יונה אמר לי: "איחוליי"

רובקה אליעז, מפקד סיירת גולני, שנשלח כעתודה לסייע לכוחות הלוחמים בתל פאחר, מספר למשורר יעקב אורלנד על אירועי הקרב * "רעש הטנקים מצפון התגלה כזחל יחיד שלנו שהופיע בפתאום ובו סגן אברהם סולוביץ', המכונה 'סולו' וזה התאים לו… איך הגעת מצד צפון? הוא היה ממש באקסטזה ולא היה מסוגל לענות לי. שיתפתי אותו בתדרוך ונכנסנו לתל"

גולני בתעלה הצפונית ביעד הצפוני של תל פאחר מול בית הבזלת. צולם בשחזור הקרב

גולני בתעלה הצפונית ביעד הצפוני של תל פאחר, מול בית הבזלת. צולם בשחזור הקרב בסוף קיץ 1967 [מתוך אלבום משפחת מוסא קליין ז"ל]

בפוסט על מצגת תל פאחר שפורסם לאחרונה שאל אחד המגיבים: "מתואר שהסיירת הגיעה בשעה 17:15 אבל נכנסה ללחימה רק בשעה 18:00, מדוע זה לקח לה 45 דקות עד לקבלת החלטה?".

מדובר באחת השאלות המעניינות מכיבוש מוצב תל פאחר, שאף גרמה לעימות קולני בין הסמח"ט משה גת למ"פ הסיירת סרן רובקה אליעז, עד כדי פיצוץ תחקיר על הקרב שנערך בבניין הקולנוע של קונייטרה מספר ימים לאחר הקרב.

בין אם היו אלה כ-45 דקות של המתנה מחוץ ליעד, או כחצי שעה בלבד, בגדוד 12 סערו הרוחות לנוכח תפקוד הסיירת, שנשלחה ע"י המח"ט כתגבורת לאחר הסתבכות הקרב. כמו שאמר לנו לא מזמן שמיל, סמ"פ א': "לעולם לא אסלח לסיירת ששלחו את סולוביץ' פנימה והם עצמם נשארו במקומם".

את התשובות המדויקות ידע לענות רק רובקה אליעז, ז"ל, שנהרג במלחמת יום כיפור בתפקידו כסמח"ט גולני. בפרסומים בבלוג זה על התנהלות הסיירת יש בידינו שתי גירסאות של אליעז. האחת מתוך דו"ח סיכום שכתב על פעילות היחידה בקרב תל פאחר [לחצו כאן ללינק לדו"ח], והשנייה היא דבריו בפאנל שקיימה חטיבת גולני [לחצו כאן] כשבועיים לאחר המלחמה. כותרת הפוסט מאותו פאנל היתה ציטוט מדברי הסמח"ט משה גת, שכמו הלעיגה על תפקוד הסיירת: "כשהגעתי לראובקה הוא אמר לי שהיעד בידינו והכל טוב". אלא שהיעד כולו עוד לא היה בידי גולני, ועד שהכל נהייה טוב נאלצה הסיירת לשלם בשני הרוגים לפני שהסמח"ט יכול היה לבשר – "תל פאחר בידינו".

הזדמנות מצוינת לשמוע את גרסתו של רובקה, הפעם בצורה פחות רשמית, ניתנה בספר "יום תל פאחר" שכתב המשורר יעקב אורלנד, ש"גוייס" בתחילת שנות ה-70 על-דובר צה"ל ועל-ידי יונה אפרת, מח"ט גולני בששת הימים, לכתוב בלדות על גבורת הלוחמים באותו קרב ולהעצים את המיתוס.

במהלך הכנת הספר, אפרת [שכבר היה אלוף פיקוד מרכז] דירבן את רובקה, שהיה חביבו, לסייע לאורלנד ואף לדאוג שיהיה נוכח באירועים שקיימה החטיבה לפני מלחמת יום כיפור. אורלנד, שהוקסם מסיפור הקרב, ובעיקר מסיפור הלחימה של אליעז פנים אל פנים מול קצין סורי באחת התעלות, פירסם בספר את דבריו של אליעז כפי שרשם או הקליט, ואנו מפרסמים אותם כאן כלשונם.

מי שרוצה מוזמן להשוות בין שלוש הגירסאות של אליעז, ובעיקר לנסות לחפש בזו האחרונה את התשובות לשאלות – מדוע שלח אליעז את סמ"פ ב' מגדוד 12, סולוביץ', ואת אנשיו להילחם בתעלות מבלי שהצטרף אליו, ולמה לקח לו זמן עד שהורה ללוחמי הסיירת להיכנס ללחימה ביעד. "הורה"? על פי המתואר בגרסאות של הסמח"ט משה גת ושל סגנו חיים יפרח, אחרי שהסמח"ט הגיע לתל פאחר בסביבות השעה 18:00 וגילה את אנשי הסיירת שוכבים מחוץ ליעד הצפוני, הוא זה שפקד עליהם להיכנס מיד ליעד ולסיים את כיבושו.

לפוסט זה מצורפים שני צילומים שמתפרסמים לראשונה ולקוחים משחזור הקרב בתל פאחר בסוף קיץ 1967. בצילומים נראים חיילי גולני בתעלה הצפונית של היעד הצפוני כשהם מתקדמים אל מבנה הבזלת, שהיה מקיני ההתנגדות העיקריים של הסורים במהלך הקרב.

התעלה הצפונית ביעד הצפוני כיום - לפני מבנה הבזלת עם שני חיפויי ראש. רדודה לגמרי, לא מזכירה את זו מ-1967

התעלה הצפונית ביעד הצפוני כיום – עם שני חיפויי ראש לפני מבנה הבזלת. רדודה לגמרי לעומת זו מ-1967

רובקה: יונה אסר עלינו לקחת חלק בקרב, לי עצמי חרה הדבר מאוד, חיפשתי דרך לבטל את הגזירה

אורלנד: "סמח"ט גולני סא"ל ראובקה אליעז בא לביתי בוקר אחד של מאי 73. גבר צעיר, מוצק, לבוש מדיו. קומה ממוצעת, שחום-מראה, מבט יודע ומאופק, אדיב. דיבורו קצר, לעניין. טוב איתו, אפשר לסמוך עליו. ובכן, זהו סרן הסיירת של גולני, עליו סופר לי כה הרבה מאז מלחמת ששת הימים. "אלוף יונה אפרת ביקש ממני לסור אליך, אמר שאתה מחפש חומר אישי. אז זהו זה, הנה אני פה".

וישבנו, וסיפר לי:

המח"ט לשעבר יונה אפרת [מימין] והמשורר יעקב אורלנד בתוכנית "חיים שכאלה"

המח"ט לשעבר יונה אפרת [מימין] והמשורר יעקב אורלנד מדברים על ספרו של המשורר אודות קרב תל פאחר, בתוכנית "חיים שכאלה" ב-1985

דברי ראובקה: "ובכן, אספר לך רק מה שידוע לי אישית. מה שראיתי בעיניי. כלומר, רק קטע הלחימה שבו היתה מעורבת הסיירת. יונה אסר עלינו בפירוש לקחת חלק בקרב ההבקעה, שמר אותנו לעתודות, על כל מקרה. לי עצמי חרה הדבר מאוד. ראיתי בסיירת את היחידה המקצועית בעלת הנתונים הטובים בכל צורת קרב. חיפשתי דרך כיצד לבטל את הגזירה, ובאם לא – כיצד ליצור מצב שבו נוכל, על אף הכל, ליטול חלק בקרב ההבקעה. ידעתי שאם לא נשותף, יפגע הדבר ברוח היחידה.

לא היינו בטוחים שיתנו לצה"ל להתקדם בכיוון קונייטרה. דובר אז על תיקון הגבול בלבד. מכאן הסקנו שאם ברצוננו להשתתף, יש לארגן ולאלתר רכב משוריין לסיירת. הסקנו והשגנו, לא חשוב איך, שני זחל"מים של 90 מ"מ על צוותיהם, שני זחל"מים רגילים (זחלי לחימה), ג'יפ סיור, ג'יפ תול"ר וטנק שרמן. העמסנו את הסיירים על הכלים וחיכינו להזדמנות.

כשהוחלט להתקדם לעבר קונייטרה, יצאנו מיד לשטח הקרבות, אם כי לא למתחם הקריטי ממש. הודעתי ליונה, שלא ידע דבר על 'הרכש' שלי, על מה שיש לי – סיירת משוריינת, ושאני נמצא על דרך הנפט ומתקדם בכיוון זעורה. הוא שמח לשמוע, אבל ממש.

'מצוין', הוא אומר לי – 'המצב בתל פאחר הסתבך קצת. רד למטה מן הכתף [הכוונה לעין פית, לשם הגיע אליעז מדרך הנפט מדרום] ונוע לעבר תל פאחר'.

ירדנו והתחלנו לנוע לעבר היעד. בדרך קרו לנו כמה דברים. אני, שהורגלתי להתבונן ולבחון אובייקטים צבאיים, חשדתי מיד שמשהו אינו כשורה. כל התמונה נראתה לי מוזרה מאוד, אני מתכוון לערבוביה ששררה שם. הזחל"מים לא נמצאו במקום שהיה עליהם להיות לפי המוסכם. גם כיוון עמידתם לא היה נכון. כל תמונת הכלים בשטח היתה מחוסרת היגיון צבאי.

פעלתי מיד, לפי התרגולת. הצבתי את כל כליי לעמדת-אש לכיוון התל, כ-300 מטר במרחק אווירי. פרסתי את בסיס האש ושאלתי את יונה ברשת החטיבתית שעמדה לרשותי, GRC, באמצעות פיניה הקשר, שד משחת, מושבניק מהדרום, שהיה מסוגל להשיג קשר אפילו עם נאט"ו, אילו הוצריך לכך – אם יש לו פרטים על מה שקורה בשטח. יונה שהה עוד אז בגבעת האם, והיה אמור להאזין לרשת של גדוד ברק. הוא השיב לי מיד. סיפר שהקשר עם הגדוד נותק וכי המכשיר על גבו של מוסה קליין פוצץ.

הורה לי להתקרב אל התל ולדווח על המצב. לא פתחתי באש מן הכתף, משום שגבר בי הספק לגבי מיקום כוחותינו ביעד. נזכרתי בסיפורי מלחמת קדש על קרבות משגה של כוחותינו אלה באלה, לכן גלשתי לתל ונצמדתי לשערו הצפוני. בו ברגע התחילה הפגזת מרגמות על איזור השער מחוץ לתל עצמו. משום-מה דימיתי שאלה אנשינו היורים שלא בכיוון הנכון. ביקשתי מהמח"ט להפסיק את אש הסיוע, שכן נמצאים אנו ליד השער, מזרחה לתל. יריתי גם שתי רקטות ירוקות לשם זיהוי. המח"ט השיב להפתעתי כי אין כל אש מסייעת באיזור. התברר שהיה זה סיוע סורי".

מפקד הסיירת רובקה אליעז (מימין) עם המח"ט יונה אפרת ב-1967

מפקד הסיירת רובקה אליעז (מימין) עם המח"ט יונה אפרת ב-1967

המחבר: מה הסיפור המהלך בין החבריא, על קרב פנים אל פנים שהיה לך עם קצין סורי?

ראובקה: "נגיע לזה, חכה רגע. רס"ן צביקה פז, 'גולדה' קראנו לו, ידיד טוב שלי שעבד איתי קודם לכן בכמה מקומות בצבא, הבחין בטור שלי מאיזו תצפית בגבעת האם. ערב לפני זה נפגשנו וסיפר לי על הקרב בכיבוש שכם שבו הספיק להשתתף. הלקח העיקרי, אמר לי, מן הקרב בשכם, הוא הטיפול בצלפי האויב. זה דבר קטלני בשטח בנוי. הוא ראה אותי והצטרף לבדו לזנב הטור עם טנדר שהיה לו ('ראיתי את ראובקה נוסע, והבנתי שהוא נוסע למקום חשוב – והצטרפתי') [לא ברור מאיפה לקוח ציטוט זה מפי גולדה, שהרי הוא נהרג במהלך הקרב].

שמעתי רעש של רכב כבד בא מכיוון צפון. הופתעתי ופרשתי מיד את הכוח (שני זחל"מי 90 מ"מ ובזוקה) לכיוון צפון. חשבתי שאלה טנקים סורים. היו לי כ-24 איש בכוח והסתדרתי איכשהו. בינתיים נתתי תדרוך למפקדי המשנה לגבי הכניסה ליעד. תוך כדי כך ראיתי את גולדה עומד על יד גדר אבנים ומשקיף לעבר היעד. צעקתי לעברו וקראתי לו לשכב, והמשכתי בתדרוך. במבט שני ראיתיו נופל מכדור צלפים. קיבל בראש. מתברר שהלקח שלו משכם היה נכון, אבל לא נלמד כראוי. איזו אבידה, הבחור הזה. אומץ לא רגיל. בא אלינו מהנח"ל המוצנח. בצה"ל הכירוהו כמי שמוכן לקבל עליו כל תפקיד. השתתף בכמה סיורים עמוקים בשטח האויב עוד לפני המלחמה והוכיח את עצמו. חברותי מאוד, זהב.

רעש הטנקים מצפון התגלה כזחל יחיד שלנו שהופיע בפתאום ובו סגן אברהם סולוביץ', המכונה 'סולו' וזה התאים לו… איך הגעת מצד צפון? הוא היה ממש באקסטזה ולא היה מסוגל לענות לי. אחר כך התברר שהגיע מבורג' בביל שנכבשה בינתיים, ונראה לי שחיפש אויב חדש להילחם בו. שיתפתי אותו בתדרוך ונכנסנו לתל".

המחבר: אה… הקצין הסורי והקרב ביניכם… איפה זה היה?

ראובקה: "חכה רגע, אתה עם הקצין הסורי… בחייך, אל תגזים. זה היה, זה יבוא. אני עוד בינתיים בכניסה לתל.

אז ערבוביה גדולה של גופות ונשק מפוזרים בשטח. כן, סולוביץ'. הוא הכיר את המוצב עוד קודם לכן מתדרוכי הקרב, שלנו כסיירת לא היה חלק בהם. לקח איתו שישה חבר'ה, נכנס לתעלה הצפון-מזרחית והתחיל לטהר אותה. לפני בית האבן הקטן הבנוי בזלת, חטף צרור ונהרג. סטופ. זה נכון, אבל לא ראיתי בעיניי. זה רק הרושם שנשאר אצלי כחלק מן החוויה. לא ראיתי אותו נופל. רק ידעתי.

אנ'לא רוצה להרחיב בתיאור הקרב, אפילו לא על דברים שהתרחשו סביבי. כשאדם נמצא תחת לחץ מיידי של אחריות מרבית לחיי זולתו ולחייו, והסכנה היא קריטית ומתמדת בכל שבר של שנייה, קשה לו לעקוב אחר הנעשה אפילו במרחק מטרים ספורים ממנו. לפעמים זו תוצאה של חוסר קשר טכני, ולפעמים זו תוצאה של ריכוז עליון למצוא מוצא ופיתרון לבעיית הרגע היחיד שבו אתה נתון. ידעתי מה הולך סביב, בתוך התל, פחות או יותר. אבל לא בדיוק. הגעתי בחמש, והקרב נמשך כבר שעתיים לפני. שעתיים. אתה יודע מה זה? אני מדבר על רגעים".

