זו היתה המשיכה האחרונה

הקלטה מראיון שנערך ב-1967 עם ישראל הוברמן על נסיונו לחלץ מהזחל"ם הבוער את חברו משה דרימר במהלך התנועה אל תל פאחר * "תפסתי אותו ביד וניסיתי להוציא אותו, למשוך אותו. אני לא הלכתי לפתוח אותו עם הבגדים, לא ראיתי בדיוק ממה הוא תפוס. חשבתי אולי בעזרת כוח אפשר יהיה להוציא אותו"

בין ההקלטות ממלחמת ששת הימים שהארכיון הלאומי החל לשחרר לאחרונה מצאנו ראיון שקיימו עיתונאים עם ישראל הוברמן, לוחם במחלקה המיוחדת של גדוד 12, שנכווה בגופו בזמן שניסה לחלץ מזחל"ם בוער את חברו משה דרימר בזמן תנועת גדוד 12 בדרך ההטיה אל מוצב תל פאחר.

הוברמן לא הצליח למשוך החוצה את חברו. כעבור שניות אחדות התפוצץ הזחל"ם והוברמן הפך ללפיד. על ניסיונו זה זכה לעיטור העוז ודרימר לעיטור הגבורה [לראיון שהתפרסם כאן בעבר עם הוברמן – לחצו כאן].

כנראה שהראיון התקיים לפני טקס הענקת צל"ש הרמטכ"ל ב-1967 בקריה בתל-אביב.

להאזנה לראיון עם ישראל הוברמן ב-1967 – לחצו על הצילום


בצילום מימין: משה דרימר בנערותו ברחובות, ישראל הוברמן בטקס הענקת צל"שים ב-1967

תמלול הראיון: הוברמן: "…יכול להיות שהוא נפגע מהפגז הראשון, אולי ברגליים משהו, לא ראינו בדיוק איפה פגע הפגז, ראינו שפגע מקדימה במנוע, מה קרה, ממה הם נפגעו, אני לא"…

אולי תנסה לתאר איך אתה משכת אותו, ניסית לחלץ אותו, מה היה הרגע?

הוברמן: "אני תפסתי אותו ביד וניסיתי להוציא אותו, למשוך אותו. אני לא הלכתי לפתוח אותו עם הבגדים, לא ראיתי בדיוק ממה הוא תפוס. ניסיתי, חשבתי, אולי בעזרת כוח אפשר יהיה להוציא אותו".

הוא היה כבד?

"לא, הוא בערך כמוני".

אתה נפגעת?

"מהפגיעה הראשונה לא".

הוא צעק כשאתה…?

"הוא כל הזמן צעק הצילו. בהתחלה כששמעתי אותו אז הוא צעק הצילו הצילו, ואחרי זה הוא כבר התחיל לצעוק – הצילו ואמא, אני לא שמתי לב למה שהוא צועק באותה שנייה, אבל הוא כל הזמן צעק".

ואתה המשכת לנסות לחלץ אותו גם אחרי שהזחל נפגע בפגיעה השנייה, כשהוא כולו בער.

"נאמר, זו היתה אותה משיכה אחרונה כמו שאומרים לפני שאומרים, בוא נאמר כשהחלטתי שאי אפשר היה יותר, ואחרי זה אני כבר בערתי כולי, אז כבר לא פועל יותר השכל, אלא האינסטינקט, יצר החיים".

על מה חשבת כשבערת? או דקות ספורות אחרי זה, על החבר שלך שנשאר בזחל, איזה מחשבות העסיקו אותך אתה יכול לשחזר?

"אני לא רק יכול, אני עוד זוכר את זה בדיוק. איך שגמרו לכבות אותי אני תיכף צעקתי שיילכו, ואמרתי את זה לסגן שמוליק [שמיל גולן, סמ"פ א'] שירוץ ויוציא כי נשארו שם עוד אנשים, אז הוא ראה שיכול להיות שאני בטח נכנסתי שם לקצת הלם אז הוא חשב שהתרופה הטובה ביותר להחזיר אותי חזרה למציאות זה הלם נגדי, אז אני זוכר את זה כאילו, זה באמת גם מה שהחזיר אותי למציאות, שאמר לי בקול כזה שליו, בהתחלה ונראה לי קצת ציני, שאין כבר מה לעשות, הם נהרגו. ברגע ששמעתי את זה אז הבנתי שאין מה לעשות".

