המחברת של אמנון

איך היה אמור להיראות ולהתבצע מבצע "מקבת 1" להבקעת הרמה הסורית דרך כיבוש רמת הבניאס ותל חמרה? * הצצה לרישומים שערך אמנון חינסקי, מג"ד השרמנים 377, מלמדת על הפעולה המורכבת שתיכננה אוגדה 36 בתקופת הכוננות במאי 1967 – שלבסוף לא יצאה אל הפועל

חינסקי ברמה

המג"ד אמנון חינסקי [מימין] מתדרך את אנשיו ברמה הסורית שאך זה נכבשה. משמאל: יעקב נויפלד מ"פ פ'

מאת בני א'

פרולוג

בלוק כתיבה ישן. כריכתו שחורה ועליו סמל צה"ל, ובו דפים מצהיבים, כתובים בכתב יד מסודר ורהוט, שנמצא בעזבונו של סא"ל אמנון חינסקי, מג"ד 377, הובא לעיוני ע"י בתו רותי, שביקשה הסברים לחלק מן הביטויים הזרים לה ששורבטו בין דפיו.

עטיפת המחברת של חינסקי

עטיפת המחברת של חינסקי

המסמך אינו יומן, אין בו גם תחקירים, או סיכומים. המדובר בפנקסו של קצין, פנקס מן הסוג שהיה מצוי בימים עברו בכיסו של כל מפקד, דוגמת פנקס ה- KO HI NOR הכתום, אשר אני החזקתי בכיס חולצתי כעבור 4 שנים לאחר מלחמת ששת הימים, ובמשך 27  השנים שלאחר מכן, ובו נהגתי לרשום מזכרים באשר לפעולות היומיומיות שעלי לבצע ומחקתי את אלה שכבר בוצעו. למרות שהמסמך אינו רשמי, עדיין יש בתוכנו כדי ללמדנו אודות אירועים ועניינים שהתרחשו בזמן אמת, ולשמש סוג של חומר עזר להבנת ההיסטוריה בעת התהוותה.

במחברת זו שרבט אמנון, מדי יום ביומו, את רשימת המטלות שעליו לזכור, מזכרים שונים באשר למשימות שיש לבצען ושאר דברים שונים ומשונים שהעסיקוהו כמפקד גדוד טנקים שהתגייס, התארגן ונערך למלחמה. חלק ניכר מהדברים הינם עניינים בנאליים, כגון חופשות, בעיות ת"ש, הצטיידות בכלי רכב, רק"ם, זיוודים וכיוצא באלה. הרישום מתחיל בגיוס הגדוד  והתארגנותו למלחמה, נעצר בימי המלחמה ושוב חוזר אלינו בתקופת ההתארגנות שלאחר המלחמה.

בין דברים בנאליים אלה, מסתתרים ראשי פרקים של תוכניות שנרקמו באותם ימים לביצוע קרב הבקעה בצפון רמת הגולן, על ציר דן-בניאס – ביצוע שהוטל בפקודה על גדודו של אמנון, לרבות טיוטת פקודה חלקית ומרשמי קרב ראשוניים. נראה כי אלה התייחסו בעיקר לתכנון מבצע מקבת 1 – תוכנית ההבקעה הקונקרטית הראשונה שפיקוד צפון הכין במהלך נוהל הקרב המתגלגל למלחמה. בתכנון זה אעסוק ברשימה זאת.

רקע: גרזן, מרקחת וסדן – התכנונים לימי סגריר

המלחמה בגזרת רמת הגולן לא נפלה כהפתעה על פיקוד צפון. למעשה, מאז תום מלחמת השחרור, עסק צה"ל בתכנונים לקראת יום סגריר, בו ייאלץ הצבא להתמודד עם הצבא הסורי. מרביתן של התוכניות שנעשו באותם ימים עסקו בתכנוני הבקעה לעומק הרמה הסורית (כפי שנקראה באותם ימים), תוך התבססות על הסד"כ המיטבי שיכול היה הצבא הישראלי להקצות לטובת ביצוע תכניות אלה.

התוכניות הרציניות ביותר הועלו על שולחנות המתכננים בשנת 1964 לערך, במקביל להתחממות הגזרה במסגרת אירועי מה שכונה באותם ימים "המלחמה על המים". התוכנית העיקרית שתכנן צה"ל נקראה "גרזן". היתה זו תוכנית גרנדיוזית שיצאה תוך הנחה שהלחימה תיערך אך ורק נגד סוריה בשלב הראשון. בשלב זה יבקיע צה"ל, בעוצמה של שני מאמצים אוגדתיים, ויכבוש את דמשק תוך 96 שעות.

לעומתה, תוכנית אחרת, מצומצמת בהיקפה, נקראה בשם הקוד "מרקחת". בתוכנית זו תיכנן צה"ל הבקעה, באמצעות כוח של שתי חטיבות חי"ר בסיוע טנקים באיזור רמת הבניאס, תוך כיבוש מוצבי קו ההגנה הראשון מבחריאת צפונה לרבות תל עזזיאת, תל פאחר, תל חמרה והעיירה בניאס, כאשר הכוחות יעמיקו עד מעבר למוצבי זעורה במזרח, ויחסמו את הציר הראשי ההולך למסעאדה וממנה לקונייטרה.

