"לא הבנו בזמן, שמוסא שינה נתיב"

ראיון עם עודד שחר, שלפני מלחמת ששת הימים החל חפיפה כקמב"צ חטיבת גולני ובזמן הקרבות שהה במיפקדה העיקרית בהגושרים * "גדוד 51 הבנו שהולך בסדר, שמענו אותם ברור לגמרי ולא היתה בעיה איתם. גדוד 12 לא הבנו מה קרה, למה הם שינו ציר ולא הולכים בנתיב שתוכנן ללכת" * "כבר כשהגעתי לתל פאחר בסוף היום שמעתי שמדברים שרובקה במקום להיכנס לתעלות שלח את סולוביץ' קדימה וככה סולוביץ' נהרג"

הקמב"צ עודד שחר (מימין), הקמ"ן אורי שמחוני והמח"ט יונה אפרת בקבוצת פקודות

הקמב"צ עודד שחר (מימין), הקמ"ן אורי שמחוני והמח"ט יונה אפרת בקבוצת פקודות של חטיבה 1 במהלך מלחמת ששת הימים

מאחת מקבוצות הפקודות של חטיבת גולני במהלך מלחמת ששת הימים נראים במספר תמונות חמישה אנשים עם הפנים אל עדשת המצלמה. מלבד המח"ט יונה אפרת עמדו בסמוך אליו הקמ"ן אורי שמחוני, קצין אג"מ ברוך גורודיש והסמח"ט משה גת. החמישי היה הקמב"צ סרן עודד שוורץ [לימים – שחר], שרק נכנס לתפקידו ובאותו זמן היה בחפיפה עם הקמב"צ הלל בן מאיר. במהלך הקרבות שהה שחר באוהל המיפקדה העיקרית סמוך לקיבוץ הגושרים. פגשנו אותו ושמענו מה הוא זוכר מהתכנונים למלחמה, ממהלך הקרב על תל פאחר ולאחריו.
שחר, יליד 1943, במקור מת"א, התגייס ב-1961 לגולני ועשה את כל המסלול מהטירונות לקורס מ"כים, קורס קצינים, מ"מ, סמ"פ ב' בגדוד 12 תחת פיקודו של המ"פ אלכס קרינסקי, ולאחר מכן מ"פ ב' תחת המג"דים גבי ברשי ולאחריו מוסא קליין. בינואר 1967 עזב את הגדוד והחל קורס מ"פים בדורה. "לא הייתי היחידי כמ"פ שצריך לעבור את הקורס הזה. היו בו גם כאלה שרק התחילו להיות מ"פים או סמ"פים, ואפילו סמג"דים". את שחר כמ"פ החליף נחום ציגלינצקי, שבתקופת הכוננות לקראת המלחמה הוחלף בשלמה סגל.
"אני לא יודע מה היה שם בדיוק", מתייחס שחר להדחה שזעזעה מעט את גדוד 12, "מוסא החליט יום אחד בתקופת ההמתנה שנחום לא מתאים לו לצאת למלחמה, ושלמה סגל שהיה הקמב"צ של הגדוד והיה קרוב מאוד למוסא, המג"ד החליט שהוא יחליף אותו. זהו. אני יודע שנחום נעלם יום אחד ומאז לא ראיתי אותו. אני רק יודע שהוא נמצא בלוס אנג'לס. הוא היה סמ"פ שלי, שנינו בוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה, הוא שנתיים אחריי, מהמחזור של עמרם מצנע ויוסי בן חנן. אני מהמחזור של הרצל בודינגר ורון בן ישי. בינינו היה המחזור של אמנון ליפקין, מתן וילנאי וגיורא רום".
על קורותיו אחרי סיום דרכו כמ"פ מספר עודד שחר: "הלכתי לקורס מ"פים בידיעה שאני חוזר להיות קמב"צ החטיבה. חזרתי והתחלתי חפיפה עם הלל בן מאיר. נפלנו על תקופת הכוננות ויונה [המח"ט] החליט שלא תהיה העברת תפקיד ושנינו נמלא את התפקיד. מיפקדת החטיבה היתה אז במחנה בן עמי, ומהר מאוד דילגנו לגדוד 13 שישב בפילון. 13 נשאר במקום, 12 ו-51 היו בקרבת מקום והתחילו ההכנות. מראש היה מדובר שאנחנו נכבוש את הרמה ושנעלה בקצה הצפוני. כל גדוד קיבל משימה, היו תרגילים על יבש, תרגילים על מודל, כמו טיפוס לצד המערבי של עמק החולה שהיה דומה לעלייה לצד המזרחי".
מי היה הרוח החיה בתכנונים? שחר: "הכל סבב סביב המח"ט, הוא קיבל הנחיות בקבוצות תכנון בפיקוד צפון והוריד אלינו, ואנחנו פרטנו לפרוטות. כל גדוד קיבל משימה והם החלו להתארגן".
 