אתה אמרת משהו?

"איך שהוא אמר לי אין מה לעשות, אז הוא ככה הרים אותי ורצנו ישר למדרון, לתפוס מחסה".

ישראל הוברמן 2013 בדרך ההטיה, במקום בו נפגע הזחל"ם

ישראל הוברמן 2013 בדרך ההטיה, במקום בו נפגע הזחל"ם

אתה רואה את זה היום את המחזה הזה? אתה אחרי המלחמה, אתה רואה את התמונה הזו לנגד עיניך?

"אני רואה אותה, אבל אני משתדל עד כמה שיותר להרחיק אותה כי זה לא הכי נעים".

כמה זמן יש לך עוד לשרת?

"עוד תשעה חודשים".

השניים האחרים שנהרגו, נהרגו מהפגיעה הראשונה?

"אני חושב שהנהג נפגע עוד בפגיעה הראשונה, למעשה ישב שם בין הנהג [אלברט אמר] לבין המקלען [דרימר] עוד חובש [יצחק רביבו], כשאני באתי כבר לתוך הזחל עוד פעם הוא לא היה, אחרי זה מסתבר שהוא, או שהוא נפגע בזחל, עוד לא יודעים את זה בדיוק, אני בכל אופן לא יודע".

הוא נעדר?

"עד כמה שאני יודע הוא נעדר, שניים מהזחל הזה נעדרים".

אתה הלכת מאז לבקר ברמת הגולן?

"אני הייתי פעמיים, אבל ממש בתל פאחר עצמו לא הייתי".

אתה רוצה לראות שוב את הזחל"ם הזה, אתה רוצה לגשת לנקודה הזו?

"כן, מאוד אפילו".

ישראל הוברמן ואבי דרימר משחזרים את היום האחרון של משה

ספטמבר 1967, ישראל הוברמן [משמאל] ליד אבי דרימר שבא לקבל את הצל"ש של אחיו

נובמבר 1967, בטקס הענקת הצל"שים בת"א. ישראל הוברמן [משמאל] ליד אבי דרימר שהגיע לקבל את עיטור הגבורה של אחיו משה ז"ל

ישראל הוברמן מקבל צל"ש מהרמטכ"ל רבין, 30.10.1967 (צילום: אילן ברונר, לע"מ)

לאחרונה, בתחילת אוגוסט 2016, נפגשו הוברמן ואבי דרימר, אחיו הבכור של משה, בצפון. דרימר שוקד בימים אלה על סרט הנצחה לאחיו מטעם יד לבנים ברחובות. הוברמן הכין תוכנית סיור לשחזור יומו האחרון של משה דרימר. תחנתם הראשונה היתה חורשת קק"ל ליד שדה אליעזר, שם שהתה המחלקה המיוחדת כיומיים-שלושה, ומשם יצאה בדהירה על קומנדקר כדי לחבור לפלוגת הטנקים מגדוד 377 שהיתה בחורשת טל. מספר מאנשי המחלקה עלו על זחל"ם מ"פ השריון, שנפגע בהמשך, כקילומטר דרומית לתל פאחר.
חורשת טל היתה התחנה השנייה, ותל פאחר היה התחנה השלישית. לאחר מכן המשיכו דרומה בכביש הנפט ומאיזור הבסיס הצבאי בזעורה השקיפו על הנוף למטה. הם ויתרו על צילום במקום בו נפגע הזחל"ם, ועברו היישר לזחל"ם עצמו בגבעת האם, שם סיפר הוברמן בפרוטרוט את סדר האירועים. תוך כדי ההסבר עבר שם ג'יפ עם כמה חבר'ה יהודים אמריקאים שעצרו, וזכו לשמוע מהוברמן על הזחל"ם ועל הקרב. עבורם היתה זו חוויה גדולה.
ישראל הוברמן על הזחל"ם בגבעת האם עם אבי דרימר

ישראל הוברמן בתוך הזחל"ם בגבעת האם, עם אבי דרימר, ובצילום בחורשה ליד גבעת האם

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “זו היתה המשיכה האחרונה

  1. כמה תיקונים / הארות

    חלוקת הצל"שים התקיימה בגן הוורדים בקריה ב 30.10.67.