תוכנית זו היוותה חלק מתוכנית כוללת שנקראה "סדן", אשר במהותה היתה תוכנית מגננה כוללת למדינת ישראל, תוך שיפור קו המגע בגזרה חשובה זו וסיכול תוכנית הטיית מקורות הירדן ע"י הבקעה מקומית והשתלטות על אתרים סמוכים לקו המגע.

זחל"ם הפיקוד של גדוד 377. המג"ד חינסקי בכובע מצחייה ניצב מקדימה

זחל"ם הפיקוד של גדוד 377. המג"ד חינסקי בכובע מצחייה ניצב מקדימה

למעשה, עם שינוי המצב הגיאופוליטי והצבאי באיזור כולו בחודש מאי 1967, נערכו ע"י פיקוד הצפון תוכניות הגנה, אשר כללו גם התקפות נגד והבקעות בגזרות מקומיות וביניהן הבקעה מקומית לעבר ציר מסעאדה-קונייטרה בדומה לתוכנית "מרקחת". התוכניות העדכניות בתקופת ההמתנה למלחמה התבססו בעיקר על תפיסת קו המגע ע"י שתי חטיבות הקו המרחביות (בדרום חטיבה 2, ובצפון חטיבה 3) וגדוד השריון הפיקודי. מאחוריהם רוכזו הכוחות הניידים של הפיקוד, שכללו  את חטיבת החי"ר הסדירה גולני (חטיבה 1), חטיבה ממוכנת אחת (חטיבה 45) עם גדוד שרמנים משופרים ושני גדודי חרמ"ש, חטיבה משוריינת (חטיבה 37) ובה גדוד טנקים בינוני אחד (שרמנים משופרים), גדוד טנקים קלים (AMX-13) וגדוד חרמש.

גדודי הטנקים של אותם ימים היו משופעי אמצעים: בכל גדוד היו 4 פלוגות טנקים, כאשר בכל פלוגה 14 כלים, פלוגת חרמ"ש, סוללת מרגמות מתנייעות 120 מ"מ וכן מחלקות סיור וחבלה. הטנקים בשני גדודי השרמנים כללו שני סוגים: M-50 שרמן משופר עם תותח צרפתי ארוך קנה של 75 מ"מ, ו-M-51, שהיה דומה לאחיו, אך היה מצוייד בתותח צרפתי 105 מ"מ, אשר היקנה לכלי עוצמת אש וכושר חדירה העולים על עוצמת האש של הכלים הסובייטים החדישים ביותר בהם צוייד הצבא הסורי (אלה היו מצויידים בתותח 100 מ"מ). כן היתה בגזרה פלוגת צנטוריונים עבי שריון מצויידים בתותח בריטי 105 מ"מ, שהיו עידית כוח השריון הצה"לי.

הסד"כ הצה"לי נפל, הן בכמותו והן באיכות חימושו, מן הצבא הסורי שהיה ערוך במערכי קבע ברמת הגולן ובמחנות עורפיים, שכללו ריכוזים גדודיים וחטיבתיים בגב ההר. הצבא הסורי נאחז דרך קבע בשלושה קווים, מקו המגע בואכה גזרת דמשק. כאשר בקו הראשון, קו המגע, על שלושת קווי המשנה שלו, נאחזו הכוחות במוצבים מבוצרים היטב, בנויים בצורה היקפית, עם תעלות קשר עמוקות, חלקן מחופות, עם עמדות נ"ט ומקלעים, עם מיצדיות בטון עם תקרה משופעת מבטון עבה מזויין בברזל רב ובונקרי לוחמים. הבקעת קו החזית משמעה היה התגברות על שלושת קווי המוצבים של המערך הקדמי.

בנוסף, השינוי במצב הפוליטי הביא לכך שכבר בימי ההמתנה הוברר שלא רק שפיקוד צפון לא יזכה לתגבורות מן העתודה המטכ"לית ופיקודים אחרים, אלא היה עליו להיערך ללחימה בשתי חזיתות נפרדות, לאור השינוי במערך הבריתות וכניסתה של ירדן למערך האויב. כידוע, עם פרוץ מעשי האיבה הועבר רוב הסד"כ, המצומצם גם כך, לגזרת צפון השומרון, לרבות כל אוגדה 36. בקו המגע נותרו החטיבות המרחביות, גדוד השריון הפיקודי המצוייד בכלים מיושנים, וגדוד השרמנים של חטיבה 37 – גדוד 377. בגדוד זה אעסוק בהמשך.

הדרך שמזרחית לשאר ישוב. שימשה בעבר דרך הפטרולים הישראלית שעברה מתחת לתל עזזיאת. מכאן בהמשך וצפונה היה אמור לנוע הכוח שנועד לכיבוש רמת הבניאס ותל חמרה

הדרך שמזרחית לשאר ישוב. שימשה בעבר דרך הפטרולים הישראלית שעברה מתחת לתל עזזיאת. מכאן בהמשך וצפונה נועד לנוע הכוח לכיבוש רמת הבניאס ותל חמרה

התכנון: חטיבות 37 ו-45 + גדוד 51 

בימי ההמתנה ערב פרוץ המלחמה, הכין פיקוד צפון לאישור המטה הכללי מספר תוכניות התקפיות. ביניהן הוכנה תוכנית מקבת מיום 21/5/67 שהתבססה על הבקעה באיזור הבניאס. התוכנית נועדה לביצוע תחילה ע"י אוגדה 36. האוגדה עסקה בתכנון האופרטיבי על בסיס הסד"כ המלא של האוגדה, כולל חטיבה 45, חטיבה 37 (מתוגברת בפלוגת הצנטוריונים) וגדוד 51 מגולני. לסיוע הוקצו 5 גדודי חת"ם כולל גדוד בינוני, גדוד שדה, שני גדודי מרגמות וגדוד תומ"ת.