וקצין האג"מ גורודיש, שהייתם כפופים לו, עד כמה הוא היה דומיננטי בתכנונים? "תראה, אני זוכר פרטים קטנים, ואני במשך השנים די התנתקתי ולא חי את זה ביום-יום. אני זוכר את פתיחת המלחמה. הייתי בראש פינה בבוקר, היתה שם מסעדה קטנה, קראו לה גיטל, לזקנה. אכלנו שם ארוחות בוקר טובות. ואז התחילו פגזים לרדת עלינו. נכנסנו לג'יפ וחזרנו לפילון להבין מה קורה. באותו יום או למחרת חלק מהחטיבה ירד לצפון הגדה. הגענו לג'נין וטובאס ועד הכניסה לשכם ממזרח. מהר מאוד חזרנו חזרה לצפון, כשהמלחמה רצה בסיני ובגדה ואנחנו מחוסרי פרנסה ומקטרים שרק גולני לא ישתתף במלחמה, ממשיכים לחלום ולוחצים בכל מישור שרק אפשר שאנחנו רוצים להילחם. עד שהגיע יום שישי בבוקר [9.6.67] וקיבלנו הוראה שעולים".
איפה היתה החטיבה באותו בוקר? "כבר לא היינו בפילון, אלא באיזור כפר גלעדי. בשישי בבוקר היתה קבוצת פקודות אחרונה, אם אני זוכר נכון זה היה בכפר גלעדי, ושם המח"ט נתן הנחיות אחרונות לעלייה. אני זוכר את מוסא קליין רוקד על השולחן על זה שלא מוותרים עלינו במלחמה, והחטיבה התארגנה ליציאה".
כמה קבוצות פקודות היו לכם באותו שבוע? "היו לפחות שלוש-ארבע פעמים. יש לי איפשהו צילום מאחת מקבוצות הפקודות האלה, לא באותו יום שישי, שאני עומד ליד המפות ויונה עומד עם המקל ומסביר. אני צריך לחפש את זה".
אחסוך לך את החיפוש, אתה מזהה את עצמך בתמונה הזו? "אכן, מי שעומד מימין זה אני".
קב פקודות

קבוצת פקודות של חטיבת גולני באחד מימי מלחמת ששת הימים [צילום: ארכיון צה"ל]

