פאנל הנדסה חלק ט' – שיחה חופשית מג"ד 602

חלק ט' של פאנל הנדסה: מג"ד 602 אבישי כץ חושף בשיחה חופשית טעות קשה של פיקוד צפון: "חטיבה 8 לא הלכה לסיר א-דיב מפני שהיא נמשכה לשם – [אלא] מפני שהיתה טעות של כל הפיקוד, של הנדסה ושל המודיעין, לגבי הציר של העמוד שעולה מנעמוש לזעורה. כולם אמרו שיש שם ציר ומשם חטיבה 8 צריכה לעלות. רבותיי, הציר הזה לא קיים! אני אישית בדקתי אותו אחרי המלחמה. הפעלתי את כל מחלקת הסיור שלי – אין שם ציר. בתצ"א מסומן, ובמפות, ובאוגדה תכננו עליו ובפיקוד תכננו עליו ובכל מקום תכננו – ואין ציר"

הציר המוטעה במפת מודיעין פיקוד צפון 1967. לדברי מג"ד ההנדסה אנשיו שבדקו את האיזור קבעו שאין כאן ציר בכלל

מפת מודיעין פיקוד צפון 1967: באדום – הציר מאיזור מוצב נעמוש שעולה לזעורה, דרכו היתה חטיבה 8 אמורה לנוע. אנשי גדוד ההנדסה 602 שסיירו באיזור קבעו שאין כאן ציר בכלל. בירוק: מסלול תנועת חטיבה 8

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריהם במסגרת דיון חופשי של מג"ד 602, רס"ן אבישי כץ, ושל קצין העבודות חה"ן 801. כאן חושף רס"ן כץ  דברים שמאירים באור אחר את נושא טעות הניווט שיוחסה לחטיבה 8 בכלל ולגדוד 129 בפרט.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק ט'. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט. מקור: ארכיון צה"ל.

—————————————————————————————————————————————————————————-

דיון חופשי – מג"ד 602, רס"ן אבישי כץ: להעלות את חטיבה 37 דרך גבעת האם זאת משימה פשוטה מאוד של הנדסה. משום מה האוגדה החליטה לסבך את זה ובנתה כוח מיוחד שניסה להכתיב לנו שיטות פעולה בניגוד למה שאנחנו מציעים. זה ביזיון

nd"s 602 אבישי כץ' 2015

מג"ד 602, אבישי כץ' 2015

רס"ן כץ: "אני לא בעד להגביל את הדיון הזה בזמן, אני חושב שמלחמות יש לנו אחת להרבה שנים ומלחמות צריך לסכם משום ששם אנו בוחנים את כל מה שתכננו במשך הרבה שנים וזה קנה המידה לזכות קיומנו או לשלילת קיומנו וכדאי על כל דבר לעלות, מפני שלדבר ממני אפשר ללמוד, ואני אתחיל להתייחס לא לפי סדר התאריכים ואני שמח שנמצא כאן נציג של הפיקוד, כי לאור הסיכום הפיקודי יש לי הרבה מה לומר לפיקוד.

אני יצאתי בהרגשה לא טובה מהסיכום הזה, ולא מפני שנושא הצמ"ה חזק, אלא אני חושב שכשלא יורדים לעצם הבעיה זה כמו מעשה בת יענה. קל מאוד לזרוק כל אשמה על מישהו אחר, אבל חשוב מאוד לבדוק את הנושא מבחינה כללית. אני חושב שלאחד מאיתנו מספיק חזק בשביל לבוא ולומר – פה אני שגיתי. אבל לקחת את כל נושא ההתבצרות בפיקוד צפון ולהגיד היו חריקות של הנדסה, זאת התעלמות שאנחנו נשלם בשבילה יום אחד ביוקר.

יש לי פה כמה דוגמאות, אבל אני לא אתחיל בזה. א) עניין מקבת: אני הייתי ת"פ אוגדה 36 לצורך נושא מקבת. רוב התכנון שלנו, לא מעט תכננו עליות לרמה בהתבסס על תצלומי אוויר. שבוע ימים הייתי במקבת, לא יכולתי להשיג תצלומי אוויר, לא דרך קצין הנדסה פיקודי, לא דרך קמ"ן פיקודי. מזלי הטוב שאני ביחסים טובים עם ראש המטה של האוגדה [אל"מ דן לנר], ורק שלחתי אליו ואמרתי שאני לא יכול לעבוד. רק אז קיבלתי סט אחד של תצ"א ומפות עבירות. לי לא היה לצורך התכנון שלי, ואני הייתי צריך לתת פיתרון לנושא הזה של הצרכים. זאת הנקודה.

נושא שהעלה סא"ל גרשוביץ [קצין הנדסה אוגדה 36]. אני חושב שאצל קצין ההנדסה הפיקודי צריך להימצא תיקי שטח לא בהעתק אחד, לא רק לקצין הנדסה פיקודי. אני צריך לקבל סט מלא מכל גזרה שאני עובד, וזה לא ייתכן שאני ארוץ ואחפש להעתיק ברגע המלחמה דברים כאלה.