רובקה: שלושה אלה הצילו אותי, אחד שילם בחייו. אנ'לא יודע כמה אני חייב לו

המחבר: ביוני 73 צילצל הטלפון. אלוף הפיקוד יונה אפרת על הקו. 'אני יודע שהיית פעמים רבות בתל פאחר', הוא אומר לי, 'אבל בעוד יומיים מתקיים יום החטיבה השנתי. רצוי שתהיה שם ותראה את הבחורים, זה עשוי לסייע לך בחיבורך, ואולי שם תפגוש כמה חבר'ה שלחמו על התל עצמו. לפגוש אותם שם זה משהו אחר. מסכים? אשלח לך רכב'.

לאחר הטקס הצבאי ודבר המח"ט נכנסנו אל אוהל הכיבוד ולגמנו כוס מיץ הדרים. כן, לגמנו מיץ. במקום הזה. מוזר וסמוי וחזק הוא כוח החיים. הטיתי את ראובק'ה הסמח"ט הצידה. הראה לי בדיוק, אמרתי לו, את המקום בו נאבקת עם הקצין הסורי. מקום ההתרחשות מגרה אותי מתמיד. הוא הביט בי וחייך. ויצא איתי אל רשת התעלות.

ראובקה: "הנה, כאן זה התרחש. היה לי מילואימניק אחד בזחל"ם של ה-90 מ"מ, וייסהוט שמו, שנסע כל הזמן אחריי. כשנכנסנו לתל הוא וסרן דוד ועוד כמה חבר'ה, אמרתי להם שיתקדמו אחריי בכיוון מערב-דרום אל מרכז התל. הנה, מן השער הצפוני, ישר לאורך התעלה הזאת, יש עוד אחת לפניה, אתה רואה? לצפון-מזרח. בהיא, מימין, נפל סולוביץ'.

מול בית הבזלת

גולני בתעלה לכיוון מבנה הבזלת, משחזור 1967

כשהגעתי לתעלה יצא ממנה פתאום חייל סורי עם ידיים מורמות. כיוונתי אליו את העוזי וקראתי לו לגשת אלינו. בדקתי אותו והשארתי עליו שומר. בו ברגע נפתחה עלינו אש חזקה גם מביתן הבזלת הזה, פה ממול ימינה, וגם משמאל – מראש התל, על יד האקליפטוסים. השבנו אש וקפצנו לתעלה, כל החבר'ה איתי. היו שם סורים והתחיל קרב פנים אל פנים בכל מה שהיה לנו – מקלעים, רימונים, סכינים, ידיים.

הוריתי לבחורים להתקדם וקפצתי החוצה לעבר התעלה השנייה, שגם ממנה ירו עלינו, כדי לבלום את האש. כשהגעתי הנה, לפינה הזאת, ראיתי איזה מחסה משמאל. לא ידעתי מי וכמה יש שם. אבל ירו – והטלתי רימון פנימה. התכופפתי ואחרי שהתפוצץ קפצתי לתוך התעלה, ואז מטר אחד ממולי עמד קצין סורי שהופתע ממני כמו שהופתעתי אני ממנו.

רציתי מיד לדפוק אותו עם העוזי, אבל המחסנית נגמרה לי ונשארתי ללא תחמושת. הסורי הרגיש בזה ויחד הסתערנו זה על זה ונלחמנו בידיים חשופות. פתאום ראיתי שהוא שולף אקדח אף.אן והעיף לי בו מכה בראש, במצח. התחיל לזוב דם. חילצתי את ידי השמאלית והעפתי לו מכה חזקה בראש, עד שנקעה לי מן הכתף. חשבתי שאני מתעלף וזהו-זה, אבל אז הצלחתי איכשהו להעיף לו עוד מכה ביד הבריאה שלי, הימנית, ועצרתי אותו זמן-מה מלירות בי.

קראתי לעזרה. בחורצ'יק אחד מהסיירת, סמל אברהם רימון מקיבוץ יגור, בחור בלתי רגיל, עוד בנעמוש נוכחתי בזה, קפץ לתוך התעלה. אבל בו ברגע חטף כדור מחייל סורי שהופיע מן הזווית הזאת של הפינה, אתה רואה? הוא נהרג במקום. המשכתי להיאבק יחידי, ושוב הופיע חייל אחר, מוקי מקיבוץ עמיר, ועזר לי בהיאבקות. תוך כדי כך הגיע מאי-שם סרן דוד מבת גלים, שקפץ פנימה והכניס לו צרור מהצד וחיסל אותו. כשקפץ דוד לתעלה נשברה לו רגל. שלושה אלה הצילו אותי. אחד שילם בחייו. אנ'לא יודע כמה אני חייב לו".

המחבר: ומלבד היד הנקועה נשארת שלם?

ראובקה: "היו לי כמה פגיעות. לא כלום. נכנס לי כדור בשוק. לא פגע בעצם. קצת חולשה, זה הכל. ו…היו לי רסיסים בפנים, מפגז שפגע באבן. לא רציני. ושריטות כדורים. פגעו במחסניות שלי ובמצפן. זהו זה.

בשש בערב היה התל בידינו. לא נשארנו שם, כלומר, אנשי הסיירת. היו לנו שלושה הרוגים וכמה פצועים. פיניתי את עצמי ואת דוד עם רגלו השבורה להגושרים, קיבלנו טיפול רפואי ומיד אחר כך חזרתי ליחידה. חשבו קודם שנפצעתי קשה. הייתי מכוסה כולי דם, שרוף כולי. חתכו את בגדיי שהיו קרושים, קשים כקרש. ביקשתי מחובש אחד שהלך לישון את בגדיו, ויצאתי ליחידה בבגדים האלה. הודעתי באלחוט לכל התחנות שלי לענות לפי הסדר בסימן מוסכם. יונה התערב בשיחה: 'איחוליי'. מילה אחת, אבל מאוד מעודדת.

חזרתי לחורשת טל, הבסיס שלנו. עם בוקר ארגנתי את החטיבה לעבר קונייטרה, ועכשיו בוא נחזור לאוהל הכיבוד. חם היום, תשתה עוד מיץ?".

יוני 1967 בקונייטרה. רובקה אליעז ומאחור פקידת הסיירת רותי יפה [מאלבומו של אורי רבינוביץ']

יוני 1967 בקונייטרה. רובקה אליעז ומאחור פקידת הסיירת רותי יפה [מאלבומו של אורי רבינוביץ']

סוף דבר

המחבר: אוקטובר 73, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בא אצלי ראובקה אליעז, כולו קורן ברוח טובה, דרוך-פעולה, מלא שמש. 'הבאתי לך הזמנה לכנס החטיבה שייערך בשבוע הבא, ביום ג', 9 בחודש בפארק הירקון מול גני התערוכה. נשמח אם תבוא. יהיה מעניין, אני חושב. כל החבר'ה מכל דורות החטיבה. 25 שנים, אתה יודע, זה לא פשוט. מלחמת העצמאות, מבצע קדש, פעולות התגמול, ששת הימים, מלחמת ההתשה. חשבון די ארוך.

אז זהו. עם כל החיטוט שלך בתל פאחר, אתה כבר כמעט אחד משלנו. תבוא, תבוא, לא תתחרט. תודה, אין לי זמן עכשיו לקפה, נורא ממהר, יש לי עוד אלף דברים על הראש לקראת הכנס, ועם יום הכיפורים באמצע, ובבית מחכות טל ועומר הקטנות, ושרה. כבר המון זמן מהבית'.

לא ראיתי אותו עוד.

בתוך כדי מלחמת יום הדין, בטרם נודעו עוד שמות נופלים ופצועים, הגיעה אליי שמועה עיקשת, שאושרה מדי פעם מחדש – על נפילתו של ראובקה. סיפרו כי נסע ברכב צבאי במעלה מוצב החרמון, הרכב עלה על מוקש ורוב נוסעיו נספו. לא האמנתי.

עתה, משהפך הספק לוודאות, עדיין אינני מאמין.

——————————————————————————————————————————————————————————

מודעות פרסומת

56 מחשבות על “יונה אמר לי: "איחוליי"

  1. שש שנים אחרי קרב תל פאחר רובקה אליעז עם גירסה לא מכופתרת לעומת דו"ח הסיכום שכתב מיד אחרי מלחמת ששת הימים ולעומת דבריו בפאנל שנעשה בחטיבה 1 במהלך יוני 67', שם חילוקי הדעות הקשים עם הסמח"ט לא באו לידי ביטוי אולי כי המח"ט יונה אפרת פעל מראש להרגעת הרוחות וביקש שלא להוציא החוצה את הוויכוח המר. אירוע זה הרי הוקלט ותוכנו הודפס עבור מח' היסטוריה. אפרת איש הפשרות העדיף שהכביסה המלוכלכת תכובס בתוך החטיבה, כפי שבהמשך הוחלק גם אסון בית המכס של גדוד 13. האווירה במדינה לאחר מלחמת ששת הימים היתה של התרוממות רוח, חטיבת גולני עמדה בסה"כ במבחן התוצאה, והשאלות לגבי תפקוד הסיירת ותפקוד החטיבה כולה בקרב תל פאחר נותרו מחוץ לפרוטוקולים.

    יצוין כי עד כה לא מצאנו בארכיון צה"ל תחקירים שנעשו למח"ט, לסמח"ט ולמ"פ הסיירת. ייתכן כי נעשו ונמצא אותם יום אחד. אם הם לא נעשו, זה עניין מוזר עד מאוד.

    בסיפורו כאן של אליעז יש כמה חורים ותמיהות, אכתוב על כך בתגובה נפרדת. רק אתעכב על אחת מהן: רובקה ציין בפני אורלנד כי אבידות הסיירת בקרב זה היו שלושה הרוגים כשהוא יודע טוב מאוד שאברהם רימון ויעל רימון הם היחידים מהסיירת שנהרגו כאן. אנדרטה מיוחדת לזכרם אף הוקמה על התל. אז למה אמר שלושה? האפשרות היחידה שעולה היא ש-ששון קרקוקלי שהגיע עם כוח גולדה הצטרף לכוח הסיירת, ולא נהרג בכוח סולוביץ' כפי שאנו סבורים. אלא שבדו"ח הסיכום שכתב רובקה מיד אחרי המלחמה הוא כתב בפירוש שנהרגו שניים מלוחמיו. לא שלושה. לפיכך נראה שמדובר בטעות של שיכחה.

    • …או שבעצם רובקה התכוון שההרוג השלישי שלו הוא רס"ן "גולדה", סגן מפקד בא"ח 1 שהגיע על דעת עצמו ליעד הצפוני ביחד עם הסיירת ונהרג שם לעיניו של רובקה בנסיונו לאתר מאיפה הסורים יורים.

    • "יצוין כי עד כה לא מצאנו בארכיון צה"ל תחקירים שנעשו למח"ט, לסמח"ט ולמ"פ הסיירת. ייתכן כי נעשו ונמצא אותם יום אחד." – – – יש גם תחקירים שידוע שנעשו ועדיין לא נמצאו, כמו זה שעליו סיפר רייינר ב-31 בדצמבר 67': "כתוצאה מהתחקיר של מא"ז אלמגור, יאיר, שהתנדב והופיע עם פלוגה ב' וטיהר את היעד ומצא את המג"ד ואת אלכס, אני הגעתי למסקנה…".

      "בסיפורו כאן של אליעז יש כמה חורים ותמיהות, אכתוב על כך בתגובה נפרדת." – – – האם הכוונה למתפרסם למטה, בתגובה 17 ביולי 2016 בשעה 6:22, או לתמיהות "בסיפורו כאן" (לפני אורלנד) שטרם כתבת עליהן?

      • ב-13 ביוני 68' אמר בני ענבר (מג"ד 51) בסיור מפקדים שהשתתפו בלחימה: "היות וכל המערכת הזו השתבשה לגמרי לרגלי תל פאחר וממערב, היה מספר טנקים מצומצם. אינני רוצה לגעת בפרט הזה כי הוא מאוד רגיש, עשו מחקרים ו-ועדות, ועדיין לא יודעים בדיוק מה הטנקים עשו שם".

        – תחקירים של אנשי השריון אמנם נעשו ב-68' (אך הם אינם מתמקדים בפעילות, או אי-פעילות, הטנקים שלא נפגעו ואשר שהו במשך הקרב מאחורי הגבעה הטרשית שלמערב תל-פאחר, שלכאורה לכך רומז הדובר), אך לא עדיין לא התברר על אלה "ועדות" הוא מדבר.

      • מאחר וטרם נכתבו "תמיהות" למסופר כאן לפני אורלנד, אעיר על המסופר (ויועתק כאן מהספר הנדפס, עמ' 72): "קראתי לעזרה. בחורצ'יק אחד מהסיירת (סמל אברהם רימון, מקיבוץ יגור, בחור בלתי-רגיל, עוד בנעמוש נוכחתי בזה) קפץ לתוך התעלה." – ולא מובן, איך ראובקה נוכח בזה בנעמוש, כאשר על טיהור נעמוש ע"י הצוות של רימון סופר (בפוסט מס' 224) שראובקה לא היה איתם, "היינו ארבעה בלבד"?

        ואולי אורלנד לא דייק בהבאת דברים, וראובקה התכוון לומר שנכחו בזה – אנשי הצוות של רימון, שכנראה סיפרו זאת אח"כ למפקדם – אלו שהיו איתו בנעמוש, והוא לא בתוכם.

  2. [זהירות – תגובה ארוכה]

    סיפורו של רובקה בפני המשורר אורלנד נפתח ב"כתב אישום" נגד המח"ט – "אסר עלינו בפירוש לקחת חלק בקרב ההבקעה, שמר אותנו לעתודות, על כל מקרה. לי עצמי חרה הדבר מאוד. ראיתי בסיירת את היחידה המקצועית בעלת הנתונים הטובים בכל צורת קרב. חיפשתי דרך כיצד לבטל את הגזירה, ובאם לא – כיצד ליצור מצב שבו נוכל, על אף הכל, ליטול חלק בקרב ההבקעה. ידעתי שאם לא נשותף, יפגע הדבר ברוח היחידה".

    יצוין כי בתכנוני מקבת המוקדמים שולבה הסיירת בקרב הכולל של חטיבה 1. רובקה עם כוח של כ-30 איש היה אמור לבצע חסימה בציר עין פית-ברכת רם [מסעאדה], ודוד כהן עם כוח נוסף לבצע חסימה על ציר זעורה – סיר א-דייב. אבל התכנונים השתנו, הקרב שונה מלילה ליום, ואת הסיירת הוציאו לגמרי מהתכנונים לכיבוש תל פאחר, תל עזזיאת, בורג' בביל, בניאס ועוד.

    אפשר להבין למה רובקה נעלב כשהיחידה שראתה את עצמה כחוד החנית מוצאת את עצמה עם תחילת הקרב משקיפה בעיניים כלות על העשן והאש המיתמרים מהרמה, בעוד היא יושבת בחורשת טל בצל העצים והמים המפכפכים.

    הישועה הגיעה בשעה 11:49 כשהמח"ט ביקש שרובקה יגיע עם שני כלים וקשר לאיזור גבעת האם. המח"ט אפרת שכבר היה באיזור גבעת האם המתין בקוצר רוח כמו כל גולני שחטיבה 8 שבדיוק עלתה למשימותיה באותו ציר תפנה את הדרך לכוחות שלו. הוא הפך את רובקה לעיניים שלו בשטח. רובקה שפיטרל בזריזות בג'יפ שלו דיווח בשעה 12:28 כי הציר ייפתח בעוד כ-30 דקות. הוא היה אופטימי מדי. כעבור חמש דקות הוא הבין שחצי שעה לא תהיה ומסר – "רואה את השכנים נכנסים קדימה, והרבה".