מה רואים בתמונה? "לידי עומד אורי שמחוני, ויונה כמובן, את אלה שיושבים אני לא מזהה, אבל אלה המג"דים. ואני כאן הייתי צעיר אז. לי יש עוד תמונה מאותו אירוע שיונה מצביע עם המקל על המפות".
מה יונה מסביר כאן לקצינים שלו? "בגדול, את הכניסה תכננו תמיד מתל אבו חנזיר [גבעת האם], דרכו היתה התוכנית לעבור את הגבול. התוכנית היתה כל הזמן אותו דבר: גדוד 51 רץ מיד צפונה לתל עזזיאת. אם אני מנסה להיכנס לראש של יונה, הוא החזיק מאוד מגדוד 51. היה שם מג"ד ותיק, בני ענבר, היה שם את המ"פ הכי טוב, אורי שגיא אייזנברג, שהיה המ"פ המוביל של הגדוד הזה והוא נתן להם את המשימה שנחשבה אז הכי קשה. תל פאחר לא נחשב למשימה קשה. הכוונה היתה ש-51 פורצים ועולים צפונה ומגיעים לעזזיאת מהכניסה האחורית וכובשים אותו. גדוד 12 ממשיך מזרחה עד שהוא פוגש בציר הנפט ומשם עולה ומגיע מאחור לתל פאחר. גדוד 13 בעתודה מאחור. גדוד 13 היה רגלי, אם אני זוכר טוב, לאחרים היו נגמ"שים. והיתה לנו פלוגת טנקים שסופחה לגדוד 12 ונעה מלפנים. לגדוד 12 היו שתי משימות – פלוגה א' לתל פאחר ופלוגה ב' למוצב הקטן ההוא, בורג' בביל. ורדי [מ"פ א'] ופלוגה ג' של תשבי נכנסים מאחור, הולכים לתל פאחר שהיה מורכב משני מוצבים, אחד קטן ואחד גדול יותר".
איך גדוד 12 אמור להגיע לדרך הנפט, זכור לך? "אני רק זוכר שהטנקים היו אמורים להוביל והנגמ"שים אחריהם ועד כמה שאני זוכר אם אתה עולה מדרך ההטיה אתה נפגש בציר הנפט".
ואיפה נמצאת הדרך הזו? "אני לא זוכר".
השם עין א-דייסה מזכיר לך משהו? "אני זוכר את השם הזה. הכפרים הגדולים בסביבה היו זעורה ועין פית. עין א-דייסה היה יותר קרוב [לתל פאחר] ויותר קטן".
מה קורה בשלב הבא? "היתה שיירה ארוכה על הכביש לכיוון גבעת האם, וחיכו לקבל את ההוראה לעלות. אני נשארתי עם המיפקדה העיקרית עם גורודיש ליד הגושרים, והלל בן מאיר היה בנגמ"ש עם יונה. בנוסף היה חפ"ק משני של הסמח"ט".
מה קורה באוהל המיפקדה העיקרית? "בגדול, אנחנו אמורים להבין מה קורה בקרב, גם לתת אינפורמציה למח"ט וגם לקבל ממנו הנחיות. אנחנו צריכים לתאם ארטילריה, לתאם חיל אוויר, למרות שקצין סיוע צמוד למח"ט. גורודיש קישקש די הרבה ברשתות הקשר וניסה למלא את הפונקציות האלה. אני עזרתי, לא יותר מזה. לפני שהכל החל עוד חיפשתי דרך להגיע למעלה, אבל גורודיש לא רצה שאעזוב אותו. באופן כללי, לא עשיתי שום דבר משמעותי, ובהזדמנות הראשונה באמת רצנו למעלה. אני זוכר את השלב שכולם עומדים וממתינים על הכביש, ניתנה ההוראה והתחילו לעלות, ואז בעיקר האזנו לרשת הקשר וניסינו לתווך. הרבה פעמים מישהו קרא למישהו ולא ענו, ואנחנו ניסינו להעביר את המסר שלו, הרבה דברים עברו דרכנו".
למי לא היה קשר ועבר דרככם? "מה שאני זוכר שבשלב מסוים עם מוסא לא היה לנו קשר, לא הבנו בזמן שמוסא שינה נתיב. אני יודע בדיעבד שלגדוד שלו הוא הודיע שעולים על דרך אחרת ומשנים את התוכנית, אבל אנחנו לא הבנו את זה בשלב הראשון. גדוד 51 הבנו שהולך בסדר, גם הכיבוש היה קל, היה לו אולי נפגע אחד, שמענו אותם ברור לגמרי ולא היתה לנו בעיה איתם. גדוד 12 לא הבנו מה קרה, למה הם שינו ציר ולא הולכים בנתיב שתוכנן ללכת. ראינו שחוזרים פצועים. אגב, הפצוע הראשון שהגיע אלינו היה המג"ד של השריון שרץ קדימה, בירו, שהיה בחטיבה 8. מי שהוריד אותו היה קמב"צ חטיבה 3 שקראו לו דני בונה. אני והוא היינו ביחסים טובים, שנינו בוגרי הפנימייה הצבאית. בונה היה אמור להוביל למעלה את חטיבה 8. בזמנו הוא אמר לי שהוא לא טעה, והוא הלך עם המטען הזה כל השנים. חטיבה 8, מאוחר יותר שמעתי, הם נתקלו, נפתחה עליהם אש, נפצע המג"ד, נהרג הסמג"ד ונתי לקח פיקוד. היה שם מ"פ שהיה חבר שלי, אילן לבנון [מגדוד 129] שנפצע, אבל זה לא היה באחריות שלנו. בירו התעכב אצלנו כמה רגעים ומיד המשיך הלאה".
מה אתם מבינים משיבושי הקשר עם גדוד 12? "אנחנו מבינים שמשהו השתבש. אני לא הבנתי מה קורה, רק מאוחר יותר הבנו שהם באו לתל פאחר מלמטה ושוורדי עלה עם אלכס קרינסקי, שפיצלו כוחות, ושהקצינים הצעירים מנסים לעקוף ממערב וצפון ולהגיע הפוך לכניסה האחורית".
מהגושרים היה קשר עין עם מה שקורה למעלה? "אתה רואה הרבה עשן ואבק, אבל אי אפשר להבין מה רואים. מי שקלט והבין הכי טוב היה הסמח"ט. אני לא זוכר אם קיבל הנחיה או לא קיבל, אבל הוא מהר מאוד הבין שצריך לפתור את הבעיה ורץ קדימה מהציר האחורי והתחיל לווסת כוחות, את הסיירת ושאריות של גדוד 12".
הסיירת לא היתה מתוכננת להשתתף בקרבות, אתה יכול להסביר למה? "היתה תוכנית סדורה איך כובשים. אני לא זוכר מה היה מוגדר לסיירת אז, אבל ברור לי לגמרי גם אם אני הייתי במקום יונה – אתה נותן משימות לגדודים, ואת הסיירת אתה שומר כעתודה. הסיירת זו פלוגה בסך הכל. פלוגה מובחרת, ממונעת על ג'יפים, אבל רק פלוגה".
עודד שחר

