פאנל הנדסה חלק י"ב – שיחה חופשית ק. הנדסה אוגדה 36 וק' אג"מ 801

קצין אג"מ הנדסה גדוד 801: "אם יש ויכוחים לכינוי המלחמה הזאת – מלחמת ששת הימים או כינוי כזה וכזה, לגבי 801 אפשר לתת לזה כינוי אחד ברור – 'מלחמת הטלפונים'. כאן היתה אוזלת יד מוחלטת. מרגע שגדוד 602 הגיע לחטמ"ר 3 הקשר אליו היה מכאן דרך הפיקוד, מהפיקוד לחטמ"ר 3, מחטמ"ר 3 לאחד הגדודים של חטמ"ר 3 ומשם קו לגדוד. הגעת ל-3 היית צריך לשבת חצי יום ליד הטלפון, ומשם או שהקו היה מנותק או תפוס" * חלק י"ב של פאנל הנדסה, שיחה חופשית

חיילי מילואים בחטמ"ר 3 בתקופת המלחמה [צילום: אלכס אגור, במחנה / ארכיון צה"ל]

חיילי מילואים בחטמ"ר 3 בתקופת המלחמה [צילום: אלכס אגור, במחנה / ארכיון צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967.

מסמך זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריהם במסגרת דיון חופשי של סא"ל פישל גרשוביץ, קצין הנדסה של אוגדה 36 ושל רס"ן ברוך דיליאון, קצין אג"מ של גדוד 801.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק י"ב. קישורים לדוברים נוספים בפאנל שפורסמו כאן – ראו בסוף הפוסט. מקור: ארכיון צה"ל.

————————————————————————————————————————————————————————-

דברי קצין הנדסה אוגדה 36: במסגרות מסוימות צריך כלי הנדסה שיכול ללכת עם הטנקים

סא"ל פישל גרשוביץ: "אני רוצה רק להזכיר נקודה אחת, מכיוון שהיא לא הוזכרה עד עכשיו וזה גם כן קשור בצמ"ה. כשאני הסתכלתי במשקפת וראיתי טנקים עולים על תאופיק, ביניהם דחפור צהוב, ולפני זה בבניאס תכננו מין אותו הפטנט שבגבעת האם. הולכים טנקים ואחרי הטנק הראשון, השני, הלך דחפורים. אז חשבתי שלא נקרא לחבר'ה האלה גיבורים, אלה חבר'ה שיש להם עצבים חזקים. מכיוון שאם מסתובבים טנקים, פירושו יש כאן איזו שהיא סכנה של הפגזה או מה. לנסוע בטרקטור פתוח זה לפי דעתי קצת מסוכן.

ברור לי היה כי גם תכננתי את זה שאין לי ברירה אחרת, מוכרחים לעשות את זה. אבל אני חושב שאם אנחנו נכנסים עכשיו לשלב של תכנונים, לקחים וכן הלאה, אז אולי נחוץ לתכנן מלחשוב ולדרוש מהאנשים הגבוהים יותר שלמסגרות מסוימות, אני לא רוצה להגיד טנקי דחפור, כי אני יודע שבצבאות מודרניים יש כלים יותר מודרניים מאשר טנקי דחפור שיש לנו, אבל בכל אופן נראה שבמסגרות מסוימות, ואני אפילו הייתי אומר גם בפלוגה חטיבתית משוריינת, צריך להיות איזה שהוא כלי שיכול ללכת עם הטנקים. אני חושב שכולנו מסכימים".

דברי קצין אג"מ חה"ן 801: לא היינו ערוכים להכניס את הצבא בקרקע עם כיסוי ראש תוך איקס שעות, בשביל זה הסתמכנו על חוברת מ-1950

רס"ן ברוך דיליאון: "היות וזה סיכום פיקודי אז אני רוצה להתייחס במידה מסוימת לכל הפסיפס שקשור גם למעשה למיפקדת היחידה שלנו, לכל התמונה הזו. נהוג בדרך כלל, צבא לאחר מלחמה שלו ואת הציונים לבדוק לפי התוצאות וההישגים. אז קשה לעשות סיכומים כאשר הניצחון הוא ביד, אבל בכל זאת בשביל לנצח במלחמה הבאה בצורה יותר מסודרת כדאי לנגוע במספר נקודות.

קודם כל, לנושא שלב הגיוס וההתארגנות. לא אפרט, אבל אציין דברים שלדעתנו אנחנו בתוכנו צריכים להתארגן בשביל לשפר מספר דברים.