    לא רק על חטיבה 8 השקיף רובקה, הוא ניצל את הזמן וצפה גם אל יעדי האויב. בשעה 13:36 דיווח כי בחריאת נראית עזובה, ואחרי 4 דקות מסר – "כל המוצבים נראים פנויים". רובקה לא זיהה תנועה במוצבים הסורים אולי בגלל הארטילרית היעילה שירדה עליהם. בשעה 13:52 הוא מסר למח"ט שכוח של חטיבה 8 עצר וצריך לזרז אותם. בסופו של דבר כמה דקות אחרי השעה 14:00 חצה גדוד 12 את הגבול.

    בשעתיים הבאות הסיירת כמעט שלא מופיעה בדיווחי הקשר למעט דברים שוליים. בשעה 15:47 בעקבות דיווח מדאיג מגדוד 12 על נפגעים רבים, רובקה לקח יוזמה, עלה בקשר בהמולת הבלגן והציע למח"ט את שירותיו: "יש לי 3 זחלמים מצוותים עם תותחים, האם לבוא אליך?".

    תשובת המח"ט לא מופיעה בקשר, אבל היתה חיובית. המח"ט שלא תיכנן את הסיירת שלו בקרבות תל פאחר ועזזיאת הפך אותה כאן לשפן שהוא שלף מהכובע, וזאת רק בזכות יוזמתו של רובקה. המח"ט אפרת שיבח אותו לאחר המלחמה על יוזמה זו והעניק לו צל"ש.

    רובקה בשעות שהיה באיזור גור אל עסקר, כ-1 ק"מ מזרחה לגבעת האם, דאג לספח אליו מזדנבים וטועים מחטיבה 8 – שני זחל"מי 90 מ"מ וטנק שאיבדו את חבריהם, והזעיק מחורשת טל את אנשיו שנעו מיד אל גבעת האם. רובקה נע מיד לתל פאחר בציר של חטיבה 8, לא התעכב במוצב נעמוש כמו שעשו חלק מחייליו שעברו שם זמן קצר אחריו וגילו שהמוצב שחטיבה 8 חלפה על פניו לא טוהר וסורים מסתתרים במחילותיו, וביצעו זאת בעצמם.

    רובקה התברבר מעט בהגעה לתל פאחר, נכנס בטעות לדרך אל עין פית, חטף קצת אש תול"רים, הסתובב וירד במהירות לתל פאחר [שעה 17:10].

    בשעה 17:14 הוא דיווח על הגעה לתל וניסה לברר עם המח"ט האם היעד בידינו. המח"ט שבעצמו לא ידע מכלום ובשביל זה בדיוק שלח את הסיירת כדי שתדווח לו מה המצב, ענה לו: "לא ידוע אם בידינו, נוע בזהירות לכיוון התל".

    בשעה 17:20 דיווח רובקה "אני בתוך תל פאחר". אלא שהסיירת היתה עדיין מול הכניסה ליעד הצפוני, לגמרי לא בתוכו. בשעה 17:24 נרשם דיווח מוזר עוד יותר של רובקה – "תל פאחר בידי". ייתכן שדיווח כך בגלל שבדיוק שלח פנימה את כוח סולוביץ' מגדוד 12 שהגיע בינתיים.

    מוזר לא פחות הוא הדיווח בשעה 17:28 שבו התלונן רובקה שכוחות גולני ביעד הדרומי יורים לעברו – כי "אני כבשתי את החלק הצפוני". אלא שגם בשלב זה כוח הסיירת עודנו מחוץ ליעד הצפוני. רק כוח סולוביץ' נלחם בפנים עד מוות.

    הדקות הבאות מוקדשות לנסיונות לתאם זיהוי בין הסיירת לכוח ורדי/שמיל שביעד הדרומי. רובקה יורה זיקוק אדום לזיהוי, ולא כמו שסיפר לאורלנד שהזיקוקים שירה היו להפסקת הארטילריה על התל.

    בשעה 18:00 דיווח הסמח"ט שהוא הגיע לתל, שהיעד כבוש אבל יש עליו עוד כמה יורים. זה גם הרגע שהסמח"ט שלח את הסיירת פנימה ובשעה 18:22 הודיע על סיום הקרב.

    נסכם אם כן כ-40 דקות שבהן הסיירת נמצאת מחוץ ליעד ולא נכנסת אליו. רובקה שח באוזני אורלנד את חששותיו: "גבר בי הספק לגבי מיקום כוחותינו ביעד. נזכרתי בסיפורי מלחמת קדש על קרבות משגה של כוחותינו אלה באלה, לכן גלשתי לתל ונצמדתי לשערו הצפוני".

    אם רובקה כל כך חשש מירי כוחותינו על כוחותינו מדוע שלח פנימה את כוח סולוביץ'? ואם שלח את סולוביץ' אז הנה עוברות 5 דקות, 10 דקות, רבע שעה, 20 דקות, חצי שעה! ואין זכר לסולוביץ'. האם זה לא הטריד את מנוחתו של מי שהורה לו להיכנס פנימה? האם הוא לא רוצה לבדוק מה קורה שם לעזאזל ולאן נעלמו שמונה אנשים כאילו בלעה אותם התעלה?

    רובקה מצד אחד נהג בשיקול דעת שכל-כולו זהירות, אבל זהירות מופלגת מדי. שלחו אותך כעתודה להכריע את הקרב, הגעת עם שני זחלמי 90 מ"מ, הטנק נתקע בדרך, מילא, אבל יש לרשותך 24 לוחמים (פי שניים מכוח ורדי שעלה בדרומי ופי שניים מכוח קרינסקי שעלה בצפוני), ואם תרצו כ-34 איש ביחד עם כוח סולוביץ' – ועם זה אתה מחכה כ-40 דקות? מצד אחד חיפשת מלחמה, רצית בכל מחיר להשתלב בקרב, בנית צבא קטן תוך כדי השעות, התערבת בדיווחי הקשר עם חוצפה חיובית והצעת עצמך, קיבלת את ההזדמנות, ובסוף מה?

    הסיירת קיבלה הרבה כבוד על חלקה בכיבוש תל פאחר. אנשיה מרגע שנכנסו ליעד ורצו ולחמו בתעלות עשו זאת ללא דופי ובמקצועיות, ורובקה ביניהם, כולל סיפור הקרב פנים אל פנים מול הקצין הסורי שהפך למיתוס (אגב, בגירסה זו של אורלנד רובקה נתן קרדיט לאברהם רימון ולמוקי פלג על חלקם בהכנעת הסורי – כידוע לוחמי הסיירת כעסו בזמנו על שרובקה ודוד כהן ניכסו את הגבורה הזו לעצמם בכתבות בעיתונים אחרי הקרב) – אבל לחימת הסיירת היתה חייבת להתבצע בזמן אמת. ההמתנה הממושכת מדי נראית כהחלטה לא סבירה של מפקד בשטח, יש שיאמרו החלטה פחדנית, אבל רובקה לא פחד, הוא רק היסס יותר מדי. אולי היה זה ההלם ממותו של חברו צבי פז גולדה שני מטר ממנו, אולי לא הצליח לזהות לגמרי מה קורה בתוך היעד פנימה, אבל בהסתכלות מהצד של הדיוט כמוני, השורה התחתונה היא ציון מספיק בקושי.

    ויסלח לי רובקה שכבר אינו יכול להגיב.

    • לאלי: תגדיר מה זה חשיכה.
      בשעה 18:22 שעת סיום הקרב החלו דמדומים. זאת אומרת היה עדיין מספיק אור.
      דומני שהחשיכה החלה להשתלט בשעה 19:00. שיתקנו אותי אם אני טועה.

      • דמדומים הגדרת הדמדומים לפני הזריחה והשקיעה:
        http://cgate.co.il/navigation/sun_rise_set.htm
        הזמנים המופיעים בטבלה הם לפי שעון החורף, כלומר GMT+2h
        כאשר השעון הוא שעון קיץ , יש להוסיף שעה אחת
        שקיעה (תחילת הדמדומים)
        Civil Twilight
        גובה מרכז השמש 6 מעלות מתחת לאופק
        באותו תאריך שעת בין ארבעים היתה 18:46.
        לא היה נהוג אז שעון קיץ.

      • "מרמת-הגולן הסתיימה שקיעת השמש רק בשעה 18:44 (שעון הקיץ לא נהג אז) והחשיכה השתלטה רק בסביבות השעה 19." – פורום פרש. 22-08-2011, 18:32

  3. שבוע טוב!

    תודה על שתי התמונות החדשות מאלבום משפחת קליין.

    על התעלה הנראית בתמונה סופר ונכתב בבלוג: "זו היתה תעלה מאוד נמוכה, משהו כמו 80 ס"מ עומק", וכבר הערתי בשעתו (24 ביוני 2015 בשעה 7:26) שישנה עוד תמונה מהאזור הזה, שהתפרסמה באחד האלבומים שנדפס ב-68', ועל-פי הנראה בה כתבתי בעבר ש"לפחות בחלק הזה שלה הייתה תעלה זו קצת יותר גבוהה מהמתואר" (ושוב שם, בתגובה 28 ביוני 2015 בשעה 7:06, עם סימונים של שתי ה'שפנייות' היוצאות מהדופן הימנית-צפונית של התעלה).

    כמה הערות (כולל על הנמצא בתגובות שלמעלה):

    ~1~ [מדברי המח"ט אפרת לראובקה, לפי רישומו של אורלנד:] "המצב בתל פאחר הסתבך קצת. רד למטה מן הכתף ונוע לעבר תל פאחר". "רד למטה מן הכתף" מוסבר כאן: "הכוונה לעין פית, לשם הגיע אליעז מדרך הנפט מדרום" – – – עין פית? הרי ההגעה לשם הייתה מאוחר יותר ("רובקה התברבר מעט בהגעה לתל פאחר, נכנס בטעות לכיוון עין פית").

    ~2~ "יצוין כי עד כה לא מצאנו בארכיון צה"ל … ייתכן כי … נמצא אותם יום אחד" – – – רק לא מזמן התפרסמה ידיעה (14 ביולי 2016 בשעה 20:47) על חומר נוסף (כמה מרשמי קרב של קרב תל פאחר) מהארכיון שכנראה טרם הגעת אליו, אז יש לקוות שגם השאר עוד יימצא.

    (הנכתב כאן ש"כנראה טרם הגעת אליו" הוא מאחר וטרם פרסמת אותו. ייתכן אמנם שהחומר הזה כבר נמצא כולו בידך אלא שעדיין לא הגיע תור פירסומו, וזאת לפני דבריך – 5 ביוני 2016 בשעה 20:26 – בנידון "אחד מסיכומי מחלקת היסטוריה המוקדמים", וטרם התפרסם. לטעמי היה מקום לתת קדימה לחומר חדש מאשר לזה שכבר התפרסם, כמו הספר של אורלנד שבפוסט הנוכחי).

    ~3~ "שש שנים אחרי קרב תל פאחר רובקה אליעז עם גירסה לא מכופתרת" – – – הספר המדובר נדפס ב-76' = תשע שנים אחרי.

    ~4~ "בסיפורו כאן של אליעז יש כמה … תמיהות … אחת מהן: רובקה ציין בפני אורלנד כי אבידות הסיירת בקרב זה היו שלושה הרוגים כשהוא יודע טוב מאוד שאברהם רימון ויעל רימון הם היחידים מהסיירת שנהרגו כאן. אנדרטה מיוחדת לזכרם אף הוקמה על התל. אז למה אמר שלושה? … לפיכך נראה שמדובר בטעות של שיכחה. או שבעצם רובקה התכוון שההרוג השלישי שלו הוא רס"ן "גולדה", סגן מפקד בא"ח 1".

    שאלה זו יכולה להיות דומה לשאלה שאפשר לשאול על דני ביזר: למה סיפרת לאהרן מגד שמשה פינקס היה בכוח שלך ("רב"ט יוסי קילמן … נהרג. רב"ט משה פנקס נהרג. רב"ט יוסי רימר נפצע")? וכמו שהתשובה לשאלה האחרונה תהיה: דני לא סיפר זאת למגד, אלא שמגד טעה ושרבב את שמו של פינקס לכוח הזה, כך מסתבר מאוד שזו התשובה שיש לענות על השאלה על ראובקה: אורלנד הוא שטעה. כנראה שהוסיפו מדעתו לשניים שהזכיר ראובקה ("טעות של שיכחה" בוודאי שאינה סבירה כאן. שיכחה אינה מוסיפה הרוג נוסף…) אחרי שרשם את הסיפור על גולדה (שאצלו כלל לא מוזכר שהוא מבא"ח) ההרוג. יתכן וגם הטעויות הנוספות הן של אורלנד, לא של ראובקה. בעניין המדובר הרי גם התיאור "והצטרף לבדו", בשעה שלפי המסופר היו עמו חמישה (ששניים מהם, הקשר והנהג, טרם אותרו), לא מדוייק. ולשאלה על הציטוט בשמו: "ראיתי … והצטרפתי" – סביר שאמר זאת לקבוצה של לוחמי הסיירת שהצטרפו לטנדר שלו בדרכם לתל, וראובקה שמע זאת מהם.

    ~5~ "המח"ט אפרת … הפך את רובקה לעיניים שלו בשטח. רובקה שהגיע לשטח ופיטרל בזריזות בג'יפ שלו דיווח בשעה 12:28 כי הציר ייפתח בעוד כ-30 דקות. זה היה אופטימי מדי. כעבור חמש דקות הוא הבין שחצי שעה לא תהיה ודיווח – "רואה את השכנים נכנסים קדימה, והרבה". – – – הדיווח הזה לא היה למח"ט אפרת אלא לקצין האג"ם, גורודיש, והוא כנראה לא הבין זאת כך ("שחצי שעה לא תהיה") כי מיד אחרי ההודעה האחרונה דיווח גורודיש למח"ט: "4 [=ראובקה] מדווח שהציר של האם עדיין תפוס מעריכים שייקח עוד חצי שעה"…

    ~6~ באשר לטענות על מפקד הסיירת וזמן כניסתו לתל:

    כבר כתבתי בתגובות לאחד הפוסטים הקודמים ('המצגת': 3 ביולי 2016 בשעה 19:16 – 4 ביולי 2016 בשעה 5:33 – 4 ביולי 2016 בשעה 6:12) שאני חולק על לוח הזמנים שהוצג כאן לגבי מועד כניסת הסיירת. אסתפק כעת בציון זה, מבלי להיכנס כעת שוב לכל הסוגיה הזו (נותר לי עדיין הרבה להגיב בסוגיה אחרת שנידונה שם, "הטעות בניווט", ואי-אפשר לרקוד בבת-אחת בשתי חתונות…) ועוד חזון למועד.

    • כמה תשובות לשמואל:

      שש שנים אחרי הקרב – הכוונה שרובקה מסר את גרסתו לאורלנד ב-1973. הספר אכן יצא ב-1976.

      "טעות של שיכחה" – התכוונתי טעות בזיכרון.

      אני דווקא סבור שאורלנד ציטט את רובקה במדויק. אין שום סיבה שרובקה יגיד לו שניים ואורלנד ישנה לשלושה. חוץ מזה, מן הסתם יונה אפרת עבר על הספר בטרם פרסומו, וגם הוא לא שם לב לטעות הזו.