עודד שחר בחיפה, יולי 2016

יש הודעה של יונה בקשר שמוסא טעה. "זוכר את זה במעורפל. הלל אמור לדעת יותר ממני".
זוכר את הרגע שמודיעים שמוסא נהרג? "כן, קודם כל היינו בהלם. לוקח זמן לקלוט את זה, אבל הבנו כבר לפני זה שאין לנו קשר איתם ואין לנו שליטה על מה שקורה שם, ורק ברגע שהסמח"ט הגיע למעלה הקשר התחזק יותר".
איך גורודיש תיפקד? "לא זוכר משהו יוצא דופן".
מה קרה בסיום היום הזה? "הדבר הראשון שאני זוכר, אנחנו מהר מאוד רצנו למעלה, מיד איך שפסקה האש. עוד היה אור וכבר הייתי על תל פאחר. עליתי בג'יפ שלי מגבעת האם ודרך הנפט והגעתי לשער האחורי. שם שכבו כל המתים מכוסים, אחד ליד השני. זו התמונה הראשונה שראיתי, כל השאר לא עיניין אותי. היו עוד כמה סורים שאספו מהמחילות".
מה יונה עושה? "אני זוכר רק את המתים, ודבר שני – ריח נוראי של מוות. סירחון וריח של מוות. כשאתה נכנס לתעלות בכלל הריח עוד יותר מסריח. ויזואלית, זה ריח. מהר מאוד ניתנה פקודה לגדוד 13 לנוע לבניאס ולכבוש את הבניאס. מה היה שם לכבוש? כולם ברחו, אבל הם נעו לבניאס ועלו מהכביש שעולה למסעאדה, הגדוד היה אמור לתפוס את הכביש הזה. גדוד 51 קיבל גם איזושהי משימה. מגדוד 12 לא נשאר כלום ממנו. היה צריך לאסוף את השאריות ולהתחיל לאושש אותם, זאת היתה המשימה העיקרית. לא לקח יום אחד והיינו בקונייטרה. תפסנו את מועדון הקצינים והפכנו אותו למיפקדת החטיבה. דבר ראשון שאני עשיתי בקונייטרה, נכנסתי לאיזה בית, עשיתי מקלחת טובה להתרענן וחזרתי לעבוד".