    אז לא חולקו עוד עיטורים.

    אלה חולקו לראשונה במרץ אפריל 1973

    אבי למיטב ידיעתי צעיר ממשה.

    התמונה שאנו יושבים בחורשה – המקום חורשת טל במקום בו התחברנו לכוח השריון ולזחלם המ"פ שאליו היינו מצוותים.

    בזחלם היו 4 אנשי שריון אמר הנהג רביבו החובש ואפשטיין הקשר שלושתם נהרגו, בנוסף היה איש שריון נוסף שאין לי מידע עליו.

    לפני שהועברתי לתל השומר שכבתי בבית החולים בנהריה, ( במשך כ- 3 שבועות הראשונים לאחר הפציעה ) זכור לי כי באו אלי מספר אנשי שריון לקבל מידע על אחד או שניים מהם שלדבריהם לא נמצאו ( אליהם התייחסתי כנעדרים בראיון )

    בנוסף היו 6 חבר'ה מהמיוחדת

    חיים שלמברג שהיה מפקד הזחל"מ, משה דרימר שישב על המקל"פ בקבינה, אבי דוניץ, בן שמעון, חייל נוסף שאת שמו לא זכרתי אז ( וגם היום לא ) וכותב שורות אלו.

  2. אתמול מיד בסיום טכס הזיכרון המרגש שנערך לחללי החטיבה במוזיאון גולני, יצאתי בדרכי הביתה.

    נפגשנו מספר חיילים מהמסייעת, חזרנו לאחור 50 שנה.

    טלפון משלמה

    רוצה לשמוע קול מהעבר?

    בטח אני עונה

    הוא מתחיל להשמיע לי…

    אני מיד מחנה את הרכב בצד

    מקשיב להקלטה, כלא מאמין, כאילו היה זה אתמול.

    המשכנו לדבר מספר דקות , איך מצא איפוא מצא.

    נשארתי לשבת עוד מספר דקות ארוכות…

    שלמה

    אתה עושה עבודת קודש ועל כך נתונה לך תודתי

  3. אתר יוצא מן הכלל מרשים ועשיר בהקף החומר והירידה לפרטים
    אם אתר זה היה מנהל תחקירי מלחמת שישת הימים עוד בזמנו היינו מקבלים תמונה מלאה של מה קרה כולל מסקנות לשיפור הליקויים
    לא הכסתח המוכר שלצערי הרב שותף לו גם אגף ההסטוריה של צהל
    בגלל מצב זה בכל מלחמה יש תל פאחר אחד לפחות והסתרה של כשלונות חיפוי על מפקדים והסתרת ניירות
    תחזקנה ידיי העוסקים במלאכה

  4. חסרה בפוסט התייחסות לתחילתו של הראיון המוקלט. הוא חסר? או שמא רק לבינתיים הפירסום חלקי?

    חבל, כי אז יכלה להיות לפנינו עוד עדות מפורשת, מזמן הקרוב למאורע, בעניין הירי והחיפוי שעליו הצל"ש וכו'.

    אך גם לפי החלק שכן התפרסם, תיאור הצעקות וכו', מסתבר שלא היה המשך ירי אחרי הפגיעה.

    (וזה שלא כמסופר בספטמבר 2014, שלמרות הצעקות לעזרה עדיין "הוא ממשיך לירות", אלא כמסופר בדצמבר 2013 : "אני לא זוכר שהוא ירה"; "למיטב זכרוני הוא כבר לא יורה". אלא שגם בפרסום קדום אחר, כשנה אחרי המלחמה, סופר שהירי המשיך "לא הרף", "למרות שנפצע אנושות", ולמרות הצעקות הרי ש-"ידו לא משה מהדק המקלע, והוא המשיך לפלוט צרורות ארוכים", אף שבחדא מחתא סופר גם: "אינני חושב שבאותה שעה הוא היה כבר בהכרה מלאה").

    התמליל נפתח במשפט: "…יכול להיות שהוא נפגע מהפגז הראשון" [בהקלטה, כפי שהועלתה כאן, נשמעת רק סוף המילה האחרונה]. בהמשך מזכיר המספר את "הפגיעה הראשונה", והמראיין אומר: "המשכת לנסות לחלץ אותו גם אחרי שהזחל נפגע בפגיעה השנייה", משמע שבחלק הראשון של הראיון הוא סיפר על שתי פגיעות.