א) כל נושא ההתארגנות סביב המחנה על זה צריך לתת את הדעת, ויש קרוב לוודאי לדעתי הכרח להוציא חלק מהיחידות מהתארגנות כאן, נצטרך לנושא הזה להתייחס ולתת לזה פיתרון טוב. ב) נושא שני שבמסגרת ההתארגנות מחייב בדיקה זה עניין של הרכב החלוץ. החלוץ שלנו התייצב מצוין, אבל בלי מספיק נהגים ובלי סבלים, ואז מ"פים וקצינים היו נהגים וגם סבלים, וזה לא התפקיד שלהם. ג) נושא נוסף שלא היינו מוכנים לו וזה בעיקר מבחינת קשר. זה שהיינו יותר ממושכת מ-24 שעות בשטח התארגנות, שהיינו 36 שעות בשטח התארגנות, מרגע זה הקשר עם היחידות היה צריך להיות פיזית. אומנם היה זה בטווחים קרובים, אבל הארגון לנושא זה לא היה מכוסה.

בעניין 'סדן' באופן כללי יש לציין את הנקודה הזאת. מרבית השדות לא היו מוכרים, אולי פרט לגוש כרמל. לכל נושא עבודת הממקשים, אני לא חושב שאפשר את הנושא הזה להוריד. זה סך כל הכוח שיש בשלב הראשון, אבל יש לתת את הדעת על הארגון שלהם ומה אפשר לדרוש מהם.

נושא נוסף שאולי גם אנחנו בנושא הזה לא היינו מספיק בסדר, זה נושא הרישום המכין – לפחות 90% מהמרשמים המוכנים. הנ"צ שהיה מצוין בדו"ח לא היה מציאותי.

בנושא הביצורים, נדמה לי שמשך הזמן להתבצרות שצה"ל תכנן ב'סדן' ל-48 שעות מקסימום וזה ק+60 זה עוד בתוקף. אולי בגזרה הסורית ובצפון אנחנו רגישים לארטילריה, בכל אופן זה לא נראה שאנחנו במשך הזמן הזה מסוגלים להכניס את הצבא בקרקע עם כיסוי ראש. לא רק זה, בכל התחום הזה מבחינת האמצעים שצה"ל הכין הסתכמו בעמודים ופחים, ולמעשה כל הדגש שהלך מבחינת מחשבה ומבחינת פיתוח למצוא מקסימום אמצעים שתוך x שעות שמים אותו על הקרקע, מכסים אותו באבנים או דברים דומים, אם זה מפח, אם זה מיוטה, אם זה מברזנט, לא היינו מוכנים בנושא של כניסה לקרקע בעומק, לא מבחינת תכנון.

ורק לדוגמה, בשביל אותו צוות שהרכבנו לתכנן מקלטים בשביל לוחמים, אני אישית חיפשתי את פנס הכיס הישן וחוברת ביצורים ישנה מ-1950, שם היו עדיין מודבקות העתקות שמש עם סקיצות, את זה הוצאתי מהספר, אמרתי להם – זהו בערך המבנה, צריך לחשב, צריך רק להבטיח שאם על זה יש מטר אדמה זה לא יתמוטט עם פגז.

רמת הידע המקצועי בעקבות הגישה הזו גם כן לא היתה מוכנה, לא אצלנו ואצל החי"ר המצב הרבה יותר גרוע.

בנושא הצמ"ה: פה תמיד כבכל מבנה של יחידה צבאית עומדת השאלה פתוחה, לשיקול לכאן או לכאן, האם אורגניות זה דבר טוב לעומת בעיות שקיימות ביחידות מקצועיות של ריכוזיות. במקרה זה אם אנחנו נלך על ריכוז יחידה אחת, יש לה המון יתרונות של מרחב מיון אנשים מתאימים לכלים מיוחדים. צוות גדודי מסוים למשימה מסוימת רק עם סוג כלים מסוים, ולא לעבוד על תקן שצריך לענות בצורה כזאת על כל מיני דברים אחרים. אלה היתרונות של ריכוזיות, לצורך זה אנחנו מכירים בצה"ל הרבה מאוד יחידות שעובדים על ריכוז בגלל בעיות של כוח אדם ואמצעים, שליטה וכדומה. יש בזה מגבלה של כוח אורגני שלא יהיה מאומן עם המפקדים שהוא יעבוד איתם וכדומה. למעשה, אלה שני השיקולים שיצטרכו להחליט ברגע שידונו בנושא אם זו הדרך או זו.

