פאנל הנדסה חלק י' – שיחה חופשית מג"ד 251, מג"ד 570, מ"פים 45 ו-37

מ"פ הנדסה חטיבה 45: "ברגע שירדנו אל גשרי הדמיה ממש נדהמתי. גודל כזה של גשר עוד לא ראיתי. גשר הבטון היה משהו עצום. ברגע הראשון לא חשבתי שנהיה מסוגלים לפוצץ אותו, זה פי 3 מגשר הירקון. עשינו את זה לאט מאוד כי רציתי מה שיותר אנשים שישתתפו במבצע הזה. לא כל יום מפוצצים גשר כזה" * חלק י' של פאנל הנדסה 1967 – שיחה חופשית

פליטים מאיזור שכם וצפון השומרון בדרך לגשרי דמיה [צילום מתוך הספר "שישה ימים" בהוצאת משרד הביטחון]

פליטים מאיזור שכם וצפון השומרון בדרך לגשרי דמיה, לחצות אל ירדן [צילום מהספר "שישה ימים" בהוצאת משרד הביטחון]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריהם במסגרת דיון חופשי של מג"ד 251, רס"ן דביר לוי, של מ"פ חה"ן חטיבה 45 סרן ג'וני טנא, מ"פ חה"ן חטיבה 37, סרן ישראל הורט, ושל מ"פ צמ"ה 570, סרן דן שחורי. חלקים גדולים מהשיחה מתייחסים ללחימה בצפון השומרון – ג'נין, שכם, עמק דותן ועוד, שחטיבות 37 ו-45 השתתפו בה.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק י'. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט. מקור: ארכיון צה"ל.

————————————————————————————————————————————————————————-

מג"ד 251: את המ"ק 191 שמתי רק לרושם, שלא יחשבו שאין לי קשר

דברי רס"ן דביר לוי מג"ד 251: "בחלק מהדברים שאמר אבישי [מג"ד 602] אני תמים דעים, בקשר לכל הדברים שיש לבדוק. אז לא אחזור על זה, אני אומר דברים נוספים.

אתחיל בפתח דבריי בעניין הצמ"ה. אני רואה כאן שתי אסכולות, ששתיהן קיצוניות, והאמת היא באמצע. יש אחד שאומר – אם היינו לוקחים את סולל בונה ומוסרים לו לעשות את הביצורים הוא היה עושה את זה יותר טוב. והשני אומר – אם יקחו אותי ואת 570 ויתנו לי לעשות את הביצורים, יהיה יותר טוב. אני חושב שהאמת היא באמצע. האמת היא זו שכאשר יחידה צבאית קיימת ויש בה פלוגת צמ"ה, פלוגת צמ"ה צריכה להיות כשירה, בעלת כושר הפעלה של צמ"ה, במידה כזו כמו 570.

570 היא רק יכולה לספק לה את הכלים שחסרים לאור משימה, כאשר האחריות על המשימה היא על המפקד האחראי בגזרה ולא על 570. כי האחריות איננה ניתנת לחלוקה. אני אחראי לבצע משהו, פתאום בא מישהו מ-570 ויגיד – אני שולח לך טרקטור, אני ביצעתי את המשימה. אם לא התבצעה המשימה, אז אני רק שלחתי טרקטור. אני לא אחראי. רבותיי, אנחנו יודעים שעל משימה האחריות אינה מתחלקת. אם האחריות אינה מתחלקת, אם האחריות היא טרקטור שיכול לבצע את זה, אז 570 תבצע את זאת. אבל אם זה בגזרה שאני אחראי, בגזרה האחריות היא שלי. אז נשאל אם יש בידי נתונים לביצוע האחריות שלי. אז מה היה חסר? אצלנו למחלקות לא היה חסר הכוח המקצועי. אנחנו נתנו מפעילים ל-602, אצלנו הצמ"ה פעל בסדר. מה שהיה חסר זה דבר אחר: השליטה בשטח, הנוהל בשטח, איך להפעיל את הצמ"ה.

