פאנל הנדסה חלק ח' – מ"פים צמ"ה 570, 574 והיחידה לסילוק פצצות

חלק ח' של פאנל מפקדי הנדסה בפיקוד צפון במלחמת ששת הימים * מ"פ צמ"ה 570: "אני מחזיק פלוגה של אנשים שהסבלנות שלהם קצת פקעה, הם רוצים לעשות עבודה ולגמור, ומסתובבים עם בטן נפוחה כי לא נותנים לה את האמצעים לעבוד" * וגם דברי מ"פ הצ"ה 574 ומפקד היחידה לסילוק פצצות

צה"ל ברמה הסורית

צה"ל ברמה הסורית [ארכיון צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריהם של מ"פ צמ"ה 570, מ"פ הצ"ה 574 ומ"פ היחידה לסילוק פצצות.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק ז'. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט. מקור: ארכיון צה"ל.

דברי מ"פ צמ"ה 570 סרן דן שחורי: הוצאנו 450 צווי תפיסה של ציוד [מאזרחים]

הזכירו פה הרבה את הצמ"ה, אני באמת אשאיר לעצמי את הזכות בדיון הכללי לענות או להוציא לקחים כי יש הרבה לקחים שלמדנו מהם בשלב הזה של המלחמה.

אני עכשיו אתרכז על מבצעים שלנו, אם אפשר לקרוא לזה מבצעים. אנחנו ב-23 לחודש [מאי 67] בשעה 9 זומנו המפיצים. אם אתם יודעים שיש נוהל גיוס, בשביל לגייס צמ"ה צריך קודם כל לשלוח מפיצים. באותו לילה הוצאנו חוליות שהפיצו למעלה מ-450 צווי תפיסה של ציוד. ב-24 היחידה הופיעה, אפשר לומר 99% התייצבות. חוץ מאשר 3 איש שהיו מקרים סבירים. אחד בחוץ לארץ ואחד חולה. כך שכל היחידה הופיעה והכל היה בסדר.

ב-24 לחודש יצאו 17 חוליות שמאים לגייס ציוד ואפשר לומר שבו ביום כבר הופעל ציוד. במבצע בזק היינו צריכים לשלוח 19 כלים גדולים, אופניים, ל-803 על מפעיליהם. היה מדובר שיעמיסו אותם על קרונות רכבת. ניסינו לקשור, אבל לא היו אמצעים. ראינו שאנחנו נלך לאיבוד, שלחנו את השיירה הזאת בליווי של מכוניות מלפניה ומאחור לדרום והם הגיעו בזמן, או יותר נכון לפני הזמן.

בהמשך דבריי אתעכב על הנושא שקוראים לו נצ"מ – נהג צמוד. אני חושב שלפי מכתב הוקרה שקיבלתי מ-573 על הופעת 19 הכלים לדרום על מפעיליהם, ולמעשה עד היום ישנם שם כלים שאינני יודע מדוע מחזיקים אותם, אבל זו פרשה בפני עצמה כשכל היחידות שם השתחררו. זה היה לפי דעתי ניסיון די מוצלח להצמיד מפעילים עם מפקד שיירה, וזה היה די טוב. אנחנו גייסנו במשך 4 ימים ראשונים 215 כלים שהחלוקה שלהם היתה בהתאם לגזרות ששם היינו צריכים להציב את הכלים בגלל חומר מובילים, והיו מקרים שכלים נעו בכוחות עצמם על צירים שאנחנו בדקנו אותם. היה מקרה של 22 ק"מ מרחק.

אנחנו גייסנו שמונה D-4, עשרה D-6, היו 15 D-8, וכן 16 D-9, היו 41 יעה אופני ו-19 יעה זחלי, 19 מפלסות, 23 מחפרים אופניים, 11 מחפרים זחליים, 3 מנופים ניידים ו-50 מדחסים, וזה עשינו ב-4 ימים.

בנושא זה של ניפוק כלים ואספקתם ליחידות אנחנו נתקלנו בתופעה ברוב המקרים, שרוב היחידות שהיו צריכות לקבל את הכלים לא ידעו מה הן צריכות לקבל, או יותר נכון לא ידעו לסווג את הכלים המתאימים למשימות. וזאת צרה שאנחנו נרבה את הדיבור אחר כך, כי אני ארשה לעצמי בלקחים לדון על זה.