חטיבה 37 בצירוף גדוד 51 יועדה לכיבוש תל חמרה ורמת הבניאס. חטיבה 45 יועדה לכבוש את תל עזזיאת, בורג' בביל ותל פאחר. התוכנית לא אושרה ע"י מפקד האוגדה לאור חסרונות שונים שמצא בה. על כן יצאה ביום 22/5 תוכנית מקבת 1 במסגרתה הוקצה גדוד 51 לחטיבה 45, כאשר על חטיבה 37 הוטל לבצע את התוכנית המקורית של כיבוש תל חמרה ובניאס באמצעיה בלבד.

אעיר, כי מוצב תל חמרה היה בשעתו אחד המוצבים היותר מבוצרים, אשר שלט טופוגרפית על סביבותיו וכלל אמצעי נ"ט, סוללות מרגמות שנפרסו בעורפו, כאשר עיקר כוחו התבסס על מספר טנקי פנצר שהוצבו בעמדות בהיקף המוצב, עם אפשרות לניודם סביב למוצב בתוך מחפורת היקפית.


תצ"א של תל חמרה, צולם ב-7 ביוני 67. באותו יום ניתן אישור למקבת מצומצמת של כיבוש מוצבי הקו הראשון הסורי ע"י חטיבת חי"ר 1 בתוספת שתי פלוגות טנקים מגדוד 377, פעולה שבוטלה לבסוף. לחצו להגדלה

תוכנית מקבת 1 הורחבה כבר למחרת היום ע"י מקבת 3 (פקודת מקבת 2 היתה פקודת כוננות בלבד), בה הורחב עומק ההבקעה גם למוצבי זעורה ועין פית, אך גם מקום הפריצה הועבר לגבעת האם. חטיבה גולני בשלמותה נועדה לבצע את ההבקעה, כאשר על חטיבה 37 מוקטנת (פחות גדוד ה-AMX) היה לנוע דרך רמת הבניאס ולכבוש את תל חמרה ובניאס. כפי שנראה, תוכנית זו כבר אינה רלוונטית לרשימה זו, כפי שגם התוכניות שבאו אחריה, ואשר כולן התבססו על הבקעה בגבעת האם, בסד"כ שהשתנה לפי הנסיבות, עד אשר בוצעה תוכנית שהתבססה על חטיבה 1, חטיבת שריון ממוכנת מוקטנת 8 וגדוד 377, כאשר בשלב השני הצטרפה אליהם גם חטיבת שריון ממוכנת 45.

נראה, כי כל התכנונים שנעשו, תוכננו במסגרת העוצבה או הפיקוד ללא ירידה לרזולוציה של הרמה הלוחמת. כאן נותר כר נרחב לתכנון פרטני של מפקדי יחידות המשנה.

טיוטת התוכנית: הבקעת שריון בגזרת הבניאס

בפנקסו של המג"ד אמנון חינסקי לא מצאנו תכנון מושלם ומלא של תוכנית ההבקעה, אלא רק רישומים של עקרונות, הגיגים, תכנונים ראשוניים ומזכרים שרשם לעצמו באשר להדגשים בנוהל הקרב ובאשר לתוכנית הנרקמת.

ציוותי הכוחות והמשימה מלמדים כי המדובר בפקודת מבצע "מקבת 1", במסגרתה אמורים היו כוחות חטיבה 37 לבצע הבקעה בגזרת הבניאס, באיזור כביש 99 דהיום, תוך כיבוש מוצבי תל חמרה, בניאס ורמת הבניאס. כל זאת ללא תגבורת חי"ר מחטיבה 1.

די אם נתבונן במפת הקוד של פיקוד צפון משנת 1967 [ראו כאן מתחת], כדי להבין את גודל המשימה שהוטלה על הכוחות המבקיעים. מיקום נקודת הפריצה, בפינה הצפון מזרחית המרוחקת ביותר באצבע הגליל, מול העיירה בניאס, נושקת לדרך הרוחב הצפונית ביותר ברמת הגולן. הדרך, המחברת את דרום לבנון עם דמשק, משיקה לגבול הבין לאומי מכיוון רג'ר אל העיירה בניאס, משם ממשיכה דרך העיירות מסעאדה ובוקעתה אל קונייטרה ומשם ממשיכה והולכת בואכה דמשק.

הסורים ראו במקום את אחת מנקודות הפריצה האפשרויות של צה"ל אל תוך הרמה הסורית והבקעה לכיוון הבירה.