אז אני אומר: ישנו המפקד המסתייע, מפקד הגדוד, מפקד המוצב, זה דברים שאני חוזר. בצה"ל לימדו אותו, מפקד המוצב, אם אני בא לשטח הוא נותן לי את תוכנית המוצב. אם אין לי תוכנית, אז אני אדרוש מאיש שלי שיעשה את מרשם המוצב, ועל המוצב אני אפעיל את האמצעים כאשר אני אחראי ומפקד המוצב אין לו מה להגיד, הוא רק צריך להגיד – אני צריך מקלטי לוחמים לכך וכך אנשים, את היתר אני צריך לעשות. לכן אני לא רוצה שניגרר אחרי ששמעתי כל מיני דברים כאלה ששמעתי מראש המטה שדיבר פעם על סולל בונה, ואני שומע מפה שמדברים על 570.

הדברים הם לא נכונים. הדברים הנכונים הם, ומצד שני אני גם לא רוצה מחפרים בזנב שלי, ומצד שני חושב שאבישי לא רוצה מחפרים בזנב שלו מפני שאם אבישי יתחיל לסחוב אחריו מחפר אז הוא צריך מוביל ואז יהיה לו מין זנב כזה כבד. שהוא יחליט בעצמו שהמחפר יהיה באיזה שהוא מקום, יהיה באמת ב-570, אבל כשהוא צריך אותו, שיהיה ל-570 איזה אמצעי לקדם אותו, ואז הוא יקבל את המחפר עם מפעיל כי זה ציוד מיוחד כמו איזה תותח כבד. לא בכל חטיבה יש אותו, ואני מקבל את התותח הכבד עם היחידה שמפעילה אותו. הדאגה לדאוג לאנשים היא של 570. אני מקבל אותה. אם מישהו אחר לא דאג אז זה לא אומר שזה עיקרון, זה פרק. אבל אם אני מקבל אדם אני צריך לדאוג לו. אני לא רואה לזה סיבה שאני לא אקבל ציוד ב-570 מפני שמישהו לא דאג לאנשים של 570. אני לא רוצה להיכנס לזה כי יש טענות בעד ונגד.

אנחנו הפעלנו כ-20 וכמה כלים. הבעיה שהיתה לנו, בגדוד שלנו, היות ואנחנו בגדוד יותר קשיש היתה באמת הבעיה של כוח אדם צעיר. אני אומר שאם זוהי התמונה ייתכן וכדאי להזרים לנו איזה אלמנט קטן. אני למדתי שכמות האנשים איננה קובעת, קובעת הפעולה של האנשים. אפשר לבצע עם כמות יותר קטנה של אנשים שיותר פעילים את אותה העבודה, זאת אומרת שהבעיה היא לא כוח אדם, אלא המשימה.

לגבי הצמ"ה אסור לנו ללכת לכיוונים לא של סולל בונה ולא של 570 במתכונת של שליטה מרכזית. שליטה מרכזית כן, אלא עד גיוס הציוד, עד פיצולו לקראת משימה. בזמן שיש משימה, המפקד אחראי. הוא חייב לדעת להפעיל את זה, אחרת אם אתה תקבל את האחריות עליך אז כל עוד תנאים טובים אז תגיד כדאי לי. ברגע שהתנאים לא כל כך טובים אז תגיד שלא כדאי לך.

בקשר לביצורים, פה מדברים, צה"ל הוא למעשה צבא ההגנה, אבל הוא הצבא שנתן את דעתו על התקפה. הגמ"ר הסבירו את זה במדיניות שבישובים אתם לא תילחמו לבד, אנחנו תמיד נהיה על ידכם וכל הכבוד לזה. הביטוי של החריקה בהתבצרות היא היתה יותר פונקציה של ארגון ולא של המצאה ההיא של הדברים. אני רואה את הדברים לא כפונקציה של התורה. האלתור שניתן בשעה מסוימת אתה יכול לכוון שעה קודם. הבעיה היתה שאני רואה אותה בגודל המשימה שלא היה מתוכננת. אם אנחנו אף פעם לא תיכננו שגדוד יסייע לגדוד, רבותיי במלחמה הזאת גדוד הנדסה בהתבצרות סייע לגדוד בהתחפרות שני גדודים. אבל ממתי זה היה שגדוד הנדסה מסייע לשני גדודים? זה עוד לא היה דבר כזה. זה מה שנתן לדעתי את כל הביטוי לעוצמה של הכוחות ההנדסיים כשהיה צריך. פה ריכוז הצמ"ה לאור העדיפויות שכבר ציינו אותם לא תמיד היה בזמן, אז קרה מה שקרה.

