קולות מ-67 – בני ענבר, מג"ד 51, וסמג"ד 334

הקלטה מ-1967 – בני ענבר, מג"ד 51, על כיבוש תל עזזיאת: "בחלק הצפוני של המוצב הלחימה כבר היתה הרבה יותר קשה, אכזרית, הייתי אומר מעיקול לעיקול, מעמדה לעמדה, ואני מוכרח להגיד שהסורים לחמו כאן. אני מכיר את החייל הסורי הממוצע, הוא בדרך כלל במפגש הראשון עושה מה שעושה ולאחר מכן מתמוטט. בחלק הזה חיילים סורים לחמו עד שהכדור שלנו הפסיק אותם" * ועוד: מ"כ מגדוד 13, סמג"ד 334 וקצין ניהול אש מגדוד 402 מספרים על חלקם בקרבות

לחצו על הצילום והאזינו לדברי בני ענבר, למ"כ מגדוד 13, לסגן מפקד המכמ"ת 334 ולמפקד סוללת תותחים 402

זהו חלקו השני של מפגש אנשי חטיבת גולני עם עיתונאים לתיאור הקרבות לכיבוש המוצבים הסורים הקדמיים בפינה הצפון-מזרחית של הגבול.

בחלק הראשון של השיחה סיפרו אנשי גדוד 12 על כיבוש מוצב תל פאחר [להאזנה – לחצו כאן], וכעת זהו מג"ד 51, סא"ל בני ענבר, שסיפר על קורות הכוח שלו בכיבוש בחריאת, תל עזזיאת, חירבת סודה ומוצבי בניאס. בסיום דבריו אפשר לשמוע מ"כ מגדוד 13 על טיהור הכפר בניאס, את רס"ן אברהם בר-דוד, סמג"ד 334 (מרגמות 120 של חטיבת גולני), על קרבות הארטילריה מול הסורים, ושל סרן מיכה, קצין ניהול אש של גדוד 402, שדבריו נקטעו במהלך ההקלטה.

הקלטה נוספת מזווית אחרת על עלילות גדוד 51 – תובא בפעם הבאה. מקור ההקלטות: קול ישראל.

להלן תמלול הדברים בפני העיתונאים:

סא"ל בני ענבר: "מה שאני אתאר עכשיו זו פעולת הגדוד השני של החטיבה כשלמעשה החפיפה היא בפרק הזמן הזה, כלומר משעה 15:00 ועד 17:30, 18:00.

"כפי שאמרתי [ראו דבריו בפתיחת תיאור כיבוש תל פאחר באוזני העיתונאים] כוונת החטיבה היתה להכניס את הקשת הפנימית יותר במקביל לקשת שנעה לכיוון תל אל פאחר, כדי למנוע מהמוצבים האלה לסייע ללוחמים של תל אל פאחר. אנחנו כאשר נכנסנו פנימה, אנחנו מיד עלינו על דרך הפטרולים שלהם. כלומר, לסורים יש כאן דרך שהיא מחברת למעשה את כל מערכת המוצבים שלהם לצורך אספקה ופיטרול. הכוונה היתה, וכך גם עשינו מיד, לתפוס, להיכנס כאן ליד גבעת האם, לתפוס את הדרך ולהשתמש בה, כדי ממנה להיכנס לתוך המוצבים.

"אחת הסיבות, או הסיבה העיקרית שכל המדרונות של כל היעדים פה כולם ממוקשים היטב. יש שם מוקשים נגד אדם ונגד רכב ונגד טנקים, ולמעשה האשליה, תיכף תשמעו שזאת היתה אשליה, ההנחה היתה שהדרך שהם משתמשים בה היא נקייה ממיקוש ובה נוכל להשתמש. ההפתעה הראשונה היתה כאן בבורג' בביל, כאשר הטנק שנע בראש הכוח עלה על מוקש ואנחנו מיד, ירדתי מהרכב, קפצתי, זה היה תמוה בעיניי. זו דרך שהם משתמשים בה. ואז הבחנו במיקוש חפוז, מה שנקרא, בלשון הצבאית מיקוש שמניחים אותו ברגע האחרון. המוקשים אפילו היו כולם חשופים מעל פני האדמה, בגובה של חמישה ס"מ, כלומר רק חציו של המוקש היה טמון והפעולה נעשתה חפוזה. מאותה סיבה גם הפירוק נעשה חפוז, כי לא היתה בעיה של לאתר ולחפש את המוקשים. ממש הרמנו וזרקנו הצידה.

"בשלב הזה ששהינו בפירוק פירצה כדי לעבור, בזמן הזה היתה ברכה בעצם, כי בשלב הזה מה שהיה לעשות, אני רוצה לתאר שכמובן כל הכוח הזה שנעצר על הדרך היה נתון להפגזה רצינית מאוד בשלב הזה ,גם מתל פאחר, עם תותחי נ"ט כי יש כאן שליטה מוחלטת על הציר גם מהאיזור של עזזיאת ובעיקר מהאיזור הזה של רמת הבניאס, שהוא מתנשא קצת מעל השטח הזה.

"אנחנו ידענו שיש טנק בתל עזזיאת, וזו הסיבה, אחת הסיבות, שאנחנו נענו עם טנק אחד לפנים. בשלב הזה שפירקנו את שדה המוקשים הבחין קצין המודיעין שישב בזחל שלי, הבחין במשקפת בטנק שמפנה בדיוק את התותח שהיה ממוקם לכיוון הישובים שלנו, מפנה, היה צריך לצאת קצת מהעמדה שלו כדי לסובב את התותח והתנועה הזו היתה בעוכריו, כי אחרת קשה היה להבחין בו. הוא היה ממוקם ממש עד התותח, כולו בתוך מחפורת כזו. כשהוא סובב את התותח התנועה הזו גילתה אותו, ולאותו הטנק שהוא עלה על מוקש ונפגע רק מערכת השרשרת, התותח היה תקין, הצוות היה במצב רוח די בסדר, נתנו לו את המטרה, כיוון ובפגיעה הראשונה העלה אותו באש. ובהחלט הפעולה הזו חסכה מאיתנו מספר רציני של נפגעים.

"כפי שאמרתי, אני חושב שכחמש דקות לקח לנו הפירוק, לא את כל השדה, אבל נתיב מעבר בתוך השדה, והכוח המשיך מיד לכיוון תל עזזיאת. גם בתכנון הכוונה שלנו היתה לעלות עם הדרך. יש כאן דרך שהיא מדרך הפטרולים שלהם עולה עד למעלה לתוך המוצב. אינני יודע את הסיבה, למרות שניסיתי לברר עם מפקד עזזיאת אחר כך, הסורי, את הסיבה, הוא לא רצה להגיד לי. על כל פנים, הם מיקשו את הדרך של עצמם. כלומר, סגרו את המוצב עם מיקוש, אין יוצא ואין נכנס.

תל עזזיאת, השביל הראשי המוביל לכניסה מצפון

תל עזזיאת, השביל הראשי המוביל מצפון לכניסה למוצב

"וכאן כבר השארנו טנק אחד. בהמשך כבר נכנסנו עם הזחל"מים פנימה, ואז שני הזחל"מים הראשונים עלו על מוקשים. למעשה לכוח שישב על הזחל"מים לא קרה הרבה, אלא ההלם הראשוני של המיקוש. הדבר היותר גרוע שהדרך שנכנסת לתוך המוצב היא סגורה עם גדר רצינית, מספר גדרות עם מיקוש משני צידיה, כך שהזחל"מים שנשארו תקועים על הדרך למעשה מנעו גם מהרכב שנשאר מאחור לעבור ולהיכנס פנימה, וברגע זה לא היתה לי ברירה אלא לתת פקודה לכוח לרדת מהזחל"מים ולבצע את ההסתערות רגלית מכאן.