מפת 1967

מפת קוד פיקוד צפון מ-1967 של הפינה הצפון-מזרחית בגבול ישראל-סוריה. צפיפות מוצבים ושדות מוקשים לרוב

האיזור משני צידי הכביש הינו אחת הנקודות המבוצרות ביותר בקו המוצבים הקדמי הסורי. בחזית איזור הפריצה נפרס שדה מוקשים ומאחריו תעלת נ"ט. באיזור מוקמו כ-11 ביצורים שונים, שהגדולים בהם הינם מוצב תל חמרה האימתני, עליו כבר עמדתי לעיל (9179 במפת הקוד), על עמדות הטנקים והנ"ט הסובבות אותו, המתנשא מצפון לציר. בחזיתו מצוי מוצב נ"ט (9178). מדרום לציר מצויים מוצבי רמת הבניאס (9141 ו'- 9164), שגם בהם הוצבו טנקים. בעורפו של קו מוצבים קדמי זה הוצבו עמדות מרגמות. בין המוצבים הללו נפרס שדה מוקשים ומאחריו נפרסו מוצבי הבניאס, שגם בהם הוצבו טנקים.

מערך מוצבים חזק זה שולט טופוגרפית על השטחים שממערב לו, והעמיד כל כוח מבקיע בעמדה נחותה מול המערך שממול. אל מול מערך כבד זה, אמור היה גדודו של אמנון להבקיע.

עיקרי תוכנית ההבקעה מפורטים במחברתו של אמנון כדלקמן:

רישום חינסקי

הרישום של חינסקי: היערכות, פיצוח, חיפוי, כיבוש

סיוע ישיר גד' תומ"ת שלב ב' שלב ד'

יש להניח, כי עיקרים אלה נרשמו ע"י המג"ד בקבוצת פקודות מיום 22/5/67.

התכנון הטיל על הגדוד משימת הבקעה אשר במקורה, בפקודת מקבת המקורית, הוטלה על כוח מעורב שכלל גם שתי פלוגות חי"רם [חיל רגלים מעולה] מחטיבה 1 וכוח משוריין, אשר נדרשו להבקיע בגזרה המבוצרת ביותר בצפון רמת הגולן. אולם בהמשך, בפקודת מבצע "מקבת 1", הוטלה המשימה על חטיבת השריון 37, ובראשה גדוד 377.

בהמשך המחברת שב המג"ד ועוסק בעניני דיומא של הצטיידות, תנועה והכנות. כל זאת לצד מזכרים בנאליים, המתייחסים לביצוע השלמות שונות, השלמות ציוד ותחמושת ושאר עניינים הקשורים בהכנותיו של גדוד טנקים לקראת יציאה לקרב.

רק כעבור כיומיים-שלושה הוא חזר לעסוק בתכנון הפריצה. מרישומיו עולה, כי לצורך הביצוע נעשה שינוי בציוותי הכוחות האורגניים של הגדוד, כאשר הוקצו לו 10 טנקי צנטוריון (שוט), אולם נלקחו ממנו למעלה מ-20 טנקים: פלוגה של טנקי שרמן  M-50  (תותחי 75 מ"מ) ושתי מחלקות טנקי M-51 (תותחי 105 מ"מ). כן נלקחה מהגדוד סוללת המרגמות 120 מ"מ לטובת החטיבה.

תל חמרה, צילום מאיזור קיבוץ שניר [בזמנו - רמת הבניאס]

תל חמרה, צילום מקורב מכיוון דרום-מערב מאיזור קיבוץ שניר [בזמנו – מתחם רמת הבניאס הסורי]

בהמשך רואים רישומים שבהם רשם המג"ד לעצמו מזכרים לביצוע. מהרישומים עולה כי על הגדוד היה לפרוץ מעבר בשדה המוקשים הסורי ולשם כך סופחה אליו מחלקת הנדסה. הוא מזכיר לעצמו כי עליו לדרוש את התייצבות מ"פ הצנטוריון והכין לעצמו רשימה מדוקדקת של כל הסד"כ הגדודי.

עוד עולה מן הרישומים, כי לגדוד הוקצבו כוחות סיוע ארטילרי ניכרים של גדוד תומ"ת, גדוד מרגמות כבדות ויחידת זרקאורים, אשר יועדה להארת היעדים בעת הפריצה וסנוור כוחות האוייב.

האותיות הקטנות מלמדות על הרהורים באשר להקצאת הכוחות. כאן מסתבר לפתע מן הרישומים, כי הגדוד אמור להקצות פלוגת טנקים נוספת שתסייע לגדוד החרמ"ש 278, שהינו גדוד אורגני של חטיבה 37. כך הורדו מסדר הכוחות של הגדוד 34 צוותי טנקים (סד"כ העולה על סד"כ גדודי של ימינו). לצד ציוותי הכוחות, רושם המפקד לעצמו הדגשים באשר למציאת פיתרון לפתיחת המעבר (ונראה כי הגדוד תכנן לפרוץ בפירצה יחידה); הוראות לתרגול הכוחות במעבר רשתות רדיו, תרגולת שלא היתה פשוטה לביצוע באמצעי הקשר של 1967; חלוקת אמצעי הצפנת קשר ("מלקוד") ותזכורת באשר לביצוע סיור מפקדים.

במחברת משורבט שרטוט ראשוני של תנועת יחידות המשנה וצירי תנועה.

שרטוט חינסקי

השרטוט ממחברת חינסקי

מהשרטוט ניתן ללמוד כי פלוגה פ'  (51-M בפיקוד נויפלד) סופחה לגדוד חרמ"ש 278. פלוגה ו' (50-M בפיקוד אליושה) ישבה בדן ואמורה היתה להתקדם עצמאית צפונה. פלוגת הצנטוריון בעמדות חיפוי, ואילו פלוגת גדי (פלוגת חרמ"ש ח') ופלוגת עמי (עמי לב טוב ז"ל, מ"פ פלוגה ה' טנקי 51-M) יעברו בפירצה ויתקפו את תל חמרה.