      מקווה מתישהו לפרסם את החומרים "החדשים". עבור מי ששוחה בחומר ומצוי ברוב הפרסומים, כמוך למשל, העדות הזו של רובקה איננה חדשה, אבל 95 אחוז מהקוראים נחשפים אליה לראשונה.

      • "שש שנים אחרי הקרב – הכוונה שרובקה מסר את גרסתו לאורלנד ב-1973. הספר אכן יצא ב-1976" – – – אילו היו לפנינו רשימותיו של אורלנד מהדברים ששמע מאורלנד ב-73', אכן היה אפשר לומר שזו גירסה מאז. סגנון הרשימה הנדפסת מורה שנכתבה מאוחר יותר.

        "אין שום סיבה שרובקה יגיד לו שניים ואורלנד ישנה לשלושה" – – – לעיל כתבתי סיבה מספקת: אורלנד הוסיף את גולדה, שהוזכר בסיפורו של ראובקה, כשאצל אורלנד כלל לא מוזכר שהוא מבא"ח (יתכן שכאשר הכין את הדברים לספר חשב אורלנד ששגה כשרשם מפי ראובקה שניים, ולכן תיקן מדעתו לשלושה).

        "חוץ מזה, מן הסתם יונה אפרת עבר על הספר בטרם פרסומו, וגם הוא לא שם לב לטעות הזו "- – – זו הערה נכונה, אך אני לא הייתי מתלונן על מח"ט שתשע שנים אחרי הקרב אינו זוכר בדיוק את ההשתייכות הקבוצתית של כל נופל (והרי זה ב*דוגמת* הנשמע בדקה 4:00 של המצגת: "הכוח שכבש את בורג'-בביל נע באיגוף, הגיע לחלק הצפוני ונכנס ללחימה בתעלות. שישה מאנשיו נהרגו" – כאשר אנו יודעים שאחד מששת ההרוגים הללו לא היה בכוח שכבש את בורג'-בבביל).

        אגב תיקוני טעויות בספר זה, אעיר כי בעמ' 72 ניתן להבחין ששמונה השורות האחרונות הן בסידור קצת שונה, ומי שמבין בעימוד (וכפי שהיה נהוג בתקופת הדפסת הספר) רואה מיד שזהו קטע שסודר מחדש, כתוצאה משינוי כלשהו שנערך בו קודם ההדפסה. לא זו בלבד, אלא שגם אחרי הסידור החדש הרי בסוף המשפט "פיניתי את עצמי ואת דויד," נערך תיקון מסויים, כי מלכתחילה הודפס משהו אחר אחרי המילה "את", ומשהו זה נעקר בהגהה ובמקומו הוכנסה המילה "דויד". כל זה מלמד על הגהות שנעשו סמוך להדפסה.

        • לגבי התיקון בעמ' 72 בספר: מנחש שהורידו את שם משפחתו של דוד (כהן) מסיבות ביטחון שדה. דוד כהן היה באותה תקופה מג"ד 51 או שאפילו התקדם הלאה, אומנם בספר לא צויינו דרגתו ותפקידו אבל ביטחון שדה דאז היה רגיש מאוד בעניינים האלה של שמות. מה שחסר מבחינת החלל שנותר אחרי השינוי הוא 3 אותיות בדיוק.

          • ניחוש סביר. אמנם עוד באיזכורו הקודם באותו עמוד הוא כבר הוזכר רק בשמו הפרטי: "סרן – דויד ," אך אפשר ואכן *גם שם* נכתב מלכתחילה גם שם המשפחה ונעקר (גם שם נדפסה המילה "דויד" ברווח קטן אחריה, ובכלל, בכל הספר אורלנד הרי משתמש בכתיב חסר, וכאן פתאום "דויד" בכתיב מלא, אולי גם זה רק כדי למלא את החלל…).

  4. שלמה שלום. קראתי את הראיון עם רובקה אצל אורלנד בשנת 73. יש לא מעט איי דיוקים ואפילו הגזמות בתיאור הספציפי של לחימת הסיירת. לצערי הרב רימון אברהם נהרג לפני שהגיע לאותה תעלה בה רובקה נילחם עם הקצין הסורי, מלבד זאת לא ירינו ולא ירו עלינו באותה תעלה רדודה לפני הדילוג לתעלה העמוקה המדוברת אולי רימון או רובקה זרקו רימונים.
    לעומת זאת נראה לי שיש לך טעות בהקשר של לוחות הזמנים. אני לא יודע היכן רובקה עשה את דרכו עד שהגיע לתל פאחר רק לידיעתכם הוא הגיע עם הג'יפ שלו וכמובן לא איתנו, אנו הגענו לתל הצפוני ושהינו שם בערך רבע שעה – הטעות בהקשר לאותו רגע בה ניכנסנו לתעלה נובע על פי דעתי מהעובדה שכנראה רובקה היה על התל בקצה הצפוני הרבה זמן לפני בואנו והראיה לכך שעוד בטרם הגענו לקטע הצפוני קיבלנו את הידיעה שקצין שלנו [גולדה] קיבל כדור בראש ונהרג במקום. משם המשכנו לנקודה הצפונית שזה ממש קרוב. ועוד ניתן לומר כי לוחות הזמנים שאתה מתאר שלמה הינם נכונים ומה שמתחבר לי כי אותו דיווח של רובקה בשעה 17.28 מתאים לזמן הכניסה שלנו לתעלה. הפרט החשוב בהמשך בו מצוין כי הסמח"ט בא לעשות סדר בשטח בשעה 18.00 ובשעה 18.22 שולח את הסיירת פנימה הינו שגוי ולכן יוצר כעסים בלתי מוצדקים. כל הסיפור של הסמח"ט ולוחות הזמנים שלו אינם במקומם וחבל.

    • מוקי תודה על תגובתך. אתה כותב כי "לוחות הזמנים הינם נכונים", אני מניח שהתכוונת להיפך – "אינם נכונים". עוד אתה כותב כי לדעתך השעה 17:28 מתאימה לזמן כניסתכם לתעלה, משמע שהיתם מחוץ ליעד בסך הכל בסביבות רבע שעה בלבד, ולא כפי שכתבתי בין חצי שעה ל-45 דקות.

      הלו"ז של אירועי הסיירת שעליו הסתמכתי נכתב כאן לא פעם. מבחינת העובדות שידועות לנו, בשעה 17:24 רובקה הודיע בקשר כי "תל פאחר בידי". בשעה 18:00 הגיע הסמח"ט לתל ומצא את רובקה בשער המוצב. זאת אומרת ש-36 דקות אחרי שהודיע על כיבוש היעד רובקה עדיין מחוצה לו. כך למשל לפי עדותו של רס"ן חיים יפרח סגנו של הסמח"ט, בהגיעם לתל הם מצאו את הסיירת מחוץ ליעד באיזור הש"ג. זמן הגעת יפרח והסמח"ט הינו השעה 18:00 על פי דיווחי הקשר.

      גם בלו"ז שחיבר יאיר ישי שהגיע עם כוח סולוביץ' ואחרי המלחמה חיבר את הלו"ז על-פי יומן הקשר ועל פי מה שהיה ידוע לו אישית נכתב כי בשעה
      18:00 "הסמח"ט פוגש את רובק'ה. מתברר, שנותרו קיני צלפים. פוקד על הסיירת לטהר את התל. המח"ט מארגן את עשרות החיילים שבמערב ומתחיל לאגוף רגלית מצפון. בשלב זה נפתחת שוב אש סורית מלב המוצב הצפוני. מסתבר, שנותרו בו עוד כ-30 לוחמים פעילים. הסמח"ט מתקדם עם רס"ן יפרח, סגן גדעון הקש"א ושני קשרים. הוא שולח את רובק'ה עם כוח מהסיירת לטהר את שולי המוצב ולהתחבר עם ורדי במוצב הדרומי, הכוח בפיקוד רובק'ה וסגנו דוד פורץ לחלק המערבי.
      18:10 – היתקלות בלב המוצב. שני מחיילי הסיירת נהרגים. רובק'ה מנהל קרב פא"פ עם קצין סורי, נפצע, וניצל בסיועו של דוד, שחיסל את הסורי. חיילים נוספים נפצעים".

      בפאנל חטיבת גולני שנערך ביוני 1967 ופורסם כאן תיאר רס"ן חיים יפרח שבאותה עת מונה למג"ד 12 במקום מוסא קליין: "נסענו [כוח הסמח"ט] מדרך הנפט עד שהגענו לפתח היעד כאן עד הבודקה. במקום הזה פגשנו את מפקד הסיירת. עם הכוח שלנו בא גם סרן דוד כהן, שנסע בזחל"ם הראשון. היה גם הקש"א סרן גדעון. במקום הזה היו חילופי מילים בין הסמח"ט לראובקה".

      מאותו דיון אני מפנה לעדות הסמח"ט משה גת שדיבר אחרי שרובקה סיים לספר את חלקו. וכך אמר משה גת: "עד שהגעתי להנה [תל פאחר] חשבתי שזה כבוש. כשהגעתי לראובקה ('הוא כבר לא זוכר') אבל הוא אמר לי שהיעד בידינו והכל טוב, יש מספר צלפים. חקרתי ובדקתי מה קרה. כשהגענו הנה, פה במוצב הזה היה ורדי ועוד שני חיילים חיים. במוצב הזה היו גם פצועים וביעד הזה היה גם רב"ט אייזנברג, היחידי שנשאר חי מהכוח של סגן סולוביץ' שנכנס פנימה פה במוצב הזה באיזשהו מקום, וראובקה עם הכוח שלו, אינני זוכר כמה בדיוק, עמד פה ליד הבודקה. זה היה המצב, ועל המוצב הזה היו כ-20 חיילים סורים, מהם 5 היו הרוגים ולמחרת [מצאו] עוד 10-8. אני מעריך שפה היו בסביבות 30 סורים. פה אני לא יודע כמה ואני מניח שגם פה היה מצב דומה. כשראובקה דיווח, אני מבין, הוא חשב שזה כבר כבוש. איך שלא יהיה, ירדנו כולנו, היה שם קשר והקש"א עם הקשרים שלו. ירדתי לראות מה נשמע ביעד, וראובקה נע קדימה עם יחידת הסיור"…

      אלה היו דברי הסמח"ט בפאנל בנוכחות רובקה, ואני מניח שאם הסמח"ט וסגנו לא היו מדייקים רובקה היה מתקן אותו, ואם לא הוא – המח"ט היה מעמיד דברים על דיוקם.

      בנוסף לכך בריאיון שקיימתי עם משה גת לפני כשנתיים וחצי הוא חזר על עיקרי הדברים, באומרו: "אני לא רואה את הקרב הזה יפה, ומדוע? כי כשהגענו למוצב כולם היו בחוץ. אף אחד לא נכנס. היו בחוץ וחיכו לנו. ומי היה בחוץ? מפקד יחידת הסיור, רובקה. היו איתו עוד אנשים והם חשבו שהמוצב נכבש וגם דיווחו כך. וכשאני באתי עם הכוח שלי וראינו שיורים עלינו התחלנו להיכנס בפנים".

      כלומר, אם לוקחים כהנחת יסוד על-פי יומן הקשר שכוח הסמח"ט הגיע לכניסה של התל בשעה 18:00 לערך [ע"פ יומן הקשר בשעה 17:51 המח"ט שאל בקשר מה מיקומך, והסמח"ט השיב "מגיע מיד לתל פאחר", ובשעה 18:00 הוא דיווח "נמצא על התל"], על-פי כל העדויות שבידינו בשעה הזו רובקה נמצא עדיין מחוץ ליעד. נראה שזמן-מה קודם לכן הוא כבר שלח חוליית רתק בפיקודו של המ"מ יוני לוי לכיוון הצד הדרומי כדי לחפות משם אל הצפוני, אבל מלבדם עיקר כוח הסיירת כולל המ"פ היה עדיין בחוץ.

      מי מהסיירת שזוכר אחרת, כמוך למשל, מוזמן להצטרף לדיון הזה, אולי ניווכח שהמציאות היתה אחרת ורובקה כן פעל בזמן אמת והביקורת כלפיו איננה מוצדקת. אשמח להתנצל.

  5. ההודעות של ראובקה כי היעד בידו היו שחצניות
    היה להוט להוכיח למח'ט כי שליחתו למערכה היתה מוצדקת דיווח הודעות יומרניות אך שגויות שגרמו עוד יותר לבלבול
    הוא התקשה לקבל החלטה וכתוצאה מזה התארך הקרב בשעה שלמה כמעט
    לזכותו יאמר שקרב זה חישל אותו לעתיד
    ב1972 פיקד בהצלחה כסמח'ט על כוח גולני בפעולה מורכבת נגד מחבלים בדרום לבנון
    פעל היטב גם במלחמת יום כיפור בקרבות הבלימה עד שנהרג בעלותו על מוקש
    לסיכום , תל פאחר אינו העיפרון המחודד במור'ק של סיירת גולני

  6. שלום רב, מענין אותי לדעת מדוע המחט של גולני לא תיכנן את הסיירת על משימת הקרב תל פחר ?
    תודה

    • שאלה מסקרנת בעליל.

      הסבר כלשהו סיפק המח"ט אפרת בפאנל מיוחד של חטיבה 1 ביוני 1967 לסיכום הקרבות בששת הימים כשאמר: "אני שמעתי מישהו שהגדיר את החלק הזה של המלחמה בצפון בקו הסורי 'קרב היתקלות צה"לי', כי קיבלנו את הפקודה פתע והיא היתה במידת מה שונה ממה שתכננו. היא לא נתנה לנו מבחינת זמן שהות מספקת לשנות צוותי יחידות, אלא היינו צריכים ללכת עד כמה שהדבר היה באותו רגע מצוות, בצורה כזאת לא היתה ברירה, אלא שיחידות אשר אולי היינו משתפים אותם יותר ומצוותים אותם אחרת במלחמה לא היתה אפשרות לעשות את זה, ולכן שותפו בקרב בשלב הראשון יחידות אשר כבר היו מצוותות לאפשרות של קרב כזה. אני אומר את זה משום שהיו יחידות שבהחלט חשבנו שיש צורך ויש כל היגיון לשתף אותן בקרב המכריע הראשון, ואשר לא שיתפנו אותן, או שיתפנו אותן תוך כדי ניהול הקרב. הסיירת למשל וגדוד 13, אשר לא שותפו במלואם. עשינו את זה מחוסר ברירה, מתוך אותה התגלגלות אשר אותה לא ראינו מראש".

      לי זה נראה הסבר קלוש ולא מספק. בכל חטיבה נורמלית שיוצאת לקרב, בטח בקרב חשוב מאין כמוהו כמו הבקעת הרמה הסורית, נעה בראש פלוגת סיור או מחלקת סיור, קודם כל כדי להוביל את הכוח במסלול המתוכנן. על אחת כמה וכמה במקרה הזה כשעבודת תכנון קפדנית בפיקוד צפון ייעדה את גדוד 12 אל נתיבי עקלקלות בשטח קשה טופוגרפית עם שבילים מפוקפקים. למשימה מורכבת כזו לא תשלח את הסיור שיילך לפני המחנה?