נושא אחזקה: נדמה לי שבתחום זה, לפחות במרחב שלנו, לא היינו מוכנים לחלוטין ובהדרגה שיפרנו את המצב. אבל אני חושב שצריך לחזור למה שחשבו לפני הרבה שנים.

עניין של ריתוק המוסכים: בנושא של תיקוני צמ"ה, המוסכים לא היו מרותקים. יש נושא אחד של מוטורולות. במרחב חטמ"ר 2 היתה שליטה מצוינת מן הרגע הראשון על נושאי הצמ"ה, בגלל שמוסך עמק הירדן עם המוטורולות שלו ברכב שלו שלט בכל דבר, ולמעשה היה תענוג לרדת לשם ולראות בכל רגע איפה כל אחד, כל כלי ומה הוא עושה. אני חושב שבפוטנציאל יש מספיק אמצעים כאלה, שצריך לנסות לרכז אותם אצלנו.

בנושא שליטה, אם יש ויכוחים לכינוי המלחמה הזאת – מלחמת ששת הימים או כינוי כזה וכזה, הרי נדמה לי שלגבי 801 אפשר לתת לזה כינוי אחד ברור – מלחמת הטלפונים.

כאן היתה אוזלת יד מוחלטת. רק להמחיש את הנושא הזה: מרגע שגדוד 602 הגיע למרחב חטמ"ר 3 הקשר אליו היה בצורה כזאת – מכאן דרך הפיקוד, מהפיקוד לחטמ"ר 3, מחטמ"ר 3 לאחד הגדודים של חטמ"ר 3 ומשם קו לגדוד. הגעת ל-3 היית צריך לשבת חצי יום ליד הטלפון ומשם או שהקו היה מנותק או תפוס. הדבר הזה יצר מצב שלמעשה 801 לא היתה בידיה שליטה על היחידות. הפעלנו קציני קישור, אבל הם היו כל הזמן בנסיעות בשביל להעביר איזו שהיא ידיעה. ומזמן שהוא יצא עד הזמן שחזר בינתיים חלו שינויים ואי אפשר היה לשלוט בזה.

בנושא הזה אני לא חושב שזה עניין שלרצוי זה הכרח לתת לזה פיתרון. ואם עד למלחמה היה מדובר על רשת קשר פרט לרשתות הפיקוד, רשת סיוע לטובת חת"מ, נרצה או לא נרצה בלי רשת חה"ן לא נשלוט על היחידות.

בנושא עבודת מטה: יש נושא אחד ראשוני, זהו פיקודי. נדמה לי שחפ"ק הפיקודי חייב לכסות באופן מוחלט ומאורגן שעם הכרזת מצב כוננות ב', מיפקדה קדמית של 801 מדלגת לפיקוד איפה שהיא יושבת שכל זה מכוסה ומאורגן, ולא לאלתר חדר פה וחדר שם, ולהילחם על כל טלפון.

עניין של קצב משימות התכנון, אנחנו שימשנו מטה מקצועי בפיקוד. הדברים האלה אומנם ניטרלו אותנו לקבוצת הפקודות כמטה מקצועי בצורה מרובה ביותר, אבל זה גם פגם בדבר אחד: לא היה עם מי לדבר בפיקוד. בפיקוד היה דבר כזה שכל הפונקציונרים הבכירים היו מרבית הזמן עסוקים בקבוצות פקודות וקבוצות תכנון, ואלה שנשארו לא יכלו לתת תשובות מוסמכות. שווה לבדוק דבר זה, כאשר לדעתי בשלב ההתבצרות וזה עד ל-5 לחודש [יוני] היתה המשימה של הפיקוד, ומצב זה לא איפשר לעבוד עבודת מטה בצורה מסודרת.

נושא נוסף הוא בעיית הפיקוד. אנחנו במלחמה הזאת פיקדנו על 3 גדודים, ואני אומר פיקדנו משום שהפיקוד דרש מאיתנו דיווח מלא על פעילות הגדודים והיחידות. לא מצד החטמ"רים, ואנחנו עשינו שמיניות בשביל לרכז תמונה. כל חטיבה שפיקדה על סדר גודל כזה פלוס 200 איש או פחות 200 איש, היא בתודעה, בארגון שלה, במבנה שלה, של השנים, בנויה לעבוד כמיפקדה ממונה. 801, ואני מניח שכל קציני ההנדסה פיקודיים ככה, מרבית הזמן טרודים בבעיות של ביטחון שוטף. אומנם פוקדים במערכות גיוס וימ"חים על יחידות, אבל אין להם שום תודעה, שום תחושה להפעיל מערך חטיבתי.