    גם בפוסט מ-2013, אליו ניתן למעלה קישור, סופר על שתי פגיעות: "הזחל"ם שלו ספג פגיעה ישירה ומיד אחר כך עוד אחת"; "לאחר הפגיעה הראשונה … ואז ספג הכלי פגיעה במיכל הדלק ועלה באש"; "נפגענו פעם ראשונה. זה פגז שנכנס וחדר מהכיוון של הנהג … ואז הכלי חטף פגיעה שנייה במיכל הדלק. פעם שנייה תוך פחות מדקה".

    אבל בסיומו של הפוסט ההוא מדובר כבר על שלוש פגיעות, עם ציון אפשרות שאולי שתי הנוספות לא היו אלא תגובת שרשרת מפגיעה ישירה אחת. כך: "להערכתי היו שלוש פגיעות בזחל"ם. הראשונה זו שחדרה את תא הנהג, השנייה שגרמה להתלקחות המיכל השמאלי, והשלישית מפגיעה ישירה. לדעתי הלא מלומדת זה היה מירי תלול מסלול, או אולי כתוצאה מהדליקה במיכל השמאלי, התחממות, פיצוץ חומרי נפץ בתוך הזחל"ם ומשם פיצוץ המיכל הימני. אפשרות נוספת שהכל היה תגובת שרשרת שהחלה עוד מהפגיעה הראשונה".

    וגם במסופר בספטמבר 2014 הוזכרה רק פגיעת פגז אחד, שאחריה: "ואז לא ברור עדיין מה קודם למה – מה גורם לפיצוץ של שני מיכלי הדלק".

    וזה לפי דברים שהתפרסמו בבלוג באפריל 2014, על כך שבשרידי הזחל"ם כיום לא נמצא "כל סימן לפגיעה חיצונית נוספת בצידו השמאלי", "אם כי לא ניתן לשלול אותה באופן וודאי" (ולפי המסופר, במצוטט לעיל, על פיצוץ שני "תוך פחות מדקה", הרי ש-"עדיין סימן השאלה מרחף" באשר לנכתב בשעתו על "פער זמנים בין הפגיעה" הראשונה "לבין הפגיעה הקטלנית במיכל הדלק").

    מאז התברר שהפגז שפגע בזחל"ם נורה מטנק T-54 שהיה בחירבת סודה, ובפוסט שהתפרסם במאי 2014 כתב דני ביזר: "לא ידוע לי אם וכמה אש הונחתה על בורג' בביל, חירבת סודה ורמת הבניאס בעקבות הדיווחים על הימצאות טנקים שם". אלא שבאותו פוסט, וגם ברשימה שהתפרסמה מיומני הקשר, בכלל אין דיווח על הימצאות טנק/ים בחירבת סודה (והנמצא בנידון מהרשימה שהתפרסמה הוא משעה 1200, בה דיווח מח"ט גולני על חמישה טנקים שירדו מבורג' בביל דרומה. הטנקים הללו הוזכרו בהמשך, בשעה 1230).

    בענין זה ברצוני להתייחס להעתקה שהתפרסמה בבלוג מיומן הקשר, שעה 1325, ולתקנה בהשלמה למתפרסם בשורות 107-108:

    בשורה 108 הועתקה (בטור "מאת") הודעת "חט' 1" , שיועדה (כמועתק בטור "אל") "תל דן", בנוסח: "כמה טנקים יש…". סימן הנקודות מעיד שקריאת הנכתב במקום המסומן אינה ברורה בכתב-היד.

    לכשראיתי את הצילום מכתב-היד נראה לי שנכתב כאן: "בסאודה" (=הכוונה למוצב חירבת סודה, והקריאה היא: ב-סודה. הכתיב דלעיל נובע כנראה בחילוף אותיות, בשגגה, במקום: "באסודה", שהרי שם המוצב נכתב גם כך: "חרב – א-סידה" / "חירבת א-סודה" / "אסודה" / "חירב א-סוודה" [אעיר שדרומית לבניאס יש מקום שראיתי שנרשם במפות בשם "ברכת אבו סודה", אך מסתבר יותר שהשאלה על הטנקים מכוונת למוצב חירבת סודה]).