"כאן לטהר את השטח, זהו מדרון תלול מאוד כאשר כל החלק הזה מרוצף בתעלות קשר עם עמדות אשר שולטות בצורה מוחלטת על כל המדרון הזה, שעולה מכיוון זה ליעד. אני משער גם שהסורים גם ציפו למהלך כזה מאחור, לכן בתקופה האחרונה הם ביצרו מאוד את החלק האחורי של המערך.

"בשלב הזה היה לנו כוח קטן סורי שהטריד אותנו כאן מבחריאת, אם כי בזמן שנכנסתי פנימה החלטתי שאני לא אתייחס אליו, כי רציתי לרכז את כל עיקר הכוח לעזזיאת, וזהו האגוז הקשה כאן. כאן התחיל איזה כוח קטן מאוד להטריד אותנו, ואז את זנב הכוח שלי הפניתי מיד שייכנס לתוך הבחריאת הזו וישתיק אותם. שלושה זחל"מים או ארבעה זחל"מים מהכוח, האחרונים בטור שלי, נכנסו פנימה וחיסלו, היתה כאן חוליה של גוריאנוב, היו כמה אמיצים שנשארו כי היתר נמלטו והצטרפו לעזזיאת. זה התברר לנו אחר כך.

"כפי שאמרתי, הכוח ירד, אני מאוד הייתי רוצה להכניס כאן, מאחר שלא הייתי בטוח שלמעשה כל כוח השריון שהיה למעלה חוסל, רציתי  מאוד להכניס גם איזשהו רכב ברזל פנימה לתוך מערך, ולכן אנחנו קצת הסתכנו ושלושה זחל"מים – הזחל"ם של מפקד הפלוגה הראשון, הזחל"ם שלי ועוד טנק מתוך הכוח, בכל אופן נכנסנו לתוך השדה, מתוך הנחה, ראינו שהמוקשים אינם מזיקים כל כך, אגפנו את שני הזחל"מים שהיו על הדרך ונכנסנו פנימה, עלינו על הדרך והגענו עד קצה המוצב למעלה, כאשר במקביל לפעולה הזו לכוח החי"ר שירד מהרכב היתה דרך הרבה יותר קצרה כי הוא היה צריך להיכנס כבר לתחילת התעלות שהן בחלק התחתון של המערך.

"כך שפה במקביל היתה פעולה של שלושה כלי רכב משוריינים, שנכנסו וחדרו פנימה עד למעלה כאשרר אנחנו ביצענו ירי מתוך הרכב לכל הצדדים כדי לזרוע כאן הרס והמולה למעלה, כאשר חיל הרגלים שירד מהזחל"מים כאן, נכנס כמניפה לתוך התעלות ולמעשה בשלב הזה התחילה הלחימה של חייל מול חייל בתוך התעלה.

"קל אולי לסכם את המהלך הזה. הבעיה היתה ואני תמיד ראיתי אותה, בלחימה בעזזיאת, זו הלחימה אולי אל היעד ולא על היעד. ברור היה לי שבלחימה על היעד, כאשר ציר הלחימה זאת התעלה, וכל כוח נכנס לתוך תעלה כזו, ואז למעשה בא לידי ביטוי החייל שלנו מול החייל הסורי בתוך התעלה, והיה ברור לי שבהתמודדות הזו בין הכוחות ידינו תהיה על העליונה, וכך זה היה.

"כפי שאמרתי, המניפה הזו של האנשים בתוך התעלות, אנשים דהרו מהר, היו פה גם כן גילויים יוצאים מהכלל של חיילים, מפקדים, כאשר שלושת הכלים שהיו למעלה כמובן סייעו הרבה מאוד ללחימה מלמעלה, כאשר היעד הזה הולך בצורה כיפתית והחלק המרכזי שלו הכי גבוה, יש שליטה מלמעלה למעשה על פתחי התעלות מסביב.

"כאן היו מספר תופעות שחיילים סורים  יצאו מעמדות עם דגל לבן. אז אנחנו מכירים תופעה כזו של חייל שרוצה להיכנע, אבל כאן זה נעשה לצורך משהו אחר, לצורך מלכודת. והיה לנו מקרה באמת, ההרוג הראשון שלנו היה ממקרה כזה שחייל סורי יצא אליו מבונקר עם דגל לבן, לעומת זאת מכוך ירייה צדדי עמד מישהו, חייל סורי עם מקלע, ולמעשה רק חיכה שהחייל שלנו קצת ייצא לקראת הסורי עם הדגל ואז הוא פתח עליו באש. לאחר שראינו את זה במקרה הראשון, חייל שלנו, מנצור, נהרג בצורה כזאת"…

כיבוש תל עזזיאת. מתוך סרט השחזור של כיבוש הרמה הסורית שנערך באוג' 1967

כיבוש תל עזזיאת. מתוך סרט השחזור של כיבוש הרמה הסורית שנערך בקיץ 1967

זה יכול להיות שחלק רוצה להיכנע וחלק לא.

"ייתכן מאוד, ייתכן מאוד, אבל זה היה למעשה מאותו בונקר. הייתי אומר מאותו בונקר יצא חייל סורי, כאשר מחריר ירייה של אותו בונקר עמד מישהו וכיוון".

נראה מתואם.

"כן, זה נראה כפעולה מתואמת לצורך המלכודת או למשהו דומה לזה. היו לנו עוד מקרים, אבל לא התפתינו. הגישה שלנו היתה הרבה יותר זהירה. אני מוכרח להגיד שבחלק הדרומי של עזזיאת נתקלנו באגוז הקשה ביותר. זהו גם החלק שהוא מתנשא, החלק הדרומי, שהוא מתנשא על החלק הצפוני של המערך. ייתכן מאוד גם שלחץ הכוחות שלנו שבאופן טבעי היה מצפון לדרום, הוא ריכז את הסורים לאגוז הזה, בחלק הצפוני. כאן הלחימה כבר היתה  הרבה יותר קשה, אכזרית, הייתי אומר מעיקול לעיקול, מעמדה לעמדה, ואני מוכרח להגיד שהסורים לחמו כאן. אני מכיר את החייל הסורי הממוצע, הוא בדרך כלל במפגש הראשון עושה מה שעושה ולאחר מכן מתמוטט. בחלק הזה של היעד היתה לחימה, חיילים סורים לחמו עד שהכדור שלנו הפסיק אותם.

"כאן בשלב שהכוחות שלנו מכל התעלות התחילו להתקרב, כוח אחד למשנהו, יצאו מאחד הבונקרים שלושת הקצינים של המוצב עם ידיים למעלה וצעקו בערבית להפסיק את האש, זאת אומרת צעקו אלינו, לא לחיילים שלהם. ואז קיבלנו את מפקד המוצב, סגנו ועוד ממ"ק, מפקד שאינו קצין, אינני יודע בדיוק מה הוא עשה שם. שלושה קצינים, עושים רושם טוב מאוד, מפקד עזזיאת עצמו מדבר צרפתית, אנגלית, עברית, AM באלקטרוניקה, בחור משכיל, מבין עניין. גם סגנו עושה רושם רציני מאוד.

"בשלב הזה אפילו לא סיימנו את הטיהור המהיר של היעד' אני ברשת האלחוט שמעתי את מהלך העניינים בתל אל פאחר, והיה ברור לי שסך הכל מה יותר מהר אני אארגן את הכוח שלי ללחימה' אני עשוי עוד לעזור כאן לגדוד 12. ובאמת קיבלתי מיד הוראה מהמח"ט לארגן מיד, להפסיק, ברגע שהיעד ברובו בידיי, להפסיק את ההתארגנות במקום, להעלות אנשים על הרכב שהיה כאן למטה ולדהור מיד בדרך הקצרה ביותר לתל אל פאחר.

