על עליבותם של אתרי המורשת וההנצחה למלחמת ששת הימים בצפון
בקרוב ניכנס לשנה ה-50 למלחמת ששת הימים, והמקומות והאתרים שמזכירים ומנציחים את המלחמה ההיא, את חלליה ולוחמיה, עומדים נכלמים, זנוחים ובחלקם מלוכלכים.
לא נאשים במצב הזה אף אחד. לא את המועצות האזוריות, לא את אגף ההנצחה במשרד הביטחון, לא את צה"ל, לא את הישובים השכנים ולא את המבקרים, שחלק מהם אינם מכבדים את המקומות. גם לא נשווה את מצב התחזוקה ומראהו של מוצב תל פאחר – האתר מהקרב הכי מפורסם של חטיבת גולני במלחמה זו, מול אתר גבעת התחמושת של חטיבת הצנחנים.
להלן בתמצית כמה דוגמאות למצבם של המקומות המרכזיים המציינים את כיבוש הרמה הסורית ביוני 1967, בתקווה שהרשויות יגלו אכפתיות וידאגו לתחזוקה ולניקיון הולמים.
גבעת האם: חפשו את הזחל"ם
גבעת האם, צפונית לקיבוץ כפר סאלד. זחל"ם זה שנפגע בדרכו לתל פאחר ושבו נהרגו 4 לוחמים הועבר לפני כמה שנים מהמקום שבו נפגע בדרך ההטיה, כ-800 מטר דרומית לתל פאחר, אל מקומו הנוכחי למרגלות גבעת האם. הזחל כמעט שהולך לאיבוד בין סבך הקוצים, הדרדרים ועשבי הבר הגבוהים שמקיפים אותו בקיץ. שלט ההסבר הסמוך התעקם בגלל פגיעת רכב כלשהו ומה שכתוב עליו דהוי. בנוסף חלק משלטי ההסבר על הגבעה עצמה בלתי ניתנים לקריאה. זהו המקום שמציין את תחילת המאמץ העיקרי לכיבוש הרמה. מכאן יצאו לקרב חטיבה 8 וחטיבה 1. לא מכבד ולא מכובד.
תל פאחר: זקוק למגרפה ולמתיחת פנים
המון עלים יבשים מקדמים את הנכנסים לאתר מצפה גולני. שכבת העלווה הכבדה משדרת שאין יד דואגת. הזחל"ם בכניסה איבד בארבע השנים האחרונות את שני המקלעים [0.3 ו-0.5] שהיו מותקנים עליו ונגנבו. תעלות הקשר הפתוחות נסתמו זה מכבר ואינן ממחישות את עוצמתו של המוצב. האתר עבר שיפוץ לפני קרוב ל-20 שנה כשבמסגרת זו הוקמה גם האנדרטה לחללי גולני בששת הימים, אבל כעת הוא זקוק לניעור ומתיחת פנים. בתל פאחר מבקרים מדי יום מאות אנשים, כולל תיירים, ומצבו כיום אינו מכבד את הנופלים, הפצועים והלוחמים שחירפו בו את נפשם, וגם לא את הקהל הרחב.
שער מצפה גולני, הלכלוך כבר בכניסה. ייתכן שיש מי שמנקה מפעם לפעם, אבל יחסית לאתר תיירות פופולרי זה לגמרי לא מספיק. לאורך השביל באתר יש פחי אשפה, בחניה יש מיכל זבל גדול ושתי עמדות ההסבר עובדות, אבל אין ברז מים אחד לרפואה, שלא לדבר על שירותים. אפשר להטיל על בית שדה חרמון בכניסה לקיבוץ שניר לאמץ את האתר ולדאוג לו. גם חטיבת גולני מוזמנת לתרום את חלקה לעתים קרובות. בסופו של דבר, זהו אתר מרכזי מאוד במורשת שלה.