    מיד אחרי המילה הזו ("בסאודה") יש קו –– שאפשר להבינו כמוביל אל רישום התשובה (למרות שבדרך כלל נכתבו התשובות בטור השמאלי, "הפעולה שננקטה והערות") שאחריו נרשמה הסיפרה: 1. יתכן וזו התשובה לשאלה, "כמה טנקים יש בסודה", שהרי בהמשך לא נמצאה תשובה אחרת לשאלה הזו.

    [איני יודע אם מתל-דן יש תצפית על מוצב סודה, וגם אם לא, יתכן והשאלה הופנתה אל מישהו בתל-דן שריכז את המודיעין ויכל להשיב על השאלה הזו]

    אם קריאה זו נכונה, ומישהו בחטיבת גולני ידע לשאול את השאלה הזו, וגם קיבל עליה תשובה, הרי שחבל מאוד שלא נעשה עם המידע הזה שום דבר!

    להלן עוד כמה הערות והשלמות לנמצא בסמוך:

    הכיתוב (בטור "מאת") "חט' 1" הנראה בצילום רק פעם אחת (רק בתחילת שורה 107) אין קריאתו ברורה. לי נראה יותר לקרוא גם כאן (כמו בהודעות הסמוכות) "אולר", הוא שם הכינוי בקשר לקצין אג"מ של גולני, ברוך גורודיש. ההודעה אינה מיועדת רק ל"תל דן", אלא נרשם: "תל דן / ופ'". נראה לי שהתוספת שאחר הקו הנטוי משמעותה: ופיקוד צפון.

    לצד הרישום הזה, בטור ה"תוכן", נרשם: "יש לכם בעיות בתל מצד נוחילה האם ישנה תנועה". חלקו השני של המשפט ברור שהוא שאלה, וחלקו הראשון יכול להתפרש כשאלה וגם כקביעת עובדה. אבל במקור, נרשם החלק הראשון בשורה נפרדת, באופן שברור שזו שאלה, שהרי לשמאלו (בטור "הפעולה שננקטה והערות") נרשמה התשובה מתל-דן (שלא הועתקה בפירסום, ומועתקת כאן): "אין בעיות".

    (אגב, בכתב-היד נרשם כאן: "מצד נוחליא", והרי זה שיבוש נוסף הנובע מחילוף-אותיות, הפעם בשם המוצב הסורי נוחיילא – אשר צפונית לתל-דן – בדוגמת השיבוש של "בסאודה" שהוזכר לעיל. אציין כאן עוד פרט, שלא ראיתי שיוזכר: על ההודעות שביומן זה יש חתימות של הפקידה שזהו כתב-ידה: "יהודית").

    השאלה "האם ישנה תנועה", נרשמה בשורה הבאה. על שאלה זו, משום-מה, לא השיבו מתל-דן.

    בשורה השלישית מופיעה השאלה שציטטתי לעיל: "כמה טנקים יש באסודה", זו שלשמאלה הרישום ––1. ובהמשך, שמאלה יותר (בטור "הפעולה שננקטה והערות") נרשם עוד מענה (שלא הועתק בפירסום ומועתק כאן): "יורה מתל דן לעבר ואדי אל אסא [כך נרשם, וצ"ל: ואדי עסל, הוא נחל שיאון]". כנראה שהירי מתל-דן על המקום הזה היה נחוץ, וכאמור, חבל שלא היה גם ירי מרגמות על חירבת סודה.

      • האם התכוונת להעיר משהו על השימוש במושג זה, או שרק לבארו למי שאינו מכיר?

        המשמעות המילולית: באריגה אחת. כאן הכוונה הייתה להעיר על שני משפטים סותרים המופיעים באותו פירסום (הוא ספרו של יהודה הראל).

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
    14 בדצמבר 2013 בשעה 12:20
    כמה הארות או הערות
    עברו 46 שנה אז הזיכרון הוא לא כמו שהיה, לכן בכל מקרה של סתירה או סטירה בין מה שנכתב כאן לעיל לבין מה שנכתב במספר ספרים שיצאו אחרי המלחמה הכתוב בספרים גובר!!!