אחת המסקנות, שלדעתי זה פגם, עם היותי בוגר פו"מ ועם קצין הנדסה פיקודי מנוסה, שמתחת לסף ההכרה התודעה הזאת אצלנו לא היתה. ולא היינו מאורגנים לפעול כמיפקדה ממונה. אני חושב שאחד הדברים שחייבים מיד לעשות, וזה שוב פעם המיפקדה היחידה בצה"ל שלא מקימה ולא מתורגלת בתרגילי מיפקדות מאז שהן קיימות, לדעתי יש להתחיל בקצב של שני תרגילי מיפקדות בשנה בשביל להכניס את הנושא הזה אצלנו בדם.

נושא שני: ארגון היחידה כמיפקדה ממונה מצד אחד וכמיפקדה מקצועית מצד שני. אין להשוות בעיות שלנו. נתחיל בנושא אפסנאות בתחום, אספקה, חימוש, דלק, מזון, לעומת חטיבה אחרת שהיא בסך הכל מרוכזת.

אנחנו היינו מפוזרים, החטיבה היחידה, על כל מרחב הפיקוד. שום פרופורציות של בעיות בינינו לבין מיפקדת החטיבה, אבל להם יש קצין חימוש. אנחנו בנושא תחמושת גם עסקנו בלית ברירה, אבל ברצון מלא. בכל נושא תחמושת החבלה, שברגע מסוים התברר שבחימוש הפיקוד, ומה היה לו בשלב ראשון, שהוא חילק את הכל ואז אני עם עוזר קצין אג"מ, שהוא עשה עבודה בנושא הזה, לדעתי יפה מאוד, הוא החזיק חטיבה. אנחנו כיום במבנה הנוכחי לא בנויים לשמש גם כמטה מקצועי וגם כמיפקדה ממונה. ואת הפונקציונרים אפשר למנות לאורך כל הקו.

כנ"ל הקמ"ן. אם היינו צריכים מצד אחד לעבד נתונים לתכנון ומצד שני לשמש כמקור מודיעין ליחידות, ולדעתי בצדק, אבל התיק הצפוני שהיה לנו פה במודיעין הוא תיק צפוני שהרגלנו, לא קיבלנו אותו באופן רשמי, אז אותו ודאי שאי אפשר לחלק. אבל אם היינו צריכים מצד אחד לעבד נתונים לטובת התכנון בפיקוד, מצד שני לשמש כגורם מודיעיני שמסייע לגדודים, למיפקדת האוגדה ולקצין הנדסה אוגדתי, לא היינו מסוגלים לעמוד בזה ולא עמדנו בזה כפי שרצינו.

גם אני אישית לא נתתי דעתי על הנושא הזה עד הסוף, אבל זה מחייב בדיקה של ארגון ומבנה כל היחידה. דבר נוסף בקשר למיפקדת היחידה: היינו במצבים שלפחות בחטמ"ר 3 פעלו שני גדודים. אז אומנם מקובל בחת"מ שישנם שני גדודים מסייעים לחטיבה אחת, יש מג"ד בכיר והמיפקדה שלו היא מיפקדת הסיוע. אבל מיפקדת סיוע קיימת והיא לא מונעת ממנו לתת את האש, שמשום שהגדוד שלו סטטי, הבעיות שלו הן להביא תחמושת לקנים ולירות ולשלוט עליהם. אני לא מזלזל בזה, זה אחד מעוצמות האש החזקות ביותר שיש לחטיבות חי"ר, אבל יחסית זה לא בעיות של תנועה, זה לא בעיות של לוחמה בקרקע. יש לו את הקנה, הוא צריך להבטיח שהתחמושת מגיעה והוא מחופר ואז הוא ידפוק.