570 ביצעה במבצע, זאת אומרת העבודות העצמאיות שעבדו שם איזה 10 כלים, עבודות ביצורים ומקלטים, כולל אספקת אספלט עם מכוניות שלא גויסו, אלא שולב ע"י סולל בונה. זה היה מין דמפרים כאלה. ביצענו עבודה במשך 17 ימים של יום ולילה באבן גירית. לא אומרת שהיה קשה, אבל די קשה. עבדנו שם יום ולילה, עשינו את העבודה, אני לא יודע איך להגדיר אותה על הכנען, זה החפ"ק, ביצענו עבודה עבור משטרת התנועה, עבור שייטת 13, ב.מ.ב, פלוגת תובלה, מחנה שבויים, לצערי הרב גם בבתי קברות. עבודה מאוד לא נעימה ופירוק גשר הפקק שדיברו עליו. אנחנו גייסנו לצורך זה מנוף גדול ואנשים שלנו הרימו אותו. שלוחות שלנו הגיעו עד ירושלים בחילוץ טנקים עם מנוף גדול.

ב-4.6 זומנתי לקבוצת פקודות והטילו על 570 את המשימה להשתלב בעבודות הביצורים בצפון. שם היתה תופעה שגדודים נכנסו לפעולה וכתוצאה מסיווג לא נכון של כלים העבודה צלעה. אנחנו יצאנו לשם וראינו מהי המשימה, בעיקר בתל חנזיר [גבעת האם], בגונן ובעוד כמה מוצבים ובמשך יומיים העלינו להם 9 מחפרים, בק-קטרים כולל נורפסט ל-2.5 קוביקוארד ששינה את פני השטח. אפשר לומר שבאותה משימה אנחנו השתלבנו בצורה כזאת בגדודים, ב-602 וב-251, בצורה כזאת שסיווג הכלים נעשה ע"י 570.

למעשה הפעלת כל הכלים הכבדים, גם ב-602, ב-251 ובחלק ב-261, נעשו ע"י 570 וזאת נקודה שאני אחר כך ארצה לדבר עליה. התחזוקה והשליטה המרכזית בניהול העבודה היתה ע"י 570. זאת אומרת, פשוט מאוד התייצבו מנהלי עבודה שבחיים האזרחיים זה המקצוע שלהם והקמנו שם מין חריש בסולל בונה ועשינו את העבודה. את השליטה המנהלתית על הגדודים השארנו בידי הגדודים.

לצורך הפעלת הציוד הרב עמד לרשות הגדודים בצפון וגם בגזרת עמק הירדן, הקמנו צוותות החזקה. זאת אומרת, פשוט מאוד חוליות של מכונאים שהיו מצוידים בכלים, לרוב לא הכלים המתאימים לסוג הכלים הגדולים שיש לנו וזה ידרוש פתרונות, הקמנו חוליית תדלוק. אנחנו גייסנו ושילבנו שני בתי מלאכה בצורה מאוד מוצלחת, זה בית מלאכה של עמק הירדן ובית מלאכה של כפר גלעדי על האנשים שלהם, וזו היתה פעולה מאוד מוצלחת. קיבלנו מהם את כל העזרה ולפי דעתי להבא צריך יהיה לחשוב על העניין הזה בצורה רצינית ביותר.

אנחנו ריכזנו בכמה מקומות, בכמה יעדים, ריכוזים של ציוד. לפעמים, ארשה לעצמי לומר, שגם לא לפי ההנחיות שקיבלנו אלא לפי אוריינטציה שלנו, ריכזנו ציוד ואפילו בלילה אחד גייסנו 9 טרקטורים מסוג D-9, זה אותו לילה הידוע לפני הפריצה למעלה. אנשים שלנו, אני לא יודע מדוע גזלו ממני את היוהרה הזו – השתתפות בכל שלושת הגזרות לפני הטור המשוריין, אנשי 570. אתמול חלו שינויים, אנחנו העברנו 65 איש על צוותות מפעילים ל-602 והיחידה שלנו כרגע עוסקת באיתור וסימון ובהורדת השלל ההנדסי שישנו ברמה. יש שם די הרבה, אני לא יודע מתי נגמור עם זה.

אם אלך ואגע בנקודה שקוראים לו מובילים. אני כבר מרשה לעצמי לומר בהזדמנות זו שפגעתי במפקד. בהזדמנות מסוימת אמרתי לו – אני לא חוזר ליחידה, אני יושב אצלך פה, אטריד אותך עד שאני לא אקבל איזה מוביל לרפואה. ועוד אמרתי לו יותר גרוע מזה – יש לי רושם שאתה לא מצליח לדחוף את התביעה.

