שאנחנו צריכים לפתוח את הציר, אבל הסיירת גם חשבה שהם צריכים לפתוח את הציר, ואני מוכרח לציין את זה שהביזה עמדה לנגד עיניהם של רבים מאלה שחשבו שהם צריכים להיות במשמר קדמי. כשהגיעו לאיזה כפר אמרו לנו תעצרו, אנחנו צריכים לבדוק אותו. ובדקו אותו ועיכבו לפעמים גדוד שלם בשביל לבדוק בדיוק איפה יש טרנזיסטורים ואיפה יש מכונות תפירה, ואחר כך אמרו – הנדסה תבדקו אם זה בסדר. וכשבאנו לבדוק כבר לא היה מה לבדוק. אני חושב שאנחנו המחלקה היחידה שלא בזזו, לא מכיוון שלא היה מה, אלא מפני שאסרנו על זה.

בשלב שני היינו משמר קדמי לכוח שנכנס מכיוון עין גב, נוקייב, כורסי, עקב, משפע ועד ז'ראבט. שם היתה לנו עבודה. גם כן ההוראות לא היו ברורות מכיוון שלמח"ט שינו ברגע האחרון את הציר. אנחנו הבנו שאנחנו צריכים לפרוץ קדימה, בכמה מקומות מצאנו מוקשים. השגיאה לפי דעתי היתה שמיד מאחור נסעה החטיבה על אוטובוסים ועל כל מיני כלי רכב שהמח"ט כל הזמן בקשר אומר לי שהאוטובוסים לא יכולים עדיין לנוע. ואנו הסברנו שהאוטובוסים לא יכולים בשלב זה לנוע כי צריך להכשיר את זה.

אז המח"ט נתן לי הוראה לפרוץ את שדות המוקשים לאורך החוף, כדי לוותר על העלייה למוצבים. כשהתחלנו לפרוץ את השדות זה התברר שזה לא עניין של לילה כי היה קשה לדקור בדקרים כי האדמה היתה קשה. ויתרנו על הרעיון הזה ואחר כך המשכנו להכשיר את הדרך. כבר למחרת בבוקר האוטובוסים יכלו לנסוע והגיעו למעשה עד כורסי בשלב הראשון.

אחר כך קיבלתי הוראה להכשיר את הדרך מסקופיה לכורסי, וכאן לפי דעתי נעשה ביזיון או טעות של החטיבה, ששלחו אותי בחושך לסיור מסקופיה לכורסי והתברר שסקופיה בכלל לא היתה תפוסה. ופתאום התחילו להופיע כל מיני אנשים, בערך 1,000 איש היו שם. כל הכפר הגיע לקחת את כל הדברים שלו ואנחנו הרגשנו מאוד לא נעים שהסתובבנו 'פארשים'. וכל סקופיה היתה עוד יעד מבוצר ומתוך 1,000 איש היו נכנסים לעמדות שהיו עמדות מוכנות והיו פותחים באש זה לא היה נעים. הדרך הזו גם כן הוכשרה.

מישהו ציין שלא היתה משמעת, אחרי שהדרך הזו תהיה לירידה והדרך של אל חמה תהיה לעלייה. ובגלל חוסר משמעת נוצרו פקקים. אחר כך עברנו לבדוק את הכפרים ממולכדים ואת הסוללות של המרגמות והתותחים, אם לא יהיו ממולכדים, את הכפרים לפני הריסה. גם כאן היו כל מיני משגים לדעתי, כי נתנו לטרקטוריסטים להחליט אם אפשר להעיף את הבית או אי אפשר להעיף את הבית, ובכמה מקרים ממש נמנע אסון. אחרי שאני התערבתי ואמרתי שאני ממש אוסר עליהם לעבוד בצורה כזאת, אז אמרו לי – אתה לא נותן הוראות. אז אמרתי שאני כן נותן הוראות והוא יפנה לקצין הנדסה ראשי. מה שקרה שם שנתנו לטרקטוריסטים להפיל, לא סימנו ולא סיירו ביום, בלילה נתנו להם להפיל. אז הם הפילו בונקר שלם שמה, מצבור שלם של מוקשים. את הגג הפילו והגג נשאר שוכב על המוקשים. או בשלב אחר שמה נדלקה איזו שריפה והיו שעתיים של פיצוצים. אז בנס לא קרה שם אסון.