למה התפוצץ התחקיר בקונייטרה

זוכר תחקיר שנעשה כמה ימים אחרי המלחמה בקונייטרה? "כן".
היית בו? "אני השתתפתי בכל התחקירים שנעשו אחרי המלחמה. בקונייטרה אני זוכר ויכוחים".
ויכוחים על מה? "היה ויכוח בין מוישה גת לבין מי? עם מי הוא התווכח שם, תן לי להיזכר".
עם רובקה [מ"פ הסיירת]? "עם רובקה".
על מה הם התווכחו? "תראה, כבר כשהגעתי לתל פאחר בסוף היום [9.6.67], אני הייתי הרי מ"פ ב' עוד לפני זה, ובתל פאחר נהרגו חיילים שלי. המ"פ סגל נהרג, הסמ"פ סולוביץ' נהרג. סולוביץ' היה אצלי מ"מ, בחור מעולה. עוד כל מיני חיילים נעלמו שם, וכשהייתי למעלה חיפשתי אותם, וכבר אז כשהייתי למעלה שמעתי שמדברים שרובקה הגיע ובמקום להיכנס לתעלות שלח את סולוביץ' קדימה וככה סולוביץ' נהרג, ושאחר כך רובקה או דוד כהן, אחד מהם שבר רגל שם".
דוד כהן. "אוקיי, דוביד. ואז דיברו שהם לא מילאו את המשימה שלהם. ככה דיברו ועל זה היה הוויכוח בין מוישה גת לרובקה".
למה רובקה לא נכנס? "אני לא מבין מה היה שם, אבל על זה היה הוויכוחים ביניהם".
והתחקיר הופסק. "בגלל הוויכוח בין שניהם היה פיצוץ והפסיקו את התחקיר".
אחרי המלחמה היתה בגדוד 12 ביקורת על תפקוד חלק מהכוחות. "כשאתה אומר גדוד 12, למי אתה מתכוון? ורדי הוא היחידי שביצע את המשימה שלו והשתלט על המוצב הדרומי, אבל מי נשאר חוץ ממנו? אלכס קרינסקי נהרג. אני הייתי סמ"פ שלו בגדוד 12. הוא נפצע אז קשה בתאונת דרכים ויותר מחצי שנה היה מנוטרל ואני הייתי המ"פ בפועל. אז מוסא נהרג, הסמג"ד נפצע, תשבי נהרג עוד למטה, שלמה סגל נהרג, היה את יענקל'ה שוורצבורג שהיה מ"פ מסייעת אבל נשאר למטה בדן ונתן במרגמות, לא נשאר אף אחד מגדוד 12. מה שנשאר מאלה שלחמו זה סמ"פים, זה שמיל ושוורצי, שנהרג לא מזמן בתאונת דרכים. אחרי שהשתחררנו מהצבא אני הייתי מנכ"ל חברת צינורות המזרח התיכון ושוורצי היה מנהל מפעל צינורות המזרח התיכון בצריפין, כך שהיינו בקשר כל השנים. והסמ"פ השלישי היה סולוביץ'. והם, באלתורים ומתוך רצון כן לממש את המשימה, אלתרו זחל"מים וכוחות ורצו למעלה. אז כשאומרים גדוד 12, היחיד שיכול היה לדבר מגדוד 12 זה רק ורדי".
ביקורת קשה השמיע גם שמיל. "שמיל היה סמ"פ וראה רק חלק קטן ממה שקורה. הוא לא הכיר את יונה ולא ידע מה המח"ט חושב. תיאורטית, אולי הביקורת מוצדקת בחלקה, אבל הוא שכח דבר אחד – זו היתה מלחמה. לא כל דבר קולטים כל כך מהר ולא על כל דבר מגיבים כל כך מהר. היחידי שיכול להגיד משהו זה ורדי. סמ"פים רואים הכל נקודתית, מ"פ כבר רואה קצת יותר, ומעבר להם לא נשאר כמעט כלום מהגדוד".
בשבועות שאחר-כך כולם היו באופוריה מהמלחמה, וגולני נישאה על מצב הרוח הזה והפכה את קרב תל פאחר למיתוס. "גולני היה באופוריה, ומהר מאוד עשו מצעד ניצחון בקונייטרה והביאו לשם את שושנה דמארי. אני זוכר גם את המצעד בעכו. ליונה היתה לארק שחורה שהובילה את המצעד, אני הייתי איתו בתוך הלארק שאותה נהג אורי וילף. יונה תלה דגל גולני על אנטנה קטנה והדגל היה סורר וכל פעם התעופף. היה צריך לעצור, לאסוף את הדגל ולהרכיב מחדש. זה היה סתם אירוע ראוותני. לא לשכוח שכמה ימים אחרי המלחמה עוד נהרגו לנו עשרה טירונים מעל גשר בנות יעקב בבונקר תחמושת שהתפוצץ".