מה שלי נראה פה, שהעובדה שיש לנו אנשי מקצוע שהם מבוגרים זה לתועלתנו. חסר לנו מספר אנשים צעירים בשביל עבודות מיוחדות. אולי כדאי לשקול את זה אם רוצים שנעשה את העבודות שצעירים עושים. לגבי הצמ"ה חייבים להיות לפי אותו הבסיס, לפי הקרקע, רק לשקול ולשנות את מערכת הכלים, אולי להכניס, כמו שאומרים, שלא יהיו לנו מחפרונים, אלא יהיה לנו מחפר לדוגמה. אבל את המחפר הזה נקבל אותו ברגע שיגיע לשטח וקצין הנדסה פיקודי הוא יהיה האיש שייתן לנו את זה דרך 570 ושיהיו מובילים. אני אומר שקצין הנדסה פיקודי למשימה הכוללת שלו יכול להיות שבין השלל שנפל לנו יהיו לו מספר מובילים של היר"מ שלו.

לגבי הקשר, אני כאן במלחמה הזו קיבלתי 5 מ"ק 300, קיבלתי 8 ק"מ טלפון שדה וקיבלתי עוד 2 מ"ק 191. את המ"ק 300 הפעלתי, את הטלפון הפעלתי, את ה-191 שמתי רק לרושם, שלא יחשבו שאין לי קשר. כשבאתי לכל מקום שאלתי איך אני יכול להיכנס לרשתות עם 191, אמרו לי אתה לא יכול. כך שהייתי צריך להיות ברשת האזנה, בחטמ"ר, אז קיבלתי מ"ק 10 ואז הייתי ברשת ההאזנה של הפיקוד, של החטיבה.

כל עוד הייתי מיועד למשימות לא התקפיות אלא של התבצרות, לי החוסר קשר הזה היה אלמנט מזיק. טלפון בכל מקום שבאנו פרסנו קווים לרוחב של 5-3 ק"מ. זאת אומרת כאשר ישבתי פרוס עם הפלוגות, היה לי לכל פלוגה טלפון ועשינו את זה כי השיקול היחיד שלי היה לבזבז את הכבל הזה, לפרוס אותו או לא לפרוס אותו. אבל החלטתי לפרוס אותו, פעם אחת לתרגל. אני חושב שאנחנו בעבודה שלנו מה שאנחנו צריכים זה קשר יותר טוב עם המפקד, והמפקד שלי הישיר צריך להיות קצין הנדסה. הפיקוד יכול להכפיף אותי בכל צורה שהיא. הזיקה שלי לקצין ההנדסה מפני שכל מפקד אחר הוא יכול רק להסתייע ולא לעזור.

אז אני מבקש שהאלמנט הזה יהיה ברור לפיקוד ולתת לקצין ההנדסה הפיקודי את האמצעים שהקשר ביני ובינו יהיה יותר טוב. מזה רצוי שהקשר ביני לבין קצין הנדסה פיקודי יהיה יותר טוב, כי לא היה לנו את הקשר הזה.

מ"פ חה"ן 45: רצינו שפיצוץ הגשרים יהיה על טהרת הפיצוץ הישראלי, זה הגאווה הלאומית

דברי מ"פ חה"ן חטיבה 45, סרן ג'וני טנא: אני רוצה להעלות 3 נקודות: א) בנושא הצמ"ה. היחידה 570, עבדתי בזמן האחרון עם 570, אני חושב שאפשר לחלק את העבודה ביחידה הזו לשני שלבים. תקופת המלחמה והתקופה שלאחר המלחמה, לגביהם תקופת הכוננות או הלחימה שלנו.