בהמשך, רואים אנו את תחילת כתיבת טיוטת הפקודה הגדודית.

"השיטה

  • התקפת לילה בציר אחד בסיוע ארט'
  • ——פיצוח עמדות הטנקים והנ"ט, השתקת אש אויב
  • כיבוש חמרא ופריצת מוקשים תעלת הנ"ט
  • כיבוש חמרא ופינוי הציר
  • התארגנות, ועתודה"

בהמשך נראה כי הוא החל בכתיבת סעיף השלבים, אך עצר כבר בשלב א', שלב התנועה להיערכות.

מתחת משורבטת סקיצת מרשם קרב מפורטת יותר, ובה פירוט כל הכוחות הפורצים, מיקום הפריצה ומיקום הכוחות המחפים (שרמן מימין לפריצה וצנטוריון משמאל) וסדר התנועה לכל שלבי הביצוע, מבלי להתייחס ללוח הזמנים:

ממחברת המגד חינסקי

תרשים תנועה לכיבוש תל חמרה כפי ששירטט המג"ד חינסקי

עמוד לאחר מכן מופיע נוסח שונה של סעיף "השיטה – כללי":

"הגדוד יתקוף בתקפת לילה (כך במקור – הערת הכותב) על ציר אחד בסיוע ישיר גד' 105 (תותחים מתנייעים מסוג פריסט 105 מ"מ – הערת הכותב), גמ"כ 120 מ"מ, סול' פרוז'קטורים את תל חמרא יתארגן ויהווה עתודה.

שעת ה-"ש, 22:00 או פתיחה באש של חט' 1".

בהמשך, מופיע "סיכום  תל חמרא". סיכום זה מתייחס למשימה שונה במקצת:

ממחברתו של המג"ד

ממחברתו של המג"ד

נראה, כי רישום זה מתייחס לפקודה שונה, נראה כחלק מתכנון פקודת "מקבת 2". מכל מקום, נראה כי הפקודה עצמה נכתבה במקום אחר ולא במחברת זו. ואכן, במקום אחר מזכיר אמנון לעצמו כי יש להעביר לחטיבה מרשם קרב כולל ציון שלבים וכוחות ומשימות. כן יש להעביר למח"ט שקף מרשם קשר.

מכל מקום, במקביל, רואים כי הרישומים במחברת נוגעים במקביל גם לתכנוני מגננה, כאשר התוכנית היתה כי הגדוד יתכנן מערך הגנה קדמי שיתפרס לפני מערכי החי"ר (גדוד 34 מחטמ"ר 3) והחרמ"ש (גדוד 278).

בדפים הקודמים לא מצאנו פירוט של שלבי התקיפה, פרט לשלב א', שהינו שלב ההתקרבות ותפיסת עמדות ירי. בהמשך לאחר שהאצבע מדלגת על דף שנתלש, מוצאים דף ובו מפורטים השלבים ב'-ד'. בקטע אחד רואים תכנון מדוקדק להפעלת פלוגת הצנטוריונים עד רמת תפעול הטנק הבודד. לאחר מכן ההנחיות לפלוגת החרמ"ש: התקרבות בשלב ג' ומעבר הפרצה בשלב ד', והסתערות באיגוף ימני בחיפוי טנקים וכיבוש תל חמרה וטיהורו. אעיר בשלב זה, כי תכנון מעין זה של מבצע, שנועד מלכתחילה לביצוע ע"י שתי פלוגות חיר"ם ופלוגת חרמ"ש מילואים, נראה לי יומרני ונראה כי נכפה על הגדוד מכוח הנסיבות.

ממחברתו של חינסקי

מתוך המחברת של חינסקי

ושוב, אעיר כי הכיוון שלפנינו רק מחברת עם מזכרים והערות. יש להניח כי נעשה במקום אחר, סביר שעל-ידי מטה הגדוד כולו, תכנון מלא של הוראות לכל אחת ואחת מכוחות המשנה של הגדוד. ידוע מעיון בדפים כי נכתבו פקודות מלאות, כולל טבלת כוחות ומשימות, הוכן מרשם קרב, נעשה מרשם קשר. כל אלה הועברו כנראה ע"י הגדוד לאישור החטיבה, כפי שאמנון רשם לעצמו במקום אחר כמשימה לביצוע.

המשך הפנקס עוסק כבר במשימות הנוגעות לתכנון מאוחר של מקבת, תוך כוננות לתנועה של 30 דקות. מהספרות (ראו ספרו של מייזל, "המערכה על הגולן 1967") אנו למדים כי פקודה כאמור הורדה לחטיבה 37 ולחטיבה 1 ביום 29/5/67 שעה 16:30. תוכנית זו כבר התייחסה לפריצה בכוח דו-חטיבתי בפירצה אחת באזור גבעת האם. התכנון כלל סיפוח שתי פלוגות לחטיבה 1. במחברת רשם אמנון לעצמו כי יש לארגן רשת קשר בין נויפלד (מ"פ פ') לחטיבה 1. וכן מזכר בדבר חבירת פלוגה ז' (מ"פ זאב נמיר) לחטיבה 1.