אני רוצה לציין נקודה אחת לחיוב. אנחנו שנים מתכננים ועובדים על תצ"א ועושים תרגילים ואני חושב שזה לזכותו של חיל הנדסה שכל ההערכות שלנו עמדו במבחן. לא היו לנו שום הפתעות במלחמה הזאת למרות שעבדנו תחת אש ולמרות שפרצנו דרכים שכולם לאחר מכן כתבו בהתפעלות פרצו דרכים. זה לנו לא היתה הפתעה. ידענו בדיוק מה הולך לפנינו, ידענו בדיוק מה המגבלות ומה היתרונות. היה מקרה אחד שהיה לטובה, בגזרת תל קציר. היה מקרה אחד שהיה באיזור הבניאס לשלילה, זה היה יכול לקרות במלחמה.

נושא אחד שאני כן רוצה לציין, וזה גרם לטעות שזיו העלה זה עניין של חטיבה 8 שהלכה. חטיבה 8 לא הלכה לסיר א-דיב מפני שהיא נמשכה לשם – מפני שהיתה טעות של כל הפיקוד, של הנדסה ושל המודיעין, לגבי הציר של העמוד שעולה מנעמוש לזעורה. כולם אמרו שיש שם ציר וחטיבה 8 היתה צריכה לבוא לנעמוש ולתפוס לה את הציר הזה ולעלות. רבותיי, הציר הזה לא קיים! אני אישית בדקתי אותו אחרי המלחמה. הפעלתי את כל מחלקת הסיור שלי – אין שם ציר. כל הפיקוד בנה על הציר הזה, והציר לא קיים בפועל. ואחר כך מי שהסתכל טוב במפת העבירות ראה שבאמת במפת העבירות הציר לא קיים. בתצ"א מסומן, ובמפות, ובאוגדה תכננו עליו ובפיקוד תכננו עליו ובכל מקום תכננו – ואין ציר.

ולכן, חטיבה 8 שהגיעה לנעמוש והיתה צריכה לפנות שמאלה, היא נמשכה לדרך שהובילה דרך עוקדה לסיר א-דיב, ואז היא עשתה את הסיבוב הגדול. אני אומר שזה לקח שעלול לקרות, זה דבר סביר רבותיי. במלחמה לא הכל הולך לפי התכנון. אני לעניין הזה של ההערכות, סה"כ להערכות של הנדסה, וזה אני מציין למרות שלא אני עשיתי את ההערכות, אבל ההערכות של הנדסה עמדו במבחן. זאת הנקודה העיקרית.

היתה בעיה שהטרידה אותי מאוד באוגדה, שהיום אולי כדאי לדבר עליו שהיא לא התבצעה, וזה הנושא של כוח הגולן. כוח הגולן לצורך תכנון מקבת שוודאי אתה מכיר, אני רק אסביר במספר מילים: היה צריך להעלות את חטיבה 37 דרך איזור גבעת האם, וזאת היתה משימה אופיינית פשוטה מאוד של יחידת הנדסה שעשינו אותה במשך שנים ועשינו אותה בסופו של דבר במלחמה. משום מה האוגדה החליטה לסבך את הנושא הזה בצורה בלתי רגילה. הקימה ובנתה כוח מיוחד עם מפקד בדרגת אל"מ, קצין חימוש ראשי לשעבר, ועם איש שריון, סא"ל, שהם התלבשו על גדוד ההנדסה והיוו מיפקדה. זה לא איכפת לי, אולי רצוי זה, אבל זה שבא אל"מ וקובע ללא שום ידיעה תקציבית ומנסה להכתיב לנו שיטות פעולה בניגוד למה שאנחנו מציעים ובניגוד למה שאנחנו קובעים, לדעתי זה ביזיון.

אי אפשר שיבוא אל"מ ויגיד לי 'מה אתה עשית במשך 10 שנים באימונים, לא טוב, תלך עכשיו לעשות נסיונות באלמגור, אני במלחמת השחרור כך עשיתי'. וזה בגדוד שלנו הוריד את המוראל תוך שעה אחת. לקח תוך 12 שעות לפני שעת ה-ש', או שעות לפני שעת ה-ש', לבוא ולהגיד 'מה שעשיתם זה לא טוב, תבדקו דרך חדשה'. זה יכול לשבור. בסופו של דבר עשינו את זה כמו שתכננו וכמו שרצינו, אבל זה צריך לשמש לקח. אסור לעשות אלתורים. יכול להיות שהפיתרון שהציע אותו אל"מ יותר טוב, זה יצטרכו לבדוק במלחמה הבאה, אבל לפני מלחמה אסור לעשות דברים כאלה. זה יכול היה לעלות בזה שחטיבה 37 לא היתה עולה לרמה. יש חיל מקצועי, יש קצינים מקצועיים והם קובעים. ואי אפשר ללכת בניגוד לעצות שלהם.