שלב א' לגביהם נגמר בשבת [10.6] או ביום ראשון בבוקר ב-11 לחודש. המפעילים ברצון שלהם לעבוד, בסדר שהולך לגבי אותם אנשים שעובדים אצלי. אני חושב שיש לתת להם את היחס בצורה רצינית עד כדי כך שהמח"ט כבר עלה על הנושא הזה, והסמח"ט. אני לא רוצה להגדיר את הנושא הזה עד הסוף. אני חושב שיש לעשות ועדת חקירה לגבי הנושא הזה.

דבר שני, אני הצטמצמתי בלוח זמנים מקודם ורק רציתי במספר משפטים לסכם את תנועת החטיבה. החטיבה יצאה ממגידו בשני צירים. ציר אחד היה מכיוון יעבד שם עלה גדוד חרמ"ש ועוד מחלקה אחת שלי, ציר שני היה דרך ג'נין.

הכנה לקראת פיצוץ אחד מגשרי דמיה

ההכנות לקראת פיצוץ גשרי דמיה [צילום: צה"ל, משרד הביטחון]

מהיציאה עד גשר דמיה זה לקח 3 ימים. לאחר מכן החטיבה נעה מגשרי דמיה במשך כל הלילה והיום למחרת עד שהגיעה לכיוון דן. בשבת בבוקר בשעה 2 [לפנות בוקר] תקפה את תל חמרה, המשיכה לאחר מכן במשך כל היום באיגוף כזה לכיוון מסעאדה ולמחרת היום, ביום ראשון, עוד הצליחה לפרוץ מוצבים מסביב. זה לגבי תנועת החטיבה.

רציתי לתת איזה הסבר הנדסי מה הלך בגשרי דמיה. גשרי דמיה היו שני גשרים: גשר בטון על שני ניצבים, המרחק בין שני המקומות היה כ-90 מטר. רוחב הגשר אני מעריך אותו בין 10 ל-12 מטר. לפחות 3 כלי רכב יכולים לנוע בעת ובעונה אחת על הגשר. המעקה בגובה של 80-70 ס"מ בצד.

הגשר הזה מהבטון היה מונח על הפרופילים זה היה 60 ס"מ. לא עבה במיוחד, אבל נראה רציני ברגע שהסתכלו עליו. האמת היא כשעשיתי את הערכת החומר לגבי הפיצוץ ולא ראיתי את הערכתי שלגבי הגשר הקטן. אמרו לי שיש גשר קטן וגשר גדול. הערכתי שבאחד 200 [ק"ג] ובשני 300, זה מה שיש יחד איתי, נדפוק את זה. ברגע שירדנו ממש נדהמתי. גודל כזה של גשר עוד לא ראיתי. גשר הבטון היה משהו עצום. ברגע הראשון לא חשבתי שנהיה מסוגלים לפוצץ אותו, זה היה קשה לתאר. שוב פעם להדגיש – זה פי 3 מגשר הירקון, ואתה עומד ואומרים לך – זה זה.

עשינו את זה לא חפוז, עשינו את זה לאט מאוד, משתי סיבות: א) רציתי מה שיותר אנשים שישתתפו במבצע הזה. לא כל יום מפוצצים גשר כזה. ב) היו מספר אנשי קבע כמו מאיר בוחבוט ועוד כמה שהיו מאחור, ואמרתי זה צ'אנס, עיכבתי במשך כ-20 דקות עד שהחבר'ה שהיו מאחור הגיעו עם שני ג'יפים ויכלו גם כן להשתתף בהילולה.