"כפי שאמרתי, זה התברר לנו אחר כך בלילה, היה לנו רושם שגמרנו את הטיהור פה עד הסוף. ריכזנו את השבויים, כאן ישנה בריכת שחייה, לא פחות ולא יותר, בתוך המוצב, בריכת שחייה בתוך עזזיאת, זה היה מקום נוח מאוד לריכוז השבויים, כי גם לא רציתי להשאיר הרבה כוח לשמור עליהם, לכן ריכזנו את כולם לבריכה ופינינו את הנפגעים שלנו ודהרנו לתל אל פאחר. כשהגענו לתל אל פאחר כמובן שהכיבוש הסתיים, ומה שיכולנו לעשות זה לעזור בחבישת הנפגעים. הרופא שלי מיד נרתם לחבישה ופינוי.

מרשם תנועה ולו"ז גדוד 51 ביום 9 ביוני 1967

מרשם תנועה ולו"ז גדוד 51 ביום 9 ביוני 1967: בחריאת, תל עזזיאת, חירבת סודה. הגעה לקראת ערב לתל פאחר ששימש שטח כינוס והיערכות לקראת תקיפת מחנות בניאס

"אני אולי שלב אחד כאן אני הפסדתי. בשלב הזה שלחמנו על תל עזזיאת, כפי שאתם רואים כאן את המוצב הזה שנקרא חירבת סודה, שאנחנו לא התייחסנו אליו גם בשלב הזה שדהרנו לכיוון עזזיאת, העפתי מבט עם המשקפת על המקום הזה, לא הבחנתי בשום דבר מיוחד/ בזמן שתיארתי פה את העלייה של שלושת כלי הרכב שלנו למעלה' חטפתי אש טנקים, ומשום מה היה נדמה לי כל הזמן שזה מרמת הבניאס, כי ידעתי שברמת הבניאס ישנם כארבעה-חמישה טנקים' כך שכל הפעולה שלי הצטמצמה בעמידת הרכב במחסה מסוים מכיוון רמת הבניאס. לאחר כמה נhסיונות לא מוצלחים להעמיד את הרכב' מישהו רמז לי שכאן מחירבת סודה דופקים עלינו עם טנקים, ובאמת לאחר שהסתכלנו היטב איתרנו פה במקום הזה טנק טי 54.

"הוצאתי מיד חלק מהכוח שלי, שאפילו לא השתתף בטיהור עם הטנקים, שידהרו מיד לחירבת סודה ויעלו על הכוח הזה. הכוח הגיע לחירבת סודה ובמקום מצאנו טנק טי.54 בוער, כלומר דולק, מונע, עם פגז בתוך התותח, הצוות יצא מהטנק וברח. אנחנו אפילו לא ידענו איך להפעיל אותו, לא ידענו אפילו איך לכבות אותו, אחרת היינו מפעילים אותו מיד, כי כאן ראינו תנועה כבר מרמת הבניאס באיזור הזה ולכן הצטמצמנו בתפיסת המקום הזה, בניסיונות להפעיל את הטי.54 ולאחר מכן בא השלב הזה שתיארתי – דילוג הגדוד לתל פאחר.

"זה היה בערך בשעה 18:00, 18:30, עד שסיימנו פה את פינוי כל הנפגעים והיו פה הרבה נפגעים, כפי ששמעתם, וארגון הכוח הזה של גדוד 12 אני למעשה בשעה…

מג"ד 51 על כיבוש מוצבי בניאס: הסורים סגרו את הדרך היטב בצורה חפוזה, המוקשים מאוד לא מקצועית מפוזרים בשטח. הפעם היינו זהירים, הוצאתי שני בחורים שנעו לפני הרכב ואמרתי להם בדיוק שהם עשויים למצוא דבר כזה וכזה, ובאמת מיד הודיעו לי שהדרך סגורה עם מקבץ של מוקשים

"…מערכת המוצבים, אני חושב שאני אפילו לא הכנסתי את כל המוצבים שמונחים כאן על ציר הכביש, ממש מוצב על מוצב. אני לא כל כך הכרתי את המחנה, אבל השגנו פה איזשהו תצלום, למדנו את העניין, ולמעשה בשעה 11 בלילה הייתי מוכן לביצוע.

התצ"א של מחנה הבניאס ושל העיירה, ששימש את גדוד 51 בתכנון ההתקפה [הדגשנו את שמות המקומות]

תצ"א של מחנה הבניאס [מוצב מס' 9166 – "רחל"] ושל העיירה, ששימש כנראה את גדוד 51 בתכנון ההתקפה [הדגשנו את שמות המקומות]

"בשלב הזה נאמר לנו שחטיבה, יחידה משוריינת של הפיקוד, חטיבה 45, פועלים בציר הזה לכיוון נוחיילה, עבסייה, רג'ר, עד לגבול לבנון, ואנחנו חייבים להתאים את הפעולה שלנו כך שתהיה פעולה במקביל של שתי הזרועות האלה, שלנו ושל 45. זו הסיבה למעשה שהוחלט לבצע את זה עם שחר. למעשה יצאתי בציר הזה לכיוון מחנה הבניאס, השעה היתה אם אינני טועה שתיים וחצי, משהו כזה, נכון? אני כבר בשעה הזאת ראיתי אתכם גם כן מתקדמים לכיוון רמת הבניאס [מתכוון לגדוד 13].

המח"ט יונה אפרת וסגנו משה גת ברחבת הדגל החדשה במחנה בניאס

בוקר ה-10 ביוני 1967: המח"ט יונה אפרת [משמאל] וסגנו משה גת ברחבת הדגל החדשה במחנה בניאס

"קודם כל, תיאור המחנה הזה. שפה ייתכן שהשם הזה קצת מטעה. זהו המחנה, אבל הוא מבוצר בצורה בלתי רגילה. מחנה הבניאס הוא מחנה לכאורה כמו המחנות שאנחנו מכירים, אבל הוא מלא ביצורים, תעלות, בונקרים, ליד הגדרות מסביב היקפית. כאן לפני המחנה ידענו שיש שדה מוקשים. אני בכלל עם המוקשים פה, לא יודע, לא הלך במלחמה הזו. יצא לי לטפס על כל המוקשים בגזרה. ידעתי שיש כאן שדות מוקשים, אבל שוב פעם שהדרך עוברת באמצע השדה. כפי שמסרו לנו, לאורך כל הקו הם כאן סגרו את הדרך היטב, שוב בצורה חפוזה, המוקשים, מאוד לא מקצועית מפוזרים בשטח.

"הפעם היינו זהירים, אני מוכרח להגיד. הוצאתי שני בחורים שנעו לפני הרכב ואמרתי להם בדיוק שהם עשויים למצוא דבר כזה וכזה, ובאמת מצאו, מיד הודיעו לי שהדרך סגורה עם מקבץ של מוקשים. פירקנו את השדה כאשר תוכנית הפעולה הית לתקוף מכיוון כזה, התוכנית שוב היתה דומה. כוח רגלי יורד פה מהרכב, פורץ במחנה הבניאס את הגדרות מכיוון צפון לכביש, דרום לכביש, הכביש חוצה את המחנה לחצי. זה היה גבול גזרה נוח בין הכוחות ורציתי להשתמש בו. כאשר מספר זחל"מים יחד איתי עם שני טנקים, אנחנו ננוע במרכז הכוח על הכביש, ושוב פעם באותה שיטה כפי שעשינו בתל עזזיאת, זה הוכיח את עצמו, מהכביש להכות לכל הצדדים עם כל כלי הנשק, כאשר חיל הרגלים שירד מהרכב מטהר רגלית את שני צידי הכביש את התעלות והעמדות.