הדברים שאמר רס"ן אבישי כץ מתוך פרוטוקול פאנל הנדסה [ארכיון צה"ל]

הדברים שאמר רס"ן אבישי כץ מתוך פרוטוקול פאנל הנדסה [ארכיון צה"ל]

שני דברים קטנים. עזבתי את תכנון נושא מקבת. הגדוד שלי לפי תקן, מתוך 70% נשק מסיבות שגייסו את 908 לא קיבלנו נשק. רבותיי, אני רוצה לומר לכם מה שאמרו לי חיילים בגדוד, וזאת נקודה חשובה. אני התגייסתי עם 50% נשק וחיילים באו ואמרו – 'נשק לגרמניה יש למכור, אני יוצא להילחם בלי עוזי'. ולא היה לי מה להגיד לחייל שום דבר. ואני שולח חיילים לעבוד בתל חנזיר ולסייר, ואין לי לתת להם נשק. באיזה שהוא מקום חייבים לפתור את הנושא הזה. זה לקח יקר מאוד.

לנושא של תנועה אני רוצה להתייחס לנושא של תנועה מבצעית. דיברו על זה גם בפיקוד. אני חושב שאכלתי את זה בפיקוד במסגרת מקבת יותר מאשר כל אחד אחר, בציר אבו חנזיר. אני הכשרתי ציר פיקודי שעלו עליו 3 חטיבות, והציר הזה, היום אני חושב שטעיתי, אני נתתי  הוראה להכשיר ציר תלת סטרי שנסעו עליו בשלושה כיוונים ואני חושב שזו היתה טעות. צריך היה להכשיר שני צירים ולמהר. אנחנו תכננו ציר אחד לרכב פצועים וציר אחד כפול לעלייה, אבל הנושא הזה בצבא לקוי. קצינים בלתי ממושמעים בכל הדרגות. כשאני עומד, מפקד גדוד, וזה לא תפקיד שלי, עשיתי את זה משום שלא היה מישהו אחר, ואומר לו למג"ד – אתה לא נוסע, יורדת שיירה של פצועים. והוא אומר לי: אתה לא נוסע, אני בא מירדן, שם נלחמתי – אני לא יכול לעשות כלום נגד זה, זה עניין שצריך את הצבא הזה ללמד.

אכלתי את זה בפני היותי סמ"פ, והיתה לי אותה הבעיה בציר של כסיינו [?]. אותה בעיה במשך 10 שנים לא השתנה הנושא. אני חושב שצה"ל באיזה שהוא מקום צריך את העניין הזה לפתור. עומד שוטר צבאי, עוצר חיילים, מצפצפים עליו, ואת זה עשתה חטיבה טובה – חטיבה 45. מאחרון החיילים ועד המפקד כשאני אישית עמדתי על הציר, כשמכירים אותי ויודעים מי אני ומצפצפים על מה שאני אומר. הם צריכים לעלות והציר הזה נסתם. אני בשבת בבוקר אמרתי לו כל רבע שעה באלחוט – חלק פה ביזיון.

נושא אחרון, אני חושב שבנושא ההתבצרות היו הפתעות, ולמה? אני 10 שנים עושה תרגילי התבצרות בכל הרמות ובכל המסגרות. התרגיל הכי גדול שעשה צה"ל זה לפני שנה, היינו בהשתלמות מג"דים שארגן ראש מה"ד, עשו התבצרות ואז ראש מה"ד עשה נסיגה והסכים לתת התבצרות של חצי יום ולילה. אני זוכר התבצרות בשריון. שש שעות התבצרות חפוזה. טוב, לילה, זה כבר הרבה. אני משוכנע ואני יכול לקבוע את זה – צה"ל לא היה מוכן כולו למבצע ההתבצרות כזה של 10 ימים. לא בראווה, לא בתכנונים, לא בחומרים, לא בצמ"ה ולא באימון.

איזור קלע

איזור קלע. כאן נלחם גדוד 129 שלפי התכנונים לא היה אמור להגיע לכאן

ויש לי לזה כמה דברים: א) הגדוד שלי גוייס ב-23 לחודש [מאי 67], ואני כל הזמן ממש רצתי אחרי סא"ל גולן [קצין הנדסה פיקוד צפון]. אני איש קבע, ישבתי פה שבוע ימים קודם ותכננתי את הכל, למה לא מגייסים את הגדוד? חטמ"ר 3 גויסה 5 ימים לפניי. אני גוייסתי ב-23, אחרי 36 שעות הייתי בהתבצרות, ללא אימון, ללא ארגון, בלי רכב. חטמ"ר 3 עד אז היתה 5 ימים.

למעשה נוצר מצב שמכל החטיבות, מכל היחידות, לכל החטיבות היה זמן עד שנכנסו למלחמה. 37 ו-45. אנחנו, גם הגדוד שלי וגם הגדוד של רס"ן הרלינג (מג"ד 261) נכנסנו למלחמה ללא התארגנות נוספת. כל היחידות נכנסו לאחר שהייה של לפחות 5 ימים, והנושא של התבצרות זה העבודה שלנו. ןאני יודע שאני הייתי צריך לפחות עוד יומיים בשביל להכין את הכוח, וזה לא היה לי.