הכנת החומרים לקחה כשעתיים. א) בגלל שרצינו להיות בטוחים. לא היה לי חומר על מנת לדפוק את זה עוד הפעם. היה לי סך הכל 1,300 ק"ג. ב) בגלל שהיו הרבה אנשים שם, ראיתי את מפקד האוגדה [אלעד פלד], ראיתי שם אלוף נוסף שלא הכרתי אותו והיו שם קצינים בכירים שהסתובבו כל הזמן, באו להתעניין. היינו צריכים להרצות להם מה קורה כאן.

שיטת העבודה: לקחנו בחשבון שאל הניצבים לא נצליח להגיע. היה פה כל הזמן מים ולהיכנס פנימה אי אפשר היה. גם לקחתי בחשבון את חומר הנפץ. פה היה חשוב ריכוז המאמץ. ולקחתי בחשבון שגם אם לא נצליח לחתוך את הפרופילים, והיו 5 שורות של פרופילים כאלה, הרי שלפחות נצליח לשבור משני הצדדים, אם העסק שעליו היה שעון הגשר ואז מה שיקרה זה שהגשר יפול פנימה. הגיע אליי, כמעט לפני הסיום, קצין הנדסה אוגדתי, הצגתי בפניו את התוכנית, הוא אישר, הגיע לאותה מסקנה שאני הגעתי. בנוסף לזה היו לי גם מוקשים מס' 16. שמתי, מה שבטוח בטוח, בשתי השורות אחד על השני עד הסוף. כנ"ל עשיתי בעוד מקום והמערכת היתה בצורה כזאת: היתה מערכת מצד אחד של הגשר לכיוון השני, פעם אחד, מערכת פעם שנייה, מערכת פעם שלישית ומערכת פעם רביעית. פתיל רועם באורך פעמיים, חיברתי יחד עם שני נפצים, שני פתילי ביטחון של 2 מטר. ג'יפ סיור חיכה ברגע ששני חבר'ה משכו, עלו ופיצצו את זה.

במקביל לזה הוצאתי גם פתיל רועם נוסף אל מילואות ביילי ששכבו אחד על השני, בצורה מאוד מסודרת לכל מילואה, הוספתי לבנה-שתיים, עשיתי קישור, חיברתי יחד והוספנו הכל יחד. כל 5 מטרים הוספנו כרבע אצבע טנ"ט פלסטי. על יד הגשר מצאנו גם חומרים שהשאירו הירדנים, כנראה לפיצוץ, ולא השתמשנו בהם מפני שרצינו שהפיצוץ יהיה על טהרת הפיצוץ הישראלי. זה הגאווה הלאומית. וגם מפני שלא ידענו באיזו מידה החומר נפץ הזה הוא שמיש. לא רציתי לבנות עליו באיזו שהיא מידה ולאחר מכן הוא יעשה לי פנצ'ר. מה שכן, הגברתי אותו בנוסף. הוספתי, אבל בשום נקודה לא סמכתי עליו כחומר עיקרי. יותר מדי לא היו שם. היו שם כ-10 ארגזים של אצבעות טנ"ט ופתיל רועם. הכל יחד נכנס ב-800 ק"ג.

במקביל לזה עשינו גם פיצוץ בגשר הברזל, שוב נשען על שני ניצבים, הפעם הניצבים לא היו לאורך כל הגשר כמו שכאן, והם היו חלולים, עשויים גם כן בטון. כל הרוחב שלהם לכל צד היה כחצי מטר. עיקר המאמץ שמתי על הגשר הזה. היה אחד חד סטרי, היה אחד דו סטרי.