אבל העניין הזה אני לא רואה לו פיתרון. נכון, יש עדיפויות, אבל יש גבול. אנחנו מחזיקים היום ציוד מגויס שעולה כל יום כסף. אנחנו לא יכולים לשחרר אותו כי אני צריך להחזיר D-9 מאותו מקום שממנו לקחתי אותו. 215 כלים גויסו, היום יש מעל 100 כלים מגויסים שאיננו יכולים לשחרר אותם. יש לנו באגרים שאנחנו צריכים להעלות אותם מגזרת גונן לרמה, והם חיוניים שם כי צריכים להתבצר. אני לא אפרט לכם שכל קו"ב אדמה זה טיפת דם. אבל צריך להעלות אותם בלי מובילים. אני עייף מלדבר על נושא של אמצעים. אני רק יודע שגדודים אחרים ופלוגות צמ"ה אחרות מהדרום באו לאסוף את הציוד שלהם שהיו עם חטיבה 8 עם מובילים. אני יודע שמובילים D-4 על מוביל. אנחנו מובילים D-4 או D-6 על מאק.

אני מנצל את הפורום הזה לתביעות אלה כי אני חושב שפורום אחר אין. אני מחזיק פלוגה של אנשים שהסבלנות שלהם קצת פקעה, הם רוצים לעשות עבודה ולגמור, ומסתובבים עם בטן נפוחה כי לא נותנים לה את האמצעים לעבוד. יש לי כל הנתונים וכל האפשרויות לתת את כל הציוד שישנו שם, ויש שם הרבה. אני לא יודע אם צריך להוריד את הכל. וזאת עבודה שדורשת פיתרון. הבעיה העיקרית שהייתי רוצה שנדון עליה בוויכוח הכללי בנושא זה של לקחים, אני פשוט רוצה לתת לאותם אנשים שנוגעים בדבר, זוהי הבעיה של גיוס הצמ"ה וניפקנו ליחידות מיד עם נהג צמוד מפעיל צמוד, ובשלב לאחר מכן אותה יחידה שתנפק את הציוד עם המפעיל הצמוד גם תחזיק אותו מבחינת החזקת שירותים ותדלוק. אני רואה בזה דבר חיוני כי אחרת לא נפתור את הבעיות.

אנחנו נתקלנו בבעיות בחטיבות שהושיבו אנשים על ציוד שהצליחו להניע אותו, אבל לא לכבות אותו על 955. אותו מפעיל כבר לא עשה שום דבר. היו תופעות של היערכות לגבי כלים של מפקדים. אני בערב אחד מקבל התראה לחמישה D-9, שלוש מפלסות ושלוש יעה אופני.

רבותיי, זו היתה עבודה של כ-25 דקות של D-9 ועשינו את זה. אז היו היערכויות כאלה והעמידו אותנו על הרגליים והעמידו אותנו במתח די רציני, וזה בכלל לא תאם את המשימות, שלא לדבר כבר על זה שהלכו להתחפר באבני בזלת עם יעה אופני או מחפרון, שזה בכלל כלי לעבודה לא בשטח סלעי.

דברי מפקד הצ"ה 574, רס"ן דב רפופורט: היינו יחידת סבלים, ומשום-מה החליטו שכל בעלי הלומבגו, ההרנייה והאולוקוסים הדוממים אפשר להכניס אותם ליחידה שלנו

אחרי התיאורים המפורטים והססגוניים לפעמים של פעילות יחידות אחרות, אני הייתי רוצה לסכם את פעולת הפלוגה שלי בשלושה מספרים. אנחנו ניפקנו חומרי ביצורים וגישור כ-1,500 טון. קיבלנו כ-800 טון, אספנו והעברנו 600 טון שלל. הבעיות שנתלוו לפעולות האלו בעיות שמהן אפשר להסיק לקחים חשובים יותר וחשובים פחות, לא ניתנות למיצוי במסגרת הזמן הזה וגם אני חושש שבמסגרת הדיון הכללי של 40 דקות. אני מקווה שתמצאו עוד הזדמנות לזאת.

אני הייתי רוצה לנצל את הזמן שעומד לרשותי ואת הפורום הנכבד הזה, בכדי להעלות בעיה יסודית, עקרונית וקובעת, והיא – באיזו מידה הוכיחה היחידה זכות קיום? באיזו מידה יש צידוק להמשך קיומה? יכול להיות שאנחנו למדים מדי פעם לפעם, חסרה לנו הראייה הכוללת של צרכי צה"ל. יכול להיות שאנחנו לא מעודכנים במידה מספיקה. יכול להיות שיש לנו גם תודעה מופרזת של חיסכון ויעילות לגבי דברים שאינני יודע באיזו מידה הם לא צריכים להיות יעילים, אבל לא תמיד יכולים להיות חסכוניים.