    לגבי הנתיב. הנתיב לא נבחר על ידי הרב"ט אלא על ידי גבוהים ממנו , הרב"ט רק היה צריך ללמוד את הנתיב על כל המכשלות הפיזיות שבו כדי שיוכל יחד עם עוד אנשים חבלנים כמוהו לפלס במידת הצורך את הדרך לטור העולה במעלה הרמה.

    באותו זמן לא היה בתכנון בכלל חטיבה 8 , מדובר למיטב זכרוני במספר ימים לפני פרוץ המלחמה בכלל, ולכן לא היה צריך להיות תיאום וכו', אלא רק כוח השריון שסופח לחטיבה + גדוד 12 היו אמורים לנוע בתוואי שציינתי.

    לגבי גבורה או לא קטונתי מלהשיב. היא יכולה להיות בתוך התל או גם בדרך לתל.

    במבחן התוצאה התל נכבש בזכות הנחישות ההקרבה ועוז הרוח של כל אלה שהשתתפו בו, מקטן ועד גדול.

    זו היא תגובתי שנכתבה בפוסט פיקניק זה לא היה.

    היא טובה גם לכאן.

    לגבי הראיון עצמו, למרות שהוא היה הראשון בזמן, הייתי בו די נרגש ולא בהכרח שהוא היה המדוייק בגירסאות, בייחוד שהומטרו לעברי הפעם שאלות של עיתונאים מכל עבר.

    ברור שהוא היה מקיף יותר וארוך יותר. ניתן למצוא את חלקו בספרון 51 הצל"שים שיצא מיד לאחר טקס חלוקת הצל"שים.

    כל מה שנותר הוא למצוא את תחילתו.

    אם לנסות לבחור מהי הגירסה "הנכונה" הייתי מאמץ את הגירסה כפי שמופיעה בספר של יהודה הראל

    צל"ש עשרים שנות גבורה בישראל, שיצא אי שם בשנת 1968.

    הזיכרון היה טרי, והוא התנהל באווירה רגועה.

  6. טוב שישראל הוברמן מתעשת ומתחיל לזכור את הסיפור האמיתי ולא מה שסופר עד היום על זחל"ם מ"פ ז' שריון,
    החייל הרביעי מהשריון היה חובש גדודי מ-377 שישב בחלקו האחורי של הזחל"ם מול מיכל הדלק שנפגע ופוצץ את הזחל"ם, הוא חולץ על ידי שני טנקיסטים ממחלקת החוד של ברוש והשם שלהם הוא ריבקין יצחק ויוסי יופה ז"ל שאת הדיסקית שלו מצאו אחרי 34 שנים והעובדה שהוצגה בתוכנית של מני פאר כשכולם חיפשו בכלל חייל גולני "גיבור", אבל הוא היה שריונר ממח' 3 (היה מועמד גם לקבל צל"ש במלחמת יום כיפור כאשר הציל את ינוש בן גל ז"ל ואת קבוצת הפיקוד שלו, ראה כתבה של מני פאר שלא פירט פרוט זה).
    שם החובש הגדודי שצורף לזחל מ"פ ז' הוא שקד שלום, נתון מאז בהלם קרב קשה וסירב להיפגש איתי ולספר!!!
    אימות ובדיקת הפרטים של שקד שלום בוצע בעזרת שליש הגדוד בוחניק דוד, שניהם גרים כיום בצפת.
    אמרתי בתחיל התחקור לבלוג לשלמה, דני, מוראד, ורדי ואחרים לבדוק את הסיפורים ולהגיע לאמת! סוף לסיפורי הבדים מאחד לשני, לבדוק ולאמת! האמת מנצחת.

    פשוט מביך שסילפו את העובדות והאמת בסוף יוצאת לאור!!!
    "הזחל של דרימר" הוא זחל מ"פ ז' שריון בו נמצא הדיסקית של יופה (יש עדות מצולמת) ע"י אורי זכריה מקצרין בסיור עם ערוץ 1.
    הזחל נלקח ועומד כאנדרטה על גבעת האם כשהכננת 0.5 המחוררת מעידה איך נהרג משה דרימר. ויספרו חיילי המיוחדת (6) לוחמים שהיו על הזחל את הידוע להם.

    ברוש עזרא מ"מ החוד בתל פאחר גדוד 377

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s