איזור תל חמרה ורמת הבניאס מכיוון דרום-מזרח אל צפון-מזרח

תצ"א כיום של איזור תל חמרה ורמת הבניאס מכיוון דרום-מזרח אל צפון-מזרח

התכנון לכיבוש תל חמרה

התכנון לכיבוש תל חמרה. התחלת תנועה מהשדות המזרחיים של שאר ישוב מתחת לתל עזזיאת

סוף דבר: ממקבת 1 למקבת 7 – הבקעה מגבעת האם אל זעורה, תל פאחר ותל עזזיאת

יודעים אנו מספרי דברי הימים, כי תוכניות מקבת השונות שעסקו בפירצה מול מערכי הבניאס האימתניים נגנזו. במקומן בוצעה לבסוף תוכנית מקבת מספר 7. תוכנית זו בוצעה באיזור בטנו הרכה של המערך הסורי מגבעת האם, שבו הותירו הסורים פער בלתי מוסבר ברצף ביצוריהם, פירצה אשר קראה לביצוע הבקעה בנקודה זו.

מבצע מקבת 7 בוצע לבסוף על ידי כוח דו חטיבתי שהתבסס על חטיבה 1 וחטיבת השריון 8 מוקטנת, שכללה צג"ם טנקים אחד וגדוד חרמ"ש. במסגרת זו, שולב גדוד 377 (אשר פלוגת הצנטוריון לא סופחה אליו). הגדוד פורק לגורמיו. שתי פלוגות ה-50-M שלו (פלוגות ו' ז') סופחו לחטיבה 1. פלוגה ה' (51-M) סופחה לגדוד החרמ"ש האורגני של חטיבה 8. סוללת המרגמות הכבדות נלקחה גם היא. כל שנותר מהגדוד היה כוח דו פלוגתי, ובו פלוגת טנקים אחת (פלוגה פ' 51-M בפיקוד יעקב נויפלד) ופלוגת החרמ"ש ח' (בפיקוד גדי ארז).

על כוח זה שבפיקוד המג"ד והסמג"ד הוטלה בסופו של יום המשימה של כיבוש מוצבי זעורה והכרעת הקרב הקשה של גדוד הטנקים של חטיבה 8, שהבקיע בקרב קשה ורב חללים את מערכי קלע, וחטיבה 1 שכבשה את המוצבים תל פאחר, תל עזזיאת וקרוביהם. וכך, בסופו של יום, הצליח צה"ל במשימה הקשה של הבקעת מערכי הסורים ברמת הגולן עד קו המוצבים השלישי שבמערך הקדמי, משימה אשר שלביה המוקדמים השתקפו פה ושם בפנקס שהועמד לעיוני.

הפנקס שלפניי לא נכתב כתיעוד היסטורי. אין לראות בדברים המופיעים בו, אלא משום מבזקים שרשם לעצמו המג"ד, על מנת לארגן לעצמו את המשימות היומיומיות שרבצו עליו. מלאכתו של מפקד הינה מלאכה קשה ומורכבת. מפקד חייב לארגן לעצמו דרך שיהיה בה כדי להזכיר לו מה עליו לבצע. יש להניח כי התכנונים המופיעים במחברת אינם אלא ניסיון לזכור את הגיגיו בטרם יהפכו לפקודות לביצוע.

בפנקס מופיעים עוד מאות פרטים שרשם לעצמו המפקד, החל מבעיות ציוד כבד ואימון היחידה לקרב, וכלה במדים לחיילים, כללי משמעת והתנהלות, ויום ספורט. הפנקס מהווה צוהר צר להצצה לנבכי מוחו של המפקד, הניצב בפני משימה קשה של הכנת יחידת מילואים למלחמה בתנאים לא קלים.

טנקים סורים בתל חמרה שנפגעו בהפצצת חיל האוויר

טנקים סורים בתל חמרה שנפגעו בהפצצות חיל האוויר

————————————————————————————————————————————————————————————-

מודעות פרסומת

23 מחשבות על “המחברת של אמנון

  1. השרטוטים, הרישומים והתכנונים שפורסמו כאן הם כמו הצצה לקבוצת פקודות. הם מפשטים היטב את מאחורי הקלעים של התכנונים הגדולים ועוזרים להבין כל מיני דברים, כמו למשל מהן הפלוגות שעליהן סמך המג"ד במיוחד ועליהן הטיל את המשימות העיקריות [במקרה הזה פלוגות פ'-ה' של נויפלד ועמי לב טוב].

    עכשיו צריך להשיג את המחברות של מוסא קליין ובירו ואנחנו חצי מסודרים. 🙂

  2. פלוגות פ' ו-ה' הינן פלוגות 51-M, אשר מעצם טיבן הינן בעלות כח אש חזק יותר ויכולת התמודדות עם שריון אוייב. יתכן שהיתה לכך גם השפעה על איושן.

  3. לפי מיקום רמת הבניאס בתצ"א, האיזור של שניר כיום לא נכלל בו.
    לפיכך הפרשנות שאנחנו נתנו בעבר לשם "רמת הבניאס" (כשלוחה שעליה קיבוץ שניר) והמצאותם של טנקים סוריים שם שיתכן וירו על הטור של גדוד 12 שגוי. הטווח מעמדות הטנקים שנראות בחלק הצפוני של רמת הבניאס בתצ"א הצה"לי בכתבה הנוכחית גדול מדי (3 ק"מ עד תל פאחר ומעל ל3.5 לתוואי ההטיה מדרום לתל פאחר) לירי טנקים של אז. לכן ירי טנקים מחרבת סודה הוא הסביר ביותר ועלינו לוותר על ירי מהשלוחה שעליה קיבוץ שניר וגם מירי ממה שמסומן בכתבה הנוכחית כרמת הבניאס.