ואני מקדים את כל ההקדמות האלה מכיוון שאני מאוד מאוד לא רוצה להישמע פסקני, אבל נראה לי שאין זכות קיום ליחידה, והמשך קיומה זה יהיה מבחינת בזבוז כוח אדם, אמצעים וכסף יקר. זאת לא מחשבה חדשה, אני מתהלך איתה כבר מספר שנים, מעלה אותה מדי פעם לפעם עם כל חילופי מפקדים ונאמר לי תמיד היחידה עוד לא הופעלה, היא עוד לא עמדה במבחן. תופעל, תיווכח ותראה. ובכן, היחידה הופעלה עכשיו והיא הופעלה בתנאים האידיאליים ביותר, כי היתה כוננות, היו משימות הגנה, היתה מלחמה, היתה התקפה, היה דילוג, היה שלל, כל האלמנטים הדרושים למבחן. ונדמה לי, אני מאוד רוצה להסתייג ולא לקבוע באופן פסקני, אבל נראה לי שדבר לא הוכיח את עצמו ואני רוצה לנסות לנמק במספר משפטים מדוע.

מצבורי חה"ן: לפי הפק"ל היינו חייבים לקבל תחת אחריותנו ולא הפעלנו אותם תחת אחריותנו. הסיבה היא פשוטה. מצבור חה"ן זה איננו מחסן חירום שאתה יכול לקבל אותו על-ידי כך שהחלוץ מתייצב כך וכך שעות לפני הכוח. אם אתה אינך רוצה לחתום באופן עיוור מתוך יחס של 'מעליש'. במילא אינך אחראי למה שאתה מקבל, במילא לא תידרש למסור דין וחשבון למה שאתה מוסר. אם אתה רוצה לגשת גישה יותר אחראית ויסודית אז בכדי לקבל מצבור חה"ן שזה הרבה פריטים, זה טונאז', זה גישור, זה כרטיסיה מסובכת. דרושים לכך לפחות יומיים-שלושה, והיומיים-שלושה-ארבעה אינם ניתנים לך מפני שאתה אינך יכול להנפיק את המצבור, המצבור חייב לעבוד ולפעול.

מסיבה זאת והיות והמחסנים האיזוריים ששולטים על המצבורים האלה מפעילים אותה בשעת רגיעה והם מכירים את המצבור יותר טוב מכל אחד מאיתנו, והם גם מתפנים מכמה משימות רגילות שלהם בשעת חירום. החליט קצין אפסנאות, לדעתי בצדק ובהיגיון רב, לא לשחק ולהתחיל להעביר מצבור ולתת לעניינים להתנהל כפי שהם התנהלו. זאת אומרת התנהלו על-ידי המחסנים האיזוריים כמובן מתוך הנחה שהם יעזרו על ידינו במידת הצורך.

התברר כי למרות הפעילות הזאת, התברר שהם לא זקוקים לנו. הם השתלטו על העניין במידה מתקבלת על הדעת, ובכל מקום שאנחנו ניסינו להתחלק בעול נוצרו מיד שתי רשויות, נוצרו חיכוכים והדבר לא תרם לעניין. כמובן שכל הוראות הניפוק, כמובן שכל הוראות ביצוע, עברו במישרין למחסנים האיזוריים. הפעולות המקצועיות של היחידה התרוקנו מתוכנן, הייעוד המקצועי של היחידה לא הגיע בכלל לידי ביטוי.

אחד הדברים שציין קצין האפסנאות גם מתוך חוסר קשר, יחידה עם ארבע מחלקות בכל מיני מקומות, לא טלפון ולא כל קשר סביר אחר. ואנחנו הפכנו למעשה ליחידת סבלים, ליחידה שנאבקת בכדי לקיים את עצמה – מטבח, שירותים ודברים דומים לזאת. אז אין שום פגם ואין שום חרפה להיות יחידת סבלים במידה והדבר חשוב, חיוני, תורם למאמץ ואין לו תחליף.