מצפה גדות: מספיק בקושי
גם אתר זה אינו זוכה לתחזוקה ולניקיון משביעי רצון, יחסית לעובדה שמדובר באחד מאתרים המורשת והזיכרון הצבאיים המתוירים ביותר בזכות מיקומו לצד הדרך הראשית לרמת הגולן [כ-1.5 ק"מ מזרחית לגשר בנות יעקב]. האתר ממחיש את העליונות הטופוגרפית הסורית על ישובי ישראל ומנציח את חללי צה"ל שפעלו במסגרת חטמ"ר 3. ממול לכניסה לחניון האתר, בצד השני של הכביש, היתה מסעדה שנסגרה, אבל בקרוב ייפתחו שם בית קפה וחנות נוחות ואז צפוי לחול שיפור גם במצב השירותים, שעד כה לא היו מתוחזקים.
נעמוש / הרמה הסורית ורמת הגולן 
כתבה מהמוצדקות ביותר.
לצערי המצב לא שונה מיתר אנדרטאות ברחבי המדינה ,ככל שמתרחקים מתאריך מלחמה פחות ופחות אנשים אכפת להם.
מנסיון אם אין עמותה שעומדת מאחרי אתר המצב של אותו אתר לא יהיה בטוב.
כדאי לרשויות לגבות סכום סימלי של 5 שקל כניסה שיספיק לנקיון כל יום ויתן תקציב לפתיוח האתר.
ביום הזיכרון אומרים הנואמים המכובדים בבתי העלמין כיי לא נשכח את ההולכים אולם ההולכים נשכחים.
כואב הלב לראות אתרי אנדרטות מטונפות.
אהבתיאהבתי
"הזחל"ם בכניסה איבד בארבע השנים האחרונות את שני המקלעים [0.3 ו-0.5] שהיו מותקנים עליו ונגנבו." – – – כמדומני שלפני שנתיים הם עדיין היו מותקנים.
אם אין שומר במקום, אין מה לעשות. יתקינו שוב – יש סיכוי שיגנב שוב. אך גם אם יוחלט להציב במקום שומר (החלטה שקשה להאמין שימצא לה תקציב), יהיו דברים שקשה יהיה לו למנוע, כמו את ההשתוללות שהייתה במקום במאי 2013, שכללה גם "טיפול" במקלע ואף תועדה בתמונות שפורסמו:
"תעלות הקשר הפתוחות נסתמו זה מכבר ואינן ממחישות את עוצמתו של המוצב" – – – אם לדייק, אז התיאור הוא: חלקן נסתמו בחלקן.
כך זה במקום שיש גשמים וסחף אדמה, ואם מותר להשוות, אז גם באתר הירושלמי שהוזכר בתחילת הפוסט, היו בשעתו תעלות, לא אחת ולא שתיים, שנהרגו בתוכן ולידן לוחמים, וכיום בקושי יש להן זכר, כי נסתמו *לגמרי*, לא רק בגלל סחף אדמה, אלא ביד מכוונת של אלו שטיפלו במקום.
"בתל פאחר מבקרים מדי יום מאות אנשים" – – – לקביעה זו יש מקור מבוסס?
אהבתיאהבתי
לגבי מאות אנשים מדי יום, ב-90 אחוז מהביקורים שלי בתל פאחר היו לפחות 3-2 אוטובוסים בזמן נתון פלוס כאלה שהגיעו במכוניות. ביום שני השבוע במהלך שעה וחצי שהייתי בתל הגיעו 5 אוטובוסים ו-3 כלי רכב פרטיים. באחד מביקוריי בסוף הקיץ שעבר ספרתי 7 אוטובוסים ובנוסף מטיילים אחרים. מאחר ואני שוהה בתל כל פעם כשעתיים-שלוש סביר שגם בשעות אחרות מגיעים נוספים. בסה"כ מדובר בכמות מכובדת מדי יום וחודש.
אהבתיאהבתי
יחסית לאתרי הנצחה אחרים במדינה תל פחר לעניות דעתי לא במצב כה גרוע.הבעיה היא עם המטייל הישראלי גס הרוח שמתעצל לגשת לפח האשפה.ומעדיף להשליך אשפה איפה שבא לו, ,כללית מדינת ישראל אוהבת לכבד את זכר נופליה ועל כן צצים אנדרטות על כל צעד ושעל , קשה לדאוג לנקיון של כולם.
אהבתיאהבתי