שמנו כ-400 ק"ג בארבעה מקומות, במקום שהוא נשען עליו ועוד 3 מקומות. המערכת בדיוק אותו דבר, ומוכנה לפיצוץ עם פתילי ביטחון. חששתי רק מדבר אחד: מה יקרה אם גשר אחד יתפוצץ, והמרחק מאחד לשני 100 מטר. פחדתי שעם פיצוץ הגשר הראשון תעוף המערכת של הגשר השני. שאלתי מה דעתו של קצין ההנדסה האוגדתי, הוא אמר שדעתו היא שאחד לא יפריע לשני, אבל שאעשה מה שאני רוצה. התייעצתי גם במאיר בוחבוט, גם הוא חשב אותו דבר. לא הייתי שלם עד הרגע האחרון בקשר לנושא הזה. אני חושב שבפעם הבאה אני לא אעשה את זה בצורה כזאת, של הפרדת המערכת, כי מספיק שיהיה איזה פנצ'ר קטן כדי שמשהו יינתק ויעיף חומר ולא יהיה מספיק חומר כדי לפוצץ את הגשר השני. פתיל רועם היה על מנת לחבר את ה-100 מטר האלה. וחיכינו לפיצוץ. הצלחנו להסתלק עם הג'יפ. היו לנו קצת הרפתקאות בדרך, עלינו על גבעה ולא ראינו, כבר הייתי בטוח שנאבד את התמונה. עלינו למעלה, הגשר האחד התפוצץ 5 שניות לפני השני.

חזרנו למקום. בגשר הבטון בדיוק כמו שהערכנו קצין ההנדסה האוגדתי ואני, כל העסק הזה הלך, נפל, נוצרו פערים רציניים של המוקשים בשני הצדדים. הגשר הזה נוטרל למעבר לכלי רכב. המילואית כמובן אותן התוצאות. לגבי גשר הברזל, התרומם כולו וירד כולו, כולל חלקי הניצבים.

מ"פ חה"ן חטיבה 37: שני נפיצים של שוט הורידו את קוביות הבטון 

דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37, סרן ישראל הורט: שתי מלים רק לגבי קוביות הבטון. אני לא יודע אם לי יצא היחידי להיתקל בזה, אבל על כל פנים אני רואה שזה כך. בציר של חטיבה 37 לשכם, בית קאד וציר אבו דעיף, נתקלנו בפעם הראשונה בקוביות הבטון. היות וכוח הטנקים היו קדימה, שני נפיצים של שוט הורידו את האבן מהמקום והגדוד הזה, הייתי חייב להזיז גם כן מספר קוביות. ניגשתי וראיתי את קוביות הבטון מה שעשה הפגז של השוט, החלטתי לא להשתמש בכלל בחומר נפץ, הבאתי את היעה האופני והוא עם הכף לקח את כל העסק ושם אותו בצד, ועברנו.

מ"פ צמ"ה 570: רוצים שמפעיל שעובד 12 שעות ביום יעבוד ולא יישבר וגם יישן בתוך הכף של המחפרון

דברי מ"פ צמ"ה 570, סרן דן שחורי: שלא להתייחס לוויכוח, זאת אומרת לנושא שאני רוצה להעלות אותו. אני נשארתי לג'וני מ-45 תשובה על מה שקרה בשבוע שעבר ב-45. במקרה יש לי עדים לכך, ועל זה אני רוצה לדבר.

ידוע לכם שהפרופיל והגיל של 570 הם לא בחורים בני 18. הממוצע הוא מעל 35, והאנשים עייפים, אבל יחד עם זה כשמספחים אנשים ליחידות ובעיקר מפעילים אז קורה דבר משונה. קורה שבגדודים מסויימים יש לו את המפעילים שלו שהוא שומר אותם, הוא צריך אותם, הוא נותן להם חופשות. באים הסוסים הבלגים של 570, שאותם רותמים לעבודה והם עובדים כל הזמן ללא הפסקה. הגיע המצב לידי כך שאנשי 570 באים בטענות.

אומרים כל הזמן עובדים בשעה שיש מפעילים בחטיבות ובגדודים שהם לא מופעלים. אז מדוע אנחנו צריכים לעבוד באופן רצוף, שאנחנו סוסי עבודה, אנחנו פלוגת עבודה? אנחנו בדיוק כמוהם, שלא לדבר על זה שהם לא מקבלים מאותם הגדודים שהם שם מסופחים את כל מה שהגדודים מקבלים.