מה אתה זוכר מהאירוע הזה? "היה פיצוץ, קיבלנו דיווח, רצנו לשם, הרבה מה לעשות לא היה לנו".
איך התייחסו בחטיבה לאסון? המשפחות האשימו את הצבא בטיוח הפרשה. "אני לא מכיר את הסיפור הזה. כולם ידעו על המקרה, והחללים גם רשומים על הלוח בתל פאחר. זה היה אירוע מיותר, אבל לא היה ניתן למנוע אותו. זה כמו שהלל בן מאיר איבד רגל כשעלה על מוקש. אני הוצאתי אותו משם ועד שהגיעו לפנות אותו נתתי לו סיגריות שיירגע. גם זה היה מיותר".
איך אתה רואה את קרב תל פאחר? "תשמע, כמו שגבעת התחמושת היה קרב מיותר, כנראה שגם זה היה מיותר. אבל גולני הפכה את תל פאחר למיתוס. היו שרשרשת של טעויות שהובילה לזה שחיילים וקצינים זוטרים לא מוותרים וכובשים בשיניים. זו הצלחה של רוח הלחימה, לא של הטקטיקה שנכשלה כאן".
נכשלה – כי התוכנית לא היתה טובה? "התוכנית היתה מצויינת, התוכנית היתה טובה מאוד".
אז מה גרם לשיבוש? "אני לא יודע, מוסא איננו ואף אחד לא מבין למה הוא לא רץ עם התוכנית המקורית".
מה שמעת על זה מגורודיש? "גורודיש הוא איש לא צפוי בתגובות שלו. הרבה פעמים היו לו התפרצויות מפה עד הודעה חדשה, אבל אחרי כמה זמן הוא היה נרגע ואפשר לדבר איתו. לכולנו היה קשה עם כל ההרוגים שהיו, אבל כולנו גם היינו ב'היי' כי כבשנו את הרמה. זה היה מעורב. מצד אחד אתה ב'היי', מצד שני חבל ועצוב על כל אלה שנהרגו. אני לא זוכר שבמיפקדת החטיבה היה דיכאון. לא היה דבר כזה. ישר המשכנו במשימות שלנו".
* * *
שחר שימש בתפקיד הקמב"צ עד אפריל 1968. הוא עזב לאחר שבמקום גורודיש מונה עמנואל בוכוולטר לקצין אג"מ. את תפקיד קמב"צ החטיבה תפס דובי דרור, שהיה מ"פ בגדוד 17. בהמשך כיהן שחר כסמג"ד 51 תחת המג"ד דוד כהן. בתפקידו נפצע קשה בהיתקלות עם מחבלים בגולן ועבר במשך שלוש שנים סדרת ניתוחים ואשפוזים.
כשחזר לשירות הציע לו המח"ט אמיר דרורי לשמש כמפקד בא"ח בבזק, אבל לאלוף הפיקוד מוטה גור היה מועמד משלו. במלחמת יו"כ שימש מג"ד של יחידת מילואים ולאחר מכן מונה למפקד הפנימייה הצבאית בחיפה, ובהמשך שימש מפקד איזור חיפה בפיקוד צפון וסיים במכללה לביטחון לאומי.
עם שחרורו מונה עודד שחר למנכ"ל צינורות המזרח התיכון, בעוד שמרדכי שוורץ [שגם הוא עיברת את שמו לשחר], שהיה במלחמת ששת הימים סמ"פ ג' בגדוד 12, שימש מנהל מפעל הייצור של הצינורות בצריפין. אחד הלקוחות הגדולים שלהם היתה חברת תשתיות נפט שיונה אפרת, המח"ט שלהם לשעבר, שימש מנכ"ל. שחר מספר: "כשיונה היה צריך להציג אותנו בפני הצוות שלו, הוא הציג אותנו כקצינים שלו בששת הימים. היינו מגיעים אליו למסעות שכנוע כדי שיקנה את הצינורות שלנו להולכת דלקים במקום לייבא. מכרנו לו הרבה צינורות. ככה זה במדינה שלנו, הכל הולך על היכרויות. מצד שני, גם נאלצנו להוריד לו מחירים".
————————————————————————————————————————————————————————————-
מודעות פרסומת