נושא 'צריח'. אני מג"ד בגדוד הזה שנתיים. אני יודע ששנה לפני שקיבלתי את הפיקוד על הגדוד הזה, שלוש שנים עד המלחמה, לא נעשה אף סיור בשדות המוקשים. דיברתי פעמיים עם מח"ט 3, דיברתי עם סא"ל גולן, כתבתי מכתבים, ואני יודע שסא"ל גולן העלה את זה בפיקוד, שלוש שנים הגדוד שלי לא הכיר את שדות המוקשים. התחלפו לי לא כל הקצינים, אולי הכיר את זה מ"פ ג' שהכיר את זה כמ"מ את השדה שלו, באיזור כנרת שכבר בכלל לא היה שלנו, ואני אישית רצתי ורצתי. אני צריך לבוא לשם בסביבות חמש בערב, לגבי זה לילה ראשון אחרי גיוס. אילו אני הייתי צריך לעשות זאת לא הייתי מניח שדה אחד. לא אני ולא המ"פ ולא המ"מ, אף אחד לא הכיר את הגזרה. בסופו של דבר, ברגע האחרון הפיצו תוכנית חדשה בפיקוד, אבל זה כבר פרשה אחרת. אבל להבא אנחנו מוכרחים אחת לחצי שנה או לשנה, לעשות סיור על השדות אם אנחנו רוצים להיות בכוננות להניח אותם.

אני רוצה להתייחס לעניין של מקש"ני הגמ"ר. מפני שפה מישהו ציין זאת לשלילה. רבותיי, אני ראיתי את השדות של מקש"ני הגמ"ר. הם שדות גרועים, הנחה בלתי מסודרת, אבל צריך עובדה אחת – היו שדות, ואנחנו הרמנו שדות שלהם במקום שאני אומר ומתוודה אני חושב במקום שמחלקות ההנדסה הטובות ביותר שלנו לא היו מניחות שדה. צריך לזכור שאלה אנשים שמניחים את שדות המוקשים מתחת לבית שלהם, ועם כל חוסר הסדר שהולך אצלם, העובדה היא שהיו שדות ועובדה שהשדה הזה עוצר טנקים. וצריך להתייחס לנושא הזה, לדעתי זה דבר חיוני, זה הכוח היחידי שאפשר להפעיל אותו בלילה הראשון להנחה וצריך להמשיך ולטפח את זה.

ביזיון אחר הוא שאת השדות במרחב חטמ"ר 3 תכננו בלי איש הנדסה. כששאלתי את קצין הגמ"ר הוא אמר לי 'אנחנו מספיק מומחים'.

נושא נוסף, אני רוצה לציין, זה לא נעים לי, אם מתכננים את נושא 'צריח' 10 שנים אי אפשר שתבוא פלוגה שלי להניח שדה מוקשים, תשב במצבורים וב-11 בלילה מודיעים לי – שכחנו לגייס פלטפורמות. בלילה הראשון לא הניחו.

כתבתי דו"ח לחטמ"ר 3 על נושא ההתבצרות וציינתי מספר גורמים שהיו ליקויים בהתבצרות ואני אציין גם את מה שאני חושב שזו אשמתי ואשמת חה"ן, וגם מה שלא אשמתי. א) לגדודי החי"ר אין מושג אלמנטרי בהתבצרות. חייל אינו יודע איך נראית עמדה דו-רובאית, הכלים לא ידעו לחפור עמדת מק"ב. לא יודעים מה עובי מינימלי של תל חזה, מה גדה מינימלית של התבצרות. אני אישית רצתי בגדוד 92 ובגדוד 34 עם קצינים ומ"פ מעמדה לעמדה, ולימדנו חיילים כמג"דים איך חופרים עמדות.

ב) היה ביזיון של הצמ"ה. הגדוד שלי מיועד להפעיל לפי תקן 12 כלים. התלבשנו על 20 כלים. מתוך המפעילים היו 40% בלבד. גייסנו מפעילים מתוך הפלוגות. מתוך החטמ"ר כלים לא עבדו טוב מכיוון שמפעילים לא עבדו טוב. לא היו לי מכונאים, גם לפי תקן לא היו לי מכונאים, אבל רבותיי עבדו. להעמיד כלים מפני שלא היו מכונאים אסור לעשות את זה. אז פה אני רוצה לענות לך סרן דן שחורי [570]: אנחנו כולנו יודעים שעם מחפרונים אי אפשר לחפור בבזלת, לא צריך בשביל זה את 570.

אבל אם אין לי מחפר ולגדודי החי"ר אין 4 ימים חומר נפץ, אז אני אעלה מחפרון ויישבר, אבל המחפרון הזה יחפור עמדות. את התורה כולנו יודעים.