לעומת זאת ישנם שני גדודים במיפקדת החטיבה, לדעתי כזו מיפקדה כמו 801 היתה צריכה להיות מסוגלת מבחינת המבנה שלה להוציא מין שלוחה שתשב במיפקדת החטיבה ותשלוט על שני הגדודים. משום שאם אבישי [מג"ד 602] היה קצין מטה בחטיבה, הרי זה על חשבון הגדוד ולכן היה צריך לתת את הדעת ש-801 במידה ואנחנו נרצה לראות אותה כמיפקדה, כפוקדת על כוחות תוכל לאייש מיפקדה קדמית ליד חמ"ל הפיקוד והחפ"ק. לאייש מיפקדה עורפית ולהיות מסוגלת להוציא איזו שלוחה שתוכל לשלוט באיזה שהוא מקום על שני גדודים. זה לא היה רחוק ששני גדודים יפעלו ככוח פיקודי בהכשרת דרכים בשלב מסוים, וגם לזה לא היה מי שיעשה את זה.

קצין הנדסה אוגדתי במקרה הקונקרטי פעל בגזרה אחת והכוחות האלה פעלו בגזרה אחרת. האוגדה בכלל בשלב ההתבצרות היתה עסוקה בנושאי תכנון, וביצוע היה באחריות חטמ"רים והפיקוד, כאשר בשלב המתקפה לא היה רחוק לשלב את 251 שהיה בגזרה של אבישי במשימות נוספות, והוא היה בעתודה לצורך זה. וברגע שזה היה פועל ובקושי עם מכשיר שדיבר על רשת 'משבר', ש-70% מהזמן לא תפסו אף אחד שם, היתה השליטה על אבישי ובו בזמן שמי שהיה צריך לשלוט על אבישי היה צריך להיות ליד מיפקדת הפיקוד. ואם היה מישהו צריך לרדת למטה, לא היה מי שישלוט.

על נושא הכפיפות אני לא רוצה לדבר יותר. בעניין של שליטה על מצאי אפסנייה. נדמה לי שבנושא הזה צריך לעשות ארגון יותר טוב בכדי שאנחנו נהיה בתמונה. לא רק מה נעשה במצבורים שלנו, אלא גם מה נעשה במצבורים הגושיים. אני כבר לא מדבר שבמצבורים שלנו מכל מיני סיבות אובייקטיביות לא היתה לנו תמונה רצופה כל הזמן, משום שחטיבות לקחו יותר ממה שהגיע להן. נכנסו, פרצו גדר וכל מיני דברים כאלה, אבל שליטה על מצבורים גושיים למעשה לא היתה לנו ונאלצנו בשלב מסוים לשלוח יהודי שיספר כי מצאי המוקשים שנשאר במצבור צריך היה לפחות זה מה שלא הניחו, וזה לא היה בדיוק כך. זה נושא נוסף שנצטרך לתת עליו את הדעת.

נושא נוסף זה עניין של סיוע בייעוץ המקצועי. יכול להיות שבנושא הזה צריך לתת את הדעת. לדוגמה, אבישי שהיה בחטמ"ר 3 קצין מטה בנוסף להיותו מג"ד, לא כיסה את כל הנושאים של ייעוץ מקצועי ואני אתן מספר דוגמאות.

חטמ"ר 3 קיבלה מאות טונות של חומרי הנדסה, והיא עשתה בהם מה שהיא רוצה. בבדיקה שאני עשיתי אף אחד לא נתן את הדעת איך זה מתחלק עניינית, ואז קצין אפסנאות או קצין אג"מ בחטיבה לקח את הפחים ואמר – שליש אני נותן לישובים, אבל הוא שכח ולא לקח בחשבון אם מוציאים נגיד 2,000 עמודים ואז יהיו במוצבים יותר פחים ואין עמודים. יש מספר נושאים כאלה, נתתי את זה לדוגמה ויכול להיות שכדאי לתת את הדעת שבנוסף למפקד יחידה אולי פרט לחטיבות שריון, אני לא רוצה לתת פיתרון, יש צורך בקצין מטה מקצועי שייתן את דעתו על כל פרטי הפרטים.

נושא של הערכות זמן, אני מקבל את מה שאבישי אמר בתחומים האלה. אבל אני בכל זאת חושב, זאת דעתי, אנחנו צריכים לבחון את עצמנו מחדש לכל מה שקשור לגבי הטכניקה של הערכות, גם אם הערכתנו תהיה גדולה מדי או קטנה מדי. גם אם הערכנו שתאופיק מחייבת חמש-שש שעות בו בזמן שטנקים עלו למעלה, גם אם הערכנו שאת הבניאס, את העקיפה, אנחנו נעשה בפחות זמן ועשינו אותו ביותר זמן. זה לא משנה את העובדה, לדעתי צריך להתחיל לתת את הדעת לבדוק את הטכניקה של הערכות הזמן.