קרה ב-45 דבר כזה. בא אליי מפעיל שהוא אחד הבחורים הטובים ביותר שיש לי, מחפרון, אומר לי – דן, אני שלושה ימים עובד ב-45, לא באו לקחת אותי, אני ישן בתוך הכף בקווים. וזה רוצים שמפעיל שעובד עבודה פיזית 12 שעות ביום יעבוד ולא יישבר, אלא יעבוד ויישן בתוך הכף, ואחר כך רוצים שהוא לא יתחמק וייסע חזרה ל-570 לאכול. זה מה שקרה ב-45.

עכשיו לגבי הנושא הזה שהעלו – אם פלוגת צמ"ה צריכה להיות גדוד או פלוגה. אני רוצה להסביר לכם רק דבר אחד, זה לא מספיק שמגדירים מפעיל. אני בחיים האזרחיים עוסק במקצוע הזה ויודע דבר אחד: צפעילים אצלנו מסווגים למקצועות, ואצלנו ב-570 יש סיווג מסוים, יש אנשים שעובדים על דחפור ויש אנשים שעובדים על יעה, יש אנשים שעובדים על מחפר, ואי אפשר לערבב אותם.

כך שאי אפשר לבוא ולומר יש לי 30 מפעילים, אלה יכולים לענות על הכל, זה לא עונה על הכל, האנשים האלה מסווגים למקצועות, אני גורם ואני מציע לאור הלקחים שהיו שצריך להקים גדוד. ואז יקרה דבר כזה שאותו גדוד צמ"ה יגויס את הציוד, גם לגושים וגם למחוז חיפה. כי קרה פה דבר משונה מאוד. הגושים והמחוז עולים על הציוד שאצלנו מסופק וכי בגלל הבעיה של המרחקים הגאוגרפיים מובילים, הוא חוטף את מה שנוח לו לחטוף, ואותו דבר אני עושה. השאלה מי יותר זריז.

אז קרה דבר כזה שלמחוז חיפה, לצורך פינוי ההריסות, לא היה ציוד. הייתי צריך לבוא למפקד המחוז לומר לו שבשעה מסוימת לצורך פינוי הריסות הוא יוכל להישען על העתודה שיש לי בציוד בסולל בונה. כי הוא לא הכין שום דבר כי לא היה לו עם מה להכין. אני לצורך זה ביוזמה שלנו הכנו מחפרים אופניים, פשוט גייסנו לצורך זה, ביוזמה שלנו, והודענו למיפקדת המחוז שלנו יש הכוח הזה, כי להם לא היה שום דבר.

קרה דבר כזה, אנחנו נתקלנו בתופעה לצורך הביצורים בצפון, שבגדוד מסוים היו מספר מפעילים שידעו לעבוד על יעה או על דחפור. לעומת זאת לי חסרו אנשים כאלה והיו לי עודפים של אנשים שידעו לעבוד על מחפר, או חסרו לי אנשים שיעבדו על באגרים. ואז הגענו לידי מצב שעשינו מין פעולה כזו, ויחד ישבנו עם מפקד פלוגה של 602 וסיווגנו את האנשים, מספר גדל וכתוצאה מזה הסיווג היה יותר קל. אם אני אומר ששום גדוד לא יוכל להעמיד לעצמו את אותם בתי המלאכה ויחידות האחזקה והשירותים והתדלוק, אנחנו גם העמדנו לצורך מבצע מסוים של עבודת קומפרסורים מכונות מיוחדות עם אביזרי קומפרסורים שנעה ממקום למקום וסיפקה אנשי מקצוע, רתכת ניידת.

השאלה היא האם בגדוד אפשר להעמיד את כל התנאים האלה. אני לא שולל את האפשרות שבגדוד תהיה מחלקת הפעלה שמתפקידה יהיה להפעיל את הציוד התקני שלה, אבל אני אומר שיחד עם זה צריך לתגבר את 570 בצורה כזאת שהיא תוכל להפעיל 200 כלים עם יחידות אחזקה, עם שירותים, ואז לא יקרה דבר כזה שאנשי 570 יילכו לחפש ציוד נטוש, שלא ימצאו D-8 בגשר דמיה שעזבו אותו, או D-4 בקלקיליה, או מיצגין שלא יודעים של מי הוא ושל מה הוא, עומד נטוש בציר פיק. 19 פטישים לקומפרסורים חסרים לנו היום, מדוע זה קורה?