      בתכנון של חטיבה 8 שלחמה לא הרחק מתל פאחר נקבע שפלוגת הסיור שלה מובילה. לא הסתפקו בכך וליתר ביטחון הוסיפו לה סייר מפיקוד צפון שיעזור בהתמצאות. לא משנה שהכל השתבש והחטיבה לא נעה כמתוכנן והיה שם ברדק, אני מדבר על שלב התכנון. לוחמי סיירת שינועו בראש, זו החלטה הכי טבעית בתכנון של כל קרב. החבר'ה מהסיירות השונות נחשבים ליחידות עילית ואין שום היגיון מבצעי שבזמן מלחמה הם יושארו מאחור. אני לא אומר שאם רובקה היה מנווט את גדוד 12 התוצאות היו אחרות, אבל לא לתכנן את הסיירת בשום משימה של חטיבת גולני – לא בתל פאחר, לא בעזזיאת, לא בבורג' בביל, לא חירבת סודה, לא בניאס, אפילו לא על בחריאת הקטנצ'יק? אפילו לא לצרף את הסיירת כמחלקות נלוות לגדודים המובילים 12 ו-51?

      לך תדע. אולי יונה אפרת ידע דברים שאנחנו לא יודעים.

  7. סיפורה של הפלס"ר הינו דוגמה נוספת, נוטפת הרבה דם, של השימוש הלקוי של המפקדים בצה"ל ביחידות הסיור שלהם. יחידות הסיור אינן עוד יחידת משנה, אמנם מיומנת יותר, בעוצבה. יחידת הסיור הינה יחידה, קטנה יחסית, שנועדה לתפקיד קונקרטי של סיור: דהיינו: מודיעין, תצפיות, ניווט הדרג הלוחם, תצפית לשם אבטחת אגף וכיוצא באלה. עד היום לא ברור לי למשל מדוע לא הוטל תפקיד הניווט והובלת היחידות על צוותי הפלס"ר? ולשם מה הוחזק הפלס"ר ככלי אין חפץ בו בחורשת טל, ולבסוף הופעל, באופן חלקי ע"י קבוצה של שודדי ציוד- ולא מהצוות הבכיר, רק לאחר שהמ"פ בחר לדלג לתוך השטח עם צוות צעיר מן היחידה, אגב השלמת ציוד (שבגולני הצטיינו בביצוע מעין זה. תאמינו לי- הייתי בסרט הזה!).
    למרבה הצער, בהסטוריה של מלחמות ישראל, למדנו לא פעם על שחיקתן של יחידות סיור, או ביזבוז הפוטנציאל שלהן כתוצאה משימוש בזבזני בהן- כגון הסתערות הבריגדה הקלה של פלס"ר 7 בשולי החרמונית במי"כ, או כשימוש בהן כלוחמי אבטחת חפ"ק המח"ט (ע"ע), או סתם הקצאת משימות שיועדו ליחידות הלוחמות כגון כיבוש הבופור- תוך הזנחת תפקידי הסיור המסורתיים. דומני שמאז הפעיל אורי בן ארי את הפלס"ר שלו במבצע קדש, לא הופעל שום פלס"ר לצורך לשמו הוקם.
    אין צורך להגיב כאן……

  8. הערות לתגובות שלמעלה (17ביולי 2016 בשעה 14:47 – 17 ביולי 2016 בשעה 6:22):

    כבר ציינתי למעלה (17 ביולי 2016 בשעה 9:53 ~6~) שלעניות דעתי יש כאן טעות בפירוש הדיווחים הרשומים ביומן הקשר, וציינתי את המקומות שבהם דנתי בכך, עליהם אוסיף כעת גם את הנמצא בתגובה 4 ביולי 2016 בשעה 23:53: "וכשהגיע כוח שהציג עצמו כשייך לגדוד המיועד לכיבוש היעד (כוח סולו), הדריך אותו בכניסה שיזהר מדו"צ. בסופו של דבר גם הוא נכנס, ולדעתי לאחר משך זמן *קצר מזה שמייחסים לו*".

    לפיכך אני מציע להתייחס בסלחנות לאמירה הבוטה (שהתפרסמה, בנוסח זה, רק בפוסט הנוכחי) "לעולם לא אסלח לסיירת ששלחו את סולוביץ' פנימה והם עצמם נשארו במקומם". לא רק שמדובר בכניסה *ראשונית* של כוח שתוכנן לכיבוש היעד (וסביר להניח שמ"פ הסיירת לא חשב שבכוחו לעכב את כניסת הכוח הזה), צריך לזכור שגם אם היו נכנסים כולם פנימה, ואפילו אילו היו בסדר גודל של גדוד שלם, לא הייתה אפשרות למנוע את הירי מהמארבים ב'שפנייות', ירי שגרם לפגיעה בכוח זה וגרם לשישה הרוגים.

    *

    "בשעה 17:20 דיווח רובקה "אני בתוך תל פאחר". אלא שהסיירת היתה עדיין מול הכניסה ליעד הצפוני, לגמרי לא בתוכו" – – – על-פי מה נקבע במשפט זה, ובוודאות, שבשעה הזו היו עדיין מול הכניסה? מדוע שלא נקבל את האפשרות שכבר התחילו בכניסה לתוך התל (מי שמכיר את התצ"א יודע שיש בצד המערבי של התל הצפוני תעלות ועמדות, שהיום כבר לא נשאר מהן זכר) אלא שאת הכניסה הזו לא עשו בריצה מהירה מערבה, אלא נעצרו שם לזמן מועט (עד שהגיע כוח הסמח"ט) מתוך מחשבה שכניסה מהירה, שלא בזהירות, עלולה לגרום לדו"צ. וזה אחרי שב17:17 נשאל ראובקה "האם אתה בתוך תל פאחר", והשיב: "נמצא בדיוק בכניסה". כלומר, ב17:17 הוא ידע שהוא בכניסה, ואחר 3 דקות כבר היה בפנים. הוא לא אומר שכבר עבר והגיע עד הקצה השני (המערבי) של התל!

    אגב, ברישום היומן מופיע (בטור "הפעולה שננקטה והערות", שאחרי ההודעה "נמצא בדיוק בכניסה") גם המשפט: "עלה מצפון מזרח". נראה שזו הודעה מהמח"ט לראובקה, אחרי שקיבל את דבריו שהוא בכניסה, הורה לו לעלות על היעד, לתל הצפוני (שהכניסה אליו היא בצפון-מזרח).

    כנראה שלהודעה זו התכוון המח"ט אפרת כשאמר בפאנל שנערך עשרה ימים אחרי הקרב: "נתנו לו את הפקודה … לתקוף את היעד הצפון-מזרחי מאחור, ואני עוד פעם אומר הצפון-מזרחי מאחור. זאת הפקודה שראובקה קיבל ממני".

    *

    הבעיה היא עם הרשום ביומן הקשר לשעה 17:24, ששם נמצא דיווח של ראובקה: "תל פחר בידי". אפשר להתייחס להודעה זו בכמה אופנים: דני, בהערות שכתב עם פירסום היומן, הסתפק בהערה קצרה שזו "הודעה מוטעית". לעומתו, אהוד (אחד מהמגיבים בפוסט הנוכחי, 17 ביולי 2016 בשעה 16:12), כנראה חושב שלא יצא ידי חובת האמת אם לא יתנסח בבוטות ויכתוב: "ההודעות של ראובקה כי היעד בידו היו שחצניות"… אני לעומת זאת חושב שלמרות שבאותה שעה כבר נכנס ראובקה עם חלק מהכוח לצדו המזרחי-צפוני של התל, וטיהר את התעלות והעמדות ששם (כנ"ל, שכיום הם כבר אינן קיימות אך נראות בתצ"א), כפי שאמנם הודיע ארבע דקות קודם לכן ("אני בתוך תל פאחר"), מופרך לחשוב שבזה סבר שהשלים את כיבוש התל כולו, שהרי רק אחרי דקה, ב17:25, נרשמה (בטור "הפעולה שננקטה והערות") שאלתו: "האם החלק הדרום מזרחי בידך".

    לפיכך איני מוציא מכלל אפשרות שנאמרה בקשר עוד מילה, שאולי לא נקלטה ולכן לא נרשמה. יתכן ואמר: "[כניסת] תל פאחר בידי", וכיוצא-בזה ["הכניסה ל…"]. אלא שבעקבות הודעה זו, שכאמור יתכן ולא נקלטה במלואה, דווח ברשת פעמיים (17:25 ו-17:26: "פחר בידינו"). בעקבות הודעה הזו, שגם ראובקה שמע אותה, הוא שאל (כנ"ל): "האם החלק הדרום מזרחי בידך"? – שכן לגבי החלק הצפוני כולו (גם הצפון מערבי) הוא יכל לחשוב, בעקבות ההודעה הנ"ל והעובדה שכוח מגדוד 12 (כוח סולו) כבר קדמו בכניסה לשם, שאפשר (דבר שבסופו של דבר לא קרה) שנפגש עם הכוח שכבר שם והשלימו את כיבוש הצד ההוא.

    בפאנל הנ"ל סיפר ראובקה: "המח"ט שאל אותי איפה אני, אם אני נמצא ביעד או מחוצה לו. עניתי שאני נמצא על היעד ואני מבקש שיפסיקו את האש, אנחנו נסתדר לבד, יש עוד קיני התנגדות. איך שגמרתי להגיד את המילים האלה, הופיע סרן דוד כהן עם ג'יפ תול"ר וזחל"ם. הכוח הזה של דוד שאל אותי מה העניינים. הסברתי לו בקצרה, גמרתי להסביר לו את העניינים, הופיע הסמח"ט עם זחל"ם ויפרח והקש"א. עם הסמח"ט הרבה לא דיברתי".

    התיאור "עניתי שאני נמצא על היעד" מתאים לנמצא ביומן הקשר לשעה 17:20: "אני בתוך תל פחר". המסופר בהמשך, "ואני מבקש שיפסיקו את האש וכו'", מתאים לנמצא ביומן לשעה 17:44: "יורים עלי מכיוון מערב מבקש להפסיק האש". אין שום בעיה להניח שבעת הפאנל, עשרה ימים אחרי הקרב, ראובקה לא דייק וכרך יחדיו שתי הודעות שבזמן אמת היה ביניהם רווח של 24 דקות.

    [בשעה 17:40 נרשמה ביומן הודעה בשם ראובקה: "מודיע שאין לו אף נפגע" – ועל סמך הודעה זו כתב שם דני בהערה: "כידוע בשעת הטיהור של התל הצפוני נפצע רובקה עצמו ודוד כהן סגנו וכן נהרגו אברהם רימון ויעל ירון. מכאן נובע שבשעה זו עדין לא נכנסו לטהר את התעלה בתל הצפוני". ברם, הפגיעה ברימון וירון וההאבקות של ראובקה וכו' היו מערבה יותר, במרכז התל, כך שבהחלט אפשר וכאן, ב17:40, הדיווח הוא מחלק התעלות שבצד המזרחי יותר (כנ"ל)].

    באותו פאנל, לאחר שראובקה דיבר, ניתנה רשות הדיבור לסמח"ט משה גת, שאמר: "מה שראובקה אמר אני חושב זה מה שהיה".

    אך בהמשך לזה אמר הסמח"ט: "עד שהגעתי להנה חשבתי שזה כבוש (הכוונה לתל פאחר). כשהגעתי לראובקה (הוא כבר לא זוכר) אבל הוא אמר לי שהיעד בידינו והכל טוב, יש מספר צלפים".

    בדברים אלו מציין הסמח"ט את העובדה שראובקה "כבר לא זוכר" שהוא אמר לו שהיעד בידינו. יתכן וכך הבין הסמח"ט מהעובדה שראובקה לא הזכיר פרט זה בדבריו הקודמים, אך יתכן גם שאף היה ביניהם (לפני הפאנל) דיון בנושא, וראובקה אמר זאת במפורש שהוא אינו זוכר כדבר הזה. למי להאמין? אפשר להאמין לסמח"ט (הגם שבהמשך הדיווח הוא מספר: "עכשיו חקרתי ובדקתי מה קרה … היה גם רב"ט אייזנברג, היחידי שנשאר חי מהכוח של סגן סולוביץ' שנכנס פנימה" – ודיווח זה ברור שאינו מדוייק, שהרי גם יאיר ישי היה בכוח הזה ואף הוא לא נפגע, וגם אפרים אמדי, מאנשי הכוח שאמנם נפצע קשה, נותר בחיים) ואפשר להאמין לראובקה. אם חיילי הסיירת יגידו שהם מאמינים למפקדם, זו בהחלט זכותם.

    בהמשך אומר הסמח"ט: "כשראובקה דיווח, אני מבין, הוא חשב שזה כבר כבוש. איך שלא יהיה, ירדנו כולנו, היה שם קשר והקש"א עם הקשרים שלו. ירדתי לראות מה נשמע ביעד, וראובקה נע קדימה עם יחידת הסיור".

    ה"איך שלא יהיה" הוא המשך להערתו על כך שראובקה דיווח, הן לו ("הוא אמר לי שהיעד בידינו והכל טוב") והן בקשר (כדלהלן), אלא שראובקה לא זוכר את זה. "איך שלא יהיה", משמע, שזהו נושא שעדיין נתון לבירור.

    את המילים "ירדנו כולנו" אפשר לפרש ככולל ותגם את ראובקה וחייליו מהסיירת, שירדו יחדיו, עם כוח הסמח"ט, לתעלות. אך אפשר לפרשן כמוסבות רק על הקבוצה שהגיעה עמו, עם הסחמ"ט. קיבלתי עדות די ברורה, ממי שהיה בקבוצה הזו של הסמח"ט, שמיד בהגעתם היו עליהם יריות והם רצו מיד לתוך התעלה. מדברים אלו הבנתי שהשיחה הקצרה עם ראובקה (שלגירסתו כזכור: "עם הסמח"ט הרבה לא דיברתי") לא הייתה מחוץ לתל, אלא בתוכו, כשראובקה כבר בתעלות שבאזור ההוא. כך או כך, ראובקה נע קדימה לתעלה המובילה מערבה, למרכז התל, והפעם הסמח"ט והכוח שעמו התעכבו (בגלל עיכוב בהשגת מכשיר קשר שנשאר בג'יפ).

    הד לויכוח בין הסמח"ט לראובקה – האם היה דיווח של ראובקה שהיעד כבוש, או לא ("הוא [=ראובקה] כבר לא זוכר" – אפשר, כמדומני, למצוא בספר שנדפס בשנת 1970 ומפקדת גולני שיתפה פעולה עם מחברו: בעמ' 163 של הספר 'משני עברי הרמה', נדפס צילום "עמוד מתוך יומן המבצעים של חטיבת גולני". על הרשום בכתב-יד בעמוד הזה יש כמה מחיקות ורישומים, עובדה המוכיחה שמי שמסר את העמוד הזה לפירסום חשב שעדיין, שלוש שנים אחרי המלחמה, לא הכל אפשר לפרסם. מכל היומן, איזה עמוד בחר לפרסם? – דווקא את זה שבו "התשדורות שהועברו בשלב האחרון ללחימה על תל-פאח'ר", שאחת מהן נראת בבירור: "תל פחר בידי"… – ואני משער כי ההחלטה על פירסומו של עמוד זה הייתה בדווקא, בהחלטת הסמח"ט, וקשורה לדיון ואי-ההסכמה שלו עם ראובקה על שקרה.