נושא לפני אחרון זה ים של תנועות. זה שייך במידה מסוימת לנושא הייעוץ המקצועי. אני יכולתי לתת כמה דוגמאות. לדעתי היו נפתרות הרבה בעיות עם תנועות כמו דבר שגרם שחטיבה 80 ךא תקפה בזמן מסוים בגלל שהיא נתקעה ולא הגיעה להיערכות באיזור מקום מסוים. אם עבודות המטה בנושא זה במסגרת הפיקוד היתה פועלת בסדר. יש בשביל זה מרכז היסעים, ושם יש או צריך להיות קצין הנדסה והדברים אם למשל היו יודעים, וידוע היה שהדרך היורדת מבקעת יבניאל אל ואדי פיז'ו הינה מאפשרת ירידה של כלי רכב מסוימים, היה אפשר להתגבר על זה. אותו הדבר עם צומת גומא. ברגע שהטנקים של חטיבה 8 עברו, לא היתה שום מניעה שכל הדרגים של 8 ייכנסו בכלל דרך ציר קרית שמונה-שמיר ולא יסעו כולם על אותו תוואי, טווח של 3 ק"מ. פקק פיקודי, כולם עברו דרך שם וגם נסעו ממול.

נושא אחרון ששייך לארגון, נדמה לי שעם הנושאים שציינתי שדורש בדיקה, ובדיקה מעמיקה, זה עניין של מבנה גדודי הפלסים. הגדודים האלה עסקו במשימות זהות לחלוטין של גדוד השדה, ולא בפחות הצלחה, וצריך לתת את הדעת באופן כבד ורציני לבדוק את הארגון ואת המבנה ואת האמצעים שניתנו לגדודים. כנ"ל לגבי 574, בעיקר לגבי בעיות כוח האדם שלו מבחינת כושר גופני.

נושא אחרון, יש לי הצעה, היות ופה הקהנ"ר יושב. אני אומנם עם המהנ"פ דיברתי על הנושא הזה. לדעתי בשביל להוציא את הלקחים בצורה הטובה ביותר ומה שמוקדם יותר, אומנם לא בצורה חפוזה, צריך יהיה להרכיב מה שיותר מוקדם צוותים שישוחררו מעבודות שוטפות ויוכלו להתרכז בנושאים כאלה, וכאלה בלבד. ואנחנו כבר דיברנו על הנושא הזה במקרה במסגרת היחידה, וכבר התחלנו לחשוב מי מסוגל לעשות את זה ודברים אחרים.

אני חושב שבמסגרת החיל כדאי לתת את הדעת להטיל את זה על צוות שיעסוק בנושא הזה חודש, חודשיים, חצי שנה, ויתרכז על מנת להוציא את מקסימום הלקחים, כי אם יעסקו בזה אנשים שטרודים בעבודות נוספות אז תתחיל להיות עדיפות מה יותר חשוב ומה פחות חשוב. וחבל שממלחמה זו שהצלחנו בה יפה מאוד נאבד את הלקחים שאפשר להוציא".


קישורים לפרוטוקולים של פאנל הנדסה – לחצו לקריאה

פאנל הנדסה חלק א': דברי קצין אג"מ פיקוד צפון

פאנל הנדסה חלק ב': דברי מפקדים בגדוד 801 ושל קצין הנדסה אוגדה 36 

פאנל הנדסה חלק ג': דברי מג"ד 602 אבישי כץ

פאנל הנדסה חלק ד': דברי מג"ד 251 דביר לוי ומג"ד 261 משה הרלינג

פאנל הנדסה חלק ה': דברי מ"פ חה"ן 45 ג'וני טנא

פאנל הנדסה חלק ו': דברי מ"פ חה"ן חטיבה 37 ומ"פ חה"ן 551 ת"פ חטיבה 9

פאנל הנדסה חלק ז': דברי מ"פ חה"ן חטיבות 8, 2, 3

פאנל הנדסה חלק ח': דברי מ"פ צמ"ה 570, הצ"א 574 ומפקד היחידה לסילוק פצצות

פאנל הנדסה חלק ט': שיחה חופשית – מג"ד 602 רס"ן אבישי כץ וקצין עבודות חה"ן 801

פאנל הנדסה חלק י': שיחה חופשית – מג"ד 251, מג"ד 570, מ"פים 45 ו-37

פאנל הנדסה חלק י"א: שיחה חופשית – רע"נ משק במקהנ"ר, מ"פ חט' 8, מג"ד 261

 

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s