עניין הבאגרים: אנחנו דיברנו על 7 ועד סוף המלחמה הגיעו רק 5. כולנו יודעים שבבזלת הכלי היחיד שיכול לעבוד זה באגר. ובאגרים היו המון בעמק ובחיפה. בשביל להעלות באגר צריכים מובילים. הפיקוד לא נתן מובילים ואותו סיפור הולך עכשיו למעלה. אז אי אפשר שאין מובילים להעלות באגר מחיפה, ועד סוף המלחמה תכננו על 7. לאלמגור לא הגיע הבאגר שהיה צריך להגיע. שני באגרים לא הגיעו לאלמגור. מתוך 7 שתכננו הגיעו 5. עובדות.

בגדודי החי"ר אין מספיק מכושים ואין מספיק טוריות. רצו אליי. זה לא נושא שלי. אני מעלה זאת מפני שלא היו מוכנים לנושא ההתבצרות. דבר נוסף שזו בעיה קריטית ואני לא יודע איך פותרים אותה: כשאני עובר ת"פ חטמ"ר 3 אומרים לי אתה בת"פ, אני נותן לך רק משימות. לסייע לך בשום דבר אני לא יכול. לגדוד יש זנב מחצור ומדן ל-801, זה דבר ארוך מאוד. לגדוד חי"ר יש חטיבה ויש עוד חבר'ה שפותרים. וזה מקשה מאוד. לא אגיד שזה בלתי אפשרי, אבל זה מקשה מאוד וצריך באיזה שהיא דרך לפתור את זה. אנחנו אכלנו הרבה מאוד קש בנושא הזה.

נושא הצמ"ה, יש פה ויכוחים ובעניין הזה יש לי כבר דעות. יש ויכוחים איך צריך הצמ"ה להיות מאורגן, איפה הוא צריך להיות – אם בריכוז בגדוד או ביחידת צמ"ה יותר גדולה בגדודים. אני חושב שאין ויכוח בצה"ל שאין חטיבות טנקים ושאין חטיבות זחל"מים, הכל הולך היום מצוות. פלוגת צמ"ה כפלוגת צמ"ה לדעתי אין לה זכות קיום. גדוד שדה ללא צמ"ה אין לו זכות קיום. המלחמה הזאת הוכיחה לי בשלב ההגנה, בשלב ההתקפה ובשלב הנוכחי שאני עדיין עובד.

למרות שאני מחופר בבניאס, זאת ההתחפרות הכי טובה שהיתה לי פעם בצה"ל, למדתי שהמבנה הנוכחי של פלוגות הצמ"ה שלנו: א) בעת הכמות – צריך להגדיל את הפלוגה לפי תקן 3 כלים. לרגע אחד לא עבדתי עם פחות מ-6 כלים. אז למה זה צריך להיות שיתגברו אותי מפלוגת צמ"ה ושיתנו לי אנשים שהם לא שלי ואני לא מכיר אותם? אז יש בעיות. למה שזה לא יהיה כלי שלי. המבנה שלנו הוא מינימלי. פלוגת הצמ"ה היא למעשה מחלקת הפעלה. יש מ"מ, יש סמ"מ, ושבוע שביעי לפני המלחמה הגדילו את התקן והוסיפו לנו 6 סמלים כמנהלי עבודה. אבל המבנה הוא דל. אין לנו מספיק מכונאים, לא מספיק מתדלקים. אני חושב שבעניין הזה צריך לעשות רוויזיה.

צריך להגדיל את פלוגת הצמ"ה לדעתי, עד שתי מחלקות הפעלה עם הרבה יותר כלים לפחות לגבי גדוד שצריך לעמוד בפני בעיה כמו שאני עמדתי בה. היתה לי הרגשה שעם הפלוגה הקטנה הזו לא הייתי מסתדר. בכל מקום ובכל שלב רוצים צמ"ה, טרקטורים, מחפרים, כל מה שיש.

כמה הערות נוספות: בעיות למבנה הגדוד, כולנו עובדים על רכב מגויס. יכול להיות שמה שטוב ליחידות חי"ר או לאספקה טוב בשבילם. אני חושב שמה שנעשה אצלנו בעניין רכב אני יכול להגדיר את זה כקטסטרופה. גדוד שדה חה"ן עם 6×6 אחד שזה נ"נ זה לא הולך. אני עשיתי בגדוד דבר פשוט בניגוד לתקן הקמתו בגדוד. מחלקת סיור שזה מחלקה טובה של 30 אנשים ונתתי להם 3 כלי רכב, נ"נ ו-6×6 שהורדתי מפלוגות. ואילו לא היתה לי המחלקה הזאת, הדרך לגונן לא היתה נפרצת. זה היה הכוח היחידי שהיה נייד שיכול היה לרוץ ולעשות את זה ממש בקצב של שריון. תוך שעה וחצי העסק בוצע.

אנחנו צריכים הרבה יותר כלי רכב 4×4. אני לא רוצה ללכת ולבוא. צריך ללכת ולבדוק כמה מהצבא היא. נדמה לי שאנחנו מגיעים למצב כזה שהשריון הוא כבר רוב הצבא. רוב הצבא משוריין וממוכן. כל ארבעת שדי ההנדסה שלנו הם גדודי חי"ר ללא רכב 4×4, בקושי 2×4. יש לנו ג'יפים שלא גמרו את המלחמה. נעמדו אחרי היום הראשון. רכב מגויס. אנחנו בשביל לעמוד במשימות בצורה טובה חייבים להיות ממונעים וזה חייב להיעשות.