"כשהכוח הרגלי נערך במקום הזה חטפנו אש, אחר כך גם איתרנו במקום הזה היתה להם סוללה של 82 מ"מ מרגמות. ייתכן שהאיזור הזה היה מטווח, זה היה בדיוק באיזור שבו פירקנו את שדה המוקשים, כלומר הם סגרו את המקבץ של המוקשים, את הדרך בתוך השדה, וכנראה גם טיווחו לשם אש ארטילרית למקום הזה, כך שברגע שאנחנו פה התרכזנו, גמרנו את הטיהור, נכנסנו פנימה, חטפנו מכת אש, לא ארוכה, קצרה מאוד, אבל מאוד מדויקת, ובערך כ-16 אנשים נפגעו לי במטח הזה שהוא היה סך הכל, אני ספרתי ארבעה פגזים. 16 בחורים, שמהם ארבעה נפטרו והיתר נפצעו בצורה בינונית.

"הכוח נכנס. אנחנו נכנסנו עם הכביש. הכביש עושה תפנית כזו הנה, הבחנו קודם כל שהם הספיקו לפוצץ את הגשר, כאן ישנו גשר רציני של הבניאס, פיצצו אותו. כשנכנסנו פנימה הבחנו בנגמ"ש סורי ומשאית סורית שהם יוצאים בדהרה פנימה. הם היו מטרות מצוינות לטנקים, בפגיעה השנייה העלו את הנגמ"ש באש, בפגיעה השלישית את המשאית, ומי שנסע בכביש הזה נדמה לי שהם מונחים פה.

"פעולת הטיהור בוצעה די בסדר, רק הכוח הזה שנע כאן בחלק הצפוני קיבל אש לא מדויקת מהאיזור הזה של עיירת הבניאס. בתוכנית החטיבתית שכחתי לציין שכוח נוסף חטיבתי, הגדוד השלישי [13] ביצע תנועת איגוף והיה צריך לטפל בעיירה, לא במקביל לנו, אבל בדירוג מסוים לכוח שלנו. הכוח שלי שנע בחלק הצפוני חטף אש לא חזקה, גם לא כל כך מסוכנת, הייתי אומר, מהעיירה. העיירה הזו נמצאת שוב בשטח קצת שולט על המחנה. הכוח שלי טיהר את המחנה, וממש מבלי להתעכב במקום הזה המשכנו לטהר מוצב אחרי מוצב לאורך הציר עד הצומת לזעורה.

"כאן, כפי שציינתי, תפסנו למעשה תמיד את הזנב של הכוח. כשהגענו פה לכוח הזה של מרגמות 82 אז מצאנו ממש עוד פצצות בלי מכסה מוכנות להכנסה, כל הקנה עוד היה חם לגמרי, והחברה' הספיקו להסתלק מכאן. כך זה היה בכל המוצבים. פה כדור, שם כדור, איזה פגז, אבל זה פעולות של כוח סה"כ שמנסה להשהות ללא הצלחה.

מרשם תנועה ולו"ז גדוד 51 ביום 10 ביוני 1967. כיבוש מחנות בניאס והגעה למסעאדה כת"פ חטיבה 45

מרשם תנועה ולו"ז גדוד 51 ביום 10 ביוני 1967. כיבוש מחנות בניאס ומוצבי ציר בניאס-מסעאדה הגעה למסעאדה כת"פ חטיבה 45

"התנועה הזו היתה די מהירה, אפילו לא התעכבנו לטיהור מדויק ומפורט של המערכים, עד שהגענו למעשה למוצב הזה. פה פגשנו כבר את החלק של חטיבה 8. המוצב הזה יש לו שם, 9154, אין לו שם, זה המספר שלו. הוא נמצא על הציר של בניאס-מסעאדה. 400 מטר מהמקום הזה הם ביצעו את הפיצוץ הראשון שלהם על הכביש, הם ביצעו שני פיצוצים, למעשה שלושה. בגשר פיצוץ אחד, ועוד פיצוץ למעלה, בעיקול של הכביש, מעבירי מים. במעביר המים הראשון כאן במקום הזה נפגשתי עם הכוחות הקדומניים של חטיבה 8, שאליהם התחברנו, זה היה בשעה תשע בשבת בבוקר.

"מה שאני רוצה עוד כדי להשלים את המסכת החטיבתית כאן, יש לנו רב טוראי, מ"כ, של הכוח הזה שפעל בדירוג לכוח שלי על העיירה בניאס, מגדוד 13, גדוד גדעון".

דוד, מ"כ מגדוד 13 על כיבוש העיירה בניאס: טיהרנו את המקום תוך רבע שעה

"שמי דוד, בן משק מענית, אני מ"כ בכוח שעלה על הבניאס.

"אני רוצה להקדים בכמה מילים מה זה אומר לכבוש עיירה שיש בה צלפים. בעיירה שיש בה צלפים ואתה נכנס, אז צולפים עליך ולפעמים אתה לא יודע מאיפה זה בא. לכן המטרה היתה לכבוש את העיירה מה שיותר מהר, לא לתת להם להספיק לפגוע בנו ולא לתת להם להספיק לברוח, כפי שהם עשו ברוב המקרים.

"הגדוד נכנס מזרחית לעיירה, זאת אומרת עשה איגוף ימני ונכנס מזרחית לעיירה בחיפוי טנקים ותותחים ללא רתע. המחלקה שלי נכנסה ראשונה אחרי פיצוח של הטנקים והתותחים ללא רתע על הבתים הראשונים בעיקר של העיירה, נכנס, ותפסנו במהירות את הבתים הראשונים של הכפר, כשאחרינו נכנס כל הגדוד וממשיך לטהר במהירות מה שיותר מהר את העיירה.

"אחרי שהגדוד עבר אותנו, המחלקה שלי עשתה עוד איגוף ימני כשנתקלנו בכוח קטן שהיה משוריין בנגמ"ש. על ידו היה עוד איזה רכב ואמבולנס, הוא הושמד במהירות, הוא לא הצליח לעשות שום דבר, והגדוד אני חושב טיהר את כל העיירה הזאת תוך רבע שעה, 20 רגע מקסימום. כך שבאמת הם לא הצליחו לעשות שום דבר ויצאנו יפה מבחינת נפגעים מהעיירה".

בני ענבר: גדוד מרגמות 120 יכול להעסיק את תל פאחר, שהוא סך הכל פיטמה די קטנה, אבל גמרת את ההעסקה והחיילים יוצאים מהבונקרים די רעננים ללחימה

ענבר: "אני רוצה לגעת עוד אולי לכמה סיכומים. אני לא יודע אם זה כל כך חשוב, אבל זה נותן איזשהו אמות מידה. החטיבה כפי שאמרתי, האגוזים הקשים אני רואה אותם בעזזיאת ובתל פאחר. בעזזיאת, או בתל פאחר היו כ-50 סורים הרוגים, המספרים הם אחד פחות אחד יותר, אבל המספרים שאני נותן הם ספורים, בדוקים. כ-50 סורים הרוגים, בסביבות 20 שבויים, או 16 שבויים. בתל עזזיאת 30 סורים הרוגים ו-27 שבויים, כולל הקצינים שציינתי. גם כאן נלקח קצין אחד בשבי, אינני בטוח אם הוא מפקד המוצב, אחד הקצינים.