    • לדני: התצ"א סימנה את מתחם 9163 כרמת הבניאס, בעוד שבמפת הקוד של פיקוד צפון רמת הבניאס מסומנת כ-9161 ו-9141 – שלימים הפכה לשניר.

      ייתכן שפצ"ן הרחיב את היריעה לגבי מיקום רמת הבניאס וקרא רמת הבניאס לכל האיזור שדרומית לתל חמרה.

      המרחק בין רמת הבניאס/שניר לדרך ההטיה שמתחת לעין א-דייסה הוא כ-3 ק"מ בקו אווירי. בין רמת הבניאס/שניר לתל פאחר ודרך ההטיה יש תצפית מצוינת.

      • המרחק בין עמדות הטנקים שבתצ"א לשניר הוא קילומטר. לפני עמדות הטנקים מסומן במפה שדה מוקשים.
        אם הטנקים נשארו שם לא היה להם טווח לתל פאחר ודרומה.
        האם מעמדות אלה התקדמו טנקים לשניר?
        ביומן המבצעים יש דיווח של נמיר בשעה 14:01 "… טנקים מסתלקים מרמת הבניאס ".
        בעה שדיווח נמצא בקרבת גבעת האם.
        לא ניתן לראות את השלוחה של שניר מגבעת האם (ראו פנורמה של גבעת האם בבלוג זה) ותל חמרה כן נראה.
        המרחק עד תל חמרה 5 ק"מ.
        לשיפוטכם.

    • דני, אתה כותב שמרמת-הבניאס אין טווח לטנקים של אז, ומשתמע מדבריך שאתה מדבר גם על תל פאחר (ולא רק על המקום בתוואי-ההטייה שדרומית לו), ואני שואל: איך זה שקצין הקישור של השריון, סא"ל שלום סלע, לא ידע מזה, וב-19 ביוני 67' אמר: "חוץ מזה, הכוח שעלה על תל פאחר חטף גם אש מעבר רמת הבניאס, ששם עמדו מספר טנקים או תותחים 81 מ"מ – תשעה במספר, אשר הטווח שלהם בהחלט הספיק לסייע לכוח שלהם שלחם בתוך תל פאחר. ככה שהטנקים למעשה נכנסו כולם בלי יוצא מהכלל לשטח ההשמדה."

      בקשר למיקום "רמת הבניאס", ראה הנכתב בתגובה 14 בדצמבר 2014 בשעה 20:03 (שתחילתה: "באחת התגובות בפוסט 164 נכתב שיש "אי הבנה לגבי מה מכונה "רמת הבניאס".") ובשאר התגובות שאחריה שם מאותו יום.

      צפונית (קצת מערבית) לתל-פאחר (וצפונית מזרחית לחירבת סודה) רשום מוצב המסומן במס' 9150 (הסיפרה השלישית אינה ברורה גם בצילום החד מהמפה שניתן בפוסט הנוכחי, כנראה בגלל קיפול. אולי זה 3?) שבמפה שנדפסה עם רישומי המוצבים נרשמה בו האות כ, המסמלת שקיבולת המוצב היא של כתה. רשום אצלי לבדוק אם שרד משהו מהמוצב הזה, אולי יש בו מחפורת טנק (כמו שיש בחירבת סודה).

  4. רמת הבניאס מסומנת, בצורה ברורה, ובכתב, במפת הקוד של יזרעאלי.
    את הקטע הרלוונטי של מפת הקוד סרקנו למעלה.

    • לא התכוונתי שיש שגיאה בכתבה אלא שהיתה לי עצמי שגיאה בזיהוי מיקום רמת הבניאס.

  5. חינסקי אומנם לא התעסק בבעיות עבירות, אבל על רקע הרישומים שלו הנה דברים שאמר מ"פ הנדסה חטיבה 37 במסגרת פאנל הנדסה: "…כאן התחיל שלב התכנון לגבי המשימות שהוטלו על החטיבה – בניאס, עין פית, זעורה וכל האיזור הזה. הבעיה ההנדסית העיקרית שהיתה לי שם זה היה העניין של הכשרת תעלת נ"ט שנמצאת באיזור של מאחורי רמת הבניאס. זוהי בעיה שעמדה בפניי ואני מבין שהיא גם עמדה בפני החיל, בפרט זה תעלה שהנתונים שהיו עליה – שעומקה 3 מטר, המשטח 7 מטר ולמעלה 5 מטר, נושא שממש היקשה והכביד על מציאת פיתרון של מעבר התעלה הזו. חיל חימוש עם קצין חימוש ראשי, אל"מ ינון [עזרוני, שהיה כבר במיל'], הוא אישית בא לשטח בעין זיתים ואישית ניסה לפתור את הבעיה. אנחנו במקום בעזרת הצמ"ה שברשותי חפרנו תעלה באותם המימדים והוא אישית, עם כוח שלו, עם כל מיני אמצעים ואלתורים, הוא בא לפתור את הבעיה הזו בעזרת כוחות וכל מיני דברים אחרים.