דבר נוסף זה עניין מחלקת הסיור. אני ציינתי, המחלקה שלנו היא לא תקנית. אני חושב שהמחלקה הזאת הוכיחה את עצמה בצורה משכנעת, הן ביכולת העבודה שלה והם באמצעים שיש ברשותה. לדוגמה הכי פשוטה, אחרי המלחמה כשהלכו לחלץ את הבחור הזה בוואדי עסל המחלקה שלי נכנסה בלילה ועשתה את זה בן רגע. פלוגת הסיור של חטיבה 45 ביום חזרו סחוטים. האנשים שלי הגיעו עוד בלילה, עשו את זה.

זה כוח טוב, זה כוח שצריך לחשוב על זה לסיור לעשות משימות קטנות, שחשוב שיהיה בגדוד חה"ן דבר כזה. הנקודה הנוספת, אני כל הזמן נפגשתי עם גדודי הפלסים, תמיד היתה לי הרגשה שאני בגדוד הטוב, ואנו החבר'ה הצעירים, הלוחמים. עד שבאנו לשלב ההתבצרות ופתאום התברר לי שבגדוד הזה של רס"ן לוי דביר [גדוד 251] שהם כולם אנשים זקנים.

יש חומר מקצועי מצוין. דוגמה פשוטה הפעלת הנגרייה. מהנדסים, בעלי מקצוע שלשלב ההתבצרות חשובים לדעתי חייב בגדוד שדה להיות אלמנט כזה מפני שהאנשים שלי הם צעירים, הם בדרך כלל לא בעלי מקצוע, הם לא מהנדסים. הדבר הזה מועט אצלנו, הדבר הזה מוכרח להיות או במסגרת פלוגת הצמ"ה, או במסגרת פלוגה נוספת של בעלי מקצוע בשלב הזה, כמו בעיות של לפתור. אפילו בסיני היתה בעיה של הנחת קו מים.

בעיות של התבצרות, הפעלת בתי מלאכה, דברים כאלה, זה חשוב מאוד בפרט בהתבצרות, והיום כולם מסכימים שעניין של התבצרות יכול להיות עניין ממושך של 10 ימים עד שבועיים. לדעתי כדאי לעשות שינוי כזה. ואני רוצה לסיים עוד פעם באותה נקודה: לי המלחמה הזאת לא היתה הפתעה, ואני חושב שזאת זכותו של חיל הנדסה וכמי שהיה קצין הדרכה חילי אני יודע את זה גם כן טוב.

לדעתי המלחמה שלנו היתה נכונה. ההכנה שלנו והאימונים למשימות הוכיחו את עצמם בכל היחידות ובכל הדרגים. היינו מוכנים למלחמה הזאת פרט אולי לעניין ההתבצרות שזה לא עניין שלנו מההתחלה ועד הסוף. לי במלחמה הזאת לא היתה שום הפתעה".

דברי קצין העבודות, חה"ן 801, אע"צ נתן עמי: קיבלנו המון מהנדסים שעד סוף המלחמה כמעט ולא עשו כלום, אבל חוטבי עצים ושואבי מים לא היו

נתן עמי: "אני לא אכנס למה שחלק העבודות במיפקדה הזאת בוצע ולפני המלחמה ובזמן המלחמה, מפני שאלה יהיו דברים מאוד שגרתיים. אבל הלקחים הם חשובים.

למעשה, חלק העבודות עוד לפני הגיוס של הפורום ההנדסי התחיל להצטמצם מפני שכל מיני יחידות שהתגייסו הורידו מהאיזורים אנשים. הורידו את הצעירים והטובים. ולקראת ה-23 במאי אנחנו נשארנו למעשה עם אנשים מעל לגיל 50, ואם חזרו אלינו כמה מגוייסים זה לא ענה על הבעיה. מפני שבסיסי הקבע, אם חטיבה סדירה יצאה לקווים, אז בסיסי הקבע גדלו והדרישות גדלו ומאידך כל היחידות בשדה דרשו את כל השירותים, בעיקר שירותים סניטריים וחשמל, וצריך היה לתת להם.

ב-23 במאי, כשהתחיל הגיוס, קיבלנו המון מהנדסים שעד סוף המלחמה כמעט ולא עשו כלום, אבל חוטבי עצים ושואבי מים לא היו. ואם צריכים היינו לתת שירותים לאיקס חטיבות, אז נעשה עם 5 שרברבים בכל הפיקוד בשני האיזורים. והאנשים האלה שהיו בגיל מבוגר ועבדו 16 ו-18 שעות ביום, ואם הדברים האלה הם חיוניים ורוצים לתת לחייל את אותם תנאי הפרט, גם לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה ברמה הסורית, אז צריך לדאוג שהאנשים יהיו מגויסים בקרב היחידה.