"מבחינת נפגעים של החטיבה, אני לא אכנס למספרים במקרה זה, על כל פנים החטיבה בתל פאחר הקיזה הרבה דם. מבחינת פיקוד שמעתם, הגדוד הזה נשאר למעשה בשלב מסוים כמעט ללא פיקוד בכיר, גם חיילים וגם מפקדים בכל הרמות. אני חושב שבזה החטיבה סיימה את החלק המלחמתי שלה, היתר זו היתה רדיפה.

"החטיבה מהשלב הזה המשיכה להתקדם לכיוון קונייטרה, כאשר המשימה היתה להשתתף יחד עם כוחות נוספים בטיהור העיירה קונייטרה. כאן החטיבה פוצלה לשני כוחות: כוח אחד הצטרף לחטיבה 45, הכוח שלי הצטרף לחטיבה 45 ונע בעקבות החטיבה בציר מסעאדה, כוח שני שנע עם המח"ט הגיע לקונייטרה, היה צריך להשתתף בטיהור של העיירה, אבל למעשה מצא אותה ריקה.

"עד כאן כל מה שקשור… סליחה, אחד הדברים לדעתי, הלחימה היתה כאן קשה, אחד הדברים שאין לי ספק שמנע נפגעים נוספים היה הסיוע הארטילרי שהחטיבה קיבלה בלחימה. אני אינני יודע אם יצא לכם לשמוע, ודאי שמעתם, תיאור מהמלחמות, קרבות באיזור הזה, הארטילריה בכלל הוכיחה את עצמה לדעתי, בלחימה של החטיבה, בצורה יוצאת מן הכלל. אם זה עזזיאת ואם זה תל פאחר, ובניאס ובחריאת, היעדים האלה קיבלו אש מדויקת יוצאת מן הכלל, לפי דרישה מהירה, העתקת האש בצורה מהירה ומדויקת מאוד. ונמצא איתנו כאן סגן מפקד גדוד המכמ"ת, המרגמות הכבדות, שפעל עם החטיבה, ונמצא כאן קצין של גדוד 402, אני מציע שנשמע אותם. קדימה".

מסתבר בני שבתל פאחר האש החזקה לא הפריעה להם.

"לא הפריעה להם… זה אגב נקודה מאוד מעניינת שהעלית, נכונה. אני לא יודע אם ניסית לעקוב בתיאור, היה שלב שלא יכולת להפעיל אש ארטילרית כי לא היה ברור איפה אנחנו, איפה הם. כאן היה, ראיתם, כוח קטן התארגן מסביב מפקד ומשך קדימה לתוך התעלה. כלומר השליטה כאן כתוצאה מההתפתחות הזו, כמובן שאפשר היה בשלב מסוים כשהכוח היה עוד כאן להעסיק את היעד והוא הועסק מצוין, אבל בשלב מסוים שכוחות התקבצו מסביב למפקדים מקומיים ומשכו לתוך התעלה, אי אפשר היה להפעיל את הסיוע. ובשלב ההוא היה די…"

השאלה היא אם בשלב לפני שהגיעו למוצב, האם אש ארטילרית השפיעה…

"אתה היית בתל פאחר, היית? אז אם אתה נכנס בתוך בונקר, הוא אמר כאן כאן חצי מטר בצניעות [הכוונה לעובי], אבל בתוך בונקר של מטר וחצי בטון וכל החיילים [הסורים] נכנסים פנימה, אז ה-120 יכולים להעסיק עם גדוד את תל פאחר, שהוא סך הכל פיטמה די קטנה, אתה יכול להעסיק, אבל גמרת את ההעסקה החיילים יוצאים מהבונקרים די, הייתי אומר, רעננים ללחימה. זאת הבעיה".

קצת אבק.

"קצת אבק, ואולי קצת הלם מסוים".

סמג"ד 334, אברהם בר דוד: היו צוותים שקיבלו פגיעות של פגזים במרחק של מטר, חצי מטר מהצוות, ומאותם האנשים שעומדים למטה ליד הצוות ומכינים את התחמושות המשיכו לעבוד

"שמי אברהם [בר-דוד], אני סגן מפקד גדוד מכמ"ת, מרגמות כבדות, שסייע לחטיבה בלחימה על המוצבים.

"אנחנו למעשה התחלנו את המלחמה כמה ימים קודם. התחלנו אותה באותו בוקר [6.6.67]שהסורים פתחו בהרעשה ארטילרית על כל הישובים של כל הגזרה מדן שאר ישוב בצפון ועד לאיזור ראש פינה, ויותר למטה. הם פתחו בהפגזה והמשימה שלנו היתה לשתק את עמדות הארטילריה של הסורים מוקדם ככל האפשר. זאת אומרת למנוע הרס של הישובים.

"הם לא פתחו באש עלינו, אלא הם פתחו ישר על הישובים, בסביבה של העמדות. קיבלנו פקודה לפתוח באש. הופעלנו ברוב המקרים על ידי תצפית אוויר כי מהשטח הנמוך שאנחנו יושבים בו אין כמעט אפשרות לזהות עמדות, שהם יושבים מאחורי רכסים ולנסות לפגוע. ובגלל הטווח הקצר יחסית של המרגמות היינו מוכרחים להיכנס לעמדות קרובות ככל האפשר לגבול. זה גרם לכך שהיו לנו פגיעות בתוך העמדות, לא רק של אש ארטילריה שלהם בהמשך, אלא גם של אש טנקים.

"עם התחלת ההפגזה הסורית אנחנו הפעלנו אש על סוללות שלהם, בייחוד על סוללות 82 מ"מ ו-120, ובכל המקרים ברגע שהופעלה אש עליהם הם הושתקו, זאת אומרת אותן הסוללות לא המשיכו לפעול. אחר כך כשאפשר היה לבדוק את העסק מצד שני, אז התברר לנו שעמדות נהרסו ואותן העמדות שפגענו הם לא המשיכו את האש, אלא המשיכו מעמדות אחרות. כמות הארטילריה שעמדה אצלם ביחס למה שעמד אצלנו זה ללא כל פרופורציה, כך שהם יכולים להרשות לעצמם שסוללה משותקת, וסוללה שנייה ממשיכה לעבוד.

"כדי לתת מושג על לחצים שהיו עלינו, כשהתחיל ניסיון ההתקפה הסורי על שאר ישוב בשעות הבוקר המוקדמות ב-6 לחודש, הם ניסו לתקוף את שאר ישוב, הופנינו מיד לכוח התוקף הזה והפגזנו אותו במשך כמה דקותף הכוח נסוג השאיר בשטח עשרה הרוגים וחזר חזרה לתל עזזיאת כי משם הוא פתח בהתקפה. מיד אחרי זה הפגזנו 14 מטרות, אחת אחרי השנייה, עוד לא היינו מספיקים לגמור מטרה אחת, מיד היינו מקבלים פקודה למטרה השנייה. עם תחילת הפגזה שלנו מיד, בכל מקרה שהתחלנו הפגזה, הם היפנו אש אלינו. בהתחלה זה לא היה מאותן יחידות שפעלו על הישובים, זאת אומרת זה הורגש, האש על הישובים לא הוחלשה, אבל אחרי שהם קיבלו פגיעות בסוללות, האש עלינו היתה יורדת מסוללות שהופנו מהישובים אלינו. זאת אומרת אם הכוונה היתה שאם אנחנו נספוג את האש למנוע ספיגת אש של הישובים, הרי זה בוצע. זה עלה אצלנו בקורבנות. זה עלה אצלנו בהרוגים ופצועים, אבל המשימה בוצעה.