    "דבר שני שמפתיע, שהנתונים ההנדסיים על התעלה הזו בכלל לא היו מדוייקים. מסתבר אחרי הכיבוש שהתעלה זה לא דובים ולא יער, עסק שעבורו השקיע עליו ימים ולילות עם כל מיני מומחים מהנדסים ופטנטים והשקעות כספים שלא הצדיקו עצמם, וזה התברר אחרי הכיבוש שזאת תעלת מים שלא מהווה שום מכשול למעבר נ"ט".

  6. תודה בני על כך שאתה מספר גם את סיפורו של אמנון, מרגש לראות את הכתב שלו ויש לציין שלאורך כל חייו הוא הלך עם פנקס ועט ורשם

  7. מנסה לדמיין מה היה קורה אם מקבת-1 היתה יוצאת לפועל. היו נחסכים כל ענייני קלע, זעורה ותל פאחר, אבל מאידך היינו מקבלים קרב דמים על תל חמרה. התוכנית נראית יומרנית. הכוחות פורצים אל לב החומה הסורית צפופת המוצבים, מתחמי שריון, שדות מוקשים, תעלות נ"ט ומעברי מים. גם הביצוע של התקפת לילה לא היתה עומדת לשרמנים ולצנטוריונים, שדות השלף היו נדלקים במהירות וביחד עם פצצות תאורה היו הופכים את כוחות המקבת לטרף עבור תלי עזזיאת, פאחר, סודה, זעורה, חמרה. רק בזכות הפצצות אוויריות היו נופלים למחרת היעדים. אבל המחיר שהיה משולם היה עלול להיות בקלות כבד יותר מהתוצאות בפועל של מקבת 7 – עם חטיבה 8 וחטיבה 1.

    • הביצוע של התקפת לילה אינו בעיה לשרמנים ולצנטוריונים.
      גם אם שדות השלף היו נדלקים וגם עם פצצות תאורה היו נורות, הכלים לא היו נחשפים בתנועה.
      לכן כוחות המקבת לא היו נהפכים לטרף עבור תלי עזזיאת, פאחר, סודה, זעורה, חמרה.
      תל פאחר הוא בכלל מחוץ לטווח כלי הנשק שהיו בו מכדי לפגוע בכלים שנעים על הנתיב המתוכנן.

      • בתל פאחר היו תותח 57 מ"מ ח"ש, טנק אמ.איקס שעמד בעמדה נוחה כלפי רמת הבניאס ועמדת מרגמות כ-300 מ' ממזרח לו.

          • אין קו ראיה משם לרמת הבניאס.
            אין טווח לא לתול"ר לא לאמ. איקס ולא לתותח ה-57 מ"מ.
            המרגמות יכולות רק לגשש בחושך כי קציני התצפית לא רואים כלום.
            לטנקים של אז (בטח לא לפנצרים שהיו בגיזרה) לא היו אמצעי ראית לילה וגם לו היו הטווח לא יכלו לכוון אל המטרות.

            • החימוש של תל פאחר נועד ללחימה קרובה על התל. מי שהתקרב לתך חטף ממנו. מנגד, באיזור הפריצה באיזור ציר הבניאס היה חימוש כבד בהרבה. כולל טנקים חדישים עם זרקורי א"א. וחוץ מזה, תותחני הטנקים הסורים ראו בכוונות את מה שראו תותחני השרמנים. מלבד זאת היו הרבה אמצעים לשיגור פגזי תאורה. ולשם כך המרגמות מצויינות.

      • אבל אתה צריך לזכור שבחמרה היו כמה פנצרים, ברמת הבניאס היתה כפלוגת T-34, ובנסף היו באיזור כמה T-34. אחד מהם נתפס בחירבת סודה, לאחר שגרם צרות צרורות לגדוד 12, אחד נוסף נתפס באיזור זעורה והשד יודע כמה הצליחו לסגת מהמקום. בנוסף, בחזית תל חמרה מצוי מוצב הנ"ט. האיזור היה מטווח לפחות ע"י גדוד מרגמות. בעורף היו מספר גדודי שדה ולפחות גדוד בינוני אחד, וכל אלה היו מטווחים ישר לפירצה היחידה שהיה על גדוד 377 לפרוץ. לטעמי, האיזור היה אחד המבוצרים ביותר בקו המוצבים הסורי, אם לא המבוצר ביותר.

  8. ובכלל לא ברור איך היו מגיעים לנקודת הפריצה למתחמי בניאס-חמרה, שהיא בקצה של כביש מס' 99, ליד הפנייה לראג'ר. הרי כל הדרך לשם חשופה לגמרי לתל עזזיאת ולתל חמרה שמתנשאים מלמעלה, כל טורי הרק"מ היו חוטפים נ"ט מהמוצבים הסוריים, לא היה נותר מהם דבר עוד לפני שהיו מתחילים לטפס ב-99. תכנון מנותק לגמרי.

  9. תוכנית מקורית מטורפת
    מי שיעבור את רמת הבניאס נמצא בנחיתות טופגרפית ומחכים לו שדות מוקשים נרחבים בורות יקוש ומכשולי מים וגם חוטף אש מ3 כיוונים ונלכד למטה
    המיתלה 2

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s