    גם בתוך הספר העניין מוזכר, ואצטט מעמ' 158: "לרובק'ה נדמה שהיעד טוהר. הוא מדווח למח"ט: "תל-פאח'ר בידי". השעה 17.24."; "בינתיים מגיע הסמח"ט. עמו בזחל"ם גם סרן דוד. השעה 18.00. הסמח"ט לרובק'ה: "מה נשמע כאן?" / רובקה: "המוצב בידינו". אחר הוא מוסיף בהבעה מודאגת: "יש רק בעיה של צלפים, צריך להיזהר" … " – ומעמ' 159: "רובק'ה חוזר ומדגיש: "המוצב בידינו". הסמח"ט אינו מפקפק בכך, הוא מדווח למח"ט יונה: "אני נמצא על התל. הוא כבוש. יש עוד כמה צלפים. לא לירות עלינו". דאגתו של המסח"ט נתונה מעתה לפינוי הפצועים הרבים … הם עושים כמה צעדים ונעצרים בבת אחת כאשר ניתכים עליהם מטחי ירי מפתיעים מלב היעד הכבוש, כביכול. "לעזאזל, מה קורה כאן?" מקשה הסמח"ט בפני רובק'ה. הוא מתקשר מיד עם המח"ט, חוזר בו מדיווחו הקודם: "עדיין מטהרים את ההקצה הצפוני של היעד. זה עוד לא נגמר…" / משה [=גת, הסמח"ט] מארגן את אנשיו לטיהור. רובק'ה ודוד פורצים קדימה לקצה המערבי של המוצב … סא"ל משה שולח את רובק'ה בראש יחידת הסיור לטהר את שוליו המערביים של המוצב הצפוני …"

    – עד כאן ציטוט. הזמנים והתיאור, הכל לפי פרשנות הסמח"ט את הרשום ביומן הקשר, אך כבר כתבתי (בתגובות שציינתי למעלה) שלעניות דעתי אפשר לפרש את ההודעות שבזמנים הרשומים באופן אחר. לא אחזור על זה כאן ובהזדמנות אשוב לנושא ובהרחבה.

    בינתיים רק אוסיף ואעיר שנכון לזמן כתיבת שורות אלו לא ראיתי את השייך לענייננו ביומן המדובר ("השמן") אלא את הקלדתו שפורסמה בבלוג ע"י דני (וכבר נוכחתי לראות שלפעמים עיון חוזר מגלה אפשרות לקריאה מדוייקת יותר של הטקסט ותובנות חדשות. כך שכל האמור עד כה הוא בהחלט בערבון מוגבל) ואת צילום העמוד הנ"ל בספרו של המאירי [אלא שצילום זה חתוך ולא נכלל בו החלק השמאלי של המסמך (והטור "הפעולה שננקטה והערות") ובחיתוך המסמך נחתכה גם (כדי שלא יראה שהמסמך אינו שלם?) המילה "היחידה" המופיע במסגרת בראש המסמך].

    *

    האם הוא לא רוצה לבדוק מה קורה שם לעזאזל ולאן נעלמו שמונה אנשים כאילו בלעה אותם התעלה?" – – – [א] אנו כבר יודעים שבכוח שנכנס היו יותר משמונה.
    [ב] מה זאת אומרת "נעלמו"? האם היה צריך לחשוב שיש בתל הזו רק תעלה אחת ומי שלא יוצא ממנה תוך זמן קצר הרי זו הוכחה שהתעלה "בלעה" אותו? למה שלא יניח, כפי שאכן היה, שבהמשך התל ישנן הרבה תעלות, גם עמוקות, והכוח שנכנס ראשון המשיך מערבה ואפשר (לפי ההנחה שלמרבה הצער לא התאמתה) נפגש בהמשך עם הכוח מגדוד 12 ויש להם מה לעשות (טיפול בפצועים וכו'). הרי לא היה לו קשר אלחוטי איתם!

    *

    "יש לרשותך 24 לוחמים" – – – איני זוכר, מה המקור לסכום זה של חיילי הסיירת שהגיעו עם ראובקה?

    *
    "אגב, בגירסה זו של אורלנד רובקה נתן קרדיט לאברהם רימון ולמוקי פלג על חלקם בהכנעת הסורי" – – – צ"ל: קרדיט *גם* לאברהם וכו'.
    אבי בטלהיים העתיק את הדברים ב'צה"ל בחילו', כפי שהועתק בתגובתי (22 בינואר 2014 בשעה 5:57) בפוסט שעסק בפרשה ההיא.

  9. המקור ל-24 לוחמים מתוך דברי רובקה בפוסט זה: "היו לי כ-24 איש בכוח והסתדרתי איכשהו".

    • זה בהמשך למשפט: "ופרשתי מיד את הכוח (2 זחל"מי 90 מ"מ ובזוקה)". ולפני זה: "והשגנו, לא חשוב איך, 2 זחל"מים של 90 מ"מ (על צוותיהם)". מחטיבה 8 של השריון. איתם היה צריך להיכנס לתעלות בתל?

      כמה היו איתו מהסיירת?

      • כעת ראיתי שבדו"ח שלו מספר ראובקה שבסיירת הייתה "מחלקת סיירים מוסעת על נ.נ. … ביקשתי לשלוח כ-20 איש מהכוח המוסע על נ.נ. הכוח הגיע והועלה על הזחל"מים".

        ניסיתי לערוך רשימה של אלו שהוזכרו בשמותם בקרב תל-פאחר, והיא רחוקה מלהגיע ל-20.

      • אנסה לעשות סדר בדברים על פי קביעת רובקה שהיו לו בערך 24 איש.

        כוח הסיירת הגיע לפאחר בשני שלבים. 1) רובקה בג'יפ הסיור שלו, אחריו זחל"ם בפיקוד המ"מ יוני לוי וזחל"ם בפיקוד ברוך ברנדס. שני זחלים 90 מ"מ אחד מהם בפיקוד וייסהוט, אבל מלבדו נראה שאין עליהם אנשי סיירת. הכוח הזה הסתבך קלות בדרך ונקלע לעין פית, סופג אש נ"ט, התפזרות, טרמפ בגלדיאטור של גולדה שבדיוק הגיע והכוח הזה שאפשר להעריך ב-15 איש הגיע לכניסת תל פאחר בסביבות 17:20 כשרובקה הוא הראשון.
        2) כרבע שעה לאחר מכן הגיע דוד כהן בזחלם ועוד ג'יפ תול"ר בפיקודו של רימון. בכוח זה אני מעריך יש 10 איש.

        • בג'יפ התול"ר היו רק ארבעה (רימון, קובץ, פלג ובן-דור), כאשר אחד מהם (בן-דור) נשלח מיד ע"י דוד כהן לחזור עם הג'יפ אחורה ולהביא את הטנקים שראו בדרכם. נשארו שלושה. מי וכמה היו בזחל"ם עם דוד כהן? איך הגעת להערכה של 10?

          תזכיר לי בבקשה על סמך מה אתה משער שהם הגיעו "כרבע שעה" לאחר ראובקה?

          בתגובה למטה כתבת: "17:20 רובקה מגיע לכניסה" [לפי יומן הקשר, ראובקה הגיע לכניסה לפני 17:17] ואילו בכיתוב למסלול כוח הסיירת שבפוסט על כוח רימון, נכתב: "לכאן הגיע ג'יפ התול"ר בפיקוד אברהם רימון בשעה 17:20 לערך, כשהמ"פ רובקה כבר נמצא במקום".

          • הרבע שעה – אין לי זמן מדויק להגעתם ושום אסמכתא, זו רק הערכה גסה, אפשר והם הגיעו רק 10 דקות אחרי רובקה או פחות, אין לזה משמעות.

        • שלמה, בתגובה למעלה נפלו מספר שגיאות:
          1. הראשון שהגיע לשער הצפוני הוא משה מרום וייסהוט עם זחל"ם אחד או שנים של 90 מ"מ (עפ"י עדותו של וייסהוט )
          כיון שלפני שעלו על הזחל"מים הנ"ל משה פיקד על ג'יפ סיור הרי שהיו איתו עוד 2 או 3 חיילים מהסיירת.
          2. אחריו הגיע מ"פ הסיירת רובקה עם ג'יפ אחד שעליו היו גם הנהג רבינוביץ' והאלחוטן פיני גרוסמן (פיניה)
          3. הזחל"ם שעליו הגיע ברנדייס הוא השלישי שהגיע והוא אותו זחל"ם שפיקד עליו יוני לוי. (עפ"י עדותו של ברנדייס) אנחנו יודעים רק את שמותיהם של חלק מחיילי אותו זחל"ם:
          יוני לוי, ישראל גרשוני, ברוך ברנדייס, משה פטלוק ויתכן שגם צביקה פרגמין היה באותו זחל"ם. גולדה הוא שהביא אותם בטנדר שלו במאות המטרים שלפני תל פאחר ולכן הגיעו יחד איתו.
          4. הכוח של משה וייסהוט הגיע ישירות לשער הצפוני ולא הסתבך בדרך לעין פית
          5. רובקה הוא זה שטעה והמשיך לכיוון עין פית. גם ברנדייס סיפר בעבר (ראה כתבה בה שלמה ריאיין אותו) שהזחל"ם שלהם נסע בכיוון עין פית וספג משם אש.
          6. העדויות של גרשוני וברנדייס מתחברות עכשיו ושניהם היו בזחל"ם של יוני לוי שנפגע מירי תול"ר מתל פאחר כאשר היה על המדרון התלול של דרך הנפט היורד מדרום לתל פאחר. על הפגיעה במנוע של הזחל"ם העידו שניהם. הם עזבו את הזחל"ם. גרשוני סיפר שהחלו לרוץ לכיוון התל.
          ברנדייס מספר שקודם לכן תפסו מחסה מאחורי טרסות. אח"כ נאספו ע"י גולדה שהעלה אותם לגלדיאטור שלו.
          ברנדס נשאר תלוי בחוץ ויוני החזיק אותו בידו.
          7. לא ברור לי כרגע עם דוד כהן ורימון הגיעו ביחד לתל פאחר. אם דוד כהן השתתף בטיהור נעמוש אז יתכן וכך היה.
          בג'יפ של רימון ז"ל היו 4. רימון, יצחק בן דור, מוקי פלג, שוקי קובץ'.
          מי החיילים שהיו עם דוד כהן אינני יודע.
          8.עכשיו נמנה את מספר החיילים שהגיעו לתל פאחר:
          כוח וייסהוט – 4
          ג'יפ רובקה – 3
          יוני לוי – נניח 9?
          גולדה – 3 (כנראה שאותם רובקה לא החשיב בין ה-24 שמסר לאורלנד)
          ג'יפ רימון -4
          דוד כהן – 4
          סה"כ: 24 בלי אנשי גולדה.

          יש לבדוק שוב עם יפרח האם גם איתו ועם הסמח"ט היו אנשים של הסיירת.

          ההערכות היו קודם 12 – 15 עפ"י אנשי הסיירת שהיו בשיחזור ולפי מוקי.

          • רק הערה קטנה: ייתכן שאלה שירו על הסיירת היו בעין פית.
            לפי עדויות אנשי פלוגה ה' מגדוד השרמנים 377 שעלו לזעורה בסביבות השעה 14:30 הם חטפו כמה נ"טים מכיוון צפון – עין פית.

          • דני,
            "הראשון שהגיע לשער הצפוני הוא משה מרום וייסהוט עם זחל"ם אחד או שנים של 90 מ"מ (עפ"י עדותו של וייסהוט)" – – – כך העיד ראובקה בפאנל, עשרה ימים אחרי הקרב: "אני חיכיתי עם הג'יפ ונתתי פקודה לסמל וייסהוט לקחת את שני התותחים והזחל"מים ולגלוש למטה. הוא גלש למטה ותפס עמדות על הדרך משני הצדדים של הדרך לכיוון הבניאס … אני גלשתי אחריהם עם ג'יפ הסיור שלי והכוח של יונתן שנשאר עם הזחל הצטרף ברגל בשלב הראשון, ואחר כך תפס טרמפ עם הגלדיאטור של רס"ן גולדה והגיע גם כן עד כאן. גולדה השאיר את הגלדיאטור והכוח של יונתן רץ והגיע עד לבודקה של הש"ג" [אגב, במשפט האחרון אם היה כתוב "ורץ" היה ברור שהמשפט הולך על גולדה. כעת (וצריך לבדוק במקור) נראה שזה הכוח של יוני שרץ. ואולי כולם, גם הכוח של יוני וגם גולדה רצו והגיעו לאותו מקום].

            וזאת בשינוי מעדותו של צביקה פרגמין שהתפרסמה בבלוג באוגוסט 2013: " קצת אחרי שהגענו, הגיע לפה משומקום תותח מתנייע 90 מ"מ שהיה עליו משה וייסהוט".

            "כיון שלפני שעלו על הזחל"מים הנ"ל משה פיקד על ג'יפ סיור הרי שהיו איתו עוד 2 או 3 חיילים מהסיירת" – – – יש בזה שתי גרסאות, ג'יפ או זחל"ם, כפי שהתפרסם בבלוג יוני 2015: " פלג: "וייסהוט היה עם זחל"ם … נסענו אחרי הזחל"ם של וייסהוט ובנעמוש הוא עמד לפנינו … אנחנו נוסעים אחרי וייסהוט לדעתי. הוא לפנינו ואני זוכר שהוא מתקשה קצת בעלייה, ואנחנו אחריו והג'יפ שלנו בשיפוע כזה והתול"ר מושך אחורה … בן דור: "כשהגענו לנעמוש וייסהוט היה עם ג'יפ, אני לא זוכר אותו עם זחל"ם" … פלג: "עכשיו אני מבין מה היה. בזחל"ם שלפנינו המפקד היה דוד כהן, וייסהוט היה איתו." "

            "הכוח של משה וייסהוט הגיע ישירות לשער הצפוני ולא הסתבך בדרך לעין פית" – – – התוכל להזכיר לי מה המקור לזה? על כל פנים, מעדותו של ראובקה (העתקתיה בתחילת הדברים) הם הגיעו ביחדיו לשלוחה שמעל היעד, ואז ראובקה הורה לווייסהוט לרדת למטה עם שני זחל"מי התותחים.

            " לא ברור לי כרגע עם דוד כהן ורימון הגיעו ביחד לתל פאחר. אם דוד כהן השתתף בטיהור נעמוש אז יתכן וכך היה" – – – בן-דור וקובץ סיפרו שלא ראו אותו בנעמוש. אמנם בספרו של המאירי, עמ' 152-154, דוד כהן כן מוזכר כמי שטיהר בנעמוש, ושאח"כ המשיך לתל-פאחר בשיירה ביחד עם הסמח"ט, ובעמ' 158: "מגיע הסמח"ט. עמו בזחל"ם גם סרן דוד. השעה 18.00". אבל בראיון בבלוג עם דוד כהן, באוגוסט 2013, נראה – הגם שהדברים לא כ"כ מוחלטים – שהוא הגיע לפני הסמח"ט, שזכר חלק מנוסעי הזחל"ם של סולוביץ' (אך החליף את הזחל"ם שלהם, שהיה זחל"ם רגיל, בזחל"ם של 90 מ"מ) וגם "נדמה לי שגם סמח"ט גולני היה בקבוצה הזו של הכלים שהגיעו".

            לחשבון "מספר החיילים שהגיעו לתל פאחר" (בו החשבון של כוח וייסהוט, זחל"ם לוי וכהן, בנוי על השערות) יש להוסיף את הצוותות של זחל"מי 90 מ"מ.