"יחד עם זה קיבלנו, כתוצאה מכך שהיינו בעמדות קדמיות,  קיבלנו כמה פגזי טנקים בעמדות. העמדות היו בתוך מטעים. זאת אומרת, אנחנו לא יושבים בעמדות מחופרות ומבוצרות נוסח הצבא הסורי, אנחנו בעמדות בתוך מטעים. לא רואים את העמדה, אבל ברגע שאתה פותח באש רואים מיד את ההבהק. לפי זה הם זיהו אותנו תמיד והם התחילו לטווח.

"היה לנו מקרה, הם התחילו לטווח סוללה אחת, מיד אחרי חמש דקות שהיא פצחה באש הם התחילו לטווח אותה. ראיתי פגז שלהם נופל מעבר לעמדה, פגז שני סוגר אותה מצד שני, הבנתי שהם מטווחים את הסוללה, נתתי פקודה לסוללה הזאת לדלג למקום שהכנו אותה מראש, והבעיה היא לא לדלג למרחק של קילומטר, אלא לדלג ל-200 או 300 מטר, לצאת מתחום האש. הסוללה דילגה, היא תוך שתי דקות היתה מוכנה במקום החדש, ולפני שהיא הספיקה להגיע למקום החדש, במקום הקודם שלה שטווח, ירדו, אנחנו ספרנו עד 200. ב-200 הפסקנו לספור, 200 פגזים.

"הסוללה המשיכה לירות מהמקום החדש, הם לא הרגישו בזה.  הם הרגישו בזה כעבור איזה שלוש שעות, כי הם המשיכו להטריד כל הזמן את המקום הזה. סוללה פתחה באש, ירו על המקום שהיא היתה בו קודם. הם איתרו אחרי זה שעתיים, שעתיים ומשהו את המקום החדש של הסוללה, ניסו לטווח אותו והפעילו אש. האש שלהם נפלה בדיוק מאחורי הסוללה במרחק של 50 מטר. דילגנו כלי אחד, רק הזזנו אותו למרחק של 100 מטר, להרחיק אותו מהאש והם המשיכו להמטיר שם אש כל היום. יום שלם ירו במרחק 50 מטר מאיתנו. מזה דווקא לא היו לנו נפגעים, לא שיתקו אותנו, אנחנו המשכנו לעבוד. הדבר היחידי שקרה, שכל הציוד של החבר'ה שקשור אל הזחל"מים על הדופן מסביב, זה כולו נראה כמו כברה, יש רסיסים בתוך דפנות של זחל"מים, חדרו את הזחל"מים, אבל לא היו לנו שום נפגעים.

"בלילה האש השתתקה. הם לא ירו בלילה, הם תמיד ירו מבוקר ועד חשיכה, זה תמיד איפשר לנו תמיד לקראת חשיכה, תמיד לזוז הצידה 200 מטר, 300 מטר, מהמקום שעמדנו כדי שבשחר אם יפתחו באש לא ימצאו אותנו. זה עשינו לילה לילה, ככה זה נמשך כמה ימים עד אותו בוקר שהחטיבה קיבלה פקודה לנוע ולתקוף את היעדים".

בתשובה לשאלה: "בהתחלה הם ירו ב-120 מרמת הבניאס. יש שם שתי עמדות מרגמות שלהם, ואחרי זה כנראה שהעמדות האלה הושתקו והם התחילו לירות עם תותחים 122 שהטווח שלהם יותר רחוק. לא קיבלנו בגזרה שלנו 130. 130 היו מכוונים בעיקר על ראש פינה, על חצור, על אלה ירו 130. אחר כך הייתי בעמדות שלהם, ראיתי פשוט לאן הם מכוונים בדיוק.

"כשהחטיבה קיבלה את הפקודה לנוע, אנחנו עוד המשכנו בהעסקת מטרות, בהעסקת הארטילריה שלהם, כי כל פעם התווספה עוד סוללה ועוד סוללה. הם דחפו, הזרימו כוחות כל הזמן לגזרה. הופעלנו על ידי אותה תצפית אוויר כל הזמן. קיבלנו את הפקודה שאנחנו מסייעים לחטיבה. החטיבה היתה בתנועה, קיבלנו את הפקודה באלחוט. טיווחנו מיד את היעדים והתחלנו להעסיק אותם. תוך כדי העסקת היעדים קיבלנו פקודה שהמעבר של הכוחות בגבעת האם מופגז על-ידי סוללה שעומדת מאחורי העיירה בניאס. הפנינו לשם חלק מהקנים, ירינו לסוללה, ההפגזה על גבעת האם הושתקה. בהמשך ההתקדמות של הכוחות התברר שישנה עוד סוללה יותר עמוק. על הכביש היתה סוללה נוספת של 120, שלא היתה ידועה בכלל, וגם תצפית אוויר בהתחלה בכלל לא זיהה אותה. כשהיא התחילה לירות זיהו אותה, העתקנו את האש לסוללה השנייה, גם היא השתתקה.

"כל זה, שיתוק הסוללות בזמן הלחימה היה עם חלק של הקנים, כאשר היתר המשיכו להפגיז את המוצבים שתוכננו לתקיפה. ירינו על כל המוצבים שהחטיבה תקפה – בחריאת, בורג' בביל, עזזיאת, חירבת סודה, תל פאחר, עד שקיבלנו את הפקודה חדל. כשכוחותינו התחילו להיכנס לתחום האש שלנו, וזו אולי תשובה למה ששאלו קודם כאן – למה האש לא היתה יעילה. כי ברגע שכוחותינו התחילו להסתכן מהאש עצמה היינו נאלצים להפסיק את האש, או להעתיק את האש לגזרה יותר עמוקה. לדוגמה, בתל פאחר ברגע שהופסקה האש על התל עצמו כתוצאה מכך שכוחותינו התקרבו אליה לטווח סכנה, העתקנו את האש לסוללה של מחלקה 82 מ"מ שעומדת מאחורי התל. לא היתה עלינו תצפית עליה, ירינו עליה בשיטות, יש שיטה ארטילרית כדי לירות ולפגוע בסוללה שאין לך תצפית. הצלחנו לפגוע, זה ידענו בזה"…

ענבר: "שבעה הרוגים בסוללה הזו".

בר דוד: "זה ידענו שפגענו בה בזה שהאש השתתקה. אחר כך, אחרי שעלינו למעלה, אפשר היה לבדוק בדיוק מה התוצאות. מצאנו אותה פעילה, זה בטוח שנפגעה תוך כדי פעילות, כי יש שמה קנים, אם קנה בפנים, יש שמה הרוגים בתוך העמדה, מגישים תחמושת, מגישים תחמושת בידיים, ועד כמה שאני מבין זו אותה מחלקה שירתה על הכוח שירד מזחל"מים לכבוש את תל פאחר.

"בשלב זה החטיבה התארגנה ביעדים פה והתחילה לפנות פצועים. רמת הבניאס ותל חמרה לא היו בידינו. היתה שם פעילות אויב, הכינו פה שיירה של זחל"מים לפנות פצועים, להוריד אותם למטה. שיתקנו את רמת הבניאס ותל חמרה לאפשר לרדת למטה, כי ציר התנועה באיזשהו מקום שנשלט היטב על ידי שני המוצבים האלה, השיירה ירדה למטה ללא הפרעות.

"עם לילה קיבלנו פקודה שאנחנו ממשיכים לסייע הן לחטיבה והן לכוח שריון, שתפקידו לבוא לכבוש את תל חמרה ואת רמת הבניאס, לעלות מהכיוון של נוחיילה. המשכנו לסייע לחטיבה על מחנה הבניאס ועל העיירה עצמה, ועם חלק מהכוח לסייע ליחידת השריון שתקפה את תל חמרה.