היום המצב עוד לא בא על פתרונו מכיוון שעוד חסרים אנשים. זה דבר ראשון. דבר שני, קשה היה מאוד להתגבר על הדרישות של כל היחידות. וזה ברור מפני שכל קצין אפסנאות בכל חטיבה דרש ובדרך כלל קיבל את מה שדרש, וזה שירותים סניטריים. אז זה באיחור של יום או יומיים, אבל קיבל את זה. ופה צריך להיות איזה שהוא גוף, בעיקר בפיקוד, שירכז את הדברים וייתן עדיפויות".


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

פאנל הנדסה חלק ה': דברי מ"פ חה"ן 45 ג'וני טנא

פאנל הנדסה חלק ו': דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37 ומ"פ חה"ן 551 ת"פ חטיבה 9

פאנל הנדסה חלק ז': דברי מ"פ חה"ן חטיבות 8, 2, 3

פאנל הנדסה חלק ח': דברי מ"פ צמ"ה 570, הצ"א 574 ומפקד היחידה לסילוק פצצות

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק ט' – שיחה חופשית מג"ד 602

  1. עדות דרמטית ביותר: לפי מג"ד ההנדסה לא היה ציר שעולה לזעורה! עדות ששומטת את הקרקע מתחת לכל טיעוני פיקוד צפון על טעות בניווט והאשמת הקמב"צ של חטמ"ר 3 שהיה הנווט של חטיבה 8. זה אומר שלא היתה שום טעות של גדוד 129 שהוביל ומשך על הדרך. התכנון של הקרב הזה יוצא מגוחך, במקרה הטוב.

    עדות זו מצריכה חישוב מסלול מחדש של כל מה שלמדנו ואנחנו יודעים עד כה.

    ואם מפענחי פיקוד צפון טעו לגבי סימון הציר הזה, מה לגבי הסיפור של תל פאחר – על דרך פיצול מתוואי ההטיה לדרך הנפט שעליו ינוע גדוד 12.

    מבולבלים? אתם לא לבד. בזמן הקרוב נעסוק בנושא הזה, ננבור במפות ובמסמכים ונראה על מה לעזאזל מדבר רס"ן כץ [אפרופו הספר "איפה אני נמצא לעזאזל?" שעוסק בטעות הזו].

    • מענין שכץ לא סיפר לך, בראיון שערכת איתו ב-2015, את ההבחנה הזו. אמנם, בראיון ההוא לא שאלת אותו במפורש לגבי הטעות הזו (שאלת רק לגבי תל-פאחר, ובתשובתו הוא לא התייחס לטעות בהגעה ליעד שלא מהכיוון הנכון), אך בכל זאת זה מענין שלא סיפר זאת, לא לך, וכנראה שגם לא לאחרים. אולי התברר לו מאז דבריו ביולי 67' משהו חדש?

      כץ פותח בזה ש"כולם אמרו שיש שם ציר", אבל בהמשך הוא מודה: "ואחר כך מי שהסתכל טוב במפת העבירות ראה שבאמת במפת העבירות הציר לא קיים". אז זה כבר לא ממש "כולם". מי שירטט את מפת העבירות? חיל הנדסה (כי בהמשך הוא אומר: "ההערכות של הנדסה עמדו במבחן")? קודם לכן אמר: "לא מעט תכננו עליות לרמה בהתבסס על תצלומי אוויר … קיבלתי סט אחד של תצ"א ומפות עבירות".

      ["מפות עבירות" בהקשר "עליות לרמה" מזכיר לי את תשובת קמ"ן פיקוד צפון דאז, לשאלתך איפה אפשר למצוא את התיק בשם זה: "התיק הזה מחפשים אותו עד היום. שואלים אותי כל הזמן אם אני יודע איפה הוא, ואני אומר לכולם – לא לקחתי אותו איתי. תיק עליות לרמה היה תיק שטח ששם היו מסומנות מה העליות היותר טובות שאפשר לעלות לרמה. התיק הזה נגנז, אני לא יודע למה, הרי השטח כבר אצלנו ואפשר להסתובב ולראות איך הכוחות עלו. אבל הוא עדיין מוגדר סודי ביותר, אולי כי לא רוצים שאם תהיה לנו שוב מלחמה עם הסורים שהם לא יידעו את הפרטים האלה, ושאנחנו נפתיע"].

      במפה, שצילומה בראש הפוסט, מסומנים *שני* צירים באזור נעמוש, אחד מול המוצב, ואחד דרומית לו. כבר הערתי – בפוסט האחרון שעסק בטעות הזו – שיתכן להסביר בעובדה זו את חילוקי הדעות שהיו בשטח. אציין שגם כאן, ביולי 67', כץ מתייחס רק לציר אחד, ואולי רק אותו הוא בדק (אולי רק את הצפוני, שמול המוצב, כפי העולה מדבריו: "לגבי הציר של העמוד [אגב, מה זה בדיוק?] שעולה מנעמוש"; "חטיבה 8 היתה צריכה לבוא לנעמוש ולתפוס לה את הציר הזה ולעלות"; "חטיבה 8 שהגיעה לנעמוש והיתה צריכה לפנות שמאלה").