            • שמואל"ק:
              – – – כך העיד ראובקה בפאנל, עשרה ימים אחרי הקרב: "אני חיכיתי עם הג'יפ ונתתי פקודה לסמל וייסהוט לקחת את שני התותחים והזחל"מים ולגלוש למטה.
              ד: אז גם לפי רובקה וייסהוט הגיע ראשון. המידע שלי מתבסס על עדות שמסר לי וייס הוט בשיחת טלפון ובכתב לקראת הכנס הראשון כי שיער של יוכל להשתתף בכנס.
              לפי אותה עדות הוא ניווט למקום באופן עצמאי וכיון שלא טעה הגיע לפני רובקה.

              ש: הוא גלש למטה ותפס עמדות על הדרך משני הצדדים של הדרך לכיוון הבניאס …
              ד: יש כאן אישור שהגיע עם שני זחל"מים

              ש: אני גלשתי אחריהם עם ג'יפ הסיור שלי והכוח של יונתן שנשאר עם הזחל הצטרף ברגל בשלב הראשון, ואחר כך תפס טרמפ עם הגלדיאטור של רס"ן גולדה והגיע גם כן עד כאן.
              ד: אין כאן הסבר מדוע התעכב הזחל"ם של יוני לוי ולא הגיע יחד עם רובקה.
              הסיבה היא שהזחל"ם נפגע מירי של תול"ר מתל פאחר.

              ש: גולדה השאיר את הגלדיאטור והכוח של יונתן רץ והגיע עד לבודקה של הש"ג" [אגב, במשפט האחרון אם היה כתוב "ורץ" היה ברור שהמשפט הולך על גולדה. כעת (וצריך לבדוק במקור) נראה שזה הכוח של יוני שרץ. ואולי כולם, גם הכוח של יוני וגם גולדה רצו והגיעו לאותו מקום].
              ד: התמונה היותר שלמה היא עפ"י ברנדייס: הזחל"ם הגיע לראש השלוחה הגבוהה שמדרום לתל פאחר והחל לגלוש למטה.
              תול"ר שהיה ממוקם בתל הצפוני (זו תוספת שלי ולא של ברנדייס) פתח באש ופגע במנוע של הזחל"ם. ניתנה הוראה לקפוץ מהזחל"ם ולטפוס מחסות מאחורי טרסות (המקור ברנדייס). אז הופיע הגלדיאטור של גולדה וחלק מהחיילים של יוני עלו על הטנדר ( המקור, ברנדייס וגרשוני). לברנדייס לא היה מקום והוא ניתלה מבחוץ ויוני אחז בידו (המקור ברנדייס.) כשהתקרבן לתל פאחר ירדו מהטנדר ורצו עד השער הצפוני (מקור: גרשוני (שהרימוניה שלו נפלה בשלב זה) והמקור שהבאת הפעם מפי רובקה מפנל החטיבה).

              ש: וזאת בשינוי מעדותו של צביקה פרגמין שהתפרסמה בבלוג באוגוסט 2013: " קצת אחרי שהגענו, הגיע לפה משומקום תותח מתנייע 90 מ"מ שהיה עליו משה וייסהוט".
              ד: עפ"י שנים עדים יקום דבר. אני נוטה של לקבל את עדותו של פרגמין בענין זה.

              ש: – – – יש בזה שתי גרסאות, ג'יפ או זחל"ם, כפי שהתפרסם בבלוג יוני 2015: " פלג: "וייסהוט היה עם זחל"ם … נסענו אחרי הזחל"ם של וייסהוט ובנעמוש הוא עמד לפנינו … אנחנו נוסעים אחרי וייסהוט לדעתי.
              ד: עפ"י הלו"ז הרי שוייסהוט לא התעכב יותר מדי בנעמוש. מוקי זוכר שוייסהוט הוא שפקד עליו לטהר את התעלה בנעמוש (וייסהוט לא זוכר זאת).

              ש: הוא לפנינו ואני זוכר שהוא מתקשה קצת בעלייה, ואנחנו אחריו והג'יפ שלנו בשיפוע כזה והתול"ר מושך אחורה …
              ד: או שמדובר על עליה לפני נעמוש או שזה לא מתישב עם זמני ההגעה לתל פאחר.
              לפני נעמוש אין עליות קשות ולכן גם זה קושי.
              בן דור: "כשהגענו לנעמוש וייסהוט היה עם ג'יפ, אני לא זוכר אותו עם זחל"ם" …
              אינני יודע היכן עבר וייסהוט מג'יפ לזחל"ם. את שני הזחל"מים מצא על ציוותיהם והשתלט עליהם. אם לקבל את דברין של בן דור אז הזחלים הללו עמדו בנעמוש.
              פלג: "עכשיו אני מבין מה היה. בזחל"ם שלפנינו המפקד היה דוד כהן, וייסהוט היה איתו." "
              ד: יתכן שדוד כהן הגיע לנעמוש בזחל"ם ואיתו וייסהוט על ג'יפ או כבר עם שני זחלמי ה-90 מ"מ. האפשרות שהיו על אותו כלי אינה מתישבת עם העדות שמסר לי וייסהוט לפיה היה במשימה אחרת באזור דפנה (את זה אני כותב מהזיכרון) שבה היה צריך להוביל כוח כלשהו לאיזור גבעת האם (שוב, יתכן שאינני מדייק במקומות). משם קיבל הוראה להגיע לתל פאחר. לכן וייסהוט הגיע לנעמוש בכוח נפרד ולא עם דוד כהן. את נוכחות דוד כהן בנעמוש הזכיר גם יפרח בכמה ראיונות שערכנו איתו.
              אני מקבל את הרושם שגם דוד כהן עזב את נעמוש לפני הג'יפ של רימון כי בכל העדויות של מוקי ובן דור לא מוזכר שנעו עם דוד כהן.

              מוזר שאנחנו דנים בכך מבלי שהנוגעים בדבר משתתפים.

              מוקי, בן דור, יפרח, דוד כהן, משה מרום, גרשוני, ברנדייס, אנא הגיבו.

  10. שלמה שלום. אולי לא הבהרתי את תגובתי כהלכה. אז אני אומר שוב כפי שכתבתי לוח הזמנים לדעתי -הינו – נכון עד לשעה 17.28. כאן אני שם נקודה ומתחיל משפט חדש המדגיש את המשך לוח הזמנים ואיי הסכמתם. אם באמת אלו לוחות הזמנים ואיש לא סתר אותם [כפי שתיארת במיפגש בתום המלחמה].ביחס לכניסתנו לתעלה בשעה 18.22 אז נותר לי להבין שמשהו בנתונים לא מתאים. מה דעתך לשאול את יוני לוי ואת בן דור עם הם זוכרים את רובקה נימצא בדיבור עם משה גת [אותו לא ניתן היה לפספס בשל גובהו.] האם יש מצב שאנו הגענו לתל ונפגשנו עם רובקה רק בשעה 18.00 ?
    יש מצב ששמואל'ק יכנס לעוביה של קורה זו.

    • מוקי הלו"ז המשוער הוא כזה.
      17:20 רובקה מגיע לכניסה.
      17:25: סולוביץ' מגיע ונכנס.
      17:35: דוד כהן וכוח רימון מגיעים מנעמוש..
      18:00: רובקה והסיירת נכנסים לתעלות.
      18:22 גמר הקרב.

      אל תתפוס אותי על הדקה, אבל כרונולוגית זה כנראה מה שהיה.

  11. "מדוע זה לקח לה 45 דקות עד לקבלת החלטה?" / "מדובר באחת השאלות המעניינות מכיבוש מוצב תל פאחר, שאף גרמה לעימות קולני בין הסמח"ט משה גת למ"פ הסיירת סרן רובקה אליעז, עד כדי פיצוץ תחקיר על הקרב שנערך בבניין הקולנוע של קונייטרה מספר ימים לאחר הקרב."

    איני זוכר, האם כבר התפרסם המקור לתיאור הזה?

    האם העדות היחידה על כך היא של זה שסיפר "בקונייטרה אני לא הייתי, וכנראה לא בגלל שהייתי בבית חולים. אבל כדי לעשות את התחקיר המפורסם שהתפוצץ בתל פאחר, עם מוישה גת הסמח"ט, הביאו אותי מבית חולים"; "היה על התל תחקור חטיבתי, התאספו שם כל המפקדים והתחילו לדון ועלתה הסוגיה עם איזה סוג נשק נלחמו. ואז משה גת הסמח"ט, ואני מעריך את האיש הזה בצורה בלתי רגילה על היושר האישי שלו, אמר: חבר'ה, ביעד מבוצר לא חשוב איזה נשק מפעילים, חשוב איזו יוזמה יש למפקדים ומה הנכונות שלהם להוביל קדימה ולהסתכן. ומאותו רגע התפוצץ התחקיר"; "יונה [אפרת, המח"ט] אמר שהתחקיר לא הוכן נכון וביטלו אותו".

    האם שמעתם עוד פרטים על "הפיצוץ", איך הגיב מ"פ הסיירת, והאם גם בתחקיר ההוא היה למישהו האומץ להשתמש כלפיו במילים "זו פחדנות ונבזות ביחד"…

    אז "התפוצץ" גם בקונייטרה וגם בתל-פאחר?

    ואיפה נערך הפאנל (שמקריאתו נראה כי הסתיים בשלום) ב-19 ביוני?

    היה כדאי לחפש עוד עדים שיספרו על ה"פיצוץ" הזה. כדאי לשאול את איזי גרנות. הוא השתתף בשני תחקירים שנערכו על התל. איני זוכר ששמעתי ממנו שהתחקיר "פוצץ". אך אולי הסיפור הנ"ל הוא על תחקיר שלישי בו הוא לא השתתף מכיון שלא היה מפקד בכיר (רק עד מרכזי בסיפור כיבוש התל הצפוני ופעולת המג"ד).

      • תודה.

        אז אם לסכם את העדויות, כרגע יש שתיים, לא כל כך חופפות, בלשון המעטה.

        אחת מדברת דווקא על תחקיר שהיה בתל-פאחר – כי הדובר טוען שהוא לא היה בקונייטרה – השתתפו בו כל המפקדים והסמח"ט אמר משהו על יוזמת ונכונות המפקדים "להוביל קדימה ולהסתכן, ובאותו רגע התפוצץ התחקיר".

        לפי העדות השנייה, זה היה בקונייטרה, "באולם עם קיר ומפות" [האם זהו "בניין הקולנוע" שהזכרת?], הסמח"ט "היה היחידי שיצא נגד כל מיני סיפורים שסופרו שם", ו"זה התחקיר שכנראה התפוצץ". "כנראה" = לא בטוח. לפי עדות זו הרי שבאותו תחקיר הסמח"ט שאל את המספר "למה עשיתי את הפיצול הזה של הכוחות" [בעלייה לתל הצפוני ממערב], המספר ענה מה שענה ו"הוא קיבל את זה ולא שאל יותר שאלות". אם לשפוט לפי המשך דברי העדות הזו, ש"אחרי כמה ימים" הייתה הנסיעה בג'יפ לבדיקת הדרך, הרי שתחקיר ה"כנראה" הנ"ל נערך עוד קודם לכן (וראו בתגובה 8 ביוני 2016 בשעה 21:10 שישנן שתי גרסאות לגבי מועד נסיעת הבדיקה הזו בג'יפ אחרי הקרב: יום / יומיים), אך אולי סדר המסופר שם אינו בדווקא.

        כאשר נשאל על כך הסמח"ט עצמו, ב-2014, כבר היה מצבו הבריאותי רופף, ונרשם: "גת לא זוכר את האירוע הזה".

        נמצא כי הדבר היחידי שיש לנו כרגע בוודאות, הוא רישום מהפאנל שנערך עשרה ימים אחרי הקרב, בו אמר מ"פ הסיירת את דברו, כאשר אחריו העיר הסמח"ט מה שהעיר. "פיצוץ" לא נראה שהיה שם. אגב, בפאנל הזה, מי ששאל שאלה על פיצול הכוחות בעלייה ממערב לתל הצפוני היה אחד בשם "דובי" [בהערת הבלוג נרשם: "כנראה מ"פ מגדוד 17"], גם משה יוסף, מג"ד 17, שאל בנושא, ואף המח"ט הביע דעתו שנעשתה "טעות בחלוקת האנשים". הסמח"ט, משה גת, שהשתתף אף הוא בפאנל הזה, לא אמר מילה בנידון.

        • הנה מה שמסר אורי שמחוני לשלמה מן בראיון איתו:
          "רובקה אמר לסולוביץ' להיכנס עם הכוח שלו למוצב ולהילחם, אבל לא מצטרף אליו. מה יש לך לומר על זה? "היתה בעיה שאני לא זוכר לפרטים. היה מתח גדול בין מוישה גת (הסמח"ט) לרובקה לגבי התפקוד".
          היה ויכוח לוהט בתחקיר שנערך אחר כך בקונייטרה. "היה דיון בקונייטרה, אני לא זוכר פרטים, רק זוכר שמוישה גת כעס על רובקה, היה מאוד מסוייג כלפי ההתנהגות של רובקה וחשב שהוא לא היה בסדר. קשה לי להגיד למה, רובקה היה חבר טוב שלי".
          ואותו תחקיר התפוצץ. "היו קצת צעקות, לא התפוצץ כלום. אני מניח שיונה בטח ידע להרגיע את האנשים".

          https://naamoush.wordpress.com/2014/02/14/%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%90-%D7%94%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%93/

          • עוד ידיעה על התחקיר בקונייטרה התפרסמה לאחרונה בפוסט הראיון עם עודד שחר, תחת הכותרת "למה התפוצץ התחקיר בקונייטרה", ושם: "בגלל הוויכוח בין שניהם [=הסמח"ט ומ"פ הסיירת] היה פיצוץ והפסיקו את התחקיר".

            אז כרגע יש שלוש עדויות (או שתיים חצי, כנרשם למעלה שאחת מהן אינה על בטוח) על התחקיר שהתפוצץ בקונייטרה, מול עדות אחד בה סופר: "בקונייטרה אני לא הייתי, וכנראה לא בגלל שהייתי בבית חולים. אבל כדי לעשות את התחקיר המפורסם שהתפוצץ בתל פאחר, עם מוישה גת הסמח"ט, הביאו אותי מבית חולים".

  12. ,תודה שלמה על הבהרת לוחות הזמנים. אני מנסה להסכים איתך, אך אין מצב שהסמח"ט מופיע בשעה 18.00 על התל רואה את רובקה לשניה וחצי נותן לו בעיטה ואנחנו ניכנסים לתעלה, וגם לא נראה לי שזה עניין של דקה יותר או פחות. מבלי קשר לידיעתך כאשר התכנסנו החבורה מהסיירת עם רובקה דבר ראשון הוא שלח את יוני לוי עם ציוותו לחיפוי דרומית מערבית לנו לכיוון הפחים ומיד אחרי שתים שלוש דקות הוביל אותנו מערב צפון מערב לתעלה הרדודה. רוצה לומר קרו והיו סיטואציות בדיעבד לא תואמות ולא נעימות בן הסמח"ט לרובקה ואולי בן החטיבה לסיירת וכנראה לא סתם היו אי הבנות ופיצוצים במפגשים אחרי סיום הלחימה.