"בזה בעצם גמרנו את שלב הלחימה שלנו. אחר כך קיבלנו פקודה לדלג לתוך מחנה הבניאס עם יתר כוחות החטיבה ונענו יחד לקונייטרה. יותר לא ירינו. זאת אומרת, ירינו בשני מקרים בלבד, בשלב ראשון של ההפגזה הסורית ובשלב שני לצורך סיוע לחימה של החטיבה.

"תוך כדי הפעילות היו תופעות של גילויי גבורה של חיילים, גם אלה שנפטרו, גם של אלה שנשארו. דוגמה, הסוללה הזו שדילגה היא היתה מוכנה והמשיכה לירות תוך שתי דקות, שזה רק התנועה של 200 מטר היתה צריכה לקחת לה יותר. גם כשהיינו תחת אש יעילה, האש [שלנו] לא הופסקה. החבר'ה המשיכו לבצע את העבודה עד הסוף. היה שם מקרה שנותק לנו על ידי הפגזה שלהם, נותק הקשר הקווי בין מוצב הפיקוד לבין הסוללות. מה שזה גורם זה גורם לעיכוב בירי, כי אז צריך להעביר ברשת האלחוט גם כל מיני פקודות נוספות. הלך קשר לתקן את הקשר הקווי, תוך כדי ההפגזה, קיבל פגיעה ישירה של פגז, נהרג. בלי שאף אחד ייתן פקודה נוספת, הלך קשר שני ותיקן את הקו.

"היו צוותים שקיבלו פגיעות של פגזים במרחק של מטר, חצי מטר מהצוות, ומאותם האנשים שעומדים למטה ליד הצוות ומכינים את התחמושות, המשיכו לעבוד. היו לנו שתי פגיעות ישירות בתוך קנים שלנו, שקנים הוצאו מכלל פעולה, ממש קנים נפגעו. סוללה לא דילגה יותר, נשארה במקום. זאת היתה סוללה נגררת, שלדלג אותה היה צריך לקחת הרבה זמן, היא נשארה במקום, המשיכה לעבוד, יתר הקנים הגבירו את הקצב כדי שהשפעת האש על היעד לא תשתנה".

"מה שם הקשר השני?".

"דואניס יעקב, זה הקשר שהלך לתקן את הקו. והראשון שנהרג זה זעירא ניסים".

מיכה, קצין ניהול אש בגדוד 402: הבדל הגבהים בין השטח שלנו ובין הרמה הוא די גדול, במקומות מסוימים כמה מאות מטרים, וזה מבטל אפשרות של תצפית טובה מהקרקע. לכן יש להעסיק את זה בתצפית אוויר

"שמי מיכה, ואני קצין ניהול אש של גדוד תותחים בינוני  155 מ"מ [כנראה גדוד 402 שהתמקם ליד כפר הנשיא], בן מושבת יקנעם.

הגדוד שלנו במלחמה הזו לא סייע ישירות לחטיבת גולני, סייע ליחידות אחרות, ובגלל הטווח של הכלים שלנו, שהוא כ-20 ק"מ, שימש בעיקר לבידוד שדה הקרב. זאת אומרת העסקת מטרות בעומק נ"ס, סוללות אויב, והפעלת אש על דרכים על מנת למנוע אפשרות של תגבורת להגיע לשדה הקרב. המיקום שלנו היה קצת יותר דרומה משטח הלחימה של חטיבה 1, היה בגזרה המרכזית, וכמו הלוחמה של המכמ"ת – גם הלוחמה שלנו התחילה למעשה כבר ב-5 ביוני אחר הצהריים. כי כאשר התחילה ההפגזה הסורית על הישובים הוחלט להשיב באש נגד הסוללות, לשתק את הסוללות של האויב שירו על הישובים בכל הגזרות, כשבגזרה שלנו הגדוד שלנו הוטל עליו לבצע את העבודה.

"לפני זה אני אכנס לבעיות של הארטילריה בגזרה, כי זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה על המפה. הבדל הגבהים בין השטח שלנו ובין הרמה הוא די גדול, הוא במקומות מסוימים כמה מאות מטרים, אפילו עד 500 או 600 מטר, וזה מבטל למעשה אפשרות של תצפית טובה מהקרקע. לכן יש להעסיק את זה בתצפית אוויר. כלומר, קצין תצפית יושב בתוך מטוס ומטווח את התותחים מהמטוס.

"הלחימה ביום הראשון, כלומר ב-5, כבר היתה בערב, נכנסה ללילה, אבל גם ככה קציני התצפית הצליחו לטווח את המטרות עם הדמדומים האחרונים, כך שאנחנו הצלחנו לשתק את הסוללות ובלילה כמעט ולא ירו הסורים.

"ביום הבא שוב התחדשה האש הארטילרית על הישובים, ושוב הגדוד שלנו הפעיל אש, כשלעיתים פעל במסגרת גדודית, זאת אומרת שכל שלושת הסוללות ירו על אותה מטרה ולעיתים הוא פעל במסגרת מפוצלת כשסוללה אחת ירתה על סוללת אויב"…

[סוף הקלטה]

———————————————-עד כאן ההקלטה משנת 1967—————————————————

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “קולות מ-67 – בני ענבר, מג"ד 51, וסמג"ד 334

  1. דווח מעולה בעיני. נתן לי תמונה מצויינת על הקרבות על תל עזזיאת, בחריאת, בניאס.
    לא זכור לי שמעולם קראתי על קרבות אלה. אם אני צודק – זהו תיעוד ראשון שלהם.
    אני הייתי בפלוגה ד' הטירונית של גדוד 13. זכור לי שלקראת העליה לרמה נכנס המ"פ בז'ה לאוטובוס ובאמצעות תצ"א הסביר לנו את תכנית ההתקפה על בחריאת שהיה עלינו לבצע. לבסוף זה לא היה – כעת אני מבין מדוע.
    השתתפנו גם בכיבוש העיירה בניאס ולמדתי כאן בכתבה על תכנית ההתקפה ורקע על הלחימה על המחנה הסמוך לעיירה. זכור לי שאחרי כמה שעות עברנו שם. הכל נראה כאילו מישהו קצר את העצים וזרע בורות בכל מקום…
    הקלטה מצויינת. היכן היתה כל השנים?

  2. לגבי כיבוש בחריאת יש הבדל בגירסאות שמסר בני ענבר לעיתונאים לבין הסקירה שלו באוזני הפיקוד הבכיר של חטיבת גולני. יצוין ששתי הסקירות התבצעו בהפרשי זמן קצרים מאוד, פאנל סיכום של חטיבת גולני התקיים ב-19 ביוני 1967, והמפגש הזה עם העיתונאים התקיים ב-5 ביולי.

    בפאנל הסיכום של גולני אמר ענבר על כיבוש בחריאת – "לא היו כאן מלחמות, אבל איזה צוות היה נראה בורח".
    ואילו לעיתונאים אמר: "התחיל איזה כוח קטן מאוד [מבחריאת] להטריד אותנו, ואז את זנב הכוח שלי הפניתי מיד שייכנס לתוך הבחריאת הזו וישתיק אותם".

    העובדות: כמו שסיפר ענבר בפאנל החטיבתי – שום כוח סורי לא נותר בבחריאת כשפלוגה ג' של גדוד 51 נכנסה אליו וכבשה אותו ללא שום התנגדות. גם בדו"ח סיכום של ענבר על פעילות גדוד 51 שנמסר למח"ט הוא כתב: "בחריאת נמצאה נטושה".