יש פה דבר פשוט מאוד. יש איזו תודעה לרכוש שיש אצלנו, איני יודע מה קרה. אנחנו כל כך עשירים, מזניחים ציוד, נוטשים ציוד בכל מקום. אני שולח אנשים שלי למ"פ צמ"ה של גדוד מסוים, אני יודע, לך תחפש, אתה חתמת על זה, אני לא סומך על זה, אבל אני שולח אנשים לחפש, וחסרים 19 פטישים וזה 20,000 לירות. זה 19 פטישים שאני חייב אותם לבעלים, שבעלים עושים לי חורים בראש. הם צודקים, הם רוצים להתחיל לעבוד ואין להם ציוד.

היינו במצב כזה כש-570 מנפקת את הציוד עם המפעילים ואז אני מקבל חזרה את הציוד עם אותו מפעיל בחזרה הוא אחראי כמו שהוא אחראי לרובה, ואז אני מקבל חזרה את כל האביזרים, אבל כשזה מתחיל לטלטל ממקום למקום אז אני לא מתנגד שיטלטלו טרקטור ממקום למקום, אבל עם הצוות שלו, עם אותו צוות שאחראי לו, כמו שהוא קיבל רובה והוא אחראי לו, כך יהיה אחראי ל-D-8 או ל-D-9. זה אמור לגבי הנקודה הזאת ש-570 תנפק. השאלה איך תקבל 570 את אותו ציוד.

רבותיי, אנחנו נתקלנו בתופעה שיש מפעילים אזרחיים שמפעילים את הציוד, והמפעילים האלה ישנם מגוייסים, אלא שבחטיבה 45 ישנו נהג ששמו בן צור, שהוא מפעיל א'-א', אלא שהוא נהג. אני מתחנן לפניו – אני אתן לך נהג, יש לי 27 נהגים מיותרים, אני לא צריך אותם. הוא אומר לי אי אפשר, זה מופיע באכ"א, זה אי אפשר. אז מדוע הוא לא יכול להיות ב-570 והנהג הזה יילך הנה? מדוע אני לא יכול לקבל את אותם מפעילים שבחיים האזרחיים עובדים, שהפרופיל שלהם הוא לא יותר נמוך?

יש לי אישית מנהל עבודה, מפעיל יוצא מן הכלל שהוא בגש"פ 181, נדמה לי, הוא ישב בחטיבה 37 ליד חולתה וצחק מאותם מפעילים שלא ידעו להניע טרקטור. מדוע הוא לא יכול להיות אצלי? אנחנו צריכים להגיע ב-570 למצב שאינני מפריז שאפילו הטבח יהיה מפעיל. אפשר לעשות את זה, ואז התמרון יהיה יותר גדול, ואז האנשים לא יהיו כל כך עייפים וסחוטים.


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

פאנל הנדסה חלק ה': דברי מ"פ חה"ן 45 ג'וני טנא

פאנל הנדסה חלק ו': דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37 ומ"פ חה"ן 551 ת"פ חטיבה 9

פאנל הנדסה חלק ז': דברי מ"פ חה"ן חטיבות 8, 2, 3

פאנל הנדסה חלק ח': דברי מ"פ צמ"ה 570, הצ"א 574 ומפקד היחידה לסילוק פצצות

פאנל הנדסה חלק ט': שיחה חופשית – מג"ד 602 רס"ן אבישי כץ וקצין עבודות חה"ן 801

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק י' – שיחה חופשית מג"ד 251, מג"ד 570, מ"פים 45 ו-37

  1. שלום רב ושבוע טוב

    מיד בראשית הרשימה – ואחרי כן עוד כמה פעמים – מופיעה המילה צמ"ה.

    בהיותי רק טנקיסט טמבל איני מכיר את המילה צמ"ד.אולי אפשר לגלות ולפרש?

    תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s