אחר כך הרמנו את שדות המוקשים שהונחו ב'צריח'. כל המוקשים נמצאו מיד והשתחררנו. היה לי צמ"ה טוב ואני רוצה לציין שפלוגת הצמ"ה שהיתה שם, שעבדה בשיתוף עם 261, הם עבדו יוצא מן הכלל טוב וציינו את זה בכל משקי עמק הירדן, כי כל הכלים עבדו כל הזמן ומה שעוד אפשר לציין, אולי לייעל את זה, בשאר היחידות שהיה להם מוטורולה והם יכלו לשלוט על הכלים או על רוב הכלים בעזרת המוטורולה, וזה אם פעם נגיע לזה אז זה יכול לייעל בהרבה.

דברי סרן אמנון ארז, מ"פ חה"ן 818 ת"פ חטמ"ר 3: לא היה לנו קשר, לא מפות ועוגנים, ודקרים היינו צריכים לסחוב מגדודים אחרים

אני את הדברים אחלק לשני חלקים. החלק הראשון יותר לתיאור מה שעשינו, רק בקיצור, כי הכוונה שלי היא בעיקר להתערב על מהות היחידה הזאת, כי נראה לי שבסופו של דבר לא מספיק גיבשו את מסגרת היחידה מבחינת סיור, מבחינת תפקידים וכל יתר הדברים האלה.

החטיבה התחילה להתגייס ב-19 לחודש [מאי]. במסגרת הזאת גם התגייסה היחידה, 98% התייצבו, והתחלנו באימונים. האימונים כללו קצת חי"ר, מטווחים, עזרה ראשונה וחזרה על מיקוש. לגבי אימון בחבלה לא היו אמצעים, למרות שדרשנו לא נתנו לנו. במסגרת המתוכננת לגבי 'צריח', היות והחטיבה קיבלה את גדוד 602, למחלקה עצמה לא נשאר מה לעשות, ותיכננו את פיצוץ הגשרים, שישה גשרים. בסופו של דבר אישרו רק שניים, ושניהם הוכנו. לגבי גשר הפקק, הגשר נפגע מפגיעת פגז במטענים שחלקם התפוצצו. לגבי מה שלא התפוצץ התברר שהלבנים הם מ-56' וחלק מהם נמצא פשוט מפורר.

דברים נוספים שהיחידה עשתה עד שלב הלחימה זה היה הנחת שדה מוקשים אחד. לגבי אותו מגנן שאבישי [מג"ד 602] דיבר עליו, אותם שדות מתעלים, חלקם הונחו ע"י הגמ"ר והרוב ע"י הגדוד וגם חלק ע"י המחלקה. ודבר נוסף שעשינו זה ביצור המשטרה בראש פינה. המחלקה עד הלחימה יותר כמעט לא עשתה שום דבר, מלבד ציוות חיילים לסיירת, לסיורים ולבדיקת צירים ודברים נוספים.

יוני 1967. משאיות, חיילים וציוד חוצים את גשר בנות יעקב [ארכיון צה"ל]

יוני 1967. משאיות, חיילים וציוד חוצים את גשר בנות יעקב [ארכיון צה"ל]

בשלב הלחימה עצמו, המחלקה פרצה עם גדוד 32 של החטיבה מבית המכס או מגשר בנות יעקב עד עלייקה, כולל סריקת הציר וכולל סריקת המחנות עצמם. מלכודים, סימון בונקרים וכל הקשור בזה לאחר שלב הלחימה. היחידה עסקה קצת בהרמת השדות [מוקשים] שלנו ולאחר מכן משך 10 ימים בסריקת ערוץ הירדן מבחינה מסוימת באיזור השפך לצרכי עבודות של קק"ל.

מה שנראה לי כמסקנות וכלקחים. קודם כל יחידה שצריכה לעבוד במשימות חטיבתיות, היא צריכה כמה גורמים שהינם אינם קיימים. דבר ראשון זה לגבי צמ"ה. ליחידה הזו אין בכלל צמ"ה ולפי דעתי צריכים להרכיב בה איזו שהיא חוליית מפעילים שבמידת הצורך אפשר יהיה לגייס לה צמ"ה. כי כל זמן שיש גדוד הנדסה אז אפשר, אין בעיות, אבל לא בטוח שזה תמיד יהיה. דבר שני זה עניין של חוליות סיור וצוות של מש"קי מבצעים, מש"קי מודיעין, שיוכלו לרכז את העבודה שהם עושים, אם זה על גבי מפות ואם בתיאום עם גורמים אחרים של החטיבה, כי בסופו של דבר מפקד החטיבה הוא עובד גם בתור קצין מטה בחטיבה, והוא צריך ציוד שיוכל לעבוד יחד איתו בכל הבעיות האלה, וזה אינו קיים. דבר נוסף לגבי ציוד כללי של היחידה, היחידה הזו היא חצי עצמאית וחצי קשורה בחטיבה. כרגע היינו בזמן המלחמה יחידה עצמאית לגמרי וזה עורר הרבה בעיות. סתם ציוד אפסנאי מסוגים שונים שחסר לתקן.