5 מחשבות על “"לא הבנו בזמן, שמוסא שינה נתיב"

  1. צר וחורה לי על הזלזול שנכתב כדלקמן: "לא לשכוח שכמה ימים אחרי המלחמה עוד נהרגו לנו עשרה טירונים מעל גשר בנות יעקב בבונקר תחמושת שהתפוצץ"…
    בבנוקר ארור זה נהרגו 11 חיילים מתוכם חברי ניסים צאיג הי"ד שהתגייס עימי בנובמבר 1965 בלשכת הגיוס בפ"ת, ניסים לא טירון ולא היה טירון ביום ארור זה של הפיצוץ בבונקר הממולכד, ולא היה אחראי להובלת החיילים אלא, תוצאה של מחדל בו נהרגו כל החיילים הללו, כפי שנהרגו: במחדל נוסף הנדלר דוד הי"ד ו- שלמה פסקל הי"ד אשר אף הוא התגייס יחד עימי ויחד עם ניסים אך ניסים נשלח לגדוד אחר.

    .

    • על האסון שבו נהרגו 11 טירוני גולני, נדמה לי מגדוד גדעון (13?) נכתב ספר-תחקיר על ידי הסופר וההיסטוריון שאול ובר בשם "ההר הפך למפלצת" נדמה לי שזה גם ספר אינטרנטי. הספר מתאר לפרטי פרטים את אשר אירע שם כולל את הסיפורים שסופרו או שלא סיפרו למשפחות. כל המעונין יכול לקבל פרטים בעזרת גוגל. למען גילוי נאות אני לא איש גולני .
      עודד שחר ואנוכי בני אותו מחזור בפנימייה הצבאית בחיפה ושאול ובר הוא חבר ילדות מחיפה

      • היי נחום
        מספיק עם הטיעון שהיו טירונים, טירונות בגולנו נמשכה כ- 6 חודשים ומי שהתגייס בנוב' 1965 סיים את הטירונות לקראת מחצית 1966, אם ידוע לך אזי מלחמת ששת הימים בה מדובר היתה ביוני 1967, דהיינו למעלה משנה לאחר הטירונות…
        אם בספר שלך מצויין כי החיילים היו טירונים, אזי כנראה מישהו טועה, אולי היו גם טירונים, אך לא כולם היו טירונים.

  2. צינגלנסקי לא היה מתאים למלחמה ולא ברור איך התקדם למ'פ
    כל הפלוגה ידעה את זה
    חיילים לא התביישו להגיד לו את זה בפרצוף
    גם התלוננו אצל הסמג"ד זוהר
    טוב שמוסה לקח את העניינים בידיים וחתך אותו החוצה

  3. שרשרת מחדלים מלווה את צה"ל מקום המדינה ומתל פחר ועוד לפניו ועד צוק איתן שהורים שכולים מטיחים האשמות בממשלה ובצבא לא למדנו כלום.
    כל ועדות החקירה והבדיקה דו'חות וספרי מסקנות לא יעזרו כלום והם שוות לתחת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s