אני מעיז להגיד שאין צורך למטרה זו לקיים יחידה כזאת, בשני כלים מכניים, בכל מצבור, עשרה אנשים בין אם זה אזרחים ובין אם זה חיילים. עשרה אנשים בריאים, ואני רוצה לומר שבכדי להיות סבל אתה לא חייב לגמור אוניברסיטה ואתה לא חייב אפילו לגמור בית ספר תיכון, זה לפעמים מזיק. אבל אתה חייב להיות בריא. ומשום-מה מי שהחליט שכל בעלי הלומבגו וכל בעלי ההרנייה וכל בעלי האולוקוסים הדוממים [כנראה צ"ל המדממים] וכל בעלי הפרופילים של 45 או 62 וכדומה, שאי אפשר להכניס לשום יחידה אחרת, אפשר להכניס אותם ליחידה כזאת. רובם זה לא הוכיח את עצמו כי האנשים האלה היו רק מעמסה ליחידה ולא תרמו דבר לה. אז שני כלים מכניים, עירום יותר רציונלי של החומר, זאת אומרת אם זה שטחים שאפשר יהיה להפעיל ציוד מכני, 10 אנשים היו מבצעים את משימות היחידה בהצלחה.

אנחנו טיפלנו ב-3,000 טון חומר, פירושו של דבר בממוצע אם אנחנו השקענו בעניין הזה כ-6,500 ימי עבודה, אדם בממוצע טיפל בכ-400 ק"ג חומר בכדי להדגים ולהמחיש לכם את העניין, אפילו פחות מזה, 4 שקים סוכר, 20 טלטלים, ולא מתוך זאת שאנשים לא היו מסוגלים ליותר, אלא משום שלא היו משימות יותר. אני לא צריך להגיד לכם כמה שהעניין הזה עולה. זה אולי לא חשוב, ואי אפשר לגשת לעניין הזה, רק מפני קנה מידה חשבוני, ודאי שאי אפשר לעשות זאת.

אני יודע גם שלפעמים קל יותר להפעיל יחידה מאשר לקבל תקציב ל-10 עובדים אזרחיים. אני יודע שהרבה בצה"ל לא השתנה כנראה מאז, אבל מה שהייתי מבקש פעם אחת לרוג מהשגרה הזאת, להתנער קצת משיקולי נוחיות קלים ולבדוק את העניין באופן יסודי ואובייקטיבי, ומי שיוכיח לי שההנחות שלי מוטעות אני בהחלט מוכן לפגוש אותו במגרש הבית שלו – והזוכה לוקח הכל.

דברי מפקד יחידת סילוק פצצות 642, סגן יוסף מוסלי: פוצצנו והרחקנו 24 טון של נפלים

זה כבוד להיות האחרון ואני אעשה את זה קצר.

סיכום העבודה: סילקנו, פוצצנו, הרחקנו בצורה זו אחרת 24,000 ק"ג של נפלים. מזה בערך כ-5,000 ק"ג של פצצות, 10 פצצות של 500 ק"ג רוסיות. בתוך זה מספר קופסאות שימורים, מספר חביות זפת וכל מיני דברים חשודים. היחידה פעלה טוב, הציוד היה במקום. לא היו לי קשיים, לא היו לי תלונות ואין לי תלונות.

יש לי רק הערה אחת ובזה אני מסכם. אני חושב שעדיין היחידה כמו שהיא בשביל צה"ל ואולי בשביל חיל הנדסה פחות, יחידה שהיא מהווה קצת בעיות והיא קצת עם סימן שאלה. אני חושב שצריכים בכל זאת לבדוק אם היחידה כמו שהיא קיימת כרגע עם ציודה ועם הרכבה אם היא עדיין מאתימה למשימות שישנן כרגע או יש צורך לעשות איזה שהם שינויים מבחינת ציוד והדרכה. אני לא חושבים שאין מקום לקיום היחידה, להיפך.

בפוסטים הבאים של הפאנל: דיון חופשי של מפקדי ההנדסה.


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

פאנל הנדסה חלק ה': דברי מ"פ חה"ן 45 ג'וני טנא

פאנל הנדסה חלק ו': דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37 ומ"פ חה"ן 551 ת"פ חטיבה 9

פאנל הנדסה חלק ז': דברי מ"פ חה"ן חטיבות 8, 2, 3

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק ח' – מ"פים צמ"ה 570, 574 והיחידה לסילוק פצצות

  1. סתם לתיקון ההיסטוריה

    מפקד היחידה לסילוק פצצות

    יוסף מושלי מחיפה. בעל משרד לאדריכלים, ( עד היום המשרד קיים מנוהל על ידי בנו דגן ). נפטר יחסית בגיל צעיר.

    גרו בשכנות אלינו ברחוב ויתקין בחיפה

    בנו הבכור דני בן גילי לומד איתי בבית הספר היסודי.

  2. םעינתי בחומר העבודה שנעשתה בהחלט יפה ,כמובן יש עוד מה להוסיף ,אני ממליץ להשלים חומר שאפשר לקבל מהספר משני עברי הרמה של העיתונאי יחזקאלי. תודה וישר כח.יקי רימון קיבוץ כפר בלום…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s