דבר נוסף זה מכשירי קשר. בתקן למעשה ישנו מכשיר קשר אחד, זה למפקד היחידה שעומד בקשר ברשת החטיבתית. לגבי היחידה עצמה אין קשר, ומה שראינו היחידה כאן מתפצלת להרבה חוליות. אם אין קשר בין היחידות זה לוקח הרבה זמן עד שמצליחים לארגן ולפזר את היחידות לכוחות השונים. זה גורם שדי הרבה מעכב.

דבר נוסף זה ציוד נוסף, אם זה עניין של מפות, מיתוש מגמ"קים ודברים כאלה. אומנם בתקן זה כתוב אבל במציאות זה אינו קיים. עוגנים לא היו לי. היינו צריכים לאסוף באיזה משק, ודקרים היינו צריכים לסחוב מגדודים אחרים ודברים דומים. אבל אני לא יודע איפה אפשר לבדוק את זה, אבל אני יודע שהציוד עצמו לא היה קיים, זו בעיה שגוזלת זמן.

אם ננסה לסכם, נראה לי שצריכים קצת יותר לחשוב או קצת יותר לנתח מה המשימות שעלולות להיות ליחידה כזו בחטיבה, ולאפשר לה את כל אותם תקנים מבחינת כוח אדם, מבחינה מקצועית וגם מבחינת ציוד. כשליחידה הזו שכאשר אין כוחות הנדסה אחרים כדי שתוכל למלא את מקסימום הפונקציות שדורשים ממנה.


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

פאנל הנדסה חלק ה': דברי מ"פ חה"ן 45 ג'וני טנא

פאנל הנדסה חלק ו': דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37 ומ"פ חה"ן 551 ת"פ חטיבה 9

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק ז' – מ"פים חטיבות 8, 2, 3

  1. ציטוט מדברי מ"פ הנדסה אמנון ארז שפעל ת"פ חטמ"ר 3: "בשלב הלחימה עצמו, המחלקה פרצה עם גדוד 32 של החטיבה מבית המכס או מגשר בנות יעקב עד עלייקה, כולל סריקת הציר וכולל סריקת המחנות עצמם. מלכודים, סימון בונקרים וכל הקשור בזה לאחר שלב הלחימה".

    יצוין שעל-פי ההערכות שונות, הפיצוץ האדיר בבונקר סורי מול בית המכס ב-15 ביוני 67 שגבה את חיי 11 חבר'ה מגדוד 13 נגרם כתוצאה ממילכוד.

    49 שנים אחרי אותו אירוע אין כרגע בארכיון צה"ל בדל של מסמך לגבי תחקיר שהתקיים בנדון [או שמא כלל לא התקיים], אחד האנשים המרכזיים שצריך לתת תשובות בנושא הוא אמנון ארז. בדברי הסיכום שלו בפאנל הנדסה ארז כלל לא הזכיר את האירוע שהתרחש בגזרת אחריותו. זה אומנם התרחש כשבוע לאחר סיום המלחמה, אבל חללי אותו אסון מוגדרים כמי שנפלו בקרבות הגולן בששת הימים.

  2. האם זו הכתבה האחרונה על תחקירי ההנדסה?
    אם כן, ראוי לסכם ברשימה קצרה את הלקחים העקריים.
    ספק גדול אם יותר מ-10 אנשים קראו את הדו"חות.

    מהמעט שקראתי, חוזרת הבעיה של חוסר מוכנות וציוד הן במחסנים (אם היו כאלה) והן אחרי אילתורים כשכבר נדרשו בפועל.
    בנוסף, פקודות לא ברורות והעדר תוכניות.
    מכאן נשאלת השאלה, מה עשו בפיקוד צפון ומפקדות החטיבות כל השנים שקדמו למלחמה ומה עשו בתקופת ההמתנה?

    הקו התחתון, חוסר מקצועיות וזילזול כפי שהתגלה גם ביחידות הלוחמות עצמן.
    כנראה שהאויב היה יותר גרוע ורק בגלל זה ניצחנו.

    • זו לא רשימה אחרונה, ואם 10 מבין 11 קוראי הבלוג קראו – דיינו…
      מי שלא קורא את פאנל הנדסה – מפסיד.
      בחיי.

  3. אמנם כדאי לשמוע את דעתו של אמנון על האסון בבית המכס העליון: 1. האם המקום נבדק 2. האם סביר שהבונקר היה ממולכד? 2.האם נמצאו מילכודים במקומות אחרים בגולן?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s