    זאת ועוד: ענבר תיאר בפני העיתונאים תמונת מצב כאילו רק בגלל ההטרדה מבחריאת הוא הגיב והיפנה אליו כוח שישתיק אותו, אבל בפועל בחריאת היתה משימה מתוכננת של גדוד 51 שפלוגה ג' יועדה לתקוף בכל מקרה.

    זה לא הבדל הגירסאות היחיד שלו. אולי בהמשך אביא עוד.

  3. מג"ד 51 על כיבוש חירבת סודה:

    לעיתונאים אמר: "בשלב הזה שלחמנו על תל עזזיאת, כפי שאתם רואים כאן את המוצב הזה שנקרא חירבת סודה, שאנחנו לא התייחסנו אליו גם בשלב הזה שדהרנו לכיוון עזזיאת, העפתי מבט עם המשקפת על המקום הזה, לא הבחנתי בשום דבר מיוחד".

    ואילו בפאנל של חטיבת גולני אמר ענבר: "כפי שאמרתי, חירבת סודה הדאיגה אותי מאוד גם בגלל שהיו נתונים של המודיעין על שבעה טנקים בזמנו, ולמעשה לא ידענו אם הם ישנם או לא. אני ביקשתי ממוסא בזמנו, שבזמן שיטפס על תל פאחר ולוקח אותה, שיטפל בסודה בזמן שאני יתקפל הנה. כתוצאה מכל הדברים האלה אני הספקתי להגיד לסמג"ד שברגע שאנחנו נעלה לתל עזזיאת, שישלח מיד את פלוגה ג', ידהר לסודה ויטהר ויישב כאן כדי שמהאיזור הזה לא יעשו לנו צרות כשאנחנו עולים אל עזזיאת".

    זאת אומרת שענבר כן התייחס לחירבת סודה.

    ובדוח סיכום של ענבר הוא כתב: "עם התקרבות פלוגה ב' לעבר היעד על הדרך ממזרח, עצרתי את הארטילריה והפניתי את פלוגה ג' בפיקוד הסמג"ד לעבר חירבת סודה".

    מעניין שענבר ציפה לשבעה טנקים בחירבת סודה בעוד שבהקלטה של קבוצת הפקודות דיבר הקמ"ן על עשרה טנקים.

  4. "כל הכוח הזה שנעצר על הדרך היה נתון להפגזה רצינית מאוד בשלב הזה, גם מתל פאחר, עם תותחי נ"ט כי יש כאן שליטה מוחלטת על הציר" – – – לא מסתבר.

    "כאן אולי לסכם את המהלך הזה. – – – צ"ל: "קל אולי לסכם את המהלך הזה.

    זה יכול להיות שחלק רוצה להיכנע וחלק לא. – – – זה יכול להיות גם אי-שליטה על כוחות, שחלק…

    12:04 ההקלטה חסרה.

    "מישהו רמז לי שכאן מחירבת סודה דופקים עלינו" – – – *אם* היה ברור לנו שאכן כך היה, הרי שלפי סדר הזמנים יכלנו לדעת שנטישת האוייב את חירבת סודה לא נעשתה אחרי שפלוגה ב' של גדוד פנתה לכיוון בורג'-בביל, אלא מאוחר יותר.

    וארגון הכוח הזה של גדוד 12 אני למעשה בשעה… – – – השלמה מהרשימה המודפסת (שאינה מדוייקת): ב-20:00 קבלתי הוראה לכבוש את מחנה הבניאס, לאחר מכן היינו צריכים לנוע בכביש דרך תל-חמרה, נוחיילה ועד גבול הלבנון, דרך קונייטרה ומסעדה.

    נדמה לי שהם מונחים פה. – – – – נדמה לי שהם מונחים עוד פה, באזור הזה, נגמ"ש, ויותר למעלה המשאית.

    עד הצומת בזעורה. – – – צ"ל: עד הצומת לזעורה.

    לפגוש עיירה – – – צ"ל: לכבוש עיירה

    גם כאן נלקח קצין אחד בשבי, – – – "כאן" חוזר לדבר על תל-פאחר.

    נשאר בשלב מסוים ללא פיקוד בכיר – – – כמעט ללא פיקוד בכיר

    "אתה היית בתל-פאחר?" – עיתונאי: "הייתי בתל-פאחר" – "היית? אז אם אתה נכנס בתוך בונקר, הוא אמר כאן כאן חצי מטר, בצניעות, והייתי…" – מישהו בקהל: "מטר וחצי" – "בדיוק ככה, לתוך בונקר של מטר וחצי בטון" – – – "הוא אמר", הכוונה לסמג"ד 12 ("בונקרים בעובי של חצי מטר בערך בטון מזוין"). תיאור "מטר וחצי", לגבי עובי הקירות בתל-פאחר, הוא גוזמה [מטר וחצי בטון יש ב'שולחן' המק"כ שבשני הבוקרים הקדמיים, בדרומי ובצפוני, אך לא בקירות]. יונה אפרת המח"ט דיבר על ביצורי הרמה בכלל: "יש שם קירות בטון של קרוב לשני מטר בביצורים, ואחדים מהביצורים היותר רציניים מדופנים מבפנים עם לוחות פלדה" (ופעם נכתב בבלוג על "מיצדיות בטון עם תקרה משופעת", ושאלתי על כך 21 ביולי 2016 בשעה 18:39) וצריך בירור.

    יש להוסף לתמליל, בסוף עדותו של אברהם בר-דוד: (דקה 44:20):
    עיתונאי: "מה שם הקשר השני?"
    אברהם: "דואניס יעקב, זה הקשר שהלך לתקן את הקו. והראשון שנהרג זה זעירא ניסים" [באתר יזכור נרשם שזעירא נפל ב-6 ליוני. בבלוג, בפוסט החללים, נרשם שלמחרת. שניהם, זעירא ודואניס צול"שו].

    בהזדמנות אשלים את החסר בהקלטה.

  5. לעיתונאים אפשר לספר הכל (הרבה בלופים ויהירות ממג"דים של חטיבה 1). כך משבשים את ההיסטוריה (ומורשת קרב).
    רק דוגמה אחת לעיוות וחוסר דיוק. הבונקרים עשויים חצי מטר בטון ועוד 1 מטר אדמה (בשקי חול), עשו מזה מטר וחצי בטון (אפשר לבדוק זאת גם כיום).
    אבל סיפורים והגזמות לעיתונאים זה מקובל, כל הראיונות כלפי העיתונות היו בסגנון זה (בדוחות האמיתיים לא תמצאו זאת).
    לוח הזמנים לתנועת הכוחות הידוע מראה על 20 אחוז לחימה בין גבעת האם לבניאס היו המוצבים המוזכרים כמעט ריקים פרט לכוח קטן בתל עזזיאת וכוח של כל החיילים הסורים שברחו אל תל פאחר וצפונה ממנו.
    גם איזור הבניאס ננטש ברובו ועל חירבת סודה ובאיזור הבניאס היו מספר קטן של טנקים, אחד מהם ננטש בשלמותו ומנועו פועל (לא בוער) הטי.54. יתר רק"מ משוריין היו (לא טנקים) מספר su100 ומספר ארצ'רים שאלה משמידי טנקים של 67 והם ננטשו ונפגעו ע"י כוחות צה"ל שלחמו בגזרה, תל חמרה, עין סודה, בניאס. 1 בתל עזזיאת (ארצ'ר) שנמצא בידי מוזיאון השריון, וכן היו מספר טנקים ונ"ט בקו העליון של הרמה ואולי עוד כמה בודדים במוצבים שלא הזכרתי (בדרום הרמה).

    ברוש עזרא גדוד 377

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s