    • ככל שתגלה יותר ממצאים, כך רק תגדל המבוכה. הקש"א אהוד אברמסון למשל אמר לי כי אכן היה ציר במקום, אולם הוא מכוסה צמחיה. על כן, לא נעו בו מחשש למיקוש.

    • להלן צטוט דברים של יהודה ארזי סמ"פ בגדוד 377 מתוך החוברת על קורות גדוד :

      "בשלושת השבועות שחיכינו למלחמה עסקנו באימונים וברענון גדול של צוות עם מחלקה ופלוגה. אני זוכר כפלוגה שהרגשנו ממש מאומנים. חוץ מזה, ישבתי שעות בתצפית במשגב עם ובמנרה עם משקפת 20 על 120 ולמדנו את הצירים: את גבעת האם,את נעמוש, את בורג' בביל, זעורה וקלע. למדנו את האפשרויות, מה יש ומה אין, חרשנו את השטח, ואני כבן קיבוץ דן מכיר את רמת הגולן מלמטה, את תל עזזיאת וזעורה" .
      צטוט נוסף מהמשך דבריו :

      "ואז קרה דבר שלא צריך לקרות במלחמות, אבל תמיד קורה. מי שמכיר את הציר ומי שיודע מה צריך לעשות, הוא לא זה שמוביל. ומי שרק עכשיו הגיעו מסיני במובילי טנקים כשהם עייפים וטרוטים, לא הספיקו ללמוד מפות ולא שום דבר, הם אלה שמובילים, טועים בדרך ובמקום לעשות את הפנייה מנעמוש ולנשק את זעורה, במקום זה הם הלכו ישר".

      אם כן לכאורה משמע מדבריו שהיה ציר !

      אפשר לקרוא בחוברת הנ"ל בכתובת דלהלן :

      http://www.yadlashiryon.com/vf/ib_items/7032/377.pdf

      חוברת מרתקת ! – גם על מלחמת ששת ימים וגם על מלחמת יום הכפורים.

  2. מתברר עתה מתוך 314 תחקירים בבלוג, או נכון יותר כתבות ושיחות עם לוחמים וקצינים שהיו לאורך הגבול הסורי מצמח וצפון הכינרת ועד מטולה בשנים שלפני מלחמת ששת הימים ועד לאחר המלחמה, עובדות מצערת ו-ודאית! פיקוד צפון בדרגות הבכירים התרברב בשחצנות. המודיעין, התכנון, האמל"ח, אימוני היחידות בשטח, תיאום בין כוחות והכנת הלוחמים היה לקוי! (זה קרה גם ב-2006!!!).
    אני יכול לומר שבחטיבה 37 היו מספר אימוני שטח הררי במסגרת גדודית. הייתי עם גדוד 377 לפחות בשלושה סיורים בין 1964 ועד 1967 מצמח ועד מטולה. אינני יודע ולא שמעתי מיחידות אחרות ותיאום בין יחידות לא היה!
    במפגש ב-2013 בתחילת הכתבות בבלוג זה אמרתי שאם היה חומר מודיעיני מפיקוד צפון זה נשאר במגירות גם בפרוץ המלחמה ב-1967. עכשיו זה נראה ונשמע כמה שגוי היה המודיעין של פיקוד צפון!
    גם החומרים שירדו לשטח לא תאמו את המלחמה! גם עכשיו מגיעים חומרים מארכיונים פרטיים כמו ממג"ד 377 אמנון חינסקי ז"ל. המפה היחידה (כמעט) שנראית בבלוג היא אותה מפה שהיתה בידי מספר יחידות ומפקדים, ומזל שהמ"מ שוקי נחום מהשריון בפרץ של כעס זרק את המפה מידיו והצדיק משה יזרעאלי אסף אותה וקישט בה את משרדו וכך הגיעה לאחר חקירות אל שלמה מן ודני ביזר.
    וכל השאר להיסטוריה! ועוד תחקירים וסיפורים מלוחמי הצפון!

    ברוש עזרא גדוד 377

  3. ואמר פעם בראיון מאוד קשה ונוקב בני פלד, מי שהיה מפקד חיל האוויר במלחמת יום כיפור, שלמדינת ישראל אין צבא, יש לה מיליציה, או אפילו אוסף של כמה מיליציות. וככה בדיוק זה נראה, וזה בכלל לא השתנה עד היום.

  4. שנים על שנים מדברים על הפקת לקחים.
    לא הרבה השתנה מששת הימים ועד ימינו. אותה הפקרות, מודיעין לקוי, כסת'ח, מחסור בציוד, ימ'חים בקריסה, מילואים לא מאומנים.
    ככה יום כיפור, אותו דבר לבנון הראשונה, לבנון השניה, צוק איתן, עמוד ענן, נתראה במלחמת לבנון השלישית בקרוב מאוד עם אותם מחדלים. אנשים מתחלפים, הצבא נשאר עם אותו טמטום
    מזל גדול שאין חזית מצרית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s