    • דיברתי הבוקר עם ברוך ברנדייס ואילו דבריו.
      ברנדייס בא יחד עם יוני לוי בגלאדיאטור של גולדה לשער המוצב הצפוני.
      אח"כ הצטרף לכוח של רובקה והיה בחוליה הראשונה של רימון ז"ל.
      במקום שעברו לתעלה שמשמאל נפצע רימון מרימון יד וגם ברנדייס נפגע מאותו רימון.
      רובקה ואחרים לא עברו איתם שמאלה אלא המשיכו ישר ושם אירע אירוע ההתקלות עם הקצין הסורי.
      ולענין הסמח"ט, הוא הופיע על כיפת המוצב הצפוני עם סיום הטיהור והורה לא לקחת שבויים.
      הסמח"ט לא פגש אותם בשער המוצב.

      • גם אם כל לוחמי הסיירת יגידו כיום (49 שנה אחרי) שלפי זכרונם "הסמח"ט לא פגש אותם" לפני שהתקדמו פנימה-מערבה לעבר מרכז המוצב, אוכל רק ללמוד מכך שויכוח קולני וצעקות לא היו שם (כי אם היה כדבר הזה, את זה הם אולי כן יכלו לזכור), אך הפגישה הזו – לא בשער המוצב, אלא בתוך אחת התעלות הסמוכות לו (היה ירי לכיוון ההוא והמגיעים עם הסמח"ט הזדרזו לרדת מכלי הרכב ולהיכנס לתעלה) – היא עובדה שחייבים לקבל אותה (לא רק בגלל שכך סיפרו הסמח"ט ויפרח, וגם הקש"א עציון שהצטרף אליהם, אלא) מפני שכך סיפר ראובקה עצמו בפאנל שנערך עשרה ימים הקרב: "הופיע הסמח"ט עם זחל"ם ויפרח והקש"א. עם הסמח"ט הרבה לא דיברתי." – ומדבריו אלו למדנו שגם היה דיבור *קצר* עם הסמח"ט. יתכן והלוחמים שהיו בסמוך לראובקה היו דרוכים לקראת ההתקדמות פנימה-מערבה ולא שמו-לב / ייחסו-חשיבות להופעת הנ"ל ולחילופי המילים שנערכו בקצרה.

  13. אנשי הסיירת שלום,

    להלן שמות החיילי הידועים לי שהשתתפו בטיהור התעלות בתל פאחר הצפוני:
    1. ראובן אליעז
    2. דוד כהן
    3. אברהם רימון
    4. יעל ירון
    5. מוקי פלג
    6. שוקי קובץ
    7. יוני לוי
    8. ישראל גרשוני
    7. משה פטלוק
    8. ברוך ברנדייס
    9. משה מרום (וייסהוט)
    10. צביקה פרגמין

    כ"כ ידוע כי:
    1. איציק בן דור היה נהג הג'יפ של רימון
    2. רבינוביץ' היה נהג הג'יפ של רובקה
    3. פנחס גרוסמן (פיניה) היה האלחוטן של רובקה

    האם תוכלו בבקשה להוסיף שמות יחד עם חלקם בקרב (רצוי כאן)?

    054-5713892
    09-7425671
    dan.beiser@gmail.com

    • זו בדיוק הרשימה שערכתי (והזכרתי למעלה 18 ביולי 2016 בשעה 0:29) ולכן חשבתי שאולי יש מצב שהמשפט המופיע בסיפורו של ראובקה לאורלנד "היו לי כ-24 איש בכוח" כולל את כל המוזכרים (כולל בן-דור שנשלח חזרה, כולל הקשר של ראובקה שהוגדר כ"לא בחור קרבי"), כולל בתוכו גם את נהגי המילואים של הזחל"מים וגם את כל המגיעים לאזור בזחל"ם עם סולוביץ' (ואז אולי יעלה המספר על 24, אך נרשם כאן שזה בערך, "כ").

  14. ולמה נראה לכולם כאן שדברי הסמח"ט על מפקדים שלא יוזמים ולא הולכים קדימה כוונו דווקא לרובקה? אולי הוא התכוון ליונה אפרת, שבעצמו נשאר מאחור במהלך הקרב ולא ידע מה הולך שם? עובדה שמי שפוצץ את התחקיר (לפי מה שמתואר כאן) זה יונה אפרת בעצמו.
    חוץ מזה, עדיין נותר כנעלם מה עשו אנשי הסיירת במהלך הטיהור הנוסף של המוצב בשעות הלילה. היה חלק כזה בסיפור הקרב, אבל רובקה התעלם מזה בתיאור הקרב שסיפר לאורלנד. לאור העדויות לפיהן הסמח"ט הורה בתום הקרב "לא לקחת שבויים" – דווקא מעניין לדעת מה הלך שם.

    • לדברי ברנדייס בשיחת הטלפון מהבוקר הנ"ל, כשהיגיע המח"ט הסמח"ט שינה את הפקודה ופקד לא להרוג את השבויים.
      אני זוכר גם את עדותו של גרשוני, בשיחזור שעשינו בתל פאחר, שאמר שקצין בכיר הורה להרוג את השבויים אבל הוא התנגד לכך והפקודה לא בוצעה.
      אזכיר גם שכפי שמסר לי ד"ר משה נילי שהיה אז חובש במילואים בסיירת,
      הוא הגיע בתום הקרב ועזר בטיפול בפצועים.
      לאחר מכן הוא זה שהוביל את השבויים לחורשת טל במסע רגלי.
      אני מתאר לעצמי שלא היה היחיד אלא שהיו איתו חיילים נוספים.
      הוא אמר לי שמסר אותם שלמים בחורשת טל.

  15. מציע להתרכז בעובדות ובאווירה טובה. לחלק מאנשי הסיירת יש בעיות זיכרון וזה טבעי אחרי 50 שנה
    החלק שלא השתתף עם הסיירת לא יודע מה קורה ומפריח עורבה פרח על סמך השערות
    הנסיונות לצייר לפעמים תמונה שונה בניגוד למה שהיה בשטח איננה ראויה.
    העדות שמסר רובקה היא פחות או יותר מה שקרה. לא חשוב 5 דקות מפה לשם.
    הסיירת פעלה בנחישות ובמקצועיות בתל פחר ועשתה זה כעבור זמן קצר מרגע שהגיע לתל.
    האשמות הסמח"ט כלפי הסיור אינם במקומם ויתכן שנובעות כי רצה להיזכר כמפקד שהכריע את הקרב
    רובקה בדרגת סרן לא יכול ולא רצה להתעמת עם קצין בכיר בדרגת סא"ל ובצדק
    קראתי את הגידופים של הסמח"ט על רובקה ,דבריו מבישים וראויים לכל גנאי.
    גם אחרי כל כך הרבה שנים מפקד לא יכול להתבטא כך על מפקד אחר בפרט שהוא איננו ולא יכול להגיב
    קראתי ביקורת שהיתה גם על הסמח"ט אבל הוא מתעלם ממנה ורואה רק את הדבשת של אחרים.

  16. לשמול'ק שלום. אתה מאוד נחרץ בקטע של המפגש רובקה והסמח"ט ואכן יתכן שהם דיברו ובמקום אחר אותו לא ראינו והחליטו על דרך פעולה ומה עושה מרגע זה כל כוח בשטח.
    בכל מקרה אני לא ראיתי שום כוח שניכנס לפנינו וגם לא מיד אחרינו .אולי תנסה לומר האם הם ניכנסו לאותה תעלה נמוכה ומתי?
    ועוד משהו חשוב שהבנתי רק עכשיו. ברנדס ושוקי מספרים שהם לא המשיכו כמו בתוכנית שרובקה ביקש או פקד לבצע דילוג בן התעלות לכוון שלו [מה שאני לפחות ביצעתי] אלא המשיכו בתעלה מערבה ומשם פנו שמאלה כלומר דרומה לתעלה עמוקה ובדיוק בנקודה שגלשו לתעלה שמאלה שם נהרג אברהם רימון ז"ל. ובהמשך שוקי חבר אלינו ואת ברנדס הוא לא זוכר.
    ואם אנחנו במוטיב הזה. אני שואל האם למישהו יש מושג מדוע החליט רובקה לבצע את הדילוג [ כי בדיעבד הוא היה בהחלט מסוכן]. אני חושב שדוד כהן שהיה חברו הטוב לאורך שנים רבות אולי ידע להשיב על כך.

  17. בעקבות הדיון, בתגובות לפוסט זה, על מה שעשתה או לא עשתה הסיירת בתל-פאחר, כאן המקום לציין *שוב* לדברים שנדפסו בספר 'המערכה על הגולן' של מתתיהו מייזל, 2001, הכותב בעמ' 307 על הסיירת: "כאשר הגיעה הפלוגה אל מצפון לתל פח'ר (בשעה 17:20), כשהתברר שחלקו עדיין לא נכבש, הפלוגה נשארה מחוץ לתל לפי הוראת המח"ט".

    שוב, כי כבר ציטטתי מקטע זה בפוסט הראיון עם מייזל (בתגובתי מ-23 בדצמבר 2013 בשעה 0:03), וכתבתי למראיין: "האם זכור לך האם בדיון על כניסת הפלוגה לתל הוזכרה הוראה זו?" – ועל כך השיבני: "לשאלתך, לא זכור לי שנתקלתי בעדות כזו של לוחם, גם לא נתקלתי בכתובים, כאילו ההמתנה של הסיירת מחוץ לתל היתה בהוראת המח"ט".

    מאז התפרסמו יומני הקשר ונתגלה כי בשעה 17:20 (זו שהוזכרה אצל מייזל) דיווח מ"פ הסיירת: "אני בתוך תל פחר", ובתגובה נמסר לו, באותה דקה, ברשת החטיבתית: "בדרום מזרחית ישנם כוחות שלנו הזהר". אם מייזל מפרש את ההודעה הזו כהוראה להשאר מחוץ לתל, הרי שרמת הפרשנות שלו מאוד מוזרה, בלשון המעטה.

    ומעניין לעניין, בעמ' הקודם, 306, כותב מייזל: "בשעה 15:30 הודיע המח"ט לגדוד 51 על שינוי משימה" – וכאן ציטט מייזל מיומן הקשר משפט שלם בהודעתו של מח"ט גולני לגדוד 51 "אני רואה … מתקדם אליך" [בפירסום יומן הקשר בבלוג נמצא המשפט המצוטט בשורה מס' 155 ונרשם שהוא מהשעה 1535, וצריך בדיקה] ובהמשך כותב מייזל: "גדוד 51 קיבל הוראת שינוי משימה פעם נוספת תוך זמן קצר ביותר. בשעה 15:57 הורה המח"ט לגדוד לא להמתין עד כיבוש תל פח'ר, כמתוכנן, אלא לצאת מיד למשימתו (לפי התכנית) לכיבוש תל עזזיאת. בדו"ח שנמסר לפיקוד הצפון (בחפ"ק הפיקודי) באותה השעה, נאמר: "פח'ר בידינו. בורג' בידינו עוד כמה דקות. עולים לעזזיאת…" "

    – והרי זה פלא, כי ביומן הקשר, כפי שהתפרסם בבלוג, כלל לא מופיעה הוראת המח"ט המוזכרת ("לא להמתין עד כיבוש תל פח'ר, כמתוכנן, אלא לצאת מיד… "), ובכלל לא רשומה הודעה ממנו המיוחסת לשעה 15:57! – ואילו ההודעה המצוטטת אצל מייזל בהמשך, רשומה, ביומן הקשר שהתפרסם בבלוג, כהודעת מח"ט גולני אל קצין אג"ם שלו, שורה מס' 167, ונרשם שהוא מהשעה 1559.

    כל זה לאחר שבהודעת המח"ט מהשעה 1540 (בבלוג שורה 160) נראה שעדיין אחז אז בהחלטה שעל גדוד 51 להגיע לתל-פאחר, ובשעה 1547 התקבלה שוב הודעה מהפיקוד "שאין אישור ללכת לעזזיאת לפני שגמרו את פחר ובורג'". לא זו בלבד, אלא שגם לאחר ההודעה (הנ"ל) מהשעה 1559 ("עולים לעזזיאת"), הרי שבשעה 1607 נרשמה הודעה (בבלוג שורה מס' 171, ושם שהיא ממג"ד 51 אל המח"ט, וזו – כך נראה מהתוכן, בו מוזכר שמו של מג"ד 51 – טעות ברישום, וצ"ל: מהמח"ט אל מג"ד 51) בנוסח: "בני פתח את הדרך", והתפרשה הודעה זו (בתגובתו של שלמה מן,29 באוגוסט 2014 בשעה 19:29): "כלומר, גש כבר לתל פאחר."

    אלא שלמייזל כנראה היה ברור שהמילים "עולים לעזזיאת" (המופיעים בהודעה מ-1559 אל קצין אג"ם) מתפרשות כהוראה על שינוי בתוכנית, למרות שלא נמצאה הודעה שכזו גם למג"ד 51.

    אזכיר כי בשעתו היה כאן דיון בסוגיה הזו, האם קיבל מג"ד 51 הסכמה להמשיך בתוכנית ולעלות לתל-עזזיאת, והועלו השערות שונות (ראו: 30 באוגוסט 2014 בשעה 14:27 – "לשער שאולי המח"ט ביטל את ההוראה ושלח את ההודעה עם רץ". 31 באוגוסט 2014 בשעה 12:02 – "יש סיכוי לא קטן שהמ[ח"ט] פגש את מג"ד 51 בבחריית").

    • ובהמשך לזה, עוד משהו:

      בשונה מהמסופר (בראיון לבלוג) שבגלל "התוכנית הגדודית … פלוגה א' נכנסת לסככה, פלוגה ג' נכנסת בשער העיקרי … זה גם מסביר את החתירה שלי להגיע לסככה. כשאני באתי מהכיוון ההפוך, מצפון לדרום, ראיתי את הסככה שהיתה היעד שלי. ראיתי את השער (הצפוני), רק שזה לא היה המשימה של הפלוגה"; "אני ידעתי שאני צריך להגיע ליעד הדרומי והכרתי אותו והגעתי לשם"; "למה הגעתי דווקא לסככה? כי זו היתה המשימה שלי",

      הרי שבספרו של מייזל, עמ' 307, נכתב: "סגני מפקדי הפלוגות א' וג' שעלו על זחל"מים ועקפו את התל מצפון, כדי להגיע לצדו המזרחי, טעו באשר לכניסה הצפונית לתוך המתחם ונכנסו לחלקו הדרומי, וחברו למ"פ א'" – ומעניין על סמך מה הסתמך בנוגע לסמ"פ א' (באשר לסמ"פ ג', לא זכור לי האם בבלוג ניתן הסבר להגעתו דווקא לתל הדרומי).

      מיד בהמשך שם כותב מייזל: "באותו הנתיב הגיעו גם קצינים נוספים – מ"מ "המיוחדת" … וקמב"ץ החטיבה" – ואינו מפרש כי הזחל"ם ובו השניים הנ"ל (ועמם עוד לוחמים מהמחלקה המיוחדת) היה הראשון שעשה את האיגוף. ואולי נתחלף למייזל סמ"פ א' בקמב"ץ, שנהג בזחל"ם וסיפר (בראיון לבלוג) שפספס את הכניסה לתל הצפוני.

  18. מדוע לארועי 50 שנה לששת הימים הצנחנים חטיבה 55 עושים סרט על כיבוש גבעת התחמושת והעיר העתיקה וגולני לא מסוגלים לארגן כלום על תל פחר ואחרי זה מתלוננים שלא סופרים אותם ואין להם יחסי ציבור
    אני מצפה מהותיקים לעורר את החטיבה בהווה ולמסור להם שהחלו ארועי 50 שנה וששוב הם נשכחים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s